שיעור הקבלה היומי5. úno 2021(בוקר)
שיעור בנושא "תפילת רבים" (הכנה לכנס 2021)
5. úno 2021
שיעור בוקר 05.02.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
הכנה לכנס "מגלים חיים בעשירייה"
שיעור 4 – תפילת רבים
קריין: שיעור הכנה לכנס קבלה לעם העולמי 2021 "מגלים חיים בעשירייה" נקרא את חומר הלימוד מתוך שיעור מס' 4 - "תפילת רבים".
השיעור של היום זה השיעור הרביעי של הכנס שנקרא "תפילת רבים". אני מאוד מבקש מכל החברים שלנו בכל העולם שיכתבו את התגובות שלהם על השיעור, על הפסוקים, אולי לשנות משהו, אולי בכלל לשנות את כל נושא השיעור, אולי את השיעור עצמו, או את סדר השיעור, או בכלל את כל הסדר של הכנס. אתם צריכים להיות יותר אקטיביים כי בעבודה המשותפת הזאת אנחנו בונים את הכלי, את האדם, מערכת האדם, שזו בעצם המטרה שלנו. נגיע לזה, נחבר אותו כמה שאפשר, נתחיל לגלות את החיים, את הכוח שזורם בו, בין החלקים שהיו פרודים ואחר כך מתחברים, ולפי זה נגלה את הבורא.
האור הזה שיזרום בין הכלים השבורים, אור של השפעה למעלה מפירוד, הוא הנרנח"י הזה שמגלה לנו את הבורא. לכן בואו נדאג לזה, תכתבו יותר, תדברו יותר, תחליטו בעצמכם מה אנחנו רוצים, איזה שיעורים, איזה כנס, מה יועיל לנו ביותר להתקדם למטרה, להקים את מערכת האדם בצורה שלמה. ובינתיים אנחנו מדברים על הנושא "תפילת רבים".
תפילת רבים זה דבר פשוט בעצם. כולנו נמצאים ברצון לקבל על מנת לקבל, ברצון לקבל השבור שאין לו שום אפשרות לעשות איזו פעולה שיוצאת מחוצה לו, מחוץ לרצון לקבל. כמה שאנחנו עושים, כמו שכתוב "כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין"1, אנחנו רק חושבים על עצמנו. זה אפריורי, מראש, בואו נקבל את זה שזה כך, אפילו שנראה לנו שאנחנו לפעמים עושים איזו פעולת השפעה, חיבור, למען מישהו, למען משהו, זה פשוט נסתר מאיתנו עד כמה אנחנו בכל זאת נמצאים רק בחשבון לעצמנו, אי אפשר אחרת, זה הטבע, כאן אין מה לעשות.
איך אנחנו יכולים לעשות פעולות הפוכות, הדומות לבורא, לפחות באיזו פעולה קטנה ביותר? רק בתנאי שאנחנו נקבל כוח השפעה. אין לנו כוח השפעה בכלל, כוח השפעה אפשר לקבל מהבורא, זה נקרא האור שלו, ההשפעה שלו נקראת אור, וההשפעה הזאת יכולה להגיע אלינו בתנאי שאנחנו נבקש. אבל איך אנחנו יכולים לבקש אם אנחנו לא נמצאים בתכונת ההשפעה? אז אומרים כך, אפילו שאתה לא נמצא בתכונת ההשפעה, אם אתה יכול לבקש על זה אפילו במקצת במשהו, אתה תקבל.
איך אני יכול לדמות שאני מבקש תכונת השפעה? כאן יש לנו איזו הזדמנות, אפשרות שהבורא סידר לנו. הוא שבר את הרצון לקבל להרבה חלקים ואם אנחנו משתדלים להתחבר בינינו ולבקש מתוך החיבור שלנו, אפילו שהחיבור הזה הוא אגואיסטי ואפילו שהפנייה לבורא היא אגואיסטית, ואפילו שאנחנו רוצים רק להרוויח מזה, שזה לפי הטבע שהוא ברא בנו, ואנחנו לא יכולים כאן לעשות כלום, אבל את פעולת החיבור לפחות הפיזית, לפחות במשהו, הוא עשה כך שאנחנו כן יכולים לעשות.
לכן אם אנחנו מתחברים, כאילו מתחברים, כמו שאנחנו עכשיו משתדלים בכל השיעורים שלנו, אם מתוך הכאילו חיבור שלנו אנחנו מבקשים, כאילו מבקשים להיות מחוברים, וכאילו להיות בכוח השפעה, כאילו להתקרב אליו להידמות לו, לעשות נחת רוח לו, כל זה אמנם שקר, אבל בכל זאת אם אנחנו מתחברים, ואנחנו יכולים לעשות את החיבור הזה, כי אנחנו נמצאים במצב שנקרא העולם הזה, ולכן אנחנו כן יכולים לעשות איזה פעולות, אז אם נעשה אותן, אם בכל הכוחות האגואיסטיים שיש לנו בכל זאת נפנה יחד אליו, אז מאותם המאמצים שאנחנו עושים בצורה אגואיסטית, בכל זאת איכשהו נעשה איזו פעולה שהיא למעלה מהאגו. כי הפעולות שלנו לא דומות לאגו, הן לא מתאימות לאגו, הן לא יכולות לצאת מהאגו שלנו. מאיפה הן יוצאות? מפני שבכל אחד מאיתנו יש ניצוץ, נקודה שבלב מה שנקרא, ואנחנו על ידי זה בכל זאת שומעים מה שממליצים לנו מקובלים, כמו שהם שמעו בניצוץ שלהם וקיבלו את העצות האלה מלמעלה וכך הם מסרו לנו ואנחנו הלאה וכן הלאה, אבל בכל זאת יש לנו איזו התחלה לעשות פעולות שקריות. לא פעולות רוחניות של חיבור של תפילה, של בקשה, אבל בכל זאת מה שנקרא "מלא לשמה מגיעים לשמה".
לכן הכול מתחיל מזה שאנחנו מתאספים בעשיריות, וגם את זה עושה הבורא. אנחנו מתחילים מפעולות כאלה שהן לגמרי אגואיסטיות, לגמרי גשמיות, אבל זה במשהו מהעולם הזה מתאים לעולם העליון. אנחנו רוצים להיות מחוברים, כאילו רוצים, כאילו לחשוב אחד על השני, כאילו להתקרב אחד לשני, ואנחנו מדברים על זה כאילו שאנחנו יחד, והכאילו כאילו האלו זה מאוד חשוב. כי דווקא ההבנה ואפילו ההרגשה שאנחנו כן כאילו רוצים חיבור, בזה אנחנו לאט לאט מושכים את המאור למוטב, כי הוא מקיף והוא מאיר לנו מרחוק. ואז לאט לאט אנחנו מתחילים לקבל רגש ושכל שלא אופייני, שלא טבעי לנו. אנחנו מתחילים בכל זאת להתלבש באיזו מערכת אחרת. לאט לאט זה משפיע עלינו, זה נקרא השפעת המאור המחזיר למוטב, השפעת האור המקיף או השפעת התורה.
אבל זה בתנאי שאנחנו מתחברים איכשהו בינינו, שאנחנו מתארים לעצמנו שאנחנו נמצאים במרכז החיבור בינינו, במרכז הקבוצה, והפנייה לבורא ממרכז הקבוצה זו בעצם הפעולה היחידה שלנו שעל ידה אנחנו יכולים לשנות את כל הבריאה, את כל העולם, את כל הגורל שלנו, את הכול. רק אם יש לנו אפשרות שאנחנו יכולים להתארגן כך כדי לפנות לבורא מתוך הקשר בינינו. וצריכים כמה שיותר לתאר את הקשר בינינו כנקודה המרכזית של הקבוצה, של העשירייה, וממנה לפנות לבורא.
זה פותר לנו את כל הבעיות של הקיום הנוכחי, של ההתקדמות וכן הלאה, כי אנחנו מתחילים לגלות ששום דבר לא קורה בעולם אלא רק כדי שאנחנו נתקדם למטרה להיות כאיש אחד בלב אחד, להיות מחוברים, מאוחדים עם הבורא, שזו המטרה של כל המציאות. ואם אנחנו נמשכים לזה, אז אין לנו שאלות, אין לנו בעיות. אנחנו נראה את הכול רק כאמצעים כדי לתת לנו יותר אפשרות להתקדם מהר ובדרך קצרה וטובה.
לכן לאתר את העשירייה, את מרכז העשירייה, מתוך מרכז עשירייה להימשך לבורא, לדרוש ממנו התקדמות, לבקש, ממש להודות לו שחיבר אותנו בצורה כזאת, שנתן לנו שכל ורגש כך להתקדם אליו, זו בעצם כל התפילה שהיא כולה צריכה להיות כלולה מהודיה ובקשה. הודיה על זה שלא עזב אותנו כמו את כל בני העולם, אלא נתן לנו הבנה איפה אנחנו קיימים ואיך אנחנו יכולים להתקדם לאמת, לעולם האמת, למצב האמיתי, כדי לשלוט על הגורל שלנו, וכל זה גם כדי לעשות נחת רוח לו, בזה שאנחנו על ידי ההתקדמות שלנו יכולים למשוך אחרינו את כל באי העולם. שהבורא בעצם רוצה לראות את כולנו מאוחדים יחד לעשירייה אחת שנקראת עשר ספירות דנשמת אדם הראשון, ושכך אנחנו מתקדמים.
בזה אנחנו צריכים לעסוק, זו בעצם מטרת הכנס שלנו, לברר לנו בצורה כמה שיותר ברורה את מצבנו, את האמצעי שלנו, איך אנחנו מקימים את מערכת אדם ובזה מגיעים למטרת הקיום שלנו, לדבקות בבורא. בזה אנחנו יוצאים למרחב הרוחני שהכול ברור, הכול מובן, הכול נצחי ושלם. בעצם זו בכללות כל העבודה שלנו בכנס וההתחייבות שלנו כלפי הבורא וכלפי כל באי העולם. ואנחנו באמצע מסודרים כך שנמצאים בין הבורא לכל העולם, כדי להיות באמת מקשרים ביניהם, ולכן אנחנו נקראים עובדי ה'. שמצד אחד אנחנו נמצאים בעולם הגשמי ומקושרים עם כל באי העולם לכל האנושות, ומצד שני אנחנו מקושרים עם הבורא. והעבודה שלנו היא להיות ממש כמעבר, כמו שאומר בעל הסולם, שאנחנו כמעבר שנמצאים בין בורא לנבראים. יש לנו חלק מזה וחלק מזה. לחבר את שני החלקים האלה, חלק מהבורא וחלק מהנבראים בנו, כגלגלתא עיניים חלק מהבורא, וכאח"פ חלק מהנבראים, זו בעצם העבודה שלנו ובזה אנחנו מקיימים את הנשמה שלנו.
שאלה: האם הפעולות האגואיסטיות הגשמיות שלנו שונות מהתנאים האגואיסטיים הרוחניים שלנו, ואיך אנחנו יכולים לעלות מעל הפעולות האגואיסטיות?
