שיעור בוקר 20.04.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 166, פתיחה לחכמת הקבלה,

אותיות כ'-כ"א

קריין: "כתבי בעל הסולם" עמ' 166, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות כ'.

אות כ'

"ומה שה' בחינות הקבלה שבבחי"ד נק' בשם הספירות כח"ב תו"מ, הוא, כי הבחי"ד מטרם הצמצום, דהיינו בעוד שהבחי"ד היתה הכלי קבלה על הע"ס הכלולות באור העליון בסוד הוא אחד ושמו אחד, כי כל העולמות נכללים שם כמ"ש בתע"ס חלק א'. נבחן שם הלבשתה להע"ס ע"פ אותן ה' הבחינות הנ"ל, שכל בחינה מה' הבחינות שבה הלבישה הבחינה שכנגדה בהע"ס שבאור העליון, כי בחינת השורש שבבחינה ד' הלבישה לאור הכתר שבע"ס, ובחי"א שבבחי"ד הלבישה לאור החכמה שבעשר ספי', ובחי"ב שבה הלבישה לאור הבינה, ובחי"ג שבה הלבישה לאור הת"ת, ובחינתה עצמה הלבישה לאור המלכות. ולפיכך גם עתה אחר הצמצום א', אחר שהבחי"ד נפסלה מלהיות עוד כלי קבלה, נק' ג"כ ה' בחינות העביות שבה על שם ה' הספירות כח"ב תו"מ".

שאלה: מה הקשר בין מלכות לעשר ספירות שלה מבחינת קבלת האור?

הכול תלוי במלכות. מלכות היא תמיד המקבלת ותשע הספירות שלפניה הן רק מארגנות לה מה לקבל.

תלמיד: האם האור אף פעם לא מתקבל בתשע ספירות?

אין שם כלי קבלה. כלי קבלה הוא מלכות.

תלמיד: אבל הוא כותב שהן ד' בחינות העביות שבה. מה זה אומר?

כן. הן מכינות את המלכות להיות כלי קבלה ולכן היא מקבלת.

תלמיד: האור עצמו תמיד מתקבל במלכות.

תמיד.

תלמיד: ומה זה מה שהן מכינות אותה להיות כלי קבלה?

כי כל הבחינות האלה משתלשלות עד המלכות ובונות את המלכות בצורה כזאת שהיא המקבלת.

תלמיד: האם אפשר להגיד שהן מארגנות בה כוונה, יחס למשפיע?

כן, הכול.

שאלה: כשאדם קורא את זה ורשום פה כלי קבלה, איך עליו לתאר לעצמו את כלי הקבלה הזה, האם בתוכו, העשירייה שלו, או הכלי העולמי?

רצון לקבל. אנחנו מדברים רק על הרצון, רצון להשפיע זה הבורא, רצון לקבל זה הנברא.

אות כ"א

"וכבר ידעת שחומר המסך בכללו מתבאר בשם קשיות, שפירושו כמו דבר קשה מאד, שאינו מניח למי שהוא לדחוק במשהו תוך גבולו, כן המסך אינו מניח משהו מאור העליון לעבור דרכו אל המלכות, שהיא בחי"ד, שעם זה נבחן, שכל שיעור האור הראוי להתלבש בכלי המלכות, מעכב עליו המסך ומחזירו לאחוריו. גם נתבאר שאותן ה' בחינות העביות שבבחי"ד נכללות ובאות במסך ומתחברות במדת הקשיות שבו.

ולפיכך נבחנים בהמסך ה' מינים של זווגים דהכאה ע"פ ה' שיעורי עביות שבו:

שזווג דהכאה על מסך שלם מכל ה' בחינות העביות, מעלה או"ח המספיק להלביש הע"ס כולן, דהיינו עד קומת כתר.

וזווג דהכאה על מסך החסר מעביות דבחי"ד, שאין בו רק עביות דבחי"ג, הנה האו"ח שהוא מעלה, מספיק להלביש הע"ס רק עד קומת חכמה, וחסר מכתר.

