שיעור בוקר 28.03.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לספר הזהר", עמ' 444

אותיות מ"ה-מ"ו

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 444, "הקדמה לספר הזוהר" מאות מ"ה.

אות מ"ה

"ואור הנפש הזה, מכונה בשם אור "הדומם דקדושה" דעולם עשיה. והוא, להיותו מכוון, נגד הטהרה, של חלק הדומם מהרצון לקבל שבגוף האדם, כנ"ל. וכן פעולת הארתה ברוחניות, דומה לבחינת מין הדומם שבגשמיות, שנתבאר לעיל באות ל"ה, שאין לו תנועה פרטית לחלקיו, אלא רק תנועה כוללת, מקיפה לכל הפרטים בשוה.

כן האור, של פרצוף הנפש דעשיה, אע"פ שיש בו תרי"ג אברים, שהם תרי"ג מיני שינוי צורות, בדרכי קבלת השפע, מ"מ אינם נכרים בו, אלו השינוים, אלא רק אור כולל, שפעולתו מקיפה את כולם בשוה, בלי הכר הפרטים שבו."

אות מ"ו

"ודע, אע"פ שהספירות הן אלקיות, ואין בהן שום שינוי והבדל, מראש הכתר שבעולם א"ק, עד סוף ספירת המלכות שבעולם עשיה, מ"מ יש הבדל גדול, כלפי המקבלים. כי הספירות נבחנות לאורות וכלים:

והאור שבספירות, הוא אלקיות גמורה, כנ"ל.

אבל הכלים, הנקראים כח"ב תו"מ, שבכל עולם, מג' עולמות התחתונים, הנקראים בריאה יצירה עשיה, אינם בחינת אלקיות. אלא הם בחינת כיסוים, המעלימים אור א"ס ב"ה שבתוכם, ומודדים קצבה ושיעור אל הארתו, כלפי המקבלים. שכל אחד מהם, יקבל רק לפי שיעור הטהרה שבו.

ומבחינה זו, אע"פ שהאור עצמו אחד הוא, מכל מקום, אנו מכנים האורות שבספירות בשם נרנח"י. כי האור מתחלק, לפי תכונות הכלים:

כי המלכות - היא הכיסוי היותר עב, המעלמת על אור א"ס ב"ה, והאור שהיא מעבירה, ממנו ית' למקבלים, הוא רק בשיעור קטן, המיוחס לטהרת "הדומם של גוף" האדם לבד. וע"כ נקרא נפש.

והכלי דת"ת - הוא יותר זך מכלי המלכות, והאור, שהוא מעביר מא"ס ב"ה, מיוחס לטהרת חלק "הצומח דגוף" האדם. כי פועל בו יותר, מאור הנפש. ונקרא אור הרוח.

וכלי דבינה - יותר זך מת"ת, והאור, שהוא מעביר מא"ס ב"ה, מיוחס לטהרת חלק "החי שבגוף" האדם. ונקרא אור הנשמה.

והכלי דחכמה - זך מכולם. והאור, שהוא מעביר מא"ס ב"ה, מיוחס לטהרת חלק "המדבר שבגוף" האדם. ונקרא אור חיה. שלפעולתו אין שיעור, כמו שיתבאר לפנינו."

שאלה: בעל הסולם אומר שאין הבדל בין ספירה לספירה, מראש א"ק עד עולם העשיה. מה זו ספירה?

ספירה היא מהמילה ספיר, מאיר, והוא מאירה לפי אותו האור שעובר דרכה באותה מידה שהיא נמצאת עימו בהשתוות או בשינוי.

תלמיד: אבל האורות שונים?

האורות לא שונים.

תלמיד: ומה זה אומר שספירה מכסה על האור? או שהכלי מכסה על האור?

היא עוטפת אותו.

שאלה: מה כל כך מסוכן באור שצריך עטיפות והפחתות?

שלא תקבל אותו על מנת לקבל, שזה מביא שבירה.

תלמיד: אבל אנחנו לומדים שאי אפשר לקבל את האור על מנת לקבל, זאת אומרת גם אם אני ארצה אני לא אוכל. אז מה מסוכן?

זה העניין, שאם תרצה.

תלמיד: מה יקרה אם הכלי ירצה את האור בעל מנת לקבל ויקבל אותו? מה כל כך נורא בפעולה הזאת?

שבירה.

תלמיד: מה זו שבירה?

שהכלי נשבר.

תלמיד: מה זה אומר לא בתיאור מכני כזה של איזה כלי שנשבר, מה זה אומר שהרצון נשבר?

