שיעור בוקר 16.07.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מהמקורות לציון יום השנה להסתלקותו של האר"י

אנחנו מדברים על פעולות הבורא בנבראים, שהנבראים צריכים לממש את מחשבת הבריאה, לפי תכנית הבריאה ולהביא את עצמם אל מטרת הבריאה. בתהליך הזה יש שרשרת פעולות באותם החלקים השבורים שהם מתעצבים, מתחברים, מתאחים לנשמה אחת, כמו שהייתה לפני חטא עץ הדעת, לפני שבירת הנשמה. והחלקים האלה שמתאחדים נקראים "מקובלים", כשהם ביניהם שונים מאוד בנשמות, בחלקי הנשמות, בנשמות הפרטיות, וגורמים לתיקון, [ועוד] תיקון, בזה אחר זה לאותה השבירה, והנשמות הפרטיות הללו הן שונות מאוד.

ואנחנו רואים את זה גם מכתבי המקובלים, מהתפקיד שלהם, מאיך שהם מבצעים את תפקידם ואין לנו בזה שום יכולת, שום יד, לשנות משהו, לעשות משהו אלא רק ללמוד.

לפי איך שהמקובלים מספרים לנו על שרשרת הנשמות הללו אנחנו מבדילים בין נשמות כביכול יותר בולטות, פחות בולטות, במשך התהליך הזה של התיקון מנשמת אדם הראשון ואחר כך תלמידיו, עשרים דורות עד אברהם, מאברהם, ליצחק, ליעקב למשה, יוסף, דוד וכן הלאה עד זמננו בגלות, דרך רבי שמעון, רבי משה דלאון, הרמב"ם וכל הגדולים, גדולים, עד ימינו.

שזה [מגיע] דרך נשמה מיוחדת מאוד שהיא הכי יקרה לנו, אפילו יותר מרשב"י, אפילו יותר מבעל הסולם, אפילו יותר מכולם זאת נשמת האר"י. למה? כי זה האדם שפתח לנו את חכמת הקבלה, שבלעדיו כל היתר לא היה מגיע אלינו. ולכן בשבילנו, כל המשתמשים, המקבלים, הוא החשוב ביותר. ממנו והלאה חכמת הקבלה התחילה להתפתח, התחילה להתאים את עצמה לזמן שלה וכך אנחנו רואים את עצמנו היום קרובים לגאולה, דווקא בזכות האר"י.

ודאי שיש כאן עבודה של הבעל שם טוב, אחר כך עבודה של בעל הסולם ורב"ש, ובעל הסולם היה דומה לאר"י יותר ורב"ש היה דומה יותר לבעל שם טוב, ולפני זה ודאי מעל כולם רשב"י, עם האור של גמר התיקון, שעוזר ודוחף את כולם ומושך את כולם לגמר התיקון.

אבל ודאי שהאר"י הוא הנקודה המאוד מאוד חשובה בהיסטוריה שלנו ולכן אנחנו מאוד מעריכים מה שנעשה לנו, או מה שהבורא דרך הנשמה הזאת סידר לנו, התקרבות למטרת החיים.

גם לפי החיים שלו אנחנו רואים מה שקורה, זאת הייתה נשמה מאוד מיוחדת. סך הכול פעלה כשנה וחצי בצפון הארץ, ותו לא. לא לפני זה, ואחרי זה נפטר וזה הספיק כדי שיעורר על ידי הנשמה שלו, על ידי הפעולות שלו, אור גדול מאוד בעולם. דרכו האור האיר כמקיף לכולם ונתן דחף גדול לדורות דורות שאחריו וסך הכול גם החיים שלו, גם הפעולות שלו, גם הקבוצה שלו, גם מה שנשאר ממנו בעל פה ובכתב, הכול זה מאוד נסתר, מעורפל.

אבל איך שלא יהיה אנחנו רואים שבאות עוד נשמות אחרות כמו הבעל שם טוב, ובעל הסולם והם אלה שממשיכים את דרכו בצורה נאמנה ומאוד עוצמתית.

אז בואו נקרא משהו לכבוד האר"י שהיום זה היורצייט שלו, בערב יש לנו לכבודו סעודת יורצייט, ונרגיש כמה שאנחנו חייבים לאותה הנשמה שהבורא כל כך טרח דרכה להביא לנו את חכמת הקבלה, עד כמה שאנחנו צריכים לקבל ממנה את המסר שלה ולהמשיך גם הלאה.