ואם אין בו אלא עביות דבחי"ב, הנה או"ח שלו קטן יותר ואינו מספיק להלביש הע"ס רק עד קומת בינה, וחסר מכתר חכמה.

ואם אין בו אלא עביות דבחי"א, הנה האו"ח שלו מוקטן יותר, ומספיק להלביש רק עד לקומת ת"ת, וחסר מכח"ב.

ואם הוא חסר גם מעביות דבחי"א, ולא נשאר בו אלא עביות דבחינת שורש, הנה ההכאה שלו קלושה מאוד, ומספיק להלביש רק לקומת מלכות בלבדה, וחסר מט"ס הראשונות, שהם כח"ב ות"ת".

שאלה: המסך הוא קשה, קשיח, דוחה, ולעומת זאת אנחנו יודעים שהוא גם נותן לאור לפעמים לעבור, איך עובד המנגנון הזה?

קודם כל יש צמצום - הרצון לקבל שבכלי לא עובד בצורה הרגילה שלו, שרוצה לקבל וכך מקבל. אלא הוא עוצר את האור העליון שמגיע אליו ולא נותן לו להיכנס לתוכו, לתוך בחינה ד'. אחרי הדחייה הוא רואה עד כמה הוא מסוגל להשתוות עם האור העליון בעל מנת להשפיע, זה נקרא שהוא דוחה את האור העליון לאחוריו, ובזה הוא מעלה אור חוזר ומתלבש על האור הישר. ואז שני האורות האלה, תענוג מלקבל מהעליון ותענוג בזה להשפיע לעליון, הם נכנסים פנימה לתוך הרצון לקבל של בחינה ד', שהיא בסופו של דבר נהנית מפעולת העליון ומפעולתה עצמה. זה מה שממלא את בחינה ד'.

תלמיד: אני שואל על החומר של המסך. מה זה היחס הזה שהוא מצד אחד קשיח, ומצד אחר מאפשר לדברים לעבור דרכו? מה זה החומר הזה?

החומר הזה הוא דחייה. המסך לא רוצה לקבל בצורה ישירה את האור העליון, אבל כשהכלי עושה חשבון על מנת להשפיע, אז זה נותן למסך אפשרות לעבוד בצורה חדשה - לקבל בעל מנת להשפיע. ואז הוא לא נעשה כגבול שממש מפריע לאור העליון בדרכו, אלא יש כאן חשבון. אני יכול לדחות אותו אם זה שייך לתכונה שלי, אבל אם זה לא שייך לתכונה שלי ואני יכול להשפיע, אז אני מוכן לקבל אותו וזה יהיה קבלה בעל מנת להשפיע. כלומר אם זה לא לטובתי אלא לטובת הנותן, אז אני מוכן את זה לבצע.

תלמיד: האם שינוי כוונה הוא כמו שינוי פוטנציאלים שפותח את הגבול?

זה שינוי לגמרי בתוכן העבודה.

תלמיד: האם זה משנה את החומר, הוא נהיה עביר, שאפשר לעבור דרכו?

לא. חומר המסך נשאר חומר המסך. אבל יחד עם בחינה ד' החומר הזה הופך להיות כבר כלי קבלה.

תלמיד: האם המסך בעצמו הופך לכלי קבלה?

לא, אלא בחינה ד'. המסך נותן רק את התנאי, שבצורה כזאת הכלי הופך להיות לכלי קבלה בתכונה חדשה, בתכונה לקבל על מנת להשפיע.

שאלה: כתוב "וכבר ידעת שחומר המסך בכללו מתבאר בשם קשיות, שפירושו כמו דבר קשה מאד, שאינו מניח למי שהוא לדחוק במשהו תוך גבולו". זה כמו שאתה בא לחבר לתת לו כוס מים, נדיבות של מנצחים, והוא ישר מתהפך עליך ואומר "מה פתאום? זוז מפה, אני לא רוצה את זה". הבלימה הזאת, האם הוא דוחק אותך או בולם את עצמו?

