שיעור בוקר 25.08.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1267,

מאמר "מהו, כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה"

קריין: כתבי רב"ש, כרך ב', עמוד 1267, מאמר "מהו, כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה".

מהו, כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה

תשנ"א - מאמר י"ז

1990/91 - מאמר 17

"על הכתוב, "כי אני הכבדתי את לבו", יש לשאול, מדוע לא כתוב שה' הכביד את לב פרעה תיכף בהתחלה, אלא שאנו רואים, רק לאחר שפרעה הודה, ואמר, ה' הוא הצדיק ואני ועמי הרשעים, אז אומר הכתוב, "כי אני הכבדתי את לבו", וכמו כן כל המפרשים שואלים, מדוע לקח ה' את הבחירה מיד פרעה.

ידוע כי סדר העבודה הוא, שמתחילים בעבודה בכדי לקבל שכר, והגוף בשיעור שהוא שומע שיקבל שכר, ואם לא הוא יקבל יסורים, זה מדריך האדם לעבוד בעבודה דקיום תו"מ, כלומר בשיעור שהוא מאמין בשכר ועונש, בשיעור זה הוא מקבל חומרי דלק, שיהיה בידו לקיים תו"מ בכל פרטיה ודקדוקיה, ובאופן זה האדם רואה שהוא מתקדם בכל יום ויום, לכן הוא נהנה מעבודתו, היות שהוא רואה התקדמות בעבודה, וזהו לפי הכלל, שאין האדם יכול לעבוד איזה עבודה שהיא, אם אין האדם רואה התקדמות בעבודה, וזה דומה לאדם שלומד איזה מקצוע, והוא רואה שאין לו התקדמות במקצוע זו, אז הוא הולך לחפש לעשות משהו, עבודה שהיא יותר קלה בשבילו, אבל בלי התקדמות אי אפשר לעשות שום דבר, וזה נובע מבחינת, "אשר ברא אלקים לעשות", לכן צריכה להיות התקדמות בכל דבר, כמו שסוס הטוחן בריחיים, שהוא מסתובב כל היום, ובאמת הוא הולך על אותו המקום שעומד בו, לכן מוכרחים לכסות לו העינים בכדי שלא יראה את האמת, אלא שיחשוב שהוא הולך כל פעם למקום אחר, כלומר שאפילו בעלי חי מוכרחים גם כן לראות התקדמות במעשיהם. וכל התקדמות בעבודה נראה רק בזמן שעובדים בעל מנת לקבל פרס.

מה שאין כן כשמתחילים לעבוד בעל מנת להשפיע, היינו שרוצים להגיע לדביקות ה', שהיא בחינת השתוות הצורה, שאז אין האדם יכול להסתכל על המעשים שהוא עושה, זאת אומרת, הגם שהוא רואה שהוא עושה עתה מעשים יותר מרובים, מכפי שהוא היה עושה בזמן שהיה עובד בעל מנת לקבל שכר, מכל מקום יש לו עתה מדידה אחרת, שהיא, כמה הוא מכוון שהמעשים שלו יהיו בעל מנת להשפיע, ולא לתועלת עצמו, ואז הוא רואה איך שהוא מרוחק מזה, הגם שיש לו הרבה עליות, היינו שעולה בדרגה, ורוצה עתה לעשות הכל לתועלת ה', וזהו רק מסיבת שקבל התעוררות מלמעלה, אז הוא רוצה להיבטל אליו יתברך, כטבע, "נר בפני האבוקה", אבל אח"כ הוא יורד ממצבו, ונופל שוב לאהבה עצמית, ואז הוא רואה איך שכל פעם הוא נעשה יותר גרוע, כלומר שרואה כל פעם, איך שהוא מרוחק מעבודה דלהשפיע, עד שבא הרבה פעמים לידי מצב של "תוהה על הראשונות".

והאדם שואל לעצמו, מדוע בזמן שהיה עובד בכדי לקבל שכר, היה לו טעם בעבודה, היינו שהתפלל עם חשק, ולמד עם חשק, וכעת שהוא רוצה לתת יותר יגיעה מכפי שהוא היה נותן בזמן שעבד בעל מנת לקבל שכר, הוא רואה שחסר לו הטעם שהיה לו אז, והאדם שואל, עכשיו שאני רוצה לעבוד לשם שמים, השכל נותן שהוא צריך להרגיש יותר התקרבות מכפי שהיה עובד לתועלת עצמו, ועתה הוא רואה להיפוך, לא די שהוא לא מתקדם, אלא הוא הולך אחורה.

והתשובה היא, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך להאמין, שכל מה שהוא מרגיש עכשיו, שהוא יותר מרוחק מה', זה בא מלמעלה, היינו שזה הוא ענין הכבדת לב, שה' נותן בכדי שהאדם יגלה את החסרון אמיתי, היינו שירגיש איך שבלי עזרת ה' אין הוא מסוגל לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו, אלא רק הבורא בעצמו הוא יכול לעזור. היינו כמו שהבורא נתן לו את הטבע של רצון לקבל לעצמו, שיתן לו עתה טבע שני, הנקרא, רצון להשפיע, מטעם כי אין אור בלי כלי, הנקרא, חסרון, היינו החסרון הוא הנותן טעם בהמילוי, זאת אומרת, אם נותנים להאדם מילוי ואין לו חסרון על זה, אין האדם מסוגל לטעום את הטעם אמיתי שיש בהמילוי, זאת אם יתנו לו המילוי בטרם שיש לו חסרון, הוא לא יוכל להשתמש עם המילוי, להוציא מהמילוי מה שיש בה. נמצא, שהחסרון הוא חלק מהמילוי, כי זה בלי זה לא הולך, נמצא, כמו שנותנים מילוי מלמעלה, כמו כן צריכים לתת לו גם כן חסרון, נמצא, זה שהאדם רואה, שעתה הוא יותר מרוחק מהעבודה דלהשפיע, זה נותנים לו מלמעלה מטעם הנ"ל, כי החסרון הוא חלק מהמילוי, לכן כמו שהמילוי נותן העליון, כמו כן החסרון נותן העליון.

ובזה יש לפרש את הב' שאלות ששאלנו:

א. מדוע דוקא לאחר שפרעה אמר, "ה' הוא הצדיק, ואני ועמי הרשעים", ה' הכביד את לבו, ולא מקודם לכן.

ב. מדוע ניטל ממנו הבחירה, כמו שכתוב, "כי אני הכבדתי את לבו".

