שיעור בוקר 11.01.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, עמ' 184,

אותיות צ"ב – צ"ח

יש כאן דבר מאוד מיוחד. יש כלי, רצון לקבל, שהוא צריך להידמות לבורא ולהיות בעל מנת להשפיע. יש בו חלק שהוא כן יכול להידמות לבורא - גלגלתא ועיניים, וחלק שלא יכול ונמצא בצמצום - אח"פ, אז איך לתקן אותו?

הרצון לקבל שנמצא בחצי התחתון של הכלי לא רוצה להיתקן, הוא נמצא בצמצום, ואפילו שיקבל איזה שינוי הוא לא יכול כי אלו כלים דקבלה. החצי הראשון של הכלי, החצי העליון אלו כלים דהשפעה, הם מסוגלים ומוכנים לעשות איזו פעולה, אבל יש בין החצי העליון והחצי התחתון של הכלי הבדל גדול וכוונה הפוכה. מה לעשות?

לכן יש כאן בניית מנגנון מיוחד שעל ידו אפשר לתקן את כל הרצון לקבל שהבורא ברא שיהיה בכוונה על מנת להשפיע. החצי העליון של הפרצוף הוא יהיה בעל מנת להשפיע, בכוחות השפעה, והחצי התחתון של הפרצוף הוא יהיה רגיל, רצון לקבל. ואז על ידי התכללות הדרגתית בין הרצון לקבל שבחצי התחתון של הפרצוף עם הרצון להשפיע בחצי העליון של הפרצוף, כך בהדרגה כל המערכת תגיע לתיקון, ובוודאי שזה קורה על ידי השפעת האור העליון עליהם. אבל זה שחלק מהכלי כבר מתוקן וחלק מהכלי ברור לנו שהוא מקולקל, כבר מזה יש יכולת לתקן גם את החצי השני.

קריין: אות צ"ב.

ענין עלית מ"ן דז"ת דנקודים לאו"א וביאור ספירת הדעת

אות צ"ב

"כבר נתבאר, שבסבת עלית ה"ת לנקבי עינים שנעשה בצמצום ב'", זאת אומרת מלכות עולה לבינה ואומרת שהיא יכולה לקבל על מנת להשפיע את כל האור רק עד הבינה, כולל בינה, עד המקום שבבינה מתחילים להיות כלים דקבלה. מהחלק הזה והלאה, מז"ת דבינה והלאה בזעיר אנפין ובמלכות שם אי אפשר לקבל את האור על מנת להשפיע. "דהיינו לעת יציאת הקטנות דע"ס דנקודים". מה זה נקרא "יציאת הקטנות"? שיצאה מדרגה שלמה והיא בדקה את עצמה וחילקה את עצמה לשני חצאים, חצי עליון שלה נמצא בתכונת הבינה, וחצי תחתון שלה נמצא בתכונת המלכות. החלק הראשון של הכלי שיכול לעבוד בעל מנת להשפיע נקרא "כלי בקטנות".

"נחלקה כל מדרגה לב' חצאים: גלגלתא ועינים נשארים במדרגה", יכולים לקבל איזשהו אור בעל מנת להשפיע, "ונקראים משום זה כלים דפנים", כי האיר בהם אור. "ואזן חוטם פה" החצי השני של הכלי "הנפולים מהמדרגה" שהיו "להמדרגה שמתחתיה, נקראים משום זה כלים דאחורים", שלא יכולים לקבל את האור. "באופן שכל מדרגה ומדרגה נעשית כפולה" מפנים ואחוריים, "באשר הכלים דאחורים דעליונה נפלו בפנימיות הכלים דפנים של עצמה, ונמצאים אח"פ הנפולים דכתר נקודים מלובשים תוך גלגלתא ועינים דאו"א" דנקודים, "ואח"פ הנפולים דאו"א מלובשים תוך גלגלתא ועינים דז"ת דנקודים". כל מדרגה היא בעצם מסתירה את האח"פים שלה בכל מקום ומקום, ומשאירה בפעולה בצורה גלויה רק את הגלגלתאות ועיניים, והמצב הזה נקרא "קטנות".

