שיעור צהריים 12.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, אגרות, עמ' 710, אגרת כ'

קריין: "כתבי בעל הסולם", אגרות, עמ' 710, אגרת כ'.

דווקא באיגרות הקצרות האלה בעל הסולם נותן כמה עצות ענייניות מאוד, ולכן חשוב לנו לא לדלג עליהן, אלא נראה איך הוא מתייחס למצבים שקורים עם כל אחד.

אגרת כ'

שנת תרפ"ז (1927)

"ב"ה ער"ה תרפ"ז לאנדאן

לכבוד ידי"נ ותלמידי הר'. .. נ"י

... למה לא הודעתני מדבקות החברים, אם מתרבה והולך מחיל אל חיל, שזה כל יסוד העתיד הטוב שלנו. ומהצלחתכם על במתי ההוראה וכו'".

הכול תלוי במידת הדביקות בין החברים, האם היא ממשיכה והולכת ומתגברת, וזה מה שבעל הסולם רוצה לשמוע, האם זה באמת כך. ואם חס ושלום אין כל כך הצלחה בדבקות בין החברים, זה סימן שהחברה לא מתקדמת לכיוון הנכון, למטרה נכונה.

"אודה ולא אבוש, שהטרדות מתרבות עלי, עד שאין בכוחי להשתעשע עמכם, נגד רוחו של כל אחד ואחד כרצונו תמיד". זאת אומרת, יש לו הרבה בעיות ולכן אולי קשה לו להתייחס לכל אחד בצורה אישית, אבל הוא בכל זאת משתדל. "אולם חקוקים אתם במורשי לבבי, כל היום וכל הלילה, ובמשרפות הצמאון אחר טובכם ושלמותכם, והשי"ת יודע כמה יגיעות וכוחות נתתי בעסקכם. ובטוחים אנו בזה שלא יהיו ח"ו לבטלה, ודבר ה' לעולם תעמוד".

אסור להתייאש מכל מיני מצבים שאנחנו עוברים, כי הבורא דוחף אותנו כדי שדווקא נתקרב אליו, ושוב דוחה כדי ששוב נתקרב, ולכן הוא גם מעורר בזה את הכוחות שלנו לחזור בכוח אחרי כל דחייה שמקבלים מהבורא מלמעלה - כי "אין עוד מלבדו", רק ממנו זה מגיע - וגם מספר הדחיות ומספר החזרות שלנו צריכות בסך הכול להתחבר ולהגיע למה שנקרא מספר שלם, ואז נקבל כניסה ל"היכל המלך", לקשר עם הבורא.

"אבל למה שכחתם התורה שאמרתי בחג השבועות, על הפסוק: "דומה דודי לצבי", שענין "מחזיר פנים לאחור", אשר הפנים נבנים בזמן הבריחה וההסתר, רק בבחינת אחורים", אם אנחנו רוצים להגיע לגילוי הבורא שנקרא "פנים", אנחנו צריכים קודם כל להבין שזה מזדמן לנו רק בתנאי שאנחנו רואים שהבורא מתרחק מאיתנו, וממש רואים אותו כבורח מאיתנו, לא נותן לנו להשיג אותו. וכשאנחנו בכל זאת מתפרצים ומתקרבים ורוצים לתפוס אותו, כך אנחנו מגיעים אליו.

"אבל למה שכחתם התורה שאמרתי בחג השבועות, על הפסוק: "דומה דודי לצבי", שענין "מחזיר פנים לאחור", אשר הפנים נבנים בזמן הבריחה וההסתר", זה חשוב מאוד, "הפנים נבנים" דווקא "בזמן בריחה והסתר". כשהבורא מתרחק, נעלם, אז אנחנו צריכים דווקא להחזיק אותו, לא לתת לו להתרחק, להתקרב אליו ככל האפשר, וזה הזמן שאנחנו יכולים להשיג אותו, לגלות אותו, להתחבר בו. "רק בבחינת אחורים, שהוא ענין מדת הצער מהריחוק מקום וההסתר". לא לפחד, לא להתייאש מזה שהבורא מתרחק ונעלם, כי דווקא אלו המצבים שאנחנו צריכים לתפוס אותו ובכוח הפנימי שלנו להחזיר אותו שוב ושוב למגע איתנו ככל האפשר. מהמקום הכי הכי נסתר, אנחנו כן מושכים אותו אלינו, וזה הזמן המיועד למגע עם הבורא. "ואשר באמת האחורים האלו הם פנים ממש, כלשונם ז"ל: "מחזיר פנים לאחוריו", ונמצא הפנים באחורים, ודו"ק", זאת אומרת, אנחנו צריכים טוב טוב לבדוק את המצבים האלה, להשקיע בהם הרבה כוחות, עד שאנחנו תופסים אותו ממש, כמו שתופסים איילה או צבי, שדווקא בזמן שהם בורחים מאיתנו הפנים מופנות לאחור, אלינו. שם דווקא אנחנו רוצים לראות אותו.

