שיעור בוקר 28.04.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיחה על יחס נכון לשיעורים מוקלטים

תלמיד: בחלק הראשון של השיעור מהשעה 3:00 עד 4:00 צפינו בשיעור מוקלט ישן משנת 2003. הבנתי שגם אתה צפית עכשיו בחלק מהשיעור.

כן.

תלמיד: אתה יכול לשתף בהבחנות שלך, כשאתה צופה בשיעור מוקלט איך אתה מתרשם ממנו?

אני מתרשם שהקהל בכללותו מרגיש ומבין את המאמרים האלה, וכדאי לנו להמשיך כך לפתור אותם.

תלמיד: איך נכנסים לשמוע שיעור מוקלט בלב אחד?

זה תלוי בחיבור הלבבות, האם נוכל לחבר את הלבבות שיהיה לב אחד. זה לא פשוט, אבל כל פעם, ככל שמסוגלים להתקרב בלבבות עוד קצת ועוד קצת, כך נרגיש בזה דברים חדשים.

תלמיד: בשיעור חי, עכשיו שאתה כאן, יש איזו דריכות, יש התעוררות פנימית, מורגש משהו אחר כי זה חי.

כן.

תלמיד: בשיעור מוקלט זה אחרת, זה תלוי הרבה בהשתוקקות של האדם, בהכנה שלו, ברוח הכללית של החברה.

נכון.

תלמיד: איך מביאים לשיעור מוקלט את אותה הרגשה של שיעור חי כאילו אין הבדל?

כן, בהחלט משתדלים לפתוח את עצמנו בצורה כזאת שהלב יתפעל.

תלמיד: איך לגרום ללב להתפעל כשאני יושב בשיעור מוקלט, ולא בשיעור חי שבו כבר יש איזו התעוררות טבעית?

אני לא חושב שיש הבדל. זה תלוי באדם עד כמה הוא נמצא בחיסרון להתכלל בשיעור, אבל חוץ מזה אני לא מרגיש איזו בעיה.

תלמיד: יש מגוון חברים בכל העולם, יש חברים שמתפעלים מאוד מהשיעורים האלה בין אם הם נכחו בהם או לא, חדשים וותיקים, בעיניהם זה אוצר והם מקבלים הרבה חידושים.

לעומת זאת יש חברים שחושבים שזה חומר קצת ישן ואפשר לעשות דברים אחרת בשיעור. איך אתה מתייחס לשיעור מוקלט?

בשבילי זה אותו דבר. אני שומע את הקול של הרב"ש ואני מכיר את הזרימה שלו בשיעור ואז אני נמצא יחד עם השיעור, עם השאלות שלו, עם התשובות שלו, ממש דבוק בו.

תלמיד: חסר משהו בשיעור המוקלט?

הכול תלוי באדם.

תלמיד: באדם.

כן.

תלמיד: תודה רב על השיעורים בעבר ובהווה. רציתי לשאול, מה זה שיעור?

שיעור הוא איזושהי מנה שאנחנו רוצים לבלוע אותה מנה ולהתכלל על ידה בפנימיות השיעור, וכתוצאה מזה שתהיה לנו התכללות, התכללות בינינו ועם השיעור ועם הרב, אנחנו רוצים להתכלל בו.

תלמיד: מהי המנה הזאת, מה יש בה?

מנה זו אותה הרגשה חלקית שאנחנו יכולים להוציא מהשיעור.

תלמיד: וההרגשה הזאת תלויה בזמן?

היא יותר תלויה באדם, אבל בכל זאת יש זמנים.

תלמיד: אז יש את האדם, ואם אני מבין נכון יש את היחס שלו לשיעור, ויש את מה שקורה בשיעור.

כן.

תלמיד: שני הדברים האלה תלויים זה בזה, נכון?

כן.

תלמיד: זאת אומרת האדם מתפעל מהשיעור בהתאם ליחס שלו?

כן.

תלמיד: מה היחס הנכון שאיתו האדם צריך להגיע לשיעור?

