שיעור בוקר 16.04.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

על סף לשמה – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: על סף לשמה - קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס' 5.

אנחנו ממשיכים את ההיכרות עם העבודה הרוחנית בכניסה ללשמה. נקרא קטעים בהתאם לזה, ונדבר על זה. אם אתם רוצים נעשה סדנה, והכול כדי שיהיה לנו יותר ברור איך אנחנו מתקרבים ללשמה, כי זו בעצם הכניסה לקשר ישיר לבורא.

צריכים לברר מה חסר לנו ואנחנו יכולים לדרוש ולשאול, לקבל הסבר, לקבל דוגמאות. העיקר אנחנו צריכים להתגבש יחד, לבקש, לוודא ולדרוש מהבורא להראות לנו איך עושים, מה עושים, ולהבין שהטיפול שלו בנו, דומה לטיפול של הורים בילדים, וכמה שזה נראה לא דומה ורחוק, אבל אנחנו צריכים להשתדל להבין את זה כך.

כול מה שתרצו עוד להגיד, לדעת, עכשיו אחרי שעברנו את חג הפסח, אנחנו יכולים לשנות, ולהסתדר מחדש לפי איך שאתם רוצים, הכול לפי רצון המקבלים.

קריין: קטע מס' 5.

רק אחרי שמשיג מדרגה זאת הנקראת שלא לשמה, אזי הוא זוכה לידי תופעות אחרות, שבא לידי מצב יותר עליון. היינו שאין לו אז שום חשבון לעצמו, אלא כל החשבונות והמחשבות שלו הם האמת.

כלומר שכל כוונתו היא אך להתבטל את עצמו לידי מציאות האמיתית, שמרגיש, שעליו רק לשמש את המלך, מחמת שמרגיש את רוממותו וגדלותו וחשיבותו של המלך.

אז הוא שוכח, היינו שאין לו שום צורך לדאוג עבור עצמו, שבחינתו עצמו מתבטל כנר בפני אבוקה, מפני מציאות ה' שהוא מרגיש. נמצא אז בבחינת לשמה, היינו נחת רוח לה', וכל דאגותיו ומאויו במה שיוכל להנות לה'. ומציאותו עצמו, היינו הרצון לקבל, אינה עולה שם כלל. ואז הוא בבחינת משפיע על מנת להשפיע.

(הרב"ש. 223. "הכניסה לעבודה")

שאלה: לפי הקטע, רואים שהמדרגה החדשה מתחילה מביטול כלפי המציאות. מה הכיוון הזה להתבטל כלפי המציאות האמיתית?

אני רוצה להרגיש את הבורא כמו שכתוב, "מלוא כל הארץ כבודו". זאת אומרת שהוא ממלא את הכול, מסדר את הכול. מבין לא מבין, מנהל את כל המציאות, כך שאין מקום פנוי ממנו, אלא הכול רק הוא, השליטה שלו, המחשבה שלו, הפעולה שלו, זה מה שאני עכשיו רוצה לגלות בכל החושים שלי, ובכל הכוח שלי.

תלמיד: את זה אני רוצה להרגיש, אבל איך מזה אני עובר לכוונה שאני רוצה להשפיע לו?

אני רוצה להשפיע לו, בזה שאני מגלה אותו כמלך העולם ועושה הכול כדי להראות את זה לעצמי ולכולם - שאני רוצה להשפיע לו נחת רוח. כי רצון הבורא שהנבראים יכירו בו ויחזיקו בדעה שאין יותר כוח השולט בעולם חוץ מהבורא. וכל מה שנראה כנגד זה, הם משתדלים לגלות שזה הכול כלול בו, בבורא.

שאלה: למה הכוונה לזכות לתופעות אחרות, ואיך אנחנו מתאימים את העשירייה למצב החדש, להיות כל הזמן בתנועה, לברר מה אנחנו צריכים לעשות הלאה? ורציתי לדעת אם זה הבורא שמעורר בנו את התופעה החדשה, את המצב החדש הזה?

המצב החדש שצריך לבוא, כשאנחנו קשורים יחד זה לזה ועד כדי כך נמשכים להיות "כאיש אחד בלב אחד", שלא מרגישים הבדל בינינו, אלא כל החושים משותפים בינינו, וזה מה שאנחנו צריכים לראות כמטרת ההתפתחות כרגע.

שאלה: בקורונה גדלנו בקשר וירטואלי ולחלק מהחברים די קשה להגיע למצב החדש שמצריך להיות פה יותר פיזית. איך אנחנו מתאימים את עצמנו, ומעלים את המצב כדי להיות פה יותר? כי חשוב שהקשר לא יהיה רק בתוך העשירייה, אלא לחזק את הקשר יחד עם כל הכלי העולמי.

כל יום אני מתבקש לעשות שינוי במקום שאני יושב, כלפי המקום שהתלמידים יושבים, איפה המסכים, באיזה תנאים כול זה יהיה ואני לא מתפעל מהתנאים החדשים, מהשינויים בקשר בינינו, הגברים, הנשים והמסכים. אני רואה שאני צריך לראות את כולם יחד נמצאים באגודה אחת, וכך אני משתדל, זאת העבודה שלי.

אני חושב ששינויים כאלו, שבהם אני כל פעם צריך לחבר את עצמי עם שלוש מאות, ארבע מאות אנשים שעכשיו נמצאים לפניי, ולא כמו קודם כשראיתי את כולם במסכים, זה הבדל גדול מאוד שהבורא שם עכשיו לפני כדי שנתפתח הלאה ואני רואה בזה טיפול שבא ממנו.

אלה בכל זאת הבדלים שאולי לא נראים לנו כל כך גדולים, אבל להתקשרות בינינו זה באמת משמעותי. אנחנו נעבוד כך נגיד שבוע ואחר כך נדבר ונחליט אולי אחרת - העיקר שאנחנו נתקרב זה לזה, שהעשיריות יתגבשו יותר ונרגיש את עצמנו יותר קרובים זה לזה. נשתדל כך לעשות, זה חלק מהעבודה העיקרית שלנו.

