שיעור בוקר 06.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמ' 425,

דף תכ"ה, אותיות ל"ב-ל"ה

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמ' 425 דף תכ"ה, אות ל"ב, דברי האר"י.

אות ל"ב

"* בתחלת למודי עם מורי ז"ל, היה מעלים ומכסה ומלביש הדברים, לסבת שעדיין לא הייתי יודע התחלת הדברים, על הסדר שביארתי בשערים שעברו, ולכן כשהתחיל לבאר לי אז ענין העתיק יומין, ביאר לי דרוש א', ונכתבהו פה, ולא יכולתי לקשרו עם מה שכתבתי עד עתה, ועם כל זה רצוני לכתבו, ואולי המעיין יוכל לקשר זה עם הנ"ל, כי נראים דברים סותרים את הנ"ל. וזהו ענינו.

הנה נודע, כי עשרה נקודים היה בתחלה, וג' הראשונות לא נשברו ונשארו הכלים והאורות, אך הז' נקודות תחתונות נשברו והכלים ירדו אל הבריאה, והאורות נשארו במקומם בעולם האצילות בלתי לבוש כלל. ודע כי הג' הנקודות הראשונות, בין בחינת האורות, ובין בחינת הכלים, מהם נעשה פרצוף עתיק יומין בלבד, ואין שם כח אחר מעורב בהם. אמנם בז' נקודות תחתונות יש בהם כחות רבים מעורבים בהם. כי יש בחינה העליונה בכל נקודה מהז' שהיא מבחינת עתיק, ויש בחינה שניה ג"כ בכל נקודה מהשבעה שהיא של א"א, ויש בחינת של או"א, ויש בחינה תחתונה בהם שהם של זו"ן."

* מבוא שערים שער ג' חלק א' פרק ה'.

פירוש אור פנימי לאות ל"ב

."הג' הנקודות הראשונות וכו' מהם נעשה פרצוף עתיק: פירוש, כי פרצוף הכתר, שנקרא עתיק יש בו ע"ס בסוד הוי"ה פנימאה: שקוצו של יוד, ה"ס הכתר שבו עצמו, דהיינו כתר דכתר. וי' שבו, הוא אבא וחכמה. וה' ראשונה שבו הוא אמא ובינה, וו' שבו הוא ז"א, וה' אחרונה שבו, היא מלכות.

ומכל אות ואות שבהוי"ה פנימאה דהיינו הע"ס שבפרצוף הכתר עצמו, יוצא הויה שלמה לחוץ, בבחי' מלבוש: מהי' שבו, יוצא פרצוף ע"ב. ומה' ראשונה שבו, יוצא פרצוף ס"ג. שהע"ב נקרא אבא והס"ג נקרא אמא כנודע. ומו' שבו, יוצא פרצוף ז"א. המלבישו מטבור ולמטה. ומה' אחרונה, יוצא פרצוף המלכות. ותדע, שכן הוא בכל פרצוף שלם. שפרצוף הכתר שבו, נבחן לפנימי, ובו עצמו יש ג"כ ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן פנימים, שהם מכונים הוי"ה פנימאה, כנ"ל. ומלבד אלו, יש לו ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן חיצונים, שהם בחי' מלבושים אליו: שהע"ב וס"ג מלבישים למעלה מטבור, ומ"ה וב"ן שהם זו"ן מלבישים למטה מטבור. כנ"ל בדברי הרב (דף שפ"ט אות א' ע"ש. וכן בע"ח שער ה' פרק א' בסופו).

והנה בפרצוף הנקודים, לא יצא כי אם בחינת פרצוף הכתר שבו, עם הע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שבפנימיותו עצמו, ולא הספיק להוציא הע"ב ס"ג מ"ה ב"ן החיצונים, משום שנשברו הז"ס תחתונות שלו, וגם נתבטלו אחורים של הג"ר שבו, כנודע.

אבל בחינת הפנים של ג' ראשונות שלו נשארו, שפירושו, שכל מה שהיה בג"ר אלו מתחלת אצילותם נקרא פנים, וכל זה נשאר ולא נתבטל משהו מהם.

וזה אמרו, הג' נקודות הראשונות בין מבחינות האורות ובין מבחינת הכלים מהם נעשו פרצוף עתיק לבד: מטעם שהע"ב ס"ג מ"ה ב"ן החיצונים, אין להם שום אחיזה בהג"ר דפרצוף הכתר. וז"ש ''ואין שם כח אחר מעורב בהם" כי אפילו פרצוף הע"ב, מתחיל לצאת מפה דפרצוף הכתר ולמטה, הוא למטה מהמלכות של ראש שלו, ומכ"ש שאר הפרצופים.