הוא מגיע לשיעור בהכנה כזאת שהוא רוצה לבלוע, לקבל, לספוג את מה שהיה בשיעור בצורה שזה מגיע מהמורה שלו, מרבו אליו.

תלמיד: אנחנו צופים בשיעורים שבהם ישבנו אחרת בשיעור, כל חבר ישב לבד מול המורה. היום אנחנו מסודרים בעשיריות, יש לנו עשירייה וכל חבר יושב בתוך העשירייה.

כן.

תלמיד: המבנה הזה שהתרגלנו אליו, לשבת בתוך עשירייה ומתוכו להגיע לשיעור, כמה זה חשוב בעבודה של כל חבר, בצפייה בשיעור מוקלט אפילו, כשהוא נמצא בתוך עשירייה ולא יושב לבד מול השיעור?

כל אחד צריך לבדוק את עצמו עד כמה זה משפיע עליו לטובה או חס ושלום להיפך.

תלמיד: והשיעור הזה, המידה הזאת שהוא יספוג מהשיעור זו עבודה שהוא עושה גם בצורה פנימית עם העשירייה שלו? הוא צריך לצפות בצורה פסיבית או שעכשיו מתוך העשירייה הוא עושה איזו עבודה?

הוא נמצא בעשירייה, הוא נמצא בחיבור עם החברים שלו ויש בזה איזו הרגשת התקרבות וזה מה שנותן לו עוד יותר כוח להתכללות עם החברים.

תלמיד: אתמול כשנשאלת את השאלה הזאת, אמרת שחסר לנו להרגיש בלב אחד בזמן השיעור.

כן.

תלמיד: איך מגיעים להרגשה כזאת של "בלב אחד" בזמן השיעור?

לפי הרצון, לפי המאמץ להתכלל יחד כל אחד באחרים, כאילו להתלבש בהם, להתפעל מהם, וכך להתכלל בנושא השיעור.

תלמיד: זאת אומרת, זה דורש איזו הכנה?

כן, זה נכון אבל זה כבר יבוא.

תלמיד: כי יש בשיעור את האדם המתפעל, יש את הבורא, יש את הרב, יש את כל החברים שלומדים מהרב והמורה, יש פה הרבה גורמים. איך מאחדים את הכול כך שיהיה שיעור שבו באמת המנה הזאת תתקבל נכון?

אני חושב שכל אחד צריך להבין שזו ההזדמנות המיוחדת שיש לו בשיעור להתכלל עם החברה שהיא כלי מיוחד מאוד, שאך ורק אז הוא מסוגל להידבק בנושא השיעור. וכך לראות את זה כהזדמנות, כל שיעור ושיעור הוא הזדמנות לדבקות.

תלמיד: עוד מעט נקרא "שמעתי", על מה אני צריך לחשוב? על אהבת חברים, על המאור המחזיר למוטב, על להגיד לך תודה על הכלים שנתת לנו? איך לעורר את הבושה, לעורר את המאור, כדי שזה יועיל לזרימה הכללית? כי תיכף נשמע "שמעתי" ויש הרגשה שכל אחד בורח לכיוון שלו, אולי הנכון, אבל לא ללב אחד, לא למחשבה אחת.

זה שכל אחד נמצא באיזה מצב שלו זה לא מקלקל את השיעור. אלא העיקר שהאדם יבין שסך הכול הוא צריך לצאת מהשיעור עם מנת התורה שבעל הסולם מציג לנו, זה החשוב. שאני יושב בשיעור ושומע מה הוא אומר, איך הוא אומר, למה הוא אומר את זה, ואולי בעצמי כבר קראתי ושאלתי לפני כן כמה שאלות לפי מה שהבנתי מהכתוב.

אבל העיקר זה להתקרב בלבבות ולהתחבר בינינו ובתוכנו להרגיש את המקום של המורה שאותו אנחנו רוצים להשיג, להרגיש.