קריין: ציטוט מספר 2, מתוך הקדמת מרח"ו על שער ההקדמות.

"אין בכל דור ודור, שלא נמצאו בו אנשים יחידי סגולה, ששרתה עליהם רוח הקודש, והיה אליהו הנביא זכור לטוב נגלה עליהם, ומלמד אותם סתרי החכמה הזאת, וכמו שנמצא כתוב בספרי המקובלים. וגם בדורינו זה, אלוקי הראשונים והאחרונים לא השבית גואל מישראל, ויקנא לארצו, ויחמול על עמו, ושלח לנו עיר, וקדוש מן השמים ירד, הרב הגדול האלהי החסיד מורי ורבי כבוד מורנו הרב רבי יצחק לוריא אשכנזי זלה"ה, מלא תורה כרמון, במקרא, במשנה, בתלמוד, בפלפול, במדרשים, והגדות, במעשה בראשית, במעשה מרכבה. בקי בשיחת אילנות. בשיחת עופות. בשיחת מלאכים. מכיר בחכמת הפרצוף, הנזכר ברבי שמעון בר יוחאי בפרשה ואתה תחזה. יודע בכל מעשי בני אדם שעשו, ושעתידים לעשות, יודע במחשבות בני אדם, טרם יוציאום מן הכח אל הפועל, יודע עתידות. וכל הדברים ההווים בכל הארץ. ולמה שנגזר תמיד בשמים. יודע בחכמת הגלגול, מי חדש, ומי ישן, ואיפה האיש ההוא, באיזה מקום תלויה נשמתו באדם העליון, ובאדם הראשון התחתון, יודע בשלהבת הנר, ולהבת אש, דברים נפלאים. מסתכל וצופה בעיניו, נשמות הצדיקים הראשונים והאחרונים. ומתעסק עמהם בחכמת האמת, מכיר בריח האדם כל מעשיו. וכל החכמות הנזכרים, היו אצלו כמונחים בחיקו, בכל עת שירצה, בלתי יצטרך להתבודד ולחקור עליהם, ועיני ראו ולא זר, דברים מבהילים, לא נראו ולא נשמעו בכל הארץ, מימי רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום ועד הנה. וכל זה השיג, שלא ע"י שמוש קבלת מעשיות [קבלה מעשית] ח"ו, כי איסור גדול יש בשמושם. אומנם כל זה היה מעצמו, על ידי חסידותו ופרישותו, אחרי התעסקו ימים ושנים רבים, בספרים חדשים גם ישנים, בחכמה הזאת. ועליהם הוסיף חסידות ופרישות וטהרה וקדושה, היא הביאתו לידי אליהו הנביא, שהיה נגלה אליו תמיד, ומדבר עמו פה אל פה, ולמדו זאת החכמה."

(הקדמת מרח"ו על שער ההקדמות)

זה לכבוד האר"י מה שאנחנו יכולים לראות בכל זאת. זה מהתלמיד שלו, היחידי בעצם שנקרא תלמידו, מרח"ו, הרב חיים ויטאל.

קריין: ציטוט מספר 3, בעל הסולם, הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אות ח'.

"בואו והבינו, כמה וכמה יש לנו להחזיק טובה לרבותינו המשפיעים אלינו אורותיהם הקדושים ומוסרים נפשם להטיב לנפשינו, שנמצאים עומדים בתווך, בין דרך היסורים הקשים, ובין דרך תשובה, ומצילים אותנו משאול תחתית הקשה ממות, ומרגילין אותנו להגיענו לשמי עונג, לגובה העידון והנועם שהיא חלקינו, המוכן וממתין עלינו מכל מראש, אשר כאו"א פועל בדורו כפי עוצם אור תורתו וקדושתו, וכבר אמרו ז"ל אין לך דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקב. אמנם זה האיש האלקי רבינו יצחק לוריא ז"ל, טרח ומצא בעדינו מלא מדתו, הגדיל הפליא על קודמיו, ואם היה לי לשון מדברת גדולות הייתי משבח אותו יום, שנגלה חכמתו כמעט כיום אשר נתנה תורה לישראל."

(בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, אות ח)

כך בעל הסולם מעריך את האר"י. ממש כמו משה, "כמו ביום שניתנה תורה לישראל". כך מה שעשה האר"י, מה שנתן האר"י לעם ישראל. את זה בעל הסולם יודע להעריך כך שאנחנו רואים שעד היום הזה עדיין, מי שמע על האר"י ומי לומד אותו. מה לעשות שעדיין אנחנו לא נמצאים במצב שבכלל רוצים להכיר, עם ישראל לא רוצה להכיר שהוא נמצא בשבירה וחייב בתיקון.

שאלה: מה זה קבלה מעשית, זה לא מה שאנחנו עושים בפרקטי?

אני לא עוסק בזה, אני לא יודע. זה כל מיני סגולות שאז אנשים היו מאוד דבוקים לזה, היום לא מאמינים בכלום, היום בכלל לא אכפת לאנשים משום דבר, "תביא נרגילה" וזהו. ואז היו הרבה אנשים מבולבלים, היו מחפשים את הא-לוהות, איך להתקרב לזה וחשבו, כתבו על זה גם הרבה ספרים, חיבורים למיניהם, שגם חכמת הקבלה זה משהו שעוסק בכל מיני מיסטיקות, בכל מיני סגולות.

מה זה חוט אדום? זה לא עבודה זרה? מה זה לנשק איזה פסל? מישהו בנה משיש או מגבס או מאבן, איזו צורה ואתה בא ומנשק אותה, זאת אומרת אתה מכניס לאבן הזאת איזה כוח. אבל האנשים מאמינים בזה, מתייחסים לזה לא כמו ליצירת אומנותית אלא לזה שיש בזה רוח, שאתה נוגע בזה אז אתה מתרפא אולי, מתקדש, מקבל כוחות, כוח ברכה, הצלחה, יש בזה הרבה דברים.

לפי הפסיכולוגיה שלנו, אנחנו האנשים חייבים להיות קשורים למשהו יותר גבוה, יותר גדול, יותר בטוח. אם אין לי במה, לפחות בזה.

תלמיד: לנשק פסלים? את מי זה מעניין?

אותך. אתה חושב שאתה לא מנשק פסלים?

תלמיד: לא בצורה כזאת כמו שתיארת.

לא בצורה הזו, בסדר. בצורות אחרות, אבל בכל זאת כן. כול עוד אנחנו לא נכנסים להיות עבדי ה', שאז אתה כעבד לגמרי מתבטל כלפי ההשפעה שמנותקת מהקבלה, מנותקת מהרצון לקבל, שלא יכולים לבוא אליך, לא להפחיד אותך ולא לתת לך מילויים, לא יודע איזה, שלא יכולים לפתות את הרצון לקבל שלך לא במינוס ולא בפלוס, בכלום. עד אז אתה בכל זאת קשור למה שנקרא "פסלים". אז זה לא שיש, זה לא משהו, אבל זה נקרא בכל זאת "פסל".

תלמיד: אז מה צריך לעשות עם זה?

לעשות.

תלמיד: אני חשבתי שקבלה מעשית זה מעשה, מה שאנחנו עושים. שיעורים, הכול. כי הוא אמר "חס ושלום", אז לא הבנתי.

שיעורים זה לא קבלה מעשית. אתה יכול להגיד שזאת סגולה. זה נקרא "סגולה", "תורת המצוות". מה זה סגולת התורה והמצוות? "תורה" זה נקרא המאור המחזיר למוטב, ותיקון הרצונות שלנו אחד אחד בעל מנת להשפיע נקרא "עשיית מצווה", "קיום מצווה".

פעם אמרו לי. "אנחנו רוצים שכל ישראל, כל היהודים יקיימו תורה ומצוות". אני שתקתי, כי אצלי תורה ומצוות זה פירוש, כמו שעכשיו אמרתי. אצלם תורה ומצוות זה לשבת וללמוד גמרא ולקיים מה שכתוב ב"שולחן ערוך", זאת אומרת, במישור העולם הזה.

שאלה: בשבילי אתה הכי גדול, יותר מכל המקובלים.

זה כמו תינוק, ילד קטן חושב שאבא שלו הוא הכי גדול והכי חכם. אבל תגדלו ותכירו.

תלמיד: איך להעריך את האר"י?

