מוצאי חג סוכות תש"ף

שיעור ערב 14.10.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

רב"ש - א', עמ' 262, מאמר "תפלת רבים"

קריין: אנחנו קוראים בספר כתבי רב"ש כרך א', עמ' 262, מאמר "תפלת רבים".

תפלת רבים

"בזה"ק (בשלח דף ג' ובהסולם אות י"א) וזה לשונו, "ותאמר, בתוך עמי אנכי יושבת. שואל, מה אומר. ומשיב, אלא בשעה שהדין תולה על העולם, לא יפרד אדם מן הכלל, בלבדו, כי בשעה שהדין תולה על העולם, אלו שנודעו ונרשמו בלבדם, אף על פי שצדיקים הם, הם נתפסים מתחילה. ועל כן אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד. ומשום זה אמרה "בתוך עמי אנכי יושבת" ואיני רוצה להיפרד מהם".

"כי דין ששורה על העולם", פירושו, הרצון דקבלה, שהוא אהבה עצמית, שהנבראים נולדו בטבע זה, כידוע מכוח רצונו להטיב לנבראיו. ומשום זה שהיה רצון להשתוות הצורה, בכדי שלא תהיה נהמא דכסופא, נעשה דין, שאסור להשתמש עם הכלי קבלה, רק בזמן שהוא יודע, שיהיה ביכולתו לכוון על הקבלה בעל מנת להשפיע, אז מותר לו להשתמש עם כלי קבלה.

ולפי זה יהיה הפירוש, "בזמן שהדין שורה בעולם", שכל העולם נמצאים שקועים באהבה עצמית, אזי חושך שורה בעולם, כי אין מקום שהאור ימשך למטה להנבראים, מסיבת שינוי הצורה שיש בין האור להנבראים המקבלים האור, כי על שינוי הצורה הזו נעשה הדין, שאין השפע עליון מושפע לנבראים.

ולכן בזמן שהאדם נתעורר, ורוצה שה' יקרב אותו, היינו שיתן לו כלים דהשפעה, שזה נקרא "קירוב". ומבקש שה' יעזור לו. אבל ידוע, כי העזרה שבאה מה' נקראת שפע עליון, המכונה בשם "נשמה", כמו שאומר הזה"ק, שאומר שענין הסיוע שמקבלים מלמעלה, הוא ב"נשמתא קדישא".

ומשום זה, כשאדם בא לבקש מה', שיקרבהו אליו יתברך, והוא נראה לבדו, היינו שהוא מבין, שהקב"ה צריך לקרבו באופן פרטי. ומדוע הוא חושב, שכל הכלל יכול להישאר במצב הנוכחי, ורק עמו הקב"ה צריך להתנהג אחרת. זהו מטעם שהוא מבין, שיש לו מעלות טובות שאינן נמצאות באחרים. ואף על פי שהם אלו אנשים פרטיים, שאינם שייכים להכלל, משום שהם מבינים, שמגיע להם התקרבות לה' יותר מאחרים, וחושבים עצמם לצדיקים, הם נתפסים מתחילה. היינו הדין, שהוא בחינת קבלה עצמית, שורה עליהם יותר משאר הכלל, והם נעשים אז יותר גרועים במידות אהבה עצמית.

וזהו מטעם שהוא חושב, שמגיע לו יותר משאר אנשים. היינו, לשאר אנשים מספיק שיהיה להם מה שיש להם, אבל כשהוא מסתכל על עצמו, מגיע לו יותר משאר אנשים. המחשבה זו היא בחינת קבלה ממש, היינו אהבה עצמית במאה אחוז. נמצא, שבחינת אהבה עצמית מתחילה להתפתח אצלו יותר מאחרים.

ולפי זה יוצא, שהוא עובד כל הזמן באהבה עצמית. מה שאין כן הוא, נראה בעיניו שהוא צדיק, היות שהוא רוצה לעבוד בבחינת משפיע, שהוא אומר לעצמו, שזה מה שהוא מבקש מה' שיקרב אותו, הוא בחינת צדקות, כי מה הוא מבקש, שה' יתן לו כח לקיים תורה ומצות בעמ"נ להשפיע, ואיזה חסרון יכול להיות בזה שהוא רוצה לשמש את המלך.