הוא עושה גם את זה וגם את זה, אבל בעיקר זה כלפי הנותן. הוא רוצה להראות לנותן שהוא לא רוצה לקבל לעצמו. ואז כשהנותן בא אליו בכוונה אחרת, שעל ידי זה שהוא מקבל מהנותן הוא נותן לנותן, אז כך הם משתווים ביניהם, שניהם נותנים זה לזה, שניהם מקבלים זה מזה, ואז יש ביניהם השתוות הצורה השלימה.

תלמיד: האם אין כעס מהנברא?

אתה רוצה תמיד לראות שזה נגד הרצון?

תלמיד: לא, אני מנסה להלביש את זה בצורה קצת יותר מעשית.

יותר מעשית. אם אני מגיע לאורח ונותן לו, ואומר לו שעשיתי את זה בכוונה בשבילו ומבקש שיעשה לי טובה, ואני משתדל לשכנע אותו בזה, ואיזה צער הוא יגרום לי אם הוא לא ייקח ממני את הכיבוד, אז הוא מרגיש שהוא לא מקבל אלא משפיע לי בחזרה את התענוג. אני כאורח מרגיש שאני חייב לקבל מבעל הבית לפחות משהו, כדי שהוא לא ירגיש שאני מזלזל בו.

תלמיד: האם אתה מרגיש לחץ על אף שאתה בולם?

אני מרגיש לחץ ממנו בזה שהוא מאוד רוצה שאני אקבל. ואז אני לוחץ על עצמי לקבל, אבל לקבל כדי להשפיע לו בחזרה. יוצא שהקבלה שלי היא על מנת להשפיע.

תלמיד: האם יש לו חשבון כזה שאתה תקבל רק בשבילו?

אצלו החשבון שאני אקבל לעצמי, ואצלי החשבון לקבל בשבילו.

תלמיד: אבל דחייה היא משהו אלים.

למה אלים? לא.

תלמיד: הוא כותב, שבכללו זה נקרא קשיות, קשה מאד, מאוד דוחק.

אבל אני עושה טובה לבעל הבית.

תלמיד: הבורא רוצה שאתה תקבל והוא לוחץ עליך וגורם לך להרגיש לא נעים.

בפעולה הראשונה שלי אני דוחה ולא רוצה לקבל. ואז הוא מבקש ממני ודוחף לי את זה כדי שאני אקבל, ובסופו של דבר אני מקבל ומראה לו עד כמה זה טעים, נעים וטוב, עד כמה אני מעריך את מה שהוא עשה בשבילי.

תלמיד: אולי אני לא מסביר את זה טוב. הוא בא ולוחץ שאני שאקבל משהו, ואני בולם, דוחף אותו.

למה אתה מיד הולך באגרוף?

תלמיד: הכוונה שאני בולם, עוצר אותו, לא לוקח ממנו.

בכוח לא נעשה כאן כלום. אתה חייב לחייב אותו לרצות לקבל ממך וליהנות ממה שאתה הכנת לו, אחרת זה לא יהיה תענוג. אנחנו מדברים בחכמת הקבלה על קבלת התענוג של הנברא מהבורא.

תלמיד: אני מגביל אותו, מרחיק אותו, ואז הוא עוד הפעם לוחץ עליי.

אתה מדבר על הפגישות שלך בחצר?

תלמיד: לא. אולי אני לא מסביר את עצמי נכון.

זה בסדר.

שאלה: ההרגשה שמדוברת פה זה אולי מה שהאר"י קורא לו, החמור שבחמורות. שהצמצום הזה הוא דבר מאוד חמור שהנברא עושה כלפי הבורא. בהרגשה הזו שהוא עושה פעולה מאוד חמורה כלפי הבורא, איך הוא מחזיק מעמד בזה? מה זו התחושה הזאת? ואיך הוא עומד בהפצרה הזאת בצורה שהוא לא מעליב את בעל הבית?

