שיעור בוקר 13.07.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 851. "כתבי הדור האחרון" (חלק ד', קטע ב')

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 851 ב"כתבי הדור האחרון", חלק ד', קטע ב'. [קטע זה כולל ארבעה מקטעים אשר קובצו יחד על פי הקשרם]

"כל אדם מהם ממלא את תפקידו בשרות הצבור באופן המצויין ביותר ואע"פ שאין רואה אותו, כי דעת הקהל לוחץ על כל אדם אפילו בסתר עד שמרגיש המשהו אונאה שהוא מאנה את החברה לשגגתו כמו הורג נפש בשגגה.

כל מדינה נחלקת לחברות אשר מספר מסוים של אנשים עם אמצעים המוכשרים לספק לעצמם את הספקתם בכל צרכם מתחברים לחברה אחת.

כל חברה יש לה תקציב שעות עבודה בהתאם לפי תנאי המקום שנמצאים בה, אשר תקציב הזה מתמלא מחציתו משעות חובה דהיינו שכל חבר מתחייב לעבוד מספר שעות לפי כחו ומחציתו השני משעות נדבה.

אדם שנכשל באיזה עובדה לתועלתו הפרטית, הרי כל עמידתו החברתית מתנדפת והלכה לה באויר החיים של החברה כעננים על פני רוח, מחמת האנטיפיא העמוקה שמקבל מכל שדרות העם אליו."

כי אז כל יחיד.

"א. כל יחיד עומד מדעתו החפשי לרשות הצבור בכל עת ובכל זמן שיצטרכו לו

ב. ההתחרות חפשי לכל יחיד אלא הוא על שדה של השפעה לזולתו

ג. גילוי רצון של קבלה לעצמו בכל צורה שהוא היא פחיתות ופגם גדול מאד עד שהוא עומד בין השפלים והירודים שבחברה

ד. כל אדם בינוני

*

א. יש להם הרבה ספרי חכמה שיטתיים וספרי מוסר המוכיחים את התפארת והרוממות של ההצטיינות בהשפעה לזולתו, אשר כל העם מקטנו ועד גדלו עסוקים בהם ראשם ורובם.

ב. כל מקבל משרה חשובה גבוה מחויב לגמור מקודם קורס מסוים בחכמה האמורה.

ג. הבתי משפט שלהם עסוקים בעיקר בנתינת תוארי כבוד המציינים מדת הצטיינות כל איש בהשפעה לזולתו. ואין אדם שלא יהיה מזויין בתואר כבוד על שרוולו, ועבירה גדולה היא לקרוא שם אדם בלי התואר כבוד שלו. גם עבירה גדולה יחשב לאיש המוחל על כבודו הראוי לו לפי תואר הכבוד.

ד. התחרות גדולה נמצאת להם בהשדה פעולה של השפעה לזולתו עד שמרביתם מביאים את עצמם בסכנות נפשיות, כי דעת הקהל מחשיב ומכבד מאד בהתפעלות יצאה מהכלל את התוארי כבוד ממדרגות הגבוהים בהשפעה לזולתו.

ה. אם מכירים באיזה אדם, שעשה לצרכיו איזה עבודה כדי להטיב מעט לעצמו ביותר ממה שנקבע לו מסדרי החברה, נעשה בזה ביזוי גדול בעיני החברה עד שבושים לדבר עמו, וגם פוגם כבוד כל המשפחה שלו במדה מרובה מאד. ואין תרופה למכתו זולת לבקש עזרת בית המשפט שיש להם אופנים מסוימים איך לעזור לאומללים כאלו שאבדו עמדתם בהחברה, אשר עפ"ר משנים לו את מקומו, כי דעה קדומה, כי אין לשנות דעת הקהל.

ו. אין מלת עונש מצויה כלל בחוקי בית המשפט כי לפי החוקים שלהם נמצא תמיד שהנאשמים ביותר הם מרויחים ביותר. למשל אם הנאשם עבר שאינו ממלא את שעות העבודה אז או שמפחיתין לו את הזמן עבודה או שמקילין לו או שמשביחים את אורח הספקתו, ולעתים מקציבים לו זמן טיפול בבית החינוך ללמדו מעלתה הרבה של "השפעה לזולתו". הכל לפי ראות עיני השופטים."