אנחנו נמצאים במצב שנקרא "עבודת ה'", הבורא רוצה לקדם אותנו ולעשות מאיתנו המקשר, האמצעי, המעבר בינו לכל האנושות. זו עבודה, אין בזה שום דבר מיוחד חוץ מזה שבאמת אנחנו רוצים בזה. אנחנו צריכים להצדיק את בחירת הבורא בנו. לא שקל לנו יותר, לנו אולי קשה יותר כי "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", האנשים שמתפתחים מצטערים יותר על כל הדברים שעוברים דרכם, הם מצטערים גם עבור הגורל שלהם ועבור הגורל של כל העולם, הם נמצאים עם החסרונות של העולם, כואב להם עבור כולם, אבל בכל זאת, בזה אנחנו נמצאים בתפקיד מיוחד.
אז נשתדל יותר ויותר להתכלל בינינו. בינתיים אנחנו נמצאים מחולקים לעשיריות, אחר כך העשיריות יוכלו אולי, זה לגמרי לא עכשיו, אולי נוכל להתחבר יותר ויותר עשיריות למאות, מאות לאלפים, כמו שכתוב בתורה שכך קרה עם אלה שיצאו ממצרים. לכן, קודם אנחנו צריכים להשתדל לצאת מ"מצרים" שלנו ואחר כך נראה איך להתחבר הלאה. אבל כל זה לפנינו.
שאלה: מרכז העשירייה שמתוכו אני פונה לבורא, האם הוא צריך להיות תואם לי או הוא הפוך ממני?
מרכז העשירייה הוא אותו המקום שבו אתם צריכים כל פעם לראות את הקשר ביניכם, שכולנו מתחברים שם בזה שכול אחד מבטל את עצמו כלפי העשירייה, מתבטל כלפי העשירייה, מכניע את עצמו כלפי העשירייה. בצורה כזאת אתם מגיעים למרכז העשירייה וממרכז העשירייה אתם אז פונים לבורא יחד. כי אם כל אחד ביטל את עצמו כלפי כולם, אז לא נשאר בכם שום דבר חוץ מנקודה משותפת ביניכם שהיא מרכז העשירייה ומתוכה אתם פונים לבורא. אחרת הבורא לא שומע מה אתם רוצים להגיד לו, זה הכול. אין כאן שום חכמות, תעשו, יהיה כך, לא תעשו, לא יהיה כך.
שאלה: איך לסגור את עצמי בצורה כזאת שיהיה לי את הכוח, השפעה כללית?
אתם צריכים להבין שהבורא הוא כוח אחד לכולם, והוא שבר את הכלי כדי לגלות בנו את הרצון האגואיסטי, הדחייה. הרצון האגואיסטי לא מתגלה אלא בצורה שאנחנו מרגישים דחייה הדדית, ריחוק הדדי זה מזה. במידה שאנחנו יכולים לדלג על פני הריחוק בינינו, ריחוק פנימי, כמה שיותר מבררים מה זה נקרא להיות יחד, במידה הזו אנחנו מתקרבים לנקודת הקשר בינינו לבורא. זה התנאי היחיד להיות קשור עם הבורא, שאנחנו קשורים בינינו בלב אחד.
שאלה: על ידי הבקשה דרך העשירייה לבורא, אנחנו מצליחים להביא לתיקון של כל האנושות, של כל מערכת אדם הראשון?
ודאי. לא צריכים יותר שום דבר. לדוגמה העשירייה של רבי שמעון, שכתבו את ספר הזוהר, הם היו עשרה אנשים, כתובים אפילו השמות שלהם והכול, והם התחברו עד כדי כך שהם הגיעו לגמר התיקון, אבל הם הגיעו לגמר התיקון. המטרה שלנו היא לא רק אנחנו, אלא אנחנו עם כל העולם, עם כל האנושות חייבים להגיע לגמר התיקון. זו המשימה של הדור האחרון.
שאלה: אני רוצה לדבר על העובדה שהעולם זקוק לשיטה שלנו, ויחד עם זה אנחנו לא יכולים לעשות כלום בלי הבורא. למה שלא נכריז לפני הכנס לכל הכלי העולמי על כך שלא נצליח בלי הבורא?
אני כל הזמן מדבר רק על זה, איך אנחנו יכולים לבטל את האגו שלנו ואיך אנחנו יכולים להתחבר בינינו, והכנס הוא בדיוק כדי שאנחנו נשתדל להתקרב בינינו. אבל העניין הוא פשוט, אם אנחנו נעשה בכנס חיבור בין כולם ונשכח מהעשיריות אז אנחנו נתפזר, אני אאבד את המקום שלי. ההתקדמות למטרת הבריאה היא שאני שומר על העשירייה שלי ויחד עם זה אני מתקשר עם עוד עשיריות. כמה שאנחנו נתחיל להרגיש קרבה בינינו, נגלה שהבורא מחבר בין העשיריות, ואחר כך מאות ואלפים, וגם נותן לנו אפשרות לצאת לקהל הרחב, ואנחנו מרגישים שהוא מתחיל לנוע אלינו, להבין שאיתנו יחד נמצאים חיים, כוח לחיות, כוח לתקן את העולם. כך זה יהיה.
אז לאט לאט, בהדרגה. העיקר בכול זאת, כשכול עשירייה ועשירייה מגיעה לכנס, היא חס ושלום לא עוזבת את הקשר שיש בתוך העשירייה, אלא בשמירה על העשירייה אנחנו גם רוצים להרגיש שנמצאים בקשר עם עוד עשיריות. זה עוד יבוא.
שאלה: אמרת שאפילו אם בצורה מלאכותית אנחנו נבקש, עדיין זה עובד בכל זאת.
אנחנו מבקשים וזה משפיע על הבורא, על המציאות, אבל בתנאי שאנחנו עושים את זה מתוך העשירייה, ובכול התנאים האלה שאנחנו יכולים לקיים כאילו שאנחנו מחוברים.
תלמיד: מה זה אומר שאנחנו מממשים את התנאים האלו, כביכול אנחנו מחוברים?
במצבנו זה מספיק, זה מה שאנחנו מסוגלים לעשות. אנחנו מגיעים לאיזה מין חיבור בינינו אמנם הוא אגואיסטי, מתקשרים לבורא אמנם בינתיים הרצונות שלנו הם כולם אגואיסטים, ורוצים להיות יחד אמנם כול היחד הזה הוא גם מטרה אגואיסטית. אבל הבורא מסדר לנו את זה מפני שאנחנו במצב שלנו עושים מה שאפשר, מה שמסוגלים, לכן הוא מסדר לנו הארה מלמעלה שמאירה עלינו לפי המאמצים שלנו.
זה דומה לילדים שמשחקים במשחקים, אבל על ידם הם גדלים ונעשים חכמים וגדולים, כי יש בכול זאת במשחק שהם משחקים איזו מין התקשרות להבנה, להרגשה, לדרגה עליונה יותר. לכן אנחנו קונים להם צעצועים ומשחקים איתם כך, כי כל הזמן רוצים ללמד אותם משהו יותר ממה שהם עכשיו יודעים ומסוגלים. כך אנחנו עושים בעשירייה. אנחנו עושים פעולות גשמיות, אנחנו ממש מתחברים ומדברים על דברים שאנחנו עוד לא נמצאים בהם, אבל משחקים בזה ומזמינים את המאור המחזיר למוטב, וכך לפי המאמצים שלנו אנחנו משתפרים. זה הכול נקרא "משחק". גם בחכמת הקבלה זה נקרא ש"הבורא משחק עם לוויתן". "לוויתן" זה כל האגו הגדול שהבורא ברא.
תלמיד: אתה אומר שאנחנו עושים פעולות פיסיות, התכנסו עם החברים עכשיו, אפילו בכנס, אני רואה שכול החברים משקיעים מאמצים, כולם בוערים ואני יושב, אצלי הלב אטום, לא יכול לבקש כלום בכלל על באמת. אז איך אני משחק כך שעל באמת אני אוכל לעשות?
אתה צריך להיות ביניהם כמו קטן כלפי הגדולים, תשתתף בכמה שאתה מסוגל, אפילו אם אתה יושב כך כל השיעור, לא שומע, לא מבין, אטום, ממש לא רואה שום דבר, נכנס לתוך תרדמה רגשית ושכלית, יחד עם זה אתה בכול זאת נמצא ביניהם, זה נקרא שאתה נכנס ל"עיבור" בתוכם. כמו עובר בתוך האימא שלו, כך אתה נמצא בצורה כזאת בתוך העשירייה.
כמו שהעובר בתוך הבטן של אימא כך מקופל, נמצא שם ולא עושה כלום, רק מבוטל ולכן העליון מגדל אותו. כך אתה צריך במקרה שלך נניח, לבטל את עצמך לגמרי, להתכלל בכמה שאפשר בעשירייה ואתה מצפה שהם ישפיעו עליך. זה דבר מאוד גבוה, הביטול הזה הוא דווקא עוזר לגדול.
תלמיד: איך לבטל את עצמי בצורה נכונה בפני החברים בתפילה כדי שבאמת אוכל להביא תועלת לעשירייה?
בזה שאתה מבטל את עצמך ורוצה להתכלל בהם אתה עושה גם להם טובה גדולה, כי אתה עושה פעולה נכונה על פני התנאים שהבורא עכשיו נותן לך. זהו, אתה עושה, זו עבודה גדולה. כי אנחנו בעשירייה כעשר ספירות וכל אחד משחק כל פעם תפקיד אחר מעשר הספירות האלו. לכן מגיע לך עכשיו להיות ביניהם מבוטל, תתבטל, ואתה נכלל מהם, וגם הם לא יכולים להתקדם אם לא יהיה מישהו כמוך ביניהם.
שאלה: האם זה חשוב להביא את המצב העתידי ולעשות את הפעולות האלה בין החברים, כדי להרגיש את המצב העתידי?
כן, אנחנו חייבים למשוך, לדחוף, להשתדל להביא את כל הקבוצה למצב העתידי, שזה נקרא חיבור בינינו, כדי להיות עשרה כאחד. ובהתאם לזה אנחנו נתקרב לבורא שהוא אחד, במידה הזאת ההשפעה שלו עלינו תגדל וכך אנחנו נתקדם. אם אנחנו נהיה יותר כאחד, אז מהבורא ישפיע עלינו המאור המחזיר למוטב ואנחנו גם נהיה כאחד. ואז זה נקרא "חד מקבל חד".
שאלה: לאיזו נקודה אנחנו צריכים להגיע עד שהעבודה בעשירייה תהפוך להיות מקשר אגואיסטי לאהבה אמיתית?
זה הכול נעשה על ידי המאור המחזיר למוטב. אנחנו צריכים להשתדל להיות כמה שיותר קרובים זה לזה ברצון שלנו להתחבר בינינו, ברצון שלנו להידמות לכוח העליון המשפיע, זאת אומרת בהשפעה הדדית זה לזה אנחנו רוצים בסך הכול להידמות לבורא, הכוח המשפיע הכללי, ואז בנטייה הזאת אנחנו מזמינים השפעה ממנו ועל ידי זה אנחנו מתקדמים. זה משפיע עלינו ואנחנו משתנים.