במה אנחנו תופסים? בזה שהוא מתרחק, בזה שהוא נעלם. זה המקום, זה הזמן, זו אותה המציאות שאנחנו יכולים להיות דבוקים בו. איך זה יכול להיות אם הוא מתרחק, אם הוא נעלם, אם הוא פשוט כמו בתוך ערפל, ואנחנו לא יכולים לאחוז? דווקא במצבים האלה שהוא בורח ואנחנו אחריו, שהוא בהתרחקות מאיתנו ואנחנו רצים אחריו ורוצים לתפוס אותו, בשני הנטיות הללו, הוא בהתרחקות ואנחנו בהתקרבות, בתהליך הזה אנחנו יכולים להגיע אליו ולתפוס אותו, זה הזמן של בריחת הבורא וההשגה שלנו. "שז"ס "אני הוי' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם", ודו"ק, והיינו דכתיב: "ומשחרי ימצאונני"."

שום דבר לא משתנה, והבורא שמתרחק מאיתנו, ומעורר בנו כזאת הרגשה, זה אך ורק כדי שאנחנו נרוץ אחריו להשיג אותו, לתפוס אותו, לגלות אותו ככל האפשר. דווקא בזה אנחנו בונים את הכלים, ולזה הוא מצפה.

"הנה, כתבתי לכם כוונת התקיעות לדעת למה תוקעים ומריעים כשהם עומדים וכו'.. .. "כי קדוש היום לאדוננו". והגם שאני יודע שלא יגיע אליכם דברי בעת שמיעת קול שופר. אולם, "טרם ישמעו ואני אענה" כתיב, על כן כתבתי בעתו וזמנו".

אנחנו צריכים ללכת אחרי מה שהוא מייעץ לנו ולשמור על זה.

"גם אתה תראה מכתבי זה לכל החברים, ואולי יטו אזנם, לשמוע את דברי."

הוא בכל זאת מצפה שהם יתייחסו נכון, ברצינות, בהרגשה נכונה לכל הפניות שלו אליהם.

"... ומהיום ולהלאה נתחזק בעז"ה בתורה ובמצוות, "כשור לעול וכחמור למשא", לאקמא שכינתיה מעפרא [להקים שכינה מהעפר], "וכדי בזיון וקצף", והזדונות יהפכו לזכיות, כי, ימלא כבודו את כל הארץ".

כל מה שאנחנו עושים וטועים, וודאי לא מצליחים, כל הדברים האלה מצטברים, כל הטעויות שלנו, כל הבעיות, הספקות, השגיאות, העבירות, כל זה מצטבר ואחר כך מתהפך מחושך, חולשה ואכזבה, לגילוי הבורא.

שאלה: במרוץ הזה אחרי האיילה, אנחנו נתפוס אותה מתישהו?

אתה תגלה בפעולה הזאת את הבורא שכך בונה את שלבי הניתוק, שלבי ההסתרה, שדווקא הם הופכים להיות לכלים שבהם אתה תגלה אותו, תרגיש אותו ותתחבר עימו.

תלמיד: כשאנחנו רודפים אחרי הצבי הזה, אולי צריך לשנות את היחס למרדף, לסיטואציה עצמה?

דווקא בזה שאנחנו רוצים להשיג את הבורא בזמן הבריחה, אנחנו בונים את הכלים שבהם הוא מתגלה. אנחנו ממשיכים עוד ועוד, לא מתעייפים ולא מאוכזבים, לא חשוב לנו שהבורא מתרחק ומראה לנו שהוא מתרחק מאיתנו, אלא אנחנו רוצים להיות עמו בכל הקשרים ולהשתדל להתקרב אליו מכל המצבים ככל האפשר, ובלבד שנהיה בקשר איתו. בצורה כזאת אנחנו בסופו של דבר כן משיגים, כי הפנים שלו שהוא מחזיר לאחור כשמסתכל עלינו, אבל בורח, הם כדי שאנחנו נלך אחריו, שאנחנו נשיג אותו, שאנחנו נגיע להיכלו.