שאלה: הוא רושם פה בהתחלה ש"דעת הקהל לוחץ על כל אדם אפילו בסתר". מה זה הלחץ הזה בסתר, על מה הוא מדבר?

שלא מעבירים את דעת הקהל בגלוי, אלא מרגישים כך.

תלמיד: אז זה כבר בהשגה מאוד גבוהה, זה כבר כשהקשר הזה מורגש בין אחד לחברו, כמו שאני מבין?

כן כאן מדברים על חברה שמתקדמת מאוד.

תלמיד: אני מבין שפה בעל הסולם כבר מדבר על איזו חברה שכבר מיישמת את הערבות. אני מרגיש שהחברה הזאת ממש מיישמת פה את הערבות.

כן.

תלמיד: מה זה בית משפט שנותן תארי כבוד לכל מי שמשפיע? מה זה תארי הכבוד האלה?

זה שמודים לכולם על כך שהאדם המסוים הזה הוא מכובד ומיוחד בחברה.

תלמיד: ואז הוא אומר ש"אין תרופה למכתו זולת לבקש עזרת בית המשפט שיש להם אופנים מסוימים איך לעזור לאומללים". אז אחד שהוא לא מצליח ליישם את תפקידו ולהשפיע הוא נחשב כאומלל?

כן.

תלמיד: מהי ההרגשה הזאת - אומלל? אני פעם ראשונה שומע את הדבר הזה - אומלל?

שהוא פחות מכולם.

תלמיד: זו צריכה להיות באמת הרגשה מיוחדת וטובה.

כן.

שאלה: כתוב, "מתמלא מחציתו משעות חובה דהיינו שכל חבר מתחייב לעבוד מספר שעות לפי כחו ומחציתו השני משעות נדבה." אז אם הוא עובד משעות כוחות אז מאיפה נשאר לו כוח לנדבה, הוא עושה את המקסימום?

כנראה שאין גבול למה שאדם יכול לתרום לחברה.

שאלה: כתוב פה ש"כל יחיד עומד מדעתו החפשי לרשות הצבור", אבל ההרגשה היא של איזה לחץ חברתי, אנטיפטיה והתייחסות לאנשים שאולי פחות מצליחים, אז איפה מושג החופש הזה? מה זה אומר ש"כל יחיד עומד מדעתו החופשי"?

כנראה שחברה שכולה בנויה ושומרת על יחסים כאלה של השפעה לזולתו, היא שומרת על עצמה ונותנת לכל אחד ואחד מרץ להיות בדחף קדימה להשפעת החברה יותר ויותר.

תלמיד: כן, אבל כביכול אם זה היה כל הזמן מצליח, לא היה צריך את כל הכללים האלה, כלומר יש פה איזו מלחמה בתוך כל אדם?

אין. הרצון לקבל לא מזדכך.

תלמיד: אז כלומר תמיד יש מלחמה פנימית באדם?

כן.

תלמיד: אבל בן אדם נגיד הוא רואה שיש חברה כזאת מבחוץ, הוא מחליט "בסדר, אני מוכן לקבל על עצמי את הכללים" והוא נכנס לחברה הזאת, או שמדובר פשוט על כולם, תמיד זה ככה?

זה לפי איך החברה כולה מקבלת את דרגות ההתקדמות. העניין הוא שהחברה משתוקקת להגיע לדרגת הבורא, זאת אומרת להיות בהשפעה ללא גבול, ודאי שעל פני אותו רצון לקבל שהוא לא נעלם, אלא מתפתח ובזה נותן לכל אחד ולחברה כולה יחד לעלות לדרגות כאלה של השפעה שהם מגלים יותר ויותר את דרגות הדבקות.

תלמיד: אדם יכול לצאת מחברה כזאת אם הוא רוצה?

