שיעור בוקר 24.06.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 631,

מאמר קנ"ג. "המחשבה היא תולדה מהרצון"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", מאמרי "שמעתי", מאמר קנ"ג, "המחשבה היא תולדה מהרצון".

"המחשבה היא תולדה מהרצון"

ודאי שזה כך, כי הבורא ברא רצון, ולפני הרצון אין כלום, אין לנו על מה לדבר. הבריאה מתחילה מזה שהבורא ברא רצון, והכוח הזה מארגן סביבו את כל יתר הדברים. הוא עומד מול הבורא, לפי השינויים שבו הוא מתקרב לבורא, מקבל כל מיני שינויים בהרגשה שלו כלפי הבורא, הכול תלוי ברצון.

אם הבורא היה בורא רק רצון, אז הרצון היה נמצא בשליטה שלמה של הבורא ולא היה נברא שעומד ברשות עצמו ויכול לשנות משהו, לחשוב, לדרוש, אלא כמו שאנחנו רואים אצל הילדים שאנחנו מולידים, מתי הם נעשים שונים? כשהם מתחילים לדרוש. אנחנו שמחים שלילד יש רצון לזה ולזה, כך הילד מתפתח. ועל ידי מה מתפתח הרצון? על ידי המחשבה.

ולכן בעל הסולם כותב, "המחשבה היא תולדה מהרצון. לדבר שיש לו רצון, בזה הוא מהרהר". זאת אומרת הרצון מפעיל את המחשבה לפי מה שהוא רוצה. "ולא יהרהר בדבר שאינו לרצונו. היינו לדוגמא: מיום המיתה לא יהרהר אף פעם". כי זה לא לפי רצונו. "אלא להיפך, שהוא תמיד יהרהר בנצחיותו, מטעם שכך הוא רוצה. נמצא, שתמיד מהרהר בדבר שהוא לרצונו". זאת אומרת, הרצון קובע את המחשבות, כי באמת המחשבה היא תולדה מהרצון.

"אבל יש תפקיד מיוחד להמחשבה". אומנם היא תוצאה מהרצון ומשהו לא כל כך חשוב לעומת הרצון, אבל "שהוא מגדל את הרצון", המחשבה יכולה לשנות את הרצון, "שהרצון נשתקע במקומו ולא היה לו כח להתפשט ולפעול פעולתו. אלא משום שחושב ומהרהר בהדבר", המחשבה פועלת לאיזה כיוון "שהרצון מבקש מהמחשבה, שיתן להרצון איזה עצות ותחבולות", המחשבה יכולה לייעץ איך להשיג, איך לשנות, "שיצא הרצון לפועל, אז הרצון מתגדל ומתפשט ופועל את פעולתו בפועל ממש". זאת אומרת, המחשבה יכולה להפעיל את הרצון בכל מיני כיוונים, בכל מיני צורות, כוחות, ואז אפשר להגיע למשהו מיוחד בעזרת הפעלת הרצון על ידי המחשבה.

"היוצא מזה, שהמחשבה הוא משמש הרצון, והרצון הוא העצם של האדם". זה מה שהבורא ברא כמו שאמרנו. "ויש עצם גדול, ויש עצם קטן". רצון קטן. אז מה לעשות אם יש לאדם רצונות קטנים שהוא לא יכול על ידם להשיג משהו חשוב? "ועצם גדול הוא השולט על העצמים הקטנים". האם מחשבה יכולה לעזור לנו כאן? הרי הרצון הגדול בעצם בולע רצונות קטנים. "ומי שהוא עצם קטן, ואין לו שום שליטה, העצה היא שיוכל להגדיל את העצם, הוא ע"י התמדת המחשבה על הרצון".

זאת אומרת, אם אדם כל הזמן יחשוב, כשהוא נמצא בסביבה המתאימה ודאי, עם ספרים מתאימים שיתמכו בכיוון המחשבה המיוחדת הזאת, אז על ידי זה הוא ייצב ויגדיל את הרצון שלו לכיוון הנכון כדי להשיג משהו נכון ורצוי. ולא חשוב עם איזה רצון קטן הוא נולד, אם יש לו לפחות רצון קטן, אצלנו זה נקרא "נקודה שבלב", אז אפשר להגדיל אותו אם הוא יידבק למורים, לספרים, לחברה, ועל ידי זה המחשבה שלו תתמיד יותר ויותר לכיוון הנכון, והרצון כבר יוכל לקבל צורה, כוח, כיוון כזה שאדם ישיג מה שהוא צריך.

זאת אומרת, אומנם "הכול בידי שמים" מה שנקרא, אבל "חוץ מיראת שמים". בכל זאת ניתנה לאדם אפשרות לכוון את עצמו למטרה נכונה, לכיוון הנכון, להגדיל את קצב ההתקדמות שלו, והכול על ידי זה שהוא מוסיף מחשבה לרצון, מברר את המחשבה ומגדיל אותה וכך הרצון שלו יגדל לכיוון הנכון, למטרה הנכונה, ויעזור לאדם להשיג את מטרת חייו.

וזה מה שבעל הסולם אומר "ומי שהוא עצם קטן, ואין לו שום שליטה" אז "העצה היא שיוכל להגדיל את העצם", את הרצון "הוא ע"י התמדת המחשבה על הרצון. שהמחשבה, בשיעור שמהרהר בה", שאדם כל הזמן רוצה לטפל בה "ככה היא מתגדלת. ועל כן "בתורתו יהגה יומם ולילה"." זאת אומרת, שכל הזמן ישתדל לחשוב בכיוון הנכון למטרה הנכונה, וככל שהוא יכול יהיה סביב זה כל הזמן במחשבה עד שהרצון שלו ישתנה ויגדל ויביא אותו למטרה הזאת. "שאז ע"י התמדתה בה היא מתגדלת לעצם גדול, עד שנעשית לבחינת שליט בכח". עד שיהיה לו רצון כל כך גדול וישיג את מטרת חייו, ויגיע ליישום של שורש נשמתו.

שאלה: כשאתה מתאר את זה כתהליך נשמע שזה קורה בין רצון לבין המחשבה, שיש מעין לולאה אינסופית שמחזיקה את עצמה. מה הקשר בין זה, לבין התפילה, ספרים, עשירייה, איך המחשבה והרצון מתחברים?

הבורא ברא את הרצון, זה מה שהוא נתן לאדם. אם יש לאדם שורש של הרצון הנכון, יש לו נקודה שבלב והאדם יכול לפתח אותו. הבורא מביא אדם כזה לחברה נכונה, לספרים נכונים ושם הוא צריך להתחזק בקשר עם החברים, בלימוד בספרים הנכונים ועל ידי זה הוא יכול להשפיע על נקודת הרצון שלו שתגדל.

