שיעור בוקר 15.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א',

"הסתכלות פנימית", עמ' 26, פרק ט', אות ל"ג – פרק י', אות ל"ו

קריין: "תלמוד עשר הספירות", בעל הסולם, כרך א' חלק א', עמוד 26 דף כ"ו, "הסתכלות פנימית", פרק ט' אות ל"ג.

פרק ט'

אות ל"ג

תנועה רוחנית, פירושה, התחדשות של שינוי צורה.

"עוד נשאר לבאר דבר הזמן והתנועה, שאנו נתקלים בהם כמעט בכל מלה בחכמה הזאת. אכן תדע, שהתנועה הרוחנית איננה כתנועה המוחשית ממקום למקום, אלא הכונה היא על התחדשות הצורה, שכל חידוש צורה אנו מכנים בשם תנועה. כי אותו החידוש, דהיינו שינוי הצורה שנתחדשה ברוחני, במשונה מצורה הכללית הקודמתו שבאותו הרוחני, הרי היא נבחנת, שנתחלקה ונתרחקה מרוחני ההוא, ויצאה בשם ובשליטה לפי עצמה. שבזה היא דומה לגמרי למהות גשמית אשר נפרד ממנה איזה חלק, ומתנענע והולך לו ממקום למקום. ולפיכך מכונה החידוש צורה בשם תנועה."

שאלה: מה הכוונה בחידוש צורה?

מה זה נקרא "צורה"?

תלמיד: זה רצון.

החידוש של הרצון הרוחני נקרא התנועה שלו.

תלמיד: האם זה יכול ללכת לשני הכיוונים?

כן.

תלמיד: איך אנחנו שומרים שהוא ילך בכיוון של מטרת הבריאה, של תיקון הבריאה?

זה תלוי בך, במה שאתה אוחז. הוא כותב, "תנועה רוחנית, פירושה, התחדשות של שינוי צורה".

תלמיד: אני רוצה לאחוז בחברים, זאת המטרה.

בסדר, תנסה ותראה.

תלמיד: איזה עוגנים אני יכול לשים לי?

תראה שככל שאתה אוחז בהם יותר, קרוב אליהם, נכלל ברצונות שלהם, במטרות שלהם, כך יחד איתם אתה משתנה, מתקדם, הייתי אומר מתקדש.

שאלה: האם תנועה רוחנית היא מרוחני לרוחני, או שהצורה הקודמת כלפי הצורה החדשה היא בהכרח גשמית, על מנת לקבל?

לא בהכרח.

תלמיד: האם תנועה היא בין מדרגות שונות, או שכמו שאנחנו יוצאים נגיד לטייל ועוברים מנוף אחד לנוף אחר?

אני לא יודע מה זה נוף אחר.

תלמיד: מה זו תנועה רוחנית, האם היא בין מדרגות?

תנועה רוחנית היא שינוי בתוך האדם שמקבל רצון חדש ובו הרגשה חדשה.

תלמיד: ומה ההבדל בין המקום שאליו הוא מתקדם לעומת המקום הקודם, האם אלו מדרגות?

אלו מדרגות, זה תלוי ברצון שלו. ההבדל בין הרצונות הוא ההבדל בין המדרגות, זה נקרא "תנועה".

תלמיד: בעולם שלנו אנחנו זזים ממקום למקום וזה מקום שונה, אבל ברוחניות זו מדרגה. האם זה מקום יותר גבוה לעומת מקום יותר נמוך, בהכרח כך היא התנועה הרוחנית?

כן.

שאלה: תנועה רוחנית היא שינוי צורה. האם צורה מתייחסת לרצון או לכוונה?

לרצון.

תלמיד: אם אנחנו רוצים לייחס זאת לעבודה שלנו, האם חיבור ופירוד זה גם שינוי צורה בעשירייה?

תלוי באיזו עשירייה, תלוי במה מדובר.

תלמיד: בעבודה שלנו אנחנו רוצים להגיע לצורה רוחנית, ביחסים שלנו.

נגיד שכן.