ובזה יכולים לפרש דברי הזה"ק, שהוא נותן עצה לאלו אנשים שיש להם דרישה פנימית, שלא יכולים להשלים עם המצב שבו הם נמצאים. היות שאין הם רואים שום התקדמות בעבודת ה', והם מאמינים בזה שכתוב (דברים ל', כ') "לאהבה את ה' אלקיך, לשמוע בקולו, ולדבקה בו, כי הוא חייך ואורך ימיך". והם רואים, שחסר להם אהבה ודביקות, ולא מרגישים את החיים שבתורה, והם לא יודעים לשים איזו עצות בנפשם, להגיע לידי הרגשה באברים, במה שאומר לנו הכתוב.

העצה היא, לבקש עבור הכלל כולו, היינו שכל מה שהוא מרגיש שחסר לו, ומבקש מילוי, אז אין לו לומר, שהוא יוצא מהכלל. זאת אומרת, שמגיע לו יותר דברים ממה שיש להכלל כולו. אלא "בתוך עמי אנכי יושבת". היינו, אני מבקש עבור הכלל כולו, משום שאני רוצה להגיע לידי מצב, שאני לא אדאג שום דבר בשבילי, אלא בשביל שיהיה נחת רוח להבורא. אם כן מה חשוב לי, אם הקב"ה יש לו הנאה ממני, או שאותה הנאה היא יכולים לקבל מאחרים.

זאת אומרת, הוא מבקש מה', שיתן לנו הבנה כזו, שהיא נקראת "כולו לשם שמים", שפירושו, שיהא בטוח בעצמו, שלא מרמה את עצמו, בזה שהוא רוצה להשפיע לה'. שיכול להיות באמת הוא חושב הכל על אהבה עצמית שלו, היינו שהוא ירגיש את הטוב והעונג.

אי לזאת, הוא מתפלל לה' עבור הכלל. היינו, שאם יש כמה אנשים בהכלל, שהם יכולים להגיע להמטרה, שהיא דביקות בה', ושיהיה מזה יותר נחת רוח לה', מכפי שהוא בעצמו זכה להתקרבות ה', הוא מוותר על עצמו, אלא הוא רוצה, שה' יעזור להם, משום שמזה תצמח נחת רוח למעלה יותר מכפי שיהיה מעבודתו. ומשום זה הוא מתפלל עבור הכלל, היינו שה' יעזור להכלל כולו, ויתן לו הרגשה זו, היינו, שיהיה לו סיפוק מזה שהוא יכול להשפיע לה', שתהיה לו נחת רוח.

והיות שבכל דבר צריך להיות אתערותא דלתתא, לכן הוא נותן את האתערותא דלתתא. והאתערותא דלעילא יקבלו אחרים, היינו למי שהקב"ה יודע, שיהיה מזה יותר תועלת לה'.

נמצא, אם יש לו כח לבקש תפלה כזו, אז בטח יהיה לו מבחן אמיתי, אם הוא מסכים לתפלה כזו. אבל אם הוא יודע, שמה שהוא אומר, הוא רק משפה ולחוץ, ומה הוא יכול לעשות, בזמן שהוא רואה, שהגוף לא מסכים לתפלה כזו, שתהיה ממש השפעה נקיה בלי תערובות מבחינת קבלה.

יש רק עצה הידועה, היינו, שיתפלל לה', ויאמין למעלה מהדעת, שה' יכול לעזור לו, ולהכלל כולו. ולא להתפעל מזה, שהוא רואה, שכבר התפלל כמה פעמים, ולא נענה על תפלתו, שזה מביא האדם לידי יאוש, שהגוף צוחק ממנו, ואומר לו, הלא אתה רואה, שאין אתה מסוגל לכלום, וכאילו אין לך שום תקוה, ועכשיו אתה מבקש דבר מה', שיתן לך מילוי על דברים שלא מקובלים על דעת אנשים בעלי צורה.

