שיעור צהריים 21.07.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1703,
מאמר 232 "ענין נתינת שוחד לסטרא אחרא"
קריין: "כתבי רב"ש" ג', עמוד 1703, מאמר 232, "ענין נתינת שוחד לסטרא אחרא".
בוא נראה איך אפשר לתת שוחד לסטרא אחרא.
ענין נתינת שוחד לסטרא אחרא
"יש להבין מהו ההפרש בין יניקה לקליפה, לבין קדושה, שזהו איסור בין החלק שנותנין לסטרא אחרא, שזהו מותר, כמו שעיר לעזאזל וכדומה.
מובא בזהר הקדוש שענין החלק שנותנין להסטרא אחרא הוא בכדי שלא יקטרג. (עיין בהקדמת ספר הזהר, בענין שאברהם לא רצה לתת מידי למסכנא).
ובמשל גשמי יש לפרש על דרך שהאדם מעשן סיגריה בכדי שיוכל להיטיב לעיין באיזה ענין, שעל ידי זה שהגוף נהנה מהעישון, יש לו היכולת לרכז מחשבתו, והגוף לא מתנגד לו. זה נבחן שנותן חלק להסטרא אחרא בכדי שלא יקטרג.
ויש לפעמים שהאדם רוצה לעשן לא מטעם שהגוף לא יתנגד ללמוד, אלא פשוט שהוא רוצה להנות מתענוג העישון, וזהו נבחן ליניקה לקליפה."
שאלה: מהו התפקיד של הסטרא אחרא בעבודה הרוחנית שלנו, בלעדיה אי אפשר ובו זמנית אנחנו צריכים לתת משהו כדי שהיא לא תפריע?
נכון, כך זה צריך להיות. שאין לנו ברירה אלא אנחנו צריכים לתת חלק מכל מה שיש לנו לסטרא אחרא ואז היא מתעסקת בזה, ואנחנו יכולים להתעסק בהתקדמות לקדושה.
תלמידה: האם יש חלקים שבטוח אסור לתת לה וחלקים שאפשר לתת לה?
זה תלוי באדם. האדם צריך להחליט מה הוא עושה, איזה חלק הוא לוקח לעצמו ואיזה חלק הוא משאיר לסטרא אחרא.
שאלה: איך האדם יודע מה הגבול בין הפעולה שהוא עושה עכשיו ונותן אותה לסטרא אחרא כדי שתעזור לו ללמוד ולבצע פעולות מטרתיות, לבין מצב שהוא כבר מתחיל לגנוב לעצמו?
זה באמת לא פשוט, צריכים להשתדל לחלק את כל מה שהאדם מקבל בעבודה שלו לחלק שהוא יכול לתת לסטרא אחרא ובזה הוא מרגיע אותה והיא לא מפריעה לו. כך הוא מחלק אותה, חלק הוא משאיר לעצמו וחלק הוא מחזיר לסטרא אחרא.
תלמיד: אבל יכול להיות שאתה זורק עצם לסטרא אחרא כדי להרגיע אותה וכדי להתמקד בעיקר, ואז השאלה איך לא ליפול פתאום לטבע שני, שזה לא ימשוך אותך יותר, שלא יקרוץ לך דווקא התענוג הזה?
לא, אתה עושה חשבון ולפי החשבון הזה אתה מקבל רק חלק מהסטרא אחרא ואת העיקר אתה משאיר.
תלמיד: למשל בדוגמה של הסגריה שהוא נותן, אפשר לעשן סיגריה כדי להרגיע את המחשבות שלי או כדי להתמקד עכשיו בלימוד, אבל יש פחד שהעישון לא יהפוך לטבע שני, ואני אגלה בזה תענוגים, ואז התחלתי במקום אחד ואני מסיים במקום אחר.