כי לפי מידת ההתחברות, ההתקרבות שלנו, אנחנו נתחיל להרגיש את מצבנו הרוחני ורק לפי מידת ההתקשרות שהיא עלינו. בכל מצב שהבורא זורק אותנו בצורה חיצונית, אם זה מדבר, או מצרים, או עוד כל מיני אירועים שהוא שם בפנינו, ככל שאנחנו משתדלים להשתמש בהם כדי להיות יותר צמודים זה לזה, אנחנו מתקדמים ללשמה, לכניסה לעולם העליון.

שאלה: זאת אומרת שלנגד עינינו צריך להיות כל הזמן חיזוק הקשר בינינו?

כן.

תלמיד: והביקורת כלפי הקשר הזה צריכה להיות יום יומית, או נראה עוד שבוע איך זה עובד ונמשיך הלאה?

לפי כמה שאתם רואים שינויים, ובהתאם להתקשרויות נדבר על זה.

שאלה: הוא מתאר, שאחרי שמשיג שלא לשמה, אז כל התופעות האחרות, שבהן אין שום חשבון לעצמו, והוא מתבטל בפני המציאות, אז הוא נמצא בבחינת לשמה. האם יש דרך לתאר את השלב של הלא לשמה שכבר השגנו, שאנחנו יודעים שמפה כבר אנחנו מוכנים לקבל את אותן תופעות חדשות?

אני לא חותם לך על המצב הרוחני שלך, אלא אתה צריך לפי הסימנים שכותבים לנו המקובלים, לאתר באיזה מצב אתה נמצא.

תלמיד: והמצב הזה של לא לשמה, הוא מצב שמשיגים אותו פעם אחת, או שכל פעם מחדש צריך להיכנס לזה?

בדרך כלל שמשיגים אותו אז נמצאים בו. לא לשמה זה מצב שאדם מבין איכשהו מה זה לשמה וכלפי המצב הזה לשמה, כשהוא מבין ומתאר אותו ורק רואה שעדיין הוא לא נמצא בו - זה נקרא שהוא "נמצא בלא לשמה".

אז לפחות המדרגה הזאת המצב הזה הוא לא פשוט, ודרך אגב, הוא מאוד מכובד, ואנחנו צריכים להשתדל לראות את עצמנו, שעוד לא הגענו למצב לשמה. זה מצב מאוד גבוה, מאוד מיוחד, אבל לא לשמה שאנחנו רוצים לאתר, להרגיש, לקבוע שאנחנו נמצאים בו, זה גם משהו גדול. ואנחנו כולנו רוצים להיות בו ולהתחבר בדרגה הזאת של לא לשמה ואחר כך נעשה עוד קפיצה.

שאלה: במהלך השנה אנחנו נמצאים כל פעם בפעולות פיזיות כמו בפסח וכן הלאה, אז איך אני רואה כאן חידוש? לעיתים אני רואה חידוש ולעיתים אני לא רואה שום חידוש, נראה שהכול חוזר על עצמו.

זה נכון, יש הרבה מצבים שכאילו חוזרים, לא משתנים, נעלמים, שוב חוזרים, אבל אני בכל זאת רוצה לראות לפני רק דבר אחד, חיבור. זה כל כך לא נכנס ללב, זה כל כך רחוק מהמוח, אבל אנחנו צריכים לקחת את החיבור כנקודת המדידה שלנו, כיסוד.

כלפי האיחוד שלנו, החיבור שלנו, אנחנו צריכים לראות את עצמנו כל יום בהתקדמות. אפילו בהתקדמות כזאת שאני רואה היום, ברור לי היום, שאני רחוק מהאיחוד, אבל אני יותר מבין ומרגיש שאני רחוק. גם זו התקדמות. זה כמו בגלגל שמסתובב קדימה ואחורה, אני צריך לראות איך אני מתקדם קדימה, וגם איך אני הולך אחורה, כי גם הרגשה ברורה שלילית היא בשבילנו כמין התקדמות.

שאלה: כתוב במאמר שאין לו שום חשבון לעצמו, אלא כל החשבונות והמחשבות שלו הם לעצמו, הם האמת. מה זה אומר שכל החשבונות והמחשבות שלו הם האמת?

מחשבות ורצונות שיש באדם והם כבר האמת זה ממש תיקון גדול, אולי גמר התיקון, אני לא יודע לפי איזה נתונים הוא קובע שזו אמת, באיזה גובה. אבל "אמת" הכוונה היא שכל המחשבות והרצונות שלו כבר נמצאים ברשות הכלל. שהוא מחובר לכל החברים, וממש נטבע בהם, מתבטל בהם, ולא רוצה שום דבר חוץ משהם יהיו מחוברים "כאיש אחד בלב אחד". שלא יהיו הרבה אנשים, אלא הם חוזרים לדמות אדם הראשון. ודאי שזה עוד רחוק מאתנו, אבל את המטרה הזאת אנחנו צריכים איכשהו להעמיד לפנינו.

שאלה: מה זה "משפיע על מנת להשפיע"?

משפיע על מנת להשפיע נקרא שהוא לא יכול לקבל על מנת להשפיע שום דבר, אבל להשפיע על מנת להשפיע הוא כן מסוגל לעשות. זה בדרך, זו עבודה עם אור החסדים. נגיד שאני יושב אצל בעל הבית, אני לא מקבל ממנו כלום, אבל כל כולי, חוץ מלקבל את הכיבוד, עושה הכול כדי לעשות לו נחת רוח.

תלמיד: ולמה זה נקרא "משפיע בעל מנת להשפיע"? למה זה לא נקרא "לא מקבל בעל מנת להשפיע"? איפה יש כאן רצון להשפיע?

זה לא שאני לא רוצה לקבל, אני לא יכול לקבל, כי בשבילי זה יהיה יותר מדי תענוג, ואני לא אוכל להרגיש אותו לטובת בעל הבית. ולכן ככל שאני מסוגל אני עושה את זה לא בפועל אלא בכוח.

