שיעור בוקר 09.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 410, מאמר "השלום"

קריין: מאמר "השלום" של בעל הסולם, כותרת "גלגל שינוי הצורה", שורה "אם כן יש להעלות על הדעת", עמ' 410, אמצע טור א'.

"אם כן, יש להעלות על הדעת: מי יכריח את האנושיות, לעסוק בעבודתו ית', עד שיבואו בסופם, לידי תכלית הזה, הנשגב והנעלה?

ועל זה אומר לנו ר' עקיבא: "הכל נתון בערבון". כלומר, כל מה שהשי"ת הניח בעסק הבריאה, ונתנה לבני אדם, לא נתן להם על הפקר, אלא הבטיח את עצמו בערבון. ואם תאמר: איזה עירבון נתנו לו?

ועל זה משיב ואומר: "ומצודה פרוסה על כל החיים".

כלומר, שהחכים השי"ת, ופרש מצודה נפלאה כזאת על האנושיות שאף אחד, ממנה לא ימלט. אלא, כל החיים מוכרחים להלכד שמה, במצודה זו. ולקבל עליהם, בהכרח, את עבודתו ית', עד שישיגו מטרתם הנעלה. וזהו הערבון של השי"ת, שהבטיח את עצמו, שלא יתאנה במעשה הבריאה.

ואח"ז מפרש הדבר בפרטיות, ואומר: "החנות פתוחה".

כלומר, אע"פ שעולם הזה, מתראה לעינינו, כדמות חנות פתוחה, מבלי שום בעלים, אשר כל עובר דרכה, יכול לקבל סחורה וכל טוב, כפי אות נפשו בחנם, בלי שום חשבון.

ועל זה עומד רבי עקיבא ומזהירנו: "והחנוני מקיף".

כלומר, אע"פ שאינך רואה כאן שום חנוני, תדע, שיש חנוני. ומה שאינו תובע תשלומיו, הוא מפני, שנותן לך בהקפה.

ואם תאמר: מאין יודע את חשבונותי?

על זה משיב: "הפנקס פתוח והיד כותבת". כלומר, שיש פנקס כללי, אשר כל מעשה ומעשה נרשמת שמה, מבלי להתאבד אף כל שהוא.

והכונה סובבת על החוק של התפתחות, שהטביע הקב"ה בהאנושיות, הדוחף אותנו תמיד קדימה. פירוש, שהנהגות המקולקלות, המצויים במצבי האנושיות, הן עצמן הגורמים והבוראים, את המצבים הטובים. וכל מצב טוב, אינו, אלא פרי עמלו של מצב הרע, שהקדים לו."

אנחנו לא מסוגלים להגיע לשום תיקון, אם אנחנו לא קולטים את הקלקול ומשתדלים לעלות אליו, לתקן אותו, להרגיש שאנחנו לא מסוגלים לבד, לפנות לבורא, ואז הבורא מתקן. בקלקולים הקטנים אנחנו לא צריכים לפנות לבורא, אנחנו לא יכולים, עדיין אנחנו לא נמצאים בהתפתחות כזאת שאנחנו פונים אליו, אלא מספיק לנו רק לסבול, והסבל בעצמו מתקן, מכוון אותנו לדברים הנכונים.

אבל בהתקדמות הרוחנית כשאנחנו כבר בדרגות הרוחניות, זה לא מספיק לנו, אנחנו לא צריכים לסבול, אנחנו צריכים רק להכיר עד כמה הבורא לא נמצא איתנו, עד כמה לא מכוונים אליו, ולכן אנחנו צריכים את הכרת הבורא וכך מתקדמים.

שאלה: מה זה אומר שהבורא מתקן כתוצאה מהתפילה שלנו?

הוא מאיר קצת יותר באור שלו, ואז אנחנו רואים את העולם בצורה אחרת. ואז אנחנו יכולים להתחבר בינינו, וכך מתקדמים לטוב. כל המצבים האלו שאנחנו צריכים להתקדם אליהם, הם כבר נמצאים לפנינו, רק אנחנו לא רואים אותם, ולכן על ידי זה שהוא מאיר, זה פותח לנו עוד שלב ועוד שלב, וכך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: מה שבעל הסולם כותב כאן בקטע, זה שהבורא מלווה בהקפה, הוא נותן בהלוואה את כל התענוגים שהאדם מרגיש?