אתם לא מודעים עד כמה אתם כבר נמצאים בדרך ומתקדמים, זה כבר קורה לכם, רק עדיין אנחנו לא רואים את זה ולא צריכים לראות את זה. זו הסתרה שנעשתה לטובתנו, כדי שנוכל בכל זאת להרגיש יותר ויותר שאנחנו נמצאים בחושך ונתרגל ללכת בחושך. מה זה "בחושך"? ללא המילוי האגואיסטי. וכך נתקדם.
שאלה: היום ראיתי חבר אחד כענק, חבר אחר ראיתי כאַב, איך אני יכול להפוך את זה לקנאה? כיוון שאני מרגיש בושה.
תחשוב על זה ותקרא מאמרי רב"ש. אין לי מה להגיד. צריכים יותר ויותר לחשוב וללמוד מהחברים, כמו שהם עושים גם אני רוצה לעשות כך. פשוט מאוד, צריכים להסתכל על החברים, לא בצורה הרגילה שאתה מעביר עליהם ביקורת, אלא לראות עד כמה הם גדולים, ותשתדל לראות אותם כגדולים ולהידמות להם. אתם לא צריכים יותר מזה.
שאלה: איך משחק ב"כאילו" מפתח אותנו?
בלי "כאילו" אנחנו לא יכולים להגיע ממצבנו האגואיסטי למצב הרוחני, האלטרואיסטי. בלי "כאילו" אנחנו לא מסוגלים, אין כאן ברירה, רק בצורה כזאת, "כאילו". זה נקרא "משחק", זה נקרא שהבורא משחק עם לוויתן, שלכל ההתקדמות שלנו ממצב למצב, להתקדמות הזאת אנחנו קוראים "משחק". זה גם בחומר שלנו, בתאים שלנו, בביולוגיה, במה שאתה רוצה, תמיד יש שינוי רק על ידי משחק.
מה זה "משחק"? שאני נמצא במצב אחד ולאט לאט אני מתאר לעצמי מה זה נקרא להיות במצב אחר. התיאור הזה להיות במצב יותר מתקדם זה נקרא "משחק", וזה נמצא בכל הבריאה המתפתחת, זאת אומרת, בדומם, צומח, חי, מדבר, בכל אחד מהם יש כזה מצב, בין המצב הנוכחי למצב הבא, אפילו בדומם שמשתנה, וכל שכן בצומח בחי ובמדבר.
כך הבריאה כל הזמן משתנה, היא לא יכולה להתקיים בלי להשתנות. זאת אומרת, כל חלקי הבריאה כל הזמן נמצאים בשינויים בין המצב הנוכחי למצב הבא. השינויים האלה או שהם קורים על ידי האור העליון, כוח הטבע שמחייב אותם, נגיד כמו האנושות שמתקדמת כולה עד היום ולא יודעת איך היא מתקדמת, רק האנשים, החברות, המדינות, העמים מתקדמים. זה גם נקרא "משחק", אבל הם לא מודעים לזה שהם כל הזמן נמצאים בהתפתחות. הם רואים את זה, אבל על ידי מה הם לא רואים, את זה הטבע מחייב אותנו.
ברוחניות לא יכולה להיות התפתחות אם אתה לא רוצה להתפתח, אם אתה לא מבקש התפתחות, מעלה מ"ן, תפילה. וזה מה שאנחנו בעצם רוצים כאן ללמוד, "תפילת רבים" זה הנושא של השיעור, שאם אנחנו רוצים להתקדם כמו "אדם", הדומים לבורא, אנחנו צריכים לרצות את זה ולהעלות חיסרון מאיתנו. ואז החיסרון הזה הוא לא חיסרון שבא לנו מהטבע, מהבורא, אלא אנחנו מייצבים אותו. בזה שאנחנו מתאספים לעשירייה, שזה הבורא מביא את האדם לגורל הטוב ואומר "קח לך", אז אנחנו בינינו מתחילים להתקשר ולראות שאנחנו לא מסוגלים להתקשר בינינו נכון, אבל אין ברירה, חייבים בכל זאת להיות מקושרים, אחרת אנחנו לא יכולים להתקדם בצורה רוחנית.
וההתקדמות הרוחנית היא נגד הטבע שלנו, אבל אנחנו כולנו, בלחזק זה את זה בכל זאת על ידי קנאה, תאווה וכבוד, כן רוצים להתקדם, ואז יוצא שאנחנו מייצבים בינינו מצב שאנחנו כן רוצים התקדמות רוחנית ואז אנחנו מעלים תפילה. ולא שהחיסרון הזה מגיע לנו בצורה טבעית כמו בדומם, צומח וחי, אלא מהאדם הוא מגיע בצורה שהאדם בעצמו דורש מהבורא התקדמות, שהיא אפילו נגד הטבע שלנו וכך אנחנו אז מתקדמים ברוחניות. יש בזה עוד הרבה מה לברר, אבל כך אנחנו נתקדם.
שאלה: אמרת שאדם לא יכול להיות בקבוצה מבלי לעשות משהו, וההרגשה שאדם לא עושה כלום מביאה לבושה. כמה זמן אדם יכול לעמוד במצב הזה?
זה תלוי בקשר שלו עם העשירייה. כולנו תלויים בהתקשרות לעשירייה, אנחנו יכולים להיות לגמרי לא קשורים בעשירייה בצורה הנכונה, ואז אנחנו לא נתקדם במאומה, ואנחנו יכולים להיות קשורים נכון בעשירייה ואז נתקדם במהירות רבה. זה הכול תלוי בקשר. האור העליון פועל דרך ההתקשרות בינינו, דרך מרכז העשירייה.
שאלה: אנחנו, כולנו, נובעים מאיזו אשליה, וזו עבודה שאנחנו בכל אופן עושים עם הבורא. זה מביא אותנו לעבר הדמיון שאתה קראת לו משחק עם הלוויתן, וגם זו עבודה שאנחנו עושים למען הבורא. מה ההבדל בין האשליה ובין הדמיון, ולָמה אני צריך לבחור בדמיון ולא לעבוד דווקא עם האשליה?
אני צריך לתאר לעצמי את המצבים הבאים שלי כרצויים, שהם כולם בהשפעה, בחיבור, שכולם הרכבת מערכת האדם הראשון. ועד כמה שאני נמשך לזה לפי זה אני בונה את החיסרון ומבקש. והבקשה שלי מביאה אותי להתקדמות. אם לא מעלים מ"ן לא מתקדמים. "מ"ן" זה נקרא בקשה נכונה למצב הרוחני הבא בדרך. ואם אין מצידנו בקשה כזאת, זאת אומרת אין לנו כלי לאותה המדרגה הבאה, ואז אנחנו דורכים על המקום והבורא מגביר את הייסורים עלינו, שאנחנו נבין שזה לא טוב להישאר כך ואז אנחנו מתקדמים. אנחנו מבזבזים זמן לייסורים, למצבים לא טובים, שאנחנו לא רוצים להתקדם, לא רוצים לבנות את עצמנו נכון, ולכן המצב הרצוי שאנחנו בכל זאת מתקדמים נכון. אין כאן שום דבר מיוחד, רק להבין שהמשחק צריך להיות עניין רציני.
שאלה: איך להחזיק את המצב האלטרואיסטי שהבורא נותן לנו בתוך העשירייה, ומה עושה שהבורא נותן לנו בכלל את המצב הזה שאנחנו מגיעים להשפעה?
אנחנו צריכים לראות בכל חבר וחבר חלק מהנשמה שלי, כך אני צריך לראות, ולכן אני צריך להתקדם, להתקרב לרצונות הפנימיים שלו. הרצונות הפנימיים של האדם זו הנטייה שלו לבורא. עם הרצונות האלו בלבד אני צריך להתקשר. זה שאני מתקשר לחבר בנטייה שלו לבורא ותומך ברצון שלו לבורא, אני בעצם תומך ברצון שלי לבורא, כי סך הכול אנחנו מגיעים ללב אחד. לא אכפת לי כל מיני רצונות והבחנות שלו הגשמיים מהעולם הזה, זה שייך לעולם הזה, לבהמה. אבל אותו רצון שיש לו לבורא, לכן הוא חבר, ולכן הבורא מביא אותי אליו וארגן אותי כך, קרוב אליו, אז אותו רצון שלו לבורא זה חלק מהנשמה שלי. אני צריך להשתדל לעזור לו לממש אותו רצון, ובזה בעצם אני בונה את הנשמה שלי.
לכן אנחנו מחברים את הלבבות. "לב" נקרא לפי הנקודה שבלב, לפי הנטייה שלנו לחיבור לבורא. אז אם נחבר את הרצונות האלו בינינו וכל יתר הדברים החיצוניים לא נשים לב אליהם, לא ניקח אותם בחשבון, לפי זה אנחנו נבנה לב רוחני אחד. ובו בטוח שאנחנו מגלים את הבורא, מרכז המציאות, מרכז של כל העולמות, מרכז הבריאה.
שאלה: אמרת שאני צריך לבקש להרגיש בלב שלי את לב החבר. זה יהיה קבלה בעל מנת להשפיע, או שאני צריך לבקש עבור החבר, שהוא יבקש עבורי, וזאת תהיה הערבות בינינו?
אני רוצה לעזור לחבר להיות עוד יותר מכוון לבורא. איך אני עוזר לו בזה? שאני מתחבר לנטייה שלו לבורא ויחד עימו רוצה כך להשתוקק, לכוון אותנו יחד לבורא. מי זה החבר? "חבר" זה הרצון שבו לבורא, הוא חבר, הרצון הזה הוא החבר שלי. גם אני רוצה להגיע לבורא, נחבר את הרצונות האלה יחד כך אנחנו נגיע.
שאלה: מרכז העשירייה זה אומר להגיע לתנאים של הסתרה, שהחברים מחוברים בחיבור עוד יותר גבוה?
"מרכז עשירייה" זה נקרא שאנחנו משתדלים להגיע לכוונה אחת, למטרה אחת, להיות מכוונים יחד לכוח השפעה אחד, שזה נקרא ה"בורא". וכוח ההשפעה חייב להתלבש בנו, לכן זה נקרא "בוא וראה". ולכן כשאנחנו מתחברים באותה נטייה לבורא, אנחנו מתחברים בינינו.
על ידי זה שאנחנו מכוונים לבורא, אנחנו מכוונים גם לקשר בינינו, בנקודה הפנימית שלנו. ואז, להיות מחוברים בינינו ולהיות מחוברים לבורא זה ממש אותו דבר, רק בינינו זה נקרא "כלי" ועימו זה נקרא "האור". זה יבוא, לאט לאט זה יתיישב בנו.
שאלה: האם אפשר לא להיות מחובר למרכז העשירייה?
בלתי אפשרי. אם אני רוצה להתקרב לבורא אני חייב לעבור דרך מרכז העשירייה, שם הוא נמצא. זה לא בדרך לבורא, זה בתוך העשירייה. במרכז עשירייה שם אני מגלה את הכלי שלנו שנקרא עשירייה וגם את הבורא כמילוי של הכלי הזה. רק בצורה כזאת להשתדל לתאר את זה.
