שיעור 4 - הרווח ביציאה לעשירייה העולמית - התכווצות והתפשטות
חלק 1|8 Kas 2019
קשור ל: כנס בבולגריה 2019
כנס "קבלה לעם" העולמי בבולגריה
07-10.11.2019
שיעור 08.11.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
הרווח ביציאה לעשירייה העולמית - התכווצות והתפשטות
שיעור 4
אנחנו נמצאים עכשיו בשיעור מספר ארבע, נושא השיעור הוא, הרווח ביציאה לעשירייה העולמית – התכווצות והתפשטות. זאת אומרת, מה אנחנו מרוויחים על ידי כך שאנחנו, חוץ מזה שכל אחד לומד בעשירייה שלו ושם הוא מארגן את עצמו, מבטל את עצמו כלפי החברים, מקבל מהם את הרצון שלהם וכולי, זאת חובה ועל זה אין וויתור, אנחנו יחד עם זה מתחברים לעשיריות יותר גדולות. ומה בעצם הרווח מכל זה? נראה.
אני מבקש, בואו נדבר בצורה יותר מצומצמת. לפי השאלות שלי תנסו לתת תשובות מהירות, קצרות, דיברנו כבר הרבה על כל מיני ווריאציות של היחסים בינינו, אז שיהיה ברור. זה דבר אחד. ודבר שני, שנשאיר מקום בחצי השני של השיעור לשאלות ותשובות אם יש לכם, אם נחליט שצריכים אותו.
כותב בעל הסולם. "אין בעולם יותר מנשמה אחת. ואותה נשמה מצויה בכל בני" אדם, "אצל כל אחד בשלמות," בכל אחד בשלמות "כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחילוקים. אלא אותה נשמה אחת מתחלקת ברצון לקבל של כל אחד." ואחד.
(לפי בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")
זאת אומרת, אנחנו לא מבינים איך זה קורה. כל אחד חושב שיש בו נשמה, והמקובלים אומרים שיש רק נשמה אחת שהיא כולה לכולם, אחת. וזה שכל אחד מרגיש את עצמו, מנותק מהאחד הזה, מהמבנה הכללי של הנשמה זה מפני שיש בו כוח שמחלק את הראייה שלו לתפיסה הפרטית, ולכן כך נראה לו. אבל ברגע שאנחנו מתחילים להתקשר זה עם זה, אנחנו מתחילים להבין שבסך הכול אנחנו נמצאים כל פעם בהשגת נשמה אחת רק בצורה יותר ויותר מבוררת. זאת אומרת, אותה נשמה יש בי עכשיו, אם אני מתקשר עם אלף אנשים אני מברר את אותה נשמה שלי דרך אלף האנשים האלה בצורה יותר פרטית, בצורה יותר נקודתית, מדויקת. אם אני מתקשר לא לאלף, אלא לכמה מיליונים, למיליארד אנשים, אני מתקשר לאותה נשמה שלי, שקודם הרגשתי אותה כנקודה, אחר כך הרגשתי אותה בעשירייה, אחר כך הרגשתי אותה במיליארד אנשים, אותו דבר, השאלה היא רק באיזה דיוק אני יכול לברר, להרגיש אותה, להתקשר אליה, לעבוד איתה. זה ההבדל.
קטע מספר 2 "בערך הגוף הגשמי נעשה ב' בחינות:" בחינה ראשונה היא א) מרגיש את נשמתו לפרט מיוחד ולא מבין שזה כלל" הנשמה הכללית. ב) אינו מאיר לו אור נשמה הכללית אלא לפי שיעור שזיכך את עצמו בהשבתו אל הכלל."
זאת אומרת, עד כמה שאני נכלל עם הכלל, עד כמה שאני נכנס איתם ביחד, עד כמה שאני והכלל יחד אחד, לפי זה אני מברר את הנשמה שלי ביתר דיוק. זאת אומרת, אם אני קודם גיליתי את הנשמה שלי רק בעשירייה, ואחר כך אני בא נגיד למאה עשיריות, שהם אלף איש כמו שיש לנו בכנס, אז מה שקורה הוא שאני יכול לברר פי אלף את כל הפרטים שיש בנשמה שלי לעומת מה שאני משיג בעשירייה.
תארו לעצמכם שיש איזו תמונה או ידיעה או חוק או משהו, ואני רואה את הדברים האלה שאני רוצה לחקור פי אלף. זאת בעצם התועלת. והעניין הוא שאני לא רק רואה את זה, אלא בכל הבחינות, בכל ההבחנות, בכל מה שיש בנשמה, אני מגלה את כל הפרטים שלה פי אלף יותר מדויק, ויכול לעבוד עם זה, ללמוד את זה, להתייחס לזה, לקבל מזה וכן הלאה. זאת אומרת, זה ממש רווח עצום ביציאה מהעשירייה לעשר עשיריות, מאה עשיריות וכן הלאה.
קטע מספר 3. "חייב אדם לומר, בשבילי נברא העולם. משום שכל הבריות נחוצים לפתח אותו לעבודה רוחנית." זאת אומרת, הוא צריך ממש להרגיש שהוא נכלל מכולם, כי בעצם מה שהוא רואה, מה שהוא מגלה לפניו, זה הכול העתקה מהנשמה הפנימית שלו. "לכן יש לנו להבין את מהותה של אהבה רוחנית, ממדות האהבה שבין אדם לחברו. כי מתחילה לא הוטבע באדם, אלא ללמוד אהבה לבורא."
(לפי בעל הסולם. "הקדמה לתע"ס", ס"ח-ס"ט)
חוץ מכל מה שאנחנו לומדים בינינו בעשירייה, אנחנו צריכים ללמוד שבאותו יחס אנחנו צריכים להתייחס לבורא. "חסר לנו רק לצאת כל אחד מעצמו ולקשור את עצמו עם האחרים לגוף אחד."
(לפי בעל הסולם. אגרת ד)
כי במידה הזאת אני מתחיל ללמוד את עצמי, אני לא יכול ללמוד את עצמי בתוכי, אלא רק כשאני מתחבר לאחרים ובהם אני רואה את חלקי הנשמה שלי, כי בי אני מגלה רק נקודה אחת שחורה. וכשאני יוצא, אז מחוצה לי, שם נמצאת הנשמה שלי. לכן כתוב, "בתוך עמי אנוכי יושבת."
עד כאן עברנו על ארבעה קטעים המסבירים לנו מה ההבדל בין זה שאנחנו מגלים את הרוחניות בעשירייה קטנה לבין זה שמגלים אותה בכמות אנשים שהיא פי כמה וכמה יותר [גדולה] .
שאלה: מה ההבדל בקבלת ההרגשה, בין המאמץ להתחבר עם העשירייה הגדולה לבין המאמץ להתחבר עם העשירייה המקומית שלי? כי עכשיו בעשירייה הכללית הגדולה אני מרגיש שיש יתרון גדול, לעומת העשירייה המקומית היותר קטנה שלי.
