שיעור בוקר 01.05.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הגישה ללימוד חכמת הקבלה - קטעים נבחרים מהמקורות

אנחנו ממשיכים איפה שנעצרנו היום בבוקר, והקטעים האלה הם נקראים "הגישה ללימוד חכמת הקבלה". איזו גישה מיוחדת צריכה להיות ללימוד חכמת הקבלה, כנראה שלא כמו לכל לימוד אחר, כי אנחנו רוצים על ידי הלימוד הזה להשיג מקצוע חדש, איך להיות מקובלים. מקובלים הם בני אדם שרכשו על ידי הלימוד המיוחד הזה את תכונות הבורא, ולכן בהתאם לגודל ועוצמת התכונה שרכשו, תכונת ההשפעה, תכונת החיבור, במידה הזאת הם משיגים מה שנמצא בבורא, בכוח ההשפעה, בכוח הבריאה, בכל הבריאה העליונה שנקראת "העולם העליון".

לכן כל המטרה שלנו בלהיות מקובלים היא להבין שלפנינו לימוד איך להיות המשפיעים, איך להיות נותנים, אוהבים, מחוברים, משהו מעבר, למעלה מהאגו שלנו ששם הן תכונות הבורא. ולהידמות לבורא במשהו, להיות כמוהו במשהו, זה מה שאנחנו רוצים לרכוש ולזה אנחנו רוצים להגיע.

קריין: קטע מספר 37.

"עתה שים לבך ודע, כי כל מצות הכתובות בתורה, או המקובלות שתקנו האבות, אף על פי שרובם הם במעשה או בפה, הכל הם לתקן הלב. כי כל לבבות דורש ה', וכל יצר מחשבות מבין."

(ר' אברהם אבן עזרא. "יסוד מורא")

מה הוא רוצה להגיד? כל הפעולות שאנחנו עושים, שאנחנו חושבים שהן רוחניות, לא חשוב מה, בעיקר זה לימוד, זה הכול נעשה אך ורק כדי שאנחנו נתקן את הלב שלנו, "הכול הם לתקן הלב".

שאלה: מה זה אומר שבמצוות אנחנו מתקנים את הלב?

מצווה זה נקרא פעולה, שאני על ידה מתקן את התכונות שלי ונעשה בזה דומה לבורא. במידה שאני נעשה דומה לבורא, אני מתחיל להרגיש כמוהו, במשהו. במידה הזאת אני נקרא אדם, הדומה לבורא.

תלמיד: במקרה שלנו על איזה פעולות מדובר?

חיבור עם החברים, ויתור, התגלות הטוב מה שאנחנו רוצים שיקרה לנו, שבמקום רצונות לקבל שיתגלו בנו הרצונות להשפיע וכן הלאה. זה נקרא תיקון הלב. לב זה היצר הרע שלנו, אז אנחנו רוצים שיהפוך ליצר טוב.

תלמיד: מה זה אומר כפי שהוא כותב ש"כל לבבות דורש ה', וכל יצר מחשבות מבין"?

לב זה נקרא רצון. רצון כללי של האדם נקרא הלב של האדם. הבורא דורש שכל בני האדם יתקנו את כל הלבבות שלהם ויתחברו בלבבות שלהם שיהיה ממש לב אחד לכולם, ובו יתלבשו השפעה ואהבה, ואז הבורא יתגלה בתוך הלב המשותף של כולם. זה בעצם המצב הרצוי הסופי.

שאלה: ההרגשות, התחושות שקיבלנו כתוצאה מהתרגיל שנתת לנו הבוקר לכתוב סיפור על החיבור בינינו, הן שהקשר והחיבור בינינו הופך להיות יותר ויותר במחשבה וברצון, לעומת קודם שהוא היה יותר מגושם, יותר במעשים. אפילו עכשיו אנחנו רחוקים אחד מהשני, כבר לא נפגשים, אבל כן מתקדמים. איך אנחנו מאיצים את הזרימה הזו שהבורא כנראה מעביר אותנו ממעשים לתיקון הלב ולמחשבות?

זה בעצם מה שצריך להיות. מה הבעיה, שאנחנו נמצאים רחוק זה מזה? הלב שלי הוא פועל כלפי כולם, אני צריך רק לכוון אותו שממנו יצאו רצונות, מחשבות, פעולות, נטיות טובות לכולם. זה בסך הכול מה שצריכים מאיתנו.

תלמיד: עדיין מורגשת תלות מאוד גדולה במעשים. כשאנחנו נפגשים אפילו וירטואלית, אבל נפגשים באותו הזמן סביב אותו מקור, למעשה עצמו יש משקל מאוד גדול.

מעשה בקשר אלחוטי?