והגוף טוען אז, אדרבה תגיד לי, על מי מחסידים ואנשי מעשה, שרוצים שה' יתן להם דבר, שאין הדעת סובלתן. ועוד, הלא אתה רואה, אפילו על דברים יותר קטנים מהדרישה שאתה דורש עכשיו, שה' יעזור לך, עוד לא נושעת, אף על פי שבקשת מה' שיושיעך. ועכשיו אתה אומר, שאתה רוצה לבקש מהקב"ה, שימלא דרישותיך על דבר גדול, שזה נקרא דבר חשוב מאוד, היות שאין כל כך הרבה תפלות בעולם, שיבקשו שה' יתן להם כח לעשות מעשים עבור הכלל, היינו שהכלל כולו יזכה לטוב ועונג על ידי שאתה תתייגע, שזה נקרא השפעה טהורה ונקיה משום סיג של אהבה עצמית.

ואתה חושב שעל דברים קטנים לא נתקבל תפלתך, מה שאין כן על דברים גדולים וחשובים, שזה בטח יקר מציאות. למשל, אם נגיד שכדאי לבוא לאיש פלוני, שיש לו בבית כלים שהם יקר מציאות, שצריכים לעבור על כל העולם, עד שיכולים למצוא כלים כאלו, שהם נמצאים רק אצל יחידי סגולה בעולם. בא אדם אחד, שהוא ממעמד הבינוני ובקושי יש לו כלים המקובלים בבית, ופתאום עלה במחשבתו, שהוא צריך להשתדל גם כן להשיג אותם כלים, שנמצאים אצל יחידי סגולה. ובטח בזמן שמי שהוא שומע, יצחק עליו.

וכמו כן אצלנו, בזמן שהאדם אינו עשיר בדעת, אלא עומד למטה מבינוני, והוא רוצה לבקש מהקב"ה, שיתן לו כלים הנמצאים אצל יחידי סגולה בעולם, כאן הגוף בעצמו צוחק ממנו, ואומר לו, טיפש כמוך, איך עלה ברצונך לבקש מה' דבר שלא נמצא אפילו בין עשירים בדעת. אם כן איך אני יכול לתת לך כוחות עבודה על שטויות כאלו.

וכאן מתחילה העבודה האמיתית, היות שעבודת האדם בעולם הזה היא לצאת מרשות היצר הרע, שהוא נקרא מקבל בעמ"נ לקבל. ועתה, אם הוא רוצה שה' יעזור לו ללכת בדרך של השפעה נקיה וטהורה בלי שום עירוב דקבלה עצמית.

נמצא, שעבודה זו היא נגד הרע ממש, היות שהוא לא רוצה לעזוב שום רכוש אצלו, אלא הוא משתוקק עכשיו, לאו דוקא במה שיעבוד מכאן ולהבא לא יהיה בשביל הרצון לקבל, אלא הוא מבקש מה', שאפילו מה שעבד למפרע בשבילו, ונרשם לרשות של רצון לקבל, הוא רוצה שיעבור הכל מרשותו, לרשות של הקב"ה.

היוצא מזה, שעכשיו הוא מתפלל לה', שיתן לו כח לעשות תשובה. היינו, שהקב"ה יתן לו כח להשיב כל המעשים לשם הרצון לקבל, שיחזור הכל לרשותו של הקב"ה, הן על העבר והן על להבא, כמו שאומר הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ב'), שתשובה צריכה להיות גם על העבר. וזה לשונו, "ומה היא התשובה. הוא, שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו, ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר "יעזוב רשע דרכו", וכן יתנחם על שעבר, שנאמר "כי אחרי שובי נחמתי", ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם".

ובזה נבין מה חשיבותה של תפלת רבים, כמו שכתוב "בתוך עמי אנכי יושבת", שהזה"ק אומר "ועל כן אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד". והפירוש הוא, שאם האדם מבקש מה', שיתן לו כלים דהשפעה, כמו שאמרו חז"ל "מה הוא רחום אף אתה רחום", אז האדם צריך להתפלל עבור הכלל כולו, כי אז ניכר שכוונתו היא, שהקב"ה יתן לו כלים דהשפעה טהורה, כנ"ל, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד. כידוע, "משמיא פלגא לא יהבין", שפירושו, שמשמים שנותנים שפע למטה הוא בשביל הכלל כולו.

