עם הפנים לגאולה - קטעים נבחרים מהמקורות

שיעור ערב 18.07.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קריין: אנחנו במפגש חברים בנושא - "עם הפנים לגאולה", קטעים נבחרים מהמקורות.

היום אנחנו עדיין נמצאים בתשעה באב, היום שבו נחרב בית המקדש הראשון, בית המקדש השני והיו עוד צרות גדולות במשך כל ההיסטוריה. מצד אחד זה יום מאוד מאוד עצוב בעצם, מצד שני, כמו שאנחנו לומדים מחוכמת הקבלה, כל הדברים האלה הם כהכנה לגאולה, כי קודם כל חייב להיות היעדר, ואחר כך מופיע האור העליון והבורא מתגלה דווקא מתוך החושך, "כיתרון אור מתוך חושך".

ולכן, אפילו שאנחנו מקבלים את היום הזה כיום העצוב שבו קרו כל הצרות, זה השורש לכל הבעיות שקורות לכל האנושות ובמיוחד לעם ישראל במשך ההיסטוריה, אבל זה גם יום שממנו צומחת הגאולה, יום שבו גם נולד המשיח. זאת אומרת, זה הכוח שמגלה את הבורא לכל הנבראים, וכל הנבראים מקבלים מלמעלה כוח מיוחד לעלות ולהשיג את הבורא, הכוח העליון. זה בעצם גם מה שאנחנו מרגישים שצריך לצמוח מהתשעה באב, מהיום.

לכן המפגש שלנו צריך להיות גם על גילוי הדין הגדול לכל הנבראים וזה הכול כדי שאחרי זה, כמו שמתוך החושך מגיע האור, אז מגיעים הרחמים וגילוי הבורא. לכן אנחנו מתייחסים למצב הזה כמו שאומנם זה עצוב וזה דין, אבל יחד עם זה אנחנו צריכים לראות שהפנים שלנו פונות לגאולה, וכך אנחנו גם רואים שהכותרת שלנו להיום בערב היא "עם הפנים לגאולה".

ובהחלט, אם אנחנו מסתכלים נכון על כל התהליך שאנחנו עוברים, אז כמה שאנחנו מרגישים את הצער, אנחנו תמיד צריכים דרך הצער הזה לראות שזה מגיע קודם כל מ"אין עוד מלבדו", מהבורא, אנחנו צריכים לראות שהדברים האלה באים רק כדי לגלות לנו כלים נכונים לגילוי הבורא, להתקרבות, לדבקות בו, לגאולה. ולכן אין רע בלי שהטוב נמצא בו רק בהסתרה ולכן כך אנחנו צריכים להתייחס לכל מה שקורה.

אנחנו נראה את זה מהפסוקים שבחרו לנו לקרוא ולדון עליהם, ונקווה שעד יום תשעה באב הבא אנחנו כבר נגיע לגאולה ולא נצטרך לעבור עוד פעם את התשעה באב כיום עצוב.

קריין: "עם הפנים לגאולה", קטע מספר 1, בעל הסולם.

"נתן לנו הקב"ה את ההזדמנות לגאולה. דהיינו, להטהר ולהתקדש ולקבל עלינו עבודת ה', בתורה ובמצוות לשמה. ואז יבנה בית המקדש, ונקבל הארץ לרשותנו. ואז נחוש ונרגיש בשמחת הגאולה."

(בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")

זאת אומרת, אנחנו צריכים לראות אפילו יום כזה שמתגלים לו כל ה"גבורות", "דינים" קשים, אנחנו צריכים להבין שכל הדברים האלה מתגלים כדי שאנחנו נקבל אותם נכון, נצטרך להתגבר עליהם ולראות איך מהם צומחת הגאולה.

הכול תלוי איך אנחנו מקבלים את המצב. המצבים צריכים להתגלות כמצבי החושך, דינים, שסך הכול אנחנו נגלה בזה שלא חסר לנו כלום חוץ מזה שהבורא יתגלה ואנחנו נרגיש אותו ונתקרב אליו, ואז כל הצער והעצבות, כל הדברים האלה יתהפכו למצבים של שמחה, גילוי, נצחיות. כך אנחנו צריכים לקבל את זה.

קריין: קטע מספר 2, כותב הרב"ש.

"כתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". הכוונה על הנקודה שבלב, שצריך להיות מקום מקדש, שאור ה' ישכון בתוכה, כמו שכתוב "ושכנתי בתוכם"." אנחנו נחבר את הנקודות שבלב שלנו יחד, נגיד בעשירייה, ואז זה כבר מספיק כדי שנוכל לגלות שם את הבורא, זה נקרא שהבורא שוכן בתוכנו. "לכן על האדם להשתדל לבנות בנין הקדושה שלו.

והבנין צריך להיות מוכשר, בכדי שיכנס בו השפע עליון, שנקרא שפע המושפע מהמשפיע להמקבל. אבל לפי הכלל, צריך להיות השתוות הצורה בין המשפיע להמקבל כידוע, שגם המקבל צריך להיות בכוונה דעל מנת להשפיע, כדוגמת המשפיע.

וזה נקרא בחינת עשיה, כמו שכתוב "ועשו לי מקדש", שהעשיה חלה על הכלי ולא על האור. כי האור שייך להבורא ורק המעשה שייך להנבראים."

(הרב"ש. 940. "נקודה שבלב")

שאלה: אם האור מיוחס לבורא והפעולה לנברא, אז איזה פעולות אנחנו צריכים לעשות כדי למשוך את האור?

סך הכול אנחנו צריכים לשכנע את הבורא שיחבר אותנו בחזרה כמו שהיינו יחד, ברצון אחד. זה מה שאנחנו צריכים. וכל הדברים שאנחנו צריכים לעשות לפני זה, זה סך הכול כדי שיהיה לנו כוח, עוצמה גדולה בבקשה שלנו שיחבר בינינו. זה הכול, אין יותר פעולות. אנחנו צריכים עכשיו כבר להבין את הדברים האלה בצורה מאוד פרקטית קונקרטית, שזה מה שאנחנו צריכים. צריכים חיבור בינינו עד כדי כך שהבורא יתחיל להתגלות בו לפי חוק הטבע, כמו שאנחנו למדנו, שהדברים מתקרבים לפי השתוות הצורה ביניהם.

אם אנחנו נתחבר מעל האגו שמפריד בינינו, אז לפי עוצמת האגו שמפריד, וכך לפי עוצמה עוד יותר גדולה אנחנו נתחבר, אז לפי העוצמה הזאת של החושך והאור שיהיו בתוכנו זה על גבי זה, אנחנו נגלה את הבורא. זה מה שאנחנו מצפים שיקרה ועל זה אנחנו צריכים לבקש שיעשה לנו. סך הכול אנחנו לא יכולים להתחבר כל כך ולהגיע לזה, אפילו בקבוצה אנחנו רואים שזה לא כל כך הולך, אלא שכל הפעולות שלנו הן אך ורק כדי שנראה עד כמה אנחנו לא מסוגלים ושאנחנו נבקש ממנו, נתפרץ בבקשה, ואז הוא יעשה לנו.

שאלה: מה זה אומר שמהמשיח נולד כשבית המקדש נחרב, מה זה מסמל מבחינת קבלה?

מתי שאנחנו רואים שבית המקדש נחרב, זה סימן שמרגע זה והלאה אנחנו יכולים לטפל בגאולה, וזה נקרא שבזה נולד המשיח, כוח המושך אותנו מגשמיות מעל מנת לקבל, לרוחניות לעל מנת להשפיע.

שאלה: אמרת שזה יום מצער מאוד, ובאמת מורגש בעם הצער הזה, ממש בכי של דורות, אני יודע זאת מהקהילה שלי. אבל לא מורגש שזה עושה את העבודה.

אנחנו לא בוכים. אנחנו משתדלים להרגיש את הצער הגדול שיש בזה, אבל יחד עם זה כבר מתחילים לטפל בחיבור, בבקשה לתחייה, לקימה. ולכן אנחנו לא פועלים בזה כמו "העמךַ" שהם בוכים ומצטערים מזה שאיבדנו. אנחנו לא איבדנו כלום, בדברים האלה אנחנו קיבלנו הכנה למשיח, לתיקון, כך אנחנו מסתכלים על כל הדברים האלו.

שאלה: לא ברור המעבר הזה בין החורבן לגאולה. לא ברורה הדרישה לחיבור, איך תבוא הדרישה לחיבור, איך יהיה הדבק הזה, איך יהיה התיאום הזה?

