שיעור הקבלה היומי24 אוק׳ 2019(בוקר)

חלק 2 בעל הסולם. פתיחה לחכמת הקבלה, אות פ''ו

בעל הסולם. פתיחה לחכמת הקבלה, אות פ''ו

24 אוק׳ 2019

שיעור בוקר 24.10.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 183,

מאמר "פתיחה לחכמת הקבלה", אתיות פ"ו – פ"ז

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם" עמוד 183 את ה"פתיחה לחכמת הקבלה" אות פ"ו.

ביאור ג' הנקודות חולם שורק חירק

אות פ"ו

"דע, שהנקודות נחלקות לג' בחינות ראש תוך סוף, שהם נקודות עליונות שממעל לאותיות הנכללות בשם חולם. ונקודות אמצעיות שבתוך האותיות הנכללות בשם שורק או מלאפום, דהיינו ו' ובתוכה נקודה. ונקודות תחתונות שמתחת האותיות הנכללות בשם חירק."

חולם, שורוק, חיריק, זה ברור? נקודות למעלה מאותיות, בתוך האותיות, ולמטה מהאותיות. זה מובן לכולם? כולם למדו בבית ספר כנראה.

אות פ"ז

"וזה ביאורם. כי אותיות פירושם כלים, דהיינו הספירות דגוף, כי הע"ס דראש הם רק שרשים לכלים ולא כלים ממש. ונקודות פירושם אורות המחיים את הכלים ומנענעים אותם, והיינו אור החכמה הנקרא אור חיה, והוא בחינת אור חדש הנ"ל שהזו"ן דא"ק קבלו מע"ב ס"ג והאירו להכלים דנקודים, והורידו את ה"ת בחזרה לפה דכל מדרגה, והשיבו להמדרגה את האח"פ דכלים וג"ר דאורות, כנ"ל הרי שאור הזה מנענע הכלים דאח"פ ומעלה אותם מהמדרגה שלמטה ומחבר אותם לעליונה כבתחילה, שז"ס נקודות המנענעות להאותיות. וזה האור להיותו נמשך מע"ב דא"ק שהוא אור חיה, ע"כ הוא מחיה לאותם הכלים דאח"פ ע"י התלבשותו בתוכם."

שרטוט מס' 1

תלמיד: אם תוכל להסביר את מה שבעל הסולם כותב, "הרי שאור הזה מנענע הכלים דאח"פ ומעלה אותם מהמדרגה שלמטה".

מגיע אור, כוח שנותן לכלים דקבלה גם להיות בכוונה על מנת להשפיע ולכן הם מצטרפים לכלים דהשפעה שהיו כבר קודם בפעולה על מנת להשפיע ושניהם יחד עובדים, כלים דקבלה וכלים דהשפעה, גלגלתא עיניים כלים דהשפעה, אח"פ כלים דקבלה, שניהם מתחברים יחד להשפעה. זה נקרא שצמצום ב' התבטל והכול חזר למקומו.

נקרא שוב אות פ"ז.

"וזה ביאורם." של ג' נקודות האלו חולם, שורוק, חיריק. "כי אותיות פירושם כלים, דהיינו הספירות דגוף, כי הע"ס דראש הם רק שרשים לכלים ולא כלים ממש. ונקודות פירושם אורות המחיים את הכלים ומנענעים אותם, והיינו אור החכמה הנקרא אור חיה, והוא בחינת אור חדש הנ"ל שהזו"ן דא"ק קבלו מע"ב ס"ג והאירו להכלים דנקודים, והורידו" בעזרת האור הזה "את ה"ת בחזרה" מהפרסא שהיא הייתה. "לפה דכל מדרגה," שהייתה בפרסא כללית ופרטית של כל המדרגות. "והשיבו להמדרגה את האח"פ דכלים וג"ר דאורות," עד כאן ברור או לא?

תלמיד: לא. מה זה והשיבו למדרגה את האח"פ דכלים וג"ר דאורות?

