שיעור בוקר 31.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 806, מאמר "הקדמת פי חכם"

זה ספר שבעל הסולם רצה לחבר, אבל אחר כך עזב את זה והלך כבר לטקסטים יותר מתקדמים. כי כשהוא כתב משהו אז זה עורר אותו ליתר כתיבה, למדרגה יותר גבוהה וכוללת וכן הלאה. ההקדמה הזאת היא לא הקדמה לספר פי חכם, אין ספר כזה ממש אצלנו, אבל בואו נראה כי בכל זאת הוא כתב, ולכן יש כאן כמה דברים שיעזרו לנו מאוד להתקדם.

קריין: הקדמת פי חכם.

"הנה נודע מפי סופרים ופי ספרים אשר לימוד חכמת הקבלה הוא מחויב בהחלט לכל אדם מישראל", מי שמשתוקק להגיע לבורא, שנקרא ישר אל, ישראל, יכול להשיג את זה רק על ידי לימוד חכמת הקבלה. "ולו למד אדם כל התורה כולה, ובקי בש"ס ופוסקים בע"פ, גם ממולא במידות ובמעשים טובים יותר מכל בני דורו ולא למד חכמת הקבלה, הוא מחויב להתגלגל ולבא עוד פעם בעוה"ז כדי ללמוד רזי תורה וחכמת האמת, שזהו מובא בכמה מקומות במדרשי חז"ל". אדם שרוצה להגיע לתיקון הנשמה שלו, לגילוי הבורא, להשגה עליונה, אם הוא רוצה להשיג את זה הוא חייב ללמוד את חכמת הקבלה, בלי זה הוא לא יכול לתקן את הנשמה שלו.

"וז"ל הזוהר "שיר השירים" בביאור הפסוק "אם לא תדעי לך היפה בנשים וכו'", שפירשו חז"ל על הנשמה הבאה לפני כסא הכבוד לאחר פטירתו של אדם, שאומר לה הקב"ה "אם לא תדעי לך היפה בנשים", אע"ג שאנת יפה בנשים, וזכאה אנת בעובדין טבין יתיר ויאה מכל הנשמות, אם לית לך ידיעה ברזין דאורייתא, "צאי לך בעקבי הצאן", פוק לך מהכא ותוב לעלמא דין, "ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים"", לא יעזור לאדם כל מה שיעשה, אם הוא לא לומד את חכמת הקבלה אז הוא לא יכול להגיע לתיקון הנשמה. זה בעצם מה שאומרות כאן המילים האלה. "תמן תלכי אל בתי מדרשאות ותילף רזי דאורייתא מפומייהו דרבנן עש"ה". האדם חייב להיכנס ללמוד ואז הוא מגיע למה שצריך.

וצריכים להבין דבריהם ז"ל בזה שנתלה שלימות האדם על לימוד חכמת האמת, ולכאורה מאי שאני משאר דברי תורה הנגלה, שלא מצאנו בשום מקום שיהיה חיוב על האדם להבין בכל המקצועות שבתורה ושלא יושלם בחסרון מקצוע אחד בתורה, ואדרבא אמרו ז"ל "שלא המדרש עיקר אלא המעשה", ועוד אמרו ז"ל "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים", וכהנה נמצא מאמרים רבים". העיקר הוא שהאדם יכוון את ליבו לשמיים.

"ובכדי להשיג עומק דבריהם ז"ל בהנ"ל, מחוייבים אנו מקודם להבין בטוב טעם ודעת מה שאיתא הרבה פעמים בזוהר ותיקונים אשר אורייתא, וקוב"ה, וישראל, חד הוא, ולכאורה הדברים מתמיהים מאד.

וטרם אבא בביאור דבריהם אודיעך כלל גדול שגדרו לנו רבותינו ז"ל על כל השמות הקדושים והכינויים הנמצאים בספרים, אמרו ז"ל וזה לשונם הזהב: כל מה שלא נשיג לא נגדרהו בשם. פירוש: נודע דלית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל, כמו דאיתא במאמר "פתח אליהו" בתחילת ה"תיקוני זוהר", אשר ע"כ בעצמות הבורא ית' וית' אפילו ההרהור אסור ואצ"ל הדיבור, וכל השמות שאנו מכנים אותו ית', אינם על בחי' עצמותו ית' אלא רק על אורותיו המתפשטים הימנו ית' לתחתונים. אפילו השם הקדוש "אין סוף" המובא בספרי הקבלה הוא ג"כ בחי' אור המתפשט מעצמותו ית', אלא כיון שגדר אורו ית' המתפשט מעצמותו להיות מושג לתחתונים בבחי' אין סוף, ע"כ נגדרהו בשם הזה, אבל אין הכוונה על עצמותו ית' דכיון דלית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל איך נגדרהו בשם ומלה, דכל מה שלא נשיג לא נגדרהו בשם".

