שיעור הקבלה היומי٢٤ أبريل ٢٠٢١(בוקר)
שיעור בוקר 24.04.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
במה שהבורא מכה הוא מרפא – קטעים נבחרים מהמקורות,
קריין: אנחנו ממשיכים ללמוד את הנושא "במה שהבורא מכה הוא מרפא" מקטע מס' 8.
זה באמת הפתח להיות צדיקים. שימו לב, מי שרוצה להיות צדיק, הוא צריך להקשיב טוב טוב לקטעים שאנחנו נקרא עכשיו. צדיק זה מי שמצדיק את הבורא בכל הפעולות, בכל מעשיו, ולא בגלל שהוא יודע לסבול ולצבוע הכול בוורוד אלא בזה שהוא מתקן את היחס שלו למה שקורה בו ובכל המציאות ולכולם יחד ולכל אחד לחוד, והוא מסדר את עצמו בצורה כזאת, תכונות, חושים, תפיסה שלו, שהוא רואה שהכול זה חסדים טובים בלבד.
ולא שהוא עובר איזה שכנוע פנימי כמו בעולם שלנו, ב"שטיפת מוח" מה שנקרא, אלא האדם קונה מבט נכון ותפיסה נכונה על המציאות ורואה שאין רע בעולם, אלא הכול זה השכינה הקדושה, זאת אומרת מציאות הבורא כטוב ומטיב בכל המציאות. אנחנו נשתדל לדבר על זה קצת, ודאי שצריכים לעבוד על זה כל הזמן ולראות עד כמה שהבורא בכוונה נותן לנו כל מיני תנאים כדי שאנחנו נעבוד על זה ונוכל להצדיק אותו בכל מיני מצבים שונים, וכך להגיע למצב שנהיה צדיקים גמורים, שלפי השתוות הצורה אנחנו נהיה דבוקים בו.
נראה מה שכתוב בפסוקים ונשתדל לממש את זה. יהיו שאלות, תשאלו, אני מאוד מקווה שאנחנו כבר נמצאים כמעט מוכנים להתחיל ללמוד "תלמוד עשר הספירות" בצורה פנימית. לא עכשיו, עוד חודשיים שלושה, אבל אחרי כל ההכנות האלה שכבר עשינו, השאלה עד כמה כל אחד ואחד משתדל לקלוט אותן, אבל העיקר, אנחנו כבר נהיה מוכנים עוד מעט, ואז אנחנו נראה את הקבלה האמיתית.
שאלה: אנחנו מקבלים את המציאות כפי שאנחנו מקבלים אותה כרגע, אבל מה זה אומר שמאחוריה אנחנו מגלים את השכינה?
אנחנו מגלים בכל מקום, בכל פעולה שזו פעולת הבורא שאין עוד מלבדו, ולכן זה טוב ומטיב שעושה את זה ולכן גם אנחנו משתדלים לראות את הדברים האלה בצורה של טוב ומטיב. ואומנם בהתחלה לא מרגישים כך, אבל אנחנו צריכים לעבוד על זה, לסדר את עצמנו, לכוון את עצמנו כך לקליטת המציאות, להבין, להרגיש, שוב לעבור על כל מיני מאמרים, על "איש את רעהו יעזורו", על החיבור בינינו, עד שאנחנו מגלים שכל דבר בחיים שאנחנו נמצאים בו, לא חשוב איזה מצבים עוברים, זה הכול ממש רחמים גלויים, השכינה הקדושה. רק טוב.
אנחנו כביכול נמצאים ממש באוקיינוס של היחס הטוב של הבורא, אנחנו נמצאים בו. סך הכול אנחנו לא יוצאים ממנו ולא בורחים ממנו אלא אנחנו רק מקבלים הזדמנות לפתח את עצמנו, להרגיש במי אנחנו נמצאים. כמו בתוך הרחם, אנחנו נמצאים בו ו"כי בו ישמח ליבנו", לזה צריכים להגיע.
שאלה: מה זה אומר שמאחורי מה שאנחנו מגלים אנחנו מרגישים את עצמנו כנמצאים ברחם הבורא?
שאני נמצא כולי מוקף בתוך הרחמים של הבורא וכך אני מרגיש את זה. וכל המצבים שהם שונים מזה, שאני רואה, מרגיש בזה שאני לא נמצא בהזדהות עם טוב ומטיב, זה סימן שאני צריך לתקן את היחס שלי, את הכלים שלי.
שאלה: מה ההבדל בין לתקן את היחס או את התכונות לבין שכנוע פנימי?
את זה אנחנו נלמד עכשיו. אתה צודק. זה לא שכנוע פנימי, אנחנו לא צריכים לעשות כאן איזה תרגילים פנימיים, שזה הכול טוב ומטיב למרות שאני לא רואה, אנחנו צריכים להגיע לראייה כזאת. "ראייה" הכוונה כל החושים שלנו, כי הראייה זה החוש הכי גבוה, שאני כך מרגיש את עצמי, שנמצא בתוך הטוב ומטיב ואין עוד מלבדו.
קריין: קטע מס' 8. כותב רב"ש במאמר "בקשה לעזרה":
"בזמן שיש לאדם צער גשמי, הוא צריך להצטער על זה שהקדוש ברוך הוא נתן לו עונש, שהוא מרגיש צער. ואם הוא לא מצטער, אם כן אין זה עונש. כי עונש נקרא מה שכואב לאדם ואינו יכול לסבול את מצבו, הן צער פרנסה, והן צער של מחלה.
ואם הוא אומר שאינו מרגיש את הצער, נמצא שלא קיבל את העונש מה שהקדוש ברוך הוא נותן לו." זאת אומרת, אנחנו צריכים להרגיש רע ולהגיד שזה בא מהבורא ושאנחנו מרגישים את זה ומקבלים את זה ומבינים ומייחסים את זה לבורא. לא להסתיר את זה, לא לסגור עיניים, להגיד הכול טוב ומטיב, זה לא נכון מה שאני רואה, [אלא] מה שאני רואה ומרגיש זה אמת וזה מגיע מהכוח העליון בלבד. ומה הלאה? "כי צריכים לדעת שעונש זהו תיקון לנשמתו. ונמצא שאם אינו מצטער, אז הפסיד את התיקון.
ועליו לעשות תפילה לה', שיקח ממנו את היסורים והצער מה שהוא מרגיש, כי התפילה שבאה על ידי היסורים, היא תיקון יותר גדול מהתיקון של העונש." זאת אומרת, כדאי להרגיש את הצער, כדאי לגלות, להגיד לעצמו שזה העונש וכדאי לעשות תיקונים בתפילה, כי כך אנחנו מתקנים את העונש שהצער עובר ואז אנחנו באמת עושים תיקון גדול על מה שהבורא מעורר בנו. "וכמו ששמעתי מבעל הסולם, שהקדוש ברוך הוא נותן עונש להאדם, אין זה כעין נקימה ונטירה שמעניש אותו עבור זה שלא שמע בקולו, כדרך בשר ודם, אלא העונש הוא תיקון."
(הרב"ש. 60. "בקשה לעזרה")
תיקון בזה שהאדם למעלה מהרגשת הצער שהוא מקבל בחיים, בכל מקום בחיים שמקבל צער הוא יכול להגיד שזה ודאי בא מהבורא, כי אין עוד מלבדו ואין קליפות ואין כוח הרע, אין עמלק, אין שום דבר, אלא בסופו של דבר את זה הבורא מעורר דרך כל מיני מערכות, כל מיני הרגשות ייסורים באדם.
וזה הכול כדי שהוא בכל זאת יגיד שכן, זה בא מהבורא וזה לא העונש אלא זה מגיע אלי כדי שאני אגיב על זה בצורה נכונה ואני אקבל על זה תיקון. והתיקון הוא בתפילה, שבמָקום שבו אני מרגיש איזו צרה, בעיה, אני חייב לתת תפילה. איזו תפילה, על מה התפילה בדיוק, על זה אנחנו נדבר אבל זאת התגובה.
זאת אומרת, הרגשת הייסורים בכל מיני צורות, הכרה שזה בא מאין עוד מלבדו, הכרה שזה בא מטוב ומטיב, לכן אני חייב להגיב על זה בצורה כזאת שאני מתפלל. על מה אני מתפלל, שאני מבקש להגיב נכון על מה שהבורא מעורר בי. הוא מעורר בי איזו בעיה, צרה, הרגשת כאב, לא חשוב באיזה מקרים ובאיזה צורות הוא מעורר בי הרגשה רעה, אני חייב להשתדל לתקן את עצמי דרך התפילה אליו שיעזור לי, שלא ישנה את המציאות אלא שישנה את דעתי, שישנה את ההסתכלות שלי על המציאות, שאני ארגיש במקום מציאות הרע מציאות הטוב. ואז בצורה כזאת אני מעלה את עצמי מהעולם הזה לעולם העליון יותר.
ואז, בהתאם לאיזה דרגות רעה יתגלו בי, עביות שורש, א', ב', ג', ד', לפי זה אם אני אוכל להתעלות מעליהן ולהצדיק את הבורא ולהתייחס אליו על פני דרגות העביות שמתגלות, שמביאות לי בהתחלה כל מיני בעיות, צרות, אי הבנות וכן הלאה, אם אני מעל זה מתחבר עם הבורא, זה נקרא שאני עולה בסולם המדרגות. וכך אנחנו מתחילים להתקרב לבורא, להיות כל פעם יותר ויותר מצדיקים אותו, זאת אומרת להיות כל פעם יותר ויותר צדיקים.
שאלה: למה אנחנו צריכים להתחרט על הפשעים אם זה בעצם תיקון?
אנחנו לא צריכים להתחרט על הפשעים כמו שחושבים אנשים, זה לא נכון, זה מתאים לאנשים רגילים שברחוב, דתיים, חילונים. אנחנו לא צריכים להתחרט על המצבים האלה כי זה לא אנחנו עשינו, אין עוד מלבדו עשה את זה, ולכן אין לנו גישה כזאת שאנחנו צריכים לבקש סליחה על מה שעשינו. זה מגיע מלמעלה, מקלקול של הנשמה, שהבורא שבר אותה בנשמת אדם הראשון בצורה כללית, משם מתגלים כל הקלקולים.
ולכן כל קלקול וקלקול, אומנם אני מרגיש אותו עלי, אבל הוא לא שלי. זה רק כדי שאני אשייך הכול לבורא ואצדיק אותו ואדבק בו וכך אבוא להיות צדיק הדבוק בבורא. לכן נעשתה כל הפעולה הזאת של שבירה וריחוק ובלבול. אני גם לא צריך להצטער על זה שמתגלה בי עכשיו איזה צער על איזה קלקול שכביכול עשיתי. אם אני מצטער על מה שאני עשיתי בעבר, אני כבר לא מקיים את התנאי שאין עוד מלבדו. אתם צריכים להבין, כאן אנחנו מדברים כמו מקובלים, כמו רואי אמת ולא כמו אנשים ברחוב שהם סומים.
תלמיד: אז הוא צריך להרגיש את הצער בשביל שיהיה תיקון.
הוא צריך להרגיש את הצער, אבל הוא לא צריך לשייך את הצער הזה לעצמו. זה הבורא מעורר בו כדי לסדר אותו נכון לתיקון הנשמה.
תלמיד: אז הוא מרגיש את הצער או לא מרגיש את הצער אם הוא משייך את זה לאין עוד מלבדו?
הוא מרגיש את הצער בזה שהוא עדיין לא נמצא באין עוד מלבדו, אבל לא בזה שהוא עשה את העבירה.
