שיעור בוקר 07.09.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

לדבר עם הבורא – קטעים נבחרים מן המקורות

המקובלים ממליצים לנו, מרגע שאנחנו מתעוררים והלאה כשיכולים להיכנס לחיים בצורה מבוקרת, מיד נתחיל להתקשר עם הבורא וכך לעבור עימו כל הזמן את כל השעות שאנחנו ערים. וכך יום יום.

לכן לדבר עם הבורא בזה אדם צריך להשתדל להיות כל הזמן. כל הזמן, כל הזמן דרכו, דרך הבורא, לדבר עם כל אחד, עם כל חבר ועם כל העולם ואפילו עם עצמו. נשתדל. נשתדל להיות כך. נתרגל לזה. וודאי ש"כל יום ויום ויהיו בעיניך כחדשים". אנחנו נקום ולא יהיה לנו פשוט להתחיל לכוון את עצמנו לבורא - מהשינה. אבל דווקא לפי הקושי הזה אנחנו נלמד באיזו מידה אנחנו שונים ובהתאם לזה כמה הכלי שלנו רחב, יותר ויותר מוכן לגילוי הבורא. כי זה חוק הטבע. ככל שאנחנו שונים מאיזו תופעה, כך אנחנו יכולים בלהתקרב אליה, להרגיש את התופעה ואת כל התכונות המרכיבות אותה.

קריין: קטע מס' 4.

"בעת שהאדם רוצה לעמוד ולהתפלל לפני ה', אז האדם רוצה להרגיש כמו שהוא עומד בפני המלך, שאז האדם, כל לבו ומחשבתו נתונים במלך, כלומר, מחמת גדלות וחשיבות המלך, אין אז שום אפשרות, שיסיח דעתו מהמלך.

ונמצא כאן ב' דברים:

א. שאין מקום שתכנס מחשבה אחרת, מה שאינו נוגע להמלך. ואז הזמן, כאילו אין בעולם אלא, הוא והמלך. וזהו מחמת אימת גדלות המלך,

ב. הוא מרגיש אז, שהוא נמצא במצב של הרגשה טובה, היות שיש לו זכיה לדבר עם המלך."

(הרב"ש. מאמר 4 "מהו, שתולדות הצדיקים הם מעשים טובים, בעבודה" 1990)

שאלה: איך אנחנו יכולים לכלול את קו שמאל בלי הסחות דעת, כי אנחנו נמצאים מול המלך?

אני לא יודע על מה אתה מדבר. לא כתוב כאן קו שמאל. בוא נשתמש באותן המילים שכתובים כאן, שכל החברים יבינו מה אתה רוצה להגיד.

שאלה: איך להגיע למצב כל כך גבוה כשאתה מרגיש שאתה ממש עומד בפני המלך, ולא מאפשר לשום מחשבה אחרת מלבד זו?

מקובלים אומרים שאין דבר כזה שאדם לא יכול להרגיש. כול מה שיש לנו בעולם הזה וכול מה שיש לנו בעולם הרוחני, זאת אומרת בכל המצבים שאנחנו יכולים להיות בעל מנת לקבל, ובכל המצבים שאנחנו יכולים להיות בעל מנת להשפיע, אנחנו יכולים להרגיש עד הבורא שהוא כולל את הכול. אנחנו צריכים רק לזה לכוון את עצמנו ולהשתדל לעשות תרגילים כמו תינוק, ילדים קטנים, כמו שהם מתחילים להכיר את העולם. לנסות שוב ושוב, כל הזמן להיות בבדיקה, בביקורת, בזה שמגלים את העולם.

אם רוצים לגלות את העולם, כך לאט לאט מגלים אותו, מבינים אותו, מרגישים אותו, רוכשים כלים וכך מתפתחים. אותו דבר כלפי רוחניות. רק כלפי הרוחניות אנחנו צריכים להיות יותר מכוונים - מה אנחנו הולכים להרגיש. מדובר כבר על הרגשה מסוג אחר, לפי רוח ההשפעה שיש באדם ולא לפי רוח הקבלה שיש לנו בצורה טבעית כשאנחנו נולדים.

תלמיד: מה זה אומר לעמוד?

כשאני נמצא מול הבורא והוא עובד בבחינת השפעה כלפיי ואני חייב להיות גם באותה בחינת השפעה כלפיו. זה נקרא להיות מול המלך.

שאלה: בהקדמה אמרת שהמקובלים ממליצים לנו להיכנס לעולם שלנו בצורה מודעת כשאנחנו מתעוררים מהשינה. מהי המודעות, במה אנחנו צריכים להיות מודעים?

אנחנו צריכים להיות מודעים בזה שאנחנו נמצאים כל הזמן מול המלך וזה לא תלוי בנו אלא כך המעמד של כל בני האדם. במידה שאנחנו מזלזלים בזה אז לפי זה התוצאה, שאנחנו נמצאים בהסתרה. אם אנחנו רוצים לגלות את היחסים בינינו לבין הבורא אז יהיה לנו משהו אחר, אנחנו נגיע לגילוי. הכול תלוי בנו.

שאלה: כתוב שאין בעולם מלבדו ומלבד המלך. זה נשמע מאוד אגואיסטי. אז איך אנחנו מחברים את עצמנו עם העשירייה ועם המלך?

אנחנו צריכים לחבר את עצמנו לעשירייה, בזה אדם איכשהו מתקן את הרצון לקבל שלו שהוא מוכן לעבוד עם החברים. אבל עדיין כשהוא עובד עם החברים ומבטל את האגו הפרטי שלו כלפי החברים וכך כל אחד ואחד מהחברים כדי להתחבר ביניהם, עדיין הם לא מתקנים את עצמם, הם רק מתחברים ביניהם. יכול להיות איזה קומנדו של פושעים או בצבא או בכל מיני דברים אחרים. זאת אומרת הביטול הוא רק כלפי החיבור כדי ללכת להרוויח, ללכת לקרב, ללכת להתקפה.

ואחר כך החיבור ביניהם ועם הבורא, זה כבר חיבור אחר לגמרי. כאן הם צריכים להיות ביניהם בתכונת ההשפעה ההדדית, לא רק בביטול אלא בהשפעה הדדית ולפי ההשפעה הכללית, הכוללת שלהם, במידה הזאת הם יכולים להגיע לבורא, להידמות לבורא, להיות עימו בהשתוות הצורה.