הבעיה היא כך, הרוחניות לא מתקבלת בכלים הרגילים שלנו, אנחנו לא יכולים לשקול אותה, למדוד אותה, אנחנו לא יכולים להכניס אותה לאיזו קופסה ולמדוד כמה היא שוקלת, כמה הרוחניות גדולה, קטנה. לכן איך אנחנו יכולים בכלל להיות בקשר עימה, במה תופסים, במה אוחזים, במה שוקלים? כאילו אין לנו אפשרות.

כמו שאנחנו מסתכלים על היקום שלנו עכשיו, כל יום אנחנו מגלים יותר ויותר מצבים, מקומות ביקום, זה רק אומר עד כמה אנחנו רחוקים מזה, עד כמה אנחנו לא מסוגלים לתפוס את זה. מיום ליום אנחנו רואים עד כמה אנחנו אפסיים כלפי כל הצורה הזאת שמתגלה.

וכך זה גם כלפי הרוחניות, זה הרבה יותר אבל נגיד שכך. אנחנו לא יודעים איך להגדיר רוחניות, לקבל אותה, כי אצלנו צריך שהרוחניות תיכנס לאיזשהן צורות מוגדרות ואז נוכל לדבר עליה, להרגיש אותה, לתפוס אותה. לכן אומר בעל הסולם "איך נגדרהו בשם ומלה", אנחנו צריכים איכשהו לכנות אותה, לפחות להבין מה זה, ואם אין לנו הרגשה פנימית כזאת אז איך נקרא לזה, נכנה את זה באיזה שם או מילה? זאת בעיה.

שאלה: מה נכלל בלימוד חכמת הקבלה שעליה הוא מדבר כאן? כשהוא אומר שכל אדם מישראל חייב ללמוד את חכמת הקבלה האם הכוונה לתלמוד עשר הספירות, האם זה כל מה שאנחנו לומדים, האם יש דברים שהם הכרחיים או שפחות הכרחיים?

לכל אדם יש נטייה לגלות במשהו את הנשמה שלו, הוא שואל מי אני, מה אני, מאיפה אני, למה וכן הלאה. כל אחד איכשהו שואל את עצמו, גם האדם הכי פשוט, הכי בור, בכל זאת כך שואל. לכן לכל אדם יש איזה יחס, גישה לעולם הרוחני.

אנחנו צריכים לגלות אנשים שיש להם נטייה חזקה, מטרתית, שרוצים לדעת מי אני, מה אני, מאיפה אני, למה, לאיזה מצב אני צריך להגיע, מי מנהל אותי, איך אני יכול לנהל את החיים שלי, מה יש מעל החיים שלי, מעבר לזה שאני חי ומת וכן הלאה. אנשים כאלה שרוצים לדעת על מהות החיים, כלומר להיות במשהו למעלה מהחיים, או במילים אחרות אולי להכיר מי מנהל להם את החיים, אנשים כאלה נקראים ישר אל, ישראל, הם רוצים לגלות את מקור החיים שלהם.

ויש כאלה שחיים ואין להם את זה. כמו שאתה רואה ילדים שהם חיים ואין להם בזה שום עניין, הם חיים וחשוב להם רק מה שנכנס בשדה הראייה שלהם בלבד.

לכן אנחנו צריכים לאתר אנשים כאלה ולאפשר להם להכיר באמת את מקור החיים שלהם, מי מנהל את החיים, על ידי מה, ועם זה על ידי מה הם יכולים לשנות את החיים שלהם ולהתקשר לכוח העליון, ועל ידי זה לשנות את עצמם ואת החיים שלהם. זה הנושא של חכמת הקבלה. בסופו של דבר אתה מגלה על ידי חכמת הקבלה את הכול, את כל הכוח הכללי שסובב את כל העולם, והאנושות כחלק המרכזי שבעולם, ואתה מתחיל להרגיש את הדברים האלה בצורה אמיתית, נכונה, לא לפי חמשת החושים הגופניים שלך, אלא איך זה באמת נמצא במערכת הטבע הכללי.