אני מצייר לך (ראו שרטוט מס' 2). יש לי עשר ספירות. עשר הספירות האלה זה רצון. הרצון הזה מתחלק לגלגלתא ועיניים ואח"פ. גלגלתא עיניים זה כלים קלים, עביות שורש וא'. אח"פ זה כלים כבדים, עביות ב', ג', ד', עביות יותר גדולה. אבל זה רצון. גם גלגלתא עיניים, גם אח"פ, כך זה מתחלק.

אני יכול להשתמש רק ברצון, שורש, א', ב', ג', ד'. עד אמצע הב' זה כלים דהשפעה גלגלתא ועיניים, ולמטה זה כלים דקבלה אח"פ. אם יש לי כוח שפועל מלמעלה אז אני יכול להפעיל את הגלגלתא ועיניים. הכול תלוי במידת האור שמופיע. ואם יש לי עוד יותר כוח שיפעל עלי אז אפילו את האח"פ אני יכול להפעיל.

אז אם אני מפעיל רק את הגלגלתא ועיניים, משתמש רק בגלגלתא ועיניים, זה נקרא שאני משתמש בצמצום ב'. רק בזה. אם אני משתמש גם באח"פ יחד, אז אני משתמש בצמצום א'. להשתמש רק בצמצום ב' זה נקרא "קטנות", להשתמש גם בצמצום א', זאת אומרת בכל הכלים, זה נקרא "גדלות".

שרטוט מס' 2

תלמיד: מה זה השיבו למדרגה את האח"פ דכלים?

קודם היתה קטנות, קטנות זאת אומרת שאי אפשר היה, אסור היה להשתמש בכלים דקבלה. לא היה כוח למסך ואז לא השתמשו בכלים האלה אלא הכלים האלו היו בצמצום. מה זאת אומרת?

שוב, אני נכנס למסעדה, אני מזמין מה שאני מסוגל לשלם עליו, נגיד דגים וסלט, ונהנה. אבל בעצם הייתי רוצה ליהנות מסטייק, רק אני לא יכול להרשות לעצמי. זה נקרא שאני נמצא בצמצום. למחרת, הרווחתי, גנבתי, לא חשוב איך, אני מגיע למסעדה ומזמין סטייק. זה נקרא שאני מקטנות עליתי לגדלות.

מה לא ברור?

תלמיד: אתה אומר שהאור עושה את זה, כלומר האור נותן את היכולת, את המסך?

זה נקרא "המאור המחזיר למוטב". מגיע מלמעלה אור שהוא כך נותן לי כוח. זה נקרא אור של גדלות המאציל.

תלמיד: זה מה שנקרא שהאור הזה מנענע את הכלים דאח"פ?

כן. במה אפשר לנענע רצון לקבל? או בזה ש"אהה, אני רוצה את זה" או "אהה, איזה גדול הוא". אחד משניים, אין יותר. אז הכול בי תלוי בבלנס בין זה לזה, באיזו צורת יחס זה נמצא, עד כמה אני רוצה לעצמי, עד כמה אני רוצה לבורא, ואת זה האור מסדר. אם מגיע אור שהוא מסדר לי, שאני אפילו בגדלות מעדיף את הבורא, בכל הכלים שלי אני מעדיף אותו על פַני, זה נקרא שאני עושה צמצום על עצמי, בהכרח אני עושה צמצום על עצמי, ואני עובד בעל מנת להשפיע לו. למה? האור שמופיע הוא מחייב אותי כך. ואם הוא לא יופיע? אם הוא לא יופיע אז אני נמצא בטבע שלי, כך הבורא ברא אותי, אז אני חוזר לסורי.

תלמיד: מה קובע אם אני עובד עם האור שמופיע?

רצון ה'. רק הוא. ירצה יהיה, לא ירצה לא יהיה, פשוט. אבל, יש אומרים שיש לנו אפשרות לבקש או לדרוש, לנדנד, לצעוק, לבכות שיעשה לנו. ממש כמו ילדים כלפי הגדולים.