תלמיד: ורק על זה צריך להיות הצער.
כן, העבירה מגיעה לנו משבירת האדם הראשון. לאט לאט, אנחנו צריכים להיכנס לזה ולחיות, לחיות בזה, לחיות באותו מצב.
שאלה: אמרת שהכול מגיע מהבורא, כל מה שהוא עושה זה הוא עושה, ועכשיו אנחנו מרגישים אחד את כולם במין תחושה פנימית. וכשאנחנו מתרחקים מהשיעור, אנחנו מרגישים את עצמנו דרך שכל חיצון, ואנחנו צריכים לקבל בצורה נכונה את מה שהוא מעורר. אין איזה קשר עם העשירייה, אין קשר עם הבורא בזמן הזה, איך אנחנו יכולים לבקש? דרך מה?
אם אני רוצה לשייך הכול לבורא, אני חייב להעביר את הפנייה שלי אליו דרך העשירייה, אחרת זה לא יהיה לבורא. הבורא נמצא במרכז העשירייה. להתקשר לבורא, לחייג אליו, כמו בטלפון, אני חייב דרך העשירייה. אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה, שישה, שבעה, שמונה, תשעה, עשרה, כמה חברים שיש לך, לחצת על האחרון, עברת את כולם, אחרי זה אתה מגיע לבורא. כך אתה צריך להתרגל וכל הזמן על זה לעבוד. אחרת אתה לא מגיע אליו, אחרת אתה אולי צועק, מתפלל, אבל זה נקרא "צעקה במדבר".
תלמיד: אז הכול רק במחשבה, במחשבה אנחנו מקושרים.
מה אתה רוצה, שאני אתן לך מספר טלפון? ודאי שזה דרך המחשבה בלבד.
שאלה: האם אתה יכול להסביר לנו בבקשה מה המשמעות שאין אדם יורש את הארץ לפני שחָטא?
כי אנחנו מגיעים לעולם הרוחני שהוא כולו שבור, ואנחנו צריכים להרכיב אותו כמו בפאזל. ואת הפאזל הזה אנחנו מרכיבים דרך החברים ולאט לאט בכל פעם שמתגלה איזה קלקול, כשאנחנו משתדלים לכוון את עצמנו, לחבר את עצמנו יחד לבירור שזה מגיע מהבורא, ואנחנו מבינים ומרגישים את זה ומשייכים את זה לבורא, כך אנחנו אוספים את הפאזל הזה בצורה נכונה, שהעשירייה מגלה את הבורא. בינתיים אנחנו עובדים על זה בצורה יותר אישית, אינדיווידואלית, כל אחד ואחד דרך העשירייה, אבל אחר כך אנחנו נעבוד גם בעשירייה, כמו תלמידי רבי שמעון.
שאלה: כדי לא לקבל כאלו עונשים, איזו תפילה עלינו להעלות ולבנות? מה עלינו לעשות?
אנחנו לא יכולים לעצור את תהליך התיקון, אתה רואה, כמו שכל העולם, גם אנחנו, אלא אנחנו צריכים כמה שיותר להשתדל לזרום בצורה יותר נכונה פנימית בתוך הזרם הכללי הזה שכולם עוברים, אנחנו צריכים להשתדל כמה שיותר להיות למרכז הזרם. והכול תלוי בחיבור של העשירייה ביניהם, ולבורא. אבל לא שאנחנו מתנגדים לשינויים. אדרבא, כמו שבעל הסולם כותב, "שמח אני ברשעים שמתגלים".
שאלה: במשפט הראשון נאמר שכשיש לו צרה ברמה הגשמית, עליו להצטער שקיבל את העונש הזה ושירגיש את הצער הזה. ונשמע כך שזה הוא לא צריך להצטער על הבעיה עצמה, אלא על כך שהבורא נאלץ לשלוח לו את הצרה. מזה אני סובל?
אם המכה מתגלה ברמה הגשמית, אנחנו צריכים קודם כל להבין גם שזה בא מהבורא, שזה בסופו של דבר בא כדי לכוון אותנו נכון למקור המכה שזה הבורא ושזה טוב ומיטיב, ומגיע לנו כדי שאנחנו ניישר את היחס של עצמנו דרך המציאות אליו, אליו בלבד, כי אנחנו מדברים על המקובלים, על האנשים שהולכים להידבק בבורא, וכך אנחנו צריכים לראות כל מכה ומכה. לגבי טיב מכה, אם זה יותר גשמי, יותר חברתי, יותר בבעיות גופניות, משפחה וכן הלאה, את זה אנחנו עדיין לא מבינים למה מגיעות לנו מכות שונות, אבל בכל זאת כך אנחנו צריכים להתייחס.
שאלה: כשהבורא נותן לנו את המכות האלה, בדרך כלל אנחנו מגיבים בצורה שלילית לבורא. איך אנחנו יכולים להגיב בצורה נכונה?
אנחנו תמיד מתחילים כל מצב ומצב ברוחניות מזה שאנחנו עבריינים, מזה שאנחנו הפוכים מהצדיקים בקיצור. אנחנו לא מצדיקים את הבורא, כי היצר רע מתגלה אצלנו כל פעם יותר ויותר ומראה לנו כל פעם פגם בבריאה, בבורא, בחברים, בכל דבר שמחוצה לנו. ואנחנו צריכים להבין שמה שמתגלה בכל המציאות הסביבתית, כולל הבורא, הכול פגמים שלנו, שלי אישית, ואני צריך לתקן אותם בזה שאני מייחד את כל המציאות ודרכה את עצמי, לבורא. אני מצדיק את כל המציאות והבורא שמנהל אותה ואותי בסופו של דבר, אני מצדיק את התהליך הזה, ואז אני נקרא "צדיק" על אותה פעולה שהבורא התחיל אותה ואנחנו מסיימים אותה.
שאלה: זה לא כל כך ברור, אם אני מרגיש רע, ואני רוצה שהוא ייקח את זה ממני, איך אני מקשר את זה לעשירייה, איך אני מקשר את זה לחיבור? הרי זו הרגשה אישית שלי שזה רע.
ההרגשות הן תמיד אישיות שלך, אין בזה שום חידוש. תמיד מי שמרגיש, זה אתה מרגיש, ו"כל הפוסל במומו פוסל"1. אלא כשאתה רוצה לתקן את עצמך, אז אתה צריך לעשות חשבון ממי קיבלת את ההרגשה הזאת, מי פותח לך את העיניים קצת יותר על המציאות, כך שאתה מרגיש את גילוי הכלי השבור המקולקל של אדם הראשון בצורה יותר גדולה. זה הבורא עושה לך, ואז אתה צריך להגיב בהתאם לזה, מה אתה עושה כדי לתקן את זה. אתה חייב להיות מסודר נכון כלפי כל המציאות וכלפי הבורא, אחרת אתה לא תתקדם בצורה הנכונה האמיתית, אלא כל פעם תהיה כמו כל באי עולם שזה נקרא "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו"2.
שאלה: כשאני חוטף המון מכות גשמיות, זה אומר קודם כל שאני עבריין גדול?
[זה אומר] שהבורא אוהב אותך.
תלמיד: טוב, אני שמח. כשאני חוטף את המכות האלה, דבר ראשון שאני עושה ממה שלמדתי, אני עוצר, מתחיל להתפלל עבור כל אחד מהחברים שלי בעשירייה. אחד אחד עובר עליהם, כמובן שאני לא מתפלל על עצמי, אבל אני עושה את זה בגלל שקיבלתי את המכה. האם זה לא חטא?
אני לא יודע מה אתה מתפלל על החברים שלך אם יש לך מכות.
תלמיד: להתפלל, אני מתפלל.
רגע, רגע. זה שאתה לא שמעת קודם ואתה כבר אתה מדבר לא נכון, אז תשמע לפחות עכשיו. קודם כל אתה צריך להבין שכול המכות האלה הן לא מכות. זה הבורא מראה לך מה שלא טוב בך שאתה צריך לתקן. זה דבר ראשון. ודיברנו על זה הרבה פעמים, ואתה כביכול נמצא בשיעורים, אבל כביכול שלא נמצא. אז כל דבר שאדם מרגיש, הוא מרגיש מתוך הפגמים שלו, "כול הפוסל ממומו פוסל"1. זאת אומרת, לא הבורא נותן לך מכות, הוא מגלה לך כל מיני פגמים שנמצאים בנשמה שלך מתוך השבירה הכללית של אדם הראשון. ואתה צריך לתקן את החלק הזה שלך, אז תתייחס לזה נכון.
ואם אתה מרגיש צער, אתה אל תגיד שאני מתפלל על החברים. אתה לא יכול להתפלל לחברים, אל תשחק לנו צדיק. אם אתה מרגיש צער, אתה כבר נמצא כרשע, כבר אתה רוצה או לא רוצה, אתה צועק רק מזה שרע לך. זה בצורה טבעית התגובה שלך כך היא מגיעה. עכשיו השאלה, איך אתה צריך להגיב נכון, לסדר את הדברים בצורה נכונה. על זה אנחנו לומדים. תשמע יותר.
שאלה: הייסורים מתגלים כמערכת בכל הרמות של הקיום שלנו, או שזה משתנה בתלות מההתקדמות שלנו?
בכל מדרגה, בכל מצב עד גמר התיקון אנחנו מגלים כל מיני קלקולים, ייסורים, בעיות, ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"3, ולכן מרגיש את המכות בצורה עוד יותר קשה, אבל גם לעומת זה יש לו כוחות להתמודד עם זה ולתקן את זה. כל העבודה שלנו, שאנחנו צריכים להבין שאם המכה מגיעה מהבורא, שאין עוד מלבדו, ואם הבורא הוא טוב ומיטיב כמו שאומרים לנו מקובלים שמשיגים אותו, אז אנחנו צריכים להגיע למצב שכל מצב ומצב שלנו בחיים אנחנו צריכים להגיע מתוך שלילה במצב, לתוך זה שאנחנו מצדיקים את המצב.
זאת אומרת, בהתחלה אנחנו מקבלים את המצב שמתגלה כרע, אחר כך אנחנו מסדרים את הכול היחס שלנו למה שקורה בנו, כי זה מגיע מהבורא, מטוב ומיטיב, למה, מאיפה, ואיך אנחנו יכולים לסדר את עצמנו נכון, לפנות לבורא דרך החברה וכן הלאה. אבל אנחנו צריכים על כל מכה ומכה שמרגישים להביא את הכול ההסתכלות שלנו על המכה לזה שאנחנו מצדיקים אותה.
תלמיד: נומר והצער מגיע ברמה הגשמית, או מכך שאין אפשרות לתת יותר כוח בחיבור, האם יש כאן תלות מסוימת בין זה לזה ואיך עובדים עם זה, אם הצרה היא ברמה הגשמית, האם עלי להתאמץ בחיבור ולבקש יותר מהבורא דווקא?
להשתדל כל מה שאפשר לעשות ברמה הגשמית לעשות, וזה גם היו בעיות כאלה לבעל הסולם וגם לרב"ש ולהרבה חברים שלנו, לסדר את הדברים בצורה הגשמית ולהצדיק אותם בצורה הרוחנית. ולא לתקן כביכול אחד על חשבון השני, גשמיות על רוחניות ורוחניות על גשמיות, זה בדרך כלל שאנשים חושבים שאפשר לעשות, וזה אי אפשר לעשות, אלה שתי רמות של ייסורים שמתגלים.