אני לא יודע איך לתת דוגמאות, אבל תאר לעצמך שאתה לוקח זכוכית מגדלת ורואה דברים שקודם ראית, נניח אתה רואה איזו נקודה על דף לבן, אתה מרכיב משקפיים ורואה שזאת לא נקודה אלא אולי חיה קטנה, איזה ג'וק. אתה לוקח זכוכית מגדלת, ורואה שכן, זה יצור ביולוגי, יש לו רגליים, יש לו כול מה שיש לחיה קטנה, ואתה מתחיל ללמוד אותו, אתה יכול להכניס אותו תחת למיקרוסקופ וללמוד עליו יותר ויותר. בנקודה לא היה לך שום יחס אליו ועד כמה שאתה מגדיל אותו, פי עשר, פי מאה, פי אלף וכן הלאה, במידה הזאת יש לך בירור על האובייקט הזה. כך אנחנו לומדים את הבורא. עד כמה שאנחנו מגדילים את הכלי שלנו, אז כשהוא מתגלה בכלי יותר גדול, הוא מתגלה ברזולוציה יותר גדולה. אני יכול ללמוד פרטים. אני יכול ללמוד על האופי שלו, על ההתנהגות שלו בכל מיני צורות.
זה מה שמאפשר לי לצאת מהעשירייה הקטנה לחיבור גדול. לכן כתוב, "ברוב עם הדרת מלך". כמה שהעם יותר גדול, זאת אומרת, כמות האנשים יותר גדולה, הבורא מתגלה שם בצורה יותר עוצמתית. גם בפרטים וגם בעוצמה הכללית. הוא לא יכול להתגלות בכוח קטן וגם לא בכוח שלא מורכב מהרבה תכונות הפוכות למיניהן, הוא לא יכול, צריכים כלי כדי לגלות. גם אור לבן, הוא לא לבן, אתה מתחיל ללמוד אותו ורואה שהוא קשור בשבעה צבעים. אחר כך אתה לומד שאלה לא שבעה, אלא מיליוני צבעים, בתדרים ובכל ההתקשרויות שיש שם. זאת אומרת, העניין הוא, דיוק, של מספר החלקים שעליהם אתה מחלק את התופעה. ותופעה כזאת כמו הבורא דורשת חלקים רבים, בשבילנו זה מספר אין סופי, זה כמו שאנחנו לומדים בשבירת הכלים שנעשו בעולם הנקודים, ואחר כך בחטא עץ הדעת, בשבירת הנשמה, בשבירת אדם הראשון. החלקים יורדם ונופלים עוד ועוד, מתפרקים ומתפרקים, עד שהם מגיעים למצב שאנחנו נמצאים בדור של ההתפרקות האחרונה ותחילת ההתעלות בחזרה לתיקון.
שאלה: אני רוצה לשאול בקשר לשרטוט שלך על העשירייה. אני גם שרטטתי אותו ופתאום חשבתי שנראה כמו פרוססור במחשב, האם זה דומה?
במשהו כן. כל המערכות הטכניות שיש לנו בעולם הזה, שאנחנו בונים, מגלים, זה הכול ודאי ישנה ברוחניות אותה מערכת, כל מערכת ומערכת, רק בצורת כוחות ולא בחומר. לא יכול להיות שמישהו חשב על איזו מכונה, מערכת, על איזו המצאה, שלא קיימות ברוחניות. משם אנחנו לוקחים את כל החידושים. אמנם אנחנו לא מבינים ולא מודעים לזה, אבל רק משם.
שאלה: ברגע שרכשנו את הרצון להשפיע, מה אנחנו עושים עם הרצון לקבל? האם הוא רק משמש אותי כדי לחיות את החיים הרגילים או יש לו איזה שימוש אחר?
אנחנו לא נפרדים מהרצון לקבל. אנחנו רוכשים רצון להשפיע והרצון לקבל נשמר בנו, ואנחנו מגיעים לאט לאט למצב שיש לנו רצון חזק להשפיע, זה נקרא "להשפיע על מנת להשפיע" ואחר כך אנחנו מעוררים אותו רצון לקבל ומתחילים להשתמש בו בלקבל על מנת להשפיע. זאת אומרת, את הדרך שלנו בעצם אפשר לבנות כאיזה גרף, נגיד (שרטוט מס' 1), מהמצב הנוכחי עד סוף הדרך.
שרטוט מס' 1
אנחנו עוברים חלק שנקרא "חפץ חסד" (ראו שרטוט מס' 1), זה החלק הראשון, והחלק השני כבר לקבל על מנת להשפיע, כבר חלק של השגת החכמה, השגת התורה, השגת הבורא ממש. בחלק הראשון אנחנו רוכשים כוחות השפעה, רק השפעה בדרגת בינה, ובחלק השני אנחנו רוכשים כבר את דרגת הכתר. מהמלכות עד הכתר, ובאמצע דרגת בינה.
שאלה: ביום השני בשיעור השלישי, הרביעי, הסתכלתי לא על עצמי אלא על סביבי. בכל עשירייה יש חבר או שניים, לפעמים שלושה שיש להם מצב של איזה דמדומים, לא ברור, דרומיטא. באחד השיעורים אתה הזהרת דווקא על מצבים כאלה שבהם אנחנו לא רוצים להתחבר בינינו. השינה הזאת שקיימת בינינו, על זה אתה דיברת או שזה משהו אחר, האם אנחנו יכולים להילחם בזה?
להילחם אנחנו חייבים נגד השינה, ערפול חושים, ניתוק מהנושא, כרגיל, ודאי שאנחנו צריכים להלחם. אבל יחד עם זה אנחנו צריכים להבין שהדברים האלה הם טבעיים. וכל תלמיד ותלמיד נמצא בחלק מהזמן שלו בשיעור בצורה ערנית וחלק בתרדמה, בדרומיטא, ואין כאן מה לעשות, זה טבע האדם. אנחנו צריכים להבין שהבורא מסדר אותנו בצורה כזאת שאנחנו נמצאים כך והוא כבר יודע את החשבונות האלה, אנחנו צריכים לעשות מה שמוטל עלינו עד כמה שמסוגלים, ועד כמה שלא זה החשבון שלו.
אני לא מתרגש מזה שחלק מהתלמידים שלי ישנים. כשאני נותן שיעור במקום שלי הקבוע, בבני ברוך אז נגיד מ-400 איש שנמצאים לפַני בשיעור 100 עד 150 תמיד מנותקים באיזו צורה, יותר או פחות, והם מתחלפים. לפעמים אלו, לפעמים אלו כך וכך.
וזה לא כל כך חשוב לי. כי האדם משקיע, הוא הגיע, הוא עייף, הוא לא רוצה, הוא לא מבין, כן מבין, יש לכל אחד מצב רוח, יש לכל אחד הרגשה שונה, מצב שונה בבית, בעבודה וכן הלאה, וחומר שונה. אחד אוהב ללמוד את מבנה העולמות, השני דואג למבנה הנשמה ומה קורה איתה וכן הלאה.
