שיעור בוקר 08.01.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמ' 444, דף תמ"ד, "הסתכלות פנימית", אותיות ט'-י"ג

קריין: תלמוד עשר הספירות, כרך ב', חלק ו', עמ' 444, דף תמ"ד, הסתכלות פנימית, טור א' אות ט'.

אות ט'

"ועתה נבא לעצם דברי הרב, ותחלה נבאר ענין הכלים של פרצוף הנקודים. והנה הרב אומר (דף ת"ח אות י"ט) שהכלים יצאו ע"י הסתכלות עינים באח"פ, ויש להבין למה נשתנה יציאת כלים דנקודים משאר הפרצופים כי נודע, שהמלכות של ראש מתפשטת מינה ובה, לעשרה כלים מלמעלה למטה, בכל אותו הכמות שהאו"ח שלה, הלבישה להע"ס דראש. ולפי זה גם כאן היתה המלכות דעינים צריכה להתפשט בסוד כלים מנקבי עינים ולמטה, בזה השיעור שהלבישה מנקבי העינים ולמעלה. וא"כ היה צריך להיות ההסתכלות, בנקבי העינים, ולא באח"פ.

אמנם ענין עמוק יש כאן, כי נתבאר לעיל באות ז', שאע"פ שהה"ת שהיא הבחי"ד עלתה לנקבי העינים, שהיא בחי"א, עכ"ז לא נעשה הזווג על בחי"ד, אלא על הרשימו דבחי"ב דהתלבשות, המכונה אזן, שהוא בחינת הזכר, ועל הרשימו דבחי"א דהמשכה הנק' חוטם פה. כמ"ש באורך לעיל (באו"פ דף תל"ג ד"ה אות יוד באזן). ונמצא משום זה, שהכלים דנקודים אין בהם מבחינת ה"ת דהיינו בחי"ד, ולא כלום, כי הה"ת נשארה בנקבי העינים, ולא נמשך מבחינתה למטה.

ואין להקשות לפי זה, איך נתחלקו גם הג"ר דנקודים לב' ראשים: לגו"ע שהוא הכתר, ולאח"פ שהם חו"ב, כנודע, אשר ה"ת בעינים ויה"ו באח"פ. כנ"ל. אמנם צריכים לזכור שאחר שהרשימות שעלו לזווג לנקבי העינים דראש ס"ג נתכללו בהזווג של ראש, ונתחדש בהם עביותם, הנה תכף יורדים משם למקומם המותאם להם בהגוף, שהוא הטבור, ושוב יורד אור העליון על המסך, ורשימותיו, בזווג דהכאה, ומוציא מטבור ולמעלה ע"ס דראש, ומטבור ולמטה ע"ס דגוף, כמו בכל הפרצופין. וע"כ נמצא שוב ה"ת כלולה בהמסך שבמקום הטבור, ולכן שוב ירדו האח"פ לחוץ, כמו בראש, וע"ד זה בג"ר דנקודים עצמם, אחר שמתחלקים לגו"ע ואח"פ, נמצא שוב ה"ת בעינים. אלא מעינים ולמטה אין ה"ת מתפשטת כלום, כנ"ל, משום שההסתכלות שה"ס הזווג, אינה נעשה בבחי"ד דהיינו בה"ת, אלא בבחי"ב ובחי"א שהם אח"פ. כנ"ל. והנה נתבאר, שהכלים דנקודים הם רק מבחי"ב ובחי"א, ואין בהם מבחי"ד כלום, אע"פ שהמלכות דראש כלולה מן ה"ת, כמבואר.

וע"פ זה תבין, דענין השיתוף של מדת הרחמים בדין, שהם החיבור דב' ההין: ה"ר, וה"ת. הנה שיתוף הזה נשאר קבוע וקיים בנקבי העינים, ולא בבחינת האח"פ, שיצאו לחוץ, כי באח"פ שיצאו לחוץ, אין שם אלא בחינת ו' שה"ס המסך דה' ראשונה לבד, כי בחי' ה' תתאה לא נמשכה אליהם מנקבי העינים, כנ"ל. וזכור זה.