איך להעריך את האר"י דרך רב"ש ובעל הסולם? כולם ניזונים ממנו. ודאי שכולם ניזונים מרשב"י, וכולם ניזונים ממשה רבנו וכולם ניזונים מהבורא, מהכוח העליון, אבל דרך הנשמות החלקיות האלה זה מגיע לכולם. איך העולם מתקדם? עכשיו יש טכנולוגיה, יש כל מיני פילוסופיות, יש רפואה, יש הכול בעולם, איך מתקדמים? גם דרך אותן הנשמות. עד כמה שיורד אור לעולם ומתפזר בין כולם, כך העולם מתקדם. לכן העולם מרגיש ש"אנחנו תלויים באלו והם לא מספקים לנו מספיק". לכן יש אנטישמיות.

הכול מגיע דרך אותן הנשמות. גם לנו, אם רוצים, אבל זה כבר המאור המחזיר למוטב, שבו מלובש כבר האור העליון אבל גם האורות הרגילים האלו. אם לא היו הנשמות האלו מאדם הראשון והלאה, העולם לא היה מתפתח. האנושות הייתה נמצאת בהתפתחות כמו החיות, רק מתרבים קצת או אפילו נשארים באותה הצורה, כי ההתרבות היא גם תוצאה מההתקדמות, מההתפתחות. הכול בא אך ורק כדי להביא לתיקון.

אם הנשמות האלה לא היו מביאות את המאור המחזיר למוטב, גם האנושות לא הייתה מתפתחת, לא בטכנולוגיה, לא בכלכלה, לא בתרבות ולא בשום דבר. לכן יש שנאה כללית ליהודים, תראה מה שהם מביאים? אנשים מרגישים שמהם יש כביכול איזה פליטת כוחות, יציאת הכוח שמפתח, אבל זה לא מספיק. זה לא טוב. "מה יש לנו מזה"?

לכן, ברגע שמתפתחים בטוב ובשפע ויש תקופות קצרות כאלה, זה בסדר. אבל ברגע שמשהו קצת לא [הולך], מיד מאשימים. עוד מעט נרגיש את זה. העולם ייכנס לשבירה, למשבר רציני מאוד, ואז נרגיש איך אנחנו כל מדינת ישראל נהיה כמו גטו בתוך העולם.

שאלה: זה נראה שבעצם כל שרשרת המקובלים נתנה כל הזמן דרגת ביטוי לאור הא-לוהי דרך אברהם, משה ואפילו בעל הסולם. מדברים עכשיו על האר"י שהביא את חכמת הפרצוף ובעל הסולם לקח את זה ונתן לזה עוד ביטוי. את רב"ש אתה מעביר לנו. מה אתה כמקובל, מצפה מאתנו כדור אחרון, בהורדת החכמה בשלב הבא של הביטוי לאותו אור א-לוהי?

אני מצפה לזה שנממש את התפקיד עד הסוף. שנגיע לגמר התיקון. זאת אומרת שכל האנושות יכולה [להגיע] לזה בקלות רק על ידי העבודה שלנו. אבל לאנושות אין שום בעיה. אנחנו לא יכולים להגיד שהם מוכנים או לא מוכנים, כי זה חומר. זו מערכת שאם "תכניס בה שקע ותקע", גמרנו, הם נפעלים.

תלמיד: אני מדבר על ההפצה. אתה אומר שצריך הרבה לכתוב ומצפה מאתנו לכתוב ולהוריד ולפשט יותר את המסר.

כן. כי בזה אנחנו קודם כל עושים מה שבעל הסולם כותב על ההפצה. גם בבני ברוך, בעם ישראל, וגם בכל העולם חייבים לעשות את זה. הוא כותב שההפצה להמונים חייבת להקדים אפילו את התיקון שלנו, שאי אפשר להגיע לתיקון העולם בלי שהעולם ידע לְמה הוא מתקדם ואיך.

אנחנו צריכים לעשות את זה. אבל העיקר זה בכל זאת שנהיה ראויים להיות קשורים לכוח העליון ומשם לקבל את האור כדי לפזר אותו לאחרים. אנחנו צריכים לעבוד בשניים. ואת הפיצול הזה אנחנו עדיין לא כל כך מבינים איך לסדר. מצד אחד, אני צריך להיות קשור עם החברים ולהשקיע את כל הכוחות בקבוצה ושהקבוצה תהיה עד כדי כך מיוצבת נכון שבה אנחנו נגלה את הבורא, את הכוח העליון, אבל מהצד השני, זה גלגלתא עיניים שלנו. ובאח"פ שלנו אנחנו קשורים לכל האנושות ויכולים להעביר לה את כול האור הזה בצורה הנכונה, המתאימה. לכן בעל הסולם אומר שאנחנו צריכים לכתוב ספרים, ולהפיץ את חכמת הקבלה וכולי.