כשהאדם קיבל מהבורא רק נקודה, זה נקרא נקודה שבלב. רק לב אלה סתם רצונות של האדם, אבל נקודה שבלב זה הרצון לתפקיד רוחני גבוה, מה שכל אדם צריך להרגיש ולהשיג, אבל ישנם רק יחידים בכל דור ודור שמגלים את זה, עד שזה יגמר בגמר התיקון, שכולם ירגישו את הנקודה שבלב, כולם יתקרבו ליישום, כמו שכתוב: "כולם ידעו אותי מקטן ועד גדלם".

לכן אנחנו שקיבלנו נקודה שבלב נמצאים בקבוצה מיוחדת שפועלת לקירוב הלבבות, לחיבור בין בני האדם, להחזיר את כל הנבראים למערכת אחת, מערכת האדם הראשון. אמנם יש לנו רצונות קטנים ואנחנו בהחלט לא מסוגלים לעשות פעולות רוחניות, אפילו הקטנות, אבל אם אנחנו מתאספים, אם אנחנו משפיעים זה על זה אפילו בלי מילים, אפילו בלי מעשים אלא במחשבה כמו שכתוב: "הכול במחשבה יתבררו", בזה אנחנו יכולים לעורר זה את זה כך שכל אחד מאיתנו ירגיש שיש לו מה לעשות בחיים והוא יכול לקדם את עצמו למטרה למרות שהרצון שלו קטן ומבולבל, זאת אומרת לא מבורר, בכל זאת הוא יכול לפעול על ידי שליטת המחשבה על הרצון.

למרות שיש לי רצון קטן ואני מתעורר לפעמים, פעם ביום או ביומיים, בזמן השיעור אני קצת נמצא וקצת נרדם, זה לא חשוב, העיקר שיש לי אפשרות. זה שהבורא ברא אותי עם רצון קטן לא חשוב, אבל ברצון הקטן הזה הוא נתן לי הזדמנות להתקדם.

עכשיו עליי רק לעשות כל מיני פעולות כדי להפעיל את המחשבה שלי שהיא תהיה כל הזמן מכוונת למטרת החיים, להכרחיות לחיבור, לכך שכל האנושות חייבת להגיע לגמר תיקון, להיות "כאיש אחד בלב אחד", לכך אני חייב לפעול, לא פיזית שאני עכשיו אעשה משהו, אלא ברצון שלי שאני ארצה שזה יקרה. ואז על ידי הפעולות הפנימיות שלי - שאני חושב, שאני קורא, שאני מדבר על זה עם האחרים, אני פועל על הרצון שלי והוא נעשה מכוון יותר לחיבור, לחזרה למערכת האדם הראשון המתוקנת וכך אני משפיע גם על כל העולם.

שעכשיו אני כבר יודע שכל תיקון אני יכול על ידי המחשבה להגדיל ולכוון את הרצון שלי שהוא בעצם העיקר - כי הבורא ברא את הרצון, ואם על ידי המחשבה אני אתמיד, אני אכוון את עצמי במחשבה, בזה אני אכוון את הרצון שלי שיגדל וינוע לכיוון החיבור עם כולם וכך מעשירייה והלאה נגדל בצורה יותר ויותר רחבה, נעשה צורה שהבורא יוכל להתגלות בנו, לשמוח מאיתנו. ואז נגיע לדבקות בבורא וכל הכלי שאנחנו נבנה ייקרא "אדם" והוא יהיה כולו מלא עם הבורא. בזה אנחנו בעצם בונים את בית ה', את בית המקדש.

שאלה: הרצונות הרוחניים שונים מהרצונות הגשמיים על ידי מסך ואור חוזר. במה שונה המחשבה הרוחנית מהמחשבה הגשמית?

בזה שאני רוצה להשיג את הרצוי - את החיבור. כדי להשיג חיבור אני צריך להגדיל את הרצונות שלי, אותם אני יכול להגדיל על ידי כך שאני מתמיד במחשבה.

שאלה: האם המחשבה משנה את הרצון או שרק מכוונת אותו למטרה?

המחשבה לא יכולה להחליף רצון אחד לרצון שלי, אלא אם יש לך הרבה רצונות, אבל מחשבה לא מולידה את הרצון, היא מטפלת ברצון. זאת אומרת, אם אתה רוצה לשנות את הרצון שלך לכיוון מסוים, להעלות אותו בעוצמה או להוריד אותו בעוצמה, אתה יכול לעשות את זה על ידי המחשבה.

אתה לא מוליד רצון חדש על ידי המחשבה, אתה רק יכול לטפל באותם הרצונות שיש בך על ידי המחשבה באופן אפקטיבי ומועיל יותר. כדי לטפל ברצון אתה צריך מחשבה יותר חזקה, יותר מכוונת ולכן אנחנו מתחברים בעשיריות, קוראים מהספרים, לומדים זה הכול כדי שיהיה לנו אפשרויות יותר ויותר להשפיע על הרצונות שלנו כדי לכוון אותם כולם למטרה אחת.

שאלה: כשאנחנו מגדילים את הרצון שלנו על ידי מחשבה, על ידי עבודה, הרי זה לא מספיק כדי להגיע לדבקות עם הבורא.

כדי להגיע לדבקות בבורא אנחנו צריכים רצון חזק. הבורא לא נותן לנו רצון חזק, אלא הרצונות האלה מתגלים לנו ממכלול הנשמות השבורות. ולכן לא יכולים להתגלות רצונות חזקים כי הכול שבור.

קצת פה, קצת שם מתגלה התעוררות מאיזה חלק מהנשמה הכללית ולפי זה מתעוררים. ההתעוררות הכללית קורית על ידי האור המקיף, שמצפה שאנחנו נבנה לו בפועל מקום להתגלות, ועל ידו אנחנו נמצאים בקשר בינינו ומגיעים להזדמנויות כמו קבוצה, לימוד וכן הלאה.

וזה הכול כדי להגדיל את הרצונות. הרצונות שלנו הם קטנים, הרצונות גם לא מכוונים נכון, אנחנו לא יודעים בשביל מה ולמה, ומה אנחנו עושים ואיפה אנחנו קיימים. ממש כמו ילד קטן שלא יודע איפה הוא נמצא, אבל יש לו הורים שהם יודעים מה בדיוק קורה לו ומה הם צריכים לעשות ואיך לטפל בו כדי שהוא יגדל נכון.