הרצון נשבר ורוצה עכשיו לקבל על מנת לקבל ולא יכול, וצריכים לעשות הרבה פעולות כדי לתקן אותו ולמלא אותו עם האור שהיה בו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: בעולם שלנו, בתהליך מלמטה למעלה, כבר הייתה שבירה.

כן.

תלמיד: אז מה הפחד שנקבל את האור? אנחנו כבר שבורים.

לא. זה לא שאנחנו שבורים, אז אין מה לעשות. אנחנו צריכים לשמור על עצמנו ולתקן את עצמנו כדי לקבל את האור בעל מנת להשפיע.

תלמיד: ואם לא נקבל אותו בעל מנת להשפיע, מה יקרה לנו? זה מה שאני לא מצליח להבין, מה התוצאה הנוראית שתקרה אם נקבל את האור בצורה לא נכונה.

האור שכולו בעל מנת להשפיע ייכנס לתוך הרצון, כלי שהוא על מנת לקבל, ומחוסר ההשתוות ביניהם, מהניגודיות שביניהם, תהיה שבירה.

תלמיד: ואז מה יקרה לרצון שהיה על מנת לקבל?

הרצון הזה שהוא על מנת לקבל שהיה כולו כלי, יישבר.

תלמיד: זאת אומרת, רצון שנהייה כלי זו מדרגה מעל סתם רצון, ולכן האור שייכנס לתוכו נגיד בעל מנת להשפיע והוא הפוך ממנו, ישבור אותו ויהפוך אותו למשהו שהוא לא כלי?

כן.

תלמיד: מה זה רצון שהוא לא כלי?

שהוא לא מיועד להיות כלי, כי הוא שבור.

תלמיד: כשאנחנו מתחילים את הדרך שלנו, אנחנו נמצאים במצב הזה של רצון שהוא עדיין לא כלי.

כן.

תלמיד: והחיבור בינינו, עבודת החיבור בינינו מייצרת כלי.

אנחנו רוצים לעשות כלי אחד לכולנו יחד כדי לקבל את האור בעל מנת להשפיע, ומתוך זה שאנחנו נמצאים קצת בעל מנת להשפיע זה כלפי זה, ורוצים לעזור אחד לאחר, על ידי זה אנחנו לאט לאט מתקרבים ליכולת להשפיע זה לזה בינינו.

תלמיד: כשהעשירייה תתחבר לשלב הראשון, בכלי הזה יהיו עשר ספירות או שתהיה ספירה אחת מתוך כלי יותר גדול?

כשכולנו נתחבר אז נהיה כעשר ספירות.

תלמיד: אני מדבר כרגע על עשירייה, אנחנו עובדים בעשיריות, אז כשהעשירייה תתחבר פעם ראשונה לדרגה שהיא נהיית כלי כמו שהסברת, אז בכלי הזה יהיו כבר עשר ספירות או שהוא יהיה ספירה אחת מתוך משהו גדול יותר?

ספירה אחת הוא לא יכול להיות כי אין לו טבע אחד, אבל יהיו בו עשר ספירות שיצטרכו להתקרב זו אל זו.

שאלה: נניח והעשירייה התחברה בדרגה הראשונה, זה נקרא "עולם העשיה", שהאור יכול להתגלות בה בפעם הראשונה?

כן.

תלמיד: האור הזה מתגלה ונקרא "אור הנפש".

כן.

תלמיד: מה זה אור הנפש?

נפישה.

תלמיד: מה זה אומר?

שאין לו תנועה מעצמו. נתנו לו להיכנס לתוך הכלי ולמלא אותו.

תלמיד: מה הכלי מרגיש כלפי האור הזה?

הכלי מרגיש כלפי האור הזה שהוא נמצא בהרגשה מאוד מאוד קטנה, הוא מאוד אפטי כזה.

תלמיד: אור הנפש זה ביטוי של הבורא?

אור הנפש זה ביטוי של הכלי שכך מרגיש את האור.

שאלה: שמעתי אותך מדבר על מצב העולם וגם על העם שלנו שכאילו הבורא "נוחת", ומרגישים לחץ וייסורים, כי הבורא מתקרב אלינו אבל הכלי שלנו, העולם נגיד, עוד לא מוכן. איך זה משתלב בתיאור הזה שקראנו עכשיו?

כאן מדובר על מצבים שצריכים לתקן את הרצונות של הספירות, לחבר ביניהם ולהתאים אותם לאור העליון שיוכל להשפיע להם, זאת אומרת שיוכל להתלבש בהם.

