שיעור בוקר 04.03.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך ג', דף תרא, עמ' 601,

חלק ח', עשר הספירות של עולם האצילות, אות ה'

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ג', עמ' 601, דף תרא, חלק ח', עשר הספירות של עולם האצילות, אור פנימי, אות ה'.

עולם האצילות עוסק בתיקון, כי הוא בא אחרי השבירה שהייתה בעולם הנקודים. ולכן כאן מדובר על העלאת הכלים משבירה לתיקון.

כותב האר"י באות ה':

אות ה'

"* והנה ע"י עלית מ"ן הנ"ל," היינו על ידי חיסרון לתיקון, "שהם האורות" רשימות, אין כאן אורות, עדיין רשימות "הנ"ל, נזדווגו בחינת הוי"ה דע"ב דיודין, אשר הם כללות בחינת המוחין דא"ק, עם בחינת הטעמים דס"ג, שהם אח"פ כנ"ל. כי אלו הטעמים דס"ג לא היו בהם שום שבירה, ולכן הם נזדווגו יחד עם בחינת הע"ב דא"ק. ואין הכוונה על האורות היוצאים מן הבל אח"פ, רק על בחינת עצמן ופנימיותן ממש."

* עץ חיים שער י' פרק ב'.

בוא נראה. תקרא עוד פעם למעלה ואחר כך למטה.

קריין: שוב אות ה' למעלה.

אות ה'

"* והנה ע"י עלית מ"ן הנ"ל, שהם האורות הנ"ל, נזדווגו בחינת הוי"ה דע"ב דיודין, אשר הם כללות בחינת המוחין דא"ק, עם בחינת הטעמים דס"ג, שהם אח"פ כנ"ל. כי אלו הטעמים דס"ג לא היו בהם שום שבירה, ולכן הם נזדווגו יחד עם בחינת הע"ב דא"ק. ואין הכוונה על האורות היוצאים מן הבל אח"פ, רק על בחינת עצמן ופנימיותן ממש."

* עץ חיים שער י' פרק ב'.

קריין: אות ה' למטה.

פירוש אור פנימי לאות ה'

"המוחין דא"ק עם בחי' הטעמים דס"ג: ואע"פ שכל הנקודים אפילו הראש הא' שבהם, נמשכים מנקודות דס"ג, וא"כ היה המ"ן צריך לעלות רק עד הנקודות שבראש הס"ג, אמנם באמת הם עלו לנקודות דס"ג, אלא כיון שעם עליתם זו נעשה הזווג דע"ב ס"ג, אשר הארת הע"ב שהגיעה אל הס"ג, הורידה הה"ת מעינים דס"ג אל הפה דס"ג, שבזה מתחברים האח"פ אשר יצאו מראש ס"ג ושבים לבחינת ראש, ונמצאות הנקודות דס"ג מתחברות עם הטעמים דס"ג למדרגה אחת, אשר אז אין הנקודות דס"ג עולות יותר בשם, כי הן בטלות בהבחינה העליונה שבהן, שהן הטעמים. ולפיכך נבחן גם העלית מ"ן, שעלו אל הטעמים כי הנקודות אינן עולות בשם כי בטלות להם. כמ"ש הרב לעיל (דף שצ"ו אות ו' עש"ה.)

ותדע, שמכאן, יוצא הכלל אשר כל עלית מ"ן הם מתחתון לעלי עליון והעלי העליון מתקנם בשביל העליון. כי זו"ן מעלה את המ"ן בשביל העליון שלהם שהם ישסו"ת, אל העלי העליון שהם או"א, ואו"א מתקנים אותם בשביל ישסו"ת. וכן בכל המדרגות. והוא כי כל עלית מ"ן, גורם להוריד הה"ת מנקבי עינים למטה, שעי"ז קונה את הג"ר. ונמצא בשעה שזו"ן מעלים את מ"ן דישסו"ת, גורמים בזה להוריד את הה"ת מעינים דאו"א למטה, שאז נמצאים ישסו"ת מתחברים עם או"א למדרגה אחת, וקונה ישסו"ת את ג"ר שלו, דהיינו בחינת או"א. והנך רואה, שהמ"ן שזו"ן העלו לצורך ישסו"ת, עלו לבחינות או"א, דהיינו לה"ת שבעינים דאו"א, שהורידו אותה למטה, ותיקנו בזה המוחין דישסו"ת. הרי שהתחתון העלה את המ"ן בשביל העליון שלו שהם ישסו"ת, לעלי עליון שלו שהם או"א, ואו"א נזדווגו יחד על המ"ן והורידו את הה"ת מעינים שלהם למטה, וחיברו בזה את ישסו"ת למדרגת עצמם, וקנה ישסו"ת הג"ר שלו, ובזה תבין מה שהרב מדמה שם (דף שצ"ו אות ו') את ע"ב ס"ג לאו"א וישסו"ת. ע"ש.