אני חושב שדעת החברה כאן היא תעבוד על כל אחד ואחד עד כדי כך שלא יהיו כאלה. אנחנו מדברים על חברה שנמצאת בהתקדמות מאוד גדולה.

תלמיד: בעצם הבחירה שלי היא למשל שאני מבין את המשמעות של זה, אני מוכן לקבל את הכללים ואז אני שם את עצמי בפנים וזה נחשב שזאת הבחירה שלי, אני שם את עצמי בפנים?

כן. כן.

שאלה: רב, בסעיף ו' כתוב, ש"אין מלת עונש מצויה כלל בחוקי בית המשפט". ואחרי זה שבעצם כאילו מי שצריך לעבור איזה תהליך של חינוך "מקציבים לו זמן טיפול בבית החינוך ללמדו מעלתה הרבה של "השפעה לזולתו". הכל לפי ראות עיני השופטים."

איך זה הולך להיראות, המצב החינוכי הזה, צורת השפיטה הזאת? מה הם הולכים ללמוד בבית החינוך? איך צורת השפיטה העתידית הזאת אמורה להיראות?

נראה לי שהם כבר עד כדי כך יהיו מבינים וחיים בתוך החברה שיראו את הרוח הכללית שמתפתחת בהם, וכך כל פעם עוד ועוד יתקדמו בחיבור כי לגלות בזה את טבע הבורא, את השכינה.

תלמיד: ומה זה בית החינוך הזה, שיש זמן טיפול בבית החינוך שהם צריכים ללמוד את מעלת ההשפעה לזולתו?

אני לא יודע, לא שאני ירדתי משם אליכם ומעביר את ההתרשמות שלי, אבל כנראה שבהשפעת הקהל שכולו מקבל השפעה מהבורא, הם יוכלו להעביר לכל הכלל את הנחיצות הזאת כדי כל פעם להתקדם להשפעה חלוטה.

שאלה: מתואר פה מצב, ממש איזו דעת החברה, לחץ חיצוני על האדם שבעצם מחייב אותו בעל כורחו לעבוד בהשפעה לזולת. זה נשמע מאוד חזק שקוראים את זה ומדמיינים את זה, השאלה אם זה פועל על הפנימיות של האדם? האם זה משנה לו את הכוונה?

זה משנה בו הכול.

תלמיד: איך זה יכול להיות?

כי האדם מרגיש את החברה הגדולה שהוא נמצא בה וככל שדעתה יותר גבוהה ומיוחדת הוא מקבל את הלחץ הזה כמחויב לזה.

תלמיד: השאלה אם יש פה איזה אלמנט פנימי של הטבע, הוא ממש מרגיש את המלחמה הפנימית? זאת אומרת הטבע שלו עדיין רוצה לגנוב מהחברה, עדיין רוצה לעצמו, יש לו פה איזשהו מאבק פנימי בתוכו?

הוא נמצא בחברה שכולה מקרינה אהבה. וידיעת הבורא שנמצא מעליהם, ונטייה להידבק בו, ולכן כך הוא מרגיש.

תלמיד: איזו יגיעה, אם בכלל, צריך אדם כזה שנמצא בחברה כזו?

האדם נמצא ביגיעה מתמדת ובכוונה מתמדת לעלות עוד ועוד מהטבע הפרטי שלו שלא מזדכך, לא נעלם. אבל הוא מעלה את עצמו יותר גבוה מהאגו הטבעי שלו וכך הוא רוצה להיות מחובר עם כולם.

תלמיד: אז יש לו עבודה פנימית בתוך העניין הזה.

כן.

תלמיד: בעל הסולם לא כותב בורא, האם מדברים על הבורא בחברה כזו, מבינים שיש מטרה עליונה שהיא מעלינו?

הבורא, הטבע, המטרה שלנו לעלות לדרגה הזו, והדרישות ממש מובנות לכולם. וכל אחד משתדל באמת להגיע לדרגה שהוא יהיה דומה לבורא.

תלמיד: חייב להיות שם בורא.