שאלה: כשאנחנו מדברים על האח"פ אנחנו מדברים על מלכות דמלכות?

לא. אח"פ זה אח"פ, מלכות דמלכות זו מלכות דמלכות. לא להתבלבל. לא כתוב כאן על זה, תלמד מה שכתוב. אם תתחיל לקשור את כל הדברים האלה אז לא ייצא לך שום דבר.

אות צ"ג

"ומכאן נמשך, שגם בביאת האור חדש דע"ב ס"ג דא"ק להמדרגה". אור ע"ב ס"ג זה האור העליון, וכשהוא מגיע לכלי הוא מעורר בכלי רצון להשפיע. אבל בכלי אין רצון להשפיע, כלי זה רצון לקבל, אלא זו כוונה על מנת להשפיע. כלומר אפילו עם הרצון לקבל הכלי מתחיל לרצות לעבוד על מנת להשפיע. אבל הוא יכול להשפיע? הוא לא יכול, אבל לקבל כדי להשפיע הוא כן יכול, לזה האור נותן לו כוח. זה מה שקורה. יוצא ש"בביאת האור החדש דע"ב ס"ג", זה אור מאוד מיוחד שנותן כוח השפעה כמו ס"ג וכוח לקבל על מנת להשפיע כמו ע"ב, וכשמגיע כזה אור לאיזה רצון, למדרגה, אז הוא "מוריד בחזרה את הה"ת", את ההגבלה, שנגמרו כלים דהשפעה, "למקומה לפה", זאת אומרת למלכות, "דהיינו לעת הגדלות דנקודים כנ"ל, אשר אז מחזרת המדרגה אליה את האח"פ שלה, ונשלמים לה הע"ס דכלים והע"ס דאורות".

זה קורה כך, אם יש במדרגה כלים של גלגלתא עיניים ואח"פ והיא מחולקת לחצי חצי, החצי העליון זה גלגלתא ועיניים, והחצי התחתון זה אח"פ, אז אם מגיע האור העליון ומשפיע על כלים דגלגלתא ועיניים אז הכלים האלה כן רוצים להשפיע. ומה קורה עם כלים דאח"פ? ה"ת שהיא הגבול שהיה, הגבול מתחיל לרדת, כאילו יורד, ואז האור העליון יכול להשפיע גם על כלים דאח"פ וכלים דאח"פ נכנסים למדרגה וגם הם רוצים להשפיע. ואז יש כבר את כל עשר הספירות שרוצות להשפיע (ראו שרטוט מס' 1). זה מה שהוא כותב, "דהיינו" שזה קורה "לעת הגדלות", החזרת האח"פ למדרגה זה נקרא "גדלות".".. את האח"פ שלה, ונשלמים לה הע"ס דכלים והע"ס דאורות, כנ"ל". זאת אומרת, כל הכלי חוזר למצב של גדלות.

שרטוט מס' 1

"נבחן אז, אשר גם המדרגה התחתונה שהיתה דבוקה על אח"פ דעליונה", יש כאן עוד מדרגה אחת שהיא דבוקה לקודמת, ואחר כך עוד מדרגה וכן הלאה, כך המדרגות מסודרת. אז גם גלגלתא עיניים שלה שהיו מקושרים עם האח"פ, גם הם מקבלים את האור העליון אליהם, ולכן מתחברים בחזרה לאח"פ (ראו שרטוט מס' 2). "עולה גם היא עמהם ביחד לעליונה". כמו שמעלים את האח"פ דעליון מעלים עימו גם גלגלתא ועיניים שדבוקים בו. "כי זה הכלל שאין העדר ברוחני, וכמו שהתחתונה היתה דבוקה באח"פ דעליון בעת הקטנות, כן אינם נפרדים זה מזה בעת הגדלות, דהיינו בעת שהאח"פ דעליונה שבים למדרגתם. ונמצא, שמדרגה התחתונה נעשתה עתה לבחינת מדרגה עליונה ממש." זאת אומרת "כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו." המדרגה שהיא אח"פ דעליון עלתה לעליון, ויחד איתה גם גלגלתא עיניים דתחתון עולה לעליון, וכך יחד הם עולים (ראו שרטוט מס' 2).