מה זה חשוב לנו? יש בזה הרבה דברים כי אנחנו קשורים לכולם, למשפחה, עוד המון דברים. אני לא יכול להגיד לך. זה גם לא חשוב לי מה הוא נותן ומה לא נותן, חשוב לי איך אני מכוון את המצבים שבהם אני נמצא, לבורא ולגמר התיקון.

תלמיד: אז כדי לכוון את עצמי להשפעה, לבורא כביכול, לשלם אותה הלוואה, צריך לעשות את זה מעל כל מה שמתגלה לאדם? זאת הזמנה מהבורא?

בעצם כן, אבל העיקר הוא שאני צריך לפתור את כל הבעיות האלה על ידי חיבור בין בני אדם, ולא צריך את כול בני האדם, אלא רק בעשירייה.

שאלה: אותם הקלקולים שמתגלים בעשירייה ומחוצה לעשירייה, קטנים, גדולים, אמרת שאת הייסורים הקטנים צריך פשוט לסבול ולא לבקש שזה יתקן על ידי הייסורים. על איזה קלקולים מדובר במאמר? על מה שמתגלה מחוצה לעשירייה?

העיקר הן אותן הבעיות שמתגלות בקשר בין בני אדם, בקשר בין החברים בעשירייה. כי העשירייה היא בעצם הדוגמה של כל האנושות. אם אני בעשירייה שלי משתדל להביא את כולם לחיבור, אני על ידי העשירייה שלי גורם אותה הצורה לכל האנושות. לא שאני אראה ממש אחד לאחד איך אנחנו מסתדרים בחברה, ואיך שמסתדרת כל האנושות, אבל ודאי שכך אנחנו בכל זאת משפיעים על כוחות הטבע.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לקבוע אם זה קלקול קטן או גדול?

זה יהיה אחר כך, עכשיו אנחנו לא יכולים להבין את זה. זה רק כשאנחנו כבר נהיה בתוך המערכות, ככל שאני עובד עם הרצון לקבל של הקבוצה, בחיבור, מסך, ועביות, אז אני יכול לדעת איפה אנחנו נמצאים. לפי הדרגות שאנחנו משיגים.

תלמיד: בעל הסולם כותב שהחנות פתוחה, ואין בעלים, והאדם לוקח את כל מה שהוא רוצה ולא משלם שום דבר. אבל בכל זאת בעולם הזה על כל תענוג אדם משלם, לפעמים גם מחיר כבד.

אני לא מבין שאלה שלך.

תלמיד: למה הוא מתכוון שהחנות פתוחה ואנחנו לוקחים כל מה שרוצים?

ודאי שגם בעולם שלנו וגם ברוחניות אתה תצטרך לשלם, אבל כביכול נראה לך שהכול פתוח ואתה יכול לקחת מכל העולם מה שלפניך. זה נראה לך. אבל על כל דבר אתה חייב לשלם. גם בעולם הזה, אפילו אם יש לפניך מצב כזה שאין בעולם אף אחד והכול פתוח, ואתה כמו ילד קטן נכנס לחנות צעצועים והכול פתוח ואין אף אחד, קח מה שאתה רוצה.

אין דבר כזה בכלל באף מקום ולאף אחד, לשום חיה אין דבר כזה, הכול מערכת אחת. ועל כל דבר יש תשלום כי זו מערכת אחת סגורה שהיא מביאה את עצמה בצורה כזאת לגמר התיקון, אבל נדמה לאדם שהכול נמצא חופשי, אז למה שלא ייקח?

וכאן כל העניין, באה חכמת הקבלה ומסבירה לנו, שאין דבר כזה בכלל, שום דבר לא נותנים לך חינם ועל כל דבר אתה צריך לשלם. בסופו של דבר אתה תדע שהתשלום הכללי הוא על ידי זה שעושים צמצום מסך ואור חוזר על הרצון לקבל של האדם, ואז הוא מגיע למצב שהוא מתעלה מעל חוקי הטבע, בכוח השפעה שקונה, ובצורה כזאת הוא מגיע לדרגת הבורא.

ואז יש לך הכול חינם. למה חינם? כי יש לך צמצום מסך על כל העביות שלך, על הרצון לקבל, ואז אתה רוצה רק לתת. על זה אין שום הגבלה. זה נקרא "עולם הפוך ראיתי". בעולם הרוחני אתה חופשי.