תלמיד: והנקודה הזאת שבלב, נקודת משה שבאדם, היא בחינת רצון או בחינת כוונה? למה היא מתפתחת?

נקודת משה מתפתחת מתוך ליבו של האדם, היא נמצאת במרכז הלב בכל אחד ואחד, והיא מתפתחת לפי יכולת האדם לתת יגיעה בחיבור.

תלמיד: היא רצון או כוונה?

קשה להבדיל. אני לא יכול לענות על זה בצורה מדויקת, אנחנו נברר את זה. בדרך כלל זו נקודת הכוונה.

שאלה: מכל הדיון הזה על איזה "לקבל" מדובר בחכמת הקבלה? מה לקבל?

רצון. רצון לקבל הנאה ותענוג מבעל הבית שמאוד מאוד רוצה למלא אותך, מצד אחד. ומצד אחר, רוצה שאתה תרגיש עד כמה הוא נהנה למלא אותך ואתה רוצה באותה הצורה למלא אותו.

תלמיד: ואם אין לי את הרגשת בעל הבית אז אני בעצם לא מקבל ממנו?

לא. אתה מקבל ממנו כל הזמן ותמיד, אבל אתה לא מכיר בזה.

תלמיד: זה מה שאני מנסה לברר, מתי זה נקרא "בעל מנת לקבל"? כי הרגשת בעל הבית עוד לא קיימת, כרגע זה מין כזה תיאור שכלי כזה, "מישהו נותן לי", וכל היום אני רק עסוק בלמלא כל מיני רצונות, חשקים, כל מיני דברים שעוברים לי בראש. זה נקרא שאני מקבל בעל מנת לקבל?

לא. בזה אתה פועל כבהמה.

תלמיד: ומה נקרא "לקבל בעל מנת לקבל"?

כשיש לך חשבון עם הבורא ואתה רוצה לקבל ממנו וליהנות.

תלמיד: זאת אומרת, זה יקרה רק כשתהיה לי איזושהי הרגשת בעל הבית, ולפני שיש לי הרגשת בעל הבית אין כזה דבר בכלל, וכמו שאמרת אני נמצא במדרגת בהמה כמו כולם?

יש ויש. בינתיים אנחנו לא יכולים להגיד בדיוק, בוא לא ניכנס פנימה יותר מדי.

שאלה: נראה הקטע שקראנו שהעיקר בכל שנות העבודה שלנו הוא להגיע "ללא לשמה" ואז המעבר "מלא לשמה לשמה" יכול להיות ממש קצר. האם זה נכון, ומהי העבודה כשמגיעים ללא לשמה כי נראה שהיא משתנה?

"שלא לשמה" זה נקרא שהאדם רוצה להגיע ללשמה, אבל עדיין לא מסוגל.

תלמיד: גם לפני כן הוא רצה להגיע לשמה, אז מה השתנה, התאור שלו פשוט יותר מדויק עכשיו?

אני לא יכול לדבר בצורה כזאת. אתם לא מבינים את זה ולהגיד מילים שאין אחריהן שום הרגשה לא כדאי. נלך לפי הפסוקים ולאט לאט נתקדם.

קריין: קטע מספר 6.

"צריכים לדעת, שמדרגת "שלא לשמה" היא מדרגה חשובה מאוד, ואין לנו שכל להעריך את חשיבות של תו"מ שלא לשמה. ואאמו"ר זצ"ל אמר "עד כמה שהאדם מבין להחשיב את העבודה דלשמה, שהיא עבודה חשובה, הוא צריך לדעת, אפילו השלא לשמה עוד יותר חשוב מהלשמה, שאדם נתן שיעור לחשיבותה. כי אין האדם מוכשר להעריך את החשיבות של קיום תו"מ אפילו שלא לשמה. אבל בטח ששלימות קיום של תו"מ צריך להיות לשמה"."

(הרב"ש. מאמר 23 "שלום אחר מחלוקת יותר חשוב משאין מחלוקת כלל" 1987)

ודאי שככל שנוכל לתאר את חשיבות דרגת לשמה כך נדע שאפילו את הדרגה שלפניה, דרגת שלא לשמה, אנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו בצורה נכונה. זאת אומרת הדרגות האלה הן בכלל ללא שום הבנה, הרגשה, תיאור נכון באדם כל עוד הוא לא משיג את הדברים האלה באופן מוחלט.

שאלה: מה זאת עבודה מודעת על חשיבות? מה בדיוק האדם צריך להחשיב יום יום יותר ויותר ומה זה שהוא עובד על חשיבות?

אדם צריך לעבוד יום יום על חשיבות הרוחניות, חשיבות הבורא, חשיבות הקבוצה, חשיבות הפעולות שהוא צריך לעשות כדי להגיע לדבקות בקבוצה ודרכה בבורא.

תלמיד: מילאת את סדר היום שלך אבל יש עוד משהו שנקרא חשיבות, אני מבין שיש פה תוספת שצריך להוסיף על הפעולות ועל השגרה. איך מוסיפים בחשיבות?

רק על ידי הסביבה, מאיפה אתה תיקח חשיבות? אם אין בפנים חשיבות, שכבר השגת או קיבלת איכשהו, אז רק מהסביבה.

תלמיד: איך לוקחים חשיבות מהסביבה?

במידה שאתה מחשיב אותה ומשקיע בה אתה יכול לקבל ממנה.

שאלה: האדם שעושה התגברות לחיבור מתמלא, האגו שלו מתמלא, ואז הוא שוכח לעשות את הבירור הזה האם הכוונה היא לשמה או לא לשמה. איך להגיע כל פעם לבירור?

אם האדם עובד בקבוצה אז הוא נזכר.

תלמיד: רוב הזמן אני לא נמצא עם החברים, אני נמצא ביומיום שלי, ואז יש לי מחשבות על החברים, אני מתפלל עבורם. אבל פה אני מתמלא, אני לא עושה את הבירור הזה. מה זה הבירור הזה שאני צריך לעשות ברגע שאני חושב על החברים?