ועל פי זה, נבין ענין ב' מיני נה"י. שהאירו בחו"ב דנקודים. שהם: נה"י דכתר, (כמ"ש הרב בע"ח ש"ט פ"א ובשער י"א פ"ח. ויובא בחלק ז'). ונה"י דא"ק, דהיינו יסוד דא"ק. (כנ"ל דף ת"ו אות ט"ז). גם ענין דעת עליון שבג"ר דנקודים (כנ"ל דף תי"ט אות כ"ו). וענין דעת תחתון שהוא ראש הז"ת ומלך ראשון דנקודים שיובא להלן בחלק ז'."

שאלה: מה זו צורת החשבון החדשה שנעשית בנקבי עיניים, שלא מביאה בחשבון את בחינה ד' למרות שהיא כלולה ממנה?

מה זה זיווג בנקבי עיניים?

תלמיד: כנראה שזה זיווג של צמצום ב', שהוא לא משתמש בכלים דקבלה למרות שהוא כן מגביל את עצמו על פיהם.

כן.

תלמיד: אז מה זו צורת החשבון החדשה הזו ובמה היא שונה מזיווג שנעשה בפה?

במה שונה זיווג בנקבי עיניים מזיווג בפה? מחוסר אח"פ.

תלמיד: אבל כביכול גם בפה הוא יכול היה להגביל את עצמו לא להתפשט לבחינה ד'.

זה לפי העביות, אבל כאן הוא ממש בחוסר כלים. הוא לא מביא בחשבון בראש את הכלים האלה, ועושה חשבון רק על כלים של גלגלתא עיניים, נקבי עיניים.

תלמיד: מה זו התוספת הזו שהוא מביא בחשבון בראש את הכלים של אח"פ?

זו תוספת של הכלים האלה, הוא רוצה לעבוד איתם בעל מנת להשפיע.

תלמיד: הוא רוצה לעבוד איתם בעל מנת להשפיע, אבל בכל זאת הוא מגביל את עצמו.

כן.

תלמיד: וקודם בפה?

קודם בפה הוא עבד בכל הכלים.

תלמיד: למרות שהוא גם הגביל את עצמו.

איפה זה כתוב?

קריין: "אלא מעינים ולמטה אין ה"ת מתפשטת כלום, כנ"ל, משום שההסתכלות שה"ס הזווג, אינה נעשה בבחי"ד דהיינו בה"ת, אלא בבחי"ב ובחי"א שהם אח"פ. כנ"ל.

והנה נתבאר, שהכלים דנקודים הם רק מבחי"ב ובחי"א, ואין בהם מבחי"ד כלום, אע"פ שהמלכות דראש כלולה מן ה"ת, כמבואר."

תלמיד: כן, זה הקטע. מה זו צורת החשבון הזו, שאף על פי שמלכות דראש כלולה אין בהם מבחינה ד' כלום?

"אלא בבחי"ב ובחי"א שהם אח"פ."

תלמיד: אבל אף על פי שהיא כלולה מהם.

היא מגבילה את הזיווג עליהם. "אלא מעינים ולמטה אין ה"ת מתפשטת כלום, כנ"ל, משום שההסתכלות שה"ס הזווג, אינה נעשה בבחי"ד דהיינו בה"ת, אלא בבחי"ב ובחי"א שהם אח"פ".

תלמיד: האם בחינה ב' ובחינה א' הם אח"פ?

כן. "אין ה"ת מתפשטת כלום, כנ"ל, משום שההסתכלות שה"ס הזווג, אינה נעשה בבחי"ד דהיינו בה"ת, אלא בבחי"ב ובחי"א שהם אח"פ."

תלמיד: לא הצלחתי להבין את החשבון שקורה עכשיו.