תלמיד: האם יכולים להגיד ששינוי צורה הוא מפירוד לחיבור, שזה מה שאנחנו רוצים?

אני רוצה להיות שייך לרצון יותר גבוה, לחיבור יותר גבוה עם הבורא, זה מה שאני רוצה.

תלמיד: זה יחס אישי. מה כעשירייה אנחנו רוצים יחד?

גם העשירייה כך.

תלמיד: מה זו התחדשות צורה בעשירייה?

התחדשות הרצונות שלהם בדרך כלל לחיבור יתר כדי להתקרב לבורא אחד.

תלמיד: אם כך, שינוי צורה הוא צורת החיבור שלנו.

זו גם צורת החיבור, עוצמת החיבור.

תלמיד: ומה מפריע לנו להשיג את חידוש הצורה, שינוי הצורה?

האגו שלנו, כשאנחנו כל פעם צריכים להשיג רצון להשפיע יותר גדול, לבטל את עצמנו כלפי החברים.

תלמיד: אמרת בחלק הראשון שאנחנו נמצאים לפני הכניסה ולא נכנסים פנימה, לא מקבלים את הצורה החדשה. אנחנו רוצים לקבל את הצורה החדשה, בצורת היחס שלנו, בקשר שלנו, ומשהו מפריע בפנים, בינינו. מה חסר?

חסר לנו רצון לבטל את עצמנו כלפי החברים.

שאלה: בעל הסולם כותב "ומתנענע והולך לו ממקום למקום. ולפיכך מכונה החידוש צורה בשם תנועה". מה זו תנועה ברוחניות?

שינוי צורה.

תלמיד: האם כל מה שכתוב כאן כתוב עלי, משמע אני האדם מתחילת התורה ועד סופה?

כן.

שאלה: הוא מפרש פה בשתי מילים חידוש צורה, הוא כותב "ויצאה בשם ובשליטה לפי עצמה". האם פעולה הפוכה היא שאני מאבד את השליטה העצמית ומחליף אותה לשליטת הבורא?

כן.

אות ל"ד

זמן הרוחני פירושו, מספר מסוים של חידושי

שינוי צורות, המסובבים זה מזה. קודם ואח"כ,

פירושם, סבה ומסובב.

"ודבר הזמן בהגדרתו הרוחני, תבין, כי כל עיקר מושג הזמן אצלנו, אינו אלא הרגש של התנועות. כי מוח המדמה שבאדם, מצייר ומרקם מספר מסויים של תנועות, שהרגיש בהן בזו אחר זו, ומעתיקם בדמיון "זמן" מסוים. באופן, שאם היה האדם עם סביבתו במצב של מנוחה מוחלטת, לא היה יודע אז ממושג הזמן ולא כלום. והנה כן הדבר גם ברוחנים, שסכום מסוים של חידושי הצורות, הנבחנות לתנועות רוחניות כנ"ל, המסובכות זו בזו בדרך סבה ומסובב, מכנים אותן בשם "זמן" ברוחניות. וענין "קודם ואח"כ" פירושו תמיד כמו סבה ומסובב.".

שאלה: מה זה הרגע הנוכחי במערכת הרוחנית? האם יש דבר כזה הווה?

יש עבר, הווה ועתיד, ומה שמבדיל בין עבר ועתיד זה ההווה.

תלמיד: יש ממש הבחנות, שזה המצב הנוכחי של האדם או של המערכת ברוחניות, ויש את המצבים העתידיים שגם כבר קבועים מראש.

כן.

תלמיד: האם מדובר פה על השלב שבתיקון או שזה לא בהכרח קשור לתיקון?

אלו תיקונים, זה תמיד נע לכיוון העתיד, מהעבר לעתיד.

תלמיד: האם התנועות הן תמיד כלפי התיקונים או יש תנועות שלא?

אין תנועות אחרות. אין בכלל שום דבר חוץ מתיקונים, הכול תיקונים, אפילו שנראים לנו דברים זוועתיים.