עד כמה אתה נכלל בהם כדי לקדם אותם לבורא.

תלמיד: האם הבירור לשמה או לא לשמה יבוא אחר כך או שאני צריך גם על זה לחשוב?

זה יבוא כתוצאה מהמאמץ שלך, מזה שאתה רוצה לקדם את החברים בחיבור או בקרבה לבורא.

שאלה: האם לשמה זאת היציאה ממצרים?

עוד לפני לשמה יש יציאה ממצרים, כשאדם מתנתק מהאגו שלו.

שאלה: מהו החיסרון שאדם צריך להגיע אליו כדי להגיע ללא לשמה?

החיסרון הוא שהוא רוצה להיות למעלה מהאגו שלו, כי אחרת הוא לא ירגיש אפילו מה זה לא לשמה.

שאלה: מה הם השלבים העיקריים כדי להגיע ללשמה?

השלבים העיקריים כדי להגיע ללשמה הם להתכלל יחד, להשתדל להיות יחד "כאיש אחד בלב אחד", וכך להגיע למצב שכל מה שאנחנו עושים אנחנו עושים למען החברים והבורא, ככל שאנחנו מסוגלים. זה נקרא עדיין "לא לשמה", ומלא לשמה באים לשמה שזו כבר השפעה טהורה, שלמה, מחוץ לרצון לקבל הפרטי והכללי של הקבוצה.

שאלה: בקטע מספר 6 נכתב "ואין לנו שכל להעריך את חשיבות של תו"מ שלא לשמה." למה לא ניתן לנו השכל להעריך את החשיבות של תורה ומצוות שלא לשמה?

גם זה למעלה מהטבע שלנו. כי כדי להגיע לעל מנת להשפיע או לא על מנת להשפיע אני צריך להיות בהבדל בין שתי האפשרויות האלה ואת זה אין לנו.

שאלה: במה גורם חבר בעשירייה לגדלות המלך עד כדי כך שהוא מתבטל כמו "נר בפני אבוקה"?

הוא צריך לתת דוגמה עד כמה הוא רוצה, מסוגל, נמשך, לחיבור עם החברים כדי להגיע למסירות.

תלמיד: למה כתוב כמו "נר בפני אבוקה"? זה נשמע שהוא מאבד את הבחירה שלו.

יש לו בחירה, הוא עשה את הבחירה, ועכשיו הוא רוצה להתבטל כ"נר בפני אבוקה".

תלמיד: האם לשמה יכולה להיות חלקית, או אם הוא מגיע ללשמה, אז זה כבר על כול הרצונות?

לשמה היא חלקית, אלו מדרגות. לפי גודל לשמה אנחנו סופרים את המדרגות, 125 מדרגות.

שאלה: אמרת קודם שאנחנו קודם יוצאים ממצרים ואחר כך נכנסים ללשמה. מהו הפער בין היציאה ממצרים לכניסה ללשמה?

אנחנו יכולים כך לטייל בכל ההיסטוריה, הגיאוגרפיה, ואני לא חושב שזו הדרך. קודם נלמד את העקרונות ואחר כך לפי זה נדבר.

שאלה: קראנו עכשיו שהוא צריך לראות שהלא לשמה הוא גדול יותר בחשיבות מהחשיבות של לשמה. למה זה כך? אם אתה רוצה בסוף להשיג לשמה, אז למה הלא לשמה שלך צריך להיות יותר גדול בחשיבות?

כדי שלא תזלזל במה שיש לפניך, במה שאתה צריך עכשיו לרכוש, ואל תחשוב על מדרגה שהיא בעוד כמה מצבים. אנחנו צריכים קודם כל לראות שמה שיש לפנינו זה הדבר הכי חשוב ונחוץ ואנחנו חייבים אותו.

תלמיד: האם בשביל להתפתח אתה לא צריך את המטרה הסופית שאליה אתה רוצה להגיע?

לא. אני לא יכול אפילו לתאר אותה עכשיו.

תלמיד: האם אתה משתוקק שלא לשמה יהיה לך חשוב?

אני משתוקק שלא לשמה יהיה לי חשוב. אני רואה שאני לא יכול לעשות לשמה, על מנת להשפיע הנקי מכל החשבונות לעצמי, אבל במידה שאני כן מסוגל אני עושה זאת במאמץ רב.

תלמיד: במה חשוב לא לשמה?

בזה שאני עושה התקדמות ללשמה. אני עובר על כל המצבים, על כל השלבים.

תלמיד: האם הרצון צריך לרצות להגיע ללשמה?

כן, להגיע ללשמה.

תלמיד: הוא רוצה להגיע.

כן. מטרת הבריאה צריכה להיות ברורה לפנינו.

תלמיד: אם אני תופס נכון את העיקרון, אז הוא לא לזלזל בעבודה שיש לפנינו עכשיו.

כן. לראות אותה לפנינו כדבר החשוב ביותר.

שאלה: מה מפריע לראות את חשיבות העבודה בלא לשמה?

זה שאני רוצה להגיע ללשמה, כי שם זו השפעה טהורה, פתוחה, בלתי מוגבלת, ולא לשמה זה עדיין בדרך.

תלמיד: אבל מה מפריע לי לראות את החשיבות לעבוד בלא לשמה וכל פעם להעלות אותה?

אם אני יכול לתאר לעצמי את גדלות בעל הבית, אז אני עושה הכול לטובת בעל הבית. אם אני לא אראה את הגדלות הזאת, אז אני לא אוכל לעשות משהו לטובת בעל הבית. לא לשמה זה כשאני יכול לעשות לפי גדלות בעל הבית שאני רואה, ולטובת בעל הבית זה שאני כן מסוגל לעשות בשביל בעל הבית גם אם אני לא רואה את גדלותו.

שאלה: במה הכרת הרע במצב לא לשמה?

במצב לא לשמה אני יכול להרגיש עד כמה אני נמצא בלא לשמה, עד כמה אני עדיין בחשבונות יחד עם הרצון לקבל, וזה מה שעוצר אותי.

