שיעור צהריים 27.03.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר פסח, אגרת יג עמ' 56,

"אהבת חברים" עמ' 79,

"ענין חשיבות החברה" עמ' 79,

"בא אל פרעה - ב'" עמ' 103,

אנחנו ניכנס לשיעור, יום שישי בצהריים, יום יפה ושקט, כל העולם נמצא בהמתנה.

קריין: ספר פסח עמ' 56 אגרת יג.

"קבלתי דבריך בלב מלא געגועים, כי תסתיר עצמך ממני, עכ"פ יש לך לדבר עמי מפי הכתב.

ומה שכתבת שתודיעני גלות מצרים אתמהא, "זיל קרי בי רב הוא". "ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה", אז "וידע אלקים" עש"ה. ואם לא יהיה ידיעת השי"ת בגלות, אי אפשר לגאולה, וידיעת הגלות עצמו היא סבת הגאולה, ואיך תאמר להודיעני בשעת הגאולה?

והאמת יורה דרכו, שהמצטער מודיע צערו, ואי אפשר לו להסתיר ולהתאפק. אמנם כן ארגיש את כולכם יחד, אשר התחלף לכם היום למחר, ובמקום עכשיו תאמרו אח"כ. ואין לזה תרופה. זולת להתאמץ להבין הטעות והמעוות הזה, שהנושע מה', אינו נושע זולת בנצרך לישועה היום, ומי שיכול להמתין למחר ישיג שכלו לאחר שנותיו ח"ו."

החיסרון לישועה חייב להיות כזה, שהאדם לא יכול להמשיך עוד להתאפק אלא כאן ועכשיו בטוח ומיד.

"וזה התהוה לכם מסבת התרשלות בבקשתי להתאמץ באהבת חברים, שהסברתי לכם בכל השבעים לשון, שדי בסגולה זו להשלים כל מחסורכם." רק על ידי חיבור בין החברים אנחנו יכולים להצליח בכול הבעיות, בכול המכשולים ולהגיע לדבקות עם הבורא, להיכנס "לעולם הבא" מה שנקרא, "לעולם העליון", רק דרך חיבור בין החברים בלבד.

שוב.

"וזה התהוה לכם מסבת התרשלות בבקשתי להתאמץ באהבת חברים, שהסברתי לכם בכל השבעים לשון, שדי בסגולה זו להשלים כל מחסורכם. ואם לא תוכלו לעלות השמימה, הלא נתתי לפניכם מהלכים בארץ. ולמה לא הוספתם בעבודה זו כלל?

ומלבד מהסגולה הגדולה הטמונה בזה, שאין לי לפרשו. היה לכם לדעת שהרבה ניצוצי קדושה ישנם בכל אחד מהחבורה, ובאספכם כל הניצוצי קדושה למקום אחד, בשבת אחים, באהבה וידידות, ודאי יהיה לכם קומה של קדושה חשובה מאד לפי שעה מאור החיים. וכבר הארכתי בזה בכל מכתבי לחברים."

מצד אחד, מתרשלים. מצד שני, לא מבינים עד כמה כל החברים גדולים ולא כמו שנראים לי בחושים האגואיסטים שלי. זו כל הבעיה בדרך להשיג את הרוחניות כמה שיותר מהר בדבקות בבורא.

"גם בקשתי שכל אחד ואחד, יראה מכתבו לרעהו, וכן תעשה גם אתה, ובחנוני נא מהיום, להבין ולשמוע אותי, על כל פנים במה שבידכם לעשות, כי אז "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב".

ול... תאמר שיעשה חשבון בעצמו. ומה היה חסר לו, אם היה בא עמי בחליפת דברים, ולמה יסתיר עצמו ממני, ואבקשו מאד שיתאמץ לראות מעלות החברים, ולא חסרונם כלל ח"ו, ויתקשר באהבה אמיתית יחד, עד - "ועל כל פשעים תכסה אהבה". ויתבונן להשכיל בכל המכתבים שאני שולח לחברים "ולחם עצלות לא יאכל עוד".

איה המה הר'... והר'... , לא שמעתי מהם שמץ דבר עד היום." אלה כבר בעיות פנימיות שלו עם התלמידים. כי באמת מה להגיד, מה שאני צועק על התלמידים שלי, זה לא חסר לכול מקובל ומקובל בכל דור ודור. אם היינו לומדים איזו הנדסה, מתמטיקה, לא חשוב מה, רפואה, אבל כאן אנחנו לומדים את רפואת הנפש, שאנחנו עומדים לפני פגישה עם הבורא, לכן ממש צר כי אנחנו יורים ברגליים של עצמנו.

כמה נקודות. קודם כל, כל החברים הם גדולים, ומה שנראה לנו שהם קטנים זה מפני שהאגו שלנו כך מקטין אותם מהַר גבוה לתחתית ההר, זה דבר אחד. ודבר שני, חוץ מהחיבור שלי איתם, כל אחד ואחד, על ידי הכנעה טוטלית, אין לי שום אפשרות להגיע לרוחניות. זהו, כל כך פשוט.

שאלה: מה הם ניצוצי קדושה שיש בכל אדם ואדם, ומה זה לאסוף את כל ניצוצי הקדושה למקום אחד?

ניצוצי קדושה שבכל אחד ואחד, זה שיש להם התחלת הקדושה שמוכנה להתחבר איתך. ולאסוף אותם יחד, זה לאסוף אותם בלב שלך, שאז כשאתה מתחבר איתם אתה מגיע למקום שברך ה', "לשדה אשר ברכו ה'".

שאלה: בעל הסולם טוען פה "למה לא הוספתם בעבודה זו כלל", זו בעצם הטענה המרכזית שלו. מה זה נקרא "להוסיף בעבודה הזאת?"

כל רגע ורגע, כל הזמן לחפש איך אני יכול להתחבר עם החברים ביתר וביתר כוח, ואני רק בזה נמצא. לוקח המון זמן 10, 20 וגם 30 שנה עד שהאדם מתחיל לראות, להרגיש ולחייב את עצמו שזאת העבודה שלו וכלום חוץ מזה. ועד כמה שהנשמה שלו גבוהה הוא עוד יותר ועוד יותר לא מבין את זה, רחוק מזה וממש בועט בזה.

תלמיד: זו העבודה, אבל מה זה להוסיף בה כל הזמן?

להוסיף כל פעם בקשר עם החברים, בלחבר אותם יחד, ויחד איתם להתחבר למערכת אחת. להוסיף בכל רגע. כי מה זה כל רגע? כל הרגעים, ההבדל ביניהם, שהרצון לקבל שלנו כל הזמן משתנה, לכן אנחנו צריכים בהתאם לזה כל הזמן לשנות את הקשר בינינו לקשר אמיץ יותר.