התשובה היא, היות מתחילה כשנכנסין לעבודה, אז האדם צריך לראות, שהכל תלוי בידו, וזהו כל זמן שהוא עובד בעל מנת לקבל שכר, שאז האדם יכול לומר, ה' הוא הצדיק, ואני ועמי הרשעים. לכן בזמן שהאדם רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, היינו להגיע לדביקות ה', אז האדם מוכרח לראות האמת, שאין זה בידי אדם, מטעם שזה הוא נגד הטבע שבו האדם נולד, ורק ה' יכול לתת לו טבע שני, אולם בלי חסרון אין טעם אמיתי בהמילוי, לכן ה' נותן את ההכבדת הלב, בכדי שהאדם ירגיש את החסרון במלואה, ובזה מובן, שרק אח"כ ה' הכביד את לבו, היינו לאחר שנכנס בעבודה דלשם שמים, ולא מקודם לכן, וגם למה היה צריך להכבדת הלב, הוא מטעם אחרת, אם לא היו מרגישים את החסרון האמיתי, לא היו יכולים לקבל מילוי אמיתי, כי אין אור בלי כלי. נמצא, שענין הכבדת הלב לא היתה לרעתו, היינו שזה יגרום לו שיהא מרוחק מה', אלא להיפך, שהכבדת הלב יגרום לו להגיע לידי דבקות בה'.

ובהאמור אנו רואים, שגם החסרון שהאדם מרגיש בזה שהוא מרוחק מה', גם זה בא מלמעלה, ולא מצד התעוררות האדם. ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל (אבות ב' ה'), "ובמקום שאין אנשים, השתדל להיות איש".

ויש לפרש זה על דרך העבודה, בזמן שהאדם התחיל בעבודה, שאז מתחילים לעבוד בעל מנת לקבל שכר, ואח"כ הוא ראה שאין כאן אנשים, כי בדרך העבודה לומדים הכל באדם אחד, נמצא, שראה שאין בלבו בחינת אנשים, אלא כל השאיפות שיש בלבו אינם אלא כמו בהמות, שיותר מתועלת עצמן אין הם יודעים, והוא חושב על עצמו, איך אפשר לומר על עם הנבחר, כמו שכתוב, "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו". שלא יהיה בלב עם הנבחר יותר מרצון של בהמות, על זה אמרו חז"ל, "במקום שאתה רואה שאין אנשים בלבך, אל תסתכל על שאר אנשים איך שהם מתנהגים, אלא השתדל להיות איש", כלומר היות שאתה באת לידי ראיית האמת, שצריכים להיות איש ולא בהמה, מה שאין כן שאר אנשים לא הגיעו לידי ידיעה זו, שאין אנשים בלבם, לכן היות שלא קבלו את הידיעה הזו, זהו סימן שהם עוד לא שייכים לבחינת עבודת הפרט, שהיא בחינת עבודה דלהשפיע, וזה שכתוב, במקום, היינו בהמקום שבאה הידיעה, שאין אנשים, היינו באדם הזה שקבל את הידיעה הזו, הוא צריך להשתדל להיות איש ולא בהמה.

לכן בדרך כלל האדם מרגיש עצמו שהוא בשלימות, דהיינו הוא מתפלל, והוא לומד תורה, ומקיים מצות, ורק הוא חושב שעליו להרבות בכמות, אבל על איכות עבודה, אין לו על מה להסתכל, היות הוא חושב, בטח הכל הוא עושה לשם שמים.

ובהאמור יוצא, שזה שהאדם מרגיש שהוא בעל חסרון, היינו שמרגיש איך שהוא משוקע באהבה עצמית, ואיך שהוא מרוחק מענין דלהשפיע, אין זה בא מצד האדם, אלא זה בא מצד התעוררות מלמעלה, היינו שמלמעלה הודיעו לו את מצבו האמיתי, איך שהוא מרוחק מה', ולא רוצה להיבטל אליו, זאת אומרת, בזמן שהאדם מרגיש את שפלותו, הוא צריך להאמין שזה בא לו מצד הקדושה, וזהו כעין שכתוב אצל משה (שמות שלישי), "ויצא אל אחיו וירא בסבלותם, וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, וירא כי אין איש".

ובדרך עבודה יש לפרש, דוקא בזמן שיש להאדם בחינת משה, הנקרא, בחינת תורה, הוא יכול לראות איך איש מצרי, היינו הרצון לקבל לעצמו, הוא אומר, שהוא נקרא, איש, ועם הכח הזה הנקרא, בחינת תורה, הוא רואה שמכה את איש עברי, היינו שאצל עברי, איש נקרא, דוקא שאינו עושה מעשה בהמה, כלומר שאיש נקרא, שאין הוא משתמש עם הרצונות של בהמות, וזה שכתוב, "וירא כי אין איש", היינו שאף פעם לא תצא ממנו איש מכח עצמו. וזהו מטעם שיש להאדם בחינת משה, שהוא בחינת רעיא מהימנא, (שהוא בחינת רועה את האמונה לכלל ישראל), הכח הזה מעורר את האדם לראות את האמת, שאף פעם האדם לא ישיג בחינת איש מכח עצמו, וזה שכתוב, "וירא כי אין איש", זה גורם לו שיבקש מה' שיתן לו בחינת אמונה בה', שע"י זה הוא יבוא לידי דביקות בה'.

אולם לאחר שהאדם זוכה לבחינת אמונה, עדיין אין זה שלימות, הגם שכבר נקרא, "בחינת איש", ולא בהמה, אבל האדם צריך לזכות לבחינת תורה גם כן, שדוקא ע"י התורה האדם בא לשלימותו, כי האדם צריך להגיע לבחינת, "אורייתא, וקוב"ה, וישראל, חד איהו" כי זה נקרא, בחינת מדבר, כמו שכתוב אצל משה, שאמר, "ויאמר משה אל ה', בי אדני, לא איש דברים אנכי". על דרך עבודה יש לפרש, שביקש שלא מספיק שהוא כבר בחינת איש, אלא הוא רוצה להיות, איש דברים, היינו שיזכה לבחינת מדבר, הנקרא, בחינת תורה, שדוקא בחינת מדבר שהוא בחינת תורה, נבחן לשלימות.

אולם לא לשכוח שבעבודה יש ענין ימין, שהוא ההיפך מהשמאל. כלומר כמו שבדרך השמאל, מה שהאדם רואה יותר חסרון אצלו, הוא יותר משובח, מטעם שחסרון נקרא, כלי, וממילא חסרון גדול נקרא, כלי גדול, אותו דבר הוא בדרך ימין, היינו כל כמה שהאדם מרגיש עצמו ליותר שלם, יש לו כלי יותר גדול, זאת אומרת, כמו שבזמן שהאדם רואה שהוא מלא חסרונות, הוא יכול לתת תפלה יותר גדולה, מהאדם שאינו כל כך בעל חסרון, ולכן התפלה שלו היא לא כל כך מעומק הלב, ודוקא החסרון קובעת שיעור התפלה.

כמו כן דרך הימין, שנקרא, שהאדם צריך להרגיש שיש שלימות, הוא גם כן, בשיעור שהוא מרגיש שלימות, בשיעור זה הוא יכול לתת תודה לה', כלומר שהשלימות שבו האדם נמצא, זה קובע את שיעור התודה לה'. לכן מוטל על האדם לראות עצות, איך לראות שיש לו שלימות, אולם האדם צריך לראות, שהשלימות שלו לא יהא בנוי על בסיס של שקר. ויש לשאול, אם האדם רואה שאין לו שום צורך לרוחניות, והוא משוקע באהבה עצמית, ואיך הוא יכול לומר לעצמו, שיש לו שלימות.