קריין: קטע 7.

"האדם צריך לדעת, בעת השתדלותו להשיג את בחינת לשמה, שיקבל על עצמו, שהוא רוצה לעבוד כולו להשפיע על תכלית השלמות. היינו כולו להשפיע, ולא לקבל כלום. ורק אז הוא מתחיל לראות, שאין האברים מסכימים לדעה זו.

ומזה הוא יכול לבוא לדעת בבירור, שאין לו עצה אחרת, אלא שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שהגוף כן יסכים לשעבד עצמו לה' בלי שום תנאים. היות, שהוא רואה, שאין בידו לשכנע את גופו, שיבטל את עצמותו לגמרי."

(בעל הסולם. "שמעתי". ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")

שאלה: מה זה העיקרון שהוא דווקא כולו ולא חלק?

זה שלמות. ברוחניות אנחנו שומעים שאדם צריך להיות שלם. שלם זאת אומרת "כל עצמותי תאמרנה" - מה שנקרא.

תלמיד: זו מן מחשבה כזאת.

אם אתה בודק את עצמך אתה רוצה לגלות שכולך, כל המחשבות, הרצונות הכול פועל יחד לאותו כיוון.

שאלה: אני מרגיש שמתוך ההשתוקקות לעבוד לשמה אני מגלה שאני עובד בלא לשמה, אז אני יכול להגיע לבקשה שלמה?

כן, בהדרגה.

שאלה: מהי הסיבה שמעבר מלא לשמה לשמה מחייב תפילה מעומק הלב?

מפני שכאן האדם מחליף את הטבע שלו.

שאלה: אם הגוף כולו, כל האברים מתנגדים לחיבור, למה שיהיה לו כוח לפנות לבורא? גם לזה יש לו התנגדות. אז למה לא תהיה לו התנגדות לפנות לבורא?

על איזה מצב אתה מדבר?

תלמיד: הוא כותב שרק כשהוא פועל כולו בלהשפיע, לא לקבל כלום, מתחיל לראות שאין האברים מסכימים לדעה הזאת. העצה שהוא נותן שישפוך שיחו לה' שיעזור לו. אבל אם לפני כן יש לו התנגדות אז למה שלפנות לבורא לא תהיה לו התנגדות, מאיפה הכוח לשם?

זו דרגה אחרת לגמרי.

תלמיד: מה זאת אומרת?

או שאני צריך להתגבר או שאני פונה לבורא שהוא יעזור לי להתגבר.

שאלה: האם אפשר להסתכל על זה לא רק כאדם פרטי אלא כעשירייה?

כן.

תלמיד: הוא מדבר על אברים. ויש כשאתה הולך בשדה ואוסף את האברים המדולדלים. נגיד העשירייה עכשיו רוצים לעשות איזו פעולה ויש התנגדות, אתה רואה שלא מסכימים. אבל מראש הסכימו שרוצים לעשות נחת רוח לבורא. המסקנה שרק לפנות לבורא ייתן את הפתרון. האם אנחנו צריכים כל פעם מחדש להגיע לנקודה כזאת בעשירייה?

אין לך בררה אלא רק לפנות לבורא, כן.

תלמיד: רואים שכאילו יש חלקים בעשירייה שלא יסכימו אף פעם. למרות שכולם רוצים לעשות נחת רוח לבורא, יש התנגדויות פנימיות כאלה שאי אפשר לפתור.

בינתיים.

שאלה: אם אני עושה איזו פעולה פזית, למשל תורנות במטבח, אז הרבה יותר קל לתאר לעצמי שאני עושה פעולה שכולה להשפיע ולא לקבל לעצמי שום דבר. איזו פעולה גשמית הכי מתאימה לתיאור של פעולה פנימית של לשמה, של השפעה?

אתה צריך לברר מה הכי חשוב לחבר או לקבוצה שכלפיהם אתה רוצה להביע את פעולת השפעתך, ואת זה לעשות.

תלמיד: האם זה כל פעם מתחלף? כי אני חשבתי שיש פעולה אחת שאפשר פשוט כל הזמן להתרכז בה.

בכללות זו פעולה שמביאה לחיבור. אבל יכולות להיות הרבה פעולות כאלה בחיי הקבוצה.

שאלה: במקום שאני מכניסה את החיסרון של החברות ללב שלי ומעלה מ"ן, מה זה אומר שהאיברים לא מסכימים, אני רואה שהם לא רוצים להתקרב לבורא?

כן.

תלמידה: אבל מה זה אומר שאחרי זה הם מסכימים?

לא כל הרצונות שלך מסכימים לזה. אבל אם את ממשיכה אז את מתחברת לחברים, והחברים נותנים לך כוחות כך שאת מרגישה לאט לאט שהאיברים שלך כן מבינים את החשיבות שבפעולת ההשפעה ואת נכנסת איתם לפעולה משותפת.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להעריך שהבורא נותן לנו מצבים כאלה גבוהים של מחשבות על חיבור. האם המחשבות האלה על חיבור והשפעה אלה המחשבות שאני צריכה כביכול לבטל ואז להעלות אותן כהודיה לבורא?

כן.

קריין: קטע 8.

"לעולם אין לקוות שיגיע הזמן ושימצא הפתרון שיוכלו להתחיל את עבודת השי"ת מתוך "לשמה", אלא כמאז כן עתה, וכן לעתיד, מוכרח כל עובד ה' להתחיל בעסק העבודה, "מתוך שלא לשמה", אשר מתוכה יבוא אל ה"לשמה". והדרך להגיע לדרגה זו, אינה מוגבלת בזמן, אלא במכשירים אותו, ובמידת שליטתו על ליבו, ועל כן רבים חללים נפלו ויפלו על שדה העסק "שלא לשמה", וימותו בלי חכמה. ועם כל זה, שכרם גדול מאוד, כי אין מחשבתו של אדם מסוגל להעריך אותו היקר והערך של עשיית נחת רוח ליוצרו. ואפילו העושה שלא על תנאי זה, מכל מקום, מתוך שאינו ראוי באופן אחר, עושה גם כן נחת רוח ליוצרו. וזה נקרא שלא מדעתו." 