שאלה: כתוב כאן שאז הוא מרגיש שנמצא בהרגשה טובה, הרי זכה לעמוד בפני מלך. איפה בדיוק הוא מרגיש את זה? באופן אגואיסטי אני מבין שאני מדבר עם הבורא. איפה המקום של ההרגשה?

עדיין לא בכלים שלך כי אין לך עדיין כלים דהשפעה שבהם אתה יכול להיות קשור עם הבורא. במידה שאתה מתקשר לחברים ואתם מכוונים את עצמכם לבורא אז אתם מתחילים להרגיש שהוא נמצא בכם ואתם נמצאים בו. ובקשר הזה כבר מתחיל להיות ביניכם דו שיח, אני לדודי ודודי לי. וכך מתקדמים.

תלמיד: כלומר עכשיו אני צריך לחפש במרכז העשירייה את המקום שאנחנו נמצאים במצב טוב, הרגשה טובה, שמדברים עם הבורא.

כן. דרך קשר עם החברים.

שאלה: איך אני דואג לתנאי א', שלא תיכנס שום מחשבה אחרת, אלא רק מה שנוגע למלך?

זאת העבודה הקבועה שלנו. אתה לא יכול לעשות אותה עכשיו ואחר כך להיות בטוח שהכול יהיה בסדר, כי כבר עשית עבודה. אלא כל הזמן להיות בדאגה על ניקיון במחשבה, בכוונה, וזאת דאגה תמידית שלנו, שכוללת ביקורת ובדיקות חוזרות וכל מיני דברים. צריכים תומכים לזה, צריכים שומרים על זה, אבל ככה זה. אחר כך זה הופך להיות לכלים, ואתה מתחיל לעבוד איתם בצורה יותר חופשית, כי אתה כבר רגיל לזה והרגל נעשה טבע שני. אבל בינתיים עכשיו, כל דבר כזה דורש המון השקעה.

תלמיד: כשאתה אומר המון השקעה, זאת אומרת כל הזמן לברר בינינו מה עוד חסר לעשות בשביל להתקדם הלאה.

כל אחד בודק את עצמו עד כמה הוא מתעלה מעל האגו שלו, מתקשר בזה עם החברים ואיתם יחד מתקשר לבורא ודורש מהבורא שיעזור בפעולות האלו.

שאלה: מה תפקיד האמונה בשיח עם הבורא?

את כוח האמונה אנחנו צריכים לרכוש, לקבל מהבורא. זה כוח הבינה שמגיע אלינו ועוזר לנו להיות למעלה מכוח הקבלה. אנחנו עוד נגיע לזה.

שאלה: כתוב שמה שמחזיק את האדם בקשר עם המלך זה "מחמת אימת גדלות המלך". אפשר לתאר מה זה "אימת גדלות המלך"?

עד כמה שהוא סופג מהבורא משהו מהגדלות שלו, זה מה שממלא את האדם ומעלה אותו למעלה ואז הוא יכול להיות למעלה מהרצון לקבל שלו, מהאגו שלו. אימת גדלות המלך זה כמו אוויר, כמו משהו שהוא מתמלא בו עם גדלות המלך.

תלמיד: אפשר להגיד שיש גם מה שנקרא, אימת גדלות העשירייה? או גדלות המלך בעשירייה?

כן. האמת, שזה קשור וזה כבר כלים לגדלות המלך, וגדלות המלך עצמה זה המילוי.

קריין: קטע מס' 5.

"האדם צריך להאמין, שבזמן שהבורא מתגלה אליו קצת, הוא מתחיל להרגיש את חשיבותו של המלך, וממילא הוא נמשך ובטל כנר בפני אבוקה. ואם הוא ממשיך להחשיב את הכרוז ששמע מן השמים, וכפי ערך שיש בידו להחשיב, כך מתגדלת אצלו את השאיפה לרוחניות. ומתחיל להרגיש, איך שהוא יצא מעולם הגשמי, ונכנס לעולם שכולו טוב.

ואם הוא שוכח להחשיב את הקריאה הזו, שנקרא להמלך, ולדבר עמו, אלא מתחיל להנאות ולהכניס את הנאה שיש לתוך הכלי קבלה שלו, ולא נזהר לתת שבח והודאה, על זה שהבורא קירב אותו אליו יתברך, אז תיכף דוחים אותו לחוץ מהיכל המלך."

(הרב"ש. מאמר 25 "שיעור מעשי המצות" 1986)

שאלה: הודיה גדולה לך ולחברים שבחרו את הציטטות המאוד מיוחדות. והשאלה, מה זו ההתמודדות הזאת, מצד אחד הוא נהנה, מאידך קריאה לבורא?

זאת צריכה להיות העבודה הקבועה שלנו. אני אקרא עכשיו לאט לאט ואוסיף.

פסקה 5. "האדם צריך להאמין, שבזמן שהבורא מתגלה אליו קצת," שהוא מרגיש שיש לו איזו התעוררות מבפנים "הוא מתחיל להרגיש את חשיבותו של המלך, וממילא הוא נמשך ובטל כנר בפני אבוקה." במידה שמרגיש את הבורא, אז הוא מבטל את עצמו כלפיו במקצת, במידה "ואם הוא ממשיך להחשיב את הכרוז" כלומר, אם הוא ממשיך לחשוב על גדלות הבורא, עם מה יש לו עסק, לאן מושכים אותו וכן הלאה "ששמע מן השמים, וכפי ערך שיש בידו להחשיב, כך מתגדלת אצלו את השאיפה לרוחניות." והוא רוצה להיכנס ורוצה להיות בזה. זה הכול עד שמחמם את עצמו מבפנים לרוחניות, לבורא, לעליה הזאת "ומתחיל להרגיש, איך שהוא יצא מעולם הגשמי, ונכנס לעולם שכולו טוב.

ואם הוא שוכח להחשיב את הקריאה הזו, שנקרא להמלך, ולדבר עמו," כלומר, הבורא נתן לו התעוררות, הבורא משך אותו והוא ממשיך את זה, ואחר כך עזב, או אפילו לא המשיך אחרי שהבורא משך אותו. אז אם הוא שוכח מהקריאה הזאת שהבורא קרא לו וכבר לא מדבר עם הבורא, לא פונה אליו "אלא מתחיל להנאות ולהכניס את הנאה שיש לתוך הכלי קבלה שלו," כי נעים לו, טוב לו, זה נותן לו בטחון, ברוך ה' הוא נמצא בדרך ומה חסר לו "ולא נזהר לתת שבח והודאה, על זה שהבורא קירב אותו אליו יתברך, אז תיכף דוחים אותו לחוץ מהיכל המלך." זו הבעיה שבגללה בדרך כלל אנחנו מקבלים דחייה ומרגישים אחרי כמה רגעים, או זה יכול להיות יותר זמן, שאנחנו כבר לא במגע עם הבורא.