אם הוא היה מוחק את ההתגברות שלו, את ההתנגדות שלו, אז הוא לא היה בכלל נכלל בבריאה. כי מיהו? לא היה מקום, לא היה תפקיד, לא היה כלום בשבילו. זה שהוא אומר "אני לא רוצה לקבל", זו פעם ראשונה עכשיו שהוא מראה לכולם שהוא נברא ושהוא ההיפך מהבורא, ועומד כנגד הבורא ומוכן לקבוע לעצמו מקום.

תלמיד: ההצדקה הזאת שעכשיו אמרת, שהנברא כך מתאר, שאלמלא אני עושה את הפעולה הזאת, לא מקבל עכשיו, אז אני בכלל לא נכלל ולא יכול להיות מולך, האם הבורא מקבל את זה ונותן לו אפשרות?

ודאי, הבורא שמח, כי הנברא סוף סוף קובע בזה שהוא קיים.

תלמיד: כלומר מתחיל פה דו שיח.

כן, יש עם מי לדבר.

תלמיד: כי אתה בהתחלה מרגיש פושע בזה שאתה לא מקבל.

כן. אם אני סתם לא מקבל, אז אני פושע.

תלמיד: אבל אז הבורא מנהל עם האדם דו שיח על העניין הזה.

כן. הוא מבקש, הוא מתחנן בפני האדם, האורח, "תקבל, תראה מה הכנתי בשבילך במתנה, את כל העולם בניתי, בראתי בשבילך ".

שאלה: החבר אמר שיש פה עניין של כוחניות, של אלימות, שמפעילים כוח. גם בעל הסולם אומר את זה, לכן זה נקרא זיווג דהכאה. זה לא משהו שהולך רך, בקלות, יש הרבה התנגדויות עד שזה מסתדר.

כן. עד גמר התיקון יש לך תמיד הכאות, תמיד. כי זה רצון לקבל שאף פעם לא עובד לפי התכונה הטבעית שלו.

שאלה: לגבי הכאה, דחייה, צמצום. מאיפה יש לו כוח לעשות את כל זה?

האורח נמצא בקשר עם בעל הבית, הוא נמצא מול בעל הבית, אז הוא מקבל מבעל הבית את כל הכוחות, רק שיקבל. חסר לך תאבון, תקבל. חסרה לך כוונה, כל מה שאתה רוצה, תקבל. אין שום הגבלה, אתה נמצא מול בעל הבית, מול הבורא שמוכן לעשות לך הכול, רק שתתמלא.

תלמיד: האם הבורא נותן לנברא את הכוח לדחות אותו, לצמצם אותו?

וודאי, כי מי נמצא עוד חוץ מנברא ובורא?

שאלה: האם יש הבדל בין כוח ותענוג שאנחנו מקבלים מהבורא?

ודאי שכן.

תלמיד: במה?

כוח זה כוח נתינה או כוח קבלה, ותענוג זה מה שמתגלה כתוצאות מזה ברצון לקבל.

שאלה: האם הקשיות היא של המסך והעביות היא של הכלי?

כן.

תלמיד: לפעמים הוא כותב עביות במסך.

הוא מצרף את זה יחד.

תלמיד: החבילה הזאת היא יחד.

כן.

שאלה: הוא מתאר את קשיות המסך שהיא זו שדוחקת ולא נותנת לאור העליון לעבור דרכו אל המלכות. גם הצמצום לא נותן לאור להיכנס וגם המסך לא נותן לאור להיכנס. מה ההבדל בין שתי הפעולות האלה?

הצמצום הוא מתוך הכלי, מתוך בחינה ד', והמסך כביכול עומד לפני בחינה ד'.

שאלה: מה מאפשר למסך לעשות חשבון כמה תענוג הוא יכול לקבל?

הוא נמצא בקשר עם האור, האור כביכול עובר דרכו, והוא יכול לעשות חשבון עם האור, עד כמה יש באור תענוג, והוא יכול לעשות חשבון עם הרצון לקבל, עד כמה יש בו רצון לאותו האור, ועד כמה יש לו יכולת להתנגד לאותו התענוג שהאור מביא. מכל החשבונות האלה הוא בונה את עצמו.