הבורא חייב להיות כקנה מידה עליון.

שאלה: מדובר באדם שלקח יותר ממה שמגיע לו. אומרים שבמקרה כזה משנים לו את מקומו, זו גלות, מפני שאנשים לא יכולים לשכוח. איך חברה שנמצאת בקשר עם הכוח העליון ומשפיעה אהבה, מגיעה למצב שבה אדם שפגם, למרות שכולם יודעים שהרצון לקבל לא נשלט, זה מצב שהם לא יכולים לשכוח, שהוא פסול ברמה שצריך לשלוח אותו למקום אחר?

נקווה שנעבור בדרגות כאלה ונלמד מהשטח מה קורה, מה צריך להיות, ונדון בזה.

תלמיד: מדובר על כך שאנשים שמקבלים תפקידים בכירים צריכים לעבור קורס לפני שהם מתחילים. מהו הקורס הזה לחברה שכבר בקשר עם הכוח העליון?

כן, בוודאי. כנראה שחייבת להיות השוואת הידיעות, הסתכלות אחידה על מה שהם מרגישים ומה שהם מקבלים כיסוד לפעולות שלהם.

תלמיד: מדובר בקורס רוחני.

כן, ודאי.

שאלה: האם מדובר פה בבעלי השגה שנמצאים בדרגות שונות, או שדעת החברה כל כך חזקה שזה משפיע עליהם, או אלה אנשים שכבר שינו את הטבע שלהם?

הם לא כל כך נמצאים בשינוי הטבע, כי אנחנו רואים כמה הם מתחייבים וכמה תנאים יש. אבל אלו בכל זאת אנשים שכבר מקבלים על עצמם חוקים רוחניים בפועל.

תלמיד: אם הם לא שינו את הטבע ורק דעת הציבור מאוד חזקה, ונניח שהם מאמינים שיש כוח עליון, האם זה מספיק?

לא על זה מדובר. מדובר על כך שהם כבר נמצאים באיזו מין השגה.

תלמיד: אז הם כן בהשגה.

כן.

תלמיד: כי זה לא יכול להיות רק דעת הציבור ואמונה כללית.

לא. הם מבינים איך להתקדם לקראת הבורא באופן שלהם, בכמה הם נמצאים ברצון לקבל ובכמה הם מסוגלים להיות בהשפעה טהורה.

שאלה: האם כולם צריכים להיות בהשגה, או שכמו שהוא כותב במקום אחר, שני שליש או משהו כזה?

לי נראה שעכשיו הוא מדבר על חברה שכולה פחות או יותר נמצאת בהתקדמות שווה.

שאלה: הוא כותב שבחוקי בית המשפט אין עונש, ומי שנאשם יותר, מרוויח יותר. מה עוזר לו הרווח הזה?

אפשר לסובב את זה לכל מקום. אבל נראה לי שאז כל אחד מקבל את יחס החברה בצורה כזאת שהוא מבין את היסוד על פי מה ששופטים אותו.

תלמיד: והרווח יכול לעזור לו לקיים את היסוד במידה רבה יותר.

כן.

שאלה: כל מה שקראנו עכשיו בנוי על קנאה, תאווה וכבוד. כל ההגבלות וכל הבושות, מי שמקבל לעצמו יותר מדי, או אותות כבוד, כל זה בנוי על הרצון לקבל שיגדל ויפרח. איפה אהבת הזולת או הרצון להגיע למדרגה יותר גבוהה?

לא. "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". אנשים גדלים, מתקרבים לבורא בזה שנעשים דומים לו, על פני זה שמתגלה בהם רצון לקבל יותר גדול ואפילו יותר אכזרי. הם יודעים איך לשלוט בו, ודווקא על ידי כך להשוות את עצמם עם הבורא.

תלמיד: האם אותות הכבוד האלה לא מנפחים עוד יותר את האגו?

לא, זה רק כדי להיות דוגמה לאחרים כדי לחנך את כולם. כשמישהו משיג משהו יותר מאחרים, הוא נעשה בכך דוגמה.