כתוב על זה שצריך ללמד את האנשים לפי הנטייה שלהם, "חנוך לנער על פי דרכו"1, ולכן אני לא נלחם עם זה, העיקר שאדם יושב ומשתדל, אז בחלק מהשיעור הוא נמצא בקשר, בחלק לא, הבורא כבר מסדר את הדברים. אני צריך להביא רק את החוכמה, להגיש אותה כמו מלצר במסעדה, להגיש אותה לאדם בצורה כמה שיותר קרובה אליו וזהו.
שאלה: איך לשאול, לבקש מהבורא בצורה נכונה, איך לבקש הצלחה בעבודה שלנו וכן הלאה? בבקשה תחלוק איתנו את התפילה הפרטית, הבקשה האישית שלך לבורא עבור ההצלחה שלנו, עבור ההצלחה של הכלי של בני ברוך בעבודה שלנו, מה היא תפילתך רב? אם אפשר לשאול דבר כזה.
לשאול אפשר הכול, לא הביישן לומד. אבל סך הכול עוזרת רק תפילה, זאת אומרת, בקשה. האדם מעלה את הבקשה שלו מתוך הלב שלו לבורא והבורא נמצא נסתר במרכז העשירייה. אם אתה יכול לתאר את העשירייה שלך ושהם איכשהו מחוברים ביניהם, אז תתאר לעצמך ששָם בפנים נסתר הבורא ואליו אתה צריך לפנות, וכך זה עובד, זה כל הסוד.
וחוץ מזה להיות נודניק, מתמיד, ואם צריך לוותר על הכול, הכול, אין שום דבר אחר. כי סך הכול הדרך היא מאוד קצרה. יכולה להיות 5, 10, 25, 30 שנה, לא חשוב, אבל היא חייבת להביא אותך לתוצאה ומשיגים כמה שמשיגים. אז יש לפַניך עוד חלק, תגמור אותו בעולם אחר, מה הבעיה? בתנאים אחרים, זאת אומרת.
אבל רק תפילה. תפילה שאתה מסדר אותה בצורה נכונה עם החברים בתוך העשירייה לבורא שנמצא במרכז העשירייה, זה עוזר. בשביל מה אתה מתפלל, מה אתה רוצה להשיג, זאת אומרת, כל הדברים האלה לברר אותם בצורה בריאה, ברורה. ואל תשקר לעצמך, ואל תשלה את עצמך, אלא להיות ישר.
שאלה: העבודה בעשירייה המורחבת, בעשירייה הגדולה, נראה שזה כמו בריחה מהעשירייה המקומית. איך אפשר לפשר בין שני הדברים האלה, לא לברוח מהעבודה בעשירייה המקומית כדי לעשות את העבודה בעשירייה הכללית?
אתה צודק, באמת כך. אם אני ראיתי במשקפיים, נגיד דיופטריה אחד ועכשיו אני רוצה להרכיב עם דיופטריה פי 10 או פי 100 אז אני מוריד את אלו שהיו קודם. אני לא יכול לשמור גם על זה וגם על זה, וכך זה בכל דבר. במחשב אם אתה מגדיל נגיד פונט או משהו, גם אותו דבר, אתה כבר עובר לתפיסה אחרת, למצב אחר. רק לא לפחד שאתה בזה עוזב את הצורה הקודמת, אין דבר כזה.
אתה נמצא במצב הקודם רק ברזולוציה יותר גדולה, יותר טובה, אתה הגדלת את המצב הקודם פי 10 או פי 100 ולא יותר מזה. אבל אתה חייב להיות באותה עשירייה ויחד עם אותה עשירייה עכשיו להתכלל בעשירייה יותר גדולה, נגיד הקבוצה של אירופה. וכך זה יהיה. אנחנו עכשיו נכללים כאן עם הרבה מאוד דעות ומחשבות ורצונות וכל הדברים האלה. אתה תחזור הביתה, אתה כאילו לא תרגיש שזה השפיע עליך, אבל התפיסה שלך, היחס ישתנו מאוד, כי אתה נכללת עם חסרונות גדולים, שונים וזה שייך לנשמה שלך וזה ישפיע על ההתקדמות.
שאלה: בשיעור הקודם למדנו את רב"ש, ונראה שהכול מאוד פשוט, ובעקבות הכללים של רב"ש אנחנו התאחדנו, אין בעיה באירופה, אבל למה זה כל כך קשה להתבטל כלפי אחרים ולראות רק את המעלות של האחרים?
האגו שלנו לא נותן לנו לצאת מעצמנו, הוא רק מחזיק אותנו בפנים בתוכו. מה אפשר לעשות? יותר ויותר לתאר שכל מה שאתה רואה זה הנשמה שלך. זה מאוד קשה, אני למשל רואה חדשות בטלוויזיה בשעה 21:00 אצלנו, יש שם סקירה על העולם, מה קורה בכל העולם, איזה דברים, איזה זוועות, מה אנשים עושים, איך הם הורגים זה את זה, הם מתווכחים עבור כל מיני שטויות ואיזה צרות הם עושים זה לזה, איך יכול להיות שהכול זו הנשמה שלי.
זה תיאטרון, אבל במקום אנשים תתאר כוחות, לא בני אדם, כוחות. וכל הכוחות האלה נמצאים בנשמה שלך ואתה צריך להביא עליהם מאור המחזיר למוטב ולסדר אותם כך שהם יהיו כולם מחוברים בצורה יפה, ואז הכוחות האלה מגלים את הבורא ובשבילך זה יהיה גמר התיקון שלך. נראה שזו איזו פנטזיה שהיא בלתי אפשרית, לא, זה מאוד מאוד קרוב לנו. כי לא אנחנו עושים את זה, אנחנו רק צריכים לתאר את המצב, אבל המצב בעצמו מתוקן על ידי האור העליון, הבורא. במידה ואנחנו רוצים שזה יהיה מתוקן, זה ייתקן. כמו שלמדנו הבוקר, שהבורא בסך הכול רוצה שאנחנו נרצה והוא יעשה.
שאלה: הגענו לכאן לעשות הכנה כדי לחבר את אירופה. התפעלתי מאוד מהשיעורים האלה, אבל אני לא מרגיש איך זה משפיע על החברים מאירופה, מה חסר לנו היום כדי שנממש את זה מחר?
הדרך לתיקון כוללת שני צדדים, שתי דרכים, זה נקרא "דרך האור" או "דרך הייסורים", על ידי שתיהן אנחנו מתקדמים. אם אנחנו מושכים את האור יותר ויותר ומתקדמים לקראתו כל הזמן, זאת אומרת, להשפעה יותר ויותר, לחיבור יותר ויותר, אז אנחנו עוברים בסדר, כך מתקדמים. אם אנחנו לא עומדים בקצב של תוכנית הבריאה, שהתכלית כולה דורשת מאיתנו, אז מקדמים אותנו על ידי ייסורים, מכות, ואז אנחנו רצים קדימה כדי לברוח מהמכות.