שאלה: סיפרת לנו שכשהיו לך כאבים והיית הולך עם רב"ש ורב"ש ככה הצביע על הגוף של עצמו ואמר, שיסבול, וכאן רשום בקטע המקור שהתפילה תהיה על כך שייקח מאיתנו את הצער הזה, אז איך זה מתקשר לזה שרב"ש אמר?
שהוא לא פונה לגוף, אלא פונה לבורא, שבפניה שלו לבורא הוא מתכוון שיגיע לדביקות בטוב ומיטיב, שירגיש טוב ומיטיב בהכול.
תלמיד: אבל זה יוצא מין גבול דק כזה, כי כולם מתפללים בעולם אם משהו כואב להם, קרה להם משהו, אז כולם מבקשים, מתחננים לבורא, תעזור לי, כולם מפוצצים במה ההבדל?
ההבדל בינינו לכל המתפללים האחרים, שהם מתפללים שהבורא ייקח את הכאבים, שהוא יסלק מהם את המחלות. אנחנו מתפללים שהבורא ייתן לנו ראייה נכונה, שמה שאנחנו מרגישים זה לא נכון, אנחנו מקולקלים, והרצונות שלנו הם על מנת לקבל, ולכן אנחנו מרגישים כאב, צער, מחלה. ואם משתנים אנחנו לעל מנת להשפיע, אז במקום כאב, צער ומחלה אנחנו נרגיש צורה הפוכה של יחס הבורא אלינו.
שאלה: רק לדייק, אם לחבר בעשירייה ישנם בעיות, אם זה בפרנסה או מחלות, הוא פונה לקבוצה והקבוצה מעלה את התפילה, החבר עצמו הוא צריך להשתתף באותה תפילה או עליו להתנתק עדיף כדי שהאחרים יתפללו עליו? הרי הוא לא יכול להוציא את עצמו מבית האסורים.
הוא צריך לתת לחברה כל מה שהוא יכול, והחברה צריכה לתת לו כל מה שהיא יכולה. הוא נותן לחברה כוחות, כמה שיכול מהמצב שלו, וחברה מתפללת עבורו.
שאלה: אז על מה באמת האדם צריך להצטער תמיד? כשהוא כבר מצטער.
הוא צריך להצטער רק על דבר אחד, שלא מיד הוא מאתר שזה מגיע מהבורא, שזה הבורא מזמין אותו לפנות אליו, וזה בעצם כל הסיבה לזה שהוא מרגיש יחס כלשהו מהבורא, ומהבורא בלבד.
שאלה: איפה התיקון נמצא בשייכות לבורא או בהצדקה? אלה שני דברים שונים.
התיקון נמצא מזה שאנחנו משייכים את המכה לבורא, ושאנחנו מצדיקים אותו שפונים אליו, ושרק את זה אנחנו רוצים. להחזיר מה שאנחנו קיבלנו ממנו כהרגשה רעה, לחזור אליו בהרגשה טובה.
תלמיד: ומה קורה אם עושים חצי עבודה, זאת אומרת משייכים את זה לבורא ובינתיים יש סערת רוחות ואז זה לא ממש?
אז בוא אנחנו נקרא הלאה את הפסוקים ותראה מה שהוא כותב. שמכות או תפילה זה הכול תיקונים, אבל תפילה היא מרפאה הרבה יותר מהמכה.
שאלה: כשאנחנו נמצאים במצב מסוכן בחיים, מצב שבו מציב אותנו הבורא, למשל מצב בריאותי או שגורם לנו לאבד את העבודה, אז אנחנו מנסים להבין באיזה צורה אנחנו צריכים להתייחס לזה באופן נכון ואף פעם אנחנו לא מצליחים למצוא את התשובה, אנחנו נמצאים בים שאלות שאנחנו לא יודעים להשיב עליהם, אנחנו אבודים. מה הדרך הנכונה להתייחס לזה? איך אנחנו יכולים להתייחס לזה בצורה הנכונה?
הדרך הנכונה להתייחס לכל זה לחזור על כל שיעור כמה פעמים, אין לי יותר מה להגיד לך. אני נותן לכם בשיעורים האלה סדר שלם איך להשתלב בבריאה רוחנית שלמה, עליונה, ולהגיע לדביקות בכוח הפועל היחידי העליון. אין לי יותר מה להגיד.
אם אתם לא משתלבים לזה, אז השאלה היא עד כמה שאתם מעכלים את השיעורים. לכן אני אומר לחזור על השיעורים לפחות עוד פעם או פעמיים ביום. כל פעם לקרוא את כל הסעיפים של השיעור, מה שיותר מובן, פחות מובן, מה שמעורר שאלה, זאת אומרת לעשות איזה עבודה, עבודת המחקר.
הייתי מראה לכם ספרים שלי שהתחלתי ללמוד, התחלתי, נגיד עשר שנים הראשונות, כמה שהיו שם, אז מחשבים רק היו נכנסים, נכנסים, זה עוד לא היה, בהם היה אפשר רק להקליד מכתבים שם במשרדים, אז זה בשנת מ80 עד 90, אז היו רק ספרים, אז קשקשתי בהם. כל ספר היו לי 5 עותקים שלו ובכל שנה הייתי קונה עוד ספר חדש כזה כמו שהיה והייתי מתחיל שוב לכתוב ולקשקש עליו.
זה צריכים לעבוד. אתם צריכים לעבוד ממש, אני חושב שטוב לעשות את זה אפילו לא במחשב, אלא מודפס. אבל גם במחשב אתם יכולים שם להוסיף כל מיני דברים. אנחנו צריכים לעבוד יותר עם הטקסטים של אותם הקטעים שאנחנו עוברים.
שאלה: האם בזה שאנחנו מצדיקים את הבורא זה אומר שאנחנו מכוונים את עצמנו?
בזה שאנחנו מצדיקים את הבורא אנחנו מכוונים את עצמנו ישירות למטרת הבריאה, למטרת התיקון, לגמר התיקון.
שאלה: כאשר יש מכות קטנות, שאני מרגיש איזשהו כעס כלפי החברים, האם אני יכול את הרע הזה להפוך למין משהו ענק מבלי לחכות למשהו ענק שיבוא, את הדקירות הקטנות להפוך לייסורים גדולים?
זה תלוי בחשיבות שלך בהערכת הקבוצה, לא יותר מזה. אם היית מרגיש אותו יחס נגיד כלפי התינוק שלך או כלפי הקבוצה, יש הבדל. התינוק הוא קטן ואתה מאוד דואג לו והוא מאוד קרוב אליך, וקבוצה אלה אנשים גדולים. זאת אומרת הכול תלוי בחשיבות, איפה אתה מגדיל את החשיבות שלך בקשר, עם הקבוצה או עם התינוק. כאן זה כל העניין.
לכן אין הבדל בין מכה גדולה ומכה קטנה, אלא הכול תלוי בך. אנחנו למדנו את זה. אם אדם על המעשה הקטן אומר שזה מעשה גדול וחשוב, אז כך גם למעלה מקבלים את זה וכך מתייחסים.
שאלה: איך להבדיל בין צרות גשמיות לבין מכות באמת מכוונות כדי שנתרפא?
על זה כתוב, "כל אשר יאהב ה' יוכיח"4, זאת אומרת אנשים שהבורא אוהב אותם הוא נותן להם מכות. אבל מדובר על אנשים שהם לא סתם מרגישים את המכות, אלא יכולים להעביר אותן המכות להתקרבות לבורא. כל מכה ומכה היא לא מכה, אלא הבורא מראה לאדם איפה עדיין יש לו לתקן את הקשר שלו עם הבורא.
שאלה: לעיתים תכופות על הרבה שאלות ששואלים אתה אומר תכוון את זה לבורא. איך לשמוע את הבורא כדי לא להשתגע שאני כאילו מדבר עם עצמי, אלא באמת לכוון ולשמוע מהבורא?
אתה מקבל מהבורא מיד תגובה. השאלה האם אתה יכול את המצב הבא אחרי שאתה פונה לבורא לשייך את זה לתגובה שלו.
תלמיד: האם זה קורה בתחושה, במחשבה, ביחס לעשירייה, איך להבין את התשובה?
איך שאתה יכול לפענח את זה בפנים, במחשבה. הכול מתברר במחשבה.
שאלה: כשאני מקשיב למילים האלה שנאמרו בשיעור, עולה בי שאלה מהלב, איך אנחנו יכולים להצדיק את כל האלימות שקורית בבתים, אלימות כלפי ילדים, ואיך ילד יוכל למצוא את היחס הנכון עם הבורא?
אנחנו לא מדברים על ילדים. אנחנו מדברים רק עלינו, שאנחנו קיבלנו יחס מיוחד מהבורא, שהביא אותנו לחברה, כמו שבעל הסולם כותב במאמר "בחירה חופשית", מאמרי החברה, שהבורא מביא את האדם לגורל הטוב, שם ידו על הגורל הטוב ואומר קח לך, על האנשים האלו אנחנו מדברים בלבד. מה שקורה בעולם ואפילו במשפחות, זה לא שייך לעבודה הרוחנית שלנו. אנחנו צריכים להגיע למגע עם הבורא לפי החוקים שלומדים, ואז מתוך זה תהיה גם השפעה על כל האנשים החיצוניים, על העולם החיצון.
שאלה: כשמוצג בפַנַי מצב שגורם ייסורים, במקום להרגיש שנאה ודחייה אני צריך להרגיש תודה לבורא. והשאלה היא, איך אני יכול לדעת איזה תיקון זה מראה לי, והאם התיקון הוא בראיית שורש הקלקול, או התיקון מתבצע על ידי הבורא?
התיקון הוא בזה שאתה קודם כל צריך לחזור למצב שמה שאתה מקבל ומרגיש בכל רגע זה מגיע אליך מאין עוד מלבדו בלבד. ולהתקשר בחזרה לאותו מקור מאיפה שקיבלת אתה יכול רק דרך מרכז העשירייה, שאתם מתחברים יחד ופונים לבורא. ואז יוצא לך שתמיד אתה יכול להיות קשור לבורא. הוא מעביר לך את זה דרך מרכז עשירייה, ואתה פונה אליו, עונה לו, על ידי זה שאתה מתקשר עם החברים ופונה אליו.
אבל בתחילת הדרך אנחנו אפילו לא כל כך זקוקים להיות קשורים יחד ושהוא יפנה אלינו כך, ואנחנו אליו רק בצורה כזאת. אלא עדיין זה כמו תינוקות, כמו תינוק שנולד, הוא עדיין לא קשור עם החברה הגדולה, מתקשר אליהם. ישנו קשר ודאי, אבל תינוק וחברה גדולה, אנושות, איזה קשר יש? הוא קשור רק לאימא שלו וזה העיקר. לכן לא דורשים מאיתנו שאנחנו נהיה ממש קשורים זה לזה ואחר כך לבורא. אבל לאט לאט אנחנו צריכים להבין, שכל מה שאנחנו מקבלים, אפילו שלא מרגישים את זה, אנחנו מקבלים דרך מרכז העשירייה. ובכל מה שאנחנו רוצים לפנות לבורא, אפילו שעדיין לא עושים את זה נכון, אנחנו בכל זאת פונים לבורא דרך מרכז העשירייה. ככה זה יוצא, אפילו שלא מבינים ולא יודעים, ולא מסדרים את הדברים האלה נכון, זה נקרא "ה' יגמור בעדי".
קריין: בנוגע למה שהזכרת מקודם, שאין הבדל בין מכה קטנה לגדולה אלא רק ביחס של המצב, יש את הציטוט מ"שמעתי" ס"א, "וסביביו נשערה מאד".