אותו הדבר איתנו. לכן ככל שאנחנו רוצים לגדול אז מביאים אותנו לקבוצה, לכל מיני מצבים, וכמה שאנחנו מייצבים עצמנו יותר נכון בינינו, אנחנו בזה מובילים את עצמנו לכיוון הנכון וכך מתקדמים.

יש בזה הרבה דברים, ואפשר כאן להתפזר לכל הכיוונים, אבל צריכים לעשות את זה. חוץ מזה, ההתפתחות של כל אחד היא כבר לא אינדיבידואלית, אנחנו נמצאים כבר בשלבים שאנחנו נכנסים לדור האחרון, זאת אומרת אנחנו נכנסים למצב שכל האנושות חייבת להתעורר.

לא מספיקה התעוררות בקבוצה או ביחידים, כפי שהיה בדורות הקודמים. אנחנו צריכים בעיקר להבין במחשבה, שאנחנו מעל הקבוצות והשפות, צריכים לראות עצמנו שייכים לרצון אחד של אדם הראשון ואנחנו צריכים להתקרב ולהתכלל בזה. ואז נראה שהבורא יעזור לנו בצורה יותר ממשית ומוחשית. זה מה שאנחנו צריכים לחשוב.

השנאה שמתגלה היום בעולם, לא מן הסתם גוברת יותר ויותר, כאילו היא לא שייכת להתפתחות האנושית. כי האנושות צריכה כבר להבין ולהרגיש שעליה להפסיק את המלחמות, והיא צריכה לדאוג לדברים יותר חשובים. ויוצא הפוך – אנחנו נשכח על הטיסות לחלל, נשכח על כל מיני דברים גבוהים ואם לא נתקדם לחיבור בינינו, אנחנו נרגיש את האנושות מיום ליום יורדת ושקועה בדברים שהם ממש זבל, בדברים הנמוכים ביותר, מפני שהעיקר מה שעלינו לעשות זה חיבור בינינו למערכת אדם הראשון.

לכן אנחנו מפיצים את השיטה הזאת, מדברים ומסבירים את הדברים, כדי שאנושות תדע למה היא טועה, למה היא נכנסת שוב ושוב למצבים כאלה - ובזה אנחנו יכולים לקדם את כולם לתיקונים.

וזה פלא, שככל שנתקדם, בטכניקה, בטכנולוגיה, במדע, בתרבות, בחינוך הרגיל, בכל הדברים שבעזרתם יכולים כאילו להשיג ולהגיע לכוכבים, אבל עם זאת, החיים שלנו על פני כדור הארץ יהיו יותר ויותר גרועים, נבזיים, עכורים ואנחנו ניראה כמו ג'וקים שנמצאים בערמת זבל.

כי אם לא נתקדם לחיבור אז כל יתר הדברים יהיו ההפך מזה, והם יפגעו בנו, הם לא יתנו לנו להתפתח נכון, והחיים שלנו יהיו יותר ויותר גרועים. אבל הטיפול באגו לא יכול להיות לכיוון להתגבר על האגו, אלא אנחנו צריכים להתחבר בינינו למעלה מהאגו שלנו, ולתת בזה דוגמאות וכוחות.

זאת אומרת, אני לא מתמודד נגד האגו שלי, כי אין כבר פעולות כאלו, זה היה בדורות הקודמים כשהאדם היה מתפתח לבד. היום זה נעשה רק כשאנחנו מתגברים כולנו יחד והאווירה שאנחנו קובעים בינינו, שדה החיבור, שדה האהבה, השתתפות, הערבות, השדה הזה הוא צריך להציל אותנו, לטפל בנו ולהביא אותנו למצב החדש. אחרת לא נצליח.

שאלה: אנחנו מדברים הרבה על כך שיש לנו רצון אינדיבידואלי, פרטי, ויש לנו גם מחשבה פרטית שהיא עובדת על פי הרצון הפרטי. אבל עכשיו שמעתי שצריך להיות רצון מאוחד בתוך העשירייה.

מטרה אחת. אנחנו לפעמים אומרים "רצון" אחד, אבל זה לא יכול להיות, כי אנחנו לא יכולים לבדוק, למדוד את הרצונות. הכיוון צריך להיות לא לאותו רצון, אלא לאותה מטרה. כי לכל אחד יש רצון משלו, רצון זה היסוד שלנו, ולכל אחד הוא אישי, אינדיבידואלי. אבל כל הרצונות שלנו שיהיו פחות או יותר מכוונים להשגת מטרה אחת, שהיא להגיע לחיבור בבורא, כמו שכתוב, "כי בו ישמח ליבנו".

אני לא יכול לבד להגיע להשפעה, אלא אם אני משפיע לזולת, ויחד איתו אני יכול להשפיע לבורא, לכן "מיעוט הרבים שניים". לפחות שניים חייבים להיות יחד, וכשהם מכוונים לבורא הם יכולים להגיע אליו. כי אז כל אחד צריך לבטל את עצמו כלפי השני, ובביטול ההדדי והחיבור ההדדי מעל הביטול, הם מגיעים לייצב את צורת הבורא, דמות הבורא, ברצון המשותף שלהם.

תלמיד: מה קורה עם הרצונות כתוצאה מהחיבור?

הרצונות מתחברים, נכללים זה בזה למערכת אחת, זה מה שקורה אם יכולים לפעול לאיחוד הרצונות. אבל זה קורה אך ורק כשהם מכוונים להגיע להשפעה הדדית, ובמידה הזאת הם כבר נכללים בבורא, וכוח ההשפעה הזה, העליון, שהוא הבורא, משפיע עליהם ומחבר אותם.

שאלה: הרגשות והמחשבות שלנו הם מקושרים. איפה בשרשרת הזאת נמצא רגש ומחשבה?

תשתמש בהגדרות שבעל הסולם נותן, ישנה מחשבה וישנו רצון. הרצון מגיע לנו מהבורא, ועל ידי המחשבה אנחנו יכולים להגדיל ולכוון את הרצון.

שאלה: הרצון מוליד מחשבה, אבל הרבה פעמים קורה שהמחשבה מקבלת פיצול לשני דרכים ואתה לא יודע לאיזה תוצאה לשאוף.

את זה אתה יכול לברר רק בקבוצה, לא לבד. אתה מתחבר לקבוצה ואתה נכלל בהם, על ידי זה אתה מברר את הדברים וממשיך.

שאלה: בעשירייה יש דעות שונות מהי רוחניות. איך אני יכול לקחת מהעשירייה, או מהמצב הזה את המחשבה הנכונה?

