שיעור צהריים 28.09.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"להמליך עלינו את המלך" – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "להמליך עלינו את המלך" - קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 2.

""אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה". היינו, שרק הבורא יכול לעזור, שיהיה לנו המלך, שנוכל לעבוד מטעם, שהוא משמש את המלך. וזה הוא השכר שלו. שיש לו זכיה, שהוא משמש המלך. זאת אומרת, שרק אז יש בידו לעשות הכל לשם שמים.

כלומר, שאם אין הבורא נותן לו את הכח הזה, שירגיש, שיש לנו מלך גדול, אין כח בידו לעשות לשם שמים. כי הגוף טוען "מה יהיה לך, מזה שאתה תשפיע לה'". היינו, שכל זמן שהרצון לקבל שולט, אין לאדם שום עצה, כנ"ל. שיש לפעמים, שהוא תוהה על הראשונות. היינו שאומר, שעכשיו הוא רואה, שעבד בחינם, ולא הרויח כלום, מזה שנתן יגיעה. ועתה הוא רואה ממש, שכל יגיעתו היתה לריק.

לכן כשהבורא עוזר לו, ונותן לו את הרצון להשפיע, והוא מרגיש, שיש לו מלך גדול, זה רק הבורא יכול לתת, כנ"ל. וזה שכתוב "אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה". שרק אתה יכול לתת לנו, שנרגיש, שיש לנו מלך גדול, וכדאי לעבוד בשבילו, לעשות לו נחת רוח."

(הרב"ש. מאמר 1 "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה" 1991)

למצב כזה אנחנו באים, וכך אנחנו פונים לבורא, כך אנחנו עונים לו, על זה שנתן לנו להרגיש איפה אנחנו נמצאים, באילו יחסים, באיזה מקום וכך אנחנו מגיעים להתקשרות אליו.

שאלה: השכר זו הזכייה שהוא משמש את המלך והבורא נותן לו את הכוח להרגיש שהוא מלך גדול. אחר כך הוא אומר שהאדם רואה שעבד בחינם. מה זאת אומרת?

כך הוא מרגיש. כנראה שהוא רצה תמורה עבור היגיעה שלו, ועכשיו הוא לא רואה שמגיע לו משהו מהבורא.

תלמידה: הוא רואה שעבד בשביל עצמו, בשביל האגו?

כן.

תלמידה: ואז הוא נותן לו את הרצון להשפיע. זאת אומרת כל עוד אנחנו לא מקבלים רצון להשפיע אנחנו לא מבינים שאנחנו עובדים בחינם, לריק?

לא. אנחנו לא מרגישים שאנחנו עובדים בשביל רצון לקבל או בשביל רצון להשפיע, מאיפה אקח את ההבחנות האלו?

תלמידה: באמת מאיפה ניקח את ההבחנות הללו, איך נדע?

מזה שאני משתדל לפנות לבורא ולעשות כל מה שהוא דורש, ואז אני רואה אם השגתי בכך משהו או לא.

תלמידה: ובעצם אנחנו חוזרים להתחלה, ההשגה והזכייה צריכות להיות שאנחנו משמשים את המלך ולא אותנו.

כן.

שאלה: רב"ש מדבר פה על מצב של "תוהה על הראשונות", שאדם אומר בשביל מה עשיתי את כל זה.

כן.

תלמיד: אבל לפי מה שמובן, זה מצב לפני שהוא כבר יכול לעבוד בהשפעה.

אז מה?

תלמיד: איך לראות בכך ברכה ולא שזה ממש ינתק אותו?

האדם לא רואה כאן ברכה, הוא רואה כאן דווקא קללה, כי ככל שמשקיע כוחות, חשבונות, הוא לא מרגיש שזה מוסיף לו משהו.

תלמיד: אבל בתוך התהליך, האם זה מצב הכרחי לקבל את המתנה הזאת, לפני שהוא מקבל החלטה לעבוד בשביל המלך?

כנראה שכן, שאנחנו מגלים את זה כך.

תלמיד: כשהוא נמצא ב"תוהה על הראשונות" הוא כל כולו בפנים?

כן.

תלמיד: איך לא להיות תקוע שם אלא לעבור מהר את ה"תוהה על הראשונות" הזה, אם חייבים לעבור אותו כבר?

כן, ודאי שחייבים לעבור, כי זה מה שהאדם מרגיש, איפה שהוא נמצא, איפה שהוא נעצר. ואז יש לו בעצם שתי אפשרויות, או להמשיך כמו שהיה, אבל אז הוא לא יוצא מעל מנת לקבל, או שהוא פונה לכוחות שמחזיקים אותו בעל מנת לקבל ומתחיל לראות איך הוא מסתדר איתם, איך הוא יוצא משליטתם.

