שיעור בוקר 24.06.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 426. מאמר "החרות"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "החירות", כותרת "מורשת אבות", עמ' 426.

מורשת אבות

"גם כל הפרטים מהתמונות, אשר הרצון לקבל הזה כוללם, שגדרנו אותו תחת השם "מצע", או סיבה א', שמשמעותו כוללת, כל אותם הנטיות והמנהגים וכדומה, שירש מאבותיו ואבות אבותיו, המצוירים לנו כמו שלשלת ארוכה של אלפי בני אדם, שהיו מצויים בשעתם, ועומדים זה תחת זה, - שכל אחד מהם הוא טפה תמציתית ממולידיו, שבטפה הזאת, הגיע לכל אחד כל הרכוש הרוחני של מולידיו, לתוך המוח המארך שלו שנקרא סובקונשינס. באופן, שהיחיד הנמצא לפנינו, יש לו בסובקונשינס שלו כל אלפי הירושות הרוחניות, מכל היחידים המוצגים באותה השלשלת, שהם מולידיו ואבותיו.

ולפיכך, כשם שפרצופיהם של כל יחיד ויחיד, משונה זה מזה - כן דעותיהם משונות זו מזו. ואין לך שני בני אדם בעולם שיהיו דעותיהם שוות זו לזו. כי לכל אחד יש רכוש גדול ונשגב, אשר הורישו לו אלפי אבותיו, ולאחרים אין אף שמץ מהם.

אשר על כן, כל הרכוש הזה, נבחן לרכושו של היחיד, שהחברה מוזהרת לשמור על טעמו ורוחו. שלא יטשטש בסיבת הסביבה שלו. אלא, כל יחיד ישאר עם שלמות מורשתו. ואז, הנגוד והסתירה שביניהם ישאר קיים לנצח, כדי להבטיח לנו לתמיד את הבקורת, ואת התקדמות החכמה, שהיא כל יתרון האנושות וכל מאויה האמיתיים הנצחיים.

אחר שבאנו לידי הכרה, במדה מסויימת, בדבר האנכיות של האדם אשר גדרנו אותו במובן של בחינת כח, ו"רצון לקבל", שהיא בחינת הנקודה העצמית של בעל החי במערומו - גם נתברר לנו היטב, על כל גבוליו, מדת רכושו המקורי של כל גוף יחיד, אשר הגדרנו אותו במובן של "מורשת אבות", שפרושו הוא, כל כח הנטיות והתכונות שהגיעו לו בירושה לתוך בחינת ה"מצע", שהוא חומר ראשון של כל אדם, דהיינו טפה הזרעיית של מולידיו.

והנה עתה מצאנו הפתח, לפתור כוונת חז"ל, במה שאמרו, שבסיבת קבלת התורה נעשו בני חורין ממלאך המות. - אולם להבנה יתרה אנו עוד צריכים, בענין האנוכיות ובענין מורשת אבות האמורים."

בעל הסולם לא פתח את המאמר כמו שצריך, אנחנו רואים והוא גם כותב את זה, לכן צריכים להמשיך.

שאלה: האם אני תולדה של כל הקודמים לי?

ודאי.

תלמיד: מה התוספת הייחודית שיש בי, או שאני רק תוצאה?

תיכף נראה, הוא אומר שיש.

שאלה: מי הם האבות?

אבות הם מי שהיו לפניך.

תלמיד: האם אלו המצבים הקודמים שלי?

הם משהו שאתה תוצאה מהם.

שאלה: שמעתי שלאחרונה פיתחו שני תאים שמתוכם אפשר להוליד בן אדם. מה ייצא כששני תאים יוצרים בן אדם, איזו תורשה הוא מעביר הלאה? הרי כל התורשה שלנו היא חינוך.

לא, יש עוד דברים שאנחנו לא יודעים.

תלמיד: איך הם עוברים?

הוא כותב מורשת אבות. מה בדיוק יש לנו במורשת אבות אני לא יודע. הוא כותב שמורשת אבות היא "כל כח הנטיות והתכונות שהגיעו לו בירושה לתוך בחינת ה"מצע", שהוא חומר ראשון של כל אדם, דהיינו טפה הזרעיית של מולידיו."

שאלה: איך הרוחניות עוברת כמורשת בגשמיות? בעל הסולם כותב במאמר הערבות שדבר ראשון זה סבל וייסורים ודבר שני זה מורשת אבות וזה העיקר. איך זה כשפעם השגנו את המדרגה הגבוהה זה עבר דרך הגשמיות, דרך כל המציאות, דרך כל ההיסטוריה, לעם ישראל?

גשמיות היא עטיפה חיצונית ובתוכה מתפשטת הנטייה הפנימית.

תלמיד: איך זה עובר דרך התאים?

אלו סודות הטבע, אנחנו לא יודעים. זה כוח, ובאיזו צורה הוא עובר אני עוד לא יכול להגיד, גם מילים לזה אין כל כך.

שאלה: מקובלים כותבים שיש ירידת הדורות, כלומר היינו בהשגה רוחנית, במצב מסוים, ועכשיו יש ערפול. אם אני גם תוצאה של השגות רוחניות, אז למה זה נעלם?

אני לא יודע, אני לא למדתי שיש ירידת הדורות.

שאלה: הוא כותב שהתקדמות החכמה תלויה במחלוקת ובביקורת, בניגוד ובסתירה, ודווקא זה מה שמאפשר את התפתחות האנושות וגם את התפתחות החכמה. אנחנו כל הזמן לוקחים את עצמנו לכיוון של חיבור, לכיוון של להיות אחד, ופה נכתב שההתקדמות תלויה דווקא בניגוד, בסתירה ובמחלוקות.