שאלה: אני חשבתי שהתפשטות האורות נקראת טעמים, והסתלקות האורות נקראת נקודות?

אני דיברתי על זה עכשיו?

תלמיד: לא, הוא כותב פה בספר "ונקודות פירושם אורות"1, ואני חשבתי שנקודות זה הסתלקות של האור, לא אור, אלא חסרונות מה שנקרא.

אתה רוצה להגיד שיש טעמים, נקודות, תגין ואותיות. אז טעמים ונקודות זה האורות, תגין ואותיות זה הכלים. או שאני לא מבין מה שאתה אומר.

תלמיד: חשבתי שטעמים זה התפשטות של אור פנימי בתוך.

כן.

תלמיד: ונקודות זה הזדככות המסך מטבור לפה דראש, זה הזדככות.

לא הזדככות המסך עצמו, המסך מזדכך, אלא האורות שהם יוצאים. יש "ראש", מגיע אור, יש כאן מסך, אני לא רוצה לקבל, אני עושה צמצום, אני דוחה את האור בחזרה (ראו שרטוט מס' 3). אחר כך אני עושה חשבון, והאור מתפשט, כמה שאני נותן לו להתפשט זה נקרא "תוך". טעמים זה אורות שמתפשטים מלמעלה למטה. מה זה נקרא נקודות? אותם הטעמים שהם רק חוזרים לפה דראש, אבל יש בהם בתוך החזרה הזאת תגובה, דחייה, תגובת הכלי שלא רוצה להחזיק את האור בפנים, הוא חייב, הוא בזה מראה עד כמה הוא יותר דבוק, כל הזמן זה ליתר דבקות בכמה שאפשר, אז הם נקראים נקודות.

האורות האלה מסתלקים אבל גם זה וגם זה אור. מה שנשאר מתוך זה, מטעמים, זה נקרא תגין, ומנקודות זה אותיות.

תלמיד: אז הנקודות זה בעצם איזה סוג של אור חוזר שעולה מהטבור.

אורות, הרבה אורות שעולים, כל פעם הם עושים זיווגי דהכאה, זיווג, זיווג, זיווג, עד שהם חוזרים לפה. ויש כאן אור חוזר היורד, יש כאן פרצופים שהם בונים, הם בונים בדרך פרצופים. וכל הפרצופים האלה הם נקראים הנקודות (ראו שרטוט מס' 3). זאת אומרת, זה לא סתם נקודות, פיקסלים, זה ראש, תוך, סוף בכל הזדככות, בכל דרך הזדככות. מזה דווקא במיוחד, יש לך הבחנות שאחר כך הן הופכות להיות לאותיות. אחרי שהאורות האלו מסתלקים, מה שנשאר לך מכל התהליך זה האותיות, אותיות העבודה, כמה קיבלתי, כמה טעמתי, איך לא יכולתי, איך עזבתי, זה האותיות. זאת אומרת אלו הכלים, דווקא זה הכלי, זה החשוב לנו.

שרטוט מס' 3

תלמיד: ממתי אפשר להגיד שיש אותיות? ממתי נוצרות האותיות, קוראים להן אותיות? חשבתי שרק מאצילות מדברים על אותיות.

לא. אותיות יש בכל דרגה ודרגה. בלי טנת"א אין דבר כזה.

תלמיד: אז כבר מגלגלתא מתחיל?

אחרת איך יוצא ע"ב אם אין אותיות? הוא לוקח את כל המידה הזאת מגלגלתא וממשיך.

תלמיד: ולמה בעצם משתמשים באותיות רק מאצילות? שאנחנו לומדים שם א' עד ט' וכן הלאה.

כי האותיות האמיתיות שהכלי שבור והולך להיתקן זה רק שם. אבל בעצם אתה רואה, בעל הסולם נותן לך טנת"א בתחילת ה"פתיחה".

שאלה: נראה כאילו הנברא והבורא הם כל הזמן בקשר, המילוי והרצון, זה לא מתנתק.

