שיעור בוקר 05.06.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1452, אגרת י"ט

קריין: כתבי רב"ש, כרך ב', עמ' 1452, אגרת י"ט.

אגרת י"ט

ב"ה ערב חג השבועות תשט"ז מנשסתר

"לכבוד ידידי...

קבלתי מכתבך, ונהנתי ממה שרשמת את הענין בקשר מה שמפורש בהקדמה להסולם, ואני רק אמלא אחריך.

ואציג כאן בדרך שאלה את הענין הנ"ל. הנה בכתבי האר"י ז"ל מובא שיש מציאות עולמות. ונוהג שם ענין זווגי דהכאה, ומסכים, והתפשטות, והסתלקות, ואור פנימי, ואור מקיף. אם זה נוהג כלפי עצמם, היינו שספירה זו רוצה כך ואחרת רוצה כך וכך, כלומר אם יש להם בחירה והרגשה כמו שיש לאנשים בעולם הזה, או שהם רק דוממים, היינו בלי הרגש, כדוגמת העולם אשר בו אנו נמצאים.

כמו למשל הארץ, שנותנת פירות, ומקבלת כוחות מהגשם ומהרוח והשמש. ואם חסר לה איזה כח ממה שהיא צריכה לקבל, אז אינה נותנת ואינה משפעת ואינה מוציאה שום יצירה, ואין האנשים יכולים להנות ממנה, ויכולים לבוא חס ושלום לידי כליה מחמת רעבון, אם האדמה לא תתן את יבולה.

אלא דווקא על ידי זה שהאדם חורש וזורע וקוצר ועומר וכו', ואז היא גם כן מתנהגת עם האנשים באותה מידה - אם האדם משמש להאדמה, כמו כן האדמה משמשת להאדם.

ויחד עם זה אנו יודעים ושמקובל כך, שהארץ אינה בעל הרגשה או בחירה חופשית, אלא שהיא רק מקיימת את תנאיה שניתנה לה מצד הטבע, שהבורא יתברך טבע וחתם בה, וכך היא פועלת את פעולתה על צד היותר טוב.

וזה נקרא אצלנו בשם דומם, היינו שאין לה תנועה מצד עצמה ורצונה, מפאת שאינה בעלת רצון. וכמו כן השמש וכל צבא השמים, כולם פועלים מצד הטבע. והם עצמם אינם בעלי בחירה, שיהיה היכולת לומר שהם מקווים לשכר או לעונש. אלא כל פעולותיהם הוא מצד הטבע שהקדוש ברוך הוא רוצה שיפעלו כך הם פועלים.

ועל דרך זה יש להבין גם כן בעולמות העליונים, כי הכל נברא רק לשמש את האדם, שעל ידי זה העזרה שהוא מקבל מעולמנו, שבו אנו נמצאים, כמו כן הוא מקבל עזרה מעולמות העליונים, בכדי להגיע להמטרה שלו שבשבילה נברא, שהיא לזכות לדביקות ה' ולקבל את המגדול מלא כל טוב שחשב ה' עבורו.

וכשהאדם זוכה לזה, נקרא שכבר בא לשלימות מחשבת הבריאה, בסוד נתאוה הקדוש ברוך הוא לדור בתחתונים, ושכינה בתחתונים צורך גבוה, כי זה רצונו יתברך, והאדם צריך להשתדל בעולם הזה אך ורק למלא את רצונו יתברך, לקבל את כל הטוב והעונג מטעם שרצונו יתברך הוא כך.

ולפי הכלל הידוע, שבעצמותו יתברך לית מחשבה תפיסה ביה כלל, [אין מחשבה תופסת בו כלל], נמצא שכל מה שמתראה להנשמות בדרך המדריגה מעולם לעולם, הוא רק באור המתפשט, היינו בשיעור שהבורא יתברך רצה שיכירו אותו, על ידי זה ששיעור מהאור עליון מתגלה אליהם. וזה נקרא שאור עליון מתפשט לתחתונים, היינו שהתחתונים משיגים אותו, בשיעור שרצה שישיגו את גדלותו.

ושיעורי ההשגה משתנים מזמן לזמן, היות שזה תלוי לפי הכשרת התחתונים, אם מעט אם הרבה, בשיעור זה מתגלה האור. וכל שיעור השגה יש לו שם בפני עצמו, מטעם כי הספירות נקראים כיסוים. ולפי עבודת האדם, בשיעור זה יורד הכסוי, והספירה מתחילה להאירה.

כי מטרם שנברא העולם לא היה שום צמצום. אלא כדי שיהיה היכולת לתחתונים לקבל, היה מוכרח להיות ההסתר הזה. ובכל שיעור עבודה לשמה יורד באותו שיעור ההסתר והאור מאיר. וכמו בהנהגת העולם הזה אין הארץ מוציא פירות אלא אחר עבודה, כמו כן אין שום גלוי אור בלי הכשרה מצד התחתון.