קריין: קטע מספר 6.

"אם האדם יתן תשומת לב לחשיבות של המלך, יהיה להאדם סיפוק מלא בזה שניתן לו לקיים תורה ומצות, עד כמה שאפשר לו. אפילו נגיד, שיש לו זכיה לדבר עם המלך הגדול, שלא נותנים לכל אחד להכנס לדבר עם המלך. אלא צריכים השתדלות גדולה אצל אלו המקורבים אל המלך, שיתנו לו היכולת לדבר כמה מילים עם המלך. כמה רוממות רוח היתה להאדם הזה, בו בעת שהוא רואה, שיש הרבה אנשים שאצלם לא די שלא נותנים להם להכנס להמלך, אלא לא מספרים להם שהמלך נמצא כאן בעיר, ושיש אנשים, שיש להם היכולת לדבר עם המלך.

וכשהוא רואה שיש אנשים בעולם שלא יודעים מזה שיש בהעולם מלך, ורק קומץ אנשים קטן מאוד ישנו בעולם, שנתנו להם מחשבה ורצון להאמין שיש מלך בעולם. ואפילו אלו שכבר נתנו להם הידיעה מהמלך, אבל אין הם יודעים שיש יכולת לדבר עם המלך. ולהאדם הזה, נתנו לו ידיעה משמים שהוא יכול להכנס ולדבר עם המלך, היינו שהוא יכול להאמין."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו מחצית השקל, בעבודה - א'" 1987)

שאלה: כשאפשר להעריך את גדלות המלך, אפשר גם להרגיש את תכונת טוב ומיטיב בחברים?

דרך החברים אנחנו יכולים להרגיש את תכונת הטוב והמיטיב של הבורא. במה? בכמה שהוא משפיע לחברים. אם אני נמצא בחיבור עם החברים, עד כדי שאני רוצה להגיע לאהבה אליהם, אז במידה שהבורא משפיע להם טוב, אני מכיר בזה את העבודה שלו, שהוא עושה להם טוב ובמידה הזאת אני אוהב אותו. עד כמה שהבורא מהנה לחברים שלי, כך אני אוהב אותו.

שאלה: כתוב שהבורא, המלך נמצא כאן בעיר, למה הכוונה?

כשהוא נמצא בקבוצה, נמצא בשדה הראייה שלנו, בשדה ההרגשה שלנו.

שאלה: אפשר להסביר את מה שאמרת, שגדלות המלך מתגלה לפי כמה שאתה מגלה שהוא מיטיב לחברים שלך, ולהעמיק בזה קצת?

כן בוודאי. כי איפה תגלה? אם אתה תגלה את גדלות המלך עליך, אז זה יהיה על מנת לקבל בכלים דקבלה שלך. איפה הכלים דהשפעה שלך? כלפי החברים. אז אתה צריך לראות בחברים, עד כמה הבורא מושך אותם למטרה, עוזר להם, ממלא אותם, מחזיק אותם. בזה שאתה רואה את פעולות הבורא בהם, עבור זה אתה אוהב אותו.

תלמיד: אבל זה כבר חלק מתהליך. אתה בקשת עבור החברים קודם, רצית להרגיש מה חסר להם, רצית להרגיש שטוב להם, זאת אומרת אתה שותף איתו בזה.

נכון, לכן עכשיו אתה מרגיש תוצאה.

תלמיד: והתוצאה היא גדלות המלך?

כשהבורא ממלא אותם, מטפל בהם, נותן להם. אז אתה רואה בזה את גדלותו, את חשיבותו, את רחמנותו.

תלמיד: אני לא מבין את המשפט האחרון בקטע, כשהוא אומר שהוא יכול להאמין. איפה הכוח של האמונה כשהבורא נותן לו הכול מלמעלה?

האדם מתחיל להרגיש את זה בעצמו, "ולהאדם הזה, נתנו לו ידיעה משמים שהוא יכול להכנס ולדבר עם המלך, היינו שהוא יכול להאמין." זאת אומרת אנחנו עדיין לא כל כך יכולים להבדיל בין אמונה וידיעה, מה זה כוח האמונה, איפה אנחנו מרגישים את זה. כוח האמונה זה כמו כוח הידיעה, שהוא נותן לנו אפשרות לעשות פעולות השפעה.

שאלה: מה זה המנגנון, שהוא צריך להיות מרוצה מזה שהוא זכה ואחרים לא זכו. איך להסתכל על זה בצורה רוחנית ולא גשמית?

נראה כאילו שהוא אגואיסט ושמח מזה שיש לו ואין לאחרים, אבל זה לא כך. הוא זוכה בזה שהמלך מטפל בו ומושך אותו עוד ועוד לפעולות ההשפעה.

שאלה: לדבר עם המלך זה להגיד תפילה, או יש צורה אחרת לדבר עם המלך?

לא חשוב באיזה צורה, אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה בכל שפה והבורא יבין אותך בלי שום בעיה, ויבין אותך יותר ממה שאתה מדבר. הוא יבין גם את הרצון שלך, הכוונות, המחשבות, המטרות שלך, הכול הוא יבין, רק תפתח את הלב, אפילו לא את הפה.

שאלה: מה ההבדל בין ידיעת המלך לדיבור עם המלך?

ידיעה זו ידיעה ודיבור זה דיבור, אלה שתי צורות של התקשרות. זאת ההתקשרות עם הבורא, כוח ההשפעה, הכוח העליון שממלא את כל העולם. אז יש כאן עניין שלהתקשר עימו בצורה חלקית, אלטרנטיבית, או שלמה.

שאלה: ברור לי שקונים את חשיבות המלך קודם בעשירייה, במה אני משלם כדי לקנות חשיבות?

בדרך כלל בזה שאני מכניע את עצמי, שאני חושב, מדבר על חברים, עושה כל מיני פעולות כדי להגדיל גדלות המלך בעיניי.

תלמיד: אני לא רואה שהבורא מהנה לחברים, אפילו נראה לפעמים שהם סובלים, מה עושים עם זה?

שיעשה מה שדורשים ממנו ואחר כך יהיה בטענה למה הוא לא רואה.

שאלה: מה זה אומר לשבור את המנעולים בלב שלנו ביחס לחשיבות המלך, איך אנחנו יכולים להרגיש פנים אל פנים איתו?