וענין זה התחיל בעלית המ"ן הראשונה שהיתה בעולמות, שהיא עלית מ"ן של נה"י הפנימים דא"ק, אל הטעמים דראש הס"ג, שבדברי הרב הנ"ל בדף שצ"ו. ששם הוריד הה"ת מעינים לפה דס"ג. כנ"ל בתחלת הדבור. אמנם כאן כיון שה"ת עלתה לכתר, שה"ס המצח, ע"כ ירדה הה"ת ממצח לפה, כמ"ש לפנינו." שם זה מנקבי עיניים וכאן זה מהמצח.

"וזה אמרו, "שע"י עלית המ"ן דז' אורות נזדווגו בחינת הויה דע"ב דיודין, שהם כללות בחינת המוחין דא"ק," זה טעמים דס"ג בעצם, ה-ו-י-ה דע"ב דיודין. כי בס"ג בהתפשטות הראשונה גם ע"ב בתוכו, "עם בחינת הטעמים דס"ג, שהם אח"פ". כי ראש הס"ג מכונה בשם אזן חוטם פה, משום שהבחינה העליונה שבו הוא אור האזן, דהיינו בינה. והוא מלביש לפרצוף ע"ב דא"ק מחזה ולמעלה עד הפה דע"ב. וע"כ נבחנים חג"ת דע"ב דא"ק לבחינות מוחין אל הס"ג, וגם לכללות המוחין הנמשכים מא"ק, כי הפרצוף הא' דא"ק נשגב מן העולמות ואינם מאירים זולת דרך חג"ת דע"ב שהם המוחין דס"ג דא"ק. ואחר שהארת המוחין מע"ב אלו, נמשכת לראש הס"ג, דהיינו אל הטעמים, הנה אז יורדת הה"ת ממצח לפה, כמ"ש.

הטעמים דס"ג לא היה בהם שום שבירה: וצריך שתדע כאן, כי סוד השבירה מתחלת עוד לפני עולם הנקודים, דהיינו בט"ת דפרצוף ס"ג דא"ק, הנקראות נקודות דס"ג, שהמה נתפשטו מטבור ולמטה דס"ג עד סיום רגליו כנ"ל בדברי הרב (דף שצ"ג אות ג') כי מתוך שנתפשטו מטבור ולמטה במקום הנה"י דא"ק הפנימים, ע"כ נתערבו בבחי"ד, שזה גרם לצמצום שני בהעולמות, המכונה צמצום נה"י דא"ק. כי מחמת התערבות בחי"ב, שהיא בינה, בבחי"ד שהיא מלכות. קבלה הבינה בחינת הצמצום שבמלכות. וע"כ יצאו בינה וזו"ן מכל המדרגות לחוץ, שאח"פ דראש יצאו לבחינת גוף, ובינה וזו"ן דגוף יצאו לבחינת נה"י למטה מטבור, ובינה וזו"ן של ע"ס דנה"י יצאו לגמרי לחוץ מן אצילות ונעשו לבי"ע דפרודא.

הרי שגם בס"ג יצאו בינה וזו"ן דנה"י ונפלו לבי"ע, דוגמת שבירת הכלים. אמנם זה נעשה רק בנקודות דס"ג, שנתפשטו מטבור ולמטה ונתערבו בה"ת כנ"ל, אבל אין זה נוגע כלום לחצי העליון דס"ג שנקרא טעמים, המסתיימים למעלה מטבור דא"ק. וזה אמרו, "שעליות מ"ן היה אל הטעמים דס"ג שלא היה בהם שום שבירה". כמבואר." כי שם יש תשובה על המ"ן. מ"ן זה שאלה, זה חיסרון, אז עד המקום שהחיסרון הזה יכול לקבל מילוי, תגובה.