תלמיד: האם זה לא יכול להיות מכשול כלפי האדם?

זה לא מכשול, זה מקדם את החברה.

תלמיד: את החברה כן, אבל את האדם?

גם כן. הוא מתגאה לא בזה שהשיג משהו והגיע למשהו, אלא בזה שהוא עכשיו עושה למען החברה עבודה מיוחדת.

תלמיד: אני משפיע יותר מכולם, עכשיו אני גדול מכולם.

עכשיו אתה דוגמה לחברה, צריכים לראות את זה כך.

שאלה: מדהים שבית משפט עוסק באותות כבוד ובחיוב, ולא כמו היום בחיפוש מי אשם ואיזה עונש לתת לו. ובכלל, נראה שהשופטים כבר ברמה של תכונת ההשפעה, פועלים כמו הבורא. אבל לכל מערכת יש גם נקודות חולשה. כשבעל הסולם מתאר את הקומוניזם האגואיסטי, הוא כותב שיש מפקחים וצריך לשלם להם יותר, ואם עליהם יש מפקחי על, צריך לשלם להם עוד יותר. במאמר "הערבות" הוא כותב שאם יבגדו אפילו מעט מישראל, אז הרי הם מטביעים את כל הספינה. מספיק שופט אחד שלא יצליח להתגבר על האגו שלו, אז כל המערכת יכולה לקרוס, צריך להיות פחד מהדבר הזה. מי יפקח על השופטים?

כן, זה צריך להיות, אני לא יודע איך, אבל יש משפט כבוד. זה תלוי בערכים שהחברה בונה בתוך עצמה, ואז כולם מרגישים את זה ורוצים לקיים את זה.

תלמיד: הציבור, הקהל, זה ברור, כי הוא באמת פועל לפי אותות כבוד והוא בתוך מערכת כזאת. אם מישהו טועה, אז יש דרך לטפל בו, עוזרים לו, מקלים עליו, ואחר כך שולחים אותו לבית ספר ללמוד. אבל השופטים צריכים להיות במדרגה כזאת שהם אף פעם לא טועים.

כן, שופטים הם תמיד בעיה, מפני שהם נמצאים למעלה מכל המדידות החברתיות. נראה.

שאלה: לגבי העונשים של בית המשפט, אם האדם גונב ומשביחים את אורח הספקתו, זה באמת יתקן אותו?

כן. העיקר שירגיש את עצמו שהוא שונה מהחברה.

תלמיד: האם יתנו אותות כבוד למי שיותר זריז בעבודה שלו? זאת אומרת, מי שמביא הספק של שש שעות בשעה אז היכולת שלו יותר טובה מהעצלן או מהאיטי.

לא לפי זה שוקלים את האדם, אלא המדידה כוללת את אותם התנאים שיש לו מהלידה. לכן אנחנו לא יודעים איך זה מתקיים, אבל בכל זאת צריכים להתייחס לכל אחד ואחד עם ידיעה, עם הרגשה של הטבע שלו, התנאים שלו, ההיסטוריה שלו.

תלמיד: אז אין אותות כבוד אם מישהו עובד הרבה יותר מהשני, כי זה לפי היכולת.

לא, הוא מקבל תשלום מזה שהוא עובד יותר. זאת אומרת, אין כאן תשלום חוץ מתשלום פסיכולוגי.

שאלה: בהמשך בעל הסולם יתן ממש חלוקה לפי היכולת של האדם, כמה שעות הוא צריך לעבוד כדי להגיע למידה שווה. למשל עבור מי שהכי זריז, שש שעות הן כמו שעה של מי שהכי פחות זריז. יש לו ממש חלוקה כזאת.

כן.

תלמיד: הוא מדבר פה על חלוקה לחברות, על חברה גדולה שמתחלקת לחברות קטנות. הפרט היחיד שהוא אומר על זה, שהחלוקה לחברה היא לפי קומץ אנשים שמתקבצים יחד ויש להם יכולת לכלכל את עצמם. מה העיקרון הנוסף שעל פיו החברה מתחלקת? מה בעצם קושר בין חברות קטנות, או גורם לחברה קטנה להיווצר? למה דווקא החברה הזאת, ועל פי מה נבחנת חברה קטנה?