אי משום זה, האדם צריך לבקש עבור הכלל כולו, משום שכל שפע הבא מלמעלה בא תמיד עבור העם כולו. וזה שאומר "כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו". אם כן יש בזה שתי משמעויות, כי מטעם שתהיה השפעה טהורה כנ"ל, היה מספיק, שהיה מתפלל רק עבור אדם אחד חוץ ממנו. אבל יש כאן עוד ענין, שהאדם צריך לבקש על דבר שלם, מפני שזהו הכלל אצל רוחניות, שבא תמיד דבר שלם, וכל ההבחנות הן רק אצל המקבלים, כידוע. אי משום זה הוא צריך לבקש עבור הכלל כולו, כנ"ל.

והיות שהשפע בא להכלל כולו, והיות שאין אור בלי כלי, היינו שאי אפשר לקבל מילוי אם אין לו מקום חסרון, שהמילוי, תהיה לו יכולת לכנס. ומשום זה הוא נענה על תפילה זו, שהיה מבקש עבור הרבים. זה הוא כענין שאמרו חז"ל (ב"ק צ"ב) "כל המבקש רחמים על חבירו, הוא נענה תחילה, כי הוא צריך לאותו דבר", שפירושו כנ"ל, כי הגם שהשפע בא להכלל, אבל חסר כלים להכלל.

זאת אומרת, משמים, השפע שבא זהו מספיק בשביל העם כולו. אבל כשאין כלים, היינו חסרונות, שיכלו למלאות החסרונות, לכן אין הכלל משיג את השפע הבא מלמעלה. אלא הוא, שיש לו חסרונות, לכן הוא נענה תחילה."

ברור מה אנחנו צריכים לעשות לקראת הכנס? לארגן תפילה עבור כל החברים ואפילו עבור כל העולם.

תלמיד: הייתה סדנה מאוד מיוחדת ושיעור מיוחד, אבל אני יוצא באיזה ערפל, זה לא ברור כל כך.

לא ברור לך מה לעשות?

תלמיד: לא.

אני חושב שאחרי שאנחנו בודקים את עצמנו ומכירים את עצמנו יותר טוב, אנחנו מבינים שאנחנו יכולים רק לבקש. שאנחנו נמצאים במצב אפילו פחות מתינוק, תינוק לפחות יודע למי לפנות, אנחנו אפילו את זה לא. אז מה לא ברור? בקשה, צעקה, תפילה, דמעות, לא יודע מה, אבל משהו שיכול לעורר את הכוח העליון. כמו שאומרים לך מקובלים שהם עברו את הדרך, הם ממליצים לך, הם מקצרים לך את החיפוש, שתפנה. שום דבר לא מושג אלא אך ורק בכוח התפילה.

איך אנחנו דווקא מארגנים בקשה כזאת מכלי רחב שהוא ממש כלי עולמי, המון אנשים שונים, זרים, ממש בבל בהתגלותה. כנראה שזו ההזדמנות שאנחנו כן צריכים כך לבקש, לפנות. ומה רב"ש אומר, שוודאי שכמה שאנחנו נתקדם, אפילו בתפילה נכונה, בבקשה נכונה, אנחנו לא נקבל מיד את מה שאנחנו מבקשים כי אנחנו לא יודעים מה לבקש, אז אנחנו נגלה יותר ויותר חסרונות, בעיות, אפילו דחייה, ספקות, וזה הכול כדי לעצב את התפילה שלנו בצורה יותר אמיתית, בצורה יותר נכונה, ואז נתקדם עוד יותר ועוד יותר.

לכן אני חושב שלפי מה שאתם קראתם בעצמכם ומבינים, אנחנו חייבים עכשיו לשים לב כל פעם לבקשה שלנו המשותפת הקבוצתית, מכל הקבוצה העולמית שלנו, שהיא תהייה מחוברת לכוח העליון. וכמו שעכשיו רב"ש אמר, אני לא מבקש עבור עצמי, כי בזה אני עוד יותר נכנס לאגו שלי, אלא אני עם כולם יחד, אבל גם זו לא יציאה מהאגו, זו יכולה להיות איזו חבורת בריונים, אלא אני מתפלל עבור העולם כולו.