שאלה: בעל הסולם אומר "וכל מצב טוב, אינו, אלא פרי עמלו של מצב הרע, שהקדים לו." ואתה אומר שאנחנו לא צריכים כל כך לסבול בדור שלנו, אז איך אפשר להסביר את הקטע הזה, שבלי מכות אי אפשר להתקדם?

אם היינו מבינים איך חוקי העולם מסדרים אותנו והיינו שומרים עליהם, אז לא היינו סובלים. כל ההשתדלות בחיים שלנו זה לדעת את חוקי העולם ולשמור עליהם כדי לא לסבול. ואפילו לנצל אותם לטובתנו. כך אנחנו מפתחים את המדע וכל דבר שאנחנו בונים, זה כדי לנצל את כל חוקי הטבע לטובתנו.

תלמיד: אבל אם אני לא עושה רע לאף אחד למה אני צריך לחטוף מכות?

אפילו אם אתה לא תעשה שום דבר אתה עושה רע לכולם כי אתה לא משתתף במערכת שאתה מרכיב קטן בה.

תלמיד: מה זאת אומרת לא לעשות רע לחברים ולהשתתף?

אתם בונים ביניכם חברה שרוצה להידמות לבורא. ורק בצורה כזאת לפי חוק השתוות הצורה אתם מגלים בתוך החברה שלכם את האור העליון, את ההשפעה העליונה.

תלמיד: מה שאתה אומר בעצם זה שאם אתה אפילו לא משתתף בשיעורי בוקר, ולא בזום, אתה בעצם לא עושה את העבודה שלך ואתה מושך צרות על עצמך?

ודאי.

תלמיד: למה ודאי?

כי אתה לא נמצא בגמר התיקון שאתה מקושר עם כולם ומקיים את חוק הערבות. אתה לא נמצא בזה.

תלמיד: אם אני לא בא לשיעור אני מושך צרות על עצמי, זה מה שאתה אומר?

בטוח.

תלמיד: אנשים לא יודעים את זה?

אנשים לא יודעים בגלל שהם לא מחויבים לזה, זה תלוי בהתפתחות של כל אחד ואחד. אנחנו כולנו נמצאים בדרגות. ככל שאני לא מקיים את עצמי, זה תלוי במי שאני. האם הנשמה שלי כבר הגיעה למצב שהיא חייבת לטפל בתיקון שלה ממש בקשר עם נשמות אחרות, או שעדיין היא נמצאת באיזו התבשלות שלה, התפתחות שלה בפני עצמה. תלוי בסולם איפה הנשמה שלי נמצאת.

תלמיד: אמרת בהתחלת השיעור שככל שאנחנו מתקדמים פחות סובלים. זה מדבר אליי. אם משתתפים בשיעור, בזום, באים לכל האירועים של בני ברוך, בעצם אנחנו מורידים את הסבל מעצמנו?

נכון. אז תסבול פחות.

שאלה: האם הקשר הנכון בינינו זה בעצם התשלום שלנו עבור מה שקיבלנו מראש כהלוואה?

נכון. כי בקשר בינינו אנחנו צריכים לעלות למעלה מהרצון לקבל האגואיסטי - הפרטי של כל אחד, ולעלות למעלה מהדחיה ההדדית בינינו. והעיקר, לעשות את זה למען לגלות מקום לבורא שימלא אותו ויתגלה בו, כדי לעשות לו נחת רוח. אם אנחנו מבצעים את הפעולות האלה, אז אנחנו משלמים על מצבנו הטוב בתיקון בצורה שלמה - נכונה.

שאלה: אם אנחנו בונים מסך-אור-חוזר אז הכול בחינם. זאת אומרת אני לוקח בדיוק מה שאני צריך. אבל כמה שאני עושה יותר פעולות אני מביא יותר..

אני לא מבין מה אתה אומר. מה זה שאתה קונה. אני יודע רק דבר אחד, יש לי רצון לקבל, אם אני מביא תיקון לרצון לקבל הזה שאני אשתמש בו רק בעל מנת להשפיע לבעל הבית, אז כמה שהרצון שלי יקבל, זו לא תהיה קבלה, זה יהיה כהשפעה. זה לא שאני קונה בחנות ואני מקבל ומשלם בכסף. זה קצת אחרת.