תלמיד: בשיעור החי אתה מושך אותנו מהנקודה שבה אנחנו נמצאים, צעד אחד קדימה. ובשיעור המוקלט, הישן, אין כמעט הנחיות של עבודה שבלב. אפשר לאלץ את עצמנו, ולעשות את זה למרות שזה לא קשור לשיעור, יכול להיות שזו הבעיה שלי. אבל במהלך השיעור אין הנחיות ממך, אומנם שהחומר ודאי רוחני, אבל אין הנחיות לעבודה שבלב, לחיבור בינינו.

זה חומר שלמדנו מזמן, זה חומר שנתן לנו ידע, יותר ידע, אומנם וודאי שהוא רוחני, אבל חסר בו כיוון על איך אנחנו עובדים בינינו. ככה אני מרגיש, קצת חסר לי הטעם בשיעור הזה.

תשאלו בזמן השיעור.

תלמיד: לא הבנתי, לעצור ולשאול שאלות?

כן. לעצור ולשאול שאלות.

תלמיד: ואז נוכל להתכלל אחד מהשני?

כן. יותר, ודאי.

תלמיד: אני לא רואה הבדל בין השיעור המוקלט לשיעור החי בעניין של ההתכללות בינינו, כי אנחנו עוסקים בחכמה אחת, בין אם אנחנו בשיעור חי או בשיעור מוקלט. הרוחניות מגיעה, והאדם יכול לעשות על זה בירורים פנימיים.

מה שיש לנו בשיעור כשאתה כאן, זו היכולת להביע את החיסרון שנבנה בתוך כל אחד מאיתנו בצורת שאלה שתיכנס בצורה חיובית וטובה לכלל. זאת אומרת, מהפרט, מהחיסרון הפרטי שכל אחד בונה במהלך הבירור בזמן השיעור, אין לנו את היכולת בשיעור מוקלט להחזיר חזרה את החיסרון או להעלות אותו בצורה כזאת שהוא ייכנס לכלל החברה.

הצעת לשאול שאלה, גם אם אין מישהו שיענה על השאלה, לפחות אנחנו יכולים לשמוע את השאלות אחד של השני. אבל זה לא מספיק לכל אדם כדי שהוא יוכל באמת לקבל תשובה על השאלה שלו, ולברר אותה. כי כשאנחנו עובדים, ויש לנו קונפליקט, אנחנו רוצים לפתור אותו ולהעלות אותו כחיסרון. זה מה שחסר, איך בכל זאת לעשות את זה כשאתה לא נמצא?

תלוי עד כמה אתם מתייחסים עם לב פתוח זה אל זה. ואז בהתאם לזה אפשר לפתוח את הלבבות בחיבור, וגם לפתוח את הלבבות בקשר, ביחס לשיעור.

תלמיד: אבל יש פרטים בחברה, והבירור שאדם צריך לעשות הוא כדי לקבל איזו תשובה, מה לעשות אם אין תשובות? אפשר להתקדם בלי תשובות, בלי שהחיסרון עולה דרכך לבורא? רק בינינו זה גם יכול להתקיים איכשהו?

ודאי שזה יכול להתקיים ביניכם, ולפעמים זה גם עובר דרכי לבורא, אבל צריכים להיות בזה, לעמוד, ובצורה כזאת שאנחנו לא עוזבים עד שמקבלים את התשובה.

תלמיד: מי מבצע את החיבור, בסופו של דבר, בינינו?

הבורא.

תלמיד: מה התנאים שצריך כדי שהבורא יחבר אותנו?

שאנחנו נבקש בחיסרון של כל אחד ואחד, שיהיה שם מקום לאחרים, ואז סך כל כללות החיסרון הוא שיהיה מורגש בבורא, והוא ייתן לנו את התשובה.

תלמיד: רציתי לברר את המושג הזה של החיבור, כי באמת, אלה כל הזמן התשובות שלך, על כל דבר אתה עונה, חיבור. קודם שמעתי שאמרת, שצריך לבוא לשיעור בוער עם חיסרון, ולראות בזה הזדמנות גדולה, מעמד גדול.