על זה מדברת חכמת הקבלה ולכן היא פתוחה לכולם, אבל בסופו של דבר נמשכים אליה רק האנשים שאכפת להם לדעת את זה, שמתוך הרצון הפנימי שלהם את זה הם רוצים.

תלמיד: האם "תלמוד עשר הספירות" עוזר לי להבין מי מנהל את החיים שלי?

לא, כשאתה לומד את חכמת הקבלה, אתה מתחיל לדעת איך להתקשר לכוח העליון ולהשפיע אליו כדי שהוא יעזור לך להתפתח.

שאלה: מה זה אומר אדם שלא לומד את חכמת הקבלה אלא למד את כל התורה ויש לו תכונות יותר טובות מכל בני דורו?

יש אנשים שלומדים כל מיני ספרים חוץ מחכמת הקבלה. לא אכפת להם מהכוח העליון אלא אכפת להם רק ממה שהוא אומר לאדם הפשוט בעולם הזה שלא מסתכל למעלה מהחיים שלו. האדם הזה קורא את ספר התורה, אפילו מהמקור, ידוע גם שכל המדענים הגדולים כמו ניוטון וכן הלאה למדו עברית כדי לקרוא את הספרים האלה במקור.

מה נמצא שם? הסבר על איך אדם צריך לחיות ולקיים את החיים שלו בצורה קיומית ופשוטה. החוקים האלו שמסבירים לו איך להתקיים הם בגלל שיש חוקים רוחניים, אבל לא מוסבר מהם החוקים הרוחניים, אלא רק איך לקיים את ההעתקה שלהם בעולמנו זה. מסבירים לאדם מה עליו לקיים בחיים הגשמיים כדי להידמות לחיים הרוחניים, ומזה מגיעים אלינו כל מיני חוקים שאסור כך ומותר כך ולא אחרת.

תלמיד: האם האדם יכול להגיע לתכונות טובות יותר רק על ידי קריאה בספר?

לא. אבל הם חיו בתקופות כאלה שאפילו אם הם קראו ספרים שמסבירים בצורה פשוטה וחיצונית את הדברים הרוחניים, אז הם הבינו שמדובר בדברים רוחניים, כי הם היו באגו פחות חזק בהרבה משלנו.

שאלה: כתוב שהאורות שאנחנו מקבלים מעצמותו זה מה שאנחנו מגדירים כבורא. זאת אומרת שנשאר איזה חוצץ לגבי עצמותו, שלמעשה לעולם לא נצליח להגיע לדרגה שלו. אם את עצמותו אנחנו לא משיגים, אז איך אנחנו מקבלים את מחשבת הבריאה?

את עצמותו לא ניתן להשיג כי אתה לא יכול לצאת מהרצון לקבל שלך. אתה רק מתאים את הרצון לקבל שלך על ידי הכוונה בעל מנת להשפיע, ובזה אתה מתחיל להבין מיהו הבורא, בזה שאתה בונה בך את הדמות שלו. לכן הוא נקרא "בורא", "בוא וראה", אתה מגיע לבניית הדמות שלו בך, ובזה רואה אותו, כביכול משיג אותו אבל רק ככל שאתה מדמה את עצמך אליו.

תלמיד: איך מחשבת הבריאה מגיעה להרגשה בכלים שלנו?

אתה מקבל ומרגיש זאת כך וזה מספיק. האם אתה רוצה להיות ממש בורא או דומה לבורא? אתה בן אדם, עליך להשתדל להגיע ל"אדמה" לבורא, אדמה לעליון.

תלמיד: אנחנו הופכים לבורא כאשר משלבים את שתי התכונות, אבל אנחנו לא מגיעים לעצמותו. האם החוצץ נשאר אפילו כשנעשה את כל העבודה עד גמר תיקון?

כן.

שאלה: האם כוונה והשגה זה אותו הדבר?

זה לא אותו הדבר. כוונה זה האמצעי שלך להגיע להשגה. כוונה זה הכלי והשגה זה כבר האור שאתה מקבל בתוך הכלי.

תלמיד: לאן צריך לכוון?

להיות דומה לבורא, למשפיע, להשתוות הצורה.

תלמיד: האם אפשר להגיד שהכוונה נבנית רק על ידי זה שאני קורא את מה שהמקובלים כותבים, ואני מנסה להבין מה זה?

ודאי שאם אתה תגיע להשגה אז היא ממש תפתח את כל החושים שלך.

שאלה: למה הכוונה ב"אשר ע"כ בעצמות הבורא ית' וית' אפילו ההרהור אסור ואצ"ל הדיבור" "אלא רק על אורותיו המתפשטים"? איזה איסור חל עלינו לדבר על עצמותו?