קודם כל יש לנו להחשיב את הקשר שיש לנו עם הבורא, כלומר שהאדם צריך להאמין, שהמצב שהאדם מרגיש שהוא ריקן וחוסר כל, כלומר שהוא מרגיש שאין בלבו עתה שום צורך לרוחניות, ההרגשה זו מי נתן לו. כי באופן כללי האדם דואג על מה שחסר לו, ואינו דואג על מה שאינו חסר לו, אם כן יש לשאול, מי נתן לו עכשיו שידאג על מה שלא חסר לו. והתשובה היא, שבאמת יש לו רצון פנימי, שכן חסר לו התקרבות לה', אלא החסרון הזה עוד לא מגולה אצלו בשיעור גדול, עד שיהיה לו צורך לחפש עצות, איך למלא את החסרון, ולכן האדם צריך לשמוח בזה, על כל פנים יש לו חסרון על רוחניות, מה שאין כן שאר אנשים, אין להם בכלל שום ענין עם רוחניות.

וכשהאדם מחשיב את דבר זה, אף על פי שאין זה דבר חשוב אצלו, והאדם כן מחשיב זה, והוא משתדל לתת תודה לה' על זה, זה גורם לו שיקבל חשיבות על רוחניות, ומזה האדם יכול להיות בשמחה, וע"י זה האדם יכול לזכות לדביקות, מטעם כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, "כי ברוך מתדבק בברוך", היינו זה שהאדם בשמחה ונותן תודה לה', שאז האדם מרגיש, שהוא מרגיש, שה' ברך אותו בזה שנתן לו להרגיש קצת משהו קדושה, אז "ברוך מתדבק בברוך", וע"י השלימות הזו האדם יכול לבוא לדביקות אמיתי.

ואאמו"ר זצ"ל אמר, שיש לאדם לצייר לעצמו, אפילו בזמן שהוא נמצא בתכלית השפלות, שהאדם חושב אז, אילו ה' היה מאיר לו התעוררות גדולה, כמו שהוא היה מרגיש איזה פעם בזמן עליה, בטח שהיה מוכן לעבוד עבודת הקודש, מה שאין כן עכשיו, שאינו מרגיש שום דבר, איך הוא יכול לרמאות עצמו שיש לו שלימות, אז עליו להאמין באמונת חכמים, מה שהם אמרו לנו, שהאדם צריך לצייר לעצמו כאילו כבר זכה להרגיש את מציאות ה' בכל אבריו, ואיך הוא היה אז מודה ומשבח לה', כמו כן הוא צריך עכשיו להיות מודה ומשבח לה', כאילו זכה כבר לשלימות האמיתי."

שאלה: רב"ש כותב "אז הוא הולך לחפש לעשות משהו, עבודה שהיא יותר קלה בשבילו, אבל בלי התקדמות אי אפשר לעשות שום דבר, וזה נובע מבחינת, "אשר ברא אלקים לעשות", לכן צריכה להיות התקדמות בכל דבר, כמו שסוס הטוחן בריחיים, שהוא מסתובב כל היום". מה פירוש "אשר ברא אלקים לעשות"?

שהבורא השאיר לנו חלק מהעבודה שלנו ועלינו להתייגע בזה, ועל ידי היגיעה שלנו אנחנו נגיע לרצון להשפיע.

תלמיד: וכשהוא מדבר על החיסרון, שהחיסרון הוא חלק מהמילוי, איך אנחנו צריכים להתייחס למה שאמרת עכשיו, כי היגיעה או האפשרות ליגיעה מתחילה מהבורא?

כן, אנחנו צריכים לראות לפנינו הזמנה ליגיעה.

שאלה: רב"ש מדבר במאמר על הכבדת הלב שלאחריה יש את הרגשת השפלות, החיסרון, ואז הבורא נותן את המילוי. אנחנו בני אדם, אנחנו יצור מרגיש, ואם אנחנו חווים משהו לא נעים, אז אנחנו לומדים מהר ברגש. לכן לא ברור למה יש קושי גדול להרגיש את ההכבדה, לקשור אותה לבורא, לראות שאחר כך הבורא עוזר ואז אתה עולה, וכך שוב ושוב. למה אנחנו לא לומדים שאם עכשיו יש הרגשת ביטחון, פתאום אפשר ליפול. הרי חווינו את זה כבר, למה אין כאן תהליך למידה?

כנראה שעוד לא נפלת מספיק.

תלמיד: אבל היו הרבה נפילות.

כמו שכתוב "אלף פעם יפול צדיק וקם".

שאלה: רב"ש אומר "אם לא היו מרגישים את החסרון האמיתי, לא היו יכולים לקבל מילוי אמיתי". אני שואל, איזה חיסרון אמיתי, ואיזה מילוי אמיתי? אין לי את החיסרון הזה. רב"ש מדבר פה על הכבדת הלב, אבל אם יש הכבדת הלב, איך אפשר לבוא ללמוד פה? זה סוג של קונפליקט.

יש כאן אנשים, שלכל אחד יש משהו. אם תשתדל לאסוף מהם, וזה לא יחסר להם שאתה לוקח, אם תוכל לאסוף מהם איזושהי בחינת אהבה, השפעה, קירוב, חיבור, אם תעשה כך אז זה יספיק לך כדי לעלות לדרגות יותר ויותר עליונות.

תלמיד: אבל רב"ש כותב פה "כי החסרון הוא חלק מהמילוי, לכן כמו שהמילוי נותן העליון, כמו כן החסרון נותן העליון."

כן.

תלמיד: הוא מדבר פה על הכבדת הלב, אז מה זו הכבדת הלב? יש פה איזשהו קונפליקט.

בוודאי שחיסרון ומילוי נמצאים בקונפליקט.

תלמיד: מהו אותו קונפליקט שיש ביניהם ואיך אפשר להפריד או לחבר ביניהם?

החיסרון מצביע על ריקנות הכלי, והמילוי על שלימות הכלי.

תלמיד: אז מה צריך לעשות, מה העבודה שלנו בעצם?

צריך גם את זה וגם את זה.

תלמיד: לחבר?

כן.

תלמיד: מה העבודה שלנו בקונפליקט הזה?

קודם כל אנחנו צריכים למצוא את החיסרון שבכלי, מה באמת חסר לכלי.

תלמיד: מהו אותו חיסרון שחסר לכלי?

השגת החיסרון האמיתי.

תלמיד: מה זה?

זה הבורא.

תלמיד: זאת אומרת צריך להיות לנו חיסרון לבורא?

כן.

תלמיד: כתוצאה מהכבדת הלב?

כן.

שאלה: מה זה להגיע למצב "וירא כי אין איש"? מה זה המצב הזה שאני צריך כל פעם להגיע אליו מחדש?

