שיעור בוקר 28.08.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ז', עמ' 549, דף תקמ"ט, "עשר ספירות דז' מלכין קדמאין דמיתו", התסכלות פנימית,

אותיות ז' - ט'

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות" כרך ב', חלק ז', "הסתכלות פנימית", בעמוד 549 דף תקמט.

אות ז'

"ובזה תבין מ"ש חז"ל (קידושין דף ל') שלשה שותפין הם באדם הקב"ה ואביו ואמו. אבא מזריע לובן שבו ואמא מזרעת אודם שבו, והקב"ה נופח בו נשמה (ע"ש בפירש"י) כי ענין שותפות זאת, נמשכת מהמדרגות העליונות, כנ"ל. כי נתבאר שגם בזו"ן הראשונים שבעולמות, היו שלשה שותפין: א"ק הפנימי, ואו"א דנקודים, אשר הלובן שבו, דהיינו החסדים, הם מאבא. והאודם שבו, דהיינו הגבורות הם מאמא. אמנם עצם נשמתו הוא מא"ק הפנימי. והבן. וכן הדבר גם בז"א דאצילות, ששלשה שותפים באצילותו. א"א, ואו"א, כי ערך א"א באצילות, הוא כמו א"ק הפנימי שבכאן, וגם שם עיקר עצמותו ושורשו בא מא"א, וחסדים וגבורות באים מאו"א."

עוד מעט נבין את זה יותר.

קריין: אות ח'.

אות ח'

"ונתבאר היטב ענין ב' הזווגים שנעשו לצורך הנקודים, על ב' מיני הרשימות, שהמסך שעלה לראש הס"ג היה כלול מהן: כי זווג הא' נעשה על הרשימות של הנקודות דס"ג, הכלולות מה"ת, שזווג זה נעשה בבחינת נקבי עינים, כלומר, בבחי"א שבראש, בסוד ה"ת בעינים, שעי"ז יצאו אח"פ דכל המדרגות לחוץ, ויציאה זו גרמה ג' ראשים בנקודים, כנ"ל בחלק ו'. גם יצאו בינה וזו"ן של ע"ס דסיום דא"ק לבד מכל אצילות. ונעשו לבי"ע דפרודא. ואו"א דנקודים, שהם הראש הג' נתקנו באב"א. וזווג ב' נעשה על הרשימות דנה"י דא"ק הפנימי דהיינו, שנעשה למ"ן לזווג ע"ב ס"ג דראש הס"ג, שע"י זה הורד ה"ת מעינים לפה כבתחילה, ואור שיצא מזווג זה בקע לפרסא, כלומר שביטל הגבול והמסך המבדיל בין עינים לאח"פ, והשיב אח"פ למדרגתם כבתחלה, והוא האיר להנקודים בשנים: א' דרך הטבור, אל הכתר דנקודים, והוריד גם הה"ת שבנקבי עינים דכתר אל פה דכללות הראש למטה מאו"א, שבזה חזרו או"א לראש והשיגו הג"ר שלהם. והארה הב' דרך יסוד דא"ק אל או"א, שהוא בחינת הו' ונקודה, דהיינו שרשי הזו"ן, ונעשו בהם למ"ן שהשיב אותם פב"פ, ונזדווגו והמשיכו הארת חכמה לזו"ן, מתחלה על ידי התכללותם דזו"ן בזווג או"א גופיהו, שאז נבחנים הזו"ן האלו לבחינת דעת של או"א, ואח"כ נתפשטו ממלכות של או"א ולמטה לבחינת גוף, ונתלבשו בכלי של מלך הדעת. והאור שנתפשט במלך זה, נבחן לאור היחידה דז"א."

כדאי לקרוא שוב.

קריין: שוב אות ח'.

אות ח'

"ונתבאר היטב ענין ב' הזווגים שנעשו לצורך הנקודים, על ב' מיני הרשימות, שהמסך שעלה לראש הס"ג היה כלול מהן: כי זווג הא' נעשה על הרשימות של הנקודות דס"ג, הכלולות מה"ת," קטנות ב'\א' צמצום ב'. שזווג זה נעשה בבחינת נקבי עינים," דראש דס"ג "כלומר, בבחי"א שבראש, בסוד ה"ת בעינים, שעי"ז יצאו אח"פ דכל המדרגות לחוץ, ויציאה זו גרמה ג' ראשים בנקודים, כנ"ל בחלק ו'."