בהשפעה הדדית. כתוב "שלא יהיה לך אל זר", זאת אומרת שאתה תרגיש את הבורא כמו חבר הכי קרוב אלייך. אז תנסה כך להיות עימו, שאתה מתייחס אליו כמו לחבר הכי קרוב, הכי טוב, ואתה מוכן לתת ולעשות לו הכול ולא לזלזל ברצון שלו, בבקשות שלו, וכך אתה תתקדם.

שאלה: נראה שבעל הסולם מחלק את כלל האנושות כלפי תכונת ההשפעה, האם תמיד יישאר היחס כלפי גילוי הבורא באותו אופן שרק מעטים מאוד ייכנסו וידברו בהיכל המלך?

לא. לפי מה שאנחנו רואים במשך השנים, במיוחד מהתגלות האר"י בעולם ואחר כך מבעל הסולם בעולם בעל שם טוב וכן הלאה, יש הרבה אנשים שעוסקים בקשר עם הבורא ורוצים להיות עימו בקשר וכך מתקדמים.

בזמננו, עכשיו, אנחנו נכנסו לשלב האחרון, לספר לכל העולם שמטרת הבריאה היא "ואהבת לרעך כמוך" ושכל העולם חייב להיות קשור לזה, כי אנחנו רואים שלפי הנתונים החיצוניים, אם העולם לא יידע שזו המטרה, להיות בחיבור בין כולם, בחיבור טוב, הדדי, חם, אז אנחנו נגרום למוות כללי. המקובלים מדברים על זה, הם מספרים על זה, הם מזהירים מזה, וכך אנחנו צריכים לקבל את זה מהם.

תלמיד: זאת אומרת יש מה להיות באופטימיות, נמשיך בעבודה של בני ברוך.

זה לא עניין של אופטימיות. אנחנו הולכים לפי מה שכותבים מקובלים ונכנסים לשלב האחרון, לספר לכל העולם על מטרת הבריאה "ואהבת לרעך כמוך", כולם כולם, כמו שבעל הסולם כותב, שחור, לבן, אדום, צהוב, לא חשוב איזה בני אדם, את כל ארבעת הסוגים האלה אנחנו צריכים לקשר, את כולם יחד כאיש אחד בלב אחד למערכת אדם הראשון, זאת המטרה שלנו. מה שלא יהיה לזה אנחנו צריכים להימשך, על זה אנחנו צריכים לספר לכולם ואתם תראו עד כמה זה עוד ועוד יתפשט בעולם. לפחות כל חכמת הקבלה וכל המקובלים היו בנטייה לזה ובהתאם לכמה שהיו יכולים דיברו על זה. בזמננו זה כבר אפשרי ואנחנו חייבים כבר להוציא את זה לפעול.

תלמיד: רק להגביר את ההפצה עוד ועוד.

כן.

שאלה: כשאין לאדם עדיין מספיק אמונה כדי לדבר פה אל פה פנים אל פנים עם הבורא, האם הוא יכול לדבר עם הבורא מעל הדעת?

בכל מצב תדברו עם הבורא. אם תפתחו ספר תפילות אז שם יש דוגמאות איך שהאדם צריך לפנות לבורא. תראו שיש בכל שפה תפילות. אני לא מדבר על זה כל כך הרבה, כדי שזה לא ימשוך את האדם לדת, אבל לפעמים להסתכל בספר תפילות זה דווקא יכול לתת דוגמה איך לפנות לבורא.

תלמיד: הפעולות האלה יכולות להביא את האדם דווקא לאמונה.

אנחנו עוד נדבר על זה. זה דבר מאוד עדין.

שאלה: יש פה שיטת שכנוע, מה זאת שיטת שכנוע לשכנע את הבורא?

אם אדם פונה לבורא, לא חשוב באיזו שפה, לא חשוב עד כמה הוא יודע לבטא את עצמו, העיקר מתוך הלב - הבורא שומע.

שאלה: דיברת גם אתמול וגם היום על העניין הזה שבכל רגע אתה יכול לפתוח את הלב ולדבר עם הבורא, הוא יבין אותך בכל שפה. איך זה משתלב עם "אין עוד מלבדו", אני לא מבין. אין עוד מלבדו זה מצב לפני שאני מדבר עם הבורא? אני יכול לדבר עם הבורא אם אין לי, אין עוד מלבדו טוב ומיטיב? אני קצת מבולבל איך מגיעים לדבר עם הבורא בתוך הדרך שלו.

אין עוד מלבדו זה כלפי האדם שיידע שאין מישהו שמנהל אותו, ואין לו מישהו שאליו הוא יכול לפנות, אלא רק לכוח אחד שקיים בעולם, ממלא את העולם וגם אנחנו נמצאים, נכללים באותו הכוח שנקרא "בורא". חוץ ממנו אין כלום. עד כדי כך שאני גם צריך להגיד שאין חברים, אין קבוצה, אין שום דבר, זה הכול הופעות הבורא כלפיי. ואז אני בהתאם, כדי להתקשר אליו, צריך ללכת גם לפי אותו סגנון, להתקשר לעשירייה ולחברים ולכל העולם ובסופו של דבר לבורא. כך הוא בנה את מידות הקשר בינינו, תחנות הקשר בינינו, וכך אני צריך להיות מוכן להתקשרות.

שאלה: אז הדיבור עם הבורא הוא לכל אורך הדרך, הוא לא שלב בדרך.

לא, וודאי שהדיבור הוא כל הזמן עד גמר התיקון. מה קורה שם אני כבר לא יודע.

שאלה: זאת אומרת אתה ממליץ לכל תלמיד, לי, לכולנו, לדבר עם הבורא. יש לי אין עוד מלבדו, אין לי אין עוד מלבדו, כל הזמן להשתדל להיות בשיחה.

כל הזמן להיות בשיחה עם הבורא. כבר קראנו על זה גם כמה פסוקים.

שאלה: הכוח לעשות פעולות השפעה תלוי בחשיבות המלך. מה גורם לפעולות החיבור בעשירייה שמושכות את הגדלות הזאת?

רק חיבור בינינו שעל ידו אנחנו יכולים להגדיל את הכוחות שלנו לאחוז בבורא.

תלמיד: למה פעולות חיבור בינינו כשאנחנו הפוכים מתכונת ההשפעה, מושכות את הכוח הזה?

כי בפעולות שלנו אנחנו משתדלים להתעלות למעלה מהתכונות האגואיסטיות שלנו. 