"היוצאים מן הבל אח"פ רק על בחינת עצמם ופנימיותם: כי יש ב' מיני אח"פ: א', ראש דס"ג שנקרא טעמים דס"ג, שלהיות קומתו עד בינה הוא נקרא בשם אח"פ." לפי הקומה שלו, אוזן, חוטם, פה, לכן הוא נקרא אח"פ, אבל זה בעצם ראש, "וב', הוא הבלי אח"פ שיצאו לחוץ מהמדרגה, כנ"ל, ונבחנים לענפים היוצאים לחוץ מס"ג שהם השערות דיקנא דס"ג, הנעשים שורשים אל הג"ר דנקודים." זאת אומרת, אח"פ יכול להיקרא לפי גובה המדרגה, שזה לפי צמצום א', ויכול להיות מזה שהוא יוצא כבר על ידי צמצום ב', גם זה נקרא אח"פ וגם זה נקרא אח"פ. זה מבלבל מאוד אבל צריכים לראות את התמונה, אין מה לעשות. "כנ"ל בדברי הרב (דף שצ"ד אות ד') וזה אמרו, שהזווג דע"ב היה עם האח"פ שהם הטעמים דס"ג, ולא עם פרצוף השערות שיצאו לחוץ, שהן בחינות הנקודות דראש הס"ג שהיה בהן שבירה, כנ"ל.

והגם שהעליון המיוחס לע"ס דנקודים, הוא רק הנקודות דס"ג, דהיינו השערות דיקנא, כנ"ל. אמנם הן בטלות בטעמים דס"ג ואינן עולות בשם כלל, כי הזווג דע"ב מחבר אותן למדרגת ראש דס"ג בשעת הזווג, כנ"ל (דף תר"א ד"ה המוחין דא"ק, ע"ש. )" זאת אומרת, כשמגיע אור החכמה, כולם מתחברים, כל הליקויים מתבטלים והכול נכלל כבר בעקודים.

נקרא שוב. העיקר זה להתרגל לשפה. מבינים קצת או לא, אבל שזה לא ייראה ממש זר.

קריין: שוב אות ה' למעלה, דברי האר"י.

אות ה'

"* והנה ע"י עלית מ"ן הנ"ל, שהם האורות הנ"ל, נזדווגו בחינת הוי"ה דע"ב דיודין, אשר הם כללות בחינת המוחין דא"ק, עם בחינת הטעמים דס"ג, שהם אח"פ כנ"ל. כי אלו הטעמים דס"ג לא היו בהם שום שבירה, ולכן הם נזדווגו יחד עם בחינת הע"ב דא"ק. ואין הכוונה על האורות היוצאים מן הבל אח"פ, רק על בחינת עצמן ופנימיותן ממש."

* עץ חיים שער י' פרק ב'.

"* והנה ע"י עלית מ"ן הנ"ל, שהם האורות הנ"ל," אורות זה רשימות, "נזדווגו בחינת הוי"ה דע"ב דיודין," זאת אומרת חלק מהע"ב, כלים עם אור החכמה "אשר הם כללות בחינת המוחין דא"ק," מוחין זה האור הפנימי דא"ק, אור החכמה. ממה הזדווגו הכלים האלה עם אור החכמה? "עם בחינת הטעמים דס"ג, שהם אח"פ כנ"ל." למה הם נקראים אח"פ? בגלל שס"ג מתחיל מאוזן.

אז יש לך זיווג ע"ב ס"ג, זה מה שהוא אומר. "כי אלו הטעמים דס"ג לא היו בהם שום שבירה," שם היה ממש אור החכמה, בטעמים דס"ג. מתי בכלל התחיל כל העניין? כשהתחילו נקודות דס"ג לצאת מטבור עד הפה בחזרה, אז הם גם התחילו לרדת למטה מטבור. לפני זה לא יכלו לרדת, כי היה שם אור החכמה, ג' דהתלבשות. בטעמים דס"ג יש לנו ג' דהתלבשות. "כי אלו הטעמים דס"ג לא היו בהם שום שבירה, ולכן הם נזדווגו יחד עם בחינת הע"ב דא"ק." כי הם שייכים לאותו העניין, לאותו הטבע. "ואין הכוונה על האורות היוצאים מן הבל אח"פ," זאת אומרת שיוצאים מהס"ג, מהאוזן, "רק על בחינת עצמן ופנימיותן ממש."