כתוב "והנה נתבאר, שהכלים דנקודים הם רק מבחי"ב ובחי"א, ואין בהם מבחי"ד כלום, אע"פ שהמלכות דראש כלולה מן ה"ת".

תלמיד: מה זה אומר שהיא כלולה מה' תתאה שהיא בחינה ד' אבל לא משתמשת בה?

אין זיווג דראש על בחינתה.

תלמיד: במה צורת החשבון הזאת שונה מצורת החשבון הקודמת שהייתה?

קודם היו זיווגים וחשבונות על כל העביות שיש במלכות, וכאן לא.

תקרא הלאה. "וע"פ זה תבין, דענין השיתוף של מדת הרחמים בדין, שהם החיבור דב' ההין: ה"ר, וה"ת. הנה שיתוף הזה נשאר קבוע וקיים בנקבי העינים, ולא בבחינת האח"פ, שיצאו לחוץ, כי באח"פ שיצאו לחוץ, אין שם אלא בחינת ו' שה"ס המסך דה' ראשונה לבד, כי בחי' ה' תתאה לא נמשכה אליהם מנקבי העינים".

תלמיד: מה הוא אמר פה? מה זה מוסיף לנו?

הוא עושה חתך על כל הנקודים, שאין שם חשבון על ה' תתאה. אח"פ שם הם בחינה ב' ובחינה א'. "וע"פ זה תבין, דענין השיתוף של מדת הרחמים בדין, שהם החיבור דב' ההין: ה"ר, וה"ת. הנה שיתוף הזה נשאר קבוע וקיים בנקבי העינים, ולא בבחינת האח"פ, שיצאו לחוץ, כי באח"פ שיצאו לחוץ, אין שם אלא בחינת ו' שה"ס המסך דה' ראשונה לבד, כי בחי' ה' תתאה לא נמשכה אליהם מנקבי העינים". יש שם רק ה' ראשונה.

שאלה: כשמלכות נמצאת רק בגלגלתא עיניים דד', אז האם באח"פ יש אור חכמה ובגלל זה היא לא יכולה להיות שם?

ה' תתאה עלתה לראש ויכולה להיות רק בנקבי עיניים, האם זה בגלל שי-ה-ו נמצאים גם בפה, אז יש שם אור חכמה?

לא, אין. אם אין זיווג על בחינה שלמה, איך יכול להיות אור חכמה?

תלמיד: מה יש שם שה' תתאה לא יכולה להיות שם, שהיא יכולה להישאר רק בנקבי עיניים? ואחר כך יש עוד התפתחויות, שיצאו הפרצופים בצורה כזאת, שה' תתאה לא יכולה להשתתף.

כן. זה כל עניין עולם הנקודים.

תלמיד: בגלל צמצום ב' קורה הדבר הזה.

כן.

תלמיד: וה' תתאה עלתה ויש לה צורך לאור חכמה.

לא, אם היא נמצאת בנקבי עיניים אין לה צורך לאור חכמה. הפוך, זה שהיא נמצאת שם זה מגביל את האורות עד אור חכמה ולא יותר.

תלמיד: האם יש פה חלק שהוא יורד לזיווג בפה והיא נשארת בנקבי עיניים, זה מה שהוא מתאר פה?

לא. זה לא כך.

אות י'