שאלה: כשאנחנו שומעים את המילים של האיגרת הנפלאה הזאת הן נכנסות ישר אל הלב. בעל הסולם כביכול מתפלל, נמצא במצב של תפילה, כביכול נמצא בין הבורא לבין התלמידים שלו. האם זה כמו הגישה שלנו ל-99%, האם אנחנו נמצאים באותה מגמה, באותו המצב?

לא. אנחנו נמצאים במצב שהבורא רוצה במיוחד להיות בקשר איתנו, הוא רוצה שנתחבר בינינו וניתן לו מקום להתגלות בינינו, במרכז החיבור בינינו. כמו נניח שאנחנו בעשירייה, בעיגול, ובאמצע העיגול הוא מצפה שנבנה קשר בינינו ושם הוא יתגלה. זה מה שקורה. ואותנו כן. אחרי שאנחנו נתחבר ונוכל לנהל את החיבור שלנו, נצטרך לפנות לכל באי העולם, לכל האנושות ולהזמין אותם גם לחיבור ואז הבורא ישמח עוד יותר. כי בזה שאנחנו מתחברים בינינו, אנחנו מייצרים רק את כוח ההשפעה בלבד, דרגת בינה, להשפיע על מנת להשפיע, קטנות, אור הנשמה. ובזה שאנחנו נחבר לעצמנו ולבורא את כל האנושות, חוץ מ"בני ברוך", אנחנו ניתן לו כלים לאור החכמה, לאור היחידה, ואז יהיה גמר התיקון.

מה שאנחנו מתקנים את עצמנו, אנחנו בזה עושים רק הכנה לתיקון העולם, כי אנחנו רק גלגלתא ועיניים. וכשאנחנו אחר כך נתחיל לחבר את כל העולם אלינו, והעולם בינתיים עובר על ידי נניח הווירוס הזה ועוד כל מיני דברים, הוא כבר עובר גם שלבי הכנה טובים מאוד, כשאנחנו נתחיל לחבר אותם אז נגלה בזה את אור החיה והיחידה.

אהבת חברים

""וימצאהו איש, והנה תעה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש. ויאמר, את אחי אנכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים" (וישב).

הנה, האדם תועה בשדה, הכוונה על מקום שמזה צריך לצאת תבואת השדה, כדי לפרנס את העולם. ועבודת השדה היא חרישה, זריעה, וקצירה. ועל זה נאמר "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו". וזה נקרא "שדה, אשר ברכו ה'".

כשאדם תועה בשדה. פירש בעל הטורים, שהוא בחינת "אדם" תועה מדרך השכל, היינו שלא יודע את הדרך האמיתית, שהיא מובילה להמקום, ששם הוא צריך להגיע, כמו מלשון "חמור תועה בשדה". והוא בא לידי מצב, שהוא חושב, שאף פעם לא יגיע להמטרה, שהוא צריך להגיע.

"וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש". היינו, במה אני יכול לעזור לך. "ויאמר, את אחי אנכי מבקש", שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'.

והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחבירו.

"ויאמר האיש, נסעו מזה". ופירש רש"י, הסיעו עצמן מן האחוה, היינו שאינם רוצים להתחבר עמך. וזה גרם בסופו של דבר, שעם ישראל נכנסו לגלות מצרים. ובכדי לצאת ממצרים, עלינו לקבל על עצמנו לכנס בקבוצה, שרוצים להיות באהבת חברים, ועל ידי זה נזכה לצאת ממצרים ולקבלת התורה."

זה אותו עניין, בחכמת הקבלה אין לנו שום דבר. יש לנו מצב שנקרא העולם הזה, רצון לקבל שבו אנחנו קיימים דומם, צומח, חי, בני אדם, ויש לנו ניצוץ. יש אנשים שבהם הניצוץ הזה מתעורר ומושך אותם לכוח החיובי של הטבע. אנחנו נמצאים בינתיים ומרגישים רק את הכוח השלילי שבטבע והכוח החיובי בטבע זה הבורא, אליו נמשכים כמה אנשים שיש להם התעוררות של הנקודה שבלב. נקודה שבלב יש בכולם, אבל בחלק מתעוררת ובחלק לא מתעוררת.

אז אנחנו אתכם עכשיו עוברים טיפול מיוחד, שהבורא מעורר את הנקודות שבלב, נותן להם הזדמנות להתקשר, להתקרב, ובמידה שאנחנו מוכנים לוותר או רוצים לוותר על האגו שלנו, אמנם לא יכולים אבל היינו רוצים לוותר על האגו שלנו, במידה הזאת אם אנחנו מתחברים בינינו, פיזית, ומבקשים ממנו, הוא מאיר עלינו באור שלו, ואז מהרצון שלנו באה יכולת. ואנחנו לא מן הסתם היינו רוצים להתחבר, אלא מסוגלים להתחבר בינינו ובקשר בינינו בפועל שאנחנו יכולים לעשות, לבצע, אנחנו מגלים את כוח ההשפעה האמיתי, הפנימי שישנו בטבע שזה הבורא. זו בעצם העבודה שלנו.

כשגומרים את העבודה הזאת אנחנו פונים, לא גומרים, כשמתחילים ממש ליישם אותה, אז אנחנו פונים גם לכל יתר האנשים שבהם הנקודה שבלב לא מתעוררת, אבל הם מוכנים גם, בינתיים, להתחבר מפני שמרגישים עד כמה החיים נעשים קשים וללא חיבור בינינו אנחנו הורסים את הטבע שלנו, את החיים שלנו, את הכול. אנחנו מעוררים אותם והם מתחברים אלינו, וביחד כולנו מגיעים לגמר התיקון הכללי. זו בעצם המשימה של הדור שלנו, זה דור ימות המשיח. "משיח" מהמילה למשוך, אנחנו יכולים להזמין כוח שמושך אותנו מהאגו שלנו וכך נעלה השמיימה, זאת אומרת שאנחנו משיגים חיים נצחיים, שלמים שהם כולם בכוח השפעה.

שאלה: דיברת על ההתעוררות של הנקודה שבלב שעכשיו מתרחשת הרבה. מה בעצם מעיר את הנקודה שבלב במיוחד במשבר הזה, הסבל, הפחד על החיים, חוסר משמעות?

לא. האור העליון. הנקודה שבלב לא יכולה להתעורר על ידי שום דבר, זה "חלק א-לוה ממעל", כך כתוב עליה. היא יכולה להתעורר רק על ידי הכוח הא-לוהי, האור העליון. ישנה בתוך הרצון לקבל שלנו האגואיסטי, נקודה כזאת, ניצוץ שמתעוררת, אבל היא מתעוררת בגלל שמאיר עליה מרחוק האור הגדול ואז היא כחלק מהאור הזה מתחילה להאיר ואז היא מתחילה להתעורר ואז אנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו רוצים להגיע לאותו האור הגדול, לבורא.