יכול להיות ובאמת זה קורה לפעמים, אבל בדרך כלל האדם לומד מזה ומשתדל להעביר לסטרא אחרא רק את החלק שהוא חייב, כי אי אפשר להתגבר על הכול, וכך הוא עובד.
תלמיד: מהי הסטרא אחרא הזאת שמתעוררת בנו?
זה רצון אגואיסטי, נניח ליהנות מהסיגריה.
תלמיד: ומה פסול בזה?
אם אתה נהנה מהסיגריה סימן שאתה מעביר את התענוג מהסיגריה לסטרא אחרא.
תלמיד: אי אפשר לשלב בין שני התענוגים, גם לעשן סיגריה וגם להיות בכוונה נכונה?
אפשר, אבל זה תלוי עד כמה אתה מחלק את התענוג מהסיגריה לחלק המותר ולחלק האסור.
שאלה: בהמשך לזה, איך אפשר לראות את הגבול בין אותו התענוג שאנחנו מקבלים כדי להתפעל ולהתקדם בדרך, לבין מה שאנחנו נותנים לסטרא אחרא שלא תפריע, לבין זה שזה רק תענוג ואסור לאפשר את זה?
כדי להבחין בין החלק שמותר והחלק שאסור, אדם צריך לדעת איפה הוא יכול לחשוב על הבורא ואיפה הוא לא מסוגל אלא זה בטוח נכנס לכלים דקבלה שלו.
תלמיד: זה עניין של ניסיון?
כן, וצריך לעשות את זה כל יום ויותר מפעם אחת, זה בא רק עם הניסיון.
שאלה: בלא לשמה הקליפה יכולה לקחת מזון גם בירידה וגם בעלייה כשהיא אומרת לאדם שהוא לא יכול לעשות כלום או שכדאי לעשות הכול בשביל עצמי, והאדם רוצה לעבוד עבור הבורא ואז אין מקום לקליפה וכל זה בזכות תפילה בלא לשמה שהיא עוד לא בכוונה, ובלשמה שכבר מתפללים בכוונה?
נכון מאוד.
שאלה: האם אני לוקח דוגמה מהחברים לגבי הגבול הזה של הסטרא אחרא?
אתה יכול לקחת דוגמה מהחברים, ובצורה כזאת לקבוע מתוך מה שאתה מקבל ונותן, איזה חלק אתה משאיר לעצמך ואיזה חלק אתה צריך לתת.
שאלה: אני צריך להסכים עם מה שאני נותן עכשיו לסטרא אחרא?
איזה חוסר הסכמה יכול להיות כאן? הרי אתה קובע כאן איך אתה מחלק את התענוג מהפעולה שלך. לכן כאן הכול מתבסס רק על החשבונות הנכונים שלך.
שאלה: הסטרא אחרא פועלת רק על הרצונות הגשמיים שלנו, על הגוף הגשמי, או שהיא תלווה אותנו עד גמר התיקון?
עד גמר התיקון, לכן אנחנו צריכים ללמוד לעבוד איתה.
שאלה: איך נתינת שוחד שונה מתנאי שהאדם שם בפני הבורא?
אם אני מרגיש את עצמי כעומד בפני הבורא, אז אני עושה חשבונות מאוד ברורים בשבילי או בשביל הבורא, ובצורה כזאת אני קובע כמה אני יכול להשאיר לעצמי וכמה אני צריך לתת.
תלמידה: זה לא יוצא כמו תנאי אם אני מחליטה בזמן שאני עומדת לפניו?
לא, זה נקבע על ידך, את קובעת מה את יכולה לתת למען הבורא ואת זה את נותנת, ועל היתר את עושה צמצום.
שאלה: מה התוצאה הסופית של יניקת הקליפות?
שהן מושכות את התענוגים האלה מהקדושה, לא נותנים לקדושה למלא את עצמו.
תלמיד: כמה תשומת לב במהלך היום אנחנו צריכים להקדיש לתענוגים שהסטרא אחרא יונקת מאיתנו?