אתה עושה צחוק, מה זה? כאילו שהם כולם תמיד בקשר, ודאי. איפה הנבראים נמצאים אם לא בתוך הבורא?

תלמיד: אנחנו כאילו מחלקים את זה לטעמים, נקודות. איפה נקודות הניתוק? יש נקודת ניתוק בכל דבר כזה, או זה כל הזמן?

לא, ישנה. אבל מה זה נקרא נקודת הניתוק? שכל דבר הוא חדש, כחוזר לאין סוף, ושוב ממשיך, וחוזר לאין סוף ושוב ממשיך.

תלמיד: בין כל נקודה לטעם יש כל פעם ניתוק?

כן. הכול חוזר למלכות דאין סוף, נכנס שם למחסן, וחוזר לפעולה.

תלמיד: אפילו בתוך ה"תוך", אפילו בהזדככות, כל הזמן?

אנחנו לא לומדים כך, למרות שכנראה זה כך. אני לא ראיתי שזה כתוב כך, לא יכול להגיד. אבל בטוח שכל פעולה ופעולה שמחליטים, מחליטים רק מתוך זה שנמצאים באין סוף. נגיד ס"ג עושה שם משהו, כל פעם זה הולך לאין סוף. רק אין סוף מחליט.

במילים אחרות זה נקרא שאתה תמיד מתחשב עם גמר התיקון, עם הסוף. "סוף מעשה במחשבה תחילה" בכל פעולה ופעולה. אחרת לפעולה שאתה רוצה לבצע אין תכלית. "תכלית" זה נקרא גמר התיקון. אז אתה חייב להתקשר, להירשם שם ואז לחזור ולפעול. כאילו איפה המסמך שזה קשור לגמר התיקון, כל פעם אתה צריך כך לחשב את הדברים.

תלמיד: זה לגמר התיקון או לכוונת מחשבת הבריאה בכלל?

מה זה חשוב? אותו דבר.

שאלה: את הנקודות אנחנו מציירים בתוך. מה זה שהוא אומר גם בראש, גם בתוך, גם בסוף, שזה חולם, שורוק, חיריק?

לא. זה לא שהן בראש, תוך, סוף של הפרצוף, אלא איך שאנחנו מחלקים את פרצוף נקודות דס"ג שיורד למטה, אז בו אנחנו מציינים את זה כך, אבל לא שבאמת יש לנו בראש טנת"א. אבל מצד שני אנחנו יכולים להגיד, שכל מה שיש בגוף ודאי שמגיע מראש. רק בראש זה בבחינת כוח ובגוף זה בבחינת פועל. אז אנחנו יכולים להגיד, יש ודאי בראש תוך וסוף, תמיד כ"ב אותיות בראש וסוף, תוך וסוף, רק ההבדל ביניהן הוא כך. אלה דברים גמישים מאוד, כי באמת, אני לא יודע איך להגיד, זו מערכת אחת. רק כלפי המשתמשים היא כזאת דיסקרטית, מתחלקת לחלקים, אבל בעצם, הכול זה אחד, אנלוגי.

שאלה: האם האותיות כמו שמופיעות בפרצוף זה מה שנותן את הצורה לאותיות שאנחנו מכירים בעולם הזה?

יותר טוב לא לקשור את זה בינתיים, כי אנחנו לא מבינים, ולא מכירים את הדברים האלה, ויהיה מזה בלבול, ואולי אנשים יתחילו לעשות כל מיני חשבונות. אני מפחד שיתבלבלו, לכן אני אומר שלא. רוצים לקרוא על האותיות? בבקשה, יש את המאמר "אותיות דרב הימנונא סבא". אין שום בעיה, שם אפשר לקרוא, ובכל זאת לא יבינו שום דבר. על האותיות יש המון דברים, אבל זה לא מובן כל עוד האדם לא מבין איך הוא בונה מתוך הרצון שלו אותיות.