בז' נקודות תחתונות יש בהם כחות רבים מעורבים בהם. היינו אותם הבחינות שמהם צריכים לצאת הד' פרצופין עסמ"ב החיצונים המלבישים עליו. כי עדיין לא יצאו ממנו בעולם הנקודים. כנ"ל. כמו שמבאר והולך, שיש בחינה שצריך לצאת ממנו א"א וכו'."

שאלה: נראה לי שחיים ויטל אומר, "יש לי שאלה על מה שאמר לי מורי". מה השאלה?

הוא שואל בקשר לפרצופים האלה שיוצאים עכשיו בעולם הנקודים בראשונה.

תלמיד: לא הבנתי את השאלה שהוא שואל.

"הג' הנקודות הראשונות וכו' מהם נעשה פרצוף עתיק" וכן הלאה. מה יצא מסדר יציאת הפרצופים, י' ה' ו' ה', איך זה מתלבש בפרצוף הנקודים. זה מה שהוא מברר.

תלמיד: כתוב באות ל"ב, "בתחלת למודי עם מורי ז"ל, היה מעלים ומכסה ומלביש הדברים, לסבת שעדיין לא הייתי יודע התחלת הדברים, על הסדר שביארתי". ואז הוא כותב, "אני לא מבין כל כך מה הוא הסביר לי, אבל אני כותב, אולי מישהו יבוא אחרי, יבין ויסביר, כי זה נראה סותר". מהי הסתירה פה? הוא כותב שיש פה איזו סתירה.

לא.

שאלה: מה זה "נקודות"?

יש טעמים, נקודות, תגין ואותיות.

תלמיד: זה בטנת"א. פה הוא כותב על עולם הנקודים, על עשר הנקודות של ג' וז"ת. האם הנקודות האלה הן עולם הנקודים?

כן.

תלמיד: אז מה זו נקודה, האם היא גם כלי וגם אור?

נקודה היא הכלי. עולם הנקודים אלו כבר כלים שמתחילים לצאת בתהליך מגלגלתא.

תלמיד: אז עשר הנקודות האלה אלו עשרה כלים.

כן.

תלמיד: אני גם מבין שזה קשור לנקודות בטנת"א, איך זה קשור לנקודות האלה?

טנת"א אלו טעמים, נקודות, תגין ואותיות. זו התפשטות האורות מלמעלה למטה וממטה למעלה, שעל ידי זה נולדים הכלים.

תלמיד: האם אלו אותן נקודות בטנת"א ובעולם הנקודים, יש איזה קשר ביניהן?

כן. נקודות אלו הכלים.

שאלה: בל"ב הוא מציין, "והאורות נשארו במקומם בעולם האצילות בלתי לבוש כלל", על איזה אורות הוא כותב כאן? בכל מצב יש לבוש של האור.

בעולם האצילות עדיין אין לנו כלים גמורים, כי זה העולם הראשון למטה מטבור. ולכן ודאי ששם גם יש טנת"א אבל כלים לא גמורים. כלים גמורים זה אחרי שהם מתערבבים עם המלכות שבמדרגה, וכתוצאה מזה הם עולים למעלה ומושכים את האורות כדי לגמור את הכלים, וזה נעשה רק בעולם הנקודים.

תלמיד: זאת אומרת רק נר"ן היו עם לבוש.

כן. רק את נר"ן אנחנו מבררים, איך הם מתלבשים בכלים, ולחיה ויחידה אין כלים.

שאלה: איך יכול להיות שהכלים נמצאים באצילות?

לא כל הכלים נמצאים באצילות, זו תחילת הכלים.

תלמיד: למה יש אורות באצילות?

אצילות זה נקרא "אצלו", שם נמצאים כל האורות שצריכים אחר כך להתפשט בעולמות בי"ע. בעולמות בי"ע דווקא יוצאים לנו מקבלי האורות.

תלמיד: הוא כותב שכל האורות נשארו באצילות ללא כלים בכלל. למה הוא כותב שהאורות נמצאים באצילות ולא שהם נמצאים באין סוף?

אצילות כבר מקבל את האורות האלה, אבל עדיין אין לו כלים שהוא יכול לעבוד איתם.