שאלה: הוא כותב שתנועה היא בעצם שינוי צורה. יש יחס לבורא, ואז היחס הזה משתנה וזו כבר תנועה, ורצף של כאלה תנועות הופך פתאום לזמן. אז מה זה זמן, האם זה כמו הרבה תנועות?

הזמן הוא הפער בין מצב למצב שנותן לנו את הרגשת הזמן.

תלמיד: מהו אותו הפער הזה?

זה הפער בין מצב למצב.

תלמיד: אז מה ההבדל בינו לבין תנועה?

תנועה זו תנועה. ישנה תנועה, ויש תנועה בין מצב א' למצב ב'.

תלמיד: אז מה הופך את זה לזמן?

הרגשת האדם.

תלמיד: כאשר האדם מרגיש את התנועה הזאת?

כן, ואצלו זה מתקבל כזמן.

שאלה: אדם שמנסה להתקרב אל החברים, האם הוא מקרב את העתיד אל ההווה?

כן.

תלמיד: זו תפיסה מהפכנית.

נכון.

שאלה: זה משהו שאנחנו גם יכולים להשתמש בהפצה, שכשאנחנו רוצים להתקרב בינינו, כך אנחנו מקרבים את העתיד הטוב אלינו.

כן. כך אתם עוברים למעלה מהזמן.

שאלה: האם הזמן הרוחני הוא כלפי האדם, האדם מרגיש את זה?

כן. אנחנו בכלל לא יכולים להגיד כלפי משהו אחר, רק כלפי האדם המשיג.

תלמיד: מה ההבדל בין זמן שאנחנו תופסים לזמן רוחני?

אפשר להגיד שהזמן שאתה תופס אתה תופס לפי המערכת הפסיכולוגית שלך, וזמן רוחני הוא כשאתה כבר מדבר על שינויים רוחניים שנמצאים בתנועות רוחניות.

תלמיד: למה אומרים שאין זמן ברוחניות?

כי את הזמן האדם קובע. כשאתה מסתכל על משהו, אתה כביכול מתקשר לאותו מצב או לאותו אובייקט שאתה תופס, ולפי זה אתה כבר קובע את הזמן שלך.

שאלה: יש פה בפרק ט' שני מושגים, תנועה רוחנית וזמן רוחני. מה כל אחד ומה הקשר ביניהם?

נקרא "זמן הרוחני פירושו, מספר מסוים של חידושי שינוי צורות" זה הזמן הרוחני, "המסובבים זה מזה. קודם ואח"כ, פירושם, סבה ומסובב.

ודבר הזמן בהגדרתו הרוחני, תבין, כי כל עיקר מושג הזמן אצלנו, אינו אלא הרגש של התנועות. כי מוח המדמה שבאדם, מצייר ומרקם מספר מסויים של תנועות, שהרגיש בהן בזו אחר זו, ומעתיקם בדמיון "זמן" מסוים. באופן, שאם היה האדם עם סביבתו במצב של מנוחה מוחלטת, לא היה יודע אז ממושג הזמן ולא כלום. והנה כן הדבר גם ברוחנים, שסכום מסוים של חידושי הצורות, הנבחנות לתנועות רוחניות כנ"ל, המסובכות זו בזו בדרך סבה ומסובב, מכנים אותן בשם "זמן" ברוחניות. וענין "קודם ואח"כ" פירושו תמיד כמו סבה ומסובב."

תלמיד: יש שני מושגים רוחניים, תנועה רוחנית, שלמדנו באות הקודמת, שהיא חידוש צורה, וזמן רוחני שהוא סכום מסוים של חידושי צורות הנבחנות לתנועות רוחניות. מה הקשר בין תנועה רוחנית לזמן רוחני?

תנועה רוחנית היא שינוי בין המצבים, וזמן רוחני הוא מספר שינויים כאלה, שלפי זה אתה יכול להגיד הרבה זמן, כמה זמן, לפי מספר השינויים.

תלמיד: אני זוכר שאמרת פעם שאדם צריך לשאול את עצמו כל הזמן מה הוא עשה בשביל העשירייה. אם אדם שואל את עצמו הרבה פעמים ביום את הדבר הזה, ואיך העשירייה משפיעה עליו, אז בזה הוא בעצם יוצר את הזמן. ואם הוא לא עושה את הדבר הזה, אז בעצם אין זמן, לא עבר זמן בכלל.