ואם נפשך לומר, מה הוא בעצם הספירות והמדרגות כלפי עצמם. אז אנו אומרים שזה לא ניתן להשיג, היות שכל השגתנו הוא רק מבחינת רצונו להטיב לנבראיו. לכן רק מה שבקשר להשגת האדם יש להשיג, דהיינו מה שהאדם מתפעל מהאור העליון שמתגלה על ידי הספירה להנבראים, אבל לא הספירה כלפי עצמה.

כי ענין רבוי ספירות הוא רק לפי השגת התחתונים, שתלוי בהכשרתם, ושלכל אחד ואחד יש הכשרה מיוחדת לפי ערך יגיעתו. וחוץ מזה הכל שוה, כי אין שום שנויים ברוחניות. לכן אנו אומרים לגבי הספירות כלפי עצמם, שהם בבחינת לית מחשבה תפיסה ביה כלל [אין מחשבה תופסת בו כלל].

וענין שם שקבעו לכל ספירה וספירה הוא משום, שכל אלו שהשיגו את אור ה' על ידי עבודתם, ורצו שכל אלה הבאים אחריהם גם הם יהנו, ממה שהם כבר גילו, לכן נתנו שמות על כל השגה והשגה, כדי שהם יוכלו להבין את כונותיהם והשגותיהם מה שהשיגו, ועל ידי זה יהיה שפה משותפת אחד עם השני.

על דרך לימוד הנגלה, שכל מה שאחד מחדש בתורה הוא יכול למסור להדורות הבאים אחריהם, כמו כן בעולמות העליונים, יש לקבל את החידושים מה שהקודמים כבר גילו, שיהיה להם היכולת ללכת על קו ההצלחה, ושלא יעמוד באמצע הדרך, כי יחשוב שמצבו שבו נמצא כבר השלימות. לכן כל אלו השמות והפרצופין, הם כלפי עצמם, אין לנו שום השגה, כי הכל רוחניות ואלקיות, וכתיב "אני הוי-ה לא שניתי", אלא הכל הוא כלפי אדם המשיג.

וזה דומה, כמו שעומדים עשרה אנשים, ורואים מרחוק טס אוירון. ונראה לעיני האדם, את גודלו של האוירון כמו נקודה קטנה. ולחלק מהאנשים יש להם משקפות, המגדלת את האוירון פי כמה, ולכל אחד ואחד יש משקפת אחר, היינו לאחד יש שמגדלת הרבה ולאחר שמגדלת פחות. לכן יוצא שאחד רואה שהאוירון גדול ארבע מטר, והשני אומר שגדול שלש, ואחד אומר שגדול רק שני מטר וכו'. ובטח שכולם אומרים האמת מה שרואים, ומכל מקום יש שנויים בין אחד להשני.

ויחד עם זה אין כל השנויים עושים איזה שנוי באוירון עצמו, אלא כל השנויים הם רק כלפי המשיגים. כמו כן הוא ברוחניות, שכל רבוי השנויים הם לפי ערך הכשרת התחתונים.

ובזה אפשר להבין את הענין מה שכתוב, שהנשמה הוא חלק אלקי ממעל. שפירושו הוא, מה שהנשמה משגת הוא אלקות. אבל היא לא יכולה להשיג אלא רק חלק. לכן הגם שהיא משגת אלקות, מכל מקום היות שזה תלוי בהכשרת התחתונים, לכן אין בידה להשיג רק חלק. אבל החלק הזה מה שהיא משגת, אינה עושית שום שנוי באלקות, כדוגמת האוירון הנ"ל.

ולכן אומרים שהתחתונים יכולים להשיג רק אור המתפשט, שענינו הוא החלק מה שהבורא יתברך רצה שישיגו אותו. לכן אין חילוק בין אור המתפשט לעצמותו יתברך, אלא בזה שהוא משיג רק חלק שהבורא יתברך רוצה שישיגו אותו, כדוגמת האוירון הנ"ל.

ובזה יתבאר לך את השאלות ששאלת.

ידידך..."

שאלה: רב"ש אומר באמצע המאמר וגם בסופו, "היינו שהתחתונים משיגים אותו, בשיעור שרצה שישיגו את גדלותו", ואז הוא נותן את הדוגמה של האווירון, אבל בדוגמה הזאת כביכול האווירון נותן למסתכלים משקפת יותר קטנה או גדולה.

כן.

תלמיד: האווירון הוא דומם, אז איך בפועל אנו גורמים לבורא לתת לנו את המשקפת?

לפי התפעלות המקבל. ככל שהמקבל מתפעל, לפי זה האווירון נראה לו יותר גדול או פחות.

תלמיד: אבל את ההתפעלות, את הגדלות נותן לו האווירון, הוא אומר "שהתחתונים משיגים אותו, בשיעור שרצה שישיגו את גדלותו.".

עם האווירון זה כבר לא כל כך הולך, כי לא האווירון רוצה, אבל עם השגות רוחניות, כן.

תלמיד: אז בפועל הנברא משיג את גדלות הבורא לפי איך שהבורא רוצה שהנברא ישיג אותו?

נכון.

תלמיד: אז צריך לשכנע את הבורא לתת לנו את גדלותו. איך משכנעים אותו?