"אם התחתון, על מחשבה דיבור מעשה קלה, נחשב אצלו כאילו עשה מעשה גדולה. למשל, על הפסק רגע בדביקות ה', נחשב אצלו כאילו עבר על איסור דאורייתא, החמור שבחמורות. אזי גם למעלה מסכימים לדעתו של התחתון. ונחשב זה למעלה, כאילו הוא עבר באמת על איסור חמור. נמצא לפי זה, שהצדיק אומר, שהקב"ה מדקדק עמו על חוט השערה. וכפי שהתחתון אומר, כן מסכימים עמו למעלה."
כן, ככה זה. אנחנו עוד נגיע לכל ההבחנות הללו.
שאלה: על מה צריכה עשירייה לבקש עבור חבר שיש לו בעיות בפרנסה או בבריאות?
רק על זה שהבורא יטפל בו בזכות העשירייה ויקדם אותו. כל מה שאנחנו מגלים בדרך, אנחנו מגלים כדי להתקדם למטרת הבריאה. וכל מה שאנחנו צריכים בתגובה לזה זה לבקש התקדמות, ומתוך ההתקדמות כל הדברים האלה הם צריכים להיעלם, מפני שהכלי שלנו כל פעם מתקדם ומיתקן.
קריין: קטע מספר 9 גם ממאמר "בקשה לעזרה" של רב"ש.
"כשהאדם מתפלל לה' שיקח ממנו את העונש, נמצא כאילו האדם מבקש מה', שיקח ממנו התיקון. ושאל, איך האדם יכול לבקש מה', שיקח ממנו התיקון, הלא התיקון הוא לטובת האדם.
ותירץ, שמהתפילה שהאדם מבקש מה' שיעזור לו, יש לו חיבור עם ה', וזהו תיקון יותר גדול, מהתיקון שהאדם מקבל על ידי העונש."
(הרב"ש. 60. "בקשה לעזרה")
זאת אומרת, אנחנו לא צריכים לבקש שהבורא ייקח מאיתנו את הייסורים, אלא שיקרב אותנו אליו בהשתוות הצורה, ואז התפילה שאנחנו מבקשים תעזור הרבה יותר לתיקון שלנו ולתיקון הכללי של הקבוצה והמציאות, ממה שאנחנו עוברים על ידי עונש. יש אנשים שאוהבים לסבול, הם חושבים שעל ידי זה שהם סובלים הם גורמים לעולם להיתקן. הם ממש מכניסים את עצמם לצרות ולכל מיני דברים. יש איזה מזוכיזם כזה, שחושבים שבזה הם מצילים את העולם, הם עושים את העולם יותר טוב. זה שקר, הם בזה מגדילים דווקא את האגו, רק היצר הרע שמח מזה שכך אדם עושה, אלא אנחנו צריכים להשתוקק לטוב, להרגיש את עצמנו בטוב, להצדיק מכל הלב, מכל הכלים שלנו את הבורא כטוב ומיטיב, וכך להתקדם.
שאלה: איך עלינו להצדיק את הבורא, בשכל או בלב?
אנחנו מבקשים ממנו את תיקון הכלים שלנו, כדי שעם כל הבעיות והצרות שהוא מגלה, אנחנו נגלה אותו כטוב ומיטיב.
שאלה: לפני מספר חודשים למדנו שאם אתה מקבל איזו מכה או מחשבות רעות, או דברים שאתה לא יכול להתמודד איתם, אז הדבר הטוב ביותר לעשות זה לצאת מעצמך, להפסיק לחשוב על עצמך וללכת לעשירייה. ההרגשה היא כאילו זה ההיפך, תישאר בתוך עצמך, תברר. אני צריך בירור לגבי העניין.
מה שאתה חושב שאתה מסוגל לעשות כך תעשה. או שאתה יכול להתנתק מעצמך ולהיכנס לעשירייה, ולכלול את עצמך בעשירייה, או שאתה במקום שאתה נמצא, אתה מבקש משם להתייחס יפה לבורא, כטוב ומיטיב, ולהשתדל להצדיק אותו. תראה מה הוא כותב.
"כשהאדם מתפלל לה' שיקח ממנו [את] העונש, נמצא כאילו [האדם] מבקש מה', שיקח ממנו התיקון. [ושאל,] איך האדם יכול לבקש מה', שיקח ממנו התיקון, הלא התיקון הוא לטובת האדם.
[ותירץ,]" אלא "שמהתפילה שהאדם מבקש מה' שיעזור לו, יש לו חיבור עם ה', וזהו תיקון יותר גדול, מהתיקון שהאדם מקבל על ידי" הרגשת "העונש."
קריין: 10, מתוך "שמעתי", אומר בעל הסולם,
"אם הבורא נותן מקום עבודה, אז הצדיקים האלו שמחים מאד. לכן דרשו "ראשון לחשבון עונות", שזה הוא שמחה להם, מזה שיש להם עתה מקום עבודה. היינו, שנעשה עתה נצרכים לה', ויכולים לבוא עתה לידי מגע הדוק עם ה'."
(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
אני קורא.
"אם הבורא נותן מקום עבודה," לאדם, "אז הצדיקים" מהם "[האלו] שמחים מאד." שהבורא גילה בהם חסרונות, ליקויים. "לכן דרשו "ראשון לחשבון עונות"," זאת אומרת, שהם כאילו מברכים על הליקויים, על הבעיות, שהבורא מאיר באור שלו ואז האדם רואה שיש בו את זה. אז "שזה [הוא] שמחה להם, מזה שיש להם עתה מקום עבודה." מקום תפילה. מרגישים פגמים, שהפגמים האלה מורגשים בגלל שהבורא האיר יותר באור שלו, ואז אדם מרגיש שיש לו פגמים, יש לו לכלוך, "היינו, שנעשה עתה נצרכים לה'," כתוצאה מזה שרואים את הפגמים, "ויכולים לבוא עתה לידי מגע הדוק עם ה'."
(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
יוצא שאותן הבעיות, ייסורים שהבורא מעורר באדם, הצדיק, מי שרוצה להצדיק את הבורא, הוא אוהב את הצרות, הבעיות, זה נקרא שמנשק את המקל, ומפני שכך הוא פונה לבורא. והוא לא מקבל את המכות האלו כייסורים, אלא כסימן ליחס מיוחד.
כך ילדים מתנהגים. בנים מתנהגים כך בבית הספר בדרך כלל, או איפשהו עם הבנות. אם איזו ילדה מוצאת חן בעיניך, אז אתה תופס אותה קצת בשערות, קצת עושה לה משהו. מאיפה זה מגיע? זה מגיע שכך רוצים למשוך תשומת לב. זאת אומרת, אפילו כביכול על ידי כל מיני הרהורים לא נעימים כביכול, ומזה בא הפלירט. מה זה פלירט, מה זה שמגיעים לחיבור? בכל חיבור יש לך התנגשות, יש לך חיכוך, ואז מתוך זה בעל הסולם מסביר שכשמתחילים עד כדי כך להתחבר ביניהם, החיכוכים האלה הופכים להיות לאש של אהבה, ומגיעים לשמחה, ומגיעים להתפתחות וללידת הפרצוף חדש.
אז לכן אנחנו צריכים כך להבין שהבורא שמעורר אותנו, אנחנו חלקי המלכות הרי, והוא הגבר ואנחנו כנשים, אז הוא מעורר אותנו בצורה כזאת שאנחנו נשים לב אליו ונתייחס אליו, ונהיה מוכנים להשפעה שלו.
שאלה: איך לחבר נכון את המצבים בין גשמיות לרוחניות?
לא צריכים. צריכים לקחת דוגמאות מהגשמיות, מה שאנחנו עושים מדי פעם, ולא יותר. אבל את הקשר בין שני העולמות אנחנו לא יכולים בינתיים לסדר, ולא לעשות, אחרת זה יביא לנו בלבול.
שאלה: האם השמחה מהצער, ממקום העבודה, היא שמחה אישית, והתפילה היא כבר של עשירייה?
גם הצער יכול להיות לא אישי. אבל מה שאני מקבל, אני מקבל בדרך כלל שאני אתעורר מתוכי דרך העשירייה לבורא. זאת אומרת, הצרות שכל אחד מאיתנו מקבל, אמנם שמורגשות כצרות אישיות, אבל אנחנו רוצים להפוך אותן לנכס, שאנחנו מקבלים דרך החברה עליהם את האור העליון, וכך אנחנו מקדמים את כולם.
תלמיד: איך המעבר הזה?
המעבר הזה מפני שאנחנו נמצאים בעשירייה, שזה פרצוף, ולכן אם מתגלה באיזו ספירה, נגיד איזה חיסרון, אז החיסרון צריך להיות מאוד מורגש בכל העשירייה על ידי העבודה שלנו, המאמץ שלנו, ואז אנחנו פונים מתוך החיסרון לבורא, או האדם לבד, או כבר אנחנו יכולים כעשירייה לעבוד על זה ואז אנחנו מקבלים מלמעלה בהתאם לזה הגברת המאור המחזיר למוטב ואור המילוי, אור התיקון.
תלמיד: בדרגת העביות הבאה, האם התהליך חוזר על עצמו, או שכבר יותר מבורר?
התהליך הזה חוזר עד גמר התיקון, רק בכל מיני אופנים יותר גדולים, אבל חוזר עליו.
קריין: יש קטע בעניין הצדיקים, הקטע קצת ארוך, אני אקרא פסקה, פסקה, אם אתה רוצה בין לבין להיכנס להסביר זה יהיה ממש מדהים.
נשתדל.
קריין: אומר בעל הסולם,
"אם האדם נהנה ממציאותו בעולמו של השי"ת, הרי באותו הזמן נמצא מברך לבוראו, שברא אותו להנותו, וכמעט שאינו צריך להוציא בפיו. ולהפך ח"ו, אם האדם מרגיש איזה כאב, בזמן מציאותו בעולמו של השי"ת, הרי באותו הזמן, עושה להפך ח"ו."
זה יפה מאוד וזה ברור לנו. במיוחד כשהאדם מוצא שהוא לא כל כך מרוצה בעולמו של הבורא, אבל מבין שהוא נמצא בכל זאת תחת השגחה עליונה, ובכל זאת, הוא שלא מרוצה מההשגחה, אבל לא נפרד עדיין מהכוח העליון. זאת אומרת הייסורים שהוא מרגיש הם עדיין לא מנתקים אותו מהבורא. אבל להודות על הייסורים האלה, יכול להיות שהוא כבר לא יכול, זה פחות מהדרגה העליונה שהוא הופך את הייסורים, הופך את שונאו לאוהבו, מה שנקרא.
"ואף-על-פי, שאינו מוציא דבר מגונה מפיו, מכל-מקום ההרגשה היא השולטת," העיקר מה שאנחנו מרגישים בלב, לפי הפה כולנו צדיקים. "וזהו השם: "רשע". כי בשעה שמשיג איזה כאב, בהכרח הוא, שמרשיע ח"ו וכו'." אפילו בפנים, לא מוציא שום דבר מהפה, ובכלל מתנהג כמו אדם צדיק, גדול, נמצא בדביקות עם הבורא אולי, וכן הלאה. הכול תלוי בהרגשת הלב. "כי התרעומת מתבטאת בהרגשה עצמה, ואינה צריכה להתגלות ברבים." החוצה, מחוץ לאדם. זאת אומרת מי צדיק ומי רשע, אף אחד לא יודע. "והגם שמוציא מפיו איזה ברכה, הרי זה דומה לחנופה ח"ו" זאת אומרת מרמה את עצמו וגם מרמה את האחרים. "בדומה לבעל-הבית המכה את עבדו, והעבד אומר לו, אני נהנה מאוד מהמכות, אני שש ושמח בכל לבי. על-זה נאמר: "דובר שקרים לא יכון"." כן, כי לא יכולה להיות הרגשה פנימית אחת והתנהגות חיצונה אחרת, אלא בסופו של דבר העיקר שהאדם ישתדל יותר לעבוד על התיקון הפנימי.