(בעל הסולם, "מצווה אחת")

שאלה: הוא כותב שרבים נופלים דווקא ב-שלא לשמה. במה צריך להיזהר שם?

ב"שלא לשמה" אתה משתדל ומשתדל בכל זאת להתקרב ולעשות פעולות בעל מנת להשפיע, אבל אתה רואה, מבין, ומרגיש שהפעולות האלו בכל זאת יוצאות לך באיזו צורה בעל מנת לקבל. שאם לא היה ברור לך שתקבל מזה רווח, לא היית מסוגל לעשות זאת, ולכן הפעולות האלה נקראות שלא לשמה, לא לשם הבורא, אלא לשם הנאה עצמית.

תלמיד: אז למה הוא כותב "שרבים נופלים" על העסק של לא לשמה? על מה אתה נופל שם?

בזה שאתה לא מסוגל להתעלות, ולעשות פעולה לגמרי בלהשפיע.

תלמיד: אבל כל שלא לשמה, כל המהות היא שאתה לא באמת מצליח לעשות בעל מנת להשפיע, אתה רק רוצה לעשות. אז על מה בדיוק אתה נופל? אתה רוצה לעשות, ואתה לא באמת מצליח להיות בעל מנת להשפיע.

על זה שאתה רוצה, ולא מסוגל.

תלמיד: למה בעל הסולם מגדיר את זה "שהם נופלים" דווקא על העסק של לא לשמה?

כי הם לא יכולים לבצע פעולות ב-לשמה.

תלמיד: מה עוצר אותם מלעשות לשמה?

חוסר מסך, חוסר כוונה.

שאלה: אז הם "ימותו בלי חכמה" אבל בכל זאת הם כן נותנים נחת לבורא. על מי הוא מדבר, מה כתוב פה?

"ימותו בלי חכמה", זאת אומרת שהפעולה הזאת מה שהם עכשיו רצו לעשות, להשיג על ידי זה חכמת אלוהים, ולהתקדם על ידי הדבקות בו, הם לא מסוגלים לבצע את זה, ואז הם נופלים. זה נקרא "ימותו" כי ההארה העליונה שהיתה להם, מסתלקת.

תלמיד: הוא מדבר על אנשים פיזיים שמתו, על מה הוא מדבר?

לא, על זה בכלל לא מדברים.

תלמיד: אז על מה הוא מדבר?

הוא מדבר על זה שאנשים לא מגיעים להארה העליונה.

תלמיד: והם עוזבים את הדרך? מה זה "מתו"?

מתו, זה שהם נופלים מהמצב שהייתה להם קצת הארה, והיא נעלמת.

תלמיד: ואז מה קורה?

טרז הם מתחילים מחדש מאיזו נקודה בדרך.

תלמיד: זאת אומרת, זה יכול להיות לאורך כל מיני גלגולים שהאדם עובר?

כן, יש המון נקודות שמהן הוא שוב מתחיל.

תלמיד: אז יכול להיות שהוא מדבר בעצם על כל אדם שבתוכו יש את הגלגולים האלה שהוא מת, ונופל ואז הוא צריך להתחיל מחדש?

כך זה קורה בכל אדם ואדם, אבל כאן מדובר על האנשים שממש נמצאים במאבק להגיע לעל מנת להשפיע.

תלמיד: אז בעל הסולם כותב את זה ממש על התלמידים שהוא ראה סביבו, על האנשים שהוא ראה?

לא דיברתי עימו, אבל כנראה שכאן הוא כותב על האנשים שרוצים להגיע ללשמה. אבל כך קורה לכל אחד, אף אחד לא מגיע ללשמה בצורה חלקה. תראה מה כתוב בתורה, וזה כדוגמה כוללת על כל הכלי הכללי.

תלמיד: זה קצת מנחם, שכך קורה לכולם, שאפילו אם לא הצלחת, אתה מביא נחת רוח לבורא, זה כאילו קצת מרגיע.

אפילו אם לא תעשה שום דבר, אתה עושה נחת רוח לבורא. אבל זו לא העבודה שלנו. העבודה שלנו היא להגיע למצב שאנחנו עושים את זה, מבינים, רואים, ומרגישים בעשייתנו לעשות לו נחת רוח, ומשתווים עימו. אנו משחקים עימו כמו ילד עם מישהו גדול, עוד ועוד. אומנם יש לו "צער גידול בנים" כמו שכתוב, אבל אנחנו מביאים לבורא גם נחת רוח גדולה.

שאלה: איך אדם מגיע למצב שהוא רוצה רק להשפיע, בזכות מה?

הוא מקבל מלמעלה הארה שמעוררת אותו, מקדמת אותו, מלמדת אותו, ונותנת לו אפשרויות להשפיע, ואז הוא עושה פעולות השפעה.

תלמיד: אבל בזכות מה הוא מגיע, מה ההצלה שלו, מה בעבודה שלנו מביא אותו למצב שהוא רוצה רק להשפיע?

קודם כל זה שורש הנשמה, וזה לא ידוע לנו. ואחר כך מה שקורה לו, איך שהוא מגיע לקבוצה, לשיטה ולהתכלל בהם. איך הוא מבין ומרגיש יותר מה נדרש ממנו. אפשר להגיד שהכול תלוי בגורל.

תלמידה: נניח האדם הגיע לעשירייה, לקבוצה ועושה הכול, מה מציל אותו, מה פעולת ההצלה שהוא יגיע למצב שאני רוצה רק להשפיע?

אם הוא כבר מגיע לעשירייה, אז כאן הברכה היא בזה שירצה להתכלל עם עשירייה, ויקבל יחד איתם מספיק כוח שיהיה לו כדי להתקשר לבורא, ולקבל ממנו את כל הכוחות לעלייה. אבל זה כבר מוכן לכל אחד ואחד כאן. לכל אחד כאן כבר מוכן כוח עליון שהוא יכול לקבל, ולהתקבל ממש עד לגמר התיקון על ידו.