פשוט מאוד, אם אנחנו מבינים שלא יכולה להיות גאולה בלי הרגשת הגלות, אז ככל שאנחנו מרגישים את הגלות אנחנו יותר קרובים לגאולה. את זה אנחנו צריכים ללמוד, ואני מקווה שסוף סוף "העמךַ" ישמעו את מה שחכמת הקבלה אומרת ויבינו שאנחנו צריכים לחשוב על העתיד, על איך להתעלות למעלה מהפירוד בינינו, ובחיבור בינינו נשיג את הגאולה.

קריין: קטע מספר 3 כותב הרב"ש.

"ענין גלות, הוא לפי שיעור היסורים והמכאובים, שמרגישים בהגלות. ובשיעור זה יכולים לקבל שמחה מהגאולה. וזהו כמו אור וכלי, כלומר שהיסורים שסובלים מאיזה דבר, הוא הכלי, שיכול לקבל אור, אם משחרר עצמו מהיסורים."

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו הברכה "שעשה לי נס במקום הזה" בעבודה" 1991)

זאת אומרת, אנחנו רואים שזה כמו פנים ואחוריים של אותו המצב, של אותה התופעה, ולכן ככל שיש יותר חושך, אנחנו צריכים לראות שזה האחוריים של האור, כמו שמסביר בעל הסולם בכל מיני קטעים כאלה ש"דומה דודי לצבי שבורח אבל מחזיר פניו לאחוריו"¹ וכן הלאה.

לכן אומנם אנחנו מצטערים על כל הצרות שבאות לעם ישראל ולכל העולם והיום אנחנו מרגישים עד כמה אנחנו עוברים מצבים קשים, ובפעם הראשונה בהיסטוריה אפשר להגיד שאנחנו עוברים כאלו מצבים בכל כדור הארץ שממש נעשה גלובלי אינטגרלי אחיד, ואנחנו יכולים בזה יותר ויותר להבין זה את זה, ואז האנושות הופכת להיות ממש לכלי אחד, ונקווה שמתוך זה אנחנו נבין עד כמה יש לפנינו גם בעיה אחת, גם מטרה אחת וגם גאולה אחת לכולם.

נקווה שאנחנו נרגיש את זה ונתעלה לגילוי. שכל החושך, הבעיות שיש לנו, במיוחד עם האקלים, עם הפנדמיה הזאת, עם הווירוסים, עם כל מיני דברים שעוד עומדים ומחכים מתי לצאת עלינו אם נצטרך לקבל עוד ועוד מכות, כמו שאנחנו לומדים ממצרים, ממה שהיה בגלות מצרים, אם אנחנו לא נזדרז יבואו יותר ויותר מכות עד שאנחנו נבין שאין ברירה ושאנחנו חייבים להתחבר בינינו ושתהיה לנו סיבה לבקשה לבורא.

זאת אומרת, שאנחנו נתחיל להתחבר ונראה שלא מסוגלים, ומתוך שלא מסוגלים מתחילים לדרוש, לבקש, לבקר את הבורא ולבקש ממנו שיחבר בינינו. אנחנו צריכים להביא לו את הכלי שהתחלנו ולא יכולים, ואז כמו שרב"ש אומר, אתה לא יכול לבקש שיעזרו לך להעלות איזה שק כבד על העגלה, אבל אם אתה מתחיל ואתה לא יכול וצועק, אז כבר יבואו ויעזרו לך להעלות אותו.

אותו דבר כאן, אנחנו צריכים להתחיל להתחבר בינינו, להבין שכל ההצלה היא בחיבור בין כל בני האדם, ואם אנחנו נבקש אז בטוח נקבל עזרה. אבל זה חייב להיות מתוך צער, מתוך רצון חזק.

שאלה: אנחנו מתקנים את השבירה בינינו כאילו שזה מצב שהיה, אבל תמיד מודדים את עצמנו כלפי גמר התיקון, אז איך משלבים יחד שבירה שהיתה עם התיקון העתידי, עם גמר התיקון?

כי הם קשורים יחד, ודווקא מאותו האור של גמר התיקון באה השבירה של הכלי ולכן כשאנחנו מתקנים את הכלי ומבקשים את התיקון שלו, אנחנו מושכים את האור של גמר התיקון ואז הוא מופיע ומתקן אותנו. זה קשור עם זה. כלפי רוחניות, כלפי הבורא אין בכלל קלקולים, אנחנו מגלים שכל הקלקולים הם כלפינו בלבד.

שאלה: הרב"ש כותב ש"לפי שיעור הייסורים והמכאובים שמרגישים בגלות אפשר לקבל את האור של הגאולה".