שאלה: האם אפשר לפרט קצת יותר את העבודה עם הרצון של החבר?
זאת הרגשה, לא משנה עד כמה אני אשתדל. זה עניין של רגש, ורגש אי אפשר לתאר אלא רק כל הזמן להשתדל, להשתדל בעצמך להגיע לזה וכך להרגיש. אני לא יכול למסור לך את ההרגשה הזאת, לא יכול. אז תשתדל לפי המילים לעורר בך את ההרגשה של חיבור, של כיוון וכן הלאה.
שאלה: נגיד יש לי חברים בעשירייה, אני מרגיש את הרצונות שלהם, מחבר אותם. מה זה אומר שאנחנו בתוך החיבור הזה מגלים את מרכז הבריאה?
בטח. כי אתם, כשמגיעים למרכז העשירייה כל אחד מבטל את עצמו כדי להיות במרכז עשירייה, וכשאתם מבטלים את עצמכם, אז יוצא לנו פרצוף. מה זה כל עשר הספירות? שבכל ספירה וספירה יש חלק בספירה ויש חלק במלכות, ואז כולם מבטלים את עצמם כדי להיות מקושרים ביניהם, כדי להתקשר לכתר, לשורש, ואז אתם בעצם בונים את הפרצוף. בתוך הפרצוף אתם מגלים את כוח ההשפעה מכם. קודם כל צמצום ואחר כך השפעה, ומהכוח של ההשפעה אתם מגלים את תכונות הבורא שמתגלה לפי כוח ההשפעה ההדדית שאתם בונים ביניכם.
אם אני מבטל את עצמי כלפי חברים, וכך כל אחד ואחד כלפי החברים, אז אנחנו מייצבים בזה אור חוזר. אני לא רוצה להשתמש באגו שלי, אני מוכן להתחבר עם החבר למען להגיע למטרה משותפת שלנו. אז בזה אנחנו בונים את הפרצוף הרוחני. כל אחד ואחד עושה על עצמו צמצום, מסך, לא עובד עם האגו שלו, אלא להתכלל באחרים, זה כבר נקרא אור חוזר. ואז ביחד, אם אנחנו עושים כך, אז אנחנו מכוונים את עצמנו לבורא. אנחנו עושים תנאים שכבר נקראים "חד מקבל חד" שהתכונות שלו יכולות להתלבש בתכונות שלנו.
ואז, לפי המאמצים שלנו שאנחנו עושים בינינו, שזה נקרא עשיית הכלי, אנחנו נותנים תנאים לו שהוא יכול להתלבש בנו. אנחנו, מצד הכלי מייצבים את כוח ההשפעה, כמו אורח כלפי בעל הבית, והוא מצידו מביא לנו את כוח ההשפעה, ואז מתלבש בורא בנברא. נברא זה נקרא עשירייה והבורא זה האור, הגילוי.
תלמיד: בשלב הראשון אנחנו מבטלים את עצמנו כדי להתכלל ברצון אחד של השני, מה עושים אחרי זה, איך עוברים לשלב שעושים את זה למען הבורא?
לאט לאט זה מתגלה בנו על ידי המאור המחזיר למוטב. לאט לאט אנחנו נרגיש שאנחנו לא רוצים לעבוד לעצמנו, שזה נמאס, זה מאוס, זה דוחה. כתוצאה מהמאור המחזיר למוטב, אני רוצה לעשות פעולות שבזה אני במשהו משפיע לבורא. והבורא נעשה לי, כמו שכתוב, שלא יהיה לך א-ל זר. הוא לא נעשה זר, הוא נעשה קרוב, הוא נעשה כמטרה שאני אליה רוצה להשפיע.
אני מקבל תענוג אגואיסטי בינתיים, מזה שאני רוצה להשפיע לו. כמו שאתה רוצה להשפיע לתינוק שלך, נגיד למישהו שמאוד קרוב לך. אתה רוצה לתת לו, להשפיע לו, אז ככה אתה מרגיש כלפי הבורא. זה מתפתח לאט לאט מכאלו הרגשות.
תלמיד: התחושה הזאת של הקרבה לבורא והניסיון להשפיע לו כקרוב זה נולד במעמקי הרצון של החברים המחוברים?
סך הכול מכל המאמצים שאנחנו עושים, אבל העיקר במאמצים האלו זה שאנחנו כן רוצים להתקרב לחברים. דרך הרגשה יפה, טובה לחברים, שאני מרגיש מכל אחד מהם יותר ויותר משיכה, תענוג בלהתקשר אליהם. אני בזה מגלה בסופו של דבר כזו נטייה לבורא.
שאלה: כבר הרבה זמן אנחנו מדברים על הצורך להפוך להיות כאיש אחד בלב אחד, וזה הופך ומורגש יותר ויותר ממשי, שאנחנו לא מסוגלים לעשות את זה. האם זה בירור הנכון ליצור חיסרון כדי שבאמת נוכל לבקש להיות כאיש אחד בלב אחד?
זה נכון מה שאתה אומר, אבל זה מתגלה בנו כדבר והיפוכו. פעם אני כן רוצה להשפיע לבורא, ואני לא יודע בדיוק איך אבל אני מגלה בי את הנטייה הזאת, ופעם אני שוכח על זה, לא רוצה, זה לא חשוב לי, ואז שוב אני מצטער למה אין לי משיכה לבורא וכן הלאה. המצבים האלה מתגלים בנו לסירוגין בזה אחר זה, כדי ללמד אותנו איך אנחנו יכולים להיות מכוונים בצורה נכונה, קבועה, דווקא דרך העשירייה לבורא. זה העיקר שאנחנו צריכים לעשות. "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא חד הוא", דרך העשירייה להגיע לבורא, שהדברים האלה יתייצבו בי.
שאלה: מהו אותו חיסרון שיחבר אותנו יחד בעשירייה?
חיסרון להשגת חיים רוחניים, להשגת הבורא, לצאת מהעולם הזה. בינתיים זה רצון אגואיסטי, כי אם אני רוצה לעלות מהעולם הזה, אין לי ברירה, אני חייב לעשות כאלו פעולות של חיבור, כי רק בצורה כזאת אני מתעלה מהעולם הזה. זה בינתיים, אבל על ידי זה אנחנו מעוררים את המאור המחזיר למוטב ואז הרצון שלנו משתנה. ואני לא רוצה סתם לברוח מהעולם הזה, וסתם להגיע לבורא, אלא אני רוצה להגיע לתכונות ההשפעה, להיות משפיע, להיות כמו הבורא המשפיע לזולת, לאחרים, להיות כמעבר של כוח ההשפעה של הבורא לעולם וכן הלאה.
קריין: אנחנו קוראים את שיעור מספר 4 בנושא "תפילת רבים", מתוך כנס קבלה לעם העולמי 2021, "מגלים חיים בעשירייה". קטע מספר 1 מתוך "ליקוטי הלכות".
"עיקר עלית הנפש ושלמותה הוא כשנכללים כל הנפשות ונעשים אחד, כי אז עולים אל הקדושה, כי הקדושה הוא אחד. וע"כ התפלה, שהוא בחינת הנפש, עיקרה תלוי כשמתאחדים הנפשות. וע"כ עיקר התפלה – בצבור ולא ביחיד, שלא יהיה כל אחד חלוק בפני עצמו, שזה הפך הקדושה."
(ליקוטי הלכות. הלכות בית הכנסת, הלכה א')
שאלה: לגבי התפילה בציבור עם העשירייה, למה במקרה הזה הבורא מביא אותנו למצב שאין לנו יותר כוחות? אנחנו לא מרגישים את החברים, ולכן אנחנו מרגישים את עצמנו שאנחנו לא יודעים עוד מה לעשות. למה אנחנו צריכים להגיע לתפילת רבים?
אנחנו תמיד צריכים לראות לפנינו כמטרה את תפילת הרבים, כי רק בצורה כזאת אנחנו יכולים לבקש מהבורא כוח רוחני ולהתעלות בסולם הרוחני, ואם לא מבקשים יחד בעשירייה, הבורא לא עונה. זה דבר אחד. דבר שני, הבורא בכוונה שם לפנינו כל מיני מכשולים שנובעים מהאגו שלנו, ודווקא על פני המכשולים האלה אנו בונים את הקשר בינינו כדי לפנות אליו.
זה כעביות שמתגלה בכל פרצוף ופרצוף שעליה אנחנו צריכים לעבוד, להתעלות מעליה, ולבקש מהבורא, לדרוש מהבורא חיבור. ומהחיבור בינינו נעלה אליו תפילה, מה אנחנו רוצים מתוך החיבור. זאת אומרת, הדברים האלה הכרחיים כדי לבנות פרצוף רוחני. תחשבו על זה יותר, אני לא חושב שיש כאן בכלל מקום לשאלה אחרי שדיברנו ועבדנו כל כך הרבה על בניית הפרצוף.
שאלה: מה זה אומר שהתפילה מיוחסת כנשמה?
כי תפילה זה נקרא שאנחנו מתחברים יחד לעשירייה, ויש לנו רצון אחד, "כאילו", כמה שאפשר, רצון להתקדמות, להתעלות הרוחנית, להידמות לבורא כדי לעשות לו נחת רוח. לכן העשירייה דומה לבורא. אנחנו רוצים להתייחס אליו כמו שהוא מתייחס אלינו, ואז במידה הזאת אנחנו מתקרבים ומתקשרים בינינו, וכך מגיעים לדבקות עוד יותר ועוד יותר.
קריין: קטע מספר 2 מתוך בעל הסולם "לא עת האסף המקנה".
"וזה סוד תפלה בציבור, שאסור ליחיד לצאת מהכלל, ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו, זולת על הכלל כולו. [...] כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה, גורם חורבן לנפשו, כמ''ש, "כל המתגאה", כי לא יצוייר לך יוצא מהכלל, בלא לבוש גאות, ואוי לו שגורם חורבן לנפשו."
(בעל הסולם. "לא עת האסף המקנה")
שאלה: הרבה פעמים כשאנחנו מתאספים לתפילה בציבור אז נותנים לנו כיוון, ונגיד זה לא נמצא בהתאמה לרצון שלי כרגע, אז מהי העבודה הנכונה, אני צריך לבקש מכאנית כדי להשתדל שתהיה לי אותה הבקשה, או לבקש בפנים שאני אהיה כך או שבורא יכלול אותי בבקשה הזאת שאליה מכוון אותנו שליח הציבור?
לא פעם אחת הסברתי לכם, כשאני קם בבוקר, אני יכול לקום בכל מיני מצבים, ואני צריך להכין את עצמי לשיעור. יש לפני כמה אלפי אנשים ואני חייב להעביר להם התרשמות מהקטעים שאנחנו בוחרים לפני השיעור, מה לתת לכל קהל החברים שלנו. אז אני צריך להכין את עצמי, ויש לי איזה שהן בעיות, יש מחשבות וכל מיני לחצים וחיים, וגם קיבלתי אתמול 20 מכתבים מכל מיני אנשים שמבלבלים אותי וכן הלאה. זה לא חשוב, אני עכשיו צריך להכין את עצמי למצב שאני מתקשר לחברים, ואין כאן שום פשרה. אלא אני מבטל את עצמי לגמרי, ואני נכלל בשיעור, כשאני עוד לא קשור לחברים, זה עוד לפני השיעור, נגיד שעה לפני השיעור, ורק דואג איך לצאת מעצמי ולהתכלל בשיעור, בדברי בעל הסולם ורב"ש שאנחנו בדרך כלל קוראים.