שאתה מחפש, מה חסר לי מהתכונות כדי להיות כאיש, כאדם, ואני לא משיג אותן, לא רואה, לא מגלה אותן.

תלמיד: הוא אומר שזה לא מספיק רק אמונה בה' אלא אני צריך גם לקבל את הכוח הזה כל פעם מחדש.

כן.

תלמיד: האם הכוח הזה נמצא פה?

כן.

תלמיד: אני צריך כל פעם לבקש להיות פה בכוח הזה, להתכלל עם החברים?

כן.

שאלה: מה התוצאה מהאיזון הנכון בין חיסרון ומילוי, שלמות?

שהחיסרון יתמלא במילוי, ואז יתמכו זה בזה כי אי אפשר להרגיש אחד ללא האחר.

תלמיד: קוראים לזה אמונה?

אני לא יודע איך קוראים לזה, אני אומר ששתי התופעות האלה, חיסרון ומילוי, צריכות להיות מורגשות זו על ידי זו.

שאלה: בסופו של דבר אחרי הרבה יגיעה ומאמצים, אחרי הרבה עליות ונפילות זוכים להרגיש את הבורא שהוא ממלא את כל המציאות ומתבטלים טוטאלית, במסירות, נכנסים לעיבור ואז חיים בשבילו. אבל יש הרגשה שכל מה שהוא עושה איתי זה לזרוק לי איזה צעצוע, איזה כדור ואני רץ כמו איזה כלב שלו במסירות, בנאמנות ומביא לו את הכדור. עוד פעם הוא לוקח את הכדור, זורק אותו, ואני רץ במסירות, בביטול, מה שהוא רוצה, מביא לו את הכדור. זה נהיה כזה מצב כמו הסוס הזה שעליו כתוב פה, מסתובב ועושה מה שבעל הבית רוצה.

את זה אני לא יודע, אתה מצייר לעצמך איזו תמונה ואומר שבאותה תמונה אתה רוצה לחיות.

תלמיד: זה המצב, אתה מתמסר לרצונות שלו, למה שהוא רוצה, לעשות לו נחת רוח, והוא משחק איתך, זה המשחק שלו, זורק לך איזה צעצוע, אתה רץ ומביא לו. האם הוא שמח מזה, זה מה שהוא רוצה ממך?

בינתיים אתה מגלה כך.

תלמיד: אבל זה שנים כך.

בסדר, מה זה שנים?

תלמיד: הוא מתייחס אליי כמו לאיזה תינוק, כמו כלב. מתי הוא כבר יפסיק להתייחס אלי ככה ויתייחס אליי באמת כמו בן אדם?

שאתה תהיה מסוגל להיות יותר מזה.

תלמיד: אני עושה כל מה שהוא רוצה, רץ, הוא זורק לי את זה לבוץ.

אז מה שאתה משיג בינתיים זה כמו דרגת כלב או תינוק.

תלמיד: אז מה עוד חסר? אני עושה כל מה שצריך, נאמן, מסור, רק שהוא יהיה שמח, שהוא יהיה מבסוט, שיהיה לו נחת רוח ממני, שיהיה מרוצה ממני, והוא ממשיך ככה. ניסיתי להפסיק, לצאת מפה, החזיר אותי, קשור כמו ברצועה של כלב, כך זה שנים.

כן.

תלמיד: עד מתי? מתי כבר, או שיעזוב אותי או שיתייחס אלי כמו בן אדם ולא כמו כלב?

למה אתה חושב שהוא מתייחס אליך כמו לכלב?

תלמיד: כי זה מה שאני, עיניים עצומות עושה מה שהוא רוצה וזה חוזר על עצמו עוד שיעור, עוד כנס, עוד גדלות לחברים.

תנסה לגלות מה באמת הוא רוצה ממך.

תלמיד: כל הזמן אני שואל אותו, כל הזמן אני עם דמעות, והוא נהנה מזה, זה המשחק שלו "תביא לי, תודה, תביא".

כנראה זה לא מספיק, עוד קצת.

תלמיד: מה עוד חסר? הוא לא אומר, אתה לא אומר, אני לא יודע ואני ממשיך ככה, זה החיים, זה המצב, זה מה שיש לי. לצאת מפה אני לא יכול, להמשיך ככה אין לי ברירה, אני ממשיך ככה.

מה החברים אומרים? כנראה שלא פנית אליהם. צריכים לפנות ולבקש עצה, עזרה, בירור. אולי הם אומרים משהו אבל אתה לא שומע. צריכים עוד להשתדל.

שאלה: אני רק אגיד על החבר שדיבר עכשיו שאני מאוד מרגיש אותו ואת החיסרון שלו, והוא חבר יקר.

הכותרת של המאמר "אני הכבדתי את לבו", ליבו של פרעה, מה הכוונה ה' הכביד את לב פרעה?

שקשה לפנות לפרעה, לעורר את ליבו שיעזור לנו כדי שיתאפשר לצאת מגלות מצרים.

תלמיד: האם יש קשר בין הרצונות, החיסרון הגשמי שמתעורר באדם, לעבודה עם החיסרון הנכון שמדברים עליו פה?

כן, כאן ודאי שיש.

שאלה: יש כאן עצה שמורגש שיכולה לעזור לכל חבר. הוא כותב "שהאדם צריך לצייר לעצמו כאילו כבר זכה להרגיש את מציאות ה' בכל אבריו". זה מרגיש שאם נצליח בפעולה הזו, היא יכולה ממש לזרז כל הזמן את התהליך. מה זה לדמיין? מה זו הפעולה הזו, לצייר את גדלות ה'?

זה לפי החיבור בינינו, עד כמה אנחנו יודעים לחבר בינינו שכל אחד מתאר לעצמו מיהו הבורא, ואלו ההתרשמויות שאנחנו מחברים ומעלים מעל ראשנו.

תלמיד: זה לא שאני יושב לבד ומצייר לעצמי, אלא כמו שאתה אומר עדיף לשבת ביחד וכל אחד תורם לציור הזה, נכון?

זה לא שעדיף, זו חובה. כן.

תלמיד: זה מימוש הפעולה הזו.

כן.

שאלה: מה התשובה היותר נכונה למצב כזה, להודות לבורא או לבקש מילוי לחיסרון?

אני לא יודע בדיוק איך אתה מרגיש חיסרון, אבל למלא את החיסרון זה דבר יותר חשוב.

תלמיד: למלא את הכלי זה יביא יותר נחת רוח?

כן.

שאלה: מי שהרגיש את החסרונות של החברים יוכל להתעלות מכל מצב. איך להבין נכון את החסרונות של החברים כדי שהם יהפכו לחסרונות שלי?

להתקרב לחברים, להידבק בהם ומתוך הקשר איתם להרגיש את החיסרון שלהם ואז לעבוד עם החיסרון שלהם.

שאלה: כתוב פה "הכח הזה מעורר את האדם לראות את האמת, שאף פעם האדם לא ישיג בחינת איש מכח עצמו, וזה שכתוב, "וירא כי אין איש", זה גורם לו שיבקש מה' שיתן לו בחינת אמונה בה'". מה זה בקשה לאמונה בה'?