שאלה: אמרנו שהחסדים מגיעים מאמא, למה כתוב שהם באים מאבא?

זה לא מכאן. העניין הוא שאור החכמה כשהוא מאיר הוא מביא כוח, וכוח השפעה שיש לפרצוף זה חסדים. זה דבר אחד.

דבר שני, כשאנחנו מדברים על אמא זה לא אמא בדיוק, זו מלכות שעלתה לבינה ולכן היא אודם. זאת אומרת שמה שהיא מקרינה כאמא, כי אמא זה לא בינה, זה תפקיד של בינה שהיא מטפלת דרך הפנימיות שלה, דרך הרחם שלה בתחתונים. זה שאחר כך דם הופך להיות חלב, זה אותו דבר. אז יוצא שאמא מטפלת דרך האודם, ואבא מטפל דרך הלובן. זה מוזר, זה ההיפך ממה שבדרך כלל חושבים.

קריין: אנחנו בשורה ג' ראשים בנקודים".

"גם יצאו בינה וזו"ן של ע"ס דסיום דא"ק לבד מכל אצילות. ונעשו לבי"ע דפרודא. ואו"א דנקודים, שהם הראש הג' נתקנו באב"א." למה ראש דג'? כי ראש א' זה ישסו"ת, ראש ב' זה כתר, ואבא ואמא זה ראש הג' דנקודים. "וזווג ב' נעשה על הרשימות דנה"י דא"ק הפנימי" ד'/ג' "דהיינו, שנעשה למ"ן לזווג ע"ב ס"ג דראש הס"ג, שע"י זה הורד ה"ת מעינים לפה כבתחילה," מראש דס"ג "ואור שיצא מזווג זה בקע לפרסא, כלומר שביטל הגבול והמסך המבדיל בין עינים לאח"פ, והשיב אח"פ למדרגתם כבתחלה, והוא האיר להנקודים בשנים:"

שאלה: אפשר להגיד שוב לְמה גרם כל זווג?

אנחנו עוד לא גמרנו. לְמה גרם כל זיווג? כל זיווג גורם להתפשטות האור עוד יותר ועוד יותר למטה בתהליך של הנקודים. מה יש לנו כאן? עלו הרשימות ב'/א' צמצום ב' וד'/ג'. לפי ב'/א' צמצום ב' נעשה זיווג ואחר כך זיווג לפי ד'/ג'. אין כאן שום דבר מיוחד.

איך פועלים הזיווגים האלה מראש דס"ג? זיווג ב'/א' צמצום ב' פועל מנקבי עיניים ולכן מסדר את כולם בקטנות, שאח"פ דעליון נמצא בתוך גלגלתא עיניים דתחתון, ואחר כך בא זיווג על גדלות ד'/ג', עליו אנחנו נקרא עכשיו. אבל הזיווג שבראש דס"ג, המסך יורד מנקבי עיניים לפה ומשם מתחיל לתת גדלות לכולם. הוא דואג לישסו"ת, לכתר, לאבא ואמא ולזו"ן. דיברנו על התהליך הזה הרבה.

קריין: שורה "בשנים:".

"א' דרך הטבור, אל הכתר דנקודים, והוריד גם הה"ת שבנקבי עינים דכתר אל פה דכללות הראש למטה מאו"א," זאת אומרת, גם כתר וגם אבא וגם אמא נכנסו לגדלות. "שבזה חזרו או"א לראש והשיגו הג"ר שלהם." אז יש לנו כבר ראש שלם, כתר, אבא ואמא. כתר, חכמה, בינה. "והארה הב' דרך יסוד דא"ק אל או"א, שהוא בחינת הו' ונקודה, דהיינו שרשי הזו"ן, ונעשו בהם למ"ן שהשיב אותם פב"פ, ונזדווגו והמשיכו הארת חכמה לזו"ן, מתחלה על ידי התכללותם דזו"ן בזווג או"א גופיהו, שאז נבחנים הזו"ן האלו לבחינת דעת של או"א, ואח"כ נתפשטו ממלכות של או"א ולמטה לבחינת גוף, ונתלבשו בכלי של מלך הדעת. והאור שנתפשט במלך זה, נבחן לאור היחידה דז"א."