שאלה: אמרת שאנחנו לא מבדילים אם אנחנו עובדים למען הרצון לקבל או להשפיע. אני מרגישה שאני מתמלאת מאוד מההתכללות עם החברות שלי, זה ממש מציף, ואני רוצה להעביר, לעשות נחת רוח לבורא, או לחשוב איך אני מעבירה את ההצפה הזו כדי לשמח את החברות. איך נכון לעבוד עם הרגשה כזו?

זאת שאלה. את צריכה לשאול במה את מביאה יותר שמחה לבורא.

תלמידה: לשאול את הבורא?

כן.

שאלה: אדם שלומד פה הרבה שנים יודע כבר שהבורא קיים ומנהל את הכול, הוא אפילו קצת מרגיש שהבורא מאחור מסובב את הדברים. אבל לצאת ללהשפיע זה נראה משהו בלתי אפשרי. ברור לי שהכול אצלי זה על מנת לקבל, כולי ספוגה בזה. אז מה צריך לעשות? אנחנו לומדים בשיעור בוקר שאם 3 עד 5 שנים לא ראית סימן יפה, צריך לשנות משהו. מה צריך לשנות כדי לעשות את הקפיצה הזו? אולי איזו אינטנסיביות, להינעל על איזו מחשבה? משהו אחר?

זה בדיוק מה שכתוב.

תלמידה: מהו הדבר? לא שמעתי את זה שם.

מה כתוב שאדם צריך לשנות?

תלמידה: הוא צריך לרצות לעבוד בשביל הבורא ולא בשביל עצמו, כך הבנתי.

כן.

תלמידה: אבל זה אצלי שקר. אני רוצה לגלות את הבורא, לגלות את הרוחניות, אבל כל המעשים שלי הם בשביל עצמי, אני באמת לא יכולה להשתחרר מזה. אני מרגישה שזה החומר, אין לי משהו אחר.

כן, אז מה הם אומרים שצריך לעשות?

תלמידה: אני שואלת אותך, באמת שאני לא יודעת.

מה רב"ש אומר? נקרא שוב קטע מס' 2.

קריין: שוב קטע מספר 2 של הרב"ש.

""אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה". היינו, שרק הבורא יכול לעזור, שיהיה לנו המלך, שנוכל לעבוד מטעם, שהוא משמש את המלך. וזה הוא השכר שלו. שיש לו זכיה, שהוא משמש המלך. זאת אומרת, שרק אז יש בידו לעשות הכל לשם שמים.

כלומר, שאם אין הבורא נותן לו את הכח הזה, שירגיש, שיש לנו מלך גדול, אין כח בידו לעשות לשם שמים. כי הגוף טוען "מה יהיה לך, מזה שאתה תשפיע לה'". היינו, שכל זמן שהרצון לקבל שולט, אין לאדם שום עצה, כנ"ל. שיש לפעמים, שהוא תוהה על הראשונות. היינו שאומר, שעכשיו הוא רואה, שעבד בחינם, ולא הרויח כלום, מזה שנתן יגיעה. ועתה הוא רואה ממש, שכל יגיעתו היתה לריק.

לכן כשהבורא עוזר לו, ונותן לו את הרצון להשפיע, והוא מרגיש, שיש לו מלך גדול, זה רק הבורא יכול לתת, כנ"ל. וזה שכתוב "אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה". שרק אתה יכול לתת לנו, שנרגיש, שיש לנו מלך גדול, וכדאי לעבוד בשבילו, לעשות לו נחת רוח."

(הרב"ש. מאמר 1 "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה" 1991)

שאלה: הוא כותב, "שעכשיו הוא רואה, שעבד בחינם, ולא הרויח כלום, מזה שנתן יגיעה. ועתה הוא רואה ממש, שכל יגיעתו היתה לריק.", כשאדם מגיע להרגשת אכזבה מכל המאמצים הרוחניים שהוא השקיע מבלי לראות תוצאות, איך עליו לנתח את המצב, מה הוא צריך לספר לעצמו?

לא יודע. אבל השאלה היא, מה הסיבה שהוא הגיע לתוצאה כזאת? אם יחד עם זה הוא כותב שרק הבורא שולט במצב הרוחני של האדם, אז אין לו ברירה מלבד לפנות אליו. והבורא מביא אותו דווקא לפנייה כזאת.

תלמיד: מה הוא עשה קודם לא בסדר?

יכול להיות שהוא עשה הכול בסדר גמור. הוא רצה להגיע להשפעה, ולמרות שנודע לו שאין לו כוחות להשפיע הוא בכל זאת ניסה בכל מיני צורות, ועכשיו שוב יש לו רגע של חשבון, של אמת, של פנייה לבורא, אז הוא מקבל, מלקט, מכל המצב שלו את כל הכוחות והחשבונות ושוב פונה לבורא.