ואני חושב איך אני מכין את עצמי כדי להסביר, כדי להרשים את כולם בדברים הגבוהים האלו שהם כתבו לנו. ולא אכפת לי באיזה מצב אני נמצא, לא חשוב לי. אני חושב שאתם לא מרגישים עליי שעברתי כל מיני מצבים, את הבריאות שלי ומה קורה לי במשפחה שלי, באיזה קבוצות וכן הלאה. אין דבר כזה. אין.
אנחנו מתעלים מעל כל הדברים האלה לדרגה שעליה מדובר בשיעור, ורק בזה אני נכלל. כאילו העולם הזה לא נמצא, אין העולם הזה, רק מה שמדובר בפסוקים האלו. כך צריך להיות היחס לשיעור.
שאלה: כתוב כאן שאם הוא מבקש עבור עצמו הוא יוצא מהחברה, הוא יוצא מהכלל, אם הוא מבקש על נפשו, ובזה להפך הוא מביא לחורבן הנשמה. במה נבדלת הנשמה הפרטית מהנשמה הכללית של העשירייה?
הנשמה הפרטית נקראת אותו חלק מהפרצוף שאדם היה צריך להשלים ולא משלים. ולכן אם אדם נמצא בחלק שלו ולא משלים את עצמו לפרצוף, בזה הוא הורס את עצמו, וגם מפריע לאחרים להגיע לנשמה אחת, ואז זה נופל עליו כהכבדה גדולה מאוד ותוספת שלילית. נשמה פרטית נקראת אותו רצון שהיית מוסיף לחיסרון הכללי לבורא, ואם אתה לא מוסיף אז אתה משמיד אותו. זו בעיה גדולה, כדאי להיזהר מזה.
שאלה: איך אנחנו יכולים להתפלל בלי ללכת נגד הפעולות של הבורא?
מה הבעיה? אפילו שתלך נגד פעולות הבורא, אז מה? זה נקרא "נצחוני בניי". הבורא רוצה שאתה תקבל, ואתה רוצה להשפיע לו. אתה לא רוצה לקבל, זה נקרא שאתה דוחה, על זה כתוב שהצמצום הזה הוא חמור שבחמורות. אבל אני לא רוצה לקבל, אני רוצה להידמות לו. אולי אתם צריכים לשמוע את חלק א' מתע"ס.
קריין: קטע מספר 3 מתוך רב"ש מאמר "ברח דודי".
"כשהוא מעורר רחמים על עצמו, נמצא שעוסק אז בחינת קבלה לעצמו. וכל כמה שהוא מרבה בתפילה, לא די שלא מכין כלי דהשואה, אלא אדרבא, שנצוצי קבלה מתרקמים אצלו.
נמצא שהוא הולך בדרך הפוך, היינו שהוא צריך להכין כלי דהשפעה, אך הוא הכין כלי דקבלה. ו"הדבק במדותיו" הוא דווקא "מה הוא רחום אף אתה רחום".
לכן כשהוא מתפלל עבור הכלל, נמצא שעל ידי התפילה הזו, הוא עוסק בבחינת השפעה. וכל כמה שהוא מתפלל, בשיעור כזה הוא מרקם כלי דהשפעה, שיכול להתגלות על זה אור דהשפעה."
(הרב"ש. 217. "ברח דודי")
שאלה: מהן הפעולות המקדימות שצריכות להיות לפני תפילת רבים, או שתמיד אני יכול להפעיל תפילת רבים בכל מצב?
הפעולות המקדימות לתפילת רבים, שאתה משתדל להרגיש חסרונות של הרבים. רבים הכוונה היא העשירייה או בכלל רבים שזה כל האנושות?
תלמיד: לא, על העשירייה אנחנו מדברים.
אם העשירייה אז אתה צריך לחשוב, אתה צריך להתכלל, אתה צריך להשתדל להיכנס לתוך החברים, להרגיש את הנטיות, את החסרונות שלהם, זה נקרא דיבור החברים, ואז מתוך זה כמה שאתה תומך בזה, כמה שאתה רוצה להיות המוביל אותם, המושך אותם, בזה שאתה מוכן עם העביות שלך, עם הזכות שלך, עם כל הפעולות אפילו המכאניות בעולם הזה לעזור להם, זה בעצם העבודה שלנו. אבל ודאי שאתה מראש צריך להכין את החסרונות, אחרת איך אתה תעבוד בשבילם, מה תעשה? אתה צריך להרגיש מה הם צריכים, מה כדאי שתשיג בשבילם.
תלמיד: זאת אומרת לא כשאני נזכר עכשיו שיש מטרה, עבודה רוחנית, אני מתחיל מיד לבקש עבורם בצורה מלאכותית?
מה תבקש?
תלמיד: לא יודע, המקובלים אמרו שצריך לבקש, אני מבקש.
לא, אבל מה תבקש?
תלמיד: שתהיה להם רוחניות, שיהיה להם קשר עם הבורא, שיהיה להם חיבור.
ומה תשיג בזה? אתה צריך יותר להיות מרוכז. אתה דווקא מראה בזה זלזול גם בעשירייה וגם בבורא. הפעולה הרוחנית היא צריכה להיות שלמה, לפי הדרגה שלך, אבל שלמה, אז אתה צריך לדעת מה כדאי לבקש, למי לפנות, עם איזה חסרונות, איך אתה צריך להיות מחובר אליהם ואיך אתה צריך להיות מחובר לבורא וכן הלאה. זאת אומרת, יש כאן עבודת הכנה גדולה.
תלמיד: זאת אומרת, ה"כאילו" שדיברנו עליו בתחילת השיעור זה לא שאני סתם ישר קופץ עכשיו על תפילת רבים ורק כאילו אני מתפלל עליהם, אלא יש פה "כאילו" אחר?
כן.
תלמיד: אז מה זה האחר הזה, מהי עבודת ההכנה?
שאתה מברר מה דרוש לחברים, במה אתה צריך לתמוך בהם, מה חסר להם, מה חסר להם זאת אומרת מה הבורא רוצה מהם, באיזו צורה הוא רוצה לראות אותם וכן הלאה. זאת אומרת, אתה צריך לבנות את כל המצב הזה שעליו אתה מבקש שיתייצב.
תלמיד: זאת אומרת, יש פה איזשהו מצב ממש, שאני צריך לעצור ולחשוב על זה, זה לא "נזכרתי ויאללה קדימה תפילת רבים"?
לא, ודאי שלא. זו בעצם העבודה העיקרית שלנו לפני השיעור, וזה לוקח זמן. במה אני משתתף, במה אני דוחף קדימה את כל העשירייה, במה אני מושך אותם, במה אני פונה לבורא עבורם וכן הלאה. יש כאן הרבה סוגי ההתקשרות גם לבורא וגם אליהם, ומתוך החיסרון שלהם ושל הבורא ומהחיסרון שלי "תעשה רצונך כרצונו" וכן הלאה.
תלמיד: ואיך אני עושה את העבודה הזאת באמצע היום?
"הכול במחשבה יתבררו", אין לי מה להוסיף. פשוט תחשוב על זה, יש לך את כל הנתונים ואתה תוכל להרכיב את היחס הנכון, להיות בצורה הנכונה בין הבורא לעשירייה. או שאתה לפני העשירייה מושך אותם לבורא, או שאתה אחרי העשירייה דוחף אותם לבורא, או שאתה פונה לבורא ומבקש עבור כל העשירייה.
תלמיד: אז אני יכול תפילת רבים להפעיל גם כשאני קטן ודוחף אותם וגם כשאני גדול ומושך אותם?
רב"ש כך מסביר לנו, שדווקא הקטן כאן בעשירייה הוא יכול להיות כגדול. דוגמה יש לנו מהחיים, עד כמה שתינוק שנולד הוא משנה את כל חיי המשפחה, ממש מה שהיה קודם לא שווה להיום, היום יש לנו תינוק בבית ואז הכול מסתובב לידו, סביבו.
תלמיד: אז מה העבודה בתפילת רבים בזמן שאני קטן מהעשירייה, ועבודה בתפילת רבים בזמן שאני גדול בעשירייה?
בזה שאתה נכלל איתם, אתה מחייב אותם גם לעבוד עליך כמו על התינוק. עד כמה שאתה פונה לבורא כקטן, הבורא מתייחס אליך בצורה יותר חשובה מהם, כי כל העולם הוא מתקדם רק על ידי התינוקות, הדור הצעיר. דווקא כתוב על זה הרבה.
תלמיד: מה אני מבקש עבורם כשאני קטן מהם?
אתה מבקש להצטרף אליהם כדי להשפיע לבורא, אתה מבקש לעזור להם כמה שאפשר לגדול יותר אבל כדי להשתתף בהם, כדי לקדם אותם לגישה לבורא. ככה זה.
שאלה: יש חיבור מסוים בעשירייה ותפילת רבים, אבל יש איזה חלק בי שממשיך להתנגד, להתעקש ולאחוז בטבע הישן, מה אני לא עושה מספיק טוב, איזה עבודה לא מסיים, מה אני צריך להוסיף?
זה שתמיד יישאר מהטבע שלך משהו שאתה לא יכול להתגבר עליו ולכוון לחיבור עם העשירייה ודרך זה לחיבור עם הבורא, תמיד יהיה ככה. זה נקרא האחוריים של הפרצוף הרוחני, שעל זה צריכים לעשות צמצום, לא להשתמש בזה, ואז זה לא יפריע לך בשימוש עם החלק היותר מתקדם והמתוקן, וזה תמיד יהיה ככה עד גמר התיקון. ולפני גמר התיקון דווקא מתגלים כל אותם החלקים שלא מסוגלים לתקן אותם במשך התהליך, ואז הם בונים בהכבדת הלב הפרעות מאוד גדולות לתיקונים האחרונים לפני התיקון הכללי הגדול האחרון, וכך אנחנו צריכים להתקדם.
"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", מתגלים רצונות יותר גדולים כל פעם, אבל אנחנו צריכים להאמין שכל מה שמתגלה זה מתגלה לפי האמצעים שישנם לפנינו, ואם אנחנו נשתמש נכון בכל דבר שקיבלנו, אין בעיה אנחנו תמיד יכולים להתגבר על כול ההפרעות האלה ודווקא לראות בהם את קרש הקפיצה וכך לעלות למדרגה הבאה.
שאלה: בתפילת רבים עלינו לכלול את כל הבריאה, אני מרגיש איזה יראה שעוצרת אותי שבזמן זה קורה כל מיני דברים גדלות, קשים בעולם והם מוסתרים עם האמת. איך אנחנו כוללים גם את העולם החיצון בתוך התפילה הזאת?