שאלה: המצב שהוא אומר "את אחיי אנוכי מבקש", יוצא כאילו שהבורא גלוי והחברים נסתרים. מה זה המצב הזה?

גם הבורא לא גלוי, אבל אני מרגיש לפחות שהוא כנראה מעורר אותי, והחברים וודאי שהם נסתרים. אני מכיר את החברים? נראים לי סתם אנשים, בחורים, גברים, אבל את המהות הפנימית שלהם אני לא מגלה, לא יכול לגלות.

שאלה: כל החברים שלנו היקרים שהתעוררה בהם הנקודה שבלב, תוך כדי לימוד ותוך כדי עשייה שלנו בחיבור בינינו, מתחילים לרדת למצרים להרגיש את כל המעבר הזה. איך עם ישראל שלא נמצא במקום הזה, יתחיל להבין ולהרגיש את הלימוד של היצר הזה, איך זה יקרה?

אל תדאג, הם לא יצטרכו לעבור כמונו. אנחנו נסחף אותם אחרינו. כמו שנגיד אתה הכנת לילדים שלך ולנכדים שלך חיים חדשים, אחרים ממה שאתה היית חי ובונה את הארץ, אז ככה זה. גם אנחנו, אנחנו נשתדל להכין בשבילם דרך סלולה, יפה, טובה, והם יבואו בשמחה איתנו. נשתדל יחד.

שאלה: האם כל הנושא של הקורונה בעצם בא כדי לקרב אותנו ולעבוד מכוון יותר בתוך העשירייה במטרה להיכנס לשדה שברך ה', וכל זה כדי להכין אותנו לעולם החדש, להכין אותנו בהדמיה לקראת מה אנחנו הולכים, בעצם הוא בונה לנו את כל התמונה קדימה?

אתה רואה עד כמה שאתה כבר מזהה את יחס הבורא אלייך.

תלמיד: אני מתרגש איך אין טעויות. הכול מתוכנן במטריקס הזה שהבורא עשה אחד לאחד. פתאום אין לי פחד מהקורונה אלא לנשק את הקורונה.

בטח תנשק אותה, אל תפחד ממנה. אם אתה יחד איתנו, תנשק את הקורונה ויהיה לך כתר על הראש.

תלמיד: תודה, אני מנשק אותך, מנשק את העשירייה ומנשק את הבורא כל יום.

אני מאוד מתרגש גם לראות את החבר לידך, זו שמחה גדולה שרואים אותו איתנו יחד, ממש הלב שלי קופץ.

תלמיד: הרגשה אדירה שפתאום ההבנה הזאת נופלת, זה בעצם השכר.

כן. חברים הכול יהיה בסדר, אתם רואים איך הכול מתגלגל.

תלמיד: זה ממש מדהים. אני עברתי עכשיו ניתוח קשה עם סכנת חיים והייתי בחושך מוחלט, לא שמעתי שיעורים ולא שום דבר. העשירייה וכל הבק"ל בחיפה התפללו עבורי באמת בצורה ממש מרגשת, עד שהתרוממתי ועד שהתחלתי ללכת על הרגליים. איזה כוח לעשירייה. אני אף פעם לא חשבתי שעשירייה יכולה לעשות כזה דבר. זה כל כך ריגש אותי שאני עכשיו ממש כהודיה נכנס כל יום לשיעור בוקר, לא הייתי ככה אף פעם.

כן. זה הכוח הרוחני בעולם הזה ממש. תהיו רק בריאים, אתה והשכן שלך וכולנו. אנחנו עוד נגיע להישגים גדולים, זה הכול בשבילנו. בהצלחה לכולם.

לא צריכים יותר, העיקר שיהיה בריא, כל היתר אנחנו נביא לו וגם לנו, הכול יהיה בסדר, ככה זה יהיה. זה באמת חבר מאוד יקר.

ענין חשיבות החברה

"ידוע, שהיות שהאדם נמצא תמיד בין אנשים, שאין להם שום שייכות לעבודה של דרך האמת, ולהיפך, הם תמיד בהתנגדות לאלו שהולכים בדרך האמת, והיות כי מחשבות של אנשים מתערבות זו בזו, נמצא, שדיעותיהם של המתנגדים לדרך האמת, נכנסים לאלו שיש להם קצת תשוקה ללכת בדרך האמת.

לכן אין עצה אחרת, אלא שיקבעו לעצמם חברה, כדי שתהיה להם מסגרת. שזה ענין של קהילה נפרדת, שאין היא מתערבת באנשים אחרים, שיש להם דיעות אחרות מבחברה זו. ובכל פעם הם צריכים לעורר את עצמם, את ענין מטרת החברה, בכדי שלא יהיו נמשכים אחרי הרבים. כי כן הוא הטבע, שנמשכים אחרי הרוב.

כי אם החברה מתבודדת את עצמה משאר אנשים, היינו שאין להם שום חיבור עם שאר אנשים בקשר לענינים רוחניים, אלא כל המגע עמהם אינו אלא בענינים גשמיים, אז אין הם מתערבים עם דיעותיהם, מטעם שאין להם שום חיבור בעניני דת.

מה שאין כן שאדם נמצא בין אנשים דתיים, ומתחיל לדבר ולהתווכח עמהם, אז תיכף הוא מתערב עם דיעותיהם. ומתחת לסף הכרה חודרים דיעותיהם לתוך מחשבתו. עד כדי כך, שהוא לא יוכל להבין, שזה הוא לא דיעותיו של עצמו, אלא מה שקיבל מאלו אנשים, שהתחבר עמהם.

אי לזאת, בעניני העבודה של דרך האמת, האדם צריך לבחינת התבודדות מאנשים אחרים. כי דרך האמת הוא דבר שצריך תמיד להתחזקות, משום שהיא נגד דעת העולם. כי דעת העולם הוא ידיעה וקבלה. מה שאין כן דעת תורה הוא אמונה והשפעה. ואם אדם מסיח דעת מזה, תיכף הוא שוכח את כל העבודה של דרך האמת, ונופל לעולם של אהבה עצמית. ורק חברה מבחינת "איש את רעהו יעזורו", אז מקבל כל אחד מהחברה כח להילחם נגד דעת העולם."

אם אנחנו לא נמצאים בחברה שאנחנו יכולים לסמוך עליהם שהם מחזיקים אותנו, אנחנו נופלים וכמעט ולא יכולים לעלות. הבורא עושה את זה כטובה, הוא בכל זאת מושך אותנו, אבל זה מתי שהוא יקבע את זה ולא שאנחנו יכולים בעצמנו לעשות. כל העבודה שלנו בהכנה, בישיבת חברים, באהבת חברים, בחיבור בין החברים, זה שמיד כשנופלים יכולים להתחיל לעלות על ידי החברה.