הכוונה שלי היא לא לקבל ולמלאות את עצמי, אמנם אני משלם כמו בחנות בעולם שלנו. הכוונה שלי היא לתת לבעל הבית. וזה שאני מקבל אני מקבל את זה כי אחרת אני לא יכול לתת לו. אם אני לא אקבל ממנו, אז איך אני אתן לו. הוא לא ירגיש שאני נותן לו, כי התענוג שלו בזה שאני מקבל. התענוג שלי בזה שאני נותן.

תלמיד: האם מבחינה תיאורטית אנחנו יכולים לא לקחת שום דבר, לחלוטין או שזה בלתי אפשרי?

אם אתה לא תיקח ממנו שום דבר אז במה אתה תיהנה לו? אתה צריך לתת לו תענוג. התענוג שלו זה שאתה מקבל.

"אכן, ערכי טוב ורע אלו, אינם אמורים בהערך של המצב לפי עצמו, כי אם על פי המטרה הכללית. אשר כל מצב, המקרב את האנושיות להמטרה, נקרא "טוב", והמרחיקם מן המטרה, נקרא "רע". ורק על ערך הזה נבנה "חוק התפתחות", אשר הקלקול והרשעות, המתהוה בהמצב, נבחן לגורם וליוצר על המצב הטוב.

באופן, אשר זמן קיומו, של כל מצב ומצב, הוא רק זמן מסוים, המספיק לגידול קומתו של הרע, שבתוכו, בשעור כזה, שאין הצבור יכול עוד להמצא בו. אשר אז, מוכרחים הצבור להתקבץ עליו, ולהרוס אותו, ולהסתדר במצב יותר טוב, לתיקונו של הדור ההוא.

וכן זמן קיומו של מצב החדש, נמשך גם כן, עד שניצוצי הרשעות שבו, מתבכרות ונגמלות, לשיעור כזה, שאי אפשר לסובלו. אשר אז, מוכרחים להורסו, ולבנות מצב יותר נוח, על מקומו.

וכן הולכים המצבים, ומתבררים, בזה אחר זה, מדרגה אחר מדרגה, עד שיבואו למצב מתוקן כזה, שיהיה כולו טוב, בלי שום ניצוצין רעות. והנך מוצא, אשר כל עיקרי הזרעים והגרעינים, שמתוכם צומחים ויוצאים מצבים הטובים, אינם אחרים, רק המעשים המקולקלים עצמם."

זאת אומרת אי אפשר להגיע לשום דבר טוב אם הרע לא מתגלה קודם ואנחנו מרגישים אותו ממש. זה לא שיש לנו מצווה לסבול, זה לא שאנחנו מחוייבים להרגיש את כל הרע בצורה שהוא מתגלה בכל כוחו והיקפו, אבל בכל זאת חייבים במשהו להרגיש את המצב כרע, כבר מספיק עוקץ. כמו שאתה מראה לאדם חכם, קצת, משהו, מספיק לו, הוא כבר לא רוצה את המצב ההוא. ולטיפש, אתה יכול לתת ולהרביץ ומה לא, בכל זאת לא קולט. כך אנחנו.

לכן, ככל שנהיה חכמים, ככל שנלמד יותר, אנחנו נזהה את הדברים האלה מהר מאוד בחיים שלנו ונתקדם לטוב בלבד.

"דהיינו, שכל רשעה ורשעה, המתגלה ויוצא, מתחת ידי הרשעים שבהדור, הנה מצטרפות יד על יד, ובאות בחשבון, עד שמקבלים משקל כזה, שאין הצבור יכול עוד לעמוד בו. ואז עומדים, ומהרסים אותו, ובוראים מצב הרצוי ביותר.

הרי לעיניך, אשר כל רשעה בפרטיותה, נעשה מותנה לכח הדחיפה, שיתפתח על ידיה מצב הישר.

ואלה הם דברי רבי עקיבא: "הפנקס פתוח, והיד כותבת".

כי כל מצב אשר, איזה דור נתון בו, מדומה כמו פנקס. וכל עושי רשע, מדומים כמו ידים כותבות. כי כל רשעה ורשעה, נחקקת ונרשמת בהפנקס, עד שמתקבצות לידי חשבון, שאין הצבור יכול עוד להמצא בו. אשר אז, מהרסים מצב הרע הזה, ומסתדרים תחת מצב יותר רצוי, כמבואר."