נכון.

תלמיד: אז כן ייסורים או לא, כן בוכים או לא בוכים, מצטערים או לא?

כל אחד לפי איך שהוא רואה. כמה שהוא נמשך לחיבור, זה נקרא גאולה. "גאולה" זה נקרא חיבור בינינו עד כדי כך צמוד וחזק שבו מתגלה הבורא לפי עוצמת החיבור, ולכן אין כאן עוד משהו שנשאר לנו לעשות, רק לדרוש שיתגלה כוח עליון שיוכל לחבר בינינו ובו, בחיבור בינינו, הבורא יתגלה. פשוט.

תלמיד: פשוט אמרת שאנחנו לא בוכים, ופה רב"ש כותב שלפי שיעור הייסורים דווקא יוצא שיש כלי לגאולה.

את הייסורים אתה צריך לבדוק בכמה שחסרה לך גאולה, חיבור וגילוי הבורא וצורת על מנת להשפיע וכן הלאה. אם אתה רואה שזה לא נמצא ואתה מרגיש מזה ייסורים, אז יש לך על מה לבכות, לצעוק, לבקש. אם לא אז כנראה שהבורא יצטרך להוסיף ייסורים. זה ההבדל בין דרך תורה ודרך ייסורים. דרך תורה זה דרך האור, שמספיק בינינו ידיעות על כל מה שאנחנו למדנו כדי לפתח בנו נטייה גדולה לחיבור ולגילוי הבורא בתוך החיבור. אבל אם לא מסוגלים לזה אז יבואו כנראה עוד כל מיני סימנים שאנחנו כן נרצה.

תלמיד: לגבי הדוגמה של להרים את השק ורק אחרי שמנסים להרים את השק אז עוזרים לו.

כן, אחרת איך אתה צועק? איך אנחנו יכולים לבקש מהבורא שיתקן אותנו, שיעזור לנו אם אנחנו לא התחלנו בתיקון הזה?

תלמיד: ואיך אנחנו מתחילים בלי לבקש ממנו עזרה?

חיבור. נותנים לנו עבודה בעולם הזה, אנחנו לא צריכים לחשוב על איזו עבודה בשמים. כאן בינינו אם אנחנו יכולים להתחבר לעשירייה עד כדי כך שנרגיש כמה שאפשר שאנחנו באמת שייכים לכלי אחד. לא יכולים, תבקש מהבורא, כן יכולים אז תעשו. אחד משניים, או שאתה עושה או שאתה רואה שאתה לא מסוגל אז תצעק לבורא שהוא יעשה. ודאי שבסופו של דבר אנחנו מגלים שאנחנו לא מסוגלים אבל אתה לא יכול לצעוק אם אתה לא מנסה ולא רוצה ולא מרגיש בזה קושי והכרחיות.

שאלה: וכשאני מנסה, בזמן הזה איפה נמצא הבורא מבחינתי, אני לוקח אותו בחשבון או לא?

אתה רוצה להגיע למצב שהחיבור בינך לחברים יהיה בעוצמה כזאת ששם יתגלה הבורא. מהות החיבור תגלה לך את הבורא, לזה אתה מבקש. ואז אתה מנסה ומנסה ולא יודע איך, ואין, ואז אתה מבקש שהוא יעשה, שגם יבנה את הכלי וגם יתגלה בתוך הכלי.

או שאתה עושה מאמצים לעשות חיבור כזה בעשירייה שהבורא יתגלה או שאתה מיואש מהכוחות שלך ומבקש שגם את החיבור יעשה הבורא וגם יתגלה, כמו שכתוב "אם ה' לא יבנה בית"², ברור שאנחנו חייבים גם את זה. אבל כדי לבקש חייב להיות צורך והצורך מגיע רק מזה שמנסים להתחבר.

קריין: קטע מספר 4, כותב בעל הסולם.

"כל האותיות של גאולה אנו מוצאים בגולה, חוץ מאות אל"ף, אשר אות זו מורה על אלופו של עולם, כמאמר חז"ל. והוא ללמדנו, שצורתו של ההעדר, אינו אלא בחינת השלילה של ההויה.

והנה צורת ההויה, שהיא הגאולה, מודעת לנו בכתוב "ולא ילמדו עוד איש את רעהו וכו', כי כולם ידעו אותי, למקטנם ועד גדולם". ואם כן, יהיה צורתו של ההעדר הקודמתו, דהיינו צורתו של הגולה, רק בבחינת השלילה של דעת השי"ת, שזהו חסרון באל"ף, שחסר לנו בגולה, והמקווה לנו בגאולה, שהיא הדביקות באלופו של עולם."