תלמיד: ואם הרצונות עוד לא מתוקנים ויש צורך מבחינת המערכת שהם שיהיו מתוקנים כי יש עניין שנקרא זמן?

אז שיתקנו.

תלמיד: אבל מה קורה אז, האם במצב הזה לא מגיע אור כי הרצונות לא מתוקנים או שמגיע אור ומתלבש בצורה שלילית?

ודאי שלא מגיע.

תלמיד: אתה מתאר את זה שהגיע אור שמורגש בצורה שלילית.

גם זה יכול להיות.

תלמיד: יש הבדל בין שני התיאורים האלה.

יש הבדל, יש כך וכך.

תלמיד: מבחינת ההרגשה של העולם, האם העולם ירגיש עכשיו חוסר באור?

העולם ירגיש מה שצריך להרגיש. רק תבין שעוד נלמד את זה, זה לא פשוט.

שאלה: לפי התיאור פה אין כאן יחס הפוך בין אורות לכלים, המלכות מקבלת את אור הנפש, האור הכי קטן.

כך צריך להיות.

תלמיד: טוב, אולי אני מבולבל.

לאט לאט, נתרגל לזה. ניתן מקום לכל אחד.

שאלה: ספירה היא אור וכלי, אז איפה העלמה פה? הספירה מגלה, היא לא מעלימה.

ספירה מגלה את האור שיכול להאיר בה.

תלמיד: איפה ההעלמה? אומרים שמצד הבורא יש העלמה.

מצד הבורא יש העלמה, והספירה מגלה את האור שהיא יכולה לגלות.

תלמיד: אנחנו יודעים שבאור אין חילוקים וחיתוכים, אז איך יכול להיות שהכלי מגלה חלק מהאור, והאור לא מציג רק חלק מעצמו?

הכלי יכול לגלות חלק מהאור במידה שהוא מסוגל, וכך האור מתגלה.

תלמיד: אבל כשהאור פועל כלפי הספירה, הוא גם מציג חלק מעצמו. מה זה אומר שאין חילוקים באור?

אין חלקים, אין חתיכות, אין שבירה באור.

תלמיד: למה ספירה לא יכולה לגלות את כל האור?

אין לה מסך המתאים לזה.

תלמיד: והאור שפועל על הספירה, האם הוא פועל חלקית?

הוא רוצה למלא את כל הספירה בעצמו, אבל אי אפשר, אין השתוות ביניהם.

תלמיד: אדם שרוצה לגלות את האור, הוא חייב להגיע להתכללות של עשר ספירות, הוא צריך להשלים עשר ספירות. האם זה התנאי שהוא יהיה בקשר עם האור, להיות כלול?

כן.

תלמיד: אם אנחנו רוצים להיות בקשר עם האור, אז אנחנו צריכים כל הזמן להיות כלולים זה בזה.

כן, ודאי.

תלמיד: ואם אנחנו מתנתקים, אז אנחנו צריכים לחדש את ההתכללות בינינו.

כן.

שאלה: מי גורם לשבירה?

האור גורם לשבירה.

תלמיד: למה הבורא לא שומר אותנו משבירה?

כי זה לפי התוכנית שלו.

תלמיד: כמה שבירות אנחנו צריכים לעבור?

הייתה שבירה רק פעם אחת. שבירה צריכה להיות כדי שנדע, נרגיש, נאתר את ההבדל, את הניגוד, את ההפכיות שיש בין אור לכלי.

תלמיד: הבורא שולט על התפילה שלי, נכון?

כן.

תלמיד: תוך כדי התפילה הרצון שלי פתאום זז לתכונת הקבלה. אני נמצא בתכונת ההשפעה, מבקש עבור החברים, ופתאום הרצון שלי זז לצד אחר.

כן.

תלמיד: האם זה יגרום לשבירה?

נגיד, כן.

תלמיד: למה הבורא לא שומר אותנו משבירה?

כי על ידי השבירה אתם תראו שאתם נמצאים הפוכים מהבורא, מהאור, ומה אתם צריכים לתקן כדי שזה לא יקרה שוב.

תלמיד: לפני רגע לא הייתי צריך לתקן, משכתי את האור כדי שהחברים יתחברו, שהבורא ייהנה, ועכשיו אני אוסף חתיכות מכל מערכת הבריאה. אני לא מבין מה קורה.

הבורא רוצה לגלות את כל הקלקולים שיש בבריאה, כדי שהנבראים יבינו מה הם צריכים לתקן. הוא עושה את זה בעצמו.

תלמיד: הוא שם את כל הקלקולים בתוכי.