שאלה: הבריחה הזאת של הבורא מתבטאת הרבה פעמים בכך שהוא נשכח מהמוח והאדם נכנס למערבולת של העולם הזה. איך לאחוז בו ברגעי הערפול? האם אפשר להגיד שכל פעם שנזכרים בו צריך להרחיב את ההרגשה, כי כל פעם שהוא בורח אתה חלש?

אנחנו עשירייה ורוצים לתפוס את האיילה שרוצה לברוח מאיתנו, וכל אחד מאיתנו מבין שהוא אחראי על כל הפעולה הזאת, וכולנו יחד צריכים לתפוס אותה ולקשור אותה אלינו, וכך אנחנו מקווים שנצליח. מה השאלה? אין כאן עבודה כל כך גדולה ואכזבה גדולה, אנחנו צריכים פשוט שוב ושוב לצאת לצייד ולהצליח. זה מיועד לנו, אנחנו מסוגלים.

תלמיד: מה זה נקרא שתפסנו אותו?

תפסנו אותו זה שנקשרנו בינינו, נעשתה רשת קשר בינינו ואז אנחנו תופסים אותו. אז אנחנו מגלים שבאמת אין שום בעיה לתפוס אותו, אבל בתנאי שנהיה מקושרים בינינו. בסך הכול התוצאה מהעבודה שלנו צריכה להיות שיש לנו כלי אחד, "כאיש אחד בלב אחד", כדי לגלות בורא אחד. הכול תלוי בכלי, אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר חוץ מלהתחבר בינינו. ברגע שאנחנו מבטלים את האגו שלנו כדי להיות מחוברים ואנחנו בהחלט רוצים לגלות רק אותו בינינו, היינו את כוח האהבה, השפעה, חיבור הדדי, אז זה מה שאנחנו מגלים, שהוא כבר קיים.

שאלה: איך במרדף הזה להתעלות מעל היצר הרע שלנו?

על ידי זה שאנחנו מתחברים. כשאנחנו מתחברים בינינו, אנחנו מוחקים את האגו שלנו בצורה הדדית זה כלפי זה, "איש את רעהו יעזורו", ועל ידי כך אנחנו יותר ויותר מבינים, מי הוא אותו כוח החיבור שאנחנו מייצבים בינינו, ואנחנו גם מתחילים להבין שאנחנו בונים את הבורא. שמהכוחות האגואיסטיים שלנו, כשאנחנו מבטלים אותם כדי להיות מחוברים בינינו, אנחנו בונים את הבורא, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי". מאיפה אנחנו עושים אותו? מתוך זה שאנחנו מבטלים את האגו שלנו ורוצים להתחבר בינינו, וכך אנחנו מגיעים למצב שהבורא נגלה. מאיפה? מזה שאנחנו מתעלים מעל כוחות הדחייה, הכוחות הרעים, ובונים אותו כוח החיבור. זה נקרא "אתם עשיתם אותי".

שאלה: אם יש לי בעיה קשה מאוד שאף פעם לא חשבתי שהיא יכולה לצוץ ובו זמנית אני מבין שאין דבר חשוב יותר מחיבור, ושצריך להתעלות מעל היצר הרע, איך להרגיש את הנקודה הזאת? אולי צריכה להיות איזו תפילה חדשה?

הכול צריך לצאת מהלב שלך דרך הלבבות של החברים ישירות לבורא, שהוא הראשון והוא האחרון, ובצורה כזאת הוא יתחיל את העבודה עליך ויחבר לך את הכלי הנכון שלך ויגלה את עצמו בתוך הכלי, כאור בתוך הפרצוף הרוחני, ואז אתה כבר תמשיך בהכרת העולם העליון.

שאלה: מהי צורת הקיום החדשה אחרי שאנחנו תופסים את הצבי, מבטלים את עצמנו?