(בעל הסולם. "וזאת ליהודה")

זאת אומרת, שאין לנו כאן שום הבדל בין גלות וגאולה, אלא רק נוכחות הבורא. ולכן אנחנו צריכים להשתדל לבנות בינינו כלי, קשר שדומה לתכונת הבורא, להשפעה הדדית בינינו, ואז בתוך הכלי הזה יתגלה הוא בעצמו כממלא את הכלי. סך הכול זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: הגאולה שלנו תלויה במצב העולם או במאמצים שלנו בעשירייה ובכלי העולמי?

גם וגם. אנחנו צריכים לעבוד בחיבור בינינו כדי לגלות את הבורא ולעשות לו נחת רוח, אבל אנחנו לא יכולים לעשות את זה אם אנחנו לא לוקחים בחשבון את כל הבריות, כל בני האדם. לכן לא סתם גם העולם עובר כל מיני מצבים קשים, זה כדי ללחוץ עלינו יותר ויותר, וכדי שאנחנו נלחץ על הבורא שיעזור לנו להתחבר עד כדי כך שכולנו ניכנס לחיבור, לגילוי שלו.

אנחנו חייבים להבין שהעולם הוא חלק מהכלי שלנו, החלק החשוב ביותר, כי בסופו של דבר אנחנו קיבלנו שייכות לתיקון, לבורא, לעולם הרוחני, כדי למשוך משם דרכינו אור, לפתוח רוחניות, לגלות בורא לכל האנושות.

תלמיד: אבל מה המינון? עד כמה אנחנו תלויים בעולם וכמה אנחנו תלויים בעשירייה, איך לחלק את זה נניח באחוזים?

אנחנו תלויים בעשירייה שזה הכוח הרוחני שלנו. דרך העשירייה אנחנו מקבלים גם נקודת חיבור קבועה ונכונה עם הבורא. אבל בשביל מה אנחנו צריכים חיבור עם הבורא, מה יש לנו מזה? אם זה על מנת להשפיע, אז על מנת להשפיע למי? לבורא אתה לא יכול להשפיע מתוך העשירייה. אתה צריך להביא לבורא כלים דקבלה שהוא ימלא אותם, וכלים דקבלה נמצאים בתוך האנושות.

אנחנו כלים דהשפעה בלבד, לכן אנחנו צריכים להתכלל עם כל העולם, לקבל מהם חסרונות, להרגיש את החסרונות, הצרות של כל העולם, להעלות אותם לבורא וכשנקבל מהבורא את המילוי, האור נוכל להעביר אותו גם לכל העולם. כך זה עובד. אנחנו כגלגלתא עיניים.

צריכים לאסוף את הפסוקים שמדברים על גלגלתא עיניים ואח"פ, אנחנו וכל העולם, מסוף ספר הזוהר וגם בכלל מתע"ס ומכל המקומות, כדי שנלמד את הקשר בינינו לבין אנושות.

תלמיד: למי אנחנו משפיעים לבורא או לאנושות?

אנחנו משפיעים לאנושות ובזה אנחנו גורמים נחת רוח לבורא. אתה לא יכול להוסיף לבורא שום דבר, אין בו חיסרון. אתה יכול לגרום לו נחת רוח בזה שאתה מקשר אותו לאנושות. תראה מה שבעל הסולם כותב במאמר "הערבות", שאנחנו כמעבר להביא את הבורא לכל הנבראים. אנחנו אפילו לא נקראים נבראים ממש אלא רק מעבר.

שאלה: הבורא כל הזמן נותן מצבים שונים, פעם התעוררות, פעם לא בא לך לעשות כלום. איך מהמצבים האלו אנחנו מגיעים לצעקה אמיתית, זה כל הזמן משתנה?

על ידי זה שאתה מתחבר עם החברים "איש את רעהו יעזורו", אתה מגיע למצב שיחד אתם מגיעים לצעקה, לבקשה הנכונה, כך זה מסודר מהבורא מלמעלה. אם עובדים על החיבור הנכון ורוצים להתחבר כדי לעשות נחת רוח לבורא, מרגישים שבאמת נמצאים בצרה ומתפרצים בחיסרון הנכון לקבל תיקון מלמעלה ולהביא אותו למטה.