שאלה: מה ההבדל בין לפתוח את הלב בין החברים לבין פתיחת הלב לבורא?

פתיחת הלב לחברים היא אמצעי, ופתיחת הלב לבורא זו המטרה. "לב" זה כלי, ופתיחת הלב לחברים זו הכנת הכלי, ופתיחת הלב לבורא זו כבר השפעה מהכלי הזה לבורא, לתת לו את הכלי למילוי. בזה אנחנו גורמים לו תענוג.

שאלה: מה התועלת מלדבר עם המלך?

התועלת היא, שבמידה שאתה יודע לבקש נכון, זה נקרא העלאת מ"ן, במידה הזו הוא מטפל בך, נותן לך כוח השפעה. ואז לפי כוח ההשפעה הזה אתה מרגיש שאתה יותר מחובר לחברים, לכל הכלי הכללי ונכלל במערכת אדם הראשון.

שאלה: למה יש הרגשה שלדבר עם הבורא גורם כאב?

אני לא יודע על מה אתה מדבר, זה לגמרי לא נכון, ובחוכמת הקבלה אין אף מילה על כך שזה גורם כאב. זה לא לפי השיטה שלנו, אלו אמונות זרות.

תלמיד: מאז שהתחלנו ללמוד את הקטעים של לדבר עם הבורא, התחלנו בעשירייה להעלות תפילה ולהשתדל לדבר עם הבורא כל הזמן, אבל מורגשת הכבדה, ייסורים או שזה האגו שמדבר.

בסדר, מרגישים כל מיני תופעות, צריכים להמשיך ולהשתדל לעשות מה שדורשים מאיתנו ואז תראו עד כמה התופעות האלה יהפכו משליליות לחיוביות. אנחנו תמיד הולכים בסופו של דבר נגד האגו שלנו, רק ככל שאנחנו מתקרבים לבורא בפעולות שלנו, כך הבורא נלחם ומתקן את האגו שלנו והופך אותו מקבלה להשפעה.

שאלה: מצד אחד המלך כאילו כופה עלינו לעשות פעולות השפעה, מצד אחר אין כפייה ברוחניות.

אף אחד לא יכול לעשות עליך פעולה בכפייה. נגיד אתה לא רוצה להשפיע, אף אחד לא יחייב אותך, הבורא לא יחייב אותך להיות משפיע. אלא אתה צריך להגיע להחלטה הזאת להיות משפיע בכוחות ובשכל שלך. 

אבל זה שיש את מטרת הבריאה ואתה חייב להתקדם אליה, זה כבר נמצא לפניך. לפני שהתגליתָ בעולם הזה כבר יש את המקום שלך ואת המטרה שלך והכול. אין כאן שום דבר מקרי אלא אתה חייב לעבור מהנקודה הראשונה לנקודה האחרונה, אבל בדרך אתה נמצא בבחירה חופשית. 

בטוח שתגיע למצב המתוקן שלך, אבל איך תגיע, האם תגיע מהר, בצורה ישירה וקצרה או בכל מיני סיבובים, זה תלוי בך.

שאלה: הבורא מעורר את האדם מלמעלה ומרגיש טיפה תענוג ומביא אותו לתוך חברה ושם האדם מוצא תענוג גדול וקשר, ואז מפיל אותו שוב ועמוק יותר. איך האדם מחזיק שוב ושוב בפעולה הזאת, איך הוא יכול להמשיך ולהידבק?

פשוט להמשיך ולהידבק. אני גם רוצה לשאול אתכם, האם אתם שומעים אחר כך שוב את החלק הראשון משיעור הבוקר, ואולי אפילו השני? כי כתוב "מכל תלמידיי השכלתי", לכן אם יש לי זמן, אני שומע שוב מה אתם שואלים ואיך אני עונה. לא תמיד אני מרוצה מעצמי, אבל זה עוזר לי ללמוד אתכם. 

אני מאוד ממליץ, תשמעו עוד פעם, אם יש אפשרות, מה שאנחנו מדברים בשיעור בוקר. אלו ממש סימנים שעל ידיהם אנחנו צריכים להגיע למטרה. לכן תשמעו שוב איך שואלים החברים, זה עוזר להתקרב ולהתקשר אליהם, אל תחשבו שזה יקלקל אתכם, ופשוט תתקשרו, תתקרבו זה אל זה בזה שאתם שומעים את השיעור. וכך אתם תראו עד כמה אתם מבינים יותר, יותר לעומק.

שאלה: איך אנחנו יכולים להישמר מרגשות אגואיסטים בזה שאנחנו יודעים שיש לנו את הזכות להיות עם המלך?

אלו דברים מנוגדים זה לזה. מצד אחד יש לי את האגו, מצד אחר האגו הזה מפריע לי להתקרב למלך, לבורא. אז מה אני עושה? איך אני מוריד את האגו שלי כך שלאט לאט אני אוכל להתקרב למלך? זו העבודה שלנו, נשתדל, זה עבודה יום יומית עם החברים.

שאלה: אנחנו לומדים בשיעורים שצריך לדבר דרך מרכז העשירייה אחרת הבורא לא שומע ושאנחנו אמורים לדבר עם הבורא. אני צריך את העזרה לעשות הבחנות לגבי סוגי הקשר פה, איך לכוון את זה, לדייק את זה, להבדיל מה נכון?

אנחנו כל הזמן מדברים על זה, פשוט תתכלל עם מה שאנחנו אומרים. אם תשאל משהו ספציפי, אז אוכל לענות לך.

תלמיד: שמעתי אותך אומר הרבה פעמים בשיעורים, שאם אתה לא פונה דרך העשירייה, אז הבורא לא מקשיב, הבורא לא שומע, הפנייה היא רק דרך מרכז העשירייה. עכשיו אנחנו אומרים לדבר עם הבורא ישירות.

ישירות זה דרך מרכז העשירייה, אין יותר ישירות מזה כי הבורא בעצמו נמצא במרכז העשירייה. אם אתה פונה ישירות מעצמך לבורא, אתה לא מגיע אליו.

תלמיד: אז נגיד אני קם בבוקר ובעל הסולם אומר לי לחשוב על החברים, לחשוב על הבורא, איך אני עושה את זה נכון ביחד עם החברים?