גם נכון. אתה רוצה בזה קצת לקשר פסיכולוגיה לתפיסה, בסדר.

שאלה: האם הצטברות יגיעות הן צורה חדשה?

הצטברות היגיעות נותנות לנו צורה חדשה, זה נכון.

תלמיד: והאם יגיעה זו תנועה?

לא, תנועה היא תוצאה מיגיעה.

שאלה: האם בשינויי צורה יש הרגש בין אור לחושך?

אלא מה?

תלמיד: בכל שינוי צורה?

כן. במה אדם יכול להבדיל בין התנועות, אם לא יהיה הבדל בין אור לחושך?

תלמיד: האם זה נותן את הרגשת הזמן בסופו של דבר?

כן.

שאלה: האם האדם יכול לשלוט על הזמן אם אנחנו מתחברים יותר?

כן, האדם יכול לנהל את הזמן, הוא יכול להיות למעלה מהזמן. תלוי איך נקבל את השינויים.

שאלה: האם הכוונה היא זאת שמשנה את הצורה?

כן.

תלמיד: האם ההשתוקקות מזרזת את הזמן, וגדלות הבורא היא זאת שמניעה את שני השינויים האלה?

כן.

שאלה: כשאנחנו מתעלים על עצמנו אנחנו מגלים שהבורא הוא זה שמשפיע עלינו, מנהל אותנו, והוא הסיבה הראשונית. איך לפי זה משתנה הזמן?

מספר הפעולות שאדם יכול לתפוס, שעוברות עליו, זה הזמן שלו, כך הוא מקבל את הזמן.

שאלה: כתוב כאן על סיבה ומסובב. במה הסיבה, בבורא?

כן.

פרק י'

אות ל"ה

כל החומר המיוחס לנאצל, הוא הרצון לקבל,

ומה שיש בו יותר מזה מיוחס למאציל.

"ודע, כי בחינת הרצון לקבל שבנאצל, שנתבאר היטב, שהוא הכלי שבו, תדע, שהוא ג"כ כל החומר הכללי, המיוחס לנאצל." הרצון לקבל ההוא, "באפן שכל הישות זולתו, מיוחסת למאציל."

זאת אומרת, חוץ מרצון לקבל ששייך לנאצל, כל היתר שייך למאציל.

אות ל"ו

הרצון לקבל, הוא צורה ראשונה של כל מהות,

וצורה ראשונה אנו מגדירים בשם חומר, משום

שאין לנו השגה במהות.

"אע"פ שבחינת "הרצון לקבל" מובן לכאורה למקרה ולצורה במהות, ואיך תופסים אותו לחומר המהות? אמנם כן הוא גם במהויות הסמוכות לנו, שדרכינו לכנות הצורה הראשונה שבמהות בשם החומר הראשון שבמהות, משום שאין לנו השגה ותפיסא כלל וכלל בשום חומר, כי כל ה' החושים שלנו אינם מוכנים לזה, להיות המראה והשמיעה והריח והטעם והמישוש מציעים לשכל העיוני, רק צורות בעלמא של מקרי המהות, המצטיירים על ידי שיתוף פעולה עם החושים שלנו. ולמשל, אם נקח אפילו את האטומים הקטנים המיקרוסקופיים אשר ביסודות הראשונים שבאיזו מהות, הנפרדים על ידי מלאכת החמיא, הלא גם המה אינם אלא צורות בעלמא שמצטיירות כן לעינים, או ביתר דיוק, שהמה ניכרות ונבחנות לנו על ידי דרכי "הרצון לקבל ולהתקבל", שאנו מוצאים בהם, אשר על פי משפט הפעולות הללו אפשר להבחין בהם ולבודד האטומים האלו למיניהם, עד לבחינת החומר הראשון של המהות ההיא, והרי גם אז, המה רק כמות שבמהות, ולא חומר. והנך מוצא, אשר גם בגשמיות, אין לנו מוצא אחר להבין את החומר הראשון, זולת בהנחה, שהצורה הראשונה היא החומר הראשון הנושא כל שאר המקרים והצורות הבאים אחריה, ואין צריך לומר בעולמות העליונים, אשר כל מוחשי ומדומה אינו נוהג שמה."