תלמיד: כן, כשמתחברים סביב מקור מסוים, אפילו השיעור הזה זה מעשה. אם אני מודד כמה הייתי בכוונה לפני השיעור וכמה בזמן השיעור אז יש הבדל, זה גם כתוצאה מהמעשה.

תנסה במשך היום כל פעם לחזור במחשבה על החברים, כביכול שאתה מחובר איתם ולא רוצה להיפרד, ותראה כמה שזה יחזיק. ואם אתה תופס את עצמך שזה לא מחזיק, אז אתה שוב חוזר לזה עד ש"הרגל נעשה טבע שני".

תלמיד: ואיך לתת לפעולה הזאת את החשיבות כמו שיש חשיבות היום למעשה?

אבל זה המעשה. זה שאני מחזיק את עצמי להיות בכוונה כלפי החברים, בכוונת החיבור כלפי החברים, זה נקרא מעשה רוחני.

תלמיד: אני יכול להעריך אותו באותה מידה כמו להגיע למפגש עשירייה וירטואלי, הוא יותר חשוב?

למה שלא? איך אתה מגיע למפגש וירטואלי? לפי מאמץ מסוים, גם כאן זה מאמץ מסוים.

תלמיד אבל אחד ההבדלים לפחות שמורגש, זה שאת המחשבה אני עושה כביכול לבד, לעומת המעשה הפיזי, לא משנה שהוא וירטואלי, הוא עדיין פיזי, אנחנו עושים ביחד, אז יש הבדל?

לא, הבורא בכוונה מרחיק בינינו על ידי וירוס הקורונה, על ידי עוד כל מיני פעולות, כדי שאנחנו נתקרב לפעולות רוחניות. אין שום סיבה אחרת שכל הדברים האלה מתרחשים בעולם, זה רק כדי להביא בני אדם לקשר וירטואלי. וירטואלי זה לא דרך מחשבים, אלא דרך האוויר, דרך מחשבה, דרך רצון הלב.

תלמיד: הכול בעצם רק העניין של ההרגל, "הרגל נעשה טבע שני", זו הנקודה?

כשאתה תתחיל בזה לעסוק, אתה תראה שאתה יכול גם בזה לקבל התפעלות והתרגשות כמו שאתה נמצא בקשר פיזי, ואפילו יותר מזה. אנשים שהם עובדים עם חומר מיוחד נגיד, שקודם לא הייתה להם שום שייכות לחומר הזה, אבל כשהם מתחילים לעבוד עימו הם מתרגלים, מתלוננים שלא יכולים, אבל בכל זאת ההרגל נעשה טבע שני, והם מקבלים רגישות לאותו החומר, לאותו הנושא, לאותם הדברים. כך זה אצלנו, רוחניות עכשיו היא לא מורגשת, אז נותנים לך עצות איך להיכנס להרגשה הרוחנית. יותר ויותר תתעסק בזה, תחשוב על זה, תשתדל, וכך תתחיל להרגיש שזה קיים ואתה נמצא בקשר איתו. הכול תלוי בעדינות הנפש.

שאלה: אנחנו מתכוננים לקראת הלימוד של התע"ס, ויש דאגה שחלק מהחברים יכנסו ללימוד שכלתני, וכאלה שילכו לצד הרגשי, וכאלה שאפילו יברחו מהלימוד. האם זה הזמן הנכון להתחיל את הלימוד הזה?

נראה. בכל זאת נשתדל להיכנס ולעורר את כולם. זו בעיה, כי אנחנו צריכים באמת לעורר את עצמנו לחיבור כדי להרגיש בחיבור מה שתע"ס מדבר.

תלמיד: איך לקשור בין לימוד של התע"ס לחיבור בינינו? ברור שיש פעולות מסוימות שאנחנו עושים בינינו, אבל איך להכין את עצמנו שלימוד התע''ס יהיה לחיבור?

זה פשוט, אף מילה בתע"ס לא מובנת, אלא כשהיא נכנסת בחיבור בינינו ושם אנחנו משתדלים להבין את המילה הזאת. כל מילה ומילה היא כולה פועלת מתוך כוח אחד יחיד ומיוחד, הבורא, שהוא המרכז, ואנחנו צריכים גם להיות מרוכזים, מחוברים בינינו, ובמידה הזאת אנחנו נבין נכון, נלמד נכון את התע"ס. ואם לא, אז לא נוכל, שוב נלך לאיזה סיבוב של הכנות שגם זה לא פשוט, אני לא מבטל את זה, ואז נחזור בעוד חצי שנה נניח.

תלמיד: אם אני חווה את הלימוד כשכלתני, איך להפוך אותו ללימוד דרך החיבור בינינו?