כל פעם שזה מגיע אליך, אז אתה צריך להחליט ולעשות.
שאלה: האם את כל הרצונות מהסטרא אחרא אפשר לשלוח לבורא?
בטח שכן.
תלמידה: כשאני מתחילה להתווכח עם הבורא ואני לא רוצה לעשות משהו, מה זה המצב הזה?
זה האגו שלך.
תלמיד: ובשנייה הזאת צריך רק להתפלל לבורא ולהעביר לו את כל הרצונות?
כן.
שאלה: מתי יש צורך אמיתי, חובה לתת חלק לשעיר לעזאזל? איך להבדיל את זה ממצב שהאגו תובע משהו שצריך לא לשמוע ולתת לו בשיניים?
זה תלוי איך האדם מרגיש את זה, עד כמה הוא עומד מול הפיתיון, הדרישות של הסטרא אחרא, ועד כמה יכול להתמודד אתה.
תלמידה: כלומר רק כאשר מלכתחילה הוא יודע שהוא מסוגל לעשות את זה נכון?
נכון, כן.
שאלה: אם חברים וחברות מתעלים מעל מצב של עישון למשל, האם הם מביאים יותר תיקונים מאשר חברים שלא תלויים ובהשתוקקויות האלה? מה התפקיד שלנו לעזרת החברים הללו, האם אפשר לעזור להם להתעלות מעל הרצונות האלו?
צריך למשוך אותם אלייך, לקחת אותם כאילו בחברותא ושהם יחד איתך יעשו אותן הפעולות.
שאלה: אני צריך למקד את כל תשומת הלב שלי בנקודה אחת, איך אני יכול באופן חלקי גם לתת לסטרא אחרא מבלי לאבד את המיקוד שלי?
כך אנחנו צריכים לעשות. תנסה לחשוב איך אתה מחלק את התענוג שאתה רוצה על ידו להשפיע, מה החלק שאתה נותן ומה החלק שאתה משאיר לעצמך.
שאלה: במה תלוי כוח ההתמודדות של אדם בפני הסטרא אחרא?
עד כמה יש לו תמיכה מהקבוצה.
תלמיד: זה הדבר היחיד שיכול להבטיח לו להתמודד ולעבוד נכון מול הסטרא אחרא?
בסופו של דבר כן.
שאלה: איך לעשות חשבון בצורה נכונה איזה חלק של תענוג אני נותן לבורא מבלי לרמות את עצמי?
זה לא פשוט, אדם צריך באמת לראות איך הוא מסדר את כל התכונות שלו, התענוגים שלו, מכוון אותם לעצמו, לחברים או לבורא.
תלמיד: ממה להתחיל את העבודה הזו כשהאדם חווה תענוג? הכיוון כלפי הבורא, כלפי החברים?
לא חשוב ממה התענוג, העיקר שאתה רוצה לשנות את התענוג הזה, את הסיבה שלו, שאתה רוצה שזה יהיה מופנה לבורא.
שאלה: כמה אני צריכה לתת לסטרא אחרא כדי שהוא לא יפריע לי בהתקדמות הרוחנית? איך אני בדיוק מחשבת את זה?
את צריכה לבדוק את זה. בינתיים בלי סטרא אחרא, אנחנו לא יכולים להתקדם, וזה שסיטרא אחרא פונה אליך ורוצה לעשות אתך משהו, זה מפני שאת רוצה להתקדם. מי שלא רוצה להתקדם, הסטרא אחרא לא מפריעה לו.
שאלה: כמעט אי אפשר לזכור את הבורא בכל פעולה, לעשות את החשבון הזה, האם יש לך עצות איך כל פעם לחשוב עליו?
לא, דווקא כך לעשות. לעשות חשבון בכל פעולה ופעולה הכי קטנה. אבל זה ילך לך, אל תדאגי, תצליחי.