לפעמים נשארים וחושבים "רגע, לא נתקדם על ידי מכות, בוא נתקדם על ידי האור שמושך אותנו לחיבור" ואז מחליפים את האמצעי, במקום ייסורים שדוחים אותנו מאחור נמשכים לאור שמושך אותנו קדימה. אבל על ידי שניהם בטוח נגיע לתיקון.
כך זה גם עם הכלי האירופאי. אירופה נמצאת במצב הכי מסוכן מכל העולם, היא כבבל המודרנית חייבת להתחיל את התיקון. לכן הכנס שלנו הוא כנס מאוד מיוחד, בואו נגיד כך, מאוד מיוחד בזה שהוא המפגש הראשון של כל הנציגים, של כל העמים האירופאים שכן מדברים על החיבור ביניהם כדי לבנות כלי שהוא ממש כולל בתוכו את כל אירופה. זה דבר מאוד מיוחד, הכלי הזה היה הרוס ממש, מחולק מימי בבל העתיקה, כבר 3000 שנה ויותר, לכן אנחנו צריכים להתייחס למצב שבו אנחנו נמצאים כדבר מאוד מיוחד.
הגיעו בני אדם מכל מיני קצוות היבשת והם מוכנים לדבר ולחשוב איך להתאחד, איך להתחבר כדי לגרום בזה ממש לכל האנושות תקופה חדשה, תקופה של תיקון. בעל הסולם כותב שאנחנו כבר נמצאים בדור המשיח, "משיח" זה כוח המושך אותנו מהרצון לקבל לרצון להשפיע, ואנחנו נמצאים בזה. אנחנו גם רואים את זה לפי איך שהעולם כל הזמן נכנס למשבר יותר ויותר עמוק. יוצא שאין לנו ברירה, אנחנו נבחרנו לזה, אנחנו חייבים לבצע את זה, נשתדל לעשות זאת.
אתם תראו עד כמה העולם עוד מעט יגלה שהוא זקוק לכם, שהוא נמצא בחוסר אונים. הם גם עכשיו נמצאים בחוסר אונים, אבל עדיין איכשהו רוצים לטשטש את זה, אולי אפשר עוד קצת להמשיך. אבל אי אפשר להמשיך, אי אפשר. עוד כמה שנים, אבל אתם תראו שהמצב יחייב אותם בכל זאת לחפש מה יכול להציל אותנו מכל מיני בעיות באקולוגיה, בכלכלה, בכול. מה יכול לעזור, שום דבר חוץ מאשר להשתדל לשנות סביבנו משהו, לשנות את האדם עצמו, זה הכול. אנחנו עשינו מספיק כל מיני סיבובים בדרך רק לא לנגוע בנו. כאן לא נשאר לנו יותר כלום, רק את זה לעשות, לתקן את האדם. השיטה נמצאת, אנחנו לומדים אותה, אנחנו יכולים לארגן את הלימודים, ההסברים והכול, אתם תראו עד כמה האירופאים, ובכלל כל העולם, ירצו לשמוע את מה שאתם יודעים.
שאלה: אולי אתה יכול קצת להסביר לגבי מה קורה איתנו כרגע בתהליך הזה שאנחנו נמצאים בו. לדוגמה אתמול הייתה לנו ישיבת חברים ממש עוצמתית, הייתה הרבה שמחה, ולהגיד את האמת זה היה כמעט כמו איזה צורך שזה יתבטא, היה הרבה לחץ והיה צריך לשחרר את השמחה הזאת. אני חושב שזה היה משהו חדש לגמרי והיום לא הייתי אומר שיש ירידה, אבל יש קצת ישנוניות כזאת, הכול כזה קצת כמו ללכת בבוץ. גם בשיעורים אתה עודדת את המוזיקאים להעלות אותנו, לרומם אותנו, לתת לנו כוחות. אז אולי אתה יכול להסביר טיפ טיפה לגבי זה כדי שאנחנו נוכל לפתוח קצת יותר את העיניים שלנו לגבי מה שקורה איתנו. גם הייתי רוצה לדעת אם יש כאן משהו נוסף שאנחנו יכולים לעשות כדי להיות פעילים יותר בתהליך הזה, לא סתם שאתה מתערב ואנחנו עונים על שאלות אלא משהו יותר פרודוקטיבי כזה, הדדי.
תראה, אני כבר זקן, למדתי הרבה, גם לי זה היה לפלא כל העניינים האלה של עליות, ירידות ושינויים למיניהם שאי אפשר מרגע לרגע להבטיח שום דבר, כי אתה נמצא בידיים עליונות ושם לא מתחשבים עם המצבים שלך, עם כלום, אלא רק בכל נקודה שאתה נמצא איך למשוך אותך לגמר התיקון בצורה הקצרה ביותר. זה בעצם מה שעושה המחשב הגדול הזה שנקרא "הנשמה הכללית", האור פועל עליה ואז כלפי כל אחד ואחד בכל רגע ורגע יש חישוב מחדש.
לכן מרגע לרגע המצבים יכולים להשתנות מקצה לקצה, רק תמיד זה לפי הכלל "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש", תמיד לקראת גמר התיקון. לכן יכול להיות שאתם תבכו, יכול להיות שתשמחו, יכול להיות שאתה תגיע לשיעור ואתה יודע, מבין ומרגיש, כולך מלא כוחות, יכול להיות שאתה תשב באפיסת כוחות ותקלל את כל העולם. אלה מצבים שאנחנו צריכים לעבור וללמוד מהם, איך בכל זאת בכל מצב ומצב שאנחנו מקבלים, מקבלים אותו ודאי מהשמיים, מהבורא, איך אנחנו יכולים בכל מצב ומצב דרך התקשרות עם הקבוצה להתקשר לבורא שנמצא בתוך הקבוצה, בצורה הכי צמודה. זה הכול, אין יותר מה לעשות. לכן לא אכפת לי איזה מצב נותנים לי מהשמיים, לא חשוב לי, אלא חשוב לי רק דבר אחד, איך אני יכול לממש את המצב הזה בצורה הכי טובה.
שאלה: אמרת שהעשירייה המקומית היא כמו איזו נקודת מעבר לעשירייה הכללית ששם רואים את כל הפרטים. בתפילה שאני מבקש עבור החברים שלי איך אני יכול לעשות שהתפילה שלי תהיה מדויקת שתוכל לכלול את כל החלקים מנקודת מבט חדשה?
אני לא חושב שכדאי לנו עכשיו לעסוק בזה. אם יש לך מה להתפלל עבור החברים, תעשה את זה בתוך העשירייה. אל תתחיל להוציא מהעשירייה בעיות ולהפיל אותן על העשירייה העולמית. אנחנו כך נבלבל את כל החברים שלנו, לא צריכים את זה לעשות. אם הבנתי אותך נכון.
תלמיד: שאלתי על התפילה, איך אני יכול לעשות את התפילה שלי יותר מדויקת, יותר עדינה. כשאני מתפלל עבור העשירייה המקומית שלי זה דבר אחד, ומצד שני, אם אני חודר לתוך העשירייה הכללית, האם אני צריך לדייק יותר באיזו צורה את התפילה שלי?