רק על ידי שאתה מתאמץ להרגיש את הלימוד כנופל על הקשר בין החברים, ששם בקשר ביניכם אתה רוצה לראות את הלימוד שאתה לומד. אחרת אתה לא שומע בכלל, מה שאתה שומע אתה רוצה שזה יגיע אליך דרך היחסים בעשירייה.

שאלה: בציטוט 27 כתוב שעלינו לתקן כל לב. איך אנחנו מתקנים, האם רק בתוך העשיריות, בתוך המערכת של בני ברוך, מה עלינו לעשות?

אנחנו רוצים להיות מחוברים כמה שאפשר יותר, להיות ממש כך מחוברים, ובתוך החיבור הזה לשמוע מה שכתוב ב"תלמוד עשר הספירות", ואיך ישפיעו המילים האלו על החיבור בינינו. השינויים בחיבור שיקרו, כך אנחנו רוצים להבין את "תלמוד עשר הספירות". כל הזמן להשתדל לשמוע את התע"ס בתוך החיבור. ואז כל השינויים שיהיו בינינו על ידי שמיעת התע"ס, כך אנחנו נקבל אותם.

שאלה: מצד אחד יש הרגשה שאנחנו בעצמנו לא יכולים לשנות דבר והעבודה היא קשה מאוד, אבל מצד שני אנחנו אוחזים ב"אין עוד מלבדו", שאין עוד דרך אחרת. האם זוהי תפילה לבורא?

זה מאוד טוב מה שאתה אומר ומאוד נכון, ואנחנו צריכים כך להמשיך. ובטוח שאנחנו נראה את ההצלחה אם כך אנחנו נמשיך.

שאלה: לפעמים אנחנו לא מצליחים להבין את מה שאנחנו לומדים, איך באותו רגע יכולים להבין את האורות שמקיפים אותנו?

אנחנו לא צריכים להבין את האורות. אנחנו לא יכולים להבין את האורות. אנחנו רק רוצים לראות בקשר בינינו מה האורות האלה עושים לנו יותר או פחות, מקרבים, מרחיקים. האור שמשפיע עלינו הוא לוחץ עלינו כמו על ממבראנה, נניח כמו שאתה שומע באוזנייה, ואז כשהוא משנֵה את הממבראנה, והממבראנה מנדנדת אז היא עושה כבר את הגלים. אותו הדבר אנחנו. אנחנו צריכים בחיבור בינינו להגיע למצב כזה שהאור העליון הוא ישפיע על הקשר בינינו. ככל שהקשר בינינו הוא יהיה מתאים לפי תכונת החיבור שבו, תכונת ההשפעה, להשפעה של האור העליון, בהתאם לזה הקשר בינינו יכנס לוויברציות. ובוויברציות האלו אנחנו שומעים אם אנחנו נמצאים באותו הקשר, כל אחד לפי הדרגה שלו, לפי התכונה, לפי האיכות שלו, בקשר עם החברים. וכך אנחנו מתחילים לשמוע מה שהבורא רוצה למסור לנו.

שאלה: מה אנחנו צריכים לעשות אם אנחנו לא מבינים מספיק כדי להרגיש?

אתה צריך רק להבין דבר אחד, שבמידת הוויתור שלך כלפי החברים ובמידת החיבור שלך עם החברים אתה נכנס לתנאי שאתה תגלה את הבורא, באיזו צורה זה לא חשוב לך, אבל אתה תתחיל לגלות אותו מפני שאתה עשית ויתור על עצמך כלפי הזולת. אתה בזה עושה מעצמך כלי לגילוי הבורא.

שאלה: מה יש בלימוד התע"ס להבדיל ממקורות אחרים?

בלימוד התע"ס יש לנו לעשות תרגילים הדרגתיים ככל שאנחנו מתחברים, ולפי החיבור בינינו אנחנו מקבלים כל מיני שינויים מהאור העליון שמשפיע עלינו מהמקור העליון, וכך אנחנו מבינים את הבורא, מרגישים, מגלים אותו.

תלמיד: האם עשירייה צריכה להתחיל לקרוא בעצמה את התע"ס, להתחיל להרגיש אותו, או שמספיק לקרוא את רב"ש ועם זה להתכונן לשיעורי תע"ס?

אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים, אני לא קובע שום דבר. אבל אנחנו במסגרת הלימוד שלנו ניגשים לזה בהדרגה ובהכנה רבה. והרצון שלך לקפוץ קדימה אני חושב שהוא הרסני, אז תיזהר.