תלמיד: זאת אומרת שיכולת העבודה שאנחנו עושים בעשיריות, בקבוצה, יכולת ההשגה שלנו תלויה ישירות ביכולת שלנו להסביר את החכמה הא-לוהית?

גם כן. כי אם לא, בשביל מה אתה עושה תיקון, לעצמך? אפילו שאתה בקבוצה עושה את זה, זה לצורך הקבוצה, בכל זאת, אתה סוגר את זה. להעביר את כל הכוונות שלך לבורא אתה יכול רק אם אתה הולך עד הסוף. השרשרת הזאת חייבת להיסגר מתחילתה ועד סופה.

שאלה: עד לפני האר"י היה אסור כביכול ללמוד קבלה. כך הוא טען. מה מיוחד בשיטה של האר"י?

לא מיוחד, אלא האר"י מסמל לנו תקופה חדשה שלעולם שלנו מתחילות לרדת נשמות, כך אני אומר, "לרדת לעולם שלנו", אבל אין ברירה כי אין לנו צורה אחרת לדבר. בעולם שלנו מתחילות להופיע נשמות ששייכות כבר לתיקון. והראשונה הקרובה אליו זה הבעל שם טוב שסידר את כל התיקונים. ואחריו כבר כל גדולי החסידות, כי הם שמו כמטרה לפחות את דרגת חסד, הדרגה הראשונה שזו קטנות, גלגלתא ועיניים, ואחר כך כבר גדלות.

האר"י מסמל לנו שלב חדש, כי עד האר"י הייתה תקופת הגלות, וממנו והלאה מתחילה להיות תקופת התיקון, גמר התיקון אפילו.

שאלה: יש דבר כזה שלומדים לא על פי שיטת האר"י היום?

ישנם אנשים שעדיין מחזיקים ברמ"ק, אני הכרתי אותם. לא יודע מי מהם עדיין בחיים. הם היו זקנים מאוד, הייתה קבוצה גדולה בתל אביב שלמדו לפי שיטת רמ"ק. וכשדיברתי אתם על בעל הסולם הם אמרו, "בסדר בעל הסולם, בסדר האר"י, אבל אנחנו בשלנו", ככה. היו מאוד זקנים.

זה היה בשנת 80' שחיפשתי איפה ללמוד, אפילו לפני זה, 78' אולי, וכך דיברתי, נכנסתי אליהם, שמעתי איך שהם לומדים. אני אז לא הבנתי הרבה, לא יכול להגיד על צורת הלימוד ועל כלום, אבל לא הרגשתי נטייה להתחבר איתם. הכול לפי שורש הנשמה, לא עוזר כלום. הגעתי לרב"ש אחרי אולי עשרה מקומות כאלה, ונעשה קליק מיד. כל אחד לפי שורש נשמתו.

שאלה: יש משהו מיוחד בציון יום השנה של מקובל שיכול לעזור לנו במשהו להתקדם בעשירייה או שזה מנהג?

יש בזה צורך שאנחנו נזכור שהאב הרוחני, העיקרי, שלנו לשיטת התיקון הוא האר"י.. אצלנו, אצל המקובלים הוא מקובל כיסוד. כי אם לא כתבי האר"י לא הייתה היום חכמת הקבלה, חוץ מהזוהר ששם זה רק לצורך סגולה, אבל חוץ מסגולה, איפה ההתפתחות השכלית, הרגשית? באיזה צורה? איפה בניית העולמות? חטא עץ הדעת, כל הדברים, כל ההסברים שלו? אין. הכול נובע ממה שהוא בירר.

תלמיד: ומה מהזיכרון הזה?