אותיות זה כלים. רצונות שמקבלים כל מיני צורות כדי להתקשר, להידמות לאורות. אז יש לנו אם כך, מספר צורות ברצון שהצורות האלה דומות לאור. אני יכול לקחת רצון ליהנות ולעשות ממנו כל מיני צורות, ואז הוא יהיה דומה לאור במשהו. א' ב' ג' ד', בכל זה יש דימוי לאור. במשהו שווה, דומה, "שקול".

שאלה: לא ברור האם אותיות זה כלים דהשפעה או כלים דקבלה?

אותיות הן כלים דהשפעה, וכלים דקבלה על מנת להשפיע. אותיות הן כלים לאור העליון. אתה יכול להגיד, האם הן כלים בדרגת עביות שורש, א', ב', ג', ד'? האם הן כלים בדרגת גלגלתא עיניים, או כלים בדרגת אח"פ? את הדברים האלה אנחנו נלמד. אבל אותיות הן כלים. זאת אומרת הרצון לקבל שקיבל צורה שדומה לאור נקרא "אות", "סימן".

שאלה: הנושא של השיעור שלמדנו קודם כהכנה לכנס הוא הכבדת הלב, הזמנה לעלייה. האם הכוונה בהכבדת הלב זה הזמנת הבורא שנגיע ונשב אצלו?

הכבדת הלב בוודאי מגיעה מלמעלה. בכלל אין שום דבר שלא מגיע מלמעלה, אבל הכבדת הלב היא שבצורה ישירה הבורא רוצה לפתוח לנו את האגו שלנו, שאנחנו כל פעם, בצורה הדרגתית, נבקש תיקון ונבקש מילוי, ועל ידי זה נהיה קשורים אליו.

זאת אומרת, כל העניין זה רק אמצעי להיות קשור, להיות דבוק. הוא רוצה שהתחתונים יהיו דבוקים בו. לכן ברא את כל המערכת הזאת ושבר, והכין אותה בצורה כזאת שאנחנו צריכים כאילו לעשות תיקונים וכאילו לעשות. אבל בשביל מה? להידבק. לכן כל האותיות שאנחנו לומדים הן צורת הדבקות.

שאלה: תוכל לתאר בבקשה מה זה מציאות של מקובל שכבר גר אצל הבורא?

בית מלון, משהו משהו. כנראה, לא יודע, אני עוד לא שם. הייתי בבתי מלון טובים, בוורלי הילס או משהו, זה לא שווה. כאן יש לך את כל האפשרויות לעשות את כל ההשפעות לבורא, ובכל רגע וללא הגבלה. הגעת לתיקונים כאלה, כנראה, שאתה לא מוגבל.

שאלה: איך אפשר לעורר את הכלי העולמי?

אתה שואל אותי? אני חושב שרק אתם מסוגלים. רק אתם. אתם, בכל העולם, אם תרצו, תוכלו לעורר את הכלי העולמי, את בני ברוך העולמי, וגם תראו עד כדי כך שמיד מתעורר אחרי זה כל העולם. כל העולם, כמו שאומר לנו בעל הסולם בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר". ממש אומות העולם ירוצו אליכם, ייקחו אתכם על הכתפיים. ממש.

אבל זה תלוי בכם. אני יודע שאני לא מסוגל, אבל אני עושה מה שאפשר, עוד להגיד, עוד פעם ועוד פעם. אבל אני מאוד מקווה. תחשבו יחד איך אנחנו אולי בכנס, באותו רגע, אני לא יודע, לפחות נגיע לזה בצורה רגשית ורגעית. שתרגישו מה זה. כי האור העליון יכול להופיע אפילו לשנייה, לטיפה, ואתם כבר תרגישו איך שזה קיים, ואיך שזה מאיר, ואיך שזה עובד. זה לא עובר, זה משאיר רושם. לזה אתם מסוגלים.

שאלה: אז מהו למעשה הבסיס שממנו עלינו להתחיל את העבודה המשותפת? רצון הבורא? מחויבות לאנושות? או לחץ של החברים?

שחיבור בינינו זה פתרון לכל דבר. מפתח לכל מנעול, רק זה.