איך משכנעים אותו? פונים אליו ומבקשים, ורצוי שכולם

תלמיד: שייתן יותר גדלות ממה שיש לנו עכשיו?

כן.

תלמיד: תמיד קצת יותר?

אין לזה שיעור.

שאלה: הוא נותן כאן דוגמה שהאדם מקבל את העזרה, כמו בעולם הזה הוא מקבל את העזרה מכל מה שסובב אותו. אבל בניגוד לעולם הזה, האדם לא מרגיש מה הוא מקבל ברוחניות.

כן.

תלמיד: אז איך בכלל הוא יכול להתפעל מזה?

הוא לא מתפעל. אבל אם מתעוררת בו הנקודה שבלב, והוא כן רוצה להכיר את הבורא, מתוך הנקודה הזאת שמתעוררת, הוא עושה כל מיני פעולות, נכנס לחברה, עוסק במה שכולם עוסקים, וכך "איש את רעהו יעזורו", כולם מגיעים לגילוי הבורא לפי ההשקעה.

תלמיד: אבל אנחנו לומדים שלפי ההתקדמות, יש גם הסתרה. ושוב זה כאילו מגיע לאותו נקודה ששואלת איך האדם יכול להרגיש? הוא כותב פה ש"האדם צריך להשתדל בעולם הזה אך ורק למלא את רצונו יתברך, לקבל את כל הטוב והעונג מטעם שרצונו יתברך הוא כך.". אבל האדם לא מרגיש את זה, הוא נמצא תחת הסתרה.

לא, כשהוא בדרך, הוא כל הזמן מעורר את עצמו להתקרב לבורא, והוא רואה עד כמה הדברים האלה מורכבים. מה להוסיף?

שאלה: בתחילת המאמר הוא שואל על העולמות הרוחניים, שהאם ספירה זו רוצה כך, ואחרת רוצה כך, וכולי. זאת אומרת, האם יש להם בחירה בהרגשה, והוא עונה שלא. אז מה התועלת באמת כשאנו לומדים על ארבע בחינות דאור ישר, או את ההקדמה, ואומרים, מלכות רוצה ככה, בינה מרגישה שהיא רוצה להידמות לכתר, ועוד כל מיני. מה התועלת בצורת הדיבור הזאת?

התועלת מזה היא שאתה לומד את יסודות הבריאה. כמו בעולם הזה, כשאתה מתחיל ללמוד משהו, אתה לומד על דומם, צומח, חי, ומדבר, על כל אחד מהם, וכן הלאה.

תלמיד: כן, אבל כשמכונאי מסתכל על אוטו, הוא לא חושב שהמנוע רוצה לעשות ככה, והקרבורטור רוצה לעשות אחרת.

אז הוא לא באותה רמה לומד את על אוטו ועל מישהו חי.

תלמיד: לא הבנתי.

האדם צריך ללמוד באיזה עולם הוא נמצא, ומתוך זה יהיה לו כיוון יותר ברור לאן הוא צריך להתפתח. לכן הוא צריך ללמוד את הסביבה.

תלמיד: אז התייחסות לעולמות העליונים כאילו יש להם רגש, כאילו הם אנושיים לצורך העניין עוזרת לנו?

לא, בכלל לא. מה שצריך לדאוג זה שדווקא הוא נמצא בעולם הדומם, והוא צריך לעורר רק את הכוח האחד המרכזי, את הבורא שממנו הוא תלוי.

תלמיד: אז יש את הבורא שיש לו רגש, הוא אוהב, משפיע, כמה שאנחנו מסוגלים להבין את המושגים האלה, ויש אותנו. איך נכון להתייחס לכל המערכת שבאמצע? כמערכת דוממת או בכל זאת כמערכת שיש בה רגש?

שכולה נמצאת בשליטת הבורא.

שאלה: משתמע מהטקסט שיכול להיות שהבורא לא רוצה שיכירו אותו?

למה?

תלמיד: כאילו שהבורא יתברך רוצה שיכירו אותו על ידי זה שהוא מתגלה אליהם מהאור העליון.

כן.

תלמיד: אבל זה לא שהוא כל זמן במגמה שיגלו אותו ורק בתיקון הנבראים תלוי הגילוי? כאילו נראה שהוא מצידו, רוצה, לא רוצה

הוא מתגלה לאדם בכל רגע שיכול להשפיע על האדם, ולעורר אותו להתגלות, לגלות אותו.

תלמיד: זו מגמה קבועה או מגמה משתנה?

מצד הבורא זו מגמה קבועה, אבל כלפי האדם, לא כל הזמנים ראויים לזה.

תלמיד: מה הקשר בין המגמה של הבורא להתגלות, לבין המאמץ של האדם לגלות אותו? האם יש קשר בין כמה האדם משתדל או כמה הבורא רוצה?

מצד אחד כמה שהאדם משתדל, ומצד שני, אנחנו צריכים להגיד שהאדם משתדל לפי אותו כוח שהבורא בהזדמנות זו או אחרת מתגלה אליו, מגרה אותו, ומעורר אותו.

תלמיד: לא ברור מה כאן על האדם? כי נראה שבכל מקום זה הבורא.