"וכדי להבין זה צריכים לידע ידיעה יסודית בענין יציאת ז"ס תחתונות, מכח החיבור דה"ת בנקבי עינים. ותדע, שה"ת זו עשתה ד' פסיעות, עד שבאה למקומה בז"ת של הנקודים. כי תחלה באה לנקבי העינים, בסוד חולם, דהיינו אחר ירידתה מן התכללות שלה בהראש דס"ג אל מקומה בהטבור דא"ק, ונעשה הסתכלות הא' על מסך הכפול שלה, ויצאו ע"ס מטבור ולמעלה עד החזה, הנקרא ראש הא', או ישסו"ת, ובמקום הזה נבחנת הה"ת שבהמסך לבחינת חולם שממעל לאותיות יה"ו, הנק' ג"ר דנקודים. וזה פסיעה הא'. ואח"ז נתפשטה מהטבור ולמטה, לבחינת גוף מבחינת אח"פ היוצאים לחוץ מהראש. שהאח"פ האלו הם הג"ר דנקודים. ונודע, שהם נבחנים ג"כ לבחינת ראש בערך עצמם, בע"ס שלמות, הנחלקים ג"כ לגלגלתא ועינים ואח"פ, (כנ"ל דף תל"ו ד"ה והנה) שגו"ע הוא הכתר דנקודים, ואח"פ הם החו"ב דנקודים. ושוב באה הה"ת בנקבי העינים דהיינו בהמסך דכלי דכתר, המכונה יסוד דכתר, או נה"י דכתר, כי מקום הזווג נק' יסוד או נה"י. וכאן הה"ת מכונה בשם נקודת הקמץ: שה"ס רקיע וניצוץ או קו ונקודה מתחתיה. וזהו הפסיעה הב'.

וכאן הוא עיקר ההבחן, שה"ת היא למעלה בעינים, ויה"ו הם למטה באח"פ. שזה יורה, שאין באח"פ הללו כלום מבחינת ה"ת המחוברת בנקבי העינים, משום שסוד הזווג וההסתכלות לא נעשה אלא בבחינת אח"פ, שהם בחי' ה"ר לבד. באופן שרק הכתר לבדו הוא הנושא בתוכו את הה"ת, אבל החו"ב הם נקיים מה"ת."

שאלה: הוא כותב פה על "זיווג" ו"הסתכלות", שני מונחים. מה ההבדל ביניהם?

"זיווג" זה "זיווג דהכאה", זה חיבור בין שני חלקים שהם מנוגדים ביניהם ונמצאים בהכאה זה אל זה. אבל כדי להגיע לאיזו פשרה, לצורת עבודה משותפת, הם מבצעים את הזיווג, אומנם הוא נעשה על ידי הכאה. זה "זיווג דהכאה".

אפשר לקרוא על זה בשאלות ותשובות.

תלמיד: והסתכלות? הוא כותב על "זיווג" ו"הסתכלות" כאילו שהם שני דברים שונים.

הסתכלות זה לא זיווג, "הסתכלות" זה מה שנעשה כביכול לפני הזיווג. הסתכלות עיניים באח"פ. "הסתכלות" היא מעין מדידה, הערכה.

תלמיד: אז מה זה אומר "זיווג עיניים באח"פ"? מה זה העיניים ומה זה האח"פ?

"הסתכלות עיניים באח"פ" זה כשאנחנו עושים זיווג כבר על האח"פ.

איך כתובה ההגדרה?

תלמיד: פסקה אחרונה של אות י'.

"וכאן הוא עיקר ההבחן, שה"ת היא למעלה בעינים, ויה"ו הם למטה באח"פ. שזה יורה, שאין באח"פ הללו כלום מבחינת ה"ת המחוברת בנקבי העינים, משום שסוד הזווג וההסתכלות לא נעשה אלא בבחינת אח"פ, שהם בחי' ה"ר לבד. באופן שרק הכתר לבדו הוא הנושא בתוכו את הה"ת, אבל החו"ב הם נקיים מה"ת."

תלמיד: הזיווג הזה הוא זיווג של צמצום ב'. כשהוא כותב "הסתכלות עיניים באח"פ" זאת אומרת זה זיווג בנקבי עיניים, שאח"פ דחכמה, או החלק העליון של בינה עשה. על מה הוא עשה? מאיפה בא האור ומי זה הכלי שמקבל את האור?

הכלים עולים ממטה למעלה ומקבלים את האור שנמצא בגלגלתא ועיניים.

תלמיד: איזה כלים?

הסתכלות עיניים באח"פ.