זה כוח שייתן לו להגיע למסירות נפש, כוח השפעה.

תלמיד: אנחנו בדרך כלל אומרים שמבקשים כלים דהשפעה. זה אותו דבר?

כן.

שאלה: מה זאת אומרת שהעליון נותן לנו חיסרון וגם מילוי? מהו העליון?

העליון זה הבורא תמיד, שהוא נותן גם חיסרון וגם מילוי אחרי מימוש החיסרון.

שאלה: לגבי הכבדת הלב, תמיד יש תחושה שאדם לא עבד מספיק בזה שהוא לא מסוגל לתפוס את מה שהבורא רוצה ממנו ויש תחושה שכאילו אי אפשר לנחש מראש או להתכונן מראש למצב הזה. במה עבודת האדם? האם הוא פשוט צריך לקבל את המצב החדש ולהודות עליו, שזה נובע מהבורא וזה הכול או שהוא צריך להיות מוכן באיזו דרך וללמוד מזה איזשהו שיעור? מה חסר פה בעבודה?

אין כאן משהו שלא עשית מספיק אלא אנחנו צריכים ללכת בדרך הזו ולבקש מהבורא בכל פעם התקרבות יותר ויותר גדולה אליו.

תלמיד: מקובלים כותבים לנו שהחיסרון צריך לגדול כשאני מרגיש הכבדת הלב, ואילו אני מרגיש שהחיסרון נעלם, כביכול אני רוצה לעזוב את העבודה. איך לנהוג במצב הזה?

אתה צריך את הקשרים עם החברים ולהשתדל להחזיק בכל הכוחות שיש לך.

שאלה: באיזה שלב האדם מקבל את הכבדת הלב ואת החיסרון כדי שיוכל להכיר בגדלות הבורא מתוכם?

אי אפשר להגיד בדיוק באיזה שלב, בכל השלבים.

שאלה: כתוב כאן שכל ההתקדמות בעבודה ניכרת רק כשעובדים על מנת לקבל פרס, אבל כשמתחילים לקבל על מנת להשפיע האדם לא מסוגל לראות את הפעולות שהוא מבצע. מה הכוונה?

כיוון שהוא נמצא בתנועה מתוך עצמו, תכונת ההשפעה, ולכן הוא לא רואה שהוא מקבל ומה הוא מקבל. נעלמים לכם הרצונות לקבל ולכן נעלמת גם אפשרות להעריך איפה אתם נמצאים.

תלמיד: אמרת מוקדם יותר שהכבדת הלב זאת הזמנה מצד הבורא להתחיל בעבודה, אבל מבפנים זה נתפס כאיזו קללה דווקא.

ומה מזה?

תלמיד: איך לעבור למצב הכבדת הלב, איך להתחיל להודות על זה כדי לקבל את ההזמנה?

צריך להרכין את הראש בפני החברים.

שאלה: כתוב בטקסט שצריך לזכות לתכונת האמונה וגם שצריך לזכות לתכונת התורה. מה זה לזכות לתכונת אמונה או לתכונת התורה בהקשר של הכבדת הלב?

תורה זה האור המחזיר למוטב, גם זה הכרחי לנו.

תלמיד: האם כשאנחנו מרגישים את הכבדת הלב - יכולים להגיע לאותה תכונת אמונה, שבה אין לך יכולת להגיע לתכונה הזאת.

למה אין? האפשרות הזאת קיימת לכולם.

שאלה: אנחנו מדברים על כך שיש לאדם הכבדת לב אז אין לו כוחות להגיע לאמונה, כי מנתקים אותו, הבורא כאילו דוחף אותו מעצמו. מה אני צריך לעשות כדי להגיע לתכונת האמונה, לתכונת התורה בזמן של הכבדת הלב?

להוריד את הידיים ולא לעשות שום דבר חוץ מלהיכנע להשפעה העליונה הזו. אז אתה תראה איך היא מושכת, מוציאה אותך משם.

תלמיד: איך לעשות שההשפעה הזאת לא תדחוף אותי מחוץ לקשר עם החברים?

היא לא תמשוך. אבל אתה תראה איך שזה יקרה.

שאלה: איך לקבוע שהחיסרון שיש לך הוא חיסרון אמיתי, ומתי ראוי או נכון לחלוק את החיסרון הזה עם החברים?

אם החיסרון הזה דוחף אותך לקשר עם החברים, עם הבורא, זה חיסרון אמיתי ואתה יכול להשתמש בו תמיד.

שאלה: האם משה רצה להיות איש של דברים, מה זה אומר להיות "איש של דברים"?

קריין: כתוב, "אולם לאחר שהאדם זוכה לבחינת אמונה, עדיין אין זה שלימות, הגם שכבר נקרא, "בחינת איש", ולא בהמה, אבל האדם צריך לזכות לבחינת תורה גם כן, שדוקא ע"י התורה האדם בא לשלימותו, כי האדם צריך להגיע לבחינת, "אורייתא, וקוב"ה, וישראל, חד איהו" כי זה נקרא, בחינת מדבר, כמו שכתוב אצל משה, שאמר, "ויאמר משה אל ה', בי אדני, לא איש דברים אנכי". על דרך עבודה יש לפרש, שביקש שלא מספיק שהוא כבר בחינת איש, אלא הוא רוצה להיות, איש דברים, היינו שיזכה לבחינת מדבר, הנקרא, בחינת תורה, שדוקא בחינת מדבר שהוא בחינת תורה, נבחן לשלימות."

לקבל על מנת להשפיע.

שאלה: הבורא במנוחה מוחלטת והבורא גם משחק עם לוויתן. אנחנו צריכים להגיע להשתוות הצורה על ידי עבודה ויגיעה. איך מגיעים מעבודה ויגיעה למשחק ולמנוחה?

דווקא על ידי יגיעה ועבודה אנחנו רוכשים תכונות שיכולות להיות אפילו במצבים שאנחנו עובדים קשה, להרגיש שזאת לא עבודה אלא מנוחה.

שאלה: כיצד בא לידי ביטוי מצב הכבדת הלב שמגיע מלמעלה, מהבורא?

בכל מיני צורות.

שאלה: הגעתי להבנה שאני לא מסוגל לנצח במלחמה הזו, אבל התפילה לא מתפרצת. האם זה אומר שלא השקעתי מספיק מאמצים?

נכון.

שאלה: מה זה להשתדל להיות איש ולא בהמה?

זה בדיוק מה שאנחנו משתדלים לעשות, להיות קשורים עם הבורא כמו בני אדם ולא כמו בהמות.

שאלה: איך אוספים מהחברים בחינות של אהבה, השפעה וחיבור? מהי הפעולה הזו של האיסוף?

אנחנו עושים זאת יחד לאט לאט. השאלה היא איך לנצל נטייה לאהבה שמתבהרת בנו, נראה את זה בדרך.