זאת אומרת, הכול מדובר בינתיים על אור החכמה וחלק הס"ג שהוא שייך לחכמה, בינה עצם החכמה. ככה זה.

פירוש אור פנימי לאות ה'

"המוחין דא"ק עם בחי' הטעמים דס"ג: ואע"פ שכל הנקודים אפילו הראש הא' שבהם, נמשכים מנקודות דס"ג, וא"כ היה המ"ן צריך לעלות רק עד הנקודות שבראש הס"ג, אמנם באמת הם עלו לנקודות דס"ג, אלא כיון שעם עליתם זו נעשה הזווג דע"ב ס"ג, אשר הארת הע"ב שהגיעה אל הס"ג, הורידה הה"ת מעינים דס"ג אל הפה דס"ג, שבזה מתחברים האח"פ אשר יצאו מראש ס"ג ושבים לבחינת ראש, ונמצאות הנקודות דס"ג מתחברות עם הטעמים דס"ג למדרגה אחת, אשר אז אין הנקודות דס"ג עולות יותר בשם, כי הן בטלות בהבחינה העליונה שבהן, שהן הטעמים. ולפיכך נבחן גם העלית מ"ן, שעלו אל הטעמים כי הנקודות אינן עולות בשם כי בטלות להם. כמ"ש הרב לעיל (דף שצ"ו אות ו' עש"ה.)"

זאת אומרת, העלאת המ"ן גרמה לזה שטעמים דס"ג ונקודות דס"ג הם התחברו יחד, כי יש בהם עכשיו הארת החכמה.

"ותדע, שמכאן, יוצא הכלל אשר כל עלית מ"ן הם מתחתון לעלי עליון והעלי העליון מתקנם בשביל העליון. כי זו"ן מעלה את המ"ן בשביל העליון שלהם שהם ישסו"ת, אל העלי העליון שהם או"א, ואו"א מתקנים אותם בשביל ישסו"ת. וכן בכל המדרגות. והוא כי כל עלית מ"ן, גורם להוריד הה"ת מנקבי עינים למטה, שעי"ז קונה את הג"ר. ונמצא בשעה שזו"ן מעלים את מ"ן דישסו"ת, גורמים בזה להוריד את הה"ת מעינים דאו"א למטה, שאז נמצאים ישסו"ת מתחברים עם או"א למדרגה אחת, וקונה ישסו"ת את ג"ר שלו, דהיינו בחינת או"א. והנך רואה, שהמ"ן שזו"ן העלו לצורך ישסו"ת, עלו לבחינות או"א, דהיינו לה"ת שבעינים דאו"א, שהורידו אותה למטה, ותיקנו בזה המוחין דישסו"ת. הרי שהתחתון העלה את המ"ן בשביל העליון שלו שהם ישסו"ת, לעלי עליון שלו שהם או"א, ואו"א נזדווגו יחד על המ"ן והורידו את הה"ת מעינים שלהם למטה, וחיברו בזה את ישסו"ת למדרגת עצמם, וקנה ישסו"ת הג"ר שלו, ובזה תבין מה שהרב מדמה שם (דף שצ"ו אות ו') את ע"ב ס"ג לאו"א וישסו"ת. ע"ש."

שאלה: מה גורם לתחתון פתאום להעלות מ"ן?

רשימות, חסרונות שמתגלים.

תלמיד: מאיפה הם מתעוררים?

מהקליפות, מהשבירה. מי מעורר אותם? האור העליון. הוא מאיר על הכלים השבורים והם מתחילים להתעורר, והחסרונות האלה הם גורמים לכל התהליך.

תלמיד: אז כל המערכת בהמתנה עד שמתעוררות הקליפות האלה?

לא קליפות, תגיד כלים שבורים.

תלמיד: כלים שבורים.

כן, ודאי. אלא מה, מחכים לך?

תלמיד: לא. אבל אז איפה החיות במערכת?

החיות במערכת באור העליון, שהוא מעורר את הכלים, מנענע אותם, ממיין אותם, מסדר אותם. ואז במידה שהוא ממיין אותם ומנענע אותם, זאת אומרת הם מתחילים להרגיש חיסרון, פער בינם לעליונים, הכרת הרע וכן הלאה, אז הם מתחילים מעצמם להוסיף איזה חיסרון, איזה מ"ן. הם מעצמם מרגישים את זה, שהם בעצמם רוצים לשייך את עצמם לאותה הפעולה. אז זה נקרא שהם כבר "מקובלים".