כן, אבל אתה לא ממשיך את הצרות הפרטיות של העשירייה שלך לעשירייה הכללית הגדולה יותר, לא, אתה הולך רק לחיבור. לא מוציא חסרונות ומתפלל עבורם אלא אתה רק רוצה להגיע לחיבור יותר רחב, יותר חזק.
שאלה: האם היחיד משיג את תכונת ההשפעה או שהעשירייה משיגה אותה?
כל אחד בעשירייה שמצליח לחבר את עצמו לעשירייה, אז הוא משיג. העשירייה קיימת בצורה המתוקנת, רק שאף אחד מחברי העשירייה לא משיג את זה. מי שמשתוקק למצב הזה המתוקן שכולם מחוברים והוא רוצה להתכלל שם, רוצה לקיים את המצב הזה, משיג ומשתמש בזה. רוחניות בנויה כך שכל אחד יכול להשתמש בה במידה שהוא נמצא בקשר לרוחניות. גם עכשיו ישנם כל המצבים כולל גמר התיקון, הכול, בבקשה, תשתמש בהכול, תיכנס למציאות הזאת העליונה, היא קיימת. זאת אומרת הכול תלוי באדם המשיג.
שאלה: בשיעור הקודם היה לנו מין מצב כזה שפתאום התחלנו לשיר ולרקוד, וגם בשיעור לפני זה שרנו ורקדנו, ואני פתאום מצאתי את עצמי שר ורוקד עם כל החברים ומסתכל על כולם ובאמת מרגיש טוב, אבל לא זכרתי לבקש באותו רגע. ואני לא יודע אם החברים שלי הגדולים זכו לבקש או לא, אני אישית פתאום נזכרתי, צריך לבקש. ואז גם שאלת מי רוצה להמשיך בשיעור ומי רוצה לרקוד, ואני שואל את עצמי, אנחנו באמת צריכים את הריקודים והשירים בשביל להתכלל, או שזו מין אתנחתא כזאת כי אנחנו לא מצליחים לדחוף עוד ועוד קדימה?
אנחנו צריכים את כל המצבים, להבין אותם, להרגיש אותם ולסכם אותם בסיכום נכון. את זה שאני עובר כל מיני מצבים והם נעלמים אחר כך ושוב חוזרים, אני צריך לקבל כעובדה, שנותנים לי כך להרגיש ולראות מהשמיים. הבורא פותח לי כל מיני צורות שאיתן אני צריך להתמודד, צריך לדעת מה אני עושה. נניח עכשיו, הבורא פותח לי הרגשה שאני נמצא מול כמה מאות אנשים באירופה שהם כאלה וכאלה, ואני מדבר איתם והם רוצים משהו ממני, כול זה הצגה שהבורא כך מציג לי את המציאות, שאני צריך להגיב עליה, על מציאות הזאת, בצורה כמה שיותר קרובה לנכונה. כך אנחנו צריכים לראות את המציאות. אז כמו שאתה אומר, קפצתי, שרתי, לא, כן, הכול לפי המצב. תשתדל כל הזמן להיות דבוק לעשירייה ולבורא בתוך העשירייה כמה שיותר ואז לא תטעה אף פעם. אין המלצה יותר קונקרטית.
שאלה: הרגע ענית לגבי המצב שבו אנחנו נמצאים. איך אנחנו יכולים לעזור זה לזה לממש את הדברים, לעזור אחד לשני שזה יעבוד? מה אנחנו באמת יכולים לעשות, או שאנחנו לא יכולים לעשות שום דבר? אני זוכר שלפני הרבה שנים ברומא באחד הכנסים הראשונים היה מצב של שפלות, והחברים העלו אותו משפלות למצב של התרוממות. ואמרת אם תעבדו ככה תגיעו מהר מאוד. אז מה היא הנקודה הזאת, מה אנחנו יכולים לעשות עכשיו?
מה אתם צריכים לעשות עכשיו? להשתדל להתחבר כמה שיותר יחד ולראות בחיבור הזה, במרכז החיבור הזה, שם, את הנשמה המשותפת שלכם ולעבוד רק בשבילה. כי הגוף מת, אם לא היום אז מחר. ואתם גם תראו מה הוא באמת הגוף אם תתחילו לטפל בנשמה, האם הוא קיים, האם הוא בכלל בעל חיים, משמעות וכן הלאה. אנחנו צריכים רק על זה לחשוב, איך אנחנו מתחברים בינינו לנשמה. כי הרצונות שלנו, אם נחבר אותם יחד, הם בדיוק נותנים לנו את הרגשת הנשמה, היינו את השדה הרוחני שבו קיים הבורא, וכך אנחנו כבר ניכנס לחיים רוחניים. אין לזה הרבה מילים.
שאלה: אנחנו כאילו בחלום, אני מרגיש שאתם וכל החברים חלקים שלי. כאילו הכול ייגמר אם אני אתקן את עצמי. אני לא יודע איפה אני מרגיש, מה אני מרגיש, מה זה לעבור הרגשות כאלו?
השאלה שלך היא מסוג השאלות שאי אפשר לענות עליהן, כי אדם עדיין נמצא בחוסר נתונים. צריך פשוט ללמוד. בחכמת הקבלה יש לנו כלל מאוד פשוט, אנשים יכולים לשאול שאלות ששייכות לכיתה עשירית, אבל עדיין לא עברו אפילו את הכיתה הראשונה. ולכן צריכים להתאפק וללמוד כמה שנים, ולאסוף עוד ועוד נתונים ואחר כך תוכל לשאול. מה שאתה עכשיו שואל, לגמרי אי אפשר לחבר לזה שאלה, אמנם שנראה לך שכן כי אתה מרגיש חיסרון. אבל את החיסרון הזה אתה עוד לא מכיר, אין מה לענות.
שאלה: כתוב שההשתוקקות לחיסרון להשפיע מגיעה ברגע שאתה מאבד טעם בקבלה עצמית, האגואיזם מתנגד וכל פעם יש מכשולים בדרך. כיצד על ידי ההתכללות להגיע לערבות כדי לרסן את האגואיזם ולהגיע לבקשה משותפת?
רק על ידי חיבור. אמנם שלאישה זה אחרת מאשר לגבר, הרבה יותר קשה, כל אישה ואישה היא עולם בפני עצמו, היא לא זקוקה לחיבור עם החברות שם או עם נשים אחרות, אין לה את זה. גבר זקוק לזה, הוא רוצה את זה, בשבילו קבוצה, חברה, חברים, זה בכל דבר ובכל מקום יש משהו, ואישה לא, היא מסתפקת בזה שיש לה ולא סובלת לידה בדרך כלל נשים אחרות. זה הטבע.