אני חושב שעד כמה הם יהיו קרובים לבורא, ועד כמה הם יהיו מסוגלים לבדוק את עצמם כלפי הטבע העליון, כי זו בעצם מטרתם. החברה לא מתקיימת כדי לעשות כל מיני פעולות, אלא עד כמה הפעולות שהיא מקיימת מעלות אותם לדרגות כלפי הכוח העליון, שהוא בעצם קנה המידה, שכלפיו כולם משתוקקים.

תלמיד: אז מה שקושר בין אנשים זה איזה שורש פנימי, לפי איזה דמיון משותף, לפי איזו שייכות משותפת לחלק באדם הראשון?

איך החברה בודקת את ההצטיינות של כל אחד?

תלמיד: לא, את החלוקה, מי מתאים לאן. נגיד החברה מחולקת לעשרות חברות קטנות או אלף חברות קטנות. מה גורם לי להיות שייך לחברה כזאת ולא כזאת בתוך החברה הגדולה. אני לא יודע אם אלו עשיריות או קבוצות של מאה או מאתים או אלף, אבל הוא מדבר על החלוקה הזאת.

כן, כל מה שנכנס לחלוקה, להבדלים, להפרשים בין המשתתפים, חייב להיות ממדידה ברורה לכולם, שהיא כולה לעומת הכוח העליון. עד כמה מקיימים, ומה בדיוק צריכים לקיים, את זה אנחנו כבר קראנו קודם, שהם צריכים ללמוד את הדרגות, המדרגות, במה הם צריכים לטפס, ולפי זה הם בודקים.

תלמיד: לפי מה נקבעת השייכות שלי? נגיד, כשאנחנו מתחלקים לעשיריות בחברה שלנו, זו חלוקה שבחלקה היא אוטומטית, ובחלקה לפי הצורך של החברה, אלה צריכים להיות קבוצת מיקוד, אלה שייכים למשהו אחר. פה בעל הסולם מדבר על חברה שמחולקת להרבה חברות קטנות. לפי איזה קריטריון אדם משתבץ לחלק של החברה?

לפי מה שהחברה קובעת. יכול להיות כמו שאתה אומר שיש קבוצת חשמלאים, קבוצת מנקים, קבוצת אספקה וכולי. זה לפי מה שהקבוצה קובעת לצרכי הכלל.

שאלה: האם אפשר את כל מה שאנחנו לומדים וקוראים מבעל הסולם להוריד לחברה שלנו?

ודאי שלא. אנחנו עוד לא הגענו לתחילת אותם המצבים שעכשיו אנחנו לומדים.

תלמיד: כן, אבל אפשר לבנות איזו סטרוקטורה שכן תתאים לחברה שלנו. אני פשוט הכנתי עם כמה חברים איזו סקיצה קטנה של מה שאפשר לעשות בחברה שלנו, ולפי זה אנחנו יכולים איכשהו להיכנס ולהתחיל להרגיש כל מה שנכתב. אם אתה תרשה, אני אקריא את זה בקצרה.

אני לא רוצה לערבב את זה עכשיו עם בעל הסולם, ומה שאנחנו לומדים ממנו, אבל נמצא לזה מקום.

קריין:

"א. המדינה מחולקת לחברות. מספר אנשים המוכשרים לספק לעצמם הספקתם בכל צרכם יכולים להבדל לעצמם לפי רצונם בחברה מיוחדת."

זאת אומרת, הם כבר נמצאים בגובה התפתחות כזה, שהם כביכול יכולים לקבוע לעצמם - אנחנו שייכים לחברה כזאת, לרמה כזאת, לסוג השתתפות כזה, וכן הלאה.

שאלה: זה נשמע שיש מעמדות בחברה?

כן.

תלמיד: זו לא חברה אחת?