תלמיד: מה זה אומר שהאורות נמצאים בעולם האצילות ללא כלים? כי האורות אמורים להיות רק אצל השורש. איך יכול להיות שיש התלבשות של אורות, כאילו הם מחכים שם? אין שם כלים.

כי זה בבחינת שורש, שם עדיין מותר וניתן שזה ייקרה.

אות ל"ג

"ונמצא כי מאלו הבחינות שיש בשבעה נקודות תחתונות, משם נעשו הפרצופין: דא"א ודאו"א ודזו"ן, אחר התיקון, בין מבחינות האורות בין מבחינת הכלים. ואמנם הבחינות שיש בהם העתיק יומין, מאלו עלו ונתערבו עם הג' נקודות ראשונות, שכולם בחינת עתיק יומין, ומכל בחינות אלו נעשה פרצוף דעתיק ע"ד שנבאר."

פירוש אור פנימי לאות ל"ג

"מאלו הבחינות שיש בשבעה נקודות התחתונות משם נעשו הפרצופים דאריך אנפין ודאו"א וכו': היינו על ידי הבירורים בשיתוף מ"ה החדש עמהם, כמ"ש במקומו. ואפילו פרצוף א"א נעשה מבחינת הנה"י דכתר שנתברר ונתתקן בעזרת המ"ה החדש, מפאת ביטול האחורים שהיה שם בזמן שביה"כ, כנודע. ותדע שאלו הנה"י דכתר שמהם נעשה א"א דאצילות, נבחן לבחינת ז"ס תחתונות דכתר. כי זה הכלל כל מה שהיה בפרצוף הנקודים מתחלת אצילותו, דהיינו כמו שיצא מנקבי העינים, הוא נחשב לג"ר, מטעם כי אור עינים לא האירו מתחלת אצילותם אלא להג"ר דנקודים, כנ"ל באו"פ, שלא יצא מאור העינים אלא בחינת ראש בלי גוף, משום שבחי"א אין מאיר להגוף. כנ"ל בדברי הרב (ח"ג פ"א אות ו' ע"ש). וע"כ לא היה להם לז"ת דנקודים אלא הארת כלים לבד מבחינת הסתכלות עינים באח"פ. כמ"ש להלן.

ועם זה תבין, שכל בחינת הגדלות שהגיע להם בסוד תוספת על מה שהיה להם מתחלת אצילותם, נבחן לבחינת ז"ת וכלים דאחורים. כי לקחו אותם מבחינת צפורני רגלין דס"ג, כנ"ל."

אות ל"ד

"ונודע כי כל תחתון מתפשט בו העליון להחיותו, ואין התחתון מתפשט בעליון שממנו, ולכן כח העתיק יומין יש בשבעה נקודות תחתונות, ואין כח א"א ואו"א וזו"ן מעורב בג' נקודות ראשונות אשר כולם בחינת עתיק."

עתיק מתפשט בתחתון ככל שניתן לו.

תלמיד: הוא מדגיש פה בכמה ווריאציות שונות את ג' ראשונות וז' תחתונות.

כי זה ההבדל בין ראש וגוף.

שאלה: והוא מדגיש כמה פעמים שג' עליונות מתפשטות למטה ואין התפשטות ממטה למעלה רק מלמעלה למטה. מה כל כך חשוב בזה? למה הוא מדגיש את זה כל כך?

זה מה שיש לנו מהתפשטות עתיק באריך אנפין, מאריך אנפין באבא ואימא, מאבא ואימא בישסו"ת. מה כל הפרצופים האלה מקבלים מלמעלה ומה הם יכולים להשיג בעצמם.

אות ל"ה

"* ואמנם בחינת המלכים ההם, רצה המאציל העליון לברא אותם מתחלה באופן ההוא, שיהיו כוללים בחינת קדושה, אלא שהיא דינים וגבורות ובהם מעורבים השמרים והקליפות. ובכונה גמורה בראם כך כדי שיהיה בעולם שכר ועונש, להפרע מן הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים, ואין זה מקום להאריך בו, אמנם בכוונה גמורה בראם כך, כדי לבטלם ולהמיתם, כדי שיתבררו מהם ניצוצות קדושות ויעלו למעלה, והקליפות המעורבות בהם ישארו למטה. בסוד סגי הזהב ושמרי היין."

* שער מאמרי רשב"י זיע"א פרשת פקודי דף

(סוף השיעור)