"וכן מצינו בדברי הזהר (פנחס, דף ל"א, אות צ"א, ובהסולם) וזה לשונו "אף כך אדם, היושב בעיר, היושבים בה אנשים רעים, ואינו יכול לקיים מצות התורה, ואינו מצליח בתורה, הוא עושה שינוי מקום, ועוקר עצמו משם, ומשתרש במקום, שיושבים בו אנשים טובים, בעלי תורה, בעלי מצות. כי התורה נקראת "עץ". זה שכתוב "עץ חיים היא, למחזיקים בה". ואדם הוא עץ, שכתוב "כי האדם עץ השדה". והמצות שבתורה דומות לפירות. ומה כתוב בו "רק אשר תדע, כי לא עץ מאכל הוא, אותו תשחית וכרת. אותו תשחית מעולם הזה, וכרת מעולם הבא".

ומשום זה הוא צריך לעקור את עצמו מאותו מקום, שיש שם רשעים, שלא יוכל להצליח שם בתורה ומצות. ויטע את עצמו במקום אחר, בין צדיקים, ויצליח בתורה ומצות." ברור לנו למה הוא מתכוון בתורה ומצוות, שעל ידי המאור המחזיר למוטב כל רצון ורצון שלו שהיה אגואיסטי, על מנת לקבל, הוא מתקן אותו לעל מנת להשפיע. זה נקרא על ידי התורה, שזה המאור המחזיר למוטב, לעשות מצוות, זאת אומרת לתקן את הרצון מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. מי שעוסק בזה נקרא שעוסק בתורה ומצוות.

שאלה: בתוך הקבוצה, בתוך עשירייה באמת קל לשמור על עצמנו ודעותינו, וכמו שנאמר בתחילת הקטע הסחת הדעת היא על ידי הקהל הרחב ואנחנו לא רוצים שדעותיהם ישפיעו על דעתנו. האם זה יכול להסתכם כמו על נותני שירות מהצד ולא כמתערבבים בתוכם ממש, כמו שירות לקוחות?

אנחנו בדרך כלל לא מזלזלים באף אחד ולא דוחים אף אחד, אלא את כל הקשר שלנו, את כל הכוח שלנו אנחנו מכוונים לקשר עם החברים. ועל ידי הקשר שלנו עם החברים אנחנו מושכים המאור המחזיר למוטב ואז הוא ירפא ויסדר את הכול. ולא שאנחנו צריכים לדחות דתיים חרדים, לאומיים או חילונים או כאלו או כאלו, אנחנו לא עושים שום ביקורת על אף אחד, ההיפך, אנחנו רוצים שכולם יתקרבו לתיקון, לעל מנת להשפיע. כמו שכתוב, להיות כולם "כאיש אחד בלב אחד", באגודה אחת, כולם. ולכן לא לחשוב על שום דבר רע, אלא רק על הטוב. לא על הדחייה, אלא על הקירוב, לקרב. זו העבודה שלנו, רק בצורה חיובית.

שאלה: אמרת קודם שאת הפנימיות של החברים אנחנו לא משיגים, האם בחיבור אמיתי אנחנו כן נראה את המהות האמיתית של החברים?

בחיבור אמיתי אנחנו לא משיגים שום פנימיות של החברים, אלא משיגים פנימיות של כולנו יחד.

שאלה: לגבי הסחות הדעת שאנחנו מדברים עכשיו. אנחנו מתרגלים למצב חדש שבו אנחנו שוהים בבתינו, ורציתי לשאול מה הסביבה שאנחנו צריכים לארגן לעצמנו בתוך הבית שתהיה סטרילית? כי אני מרגיש שיש פה כל מיני דברים שמסיחים את דעתי, שאני פשוט מסתכל עליהם והם קושרים אותי לדברים גשמיים. איך הסביבה שלנו בבית צריכה להראות?

בבית הפיזי שלך שאתה נמצא?

תלמיד: כן, אנחנו כולנו נמצאים בביתנו כרגע וגם בשיעורי הבוקר. איך החדר שלנו, האם צריכים חדר מיוחד, שונה, מה היית ממליץ?

וודאי שכשאני שומע שיעור אז אני מעדיף להיות בחדר לבד כדי שלא יפריעו לי, או לפחות שאני אהיה עם אוזניות, שאני לא אשמע שום דבר אלא רק מה שהחברים והמורה מוסרים לי. זה בטוח שכך אני רוצה בזמן השיעור. ובין השיעורים, אני ראיתי איך רב"ש ידע לדבר עם כולם, עם כל אדם ואדם, לא הייתה לו שום בעיה בזה, הוא היה מדבר איתם גם בדיחות, גם דברים רגילים. ולפעמים כשהוא לא ידע מה לעשות עם אדם כדי שיעזוב אותו, הוא היה נרדם כמו זקן. פותח עיניים מסתכל עליו ושוב הולך לישון, כמו זקנים. ואז אנשים היו עוזבים אותו. צריכים לעשות את זה בצורה כזאת ערמומית קצת שלא יתחילו לחנך אותך במה שיש להם. יש הרבה אנשים בעולם שאוהבים להטיף מוסר. אז תראה לו שאתה לא בזה, שיש לך בעיות, אתה נרדם ושיעזוב אותך. בצורה כזאת.

קריין: עמ' 80 בטור ב' למעלה.

"וכיון שהאדם, שהזה"ק מדמה אותו לעץ השדה, כמו עץ השדה סובל משכנים רעים, היינו שצריכים תמיד לגזור את העשבים הרעים שנמצא מסביבו, שהוא מושפע מהם, כן האדם צריך להתרחק מסביבות רעים, היינו מאלו אנשים, שדרך אמת אינם לפי רוחם. וצריכים שמירה יתירה, בכדי שלא יהא נמשך אחריהם.

וזה נקרא בחינת "התבודדות". דהיינו, שהוא נמצא במחשבות של "רשות היחיד", שנקרא בחינת השפעה, ולא "רשות הרבים", שהיא בחינת אהבה עצמית, שזה נקרא "שתי רשויות", היינו "רשות של הקב"ה" ו"רשותו עצמו".

ובזה נבין מה שאמרו חז"ל (סנהדרין, דף ל"ח) וזה לשונו "ואמר רב יהודה, אמר רב, אדם הראשון מין היה, שנאמר "ויקרא ה' אלקים אל האדם, ויאמר לו, איכה, אן נטה לבך".

ופירוש רש"י, וזה לשונו "מין היה, נוטה לעבודת כוכבים". ובפירוש "עץ יוסף" וזה לשונו "מדכתיב איכה, אן נטה לבך, והיינו מינות, כמו שאמרו, ולא תתורו אחרי לבבכם, זו מינות, שנוטה לבו לצד אחר".