תלמידה: איך לא לדמיין, איך להיות בטוחה שאנחנו באמת נותנים לבורא?
תתחילי לשאול אותו איך את יכולה לדעת כמה את באמת מכוונת לבורא, עד כמה את באמת יכולה לתת לו ומה נשאר בך.
שאלה: האם המקובל ממשיך להרגיש תענוג כשהוא נותן לסטרא אחרא, או שהוא מרגיש כאב אם הוא לא משפיע לבורא?
גם זה וגם זה. זה כבר תלוי בבירורים שלו.
שאלה: אם נתחבר נכון בעשיריות שלנו, זה יעזור לנו לחזק את כוח הרצון בפני הסטרא אחרא, או שזו עבודה פנימית יותר?
לא, זה יעזור לכולם.
שאלה: אמרת שאני צריכה להרגיש שהבורא עומד מולי. מה אני יכולה לתת לבורא?
את לא צריכה לתת לו שום דבר חוץ מהתפילה שלך. את אומרת לו תודה רבה על זה שאת מקבלת ממנו מחשבות טובות.
שאלה: אני קצת התבלבלתי, קליפה היא גם בריאה של הבורא?
כן.
תלמידה: אבל אנחנו לא צריכים להניק אותה?
בוודאי, הבורא אומר לנו "בראתי יצר הרע בראתי תורת תבלין".
תלמידה: לפי המאמר של היום, איך לאזן ולתת את השוחד לסטרא אחרא, למשל בדוגמה של האוכל? אפשר לאכול קצת ואז השאר ילך הסטרא אחרא?
בדרך כלל אנחנו לא עושים כך. אנחנו מעבירים את כל זה לרוחניות ולא מה לאכול, מה לשתות, איזה חלק לשים בצד, את זה אנחנו לא עושים.
תלמידה: אז להחזיק את הכוונה לבורא בכול?
כן.
שאלה: יש תענוג מהעבודה לבורא וזו התוצאה, האם הבורא נמצא בשוחד הזה מלכתחילה, נאמר שאני תכננתי את התענוג הזה?
גם וגם, העיקר שזה יהיה מכוון לבורא.
תלמידה: כשזו עבודה, אז כמובן אתה כביכול שולט, מכוון, וכשיש חישובים מסובכים מאוד, אני אתן קצת תענוג כזה.
לא, זה לא נכון, אסור לעשות חשבונות כאלה.
שאלה: מתי רצוי להשתמש בשעיר לעזאזל בעבודה בעשירייה?
אנחנו עוד רחוקים מזה. שעיר לעזאזל זה סימן שאנחנו נמצאים ממש בעבודה רצינית, שלמה מול הבורא ובא אלינו תענוג על הכלי השלם הגדול שלנו, שאנחנו צריכים לחלק אותו, לחלק אחד ככל שיכולים וככל שלא מסוגלים, לקבל אותו חלק על מנת להשפיע, כלפי השעיר לעזאזל. זה עדיין לא עומד לפנינו.
שאלה: מהי הסטרא אחרא, ואיך למצוא אותה בתוכי?
הסיטרא אחרא זה הרצון לקבל וליהנות לתועלת עצמי, המנוגד לרצון הרוחני שהוא להשפיע הכול לאחרים ולבורא.
תלמידה: האם זה הרצון שלי לקבל וליהנות ממשהו שהוא לא רוחני?
בינתיים כל הרצונות שלך הם לא רוחניים.
תלמידה: לא הבנתי איך למצוא את הסיטרא אחרא שלי.
כל מה שקיים בך הוא בינתיים סיטרא אחרא.
תלמידה: מה ההבדל בין קליפה לסיטרא אחרא?
אין הבדל.
תלמידה: האם לשלם מעשר זה עוזר?
תשלום המעשר הוא הכרחי, אחרת לא תהיה לך שום דריסת רגל ברוחניות, בתחום הרוחני, בממד הרוחני.