כשאנחנו באים לשיעור במצב כזה של חיסרון גדול, כולנו, שרוצים, ממש משתוקקים, אני לא רוצה להשתמש במילה להתחבר, אלא משתוקקים לקבל משהו. הצירוף של כל ההשתוקקויות שלנו יחד פה, נניח עכשיו כל אחד פה משתוקק, אז החיבור של כל ההשתוקקויות האלה, התשובה של הבורא על זה תהיה שהוא יחבר אותנו?

לא. התשובה של הבורא היא במהות החיבור.

תלמיד: מה הכוונה "מהות החיבור"?

כשאנחנו כן מתחברים, ויכולים בזה להיות דבוקים בינינו בנטייה לבורא. אז בתנועה כזאת אנחנו יכולים להרגיש את מה שרוצים להשיג.

תלמיד: אני אנסה להגיד את זה במילים יותר פשוטות. במשך היום עוברים עלי כל מיני מצבים, ואז אני מגיע, מתחבר עם החברים, ובאים לכאן. אין לי מילים להסביר את זה, אבל אתה בא לשיעור עם השתוקקות גדולה.

אני לא יודע אם זה לחיבור, ואני לא יודע להסביר את זה במילים, אבל אני בא עם השתוקקות. יושב לידי חבר, ואני רואה שגם הוא מגיע רועד, ורוצה, יש לו רצון מאוד גדול. איפה נכנס פה עניין החיבור? אמרת שהבורא הוא זה שעושה את החיבור, נכון? הוא מחבר אותנו.

כן.

תלמיד: אז איך נכנס פה עניין החיבור, אם כמה חברים יושבים, נגיד עם חיסרון מאוד גדול?

הם צריכים לחשוב על זה, צריכים לעבוד על זה, וצריכים לדרוש את זה.

תלמיד: את החיבור הזה, שהבורא יחבר אותנו לכלי אחד. ובסוף, מה קובע את העוצמה של אותו חיבור, הרצון שלהם?

הרצון שלהם הוא שייקבע את העוצמה הכללית של השיעור.

תלמיד: בגלל זה אמרת קודם שלא חשוב אם השיעור היה לפני לא יודע כמה זמן, זה לא משנה. משנה איך מגיעים לשיעור, ומשנה הרצון שלנו להתחבר. זה מה שייקבע בסוף?

כן.

תלמיד: לכל חבר יש יחס מאוד אישי כלפיך, וודאי שזה עושה הבדל גדול ביחס שלו לשיעור. אז איך להשתמש במערכת היחסים האישית של התלמיד עם הרב כדי למשוך בצורה נכונה את המנה של התורה שאנחנו רוצים לקבל מהשיעור?

אין לי תשובה. אני חושב שההשתוקקות הפנימית שיש לאדם, בסופו של דבר היא שפותחת את הקשר שלו לבורא, ואז הוא מקבל ממנו, מהבורא את התשובה.

תלמיד: כתוב "עשה לך רב וקנה לך חבר", איך אנחנו עושים לעצמנו רב בצורה נכונה במהלך השיעור?

שדרכו כולנו מתחברים לבורא, ואז יכולים לקבל מהבורא מילוי שיספק אותנו.

תלמיד: בזמן שאתה מגיע לשיעור אתה מרגיש את כל הכלי העולמי, ואתה נותן את המנה היומית. בתשובות שלך אתה מכניס את המסר הרוחני של המדרגה הבאה שהקבוצה צריכה להגיע.

איך בוחרים איזה שיעור מוקלט לשמוע, איך אפשר לדעת מה המסר הפנימי שהקבוצה צריכה?

אני לא יודע. אני נכנע כלפי הבחירה של החברים. אם הם רוצים לשמוע מאמר זה, או מאמר זה, מספיק לי לדעת שהם בחרו, ואז אני יכול להתכלל יחד איתם, ובזה אני מקבל את חלקי.