אנחנו צריכים כן לחשוב על עולם החיצון כי בסופו של דבר אנחנו קיבלנו יחס מיוחד לבורא כדי להיות המעבר בין הבורא לכל העולם, לכל האנושות, לכל הנשמות האלה, שאין בהם בינתיים נקודה שבלב ולכן הם לא נמשכים לתיקונים. אז אנחנו צריכים לשמוע על זה, לחשוב על זה, אנחנו נמצאים ביניהם. אבל בעצם עכשיו בינתיים אנחנו צריכים לבנות את עצמנו, וכשנבנה את עצמנו אז נוכל גם להתערבב איתם ולעשות עבודה יחד.
זה דומה לזה כמו שאנחנו גדלים, אנחנו גדלים כתינוקות, כילדים, כבחורים, אבל כשאנחנו כבר גומרים את שנות ההתכללות האלה בעולם הגדולים ונעשים בעצמנו גדולים, נגיד מגיל 20, 25, אז אנחנו נכללים בעולם ואז אנחנו משתתפים עם כולם. אותו דבר כאן, עכשיו אנחנו נמצאים עדיין בשנות הפעוטות מה שנקרא הגדילה שלנו, בנערות, וכשאנחנו נרכוש כלים דהשפעה נוכל להיות בקטנות בכלים דהשפעה, אז כדי להגיע מקטנות לגדלות אנחנו נצטרך להיות מחוברים לאח"פ, לכל העולם, ואז אנחנו נצטרך לעבוד איתם.
בינתיים אנחנו רק צריכים להשתדל לגשת לפיזור החומר ביניהם, ככה זה לוקח זמן עד שהם יתכללו מזה וקצת ישמעו על זה, ירצו או לא ירצו לקבל אבל זה ישפיע עליהם.
שאלה: מה הכוונה בטקסט שכתוב, להתפלל לבד בזמן העבודה?
יש מצבים שאנחנו יכולים לדבר על התפילה המשותפת שלנו, שאנחנו נמצאים ביחד בחיבור בינינו. ואת זה נעשה במיוחד בזמן הכנס, נקווה שהמארגנים מכינים לנו כאלה פעולות של "תפילה בציבור" מה שנקרא. ויש כאלו מצבים שאנחנו יכולים לעשות את זה בעשירייה. ויש כאלה שאדם בעצמו מתפלל עבור האחרים.
אבל אם הוא לבד זה לא נקרא שהוא מתפלל עבור עצמו, אלא תמיד עבור המערכת, תמיד לפחות על עשר הספירות, לא יותר ולא פחות. אם מדובר על לא פחות, אז זה מובן, כי הוא לא פונה לבורא ולא עושה בזה כלום, אלא אפילו הפוך, הוא מזיק לעצמו. אם יותר, אז אין יותר, כל היתר שיוצא ממסגרת העשר בכל זאת נכלל בעשרה, אין יותר מעשרה.
שאלה: לגבי מה שאמרת, או שאני עומד לפני העשירייה או שאני מאחורה דוחף אותם לבורא. איך אני צריך לסדר נכון את הכוונה לפני כל פעולה שאני עושה בזה שאני צריך לקחת בחשבון שאני צריך להתבטל בפני מרכז העשירייה וגם לעמוד כאילו לפניהם, האם זה משהו שקורה דבר אחרי דבר?
זה יתברר לפי החומר שלמדת, ועכשיו אתה תקרא ותשמע אותו שוב ואז תוכל לסדר את זה יפה. אני לא יכול להסביר את זה, אתה רואה כמה שאתה מבין ושמעת, בפנים זה עוד לא מסודר, לכן אתה צריך לסדר זאת בעצמך.
שאלה: איך אנחנו יכולים להפעיל תפילת רבים בלי להפעיל את כלי הקבלה שלנו ובלי לקבל איזה שכר?
זה שאתה מודע לזה שאתה לא יכול לעבוד בלי שכר זה כבר טוב. השאלה היא רק, עד כמה השכר הזה יהיה קשור לגשמיות שלך או לרוחניות שלך, עד כמה הוא קשור רק אליך או לקבוצה, עד כמה אתה תבין יותר, תרגיש יותר שהעתיד שלך נמצא בתוך הקבוצה ואתה לא יכול לראות את העתיד הרוחני שלך בניתוק מהעשירייה שלך, וכן הלאה. על זה אנחנו צריכים יותר לדבר, יותר לחשוב ולהרגיש שאני נמצא כפריט אחד בתוך העשירייה, שהעשירייה זו הנשמה שלי, וכך להתקדם.
שאלה: האם יש הבדל בין תפילה לבין הכנה לתפילה?
הכנה לתפילה זה גם חלק מהתפילה, זה נקרא "תפילה לפני תפילה", שגם הכנה לתפילה צריכה להיות בקשר עם העשירייה ועם הבורא. אלא יש הבדל בזה, שבכל זאת הכנה, זו עדיין לא בקשה למה שאנחנו רוצים להגיע, אלא בקשה על המבנה שאנחנו צריכים לקבל בינינו של עשר ספירות, של העשירייה, כדי שמתוכה אנחנו כבר נפעיל את החיסרון שלנו. זה נקרא תפילה לפני תפילה ותפילה עצמה.
שאלה: מה זה אומר שאני מבין שאני פוגע בנשמה שלי? מה זה המושג הזה, למי אני מזיק, לעצמי, לעשירייה?
זה שאתה מזלזל בעבודה שלך בעשירייה אתה גורם רע לכל העשירייה ואפילו לכל העולם, ובהתאם לזה אתה לא מתקדם, אתה עוצר אותם ובהתאם לזה אתה מגיע לעונש. עונש, זאת אומרת שאתה מזמין על עצמך כוחות שהם חייבים להשפיע עליך כדי לישר אותך נכון.
לכן שאנחנו נמצאים בעשירייה אנחנו צריכים טוב טוב לדאוג, האם אני מכוון נכון לעזרה שלהם או לא. ולוקח הרבה זמן עד שאני מגיע במאמצים שלי להבנה, להכרה שאני כן חייב לעזור להם ולדאוג להם, וזה ולפני שאני חושב על עצמי ודואג לעצמי.
אני אומר לכם את זה מתוך הניסיון שלי, אני זוכר עד כמה לא יכולתי ולא תיארתי לעצמי שאני צריך לדאוג לעשירייה, קודם שאני דואג לעצמי. לא יכולתי. לא קלטתי את זה. ולקח הרבה שנים עד שזה בכל זאת נעשה מורגש בלב שאני חייב לדאוג לעשירייה, לקבוצה, לכלי העולמי ולא לעצמי, ומזה כבר התחלתי להתקדם.
תלמיד: האם קורה כך, שכמה שאנחנו יותר מבוגרים, גדולים ברוחניות, אנחנו יכולים להזיק יותר לנשמתנו?
נגיד שכן. אנחנו עוד נדבר על זה. לא צריכים לחשוב על זה, אלא צריכים לחשוב לכיוון הטוב, איך להתקדם להשפעה, איך להתקדם לחיבור ולא לצורה ההפוכה. מזה שאנחנו מפחדים להיזהר ולא לגרום רע, מזה אנחנו לא נתקדם.
שאלה: איזו צורה לתת לתפילה שלנו בעשירייה כדי להגיע להודיה?
את זה אתם צריכים לברר ביניכם. אתם צריכים לייצב את התפילה בדיבורים ביניכם, אי אפשר אחרת.
שאלה: אם התפילה מגיעה מתוך הודיה, שאני רואה את העשירייה שלי, את כל החברים, את כל החברים בפתח תקווה, את כל החברים על המסכים, ואני מודה לכל אחד מהם על זה שהם משנים את החיים שלי, ואני מתפלל שיהיה הכול טוב ושיהיה לכל אחד עזרה שהוא יוכל לעסוק בחכמת הקבלה ושיצליחו בכול. האם זאת תפילת רבים?
טוב להודות כך לבורא על זה שהביא אותך למצב הטוב ומלווה אותך נכון. זה טוב מאוד, כדאי לפתח את ההרגשה הזאת ופנייה כזאת לבורא.
קריין: קטע מספר 4 מתוך "נועם אלימלך". ליקוטי שושנה.
"האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חבירו, שלעצמו אין יכול לפעול כל כך, שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, אבל על חבירו הוא נענה מהרה. וכל אחד יש לו להתפלל בעד חבירו ונמצא זה פועל לזה חפצו וזה לזה, עד שכולם נענים."
("נועם אלימלך". ליקוטי שושנה)
אני לא יכול להציל את עצמי מהמצב האגואיסטי שלי למצב הרוחני, אלא במידה שאני דואג לחברים, במידה הזאת אני מעורר אותם והם דואגים לי וככה "איש את רעהו, יעזרו"2, רק בצורה כזאת אנחנו יכולים לצאת מהאגו שלנו לעל מנת להשפיע. במיוחד מדובר על הדור האחרון, במצב שלנו, שאנחנו נמצאים בתקופה ההיסטורית הזאת, שסך הכול אנחנו מגיעים לתיקון הכללי.
שאלה: מה הן הפעולות הנכונות כדי להיות בגמישות רוחנית?
כל הזמן להתכלל עם החברים.
שאלה: איך אפשר לדעת עבור מה להעביר מ"ן? איפה למצוא חיסרון אמיתי?
חיסרון אמיתי זה שאתה דואג לעשירייה לעלות את המ"ן שלהם לבורא כדי לגרום לו בזה נחת רוח, שמבקשים ממנו שיעזור לעשות מאיתנו פרצוף שיוכל להשפיע לו נחת רוח.
שאלה: כדי לדעת מה החיסרון הרוחני של החברים שלי, האם אני יכול לפנות אליהם אישית, כלומר, לברר את זה בתוך הקבוצה בפנייה כלפי החברים או שאני צריך עם עצמי לבדוק את זה?
אתם צריכים לדבר על זה ביניכם, מה החיסרון של העשירייה, ואז יהיה מובן לכולם על מה כל אחד צריך להתפלל ועל מה אתם יכולים להתפלל יחד לבורא. אתם יכולים על זה לדבר ביניכם, בין החברים אפשר לדבר על הכול, כי כולם צריכים לתאר את עצמם, שנמצאים בלב אחד.
קריין: קטע מספר 5 מתוך מאמר "תפלת רבים" של רב"ש.
"אם יש לו כח לבקש תפלה כזאת, אז בטח יהיה לו מבחן אמיתי, אם הוא מסכים לתפלה כזו. אבל אם הוא יודע, שמה שהוא אומר, הוא רק משפה ולחוץ, ומה הוא יכול לעשות, בזמן שהוא רואה, שהגוף לא מסכים לתפלה כזו, שתהיה ממש השפעה נקיה בלי תערובות מבחינת קבלה.
יש רק עצה הידועה, היינו, שיתפלל לה', ויאמין למעלה מהדעת, שה' יכול לעזור לו, ולהכלל כולו."