תלמידה: אם אני עכשיו אתחיל לשלם מעשר, האם אני צריכה לשלם מעשר על אותם השנים שהייתי ב"בני ברוך" ולא שילמתי?
זו בעיה. רבים עושים כך ואחר כך זה מכביד עליהם, משעבד אותם. הרב"ש לא היה נותן למי שאחר בתשלום המעשר להיכנס לשיעור. המעשר הוא דבר מאוד רציני. זה החלק העשירי, ומתוך זה שאנחנו משלמים אותו מתוך ההכנסה שלנו, זה שעוזר לנו לעלות בסולם. לכן תביאי אותו בחשבון בצורה מאוד רצינית.
תלמידה: אם הייתי ב"בני ברוך" ולא שילמתי מעשר, האם אני צריכה לשלם את החוב הזה?
את תיאלצי לעשות את זה, אבל זה לא אותו הדבר כמו שאת מאחרת בתשלום. מעשר הוא העיקר בקשר בינינו, אומנם זה כסף, אבל האמת שהוא העשירית הרוחנית. אנשים שואלים אותי להפך, אם אפשר לשלם יותר. לא צריך יותר, דווקא 10%, כמו שכתוב בתורה, עשירית ולא יותר, החלק העשירי ולא יותר.
שאלה: אם אנחנו מקבלים תענוג מעבודה לבורא בעשירייה או בקבוצה אחרת ב"בני ברוך", האם זה סיטרא אחרא או לא?
צריך לבדוק, האם אתם עובדים בשביל התענוג או לא, זה לא פשוט.
שאלה: אם הבנתי, יש כאן קיצוניות. הקיצוניות האחת, שהאדם נלחם בסיטרא אחרא ולא נותן לה כלום ואחרי זה היא לוקחת ממנו עוד יותר. והקיצוניות השנייה, כשאדם לא עושה כלום, אלא פשוט מקבל בלי שום חשבון. מה הן ההשלכות של כל אחת מהן? כי כדי לקבל חשיבות האדם צריך להבין מה הוא מפסיד.
תעשה חשבון. זה מה שאני יכול לייעץ.
שאלה: אם בזמן חשבון אני לא בטוחה שאני אוכל להחזיק את הכוונה הנכונה, אז האם אני מסרבת לתענוג?
בשום אופן לא. כך או אחרת, את צריכה ללחוץ קדימה.
תלמידה: ואם לא הצלחתי?
אז בפעם הבאה תצליחי. את צריכה לבקש סליחה מהבורא, ובכל זאת להתקדם.
שאלה: לפעמים אני רואה שאני רוצה לספק את הגוף שלי, אבל פתאום מגיע אלי סימן שאני יכולה לפעול בצורה אחרת. האם זאת עזרה שמגיעה אלי מהבורא, או שזו התעוררות, או משהו אחר לגמרי?
תמשיכי ותביני.
שאלה: אם אני לא מקבלת תענוג בכלל, אני מכריחה את עצמי תמיד עד כדי כך שאני מקבלת כאבי ראש.
תמשיכי בכל מקרה שיש, ותהיה לך הצלחה.
שאלה: אם אני רואה את החברה גדולה, וככל שהשנים עוברות, הגדלות שלה נעשית יותר ויותר מוצקה וברורה, כך שאין עוררין עליה. האם אני צריכה לחלק את התענוג מגדלות החברה גם לחלק שאסור, וחלק שמותר?
לא.
שאלה: החשבון מעל הדעת הוא לפני, ואחר כך הוא לא נבדק או שצריך עכשיו לשלוט עליו?
לא צריך.
שאלה: יוצא שביום יום, כשאני לא מקבל כלום, חוץ מאוויר ושמש, כאן החשבון הוא לא כזה מורכב, כמו כשאני מתחיל לקבל לתוך עצמי. לדוגמה, כתבתי על קופסת סיגריות "בעל מנת להשפיע". לקחתי סיגריה, נזכרתי בבורא, לקחתי שלוש שכטות, ברביעית, או שהתנתקתי או שהבנתי שאני איפשהו כבר מרחף.