קריין: קטע מספר 5 כותב הרב"ש.

"בזמן שנגאלו, אז הם השיגו, שה' צבאות. כלומר, כל העליות וירידות, שהיו להם, ה' עשה זה.

היינו, אפילו הירידות גם כן בא מה'. שסתם אין האדם מקבל עליות וירידות כל כך הרבה פעמים. אלא שה' סיבב אותם את כל אלו יציאות. שאפשר לפרש "יציאה" היינו "יציאה מקדושה". ו"בא" "ביאתם להקדושה". הכל עשה ה'. לכן אחר הגאולה ה' נקרא "ה' צבאות". ומי הוא. "מלך ישראל וגואלו"."

(הרב"ש. מאמר 6 "מהו למעלה מהדעת, בעבודה" 1989)

כשהכול מתגלה אנחנו מתחילים להבין ולהרגיש ולראות את כל התהליך שעברה כל האנושות, וכמה שהבורא היה בהכרח צריך לסדר לנו את כל העליות והירידות האלה, המצבים השונים, שהיינו ממש בצרות ובבעיות, וכל זה כדי לברוא בנו כלי שנצטרך אותו שהוא יעשה את הכול. כי גם יציאות וגם ביאות כלפי הקדושה, הכול אנחנו מקבלים מלמעלה, והכול כדי לבנות בנו את החיסרון הנכון לגילוי הבורא בתוך הנבראים.

שאלה: כמה באמת יש לכל חבר השפעה על העשירייה שלו?

כמה? במאה אחוז. כל חבר וחבר חייב לקבל את ההזדמנות שלו להשפיע על העשירייה שלו במאה אחוז.

תלמיד: במה זה תלוי שהחברים ירצו לקבל את ההשפעה שלו?

כמה שאתם מסוגלים, במכסימום כמה שכל אחד מסוגל, אתם צריכים להשתדל לקבל כזה כוח, רצון, נחיצות, דרישה, לחץ, ואז תצליחו בטוח. לפי כל הסימנים שיש בתוכנו ומסביבנו אנחנו כן יכולים להגיע להצלחה.

שאלה: איך אנחנו מוצאים את החסרונות של העולם, של האנושות כך שנוכל לשרת אותם, שנוכל להביא אותם לבורא? איפה אנחנו מוצאים אותם, איפה אנחנו מחפשים אותם, האם זה רק בתוך העשירייה?

בעצם בתוך העשירייה אנחנו יכולים למצוא את הכול, אבל כדי להוסיף לעשירייה חסרונות נוספים שאין בעשירייה, אנחנו צריכים לפנות לאנושות. מספיק לנו שאנחנו נכללים וחיים בתוך האנושות, היום עם כל הקומוניקציה, עם כל מה שיש ודאי שזה מספיק לנו כדי שנוכל להתכלל גם עם כל הצרות שהאנושות עוברת, זה מספיק כדי שנפנה לבורא מתוך הנחיצות שלנו לגרום לו נחת רוח, ומתוך הנחיצות שלנו גם בהתאם לזה להשפיע דרכנו כל טוב לכל האנושות.

שאלה: זה לא שאנחנו הולכים לחפש את החסרונות בעולם כשאנחנו קוראים חדשות או דברים כאלה. האם אנחנו מתרחקים מהדברים האלה? כי פשוט כל כך הרבה דברים קורים בסך הכול אז הדרך היחידה להבין את מה שקורה זה להסתכל בחדשות, וכנראה שאי אפשר לסמוך על זה כל הזמן. אפשר איכשהו לעזור עם זה?

אנחנו לא צריכים לעשות יותר מדי, מספיק לנו באמת כמו שאתה אומר, קצת לפתוח את העיניים ולראות את החדשות, לא חשוב כמה שהן אמיתיות או לא אמיתיות, זה מספיק לנו כדי להתרשם שבאמת העולם סובל והאנושות סובלת, ובזה שאנחנו נקשור אותם דרכנו לכוח העליון אנחנו נביא להם מהבורא ממש ישירות דרכנו אור של הבנה, הכרה, הרגשה, גאולה. הכול נמצא ממש בידנו.

שאלה: רציתי לשאול באיזה אופן אנחנו מקבלים את התשובה מהבורא?

תשובה מהבורא אנחנו מקבלים בכוח הבנה, ביכולת להתקרב בינינו ובעיקר בכוח השפעה.