ואנחנו רואים שבאמת כל העולם כולו זקוק לרחמים, הוא לא יודע מה קורה לו ולאן להתקדם, ובמיוחד יבשת אירופה. ולכן מתגלה לנו כאן צורך אמיתי לחיבור עבור הרבים, תפילת רבים זה נקרא תפילה עבור רבים, שאנחנו כך נבקש. אז לא עבור עצמנו כדי להשיג ולהיות גדולים וחכמים ומבינים, רואים מקצה עולם ועד הקצה, אלא עבור כל העולם, או לפחות עבור אירופה.

בואו נראה את המצב הזה כמצב מיוחד, מצוין, שהוא מחייב אותנו, נותן לנו אפשרות, הזדמנות, להפעיל תפילה שהיא לא אגואיסטית, שהיא יותר קרובה לתפילה הרוחנית. שאני מבקש לא עבור עצמי ואפילו לא עבור העשירייה, כי אז אני נכלל בעשירייה, ואולי אפילו לא עבור הכלי העולמי, אלא עבור היבשת כולה. שאז בזה אני יותר ויותר מתרחק מתועלת עצמית וכך יותר ויותר ניצל מהרצון לקבל לעצמו וכן יותר ויותר מוכן להתקבלות התפילה, שהתפילה תתקבל.

תלמיד: מה מבקשים עבור יבשת אירופה?

שהבורא יאיר, יאיר להם. שום דבר חוץ מזה אני לא מבין. אני יודע שעל ידי האור העליון זה "לכל בשרו מרפא". מה יקרה? אני לא יודע. קצת אור שיוסיפו לאדם, לחברה, ליבשת, לכל האנושות, זה יעלה את האנושות לדרגה אחרת של מחשבה, רצון, החלטות, ואז אנחנו בזה נוכל להתקרב לעשירייה הרוחנית. שבקשר בינינו נבנה מקום לבורא להתגלות, באמת להתגלות, באמת לא לעצמנו אלא בעל מנת להשפיע בהתאם לכלי שלו, לאור שלו, וכך נצליח.

תלמיד: למה אירופה ולא כל האנושות?

זה [יותר] מידי. יש לנו כנס בזה, יש לנו קבוצות בזה, אנחנו רוצים. בואו לא נתפוס את הכול, אחרת אנחנו מאבדים את קנה המידה.

תלמיד: איך מבקשים יחד?

על זה צריכים לעבוד. לזה צריכים להעלות חשיבות עד כמה זה נחוץ, עד כמה אנחנו לא יכולים לבד, עד כמה אנחנו זקוקים לכל הכלי העולמי וכולי וכולי. את זה צריכים לסדר.

תלמיד: מה התוצאה של הכנס?

תוצאה של הכנס היא שאנחנו נרגיש עד כמה יבשת אירופה מתקרבת כולה לבורא לפי התפילה שלנו ואיך אנחנו דווקא, כמו שהוא כותב, שהאדם המבקש, דווקא המתפלל עבור חברו זוכה תחילה. בגלל שהוא מתפלל עבור חברו, שניצל מהרצון לקבל שלו, אז וודאי שיש לו כלים לזכות תחילה.

תלמיד: שאלת בסדנה האם נכון שנעביר לאירופה את כל האחריות על הכנס, את הניהול של התוכן וכולי.

כן. אני שאלתי האם יש להם נכונות לזה, אומץ, או לא? אנחנו מוכנים לעזור, לעשות הכול, מה שיבקשו. אולי יש להם נחיצות ועוצמה.

תלמיד: איך אפשר שנעבוד יחד כולנו, לא ישראל או אירופה, אלא שנעבוד ככלי אחד למען הכנס הזה?

זה תלוי בכם, בבקשה, תתחברו. כל העולם, כל הכלי העולמי שלנו הוא מוכן לזה, נגיד שהוא מוכן להתחבר לזה, איכשהו מבינים חשיבות. בואו נעבוד על זה כולנו איך להתחבר, להפעיל תפילה על משהו מסוים, ועל ידי התפילה הזאת נראה, נראה ממש לְמה זוכים.