תלמיד: המ"ן של התחתון, למה הוא גורם לתיקון בעליון ולא גורם בסוף לתיקון בתחתון?

כי העיקר שאנחנו כאן מדברים זה על התיקונים שנעשים על ידי התחתונים. שהתחתון צריך לגרום חיסרון בעליון, שהעליון יטפל בו. אז רשימות דזו"ן נשברו, הם עולים לישסו"ת, מישסו"ת לאבא ואמא, כי ישסו"ת בעצמו לא יכול לתקן שום דבר, זה ז"ת דבינה. אבא ואמא מתקנים את הישסו"ת, ואז ישסו"ת מתקן את הזו"ן. ג' מדרגות יש כאן, זו"ן, ישסו"ת ואבא ואמא.

באבא ואמא יש לך גם חסדים וגם חכמה. בישסו"ת יש לך רק חסדים. בזו"ן אין לך לא זה ולא זה, רק חיסרון.

תלמיד: אז מה נחשב לתיקון עבור זו"ן? עצם היכולת שלו להעלות מ"ן, זה בשבילו התיקון?

רק לצעוק, רק לבקש, כן. קצת מזה שמעירים אותו, על ידי הרשימות, הניצוצות שנפלו בו, ומזה שמאירים האורות המקיפים, אז הזו"ן מתעוררים ומבקשים תיקון. זה אנחנו.

תלמיד: אז זו"ן חיים רק בחיסרון.

אין להם יותר.

תלמיד: זה המילוי?

החיסרון שלהם, שהם רוצים לשייך את עצמם לעליון, זה המילוי שלהם. למה זה לא יכול להיות מילוי? אם אני רוצה להיות שייך לעליון ולהשפיע לעליון, לגרום לעליון תענוג, עלייה, זה מילוי שלי.

שאלה: אמרת שהמ"ן עולה עד לאבא ואמא, ואבא ואמא מתקנים את ישסו"ת ואחרי זה את זו"ן. מה התיקון בישסו"ת?

הוא כך כתב. זה לא שאני אומר.

תלמיד: מה בישסו"ת צריך תיקון?

בישסו"ת יש עכשיו חסדים וחכמה ויכולים לתקן את הזו"ן.

תלמיד: ומה היה בהם לפני זה?

הם לא היו שבורים כדי ז"ת דבינה. הם התבטלו מתפקידם כי הם גרמו לשבירה. ישסו"ת העבירו את אור החכמה לזו"ן, וזו"ן על ידי אור החכמה שקיבלו מישסו"ת, נשברו. אז עכשיו צריכים לתקן את הישסו"ת, שלא יהיה לו אור חכמה אלא במידה שהזו"ן יעלה מ"ן, ומ"ן הזה יהיה חיסרון בכלים דהשפעה. אז יספקו להם מלמעלה, מישסו"ת, כלים דהשפעה ואז זו"ן יכולים להתחבר לישסו"ת ולקיים את תפקידם, זאת אומרת לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אז מה השבירה גרמה בישסו"ת?

הסתלקות האורות.

תלמיד: אז בסך הכול התיקון של ישסו"ת זה פשוט להתמלא באורות ולהשפיע.

להיות מוכן לעבודה. ישסו"ת זה מערכת, זה לא סתם איזה חלק מהבינה. יש ארבעה סוגי ישסו"ת. אנחנו נלמד. זה העיקר. מה העליון שלנו? ישסו"ת.

שאלה: האם כל עליית מ"ן גורמת ירידת ה-ה' תתאה מהעיניים?

כן.

תלמיד: וזאת הפעולה שמספקת ג"ר לעליון?

כן.

תלמיד: אפשר להסביר את זה?

לא. אני אומר לך כאן כן בקיצור, אני לא הולך לשנות את השיעור. אבל אני לא מסרב, אני בקצרה עונה על כל שאלה ושאלה כדי שאיכשהו תתקשרו לנושא. אנחנו צריכים להיכנס לזה, זה לוקח זמן.

שאלה: הוא כותב פה שהתחתון מעלה את המ"ן בשביל העליון.