שאלה: מתי הבורא עוזר לאדם?

את זה אני לא יכול להגיד. אבל כתוב, שזה קורה כשאדם מגיע לייאוש סופי, כשאף אחד לא יכול לעזור לו מלבד הקב"ה.

תלמיד: מה זה "אבינו מלכנו"?

כך לפי המקובלים מסודרת עבורנו הפנייה לבורא. הוא אבינו, זה ברור, וגם מלכנו. משתי המילים האלו, דווקא ברור לנו מאיפה זה נובע.

תלמיד: מה זה "אבינו"?

אבינו, זאת אומרת שהוא מוליד אותנו, מפרנס אותנו, מחנך אותנו. זה הכול אבינו, ומלכנו מבחינת זה שהוא שולט עלינו.

תלמיד: ומה מבקשים?

כתוצאה מזה אנחנו מבקשים להגיע למצב שנהיה איתו בחיבור. שנרגיש ונחזק זה את זה וכך נתקרב יחד למצב שהוא באמת יהיה מלכנו.

שאלה: בלב שלי אין באופן קבוע את החברות. האם אפשר יחד עם כוח הביטול, לבקש מהבורא קודם כל להרגיש את הקשר האמיתי?

זה אפשרי. אפשר לבקש מהבורא שיעזור לי להבין באיזה כלים אני קשורה לסביבה שלי, ואיך לפנות לבורא עבור הסביבה.

שאלה: איך עשירייה יכולה לעזור לחברה, המרגישה אכזבה מכך שהיא משקיעה המון מאמץ בדרך ולא מקבלת תיקון. איזה יחס מצד העשירייה צריך להיות כלפיה? איך לעזור לה?

האדם צריך להשתדל להתכלל בכל הכוחות הפועלים עליו, ואז לראות באיזו צורה להשתחרר מהם. מה עליו לקבל, לרכוש, כדי לא להיות מושפע מהכוחות הפועלים עליו, ואז כשהוא פונה לבורא, ברור לו מה לבקש ולמה לצפות.

תלמידה: יש חברות שכשהן רואות חברה בירידה, שרוצה לעזוב את העשירייה, הן מרגישות חסרות כוח להמשיך לעבוד בעשירייה. איך לעזור להן?

צריך יחד להתפלל. העיקר להגיע לתפילה נכונה.

תלמידה: האם יש פגיעה בעשירייה אם קורים דברים כאלו, שחברה ממש מרגישה ירידה גדולה והחברות לא יכולות לעזור ובעצמן נכנסות לירידה? האם יש משהו לתקן במצב כזה?

רק להיות יותר מחוברות.

שאלה: מה נכון יותר לבקש, שהבורא ייטע בנו, לפחות במשהו, את התכונה לא לעבוד למען עצמנו, או שהוא בבת אחת יהפוך את כל הלב שלנו?

אפילו שנבקש ממנו להפוך את הלב שלנו בבת אחת, לא נראה זאת מיד כי תמיד זה נעשה בהדרגה. לכן כדאי לנו תמיד לפנות לבורא ולברר איפה אנחנו נמצאים, ומי הוא שמושך אותנו, מכוון אותנו, וכך נתקדם.

שאלה: כתוב בקטע, שכשהבורא עוזר לו אז הוא מקבל את היכולת להשפיע. כמה באמת תלוי במאמצי האדם הקוגנטיביים, הרגשיים, הניסיון להיכנס לתוך עבודה רוחנית, או שהוא רק מחכה שהבורא יעשה בו את השינוי הזה בשביל להבין בכלל במה מדובר?

זה תלוי גם במאמצים שאדם עושה כי אחרת זה לא ייפתח לו. הוא צריך בכל זאת לרצות שזה יקרה לו ואז הוא מגיע לזה.

תלמידה: אני מבינה שצריך ממש בשכל, ברגש, להתאמץ לשחק, לנסות להיכנס לתוך מצב של השפעה. אבל לפעמים אני מרגישה שדווקא מתוך המאמצים האלה מגיעה דחיפה אחורה. נתתי מאמץ, וכאילו נזרקתי אפילו למצב של ניתוק. כך זה אמור להיות?

יכול להיות, אז מה?

תלמידה: למה זה כך, שאדם מנסה לצאת ואז זורקים אותו אחורה?

כי רוצים לקבל ממנו תפילה יותר גדולה, מאמץ יותר גדול וכוח תקיף יותר גדול.

תלמידה: אז זה כן ביכולתנו? אדם יכול להכניס את עצמו לרוחניות?

כן, ודאי, דווקא זה ביכולתנו.