תלמיד: איך הוא עושה את החשבון הזה? איך הוא יודע לעשות חשבון נכון ולקחת תענוג שהוא יודע שרק עם התענוג הזה הוא ישפיע נחת רוח לבעל הבית ולא עכשיו ייפול לכל התענוגים?

בעל הבית מאוד רוצה שהוא יקבל.

תלמיד: את הכול.

את הכול, ולא ישלם כלום. והוא מסתכל על מה שיש לפניו ועושה חשבון עם הבטן שלו כמה הוא יכול לקבל, איזה חלק הוא יכול לקבל מכל התענוגים שמביאים לו. כולם הם תענוגים, זה לא שיש שם משהו שאני לא כל כך אוהב, אלא מהתחלה ועד הסוף כל הצלחות מלאות במשהו שאני מאוד אוהב. אבל אני בכל זאת עושה חשבון לעצמי מה לקבל מכל צלחת וצלחת, מכל התפריט הזה, כדי במקסימום ליהנות בצורה כזאת שבזה אני מהנה את בעל הבית.

תלמיד: איך אתה עושה את החשבון הזה?

אני עושה חשבון לפי הרצון של בעל הבית, אני מרגיש בתוך כל מנה ומנה שנמצאת לפניי עד כמה בעל הבית רוצה שאני אקבל את זה. יש מנות באור היחידה, וחיה ונשמה ורוח ונפש ואני עושה חשבון מה הוא רוצה ממני, וגם ברור לי שאני חייב לקבל מתוך המנות האלה איזה שילוב של הדברים. אני לא יכול לקחת רק מאחת ומהאחרת לא, אני חייב לקחת מכל חמש המנות, כי יש לי, בי, רצונות לכל חמש צורות ההנאה האלו, ואז אני לוקח אותן ועושה חשבון כמה אני מסוגל, נגיד אני מסוגל לקבל 20% מכל חמש המנות.

תלמיד: האם בחשבון הזה יש גם את האלמנט של החברים, עד כמה אפשר להעביר להם? הרי הוא לא מקבל לעצמו את כל התענוגים האלה.

אני מתחבר לחברים ואני מחליט איתם כמה אנחנו נקבל ממה שמביא לנו בעל הבית. לא לי, אלא לנו.

תלמיד: זאת אומרת, בחשבון הזה חייב להיות החיבור והחשבון הוא משותף, הוא לא של האדם עצמו?

כן.

שאלה: הוא כבר מתוך המקום המשותף?

כן. כמו שאתם יושבים בעשירייה בסעודה.

שאלה: מה הסיבה שבגללה מתגלה באדם היכולת לצמצם את עצמו?

בושה. שינוי מהנותן.

תלמיד: בושה ממה?

מזה שהוא מקבל, אם הוא יקבל. הבושה עוצרת אותו מלקבל. מתחילה ועד סוף הבריאה הבושה מחזיקה אותו כל פעם בכל המדרגות וכך הוא מתקדם להמשפיע.

תלמיד: כל פעם היכולת הזאת שנקראת צמצום מתעוררת בו מחדש כי הוא מתבייש?

כן.

שאלה: יש מולי עכשיו את כל התענוגים שהבורא רוצה לתת ואני צריך עכשיו לדחות אותם. איך אני דוחה אותם מבלי להעליב את בעל הבית?

אתה בזה לא דוחה את בעל הבית, אתה רק עושה חשבון כמה אתה יכול לקבל לטובת היחס לבעל הבית, לטובת להשפיע לו. שבאמת אתה תרגיש, "כל עצמותיי תאמרנה", שאתה עושה את זה בשבילו, בחיבור עימו, בדבקות בו. ולכן אתה דוחה, עושה חשבון ולוקח מכל חמש הצלחות ככל שאתה מסוגל בעל מנת להשפיע לבעל הבית, ויש לך מדידה מדויקת.