אנחנו מסכימים להיות בהסתרה. העיקר בשבילנו להיות בהשפעה הדדית ומתוך ההשפעה הדדית שבינינו אנחנו מתחילים להרגיש מהו החיבור ההדדי שזה הבורא. זה נקרא "אתם עשיתם אותי", כל מיני משפטים כאלה. שאנחנו בונים את הבורא מתוך הרצון האגואיסטי שלנו שהופכים אותו לחיבור, שמתעלים מעליו, מעל האגו שלנו וכך אנחנו ממשים "אתם עשיתם אותי".

תלמיד: אם אפשר לעבור מרכיב מרכיב בתמונה הזו שעכשיו ציירת לנו, מה זה אומר שמסכימים להיות בהסתרה?

אני לא רק מסכים, אני רוצה את ההסתרה, אני רוצה שהיא תישאר, אני מפחד שהיא תיעלם, כי אם פתאום יתגלה משהו ואני אראה עד כמה אני יכול לקבל את זה ולבלוע את זה, זה מפחיד, אני אפול לעל מנת לקבל. זאת אומרת, ההסתרה שומרת עלי ואני אוהב את ההסתרה, אני מכבד אותה, אני לא נגד ההסתרה כמו שחשבתי, ההיפך, אני מכבד אותה מאוד ומבין שהיא לטובתי.

תלמיד: אז במהלך המרדף הזה אחרי הצבי, אנחנו מבינים שאנחנו בעצם לא צריכים לתפוס את הצבי, וזה שחשבנו לצוד אותו ולאכול אותו, לא היה נכון?

אנחנו רוצים לגלות את הבורא בזמן ההסתרה ואנחנו רוצים להשאיר אותו בזמן ההסתרה במצב ההסתרה, ולכן אנחנו קוראים לו "אל מסתתר". העבודה שלנו היא רק בזה שאנחנו כל הזמן נרצה לרוץ אחריו ולהשיג אותו עוד ועוד, אבל אנחנו לא משיגים, אנחנו לא רוצים להשיג, אנחנו רוצים להיות בנטייה להשגה. זאת אומרת, יש בזה דבר והיפוכו, וזה מה שחסר לנו בחיבור בינינו, באהבה בינינו.

למה כל הקשרים שאנחנו עושים בעולם הזה נעלמים והאגו שלנו אוכל אותם? כי אנחנו לא מעריכים את הנטייה שלנו, את המאמץ שלנו, את היכולת להעריך את החיבור, את האהבה, אלא אנחנו רוצים להתחבר בפועל. וכאן אנחנו מדברים רק על זה שאנחנו ממלאים את הזולת, וזה נקרא אהבה. אני לא מקבל ממנו ובזה ממלא את האהבה שלי, אלא האהבה שלי מתמלאת מזה שאני ממלא אותו, וזה מה שאנחנו צריכים להבין ולממש.

תלמיד: אז למה זה נקרא גילוי?

כי בזה אני מגלה את הבורא, ככוח השפעה. אני לא מגלה את הבורא כממלא אותי, אני מגלה את כוח ההשפעה שקיים בבריאה ושאני יכול בכוח הזה למלא את כולם. אני בזה הופך להיות כשליח, כמשה, אני משתמש בבורא כמילוי לזולת.

תלמיד: מה יש במצב השלם המתוקן בהשוואה למצב ההסתרה, מה התוספת?

בזה שאני רוצה למלא את הזולת ואני לוקח איתי את הבורא, והוא בעצם ממלא לפי בקשתי, לפי הכוונה שלי, את כל המציאות, את כל הנבראים, אני מרגיש שאני מתפקד כנציג של כל הנבראים וכנציג של הבורא. אני עושה את הקשר ביניהם וסוף סוף יש לנו כאן קשר של הבורא עם הנבראים, ושל הנבראים עם הבורא.

תלמיד: ומה זה אומר שההסתרה נשארת?

ההסתרה חייבת להישאר. הרי הטבע שלי נשאר, אני נשאר ברצון לקבל, רק אני חייב למעלה מהרצון לקבל שלי, כל פעם לתפקד בעל מנת להשפיע. ולכן ההסתרה על הרצון לקבל נשארת, ואני עומד על זה, אני שומר על זה, דואג לזה.

אני השתדלתי קצת יותר להסביר היום, ונראה שהצלחתי להגיד קצת יותר, נקווה שאנחנו נתקדם יותר.

