שיעור בוקר 27.05.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטע מספר 15 מתוך רב"ש ב', "הנרות הללו קדש הם".

"העיקר הוא התפלה. היינו, שהאדם צריך להתפלל לה', שיעזור לו ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שהעבודה צריכה להיות בשמחה, כאילו כבר זכה לדעת דקדושה. ובאיזו שמחה היתה אז עבודתו, כמו כן הוא צריך לבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, שיהיה בידו ללכת למעלה מדעתו של הגוף. כלומר, אף על פי שהגוף לא מסכים לעבודה זו בעל מנת להשפיע, רק הוא מבקש מה', שיהא בידו לעבוד בשמחה, כמו שמתאים למי שמשמש מלך גדול. ואין הוא מבקש מה', שיראה גדלות ה', ואז הוא יעבוד בשמחה. אלא הוא רוצה, שה' יתן לו שמחה בעבודה דלמעלה מהדעת, שיהיה חשוב אצל האדם, כאילו כבר יש לו דעת."

(הרב"ש, מאמר 12 "הנרות הללו קדש הם" 1991)

אני לא רואה שיש שאלות, אולי נקרא שוב. זה דבר מאוד חשוב, אנחנו עכשיו יכולים לקיים את מה שהוא כותב.

קריין: שוב קטע מספר 15 מתוך רב"ש ב', "הנרות הללו קדש הם".

"העיקר הוא התפלה. היינו, שהאדם צריך להתפלל לה', שיעזור לו ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שהעבודה צריכה להיות בשמחה, כאילו כבר זכה לדעת דקדושה. ובאיזו שמחה היתה אז עבודתו, כמו כן הוא צריך לבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, שיהיה בידו ללכת למעלה מדעתו של הגוף. כלומר, אף על פי שהגוף לא מסכים לעבודה זו בעל מנת להשפיע, רק הוא מבקש מה', שיהא בידו לעבוד בשמחה, כמו שמתאים למי שמשמש מלך גדול. ואין הוא מבקש מה', שיראה גדלות ה', ואז הוא יעבוד בשמחה. אלא הוא רוצה, שה' יתן לו שמחה בעבודה דלמעלה מהדעת, שיהיה חשוב אצל האדם, כאילו כבר יש לו דעת."

(הרב"ש, מאמר 12 "הנרות הללו קדש הם" 1991)

שאלה: לפי מה שכתוב פה בטקסט, צריך לבקש שמחה בעבודה למעלה מהגוף. חשבתי ששמחה זו תוצאה, זה משהו שאנחנו צריכים לבקש?

אבל אתה יכול לבקש, בטח. כי עכשיו לפי התוצאות שלך אין לך בזה שום שמחה, אתה לא נמצא במידת ההשפעה בכלום, אלא אתה רוצה שיהיה לך, שהבורא ייתן לך את היכולת להשפיע, ושאתה תשפיע ותהיה לך מזה שמחה. אתה רוצה שזה יקרה.

תלמיד: אני בטח רוצה שזה יקרה.

לא, אתה רוצה שזה יקרה למעלה מהרצון שלך, ושתהיה לך מזה שמחה שאתה נמצא למעלה מהרצון שלך.

שאלה: מה זו שמחה למעלה מהדעת?

לפי הרצון שלי אני נמצא כך וכך, אבל אני רוצה להיות למעלה מהרצון שלי.

תלמיד: ובמה אני שמח?

בזה שאני משתוקק לעשות נחת רוח דרך החברים לבורא. כמו שכותבים לנו ב"מתן תורה" או "בערבות", מה שהעבד צריך, האדון צריך לתת לעבד. אנחנו רוצים בצורה כזאת לקיים את הדרישות שכולם רוצים, ודרך כולם להגיע לבורא.

שאלה: שמתי לב שלהיות מעל הרצון שלי, זה בעצם לעורר את החברים לעשות איזה פעולות הכי קטנות, כדי לשמח חבר, לעורר את העשירייה, ואז התמורה היא שמחה והתעוררות. האם זו הכוונה, שבעצם אנחנו צריכים לעשות ממש מאמץ קטן כדי לעורר, ואז אנחנו מקבלים ריבית דריבית?

אין שום בעיה, נכון, בבקשה.

שאלה: רציתי לברר, אולי בכלל אי אפשר לבצע שום פעולה ברוחניות ללא שמחה?

זה נכון. אחרת מה זה, זו כפייה. אין כפייה ברוחניות.

תלמיד: אז אנחנו מבקשים רק שמחה וזהו, למה צריך כוחות? זה אותו הדבר.

שמחה ממעשה ההשפעה היא סימן שאתה באמת משפיע. אתה לא יכול לתת ולבכות, זה לא נקרא שאתה נותן.

שאלה: במהלך השיעור, במהלך פגישה עם החברים בעשירייה, האם אני צריך באופן מלאכותי להראות להם שאני נמצא בשמחה?

אתה חייב להראות לחברים שאתה נמצא בשמחה, ואפילו אם אתה לא נמצא בשמחה, אפילו אם אתה בוכה, כלפי החברים אתה חייב להראות שאתה שמח.