תראו איזה דברים יש כאן דווקא מההגבלה שעושים בצמצום ב'. צמצום ב' אומר, אין יותר כניסה לכלים דקבלה, יש כאן גבול, אבל הגבול הזה הוא רק לאור שלא יכול לעבור למטה כי הכלים נמצאים בעל מנת לקבל. אבל אנחנו נעלה אותם בעל מנת להשפיע, איך? בזה שנביא להם אור עליון, האור העליון יקדש את הכלים והכלים האלו ירצו לעלות למדרגה יותר עליונה. יוצא שבעודם נמצאים במדרגה יותר עליונה, כי שניהם עולים, הם שניהם יקבלו את האור במדרגה יותר עליונה.

אין לנו שום בעיה להתמודד עם החושך, עם ההסתרה, אלא עלינו לעלות למדרגה יותר עליונה שם נמצא האור ושם נמצאים הכלים שלנו, כלים דהשפעה. נעשה את זה וכך נדלג על כל הבעיות.

שרטוט מס' 2

אות צ"ד

"ונמצא בעת שאו"א קבלו האור חדש דע"ב ס"ג, והורידו הה"ת מנקבי עינים בחזרה אל הפה שלהם", אבא ואימא דנקודים עולים למדרגה, "ונמצא בעת שאו"א קבלו האור חדש דע"ב ס"ג", שהוא מעלה אותם, "והורידו הה"ת מנקבי עינים בחזרה אל הפה שלהם, והעלו אליהם את האח"פ שלהם", כלומר יש כבר במדרגת אבא ואימא גם גלגלתא עיניים וגם אח"פ, עשר ספירות, "הנה גם הז"ת המלבישים האח"פ אלו בעת קטנות", הכלים האלו שמלבישים על האח"פ דאבא ואימא, "עלו עתה גם הם עמהם ביחד לאו"א ונעשו הז"ת למדרגה אחת עם או"א". גם התחתון עולה לעליון ונמצא בדרגת העליון. "והנה עליה הזו של הז"ת לאו"א, נקרא בשם עלית מ"ן, בהיותם מדרגה אחת עם או"א נמצאים מקבלים גם אורותיהם דאו"א." (ראו שרטוט מס' 3)

החיסרון של התחתון עלה לעליון ומקבל בעליון מילוי. אחר כך ישנה רק השאלה איך הוא יורד בחזרה למקום שלו. אנחנו רואים שזה עובד כמו משאבה, עולה למעלה ויורד למטה, עולה למעלה ויורד למטה, וכך אפשר לקבל אורות בכל הכלים של כל הפרצופים.

שרטוט מס' 3

כלומר, צמצום ב' הוא לא צמצום, אלא הוא דווקא עוזר לכל הכלים, אמנם הם לא יכולים בצורה ישירה לקבל את האור בעל מנת להשפיע, אבל הוא מאפשר להם להתקבל בעליון ולרדת למקומם, ולהתקבל בעליון ולרדת למקומם. זה דומה למה שקורה בעולם שלנו, שהעליון כמו אימא מעלה את התינוק ונותנת לו לאכול מהשדיים שלה וכך היא מניקה אותו ומגדלת אותו, מעלה ומורידה, עד שהוא בעצמו מתחיל כבר לספק לעצמו מילוי.

אות צ"ה

"ומה שנקרא בשם" העלאת "מ"ן, הוא מטעם המתבאר לעיל אות פ', שעלית הז"א אל הבינה מחזיר אותה פנים בפנים עם החכמה". יש כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. הזעיר אנפין עולה לבינה והוא מבקש מהחצי של הבינה. אנחנו יודעים שהחצי העליון של הבינה אלו כלים דהשפעה, יש להם רק רצון להשפיע, אבל לחצי התחתון של בינה יש מתוך זה רצון לקבל ולהעביר את זה לזעיר אנפין, לילד שלהם (ראו שרטוט מס' 4 (חלק ימני בשרטוט)).