שאלה: למה הדרך להשיג דבר היא על ידי זה שמציירים כאילו כבר זכינו בו?

אנחנו רוצים לראות את המטרה, להתקדם כמה צעדים לקראתה וכך לצייר את עצמנו שאנחנו פוסעים בה.

תלמיד: האם זו הדרך היחידה להשיג דבר, לצייר לעצמי כאילו כבר זכיתי ברוחניות?

בכל מצב כשאתה עושה משהו, אז חוץ מהמצב הנוכחי אתה גם מתאר את המצב הבא, אחרת איך אתה פועל?

תלמיד: אם לצייר זאת כך, אז יש לי איזה תיק וירטואלי ואני זכיתי כבר לדבר הזה.

לא זכית, אלא אתה רוצה לזכות בזה ולכן אתה מבצע את הפעולה.

תלמיד: אבל הוא כותב שאתה צריך לצייר כאילו כבר זכית.

בסדר.

תלמיד: האם הדרך היחידה לזכות היא לצייר כאילו זכיתי?

אפילו שאתה לא רוצה אתה עושה זאת, אתה מתאר לעצמך את זה. אחרת איך אתה מבצע פעולה לעת עתה? אתה חייב לראות את הצעד הבא שאתה כבר נמצא בפעולה שלו, בביצוע.

שאלה: שמענו אתמול בשיעור שהרע מתגלה בכך שאני לא זקוק לתמיכת הקבוצה.

נכון.

תלמיד: מה ההבדל בין הרע שמתגלה להכבדת הלב?

הרע שמתגלה זה הרע שעליך לתקן.

תלמיד: והכבדת הלב?

הכבדת הלב היא הסיבה לרע.

תלמיד: האם יש מצב שאני נמצא תחת הכבדת הלב או ברע שמתגלה והחברים לא יכולים לעזור?

ודאי שיכולים לעזור, בדוגמה, בתמיכה.

תלמיד: אם אני מרגיש שהם לא יכולים לעזור?

אם אתה מרגיש כך, אז זה סימן שאתה לא קשור אליהם.

תלמיד: מתי אני פונה לחברים ומתי אני פונה לבורא?

קודם לחברים, אין לך סיבה לפנות לבורא אם לא ביצעת את ההתקשרות אליהם.

תלמיד: אם אני לא מסוגל לפנות לחברים, אז לפנות לבורא או שאין מצב כזה?

לא, זה שקר. נראה שאתה עושה זאת אבל זה לא הסדר.

תלמיד: אם אני מרגיש נמוך מאוד ושפל ואני לא מסוגל לפנות לחברים, מה אני יכול לעשות?

יותר טוב לפנות אליהם ולבורא.

תלמיד: לפנות דרכם לבורא.

כן.

שאלה: אני מנסה להבין בצורה פרקטית. אתה מכיר אותי, את אשתי. בזמן האחרון יש כל הזמן טענות כלפיי "אתה לא מצליח, למה אתה לא מצליח", כלומר הכבדת הלב. איך בתוך זה אני יכול למצוא מילוי?

תפנה לבורא ותבקש ממנו שיסביר לך למה אשתך צודקת, למה היא מתנפלת עליך ומעוררת אותך, ומה עליך לעשות.

תלמיד: כתוב פה שאתה צריך למצוא מילוי מהחיסרון הזה שמרביצים לך כל הזמן. הוא כותב שצריך הכבדת הלב, ויש לי הכבדת הלב, יושב עלי ענן כל הזמן.

כי הלב שלך כזה קשה ומטומטם שאתה לא יכול לסובב אותו.

תלמיד: איך אני מקבל מילוי מהכבדה?

איזה מילוי אתה יכול לקבל בו אם הוא כזה?

תלמיד: מה לעשות?

תשנה את הלב עד שהלב כבר יוכל להתמלאות בדברים טובים.

תלמיד: איך אני צריך להגיב? זה לא רק מהאישה, גם בעבודה יש טענות כאלה. איך לגבי מילוי כשזה המצב?

תלמד באיזו צורה אתה יכול להתייחס לאנשים סביבך, לאישה ולבורא.

תלמיד: אני כל הזמן צריך להפעיל כוח התגברות, ואני לא כל כך מצליח. אני שוב נופל, לא כל כך מצליח, עוד יותר מתעצבן, עוד יותר יורד למטה. מה אני צריך לעשות כדי להתרומם מעל זה שנעלבתי? אני כל הזמן אני נפגע, איך אני מתגבר מעל זה, מה אני צריך לעשות?

להרים את הידיים ולבקש עזרה.

תלמיד: ולהגיד "געוואלד!".

את זה אני לא חושב שהוא יבין, אבל כן.

שאלה: כשאנחנו בין החברים חולקים בינינו מה זה הבורא, איך אנחנו מבינים אותו, אפשר לייחס את זה יותר לבניית הדרישה או למילוי?

לבנייה.

שאלה: מה הכוונה להיות בחיסרון לבורא בעשירייה והאם זה צריך להיות חיסרון משותף?

כן, צריך להיות בחיסרון משותף, זה החשוב. אפילו חיסרון קטן, אבל אם הוא משותף אז אתם מחייבים את הבורא לענות עליו.

שאלה: כתוב "ובמקום שאין אנשים, השתדל להיות איש". מה זה "השתדל להיות איש"?

להיות בעל מנת להשפיע לאחרים.

תלמיד: והתכונה עצמה "השתדל", זו תפילה מיוחדת כזאת?

תשתדל להידבק בבורא ואז אפילו במאמץ הקטן ביותר להידבק בו, אתה הופך להיות לאיש. זה ההבדל בין סתם איש לבין איש שעליו מדברים בתורה.

שאלה: מהי עבודת הפרט בעבודת ההשפעה?

כשאדם מרגיש שהוא נמצא לבד מול הבורא.

שאלה: אני רוצה לדבר על יגיעה בלי מציאה. יש איזשהו משפט שכתב הרב מנחם מנדל מקוצק "יגעת ולא מצאת אל תאמין" כי עצם היגיעה היא מציאה גדולה. אז למה כל כך קשה לנו לראות ביגיעה עצמה, בעבודה עצמה, את המציאה. למה אנחנו מצפים לאיזושהי תמורה ולא מסתפקים בזה שיש לנו מקום לעבוד?

אנחנו סופרים את ההתקדמות שלנו, את הפעולות שלנו, לפי כמה מקבלים ביד, ולא לפי כמה מבזבזים כוחות למען הבורא, וזו הבעיה. זה ההבדל בין כלי דקבלה וכלי דהשפעה.

תלמיד: אבל אם יש חיבור חזק עם החברים ועם הקבוצה, אז ביגיעה שלי אני כן צריך להרגיש שאני מקבל משהו כי בעצם אני והחבר זה אחד. אז למה קשה לנו להמשיך להתייגע ולהגיע לזה? למה זה כל כך קשה?

כנראה שאנחנו עוד לא מרגישים את עצמנו כאחד. תחשוב על מה שאמרנו.