תלמיד: הוא רוצה לתת לי את כל הטוב הזה שנמצא על השולחן?

הוא רוצה למלא אותך בכל טוב, אבל זה על מנת לקבל, כך הוא בנה אותך והביא את המילוי. אבל בעל מנת להשפיע אתה מסוגל רק מידה מסוימת, קו דק מאוד.

תלמיד: אז ממה יש לבעל הבית תענוג, מזה שאני לוקח ומקבל את כל מה שהוא רוצה לתת לי או מזה שאני לוקח את המידה המדודה ואני מתייחס אליו?

התענוג שאתה מעורר בבעל הבית הוא מזה שאתה מתעלה מעל דרגת מקבל, שאתה נעשה כמוהו.

תלמיד: אם אני נעשה כמוהו אני רוצה להחזיר לו, אני לא רוצה לקבל ממנו?

אתה עושה את זה בכוונה שלך. אלא מה עוד אתה יכול לעשות, תביא לו בחזרה מה שהוא נותן לך?

תלמיד: זו בדיוק השאלה?

זו לא שאלה. אם אתה מקבל מה שהוא נותן לך, ונותן לו בחזרה ברכה על מה שהוא נותן לך, אז אתם נמצאים בהשתוות הצורה.

שאלה: איך לדעת מהי דרגת הקשיות שיש במסך?

את זה אנחנו לומדים מהמעשה. כשאני מקבל את המדרגה החדשה, אז אני בודק את כל הפרטים שבה, כמה עביות, כמה זכות, כמה מסך יש לי.

שאלה: באות כ' כתוב "שהבחי"ד היתה הכלי קבלה על הע"ס הכלולות באור העליון בסוד הוא אחד ושמו אחד". מה הפירוש "הוא אחד ושמו אחד"?

שרק הבורא מפעיל את הכול.

שאלה: מה מעורר את הבושה, איך מתקרבים להרגשת הבושה מלקבל?

מתקרבים לבושה, בודקים את הבושה בזה שאני מתעלה בצמצום מעל המסך ונפגש עם האור העליון ובודק ומודד אותו, עד כמה אני יכול לקבל אותו בעל מנת להשפיע.

שאלה: האני שעושה את הבדיקה זה הרצון המשותף שלנו בעשירייה או האני שמרגיש את הרצון הזה?

בדיוק, זה הרצון המשותף של העשירייה. ובכלל כל מה שאנחנו מדברים זה לא על האדם עצמו אלא על האדם שמחובר עם החברים ואיתם יחד מתייחס לבורא.

תלמיד: מה זה אומר שאדם שמחובר עם החברים מקבל ומתייחס לבורא ברצון המשותף הזה?

הוא מקבל בכלי המשותף שהבורא ברא כאילו שלא נשבר. הוא לוקח מהכלי השבור איזשהו חלק קטן שיכול להיות ככלי שכולל בתוכו את כל החלקים ועובד עם זה. ועוד קצת ועוד קצת, עד שמחבר את כל הרצונות לקבל השבורים לעל מנת להשפיע. זה מה שהוא עושה.

שאלה: לתת לרצון לקבל להחליט זה קצת כמו לתת לחתול לשמור על השמנת, איך הוא יכול להחליט בצורה אובייקטיבית?

אתה צודק, הרצון לקבל חייב להיות תחת צמצום. שאני אף פעם לא מקבל לעצמי, שאני נמצא מעליי, ורק בחיבור עם חבריי. ואז, בצורה כזאת אני יכול לגשת לחשבון הנכון, ולבקש מהבורא שייתן לי כוח. ואז אני מקבל ממנו כוח, עושה פעולה, ואני לא מפספס, לא מפסיד, ולא טועה. זאת אומרת שכאן כבר חייבת להיות הרגשת המצב, איפה אתה נמצא. אתה, בורא, ומה שמקשר ביניכם.

תלמיד: אז העשירייה מאפשרת לרצון לקבל ממש לשנות את השיקול של כל המערכת שמפעילה אותו?