על האדם בכל זאת להיות בכל רגע ורגע מוכן לקבל התעוררות מהבורא, להגיב על ההתעוררות הזאת כמה שאפשר יותר. ולהוציא מכל היחסים האלו, שמרגע לרגע משתנים, את המקסימום שהוא מסוגל.

תלמיד: וזה כן על האדם, זה לא הבורא שמעורר אותו להגיב?

הבורא מעורר, אבל האדם צריך לעורר את עצמו להגיב על זה כמה שאפשר יותר.

תלמיד: אני מנסה להבין איפה נקודת הבחירה, מה פה מפריד בין אדם שמגיב, ללא מגיב?

הבורא מעורר את האדם בכל רגע מתאים כדי שהאדם יפנה אליו, לבורא, וירצה להתקרב. את זה הבורא עושה. האדם צריך לחכות, זאת אומרת, להשתדל לזהות את הרגעים שהבורא מתייחס אליו, ורוצה בקרבתו.

תלמיד: ומה קובע אם האדם יזהה, ויגיב?

בסופו של דבר ודאי שזה הבורא. אבל מה שנראה לאדם, זה נראה לאדם, ולכן הוא צריך להשתוקק בעצמו לגלות כאלו רגעים. חוץ מזה אנחנו יודעים שההשתוקקות הזאת גם בונה משהו, וזה תלוי בפעולות האדם. יש כאן נסתר, ויש כאן גלוי.

שאלה: כלפי הבורא, האדם צריך לתת יגיעה ב-לשמה. מקובלים אומרים לו איך ללכת על דרך ההצלחה ושולחים אותו בכללות לעבוד מאהבת הבריות לאהבת ה' כדי לבנות כלי בו יוכל להתגלות האור. מה הקשר בין עבודה לשמה לבין עבודת חיבור עם הזולת?

העבודה לשמה והעבודה לחיבור עם הזולת היא לאותו כיוון, כי בסך הכול מה זה לשמה? זה עד שהאדם ישייך לבורא את כל הרגעים, את כל הפעולות שלו, כך שלא יישאר לו שום דבר משל עצמו.

תלמיד: מתוארת הרגשה שהבורא מעורר, מנענע את האדם, פותח לו הזדמנויות לרגע בו הוא יוכל להתגלות, והאדם רק צריך להביא קצת השתוקקות לתוך התהליך הזה ולהיות מוכן לרגעים האלה. איך הדבר הזה בא לידי ביטוי בעבודה מול הזולת, בעשירייה, בחברה? כי שם, זה די מתקבל על הדעת שיש שליטה מוחלטת של הבורא.

לא, זה לא נכון, יש כאן גם פעולות מצד העשירייה, גם מצד החברה וגם מצד האדם הפרטי. הבורא לא מנהל איתנו כאילו משחק אם כי זה נקרא כך לפעמים, המטרה היא לעורר, ללמד אותנו, שנדע להיות מוכנים מראש להתעוררות שנבעה ממנו ולהגיע למצב בו נספוג במלואו את כל מה שהוא מסדר לנו, כל פעולה שלו.

תלמיד: איך אני בא למפגש עשירייה עם ההרגשה שתיארת? איך אני רואה את הבורא בקשר בינינו, מאחורי כל חבר, איך אני נספג במשהו יותר מוחשי?

תשתדל כל הזמן להיות בזה, עוד ועוד לחשוב על זה, לעורר את זה בך. העיקר כמו שכתוב, לחשוב בכובד ראש, שהאדם ירגיש חייב להגיע למצב בו יזהה את הבורא בכל דבר הקורה עמו. הכול תלוי רק במאמצים שאדם משקיע מתוך עצמו לזהות את פעולות הבורא בכל מה שקורה לו, בדומם, צומח, חי, מדבר, בכל מה שיש, ולא חושב על שום דבר חוץ מזה. ואז יוצא שבכל מה שהוא עושה, לא חשוב מה, יש לו אפשרות לגלות את הבורא. כי כל מה שקורה לנו, קורה אך ורק מהבורא ואך ורק כדי שנשיג אותו. אומנם נאמר שהוא "אל מסתתר", אבל יחד זאת הוא רוצה שנגלה אותו.

שאלה: אז מהו בכל זאת ההבדל בין גילוי של מקובל את גדלות הבורא, לבין האדם הפשוט, המאמין, האדוק?

האדם המאמין, האדוק, זה דומם דקדושה, הוא לא משתנה. הוא כל הזמן רוצה להרגיש את הבורא שממלא את כל המציאות.

תלמיד: פה הוא כותב שכל הדומם, השמש, כל העולמות, הכול נועד לשמש את האדם שיגלה את הבורא. אבל בכל זאת, אנחנו מדברים על משהו שמתגלה בתוך העשירייה, בעבודה הזו. אני מחפש את ההבדל בין גדלות הבורא שמתגלה בתוך העשירייה, לבין גדלות הבורא שאדם מגלה מהעוצמה של הטבע ואיך שכל הטבע מסודר.

ודאי שיש הבדל, אבל אני לא מבין מה אתה רוצה לשאול.