עכשיו, אנחנו מדברים על כך שאנחנו צריכים ללכת למעלה מהטבע, וכאן ישנה שאלה, הבורא גילה לאישה מצב פנימי פסיכולוגי רוחני יותר גבוה, יותר פתוח, יותר גלוי לעומת הגברים. הגברים משחקים בזה כמו ילדים קטנים בכל מיני משחקים, כדורגל, משחקי חיבור, חברות. אישה לא, אז היא כאילו נמצאת בגילוי רצון יותר גדול. זאת אומרת גבר כדי להגיע לאותו הרצון לקבל שהוא לא זקוק לכלום ולא רוצה כלום, בצורה רצינית שיתייחס כך לעולם, הוא צריך אולי לעבור הרבה צעדים. אבל מה שלא יהיה, גם אישה חייבת בחיבור ואין כאן שום אפשרות לקבל איזו הנחה. אותם המאמרים, אותם השלבים שמקובלים כותבים, נשים צריכות ללמוד ולהשתדל לעשות בעשיריות בכמה שהן יכולות. זאת אומרת זה לא שהן חייבות עד הפרט האחרון, לא, זה לגברים, אבל בסך הכול הן כן צריכות להשתדל לעבור.
שאלה: בקטע הרביעי כתוב שעל ידי התרגילים בעשירייה אפשר לזכות באמונה, וזה נשמע כמו להרוויח. האם האמונה היא בחירה או תוצאה מהעבודה ואיך לעשות בחירה כזאת?
ודאי שאנחנו צריכים לעבוד קשה כדי להגיע לאמונה. אין לי יותר מה להגיד. וודאי שאני צריך לבחור באמונה, להגיע אליה, זו דרגת הבינה. אין לי מה להגיד. המצב ברור.
שאלה: בשיעור הקודם דיברנו על ההכרחיות להתבטל בפני החברים, להתבטל בפני העשירייה, להתבטל בפני הקבוצה, להתבטל בפני כל הכלי העולמי. אני מבינה שהביטול בפני הכלי העולמי זה פשוט, כי אתה מרגיש את הכוח שעובד, אתה יכול להתבטל בפני העשירייה כי זו עבודה יומיומית, אבל הבורא נותן לנו ניסיונות, ובכל מדרגה אתה מתחיל להרגיש שמישהו מהחברים שלך, מהחברות שלך, מאבד את הגדלות שבפניה אתה יכול להתבטל.
איך להחזיק במצב הזה שהחבר שלך הוא גדול, ואתה צריך להתבטל בפניו? כי ההרגשה היא שאתה נמצא באמצע רעידת אדמה, כשהחבר שלך הופך להיות שפל ממך והגלים של אותה רעידת האדמה מתפשטים בכל הכלי העולמי, ואתה מתחיל לשמוע שהחבר שלך איפשהו נמצא במצב כמוך. איך להחזיק במצב הגדלות, גדלות החבר, כי קשה יותר להתבטל בפני החבר מאשר לכל הכלי העולמי?
הרבה מילים. באמת. אני מבין מה שאמרת אבל אני רק לא מבין למה הפלפולים האלה? אם החבר נעשה יותר קטן, אז מה אפשר לעשות, איך להגדיל אותו? האם כלפי הכלי הכללי של העשירייה או כלפי הכלי של העולם, אני לא הבנתי את זה. אפשר במשפט אחד להגיד משהו? אני מבקש מכל הנשים, במיוחד נשים, תראו איך הגברים שואלים. תגידי לי משפט אחד ברור בלבד בבקשה. אני לא יודע מה לענות לך.
תלמיד: איך עלי להתבטל בפני החבר כשאני לא רואה את גדלותו?
זו כל העבודה שלנו, שאני לא רואה את החבר כגדול, ואני חייב להתייחס אליו כלגדול הדור. זו כל העבודה שלנו. אני צריך לעשות כל מיני חשבונות, כל מיני משחקים, לדבר עם האחרים שהם יספרו לי על הגדלות שלו וכן הלאה, וכך כולם על כולם, עד שאנחנו מעלים. כי בעשירייה כולם כמוני, איך אנחנו יכולים להעלות כל אחד את האחרים?
רק על ידי זה שאנחנו מדברים על גדלות החברה, על גדלות החברים. אבל איזו גדלות יש בהם? אין גדלות. אני בונה אותה דווקא על פני האפס שאני מרגיש בחבר.
שאלה: איך להפוך את ההפרעות בעולם הגשמי לעזר ברוחניות?
על ידי כך שאני על פני כל ההפרעות, מחבר אותן עם הבורא שהוא שולח לי אותן כדי שאני על כל ההפרעות אברך אותו, ואבין שהוא שולח לי אותן כדי שאני אגלה את הגדלות שלו, אגלה את הטיפול שלו בי. זו כל העבודה שלנו.
שאלה: במשך הכנס ישבתי עם עשירייה שהרגשתי מאוד קרובה אליה בזמן קצר. איך אני יכולה לעבוד עם העשירייה הזאת כשאחזור למדינה שלי?
זאת אומרת, אני עכשיו נמצאת בעשירייה אחת, מסוימת, כאן בזמן הכנס, איך אני חוזרת לעשירייה שלי אחרי הכנס? חוזרת וזהו. ומקבלת אותם שהם גדולים, הם חלק מהנשמה שלי, הם הנשמה שלי ממש. אני צריכה להתכלל בהם קודם כל, ואחר כך בכל הכלי האחר העולמי.
תלמיד: איך אני יכולה לעבוד עם העשירייה הזאת?
עם כל עשירייה ועשירייה שאני נפגש, נכלל, אני עובד כלפיה כמו כלפי הנשמה שלי. ובאמת אין הבדל כי סך כול כל העשיריות יחד זה בכל זאת הנשמה שלי. אז פעם זה מתגלה בצורה כזאת, פעם בצורה אחרת, אבל כל העולם זה הנשמה שלי.
שאלה: איך אנחנו מתכללים עם הכלי האירופאי, ואחר כך עם הכלי העולמי, על בסיס קבוע?
שאלה יפה מאוד, טובה ואקטואלית. אנחנו צריכים לבנות מערכות. מערכות יחסים חיצוניות, פיזיות, ומערכות יחסים פנימיות, בין העשיריות ובין מערכות ההפצה, הלימוד והדאגה ההדדית. כל הדברים, רק לא לבלבל זה את זה. אלא זה צריך להיות מסודר כך שזה יקל עלינו את העבודה הרוחנית שלנו, ולא יבלבל. אז אנחנו צריכים לחשוב על זה.
אני לא יודע אם יש באירופה בכלל מרכז רוחני של בני ברוך. יש הרבה אנשים בודדים, הם גם לא הרבה, שעושים כל מיני עבודות, מארגנים לנו כל מיני דברים, אבל איך לבנות מרכז רוחני של אירופה? זאת אומרת, איפה הם אותם, נניח עשרה, חמישה עשר, לא יודע כמה אנשים, גם גברים גם נשים, שהם יהיו קשורים ביניהם בצורה קבועה, וישתדלו להיות הקשר בין כולם? את זה אני לא יודע.
אתן צריכות, גם צריכים, לדאוג לזה בסך הכול. אירופה זה אתם. תחשבו על זה, דברו על זה.