שאלה: אנחנו מרגישים עכשיו במצב של גילוי, אנחנו מגלים את הבורא מאחורי החברים, אז מה זה אומר שהוא נמצא בהסתרה עבורנו כרגע?

הוא נסתר, איפה אתה רואה אותו, איפה אתה מגלה אותו? רק אחרי שאתה תתבטל כלפי החברים ותבטל את הרצון לקבל שלך ותתחיל להפוך אותו לעל מנת להשפיע, אז תתחיל לגלות בקשר החדש הזה, שאתה מתעלה מעל הרצון לקבל שלך בכוונה על מנת להשפיע, ובזה בונה את הפרצוף הרוחני שלך, כמו שאנחנו לומדים. ואחרי צמצום, מסך ואור חוזר שאתה עושה, אז תתחיל לגלות באור חוזר הזה, לפי "השתוות הצורה", את הכוח העליון, את הבורא.

שאלה: אם ההסתרה תיעלם אז אנחנו כמו מלאכים?

אף אחד לא אומר לך שההסתרה נעלמת. אנחנו צריכים לדאוג שיהיה לנו תמיד מסך וצמצום. הרצון לקבל לא נעלם וגם ההסתרה לא נעלמת אלא אנחנו מתעלים למעלה ממנה.

תלמיד: אנחנו שומרים שהיא לא תיעלם.

עוד נדבר על זה.

שאלה: אם היצר הרע מעורר מחשבות לרצוח את החבר, להרוג אותו, איך להשתמש במחשבה הזאת בשביל להידמות לבורא?

רק בזמן שאתה מתחבר בעשירייה אתה יכול לתקן את כל הרצונות והמחשבות שלך. תנסה לעשות את זה כך.

שאלה: המרדף אחרי הבורא נשמע כמו הסתרה על הכלים.

כן.

שאלה: האם ביטול כלפי החברים זה לתאר את הבורא שנמצא מאחוריהם ושהם כבר דבוקים בו? האם זה אמצעי נכון להתבטל כלפי החברים?

כן, אתה צודק.

שאלה: יוצא שאנחנו מתחבאים מאחורי הרצון לקבל והוא עזר גדול בשבילנו, וכשנוכל לצאת מהרצון הזה ולעשות משהו לבורא ולחזור זה יסב לו תענוג?

לפי המילים שאתה אומר יכול להיות שאתה צודק, ויכול להיות שעוד תתקן את עצמך בעצמך, כי זו בעיה לתאר במילים מה שאנחנו מרגישים. אבל יש משהו במה שאמרת.

שאלה: נושא ההסתר מתפרש באגו כמו איזו השלמה עם זה שהבורא נסתר ומספיק לנו לחשוב שהוא בקשר אתנו. ואנחנו לומדים יחד עם זה שאנחנו חייבים להחזיק את הרצון שלנו שיהיה פעיל. האם נכון להגיד שאנחנו חייבים להמשיך לדרוש, למשוך, אבל הדרישה הזאת חייבת להיות לאיזו צורה מיוחדת של גילוי, שלא יתגלה לנו האור ברצון לקבל אלא שיתגלה לנו כוח של השפעה ושנשתמש בכוח הזה?

את צודקת. זה נכון.

שאלה: אנחנו לומדים כבר הרבה זמן שהבורא ניהנה כשהוא מתגלה, או שמדברים רק על הגילוי של התכונות שלו?

אנחנו לא יודעים. אנחנו מגלים את תכונות הבורא ומי זה את הבורא בעצמו, אנחנו לא יודעים. אנחנו משתוקקים לאותה דמות שאנחנו מגלים אותה לפנינו וזה נקרא אצלנו "בורא". לכן הבורא זה שתי מילים. "בוא" "ראה". בוא תגיע ותראה, תגיע ותראה, תגיע ותראה שוב ושוב.

ואז בהתאם לכמה אנחנו מתקרבים אליו אנחנו מגלים אותו כל פעם עוד ועוד, אבל אותו לא משיגים. גם בעולם שלנו, ברור לנו שאנחנו לא משיגים שום דבר בצורה מציאותית, אלא בכמה שזה מתראה בחושים שלנו. גברים, נשים, בכלל כל הטבע, כל היקום.