שאלה: בסופו של דבר אנחנו צריכים להגיע לזה שבונים איזה מקום יציב שבו נוכל להגיע להשתוות התכונות עם הנותן, ובזה לעשות לו נחת רוח. וכול עוד אין מקום כזה?

כן, ודאי. כל עוד אין בנו אפשרות לבנות מצב כזה, אז אנחנו צריכים עוד להתגלגל עד שנבנה.

שאלה: החשבון הוא כללי, אין חשבון פרטי?

יש חשבון פרטי על כל דבר ודבר, אם זה שייך לעשיריות שלנו, אבל זה אדם פרטי הוא רק זורם עם הזרם הכללי, על אף שלכל אחד יש נקודה פרטית.

תלמיד: אדם שרוצה להיות חכם ולהבין שהדברים הרעים מחייבים אותו להשתנות ולשנות את עצמו, צריך לחכות לאיזשהו חשבון כללי כדי שהוא ישתנה או שהוא יכול להבין את זה מהמצבים הרעים שלו?

מהמצבים הרעים שלו הוא לא יכול להבין הרבה מפני שכל התהליך הוא בזה שיקשור את עצמו לציבור, ומהציבור הוא יבין מה הוא צריך לעשות. איך יכול האדם הפרטי בעולם הזה להבין משהו ששייך למהות הבריאה עצמה, אם כולה היא צריכה להתממש בכלל גדול?

תלמיד: אם אתה יכול לסכם איך נעשה כאן החשבון כלפי הפרט, כלפי הכלל, מתי הוא מתהפך?

אנחנו נחכה לסוף המאמר.

תלמיד: פשוט בעל הסולם כותב "דהיינו, שכל רשעה ורשעה, המתגלה ויוצא, מתחת ידי הרשעים שבהדור, הנה מצטרפות יד על יד, ובאות בחשבון, עד שמקבלים משקל כזה, שאין הצבור יכול עוד לעמוד בו". כלומר גם אם אדם פרטי הגיע למצב של סבל איום ונורא, והוא מגיע להבנה שלא כדאי לו להשתמש באגו שלו, זה לא יעזור לו.

ודאי שזה לא יעזור. לכן למצב הזה אנחנו קוראים "גמר תיקון", כי הוא כללי לכל האנושות.

תלמיד: קודם אמרת שבעשיריות יש לנו חשבון פרטי.

כי בעשירייה אנחנו קובעים חוקים ויחסים כמו בכל האנושות בגמר התיקון. אנחנו לא יכולים להגיע לזה ממש בפועל אבל במשהו בינינו, כשאנחנו מגלים את זה בצורה רוחנית, אנחנו כן יכולים. בגמר התיקון כולם משיגים את זה, גם בפעולות חיבור ביניהם וגם בפעולה גשמית.

תלמיד: בעשירייה אנחנו יכולים להגיע לאיזו הסכמה עם החשבון הזה בצורה מזורזת לפני כולם?

בשביל מה אנחנו עושים את זה? כדי להגיע לתיקונים עכשיו, במצבנו, בזמננו, וכדי להראות בזה לכל העולם שזה אפשרי לכולם. אבל בגמר התיקון כל העולם הזה עולה לדרגה רוחנית. אנחנו מתחילים להרגיש בעולם הזה כבר חוקים רוחניים. כי כולם מגיעים למצב, אני מדבר על בני האדם שבעולם הזה, שמוכנים להיות בהשפעה הדדית, ואז יוצא שהם מוכנים להתקיים כך.

שאלה: מה משתנה בין מחזור למחזור כשהפנקס מתמלא?

מעבירים לפנקס חדש.

תלמיד: אבל במה נבדל סיבוב אחד מסיבוב אחר?

אתה מתכוון בין הגלגולים?

תלמיד: כן.

הזמנים, התנאים משתנים. זאת אומרת אותם המצבים שבהם מתקיימים אנשים בודדים, מקובלים, או קבוצות מקובלים משתנים. תראה איך המצב בזמננו שונה מהמצב של המקובלים שהיו לפני מאה או מאתיים או אלף או אלפיים שנה וכן הלאה, אלו זמנים מאוד שונים. כלפי האנשים שרוצים להשיג את הכוח העליון המצב שונה מאוד.