שאלה: כשאני מכינה למשפחה שלי אוכל, מנקה, מסדרת, אני מאוד מתרגשת מזה. אני מאוד אוהבת לקנות מתנות ויכולה להסתובב בקניון שעות ולחפש לכל אחד מה הוא אוהב כדי שיהיה לו כיף. אני נהנית מזה, ממש, לא קונה לעצמי סיכה ונהנית. כשמדברים על לעשות נחת לבורא, אני מחפשת מה אני יכולה לתת לו, מה הוא צריך ממני, מה לעשות שיהיה לו נחת? מוכנה לעשות, אני אתרגש רק מזה שאעשה, אפילו אם לא אדע אם הוא אהב או לא, אבל אני לא יודעת מה עושה לו נחת.

נחת לבורא אנחנו מסוגלים לעשות במידה שאנחנו מתנתקים מהרצונות האגואיסטים שלנו ונכללים ברצון שלו, ברצון שלו לתת, להשפיע.

תלמידה: זה נשמע מאוד מאוד גדול.

לא, זו דרגה מעלינו בלבד.

תלמידה: לפעמים אנחנו מחפשים לתת דברים גדולים כדי שיהיה לזה ערך. ויש לי הרגשה שזה דווקא משהו פשוט שמתבטא ביחס. בחיבור עם החברים נניח, נשתדל להיות נחמדים יותר, קשובים יותר, נעשה דברים פשוטים ולא בהכרח נהפוך את העולם. האם נכון שזה דווקא בדברים הפשוטים?

נכון, כן. ודאי שאנחנו לא צריכים לעשות כאן חשבונות גבוהים, נצחיים, הכול תלוי בחשבון שלנו הקטן.

תלמידה: אז ללכת על פעולות פשוטות, על מחשבות פשוטות, לפתוח את הלב בפשטות.

את המילה "פשטות" במקומך הייתי זורק. כי אנחנו צריכים באמת להגיע להבנה מה הבורא בדיוק דורש מאיתנו.

תלמידה: אז איזו מילה במקום "פשטות"?

אין מילה.

שאלה: מאיפה אני משיגה את הגדלות, את רוממות ה'?

מהטבע.

תלמידה: בקטע הכנה קראנו, ש"עיניים להם ולא יראו", וכל זמן שאדם נמצא ברשות הרבים, הוא לא רואה. גם מקטע מס' 2 שקראנו, אני מבינה שזו הדרך שלי לקבל כוחות. אם תהיה לי רוממות ה' ואני ארגיש שאני בשמחה בזה שאני משרתת אותו, אז יהיו לי כוחות להתגבר על הרצון לקבל. אז מה זה מהטבע, איך מהטבע?

כתוב "אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה". היינו, שרק הבורא יכול לעזור, שיהיה לנו המלך, שנוכל לעבוד מטעם, שהוא משמש את המלך. וזה הוא השכר שלו. שיש לו זכיה, שהוא משמש המלך. זאת אומרת, שרק אז יש בידו לעשות הכול לשם שמים."

תלמידה: כלומר, אם לא תהיה לי רוממות ה', אז לא תהיה לי הרגשה שאני בזכייה בזה שאני משמשת אותו, זה מה שייתן לי כוחות. כי אני כולי ספוגה ברצון לקבל, אין לי כוחות, ורק ברוממות ה' יהיה לי כוח.

כן.

תלמידה: איך אני משיגה את הרוממות הזאת? כי אם הייתה לי רוממות, אז זה כבר היה קורה. כנראה שאין לי, אז מאיפה או איך אני משיגה אותה?

את רוממות ה' אנחנו משיגים מתוך החומר שלנו, מתוך החברים שלנו, מהסביבה, שהיא זאת שמביאה לנו את ההרגשה, ההבנה, ההשגה, את האחיזה ברוממות ה'.

תלמידה: האם בעשירייה אנחנו צריכות לדבר על הבורא כגדול?

ודאי. כי אם לא, אז מאיפה ניקח את ההכרה וההבנה בגדלות הבורא?

שאלה: בקטע כתוב, שהוא מרגיש שכדאי לו להתבטל לה', כדאי לו לעשות לו נחת רוח. למה זה נקרא השפעה, ואיך מגיעים באמת להשפעה?

את כל מה שאנחנו צריכים להשיג, אפשר להשיג רק בכוח התפילה.

שאלה: האם בשביל ההתקדמות שלי, כדי שאני אתקל בשלב הבא של העביות שלי, אני לוקחת את ההופכיות החיצונית בדמות החבר, או שאפשר דרך בקשה חדשה לביטול להוריד את הראש ולהיכנס עמוק יותר למהות, רק בכוח התפילה, או שאני צריכה תמיד השפעה חיצונית?

צריכים עוד לחקור, זה לא כמו שאת אומרת.