מה מקובל היה עושה, הוא היה פשוט מכבה את הסיגריה, מפסיק לעשן כיוון שאני מתנתק, איך זה עובד?
לא צריך לשחק בדברים האלה. זה לא יעזור. אתם צריכים פשוט כל הזמן לזכור שאתם נמצאים בקשר עם הבורא, ולכן בכל הפעולות שלכם עליכם לזכור את זה.
תלמיד: אמרת להשתמש באמצעי, כמו לכתוב על היד, או לעשות לעצמך סימן כדי לזכור על הבורא. אבל גם זה מתחיל להתמוסס, ואתה מפסיק להתייחס לזה.
נכון.
תלמיד: גם בשיעורים זה קורה, אותה ההרגשה שאתה שוכח, מתפוגג. איך מוסיפים את הנקודה הנוספת הזאת, שהיום אני יותר למען הבורא מאשר אתמול?
אתם צריכים להמציא את זה בעצמכם, לבד. בעיקר, זה פועל בין החברים. כשכולם מזכירים לכולם.
שאלה: איך להתייחס לחברים שלא באים לשיעור כל יום, ולא משלמים מעשר?
אתם צריכים להפעיל עליהם לחץ, שהם צריכים להצטרף לקבוצה בצורה רצינית, ולהודיע לנו, שכאלו וכאלו אנשים לא משלמים, לא מתחברים, וכן הלאה.
שאלה: האם אדם קרוב יכול לעזור לאדם לא להכיל את הקליפה?
רק על ידי דוגמה.
שאלה: במאמר אני רואה שאדם צריך לעשות חשבון ביחס להשתוקקויות, לרצונות וכן הלאה. האם הוא צריך לעשות חשבון לגבי משהו שהוא לא רוצה לעשות אפילו עבור עצמו, אבל לבקש מהבורא כוחות, כדי לעשות את מה שבוא לא רצה?
כן, נכון, כך הוא צריך לנהוג. הוא חייב לעשות חשבון, שהיה רוצה לעשות ,אבל לא יכול, ועל זה לבקש מהבורא. זאת תפילה מאוד אמיתית.
שאלה: יש הסתר רגיל כפול של הבורא, גילוי רגיל וכפול. מה לגבי הסטרא אחרא? יש לי הבחנה של הרגשת בורא, אבל אין לי הבחנה של הרגשת הסטרא אחרא שכאילו אי פעם הרגשתי אותה. עוד לא עליתי למקום שממנו אפשר לראות?
לא, עוד לא עלית, אבל אתה בדרך. רק עלינו לא לפספס.
תלמיד: ובעיקרון יהיה אפשר לראות, ולהסתכל לסטרא אחרא בעיניים?
לראות את הבורא ?
תלמיד: לא, את הסטרא אחרא.
אתה עוד תראה לגבי הסטרא אחרא.
תלמיד: אבל זה יהיה כמתנה?
כן.
שאלה: אם אני משלמת מעשר ובזמן הזה מרגישה תענוג, ומבינה שאני עושה את זה עבור עצמי. זו התקדמות?
נכון, כן, הרי את רוצה להתקדם לרוחניות.
שאלה: איך בכל זאת לקבל את המאזניים הרוחניים האלו, כדי לשקול נכון את התענוג שצריך לתת לסטרא אחרא, או ללהשפיע?
זה יגיע אלייך, עוד מעט תוכלי לקבוע בדיוק, בוודאות. זה יגיע עוד מעט.
שאלה: צריך לעבוד עבור הבורא בשמחה. איך להבדיל בין שמחה בעבודה רוחנית מתענוג?