"ומה שנקרא בשם מ"ן, הוא מטעם המתבאר לעיל אות פ', שעלית הז"א אל הבינה מחזיר אותה פנים בפנים עם החכמה", בינה אז פונה לחכמה כדי לקבל מהחכמה אור. "ונודע שכל ז"ת הם זו"ן, וע"כ בעת שהז"ת נתעלו עם האח"פ דאו"א למדרגת או"א כנ"ל, נעשו מ"ן אל הבינה דע"ס דאו"א, והיא חוזרת עם החכמה דאו"א פב"פ, ומשפעת הארת חכמה אל הזו"ן, שהם הז"ת דנקודים שעלו אליהם".

יש כאן עניין מאוד פשוט, אומנם חצי מז"ת דבינה והלאה אלו כלים דקבלה, וחצי עליון מהכלי אלו כלים דהשפעה, אבל מה שמקשר ביניהם ויכול לעשות עבודה מיוחדת מאוד זה הבינה שהיא כוללת חצי עליון וחצי תחתון, שבתוכה יש גם רצון לקבל וגם רצון להשפיע. ברצון להשפיע היא מחוברת עם כתר וחכמה, וברצון לקבל היא מחוברת עם זעיר אנפין ומלכות. לכן בינה היא אימא עליונה, היא מתפקדת בצורה כזאת שהיא מחברת תחתונים עם עליונים. את המלכות היא מולידה, והיא בסופו של דבר מחברת דרכה את המלכות עם הכתר. ואז באמצע יש לנו חכמה גדולה וזעיר אנפין קטן, אלו כלים דקבלה שרק עוזרים לעבודה הזאת (ראו שרטוט מס' 4 (חלק ימני בשרטוט)).

שרטוט מס' 4

אות צ"ו

"אמנם עלית הז"ת לאו"א שאמרנו, אין הפירוש שנעדרו ממקומם לגמרי ועלו לאו"א, כי אין העדר ברוחני, וכל שינוי מקום הנאמר ברוחניות, אין הפירוש שנעדרה ממקומה הקודם ובאה למקום החדש, כדרך העתקת מקום בגשמיות, אלא רק תוספת יש כאן, כי באו למקום החדש וגם נשארו במקומם הקודם. באופן, שהגם שהז"ת עלו לאו"א למ"ן כנ"ל, מ"מ נשארו ג"כ במקומם במדרגתם למטה כמקודם לכן."

יש כאן דבר מאוד מיוחד, אותם הכלים דקבלה שהם עולים למעלה עם האח"פ של העליון הם בכל זאת נשארים גם למטה. איך יכול להיות שיש פתאום חלוקה לשניים? כי מדובר על החיסרון. יש באח"פ של בינה חיסרון, והוא מקבל את החיסרון הזה מגלגלתא ועיניים שנמצאים לידו, ואז הוא מעלה את החיסרון הזה למעלה. כך ישנה העברה ממדרגה למדרגה, העלאת חיסרון מתחתון לעליון, וכך העליון יכול להרגיש את החיסרון של התחתון.

בצורה כזאת אנחנו יכולים להעלות את החיסרון שלנו. מספיק שאנחנו נהיה דבוקים בקבוצה, והקבוצה כבר שייכת לפרצוף יותר עליון, למדרגה יותר עליונה, אז אם אנחנו דבוקים בקבוצה, אנחנו יכולים יחד עם הקבוצה להעלות את החסרונות שלנו למעלה. שם החסרונות שלנו מקבלים מילוי ואז הם יורדים למטה למקום שלנו ועוזרים לנו להיתקן.