"ועל פי הדברים האלו, תבין גם הגדר של השם: "צדיק", שהכוונה היא על אדם השרוי בעולמו של הקב"ה, ועם כל זה הולך ומקבל תמיד הרגשות טובות ונעימות," אמנם הוא מקבל אותן בצורה הפוכה מלכתחילה, אבל הופך את עצמו, מתקן את עצמו, ומשתדל כל הזמן להצדיק את הבורא מבפנים. "והוא שרוי בתענוג בתמידיות. אשר ע"כ נמצא תמיד מברך את השי"ת, שבוראו להמציא לו עולם טוב ומשמח כזה." זה לא מספיק שהבורא עשה לו עולם טוב, הוא כל פעם מחדש עליו כל מיני הזדמנויות רעות, כדי שאדם יתקן אותן ויברך כל פעם עוד יותר ועוד יותר את ה'. "וגם הוא, ודאי אינו צריך להוציא הדברים במוצאות הלשון דוקא, כי ההרגשות בעצמם המה הברכות שהוא הולך ומברך את השי"ת." אנחנו לא יכולים לפי האדם להרגיש אם הוא צדיק או רשע, זה לא שנראה לעין. לכן חכמת הקבלה היא נקראת חכמת הנסתר, שהיא נסתרת מהזולת, ואפילו מהאדם עצמו. "וע"כ נקרא "צדיק". שמצדיק את הבריאה ומרגישה כמות שהיא באמת."
(בעל הסולם, אגרת נ"ה)
אבל את זה הוא בעצמו יודע, אם יודע. לפעמים ישנם מצבים כאלה שהוא צדיק ולא יודע שהוא צדיק, מפני שלא יכול לגלות את התוצאה מהמאמצים שלו.
שאלה: אם לדוגמה אני מתנסה במצב בריאותי, זה אומר שהבורא יוצר איתי קשר, ואני כמובן צריך להחזיק אותו ולהעלות תפילה לתיקון דרך העשירייה?
ישנם מצבים פנימיים רוחניים, אותם אנחנו מביאים לבדיקה ושינויי קשר שלנו בחברה, בעשירייה הכוונה. ישנם מצבים שהם מתגלים אצלנו כמצבי משפחה, עבודה, בריאות וכן הלאה, מצבים גשמיים מהעולם הזה, מהרמה של העולם הזה, אליהם אנחנו צריכים להתייחס בצורה אחרת. זאת אומרת, ניתן לרופא רשות לרפא, להשתדל לתקן בעצמנו כמה שאפשר בצורה גשמית וכך להתקדם. זאת אומרת להבדיל בין העולם הרוחני לעולם הגשמי כמה שאפשר.
אני פעם בשבוע הייתי נכנס לאיזה רופא עם רב"ש, רופא עיניים, רופא אף אוזן גרון, רופא עור, כל מיני, בפרט שהוא היה אדם מבוגר, למעלה מ-80, היום יש הרבה יותר אנשים כאלו, אבל אז היו מעט, ואת כל הטיפולים שהרופא היה אומר הוא היה מבצע. אם אתה חושב שאתה יכול לקבל עצה יותר טובה מרופא יותר מוסמך, יותר גדול? בבקשה, אתה יכול לעשות את זה. אבל בסופו של דבר אתה מקבל מרשם מרופא רגיל, או מפרופסור, או ממישהו מיוחד, ועם המרשם הזה אתה הולך ומטפל. הוא היה בקפדנות עושה את זה.
שאלה: נאמר שהגשמיות של החבר זו הרוחניות שלי, אבל למה עלינו לבקש עבור החבר כדי להוציא אותו מבית האסורים אם זו הדרך שבה הוא מתקרב בעצם לבורא?
אנחנו כבר דיברנו בדיוק על זה, שהמכות או התפילה גם אלו וגם אלו תיקונים, אבל תפילה מתקנת יותר.
שאלה: למה התכוונת שהמלצת לנו, לתלמידים שלך, להפריד את הגשמיות מהרוחניות ככל האפשר? זה לא מובן.
אנחנו בכל זאת צריכים להבין שיש בעיות רוחניות שהן האדם והעשירייה שלו, בורא ותיקון העולם, ויש בעיות גשמיות שגם הן שייכות לזה אבל כבר ברמה אחרת. ואנחנו צריכים בכל זאת לראות במה לטפל יותר במה לטפל פחות. אנחנו עוד לא נמצאים במצב שכל מה שמגיע אלינו, גם גשמיות וגם רוחניות, הכול זה תיקונים. אנחנו לא יכולים עדיין להיות בכל הדברים האלה בגישה אחת. אני רואה לפי השאלות ששואלים. לכן אני אומר להבדיל בין אלו לאלו. מה שאני צריך לעשות בעשירייה, על זה אין ויכוח וזה קודם כל, ומה שמתגלה כמו מה שאנחנו מרגישים בבית, בעבודה, בעולם הכללי, זו הדרגה השנייה.
שאלה: הייתכן שכל הייסורים עוברים רק בגלל שאנחנו לא יכולים להתאחד בעשירייה?
בסופו של דבר כל התיקונים שלנו, של כל אחד ואחד, הם נובעים מתוך פגם שיש בכלי הפרטי של כל אחד, אבל ככל שהוא לא מסודר בעשירייה. כי תבינו, כשהיינו יחד מחוברים באדם הראשון, לא היו לנו שום בעיות, היינו מתוקנים ולא הייתה בינינו שום בעיה. כשנפרדנו על ידי שבירת הכלי, מזה יוצאות לנו כל מיני בעיות. ולכן אנחנו משתדלים להחזיר את עצמנו לחיבור בינינו, בכל מיני חיבורים, כדי להחזיר את עצמנו למצב המתוקן. אנחנו עושים כל מיני חיבורים ועשיריות אחרות עושות, וכך אנחנו מתקרבים לתיקון הכללי, לגמר התיקון.
שאלה: לגבי להפריד בעשירייה בין גשמיות לרוחניות. לאחרונה יש מקרים רבים בחברה של הפרעות אצל חברים, חברים חולים, הילדים שלהם חולים, בעיות במשפחה ועוד הרבה צרות. יוצא שאנחנו באופן קבוע מרכיבים תפילה שכוללת אותם. השאלה היא, האם התפילה היומית של העשירייה צריכה בכלל להתמקד בהם?
ודאי שכן. אנחנו רואים את זה גם בתפילות הכלליות שלנו "על הצדיקים, על אלו ואלו, ועל כל העולם, על כל הכלל, על כולם, ועלינו", אנחנו בסוף, אנחנו מבקשים את התיקונים, פונים לבורא.
תלמיד: על מה אנחנו צריכים להתפלל, שהמכה עצמה תעבור או שהחבר יצליח להגיב נכון, להצדיק?
לא על המכה שתעבור, אלא שנתחבר מעל המכה. אנחנו רוצים לנשק את המכה ולמעלה מהמכה להתחבר, כך שהמכה, העביות הזאת שהתגלתה עכשיו הלא מתוקנת תקבל תיקון, ועליה אנחנו נבנה את מצבנו הרוחני יותר גבוה.
שאלה: ומה לגבי המכה עצמה, נגיד מחלה, התפילה צריכה להיות גם שהחבר יהיה בריא, להתפלל לרפואתו?
נקרא הכול תיקונים.
קריין: קטע מספר 1 במסמך הזה, זה המאמר "הכול תיקונים".
""כל מחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך". קושיית חז"ל, אם אני לא אשים מחלה, בשביל מה צריכים לרופא. ואם לפרש, היות שאני הרופא" אומר הבורא "למה אני אשים עליך מחלה, אם אני מוכרח לרפא את המחלה. ומה אני מרויח אם אני אשים מחלה, בטח זה מטעם העונש. ואין אני צריך לרפא את המחלה, איזה עונש יהיה לי, יהיה זה, רק כאילו שאני עושה עבודה בחינם. לכן אני לא אשים עליך מחלה." אומר הבורא "ומה שאתה חושב שזו מחלה אתה טועה בזה, אלא כל המצבים שאתה מרגיש, אם אתה מייחס אותם אלי" אומר הבורא "הכל הם תיקונים, ועל ידי זה אתה תתקרב אלי בדביקות".
זאת אומרת הכול תלוי ביחס שלנו לכל מכה ומכה.
שאלה: אבל עדיין חוץ מלשייך את המחלה לבורא, האם לא צריך לבקש בריאות פשוט?
זה תלוי ברמה של האדם. בינתיים כן, לבקש בריאות, שלום, איחוד, מה שתרצו. בסופו של דבר פנייה לבורא אם היא נכונה, היא מזמינה התקשרות בינינו וכל הפגמים נכנסים לתוך זה כעביות המתוקנת. ככה בונים פרצוף רוחני.
שאלה: האם ההרגשה של סבל וכאב זה עדיין ביטוי של האגו?
כן, זה נכון.
שאלה: ללכת לרופא זה לא ניסיון להפוך את מה שהבורא עשה? האם לבורא לא מפריע שאני אלך לרופא?
לא, האדם צריך ללכת לרופא מוסמך חשוב וגדול, למה שמקובל ברפואה בדרך כלל, לא לכל מיני מרפאים ברפואה אלטרנטיבית, הוליסטית, אלא למה שמקובל ברפואה הכללית בעולם, רפואה קונבנציונלית. הוא צריך ללכת לרופא כזה ולקבל ממנו תרופה ולקחת את התרופה, זה מה שצריך לעשות.
תלמיד: הנושא של הרופא נתת כדוגמה. כל פעם כשאנחנו מקבלים מכה בגשמיות שלנו, במידה מסוימת עלינו לנסות לפתור אותה. אם יש לך בעיה כלכלית, צריך ללכת לבנק לקחת הלוואה. אם זו בעיה רפואית, צריך ללכת לרופא. אם יש לי בעיה עם בת זוג, אני מנסה לפתור את זה. השאלה היא, כשאני מנסה לפתור את המכה שהבורא נתן לי, האם בכך אני לא מנסה כאילו להפוך את מה שהבורא עשה, או לא לעשות את מה שהוא עשה?
לא. אנחנו צריכים לעשות כל מה שניתן לנו בגשמיות לעשות, ויחד עם זה להתפלל לבורא בכל האמונה שלנו, בביטחון שהכול נמצא בידי הבורא. זה כתוב באגרת ט"ז של בעל הסולם. אנחנו צריכים לעשות גם זה וגם זה, ולעשות את זה על בטוח ששני הדברים האלה חשובים. האדם מקבל את זה כך, מפני שעדיין הוא לא נמצא באמונה שלמה.
שאלה: מה זה תיקון דרך תפילה?
שבנוסף למה שאנחנו חייבים לבצע גם בגשמיות, אנחנו חייבים לסדר את עצמנו נכון לבורא בפנייה. שכל אותם הדברים השליליים שמתגלים, הם מתגלים מפני שאני מקולקל, כי "כל הפוסל במומו פוסל". כשאני אתקן את עצמי מבפנים, אני אראה שסביבי רק השכינה הקדושה, שהיא מתלבשת בכל המציאות, וכולם עובדי ה', וכולם ממש צדיקים גמורים. לכן יחד עם זה שאני משתדל להיות בתיקונים גשמיים, אני גם צריך להתפלל לבורא ולבקש ממנו תיקונים רוחניים.