תנסי להבדיל, אני לא יכול להגיד לך. זאת הרגשה שבתוך האדם.
שאלה: אם יש לך איזו מחלה או אתה לא שמח, זה אומר שיש לך כוונה לא נכונה?
לא, זה הכול הרבה יותר מידי מבולבל. לא צריך לחשוב שמחלה היא פועל יוצא של כוונות לא נכונות שלך, לא לחשוב ככה.
תלמידה: אז איך להגיב כשמרגישים שהבורא כאילו לא טוב?
מה לעשות? תבקשי ממנו שיתגלה אליך בצורה הנכונה.
שאלה: כשאנחנו עובדים בהפצה, ומקבלים תענוג מהחיבור בינינו, בזה שיש לנו את אותן המטרות. זה תענוג שיכול ללכת לסטרא אחרא?
לא.
שאלה: כשלאדם יש רצון גדול להתקדם בדרך, האם לכוח של הקלקול יש רשות להביא למוות אם עדיין אין לך מסך?
מי שרוצה להתקדם, אין מה שיכול לעצור אותו, אפילו שיפול הרבה פעמים. כמו שכתוב "אלף פעם יפול צדיק וקם". לכן לא להתייאש אלא להמשיך, ולהמשיך כל פעם בעליה יותר ויותר.
שאלה: האם יכול להיות תענוג בזה שאדם עוסק בהשפלה של בן אדם אחר מהעשירייה ומזה הוא נהנה ומצדיק את עצמו. איך לעבוד עם זה?
לזרוק אותו מהעשירייה.
שאלה: אמרת ש"בינתיים בלי סטרא אחרא אנחנו לא יכולים להתקדם" זאת אומרת, שממילא סטרא אחרא יבוא אלינו ונצטרך להתעסק איתה. אי אפשר למנוע את זה בכלל?
כן.
תלמידה: אז איך לא לתת לה לכבוש אותנו. איך אדם שכבר מצא את עצמו בקשר עם סטרא אחרא, צריך לא לפחד ממנה ולדעת שכנראה גם זה מחושב מלמעלה ויש לו כוחות עכשיו לעשות חשבון נכון?
זה כמו שיש לי כלב, ואני מחזיק אותו במלונה, למטה על הקרקע והוא לא נכנס הביתה, אלא אני זורק לו משהו לאכול וככה אני נותן לו והוא שומר עלי.
תלמידה: זאת אומרת, בכוחי להחזיק את הכלב הזה בחצר? לא לתת לו פתאום להתקרב אלי?
נכון.
שאלה: לא הבנתי מאיפה יש לאדם כוח לנהל את הכלב, ולא הכלב מנהל אותו. איך אדם מנהל את הסטרא אחרא, זה נשמע לי לא כלב אלא אריה, משהו הרבה יותר מפלצתי. מאיפה לאדם יש כוח בכלל לנהל אותו, לתת לו שוחד, לאלף אותו?
הבורא מסדר את הדברים, ואדם אם הוא רוצה להחזיק את הסטרא אחרא שלו, קשורה אליו אבל בשמירה, אז הוא מבקש מהבורא כוחות. וכך מחזיק אותה, ולא נותן לה לעלות.
תלמיד: מי מנהל את מי, הסטרא אחרא את האדם?
אדם מנהל את הסטרא אחרא.
תלמיד: מה זה החלק הזה באדם, שיכול לנהל את הסטרא אחרא?
זה הרצון לקבל שלו, שהוא רוצה להגיע על ידו להידמות לבורא.
שאלה: אם אני רוצה שדווקא החברות שלי יתקדמו ברוחניות, אם דווקא זה רוחניות בשבילי, ההתקדמות של החברות, האם אני צריכה לשלם מעשר עם כוונה כדי שהחברות יתקדמו?
לא למה, למעשר אין קשר לזה. מעשר זה מעשר, ולהתפלל עבור החברות, את חייבת גם.