"רוחניות" זה מה שאני משיג בכוונה על מנת להשפיע. זה הכול. יש לי רצון, ואם הרצון הזה עובד לכיוון השפעה, אז הכוונה על מנת להשפיע כשהיא מתעלה למעלה מהרצון, היא בעצם רוחנית ומה שאני משיג בה זה נקרא "רוחניות". אצלנו בחכמת הקבלה זה נקרא "אור חוזר".

שאלה: למה לעיתים קורה שהמחשבה מנותקת מהרצון ונדמה שאתה מתחכם, או מתחיל לדבר על מה שאתה לא מרגיש?

כן, זה קורה, אבל זה לא משנה, אתה צריך לכוון את עצמך כך, שכל המחשבות שלך הם יהיו כדי להגדיל את הרצונות הנכונים.

שאלה: איך אני יכול להחזיק את המחשבה, אם אני מרגיש שאין לי רצון? האם אני יכול להשתמש ברצון של העשירייה, כדי להחזיק את המחשבה?

תתכלל בהם ותתחיל לברר.

שאלה: איך העבודה היומית שלי בהפצה משפיעה על העולם, על האנושות ועל העשירייה?

אנחנו נראה תוך זמן קצר מאוד, עד כמה כולנו בכל העולם נכנסים לכל מיני צרות, הגבלות גם באוכל, באנרגיה, בעיות באיזון מזג האוויר, ועוד. הכול צריך להביא את האנושות לשאלה מה לעשות עם הקיום, עם החיים שלנו. איך יכול להיות שאנחנו כל כך מפותחים כביכול, אבל נמצאים במצבים עלובים, לא טובים?

על ידי זה הכוח העליון מביא אותנו לשינוי במחשבה, ועל ידי המחשבה אנחנו נשנה את הרצון וכך נתקדם לתיקונים. תראו עד כמה נהיה בזמן הקרוב, יותר ויותר תלויים בטבע, בסביבה, בכל מה שסביבנו. נהפוך לקטנים מאוד בתוך כל המערכת הגדולה הזאת שבעצם שולטת עלינו.

כך נצטרך להרגיש כדי להחליט נכון שעלינו לחפש איזון עם המערכת העליונה, כי היא העליונה ולא אנחנו קובעים ועושים כל מה שברצוננו. ממש נרגיש את עצמנו שמהבוקר לא נדע איך להגיע להערב, ומהערב לא נדע איך להגיע לבוקר¹, כך כתוב.

שאלה: נניח מצב שמחליטים בעשירייה לצאת להתקפה, וכל חבר בעשירייה מגדיל את הרצון על ידי המחשבה ב5%. איך השדה המשותף שנוצר משפיע על כל חברי העשירייה?

משפיע מאוד, תנסו. אתם תראו, תגלו עד כמה אתם קשורים זה לזה. אפילו אלו שלא רוצים להיות קשורים, שמתנגדים לחיבור בעשירייה, גם הם ירגישו עד כמה הם קשורים בעל כורחם וזה ישכנע אותם.

תלמיד: האם ההשפעה תהיה הרבה יותר גדולה מסכום ההגדלות של כל אחד בעצמו?

זה משהו אחר. השפעה מחיבור היא כבר כוח רוחני והיא כבר פועלת במישור אחר לגמרי. האדם ירגיש גם בצורה גשמית, שזה משפיע, שהחברה לוחצת עליו, מכוונת אותו. יש כאן בעצם חלק רוחני, שאותו אנחנו אולי לא מגלים עכשיו ובדרך כלל לא מגלים בעשיריות שלנו עדיין, אבל צריכים את זה.

תנסו להיות יותר רגישים לכוח המשותף שקיים בכל עשירייה עד כמה אתם נמצאים בהרגשתו או לא, ותראו שיש שם כוחות שאתם פשוט אטומים כלפיהם, אבל יש מה לעשות, יש מה לגלות.

תלמיד: איך נפתחים לכוחות האלה?

על ידי מאמץ.

שאלה: כל המחשבות והרצונות מגיעים מהבורא וכאן כתוב שיש לנו מחשבות משלנו ובעזרתן אנחנו יכולים להשפיע על הרצונות שלנו. איפה החלק שלנו ואיפה של הבורא?

הבורא מעורר בכם רצונות וגם מחשבות. על הרצונות אתם לא יכולים לפעול בצורה ישירה, אלא על ידי שינוי המחשבות ובמיוחד אם המחשבות מתחברות ואתם רוצים לפעול מתוך מחשבה משותפת, יוצא, שעל המחשבות אתם יכולים לעבוד, לשנות ולהשפיע מתוך המחשבה על הרצון וכך אתם משנים את הכיוון שלכם. תנסו.

צריכים לחשוב יחד, לדבר על המחשבה, במה אתם מחוברים, מה אתם רוצים להשיג. עד כמה אתם מגיעים להחלטה משותפת ביניכם. בזה אתם כבר יכולים לפעול על הרצון, וכל אחד ירגיש עד כמה הרצונות שלו משתנים. צריך לעבוד על זה.

שאלה: רוחניות ותפילה, מה דומה ומה שונה בהן?

תפילה, גם היא מחשבה. תפילה מארגנת את המחשבות, ועל ידי המחשבות אנחנו פועלים על הרצונות.

שאלה: מה ההבדל בין חיסרון לרצון?

רצון וחיסרון הם דברים זהים, רק הרצון יותר מבורר והחיסרון הוא עדיין רק בהרגשה. הרצון הוא כבר הרגשה וכיוון ומטרה יותר ברורה. רצון הוא כבר וקטור, כיוון, מאיפה ולאן. והחיסרון הוא חיסרון בעלמא, "חסר לי", אולי אני אפילו לא יודע מה חסר.

תלמיד: אז אנחנו צריכים להתרכז ברצון לא בחיסרון.

אנחנו צריכים לבנות נכון את הרצונות שלנו.

שאלה: לגבי תמיכה של עשיריות אחת בשנייה, יש עשיריות בבני ברוך שמגיעות כל בוקר לשיעור, משתתפות במהלך היום בזומים, בסיכומים ממש, פעילות ב-100%. ויש עשיריות בהן לא כולם משתתפים בשיעורים, או שמגיעים לחלק מהשיעור, עוזבים באמצע, אנחנו שומעים את זה מסביב מחברים.

ברור לנו ששתי עשיריות לא מתחברות אחת עם השנייה לעשירייה אחת, אבל איך כן אפשר לתמוך בעשירייה אחרת? איך כן להתקשר בצורה נכונה ולעזור כעשירייה לעשירייה שנייה?