תלמיד: ושאר האנושות?

שאר האנושות לא מבינה איפה היא נמצאת כי היא לא מודדת את עצמה כלפי גמר התיקון. אנשים מודדים את עצמם כלפי מה שיש להם בכיס או לא, איך ליהנות מרצונות בהמיים, כך האנושות מודדת את עצמה.

שאלה: האם התהליך שבעל הסולם מתאר של התקדמות דרך מצבים, שכל פעם מגיעים למצב שאי אפשר לסבול אותו יותר ואז חייבים לעבור למצב הבא, מתייחס גם לכל האנושות?

ודאי. אומנם בקטן, אבל כך כל האנושות מתקדמת. אחרת איך תראה שינויים בבני אדם, אפילו בחיים הפרטיים של האדם?

תלמיד: כך צריך להבין את ההתקדמות של האנושות לצורות חברתיות חדשות כל פעם?

רק על ידי המכות.

תלמיד: עכשיו רואים שהאנושות סובלת, יש הצטברות של סבל, מה השלב הבא שהאנושות צריכה להגיע אליו, לא גמר התיקון אלא השלב הקרוב הבא?

האנושות צריכה להגיע למצב שהיא מחליטה שאנחנו לא יכולים יותר להתקדם בצורה כזאת, לא יכולים לחיות כך יותר, אנחנו חייבים לשנות משהו. ואז לאט לאט מתוך הצרות שיתגברו, האנושות תבין שחייבים לשנות את היחסים בין בני אדם, שבלי זה אנחנו כל הזמן נסבול. כי אנחנו נמצאים בשלב כזה שיש לנו הכול, אנחנו יכולים לעשות הכול מאפס ועד אינסוף, יכולים להרוס הכול ולעשות גן עדן על פני כדור הארץ, באמת יכולים, רק הבעיה היא היחסים בין בני אדם.

אז אנחנו צריכים ממש לסלק כביכול את עצמנו מטכניקה, מטכנולוגיה, ממדע, מכל דבר, ורק להתחיל לשנות את המצבים בין בני אדם, את היחסים בין בני אדם. אם נעשה את זה, אז כל החיים שלנו ישתנו. אנחנו נשתמש בכל אוצרות הטבע, בטכניקה, בטכנולוגיה, בכל דבר, רק לטובת בני האדם. זה מה שחסר לנו, טיפול בבני אדם.

ואז לפי הנטייה הזאת הם יתקרבו אלינו, למקובלים, ויבינו על מה אנחנו מדברים. שצריכים באמת לקרב בין בני אדם, לעשות ביניהם "כאיש אחד בלב אחד", ככל האפשר לעשות חיבור בין בני אדם. ואיך לעשות את זה? על ידי עשיריות, על ידי שיטת החיבור שבה אנחנו משתמשים. על ידי כך שאנחנו מתחברים בצורה נכונה בינינו אנחנו יכולים להשתמש בכוח החיובי שיש בטבע, כי בצורה שאנחנו מבודדים זה מזה, אנחנו קולטים רק את הכוח השלילי שיש בטבע. הכוח החיובי יתגלה רק בתנאי שנכיר את השליליות שיש בינינו.

יוצא שאנחנו נמצאים כאן במעבר, והאנושות צריכה לסבול עוד, בעל הסולם אומר שתהיה אפילו מלחמת עולם שלישית ורביעית, כאלו מצבים אנחנו צריכים כדי להכיר את הרע, ושאין ברירה, חייבים להגיע לחיבור. איך? אז הם יראו שאנחנו מדברים לעניין.

תלמיד: יש שמונה ביליון בני אדם, כשאתה אומר את הביטוי הזה "האנושות" צריכה להחליט למה אתה מתכוון? זו כמות מסוימת של בני אדם, זו מסה קריטית?

איזושהי רוח, שכולם יוכלו פחות או יותר להבין שמדובר על תיקון היחסים בין בני אדם. מפני שעוברים כאלה מצבים שנקראים מלחמות עולם, שנמצאים בהתנגשות זה עם זה, נוכל גם להבין שהכול תלוי בחיבור ובהשלמה זה עם זה.

(סוף השיעור)