וכל ענין זה תמוה מאוד, איך שייך לומר באדם הראשון, שהיה נוטה לעכו"ם. או לפי פירוש "עץ יוסף", שהיה בבחינת "ולא תתורו אחרי לבבכם", זו מינות. אלא לפי מה שאנו לומדים את ענין עבודת ה', שכל עניניה הוא בעל מנת להשפיע, נמצא, שאם האדם עובד בעמ"נ לקבל, הרי זו עבודה שזרה לנו, שאנו צריכים לעבוד רק בעמ"נ להשפיע. והוא לקח הכל בעמ"נ לקבל.

וזה ענין מה שאמר, שהוא נכשל ב"לא תתורו אחרי לבבכם". היינו, שלא היה יכול לקבל את אכילת עץ הדעת בעמ"נ להשפיע, אלא קיבל אכילת עץ הדעת בעמ"נ לקבל. וזה נקרא "בחינת ליבא". היינו, שהלב רוצה אך ורק לקבל לתועלת עצמית. וזה היה החטא של עץ הדעת. ולהבין ענין זה עיין בהקדמה לספר "פנים מסבירות".

ומזה נבין התועלת של החברה, שיכולה להביא אוירה אחרת, שיהיה רק עבודה בעמ"נ להשפיע."

אם אנחנו נמצאים בחברה נכונה אז החברה הזאת מחזיקה אותנו, היא לא נותנת לנו לפעול, אנחנו כבר לא לבד כל אחד בפני עצמו, שאז אין לו שום סיכוי להגיע לבניית הנשמה ולגילוי הבורא. הוא חייב לבנות תשתית, ולתשתית חייבים הרבה אנשים שיהיו יחד עימו מקושרים יחד, שהקשר ביניהם יהיה באותו הטבע, באותה התכונה כמו תכונת הבורא, כדי שהבורא יוכל להתגלות שם בהתקשרות ביניהם לפי השתוות בינו ובינם. לכן אדם לא מסוגל לעשות את זה לבד אלא רק בקבוצה, ובזה כל העבודה שלנו.

תלמיד: כשאנחנו נמצאים בבית וצופים במחשב בשיעור זה לא כמו לשבת בכיתה. כשאתה יושב בכיתה עם חברים אז אתה מול הספר וזהו. בבית יש מחשב ומחשב זה פיתוי מאוד מאוד גדול.

אני לא יודע, יש לי עכשיו מחשב, ופתוח מולי האי מייל שלי. למה? כי יכול להיות שאני אקבל משהו דחוף, איזו שאלה שלא יכולים לשאול דרך המערכת שלנו, אז שישלחו אלי, אבל חוץ מזה אין לי מה לראות. במה יש לך לעסוק, אני לא מבין כל כך, מה יש לך בעולם הזה, מה מעניין אותך בעולם הזה? תגיד לי רק.

כדורגל עכשיו כמעט ואין. לבר אתה לא יכול ללכת לשתות בירה. גם עם החברים, נניח יש לי היום פגישה עם החברים מהקבוצה בשש בערב והיא וירטואלית, אני לא אראה אותם. את הפנים אני יכול לראות, זה גם לא חשוב לי, אני מוכן להיפגש עם כולם. אבל מה יש לך חוץ מזה? רק תגיד לי. אולי יש לך איזה פיתיון שגם אני רוצה אותו.

תלמיד: אנחנו כל היום עוסקים בהפצה, בכל מיני דברים. מסתובבים בפייסבוק, מסתובבים בכל מיני אתרים, מתעדכנים מה קורה בעולם כדי לדבר בשפה של אנשים וכן הלאה. זמן שיעור זה זמן שהוא לא להפצה, הוא זה זמן שצריך להתרכז בשיעור.

זה זמן לחיבור עם החברים ולבצע את מה שאתם קוראים בקשר ביניכם. תראה כמה דברים קשים וחשובים צריך לעשות. אני צריך להתחבר עם כולם בעשירייה, ואז אני צריך יחד עם זה לבצע את מה שאנחנו קוראים עכשיו במאמר או בתלמוד עשר הספירות או באיזה מקום, לבצע את זה בקשר בינינו. אז יש לי ראש לעוד משהו?

תלמיד: נכון שאין ראש, אבל עכשיו, להבדיל מזה שיושבים בכיתה, יש את הפיתוי הזה מול העיניים. צריך לפחד ממנו? צריך למצוא איזשהו מנגנון להיפטר ממנו?

איזה פיתויים, על ידי מחשב?

תלמיד: כן.

אז תכבה אותו.

תלמיד: דרך המחשב רואים את השיעור. כל הכלי העולמי רואים את השיעור דרך מחשב.

אני מבין שדרך המחשב. אז מה הבעיה שכל הזמן יש לך פיתוי להעביר לאיזה דף אחר?

תלמיד: נכון.

אני לא יודע, חוץ מחדשות וקבלת המכתבים, מה יש לי לראות במחשב? מה יש שם? היום במיוחד, עד כמה שאני מחפש שם, וירוס, כל הדברים האלה, אני לא רואה שיש בשביל מה להיות במחשב בכלל. זה כל כך סחוט מכל תוכן נורמלי, שאין שם כלום.

מה אתה רוצה? צריכים לעבוד על זה. תדברו על זה שבאמת זה הדבר הכי בזוי, אם במקום שאנחנו יחד כולנו, כל החברים מדברים ומתעסקים בחיבור בינינו ובגילוי הבורא, שזה הזמן הכי גבוה שיכול להיות לאדם בחיים האלה, בעולם הזה, ואני נותן בעיטה לכל ההזדמנויות האלה ומפנה את עצמי לכל מיני בדיחות, לכל מיני משחקים.

ממש מחליף דברים כל כך גבוהים, מיוחדים, בזבל. אני לא מבין, לא יודע, אין לי תשובה לזה, אדם צריך על זה לעבוד.

שאלה: בעלי היה מגיע בכל בוקר לשיעורים ועכשיו הוא צופה מהבית, אך לא מתחבר לעשירייה בגלקסי. הוא אומר שהוא לא מסוגל, לא חושב שזה חשוב. האם יש דרך לעזור לו, או לא להתערב?

כן, את יכולה להתקשר למי שאחראי אצלנו ותספרי לו מה קורה עם בעלך, שהוא שומע שיעור אבל לעשירייה הוא לא מתקשר ובעיניי זה לא טוב. ואני מבין אותך כי זה לא טוב, כי הוא לא מביא פרנסה רוחנית הביתה אחרי השיעור.