שאלה: יש את רוממות ה' שאנחנו מבינים בשכל, שהבורא הוא גדול ושהוא מלך עלינו ושצריך לעשות מאמץ כדי לצאת מהאגו. אבל להרגיש את זה, זה קורה ממש מידי פעם, וזה מורגש כמו שכר. שבאמת ניסינו ועשינו יחד מאמצים והתפללנו למרות שלא הרגשנו אלא הבנו את זה. זה נשמע שאנחנו עובדים פה מעל הדעת, ואז מקבלים את השכר שהוא ההרגשה. אבל ההרגשה הזאת היא רק לכמה דקות. איך למשוך את ההרגשה הזאת שתהיה תמידית?

בשביל מה?

תלמידה: בשביל לעלות עוד ועוד.

למה את לא יכולה כך לעשות?

תלמידה: כי יש כל פעם יש הרגשה שזה זורק אותך עוד יותר אחורה. שכביכול עבדת סתם, שיש רגע אחד של הרגשה ופתאום אתה מוצא את עצמך עוד יותר אחורה.

שאלה: שמעתי שאמרת קודם, שאדם צריך לנתק את עצמו מהרצונות האגואיסטיים ולהתכלל ברצון של הבורא. איך עושים את זה?

לא יודע, אבל זה לפני הכול.

תלמידה: האם במצבנו הנוכחי זה משהו שאפשר להתאמן עליו?

כן.

תלמידה: האם אני אומרת לעצמי, "אני עכשיו לא רוצה את התענוג הזה שמאיר לי שם, אני יודעת שהבורא שלח לי אותו כדי לבלבל אותי"? האם כך לעשות?

כן.

תלמידה: ואני סוגרת את עצמי מפני התענוג?

כן.

תלמידה: ממה אז האדם מקבל חיות?

מכך שבזה הוא נעשה קרוב יותר לבורא.

תלמידה: האם משהו השתנה בהרגשת העולם שלו, כלומר הוא לא רץ אחרי תענוג אלא הוא קודם סוגר את עצמו, ואז הוא מתחיל להתחבר למשהו אחר?

כן.

תלמידה: האם זאת הפעולה הנכונה כדי להגיע לזכייה הזאת, קודם כל להרחיק את עצמו מהתענוג?

כן.

שאלה: אם הבורא עוזר לאדם רק כשהוא מגיע לייאוש סופי, איך העשירייה מצד אחד עוזרת לחבר שנמצא בייאוש, ומצד אחר לא מרככת את המצב החשוב הזה?

אנחנו לא צריכים להגיע לייאוש הסופי, אנחנו צריכים לעבוד על זה יחד, ואז נתקרב לבורא יותר ויותר.

תלמידה: מה ההבדל בין מי שפונה לבורא, לבין מי שבנקודת הייאוש נחלש בדרך?

זה שנחלש בדרך כבר לא יכול לפנות. או שאין לו כלים, עם מה לפנות, או שאין לו למי לפנות, הבורא כבר נעלם, וכשאין לו כוחות לדרוש כוחות רוחניים, כוחות תיקון, אז האדם בינתיים לא יכול לעשות כלום.

שאלה: השבוע דיברנו שהאדם צריך לשתות את הקפה שלו ולחשוב שאחרים נהנים. עשינו תרגיל בעשירייה יום שלם, ממש מאמצים בפעולה הזאת. וכשסיכמנו, היו חברות שמאוד התפעלו ושמחו מזה והרגישו שמעבירות תענוג, והיו חברות שהרגישו שזה מוות, לא מסוגלות לשתות את הקפה שלהן ולהרגיש מזה תענוג עבור מישהו אחר. איך אנחנו יכולות לעשות פעולה שהיא באמת השפעה לזולת, באמת להפיק מעצמינו קמצוץ או משהו גדול יותר?

כמו שאמרת, רק אם אנחנו מתארים את הפעולות שלנו שאנחנו רוצים לתקן אותן, ושאנחנו רוצים לראות תוצאה מהן במישהו מסוים.

תלמידה: האם זה רק הבורא מתקן את הפעולות או שאני מתקנת את הפעולות?

לא, אנחנו מתקנים את עצמינו, אנחנו מתקנים את הפעולות האלו.

שאלה: האם יש מצב שדאגה יכולה לקלקל במקום לעזור? יש לי הרגשה לפעמים שהדאגה שלי מפריעה. למשל לפעמים אני דואגת לך, האם זה מפריע לך?

לי?