זה מה שהוא כותב באות צ"ו, "אמנם עליית ז"ת לאו"א שאמרנו, אין הפירוש שנעדרו ממקומם לגמרי ועלו לאו"א, כי אין העדר ברוחני, וכל שינוי מקום נאמר ברוחניות, אין הפירוש שנעדרה ממקום הקודם ובאה למקום החדש, כדרך העתקה ממקום הגשמי, אלא רק תוספת יש כאן, כי באו למקום החדש וגם נשארו במקומם הקודם. באופן, שהגם שז"ת עלו לאו"א למ"ן, מ"מ נשארו ג"כ במקומם", רק החיסרון עולה אבל הכלים נשארים במקומם למטה.

לכן חסרון שעולה לדרגה יותר עליונה הוא מקבל שם מילוי ומוריד אותו איתו יחד. תראו איזו מעלית יש לנו כאן, איזו יכולת לעלות למעלה ולרדת למטה, וכך אנחנו יכולים לתקן את עצמנו. העיקר להעלות את המ"ן שלנו לדרגה יותר עליונה ואחר כך אנחנו יכולים לקבל את אותו מילוי בדרגה יותר תחתונה, וכך בצורה כזאת אנחנו כל פעם עולים ויורדים אבל במדרגות יותר ויותר נעלות.

זה לא כל כך ברור, אני מבין שיש כאן מקום לבלבול גדול מאוד, אבל אתם שומעים, ותשמעו עוד קצת ועוד קצת עד שזה יתייצב, זה לוקח זמן.

1. אות צ"ז

"וכן עד"ז תבין, אע"פ שאנו אומרים, שאחר שעלו זו"ן למ"ן לאו"א וקבלו שם אורותיהם, הם יוצאים משם וחוזרים במקומם למטה, הנה גם כאן, אין הפירוש שנעדרו ממקום שלמעלה ובאו למקום שלמטה. כי אם היו זו"ן נעדרים ממקומם למעלה באו"א, היה נפסק זווג פב"פ דאו"א תיכף", ואז הם לא יכולים להעביר את האורות למטה "והיו חוזרים אב"א כמו שמקודם לכן", לפני עליית הזו"ן אליהם במ"ן. "ואז היה נפסק השפע שלהם", של אבא ואימא "וגם הזו"ן שלמטה היו אובדים את המוחין שלהם. כי כבר נתבאר למעלה שהבינה מטבעה חושקת רק באור דחסדים, בסו"ה כי חפץ חסד הוא, ואין לה ענין כלל לקבלת האור חכמה, וע"כ נמצאת עם החכמה אב"א", לא רוצה לקבל מהחכמה שום דבר והחכמה לא נותנת לה שום דבר. "ורק בעת עלית זו"ן למ"ן אליהם, חוזרת הבינה בזווג פב"פ עם החכמה, בכדי להשפיע הארת חכמה אל" הזו"ן "אל הז"א. כנ"ל באות פ' ע"ש. ולפיכך, הכרח הוא, שהזו"ן ישארו שם תמיד", ישארו שם תמיד באבא ואימא "כדי ליתן קיום והעמדה אל זווג דאו"א פב"פ". אחרת האורות למטה יאבדו. "וע"כ אי אפשר לומר שזו"ן נעדרו ממקום או"א בעת שבאים למקומם למטה", למקומם עצמם "אלא כמו שכתוב, שכל שינוי מקום אינו אלא תוספת בלבד", כלומר כשזו"ן עולים למעלה, זו"ן יורדים למטה, יש זיווג, העברת האורות, הכול תוספת בלבד. לא מאבדים כאן בדרך שום דבר. "באופן שהגם שהזו"ן ירדו למקומם למטה, מ"מ נשארו ג"כ למעלה".¹ והם שמחייבים את אבא ואימא להיות בזיווג פנים ופנים. וכל הזמן האור מאבא ואימא מאיר למטה וממלא את הזו"ן.

אולי זה לא כל כך מובן אבל לאחר שתקראו כמה פעמים תראו שאפשר להבין. הכול בצורה מאוד מאוד לוגית, אין כאן שום דבר שהוא נגד השכל. גם בחיים שלנו אנחנו פועלים כך, מעלים למעלה משהו, עושים שם סוויץ', קשר, ואז יורדים למטה ומשתמשים במגע הזה. אין כאן שום דבר מיוחד.