שאלה: למה כשאתה מתחיל להתפלל עבור האחרים האגו קופץ מאוד מהר, ואחרי זה נשארת הרגשה לא נעימה של בושה, והרגשה של ייאוש? מה קורה בתוכי ובשביל מה צריך את ההרגשה של הבושה והייאוש?
את כל ההרגשות אנחנו מקבלים מהבורא שמביא לנו את זה כנראה לצורך התיקון. אנחנו צריכים להתעלות למעלה מההרגשות האלה, בושה, ייאוש, כל מיני דברים כאלה. הם תמיד מלווים אותנו, כי מה יש לנו מהרצון לקבל אם לא להתבייש ולא להתייאש? אלה התוצאות מהאגו שלנו, לכן זה תמיד יהיה, ועוד יהיה יותר.
רק במידה שאנחנו דבוקים בבורא ויכולים לשייך לו את כל התופעות הללו בדבקות אליו, רק בצורה כזאת אנחנו באמת יכולים להינצל. וחס ושלום לא לזלזל ברגשות האלה של הייאוש והבושה, ועוד כל מיני. הבורא שולח אותם בכוונה, ואני צריך לקבל אותם באהבה.
שאלה: אני רוצה לתאר משהו שהיה בכנס עד עכשיו, הייתי בשלוש עשיריות שונות, עברית, רוסית, גרמנית, ואני מוצאת שיש הבדל עצום בכנס הזה מכנסים אחרים. אנשים ממש נלחמים על כל מילה, מחפשים את האמת, כולם במאמץ ממש גדול, וחשבתי שחשוב לציין את זה.
בשבילי זאת התפילה. זה לא סתם שיש למעלה איזשהו אלוהים כזה, אלא זאת העבודה שעשינו כאן בשלוש הקבוצות האלה שחוויתי אותן. אני מניחה שגם בקבוצות אחרות נעשתה בדיוק אותה עבודה, ואני חושבת שזה מדהים. מאוד חשוב לי להגיד את זה.
אני מסכים אתך במאה אחוז. אישה אחת, הראשונה, שאני הסכמתי אתה לגמרי.
שאלה: אני לומדת עם KAB.U ולפני שהגעתי לכנס הרגשתי שיש צורך לבנות את הכלי האירופאי, אבל עכשיו יש לי בלבול, ואני ממשיכה לעבוד עם העשירייה שלי, אני מבולבלת.
לא הבנתי בדיוק ממה את מבולבלת? בגלל שיש לך עשירייה עכשיו כאן, ועוד עשירייה במקום אחר, או מה? אני נסעתי לכנס הזה עם כמה תלמידים שלי ואז במשך הנסיעה הזאת קיבלתי אותם כעשירייה, עכשיו בעוד יומיים אני חוזר הביתה ואני נכלל שם בעשירייה אחרת שלי. אחר כך נגיד ביום אני מתקשר לאיזה עשירייה דרך האינטרנט ואז עם עוד עשירייה אחרת ועוד אחת אחרת, ואני נכלל גם עם אלו, גם עם אלו וגם עם אלו, ואני מתבטל כלפי אלו ואלו ואלו למה לא? זה הכול כלי שלי.
כמו שקראנו, יש בעולם רק נשמה אחת, אז לוקחים עשירייה מסוימת, זאת או זאת, או זאת, זה לא קדוש, את יכולה להיות בכמה מהן יחד, אבל רק אם את מסוגלת, שזה לא ייראה שבעשירייה אחת את מזלזלת בגלל שאת נמצאת בעשירייה אחרת.
אצלי זה לא מפריע, אז לא נורא, תתכללי עכשיו עם העשירייה שאת נמצאת כאן ואני חושב שרובם כאן ככה וכשתחזרי הביתה תתכללי שם בעשירייה.
העקרונות האלה הם חשובים מאוד.
שאלה: אם אתה נמצא בעשירייה, האם זה אומר שאתה יוצא מעצמך?
אם אני נמצא בעשירייה אני משתדל לצאת מעצמי ולהתכלל בהם כאילו שהאני לא נמצא, אפס, מתבטל שם. זה כמו שזורקים כפית סוכר לתוך כוס תה חם והסוכר הזה נעלם שם, כך אני רוצה להתכלל בעשירייה.
שאלה: כשאנחנו נשיג את המצב הראשון של ה"משיח", זה יהיה תמידי או שנהיה בעליות וירידות במצב הזה?
מצב המשיח זאת תקופה שכולם מתחילים לקבל משיכה לגמר התיקון, כולם, כולם, כולם. זאת תקופה שאנחנו נמצאים בה, יש כאלה שהם נמשכים כמו שאנחנו, קדימה שמשהו מושך אותנו, יש כאלו שהם מקבלים דחף על ידי ייסורים מאחורה שדוחף אותם לגמר התיקון.
משיח זה מהמילה "למשוך", זאת אומרת, זה כוח שמושך את כול האנושות בסך הכול לגמר תיקון ולכן נקרא משיח. כשאנחנו נסיים את התיקונים, אז לא יהיה יותר הכוח הזה שמושך. פשוט מאוד, וודאי שלא יהיו יותר עליות וירידות והכול יהיה מצב קבוע, מנוחה לנצח. משעמם לא?
שאלה: האם בשביל להגיע לחיבור בעשירייה, צריכים להתחבר עם העשירייה הגדולה של העולם?
כן, קודם כל גם עכשיו. נגיד את שואלת, היא שואלת והוא שואל וכן הלאה, אני משתדל להתחבר. משתדל לא סתם לענות לכם וזהו, אני משתדל להתחבר כי דרך האנשים ששואלים אפשר להגיע להרבה קשרים, ובזה אני עושה תיקון לנשמה שלי, לכן רצוי כך כל פעם להשתתף עם כל אדם שמדבר או שואל על תיקונים.
שאלה: האם אנחנו צריכים להגיע לחיבור מלא בעשירייה שלנו, בשביל להגיע לחיבור בעשירייה הכללית העולמית?
כן, ויחד עם זה בטוח שבדרך אתם תרגישו שיש לכם צורך לצאת לעשירייה יותר רחבה ולא להסתפק בעשירייה הפרטית שלך. כי סך הכול הכלי של כל אחד וכל העשירייה הכללית הוא כל האנושות, ועד שכל האנושות לא תהיה מתוקנת כעשירייה אחת לא יהיה תיקון.
שאלה: בשיעור ניסינו להתחבר עם עשירייה אחרת, זה קשה ואחרי כל שיעור יש לנו חיבור עם עשירייה מקומית, ואני מרגישה שזה לא מספיק, איזה מאמץ עוד אפשר לעשות, כדי שהקשר הזה יהיה חזק יותר?