שאלה: למה הוא מתכוון שהצורה הראשונה היא החומר הראשון.

לזה הוא מתכוון.

תלמיד: אני לא מצליח לסדר את זה במושגים שלנו.

בתצוגה הראשונה הצורה והחומר, הם היו כאחד.

שאלה: מה הקשר בין חומר למהות?

התכונות של החומר, החומר עצמו, ומהותו של החומר אלה דברים שונים. מהותו של החומר זה אותו הכוח העליון שמחזיק אותו, ומייצב אותו בצורה כזאת, "אומר לעולמו די", וכך תרגיש את עצמו, תכוון את עצמו, וזה מה שיהיה לך.

תלמיד: מה עבודת האדם כלפי המושגים האלה של חומר ומהות?

ככל שאנחנו יותר ויותר עולים בסולם המדרגות, אנחנו יותר ויותר מבינים, מרגישים שהחומר נמצא רק בתוך החושים שלנו, והמהות נמצאת בכוחות הטבע, ולכן אנחנו המקשרים מהמהות לחומר.

תלמיד: אנחנו יכולים רק לקשר בין חומר ומהות, אבל אנחנו לא יכולים להפריד זה מזה, כלפי כל אחד בנפרד אין לנו תפיסה?

לא.

תלמיד: רק כלפי החיבור בינינו?

כן.

שאלה: כשהוא אומר "רק תפיסה בעלמא", הוא מתכוון שזו אשליה, טעות שלנו מתוך זה שאנחנו מסתכלים על העולם מתוך החושים שלנו?

כן, זה ודאי כלפינו.

תלמיד: אז התפיסה הזאת בעלמא שיש לנו, האשליה, נותנת תוצאות. יש לנו כל מיני הבנות, למדענים יש כל מיני הבנות לגבי הטבע, הם מיישמים אותן ודברים קורים, כל מיני חומרים חדשים, ותהליכים.

ודאי שבמסגרת שלנו אנחנו כן פועלים, מרגישים, ומשנים את הכול, ובעצמנו משתנים.

תלמיד: אבל בנוסף, החיפוש הזה אחרי החומר הראשוני, זה בעצם החיפוש אחרי הבורא רק שלא יודעים שזה הבורא. אנחנו מחפשים את המקור שלנו, מאיפה אנחנו באים, ולמה אנחנו שייכים.

נכון.

תלמיד: זאת אומרת כל מה שצריך זה פשוט להסיט את הכיוון של ההסתכלות?

אין לנו עוד במה לאחוז, ולכן אנחנו עושים כך.

שאלה: הוא כותב שאין לנו תפיסה במהות, בכוח העליון, וגם אין לנו תפיסה בחומר, אין לנו שום השגה בחומר, ברצון לקבל.

ברצון לקבל אין לנו תפיסה. מה שמקבלים בתוך רצון לקבל, מה שמרגישים בתוך רצון לקבל, בזה יש לנו איזו תפיסה.

תלמיד: וגם רק דרך החושים שיש לנו?

כן.

תלמיד: וזו הסיבה לכל ההסתרה?

זאת ההסתרה בעצמה.

שאלה: יש לנו יחס לעשירייה, זה ברור, כל אחד יכול להגיד מה היחס שלו בכל רגע. אבל מה זה החומר של העשירייה?

החומר של העשירייה אלו רצונות לקבל שנמצאים באיזו התקשרות ביניהם, ורוצים או מקווים שעל ידי הקשר ביניהם הם יוכלו להשיג מדרגות יותר עמוקות בתוך הבריאה.

תלמיד: ויש לנו אפשרות להתחבר לחומר הזה של העשירייה?