תלמידה: כן. הרבה פעמים יש בי דאגה, ומשהו בפנים אצלי מרגיש שזה אולי לא נכון, שאולי אני צריכה לעשות אחרת. כך גם עם חברות בעשירייה. הרבה פעמים אני סולחת, מוותרת לחברה על זה שאני דואגת לה, העיקר שתהיה נוכחת ולא תלך ותהיה בריאה. תמיד היה לי מקום בלב, ועכשיו אני מרגישה שכאילו הוא מלא בפחד, בדאגה, ואני לא יודעת מה לעשות עם זה ומרגישה שזה לא טוב. אני רוצה לעשות עם זה תיקון ושזה יועיל.

זה צריך לעבור. נדבר בפעם הבאה או לאחר מכן.

שאלה: הרבה זמן כשאני בדרך ניסיתי להתקדם לפי מה שהוא כותב פה, להרגיש את הבורא, ובסוף הרגשתי שזה כמו לרדוף אחר שכר ברצון לקבל. איך נכון לבקש להרגיש את המלך כמו שהוא כותב פה, בלי שזה ילך לשכר האגואיסטי?

שאלה יפה. זה תלוי באיזו צורה אנחנו רוצים לקבל עזרה. כשאנחנו ניגשים לבורא, אנחנו צריכים לקדש את עצמנו. את זה כבר לא נוכל לעשות היום, אלא בעוד שבוע או אפילו שבועיים.

שאלה: אמרנו קודם שאם האדם מוסיף מאמצים, רוצה להשפיע לבורא יותר ויותר, אז הרבה פעמים קורה שהוא מרגיש שהוא דווקא נזרק אחורה, וענית שהסיבה לזה היא בגלל שרוצים ממנו עוד יותר תפילה. האדם יכול להיות בטוח שהמנה הזאת של הסאה היא כבר מוכנה לו מראש בתוך העשירייה, נכון?

כן.

תלמידה: ואז הוא אוסף את כל החסרונות לבורא דרך החברים ומחבר אותם. האם הפעולה הזאת כשלעצמה היא כבר הופכת להיות ההשפעה שהוא התכוון לה מראש?

כן.

שאלה: מה אדם משיג בחושים שלו כשהוא עושה נחת רוח לבורא?

הוא משיג בחושים שלו קשר עם הבורא.

תלמידה: האם הוא חייב להשיג מציאות מתוקנת כשהוא נמצא בדרגה הזאת של נחת רוח, או שגם לפני שהוא משיג מציאות מתוקנת הוא מסוגל להגיע למדרגת נחת רוח?

לא לפני זה, אלא דווקא אחרי שמשיג מציאות מתוקנת הוא יכול להגיע לעשיית נחת רוח לבורא.

תלמידה: האם אפשר להגיד שעד שאני לא אראה את החברות שלי מושלמות, מתוקנות, מחוברות, אז למעשה אני לא עושה לבורא נחת רוח, כלומר הכול כלפיי?

כן, הכול כלפייך.

שאלה: יש לפעמים הרגשה שמשיגים במשהו את רוממות ה' אחרי שקורה משהו, והחוויה היא שהבורא נותן רמזים שהוא שיחק איתנו. ופתאום מהמשחק הזה אתה מבין כמה הבורא גדול ואת האפסיות של עצמך. האם זו הרגשה אמיתית או זה משהו שהאגו שלי משחק איתי?

ודאי שהאגו שלך משחק איתך, אבל בכל זאת יש בזה משהו.

שאלה: גם בקטע הזה וגם בקטעים אחרים כתוב, שאין רגע מאושר לאדם עד שהוא מגיע לייאוש הזה. כלומר לא מספיק הייאוש, הוא צריך להיות גם בשמחה. קצת קשה לאדם שנמצא בעולמינו להיות בייאוש ובשמחה יחד. עושה רושם שגם פה הבורא משחק איתנו, הוא נותן לנו גם את הייאוש וגם לראות מעל זה את יד הבורא. איך שני המצבים האלה מתקיימים, אם הבורא בעצמו לא נותן לנו את המצב הזה?

אז נגיד שהבורא נותן את זה במיוחד.

תלמידה: ואם זה לא כך, אז איך האדם יכול להכיל יחד את שני המצבים?

אדם לא יכול. מה שנותנים לו, כך הוא מרגיש.

תלמידה: כלומר בכל מקרה זה מלמעלה, גם הייאוש וגם השמחה.

נכון.

תלמידה: אז אנחנו יכולים לעמול ולעשות כל מה שביכולתנו ורק בתפילה לעזרת ה' שיושיע.

שיהיה כך.

תלמידה: איך אחרת?

אני לא יכול להגיד.

תלמידה: בכל זאת אם אפשר איזו המלצה, כי אנחנו מרגישות בעשירייה טרמפולינה.

אולי בפעם הבאה או בעוד כמה פעמים, אבל אנחנו נגיע לזה, זה לא רחוק.