שאלה: אמרת שאנחנו כרגע לא נבראים, אז מה אנחנו נקראים בדיוק?

אנחנו מעבר. תקראו שוב את מאמר "הערבות", שם מדובר בדיוק על התפקיד שלנו, שאנחנו מעבר מבורא לנבראים לכל האנושות. כל האנושות הם הנבראים, והבורא מהצד השני ואנחנו באמצע, צריכים לעשות עם עצמנו את תפקיד המעבר.

קריין: קטע מספר 6 כותב "מאור ושמש".

"ידוע שהעיקר הוא התחברות, זה גורם כל הישועות והמתקת הדינים. שדווקא בהתחברות ואהבה וחיבה תוכל הגאולה לבא, על ידי זה שמסולקים כל הדינין ונמתקים ברחמים. ונתגלה בעולם רחמים גמורים וחסדים מגולים על ידי התחברות."

("מאור ושמש". פרשת דברים)

שאלה: למה החיבור במקרה אחד מוביל להפחתת הדינים ומקרים אחרים זה לחלוטין מבטל אותם?

באיזה מצב שאנחנו נמצאים, אם אנחנו עובדים על החיבור בינינו בכל מקרה כמה שאנחנו משתדלים, אנחנו בזה מבטלים כוחות הדינים, כי כל כוחות הדינים הם מתגלים אך ורק כדי שאנחנו נתחבר. ולכן במידה שאנחנו נמצאים בהתחברות מתגברת יותר ויותר, אנחנו בזה מבטלים את כל "דינים" ומגיעים ל"רחמים".

תלמיד: זה תלוי בנו האם זה יתבטל לגמרי או רק יתמתק?

זה תלוי רק בנו, ככל שנחבר יותר נבטל את הדינים יותר.

תלמיד: אם אנחנו נאמר בעשירייה מרגישים איזה שהם דינים, יכול להיות שזה איזה קריטריון כמו איזו קריאה ליתר חיבור בינינו, אפשר?

ודאי, ודאי רק בצורה כזאת.

קריין: קטע מספר 7 כותב הרב"ש.

"הנה זמן הגאולה ממשמש ובא, ועלינו מוטל להכין יותר את עצמנו לאור הגאולה, שהוא היציאה מעבדות לחירות. וזה ידוע, שאי אפשר לצאת מהגלות, מטרם שנמצאים בגלות. וזה ידוע שהתורה הקדושה היא נצחית ונוהגת בכל דור ודור."

(הרב"ש. 936. "זמן הגאולה")

שאלה: מה יש בחיבור שממתיק את הדין?

מה יש בדין, מה זה דין? דין זה כוחות האגואיסטיים שמתגלים מתוך זה שאנחנו לא נמצאים בחיבור. וככל שאנחנו נמשכים לחיבור אז אנחנו מבטלים את הכוחות האגו האלו והופכים אותם אפילו לניטראליים ואחר כך הופכים אותם לכוחות חיוביים, זה נקרא שחושך הופכים להיות לאור.

תלמיד: איך להרגיש את האחריות, את הנחיצות להכין את עצמנו לאור הגאולה?

לדבר על זה מה משפיע עלייך. קודם כל תלך לסוף, מה אני צריך לקבל כדי להשתכנע שאני צריך את הגאולה. מצד אחד אני צריך להרגיש שאני נמצא בגלות, זאת אומרת שיש כאלה בי תכונות, רצונות, מחשבות האגואיסטיות שאני לא מסוגל לצאת מהם. כמה שאני כבר שנים אולי רוצה לעשות איתם משהו ואני לא מסוגל. זה מצד אחד.

מצד השני, אני רוצה את הגאולה או לא, מה זה נקרא גאולה, גאולה זו השפעה, אהבה, נתינה? את הדברים האלה אני דווקא לא רוצה. זאת אומרת, אני נמצא בגלות עד כדי כך שאני לא רוצה לצאת ממנה, לא רוצה לצאת מהגלות שלי, מה לעשות? זה כמו שמשה ועם ישראל במצרים, שהם לא רצו לצאת עד שהגיעו למצב שלא הייתה ברירה והבורא שולח להם עשרת המכות, ואז הוא אומר שמאין ברירה אני מביא לכם את המכות האלו שאתם בעל כורחכם אתם תרצו לצאת.