תלמיד: צמצום ב' הוא כשמלכות עלתה לג"ר דבינה ושם נעשה הזיווג, וכאילו שני הכלים התחתונים לא משתתפים עכשיו בזיווג.

כן.

תלמיד: שני הכלים התחתונים שהם האח"פ הם לא כלולים בכלל בתהליך הזה כרגע.

באיזה תהליך?

תלמיד: בזיווג.

נכון, הם לא כלולים.

תלמיד: אז כל מה שיש עכשיו זה כתר, חכמה, בינה. מה זה האור פה ומה זה הכלי?

האור כאן הוא מה שיכול להיות בכתר, חכמה וג"ר דבינה, ובהתאם לזה הכלים שיכולים לגלות את האור. אין יותר מה לענות.

שאלה: הוא כותב שה"ת נמצאת רק בכתר, כלומר מביאים בחשבון את ה"ת אבל בבחינת כתר, מה זה אומר?

איפה זה כתוב?

תלמיד: "באופן שרק הכתר לבדו הוא הנושא בתוכו את הה"ת, אבל החו"ב הם נקיים מה"ת". אפשר להגיד שהכול נעשה בשביל ה"ת, אבל כרגע חושבים איך לקבל כוח של חסדים בשביל לטפל בזה אחר כך.

שאלה מובנת. נלך הלאה ונראה.

שאלה: מה קורה מתחת לנקבי עיניים? הוא כותב פה על אח"פ ואחר כך על ישסו"ת.

בינתיים צמצום.

תלמיד: אבל הוא כותב שיש פה חולם ומסך, ושאות ו' נמצאת שם, יש הארה. ועוד יותר, שזה הופך להיות הראש של נקודים, גם זה ראש של נקודים. האם הוא מדבר על המצב של קטנות בנקודים, וזה הראש של נקודים?

ראש של נקודים זה קטנות.

תלמיד: אז יש ראש של נקודים שנקרא ישסו"ת ויש עוד ראש של נקודים שזה ג"ר של נקודים.

כן.

תלמיד: מה יש בישסו"ת? איך הוא מטפל אם הוא נמצא דווקא מצומצם?

ישסו"ת זה ז"ת דבינה, ובהתאם לזה הוא מגביל את הראש ומסדר את הגוף.

תלמיד: אבל בצורה מאוד חלשה.

המקור שלו הוא ז"ת דבינה, אז ודאי שאין לו הרבה כוחות, להגביל את כל הקומה הוא לא יכול. אבל את החלק שכבר מחולק מראש וגוף, הוא כן יכול.

תלמיד: מה ההבדל בין ישסו"ת וג"ר דנקודים? מה זה ג"ר דנקודים לעומת ישסו"ת?

ישסו"ת זה ז"ת דבינה, ומז"ת דבינה יוצאת פעולה שעל ידי זה ג"ר דנקודים הופך להיות לראש.

אות י"א

"וההפרש מבחינת החולם לבחינת הקמץ הוא, כי נקודת החולם, שהיא הה"ת הכלולה במסך דראש הא', העומדת במקום הטבור כנ"ל, הנה היא נשארת שם קבועה בתמידית, ואינה זזה משם, משום שראש הא' אינה נחשב כלל לבחי' נקודים. (כנ"ל דף ת"ט ד"ה ג"ר). אבל נקודת הקמץ, שהיא בחינת ה"ת הכלולה בכתר של נקודים, הנה בה נוהג ענין עליה וירידה, כי בעת הזווג דע"ב וס"ג, נמצאת הה"ת הזו שיורדת מנקבי העינים למקום הפה, דהיינו מתחת לאותיות יה"ו, אשר אז שבים החו"ב דנקודים לבחינת ראש. כי אלו החו"ב דנקודים לא נדחו מן הראש לבחינת גוף, אלא בסבת ה"ת אשר באה בנקבי העינים דהיינו בנה"י דכתר, שהיתה שם כדוגמת החולם שממעל לאותיות יה"ו, וע"כ יצאו האותיות יה"ו שהם חו"ב דנקודים, לבחינת גוף, אבל עתה שה"ת ירדה משם ובאה למטה מאותיות יה"ו, דהיינו בסוד נקודת קמץ שדרכה לבא מתחת לאותיות, הנה שוב חוזרים החו"ב ומתחברים אל הכתר לבחינת ראש.