תנסו, אתם צריכים לחשוב איך לעשות זאת, אני לא יודע. אני רוצה לבנות קבוצה אידאולוגית, בכלל שתהיה במקומי, שתוכל להחליט בכל הנושאים האלה, ולהוביל את בני ברוך הלאה. אני מאוד מקווה שנצליח לבנות את הגוף הזה. זו צריכה להיות קבוצה של עשרה עד חמשה עשרה איש, שתתחיל לנהל את הדברים האלה במקומי. אבל לגבי השאלה שלך עכשיו אני לא יודע, צריך לנסות, אנחנו צריכים ללמוד מהחיים.

תלמיד: עד שהקבוצה האידאולוגית הזאת תיבנה, מה הקו המנחה עכשיו? כי יש לנו איזה חשש להתקשר בין העשיריות, שלא יהיה חיבור, כי אתה תמיד אומר לנו שאסור להתחבר בין עשיריות. אבל מה כן מותר לעשות בתמיכה ההדדית בין העשיריות?

אני לא אומר שאסור להתחבר בין העשיריות, אני אומר שקודם כל העשירייה צריכה להיות עשירייה, שמרגישה את עצמה, אולי עדיין לא "כאיש אחד בלב אחד", זה כבר גמר תיקון, אבל שאנחנו מדברים על משהו יציב, קיים ומורגש בכל חבר וחבר בעשירייה. כאלו עשיריות כאלו יכולות להתחבר וליצור ביניהן קשר כזה ששתיהן יהיו כעשירייה אחת.

תלמיד: דיברת קודם על האנושות המתדרדרת ועל הכניסה לדור האחרון שלנו עכשיו. מה סדר הפעולות, האנושות צריכה להתעורר להבין שהיא חלק ממערכת אחת, זו המודעות הראשונה שלה? או שהיא כבר נמצאת במצב כזה מעצמה, ורק צריכה להתחבר יחד?

האנושות צריכה להבין שכולה שייכת למערכת אחת, והיא חייבת להתקשר למערכת הזאת. אנחנו צריכים להסביר להם את זה, והם יצטרכו להבין ולקלוט את זה רוצים או לא רוצים, זו העבודה שלנו.

תלמיד: אפשר להגיד שהשלב הראשון בהסברה הוא כדי שהאנושות תבין קודם כל שהיא חלק ממערכת אחת לפני הפירוד וחיבור?

כן, אבל לא שהיא חלק ממערכת, אלא שהיא שייכת למערכת אחת.

תלמיד: מה זה אומר מערכת אחת?

מערכת אחת, האנושות, כל אחד ששייך למין האדם, שייך לרשת אחת, למערכת אחת.

שאלה: מה מערכת היחסים או מה הקשר בין מחשבה לכוונה?

דיברנו שהעיקר הוא הרצון, ואת הרצון אנחנו יכולים להגדיל או להקטין, ועל ידי כך לשלוט בגורל שלנו על ידי המחשבה. על המחשבה אנחנו יכולים לשלוט על ידי ספרים, על ידי לימודים, על ידי חיבורים בינינו ודאי, וכן הלאה. אז קודם יש את היכולת לשלוט על הרצון על ידי המחשבה, וזה מה שאנחנו צריכים לראות בנו, איך אנחנו עושים את זה, איך אנחנו מגיעים לשליטה. והרצון מגיע מהבורא, זה ממש הכוח העליון, כל היקום שלנו, כל הטבע שלנו הוא הרצון. ואנחנו יכולים לשלוט ברצון הזה, להיות מעליו על ידי מחשבות שאנו מרכזים ומכוונים בצורה נכונה.

שאלה: אנחנו לומדים שגם הרצון וגם מחשבה הם כוחות. איך המקובל מזהה שכוח הרצון יותר דומיננטי ושולט על כוח המחשבה?

אני לא יכול להסביר כי עדיין אין מילים כאלו בינינו, אבל תעבוד ותראה מה זה הרצון, מה זו כוונה, ומה זה מחשבה, ואיך לשנות את הדברים האלה על ידי התמדה ברצון.

שאלה: מה ההבדל בין עבודה שבלב, לעבודה עם מחשבה כמו שהוא מדבר במאמר?

את המחשבה אתה יכול לשנות על ידי כל מיני גורמים חיצוניים, ואת הלב אתה לא יכול לשנות על ידי גורמי חוץ או פנים, אלא איך שהוא משתנה, הוא משתנה, הוא לא בידיים שלך. אבל על ידי התמדה במחשבה אתה יכול לשנות את הלב, את הרצון שבלב. תנסה לעבוד על זה.

תלמיד: ומה זה עבודה שבלב?

העבודה שבלב היא כשאנחנו משנים את הרצון, מגדילים אותו ומכוונים אותו כל פעם יותר נכון למטרה. לב זה רצון, ומוח זו מחשבה.

שאלה: אנחנו לומדים שכל חומר הבריאה הוא רצון, זה הדבר היחיד שנוצר, אז מה זו בעצם מחשבה? ממה היא מתפתחת?

אם האדם הראשון היה בגוף אחד, ברצון אחד, בכוונה אחת, אז לא הייתה לו מחשבה, אלא היה לו הכול במקום. מפני שהוא נשבר להרבה חלקים, אז הקשר בין החלקים מוליד עכשיו כל מיני קשרים והשפעות הדדיות, ובתוך כל חלק שבור יש עכשיו קשר שבור, לא אינסטינקטיבי, לא ישר, בין המוח לבין הלב. לכן המוח יכול להשפיע על הלב, וגם הלב יכול להשפיע על המוח אבל זה כבר קשה לנו, זה עדיין לא עכשיו.

תלמיד: אם כך, המחשבה היא תוצאה מהשבירה.

כן.

תלמיד: בעל הסולם כותב ב"שלום בעולם" שההבדל בין האדם לדומם, לצומח ולחי הוא שיש לו סדר הדרגתי חדש של התפתחות כוח המחשבה.

כן.

תלמיד: למה זה קיים באדם ולא בדומם, בצומח ובחי?

זה קיים בדומם, בצומח ובחי, אבל לא שהם יכולים להשתמש בזה. האדם יכול להשתמש ביוצרות שלו, אפילו ברצון כל שכן במחשבה, בשליטת המחשבה על הרצון, וכך לכוון את עצמו להיות במשהו דומה לבורא. זה עדיין לא ממש כמו הבורא כך שהוא משנה את הרצון שלו לפי איך שמחליט, אבל על ידי המחשבה הוא מביא את עצמו למצב שהמחשבה משנה את הרצון.