אני אגיד לכם בגלוי, שאם הוא מתחבר לעשירייה, אז מה שהעשירייה מרוויחה, ומרוויחה כבר תוספת רוחנית, כי התחברו ולמדו את חכמת הקבלה ומשכו את הבורא, המאור המחזיר למוטב וכן הלאה, אז הוא מרוויח ומביא את זה לכל המשפחה. בעל הבית, הגבר, כשמתגבר ומביא פרנסה עימו הביתה.

כמו שפרנסה גשמית, כסף, כך הוא מביא פרנסה רוחנית. ואם הוא לא מתחבר עם החברים, אז הוא לא יכול להביא הביתה שום פרנסה, כי אין לו כלי ולכן היא יכולה להתלונן. היא יכולה להגיד לו אפילו בפה מלא, "בשביל מה אני צריכה בעל כזה? עכשיו כולם לא עובדים, לפחות את הפרנסה הרוחנית תביא הביתה, למה אתה לא מביא? מהבוקר עד הלילה תשב עם הקבוצה שלך ותלמד ותביא לנו כמה שיותר מאור המחזיר למוטב. למה אתה לא עושה את זה?".

יש לי עוד מעט פגישה עם הנשים, ואני אלמד אותן, שהן ירדו טוב טוב על בעליהן. ודאי שזה מאוד חשוב. איך יכול להיות שאני לא מתקשר עם החברים? אני חייב, אפילו בצורה פורמלית להיות בקשר איתם. נגיד אין לי את זה רגשית, אז מה אני אעשה? אבל פורמלית אני בכל זאת מתקשר אליהם וכמה שאני מסוגל, חושב למשוך את המאור המחזיר למוטב לחיבור בינינו.

שאלה: ואם האישה היא שמתנגדת, מה אני יכול לעשות?

אתה יכול להגיד לה פשוט ש"זה לא עניינך. אני לא הולך לטייל, לבלות, אני לא עושה שום דבר רע, אני לומד תורה, ולכן אל תיכנסי לעסקים שלי. אני בזה לא גונב שום דבר מהמשפחה וזה הזמן שלי". זה מצד אחד ומצד שני, כמה שאישה מתנגדת והוא מתגבר על ההתנהגות שלה זה טוב, זה יהיה לטובתו.

כתוב על זה גם בכמה מקומות, שעד כמה שיש לנו בעיות עם האישה שלא נותנת ללמוד, לא נותנת לחיות חיים רוחניים, זה לטובת הגבר, לטובת ההתקדמות שלו.

שאלה: אנחנו רואים את השיעור בצורה וירטואלית ואם פעם היה מבנה שבו הייתה קבוצת פתח תקווה וקבוצות העולם, היום כולנו באותו מצב וזה מבורך.

זה מצוין, אני מרגיש הרבה יותר טוב עם כולם יחד בשווה. פתאום יש קבוצה אחת, אי אפשר לתאר עד כמה זה נותן הרגשה אחרת. אני לא רוצה לחזור לאולם הלימודים שלנו, באמת לא. ככה אם אנחנו כולנו יחד נמצאים, אז רק צריכים לבנות יותר ויותר את ההתקשרות בינינו שתהיה יותר טובה, יותר מבוררת, שאנחנו נתרגל אליה יותר, ואז בהחלט כלום לא צריכים חוץ מזה.

תלמיד: אנחנו צמודים לשיעורים, עובדים בהפצה. איפה השלב הבא של עבודה בעשירייה? כי בעצם אנחנו מרגישים כמו עשירייה עולמית אחת כולנו יחד.

נגיד יש לי היום מפגש עם עשירייה. ביום רביעי היה לי גם כן מפגש עם עשירייה. אנחנו היום נכין כל אחד קפה ונשב כל אחד במקום שלו ונשתה יחד קפה ונדבר ונקרא משהו, נשיר אולי. מה זה חשוב, זה רק ידחוף אותנו יותר להתחבר בינינו. כי אנחנו נרגיש שחובתנו להיות מחוברים בלבבות שלנו, ולא שאני אראה את הפרצוף שלך והריח שלך ושאתה תופס מקום לידי. זה לא חשוב, אנחנו נתרחק מזה, ותאמינו לי שאנחנו צריכים לזרום עם וירוס הקורונה הזה קדימה והוא יביא אותנו למי מנוחות. ממש ככה.

גם מהבחינה שכל העולם יתנקה מכל העסקים המדומים וגם אנחנו נתנקה מכל הדמויות המדומות. שאני ארגיש אותך בלב שלי ואני לא אחשוב על החבר ששם, שיש לו צורה כזאת וכזאת, אלא המהות הפנימית שנמצאת אצלי בלב. אני מרגיש אותך היום הרבה יותר ממה שהרגשתי לפני חודש או חודשיים. צריכים לעבוד על זה, אבל זה ככה.

תלמיד: רציתי להציע, לעשות ערבוב בגלקסי וכשנכנסים לשיעור הבוקר מתחברים לעשיריות אקראיות, לפי שפות.

בהזדמנות זו, אני רוצה להגיד לכולכם, שאני לא מבין שום דבר בכל מכשירי הקשר של היום ואתם צריכים לדאוג לזה. כל אחד שיש לו רעיון, צריך לשלוח אלינו לאחראי על הקשר בינינו, כי אנחנו מאוד מחפשים איך לעלות לדרגת התקשרות טובה יותר ונוחה יותר.

תלמיד: אני שאלתי מה אתה חושב על זה, כי אמרת שאנחנו כבר קבוצה אחת.

אני לא יודע מזה עשיריות אקראיות או לא. אני חושב שאתם צריכים להתקשר לעשיריות לפני שיעור הבוקר. והעיקר זה לא העניין של רבע שעה, זו יכול להיות שעה, אבל שאתם תרגישו שאתם מחוברים, ובחיבור ביניכם אחרי שהתחברתם, אתם הולכים לשיעור הבוקר לקבל מילוי בחיבור ביניכם.

אתה מבין מה העניין? זה לא סתם לבוא רבע שעה לפני השיעור, זה לבוא כדי להתחבר, ליצור כלי לאותו השיעור. ואז כשאתם מייצרים את הכלי לאותו שיעור, אז אתם באים לשיעור ורוצים לקבל מילוי, וזו ההתקדמות הרוחנית שלכם. וכך כמה שיהיה לכם שיעורים, לפני כל שיעור ושיעור אתם צריכים כך להכין את עצמכם ואז לעשות את זה.

אצל בעל הסולם היה כך וגם אצל רבי שמעון, זה היה נהוג תמיד אצל המקובלים, שהתלמידים היו מתאספים, היו מדברים ביניהם וכשגמרו את החיבור היו באים למורה שלהם ואז היו מקבלים שיעור. זה לא שייך לגלקסי, זה שייך לעבודה הנכונה שלכם.

קריין: עמ' 103, מאמר "בוא אל פרעה - ב'", נתחיל מטור ב'.