וענין זה מכונה שנצח הוד יסוד דכתר נתלבשו בתוך החכמה ובינה, ונעשה להם למוחין, כלומר, שהשיב אותם לבחינת ג"ר וראש. כי בעת שנה"י דכתר היו ממעל להם, הנה אז נדחו מהראש ונעשו לבחינת גוף, אבל עתה שנה"י דכתר נתארכו וה"ת שבהם ירדה מתחת לאותיות שלהם, חזרו והשיגו בחינת הג"ר. וע"כ מכונה זה בשם התלבשות למוחין. וזהו פסיעה ג', של הה"ת. כי ירדה מתחת לאותיות."

אות י"ב

"ובזה תבין המובא תמיד מדברי הרב אשר יסוד דעליון, הוא דעת להתחתון, כי כאן הושרש ענין הזה. כי בעת שנה"י דכתר הם למעלה מחו"ב, כדוגמת חולם שממעל לאותיות, הנה יה"ו אלו דחו"ב, נחשבים לבחינת חג"ת, דהיינו גוף שי' היא חסד, וה' היא גבורה, וו' היא ת"ת. אבל אחר שנה"י דכתר נתארכו ונתלבשו בהחו"ב, בבחינת קמץ מתחת להאותיות יה"ו, שהחו"ב שבו מחמת זה להראש, נמצאים עתה היה"ו שנעשה לבחינת חכמה בינה דעת שבראש. והי' נעשה לחכמה, וה' לבינה, והו' לדעת. ונבחן ע"כ, שהנצח דכתר, העלה את החסד דחו"ב לחכמה ע"י התלבשותו בהם, וההוד דכתר, העלה את הגבורה למדרגת בינה, והיסוד דכתר העלה את הת"ת דחו"ב למדרגת דעת. והנך מוצא שע"י התלבשות יסוד דכתר בת"ת דחו"ב נעשה הת"ת לספירת הדעת. וז"ס, אשר יסוד דעליון נעשה דעת ע"י התלבשות בהתחתון. כמבואר.

וצריך שתדע שיש ב' בחינות של דעת: דעת עליון, ודעת תחתון. כי הת"ת דחו"ב הנעשה עתה לבחינת דעת דחו"ב, נקרא דעת עליון, מטעם שאין בהכלים האלו דחו"ב מבחינת ה"ת ולא כלום, רק מבחינת ה' ראשונה לבד. (כנ"ל באות ט' כאן ד"ה וע"י זה נבין). וע"כ אין לו שום יחס אל הזו"ן, שהם כלולים עם הה"ת. (כנ"ל אות ו' כאן). ותדע שזה הדעת המאיר בכלים שיש בהם התכללות דה"ת, נק' דעת תחתון."

שאלה: מה מיוחד בספירת הדעת?

שהיא מגיעה מהזיווג של העליונים. כחב"ד - כתר, חכמה, בינה, דעת. הדעת מקשרת את כתר וחכמה לבינה, שהיא הפוכה מהם. זה מה שקורה.

תלמיד: מה זה דעת עליון ודעת תחתון?

יש שתי מדרגות כאלה בפרצוף, כתר חכמה ודעת, חסד גבורה ותפארת, נצח הוד ויסוד, זאת אומרת, יש תוצאה משניים עליונים שהיא ממשיכה למטה.

שאלה: הזדככות המסך לפרצוף אצילות קודמת לזיווג דהכאה על מסך מתוקן בכלי מלכות, האם זה תמיד כך?

אלא על מה יהיה זיווג ליציאת הפרצוף הבא?