אבל אתה לא יכול להגיע לניגוד, לסתירה וכן הלאה אם אתה לא נוטה לחיבור.

תלמיד: לא ברור איך זה הולך יחד.

זה הולך יחד כי אז אתה מגלה דבר והיפוכו, אחרת איך תגלה?

תלמיד: יש בחיבור רצון להגיע לאהבה, לוויתור, לזה שאדם שם את הדברים שמפרידים בצד ולא מתעסק איתם. אני מבין את ההיגיון למה דווקא כשמבררים משהו משני צדדים, אז אפשר לדייק אותו, לפתח, אבל זה לא הולך יחד, אלו שני דברים הפוכים. אם נכניס מחלוקת, ביקורת, ניגודים וסתירות לתוך עשירייה, אז היא תעלה באש, לא תהיה אהבה שם?

עשירייה היא עדיין לא אותה מערכת שיכולה להתפתח על ידי השבירה. אבל אנחנו רואים שכל ההתפתחות היא דווקא מגיעה מתוך השבירה, מתוך הריחוק, אפילו מתוך מלחמות. שני הכוחות האלה, חיבור וניתוק, הם צריכים להשלים זה עם זה בסופו של דבר.

שאלה: הוא כותב, "לכל אחד כל הרכוש הרוחני של מולידיו, לתוך המוח המארך שלו שנקרא סובקונשינס". סבקונשינס זה תת מודע, כלומר כל המציאות נמצאת בתת מודע ורק אנחנו לא מודעים לה.

כן.

תלמיד: אם כך, כל העבודה שלנו היא להגיע למודעות והכרה של כל המציאות וזה מה שכתוב בכל הקטע.

כן.

שאלה: הוא כותב שלכל יחיד ויחיד יש דעה משלו ואין לך שני בני אדם ששווים בדעות שלהם, ולכל אחד יש רכוש גדול ונשגב משלו, והחברה מוזהרת לשמור על טעמו ורוחו. מה זה לשמור על הפרט? במה אני שומר?

לתת לכל אחד חופש להתפתח לפי התנאים הפנימיים שלו.

תלמיד: איך אני יודע מה הם התנאים, מה הטבע ומה האופי של האדם? אנחנו לא מכירים את כל המכלול של האדם.

אני יודע רק דבר אחד, אם אתה רוצה לתת לילד להתפתח נכון, אז תן לו לעשות מה שהוא רוצה.

תלמיד: בלי גבולות?

כמעט. שלא יזיק לעצמו, לאחרים, אבל בעצם כן.

שאלה: המושג הזה אבותיו, האם הוא שונה לכל אחד?

אבותיו אלו כל הנטיות שקיבל מהאבות שלו, מהקודמים לו, ללא רוחניות, אלא מדובר גם על גשמיות.

תלמיד: לי נניח יש דעה אחרת מהחבר, אז האם יש לנו גם אבות שונים? כי אני תוצאה של אבותיי והוא תוצאה של אבותיו.

עליכם אי אפשר עכשיו לדבר כי עברתם כבר הרבה גלגולים והרבה שינויים, אתם בעצמכם לא מבינים מה קורה לכם ומי אתם, לכן בצורה כזאת אנחנו לא יכולים לחקור את זה.

תלמיד: זה כביכול לא משנה.

כן. זה מחקר לא נקי.

שאלה: מה המטרה של הפערים בינינו? למה יש הרגשת פערים כאלה בינינו ואיך לעבוד איתם?

זה כדי בסופו של דבר להתחבר לצורת אדם אחד.

תלמיד: אמרת עכשיו שאם רוצים לתת לילד להתפתח, אז להניח לו. והמצב הזה של להניח הוא מאוד גבולי, בין להיכנס להרגשת אדישות בינינו לבין לדחוף אחד את האחר, או יש כאלה שיש להם עכשיו רצון לצעקה פנימית כי יש עכשיו הזדמנות, ויש כאלה שמרגישים שאולי ננוח קצת וזה יעבור.

כן.

תלמיד: איך לאסוף את כל החלקים האלה יחד?

את זה כבר נצטרך ללמוד בקורס לחינוך.

תלמיד: אנחנו נמצאים עכשיו לפני רצון גדול לתפילה, זה חייב להתקיים.

אני לא מתעסק בזה. אם אתה שואל אותי מה לעשות, אז כתוב "חנוך לנער על פי דרכו".

שאלה: אני לא מבין מה זה לפי דרכו? הדרך שלו היא רצון לקבל.

בטח, אז מה?

תלמיד: האם לתת לאדם כך להתפתח? כי כמו שאנחנו רואים כל האנושות מתחנכת על פי דרכה.

מכל אחד צריכה לצאת חיה מיוחדת. וגם אם הוא לא יתקן את עצמו, אל תקלקל אותו על ידי החינוך שלך.

תלמיד: איפה אנחנו מתערבים בכל זאת בחינוך? אנחנו כן רוצים לכוון, לתקן, לשנות יחס.

העיקר ללמד אותו כמו שאנחנו עכשיו לומדים, שרוצים להתכלל בעשירייה, ועל ידי זה אתה מלמד אותו איך להיות דומה לבורא ודומה לחברה.

תלמיד: במה אני יכול לקלקל על ידי החינוך?

אתה יכול להביא אותו לצורה אחרת של התפתחות, שהוא לא יתכלל עם הסביבה, שלא ישמע חכמים, יש הרבה דברים.

(סוף השיעור)