לזו"ן יש חסרון לקבל אור חכמה מאבא ואימא, הם לא יכולים לעשות את זה במקומם עצמם, אז הם עולים לאבא ואימא, על ידי החיסרון שלהם הם מחייבים את אבא ואימא להיכנס לקשר, אבא ואימא נכנסים לקשר ביניהם, ואבא מעביר לאימא את אור החכמה שזו"ן דורשים, ומתוך זה כבר האור מתפשט למטה. כשהאור מתפשט למטה, אבא ואימא נשארים בקשר ביניהם. זאת אומרת זו"ן נשארים גם למעלה בלחייב את אבא ואימא להיות בקשר.

זה כמו אצל ילדים קטנים בעולם שלנו, אומנם הם כבר יצאו מאבא ואימא אבל הם יכולים לבוא אליהם ולדרוש, ואבא ואימא מתוך זה שהם הולידו את הילדים, זו"ן, הם חייבים להם ומספקים להם מה שהם צריכים, מה שזו"ן דורשים. והקשר הזה נשאר קבוע עד הסוף ואין בו הפסק.

שאלה: אתה הצבת לנו תנאי שאנחנו צריכים לחפש ולתאר בצורה רגשית את הלימוד של "פתיחה".

כן.

תלמיד: עכשיו לאחר שעברנו ביחד תהליך רגשי חשוב מאוד במשך הכנס, האם אתה חושב שיש שלנו יותר כלים להתעקש לתאר את המנגנון הזה בצורה רגשית? כי עכשיו זה מובן ולא מובן, ופתאום זה נראה כמשהו יותר קרוב. האם ההבחנה נכונה או יותר טוב ללמוד את זה בנפרד, בצורה מכאנית לפי ההסבר שאתה נותן?

קודם כל זה חומר קשה, הוא לא נקלט בקלות. על אף שאם מתעמקים בו, רואים שהוא מאוד לוגי, הגיוני, שבצורה כזאת אנחנו גם בונים כל מיני מנגנונים חומריים בעולם שלנו. שוב אני אומר, אין כאן שום דבר מיוחד. אני אצייר שוב כדי שיהיה יותר ברור (ראו שרטוט מס' 5). יש מערכת שנקראת "חכמה" (H), יש לה כוח, רצון, הכול, ויש מערכת שנקראת "בינה" (B). אלו מערכות הפוכות, חכמה רוצה לקבל ובינה רוצה להשפיע. כך הן בנויות על ידי האור העליון.

מתוך זה שבינה רוצה להשפיע היא רוצה להידמות לכתר (K). מתוך זה שבינה רוצה להידמות לכתר, וכתר הוא כולו להשפיע למטה, מה בינה עושה? היא מקבלת את הרצון לקבל בתוכה, ומשתמשת בו כדי שיהיו לה כלים דקבלה שעל ידם היא יכולה להשפיע. למה אפשר להידמות? לאימא, לאישה, שהיא מקבלת כל דבר שצריך כדי לתת לתינוק. וזה לא נקרא אצלה שהיא "מקבלת" כי הכול כדי להשפיע לתחתון. אז אומנם בינה היא רצון לקבל, אבל הרצון לקבל הזה כולו עובד בהשפעה.

לאותה הבינה אנחנו צריכים להידמות. להגיע למצב שכל הכלים שלנו, על אף שהם כלים דקבלה הם יהיו כרצונות להשפיע, כמו רצונות להשפיע, כי ודאי שחוץ מהבורא אף פעם לא יכול להיות רצון להשפיע.

אני ממליץ שאנחנו נתחיל ללמוד יום יום "פתיחה" בחלק השני של השיעור, ולאט לאט אנחנו בכל זאת נחדור לתוך זה, נבין ונרגיש, ואתם תראו עד כמה זה יהיה מובן יותר.