תלמיד: בזמן האחרון ראיתי כמה סרטונים בהם מופיעים אנשים במשבר, ומאוד התפעלתי מהאופן בו הם מחזיקים באמונה כל כך חזקה בבורא, לא משנה כמה המצב מורכב או קשה, הם מאמינים בזה. חשתי אפילו קנאה, איך יכול להיות שאנחנו עובדים כל כך הרבה, כל כך חזק וקשה לנו לתפוס את הדבר הזה.

כן. אז אתה שואל איך אפשר?

תלמיד: כן, אני שואל איך אפשר ואולי גם מחפש את ההבדל בין העבודה שלנו המייצרת את גדלות הבורא בעשירייה, לבין אמונה כללית כזאת חזקה שיש בורא בעולם והוא מנהל אותו.

אני לא חושב שאתה יכול לפתוח את כל התמונה. מתגלה לך עולם בו נמצא הכוח העליון, כשחלק מהאנשים משיגים אותו כביכול במידה כלשהי וחלק לא. ואז אתה נמצא בקשר עם אלה ועם אלה, וכך נמשך אחריהם. עלינו להגיע למצב בו הדוגמאות האלה ישמשו עבורנו רק כדוגמאות ולכן לא נתפוס את האנשים האלה כאילו הם באמת מתקרבים, מתקדמים. הבורא מוצא זמנים בהם הוא מקרב או מרחיק אותם ובצורה כזאת מלמד אותם להיות קשורים אליו. והעיקר, הוא רוצה שהם יימשכו אליו ולמטרת הבריאה, זאת אומרת לחיבור השלם הנצחי, זה הכול.

שאלה: איך נגיע למצב בו נספוג במלואו כל מה שהבורא מסדר לנו, כל פעולה שלו?

לא תוכל לעשות זאת, כי אז תצטרך לגלות את הטוב והמיטיב מעל כל הבעיות שתראה בך ובעולם ובמידה זו, תוכל להתקרב אליו.

תלמיד: אז ספיגה מלאה של הבורא היא, להגיע למצב שהוא טוב ומיטיב על כל מצב שיש בי?

כן.

תלמיד: והשלב הראשון בספיגה של אותו בורא הוא, לזהות קודם כל שזה מגיע ממנו, מזה אני רק מתחיל?

כן.

תלמיד: ומה שלב הספיגה הבא?

שאתה מקבל תמורת זה את הטוב והמיטיב.

תלמיד: איך עוברים מידיעה להרגשה? מהבנה שאת זה הוא שלח לי, להרגשה שהוא באמת טוב ומיטיב, שזה טוב לי?

לא, זה לא טוב לך מפני שכך אתה מרגיש, כמו שהיה לך בהתחלה. אלא זה טוב לך, מפני שבצורה כזאת אתה מגלה אותו, את האמת שלו, וזה מביא לך הרגשה טובה.

תלמיד: מהו המעבר מהידיעה שזה הוא, להרגשה של טוב ומיטיב?

אתה מתנתק מההרגשה ומגיע כבר להרגשה חדשה, לחיבור חדש, בצורה שהבורא מנהל את כל המציאות.

תלמיד: אבל במה תלויה הספיגה שלי את הבורא?

בכמה שאתה רוצה להרגיש אותו כטוב ומיטיב.

שאלה: הוא כותב "אם האדם משמש להאדמה, כמו כן האדמה משמשת להאדם." מה ההבדל אם האדם מתייחס לגרגר חול או מתייחס לאדמה כמכלול?

הכול תלוי בהערכת האדם, איך הוא רואה את הבורא בכל גרגיר וגרגיר.

תלמיד: יש איזו הרגשה שאנחנו מוקפים מרחוק בעצמים רוחניים. האם כדי לגלות זאת עליי להתגבר על העביות שמגיעה מהעשירייה, או שכל עצם רוחני נושא בתוכו את העביות עליה אני צריך להתגבר?

אתה לא צריך להתגבר על העשירייה, אלא להתגבר על קביעת המצב הנוכחי בו אתה מזהה את העשירייה כדבוקה בבורא. ואז את עצמך אתה צריך להעלות לאותה דרגה.

תלמיד: משם להתייחס למציאות.

כן. לפני זה אסור לך להתייחס למציאות כי אתה לא רואה.

שאלה: הוא כותב שהכול כלפי האדם המשיג. כל אחד מתאר, רואה את האווירון בגודל שונה. המצב בסדר אם כולם מסכימים כבר שזה אווירון. אנחנו הרי רוצים להגיע לחיבור.

כן.

תלמיד: האם חיבור זו הסכמה שזה אווירון, כולם מסכימים שזה המצב?

חיבור נגיד שזו הסכמה. נלך לפי מה שאתה קובע.

תלמיד: איך מגיעים להסכמה אם לכל אחד יש כלים שונים?

מבינים שלכל אחד יש כלים שונים.

תלמיד: איך רואים מצב מסוים בצורה משותפת?