לא זיכרון. אנחנו לפי הפסוקים שלו לומדים. האור שמופיע בעולם הזה, דרכו האור מתפשט ומגיע אפילו אלינו ולכולם. המקובלים לא פועלים רק אלה שלומדים את חכמת הקבלה, אלו מקורות האור שנמצאים בעולם שלנו וככה סביבם האורות המקיפים מתפשטים כך בעיגולים. יותר קרובים, יותר רחוקים. כל אחד איך שהוא יכול להתקשר אליהם, בצורה פנימית או בצורת מקיף. זה בטוח שאם אני מקבל איזה אור, אני מקבל אותו דרך רב"ש, בעל הסולם והאר"י., ודאי.

בערב אנחנו עוד ניפגש ונקרא ונלמד, בעל הסולם כותב ב"שמעתי", ש"האר"י הקדוש היה משיח בן יוסף. לכן היה יכול לגלות כל כך חכמה, משום שהיה לו הרשות מעלמא דאתגליא (שיגלה)".

(בעל הסולם, שמעתי, ק"ב. "ולקחתם לכם פרי עץ הדר")

משיח בן יוסף, מה נשאר? רק להמשיך את מה שנתן עד המשיח בן דוד.

שאלה: אנחנו נכנסים ליום השני עם העשירייה האקראית, ורציתי לשאול דווקא לגבי החיבורים שלנו במהלך היום. קודם כל זה נס בפני עצמו שאנחנו מצליחים להתאסף כל אחד מהחור שלו לאיזשהו חיבור. אבל אני מרגיש לפחות על עצמי שכאילו זה יכול להיות הרבה יותר חזק ממה שזה, ואני לא מצליח לזהות במה.

שלושה ימים?

תלמיד: כן.

שלושה ימים זו כבר התחייבויות. ביום אחד למדנו איך להתנתק, עכשיו אנחנו נלמד איך להתחבר.

תלמיד: מה שאני מנסה להבין זה איך לנצל דווקא את מהלך היום שיש לנו בינינו, את החיבורים שיש לנו בשיחות הווירטואליות שלנו בזום?

כמה שאני שמעתי מה שאתם מדברים באמצע יום, אני חושב שאתם צריכים יותר לשמוע פסוקים. מה יש לדבר? מה אני יכול להגיד יותר ממה שאומר המקובל? אבל אני רוצה לשמוע אותם. זאת אומרת, אתם צריכים להכין את עצמכם שאם יש לי זכות להגיד משהו לקבוצה שלי, אז אני נותן להם איזה פסוק קטן תוך חצי דקה, דקה מקסימום, לא יותר, אפילו פחות, ושבו אני רוצה להאיר להם משהו חשוב, שזה יגיע לליבם ושיתפעלו מזה, שיישאר אצלם רושם עד הפגישה הבאה.

אז אני צריך לזכור מה יש, על מה דיברתי, מה קראתי, מה שמעתי בשיעור, קרוב לשיעור זה יותר טוב, שמשם אני יכול להביא להם איזה פסוק. ולא שכל אחד לא יודע מה להגיד. ובאמת לא יודע, מה יש לנו להגיד? אנחנו צריכים לשמוע מהם, את זה כל אחד צריך להכין.

תלמיד: אז כל אחד מגיע לפגישה הזאת עם איזשהו ציטוט קטן?

ציטוט של לא יותר מדקה, מדברים כך עשר דקות, אחד, אחד, מתפעלים מזה, מספיק, אם אתה קורא איזה שתיים, שלוש שורות, זה לוקח לך חמש עשרה שניות. ועוד כמה מילים, אם מישהו רוצה להגיב וכך הלאה, תעשו סיבוב ובזה אתם תהיו מקושרים ברגש ותחת הכובע של המקובלים וזה יהיה טוב. אני ממליץ, בוא נראה. ומחר תתנו לי תשובה.

שאלה: הרבה מהחברים שאנחנו מתאספים במהלך היום אז הם נמצאים בנסיעות ולא כל אחד יש לו את היכולת עכשיו לקרוא לחברים איזה ציטוט קטן, אז מה עושה דווקא אותו חבר שאין לו כרגע אפשרות לקרוא?

שיקרא מישהו אחר במקומו ושהוא יגיב. אבל איכשהו צריכה להיות השתתפות אבל סביב דברי תורה, תצליחו.

תלמיד: המשימה היומית.

משימה יומית, כל חבר בעשירייה מכין ציטוט קצר מחומר הלימוד ומקריא אותו לחברי העשירייה במפגש הווירטואלי במשך היום. אפשר לרשום ביומן התפעלות מזה גם.

(סוף השיעור)