הכול מתגלה בחושים שלנו. אם היו לנו חושים אחרים, היינו רואים תמונה אחרת של כול המציאות. לכן כך אנחנו קוראים לבורא, "בוא וראה". וככל שאתה מזדהה עימו, עם תכונת ההשפעה, כך אתה מגלה אותו. ויש בזה, כמו שאנחנו לומדים, 125 מדרגות של השגה.

שאלה: התענוג שלו הוא בזה שהוא מרגיש שאנחנו דומים לו?

כן. כי בזה אנחנו נעשים, מרגישים, רואים את כול הבריאה, נמצאים במצב שנקרא "גן עדן".

שאלה: מהו תפקיד הנשים במרדף אחרי הצבי? האם אנחנו עושות את זה לבד או מעוררות את הגברים?

הנשים צריכות להיות כמו הלוחמות באמזונס. נשים צריכות לעסוק גם באותה תפיסת האיילה כמו הגברים. יחד כולנו נתפוס אותה. אין כאן מישהו יותר ומישהו פחות, ואף אחד לא בורח מהמטרה.

שאלה: אמרת היום בשיעור שניתוק מהקשר עם הבורא הופך להיות כלים לגילוי שלו. באיזה תנאים הניתוקים האלה הופכים להיות כלים לגילוי הבורא?

דווקא על ידי זה שהבורא מסתתר ועל ידי ההסתרה הוא מעורר אותנו לגלות אותו, לכן אנחנו צריכים לראות במצבי ההסתרה הזמנה להתקרב אליו.

שאלה: שמעתי שאמרת שלהתחבר בחבר זה להתכלל בחיסרון שלו לרוחניות, לחיבור. יש הרגשה שיש חבר עם חיסרון גדול שהרבה יותר קל להתכלל בחיסרון כזה, אבל איך להתכלל בחיסרון פחות גדול?

אם אנחנו נחבר את כל החסרונות שיש לנו בעשירייה, אנחנו בטוח נשיג את הבורא. זה מה שאני יכול להבטיח לכם. בטוח נשיג את הבורא אם נחבר את כל החסרונות שלנו בעשירייה יחד.

שאלה: בוא וראה, אנחנו צריכות לראות את חוסר התיקון שלנו, את הקלקול שלנו ולהשקיע את כל המאמצים, ואז אנחנו מגיעות למגע עם הבורא?

כן.

שאלה: בקשר להסתרה, אני מפחדת לגלות את הבורא כי אני יודעת שזהו, זה ילך ישר לקבלה. האם אפשר פשוט לרצות את תכונת ההשפעה ולא לחשוב על דבקות, או על גילוי, או על משהו כזה, אלא רק לרצות את כוח ההשפעה?

כן. כך תחשבי.

שאלה: האם זה לא אגואיזם גדול להשתמש בעשירייה בשביל התיקון של האגו שלי?

אנחנו ממש חייבים להשתמש בעשירייה כאמצעי לתיקון עצמי, כי בזה אני מתקדם לבורא ומושך את כל העשירייה אחרי. ואי אפשר ראשון ללא שני. זאת אומרת, אי אפשר להתקרב לבורא אם אני לא הולך יחד עם העשירייה ומושך אותם, גורר אותם איתי, וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: איך ההרגשה של לרדוף אחרי הבורא מגדילה את הכלי? האם זו השפעה שאנחנו אחרי זה צריכים להעביר לכל העשירייה?

פשוט, אדם צריך לסכם עם עצמו שהוא לא שוכח את הכוח העליון שמנהל אותו אף רגע. זה הכול. בצורה הכי לקונית, פשוטה אני אומר את זה.

שאלה: מה זה אומר לרוץ אחרי האיילה?

אנחנו כל הזמן רוצים להשיג את הבורא למרות שהוא מסתתר מאתנו ורוצים לחבר את כוח ההסתרה עם כוח הגילוי, היינו גילוי בהסתרה. שאנחנו שומרים על הכלי שלנו ורוצים לגלות את האור בתוך האור חוזר שלנו.

בסופו של דבר, כשאנחנו תופסים את האיילה אנחנו מגלים שאנחנו בנינו את הכלי כצמצום, מסך ואור חוזר והבורא כך מתגלה בכלי שלנו.

שאלה: האם אנחנו אמורות לרוץ אחרי החיבור בלי להשיג אותו?