אנחנו לא יכולים לראות את זה בצורה כזאת. אנחנו רק צריכים להגיע למצב שכולנו כולנו נתחבר עד שנראה, נרגיש, נזהה, נקבע שמה שאנחנו מרגישים זה הבורא, והוא סובב אותנו והוא מקיים אותנו, ואנחנו רוצים בחיבור שלנו להשתוקק, להתקרב רק אליו.

תלמיד: האם ההסכמה היא בזה שיש כוח שמפעיל את כולנו?

כן, ודאי.

תלמיד: התפיסה היא לגבי אותו כוח, כל אחד תופס אותו בצורה שונה.

זה לא חשוב, נתקן את זה בדרך.

תלמיד: בסוף הוא כותב לכל "אחד ואחד יש הכשרה מיוחדת לפי ערך יגיעתו. וחוץ מזה הכל שוה". במה שווים אם כל אחד נותן יגיעה שונה?

בזה שלפי יגיעתו של האדם הפרטי כל אחד ואחד מזהה, מגלה את הבורא. אומנם אנחנו בינתיים מזהים אותו בצורות שונות, בהרגשה שונה, בתיאור שונה, אבל בכל זאת הוא אחד.

תלמיד: אנחנו אמרנו קודם שחיבור זו הסכמה שיש כוח אחד. כשנגיע לזה שנהיה מחוברים.

כן.

שאלה: אם אנחנו נרד ברמה ונדבר על אנשים שהם לא בדרך, על מה הם יסכימו? אם אנחנו רוצים שהם יגיעו לחיבור, איזו הסכמה יכולה להיות פחות מזה שיש כוח אחד שמנהל את המציאות?

אין פחות מזה, זו תחילת היהדות.

תלמיד: אז אנחנו רוצים להביא את העם ואת אנושות לתפיסה שיש כוח אחד שמנהל את המציאות.

כן, ואין עוד מלבדו.

שאלה: בכל מקרה חוץ מזה שאנחנו כולנו מסכימים שיש כוח אחד במציאות, יש ערך מוסף בהתכללות בחיבור בין החברים כנראה.

כן.

תלמיד: לכל אחד יש רצון מוגבל מצד עצמו כלפי הבורא. מה אנחנו משיגים אם אנחנו מתכללים ובמה בדיוק ההתכללות חוץ מזה שאנחנו מסכימים שאין עוד מלבדו?

אנחנו מסכימים שיש כוח אחד במציאות ואין עוד מלבדו והוא טוב ומיטיב ומביא אותנו למטרה אחת לכולם. מפני שכל אחד מאתנו הוא נברא עם תכונות שונות, אז יוצא שאנחנו כולנו מקבלים את ההשפעה שלו עלינו בצורה שונה, ואת זה אנחנו צריכים לתקן. הוא טוב ומיטיב לכולם. וודאי שכל אחד ואחד מקבל טוב ומיטיב בצורה שונה, אבל הוא מודע שזו הבעיה שיכולה להיות ומודה בזה שזה טוב ומיטיב.

תלמיד: גם בעל הסולם כותב שהאדם הוא שונה מכל חלקי הבריאה בזה שיש לו הרגשת הזולת. במה אני יכול להרגיש את השני אם אני בכל מקרה תמיד משיג את זה לפי תכונות שלי? אז במה הרגשת הזולת ומה זה מוסיף? במה אנחנו מתקדמים בהרגשת הזולת? איך זה להרגיש את הזולת נכון?

במידה שאני מזדהה עם השני, אני יכול להרגיש אותו, ואז ודאי שאני צריך לבדוק היטב עד כמה זה משתנה אצלי מתוך זה שאני גם מרגיש והוא מרגיש ואיך היחס בינינו. זה לא פשוט, אבל כך צריכים לזהות.

תלמיד: בוא ניקח אותה דוגמה שנותן רב"ש על אווירון. כל אחד רואה אותו אחרת לא רק בגודל, בטח גם בתכונות, בהרגשות וזה עכשיו.

כן.

תלמיד: האדם מסוגל לרצות לצאת מעצמו ולהסתכל למשל על אותו אווירון, או על כל דבר בחיים, בהסתכלות אחרת?

לא.

תלמיד: לא מסוגל?

לא מסוגל. איך יכול להיות שהוא נולד עם תכונות משלו והוא לא יכול לצאת מהן? הוא יכול בהן, למרות שהן התכונות האגואיסטיות שלו, להשיג את הבורא.

תלמיד: כלומר הבורא יכול לתת לו כוח נוסף לרצון שלו להתכלל עם האחר.

כן.

תלמיד: ואז ככה הוא משיג תמונה יותר מלאה אבל עדיין בתכונות שלו.

כן.

שאלה: הוא אומר פה שהספירות מכסות בהתחלה על האור, וככל שאדם יותר מכשיר את עצמו הן מתחילות להאיר. רב"ש כותב בהרבה מאמרים שבעשירייה וביחס לחברים אתה מכשיר את עצמך איך להתייחס לבורא דרך היחס.

כן.