שאלה: האם התהליך מבהמה לאדם הוא בכל מדרגה, או שהוא קורה פעם אחת וזהו?

זה קורה כל הזמן.

שאלה: איך אפשר לתרגם במדויק לרוסית את המושגים, "עבודת הפרט" ו"עבודת הכלל" או "בהמה" ו"אדם"?

אני לא רוצה לתרגם את זה, נמצאים במה שנמצאים.

תלמיד: למה?

כי כך זה יותר בטוח שלא נטעה.

תלמיד: להשאיר את זה פתוח כך שאנשים בעצמם יחשבו?

כן.

שאלה: הבורא הכביד את לב פרעה משום שפרעה היה עבדו הנאמן ובהדרגה הוא גידל את משה, באופן דומה, איזו תכונה של אהבה אנחנו צריכים שתהיה לנו כדי לרכך את לב הבורא כלפי כולנו יחד וכלפי כל אחד מאיתנו?

אנחנו צריכים ללמוד מפרעה, תראו מה עושים לו, איך הם מתלוצצים עליו, מה עושים ממנו, הוא מקבל מכות, אכזבות ממש, ונשאר נאמן לתפקידו. זה כוח שהבורא ברא כדי להראות עליו את השליטה שלו. ופרעה מחזיק ונאמן, הוא חי אך ורק כדי שהבורא יוכל להראות את עצמו לכולם.

שאלה: מה יש במכה העשירית שפרעה שחרר, למה דווקא במכה העשירית הוא שחרר ולא לפני?

הוא עשה את כל תפקידו, העביר עליהם עשר מכות, ובמכה האחרונה הוא משחרר אותם ופותח להם את השער ועוזר להם לצאת ממצרים.

תלמיד: מה מיוחד דווקא במכה העשירית?

שבזה הם נעשו חופשיים. הם הרגישו שהם כבר נמצאים למעלה מכל השליטה שלו. ולכן אין לו יכולת, שום טעם, להחזיק אותם יותר במצרים, אין במה להחזיק.

תלמיד: אני זכיתי לחיסרון לגילוי הבורא, ויש אנשים שלא זכו לזה. יש לי חברים שלא זכו לחיסרון כזה וטוב להם, הם הולכים ונהנים, ואני תלוי ביני לביני, בין הרצון לקבל לבין הרצון להשפיע ולא מקבל הנאה לא מזה ולא מזה, אני תקוע.

גם בחברים שלך יש כל מיני רצונות שהם רוצים לממש אותם ועוד לא יכולים לממש ואולי לא יממשו אף פעם בחיים, ומה הם צריכים להגיד? לכן אם אתה משתוקק לבורא במקום להשתוקק למשל לכדורגל, לאופניים חשמליים, להנאות של הרצון לקבל, אז אתה יכול להגיד שאתה נבחר.

תלמיד: אבל אני סובל, אני צריך כביכול לעבוד בשני עולמות, ואני תקוע.

לא, אל תעבוד בשני עולמות, תעבוד רק בעולם אחד, בעולם העליון כדי להשיג את הבורא, ואת כל היתר תשחרר.

שאלה: מה זה להרגיש את מציאות ה' בכל האיברים?

מאיפה אני יודע? ואיך אני אספר לך מה זה להרגיש את מציאות ה' בכל האיברים? עכשיו אני מרגיש אותו נניח, איך אני אמסור לך את זה?

תלמיד: בכל זאת.

בכל זאת, תנסה להגיע לחיסרון כזה, ש"כל עצמותיי תאמרנה".

תלמיד: זה תלוי עד כמה אני מתכלל?

עד כמה אתה רוצה שהבורא ימלא את כל ישותך.

תלמיד: לגבי מאמרי רב"ש, מורגש שכל החברים מחוברים למאמרים האלה, הם מרגישים מאוד מאוד קרוב אליהם.

זה העיקר, וזאת גם הסיבה שאנחנו לא לומדים עדיין תע"ס, כי אני רוצה שאנחנו נתקשר ממש בלב ונפש דרך מאמרי רב"ש לבורא.

כן.

תלמיד: בהרבה מאמרים כתוב שהאדם מתחיל להבין, שרק הבורא יכול לעזור, שרק עבודה למעלה מהדעת מה היא הבנה ברוחניות?

ההבנה שהוא מתחיל להבין מה מתרחש בתוך השכל והרגש שלו ואיך הוא הגיע לזה.

תלמיד: זאת אומרת זה לא בראש שלי, זה בהרגשה שלי?

בהרגשה.

שאלה: הרב"ש כותב פה "ולכן האדם צריך לשמוח בזה, על כל פנים יש לו חסרון על רוחניות, מה שאין כן שאר אנשים, אין להם בכלל שום ענין עם רוחניות." זה בהרבה מאמרים הוא כך כותב. איך לא להתגאות בזה, ניסיתי הרבה פעמים לעשות את זה וחשיבות לקבל מזה די קשה, איך לעשות את זה נכון להשוות כל פעם?

אני לא יודע, מה זה שאני מתגאה בזה שיש לי חיסרון לרוחניות, במה הוא מתבטא? בזה שאני רץ מהבוקר עד הלילה לקבל מקור למילוי שלו? בזה שאני יחד עם החברים כל הזמן יושב ומחפש איפה מקור למילוי החיסרון?

תלמיד: לא, אני מתכוון מתגאה שכאילו אומר להשוות לשאר האנשים אין חיסרון כזה.

איך אתה מצדיק שהבורא נתן לך? הבורא נתן לך חיסרון גבוה, ומה אתה עושה? ואם אתה לא עושה, אז אתה עוד יותר אשם?

תלמיד: לא, איך לא להיות שמח מזה שאין להם ולי דווקא יש?

זה עוד יותר גרוע.

תלמיד: אז איך לעשות את זה נכון כי מזה דווקא צריכים לשמוח כי הוא נכון איכשהו לקבל חשיבות?

צריכים לשמוח מכך שהבורא נתן לי חיסרון אבל צריכים לשמוח זה דווקא נכון כאשר אני מממש את החיסרון הזה. ואני במאה אחוז מחזיר לו, לבורא, זה שהוא נתן לי את החיסרון הזה. אחרת מה אני עושה? אני עוד יותר גרוע מכל אחד שלא קיבל חיסרון. הוא לא קיבל חיסרון אז הוא לא עושה כלום, הוא פועל לפי החסרונות שנמצאים בו, אבל אני קיבלתי חיסרון לרוחניות ולא מממש אותו במאה אחוז, אז אני עוד יותר גרוע מהם.

קריין: רב"ש כותב "האדם צריך לשמוח בזה, על כל פנים יש לו חסרון על רוחניות, מה שאין כן שאר אנשים, אין להם בכלל שום ענין עם רוחניות. וכשהאדם מחשיב את דבר זה, אף על פי שאין זה דבר חשוב אצלו, והאדם כן מחשיב זה, והוא משתדל לתת תודה לה' על זה, זה גורם לו שיקבל חשיבות על רוחניות, ומזה האדם יכול להיות בשמחה".