כי אתה לא יכול, "אסור" זה "אי אפשר". אסור שווה אי אפשר. מפני שאי אפשר להשיג, לכן אומרים לך אסור.

תלמיד: מתי אפשר יהיה, כשתהיה בעל השגה?

לא.

תלמיד: אלא מתי?

אתה לא יכול להגיע ממש להכרת הבורא, זה בלתי אפשרי.

תלמיד: מה הכוונה ש"רק על אורותיו המתפשטים"?

אנחנו יכולים לחקור, להבין ולהרגיש במה שיוצא ממנו אלינו ואנחנו מקבלים, כי אנחנו מקבלים את הדברים האלה בתוך הכלי שלנו לפי השתוות הצורה.

תלמיד: למה הכוונה בכך שאסור לאדם מקובל להתעסק עם עצמותו?

זה אסור לכולם כי זה בלתי אפשרי, פשוט מאוד. אסור זה אי אפשר.

תלמיד: מה הכוונה ב"עצמותו"?

עצמותו זה הבורא בפני עצמו, בלי נגיעה של התחתונים.

תלמיד: הוא בלתי ניתן להשגה?

לא ניתן להשגה. מה שניתן להשגה, ניתן להשגה בכלים של התחתונים.

שאלה: האם להגיע להשתוות הצורה זה ביטוי של "ואהבת לרעך כמוך"?

כן, זה ביטוי של "ואהבת לרעך כמוך". במידה שאני נמצא באהבת הבורא, אני מגיע להשתוות הצורה עימו.

קריין: אנחנו שורה "וכל מתחיל".

"וכל מתחיל להשכיל בחכמת האמת מחויב להעלות על דעתו כלל גדול הנ"ל, טרם כל עיון בספר קבלה, אשר בעצמותו ית' אפילו הרהור אסור דלית מחשבה תפיסה ביה כלל, ואיך נאמר בו ח"ו שם ומלה שהיא מורה השגה. משא"כ, בהארותיו ית', המתפשטין הימנו ית', שהם כל השמות הקדושים והכינויים המובאים בספרים, אדרבה מצוה גדולה לדרוש ולחקור, והוא חיוב גמור בהחלט על כל אדם מישראל, ללמוד ולהבין רזין דאורייתא וכל דרכי השפעותיו ית' לתחתונים, שהם עיקר חכמת האמת ושכר הנשמות לעתיד לבא.

ואיתא במדרשי חז"ל ובזוהר ותיקונים בכ"מ, אשר כל העולמות העליונים וכל הספירות הקדושות דה' עולמות א"ק ואבי"ע בכמותם ואיכותם, כל זה הוכן מכל מראש רק להשלמות בני ישראל," כלפי אלו שמשתוקקים לבורא אנחנו לומדים איך האורות האלה יורדים אליהם, מתקנים אותם ומעלים אותם בחזרה לבורא, "כי נשמת איש הישראלי היא חלק אלוקי ממעל, ו"סוף מעשה במחשבה תחילה", שעלה ברצונו הפשוט להנות לנשמות בדרך שכר טרחתם חלף עבודתם, אשר לסיבה זו התפשטה לפניו כל המציאות בדרך השתלשלות עילה ועלול זו מזו, בירידת המדרגות דרך העולמות א"ק ואבי"ע עד שלסופם הוציאו ב' בחי' מלובשות זו בתוך זו, דהיינו נשמה מגנזי מרומים מתפשטת ומתלבשת בגוף גשמי. וכמו שמהות המציאות התפשט עד הדיוטא התחתונה שהוא גוף הגשמי בעל נשמה, כמו כן נעשה ההשתלשלות בדרך עילה ועלול בבחי' מהות קיום של המציאות הנ"ל שהוא דרכי השפעותיו המשתלשלין דרך המדרגות, באופן שאור העליון גבוה מעל גבוה יהיה סופו להתפשט ולבא להנשמה המלובשת בגוף הגשמי בעוה"ז, כמ"ש "ומלאה הארץ דעה את הויה ולא ילמדו עוד איש את חבירו לדעת את ה' כי כולם ידעו אותי למגדולם ועד קטנם" והבן."

בסופו של דבר כל הלימוד מסודר כדי שאנחנו נכיר את הכוח העליון ונתכלל בו, נעלה אליו וניכנס בו.

שאלה: מה זה גוף שבו מתלבשת הנשמה?