שרטוט מס' 5

שאלה: האם אנחנו צריכים קודם כל דרגה של קטנות כדי להעלות מ"ן?

אנחנו מגיעים לדרגת הקטנות ואחר כך לדרגת הגדלות. הגדלות שלנו משתנה, אבל הקטנות לא משתנה, היא קבועה.

שאלה: האם כל חיסרון של התחתון עולה לעליון? מהו סוג החיסרון שעולה לעליון?

את כל החסרונות שלנו העליון מרגיש, אבל הוא מגיב רק על החסרונות שיכולים לעזור לנו להתעלות אליו, לעליון. כאלה חסרונות הוא מקבל, את כל יתר החסרונות לא, אבל אנחנו לומדים על כולם.

שאלה: מהי העבודה של התחתון אם הכול נעשה על ידי אור הס"ג?

העבודה של התחתון היא להכין את עצמו לקבלת האור העליון שיביא רצונות להתקדש, לעלות, להשפיע. זאת אומרת, העבודה שלנו היא בעיקר עבודה על הכנה, להיות מוכנים לקבלת האור העליון.

שאלה: בעזרת מה מופיע מ"ן בתחתון?

מ"ן לא מופיע בתחתון. מ"ן זה העלאת החיסרון של התחתון לעליון. בתחתון מופיע מ"ד. אם התחתון מעלה חיסרון שנקרא "מ"ן" לעליון, העליון תמורת זה מוריד לתחתון כוחות כדי להשפיע וזה נקרא "מ"ד", ועל ידם התחתון יכול לעשות פעולות השפעה ולקבל את האור העליון, לחבר לעצמו רצונות וכך להתקדש.

שאלה: מדוע השבר של הפרסא נמצא בשני שליש תפארת?

למדנו את זה לא פעם, שם מתחילים כלים דקבלה. שליש עליון דתפארת אלה כלים דהשפעה הדומים לבינה ושני שליש ומטה אלה כבר כלים דקבלה. ולכן משם הייתה השבירה. שליש עליון דתפארת עדיין ממולא באור חסדים. זאת אומרת, נותן לרצון לקבל שישנו שם כוח הגנה לא לרצות, לרצות רק להשפיע.

אות צ"ח

"ומכאן תבין סוד ספירת הדעת, שנתחדש בעולם הנקודים. כי בכל פרצופי א"ק עד הנקודים, אין שם כי אם ע"ס כח"ב זו"ן, ומעולם הנקודים ואילך כבר יש גם ספירת הדעת, ואנו חושבים כחב"ד זו"ן, והענין הוא כי כבר נתבאר לעיל באות ע"ט, שגם ענין עלית מ"ן לא היה בפרצופי א"ק, אלא רק ענין עלית המסך לפה דראש, ע"ש. ותדע, שספירת הדעת נמשך מעלית מ"ן דזו"ן אל או"א. כי נתבאר, שזו"ן שעלו שם למ"ן לחו"ב, המה נשארים שם גם אחר יציאתם משם למקומם למטה, בכדי ליתן קיום והעמדה להזווג דאו"א פב"פ, והזו"ן האלו הנשארים באו"א, נקראים ספירת הדעת." כן כן. "וע"כ יש עתה לחו"ב ספירת הדעת המקיים ומעמיד אותם בזווג פב"פ, שהם הזו"ן שעלו שמה למ"ן, ונשארו שמה גם אחר יציאת הזו"ן למקומם. וע"כ אנו חושבים מכאן ואילך את הע"ס בשמות כחב"ד זו"ן, אבל בפרצופי א"ק, שמקודם עולם הנקודים שעוד לא היה שם ענין עלית מ"ן, ע"כ לא היתה שם ספירת הדעת. גם תדע שספירת הדעת מכונה תמיד בשם ה' חסדים וה' גבורות. כי הז"א הנשאר שם הוא בחינת ה"ח, והנוקבא שנשארה שם היא בחינת ה"ג".