תלמיד: הוא תמיד צריך להיות על מלכות המתוקנת, כי על מלכות מקולקלת אי אפשר לעשות זיווג.

ברור.

שאלה: בדיוק על זה בעל הסולם כותב לפני כן, שהזיווג לא היה על בחינה ד', אלא היה על הרשימו דבחינה ב' דהתלבשות ובחינה א' דעביות.

כן.

תלמיד: מה זה זיווג על הבחינות האלה, איך קורה זיווג על הבחינות האלה, דווקא על הרשימות?

זה זיווג על גלגלתא ועיניים.

תלמיד: זה לא מסך שהזדכך אלא רשימות שעליהן הוא עושה זווג.

כן.

תלמיד: מה זה אומר, מה יוצא מזיווג דווקא על הרשימות?

הזיווג הוא תמיד על הרשימות.

תלמיד: ואיך קורה זיווג על בחינה של התלבשות ולא על עביות?

בטוח שיש שם עביות, אבל אנחנו לא מביאים אותה בחשבון כי היא נעלמת.

תלמיד: האם הזיווגים האלה, גם זיווג על עביות דהתלבשות ועל בחינה ד', קורים תמיד, ופה הוא רק מציין את מה שחשוב לציין? כלומר, אפשר להגיד שתמיד קורים כל הדברים, כל המדרגות, כל הזיווגים והוא רק מציין את מה שחשוב לנו להבין להתפתחות של הזיווגים?

כן. בכלל בכל חכמת הקבלה, אתה חושב שהמקובל כותב את כל מה שיש? הלוואי שיהיה כתוב אולי 5% ממה שקורה.

תלמיד: האם זה אומר שקורות כל האפשרויות שיכולות לקרות, אפילו הדברים שנראים לנו לא הגיוניים או לא הסתדרו לנו, אבל פה הוא רק מספר לנו על מה שחשוב לנו?

הוא מספר לנו רק על מה שנותן את התוצאה הברורה הבאה שאנחנו צריכים לדעת.

תלמיד: זה העניין של המאור המחזיר למוטב שבתוך זה?

כן, הוא דווקא מציין את זה. הוא לא מסוגל לכתוב על כל הפרטים שבכלל נעשו ברוחניות, זה אין סוף פרטים.

שאלה: איך הכלים מתעשרים בדעת כשה' תתאה לא מעורבת בהם?

אין דבר כזה שה' תתאה לא מעורבת, זה לא יכול להיות, אלא היא מעורבת בצורה כזאת שהיא נסתרת כביכול, לא משתתפת.

תלמיד: הלב של התיקון, הרצון לקבל הגולמי הוא כל הזמן מוגבל תחת הרבה מאוד צמצומים ועדיין כל המערכת כאילו מתעשרת ותופחת בהבחנות, איך זה קורה כך?

כי יש את מטרת הבריאה ולקראתה הם תמיד מבררים את האפשרויות בכדי להתקרב אליה.

תלמיד: אפילו שהרצון לקבל מוגבל ומצומצם ולא עושים בו שימוש?

אדרבה, ככל שהרצון לקבל מוגבל, כך הם יכולים להתקרב ולברר ולתקן אותו.

שאלה: מהו השדה המשותף שלנו בזמן לימוד תע"ס?

כולנו רוצים לברר את הרצון לקבל שלנו שצריך להתחבר בכל הפרטים שלו מכל הקצוות, ולעלות לבורא לדרישת התיקון.

תלמיד: וזה המקום שאנחנו באמת נמצאים בו בזמן הלימוד.

כן.

תלמיד: ומה עושים עם הפערים שיש בהבנה, בתפיסה, חלק מהחברים ישנים, חלק משרטטים בראש דברים, איפה שמים את כל זה?

זה לא חשוב, הבורא יסדר. האור העליון שמאיר עלינו מאיר על כל אחד בהתאם לבחינות שלו, וכך כולנו נמשכים בכל זאת למטרה אחת.

תלמיד: אז במה להתרכז עכשיו בזמן לימוד התע"ס?