זה ברור, שאם יש לנו עשר ספירות בראש זה מתפשט בעשר ספירות שבגוף, ואז גורם בזה לגדלות של זו"ן. זו"ן לא יכולים לקבל גדלות משום פרצוף מלמעלה אלא דרך הראש שלהם, כי זו"ן זה גוף.

שאלה: מה זה הפכו לדעת של אבא ואמא?

לכוח שמזווג את אבא ואמא ביניהם. חכמה ובינה זה אבא ואמא, וזו"ן, כדי לקבל מאבא ואמא הם צריכים להעלות מ"ן לזווג אותם יחד, שאור חכמה יתלבש באור הבינה ובצורה כזאת יתפשט בזו"ן. ככה זה עובד.

תלמיד: אז מה זה הדעת?

מקום הזיווג בין אבא ואמא המשותף ביניהם. זו"ן שמבקשים מאבא ואמא אור, הם מעלים חיסרון לאבא ואמא, והחיסרון הזה של זו"ן בתוך אבא ואמא נקרא "דעת".

שאלה: מה זה מלך הדעת?

מלך הדעת זה משהו אחר. כשאבא ואמא מתחילים לתת לזו"ן, המנה הראשונה שהם נותנים והיא מתפשטת בתוך הזו"ן היא נקראת "מלך הדעת". "מלך" מהמילה "מלכות", ששם מעורבת המלכות ולכן זה ז' מלכים.

שאלה: מה פירוש "גם יצאו בינה וזו"ן של ע"ס דסיום דא"ק לבד מכל אצילות. ונעשו לבי"ע דפרודא."?

את זה עדיין לא למדנו, אתה צודק שזאת שאלה ואין לנו עליה בינתיים תשובה. זה באצילות. באצילות אנחנו אחר כך נלמד שיוצאים עוד חלקים של הגוף דעולם הנקודים בצורת העולמות בי"ע דפרודא. בי"ע דפרודא זה עולמות בריאה, יצירה, עשיה, שהם נמצאים למטה מפרסא, לא יכולים להתתקן, לא יכולים לקבל אור. התיקון שלהם הוא בזה שהם עולים למעלה מפרסא ובאצילות כשמצטרפים מקבלים תיקון.

תלמיד: למה זה בי"ע דפרודא?

דפרודא, זאת אומרת נפרדה מאצילות. כל התיקונים הם באצילות, והחלק הזה מהפרצוף שיורד למטה הוא נקרא "בי"ע דפרודא" ואין לו תיקון בינתיים, את זה אנחנו נצטרך לתקן איתך.

תלמיד: מה זה אומר?

שהכלים האלה עדיין לא מתוקנים, הם יתוקנו רק בגמר התיקון. אבל שוב אני אומר, עכשיו אנחנו לא לומדים על זה, נלמד על זה בעוד 200 דף. קצת סבלנות. אבל השאלה במקום, ראית שלא כתוב על זה, מצוין.

שאלה: מה ההבדל בין זווג בנקבי עיניים לזווג בפה, לא מנקודת מבט של מימוש הרשימות של ב'/א' וג'/ד', אלא מה ההבדל המהותי בין שניהם?

זיווג בנקבי עיניים זה זיווג רק על גלגלתא ועיניים, וזיווג בפה זה זיווג על כל עשר ספירות דראש. זיווג בנקבי עיניים זה זווג רק על כלים דהשפעה, כלים דקטנות שעביותם שורש וא', וזיווג בפה זה זיווג על נקבי עיניים ועל האח"פ שזה שורש, א', ב', ג', ד'.

הראש מתחלק לחלק עליון שהוא גלגלתא ועיניים עד נקבי עיניים, החלק שמהעיניים ועד סוף המצח, זה נקרא גלגלתא ועיניים. והחלק התחתון של הראש, מתחת לעיניים ועד הפה זה נקרא "אח"פ". בפה זה נגמר.

תלמיד: לא ברור איך זה יכול להיות. זה כאילו יוצא בכוח ובפועל, כאילו יש פה משהו שלא סיים ב-100% בגלגלתא עיניים?