"אלא כידוע, שאין הטוב והעונג יכול להתגלות בעולם מטרם שיש להעולם כלים דהשפעה, היות שכלי קבלה שלנו מלוכלכים עוד בקבלה עצמית המצומצמת מאוד במידתה, וגם מפרידה אותנו מהבורא (פירוש, על הכלי קבלה היה צמצום הראשון, שלא יאיר שם שפע. עיין בהקדמת ספר הזהר דף קל"ח בהסולם).

ובכדי להשיג את הכלים דהשפעה, כאן מתחילה המחלוקת והמלחמות, היות שזהו נגד הטבע שלנו. ובשביל זה ניתנו לנו תורה ומצות, בכדי להגיע לדרגת השפעה, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין" (קדושין ל').

וכמו כן ניתן לנו מצות "ואהבת לרעך כמוך". ורבי עקיבא אומר "זה כלל גדול בתורה" (ב"ר פכ"ד). כלומר, שע"י זה שהאדם עובד באהבת חברים, הוא מרגיל את עצמו לצאת מאהבה עצמית ולהגיע לאהבת הזולת.

אמנם יש להבין, מה שאנו רואים לעינינו, שיש אנשים שמשקיעים כוחות באהבת חברים, ומכל מקום לא הגיעו אפילו כמלוא נימא לאהבת ה', שיכלו לעבוד בתורה ומצות מטעם אהבת ה'. זאת אומרת, באהבת חברים, הם אומרים שהם מתקדמים במקצת, אבל באהבת ה' אין הם רואים שום התקדמות. אבל צריכים לדעת, שגם באהבת חברים יש דרגות, היינו שצריכים לחשוב על החיוב של אהבת חברים.

כי זה יכולים לדמות לבנין, שיש שמה ב' קומות, וגם קומת קרקע. והמלך נמצא בקומה ב'. ואומרים, מי שרוצה לכנס להמלך, היינו שכל מטרתו היא רק שרוצה לשוחח עם המלך פנים בפנים, אומרים לו, שהוא מוכרח מקודם לעלות לקומה א', כי אי אפשר לעלות לקומה ב' מטרם שעולים לקומה א'.

וזה בטח, שכל אחד ואחד מבין שזה נכון. אבל יש סיבה לזה שצריכים לעלות לקומה א' שנקרא תיקונים, היינו שע"י זה שהאדם יעלה לקומה א', שם הוא יכול ללמוד, איך שיכולים לדבר עם המלך פנים בפנים. ויהא ביכולתו לבקש מהמלך מה שליבו חפץ. אדם הזה ששמע, שצריכים מקודם לעלות לקומה א' ואח"כ יכולים לקומה ב', הוא הבין זה טוב מאוד. אבל היות שכל חשקו הוא לקבל פני המלך, ולא דואג לשום דבר, נמצא, מה שאמרו לו, שהוא צריך לעלות לקומה א', היה עליו לעול ולמשא.

אבל אין ברירה. אז הוא עולה לקומה א' ולא מעניין לו להסתכל מה שיש שמה, הגם ששמע, שבקומה א' לומדים לאדם איך לדבר עם המלך. אבל הוא לא שם לב לזה, כי זו לא מטרתו, כי מטרתו היא המלך, ולא מה שהוא יכול ללמוד בקומה א', כי מטרתו היא לא הלימוד, אלא מטרתו היא לראות פני המלך. ומה לו לבלות זמן על דברים של מה בכך, כי הכל בפני עצם המלך כלא ואפס. אם כן מה לו להתעניין מה שלומדים בקומה א'.

ומשום זה כשעולה לקומה א', אין לו רצון להתעכב שם, אלא רוצה תיכף לעלות לקומה ב', ששם ישנו המלך בעצמו. כי זה כל חשקו. אולם אומרים לו, כי מטרם שאתה תלמד את החוקים שיש בקומה א', בטח אתה תפגום בכבוד המלך. ומשום זה אין לך לקוות שתוכל לעלות לקומה ב', מטרם שאתה תלמד כל שיש ללמוד בקומה א'.

וכמו כן באהבת חברים, כן שמענו שאי אפשר לזכות לאהבת ה', מטרם שאדם זכה לאהבת חברים, כמו שאמר רבי עקיבא, ש"אהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה. אם כן בזמן שעוסק באהבת חברים, אין הוא מסתכל על אהבת חברים על איזה ערך, בעל משקל, אלא כדבר מותר.

והוא הולך לקיים את זה מטעם שאין ברירה, וכל רגע הוא מסתכל, מתי אני אזכה לאהבת ה', ואני אוכל לפטור את עצמי מאהבת חברים, שעבודה זו אצלי לעול ולמשא. כי קשה לי מאוד לסבול את החברים שלי, היות שאני רואה, שכל אחד ואחד מהם יש לו תכונות אחרות משלי, ואין לי שום השתוות עמהם," זאת אומרת הוא מכבד את הבורא יותר מהחברים. שזה בעצם טבעי, מי זה חברים, זה סתם אנשים כמוהו, והבורא זה כוח עליון השולט בכל המציאות, בכל העולמות, בהכול, ממלא את הכול. אז ודאי שמתייחס לבורא בצורה אחרת ממה שלחברים. האם זה נכון או לא? "היות שאני רואה, שכל אחד ואחד מהם יש לו תכונות אחרות משלי, ואין לי שום השתוות עמהם, רק בעל כורחך, מטעם שאין לי ברירה, היות שאמרו לי, שבלי אהבת חברים איננו יכול להגיע לאהבת ה'. אז בהכרח אני יושב עמהם.

אבל אני יכול לומר לעצמי, מה אני מרויח מהחברים, רק דבר אחד, היינו שאני מתקן את עצמי מבחינת סיגופים, מזה שאני יושב עמהם ביחד, וסובל את הדיבורים של החברים, שאינם לרוחי ולתכונתי. אבל מה לעשות. אומרים לי, שאני מוכרח לסבול בעולם הזה, לכן אני סובל, ואני יושב ומצפה, מתי יגיע הזמן, שאני אוכל לברוח מהם, ולא להסתכל על שפלותם, שאני רואה בהם."

שאלה: אמרת שאנחנו בעשירייה צריכים להתכונן לשיעור, אם הבנתי אותך נכון שעה לפני השיעור.

לא, לא שעה לפני שיעור, אפילו רבע שעה מספיק, אבל שאתם תרגישו שאתם יצרתם קשר ביניכם ואתם צריכים לחזק את הקשר ולמלא אותו בהרגשה משותפת של הבורא, אז אתם מוכנים לשיעור. שיעור נקרא "שיעור" מפני שאתם מקבלים מנה, שיעור בעברית זה מנה, שאתם מקבלים מנת אור. אבל אם יש לכם כלי, הכלי אתם צריכים לפני השיעור. זה נקרא שאתם מברכים את השיעור, מברכים את הבורא, מברכים את הקבוצה, מברכים את כל המעמד הזה.