תתאר לעצמך שאתה נמצא בתוך עשירייה, קבוצה קטנה יותר, לא חשוב כמה, ושדרך הקבוצה הזאת אתה פונה אליו. אתה מוכן לשרת אותם ולהתחבר איתם ולעשות להם מה שהם רוצים, רק שייתנו לך לעבור דרכם לבורא. זה תלוי בהם, כל החברים שלך בעשירייה מחזיקים את הקשר שלך עם הבורא - ירצו ייתנו, לא ירצו לא ייתנו.

תלמיד: זאת אומרת אם אני רוצה לעקוב אחרי ההנחיות של בעל הסולם כשקמים בבוקר אז אני מחבר את עצמי למציאות שלי בתוך העשירייה ובהרגשה הזאת אני פונה לבורא עם כל מה שאנחנו רוצים לבקש?

כן, רק תתחיל לחיות את זה.

שאלה: יש לנו שיעורי צהרים, ואתמול היה שיעור מאוד חזק על נושא הזוהר ושעתיים שלוש הייתי תחת ההשפעה שלו. לגבי החלק הראשון של שיעור הבוקר, לפני שנוספו שיעורי צהריים היה הכול ברור, הייתי שומע אותו במהלך הצהרים ומוצא משהו בשיעור. מה היום המקום של החלק הראשון של השיעור, האם הוא יותר חשוב משיעור צהריים?

זה נבנה בצורה מאוד פשוטה. כתוב בכל כתבי הקבלה, ברגע שאדם מתחיל את היום שלו, זה יכול להיות בערב, זה יכול להיות בבוקר, בלילה, תלוי איפה הוא נמצא, הוא מתחיל מזה שהוא מתקשר עם הבורא, מזה אנחנו מתחילים. לכן השליש הראשון של השיעור הוא התקשרות עם הבורא - למה, בשביל מה, איך וכן הלאה. זה החלק שעכשיו אנחנו לומדים, השיעור היום נקרא "לדבר עם הבורא", מזה אנחנו מתחילים את השיעור. אי אפשר אחרת כי אנחנו צריכים לכוון את עצמנו דרך העשירייה לבורא, וזה נכון לאורך כל הדרך מכאן ועד הנקודה האחרונה, עד גמר התיקון.

החלק השני של השיעור יכול להיות כבר יותר רחב, לאו דווקא בהתקשרות שלנו דרך העשירייה לבורא, אלא כל מיני עניינים של המערכת עצמה. החלק השלישי הוא כבר יותר רחב, הוא "תלמוד עשר הספירות", וככל שמבינים או לא מבינים את המערכת הזאת, אנחנו בכל זאת צריכים ללמוד אותה קצת. יש אנשים שנמשכים לזה מאוד, יש שלא, אבל דרך זה אנחנו גם מקבלים תוספת שפע, תוספת כוח, וזה עוזר לנו.

כך כל שיעור שלנו נכלל משלושה חלקים, לפעמים משניים, אבל זה שהחלק הראשון צריך לקשור אותנו עם הבורא, זו חובה, בלי זה בשביל מה קמתי, בשביל מה התחלתי ללמוד, בשביל מה אני פותח את המחשב שלי, אלא רק כדי להתקשר אליו.

שאלה: איך לעזור לחברים להעריך את הקריאה של הבורא כמו שכותב רב"ש?

לדאוג לחברים שהם יגיעו לפניך לדבקות בבורא.

שאלה: אני לא מעריך את הבורא, האם אני צריך לשחק כאילו אני מעריך אותו בזמן שאני מתפלל?

כן, אתה צריך לשחק. כמו שאנחנו אומרים לילדים מה צריך לעשות. המשחק מעמיד אותך בצורה נכונה ולאט לאט אתה מתחיל להרגיש כמה זה נכון. מי המליץ לנו על המשחק הזה? אנשים שכבר הגיעו לראייה, להרגשה, לאמת. אז תשמע אותם ותקצר הרבה את הזמן בדרך. שים לב באיזו מידה אתה עומד לבטל את האגו שלך, לא להיות עקשן.

שאלה: שאלה טכנית לגבי שמיעת שיעור הבוקר שוב במהלך היום. כשאני עובד עבודה פיזית או הולך ברגל, אני שומע שיעור במצבים כאלה, אבל אי אפשר להתרכז כל כך כמו בזמן השיעור. ואז זה נראה כאילו זה נכנס להרגל, וההרגל הזה עובר לשיעור בוקר, כשאתה יושב בשיעור אתה כבר לא יודע להתרכז.

אני מבין שברגע שאתה מתרגל לשמוע קטעים מכל שיעור, אז אתה אחר כך גם רגיל לזה וזה מספיק לך. בכל זאת תשתמש ככל האפשר בכל רגע שאתה נמצא בדרך אפילו שאתה לא שומע בדיוק את הטקסט.

אני נתקלתי באנשים שהיו עובדים במוסך, במקומות כאלה שהיו סביבם הרבה אנשים, והם היו עם אוזנייה באוזן וכך היו שומעים, ואפילו לא שומעים אבל כל הזמן בכל זאת רוצים שזה יהיה ברקע, כדאי לעשות את זה.

קריין: קטע 7.

"יש להבין: לשם איזה צורך ערך השי"ת את כל הכבודה הזאת? אלא הוא כדי להעלותו למדרגה יותר נכבדה וחשובה, שירגיש את אלקיו, כמו הרגשה האנושית שכבר מוקנית לו. וכמו שיודע ומרגיש את רצונותיו של חברו, כן ישכיל בדרכי השי"ת וכו', כמו שכתוב אצל משה רבינו ע"ה [עליו השלום]: "וְדִבֶּר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו". וכל אדם יכול להיות כמשה רע"ה כנודע. ובלי ספק כלל וכלל, לכל מי שמסתכל על ההתפתחות שבבריאה שלפנינו, יבין ויתברר לו העונג הגדול של הפועל, אשר פעולתו, הולכת ומתפתחת, עד שנקנה לו ההרגשה הנפלאה הזו, שיוכל לדבר ולהתעסק עם אלקיו, כאשר ידבר איש אל רעהו." 