בצמצום ב' בנקודות דס"ג, פרצוף נקודות דס"ג התחלק לגלגלתא עיניים עד הפרסא, מטבור עד הפרסא, ואח"פ מפרסא עד הסיום. זאת אומרת, יש כאן שתי רשימות. מגלגלתא עיניים זה רשימו ב'/א' צמצום ב', ומאח"פ זה רשימות ד'/ג'. כי אח"פ התרשמו מהנה"י דא"ק, וגלגלתא עיניים לא התרשמו מנה"י דא"ק כי הם בהשפעה, לא אכפת להם, אם מישהו רוצה לקבל אור חכמה, בסדר, שיקבל. אבל גלגלתא עיניים דנקודות דס"ג מטבור עד הפרסא הם לא מתפעלים מזה, הם נשארים ברשימות ב'/א' צמצום ב'.

שתי הרשימות האלו, שני חלקים של הפרצוף נקודות דס"ג עולים לראש דס"ג, כרגיל כמו שאחרי גלגלתא רשימות עולות לראש דגלגלתא ונולד ע"ב. כאן הרשימות האלה מגלגלתא עיניים ומאח"פ של נקודות דס"ג עולות לראש הס"ג.

ראש דס"ג עושה זיווג דהכאה ויורד למטה (ראו שרטוט), והחלק הזה של הנקודות דס"ג שירדו מתערב עם נה"י דא"ק ומקבל מהם בחינה ד' דעביות, ואז הוא מתחלק לחלק הראשון ולחלק השני, והמקום שמחלק ביניהם נקרא "פרסא". החלק העליון נקרא "גלגלתא ועיניים", החלק התחתון נקרא "אח"פ". משני החלקים האלה מה מיוחד? שגלגלתא עיניים זה כלים דהשפעה ואח"פ זה כלים דקבלה. כאילו גלגלתא זה בינה ואח"פ זה מלכות. צמצום ב' במיוחד נמצא למטה מפרסא.

כל הפרצוף הזה עולה למעלה לראש דס"ג. רשימו ב'/א' צמצום ב', ו-ד'/ג'. לפי ב'/א' צמצום ב' קודם כל רשימו דקטנות עולה לנקבי עיניים, לפי הרשימו, ודורש כאן בנקבי עיניים זיווג, ואז הוא מזדווג רק על דרגת נקבי עיניים. יורד משם פרצוף, זה נקרא "ישסו"ת", והוא מתפשט לכתר, אבא ואימא וזו"ן. הכול יצא בזיווג בנקבי עיניים על ב'/א' צמצום ב'. ואחר כך יוצא לנו זיווג על הגדלות, שהמסך יורד ועושה זיווג על כל עשר הספירות. ואז בא אור דגדלות וגורם לשבירה. הכול עובר למטה וגורם כאן שבירה. על זה אנחנו לומדים.

שרטוט

אות ט'

"וכבר ידעת, שהארה הראשונה של האור החדש דבקע לפרסא, אשר האיר דרך הטבור לכתר דנקודים, עוד לא השיב לאו"א פב"פ אלא רק פב"א. כי אפילו אחר שאמא שבה אל הראש, מ"מ אינה מפסקת אחורים שלה, זולת ע"י סבה המכרחת לה להפסיק. אשר ע"כ לא החזירה פניה לאבא, רק אחר שקבלה המ"ן דו' ונקודה מיסוד דא"ק."

מה זאת אומרת? אבא ואמא זה חכמה ובינה. חכמה מעבירה את אור החכמה לאמא, אמא לא צריכה חכמה, היא נמצאת בחפץ חסד. רק כשמלמטה הזו"ן, הבנים יירצו לקבל ממנה חכמה, אז היא פונה פנים לאבא לקבל אור חכמה במידה שהיא מעבירה את זה אחר כך לזו"ן. זה התפקיד של הבינה. זאת אומרת, התפקיד של הבינה לבודד חכמה מזו"ן, ולתת לזו"ן מנות מנות של חכמה על ידי כך שהיא עוטפת את אור החכמה בחסדים וכך מעבירה את זה לזו"ן, ואז זו"ן יכולים לקבל. לכן מה שמקבלים זו"ן, הם מקבלים אור חכמה, דם, אבל כשהוא עובר דרך אמא הוא הופך להיות לחלב. וכך זו"ן מקבלים אותם, בולעים אותם, מוצצים אותם, אבל בתוכם החלב שוב הופך להיות לדם. ככה זה. זה ההבדל בין חסדים וחכמה.