שאלה: כתוב שהשכר שלהם גדול מאוד, מה זה ה"שכר" שהם נהנים ממנו?

השכר, זה כשהוא מקבל קשר לעולם הרוחני, אומנם שעדיין לא נכנס בו. הוא רצה להיכנס בו, הוא רצה לחזק את עצמו בזה, הוא רצה להשפיע לכולם, אבל יכול להיות שעדיין זמנו לא הגיע.

שאלה: בחשבון על פעולות ההשפעה שאני מנסה לעשות למען החברים, איך מדייקים בפעולות של ההכרחיות כמו, שינה, אוכל, איך שומרים שהן יהיו נקיות?

לא צריך, תאכל, תשתה ותישן ממש כמה שאתה רוצה, זה לא חשוב. העבודה הרוחנית שלך, היא שתתחיל להגביל אותך, ולכוון אותך איך לסדר את הדברים בגשמיות.

תלמיד: יש מקום לחברים לעזור לדייק בפעולות האלו?

אני חושב שכן, אבל האם אנחנו צריכים את זה? אנחנו נמצאים בקבוצה וכל אחד שרוצה לסדר את החיים שלו בצורה נכונה, יש לו מספיק דוגמאות.

תלמיד: האם אני יכול להמליץ לחבר, להגיד לו "תראה אתה עובד יותר מדי", או שלא נכנסים לחשבונות האלו?

אני לא חושב שצריכים לעשות כך, אבל אפשר להתייעץ עם יתר החברים אם יש לך איזה ספקות, אז כן.

שאלה: הוא כותב פה שהעבודה "אינה מוגבלת בזמן, אלא במכשירים אותו, ובמידת שליטתו על ליבו.". מה הן שתי המגבלות האלה? מי זה ה"מכשירים אותו", ומה זה "מידת שליטתו על ליבו"?

שהאדם יודע לכוון את ליבו לחיבור, ויודע להתכלל בכלי המשותף של העשירייה, כדי לחזק את העשירייה.

תלמיד: ומי זה "המכשירים אותו", אלה החברים בעשירייה?

כל הכוחות שלפיהם הוא משתדל ללכת, שיתקרבו אליו יותר ויותר, והוא יתקרב אליהם.

תלמיד: אמרת קודם שזה מין גורל או מזל של האדם.

כן.

תלמיד: כלומר, הוא יכול לעבוד עם כל המכשירים אותו, ועם כל שליטתו על ליבו, ועדיין זה לא תלוי בו?

אנחנו לא יודעים במה זה תלוי, בסופו של דבר אנחנו לא יודעים. אנחנו צריכים לעשות את מה שהשאירו לנו המקובלים, לפי מה שהם גילו על המערכת העליונה, ולהשתמש במערכת העליונה הזאת כדי בעצמנו להיכנס לאותה המערכת. האם זה ידוע? זה כל כך מלא בפרטים וקשרים שאנחנו צריכים לנסות, כל פעם לנסות.

שאלה: אז מי בסופו של דבר נכנס ללשמה?

צריכים פרוטקציה. אתה שואל מי? זה לפי שורש נשמה, ולפי קשרים לנשמות גבוהות. זה באמת נכון, תגיד שזאת פרוטקציה, או כמו איזה מין קשרים משפחתיים, אבל גם זה קובע.

תלמיד: אז למה נותנים לחלק מהאנשים לחשוב שעוד מעט הם יגיעו ללשמה, הם עושים, עובדים, ובעצם מראש כבר ידוע שהם לא יכנסו?

כולם יגיעו ללשמה, כולם, אין בזה שום דבר שלא יתקיים, "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם". אלא יש כאלה שהיום ויש כאלה שבעוד כמה שנים.

שאלה: לא הבנתי את עניין "מידת שליטתו על ליבו", על מה בדיוק צריך לשלוט?

על הרצונות שלו. עד כמה הוא יכול להחזיק את הרצונות שלו בתוך אגרוף חזק ולעשות מה שצריך. אבל אגרוף חזק זה הקבוצה שסוגרת אותו, זה לא שהוא כזה גיבור. אם הוא עדיין גיבור, אז זה נקרא שעדיין לא התחיל לעבוד עם עצמו.

תלמיד: האדם מגלה יותר ויותר שיש לו פחות שליטה.

עד שהוא מגיע לאפס.

תלמיד: אז מידת שליטתו צריכה להיות גדולה או קטנה, הוא צריך לגלות שהוא לא שולט, או שהוא כן שולט?

הוא צריך לגלות שהוא לא שולט במאומה, ושכל השליטה שלו היא ככול שהוא ימסור את עצמו בידי הקבוצה.

שאלה: מה אפשר בכול זאת לעשות כדי לא ליפול, מה אפשר ללמוד מאלו שלא הצליחו, כי בעל הסולם כותב שהרבה לא הצליחו, הרבה נפלו בדרך?

אבל הם נפלו, קמו והמשיכו, ושוב נפלו, קמו והמשיכו, את זה אנחנו צריכים ללמוד. "אלף פעם ייפול אדם וקם"¹.

שאלה: איך נותנים זה לזה פרוטקציה בצורה נכונה?

אני לא מחלק פרוטקציות, אני רק מסביר את תוכן העבודה, ועל האדם כבר לבצע אותה.

תלמידה: בעל הסולם כותב בצורה נחרצת "וימותו בלי חכמה", אבל אנחנו התכנסנו כאן, כולם עושים המון מאמצים, איך מגנים זה על זה שלא נמות?

על ידי זה שאנחנו נותנים כל אחד יד לאחר, וכך מחזיקים את עצמנו כדי לא ליפול. אין כאן מה לעשות, זו עבודה שהיא לאט לאט מובנת לנו ואנחנו חייבים לקיים אותה.

שאלה: איך להחזיר את מה שאיבדתי ברוחניות?