לא, זו חברה שמחולקת להרבה תת חברות.

תלמיד: מה מבדיל חברה אחת מחברה אחרת?

נקרא ותראה.

"ב. החברה הזאת יש לה תקציב של שעות עבודה במספר מסויים בהתאם עם התנאים שנמצאים בהם דהיינו לפי תנאי המקום ולפי טעם החברים שבה.

ותקציב הזה מתמלא משעות חובה ומשעות מתנדבים ועפ"ר עולים שעות המתנדבים כמחציתם של שעות חובה.

השעות עבודה באים מד' סוגים המתחלקים לפי הכח לעבודה: סוג א' החלשים, סוג ב' הבינונים, סוג ג' האמיצים, סוג ד' הזריזים.

אשר של העבודה של שעה אחת מסוג א' נותן סוג ב' שתי שעות, וסוג ג' ד' שעות, וסוג ד' ו' שעות.

וכל אדם נאמן להתאים לו הסוג וכל אדם נאמן להעריך לעצמו את הסוג המותאם לכחו כעבודה."

מדובר על אחריות של כל אחד ואחד, איך הוא מסדר את עצמו בחברה.

שאלה: בחברה כזאת יש עשיריות?

נראה בהמשך, אבל לא נראה לי שהם מחולקים ביניהם בקבוצות קטנות, נראה לי שכל אחד ואחד מקבל ציון משלו.

תלמיד: האם בחברה כזאת פגם של אדם פרטי זה פגם שלו או פגם של החברה כולה?

גם וגם, ודאי, אם הוא עושה משהו נגד חוקי הטבע אז קודם כל הוא, וגם החברה, כולם סובלים.

תלמיד: ומי המעמד הגבוה בחברה הזאת, מה מאפיין אותו?

אולי נקרא את זה.

קטע ג'

.1" הקדמה האנושיות תולדה ישרה מהדת.

.2 ותהליך הדת בעגולים באה שבנקודת השפלה בא חורבן האנושיות בשיעור חורבן הדתיות, וע"כ בעל כורחם מקבלים הדתיות ותנועת העליה מתחלת מחדש ונעשה עיגול חדש.

.3 מדת גדלו של העיגול לפי אמיתיות הדת שנחשב "לבסיס" בעת העליה."

לזה צריכים להגיע ואז לראות איך מסתדרים לפי זה.

תכנית א'

"כמו שדרישתנו מהמשחקים בתיאטרון שיעשו כל מה שבכחם עד שיפתו את יד הדמיון שלנו לחשוב את הצגותיהם למציאות ממש,

כן חפצינו ממבארי הדת שיוכלו לדבר על לִבֵּנו כל כך עד שאמונת הדת יתפוש בלבותינו כח של מציאות ממשי.

כבלי הדת לא יִכבַּד כלל על האינם מאמינים, כי דרישת המצות "שבין אדם לחבירו" מקובל בלאו הכי ו"מבין אדם למקום" די רק באיזה מצות בפרסיא כגון שמת"י."

קריין: שמת"י זה אולי "שבת, מילה, תפילין, יום טוב" או "שש מצוות תמידיות".

אני לא יודע, לא זכור לי שום דבר.

תכנית ב'

"טבע בגי' אלקים". וא"כ כל מה שמחייבת הטבע. .. דבר ה'. אשר התועלת החברה הוא שכר והזק החברה הוא העונש.

לפי"ז אין שום טעם להפך אלקים לטבע כלומר [מילה מקוטעת בכתב היד] בורא עור שלא יראה ולא יבין למעשי ידיו, ומוטב לנו ומסתבר בדעה כל איש בריא כי יראה ויודע הכל שהרי הוא מעניש ומשכיר כמבואר. כי הכל רואים שהטבע הוא מעניש ומשכיר. והיטלר יוכיח."

תוכנית ג'

"כל השכר המקוה מהשי"ת וכן מטרת כל הבריאה הוא דבקות השי"ת בסוד "מגדל מלא מכל טוב ואין לו אורחין", והוא מקובל לדבקים בו ית' באהבה.