כן. כי בעצם השאלה היא כזו, מה עשה הבורא? הוא נתן לנו אפשרות, הזדמנות, בדרך עקיפין הייתי אומר, להגיע ליסודות הבריאה וכך להתחיל להכיר אותו. הייתי אומר שזה לא בדרך ישרה אלא בדרך עקיפה. אין לי כל כך מילים.

שאלה: היחסים בין חומר למהות הם שקודם כל הם קבועים, זאת אומרת שהם משפיעים אחד על השני, החומר רוצה את המהות, והמהות רוצה לשנות את החומר או להגדיל אותו?

זה רק כלפי האדם המשיג.

תלמיד: איך אנחנו מגדלים את ההשתוקקות בשביל להגדיל את החומר, ובשביל לשרת את אותה מהות, או את אותן מהויות, כי זו לא מהות אחת, בצורה קולקטיבית, כעשירייה, ככלי?

ברור שעל ידי החיבור בינינו, ככל שאנחנו מסוגלים בחיבור בינינו, אנחנו מגלים את ההשתוקקות הקולקטיבית, והבורא בהתאם לזה עוזר לנו, עושה את זה, ומייצב את זה.

תלמיד: אז התפילה היא בעצם הקו המקשר בין החומר לבין המהות?

כן.

שאלה: בעל הסולם כותב פה דברים מדהימים מאוד. כאילו ההתפתחות חומרית כבר הגיעה, זה כמו מקום כדי לתת לנו אפשרות להתפתח ולהגיע להשתוות הצורה עם אותה מהות האדם, תכונת האדם. אבל כביכול אותו האדם שהגיע להתפתחות רק גורם נזק, הוא פועל ההיפך, הוא משתמש באותה סביבה, באותו מקום בצורה הפוכה.

אנחנו מחסלים את הסביבה שניתנה לנו להתפתח ולהשיג את המהות. למה זה ככה? גם במציאות יומיומית אנחנו רואים שכל מה שאנחנו עושים זה רק לגריעותא, ממש השמדה עצמית. איך זה יתכן?

למה אתה לא שואל את הבורא?

תלמיד: איך אני אשאל את הבורא?

לא יודע, אבל דווקא זה יכול להיות כיסוד להתקשרות שלך אליו.

תלמיד: איך לשאול אותו?

תתקשר, תפנה אליו ותתחיל לשאול אותו דווקא את מה שעכשיו אמרת.

תלמיד: אבל אני לא יכול לבד. איך אני יכול לבד?

מה הבעיה? זה שאלה אישית שלך, אז תפנה אליו.

שאלה: לקראת סיום השיעור איך אתה מרגיש את החזרה הפיזית שלנו, את ההתכנסות הפיזית שלנו יחד ללימוד משותף?

כשאנחנו יושבים יחד זה מאוד מועיל, טוב שחזרנו לכאן. נקווה שכך נמשיך, ורצוי שכולם יבואו לכאן, כל מי שעוד נמצא בבית. יש הרבה שנשארו בבית?

תלמיד: קשה לי להגיד.

טוב, בכל זאת לכולם יש מקום. ולפי זה נתקדם.

תלמיד: אמרת במהלך השיעור שאנחנו נמצאים די הרבה זמן בכניסה, ולא נכנסים פנימה.

כן, יש לפנינו כאן איזה מחסום שאנחנו צריכים להיכנס בו בכוח, לשבור אותו. אני מקווה שזה יקרה בקרוב.

תלמיד: מה זה המחסום הזה?

במוח ובלב, יש לנו מחסומים כאלה, שלא נותנים לנו בדיוק להתקשר בינינו, ועם הבורא בדרגה יותר עליונה. אני מקווה שזה יקרה. אתם לא מרגישים כך? נראה לי שמרגישים.

קריין: הערב נפתח קורס קבלה בינלאומי בשידור חי. נרשמו אליו 6400 סטודנטים, מ130 מדינות, והוא יתורגם ל 30 שפות. זה מאוד מרגש. נתפלל להצלחה ולחיבור בינינו, כך שהאור של הרב יעבור דרכנו לכל הסטודנטים שיתחילו היום את הקורס.

(סוף השיעור)