תלמיד: וגם שטוב יותר לעבוד עם החברים בתוך הדעת ולראות את הגדלות ואת הבורא דווקא למעלה מהדעת. מה מאיר בדיוק ביחסים בינינו? או שקודם היחסים בינינו מתחילים בכיסוי המדרגה שאנחנו נמצאים? אחרי כן זה אמור להאיר במשהו את היחס בינינו בעשירייה?

העיקר שאנחנו מרגישים בינינו זה את ההבדל בתפיסה, בהרגשה, בזיהוי. זה מה שאנחנו מגלים. ואם אנחנו רוצים להתחבר, אנחנו צריכים לזהות מה השוני ומה החיבור מביא לנו.

תלמיד: בהכנה לשיעור קראנו קטע מאוד חזק שכככל שהגדלות של הבורא יותר חזקה אצל האדם, ככה הוא יוכל לעבוד אותו בלי שכר, שהשכר שלו יהיה לעבוד אותו.

כן.

תלמיד: איך זה מתממש בתוך העבודה בעשירייה? מה בדיוק העבודה בגדלות החברים והחיבור בינינו נותן את התוצאה הזאת שנוכל לעבוד כך מול הבורא? כי הגדלות שלו מוסתרת בדעת שלנו. איך העבודה דווקא בתוך העשירייה בלנסות לעבוד דווקא בתוך הדעת, לראות את גדלות החברים, יכולה להביא לכזאת תוצאה?

אנחנו בעשירייה מוכנים בסופו של דבר לגלות את הבורא ככולל את כול התכונות שלנו.

תלמיד: ומה זה נקרא שהעשירייה מאירה, זה שאנחנו ממש בהרגשה צריכים להרגיש שכביכול הבורא נמצא בינינו, שיש לנו כלי?

הבורא נמצא בינינו.

תלמיד: בהרגשה בפועל של כל החלקים בעשירייה?

כן.

שאלה: אדם שיושב פה בשיעור ושומע שהכול באמת מגיע מהבורא וככה יכול ממש לשייך ולהרגיש, ואותו בן אדם אם הוא נמצא ביום יום מפוזר בין מיליון רצונות, זה נשמע לו מאוד זר. מה קובע את היכולת של האדם לשייך הכול לבורא בכול מצב?

מה שהבורא רוצה שיהיה איתו.

תלמיד: ויש פעולות שאפשר לעשות כדי לחזק את היכולת לשייך הכול לבורא או שיש כאלה חלשים ויש כאלה חזקים?

לא לא, הכול תלוי באדם.

תלמיד: מה צריך לעשות?

לעשות תרגילים. שכל מה שהוא שומע, רואה, מרגיש מתוכו ומסביבו, הוא הכול משייך לכוח עליון.

תלמיד: אבל יש מצבים שבן אדם פשוט נזרק לאיזה מקום, אין בורא, אין קבוצה, אין כלום.

סימן שלא קבע לעצמו איך לחזור להרגשת הבורא.

תלמיד: שזה עשירייה?

כן.

תלמיד: אז מה, צריך לאלף את עצמך כמו כלב אפילו?

כן. רק בצורה כזאת, או חברותא או מיתותא.

שאלה: המשקף שנתנו לו פה דוגמה זה בעצם עשירייה, ואמרת "אנחנו כול רגע צריכים לראות את הבורא בינינו". איך בהמשך לבירור הקודם, כשאנחנו מורידים את הכיסוי של החברים, מאחורי כול חבר נמצא הבורא ואנחנו כול פעם מחדדים את המשקפת הזאת בשביל לראות יותר ויותר את הבורא. איך אנחנו בעבודה בינינו כול פעם מחדדים את הראייה הזאת, את המשקפת הזאת, שנוריד כל פעם את הכיסוי הזה?

צריכים להיות דבוקים לעבודה זאת.

תלמיד: מה זאת אומרת להיות דבוקים?

שאנחנו כל הזמן נרצה לגלות את הבורא בתנאים חדשים, שונים, ואנחנו לא נרד מהכיוון הזה.

תלמיד: מקודם אמרת שאנחנו צריכים ללמוד כול רגע את הסביבה שלנו. מה זה ללמוד את הסביבה? איך אנחנו לומדים אחד מחברו, מתוך הסביבה שאנחנו נמצאים בה, לגלות את הבורא?

אנחנו בודקים מה קורה לנו כל רגע בתוך החיבור שלנו. איך אנחנו מזהים את החיבור ומה משתנה בו.

תלמיד: זאת אומרת החיבור בינינו הוא כל פעם שאנחנו יותר ויותר מסכימים שיש כוח אחד שמנהל אותנו?

כן.

שאלה: איך נוכל להעצים את הרצון שלנו באופן כזה שהבורא ישפיע לטובה על החברים ויעיר אותם לעשירייה? איך אנחנו יכולים להשפיע על החברים להעיר אותם לטובה?

על ידי זה שאנחנו נעשה את זה. אני חושב שהשאלה היא, איך אנחנו יכולים לזהות שהבורא כך משפיע לחברים ושזה לטובה. צריכים להשתדל לראות. למה אנחנו לומדים ולא נמצאים סתם באוויר העולם שגם יכול לשנות אותנו ולהביא אותנו לאיזו השגה? כדי שנזהה בכל רגע ורגע מה בין רצוי למצוי בהרגשה שלנו, בתפיסה שלנו, במוחא וליבא. ואז על ידי זה אנחנו יכולים להיות מכוונים יותר למצב הרצוי.