תלמיד: החברים בוחרים לפי המאמר שלומדים, פחות או יותר לפי הרוח שהם שמעו באותו שיעור. אני סומך עליהם לגמרי.

אבל המאמר שלמדנו חמש עשרה פעם, בכל פעם הקבוצה שהייתה מולך, הייתה במקום אחר ואתה נתת את הרוח בתשובות שלך בהתאם למצב הקבוצה. איך אפשר לדעת? ברור שאין עוד מלבדו, אבל כשרוצים לבחור באמת מה שיקדם את הקבוצה בצורה נכונה.

אנחנו נתקדם ויהיה לנו מובן. יש הבדל אם אני עונה או שאתם מקבלים תשובה מזרימת השיעור. רצוי שאתם תקבלו את התשובה, כי היא באה כבר בכלים שלכם, ולא אחרת.

תלמיד: אמרת קודם "חשוב איך אנחנו מגיעים לשיעור". האם יש הבדל בין הכנה לשיעור מוקלט לבין ההכנה כשאתה יודע מראש שהולך להיות שיעור חי עם הרב?

ההבדל במי שמכין את עצמו לשמוע את השיעור.

תלמיד: בגלל שאנחנו יודעים שתחילת השיעור זה שיעור מוקלט, ואחר כך זה שיעור חי איתך, אז אנחנו קוראים ביחד את המאמרים שאנחנו הולכים להיות בשיעור חי איתך ומנסים לברר, ועל השיעור המוקלט אנחנו בכלל לא עוברים. אני גם לא יודע להגיד לך אם כל חבר שומע את השיעור הזה.

היחס הוא שונה לגמרי בין שיעור מוקלט לבין שיעור איתך. האם אנחנו צריכים לשנות את היחס גם לשיעור מוקלט?

גם כך וגם כך אתם תתייחסו אליו כבר לפי מה שאנחנו מורגלים להתייחס לשיעורים.

תלמיד: רב אומר שצריך להיות אותו יחס לשיעור מוקלט ולשיעור שהולך להיות איתך בחי?

פחות או יותר, כן.

תלמיד: אנחנו בכלל לא מבררים אותו ביחד. איך יכול להיות אותו יחס?

אבל אתם קודם קוראים אותו.

תלמיד: על השיעור מוקלט אנחנו בכלל לא עוברים. איך אנחנו נותנים אותו יחס לשני החלקים של השיעור?

אתם צריכים להיות מוכנים לזה.

תלמיד: קודם כל אני רוצה להודות על השיעורים המוקלטים. השפע שאתה נותן שם, והחברים שבחרו את השיעורים האלה. אני בהתפעלות שיא מהשיעורים האלה, ואני חושב שזה דווקא משלים שיש שיעור המוקלט ואחר כך שיעור חי.

לגבי התכללות בשיעור המוקלט, אמרת שאפשר גם לעצור את השיעור ולשאול שאלות. אם יש אצל חברים שאלות שהם בהשתוקקות להבין יותר, אז הם יכולים לשאול ואחר כך אפשר לעשות סדנה על הנושא ולהתכלל עם החברים?

טוב, זה נשמע טוב.

תלמיד: בשיעור חי איתך אנחנו שואלים שאלות, אתה עונה ועוזר לנו להתקדם לשלב הבא, וכל יום זה כמו חדש. איך לברר בשיעור מוקלט מה זה השלב הבא שלנו. עכשיו כשאתה פה אנחנו יותר מרגישים, אנחנו יותר מתקדמים. אז השאלה, איך אדם מברר בשיעור מוקלט את השלב הבא שלו, המצב הבא שלו?

מה שאנחנו צריכים לקבל מהשיעור המוקלט זה נכנס בנו דרך השיעור, דרך הטקסט, דרך שמיעה ולא חשוב לנו כל כך איך זה נכלל בנו. אנחנו רוצים להתכלל בזה, לספוג את זה, ובסופו של דבר זה מה שעושה בנו את ההתקדמות. זה הכול.