אנחנו צריכים להתחבר עם כולם, להסתכל באהבה על כולם. לראות את כולם כחלק מהנשמה. זה לא יעזור מה שאתן לא רוצות, לא רוצים, אנחנו כולנו חלקים של נשמה אחת, כל האנושות. בפרט אנחנו שיש בכל אחד ניצוץ שהוא כבר נמצא קשור למטרת הבריאה. זאת אומרת שאנחנו כבר נמצאים בקו ישר, כולם מחוברים למטרה, וכל האנושות עוד לא.
במידה שאנחנו נתקשר בינינו ונלך לקראת המטרה הזאת, אז גם כל האנושות תרגיש אחרינו שהיא קשורה לזה. כך אנחנו צריכים לכוון את עצמנו.
שאלה: מה ההבדל בין ביטול בפני חבר אחד, לבין ביטול בפני העשירייה?
ההבדל בין להתבטל כלפי חבר אחד או עשירייה, או כמה עשיריות, או כל האנושות, זה הבדל של איכות העבודה הרוחנית שלי. כמו ההבדל בין אדם שיודע קצת, ליודע יותר, שיודע יותר, או יותר ויותר פרטים שהוא יכול לקחת אותם בחשבון, כדי לעשות חשבון.
על זה כתוב, החכם רואה את הנולד2, זאת אומרת שאני כבר יודע מה יכול לצאת, כי יש לי הרבה פרטים ביד, שאני שולט בהם. לכן, כמה שאפשר יותר ויותר לקשור את הפרטים האלה למטרה.
שאלה: אמרת שכל הכוחות הם בתוכנו. מהם הכוחות ואיך אני יכולה לסדר את הכוחות האלה בתוכי?
אנחנו לא יכולים לסדר שום כוחות בתוכנו, אנחנו לא מסוגלים שום דבר לעשות, רק להשתוקק לבורא והוא מסדר בהתאם לעבודה שלנו בהשתוקקות אליו, את כל הכוחות שפועלים בנו, כי הוא מסדר אותם מלכתחילה.
הבורא עושה את כל הסיטואציות שבהן אנחנו נמצאים, גם פרטי גם כללי, הכול, זה הוא שפועל והחשבון כולו שלו. אם אנחנו רוצים שזה ישתנה, וישתנה לטובת התיקון שלנו, אז אנחנו צריכים פשוט להתקשר יותר בינינו ואליו. סך הכול. אני צריך להתקשר לעשירייה ובתוך העשירייה לבורא שנמצא במרכזה.
ואם כבר אני עושה את זה ויש לי עוד אפשרות להתקשר לעשירייה יותר גדולה, גם לזה אני יכול להתקשר, אבל את זה כבר צריכים ללמוד, איך אני צריך להיות קשור לעשירייה שלי כדי יחד איתה להתקשר לעשירייה יותר גדולה, ברזולוציה יותר מדויקת.
אבל בכל זאת, רק בחיבור בינינו, כשאנחנו מגיעים ליותר ויותר חיבור, אנחנו יכולים לשנות את הגורל שלנו וכל הכוחות שיורדים עלינו. רק על ידי זה. את רואה מה שהאנושות עושה, כמה כולם רוצים לשנות את הגורל, את המציאות ושום דבר לא יוצא ולא יצא, ברור שלא. רק חיבור.
שאלה: אירופה עוברת דרך השבירה, איך האיחוד שלנו יכול להשפיע על התהליך הזה, או על התוצאה?
אירופה נמצאת בירידה, בנסיגה מתקדמת, ממש בנפילה חופשית כזאת שהיא לא יודעת מה לעשות, ובעצם הכול חוזר יותר ויותר לצורה השלילית. אין לה שום פתרון אלא היא חייבת להכיר שמקור הבעיה זה האגו שהתחילו לשחק בו בחיבור האגואיסטי בין בני האדם, בלי לתקן את טבע האדם. "אירופה מיוחדת, אירופה מחוברת", מי מתחבר? ככל שאגואיסטים יותר מחוברים זה מקום לפצצה, זה לא ברור? תרחיק ביניהם, תבודד אותם קצת ושיחיו בשקט. לא. חיברו את כולם בחוקים של איחוד, בזמן שהם, כולם, לא שייכים לאיחוד בכלל, זה מצד אחד, וחוץ מזה התחילו להביא עוד אנשים זרים מכל המדינות, איך יכול להיות שלא יהיה פיצוץ? איך יכול להיות שהמצב לא ישתנה לרעה? ודאי שכן.
אני כתבתי על זה ב-1988-1990 וכולם צחקו שאני לא רואה עד כמה שזה חיבור יפה. לא יכול להיות חיבור בין פושעים, בין אגואיסטים, ההיפך, וזה מה שהם עשו, ממש ירו לעצמם ברגל. עכשיו כבר אין מה לעשות, אין פתרון. זאת אומרת, אז היה כביכול אפשר, אנחנו מדברים על זה שהבורא מסדר את העניינים, אבל אז היה אפשר איכשהו להחליק את המצב, היום לא, היום זה חייב להיות, חייב להתגלגל עד לפתרון סופי, כשכולם יראו שהאגו הוא הסיבה ואין מה לעשות, אלא רק תיקון טבע האדם, ותיקון טבע האדם מי יודע?
אתם, האירופאים, צריכים להתארגן מהר, אתם צריכים לבנות בדיוק מערכת הסברה, מערכת לימוד, מערכות כאלו שאתם תהיו הכוח שיודע מה לעשות. אל תחשבו "איפה אנחנו לעומת כל האוניברסיטאות, הממשלות, הבנקים וכל הדברים האלה", לא, כל הדברים האלה ייפלו ואתם יודעים מה לעשות, עוד יותר ללמוד ועוד יותר לחשוב איך אנחנו מגיעים לתיקון.
בהצלחה לכם, דברו על זה אולי גם היום אחרי ארוחת הערב.
שאלה: האם אפשר לעבור להרחבת העשירייה אם בעשירייה האישית שלי אין איחוד שלם, יש חיכוכים בין החברים?
בשום פנים ואופן לא לעבור את מספר עשר בעשירייה. יכול להיות שניים עשר, שלושה עשר חברים שלפעמים באים ולפעמים לא באים, אבל הכי בטוח זה עשרה. "ואם לא מצליחים זה סימן שאני צריכה להחליף חברים בעשירייה? איך יכול להיות? זה ניתן לי כמקום עבודה, איך אני אזרוק?" אני לא צריכה לקבל או אני לא צריך לקבל בתוך העשירייה שלי מלאכים, כולם צדיקים, כולם מתוקנים, אני לא צריך אותם, אני צריך את אלו שאיתם אני אלך לתיקונים, שהם ירגישו את עצמם מקולקלים והם צריכים תיקון.
שאלה: לא, זאת לא הייתה השאלה. לא הבנת. האם אפשר לעבור להרחבת העשירייה לכלי העולמי, אם לא הכול מבורר בין החברים בתוך העשירייה? התכוונתי במובן הזה. האם אפשר לעבור להרחבה יחד עם הכלי העולמי?
כן אפשר, אבל לא להפסיק את הטיפול בעשירייה עצמה, אבל להתקשר לכלי העולמי, ודאי שכן.
(סוף השיעור)