כן.

תלמיד: אז איך לממש את העצה הזאת זאת אומרת מה האדם צריך לעשות? להשוות את זה שהוא קיבל חיסרון לרוחניות ואחרים לא?

כן. אבל לא מהצד הזה שהם לא קיבלו, אלא מהצד הזה שהוא קיבל.

וזה מה שצריך לחייב אותו, לעלות ולממש את החיסרון הזה. וגם כשהוא משפיע דרך החיסרון הזה, הוא משפיע דרך החברים האלה שלא קיבלו חיסרון גם, דרכם הוא משפיע, ואז יוצא שהוא מצדיק בזה את כל הבריאה.

תלמיד: אבל הוא פה מקשה קצת הוא אומר "אף על פי שאין זה דבר חשוב אצלו".

כן.

תלמיד: זאת אומרת?

זה הנתון שיש בו, זה לא חשוב. אבל הוא עושה את זה כדבר העיקרי.

שאלה: כותרת המאמר היא "כי אני הכבדתי את ליבו" למעשה הכבדת לב פרעה היא הכבדה של כל פרעה הרצון לקבל שבלב האדם, מה רוצה הבורא מאדם שחושב שה' הוא הצדיק ואני ועמי הרשעים. אם האדם הגיע למסקנה הזו שהוא כנוע לבורא, הרי הוא התחיל להיכנס לרוחניות אז למה הבורא מכביד לב האדם וכאילו מחזיר אותו לאחור וגורם לו לתהות על הראשונות? למה הוא מעמיד אותו בניסיון הזה?

כדי לבנות אותו. לבנות את האדם שבאותו הגוף, באותו הרצון.

שאלה: האם זה עלול לגרום לאדם את ההיפך, ולהתייאש?

לא, לא. אלה דברים שהבורא אוחז בהם, בכולם, גם בכוחות בעד ונגד, אין לבורא שום בעיה להעמיד את האדם בכל מיני מצבים של שמחה, של עצבות, זה לא חשוב.

שאלה: אם כן, האם כל אדם צריך לעבור את הכבדת הלב שהבורא גורם לו?

כן.

שאלה: כדי להראות לו את היכולת של הבורא כלפי האדם?

כן. כך הבורא בונה את האדם.

שאלה: מה זה נקרא לקבל חיסרון?

שעכשיו ארצה משהו שקודם לא רציתי. הסתכלתי על החברים, יש לי איתם קשר גשמי כלשהו, ודרך הקשר הגשמי הזה אני מקבל את אותו חיסרון שיש להם. מקנאה תאווה וכבוד, דרך זה אני מתחיל לקבל מהם חיסרון, אני גם רוצה ליהנות כמו שהם נהנים.

תלמיד: אתמול קראנו את המאמר, עשינו הכנה, נכנסנו למפגש זום בלי שום חיסרון לרוחניות, היה ממש קשה וזה דרש מאמץ גדול להיכנס לתוך המאמר ודווקא מתוך מה שהרב"ש כותב על זה, שפתאום הוא מעורר מחשבות כמו "מי בכלל נתן לך חיסרון לראות שאין לך חיסרון, שעצם זה שאתה שם לב שאין לך חיסרון לרוחניות זה כבר דבר גדול שצריך להעריך אותו" וכן הלאה, ויצאנו באמת בהתרוממות רוח והרגשנו איך המאמר מתממש בנו תוך כדי מפגש.

רק הרגשתי צורך לשתף את זה.

יפה. והשאלה שלי היא האם הודיתם לרב"ש, לבעל הסולם ולבורא? צריכים לסגור את החשבון.

שאלה: האם האור המחזיר למוטב עוזר לנו לממש את עצמנו, כולנו יחד, להיות אדם?

ודאי.

שאלה: אמרת שלמרות שתפקידו של פרעה, שמוצג בפנינו ככוח רע, כולם יוכלו לבסוף לגלות את הבורא. אם כך, האם אנחנו יכולים להגיד שכל אירוע או כל מצב שיקרה לנו כאנושות בעתיד, כקולקטיב, המטרה שלו היא לגלות את הבורא לאנושות?

כן, והייתי מוסיף, על ידי פרעה. אנחנו עוד נגלה בעתיד את כל סודות הפירמידות, פרעה, כל מיני דברים כאלה, עד כמה הם שייכים לגילוי הבורא.

שאלה: כתוב "על הכתוב "כי אני הכבדתי את לבו", יש לשאול, מדוע לא כתוב שה' הכביד את לב פרעה תיכף בהתחלה, אלא שאנו רואים, רק לאחר שפרעה הודה, ואמר, ה' הוא הצדיק ואני ועמי הרשעים". אני מתנהל לפי רגשות מחשבות ורצונות שהם בטח מקולקלים, אז איך אני יכול להגיע להכרעה שה' הוא צדיק?

תמשיך להתפתח ואז תראה איך בנויה כל המערכת הזאת שמגלה לנו ""טוב ורע, "אמת ושקר", "על מנת לקבל" "על מנת להשפיע".

שאלה: כיצד ניתן לעזור לחברה מהעשירייה שחווה ריקנות גדולה מאוד ולא מצליחה להרגיש כל סוג של מילוי?

אתן צריכות להתחבר ולהתקשר יותר ולהרגיש שאתן תלויות זו בזו, ועם זה תפנו לבורא שיעזור לכן.

שאלה: בעבודה הרוחנית הרגשת הרע גדלה כל הזמן, ויחד עם זאת אנחנו אומרים שאנחנו עושים תיקונים בעבודה שלנו.

כן.

שאלה: אז אם הרע גדל, איך נבחין בתיקונים שאנחנו עושים?

התיקונים נכנסים למערכת ועל פניהם אנחנו מגלים שהרע כל הזמן גדל. בלי זה הרע לא היה גדל.

שאלה: מדוע הבורא מחבר אותנו באמצעות בעיות שיש לאחד החברים, האם זה בגלל עבודה לא נכונה שלנו או שכך הוא גורם לנו לרצון להשפיע?

כך הוא מעצב אותנו כדי שאנחנו נהיה קשורים יותר זה לזה.

שאלה: אמרת שאפילו אם החיסרון קטן אבל אם הוא משותף, אז בכך אנחנו מחייבים את הבורא לענות עליו. איך נגיע לחיסרון משותף ואיך נדע שהוא משותף, והאם זה בא לביטוי בהרגשה או גם במילים שאנחנו מסכימות עליהן?

גם בהרגשה גם במילים וגם במחשבה, כמו שכתוב, "כל עצמותי תאמרנה", כך אנחנו מרגישים את החיסרון.

שאלה: מה זה אומר להידבק בבורא?

לדבוק בבורא זה אומר שאת כל הרגשות, כל המחשבות, כל הרצונות שלי, אני מחבר עם הבורא.

שאלה: לדבר על זה בעשירייה?

כן.

(סוף השיעור)