זאת אומרת, אסור לנו לעזוב את עניין התפילה כי זה האמצעי היחידי שעל ידו אנחנו יכולים לשנות את עצמנו, את הכלי הכללי, את העולם כולו ואת המציאות כולה. אלא סך הכול זו פניה לבורא כמקור לכל דבר, שרק ממנו יכולים להיות שינויים. ולכן אסור לנו לעזוב עניין התפילה, כמו שכתוב, "הלוואי שיתפלל כל היום", ולכן לזה אנחנו צריכים לדאוג, שכל הזמן יהיה בנו כמה שיותר חיסרון יותר ויותר חד, מבורר, מכוון נכון, ולפי זה אנחנו נתקדם.
זה נמצא בידינו, אנחנו יכולים לכוון את עצמנו. זה כמו ההגה כשאנחנו נוסעים באוטו, הכול תלוי בנו, אנחנו מכוונים את הבורא. זה נקרא "נצחוני בניי", שאנחנו כן יכולים להשתמש בכוח שלו. רק אם אנחנו רוצים להתקדם וכל פעם בוחרים להתקדמות שלנו כיוון כמה שיותר לקראת הבורא שהוא מטרתנו, אז בהתאם לזה, אין בעיה, אנחנו נתקדם מהר ונכון למטרה, ויום יום נראה את ההתקדמות שלנו.
שאלה: האם בכל פעם שאנחנו נזכרים בחברים, ומבקשים עליהם, ומודים על הכלי, על המורה הגדול שיש לנו ולכל האנושות, צריכה להיות בנו ההחלטיות הזאת, ההבנה הזאת שהבורא כבר מכין לנו את הכול כדי שנוכל להתקרב ולהתחבר והתפילה שלנו תהיה באמת חזקה?
זה נכון, אבל אנחנו צריכים בכל זאת להגיד שהכול תלוי בנו ובתפילה שלנו. ואם אנחנו מפעילים את החיסרון שלנו לפני שהבורא עושה את הפעולה שלו עלינו, אנחנו צריכים כך לקבל, שמה שאנחנו משתדלים בינינו לתאר כמטרה ולתאר לעצמנו כתפילה, כפנייה לבורא, זה אנחנו עושים.
אחרי זה אנחנו יכולים "זה לא אנחנו עושים, זה הבורא סידר לנו את זה. הוא עובד אחרי הקלעים, והוא מסדר לנו את הכול". אבל בעניין התפילה, בעניין העלאת מ"ן אנחנו צריכים להגיד "אם אין אני לי מי לי", וכך לבקש.
שאלה: הגוף לא מסכים, אז השאלה היא אם זה סימן שהעבודה נכונה.
כן. אם הגוף לא מסכים זה סימן שאני עובד נכון. זה לא הכול, יש עוד סימנים, אבל זה אחד מהסימנים העיקריים.
שאלה: הגוף לא מסכים ואתה לא יכול, לא מסוגל לבקש עבור החברים, יש הכבדת הלב. אחרי זה אתה בכל זאת מתגבר ומבקש, נכלל בחברים. וכאן הבעיה שאתה מתחיל להרגיש, "איזה גיבור אני שהתגברתי על עצמי וכמה טוב לי עכשיו". מה לעשות עם זה שהגוף מסכים פתאום?
ישנה בעיה. זאת קליפה. סימן שאתה לא מספיק משתוקק למטרה, אלא אתה נעצר ליהנות מהעצירה בדרך. ואז עליך לעשות כאן חשבון נפש, לְמה אתה נמשך, איפה כוחות ההתקדמות שלך וכן הלאה.
שאלה: אם אני פתאום מגלה שאני רוצה שהעשירייה תהיה מחוברת, שכל העשיריות יהיו מחוברות, שהעולם יצטרף לזה, שהוא יקבל אור מהבורא, מה זה הרצון הזה? איך להתייחס אליו נכון?
זה רצון שאתה מקבל מהבורא ואתה צריך להודות לו, לבורא שיש לך רצון כזה. אסור לך ליהנות מהרצון הזה בעצמו, למרות שזה רצון טוב, אלא אתה חייב לממש אותו. האם אתה עושה משהו כדי שזה יתממש, כדי שבאמת כך יהיה? גם בעשירייה, גם ב"בני ברוך" כולו וגם בכל העולם כולו. לכן אתה רק צריך לראות מזה איך אתה פועל שזה יתממש.
שאלה: מצד אחד אנחנו שומעים שהתפילה המועילה ביותר היא מלב שבור, ועכשיו שמעתי שצריך להתפלל מתוך שמחה. צריך להיות פה אולי סדר?
אין שום בעיה. אתה צריך להיות שמח מזה שהלב שלך שבור. "אין שלם מלב שבור". דווקא שמחה גדולה שליבי שבור.
קריין: קטע מספר 6. גם כן מתוך מאמר "תפילת רבים" של רב"ש.
"אם יש כמה אנשים בהכלל, שהם יכולים להגיע להמטרה, שהיא דביקות בה', ושיהיה מזה יותר נחת רוח לה', מכפי שהוא בעצמו זכה להתקרבות ה', הוא מוותר על עצמו, אלא הוא רוצה, שה' יעזור להם, משום שמזה תצמח נחת רוח למעלה יותר מכפי שיהיה מעבודתו. ומשום זה הוא מתפלל עבור הכלל, היינו שה' יעזור להכלל כולו, ויתן לו הרגשה זו, היינו, שיהיה לו סיפוק מזה שהוא יכול להשפיע לה', שתהיה לו נחת רוח.
והיות שבכל דבר צריך להיות אתערותא דלתתא, לכן הוא נותן את האתערותא דלתתא. והאתערותא דלעילא יקבלו אחרים, היינו למי שהקב"ה יודע, שיהיה מזה יותר תועלת לה'."
(הרב"ש. מאמר 15 "תפלת רבים" 1986)
שאלה: למדנו שאין שמחה יותר מלב שבור. מה מאפיין לב שבור?
שהוא שבור. שאין לו שום תקווה להצליח בכלום, אלא רק בזה שהוא מאבד את עצמו בתוך העשירייה ובתוך הבורא. זה נקרא "לב שבור". כשהלב האגואיסטי הזה נשבר מכל מיני המאמצים שלו להגיע בעצמו למשהו לפי השכל שלו, אז הוא נשבר ומוכן להכול, ללכת לפי מה שמכתיבים לו מקובלים, ובלב השבור הזה הוא מגיע למטרה.
שאלה: האם תפילה לבורא שיעזור לחברים מעל לדעת, זו התפילה נכונה? ומה זה בכלל תפילה למעלה מהדעת?
למה זה צריך להיות למעלה מהדעת?
שאלה: לשמוח בלב שבור זה נקרא לשמוח בהכרת הרע?
אם האגו שלי מתגלה ואני מרגיש שזה האגו שלי שמפריע לי ועומד בדרך, אני צריך לשמוח שאם אני מתעלה מעליו אני מגיע למצב רוחני מתקדם. רק בצורה כזאת אנחנו עולים למעלה.
שאלה: האם יש מקום בעשירייה לתאר את המצב שכבר קיימת תפילת רבים ומה שאנחנו צריכים לעשות זה רק לגלות את המצב המושלם הזה?
לא, אנחנו צריכים לייצב את המצב הזה מאפס, אפילו מצורה שלילית.
שאלה: כתוב, "והאתערותא דלעילא יקבלו אחרים, היינו למי שהקב"ה יודע, שיהיה מזה יותר תועלת לה'", האם אני סולל את הדרך בעשירייה כדי שהחברים יעשו נחת רוח לבורא?
אני לא רוצה לדבר על זה כי אתה תתבלבל. תחשוב בינתיים ואחר כך זה יתייצב איכשהו או אולי תשכח מזה. יצא לך מזה בלבול, איך אני משפיע לקבוצה שהבורא ייהנה מאחרים ואני לא, וכן הלאה? אנחנו צריכים להשתדל בינתיים לבצע פעולות כמה שיותר קצרות, ענייניות.
שאלה: האם אפשר לעורר את הטעם כלפי התפילה מתוך הלב על ידי העשירייה או שאני פשוט מתפלל?
אני שומע עכשיו הרבה שאלות והן נובעות מתוך זה שאתם שואלים, אבל אין אחרי השאלות האלה מעשים. השאלות לא יוצאות, לא נולדות מתוך המעשים, שאתם ניסיתם ולא הצלחתם וגיליתם משהו שלא בסדר. אלא הכול קצת תיאורטי, לכן אני לא יכול לענות עליהן, אני לא יכול לענות. אתם צריכים יותר ויותר לממש את מה שכתוב בפסוקים האלה, ואז אם יהיו שאלות נתקדם. בינתיים אני רואה שאתם עוד ממש צריכים לעבוד בזה.
שאלה: מה המשמעות של לב שבור ברוחניות?
לב שבור נקרא שאני משתדל להגיע לרוחניות וחשבתי שאני בכל זאת מסוגל באילו מאמצים שלי. אומנם קראתי ושמעתי שהכול מושג בכוח התפילה, אבל גם בכוח התפילה שלי אני רואה שאני לא מסוגל, וגם יחד עם העשירייה שלי שניסינו להתחבר וגם פנינו לבורא כולנו יחד גם לא הגענו לשום תוצאה, היינו לכוח השפעה שיתגלה בינינו שזה נקרא "גילוי הבורא לנברא".
ואז אנחנו מגיעים למצב שהלב שלנו, היינו הרצונות שלנו, הנקודות שלנו מתחברות, אבל מתחברות בצורה שלילית. ואז מתוך הלב השבור שמורכב מכל האכזבות, המאמצים והמצבים המרים שלנו אנחנו צועקים מתוך זה שאנחנו רוצים להגיע לפעולת השפעה נקייה, אז באמת החיסרון שלנו, הוא חיסרון נכון להשפעה, כי אנחנו רואים שבאמת אנחנו לא רוצים שום דבר, לא לעצמנו בכל מיני מצבים ולא לאחרים.
בקיצור, לב שבור לגמרי מגלה את המצב האמיתי: א. שהוא לא מסוגל לעשות שום פעולה על מנת להשפיע. ב. שרק על מנת להשפיע הוא רוצה לעבוד. ג. שרק הבורא, הכוח עליון שאין בנו בכלל שום דבר ממנו יכול לעזור לנו, ואם לא יעזור לנו, אז טוב לנו "מותי מחיי". אנחנו מסכימים לוותר על כול החיים שלנו, על כול הקיום שלנו, אם לא משיגים מצב הרוחני היינו, מצב השפעה אמיתי זה לזה ולבורא.
זה נקרא "אין שלם מלב שבור", זאת התפילה האמיתית, ואז מקבלים את הגילוי הבורא, כוח השפעה בנו וכך מתחילים להתקדם. ובכל מצב ומצב בסולם המדרגות, אנחנו צריכים להגיע למצב הזה, רק ודאי שבתנאים בהתאם לאותה המדרגה וכך להתקדם, כך לעלות.
קריין: קטע מספר 7 מתוך מאמר של רב"ש.