שאלה: לשמוע את התע"ס מתוך החיבור וגם לבחון את השינויים שקורים בתוך החיבור בינינו תוך כדי שמיעת התע"ס, אתה יכול עוד קצת לפתוח לעזור לנו להבין מה זאת אומרת למדוד את החיבורים תוך כדי השמיעה? אני לומד תע"ס עכשיו מה אני צריך למדוד, מה זאת אומרת?

אנחנו נלמד ונברר את זה בדרך. השאלות שלך הן קצת קודמות למעשה. עוד מעט.

קריין: קטע 38.

"אם אדם זכה וניתן לו מחשבה שהוא יעסוק בסתרי תורה, הגם שהוא לא מבין אף מילה מה שכתוב שם, מכל מקום זה זכייה גדולה, שהוא דבוק בעת הלימוד בפנימיות התורה.

היינו שהוא מאמין שמדברים רק מעניין אלוקות, ויש לו מקום להתעמק במחשבתו, הלא כל מה שאני לומד הוא משמות הקדושים, אם כן בודאי זכייה גדולה נפלה בגורלי, אי לזאת, אין לי מה לעשות, רק להודות ולהלל לה'."

(הרב"ש. מאמר 2 "האזינו השמים" 1986)

אפילו שלא מבין, אפילו שלא מרגיש, זאת אומרת לא במוח ולא בלב אין לו עדיין שום קליטה מהאלוקות, אבל זה שהוא שייך, אפילו בצורה כזאת לגמרי לגמרי פשוטה, כמו תינוק שלא מבין כלום מה שאומרים, שום דבר, אבל כשהאדם נמצא סביב השפעה כזאת עליונה, הוא כבר צריך להבין שזאת זכייה גדולה ועליו רק להתקדם.

קריין: קטע 39.

"תנאי חמור יש בעת העסק בחכמה זאת, שלא יגשימו הדברים בעניינים מדומים וגשמיים, שעוברים בזה על "לא תעשה לך פסל וכל תמונה", ח"ו. כי אז, אדרבה, מקבלים היזק במקום תועלת."

(בעל הסולם. "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קנ"ו)

זאת אומרת, כאן זאת באמת הבעיה הכי גדולה, שהאדם מתחיל לחשוב שמה שאנחנו לומדים מדובר על צורות גשמיות. ואז כמו שראינו שמדברים על כוחות הטבע, ואנשים במקום זה עיצבו כל מיני פסלים, תמונות, כל מיני תיאורים, כל מיני מנהגים גשמיים וכולי, מה שלגמרי לא מקובל על המקובלים ועל חכמת הקבלה. אין שום פסל ושום דמות ושום דמיון ושום קשר בין הרוחניות לבין הגשמיות, רק לב האדם. ולכן כל מה שהאנושות וגם עַם ישראל בתוך זה ייצבו לעצמם כל מיני פסלים, כל מיני סימנים, מנהגים גשמיים בהתאם למה שכתוב בתורה, כל זה לא מחכמת הקבלה.

שאלה: הרבה חברים לא מבינים את מה שכתוב בתע"ס, האם בכל זאת צריכות להיות כל מיני מושכלות בסיסיות?

אין דבר כזה שאני יודע את מה שכתוב בתע"ס, אלא אני משיג את מה שכתוב בתע"ס. משיג ויודע זה לא אותו דבר. "יודע" זה בשכל, שהמחשב שלי יודע, כי הכנסתי את התע"ס בתוך המחשב. אבל "מבין" הכוונה היא שאני מבין בלב. לפי מה? הלב שלי זה רצונות, ואז ככל שהרצונות נעשים דומים להשפעה ולאהבה כמו תכונות הבורא, בהתאם לזה הלב מבין את מה שהבורא רוצה למסור לי, ומה שהבורא רוצה למסור לי זה נקרא "תורה".

שאלה: האם ברוחניות יש מערכת חושים אחרת שצריך לבנות בתוכנו?

מערכת חושים אחרת, שהיא כולה נובעת בנטייה להתקשרות בין החברים, ולא ביחסים אחרים. לכן זה שאנחנו בונים בינינו עשיריות, עשירייה היא אותו החוג, אותה החברה הקטנה שצריכה לקבל את צורת האדם, הדומה לבורא, בקשר בין החברים, ולאט לאט כך הם צריכים להתייחס ביניהם. אז יתגלה ביניהם מה שכתוב בתע"ס, ובכלל התורה תתגלה ביניהם ובהם, אחרת לא.

שאלה: האם כאשר אנחנו מקיימים תרגילים מסוימים, מנסים לתאר לעצמנו את המצב השלם של החיבור בינינו, האם בזה אנחנו לא מגשימים את המושגים?