קריין: הנכם מוזמנים לצפות הערב, בשעה חמש וחצי, בשיעור חי עם הרב לייטמן באתר "סביבה טובה".

מהיום בערב נתחיל לעשות כך, חצי שעה אנחנו נמשיך ב"תיקוני זוהר", חצי שעה אולי ב"זוהר" עצמו, אנחנו נמצאים ב"הקדמת ספר הזוהר", במאמר "מוליך החמורים". וחצי שעה אנחנו נתחיל בספר "כתבי בעל הסולם", פשוט מההתחלה ועד הסוף, כל יום חצי שעה. נגמור עוד מעט "תיקוני זוהר", לא נשאר לנו הרבה, אז תהיה לנו שעה ב"כתבי בעל הסולם", וחצי שעה "זוהר". וכך בעזרת ה' נמשיך.

תלמיד: היום היה מאמץ מאוד מיוחד מכל החברים מצפון אמריקה, רציתי רק לציין, רואים את הזום מפוצץ, ובטורונטו, ניו יורק, יש המון חברים, גם בסן פרנסיסקו, גם בספרד. ראינו את קבוצת ספרד עם מסך מלא. באמת מורגשים המאמצים שהחברים עושים לקראת הכנס, שאחרי החגים ממש אין ירידה. החברים עושים מאמץ מאוד גדול להתחבר ולהיות בשיעור בנוכחות מאוד מיוחדת שרואים מכל הכלי העולמי, בכל שלוש השעות.

כן, אנחנו רואים. ההתעוררות הזאת מורגשת מאוד. כל הכבוד. גם טורונטו נמצאים היום לפנינו במסך.

אני שמח להודיע שיש לנו את העיתון "ישראלית".

תלמיד: מדובר בחבורת נשים גדולה, הרבה נשים, גם כותבות קבועות וגם כותבות שמצטרפות מעיתון לעיתון. נשים שישבו במהלך החגים וכתבו וערכו ועשו עבודה גדולה. יש שם תוכן מאוד מעניין שכדאי לקרוא. כמו שהרב אומר, מי בעצם קורא עיתון נשים? גברים. אז קחו לכם עיתון ותקראו מה הן כותבות, מה החיסרון שלהן.

הן כותבות שם מאוד יפה איך נשים יכולות להיות כשבט אחד, ואיך להתמודד עם החרדות, ואיך לטפל בחינוך הילדים. הכול ברוח נכונה. יש שם ראיון מאוד יפה עם החבר שלנו ואשתו, שמדברים על איך הם שואבים מחכמת הקבלה כוחות לעבוד נכון בזוגיות דרך וויתורים. יש שם הרבה תוכן טוב וסיפורים יפים ומעניינים, אז לקחת ולהעביר הלאה.

אז יש לנו את זה בכניסה, לחלוקה?

תלמיד: כן.

בסדר גמור. אני רוצה רגע לתת מקום לקבוצת טיביליסי.

תלמיד: אנחנו מזכירים שעוד כמה דקות, בחמש ארבעים וחמש כולם מוזמנים לפגישה של צוות הערבות, שמוקדש להכנה לכנס האירופאי בבולגריה. כבר שלחנו לינקים בכל הצ'אטים, מחכים לכל החברים.

תשלחו לי. בסדר.

תלמיד: יש לנו למטה מאה אלף עיתונים. זו יכולה להיות הכנה מצוינת לכל החברים לקראת הכנס, שבאמת כל גבר ואישה יקראו את העיתון הזה ברחבי הארץ. יש לנו חברים נהדרים בארץ שיחלקו את זה.

אתם משתדלים לפזר את זה?

תלמיד: בכל הארץ, מאילת עד הצפון. וגם החברים שלנו כאן, תהיה להם הזדמנות לעשות את זה בעשיריות בצורה מאורגנת. אז באמת, כל אחד שייתן יד למבצע הנהדר הזה. לחיים.

לחיים.

(סוף השיעור)


  1. בעל הסולם, פתיחה לחכמת הקבלה, אות פ"ז.