לא. אנחנו רוצים להשיג, אחרת, מה זה נקרא "לרוץ"? על כל צעד ושעל אני רוצה לקפוץ עוד ועוד לקראת הבורא. עד כדי כך כדי ליפול ממש עליו או לתוך החיבוק שלו או לתוך החיבור עימו, ולא שאני עושה את זה סתם. יש לי מטרה וכל פעם היא מטרה יותר ברורה. ואני על ידי ההתחברות שלי עם החברים לא נותן למטרה הזאת להתרחק, להיעלם, אלא ההפך כל פעם אני רוצה לגלות אותה כיותר רצויה.

שאלה: המצב שבו אנחנו מתעוררים לרדוף אחרי הבורא כמו אחרי הצבי זה אומר שהוא עורר אותנו, הדחיפה הזאת הגיעה ממנו, הוא רודף אחרינו?

אין שום פעולה שהיא לא מתחילה בבורא ורק אחר כך מגיעה אלינו. כל הפעולות אפילו שנראות לנו שאנחנו מתחילים זה לא נכון, הן מתחילות מהבורא ואחר כך רק מגיעות אלינו ומורגשות בנו

שאלה: ההסתרה על הרצון לקבל זה מסך?

כן.

שאלה: מה לעשות בשביל שכל הקבוצה תפעל בעשירייה?

לפעול כך שכל הקבוצה תפעל כעשירייה. צריך לפעול. המפתח הוא במילה לעשות, להפעיל.

שאלה: מה הקשר בין אור חוזר להסתרה? הרי אור חוזר יש לו כיוון פעולה אבל אין לי הרגש, הבורא נסתר, מה זה אור חוזר במצב של הסתרה?

אור חוזר זה האור שמחזיר את הנברא לבורא ולכן ההסתרה נעלמת ויש הרגשת החיבור, דביקות לפי מידת השתוות הצורה כמו שיש באור חוזר.

שאלה: כתוב "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך", אנחנו לומדות שמטרת הבריאה לקבל את כל התענוג שהבורא רוצה לתת, יוצא שהבורא לא יכול לתת לבריאה פחות מהמדרגה של עצמו, אחרת זה לא נקרא אהבה או הטבה מלאה. אז מה זה עבורנו לקבל את המידה המלאה של האהבה של הבורא ולהחזיר לו באותה המידה?

אנחנו צריכים לפתוח את עצמנו ללא שום חשבון לבורא בהשפעה חלוטה, ואז מה שנקבל - נקבל, ואם לא נקבל - לא נקבל. וההשפעה שאנחנו מביאים לו, זה המילוי שלנו. זה שאני יכול לתת לו, זה מה שממלא אותי ויותר מזה אני לא דורש. זה נקרא "אהבה", שאני נותן לאחר ואם הוא נהנה - די, אני לא צריך שום דבר יותר לקבל ממנו, כלום, רק להרגיש שהוא נהנה מהפעולה שלי.

שאלה: הבוקר הייתה שאלה שנכנסה לי ללב על העניין שציינת שיש קבוצות שנחלשות.

תמיד יש כאלה נחלשות יותר, נחלשות פחות.

תלמיד: במרדף אחרי הצבי, מהי הסיבה שהקבוצות נחלשות?

זה לגמרי לא שייך. המרדף הזה אחרי הצבי זה דווקא כשאנחנו רוצים בכוחות שמתאספים אלינו לקראת השפעה נוספת כל פעם, עד שמגיעים להיכל המלך, עד שמגיעים מהיכל המלך למטרת הבריאה כולה ומשיגים הכול בשלמות בגמר התיקון.

תלמיד: זה המצב הרצוי, השאלה היא איך לא מסתכלים על הצבי הזה ורואים שהוא כל הזמן בורח?

אבל הוא בורח כדי שאנחנו נתקרב באותו הקו לגמר התיקון, הצבי יודע איך לברוח.

תלמיד: אז איך לא להתייאש מהמרדף, איך להבין אותו נכון שזה הזמנה להתקרבות?

בזה החברים צריכים לחזק את האדם, בלי זה ודאי שלא. מאיפה אנחנו מחויבים להיות בקשר עם עוד חברים ולא עם אחד או שניים, רצוי עד עשרה? זה מפני שאף אחד מאיתנו לא יכול לבד, זה רק יחידי סגולה יכולים וגם, בייסורים גדולים להתקדם לתפיסת הצבי, אבל אנחנו לא.