"אשר מ"ן הללו שהם בחינות זו"ן שיש לה קשר אליהם, מצד או"י, להשפיע בהם הארת חכמה, מעוררים אותה להפסיק האחורים, ולחזור פב"פ עם אבא. כנ"ל. והנה ב' המצבים האלו נעשו לסבה שזו"ן לא יקבלו מזווג פב"פ דאו"א, אלא חסדים וגבורות לבד, רק בהארת חכמה. והוא מטעם כי אפילו עתה אחר חזרתה פב"פ עם אבא, אינה מקבלת ממנו, אלא אותו השיעור הארת חכמה, שבינה דאור ישר משפיעה לזו"ן דאו"י. שהרי כל חזרתה פב"פ לא היתה אלא בשביל זו"ן, שיש לה קשר עמהם מצד האו"י, כנ"ל, ולא כלל בשביל עצמה, ע"כ היא מודדת להם במדה זו של זו"ן דאו"י. ונודע שזו"ן דאו"י הם בעצמם רק חסדים בהארת חכמה, כנ"ל (חלק א' דף ל"ה תשובה ס"ט ע"ש).

ועכ"ז יש להתחשב בהרבה עם שיעור"

שאלה: בהתאם לשרטוט, למה סיומם של אבא ואימא וזו"ן בקטנות הוא על אותה הרמה?

זה נכון שציירתי לא מדויק, אתם צודקים. אנחנו עוד נדבר על זה. אח"פ דאבא ואמא נמצא בגלגלתא עיניים זדו"ן, עוד נדבר על זה. אתם צודקים בשאלה, אבל אני צודק בשרטוט.

שאלה: מה ההבדל בין הארה מטבור לבין הארה מיסוד?

הארה מטבור מגיעה מראש דס"ג. הארה מיסוד מגיעה מנה"י דא"ק. הארה מטבור זה מה שנותן ראש דס"ג בזיווג שלו. הארה מנה"י דא"ק זה ו' ונקודה, זה ד'/ג', זה דרישת אור החכמה.

תלמיד: אבל גם ההארה מראש דס"ג היא בעקבות זה.

לא, שם זה עדיין קטנות. שם זה לפי הרשימות ב'/א'. אחר כך כשיהיה ד'/ג', ד'/ג' הזה נעצר באמא. מה שאין כן ד'/ג' שמאירים מנה"י דא"ק, על ידם מתעורר הזו"ן, וזו"ן דורש ממטה למעלה, מבינה, שהיא תפתח את עצמה לחכמה.

אתמול עסקנו בטרנזיסטור, יש לך חלק שמבודד, בא מלמעלה זרם ונעצר בבידוד כאילו, ולא ממשיך למטה. אז באה מהצד איזו דרישה שפותחת את הבידוד הזה, לכן זה נקרא "חצי קונדקטור", ואז עושים מזה מוליך וזה עובר הלאה.

תלמיד: אני לא מבין מה ההבדל בין ההארה של נה"י דא"ק לזו"ן ובין נה"י דא"ק שמעורבים ב-ד'/ג'.

ד'/ג' זה הרשימו שהם עלו לראש דס"ג ונעשה שם זיווג בפה דראש דס"ג בד'/ג'. ומזה יצא אור דגדלות לעולם הנקודים. אבל אור דגדלות הזה הוא עובר דרך ישסו"ת וכתר ואבא. הוא לא נכנס לאמא. אמא לא רוצה. כי אמא מד' בחינות דאור ישר, שלא כמו שבד' בחינות דאור ישר, לא מקבלת, אלא רק במידה שהזו"ן מבקשים.

תלמיד: זה ברור. מה זה כשנה"י דא"ק משפיעים על זו"ן? איך זה קורה, דרך מה זה?

על זה עוד נדבר, חכה. זה בקטע הבא. זה התירוץ הכי טוב.

שאלה: אנחנו למדנו שהירידה עד הפה דס"ג נעשתה על ידי ע"ב. מה זאת אומרת, הע"ב לא מכיר בפעולה הזאת?