שאלה: כתוב שלאדם יהיה חשוב שכביכול כבר יש לו דעת. האם זו כוונה?

כן.

שאלה: רב"ש כותב כאן, שהאדם לא מבקש מהבורא שיראה את גדלותו, מה זה אומר, אני מסתיר מהבורא, אני לא רוצה את הגילוי שלו, אלא רק את העבודה?

אם הבורא יראה לכל אחד ואחד את הגדלות שלו, אז כולם יהיו עבדים שלו, כולם ירצו להתקרב, כולם ירצו לעשות משהו, ברור שגדלות הבורא תחייב אותם. לכן כדי לא לחייב אותם ולא לעשות מהם בהמות, חיות, אלא לעשות מהם בני אדם, ישנה הסתרה, שאנחנו רוצים לאהוב לא את הגדלות, איזה כוח של הבורא, אלא רוצים לכבד את התכונות שלו, תכונת ההשפעה שלו, ולזה אנחנו צריכים להתקרב, את זה לכבד ולזה להידמות. אז אני לא שפוט, אני לא עבד, אלא אני חבר מהמילה "חיבור", שווה לבורא, שותף.

תלמיד: אפשר להגיד שבזה שאני מכבד את תכונת ההשפעה זה "אור החסדים" וגדלות הבורא זה "אור חכמה"?

נכון.

שאלה: אנחנו אומרים שאין כפיה ברוחניות, אז מה ההבדל בין כפיה לבין יגיעה?

במקום שישנה יגיעה שם האדם צריך לעשות כפיה על עצמו, כופה את עצמו, את האגו שלו. כופים אותו עד שאומר "רוצה אני". איך הוא אומר "רוצה אני"? על ידי זה שכופה את עצמו, מקבל את המאור המחזיר למוטב והופך להיות בעל מנת להשפיע.

שאלה: במצב של הסתרה, איפה שם הקבוצה והעבודה שלי? אני לא רואה כלום, לא מרגיש כלום, אני כמו עיוור.

אני צריך להגיע לדבקות בבורא, כדי להגיע לדבקות בבורא אני צריך להגיע לחיבור עם החברים. החברים נמצאים לפניי, פחות או יותר מובן לי איפה אני נמצא כלפיהם והם כלפיי, איך אנחנו יכולים להתחבר בינינו וכן הלאה, אז אנחנו צריכים כך וכך להגיע לחיבור עם החברים. אני חושב שמובן לנו האמצעי, מובנת לנו המטרה, תעבדו וזהו.

שאלה: האם כמו שכתוב במאמר אפשר להגיע לזה שהאמונה הופכת לדעת, ואפשר לראות את סוף הפעולה שהבורא ברא, את הבריאה כדי להנות לה? האם אפשר כל פעם לחדש את ההסתכלות הזאת שהוא טוב ומיטיב, "סוף מעשה במחשבה תחילה"?

אנחנו יכולים לחשוב כך שבסוף כל מעשה נכון אנחנו משיגים קצת את הבורא כטוב ומיטיב בכלים המתוקנים שלנו, שתיקָנו אותם עכשיו. כן, כך אנחנו צריכים להבין שקורה.

שאלה: כתוב פה שהעבודה צריכה להיות בשמחה, כאילו כבר זכה לדעת דקדושה. כלומר, אני צריך להיות בשמחה כביכול שאני כבר מקובל, עברתי את הכול.

ואם אתה לא בזה, אז אתה צריך לעבוד על זה שתגיע לקביעת מצב כזה, שאתה נמצא בשמחה בעבודה. אם מעבודה רוחנית אתה נמצא בשמחה, אז אתה באמת מתחיל בעבודה רוחנית. אתה לא יכול לבכות ולהגיד "תודה רבה", זה לא קורה.

שאלה: אם כל המערכת היא דטרמיניסטית לגמרי "חוק נתן ולא יעבור", מה זאת אומרת שאין כפיה, מה בדיוק זה אומר שאין כפיה?

בגלל ההסתרה. זה דטרמיניסטי, נכון, הכול זה אחד ועוד אחד, זה ברור. אבל בגלל שישנה הסתרה, אז אין כאן אחד ועוד אחד, לא ברור איפה האחד השני, ומה יוצא כתוצאה מזה.

תלמיד: בגלל זה לא מובן איך יכול להיות שאין הסתרה, שמתבטלת ההסתרה.

ההסתרה מתבטלת במידה ואתה עושה הסתרה על עצמך. אין דבר כזה שהרצון לקבל גלוי כלפי האור אלא יש תמיד צמצום, מסך, אור חוזר וכולי. הדברים האלה לא נעלמים.

שאלה: בחלק הקודם של השיעור דיברנו שהשמחה באה רק אחרי שמשיגים כלים דהשפעה,

ועכשיו דיברנו שצריך שמחה במשך העבודה כדי להשיג את האמונה למעלה מהדעת. האם יש צורות שונות של שמחה?

ודאי שיש צורות שונות של שמחה. כן.

2. (סוף השיעור)