כן.

תלמיד: הוא המקור של כל הקלקולים.

הבורא הוא המקור של כל הקלקולים.

תלמיד: וגם של כל הזכות.

כן.

תלמיד: הוא לא שם בתוכי זכות, הוא שם בתוכי קלקולים.

כן.

תלמיד: כמה זמן אני צריך לגלות קלקולים?

הבורא אומר לך "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין".

תלמיד: אני לא רוצה את זה.

זה לא חשוב, על זה הוא לא שאל בכלל.

תלמיד: אני רוצה משהו שונה.

אני אותך מבין, והבורא לא.

תלמיד: למה הוא שוב ושוב לוקח את התפילה שלי ממני?

כדי שהתפילה תתפתח יותר ויותר.

תלמיד: איזו תועלת אני יכול לתת לחברה בלי התפילה שלי? למה אני כאן אם אין לי תפילה?

תשאל אותו.

תלמיד: אני לא יכול לבקש בלי תפילה, אני מבקש כל שיעור להתעורר לתפילה, שייתן לי תפילה, ועדיין לא מצאתי את התועלת שלי כלפי החברה. אני לא צריך חכמה, אני רוצה רק להשיג תפילה כדי שהחברים, שכל העולם, שהבורא, כולם ייהנו, שתהיה מערכת אחת, אבל אני שוב ושוב נרדם. לכן שהוא יעורר אותי, שהוא יחבר את כל המערכת.

ההיפך, הוא מרדים אותך.

תלמיד: כן, הוא מרדים אותי. לכן שיעורר אותי, שיחבר מחדש את המערכת בקביעות, שזה יהפוך להיות כלי אחד שלם שעושה נחת רוח לבורא, שיהיה רצון להשפיע מעבר לרצון לקבל. למה קורה כך שוב ושוב? בשבילי זה מספיק.

הבחור הזה עושה את כל העבודה שלנו, במקום כולנו הוא מדבר. יש באמריקה הרבה כמוך?

תלמיד: אני מקווה. יש לי חברים בארצות הברית. לפני שהייתי בעשירייה הזאת, לפני שהגעתי לקבוצת פתח תקווה, הרצון שלי הגיע מהחברים מארצות הברית.

ברור.

תלמיד: מה תהיה התוצאה? הרצון שלי הוא מרוסיה, מאוסטרליה, מאפריקה, מכל העולם, כל העולם בתוך הרצון שלי. אבל בי יש רק קלקולים, ויש קלקולים שעדיין בדרך.

כן, אולי בעוד עשרים שנה יתוקן משהו.

תלמיד: יש שינויים ברצון, והבורא יכול לתקן את הכול אם הוא רוצה, אז למה אין שלום בכל העולם? אני שונא את כל מה שמחוץ לי, זה מספיק.

תלך לעורך דין ותפתח במשפט נגדו.

תלמיד: ללכת לעורך דין, לתבוע את הבורא?

מה הבעיה?

תלמיד: אי אפשר לנצח אותו, הוא השופט, כל המערכת מעוותת, מושחתת, איך אני אתבע אותו? איך לנצח משחק שח מט אם הוא המקור של כל המחשבות שלי, זה בלתי אפשרי. מה זה "נצחוני בניי"? זה בלתי אפשרי. אני רוצה שהוא ינצח, איך להשתתף בזה בצורה נכונה?

נחפש יחד. זה באמת בוער לך, אבל אין לי מה לענות. מה שאנחנו צריכים זה להכניע את עצמנו כלפי הבורא, להרכין את הראש ולקבל את השליטה העליונה. אנחנו חיים בתקופה מאוד טובה ביחס לתקופת הקדמונים ותקופת האחרונים, אנחנו חיים טוב, לא מקבלים מכות, יש לנו חיים מסודרים, אבל זה לא פשוט. אני מבין אתכם.

מה אתם מסתכלים עלי? גם אני לא יכול לעשות כלום, אף אחד. אבל מה שכן אנחנו צריכים לעשות, זה להיות בהסכמה ובהודיה.

שאלה: להמשיך את עניין הקלקולים שמתגלים. שמענו בכנס שכל אחד שיושב פה הוא כלול כנגד מיליארדים, ובאנושות יש כרגע המון מצבים לא נעימים וכל מיני מכות. האנושות היא אותם מיליארדים שחוטפים מכות, והיחידים שיכולים איכשהו לשפר את המצב זו קבוצה מאוד מאוד קטנה שיושבת ולומדת בבוקר. נניח שמתגלה משהו בינינו ואנחנו עושים עליו התגברות, מכסים באהבה, בתפילה, איך זה משליך על מה שקורה באותם מיליארדים, באותה מאסה גדולה של אנושות? מה הקשר בין הדברים?