תלמיד: היכולת הזאת היא רק בדרגה ד' של הרצון.

זה קורה גם בדרגות הקודמות אבל לא לפי החלטת האדם.

תלמיד: זו לא החלטה עצמאית.

נכון.

שאלה: מה הסיבה שאם אני לא עומד במסגרת של שיעורי בוקר, אז אני אוטומטית מתרחק ומרגיש לא מכוון למטרה?

על ידי מה אתה יכול להתחבר עם אחרים, על ידי מה אתה יכול לקבל מאור המחזיר למוטב, אור מקיף, אם אתה לא מחובר לכולם? והחיבור הוא רק בשעה הזאת של שיעור בוקר. אחר כך במשך היום אתם רק מממשים פה ושם את הדברים האלה בקשרים ביניכם, ולפעמים אתם מגיעים לקשרים ולפעמים לא מגיעים. יוצא שהשעתיים האלה הם כל הקשר ביניכם ולרוחניות.

תלמיד: כלומר השיעור הוא הכי קריטי לחיבור בינינו.

לא הכי, אלא הוא ממש אותה הנקודה הקריטית שאם אתם עוזבים אותה, אז אתם נמצאים בחלל.

תלמיד: איך אנחנו עוזרים לחברים שלא יכולים להיות איתנו עכשיו בשיעור הבוקר?

תשתדלו לקשור אותם לשיעור בכל מיני צורות. איך יכול להיות שאתם לא עוזרים זה לזה להיות בשיעור?

תלמיד: יש להם עניינים הכרחיים או ענייני בריאות והם לא יכולים להגיע.

אני לא כל כך מקבל את הדברים האלה. בעל הסולם ורב"ש עבדו קשה בחיים שלהם ובכל זאת קיימו את השיעורים האלה. לכן אין ברירה.

אני לא מבין מה יש לאדם שהוא לא מופיע לשיעור? אם בזמן הזה הוא עובד, נניח שהוא נמצא באוסטרליה או במקום אחר, אז ברגע שהוא פנוי מהעבודה הוא יכול להפעיל את השיעור כי השיעור מוקלט, וכך נמצא בשיעור. אחר כך הוא יכול להתכתב עם ראשי השפות, וגם להיות יחד עם הקבוצה שלו בשמיעת השיעור.

לדוגמה אוסטרליה, הזמן אצלם הוא זמן אחר משלנו, אז מתאספת קבוצת אוסטרליה ושומעת את השיעור, חלק מהם שומעים את השיעור בזמן שלנו, וחלק מהם שומעים את השיעור בזמן שהם מסוגלים, לפי זמנם, אבל משהו צריך לעשות. אם אדם לא שומע שיעור במשך 24 שעות, אז הוא יוצא מהקשר.

שאלה: האם ניתן לשלוט במחשבות?

במחשבות אפשר לשלוט על ידי הסביבה - ספרים, סופרים, קבוצה, לימוד, כל הדברים האלה משפיעים עליך ושולטים, מסדרים לך את המחשבות. אני לא אומר שזה פשוט, אבל הם שולטים. כשאתה רואה שאתה לא יכול לשלוט על המחשבה, אז תברר אם זו מחשבה או רצון. יכול להיות שאתה מתבלבל ובעצם הרצון שלך הוא שמפריע לך להיות מרוכז במחשבה מסוימת.

תלמיד: איך אני יכול להבחין אם זה רצון או מחשבה?

תחשוב. קודם כל תבדוק ונדבר אחר כך. זה כדאי.

שאלה: דיברת על זמנים קשים שיגיעו בהקדם בעולם, לשם מה הם יגיעו?

ודאי שזה כדי שנגיע לתיקונים. אם אנחנו לא עושים מקודם תיקונים, אז מעוררים אותנו על ידי הכוחות הרעים. היינו צריכים לתקן אותם במצב הקודם, ואם לא תיקנו אותם, אז הם מתעוררים ולוחצים עלינו עד שנעשה תיקונים כבר מהמצבים הלא טובים.

תלמיד: זה פשוט מפליא. מ-2008 וגם לפני זה כל מה שאתה אומר מתרחש בפועל, גם המשבר, גם הווירוס. אבל אנחנו כאנושות לא מסיקים מסקנות, אפילו אני בעצמי לא רואה בי ממש שינויים דרסטיים. עכשיו מתרחשת מלחמה, ולהגיד שהמחשבות שלי השתנו, אני לא יכול. מה בדיוק הבעיה כאן? למה אני מתקדם כל כך לאט? למה אנשים לא שומעים כלום? אלו כביכול שני תהליכים מקבילים שלא מתקשרים ולא משפיעים זה על זה.

שאלה נכונה, למה אין סיכום מהמצב שאנחנו עוברים. האנושות עדיין לא רוצה לשמוע ואנחנו בעצמנו לא רוצים לשמוע שום דבר שמחייב אותנו. מה שמחייב אותנו אנחנו לא רוצים לשמוע, זו הבעיה. לכן האנושות מתקרבת לבעיות יותר גדולות, גלובליות, ויותר פרטיות, אינדיווידואליות, עד שהיא תהיה מוכנה מאין ברירה לקיים את זה.

שאלה: מתי אני אוכל להרגיש שהמחשבות, שהרצונות שלי הם לכיוון השפעה, לכיוון הבורא, ולא רק משהו אגואיסטי ששייך לי? כי אני עדיין לא מבין את ההבדל בין מחשבה לבין רצון, ואיך אני מכוון את הדברים האלה.

תתכלל בקבוצה ויחד איתה תוכל להרגיש לאן המחשבות שלך, ואז תוכל על ידי ההשתתפות בקבוצה לשנות את הכיוון. לבד אתה לא יכול לעשות את זה, רק על ידי זה שאתה משתתף איתם ויחד איתם מסובב את עצמך ממש לכיוון הנכון. הכיוון הנכון הוא חיבור של כולנו "כאיש אחד בלב אחד", ואז תראה שבזה מתגלה יותר ויותר הכוח העליון, הבורא.

שאלה: בקבוצה שבה יש יותר מעשרה חברים אבל רובם מופיעים בשיעורים לא יותר מחצי שבוע, האם כדאי לקבוע זמן שמיעה משותף של השיעור כל יום?

תנסו כל דבר שאפשר, ולפחות חלק מהקבוצה שיתאסף וישמע שיעורים. אתם בזה עושים טובה גדולה לעצמכם.

שאלה: כשאנחנו אומרים שהמחשבה משפיעה על הרצון, האם הכוונה היא לתוצאה שהמחשבה מביאה ולפיה הרצון פועל?

כן.