כן, כך העשירייה עושה, על ידי המאור המחזיר למוטב.

שאלה: אז בעשירייה יש אור וכלי?

כן. העשירייה דורשת מהבורא לקבל את המאור המחזיר למוטב, לקבל כוח, כדי שמתוכו הם יוכלו לעשות חשבון בהשפעה, ופעולת השפעה.

תלמיד: העשירייה זה הכלי?

אז העשירייה הופכת להיות כלי.

תלמיד: ואיפה אני? איפה האינדיבידואל בתוך המשוואה הזאת?

אין אני, אתה נמצא בתוך העשירייה. בשביל מה לך להיות אינדיבידואל? מה אתה מרוויח מזה שאתה לבד?

תלמיד: חייב להישאר איזה חלק שלי.

ודאי שכן, בתוך העשירייה יש לך חלק. ויותר מזה, מכך שאתה התחלת את הפעולה, ואתה מפעיל אותה, אתה נמצא כראשון, כמפעיל של העשירייה, אתה מנהל אותה.

שאלה: האם זה יהיה תרגיל טוב בשבילנו, אם במשך היום, לא משנה מה אנחנו עושים, ואיפה אנו נמצאים, לנסות כאילו לחיות כל הזמן בתוך העשירייה, את העשירייה, להעביר את העצמיות שלנו לתוך העשירייה?

תעשו מה שאתם רוצים, וכמה שיותר. אפילו תתבלבלו בין הראש לרגליים, וההיפך, זה יהיה רק לטובה.

שאלה: מה זה אומר שהכלי של עשירייה מרגיש את הלחץ של האור, והתיקון הוא חיבור? איך אנחנו מרגישים שהאור לוחץ עלינו, ומצמצמים את עצמנו בזה שאנחנו כביכול לא רוצים להתחבר, או מחשבים את מידת החיבור, עד כמה אנחנו יכולים להתחבר? מה זה אומר שלחץ האור מורגש בכלי של העשירייה?

כשהכלי יהיה מסודר, הוא ירגיש עד כמה האור או הבורא לוחץ עליו לעשות פעולה כזו או אחרת.

שאלה: אם אנחנו לא בהכרח מרגישים שאנחנו יושבים מול שולחן מלא תענוגים, כי לא תמיד זה מורגש בחיים. איך להגיע להרגשה כזאת?

תנסו לתאר את זה, כי באמת זה כך. תנסו לתאר את זה.

שאלה: היום אני עוזב, וחוזר לטורקיה. הפעם הייתי כאן 20 יום, וקיבלתי המון כוח, ודוגמה מהחברים. איך אני יכול להשתמש במה שקיבלתי כאן עבור הכלי הטורקי, איך לתת להם, איך לחזק אותם, כדי לקדם אותם?

אתה בטח מכיר יותר טוב מה כדאי לעשות כלפי חברינו בטורקיה. אז תנסה כמו שאתה מבין אותנו, ונמצא איתנו בקשר, לבנות גשר כזה בינינו לקבוצה הטורקית. אנחנו מאוד רוצים להיות איתם בקשר, להשתדל להיות איתם בפגישות שמחות, והכול תלוי בנו. אז נהיה בקשר, תתקשר, תכתוב, ותשתתפו בכל מה שאנחנו לומדים ועושים.

אני רואה שיש קצת ירידה בקבוצת טורקיה, פעם היו שש ואפילו שבע עשיריות, היום יש שתיים או שלוש. אז נשפר את המצב, נעבוד יחד.

חוץ מזה אתה כבר יודע, ואמרתי לך שאתה מוזמן אלינו מתי שאתה רוצה, אנחנו אוהבים אותך, ודרכך אנחנו רוצים למסור לכל החברים שלנו מטורקיה חיבוק חם, הצלחה, ואת העזרה שלנו בכל דרכינו המשותפות, יחד.

תלמיד: תודה, תודה.

תודה לך.

(סוף השיעור)