אנחנו משתדלים להתייחס אחד לשני כמו שכל אחד מאיתנו נמצא בתכונת ההשפעה, ולכן אנחנו לא מגשמים את הדברים האלה, אנחנו רק מנסים להגיע לזה, כמו ילד קטן שרוצה להידמות לגדול. זה מותר, זה ניתן, וכך נשתדל לעשות הלאה, עד שבאמת נתחיל לגלות כל מיני תופעות, ונגלה שזה הבורא כך מתחיל להתגלות בינינו.

שאלה: תוכל להסביר מה ההבדל בין תפילה של אדם דתי לבין תפילה של מקובל, שמעלה אותה עבור החברים שלו?

אני לא איש דתי ואני לא יודע על מה מתפלל איש דתי. אבל המקובל מתפלל רק על דבר אחד, איך לקבל מההשפעה העליונה השפעה כזאת שתעשה ממנו אדם פחות אגואיסטי, פחות אוהב את עצמו, ויותר אוהב את הזולת. וכך בנטייה הזאת שלו לאהבת הזולת, ירגיש את מה שהבורא רוצה למסור לו.

תלמיד: מהי תפילה עבור אדם שלומד את חכמת הקבלה?

תפילה למי שלומד את חכמת הקבלה, היא בפנייה שלו לבורא שהבורא יעזור לו להידמות לבורא.

שאלה: "הלב מבין", האם יש לנו לב שיכול להבין, מה זה לב מבין?

הלב מבין, זה נקרא שהלב שהוא דווקא מקום להרגשה, מתחיל לקבל את תכונות הבורא, ואז מתלבש בו גם אור החכמה. אז נקרא ש"הלב מבין".

תלמיד: האם זה לב שיש באדם, לכל אחד, או זה משהו משותף בעשירייה?

כל אחד יכול להגיע לזה שיהיה לו לב מבין. זה להגיע לדרגה כזאת.

תלמיד: זאת הרגשה, זה לא בשכל?

זאת הרגשה, הכול זה הרגשה, גם הבנה זו הרגשה.

שאלה: בקטע הקודם בעל הסולם דיבר על הודיה, איך מתוך הודיה תופס אדם את המציאות, איך היא נראית?

הודיה זה כביכול אור החסדים, ובאור החסדים אנחנו נלמד אחר כך איך אפשר לקבל אור חכמה, והיא הרגשת המציאות.

תלמיד: האם ההודיה תלויה במצבים, או שזה מעל המצבים שאדם מקבל?

אני לא יודע מה זה למעלה מהמצבים, הכול זה במצבים.

תלמיד: אז בכל מצב שאדם נמצא הוא בהודיה?

לא, איך יכול להיות בכל מצב? יכול להיות שזה ההיפך, שהוא מרוגז על הבורא.

תלמיד: זאת אומרת שאם הוא מרוגז על הבורא אז הוא לא מודה?

הוא לא מודה.

תלמיד: ועל מה מתפלל אדם, מה החיסרון של אדם שנמצא בהודיה?

אין לו שום חיסרון, הוא נמצא בהודיה.

שאלה: דיברנו קודם על הגשמה של דברים. לא שאני משווה אבל רציתי לשאול, בעבודה בעשירייה איך אנחנו יכולים לעזור אחד לשני לצאת מהנטייה הטבעית לכל מיני מנהגים שאנחנו מסגלים לעצמנו, או פעולות שאנחנו עושים, ובפנים אומרים, זו כנראה הדרך להתקדמות, אלה התנאים, כך אני בודק את עצמי ואת החברים. אבל הרבה פעמים זה בכלל לפי נטיית אופי, נטיית לב?

אני לא יודע על מה אתה מדבר. אנחנו תמיד משתדלים לנקות את עצמנו מכל הצורות הגשמיות, מכל המנהגים, אלא שאנחנו לומדים את הדברים האלה כדי להבין בהם את המהות הפנימית, הרוחנית, ולכן אני לא מבין על מה אתה מדבר. איפה ראית שאנחנו מגשימים את הדברים?

תלמיד: לא מבחינת הגשמה, מבחינת התנאים למשל של עבודה בעשירייה, של המחויבות בינינו. אחד עם נטייה להפצה, אחד מחליט שרק מי שבא להכנה זה נקרא שאנחנו בעשירייה, ומתוך זה אנחנו מייצרים לעצמנו כביכול תנאים. ואתה מצד שני מדבר בכלל על יחס של אהבה, על יחס של גדלות לבורא, עבודת הלב.