שאלה: האם יש קשר בין גמישות והתכללות? עד כמה עלינו להיות גמישים כדי להתכלל אחד באחר? כי בלי זה אין התקדמות בעשירייה. האם יש קשר?

גמישות והתכללות אלו שני דברים שונים, אומנם לא מנוגדים, אבל שונים.

תלמידה: מה זה אומר להיות בגמישות?

גמישות זה אומר עד כמה אני מסוגל לעבור מהרגשה להרגשה, מקביעת המצב לקביעת מצב אחר.

תלמידה: אני חשבתי שיש קשר. איך אפשר להתכלל באחר אם אנחנו לא גמישים?

נגיד שכן.

תלמידה: אתה יכול להסביר יותר?

לא, אין לי מה להסביר. אנחנו נקבץ כאלו מצבים ואחר כך נעשה סיכום.

שאלה: לפני שנים בכנס בניו ג'רזי שאלתי אותך איך יכול להיות שאדם ילמד עשרים שנה קבלה ועדיין לא יגיע בכלל לשום מקום. ענית לי ואני לא הבנתי את התשובה שלך. היום אני חושבת שאני כן מבינה. אני יכולה לומר שיש את לימוד הקבלה שלפני פרוץ המלחמה ואחרי. מה שקרה בשביעי לאוקטובר חשף בפניי את האגו, שכל מה שעשיתי היה רק בשבילי, וזאת הייתה מכה ממש חזקה. האם זה אומר שרק דרך מכות נבין שאנחנו עובדים את הדבר הלא נכון, זאת אומרת זה לא בורא? דיברנו על "אחישנה", "בעיתו", האם זאת הדרך היחידה?

איזו עוד דרך יכולה להיות?

תלמידה: לפני כן האמנתי שאני לגמרי מבינה אותך ואת הכתובים, אבל זאת הייתה אשליה. ואז כשהשביעי לאוקטובר הגיע הרגשתי שאיבדתי הרבה דברים וגיליתי שזה היה מדומה. אני לא רוצה ללכת לאיבוד עוד פעם, זה לא נעים לגלות עד כמה אתה אגואיסטי, אבל רק דרך המכה הזאת הבנתי את גדלות ורוממות הבורא. האם אני יכולה לשמור שאני אשאר בדרך הזאת או שמאוד יכול להיות שאני עוד פעם אסטה?

הכול יכול להיות.

תלמידה: ומה אני יכולה לעשות כדי לשמור?

מה לעשות? לשמור, את צודקת. לשמור ולהשתדל כל הזמן להיות באותם הכוחות והערכים.

שאלה: אני כולי כוח קבלה, ואם אני עושה חשבון נפש מה עברתי בחיים כשעליתי לארץ ולמדתי את השפה, אז אני רואה שאת הכול עשיתי בשבילי. אני עוצרת וכותבת מה קיבלתי בחיים, ורואה שקיבלתי הכול מהבורא, ומהנקודה הזאת אני יכולה לגלות בי הודיה, ורק מנקודת הודיה אמיתית ומהודיה משותפת בעשירייה, יש כמו פתח לשינוי האמיתי, שינוי למען להשפיע, פנייה אמיתית, "הנה גיליתי אותך, הנה אני מקבלת ממך, מודה אני לפניך".

איך אתה מתייחס לתרגיל כזה, שאני אכתוב בערב מה קיבלתי היום מהבורא, ואיך העברתי את הכוח הזה לעשירייה שלי, איך עיבדתי את הכוח זה, מה עשינו יחד, ולהתרכז בהודיה? כי בלי הודיה, כך אני מרגישה עכשיו, אי אפשר לבקש שום דבר ממנו, אי אפשר להפוך את עצמנו כמו בד, כי אנחנו הופכים מקבלה להשפעה ואחרת אי אפשר. האם זה נכון?

נכון.

תלמידה: ולגבי התרגיל, האם זה יועיל?

כן, יועיל ומאוד.

שאלה: האם אפשר לומר שבכל פעם שאנחנו מבקשים ללכת למעלה מהדעת, בסופו של דבר התפיסה שלנו מזדככת, וזו העביות היותר מזוככת, דרכה אני נכנסת לעומק של מה שקורה?

אפשר לומר כך.

תלמידה: האם אפשר לומר שזה כמו יציאה לפרצוף החדש?

כן.

תלמידה: האם יכול להיות שכל פרצוף תואם לעומק של פשט, רמז, דרוש וסוד?

לא צריך להתבלבל בזה כעת.

תלמידה: אני צריכה איכשהו לדרג את עומק ההבנה שלי.

אני בינתיים לא ממליץ.

שאלה: אמרת שאפשר לקבל עזרה מהבורא, לגשת אליו, אם אנחנו מקדשים את עצמנו. מה זה לקדש את עצמנו?