שאלה: מה לעשות כדי שהאור יהיה גלוי?

כדי שהאור יהיה גלוי הכלי שלנו צריך להיות כמו האור, באותן התכונות.

שאלה: כשהבורא פותח לנו בתוך הדעת, הוא פותח לנו גם מקום באותה מידה לאמונה מעל הדעת. זאת אומרת ככל שאנחנו מתקדמים יותר בתוך הדעת, כך יש לנו מקום להגיע לאמונה מעל הדעת יותר גבוהה.

כן.

תלמיד: כשאנחנו עובדים בעשירייה, האם אנחנו צריכים לזהות תכונה מיוחדת בכול חבר שמאירה, וכך אנחנו בונים את השלמות של העשירייה?

כן.

שאלה: במצב הזה שאדם צריך לזהות שהכול מגיע מהבורא בכול מצב ומצב, האם אנחנו צריכים לעורר שמחה לפני כן?

כן. זו חובה לגלות שזה מגיע מהבורא, כי זה העיקר.

תלמיד: האם שמחה היא תנאי מקדים הכרחי כדי לזהות שזה מגיע מהבורא?

כן. מאוד רצוי שזו תהיה ההתפעלות הראשונה, מפני שאז אני פונה לבורא.

תלמיד: איך לדאוג להיות בשמחה בכול מצב? והאם זה צריך לקרות לפני שאנחנו מגלים שהכול מגיע מהבורא? כלומר האם השמחה היא הכרחית כדי לגלות שזה מגיע מהבורא?

שמחה היא תנאי. הכרחי או לא? הייתי אומר שבדרך כלל הוא הכרחי.

תלמיד: מה גורם לשמחה הזאת? איך נגיע לשמחה כזאת לפני שזיהנו שזה בא מהבורא?

כי אנחנו נמצאים בכול זאת בדרך לגמר תיקון. אז יחד עם כול באי העולם אנחנו נמצאים באותה הליכה, בהתקשרות יותר ויותר מיום ליום, וככול שמזהים אותה וגם אם לא, זה נותן לנו שמחה.

תלמיד: אם אני מזהה שהכול מגיע מהבורא ולא הגעתי לשמחה, אז זה אומר שאני לא מזהה שהכול בא מהבורא.

כן. העיקר שזה בא מהבורא.

שאלה: לגבי הקשר בעשירייה בין החברים, החברים צריכים להיות בעשירייה בשוויון ובקשר הדדי, ומורגש שהחברים מחוברים זה לזה ויש רוח שמחזיקה אותנו יחד. אבל יש מצב שיש חברים שלא יכולים להגיע לשיעור כל בוקר ורק יכולים לשמוע את השיעור בהקלטה, ואז במשך היום מורגש שיש להם רוח אחרת ממה שיש לרוח העשירייה שהייתה בשיעור בוקר, וזה מביא לוויכוחים ואי הבנות בעשירייה לגבי תורנויות, מעשים ופעולות. איך אפשר בכזה מצב להגיע לפתרון והכרעה בעשירייה בין החברים?

אני לא יודע, זה לא אליי. יש אנשים שמטפלים בזה, תפנו אליהם ותזמינו אותם לעשירייה והם יסדרו אותה.

תלמיד: האם יש הבדל בהבנה, בהרגשה, בקשר לחומר, בין אנשים שבאים לשיעור בוקר יחד בצורה פיזית, לאלה ששומעים את השיעור בהקלטה?

ודאי שצריך להיות איזה שוני. אלו שנמצאים בצורה חיה בחיבור עם חברים יש להם גם איזו התפעלות כמו אדם מאדם. ואצל מי ששומע רק הקלטה זה לא אותו דבר, הוא לא מתפעל מהצד האנושי שבזה. יש לכם בעיה, זה ברור.

שאלה: בדוגמה של המשקפת והאווירון. לגבי צורת החיבור הרוחני בינינו, איך אנחנו יכולים להסתכל במשקפת משותפת של כול העשירייה?

אנחנו לא יכולים לראות את זה במשקפת המשותפת של העשירייה, כי אנחנו נהייה מכוונים לכיוונים שונים. לכן כדי שתהייה משקפת משותפת צריך לחבר את כל העיניים, את כל הלבבות שלנו, שיהיו מכוילים, מכוונים למטרה אחת, ואז באמת נראה את הבורא.

תלמיד: הוא כותב כאן שדווקא השמות, הפרצופים, הם כולם ביחס למשיגים, אז איך אנחנו יכולים ביחד להתמודד ברוחניות? הרי זו חוויה אישית של כול אחד.

כל זה יגיע, כל זה עוד יבוא.

תלמיד: האם אנחנו יכולים לדון על משהו בסיסי, איך אנחנו מרגישים את חשיבות המטרה בעשירייה או רמת החיבור בינינו?

בסדר, תדונו בזה.

(סוף השיעור)