אם אתם מגיעים לשיעור בלי ברכה אז כל השיעור לבטלה ורק גורם רע. על זה כתוב בהרבה מקומות.

תלמיד: מה זה אומר הרגשה משותפת של הבורא בעשירייה? איך למדוד או לבדוק את זה?

לא, אל תחפשו הרגשה משותפת כי היא עדיין איננה. רק לציפייה, לציפייה משותפת, שאתם מחפשים, מחכים, מצפים שיבוא הכוח שיחבר אתכם כך שאתם לא תרגישו הבדל, אני והוא והוא ויש לנו נגיד חמישה או עשרה חברים ואנחנו כולנו מחוברים. אבל מחוברים, אפילו שמחוברים כולם יחד באיזה מנגנון טוב, זה גם עדיין לא, צריכים להיות ממש יחד. כמו שאתה מוזג לכלי אחד גם יין, גם מים, גם וודקה וגם עוד הרבה משקאות יחד ומערבב אותם. אתם צריכים להכין את עצמכם בצורה כזאת שמוכנים להיות יחד.

ואז האור שהוא אחד יבוא לכלי, לרצון שהוא אחד. אמנם שהרצון שלכם הוא כלול נגיד מעשרה רצונות אבל אתם רוצים שיהיה אחד. אז יבוא האור שיחבר אתכם יחד לרצון אחד, ואחר כך לתוך הרצון הזה האחד האור הזה ימלא.

תלמיד: זאת צריכה להיות איזו תפילה משותפת, אליה צריכים להגיע, או לדון בזה יחד? איך מגיעים לזה בעשירייה?

תנסו לדבר על זה והדיבור בעצמו זאת תהיה תפילה.

"נמצא, שהוא לא לוקח מאהבת חברים את התרופה, שנקראת אהבת הזולת, אלא מטעם שאמרו לו, שאין ברירה, אחרת הוא לא יכול להגיע לאהבת ה'. ומשום זה הוא עוסק באהבת חברים, ועושה כל ההתחייבות מה שהחברים מחייבים אותו. אבל מה שצריך ללמוד מהם, זהו ממנו והלאה. זאת אומרת, מאהבה עצמית הוא לא יוצא, ולאהבת הזולת הוא לא מגיע. ומקיים אהבת חברים לא מטעם אהבה, אלא מטעם יראה, היות שלא נותנים להכנס לאהבת ה', מטרם שנכנסים מקודם לאהבת חברים. אם כן הוא מתיירא, שלא לקיים אהבת חברים, כי לא יתנו לו לכנס לאהבת ה'.

וזה דומה להמשל, שהיות שלא נתנו לו להכנס לקומה ב', ששם נמצא המלך, מבלי שיעלה מקודם לקומה א'. והכוונה היא, בכדי שילמד החוקים, איך להיזהר בכבוד המלך, אם כן ההגיון מחייב, שבזמן שנכנס לקומה א', שיהיה בשמחה, כי הוא לומד עכשיו, איך להיזהר בכבוד המלך, וירויח מזה, שאח"כ, כשיכנס להיכל המלך, לא יפגום חס ושלום בכבוד המלך. ולפי זה, כשנמצא בקומה א', הוא נותן תשומת לב, איך נהוגים שם כל החוקים ולהרגיל בהם, כי הוא רוצה להכנס להמלך, בכדי להשפיע להמלך, ולא חס ושלום לזלזל בכבוד המלך.

וזה שייך לומר רק במי שרוצה להכנס להמלך על מנת להשפיע נחת רוח להמלך. מה שאין כן מי שרוצה לכנס להמלך מחמת קבלה עצמית, אז הוא מסתכל על כל הדברים הנמצאים בקומה א' כדברים מיותרים, שזה לא מענין אותו. ומה שעליו לעלות לקומה א', הוא רק מפני היראה, כי הוא יודע, שלא יתנו לו לעלות לקומה ב' מטרם שיעלה לקומה א'. אבל אין לו שום צורך ללמוד חוקים, שלומדים שם שלא לפגוע בכבוד המלך. מטעם שכל מה שרוצה לכנס להמלך, אין זה רק מטעם אהבה עצמית.

אי לזאת, עלינו לדעת, כי זה שניתן לנו ענין אהבת חברים, הוא ללמוד מזה שלא לפגום בכבוד המלך. פירוש, שאם אין לו רצון רק להשפיע נחת רוח להמלך, בטח הוא יפגום בכבוד המלך, שזה נקרא שמוסר קדושה לחיצוניים. ומשום זה לא לזלזל בכבוד של חשיבות של עבודת אהבת חברים, כי ממנה האדם ילמד איך לצאת מאהבת עצמית, ולהכנס לדרך של אהבת הזולת. וכישגמור את העבודה של אהבת חברים, אז הוא יכול לזכות לאהבת ה'.

ויש לדעת, כי באהבת חברים יש מעלה, שאין האדם יכול לרמות את עצמו, ולומר שהוא אוהב את החברה, אם הוא באמת לא אוהב אותם. כי כאן ניתן לתת לעצמו בקורת, אם הוא באמת יש לו אהבת חברים או לא. מה שאין כן באהבת ה', אין אדם יכול לעשות בקורת על עצמו, אם כוונתו אהבת ה', היינו שרצונו להשפיע לה' או רצונו לקבל בעמ"נ לקבל.

אבל צריכים לדעת, כי לאחר כל התיקונים, שנתנו לאדם לעשות בלי עזרת ה', לא יזכה לשום התקדמות בעבודה דלהשפיע. ושאלנו אם כן, בשביל מה צריך האדם לעשות מעשים, בכדי שיזכה אח"כ לעזרת ה', הלא ה' יכול לעזור אפילו בלי מעשי התחתונים, כי בין כך ובין כך לא תעזור עבודת האדם לשום התקדמות בעבודה.

והענין הוא, כי אם אין האדם מתחיל בעבודה, אז האדם לא יודע, שלא יכול לנצח את מלחמות היצר. מה שאין כן כשהאדם מתחיל ללכת בעבודת ה', ועושה מה שביכולתו לעשות, אז הוא יכול לתת תפלה אמיתית, שה' יעזור לו."

יש כאן עוד כמה קטעים כאלו, אבל הם די נפרדים. מ"אבל בשביל מה ה' רוצה" ועד הדף הבא, 106, "ובזה נבין מה שכתוב" ועוד קטע, "ובזה נבין בוא אל פרעה". וגם בעמ' 107 "ועתה נוכל לפרש ענין עבודת פרך". זה מאמר מאוד מאוד כזה כולל המון מצבים.

(סוף השיעור)