אין שום בעיה. אתה קושר את המיליארדים האלה עם הקבוצות שלנו?

תלמיד: הם חוטפים עכשיו מכות, גם עם ישראל חוטף מכות מאוד מאוד קשות, ונניח שעכשיו בעשירייה שני חברים הצליחו לכסות על תהום של שנאה שהתגלתה ביניהם, הצליחו להחזיק חזק ולהתגבר. איך זה יעזור לאותה מאסה גדולה, לאותה אנושות או לעם שלנו שמקבל מכות? איך זה ישפר את המצב?

זה ישפר את המצב.

תלמיד: איך, למה?

בהתגברות שלנו מעל האגו שלנו שאנחנו רוצים להתחבר, בזה אנחנו משפיעים על כל העולם שגם במקצת ישנה את היחס שלו לחיבור, וכך לאט לאט אנחנו מתקרבים לתיקון.

תלמיד: זאת אומרת כל תנועה קטנה פה בינינו היא משליכה הלאה.

מאוד.

תלמיד: בעשרות מונים ואולי אפילו יותר.

כן.

שאלה: איך לשמור על חברים כדי שלא ייווצר מצב שחבר יעזוב את העשירייה בקלות רבה מידי?

אני אגיד לכם מה ראיתי מרב"ש. הוא כל כך התנגד לכל אחד שרצה לצאת, וחשב במה הוא יכול לסייע כדי לשנות לו את הגישה הזאת. אדם שיוצא פשוט שם קץ להתפתחות הרוחנית שלו, הוא לא יודע שאפילו בצורה כמונו, שמרגישים קטנים, מקולקלים ומלוכלכים, אפילו בזה אנחנו לא יכולים להעריך עד כמה אנחנו בכל זאת גבוהים וטובים.

תלמיד: כלפי חבר שרוצה לצאת, האם כל האמצעים כשרים כלפיו כדי להחזיר אותו?

כן.

תלמיד: לא חשוב מה נעשה, העיקר שיחזור.

כן.

תלמיד: אמרת שאם עשירייה מתחברת, אז היא משפיעה על כל העולם שבחוץ.

כן.

שאלה: אם חבר מראה איזה קלקול לכולם, האם יש משהו שכל חבר בתוך העשירייה צריך לתקן בתוכו?

כן, שירגיש בתוכו עד כמה גם בו נמצאת אותה התכונה, יתקן אותה ככל האפשר, וכך כולם. ואז יהיה אפשר להגיד תודה לאותו חבר שמייצג להם את הקלקול הכללי.

תלמיד: אמרת שמדרגת נפש היא מין חיבור אפאטי, ו"הכול חוץ מצא" שמוחזק מלמעלה. נגיד שיש כנס חזק ואחרי זה פתאום כל אחד מרגיש שוב כמשהו פתוח.

זה טבעי.

תלמיד: "הכול חוץ מצא" בהתקדמות הרוחנית, איך עשירייה גורמת לזה שאין יציאה? כלומר שהכול מתברר בפנים, וכמו רבי שמעון והחברים, אפילו שיתגלה שרוצים לרצוח אחד את השני, לא יוצאים, אלא מחפשים דרך.

איך להתחזק.

תלמיד: כן. האם יש כזה פטנט?

כן, יש. פשוט מבינים שכך צריך להיות, שזאת התוצאה מעליה וירידה, זה חייב להיות כך בכל מצב, ואנחנו מכבדים את זה.

תלמיד: האם זו צורה שהבורא מלמד אותנו שאנחנו חייבים ללמוד אותה, כי כל מצב הבא הוא גם יתנהל בצורה כזאת אחרת לא נעלה?

כן. אתם עוד תראו עד כמה תהיו בהתפעלות מהעליות והירידות. זה כמו במגרש משחקים, עליות וירידות.

שאלה: איך האדם מעורר בו חיסרון לחשיבות לתפילה לבורא במשך כל היום?

אני חושב שעלינו לכוון את עצמנו לבורא, ואז לראות עד כמה רק זה מסדר אותנו, מעלה אותנו, מקרב אותנו, וכך מתקדמים.

אני דווקא שמח מכאלה שיעורים, ואיך אנחנו עוברים אותם. כל אחד שיחפור בתוך עצמו ויוציא החוצה כמה שאפשר יותר זבל, וכך אנחנו נתקדם.

(סוף השיעור)