כן, אבל העליון לא מתוקן, זה עולה לעלי עליון.

תלמיד: השאלה היא על ה"בשביל העליון".

לצורך העליון, כדי לתקן את העליון.

תלמיד: אבל המוטיבציה, אם אפשר להגיד כך, לעלות את המ"ן, זה דווקא בשביל עצמו. זאת אומרת הוא רוצה כלים דהשפעה.

לא, חס ושלום.

תלמיד: הוא רוצה כלים דהשפעה.

לא, זה גם יהיה בעל מנת לקבל. מה פתאום שאתה רוצה כלים דהשפעה? אתה רוצה להשפיע לעליון. זה לא שאתה רוצה כלים דהשפעה, אתה רוצה להשפיע לעליון. אתה רוצה למלא את העליון באורות ולכן אתה מעלה מ"ן. אחרת זה לא על מנת להשפיע.

תלמיד: בשביל להשפיע לעליון, הכוונה כדי למלא את העליון באורות?

כן. אתה מסכים להיות בחיסרון ואתה רוצה את החיסרון הזה, לא כדי להתמלאות אלא כדי להשפיע לעליון. ואיך אתה משפיע לעליון? בגלל שאתה מעלה עוד מ"ן ובזה אתה גורם לעליון שהוא יתקן.

תלמיד: והתחתון יכול להרגיש את הצורך של העליון בחוסר באורות, הוא מרגיש את זה ממש?

זה נקרא "על מנת להשפיע".

תלמיד: אבל איך תחתון יכול להרגיש חוסר של העליון בכלל? הוא יכול להרגיש את החוסר שלו כנראה, את זה אני יכול להבין. אבל חוסר של העליון?

אם אתה עכשיו לא מרגיש את העליון והעליון לא מאיר לך, אז זה חוסר בך וחוסר בעליון שלא יכול להאיר בך. ואתה עושה את זה לפי מה שאתה מבין, למען העליון.

קריין: אנחנו בעמוד תרב בטור א' למטה "ועניין".

"וענין זה התחיל בעלית המ"ן הראשונה שהיתה בעולמות, שהיא עלית מ"ן של נה"י הפנימים דא"ק, אל הטעמים דראש הס"ג, שבדברי הרב הנ"ל בדף שצ"ו. ששם הוריד הה"ת מעינים לפה דס"ג. כנ"ל בתחלת הדבור. אמנם כאן כיון שה"ת עלתה לכתר, שה"ס המצח, ע"כ ירדה הה"ת ממצח לפה, כמ"ש לפנינו.

וזה אמרו, "שע"י עלית המ"ן דז' אורות נזדווגו בחינת הויה דע"ב דיודין, שהם כללות בחינת המוחין דא"ק," זה נקרא "טעמים דס"ג" "עם בחינת הטעמים דס"ג, שהם אח"פ". כי ראש הס"ג מכונה בשם אזן חוטם פה, משום שהבחינה העליונה שבו הוא אור האזן, דהיינו בינה. והוא מלביש לפרצוף ע"ב דא"ק מחזה ולמעלה עד הפה דע"ב. וע"כ נבחנים חג"ת דע"ב דא"ק לבחינות מוחין אל הס"ג," נמצאים בתוך הראש דס"ג "וגם לכללות המוחין הנמשכים מא"ק, כי הפרצוף הא' דא"ק נשגב מן העולמות ואינם מאירים זולת דרך חג"ת דע"ב שהם המוחין דס"ג דא"ק. ואחר שהארת המוחין מע"ב אלו, נמשכת לראש הס"ג, דהיינו אל הטעמים, הנה אז יורדת הה"ת ממצח לפה, כמ"ש.

הטעמים דס"ג לא היה בהם שום שבירה: וצריך שתדע כאן, כי סוד השבירה מתחלת עוד לפני עולם הנקודים, דהיינו בט"ת דפרצוף ס"ג דא"ק, הנקראות נקודות דס"ג, שהמה נתפשטו מטבור ולמטה דס"ג עד סיום רגליו כנ"ל בדברי הרב (דף שצ"ג אות ג') כי מתוך שנתפשטו מטבור ולמטה במקום הנה"י דא"ק הפנימים, ע"כ נתערבו בבחי"ד, שזה גרם לצמצום שני בהעולמות, המכונה צמצום נה"י דא"ק. כי מחמת התערבות בחי"ב, שהיא בינה, בבחי"ד שהיא מלכות." נה"י דא"ק "קבלה הבינה בחינת הצמצום שבמלכות. וע"כ יצאו בינה וזו"ן מכל המדרגות לחוץ, שאח"פ דראש יצאו לבחינת גוף, ובינה וזו"ן דגוף יצאו לבחינת נה"י למטה מטבור, ובינה וזו"ן של ע"ס דנה"י יצאו לגמרי לחוץ מן אצילות ונעשו לבי"ע דפרודא."