אני לא מבין על מה אתה מדבר. ודאי שיש תמיד אנשים שונים, כל אחד בנטיות שלו, ולא אנחנו קובעים את זה, ואפילו חיבור בעשירייה אנחנו לא קובעים, כל שכן התפתחות האדם בתוך עשירייה, איך שכל אחד מתפתח. אז מה אתה רוצה מאיתנו? כל אחד, לפי כמה שאנחנו לומדים וכמה שכל אחד שומע, בהתאם לזה הוא צריך להתאים את עצמו להתפתחות הרוחנית, ואז יהיו בעשירייה כולם שונים יותר ויותר. אבל הכוונה היא על ידי השוני שביניהם להגיע לחיבור דווקא ולהכוונה לבורא.

תלמיד: איך לקדם את החיבור בינינו? כי אנחנו רואים שכל אחד שם את התנאים לפי הנטייה האישית שלו.

דווקא כמה שהם שונים יותר אז הנטייה לחיבור ביניהם היא עוצמתית יותר. ככה זה עובד.

שאלה: יש חברים שממש בוערים להתחיל ללמוד תע"ס, ויש מי שחוששים שהלימוד ידחה אותם, איך מיישבים את הפערים בכלי העולמי?

נתחיל ונראה. בינתיים יש לנו עוד שבוע ימים לעבור סט של קטעים מאוד מעניין, מאוד מיוחד, נתחיל אותו בע"ה ממחר בבוקר, וזה יספיק לנו לשבוע ימים, ואחרי שבוע אנחנו אולי נתחיל בתע"ס. יחד נייצב את הלימוד שלנו כמה שיותר נכון לצביון האמיתי שצריך להיות.

שאלה: אני רואה וממש מתפעל איזו השלמה יש בין אב לבן. כותב הרב"ש "אם אדם זכה וניתן לו מחשבה שהוא יעסוק בסתרי תורה, הגם שהוא לא מבין אף מילה שכתוב שם, מכל מקום זה זכייה גדולה". האב אומר קודם דיר באלק, צריך להיזהר כאשר אדם לומד, שמא ייקח את הדברים ויעשה אותם לגשמיות, וזה ממש מפחיד, איך להתנהג פה?

איך להתנהג? בדיר באלק.

תלמיד: מה זאת אומרת?

אתה יודע מה זה, אני לא יודע.

תלמיד: לפעמים אנחנו קוראים, יושבים בעשירייה ומדברים וחושבים, ובכל אופן מפחידה המחשבה שמא אנחנו עושים איזושהי דמות. איך נזהרים מכל הדברים האלה?

לאט לאט, אל תקפוץ, אתה עוד ילד, אתה תראה שזה יסתדר. אבל לפחות אנחנו למדנו איך לגשת ללימוד התורה, ושהתורה היא לא מחוברת לשום פעולות גשמיות אלא רק לליבו של אדם, ששם זה הרצון שלו. לזה אנחנו צריכים לכוון, שהרצון שלנו מצורה אגואיסטית יהפוך לעל מנת להשפיע. והכוח שהופך את הרצון מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע הוא נקרא "תורה", מהמילה אור. סך הכול, אין יותר מזה. נעשה את זה יחד.

שאלה: נאמר שאדם שיש לו מזל מוצא חיסרון בכל מקום. איך מוצאים חיסרון במצב של הודיה? אתה אומר שבמצב של הודיה אין חיסרון.

תנסה לכתוב בעט או על מחשב, מה שנוח לך, ואז תנקה שם דברים, שוב תוסיף שוב ושוב, וככה תנסה לחבר את הפנייה שלך לבורא. אף אחד לא יודע, תעשה את זה לבד, בשקט, תראה מה שקורה. ומיום ליום אל תמחק את זה, אפילו שמאתמול זה נראה לך שאלו שטויות או לא רציני, לא חשוב, תמשיך להיום ותמשיך למחר, ואחר כך אתה תראה במשך הזמן איך אתה מתגלגל ואיך זה חוזר על זה. [אדם] צריך ללמוד את עצמו.

שאלה: מה המשמעות של הכנס הבא עלינו לטובה במובן הזה של ההתפתחות שלנו ללימוד התע"ס, איך להתייחס לכנס בהקשר הזה?

לא יודע.

שאלה: מה ההבדל, אם יש כזה, בין התע"ס שאנחנו הולכים ללמוד לתע"ס שהיה לפני שנה, לפני שלוש, לפני חמש, לפני עשר שנים? אנשים מתחלפים, באים חדשים כל הזמן, האם זה רק מדרגות?

אני לא יודע מה אתה שואל. ודאי שמשתנה בכל זאת. לפני 40 שנה עבדתי איתך יחד בחיל אוויר, מאז עברו 40 שנה, אז מה אתה רוצה, יש בנו קצת שינוי, אנחנו כבר זקנים, אבל בכל זאת מחזיקים וממשיכים, כך זה יהיה. רק לא להתייאש ולהמשיך לפי מה שכתוב. הבעיה היא שאחרי שאנחנו לומדים מה שכתוב, אנחנו קצת משנים את זה על ידי האגו שלנו בצורה שזה יותר נוח לנו ובזה מפספסים את העיקר.