שאלה: בעל הסולם כתב בקטע שכשאדם אומר משהו זה דבר אחד, אבל העיקר זה מה שיש בליבו. רציתי לברר לאיזו דרגה בעל הסולם כתב את זה. כי הרי עם כל הזמן שאני כבר אישית לומד, אני לא מצליח לגלות. ברור מה אני אומר, אבל בלב כמובן יש משהו אחר. והייתי רוצה לברר, לאיזו דרגה בעל הסולם כתב את זה, בשביל איזה אדם? אנחנו קוראים את זה, ונדמה שזה נכתב לדרגה גבוהה מדי, לאדם שצריך להימצא ברוחניות שבו פיו וליבו יהיו שווים.
זה מגיע בכל דרגה באיזושהי מידה. תשתדל כל פעם להיות במצב, לפחות במקצת, שהפה והלב יהיו שווים.
שאלה: למה כשאנחנו מדברים על סבל, ייסורים, על הרע, כל החברים רואים רק את הפחד שנובע מהאגו שלהם, ולא רואים את הבורא?
זה מחוסר התקשרותכם בעשירייה. ממש כך.
שאלה: אם אנחנו מתחברים באופן יומי עם העשירייה ומעלים תפילה, למה אנחנו ממשיכים לקבל מכות, האם יש צורה להימנע מהמכות?
אם אתם תהיו מחוברים בעשירייה כל פעם יותר ויותר, תחפשו איך להתחבר יחד כל פעם יותר, אם אתם מגלים זה נקרא ש"אני מעורר את השחר, ואין השחר מעוררני", אז אתם לא תגלו אף פעם מכות, אלא תראו שהרצון שלכם הוא הקובע. זה כמו שקטן לוקח את הגדול, ומושך אותו שיבוא עימו לאיזשהו מצב שהקטן שם רוצה שהגדול יעזור לו. הכול תלוי בחיבור ביניכם בעשירייה.
קריין: בעניין מה שביקשת מקודם, על היחס של האדם לרופא ולבורא. מתוך איגרת ט"ז, בעל הסולם כותב.
"בהיות האדם הולך לרופא האומן, והרופא נותן לו תרופה בדוקה המנוסה אלף פעמים, ואחר שזכה לקבל הרפואה הבריא, אז מחוייב להאמין שבלעדי הרופא, היה השי"ת גם-כן מרפא אותו. כי כבר קצוב חייו מכל מראש, ובמקום לשיר ולשבח את הרופא האנושי, הרי הוא מודה ומשבח להשי"ת, ובזה כובש את הרשות תחת גבול הקדושה."
(בעל הסולם. איגרת ט"ז)
אתם יכולים לראות את הדברים האלה בהרבה מקומות, שכך צריך להיות היחס שלנו.
שאלה: היום בהכנה לשיעור, הייתה לנו שאלה של הסדנה, איך לדאוג בעשירייה שעם כל השאלות נפנה ישירות לבורא. מה יש לך להגיד לנו, לעזור לנו בזה?
שאתם תרצו כך לכוון את העשירייה לבורא. אם העשירייה כל הזמן חושבת על מקום החיבור ביניהם, היא צריכה לרכז את עצמה עד כדי כך שהיא תרגיש שם את הבורא, שמתגלה תכונה שנקרא "בוא וראה" במרכז העשירייה.
שאלה: הוא אומר, "וע"כ נקרא צדיק שמצדיק את הבריאה ומרגישה כמות שהיא באמת." מה זה אומר, כמו שהיא באמת?
כמו שהיא באמת מסודרת בצורה אידיאלית. שאין פגם, "אין אכזר בבית המלך", והכול זה אור עליון שממלא את כל הכלים.
תלמיד: אם ככה, אז צדיק יכול לשנות את תפיסת המציאות?
מי שמשנה את תפיסת המציאות שלו נקרא צדיק, כי בזה הוא מצדיק את הבורא.
תלמיד: ניתן להשיג רמת צדיק בעשירייה שלנו?
ודאי.
תלמיד: איך?
תנסה להצדיק את החברים, אז בזה אתה מגיע לדרגת הצדיק.
תלמיד: ואז זה תופס את כל העשירייה, או שרק אותו באופן פרטי?
לא. אתה תהיה צדיק, אם אתה תצדיק את העשירייה.
תלמיד: אז היחס כלפי כל אחד ואחד?
כלפי כולם יחד.
תלמיד: כולם יחד?
ואז אתה תרגיש שזה לא כולם יחד, אלא זה הבורא עצמו.
תלמיד: זאת אומרת כולם כאחד?
כולם כאחד.
שאלה: אם הבורא שולח לי את כל מה שאני מרגיש, אז מה זה אומר להיות בהרגשה שאין עוד מלבדו?
כשאתה מגלה שאין כוח אחר שפועל בכל המציאות, אלא רק הבורא.
קריין: בעל הסולם. קטע מספר 11 במסמך המקורות "במה שהבורא מכה הוא מרפא".
"אי אפשר ליחס הרע להבורא יתברך, שהוא הטוב בתכלית, לכן כל זמן שהאדם מרגיש מצבים רעים, הוא מוכרח לומר שהם באים ממקום אחר - מהסביבה, אבל לאמיתו של דבר, כשהאדם זוכה לראות רק טוב, ושאין כל רע בעולם, והכל נהפך לטוב, אז מראים לו האמת, שהבורא יתברך עשה הכל, מטעם שהוא כל יכול, שהוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים."
(בעל הסולם. "הקדמה לספר פרי חכם - על התורה")
הוא יעיר את האדם דרך כל הקלקולים וכל התיקונים למצב הדבקות. כי אי אפשר לגלות את המצב, אלא רק מהיפוכו, מרע לטוב בלבד. אחרת האדם לא היה מרגיש בכלל את המצב. ולכן הבורא מתוך זה שברא את המצב הטוב, המתוקן, הסופי, היה חייב אחר כך לשבור אותו, להעמיד את כל המדרגות שהאדם ייפול בהן ויעלה.
וכך אנחנו כשלומדים את חכמת הקבלה, כך אנחנו רואים. שבהתחלה זה עולם אין סוף, אחר כך מעולם אין סוף מתחילות המדרגות לרדת, לרדת, עד העולם הזה. ואחר כך בעולם הזה, אנחנו מגלים את עצמנו איך אנחנו נולדים, מתפתחים, קיימים, ולאט לאט מתחילים לעלות באותן המדרגות שהן נעשו בירידת המציאות, ואנחנו על ידי המאמצים שלנו, עולים בהן בעצמנו. ולכן זה נקרא "מדרגות ההשגה". עד שמגיעים בחזרה למצב של דבקות שהייתה קיימת מלכתחילה. זה נקרא, "ואכלתם ישן נושן".
שאלה: איך להגביר את הרצון לדבקות בבורא?
רק על ידי החברה. אנחנו לא יכולים לקפוץ בעצמנו מרצון קטן לרצון גדול. הבורא מעורר אותנו לפעמים כך, אפילו שאנחנו לא נמצאים בחברה, אבל זו התעוררות משלו, שזה לא רק לעורר אותנו. כי כל התיקונים שלנו זה עד כמה אנחנו בונים את העשירייה, בונים את הפרצוף. ולכן אי אפשר לעשות שום פעולה רוחנית, אלא אם כן על ידי חיבור כל פעם יותר, יותר, ויותר.
זו הבעיה העיקרית, כי כאן עובד היצר הרע, האגו שלנו, ורק את זה הוא לא נותן לנו לבצע. ויותר מזה אנחנו לא צריכים.
שאלה: כשמרגישים מכה, בדרך כלל שוכחים שכל התהליך קשור לבורא. האם כל אחד צריך להכין לבד תכנית פעולה, כמו במצב חירום, או שהעשירייה צריכה לבנות תכנית פעולה כזאת?
לא. אנחנו לא כל כך צריכים תוכניות פעולה. אנחנו מקבלים בבוקר בשיעור תכנית לאותו יום, וצריכים משך היום לחזור עליה, אפילו כמה פעמים מכל מיני זוויות, ולראות אותה ולממש אותה, וללמוד ובינינו להשתדל שזה יכנס, לא בכל אחד ואחד מאתנו בלבד, אלא שיכנס בינינו. ואנחנו נרגיש כל יום, כמה וכמה אנחנו קולטים אותו על ידי השיעור, כמה סופגים אותו, וכמה שעל ידי זה אנחנו נכללים יותר יחד. זו העבודה היומיומית שלנו.
קריין: קטע מספר 12 כותב רב"ש.
"האדם צריך לומר, זה שהוא נמצא בשפל המצב, אין זה מטעם, שעתה הוא נעשה יותר גרוע. אלא עתה, היות שהוא רוצה לתקן עצמו, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, אז מלמעלה מגלים לו את מצבו האמיתי, מה שנמצא בתוך גופו. שעד עתה הם היו נעלמים, ולא היו נראין לחוץ. ועתה הבורא גילה אותם.
ועל זה האדם אומר, שזהו חסד, מה שהבורא גילה לו את הרע שבו, בכדי שידע את האמת, ויהיה בידו לבקש מה' תפלה אמיתית. נמצא, שמצד אחד האדם רואה עתה, שהוא מרוחק מה'. ומצד השני, האדם צריך לומר, שה' קרוב אצלו, וה' מטפל עמו, ומראה לו את החסרונות. לכן הוא צריך לומר, שהם חסדים."
(הרב"ש. מאמר 1 "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה" 1991)
את כל הדברים הרעים ודאי שמקבל מהבורא והבורא מגלה שהם חסדים. כי הבורא רוצה לקרב אותו ואי אפשר לקרב את האדם, אלא רק מתוך זה שמגלים בו את השבירה שנעשתה לפניו עוד בחטא עץ הדעת הכללי. והאדם שעכשיו מבצע תיקונים, מקבל את זה בצורה נכונה. והאמת שהבורא עושה את התיקונים, אבל האדם צריך להיות נוכח בזה. הוא צריך לראות את כול הפגמים, והפעולות שהבורא עושה עליו, וככה מרפא אותו. והאדם צריך כל הזמן כמה שאפשר רק לבקש, שהתיקונים האלה יעברו עליו, על העשירייה כחיבורים המתגברים, עד שהוא מגלה כלי יותר ויותר מורכב, מחובר, ובהתאם לזה מגלה את הבורא שנמצא בזה.
שאלה: אם הבנתי נכון, כל הבעיות הגשמיות ניתנות אך ורק בשביל להדק את הקשר שלנו עם הבורא, טוב ומטיב, מעל הדעת. ולא מצביעות על איזשהו חיסרון ספציפי שצריך לתקן בנו. אלא רק שנבקש להצדיק אותו במצב הנוכחי?
זה נכון. אבל כדי לטפל, כדי להצדיק, אתה חייב לעבור את כל התיקונים, אפילו תיקונים גשמיים, ובזה אתה פונה לרופא אם צריך וניתן לרופא [לרפא] ולא חשוב איזה רופא, גם לא מקובל ולא כלום. אבל ניתן לרופא רשות לרפאות. ואנחנו עוד נלמד, מה הקשר בין הנשמה, לגוף הבהמי שלנו, שאיזה רופא שלא שייך לחכמת הקבלה, ולא כלום, יכול לעשות בזה תיקונים והבורא מגלה את התיקונים שלו דרך איזה אדם. וכך אנחנו צריכים לנהוג, אנחנו עוד נראה את כול המערכת, איך שזה מתגלגל על כולנו.