לא, ודאי שעל ידי אור החכמה, אבל על ידי רשימות ד'/ג', שלפי הרשימו הזה ראש דס"ג מפעיל את הרשימו הזה, ד'/ג', ואז הוא צריך לפי זה להביא את אור החכמה, ויש בס"ג אור החכמה, גם בטעמים דס"ג יש לנו את כל האור החכמה, ד' יש לנו, וג' יש לנו, אז ג' שבטעמים דס"ג הם נמצאים גם בראש דס"ג. ס"ג זה ג'/ב', אז ג', אור החכמה ישנו. לכן כשהם מתעוררים ורוצים ד'/ג' אז יש לס"ג מה לענות. הוא פותח את עצמו. לס"ג אין שום בעיה להזדווג עם הע"ב, הוא תמיד קשור אליו, כי בינה לא יכולה להיות הפוכה מחכמה אם היא לא קשורה לחכמה. איך יכול להיות הפוך אם לא קשור.

ולכן היא מביאה את אור החכמה למטה, למי שצריך. היא מבטלת בזה את צמצום ב'. גם בישסו"ת, גם בכתר דנקודים וגם באבא. אבל אמא לא רוצה לבטל את עצמה, היא לא מרגישה צורך. "אני פועלת רק לפי הבנים", רק לפי הזו"ן. אם הם יבקשו, היא תפתח את עצמה. הם לא יבקשו, היא לעצמה לא צריכה.

תלמיד: זאת אומרת, הפעולה הזאת היא הפעולה של אמא.

אמא עוצרת את ההתפתחות הזאת, כן. כדי לבטל את הגבול שבאמא, אנחנו צריכים להביא לה מלמטה מ"ן, חיסרון. כאן זו פעם ראשונה כאילו מ"ן, כי מלכות מבקשת מבינה. עולה לבינה ומבקשת, אני רוצה את אור החכמה.

תלמיד: זה מה שאמרת אתמול, שהיא כאילו יושבת על הברז?

כן. זו טכניקה, אנחנו משתמשים בה בכל דבר. איפה שאני צריך וסת, זה עובד לפי אותו עיקרון. יש לנו אור חכמה, בחכמה יש לנו בינה שלא רוצה את זה, חלק שמבודד, ויש לנו את זו"ן שהם יקבלו אם בינה תפתח את הדרך. והיא פותחת את זה בצורה שיכולה קצת לפתוח, קצת לסגור, בכל מיני צורות בין אור החכמה לחסדים.

זאת אומרת, בינה כאן היא מאוד גמישה. יש לה חכמה מצד אחד, חסדים מצד שני ורגישות למלכות, ואז היא עושה הכול. זאת אומרת, זה שאתה מעורר את הבינה, אתה יכול לעשות כאן מה שאתה רוצה, מודולציות למיניהן, כל מה שאתה רוצה. ליצור גלים מיוחדים. נניח כשאני מדבר במיקרופון, מה אני עושה? זו אותה פעולה, אני פותח וסוגר, פותח וסוגר דרך לחשמל ובהתאם ההשפעה שלי. זו בדיוק אותה פעולה. בכל דבר בטכניקה כך אנחנו משתמשים. זה מאוד חשוב, העיקרון מאוד חשוב. חוץ ממנו אני לא חושב שיש עוד משהו בטבע.

יש גם ודאי התעוררות של זו"ן כלפי בינה וחכמה, אבל זה בעצם אותו עיקרון, רק יותר משובח.

שאלה: עד השבירה יש איזה הגיון, הסבר ואפילו תאור של התכונות הגשמיות של מה שקורה, ואילו מרגע השבירה הנברא כביכול לא ידע על זה ופתאום זה מתרחש, נכנס מצב שלא ניתן היה לחזות מראש.

נכון.

תלמיד: האם יש איזה השלכות לשבירה הזאת, והאם יכול להיות שהשבירה תחזור על עצמה פעם נוספת? כי אין כאילו הגיון. היה הגיון, הייתה הרגשה, הייתה התפתחות, הכול היה ברור. ופתאום קורה משהו יש מאין.

ההיגיון נמצא, הוא רק נסתר בדרגה שמעל. עד השבירה כל פרצוף פעל לפי הנתונים שנמצאים בו. תכלס, כמה יש לי, כמה אין לי, כמה חסר לי, החשבון פשוט ונכון, במסך דפה דראש, והכול הולך חלק.