אנחנו בסך הכול צריכים להבין, שכמו שהקבוצה שנקראה "ישראל" נבחרה מסך כול בני האדם כדי כל הזמן להראות להם שצריכים להתקדם לחיבור, למטרה, הצליחה או לא הצליחה, אבל כל הזמן היא הייתה תחת לחצים ומכות, השמדות ושבירות, אז אותו דבר קורה עכשיו לאנושות. אותה קבוצה שהייתה צריכה עד היום להראות את מטרת ההתפתחות, שהחיבור הוא המטרה, והיא לא כל כך הצליחה בזה, אז עכשיו הגיע הזמן שכל העולם יצטרך לעבור את זה, מפירוד בכל מיני כוחות ואופנים לחיבור. אומנם אנחנו רואים עכשיו עד כמה מתגלה דווקא ההיפך, יש חמש מאות עמים בעולם, הרבה מדינות, וכל כפר רוצה להקים את עצמו כמדינה, אבל נצטרך לראות עד כמה רק חיבור יכול להיות הפתרון, והאנושות תצטרך עכשיו להכיר בזה.

לכן יחד עם כל הדברים הרעים שמתגלים עלינו לגלות לכל האנושות שהכיוון לחיבור הוא הכרחי, והוא חייב להיות על ידי זה שאנחנו בני האדם מוצאים קשר בינינו ומתחברים. לא לפי מה שהאגו והשכל האגואיסטי שלנו מראים לנו, אלא לפי טבע של השפעה, חיבור, אהבה, משם עלינו לקחת דוגמה מה צריך לעשות כדי להביא את האנושות לקצת התקרבות הדדית. כך נתקדם בצורה יותר קלה ומהירה לתיקון.

זה שחייב להיות חיבור זה ללא ספק, זה עתיד העולם, וככל שנתקרב לזה זה יהיה הרווח שלנו. התפקיד שלנו לומר זאת לכולם.

שאלה: אמרת שבשביל להיות דבוק לבורא צריך רצון חזק. האם התפילה המשותפת מחזקת את הרצון?

נכון. גם זה.

תלמיד: לב שווה רצון. מה זו מחשבה, בעצם?

מחשבה זאת מערכת שנמצאת באדם והוא יכול לעבוד עליה, להגדיל, להקטין, לשנות אותה על ידי כל מיני גורמים חיצוניים. ואילו הרצון, זה יותר קשה. לכן אנחנו יכולים לסדר את המחשבות שלנו על ידי קבוצה, ספרים, סופרים, כמו שכתוב ואז אנחנו משפיעים על הרצון והרצון כבר מביא אותנו למצב הנכון, לתיקון. הרצון הנכון הוא כבר הכלי לקבלת האור העליון, להרגשת העולם העליון.

תלמיד: ובאמת מאוד חשוב שהחברים יהיו בשיעור בוקר.

תעבדו על זה.

תלמיד: אני רק מחזק את מה שנאמר.

זה שלא באים לשיעור, אני לא מבין את זה. איך אתם יכולים להיות רגועים אם כמה מהחברים באים וכמה לא באים? להשתדל ככל האפשר שכולם יהיו נוכחים בשיעור. כי אפילו אם מישהו ישן בשיעור, לא נורא. אפילו אם שומע בחצי אוזן, גם לא נורא. ההשתתפות עצמה מכשירה אותו להתקדמות עם כולם.

שאלה: מחשבה שבאה לאדם היא חלק n מחשבה כללית של העשירייה, הקבוצה?

כן. אין דבר כזה שבאה סתם, הכול מתחלק ובא מהמצב הכללי של אדם הראשון.

תלמיד: כשעולות שאלות, ועולות המון שאלות בזמן שיעור, זה גם חלק מאיזו מחשבה כללית?

כן, גם זה מתעורר משם. השאלה עד כמה אנחנו מוגבלים בזמן וביכולת, אבל הכול מגיע משם.

תלמיד: ואיך מבררים ששאלה היא באמת נכונה, שהיא באה מהמחשבה הכללית או שזה סתם משהו שולי שמפריע?

קשה לי להגיד, אדם צריך לברר, לא צריך לפלוט מיד מה שיש לו מבפנים, אלא בפרט בזמן השיעור הוא צריך לשקול, האם מה שהוא שואל יפריע או יעזור לכולם ולכן הוא שואל, ולא מה שמעניין אותו, אלא מה שיכול להיות טוב לכולם.

תלמיד: שאלה זו מחשבה או שזה משהו שהוא תוצאה מרצון למלא משהו?

מחשבה זה עדיין לא רצון, זה עדיין בא לו ממערכת אחרת.

תלמיד: מה זו שאלה? זו מחשבה זה רצון, זה ביטוי של הרצון?

שאלה זו תוצאה מהמחשבה. זה לא שייך לרצון.

תלמיד: שהוא רוצה לדעת, למלא משהו. מאיפה באה שאלה?

השאלה באה כחלק מהמחשבה שהוא רוצה לדעת, אבל לדעת זה לא רצון. יש מערכת מחשבתית ומערכת רצונית, שתי מערכות ששתיהן עובדות במקביל ואנחנו צריכים להשתמש במערכת המחשבה כדי לחזק את מערכת הרצון, כדי שהרצון יהיה יותר מבורר ויותר מכוון ויותר חזק. ככל שאנחנו נתעמק עם המחשבה באיזה רצון, הרצון הזה יהיה לנו יותר חשוב, יותר ברור.

תלמיד: אז יש לנו איזה מצפן כזה שכל מה שתורם לחיבור זה שאלה או בירור נכון.

כן.

תלמיד: וכל מה שלא תורם לחיבור בעצם צריכים לשים בצד ולא לחזק אותו?

כן.

תלמיד: מה הקשר בין המחשבה לרצון?

שעל ידי המחשבה אנחנו יכולים לכוון ולחזק את הרצון. אתה מברר רצונות על ידי המחשבה, ואז אתה מברר את הרצון החשוב ביותר שיש לך, שאתה דווקא רוצה להיות עימו בחיים, ואז סביבו אתה מתחיל לחשוב ולחזק את הרצון הזה עד שהוא נעשה ממש המוביל אותך בחיים. הכול תלוי במחשבה. "הכול במחשבה יתבררו".

תלמיד: יש דבר שנקרא מחשבת הבורא או מחשבת הבריאה ויש מחשבת הנברא. יש קשר ביניהם?

המחשבה של הבורא היא כללית, איך להביא את כל הבריאה למצב הסופי והמחשבה הזאת מתבררת בפעולות הבורא על הנבראים.