שאלה: אנחנו אומרים שהכול מגיע מהבורא. אם אני מרגיש בפנים שאני לא יכול להצדיק את הבורא, מרגיש כאב, יוצא שגם זה מגיע ממנו, אז איפה פה אני?
ודאי שכל הדברים שיש לנו מלכתחילה, זה הכול בא מהבורא. אבל התגובה שלך על זה, לאט לאט מהתגובה של הבהמה הקטנה שלך, עד התגובה שאתה כבר אדם ורוצה להידמות לבורא, היא עוברת שינויים. וכאן אתה כבר נכנס לתיקונים שלך, ואז אתה נקרא כבר שותף לבורא במעשה התיקון.
קריין: כותב בעל הסולם מתוך אגרת ה'.
"אני שש ושמח באותם הקלקולים הגלוים, ומתגלים. אמנם כמה אני מתאונן ומצטער, על הקלקולים שעדיין לא נתגלו, ועתידים להתגלות, כי קלקול הטמון הוא באפס תקוה, ותשועה גדולה מהשמים - היא ההתגלות שלו, כי זה הכלל, שאין לך נותן מה שאין בו, ואם נתגלה עכשיו, אין שום ספק שהיה גם מעיקרא, אלא שטמון היה, לכן שמח אני בצאתם מחוריהם, כי תשים עיניך בהם ויהיו גל של עצמות."
(בעל הסולם. אגרת ה')
זאת אומרת, צריכים לשמוח מלכתחילה, וזה עניין של עשירייה, קבוצה, עד כמה הקבוצה יותר גדולה, עולמית. שאנחנו נקבל ביטחון בזה שמה שמתגלה זה מהבורא, וזה בטוח לטוב, ורק בנו הבורא נותן בזה הבנה איך אנחנו צריכים להתייחס נכון ולתקן כל מצב ומצב, ודאי שבכוח שלו, אבל בפנייה אליו מצדינו, וכך נתקדם. זאת אומרת, אין לנו כאן כל כך הרבה מה לעשות, אלא רק לבקש בחזרה מהבורא שיתקן את מה שהוא מעורר בנו.
זאת אומרת, אנחנו בסך הכול מקשרים את עצמנו לבורא כל פעם על פני מחלה, על פני כל גילוי הרע, עוד יותר ועוד יותר, גם בינינו מתחברים יותר, ועם הבורא יותר. זאת אומרת, אנחנו בזה מבצעים את המדרגות, מדרגות החיבור בינינו, ומדרגות הדבקות בבורא. זאת העבודה שלנו. אז סך הכול אם אדם מכוון לזה, ויודע שרק זה יש לפניו, אין יותר, הוא כבר נמצא בכיוון הנכון, והולך להיות צדיק גמור. "גמור", זאת אומרת שעל כל ההפרעות שהבורא מעורר הוא מצדיק את הבריאה.
שאלה: מתי בדיוק אנחנו מבינים שאנחנו בעשירייה?
כשאתם בונים עשירייה בפועל, ביניכם. זה לא מגיע אליכם מלמעלה. תראו מה שכתוב במאמר "החירות", שהבורא מביא את האדם לגורל הטוב, שם את ידו של האדם על גורל הטוב ואומר "קח לך", והיתר תלוי באדם. אחרת אנחנו נהיה בלי בחירה חופשית, בלי יכולת להגדיל את כול הקומה שלנו פי תר"ך פעמים. אנחנו נולדים בתוך הבורא, נמצאים בתוך הבורא, כמו בתוך הרחם. והזרע הזה שיגדל בתוך הבורא, ואחר כך יתנתק מהבורא בלידה שלנו, של הנשמה, ואחר כך יגדל מחוץ לבורא, עד שאנחנו מגיעים לגובה שלו, את כל התהליך הזה אנחנו צריכים לעבור, וזה הכול רק על ידי התקשרויות יתר שלנו בקבוצה.
הבורא נותן לנו כל מיני הפרעות, ואנחנו על פני ההפרעות מגלים את עצמנו קשורים יותר זה לזה, וכך אנחנו גדלים. וההפרעות האלה שמתגלות הן בכמות, באיכות, בכל מיני אופנים, וכשאנחנו רוצים להתקשר על פני ההפרעות, אנחנו כמו תינוק שנולד ונמצא כבר מחוץ לרחם האם, גדל וגדל בכל התיקונים שלו. לכן עלינו להיות רק יותר ויותר מחוברים, כל התיקונים הם רק בחיבור.
שאלה: לפי מה שאני מבין, כל הרע שבי זה רק ביחס שלי כלפי החברים?
כן.
תלמיד: מה הקשר בין מכות גשמיות, לבין רע שיש ביני לבין החברים. איזה מין תיקון זה?
מכות גשמיות אתה מרגיש בבהמה שלך. וקלקולים בין החברים, אתה צריך להרגיש בנשמה שלך. אבל אתה עדיין לא מרגיש אותה, לכן אתה לא שם לב אליהם.
תלמיד: אבל התיקון שאני עושה על מכות גשמיות, כשאני מצדיק אותן, האם זה מתקן את הרע שלי לחברים?
כן.
תלמיד: איך אני יכול לאתר את הרע הזה בעצמי בלי לקבל מכות?
בלי לקבל מכות? זה תלוי איך אתה מתייחס לאותם סימני התעוררות שהבורא שולח לך. אם אתה קשור לחברים, קשור לחומר שאתה לומד, אז אתה צריך לקבל את כל הדברים שמגיעים אליך בצורה נכונה. כי הבורא גם עובד בהתאם למה שאנחנו לומדים בשיעורים.
אם תעקוב אחרי כל מיני דברים שאתה מקבל בחיים שלך, תהיה נדהם מאיך שמה שקורה לך בחיים ומה שאתה לומד בשיעורים, יש ביניהם פתאום התקשרות, קונוטציה כזאת כאילו שההשגחה עליונה מעוררת אותך לעשות חזרה על שיעור הבוקר.
תלמיד: אם אני נופל למכות גשמיות זה אומר שאני בפיגור בזה, שאני כביכול לא עומד בקצב?
כן.
שאלה: מה זה אומר אותם קלקולים שעוד לא התגלו?
אלו קלקולים במערכת הנשמה משבירת אדם הראשון, שעדיין לא מתגלים בנו, כי אנחנו לא מסוגלים לעבוד בתיקונים האלה.
שאלה: האם המקובל מרגיש גם את התגובה של הבהמה שלו?
ודאי.
תלמיד: ויכול להיות ששם אין הצדקה של הבורא, זאת אומרת היא סובלת?
היא סובלת. ומעניין שאת הסבל הזה גם צריכים לעבור ולהשתדל לעבור אותו בדבקות. תלוי באיזה מצב האדם נמצא.
תלמיד: אז מה העצה שלך כדי להתנתק מהסבל הזה של הדרגה הבהמית הזאת, האנושית?
כמה שהרופאים יכולים לעשות את זה, שיעשו. וכמה שלא מסוגלים לעשות, להשאיר את זה לבורא, כי כך הבורא רוצה שהוא יתקן זאת על ידי הייסורים, כי הוא עדיין לא מסוגל לתקן בצורה רוחנית. כמו שאנחנו קוראים עכשיו, או על ידי מכות או על ידי תפילה, אז איך שזה יוצא לאדם. אבל גם בעל הסולם בעצמו אמר, שאותם הייסורים שאדם עובר לפני המיתה, לא כדאי לוותר עליהם, אלא יש בזה גם תיקון גדול.
אנחנו עוד נלמד דברים כאלה, אנחנו נלמד הכול, אני לא מסתיר שום דבר, רק צריכים להיות מוכנים לקבל אותם נכון, ולא לסגור את העיניים כמו ילדים קטנים שלא רוצים לראות.
תלמיד: מהי הפעולה הזאת שהוא מסביר לו "כי תשים עיניך בהם ויהיו גל של עצמות", למה הוא מתכוון?
הכול תלוי ביחס האדם לכל הבעיות שמתגלות. כי אם הוא מבין שזה בא מהבורא וכדי לעורר באדם תפילה אמיתית, אז כך זה, הם הופכים ל"גל של עצמות".
תלמיד: ואם ההפרעות לא הופכות לגל של עצמות, כנראה שהיחס עוד לא מסודר נכון?
היחס לא נכון, הוא לא תיקן.
קריין: קטע מספר 14.
"בזמן שבא לאדם בחינת יראה, הוא צריך לידע, ש"אין עוד מלבדו" כתוב. ואפילו מעשי כשפים.
ואם הוא רואה, שהיראה מתגבר עליו, אזי הוא צריך לומר, שאין חס ושלום מקרה, אלא נתן לו השם ית' הזדמנות משמים. והוא צריך לעיון ולמוד, לאיזה מטרה שלחו לו את היראה הזו. מסתמא, הוא בכדי שיוכל להתגבר ולומר "אין עוד מלבדו".
ואפילו אחרי כל אלה, עדיין היראה והפחד לא הלך ממנו, אזי הוא צריך לקבל מזה דוגמא, ולומר: "באותו שיעור היראה צריך להיות בעבדות השם ית'". היינו, שהיראת שמים, שהוא לזכות, צריך להיות בזה האופן של יראה, שיש לו עכשיו. היינו, שהגוף מתפעל מהיראה הזו החיצוניות, כן ממש באותה הצורה של התפעלות הגוף, צריך להיות יראת שמים."
(בעל הסולם. "שמעתי". קל"ח. "ענין יראה ופחד שבא לפעמים להאדם")
שאלה: לגבי ביקור אצל רופאים. בדור הזה יש הרבה אנשים כולל חלק מהתלמידים שמתמודדים עם טראומות ובעיות מהעבר, זה יכול להיות דברים שקרו תוך כדי זה שהם גדלו בבית, או מדברים שונים. כשאנחנו סוחבים איתנו בעיות מהילדות, האם אתה ממליץ לנו כתלמידים לפנות לפסיכיאטרים כדי להתמודד עם הקשיים שעברו עלינו בילדות ואנחנו לא יודעים איך להתמודד איתם או לא יכולים להתמודד איתם?
אני לא יכול להמליץ לכם שום דבר כי אני לא נכנס בצורה פרטית לבעיות של כל אחד, וזה לא התפקיד שלי. אלא האדם צריך לפי הבנתו לשקול למה שייכת הבעיה שלו. ואם צריך ללכת לרופא במסגרת "ניתן לרופא רשות לרפאות", ובכל מקרה, מה שלא יהיה לטפל כמו שחכמת הקבלה ממליצה. אחד לא מכסה את השני בכלל, זה לחוד וזה לחוד. יש את דרגת הבהמה, הגוף שלנו וכל התופעות שבו, ויש את דרגת הנשמה עם כל התופעות שבה. אנחנו צריכים לתקן גם את זה, וגם את זה, כי בינתיים הם תלויים זה בזה, במציאות שלנו שיש לך גוף, ויש לך נשמה.
אז תטפל בגוף על ידי הרופא, ותטפל בנשמה על ידי הבורא. כי בורא בעצמו אומר "ניתן לרופא רשות לרפאות", זאת אומרת הוא העביר לרופא את הסמכות לטפל בגוף שלך. בתוך הסמכות שהוא נתן, יש את הכוח שלו, של הבורא, אבל הוא העביר אותה לרופא. לכן רופא מוסמך, ולא חשוב מי, הוא יכול להיות אפריקאי, אמריקאי, אוסטרלי או דרום אמריקאי, לא חשוב לנו מי. אלא אם זה רופא שאנשים רגילים בדרך כלל סומכים עליו, אתה יכול ללכת אליו ולקבל רפואה. כך מובן לנו מחכמת הקבלה.