(בעל הסולם. "תורת הקבלה ומהותה")

מטרת הבורא בבריאה היא להביא את האדם לכזה חיבור עם הבורא שהם יהיו ממש כמו חברים. מה זה נקרא "עיבור", שזו הדרגה הקטנה ביותר שאנחנו נמצאים בה בקשר עם הבורא? זה כשאדם מרגיש שהוא נמצא בתוך הבורא, הבורא כביכול נמצא בהריון ואדם כעובר בתוכו, זו תחילת הקשר. ואחר כך האדם מרגיש יותר ויותר כמה הוא נמצא בתוך הבורא, ומתפתח בתשעה ירחי לידה. ואפילו כשיוצא מהבורא, הוא לא יוצא, זה רק נקרא כך, הוא נשאר עימו בקשר יותר הדוק, יותר חזק, והוא מתפתח לידו, מחוץ לו, זה נקרא שהוא לוקח מהבורא את התכונות שלו, ואז הוא יכול בצורה כזאת להתקיים. יש ביניהם אומנם יותר ויותר מרחק, אבל המרחק הזה עוזר לאדם להרגיש כמה הוא דווקא מחובר עם הבורא, כי הוא מרגיש מדבר והיפוכו. וכך שניהם נכנסים לקשר הדדי עד שיתגלו כל הרצונות האגואיסטיים שבאדם ועל פניהם תהיה ההתקשרות עם הבורא. ואז תהיה העביות הגדולה ביותר שהבורא ברא מלכתחילה, "בראתי יצר הרע", ועל פני זה יהיה הקשר הכי גדול בין האדם לבורא וזה גמר התיקון.

שאלה: מרגיש כאילו המעבר מהלב אל המוח הוא מעבר פתוח, אבל המעבר מהמוח ללב חזרה הוא מאוד סלקטיבי. איך מתגברים על הסלקציה הזאת כדי להעביר את מה שיש במוח לתוך הרגשה בלב?

תתקשר לחברים, אין לי שום עצה אחרת. דרך התקשרות לחברים אתה תראה כמה זה פועל על הלב שלך. ההתקשרות שלך עם החברים תהיה כאילו שכלתנית, מוחית, אבל מה שתקבל מהם יכנס ללב.

שאלה: בזה שאני מרגיש את רצונות החברים אני משכיל בדרכי ה' יתברך. האם אני יכול לקשר את זה לפי הקטע הקודם שהחברים מספרים לי שהמלך נמצא בעיר?

כן, זה בדיוק. יפה אמרת.

קריין: קטע מס' 8.

"האדם צריך לצייר לעצמו, שאין דבר חשוב יותר בעולם מלהיות בהיכל המלך, לכן ע"י השתוות הצורה, כמו שאמרו חז"ל, על הדבק במידותיו "מהו רחום אף אתה רחום", ובזה האדם נכנס בהיכל המלך, וזוכה כל פעם לדבר עם המלך."

(הרב"ש. מאמר 21 "מהו, ענין טהרת אפר פרה, בעבודה" 1991)

להשתדל להגיע לתכונות הבורא, להיות רחום כמו הבורא, ואז בהתאם לזה נתקרב אליו.

קריין: קטע מס' 9.

"שמעתי מאאמו"ר זצ"ל, שבמקום שאדם מחשב שם הוא. נמצא לפי זה, שאם האדם חושב, שעומד ומדבר עם המלך, הרי הוא נמצא במקומו, שהמלך נמצא שם. אז הוא מרגיש, כמו שכתוב "עוז וחדוה במקומו"." (הרב"ש. מאמר 19 "ענין שמחה" 1986)

זאת אומרת, כמה שיותר לתאר את עצמנו קרוב לבורא.

שאלה: מה המטרה והסיבה לאפשר לאדם לדבר עם הבורא?

המטרה לדבר עם הבורא היא כדי לזרז את ההתפתחות שלנו בצורה הרצויה בעיניי הבורא. על ידי כך שאנחנו פונים אליו, מבקשים ממנו, אנחנו רוצים שהוא ימשוך אותנו יותר מהר ושהדרך תהיה קצרה וטובה בעינינו, ושתהיה קצרה וטובה גם בעיניי הבורא, להנאת שנינו, כי מה שלא טוב לאדם גם לא יהיה טוב לבורא.

שאלה: למה שבח והודיה המגנים על האדם להישאר בהיכל המלך?

כי בזה הוא מפתח את הכלים דהשפעה שלו ולכן נשאר כבר, נכלל בהיכל המלך.

שאלה: מה זה אומר "להחשיב את הקריאה הזו, שנקרא להמלך, ולדבר עמו," ואיך להגיע למצב כזה?

זה נקרא "העלאת מ"ן" אם אנחנו פונים לבורא, ואז על ידי העלאת מ"ן אנחנו מגלים בבורא חיסרון לעזור לנו, כך אנחנו יותר מהר מתקרבים אליו.

שאלה: מה לעשות כשנראה לנו שאי אפשר להגיע לארמון המלך? מדוע אנו חשים שאיננו ראויים להתגלותו?

הבורא בכוונה מעורר בנו רגשות כאלה, כדי שנבקש ממנו, נפנה אליו ונרצה לקבל צורה שנקראת "להתקרב לארמון המלך". אנחנו לא יכולים להיות בתוך הבורא כמו שאנחנו עכשיו. ארמון המלך, נקרא להרגיש את עצמנו בתוך הבורא. ואת זה אנחנו לא יכולים, אלא רק בתנאי שנהיה במשהו דומים לו ככל האפשר, אז נתקרב לארמון המלך ואחר כך ניכנס. להיכנס לארמון המלך זה כבר ממש להתחיל לקבל על עצמנו עשר ספירות שלמות. לא בכל גודלן אבל לפחות במשהו.

שאלה: האם ניתן להכעיס את המלך על ידי פנייה אליו?

לא, לבורא אין רצון לקבל ולכן אנחנו לא יכולים להכעיס אותו, למרות שכתוב שאנחנו יכולים להביא אותו לכעס והוא כועס, על זה כתוב "דיברה תורה בלשון בני אדם", זה לא כמו שאנחנו כועסים, אלא כעס הבורא הוא צער הבורא, צער על זה שאנחנו לא כל כך רוצים להתקדם בהתקרבות אליו.

שאלה: אמרת שעד כמה שהבורא מהנה לחברות שלי, כך אני אוהבת אותו. במה מתבטאת הנאת החברות? ואם אני רואה שהחברות סובלות, האם אני צריכה להאמין למעלה מהדעת שהן נהנות?

אני חייבת לראות את החברות שלי נהנות מההתפתחות הרוחנית שלהן ועוזרות זו לזו, ואני יכולה להיות כדוגמה הראשונה שכך המופיעה לפניהן.

שאלה: איך ניתן למדוד כמה הבורא מיטיב לחברות? האם למדוד זאת בכלים האגואיסטיים שלי שהעיניים שלי רואות?