לקדש את עצמנו, זה לעשות חשבון, להשפיע לבורא מרצון לקבל חדש, עבה יותר מקודם.

תלמידה: מה זאת אומרת?

בעביות יותר גדולה.

תלמידה: כשאני פונה לבורא, האם אני מבקשת עבור החברות שלי בעשירייה?

כן.

תלמידה: האם אני צריכה להרחיב את זה, מהחברות לבני ברוך?

לא מדובר בכמות. מדובר בכך שכמו שרצית קודם להשפיע מאיזה רצון לקבל שלך, אז עכשיו את רוצה להשפיע יותר.

תלמידה: דיברנו על זה שכל רצון שמגיע צריך לבדוק ולפי זה לבקש עליו. אם על כל רצון שלנו, לשתות, לאכול, כל דבר שאנחנו עושים, נחשוב מה הכוונה שלנו ונבקש שהכול יהיה עבור העשירייה למשל, האם זה יקדם אותנו ככל שנתמיד בזה יותר?

ודאי, כך בעל הסולם כותב, רב"ש כותב.

תלמידה: האם אני צריכה לעשות את זה רק כלפי העשירייה שלי, או עם כל לגימה אני יכולה לחשוב פעם על חברה זו, פעם על חברה אחרת, שיהיה להן טוב, ופעם אני רוצה שהרב יהיה בריא, כלומר על כל דבר שיש לי רצון אליו?

כן.

שאלה: לקדש את עצמנו, לעשות חשבון, להשפיע בעביות יותר גדולה, האם זה מה שימנע מלהיזרק לאחור אחרי שהשגנו עוד קצת גדלות בורא?

כן.

שאלה: אמרת שלקדש את עצמנו זה לעשות חשבון להשפיע לבורא מרצון לקבל עבה יותר, ולחשוב בכל פעולה שזה עבור החברות, עבור הבורא. יכולים להיות מצבים שאני עושה את הפעולות האלה ומנסה לכוון את זה לבורא וממש מרגישה שאני באמת עושה את זה בשבילו ויש לי גדלות הבורא, ואני יכולה להגיע להתרגשות פנימית מאוד מאוד גדולה והתפרצות לבבית. אבל אחרי זה יש פתאום הרגשה שזה בעצם היצר הרע, זה פרעה שמשחק, כאילו נתתי את זה לבורא אבל בעצם זה לא באמת היה עבורו. האם יכולה להיות לי אינדיקציה בכלל שאני פועלת נכון במשהו? אני יכולה להרגיש שפעלתי באמת להשפיע באופן כלשהו, אבל באיזה מקום זה מרגיש כאילו זה שקר, לא באמת עשיתי את זה באופן הזה.

תבדקי את עצמך כמה פעמים, בכל מיני זוויות או יחסים באותו עניין, ותבקשי מהבורא שילמד אותך איך את צריכה לראות את המצב.

תלמידה: אם אני מרגישה שבכל זאת היצר הרע, הקליפות, גונבים משהו מתוך המאמץ שרציתי שילך לבורא, האם אני יכולה לבקש ממנו שיכניע אותם?

כן.

שאלה: אמרנו שלקדש את עצמנו, זה להשפיע לבורא מרצון לקבל יותר עבה. לפעמים עובר הרבה זמן מרגע שמתעורר הרצון לקבל היותר עבה שאז אתה מצדיק את עצמך ומרשיע את החברים, אני רואה איך כולם לא בסדר ואני בסדר, עד שאני נזכרת שצריך לעשות עם זה משהו. איך לקצר את הזמן? האם יש איזה סימן, אמצעי, סגולה?

רצון להשפיע לחברות.

תלמידה: איך לזכור את הרצון להשפיע לחברות כשאני רואה אותן לא גדולות בעיניי?

זה לא חשוב שהן לא גדולות, אבל זה מה שנתנו לך ואת נמצאת איתן במסגרת אחת.

תלמידה: זה צריך להיות ההרגל שלי.

כן.

שאלה: מה זה אומר להמליך את הבורא עליי? איך בעבודה הפנימית להמליך את הבורא על עצמי?

שכל הרצונות שמתעוררים בי כולם נובעים ממנו.

תלמידה: האם הבורא צריך הוכחות לאהבה שלנו? במה זה צריך לבוא לידי ביטוי?

בזה שאנחנו משתוקקים אליו.

שאלה: נראה שהקטע הזה הוא בעצמו כתפילה לעזרה לעלות מעל האגו ושהבורא יהיה בינינו כמטרה. האם כך צריך לקרוא את המאמר הזה, כמו תפילה, שמבקשים מהבורא להמליך אותו עלינו?

נגיע לזה בשיעור הבא.

(סוף השיעור)