ועל רפואות גשמיות שהרפואה יכולה לטפל, לא לגשת להתפלל, לעשות כל מיני דברים, זה עניין שאתה יכול לעשות, אבל לא במקום לטפל אצל רופאים.
שאלה: את קטע מספר 14 בעל הסולם כותב לנו, ללומדי קבלה או לכולם?
ללומדי קבלה. כל הקטעים האלה הם בשבילנו.
קריין: קטע מספר 15, כותב רב"ש.
"מדרך הרפואה מי שמקבל איזו רפואה והוא אינו חולה, אזי אדרבא סם הרפואה מזיק לו. לכן הוא צריך מקודם ללמוד תורה, שעל ידי התורה הוא יראה שהוא חולה. ואז יקבל את התורה, ואז יתרפא מהמחלות שלו.". זאת אומרת, תקופה, או מצבים בהם אנחנו מגלים את עצמנו כניזוקים, כמקולקלים, לא מסודרים, חלשים, טיפשים, עבריינים ממש, אלה מצבים שחייבים לעבור ולהתגלות עלינו.
"נמצא שהתורה מובנת לנו בשני אופנים: א) שהוא חולה, לכן נקראת התורה תושיה, שמתשת כוחו של אדם. וכל הכח והחיות שלו הם רק מבחינת בהמה. ובכדי לתקן את זה יש תורה באופן ה-ב) אחרי שהוא מרגיש את עצמו כחולה כנפגע וכן הלאה. "אז יש תורה באופן ה-ב) שהיא מרפאה אותו מכל המחלות.
ובזה יש לפרש שהקדוש ברוך הוא שולח רפואה קודם למכה, היינו תורה שנקרא "רפואה" היא קודם למכה, שהתורה מביאה לו את הכרת הרע.
ואחר כך, שיש לו המכה, היינו מדת הרע שבו, אז "ממכה עצמה יתקן רטיה", היינו מהתורה שגורמת לו לראות שהוא מוכה במידות, אז התורה מרפאה אותו אחר כך. נמצא לפי זה, אם אין לו הכרת הרע, איך יכול לזכות לטוב.".
(הרב"ש. 338. "רפואה קודם למכה")
אנחנו נלמד את זה מכל מיני פסוקים. למדנו שבמה שהבורא מכה, הוא מרפא. זה בדיוק, כאן הוא חוזר על אותו עיקרון. לאט לאט אנחנו נעכל את הדברים האלה. עכשיו אנחנו רק לומדים איך להתייחס נכון למה שעובר עלינו.
קריין: 16 כותב רב"ש.
"כל המבזה תלמיד חכם אין לו רפואה למכתו" (שבת קי"ט ע"ב), משמע שרק למי שיש לו מכה, אז אין לו לקבל רפואה, אבל מי שאין לו מכה, אין לו מה לפחד.
יש לומר שהכוונה "מכתו", היינו שכל אדם, שעדיין לא עשה תשובה, הוא איש מוכה, ורפואה למכתו פירוש שיחזור בתשובה. והיות שכל אדם נכלל מעמי הארצות ומבחינת תלמיד חכם, הנקרא נקודה שבלב, ואם הוא מבזה את התלמיד חכם שבקרבו, לעולם לא יוכל לבוא לידי תשובה וישאר במצבו השפל, שאין לך מכה גדולה מזו.
אלא רק בזמן שהוא מכבד את התלמיד חכם שבקרבו, היינו שדואג בשבילו להנותו, שכל יום הוא משים לבו במה הוא יכול להנותו, באיזה מזונות התלמיד חכם, היינו בתורה ותפילה, אז יש לו לקוות, שיהיה לו רפואה למכתו, זאת אומרת שיעשה תשובה.
(הרב"ש. 629. "המבזה תלמיד חכם")
שאלה: אתה אמרת היום בשיעור שכשאדם פוגש באיזה בעיות אינדיווידואליות, נגיד בריאות, אז המימוש הנכון בגשמיות זה ללכת לרופא שניתנה לו הרשות לרפא. אבל מה לעשות אם משהו נשבר והוא מחפש מומחה שיתקן את מה שהתקלקל באדמה.
לאנשים יש בעיות רבות בנוגע ליחסים ביניהם, נגיד בין גברים לנשים, בנייה ויחסים במשפחה. אלה בעיות מורכבות. אז ברובד הגשמי, מה הגישה הנכונה לפתרון הבעיות האלה? מיהו המומחה בגשמיות בהקשר הזה? פסיכולוגים, או שהנושא הזה כבר לחלוטין תלוי בחכמת הקבלה?
אנחנו מדברים רק על האנשים שלנו ולא באנשים הרגילים בעולם, כי להם אנחנו לא יכולים להמליץ שום דבר, והם גם לא יקבלו. ומה שאנחנו נתחיל להסביר יהיה להם משהו מאוד לא רגיל. אבל לאנשים שלנו יש לנו שני דברים. קודם כל, במה שאפשר לטפל בצורה החיצונה אנחנו צריכים לטפל בזה בצורה הרגילה כמו בעולם שלנו. וביתר הדברים אנחנו צריכים לטפל בצורה רוחנית. וזה לא שייך לזה. זה שתי דרכים. "ניתן לרופא רשות לרפאות", דבר אחד, ולדבר השני זה ללכת לקבוצה ועל ידי הגברת הקשר בקבוצה להשתדל להביא את האור העליון על כל החברים ככה שהוא יטפל בכל הפגמים שיש בהם, גם הרוחניים גם הגשמיים.
שאלה: האדם כל הזמן מרגיש את הייסורים שלו הרבה יותר מאשר את הייסורים של החברים, גם אם זה ייסורים ממש קטנטנים, כאב באצבע, ואילו אצל החבר זה כאב בשן או יותר מזה. וכשהאדם קושר את הייסורים שלו עם הבורא זה איכשהו יעזור לעורר את הייסורים של החבר?
צריכים לעשות כול מה שאפשר.
קריין: אנחנו קטע מספר 18. רב"ש.
"אמרו חז"ל "הקדוש ברוך הוא גוזר וצדיק מבטלה" (מו"ק ט"ז), שהכוונה שה' גוזר, היינו שלוקח ממנו את התענוג של העבודה, ואין לך גזירה יותר גדולה מזו, שלוקח ממנו את החיות של העבודה.
וצדיק מבטלה, היינו אם האדם אומר שהוא רוצה לעבוד בלי שום תמורה של חיות ותענוג, אז ממילא הגזירה מתבטלת. אלא אדרבא הוא עולה עכשיו למדרגה יותר גבוהה, שהוא עכשיו בבחינת אמונה טהורה, ונקרא בלי פניה עצמית".
(הרב"ש. 289. "הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים")
שאלה: כתוב שהכוונה שה' גוזר, היינו שלוקח ממנו את התענוג של העבודה, ואין לך גזירה יותר גדולה מזו". מה זאת אומרת שאין גזירה יותר גדולה מזו?
כי על ידי זה הבורא לא נותן לאדם להבחין בין מה טוב למה רע, מה קרוב ומה רחוק ממנו, וזאת הגזירה, זאת אומרת הוא לא מכוון אותנו לכיוון, או שעל ידי הגזירות האלה כן מכוון. אז אנחנו צריכים לראות איזו גזירה עובדת ואיזו מתבטלת.
קריין: 19. מתוך "דגל מחנה אפרים".
"רק כשירצה השי"ת לייסר את שונאיך, אזי יעשה כמו שעשה למצרים בעשר מכות, שהיו שלא כדרך הטבע. ויהיה על פי נס ופלא ואות ומופת, כמו שכתוב בתורה כמה פעמים האותות. ויהיה נס בתוך נס כמו שעשה במצרים, שהיה נָגוֹף וְרָפוֹא, נגוף למצרים ורפוא לישראל. וכל מכה שהביא הקב"ה על מצרים היה בתוכו חסד גדול לישראל".
("דגל מחנה אפרים". פרשת עקב)
זאת אומרת ברגע שאדם רוצה להתקרב לבורא הוא צריך להרגיש בזה תמיכה והקלה בדרך.
שאלה: שמענו איזו הכוונה עוד יותר גדולה על עניין שיעור בוקר במהלך היום, שיש קשר בין מה שקורה לנו בחיים למה שאנחנו לומדים בשיעור בוקר, כאילו ההשגחה העליונה מעוררת אותך לעשות חזרה על שיעור בוקר. ובדרך שלנו יש כל מיני אמצעים, חזרה על שיעור בוקר, שיעור בוקר עצמו, מפגשי עשירייה, הפצה ועוד. האם אפשר לעשות סדר, כי אני יודע שזה מטריד לא מעט חברים, מה סדר העדיפות בין האמצעים האלה? לדוגמה אם יש לאדם זמן מוגבל מה עליו לעשות, הפצה או לחזור על שיעור בוקר?
אני לא יכול לקבוע את הדברים האלה, רק חייבים גם את זה וגם את זה. אני לא יודע איך לחלק את זה. גם בכל עשירייה יש לך אנשים שיותר פנויים ופחות פנויים, יש כאלה שנמצאים בעבודה שלהם בהפצה, יש ויש. יש כאן גם [כאלה] שעסוקים בזה ובזה. לא יכול להגיד. אתם צריכים להבין ששיעור בוקר בשבילנו הוא צריך להיכנס לתוך החיים שלנו, לתוך ההרגשה בינינו, לתוך החיבור והתפיסה שלנו, זה בעצם השיעורים האלה שצריכים להיות, הם שיעורים ממשיים, רוחניים, שכך אנחנו צריכים לבנות את עצמנו כל אחד וכולנו יחד בחיבור של עשירייה אחת. על זה אין בכלל וויכוח. מי שלא מרגיש את זה חבל שלא מרגיש בינתיים, נתפלל עבור כולם שגם ירגישו.
שאלה: בקטע 18 כתוב " האדם אומר שהוא רוצה לעבוד בלי שום תמורה של חיות ותענוג, אז ממילא הגזירה מתבטלת". מה החומר דלק שנותן לאדם אפשרות לעבוד כך?
גדלות העשירייה שבתוכה גדלות הבורא, זה חומר הדלק. קנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מהעולם שלו לעולם הרוחני. הכל מתבטא בהשפעת הסביבה על האדם.
תלמיד: אבל זה כבר תמורה, "קנאה, תאווה וכבוד", כלומר בן אדם כן מקבל איזו אנרגיה.
אתה חושב שאנחנו לא משתמשים באנרגיה, לא משתמשים ברצון לקבל? אלא תלוי לאיזו מטרה. אתה עושה מאיתנו מלאכים? מלאכים נמצאים בדרגת בינה, אנחנו לא מתנתקים מהמלכות, אנחנו נבראים. לכן כשאומרים עלייך שאתה מלאך זה לא טוב. דווקא הצדיקים, כמו שכתוב בזוהר, הם מלאים עבירות, לכן מגיעים לדרגת הצדיק.
שאלה: האם כל הייסורים מלכתחילה טבועים ברשימו ובאלו תנאים ניתן להאיץ את תהליך תיקון הנשמה?
בכל זאת אני לא רואה שיש ריכוז כמו שהיה קודם בחברים שלנו, בואו אנחנו נשאיר את כול השאלות האלה הלאה.
בינתיים תעשו סיכום ביניכם מה אתם השגתם היום ואיך אנחנו צריכים להחזיק את הדברים האלה במימוש יומיומי.
(סוף השיעור)