זעיר אנפין ומלכות נקראים יחד "זו"ן", זעיר אנפין ונוקבא. (ראו שרטוט מס' 6) הם מעלים את החיסרון שלהם, כי הם רוצים אור חכמה לתיקון שלהם ואור חכמה למילוי כדי לקבל על מנת להשפיע. ואז המ"ן, החיסרון שלהם, עולה למעלה. ועל ידי המ"ן הזה של הזו"ן, אבא ואימא נכנסים, נמצאים במצב פנים בפנים. זאת אומרת, בהשפעה הדדית זה אל זה. המעמד של אבא ואימא, פנים בפנים גורם לזיווג ביניהם. וכשאבא ואימא נמצאים פנים בפנים אז האור מהזיווג שלהם יורד למטה לזו"ן. ובצורה כזאת הם עובדים. הקשר בין אבא ואימא כדי לתת לזו"ן נקרא "דעת". זה חיסרון שנשאר באבא ואימא ומקשר אותם. אפילו אם זו"ן כבר יוצאים מהקשר, באבא ואימא הם עדיין נשארים.

שרטוט מס' 6

גם בחיים שלנו אנחנו רואים זאת, בדרך כלל גבר ואישה מולידים ילדים, ואפילו שהם בעצמם אחר כך נפרדים מסיבה כלשהי, הקשר שגרם ללידת הילדים שלהם נשאר בהם ודרך הקשר הזה הילדים יכולים להתקשר אליהם. כך קורה. זאת אומרת, ספירת דעת שזו"ן גרמו בעלייתם לאבא ואימא, נשארת ומעמידה את אבא ואימא פנים בפנים כשזו"ן צריכים לקבל מהם. הם יכולים לפנות ולקבל. זה בעצם מה שלמדנו עד כה, נמשיך מחר עד שנסיים את החלק הזה, אחר כך נעבור עליו שוב. ואז יהיה לנו כאן משהו יותר קרוב אלינו, עניין שבירת הכלים ויצירת עולמות בי"ע. זה כבר ממש האזור הרוחני שלנו שאותו אנחנו צריכים ללמוד, לחדור אליו, לתקן אותו.

אני מבקש לחזור על החומר כמה שאפשר, לא נורא אם לא מספיקים, וגם להכין את עצמכם לשיעור של מחר. תזכרו שהעיקר זו תפילה ותפילה בציבור, זאת אומרת, מתוך הקבוצה. אפילו שניים שלושה, אבל לא אחד. בהצלחה.

(סוף השיעור)

---

1. "וכן עד"ז תבין, אע"פ שאנו אומרים, שאחר שעלו הזו"ן למ"ן לאו"א וקבלו שם אורותיהם, הם יוצאים משם וחוזרים למקומם למטה, הנה גם כאן, אין הפירוש שנעדרו ממקומם למעלה ובאו להמקום שלמטה. כי אם היו הזו"ן נעדרים ממקומם למעלה באו"א, היה נפסק הזווג פב"פ דאו"א תיכף, והיו חוזרים אב"א כמקודם לכן, ואז היה נפסק השפע שלהם, וגם הזו"ן שלמטה היו אובדים את המוחין שלהם. כי כבר נתבאר למעלה שהבינה מטבעה חושקת רק באור דחסדים, בסו"ה כי חפץ חסד הוא, ואין לה ענין כלל לקבל אור חכמה, וע"כ נמצאת עם החכמה אב"א, ורק בעת עלית הזו"ן להם למ"ן, חוזרת הבינה בזווג פב"פ עם החכמה, בכדי להשפיע הארת חכמה אל הז"א. כנ"ל באות פ' ע"ש. ולפיכך, הכרח הוא, שהזו"ן ישארו שם תמיד, כדי ליתן קיום והעמדה אל הזווג דאו"א פב"פ. וע"כ אי אפשר לומר שהזו"ן נעדרו ממקום או"א בעת שבאים למקומם למטה, אלא כמו שאמרנו, שכל שינוי מקום אינו אלא תוספת בלבד, באופן שהגם שהזו"ן ירדו למקומם למטה, מ"מ נשארו ג"כ למעלה."↩