תלמיד: ותפקיד הנבראים הוא להידמות למחשבה הזאת שלו או לכוון לכיוון הזה?

להיות מוכנים לקלוט נכון כל מחשבה שבאה מהבורא, מחשבות על החיבור. ורק בדרגה הנכונה לקלוט אותן ולממש אותן.

תלמיד: אבל הכלי לקלוט את זה, זה בעצם רצון שאנחנו בונים.

כן. זה כבר השפעת המחשבה על הרצון.

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו צריכים לכוון את המחשבות שלנו שיהיו כאלה שיבנו לנו רצון לקלוט את המחשבה של הבורא.

יופי. את המחשבות שלכם אתם יכולים לאסוף, למיין, להתחזק על ידן ולהפוך אותן למחשבה אחת ועל ידה להגדיל את הרצון, לכוון אותו. בקיצור צריכים לעבוד עם זה.

שאלה: אנחנו לומדים שהרצון לקבל זה הנברא והרצון להשפיע זה הבורא, אז הרצון לקבל לא יכול להשתנות, נשאר רצון לקבל?

כן. הוא יכול להשתנות על ידי המחשבות. עם המחשבות אנחנו יכולים לשחק, להתמיד, ללמוד, לדבר, להעלות, להוריד. עם הרצון לא. אבל הרצון הוא תוצאה מהמחשבה ואז על ידי המחשבה אנחנו יכולים להעלות או להוריד כל מיני רצונות.

תלמיד: אבל הרצון נשאר לקבל.

כן. זה ודאי.

תלמיד: אז באיזה שלב הרצון משתנה?

אם אנחנו רוצים להפוך את הרצון שלנו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע אז אנחנו צריכים בזה להשתמש בכוונה, במחשבה.

תלמיד: אז מה משתנה ברצון?

משתנה כוונת השימוש ברצון. הכול. "הכול במחשבה יתבררו"² ועל ידי המחשבה הנכונה הרצון כבר נפעל בצורה חדשה.

תלמיד: והרצון שנברא הוא רצון לקבל לעצמו, הוא כאילו רצון רע, אז מה במחשבה משנה אותו לטובה?

המחשבה מדברת שהרצון הוא רע והוא צריך להשתנות לטובה וכך על ידי כל מיני פעולות אנחנו עושים כל מיני מצבים שמשנים את כיוון הרצון מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

תלמיד: בחכמת הקבלה אנחנו לומדים שהרצון מזדכך. איך זה קשור למחשבה?

זה לא הרצון מזדכך אלא המסך מזדכך. הרצון לא יכול להזדכך.

תלמיד: איך זה קשור למחשבה באיזו צורה?

השינויים הם על ידי המחשבה, והתוצאות הן בתוך הרצון.

שאלה: יש קבוצה שמכינה את שיעור הבוקר כל יום, האם הם נחשבים כעשירייה?

לא. הם לא פועלים לחיבור ביניהם. הם פועלים כדי לסדר את הדברים. יש אצלנו הרבה מערכות כאלו וקבוצות שהן פועלות בלי תרגום, בלי סידור לכל מיני דברים. הן לא קבוצה.
"קבוצה" היא קומץ אנשים העובדים על חיבור הלבבות ביניהם וכל המטרה שלהם להביא את עצמם להיות בלב אחד.

שאלה: איזה רצון עלי לפתח במחשבה כדי שהרצונות של חבריי יהיו חשובים יותר משלי?

צריכים לעבוד על חשיבות החברה. תהיה חשוב רק בתנאי שאתה תהיה שייך לחברה. ואם אתה לא שייך לחברה אז אתה לא חשוב. אין חשיבות לאדם אחד.

תלמיד: האם זו הגישה הנכונה לפתח את הרצונות של החברים קודם לפני המחשבה שלי?

כן.

שאלה: איך אוכל לשלוט ברצונות שלי אם הם אלו ששולטים במחשבות שלי?

תשתדל. תעבוד. רק תבינו, אנחנו לומדים מאמר מסוים, לומדים ממנו משהו צר מאוד, קטן, אל תעשו מזה איזו פילוסופיה שלמה. אני מבין שזה מפריע לכם אבל אני לא יכול לעשות את השינויים שלנו בשיעור.

שאלה: האם הכוונה נובעת ממחשבה או שהיא תוצאה של הרצון?

המחשבה היא משפיעה על הרצון, הרצון תלוי במחשבה ואחר כך הרצון משפיע על המחשבה והמחשבה משפיעה על הרצון וכך הם נמצאים כל פעם בצורה הדדית בהשפעה הדדית.

שאלה: האם המחשבה שלי כלפי הרצונות של החברות עושה את אותה הפעולה כמו המחשבות שלי כלפי הרצונות שלי?

לא. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו קשורים ומשפיעים בקבוצה על החברות. ומה שבתוכי זה לא חשוב לי. אני צריך להתנתק במשהו לעצמי ולראות את עצמי יותר שייך לחיבור בין החברות.

שאלה: למה בתחילת הדרך הרצון למטרה היה נראה חזק וגדול ועם השנים הוא מרגיש כחלש יותר? האם הרצון לא באמת נחלש אלא מראים לנו יותר את האמת כמה הרצונות שלנו חלשים?

אתם לא עובדים מספיק על הרצון כדי להגדיל אותו ולכוון אותו נכון למטרה ולכן כך זה נראה לכם. הכול תוצאה מהעבודה שלכם.

שאלה: האם במחשבה שלנו אנחנו שולטים במחשבות של האנושות?

כן.

שאלה: האם כדי לגלות את הבורא בקבוצה אנחנו צריכים להגיע למחשבה משותפת?

ודאי שאנחנו צריכים להיות במחשבה משותפת, שתהיה לנו איזו מן הסכמה ובהסכמה הזאת אנחנו נשפיע על הרצון שלנו שיהיה כרצון אחד עוד ועוד בספירלה שיכנס ויכנס עד שיהיה ממש כרצון אחד. זו העבודה שלנו.

שאלה: אם קודם יש רצון ורק אחר כך מחשבה אז מה משפיע על עוצמת המחשבה לכיוון הנכון?

ככל שאנחנו מתמידים במחשבה, לפי כך אנחנו יכולים להשפיע עליה וממנה על הרצון.

(סוף השיעור)

---

1. "בבקר תאמר מי-יתן ערב, ובערב תאמר מי-יתן בקר--מפחד לבבך אשר תפחד, וממראה עיניך אשר תראה." (דברים, כ"ח, ס"ז)↩

2. "הכל במחשבה יתברר" (ספר הזוהר).↩