אנחנו לא עוזבים את הנושאים שעסקנו בהם כמה ימים, אבל אם אנחנו מדברים על הכנס אנחנו חייבים להגדיר את ה"מכה", מה אנחנו עושים בכנס. וזה לא שאנחנו מתעלים ומתחילים להיות יותר מעורפלים, יותר רחוקים מהמציאות, אנחנו צריכים לקבוע שלב תיקון ממשי. בלי תפילה אי אפשר ותפילה יכולה להיות רק על מקום חיסרון ברור שהבורא מראה לנו, וזה שבירת אירופה ושבירת הכלי העולמי כולו, ולכן כאן אנחנו צריכים לארגן את הבקשה, מתוך זה.

שאלה: שאלה שגם שאלת תוך כדי. במה באה לידי ביטוי המובילות של החברים מאירופה בכנס?

שיתערבבו יותר, שיתקשרו יותר, שיגיבו יותר, שיהיו יותר מובילים.

תלמיד: זה לא כל כך ברור, כי הם הכי הרבה מרגישים את מה שקורה שם. האם חשובה בעיקר התפילה המשותפת?

אני לא יודע עד כמה הם מרגישים, זה לאו דווקא. אדם שנמצא ברוסיה, שתספר לו על רוסיה מה שקורה שם, הוא לא יודע מה, זה נורמלי, אני חי בסדר גמור. אדם שחי באירופה אותו דבר, או באמריקה נגיד. לא עד כדי כך אולי מרגישים. אדם מתרגל לכל מצב, הוא לא יכול לראות את זה עד כדי כך.

אבל שוב, זה הכול בידיים שלכם, הכול פתוח, אתם רואים את כול החומר, מבינים מה צריכים לעשות. התקרבות לבורא על ידי התפילה, תפילה על החיסרון. איזה חיסרון? חיסרון פרטי יש לכל אחד, חיסרון של עשירייה גם לא חסר, אבל כולם עדיין חסרונות אגואיסטיים ממש. כדי לצאת מדרישה אגואיסטית יש לך הזדמנות רק להתפלל בצורה כזאת.

תלמיד: בסדנה היום ראינו איזה עושר יש מזה שיש בעשירייה נגיד דעות שונות, איך אני מתרומם במחשבה פי עשר, פי מאה, מלקבל דעות של חברים. יש פה בפתח תקווה קבוצה גדולה וחזקה ויש בכל העולם קבוצות, ואם אנחנו לא נצא אליהם ונקבל מהם את הדעות ואת החיסרון שלהם, כי כולנו לומדים בסוף ביחד, מאותו מורה, את אותה שיטה, רק זה בא על כלים אחרים קצת, אז גם אנחנו לא נגדל.

אני מבין שחשוב לך לגדול, זה מה שאני שומע.

תלמיד: לא, אני חושב שחשוב לנו להגדיל את החיבור בינינו.

בשביל מה?

תלמיד: בשביל שהתכונה הזאת שאנחנו מדברים עליה לא תהייה מוגבלת בתוך העשירייה שלי או הקבוצה שלי אלא תתפשט בכל העולם, בכל הכלי העולמי.

איך?

תלמיד: אם עכשיו החלטנו לקחת איבר שנקרא אירופה ולהתאמן עליו כולנו בלהגדיל את החיבור בינינו, אנחנו צריכים לא לפספס את ההזדמנות הזאת.

זאת אומרת אתם בונים איזו מאפיה בינלאומית, זה מה שאני שומע. וחוץ מזה אני לא שומע כאן פנייה לבורא, שרק זה האמצעי להצלחה. אני שמעתי שאם אני מתערב איתם, מתחבר איתם, אני מבין יותר, מרגיש יותר, הכול רצון לקבל נטו.

תלמיד: אני לא מצליח להעביר את מה שאני רוצה.

אתה לא מצליח להעביר לי, כי אני יודע מה זה.

שאלה: אמרת שלפני התפילה צריך לעבוד על הקשר הפנימי בינינו. מה זה אומר בדיוק?