תלמיד: זה לגביי נגיד, שאני ואתה זקנים ואנחנו כבר מכירים את הנושא וכולי. מה עם האנשים שמקשיבים פה ולא היו לפני חמש שנים?

אנחנו נמצאים כולנו יחד כבר במצב אחר. לפני 40 שנה לא דיברנו שאנחנו נמצאים בדור האחרון, אנחנו לא למדנו על זה שאנחנו הולכים ממש לפני גילוי הבורא לנברא, לא היינו במצב כזה כמו שהיום. היום אנחנו יודעים, מבינים, מרגישים, התקדמנו לכניסה ממש לרוחניות. עכשיו אנחנו מדברים על איך אנחנו נכנסים, איך אנחנו מגלים את זה בפועל, וזה תלוי בנו.

תלמיד: למה אני שואל בכלל, כי למרות היותי איש טכני ומאוד ותיק, כאילו התע"ס שאמור להיות משהו טכני, מדעי, ככה תמיד נאמר, אני לא מצליח להתחבר לזה, לא יודע למה. יכול להיות שאני חושש בגלל שאני לא מבין מה שכתוב, למרות שאומרים שאם אתה לא מבין זה לא נורא, להפך אולי יותר טוב שאתה לא מבין. אז איך אני אוכל את הצפרדע הזאת?

אנחנו עוד נלמד מה אנחנו צריכים. אנחנו רוצים על ידי התע"ס שהוא יעשה בנו תכונות מצורה אגואיסטית לצורה אלטרואיסטית. ואז בצורה אלטרואיסטית כשאנחנו נרגיש את התכונות החדשות האלה, זאת אומרת תכונות אגואיסטיות מתוקנות, בהן אנחנו נרגיש את גילוי הבורא, שאנחנו מתמלאים באור העליון, בכוח השפעה ואהבה לזולת. זה מה שאנחנו צריכים.

תלמיד: הרבה פעמים אחרי שעה של שיעור שאתה מתסכל ואתה רואה את התמונה של השידור ותמונה של החברים מהעשירייה, נמאס לך כבר לראות את זה. אני ממשיך להקשיב לשיעור, ממשיך להקשיב בכל מצב, זה לא שאני פתאום עובר למשהו אחר, אבל אני מתחיל לראות סרטונים של נוף ודברים שאני לא צריך להתמקד במה שאומרים שם, אלא אני מסתכל ומקשיב לשיעור.

תתבייש לך.

שאלה: ענית קודם לחבר שכמה שהם שונים, הנטייה לחיבור היא חזקה יותר. איך זה הגיוני? כי זה מרגיש בכלי המקולקל שלי בדיוק ההיפך כל הזמן.

תראו חבר'ה, אנחנו צריכים פשוט להמשיך. כל אחד נמצא במצב מיוחד משלו, ההצלחה היא תבוא שאתם למעלה מהבדלים תתחילו להתחבר. דווקא כמה שאתם שונים ובכל זאת בנטייה להתחבר, לפי זה תגלו את הכוח המשותף הזה שזה הבורא. זה הכול. כמה שאתם שונים ובכל זאת נמצאים בנטייה להתחבר, לא לתקן את השוני שהכול יהיה ורוד והכול יהיה אפור, לא, אלא למרות שאנחנו כולנו שונים, יש לנו נטייה לחיבור ורוצים שהבורא יתגלה בנו. ויש לו כל מיני צורות, הוא דווקא רוצה להתגלות בכל השוני שביניכם.

תלמיד: במה זה תלוי שנפתח כזו נטייה על פני השוני?

בחיבור.

תלמיד: אני מבין שבנטייה לחיבור, אבל איך לפתח את הנטייה הזאת על פני השוני, מאיפה מגיע הכוח להיות בכזאת נטייה?

"על כל פשעים תכסה אהבה". מה שנכנס לאוזן תשמע בלב ותעבוד על זה, אחרת זה לא ישתנה.

שאלה: מה ההבדל בין לימוד התע"ס כפי שעשינו אותו בשנה שעברה וההכנה שאנחנו עושים לעבר זה עכשיו?

נקרא כדי לסיים את קטע 40 הוא האחרון, ואחר כך נענה לחבר.

קריין: קטע 40 מ"ליקוטי הלכות".