שאלה: שכשמשלמים מעשר אתה חושב על ההתקדמות שלך, ואם אתה שם כוונה דווקא של ההתקדמות לא פרטית, אלא של החברות, אז איך מכאן?
תתפללי עבורן את לא צריכה לשלם מעבר לזה.
תלמידה: אם נגיד הרוחניות שלי זה לא ההתקדמות שלי, אלא ההתקדמות של החברות שלי, איזו כוונה להחזיק?
את צריכה להתפלל עבורן.
שאלה האם מותר לי לדעת אם חברים שלי בעשירייה משלמים מעשר, או האם אני צריך באמונה למעלה מהדעת, להיות בטוח שהם עושים את זה, או לא לחשוב על זה בכלל?
אתם כולכם בעשירייה צריכים לדעת על זה, כיוון שאתם מתקדמים גם בצורה פרטית וגם בעשירייה. ולכן ההתקדמות שלכם תלויה בתשלום המשותף של המעשר.
שאלה: לי מאוד מפריע שאנו כקבוצה לא יכולות לצפות בשיעורים יחד. שיש חברות שאף פעם לא נכנסות לערבות, אז מגיעה הרגשת אדישות. מה צריך להיות היחס הנכון של הקבוצה לדבר הזה?
להחזיק את כל החברות במצב רוח טוב, מרומם, ולדאוג שרוח הקבוצה תהיה כל הזמן יותר ויותר גבוהה.
שאלה: אני יודע שיש חברים שלא משלמים מעשר וזה כבר שנים רבות. ותמיד נאמר שאסור לנו להפוך את זה לשקוף, אסור לנו לדבר על כך. מה אנחנו עושים עם חברים שלא רוצים לשלם מעשר, איך אנחנו מתמודדים עם זה?
צריכים לדבר איתם יותר. צריכים ממש שיעמדו לפני הקבוצה וידברו על זה, למה הם לא משלמים. כי בזה הם שמים ברקס לכל הקבוצה.
שאלה: תמיד ידעתי שמעשר זה עניין פרטי, חשבון פרטי שלי עם הבורא. אף אחד לא יודע אם אני משלם או לא משלם?
לא, לא. אנחנו לא מדברים על זה, מפני שמבינים שאת זה כל העשירייה משלמת.
תלמיד: ופתאום אני שומע שעל תשלום מעשר יש חשבון, כביכול זה סוג ערבות בינינו.
כן.
תלמיד: שאם מישהו לא משלם בעשירייה שלי, הוא פוגע ברוחניות שלי?
כן.
תלמיד: ואם אני לא משלם, אני פוגע ברוחניות שלו?
כן.
תלמיד: אז מכאן החובה לגלות, אם אדם משלם או לא?
כן.
תלמיד: וזה לא עניין פרטי, סודי של אדם?
זה לא סודי. לא אכפת לי כמה אתה משלם.
תלמיד: רק לדעת אם אני משלם או לא, לא מה הסכום?
כן, כן.
תלמיד: מה זאת אומרת שם ברקס. מה הקשר?
אתה עושה עצירה לכל העשירייה.
תלמיד: זה פועל ברובד של העשירייה או החברה או איך?
לעשירייה. גם על החברה, אבל זה כבר חשבון יותר מסובך.
שאלה: לפני המון שנים הייתי חדש ושאלתי חבר בשקט "תגיד אתה משלם מעשר". הוא הסתכל עלי ואמר לי "אתה לא משלם מעשר, אתה מעביר מעשר". זה לא שלך, אתה רוצה להחזיק כסף שהוא לא שלך? הסתכל עלי והתביישתי ומאז זה לא שלי.
זה נכון, כן. זה הבורא בצורה כזאת מעביר את הכסף של העולם הזה, לקבוצה.
תלמיד: אז מעבירים מעשר לא משלמים מעשר?
כן.
(סוף השיעור)