וזה מה שאנחנו מתחילים להרגיש עלינו יותר ויותר, והאנושות גם מתחילה להרגיש. והאנושות שהיא תתחיל לגלות שזה תלוי בנו, אז אתה אני לא יודע איפה אתה תצליח להסתתר מהם, הם יחפשו כדי להרביץ לך. זאת אומרת, הבורא יצטרך להביא אותנו למצב שאנחנו נפחד מלהמשיך בצורה כזאת את החיים. ואז אולי אנחנו נרגיש עד כמה אנחנו נמצאים בשליטת האגו שלנו ולא מסוגלים ממנו להפטר. ואין לנו ברירה מצד השני כמה שאנחנו חייבים להפטר ממנו, ואז במאמצים כאלה "ממעמקים קראתיך ה'", זאת אומרת מהעומק הזה, מהמצבים האלה הקשים אנחנו אז נוכל לברוח מהאגו שלנו, ממצרים. זה עוד לפנינו.

תלמיד: אז זה תרחיש מחויב שעשרת המכות, שנרגיש את הדרישה והאיום מהעולם כלפינו?

לא, הוא לא מחויב, אבל במידה שאנחנו לא מסוגלים בעצמנו לשכנע את עצמנו ואת הבורא שאנחנו זקוקים לגאולה, אז אנחנו נזדקק לכל מיני תמריצים.

תלמיד: וכשהם מגלים שנמצאים בגלות עד כדי כך שלא רוצים לצאת ממנה?

אז אנחנו נצטרך לקבל עשרת המכות.

תלמיד: ואיך זה על דרך תורה בכל זאת? איך מפתחים חיסרון לצאת מהגלות אם לא רוצים?

בבקשה תפתח, תשמע מה שאומרים לך מקובלים, זה כוח המשה, שרוצה למשוך אותנו מהמצב הזה, אבל עד כמה אנחנו שומעים אותו או לא שומעים. המשיח זה כוח הוא עומד ומצפה ומחכה ופונה אלינו ומסביר לנו את הכול, אנחנו רואים בכל אחד וכולנו יחד שהכול נמצא לפנינו רק אנחנו צריכים לבצע, לא יכולים לבצע תצעקו, לא יכולים לצעוק תעשו משהו, תשכנעו זה את זה שאין ברירה.

שאלה: העשר המכות שבני ישראל עברו במצרים, הם עברו יחד עם המצרים את תשע המכות הראשונות, הם היו מוגנים רק מהמכה של מלאך המוות, אתה תוכל להסביר לנו אולי במקרה?

לא, לא במקרה ובכלל לא עומד להסביר, זה לא שייך לנו ואנחנו לא אוניברסיטה. אתה תעשה מה שמוטל עליך לעשות, להתחבר חזק עם חברים ואז אתה תזכה מגלות לגאולה, ולא שאתה תלמד עכשיו את המכות האלה למדן כזה גדול. אנחנו צריכים לראות איך זה לימינו אנחנו צריכים לצאת. כאילו שאתה מבין מה שכתוב שם במצרים, רק זה חסר לך.

אך ורק בצורה כזאת אנחנו נמצאים במצב שהאגו שלנו מחזיק אותנו, לא נותן לנו לצאת לחשוב על הזולת, אנחנו צריכים לצעוק לבורא שיעזור לנו לצאת מעצמנו ולהתקרב לזולת בלבד.

תלמיד: פשוט רציתי לדעת למה בני ישראל היו כל כך מוגנים במכה העשירית?

אתה תלמדי על תשע מכות, אני אחר כך אסביר לך על המכה העשירית.

סדנה

אז בואו אנחנו עכשיו נעשה סדנה בינינו. איך אנחנו באמת רואים בזמננו סימנים לגאולה? ומה חסר לנו כדי באמת לברוח מהמצב של עכשיו ולעלות לדרגה הראשונה של עולם העליון?

*

(סוף השיעור)

---

1. "וזהו על דרך שכתוב "על פסוק דומה דודי לצבי. מה צבי, כשהוא בורח, מחזיר פניו לאחוריו. אשר אז חזר הפנים להיות באחורים. כלומר, שמשתוקק ומתגעגע לחזור להידבק בישראל. ומזה נולדים גם בישראל געגועים והשתוקקות להידבק בהשם יתברך, אשר השעור של השתוקקות והכיסופין הוא באמת הפנים עצמם"." (רב"ש, "מהי מלחמת הרשות, בעבודה -ב'")↩

2. אם יהוה לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו אם יהוה לא ישמר עיר שוא שקד שומר (תהלים קכ"ז, א')↩