"עיקר קיום התורה, שהוא בחינת הרצון, הוא ע"י האחדות. ועל כן, כל מי שרוצה לקבל עליו עול תורה ומצוות, שהעיקר ע"י התגברות הרצון, צריך להיכלל בכלליות ישראל באחדות גדול. נמצא שדווקא ע"י הערבות, שזהו בחינת שכולם נחשבין כאחד, ע"י זה דווקא עיקר קיום התורה. כי עיקר האהבה ואחדות, הוא בבחינת הרצון, שכל אחד מרוצה לחברו, ואין שום שינוי רצון ביניהם, ונכללים כולם ברצון אחד, שעל ידי זה נכללין ברצון העליון, שהוא תכלית האחדות."

("ליקוטי הלכות". חשן משפט, הלכות עָרֵב)

אין כאן מה לסובב כל מיני דברים, תפסיקו להיות חכמים מדי, זה לא יעזור. כל השאלות האלה הן תירוצים, שכל אחד רוצה להגיד, "אבל למה לא הולך לי, אבל למה לא הולך לנו". לא הולך בגלל שאתם לא מקיימים את מה שהתורה דורשת מהאדם. ומה היא דורשת? "תגיע להשפעה", "השפעה" זה נקרא חיבור ביניכם. תגיעו לחיבור ושהחיבור הזה יהיה לטובתכם ולטובת כולם, לטובת כל האנושות.

לעשות חיבור כנגד כולם, משהו שם, להרביץ למישהו, לזה כולם מוכנים, כולם יודעים, יש לזה את כוח האגו שעומד ומוכן. אבל חיבור כדי להשפיע לכולם טוב, לאהוב את כולם, זה חיבור בעייתי, וקשה מאוד להשגה. תנסו להתחבר בצורה כזאת והבורא יתגלה בכם, פשוט מאוד יתגלה בכם, התנאי פשוט מאוד, בלבד.

שאלה: כעשירייה האמון שלנו בך גדל מיום ליום, כיצד זה קורה?

אתם שומעים שיש לפניכם אדם שהוא מבין על מה הוא מדבר, ומלמד אתכם מהמקורות, מעצמו הוא כמעט ולא מוסיף שום דבר, רק מברר את המקורות, לכן אתם מאמינים לי. יש לנו רק בעיה אחת, שאת מה שאני אומר, מה שאנחנו לומדים, מה שכתוב, קשה מאוד לקיים, זו האמת. אבל זה נכון שבכל זאת הפסוקים האלה מדברים על הצורה האמתית.

נקווה שאנחנו נקבל את האור העליון, שנקרא "מאור המחזיר למוטב", הוא ישפיע עלינו, ואז נוכל לבצע פעולות השפעה גם בינינו וגם כלפי הבורא.

שאלה: מה זה "עול התורה"?

זה שאנחנו רוצים לקבל על עצמנו את כל התנאים שהבורא דורש מאתנו, וזה קשה מאוד כי זה הכול נגד הטבע שלנו.

שאלה: לגבי לימוד התע"ס. אני זוכר שהרבה שנים כשקראנו אותו היה לי ברור שאני לא מבין כלום, אבל היו מקרים בודדים שאתה לפעמים פתחת משהו, אני לא יודע איך זה קרה אבל פתאום ההרגשה הייתה אחרת לגמרי. פתאום משהו נפתח, גדול, עמוק, והתחילו להיווצר קשרים בין החלקים, אפילו קשרים בין דברים בגשמיות שלא קשורים בכלל לרוחניות. התוצאה מהלימוד עכשיו של התע"ס, שאנחנו שואפים לחיבור וכולי, תהיה משהו דומה לזה?

לא. אנחנו רוצים בקריאת התע"ס להרגיש בפנים, בנו בתוכנו, בלב שלנו, אפילו לא במוח אלא בלב שלנו, שינויים. איך הרצונות משתנים, ואיך התכונות של קבלה והשפעה משתנות ובהתאם לזה נכנס ויוצא האור העליון וכך זה בהתאם ללימוד. זה מה שאנחנו רוצים, לשנות את התכונות שלנו של קבלה והשפעה ולפי זה להרגיש את הכניסה והיציאה של האורות.

אנחנו מתקדמים לסוף השיעור. ממחר בבוקר נתחיל ללמוד משהו חדש, "לרוץ אחר השכינה".

תלמיד: כן, זה הנושא מחר, לשבוע שלם כנראה כי יש הרבה חומר. הנושא הוא "לרוץ אחר השכינה", בעקבות אחד השיעורים שביקשת שנתחיל ללמוד קצת יותר מה זו השכינה ואיך לרוץ אחריה ואיך לערוג ולהשתוקק אליה. זו סדרה שלמה של הרבה נושאים והחל ממחר בבוקר נזכה ללמוד את זה.

כן. ואחרי זה כבר אנחנו ניגשים לתע"ס בעזרת ה'.

(סוף השיעור)