וזה ברור שתחילה יוצאים מבית אסורים שהוא יציאה מעור גופו ע"י השפעה לזולתו, ואח"כ באים להיכל המלך שהוא הדבקות בו ע"י הכונה להשפיע נ"ר ליוצרו.

ולפיכך עיקר המצוות הם בין אדם לחבירו. והמעדיף מקודם את המצוות שבין אדם למקום דומה לעולה על מדרגה ב' מטרם שעלה על מדרגה הא', כי ברור שישבר את רגליו."

אמונה בהמון

"כמ"ש "קול המון כקול שדי". אכן אין זאת אומרת, אלא, שלפי המציאות בחרו את הרע במיעוטו ובשיעור הזה הולכים בדרך הטוב תמיד, אמנם ודאי שצריכים לשנות את המציאות באופן שיוכלו לקבל דרך השלם לגמרי. והבן. והן אמת שכח השמירה שבההמון בכללם בוחר להם דרך לפי המצב. וע"כ מאחר שקלקלו בפירוש התורה והמצות לכן פרקו עול. אמנם חוב קדוש הוא למצוא פירוש בחברה לאמתו, ואז אדרבה יהי' כח השמירה שבהמון כח מחייב לשמירת התורה והמצות."

שאלה: לגבי המשחק, אם אני מבין נכון, בעל הסולם נותן דוגמה שזה כמו שאדם רואה סרט או הולך לאיזו הצגה, והוא ממש מתרשם ובשבילו זה כמו מציאות ממשית. כך מבארי הדת, זאת אומרת האנשים שמסבירים, צריכים להסביר באופן שאנשים יקבלו את ההסבר על הבורא, על הבריאה ממש בתוך הלב, כמו המציאות.

אנחנו לא מסוגלים לזה, אנחנו צריכים להתפתח עוד, כדי לקבוע חברה שמתוך ההתכללות, ההתפתחות יהיה ברור מה היא דורשת מכל מי שנכנס בה.

תלמיד: זאת אומרת, זה לא תלוי רק במיומנות של אלו שמסבירים, זה גם תלוי בקהל שנמצא?

זה תלוי בכלל החברה. ככל שהם מקיימים מה שלומדים, כך הם יכולים לקבוע את ההשפעה שלהם על העולם.

תלמיד: אפשר איכשהו להכין את עצמי לכזה מצב, לכזה הסבר, לכזאת מציאות, האם יש מיומנויות שאפשר לפתח או שזה תלוי במידת הקשר עם הבורא בלבד?

כנראה שיש מיומנויות כאלה, צריכים עוד לדבר על זה.

תלמיד: ממה שאני מבין, בעל הסולם כותב פה שביטוי לאהבה לזולת ולהשפעה הוא רק בעבודה, הוא לא כותב פה שאנשים צריכים ללמוד, לשבת עשרות שעות, לעשות התבוננות פנימית, כוונות, אלא הכול מתבטא בעבודה, בשעות עבודה, זה מאוד גשמי.

זה לא כל כך גשמי.

תלמיד: על איזו עבודה הוא מדבר פה?

כל העבודות שיש לאדם בעולם הזה.

תלמיד: זה ביטוי לאהבת הזולת?

כן, זה ביטוי לאהבת הזולת.

תלמיד: הוא בכלל לא מזכיר פה לימוד תורה, שצריך לשבת ולמשוך מאור. האם הם כבר לא צריכים את זה, זה שלב שעבר?

אני חושב שזה חלק מהעבודה.

תלמיד: אז זה כן חלק מהעבודה?

אני לא משם, תבינו את זה.

טוב אם תדברו זה עם זה, ותחליטו מה צריך להיות. צריכים לדבר עם החברים ומזה להבין מה צריך להיות. ניתן לזה כמה דקות, ואחר כך נדבר.

סדנה

נדבר על מה שקראנו ולמדנו עכשיו ב"כתבי הדור האחרון".

*

(סוף השיעור)