עשר ספירות. קדושה זה אור פנימי שנכנס לתוך הכלי שהוא עשר ספירות. חוץ מזה אין כלום, העולם הגשמי הזה שאנחנו חושבים שקיים - דומם, צומח, חי, מדבר, כל מיני דברים שנראים בחמישה חושים שלנו, זה נקרא בחכמת הקבלה "עולם המדומה", שאנחנו מדמיינים אותו בחושים שלנו, אבל הוא לא באמת קיים. מפני שכך אנחנו מסודרים במוח שלנו כך אנחנו חושבים אבל הוא לא באמת קיים. רק העולם הרוחני באמת קיים, עולם האמת, עוד מעט נגלה את הדברים האלה.

שאלה: מה זה אומר להכיר את הכוח העליון ולהיכנס בו?

להזדהות איתו. ככל שאדמה לו, בצורה כזאת ובמידה כזאת אני אתחבר אליו ואני אקבל על עצמי את תכונותיו וזה נקרא שאני מכיר אותו, מלביש אותו או הוא מתלבש עלי, יש בזה כמה סוגי התקשרות.

תלמיד: כשאנחנו מתחברים עם החברים בעשירייה, משתדלים לבנות, לעצב את הכוח הזה בינינו, איך אנחנו כעשירייה נכנסים לתוך הכוח הזה?

בתוך העשירייה אנחנו מתחילים לקבל את האור העליון שהוא יותר ויותר משנה אותנו, מחבר אותנו בכל מיני צורות בינינו, משפיע עלינו מבחוץ, ואז אנחנו הופכים לא לגופים ולא לחברים אלא לתכונות. העיקר זה התכונות שלנו, עד כמה אנחנו מוסיפים את עצמינו זה אל זה עוד ועוד עד שנעשה מכל החיבור שלנו משהו שלם ובתוך השלם הזה אנחנו מגלים את השורש העליון שלנו שנקרא בורא.

תלמיד: מה זה אומר שורש?

השורש העליון שלנו הוא השורש שממנו הכול, ממנו אנחנו מקבלים את האור שלו שמגיע אלינו ומפתח אותנו, זה השורש.

תלמיד: כלומר משם הכול מתחיל, ממרכז החיבור בינינו?

כן. זה כמו הסמל שלנו, עץ שהשורש שלו למעלה והענפים למטה. זו הצורה האמיתית של העולם.

שאלה: אמרת שהעולם הרוחני הוא משהו שעוד לא הגענו אליו, עוד לא נכנסנו אליו.

נכון.

תלמיד: מה מונע מאיתנו להגיע לשם אם אנחנו נמצאים בעולם היחידי שקיים?

אנחנו לא נמצאים בעולם היחידי שקיים, אנחנו נמצאים למטה מהעולם הרוחני וצריכים לקבל תכונות שיאפשרו לנו לחיות בעולם הרוחני, ואז ניכנס לעולם הרוחני.

שאלה: כתוב שהכול יורד מהבורא אלינו לפי חוק של עילה ועלול. כשאנחנו מתקדמים בהשגה, אנחנו עולים בשרשרת הלוגית הזאת מהסוף להתחלה מעצמנו לבורא?

כן, ככה זה.

תלמיד: אם את הבורא עצמו, את עצמותו אנחנו לא יכולים להשיג, זה לא יכול להיכנס לשכל שלנו, להיגיון שלנו, אלא רק את ההופעות שלו אנחנו יכולים להשיג, אז מאיפה מתחיל ההיגיון שלנו, ממה הוא מתחיל, מאיזו מחשבה, מאיזה רצון שאליו אנחנו צריכים להגיע?

מרצון להשפיע. מכך שאנחנו מבינים שאם אנחנו נמצאים ברצון לקבל, אנחנו נמצאים בתוך הבהמה שלנו כמו כל החיות, ואם אנחנו רוצים להתעלות למעלה מדרגת חי, אנחנו צריכים להגיע לרצון להשפיע. מזה מתחילה הלוגיקה, הרעיון הרוחני.

שאלה: כשאדם מתחיל לעסוק בחכמת הקבלה, האם תפיסת המציאות שלו משתנה, האם הוא רואה את העולם לא רק דרך חמשת החושים שלו אלא הוא רוכש חוש נוסף? איך הוא תופס את המציאות, איך הוא תופס את העולם?

אני לא יכול להסביר לך, אני מצטער, ואסור לי אפילו לנסות לעשות את זה אלא אתה חייב להשתוקק לזה עד שתשיג.

(סוף השיעור)