"אנו מבקשים שה' יתן לנו את הכח, שאנו נוכל לעשות את כל מעשינו בשבילך, היינו לתועלת ה'. אם לא, היינו אם אין אתה תעזור לנו, אז יהיו כל מעשינו רק לתועלת עצמנו. וזהו הפירוש, אם לא, כלומר, שאם אין תעזור לנו, תהיו כל מעשינו רק למעננו, לתועלת עצמינו, כי אין לנו כח התגברות על הרצון לקבל שלנו. לכן תעזור לנו, שנוכל לעבוד בשבילך. לכן אתה מוכרח לעזור לנו. וזה נקרא, עשה למענך, היינו שתעשה עשיה זו, שתיתן לנו את הכח של רצון להשפיע. אחרת, היינו, אם לא, אנחנו אבודים. זאת אומרת, שאנחנו נשאר ברצון לקבל לתועלת עצמנו.
(הרב"ש. מאמר 5 "מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה" 1991)
אנחנו במשך הזמן שלומדים ורוצים להיכנס לרוחניות, אנחנו עושים מאמצים, חושבים יותר ללמוד, יותר לעשות כל מיני פעולות. אנחנו צריכים להבין שכל מה שאנחנו מתארים לעצמנו שיכול להועיל לנו ברוחניות, את כל זה אנחנו צריכים להפוך לתפילה. אנחנו צריכים ברצון שלנו לחייב את הבורא שיעזור. ולא שהוא לא רוצה, אלא אם אנחנו מגיעים למצב שכן מקבלים עזרה מלמעלה, סימן שאנחנו הגענו למצב של חיסרון אמיתי, ואז הוא משפיע לנו. ואם לא יהיה לנו חסרון אמיתי, הוא לא עוזר ובצדק, הוא לא יכול לעשות את זה. לכן כל מיני פעולות שאנחנו חושבים עליהן שיכולות לעזור לנו, הן צריכות להיות מכוונות רק דרך החיבור שלנו לתפילה לבורא.
שאלה: מורגש שבסדנאות יש לנו ממש הזדמנות לממש את מה שאמרת. איך אנחנו יכולים לעשות משהו בסדנאות שבאמת ייקח אותנו למדרגה הזאת, לשלב הזה?
סדנה. אז עכשיו אנחנו נעשה סדנה כדי לברר בינינו, איך אנחנו בכל זאת מגיעים למה שכתוב, למה שעכשיו קראת. תקרא שוב ואחר כך נעשה סדנה.
קריין: שוב קטע מספר 7.
"אנו מבקשים שה' יתן לנו את הכח, שאנו נוכל לעשות את כל מעשינו בשבילך, היינו לתועלת ה'. אם לא, היינו אם אין אתה תעזור לנו, אז יהיו כל מעשינו רק לתועלת עצמנו. וזהו הפירוש, אם לא, כלומר, שאם אין תעזור לנו, תהיו כל מעשינו רק למעננו, לתועלת עצמינו, כי אין לנו כח התגברות על הרצון לקבל שלנו. לכן תעזור לנו, שנוכל לעבוד בשבילך. לכן אתה מוכרח לעזור לנו. וזה נקרא, עשה למענך, היינו שתעשה עשיה זו, שתיתן לנו את הכח של רצון להשפיע. אחרת, היינו, אם לא, אנחנו אבודים. זאת אומרת, שאנחנו נשאר ברצון לקבל לתועלת עצמנו.
(הרב"ש. מאמר 5 "מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה" 1991)
סדנה
איך אנחנו מממשים את מה שקראנו בציטוט?
*
בואו אנחנו נחשוב, איזה שינויים אנחנו רוצים שיהיו בכנס. תדברו ביניכם, מה אתם רוצים שיהיה בכנס. במה אנחנו צריכים לעשות אותו מיוחד, לאור אותם הפסוקים, אותם החומרים שאנחנו עכשיו עוברים. אחרי שאנחנו עוברים את כל זה, איזה סדר, איזו תכנית צריכה להיות בכנס? דברו על זה, ואחר כך בעוד חמש דקות נגיד, תוכלו לשאול, או לדבר.
*
תכתבו בבקשה לאימייל boardworldkli@gmail.com מה אתם ממליצים לעשות בכנס, איך לארגן את הכנס, בהתאם למה שאתם היום למדתם מהשיעור.
*
קריין: קטע מס' 8, מתוך אגרת נ"ב של בעל הסולם.
""עוד הם מדברים ואני אשמע", כלומר, ששיעור השמיעה של הקב"ה, תלוי ממש בשיעור הגעגועים המתגלים בדיבורי התפילה; ובהרגיש האדם געגועים יתרים, ידע בשעת מעשה, שהשי"ת שומע אליו ביותר. ומובן מעצמו, שביודע את זה, נמצא מתחזק ביותר בשפיכת לבו, כי אין לך זכות גדולה מזו. אשר מלכו של עולם מטה אוזן קשבת אליו, ודומה בערך, למה שאמרו חז"ל: "הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים", כי בתאותו של השי"ת להאדם שיתקרב אצלו, נתעורר כח וגעגועים גדולים בהאדם לתאוב להשי"ת, כי "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". ונמצא ממש שדיבורי התפילה ושמיעת התפילה, עולים ובאים בקנה אחד, עד שיתקבצו לשיעור השלם וקונה הכל."
(בעל הסולם. אגרת נ"ב)
קריין: נקרא שוב, קטע מס' 8.
"עוד הם מדברים ואני אשמע", כלומר, ששיעור השמיעה של הקב"ה, תלוי ממש בשיעור הגעגועים המתגלים בדיבורי התפילה;" עד כמה הבורא שומע? עד כמה שאנחנו יכולים להפעיל את התפילה שלנו. אנחנו בזה פותחים את הקליטה שלו כלפינו, בגעגועים שלנו, עד כמה שרוצים להגיע לקשר. "ובהרגיש האדם געגועים יתרים, ידע בשעת מעשה, שהשי"ת שומע אליו ביותר. ומובן מעצמו, שביודע את זה, נמצא מתחזק ביותר בשפיכת לבו, כי אין לך זכות גדולה מזו. אשר מלכו של עולם מטה אוזן קשבת אליו, ודומה בערך, למה שאמרו חז"ל: "הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים", כי בתאותו של השי"ת להאדם שיתקרב אצלו, נתעורר כח וגעגועים גדולים בהאדם לתאוב להשי"ת, כי "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". ונמצא ממש שדיבורי התפילה ושמיעת התפילה, עולים ובאים בקנה אחד, עד שיתקבצו לשיעור השלם וקונה הכל."
(בעל הסולם. אגרת נ"ב)
שאלה: מחר יש לנו פעולה מיוחדת של ישיבת חברים יקרים מאירופה, והכנה מאוד גדולה וכוחות מאוד רבים מאחורי הפעולה. איך אנחנו יכולים להבטיח לעצמנו שנוכל לייצר את החיסרון השלם הזה? כל החברים, אנחנו מרגישים שאנחנו רוצים להגיע למקום הזה שבו הבורא יאחד אותנו. איך להגיע לחיסרון הזה?
גם על זה צריכים להתפלל לבורא, שזה נקרא שיהיה לנו "חיסרון ללא חיסרון", "תפילה לפני התפילה". יש על זה הרבה דברים. האם יש לנו שיעור כזה? [חשוב] שיהיה לנו שיעור על החיסרון הנכון, על התפילה הנכונה, על הפנייה לבורא שיסדר לנו את החיסרון הנכון. אנחנו צריכים לפתוח את הנושא הזה יותר ויותר. נקווה שהמארגנים יחשבו על זה ויעשו לנו.
שאלה: האם התפילה לבד תעזור, אם נשב כל היום ונתפלל מה יקרה, יתקדם משהו?
אבל אתה רואה שלפני שאנחנו מפעילים את התפילה, לפני שאנחנו מדברים, הבורא מכניס לנו את הרצונות האלו, המחשבות האלו והוא עושה את זה, זאת אומרת הוא עושה הכול לפנינו רק נראה לנו שאנחנו מוציאים מעצמנו את החסרונות ואנחנו מדברים בינינו ורוצים, מחפשים איך לפנות אליו.
את הכול הוא עושה מההתחלה ועד הסוף בצורה שאנחנו לא מבינים איך זה קורה, אבל הוא מחזיק את כל חומר הבריאה והוא מסובב אותו בסופו של דבר שאנחנו נעבור דרך כל המאורעות האלה, דרך כל האירועים האלו, דרך כל המצבים הללו, כדי בסופו של דבר להרגיש אותו להיות כמוהו.
ולכן בכל המצבים האלו אנחנו כאילו מבקשים, כאילו רוצים, כאילו עושים, אבל זה הוא עושה בנו את כל המצבים, כל הדברים, כל השאלות, כל הבקשות, התפילות האלה, הכול הבורא עושה. מה אנחנו צריכים? גם על זה להודות לו כי בסופו של דבר הכול בידיים שלו אבל, אנחנו כן עושים את כל הפעולות כדי לגלות אותו כי בזה אנחנו עושים נחת רוח לו.
תלמיד: מה זה אותן הפעולות? אתה אמרת, תפסיקו להיות כל כך ג'נטלמנים אחד עם השני, תפסיקו להיות נחמדים כל כך, אתם תשבו ותתפללו ומה יקרה בסוף? אני שואל את עצמי בכנס, מה, אנחנו נשב ועוד פעם נתפלל ועוד פעם ונעשה עשיריות ועוד פעם נעשה תפילה לבורא?
מה אתה ממליץ לעשות?
תלמיד: להרביץ אחד לשני, אתה כל פעם אמרת, תורידו את הכפפות, תפסיקו להיות ג'נטלמנים כבר, מספיק.
להוריד את הכפפות זה נקרא שאנחנו מדברים כמה שיותר בצורה עניינית ולא לעטוף את זה בכל מיני דברים שאין להם כל כך משמעות.
תלמיד: כשאתה אומר עניינית למה אתה מתכוון?
עניינית זאת אומרת בדיוק מה שמפריע לנו כדי להיות מכוונים לקשר בינינו ומהקשר בינינו לבורא, זה הכול, אז לבדוק את כול הדברים האלה.
תכתבו ל-boardworldkli, תכתבו לי שם מה שאתם רוצים בכל השפות, ניקח את זה בחשבון ואנחנו, יש לנו עוד זמן, אנחנו נכין את עצמנו לכנס שלא היה כמוהו, אתם כבר יכולים לראות עד כמה שאנחנו יותר ויותר צמודים ומבינים מה חייבים לעשות.
תלמיד: אתה מרוצה מההכנות שלנו לכנס, מהתוכנית, מהחומרים?
כן אבל אנחנו צריכים לגלות עוד כמה נושאים כאלו שחסרים לנו כדי לממש במקום, בזמן הכנס וגם לפני זה כבר להיות מוכנים, לממש את החיבור והפניה לבורא וגילוי הבורא בתוך החיבור בינינו. אתם שומעים? לממש חיבור בינינו שבו יתגלה הבורא, איך אנחנו מגיעים לזה בפועל? זהו. לשבור את כול הגבולות, להביא לחיבור את עצמנו כך שהכוח האחד שזה הבורא יוכל להתגלות לפחות במידה הראשונה שלו, אז אני אהיה מרוצה.
(סוף השיעור)