אתה לא צריך לחשוב על זה. על העבר אל תסתכל, על אתמול, על מה שהיה פעם אל תצטער. אתה צריך פשוט כל פעם לגלות עוד ועוד את המטרות הבאות, את הצעדים הבאים, ובהם אתה תכסה גם את כל העבירות שלך מהעבר. כך קורה, לכן לא צריך לחזור.

תלמיד: איך לעשות את זה?

רק ללכת קדימה.

תלמיד: איך?

שוב חיבור, שוב השפעה, שוב חיזוק בינינו, וכך הולכים קדימה.

שאלה: בדור שלנו אנחנו עובדים כקבוצה.

כן.

שאלה: מה הם המצבים שלנו יחד כקבוצה של לא לשמה ולשמה?

יש חשבון, אומנם יש חשבון עם כל אחד, אבל יש גם חשבון עם העשירייה, ואנחנו צריכים להתחשב בחשבון הזה. הבורא מתחשב בכל אחד וגם בקבוצה יחד. אנחנו עוד לא יודעים איך זה קורה ומה היחס בין זה לזה, אבל זה מאוד חשוב. אנחנו גם לא מכירים, לא יודעים איזה אופי יש בכל אחד שבעשירייה, והמצב האישי של האדם הוא גם מאוד חשוב. אנחנו עדיין לא מדברים על זה.

תלמיד: לימדת אותנו לא להתחשב באופי של החבר.

מדובר על האופי הרוחני. מי אתה? נצח, הוד, חכמה, יסוד וכן הלאה. זה עוד קדימה.

תלמיד: מתוך השיעורים האלה אני רואה שלאדם אין סיכוי בדור שלנו להגיע בעצמו לשליטה על הלב ולכל הפעולות האלה, זה לא משהו שהוא אינדיבידואלי.

נכון.

תלמיד: אולי צריך לברר איך אנחנו כקבוצה תוקפים את המצב הזה, את הפעולה הזאת של לשמה ולא לשמה. אולי אפשר לתאר את זה במבנה העשירייה שלנו.

אנחנו צריכים לאט לאט להתקרב להכרת לא לשמה, ולהכיר את "לא לשמה" אנחנו יכולים רק במידה שאנחנו משתוקקים ל"לשמה". מתוך זה נתחיל להבין, להרגיש, להתכלל עם המצבים האלה של לא לשמה וכנגדו של לשמה, ואת שני המצבים האלה נתחיל להבין זה כנגד זה. יהיה לנו ברור יותר מה חסר לנו כדי להיות בלשמה, מתוך זה נבין באיזו צורה ואחוז אנחנו כבר נמצאים בלא לשמה, וכך נתקדם. אבל התקופה הזאת היא תקופה שיכולה להיות ארוכה, כמו שהוא כותב שיכולים לעמוד בה אפילו עשר שנים עד שמגיעים ללשמה.

תלמיד: הנושא הזה מאוד מבעיר בתוך האדם את ההשתוקקות הפרטית שלו להגיע ללא לשמה וללשמה, איך אני עושה את זה?

אתה עושה את זה רק דרך החברים, לבד זה בלתי אפשרי לגשת לזה.

תלמיד: האם אני עושה דרך החברים?

זה תמיד הבורא, אבל אתה עושה את זה דרך החברים.

תלמיד: האם כל אחד צרך לתאר לעצמו איך הוא עושה את זה, או שהוא צריך לחשוב איך הוא כולל את החיסרון של החברים בתוך זה? האם אני צריך להתייחס לחיסרון שלהם, לקדם אותם לזה, או לחשוב איך אני דרך החברים משפיע לבורא?

בינתיים יותר טוב ככה.

שאלה: האם אתה יכול להסביר על "שליטת הלב"?

האם אתה לא מרגיש שהלב שולט עליך?

תלמיד: כן, בטח. אבל האם יש הזדמנות בזה לשנות את הרגישות שלי לתועלת החברים? האם זו הכוונה בשליטת הלב?

שליטת הלב היא עד כמה הלב שומע את החברים, את הקבוצה, ולא את עצמך. כמו שאומרים שעל הלב אנחנו לא בעלי הבית, אז מי שולט על הלב? הקבוצה. ככל שאתה מוסר את עצמך להם, כך הם שולטים על ליבך, ובצורה כזאת אתם נכללים זה מזה.

תלמיד: אם אני מקבל רגישות בלב שלי זה חיסרון פרטי, אבל אם אני יכול לשנות את החיסרון כלפי החברים ולאהוב אותם כמוני, אז האם זו שליטת הלב?

כן.

שאלה: אחרי המעבר מלא לשמה ללשמה, האם משהו ישתנה בחיים הגשמיים? האם האדם יבצע פעולות חדשות או לא יבצע פעולות מסוימות?

כנראה שכן. יהיו פעולות חדשות, כוונות חדשות, הגישה אליהן תשתנה, עולם חדש.

שאלה: חבר שאל מדוע בעל הסולם כותב שרבים נופלים מהעסק של לא לשמה, וענית לו כי הם לא יכולים לבצע את פעולת הלא לשמה. מה זה לבצע את פעולת הלא לשמה?

לבצע פעולת לא לשמה זה כשאני משתדל להבין באיזה מצב של לא לשמה אני נמצא. האם אני מוכן לעשות על מנת לקבל או לא מוכן, מוכן לעשות על מנת להשפיע או לא, והעיקר הוא שאני חייב שהמטרה תהיה ברורה לפניי ואני עובד בשבילה.

תלמיד: איך האדם עושה את הבירורים האלה?

אני עושה.

תלמיד: איך האדם עושה את הבירורים האלה שעכשיו אמרת?

מתקרבים לזה לאט לאט ועושים. אני מרגיש שאני לא יכול לעבוד בלי לזהות את המטרה, שאני לא יכול לעבוד אם אני לא רואה רווח בהשגת המטרה וכולי.

(סוף השיעור)

---

1. כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה (משלי כ"ד, ט"ז)↩