אבל כדי לגרום לשבירה, כדי שמלכות ובינה, בינה ומלכות יהיו מעורבים, יתערבו זה בזה, שבינה תקבל את בחינות המלכות, את החסרונות של המלכות כך שהיא תוכל לתקן אותה בכל המצבים, על ידי כך שתקבל את כל מה שיש במלכות, ומלכות תקבל את כל מה שיש בבינה, ואז כשהיא תרצה היא תוכל לפתח בה את כוח המ"ן, כי היא רוצה להידמות לבינה, זה לא פשוט.

כי מה זה שמלכות רוצה להידמות לבינה, מה זה להידמות, אם היא הפוכה, היא רצון לקבל? בינה שיכולה להתכלל במלכות זה כביכול דבר שכבר מושרש בד' בחינות דאור ישר. וגם לא כל כך, כי כאן צריך להתכלל עם המלכות השבורה, אבל בכל זאת יש לזה איזו התחלה. מה שאין כן כשמלכות צריכה להתכלל בבינה, לקבל ממנה תכונת ההשפעה, לרצות את תכונת ההשפעה, לעשות פעולות למען תכונת ההשפעה, זו העבודה שלנו, זה מה שאנחנו צריכים לעשות, ואנחנו לא מבינים בזה כלום. אנחנו קוראים, לומדים ועושים כל מיני פעולות ושום דבר לא נכנס.

מאיפה זה בא? מפני שהתכנון ובעל העבודה נמצא בדרגה למעלה מאיתנו. לא בדרגה אחת אלא בשתי דרגות למעלה מאיתנו, בראש דס"ג. ראש דס"ג הוא "האשם". הוא תכנן את הדברים האלה מפני שהוא רוצה להתקשר לנה"י דא"ק, הוא רוצה להתקשר עם מלכות, שיתכללו בצורה שלמה.

לכן אנחנו לא מבינים את הדבר זה. תמיד כך קורה כשמלמדים, עד כה מובן ואז משהו לא ברור, ד'/ג', מגיע מנה"י דא"ק, זה מגיע משם, כך זה קורה, משהו כאן לא אמיתי כאילו. אז לאט לאט, אבל הסיבה היא שאי אפשר לגשת לשבירה בצורה ישירה. השבירה חייבת להיות, אבל בצורה ישירה אי אפשר לגשת לשבירה, כי איך יכול להיות שהפרצוף יישבר אם הוא יודע שהוא נשבר.

זה כמו האדם הראשון, מאיפה ידע שהוא הולך על דבר כזה? הוא גם חייב לעבור שבירה, חטא עץ הדעת, אחרת לא יהיה גמר תיקון. לא תהיה התערבות של מלכות עם בינה, בינה עם מלכות, ממש כולם בכולם, ואחר כך על ידי בירור ותיקון גמר התיקון.

אפשר לעשות את זה רק בעורמה, שמרמים את התחתון שהכול בסדר והכול יהיה מתוק, יפה וטוב. כמו שאנחנו נותנים תרופה לילד בעטיפה מתוקה, אז הוא בטוח יקבל. אם לא יקבל אז יש לנו עוד אפשרות, להכניס במקום מהפה, בצורה אחרת. כן, זה פטנט שאנחנו צריכים לקבל בחשבון.

שאלה: למה זיווגים בראש נצרכים לזיווגים קודם בגוף ואז הראש עושה זיווגים על הרשימות?

איפה אתה רואה שבגוף נעשים זיווגים ואחר כך בראש? אין דבר כזה.

תלמיד: אם אין תענוג אז גם לראש אין על מה לעבוד.

על מה אתה מדבר, בדיוק. אני לא יודע את הפילוסופיות שלך.

תלמיד: אני מדבר על הקשר בין מלכות לבינה דרך זעיר אנפין.

מלכות דרך זעיר אנפין מתקשרת לבינה, לא יכול להיות אחרת. מלכות משפיעה לבינה, ובינה כבר מחליטה לפי המ"ן האלו מה היא תעשה. אבל לא שהגוף שולט על הראש.

תלמיד: האם שליש תפארת דבינה יושב על הפרסא?

שליש עליון דתפארת הוא למעלה מפרסא.

תלמיד: כן, אבל התכוונתי ששליש אמצעי דתפארת יושב על פרסא.

כן, נכון.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-08-28_lesson_bs-tes-07_n1_p2_DMxBrlUq