רק במידה שאני רוצה להיות טובה אני יכולה לזהות מה זה טוב, פשוט מאוד. לכן במידה שהאדם רוצה לראות משהו באחרים, הוא בעצמו חייב להיות בצורה כזאת לפני כן. אחר כך הוא רואה ויראה אם יש אותה הצורה באחרים או לא.

שאלה: איזה מין צורך זה באדם, לדבר עם המלך ולמה יש אנשים שיש להם את הצורך הזה בקביעות, בעוד שלאחרים אין צורך כזה ואין להם על מה לדבר אתו?

הכול תלוי עד כמה אדם באמת משתוקק לראות את עצמו בבריאה, במרכז הבריאה, בחיבור עם הבורא, בדיבור עם הבורא. זה כבר תלוי בשורש הנשמה, אבל מאוד תלוי גם ביחס שלו לחברים, כי כתוב "הקנאה והתאווה והכבוד, מוציאין את האדם מן העולם."¹. כלומר, אם אנחנו משתמשים בתכונות שיש לכולם קנאה, תאווה וכבוד, אז אנחנו יכולים על ידי התכונות האלה לראות את האחרים והקנאה במיוחד, תעורר אותנו לגדול, תחזיק אותנו ונוכל להתקדם.

שאלה: האם אני צריכה להיות תמיד בהודיה לבורא כדי לא ליפול ממצבי? ואם כן, מה יעזור לי ולחברות לעשות זאת?

אני חייבת להיות כל הזמן בהודיה לבורא. מה שלא יהיה, לא חשוב מה, באילו תנאים, פעולות, מעשים, אמצעים, לא חשוב איפה אני נמצאת, אני צריכה להיות כמה שיותר בהודיה לבורא.

הכול יכול להיות רק בתכונת ההשפעה, אם אני נמצאת בה או משתוקקת אליה, אז אני רואה שהבורא עושה לי כל מיני בעיות כביכול, אבל הוא עושה זאת כדי להוציא אותי מקבלה להשפעה.

שאלה: כאשר אנו מתפללים בעשירייה וגם כאשר אנו נמצאים בשיעור, מתגלים חסרונות רבים. האם זו הזדמנות טובה לדבר ולבקש מהמלך?

כן ובכלל, צריך קצת יותר לשים לב לעניין התפילה, כלומר לבקשה מהבורא, מה אנחנו מבקשים ממנו, איך אנחנו פונים אליו, איך אנחנו מודעים כלפיו ואיך אנחנו מודים לו.

שאלה: אני מרגישה את ההבדל בפנייה לבורא לבד, דרך העשירייה, או ביחד עם החברות דרך העשירייה. האם עלינו להסכים על זמן מיוחד להתפלל יחד?

כן, אנחנו יכולות לקבוע זמנים לתפילה, לפנייה לבורא ואפילו לדבר על זה, למה אנחנו פונות אליו, מה מבקשות, מה חשוב לנו. זו צריכה להיות העבודה שלנו.

שאלה: כל אדם שמפחד או נקלע למצב מסוכן, גם הפשוט ביותר, האתיאיסט הגדול ביותר מתחיל לדבר עם הבורא בלי לדעת שהוא קיים. מהי נקודת המגע הראשונה בשיחה עם הבורא, מה מאפשר לאדם להתחיל לדבר עם הבורא?

אנחנו לא יכולים לפנות לבורא לבד. אדם שפונה לבד לבורא, זה גם טוב כי בכל זאת הוא פונה, אבל הוא לא מגיע למגע עם הבורא, לא. לשם כך אנחנו צריכים להיות לפחות שניים שלושה, כמה אנשים שכלפיהם האדם מבטל את עצמו ואז בדוגמה הזאת שמבטל את עצמו כלפי החברים, הוא יכול לבטל את עצמו כלפי הבורא. ואז הוא נמצא עם הבורא בהשתוות תכונת ההשפעה, "אני לדודי ודודי לי". ככל שיש כאן השתוות, הוא נמצא בקשר הדדי, קשר בשניים, זה נקרא אני לדודי ודודי לי.

אבל אם הוא לא מתקשר לחברים, אז גם לא יכול להתקשר עם הבורא, כי הוא לא ביטל את עצמו בפועל כלפי מישהו.

רצוי לעשות את זה בתוך עשירייה. כתוב מיעוט הרבים שניים, אז לפחות אם יש לו עוד מישהו והוא מבטל את עצמו כלפיו, הוא כבר יכול להתקשר אחר כך לבורא. אבל לא שאין לו אף אחד שהוא מבטל את עצמו כלפיו.

שימו לב, זה מאוד חשוב, אנשים נכנסים לעולם, יוצאים מהעולם ואין להם שום תועלת מחייהם אם הם לא מתחברים בצורה כזאת עם אחרים. אנחנו בבני ברוך צריכים לארגן את זה בצורה יותר ויותר נכונה, אני מקווה שתוך החודש הקרוב נתחיל לארגן את זה יותר וכך נתקרב.

שאלה: איך לעבוד עם שנאת חינם כשאת שוכחת את הבורא ואת לא רוצה לראות את החברות שלך?

זה הסימן של האגו הגדול, שלא אכפת לי מהחברות, מהחברים, אלא רק עם הבורא אני רוצה להיות בקשר. זהו אגו גדול, יכול להיות נשמה גדולה מאוד, רק מקולקלת בינתיים, אבל זה מה שיש וזו בעיה, צריכים לטפל בה. אם אדם לא תופס את האגו שלו ומתחיל לעבוד עימו, לא יעזור לו כלום.

שאלה: מה לעשות אם אני מרגישה את חשיבות הבורא אבל בחלק הראשון של השיעור קשה מאוד להתמודד עם עייפות הגוף, למה הבורא עושה את זה ומה לעשות עם המצב?

עייפות הגוף היא תירוץ מהאגו שלנו שהוא עייף, אנחנו צריכות למרות זאת, להשתדל על ידי חיבור עם החברות להגיע למצב שבחיבור איתן, נקבל דווקא כוח ומרץ.

שאלה: האם יש הבדל בין חזרה על שיעור בוקר עד שיעור צהריים או לאחר שיעור צהריים?

איך שנוח לכם, זה תלוי בזמן, בעבודה, עד כמה אתם עסוקים, אני לא יכול להגיד. גם ביום וגם בלילה כשאתם יכולים, תחזרו על השאלות, על התשובות ותראו כמה תועלת יש מזה.

(סוף השיעור)

---

1. (משנה, מסכת אבות, ד',כ"ז [כ"א]).↩