אנחנו רוצים להיות תחת השפעה עליונה שהיא תעלה אותנו לקראת הבורא ותאיר עלינו, ואנחנו נבין בדיוק מה חשוב לכל אחד ואחד כרגע, ואיך אנחנו יכולים לחבר את כל ההבחנות שחשובות לכל אחד, להבחנה אחת משותפת - איך אנחנו עושים פעולה כדי לעשות נחת רוח לבורא. זה בשבילנו החשוב. לא חשוב לי אם אשאר במצב כזה או במצב יותר גרוע, בעליות וירידות, או שאדע יותר או פחות, אלא החשוב בשבילי שאני אגרום כרגע נחת רוח לבורא, ומה עליי לעשות בשביל זה, להתחבר לחברים, להבליט את החיסרון שיש בי לזה וכן הלאה.

שאלה: מה ההבדל בין העליון שמתלבש על התחתון ובין התחתון שמלביש על העליון?

זה הבדל גדול. או שזו פעולת העליון או שזו פעולת התחתון, ובהתאם לזה, מי נכלל במי, באיזו כוונה.

תלמיד: בלבושים של העליון התחתון הוא פסיבי באופן כללי?

לא. אי אפשר להגיד שהוא פאסיבי או אקטיבי.

תלמיד: לגבי דעת תחתון ודעת עליון, האם אפשר להגיד בצורה כללית שזה התהליך שבו העליון מעורר אותנו להשיג את הראש שלו, להשיג דבקות, להשפיע וכל הדברים האלה?

כן.

אות י"ג

"והנה נתבאר, שהזווג והתלבשות הנה"י דכתר בחו"ב דנקודים, מועיל רק לחו"ב לבד, כי השיב אותם לבחינת ראש כנ"ל. אבל לז"ת דנקודים אין הג"ר הללו מאירים כלל, מחמת, הה"ת הנמצאת בפה דנקודים, אשר ג"ר אלו אינם יכולים להאיר אליה, משום שאינם כלולים כלל ממנה, כנ"ל. ועל כן לזווג ב' צריכים שיאיר הג"ר גם אל הז"ת. וזהו הזווג של נה"י דא"ק לחו"ב דנקודים. שמזווג הזה יוצאים הז"ת עם הדעת התחתון, כמו שיתבאר.

ותחלה צריכים להבין ענין נה"י דא"ק על בוריו. וכבר ידעת שנה"י הללו, הם השורש של כל החיבור הזה של ב' ההין, ועליתם לנקבי העינים. כי מתחלה התפשט הס"ג עד סיום רגלי א"ק, והתלבש בנה"י דא"ק הפנימים, דהיינו של פרצוף הראשון דא"ק. ואז נתערב אור הס"ג שהוא בחי"ב, עם הבחי"ד שבנה"י הפנימים דא"ק, וע"כ אחר שנזדכך המסך ועלה לראש הס"ג להתחדש בזווג חדש, העלה עמו גם הרשימו דבחי"ד הכלולה בו. ועי"ז עלתה ה"ת שהיא בחי"ד לנקבי העינים (כנ"ל דף שצ"ה ד"ה עלו) שעליה זו נק' צמצום נה"י דא"ק. וזווג הנעשה בנקבי העינים, הוציא הבינה וזו"ן דכל מדרגה לחוץ, ואח"פ דראש נעשו לגוף וחג"ת, ובינה וזו"ן דגוף נעשו לנה"י, ובינה וזו"ן דנה"י יצאו לגמרי לחוץ מאצילותו של הפרצוף, דהיינו לבחינת בי"ע דפירודא. ומשום זה נסתיים פרצוף ס"ג דא"ק במקום הטבור דא"ק, ומתחתיו הופרס פרסא. (כנ"ל באורך באור פנימי דף שצ"ח – ת"א ע"ש)."

זה ברור, למדנו את זה הרבה פעמים.

(סוף השיעור)