שאנחנו צריכים להשתדל להבין זה את זה כדי לפנות לבורא בתפילה אחת, כמו שעכשיו קראנו את תפילת נועם אלימלך. שכל התפילה היא אנחנו אנחנו אנחנו, לא אני. אז שיהיה פחות או יותר מורגש בכולם איפה אנחנו נמצאים, מה אנחנו רוצים, למי פונים, עם מה פונים, אבל כל הדברים האלו שיהיו כמה שיותר מחוצה לנו, רחוקים מאיתנו. אני לא הולך להתכלל עם אחרים, אלא לתפילה. אני לא הולך לעשות שום פעולות, אלא אם הם מביאים אותי למ"ן, לחיסרון המשותף שמעלים ממלכות, שמלכות זה אוסף, שהופך להיות לאוסף של כל החסרונות שהיא מעלה אותם לבינה, לתכונת ההשפעה. את זה אני צריך.

שוב, אנחנו צריכים לקבוע שאם לא פנייה לבורא, אנחנו אבודים במצבים שלנו, בחיפוש שלנו, בפעולות שלנו. זאת אומרת סך הכול אנחנו צריכים להתקרב למצב שיהיה לנו חסרון, לחץ לצעוק, עד כדי כך שאנחנו מעוררים אותו. יש תנאים איך לעורר ומקובלים מסבירים לנו את זה. וזה לא הולך לפי השכל שלנו, אלא בואו נלמד איך אנחנו מגיעים לתפילה, לבקשה.

שאלה: בשני המאמרים שקראנו, נועם אלימלך ורב"ש, שני המחברים כתבו על חזרה בתשובה. עד כמה זה חשוב לנו לעשות את זה בצורה נכונה כדי למצוא את התפילה הנכונה, ומהי אותה חזרה בתשובה?

חזרה בתשובה היא שאני חוזר לבורא, למקום. תשובה זה נקרא תשוב ה' לגבי ו', שמלכות, הרצון לקבל שלנו מתעלה לרצון להשפיע, זה נקרא תשובה. זה כתוב בהרבה מקומות.

למה אתה התכוונת בחזרה בתשובה?

תלמיד: זה מה שניסיתי להבין, למה שני המחברים רצו להביא אותנו, לאן הם הובילו?

שאנחנו נתעלה לדרגת השפעה, נשתדל לעשות משהו, להבין שלא מסוגלים ואז פונים לכוח עליון שיעזור לנו לממש פעולות כאלו, פעולות השפעה. זה נקרא תשובה.

שאלה: אני הבנתי שיש לנו כאן את מיני אירופה הזאת. התהליך הזה שהיה לנו הוא באמת מרגיש שכמו שזה היה בדוגמה הקטנה כך זה יהיה גם בגדול. לפחות בתפיסה שלי זה נראה שאנחנו יכולים לבנות את החיבור הזה, אבל אנחנו לא יכולים למצוא איך להתחבר אחד לשני כדי לבנות את התפילה הזאת יחד.

מרגישים שלא יכולים. מרגישים שלא יכולים להתחבר כדי לבנות חיסרון משותף? או חיסרון משותף ברור מה הוא צריך להיות רק אנחנו לא יכולים להתכלל בו.

תלמיד: למדנו בסדנה שאפשר לחבק את הייאוש בשמחה כי הוא מגיע מהבורא, האם זאת הנקודה המרכזית שאנחנו צריכים להתחיל מתוכה את זה, כי עכשיו חווינו את זה, שמתוכה אנחנו מתחילים ללחוץ עליה אולי עם האצבע שלנו?

הנקודה המרכזית שלנו היא שבחיבור בינינו נייצב מקום שהבורא יכול להתגלות שם ולשמוח מאיתנו. זו בעצם הנקודה המרכזית. כשאנחנו פועלים על מנת להשפיע, זה נקרא שאנחנו רוצים בשבילו לבנות מקום נחיתה. המקום הזה הוא בינינו, באף אחד מאיתנו אלא רק בינינו. זה מה שרוצים לעשות. נקווה שנצליח.

(סוף השיעור)