אנחנו למדנו את כל הדברים האלו בעולם הניקודין הרבה פעמים.

"הרי שגם בס"ג יצאו בינה וזו"ן דנה"י ונפלו לבי"ע, דוגמת שבירת הכלים. אמנם זה נעשה רק בנקודות דס"ג, שנתפשטו מטבור ולמטה ונתערבו בה"ת כנ"ל, אבל אין זה נוגע כלום לחצי העליון דס"ג שנקרא טעמים, המסתיימים למעלה מטבור דא"ק. וזה אמרו, "שעליות מ"ן היה אל הטעמים דס"ג שלא היה בהם שום שבירה". כמבואר."

שאלה: לא הבנתי מה מזדווג בע"ב דס"ג, מה יש שם בזיווג הזה?

ע"ב וס"ג מזדווגים ביניהם, חסדים וחכמה.

תלמיד: טעמים דס"ג זה כלים, זה אורות?

טעמים דס"ג זה ע"ב בעצמו. בטעמים דס"ג יש לנו ע"ב. "טעמים" זה התפשטות הראשונה מפה לטבור ושם יש ג' דהתלבשות שזה ע"ב, חכמה.

לכן טעמים לא יכולים לרדת למטה מטבור הכללי. רק הנקודות, שהן מיד מתפרדות מהג' דהתלבשות ונעשים בהן רק ב' דהתלבשות, ב' דעביות, הן עולות מטבור לפה דס"ג ויחד עם זה יכולות לרדת למטה מטבור הכללי. זו בינה עצמה, בינה יכולה להתפשט בכל מקום.

תלמיד: אז מה הזיווג, הטעמים עם הנקודות שעלו חזרה, מה פה האורות והכלים?

רק על זה הוא דיבר בינתיים. דיבר על זה שנקודות דס"ג יכולות לרדת למטה מטבור, כי יש בהם רק חסדים. ואור החכמה נעלם בטעמים דס"ג. תיכף נראה הלאה.

קריין: טור א' בעמוד תרג, "היוצאים".

"היוצאים מן הבל אח"פ רק על בחינת עצמם ופנימיותם: כי יש ב' מיני אח"פ: א', ראש דס"ג שנקרא טעמים דס"ג, שלהיות קומתו עד בינה הוא נקרא בשם אח"פ." זאת אומרת לא בגלל שהוא חלק, אלא בגלל הקומה שלו שמתחיל מהאוזן, לכן נקרא אח"פ. תראו כמה אפשר להתבלבל.

"וב', הוא הבלי אח"פ שיצאו לחוץ מהמדרגה, כנ"ל, ונבחנים לענפים היוצאים לחוץ מס"ג שהם השערות דיקנא דס"ג, הנעשים שורשים אל הג"ר דנקודים." זה שייך לצמצום ב'. לכן גם נקרא "אח"פ".

"וזה אמרו, שהזווג דע"ב היה עם האח"פ שהם הטעמים דס"ג, ולא עם פרצוף השערות שיצאו לחוץ, שהן בחינות הנקודות דראש הס"ג שהיה בהן שבירה, כנ"ל." זאת אומרת אל תתבלבל שע"ב שייך לצמצום ב'. הוא רק שייך לאותו קשר לס"ג, איפה שס"ג בעצמו עדיין צמצום א'.

"והגם שהעליון המיוחס לע"ס דנקודים, הוא רק הנקודות דס"ג, דהיינו השערות דיקנא, כנ"ל. אמנם הן בטלות בטעמים דס"ג ואינן עולות בשם כלל, כי הזווג דע"ב מחבר אותן למדרגת ראש דס"ג בשעת הזווג,"

אנחנו נלמד עוד איך התחתון מתבטל בעליון.

(סוף השיעור)