תלמיד: עכשיו כולם מתרגלים שאתה פה. ואני עדיין מרגיש שזה חדש לשמוע שיעור מוקלט, ועדיין לא מרגיש שאני צריך לשנות את הייחס שלי לשיעור המוקלט. אבל מה אני צריך לעשות , לחכות, או לנסות לשנות את היחס שלי?

אתה צריך להשתדל להתכלל עם היחס הכללי שיש כאן.

תלמיד: אני לא כל כך מבין מה הבירור, כי על מאמרי רב"ש אף אחד לא מתלונן שהם לא מלפני חודש, יש מאמר רב"ש מלפני שלושים וארבעים שנה ואנחנו לומדים אותם, והם נחשבים בשבילנו אינסוף, ואנחנו יכולים ללמוד את אותו מאמר כל יום ועדיין להוציא ממנו. אז אני חושב שגם מהשיעורים של הרב, לא משנה אם הם מלפני עשרים שנה או שלוש שנים, אנחנו יכולים להוציא מהם אינסוף, ורק להשתוקק להיות במצב הזה כל הזמן. אני לא מבין, איפה אנחנו מפספסים פה את העניין?

אני לא חושב שאתם מפספסים, אם אתם משתדלים להתכלל ביניכם ובצורה כזאת לגשת לספוג את השיעור.

תלמיד: האם ההסתכלות הזאת נכונה, שבכל שיעור יש לנו אינסוף כלפי העשירייה שלנו?

אני לא יודע. בשביל מה לנו להיכנס לפילוסופיות האלה?

תלמיד: כי אחרת יש סימן שאלה, למה לא ללמוד רק מהשנה האחרונה, בהם מדברים על עשיריות, על עבודה בעשירייה במצבנו הנוכחי.

כדי להיכנס לעומק, רצוי לנו ככה לעשות.

תלמיד: בנוגע לתשובות לשאלות שמגיעות בזמן שיעור. קודם שמעתי שעדיף לקבל תשובות מזרימת השיעור.

כן.

תלמיד: ועכשיו גם עלתה הצעה אולי לעשות סדנאות, אבל אם עוצרים ועושים סדנה אז זרימת השיעור נעצרת. ויש הרגשה שלקבל תשובה מזרימת השיעור יש בזה יותר דרישה לחיבור, יותר דרישה לבורא.

כן. אז מה השאלה?

תלמיד: מה יותר מומלץ?

מומלץ לדעת בדיוק מה אנחנו נלמד בשיעור, וכבר בבית להכין עצמך לשיעור.

תלמיד: כל השיעורים ממש מעולים, אני מקנא בחברים שהיה להם ההזדמנות להיות כאן עשרים שנה, שלושים שנה. האם יש הבדל בין שאלה של חבר מלפני עשרים שנה, לבין שאלה של מישהו שיושב פה עכשיו בהווה?

כן, יש הבדל.

תלמיד: מה ההבדל?

יש הבדל בין רגע לרגע, בין שיעור לשיעור, שהוא בסך הכול תוצאה מהיחס בין החברים.

תלמיד: יש לך תלמידים מדהימים שגידלת פה, ואנחנו רואים את השיעורים שלהם, וגם בשבת היה שיעור ממש פצצה.

כן.

תלמיד: אותם חברים יכולים כבר להעביר שיעורים, ואנחנו יכולים לשאול אותם והם ייתנו לנו תשובות? כי אני שומע מהחברים רצון להיות אקטיביים.

בוודאי. כל אחד שמבקשים ממנו, צריך להשתדל להעביר שיעורים.

תלמיד: אז הם מוכנים לזה?

כן.

קריין: השיעור המוקלט שאנחנו רואים היום, מופיע במייל של חומר הלימוד יום קודם וגם הקישור לשיעור. אצלנו בעשירייה קוראים יום קודם את הטקסטים של השיעור המוקלט, וזה כבר עוזר להכין את עצמנו כמו שהרב אמר.

(סוף השיעור)