אנחנו צריכים ממש רק את העניין של העשירייה, ובזה צריכים להבין עד כמה צריכים להפיק כוחות מכל החיבור בינינו. ו"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", אז ככל שאדם יותר אגואיסט, הוא יותר רואה עד כמה זה בלתי אפשרי, קשה, אפילו לא מבין מה דורשים ממנו. זה כמו שאתה מסתכל על ילד קטן, אתה אומר לו משהו, הוא מסתכל בפה שלך, הוא לא רואה מה שאתה רוצה ממנו. כך אנחנו, אנחנו שומעים כל מיני מילים אבל אנחנו לא מבינים מה המקובלים כותבים לנו, מהם רוצים מאיתנו, ממש לא. ואז יוצא שלהתקדם זה ללכת באמונה, ללכת בעיניים עצומות.

שאלה: מה צריך להיות המניע שלנו למרדף אחרי הצבי?

המניע, שאנחנו מגיעים לדביקות בצבי.

שאלה: כשהבורא נסתר ויורדים דינים וחושך על העולם של האדם, האם נכון לפעול כך כאילו לא היה אף פעם שום הסתר אלא להמשיך בשמחה, או שצריך להצטער בקו שמאל?

אנחנו צריכים להשתדל בזמן ההסתרה להבין שהיא לטובתנו ושאנחנו חייבים בזמן ההסתרה לרוץ אחרי השגת הבורא דרך חיבור בקבוצה, כמו שהיינו נגיד בגילוי השלם.

שאלה: יוצא שככל שאני עושה את העשירייה שלי רוחנית, ככה אני הופך גם להיות רוחני.

נכון, עכשיו אתה צודק.

שאלה: האם אפשר להגיד שהמרדף עצמו מגדיל אצלנו חיסרון וחשק לגילוי בורא, ומגדיל את החושך אצלנו?

נכון. על זה כתוב שאני לא יכול להסתתר ממך, כך הבורא אומר.

שאלה: איך לייצב את העשירייה כ"אנחנו" ככוח משותף שרץ אחר גילוי הבורא?

לייצב עשירייה זה פשוט מאוד, ככל האפשר להיות יותר צמודות זו לזו, עד שאנחנו מתחברות במרכז שלנו.

שאלה: איך להעיר נכון את החיסרון הנכון בעשירייה כדי לרדוף אחרי הצבי ביחד?

החיסרון הנכון הוא כשאנחנו נמצאים בחבורה, שאנחנו רוצים לתפוס את האיילה שבורחת מאיתנו ומחזירה פניה אחורה אלינו כדי לעורר בנו כל מיני רגשות, ואנחנו רוצים לתפוס אותה. לתפוס את האיילה אנחנו יכולים במידה שאנחנו מתחברים בינינו, ואז כשאנחנו נתחבר אנחנו נרגיש שהיא נמצאת בתוכנו, בידינו, בהשגתנו, וזו תהיה המדרגה הראשונה של הרוחניות שנשיג.

שאלה: הפעולה אהבה תכסה על כל הפשעים, האם זו הפעולה שבה אנחנו יוצרים קשר עם הבורא?

האהבה שמכסה על כל הפשעים היא הכלי שהוא כל הפשעים, שכבר מכוסה באור העליון וכך יכול להתקיים. יש פשעים ואהבה, חיבור וריחוק, שנאה ואהבה וכולי, שני דברים מנוגדים שמתחברים יחד.

שאלה: איך להגיב נכון על דחייה מהבורא?

אין דבר כזה, אין דחייה מהבורא, יכול להיות כפלירט, ושנשים שואלות אז הן דווקא יודעות לעשות את זה. כל דחייה מהבורא היא דווקא על מנת שאנחנו נתקרב אליו.

תלמיד: בעניין ישיבת חברים הערב, אתה ממליץ להשתדל לכוון את עצמנו למקום של תפילה אחת או שריבוי תפילות דווקא, מה עדיף לנו?

אני לא יודע שום דבר, זה כנס של חברים ואסור לי להתערב בזה. רק כמה שיותר לחיבור ביניכם, אבל באיזה אופן? תדברו ותחליטו אתם. אתם נמצאים כבר במצבים של התקדמות נכונה, טובה, אז בבקשה קדימה.

(סוף השיעור)