שיעור בוקר 08.02.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 345, "הקדמת ספר הזוהר",

מאמר "המצווה השנייה", סעיפים 198 - 203

קריין: זוהר לעם, כרך א', עמ' 345, "הקדמת ספר הזוהר". מאמר "המצווה השנייה", סעיף 198.

למדנו שהמצווה הראשונה היא מצוות יראה, והמצווה השנייה כותב הזוהר, "המצווה השנייה זו מצווה, שמצוות היראה נאחזת בה ואינה יוצאת ממנה לעולם. והיא אהבה,". מפני שאנחנו מרצון לקבל והוא צריך להיות בשמירה ובאחיזה גדולה, לכן המצווה הראשונה היא מצוות יראה, ואחר כך אנחנו יכולים להגיע למצווה השנייה, שהיא מצוות האהבה.

כי אהבה לא יכולה להיות כמו בבורא שהיא ממלאת את כל החלל שלו, אם אפשר כך להגיד, אלא קודם כל אנחנו צריכים לתקן את הכלי שלנו, את החלל שלנו, על ידי מצוות יראה, ואז אנחנו יכולים לדאוג שהוא יתמלא באהבה. זאת אומרת, אנחנו צריכים כאן בסך הכול שתי פעולות גלובליות. אז בואו נראה מה אנחנו שומעים על זה, איך עושים את זה, ואיך הזוהר מדבר על זה.

גם בחיים שלנו אנחנו צריכים לראות שאם אנחנו רוצים לעשות משהו שיש לו יסוד נכון, מוצק, חזק, אז מפני שאנחנו מרצון לקבל ומלכתחילה לא פועל בנו כלום חוץ מהאגו שלנו, אנחנו צריכים קודם כל להפעיל בנו מצוות יראה. ורק במידה שמצוות היראה שולטת ברצון לקבל, והיא משפיעה עלינו, מסדרת אותנו, רק במידה הזאת אנחנו יכולים לגשת לקיום מצוות האהבה.

זאת אומרת, סתם כך אהבה כמו שמדברים לפעמים, ללא גבול, ללא שום תנאי, אין דבר כזה בעולם, כי העולם כולו בנוי על הרצון לקבל, על משהו הפוך מאהבה, שנמצא כולו באהבה עצמית, ובאהבה אנחנו מתכוונים לאהבת הזולת.

לכן בואו נראה איך הזוהר מספר לנו על הדבר המאוד מאוד חשוב הזה. הוא נותן לנו גם את היחס הנכון לכל מה שאנחנו עושים בחיים, כי אם תכונת הפחד, היראה, נמצאת ביסוד של הנברא, אז כנראה שהוא יצליח במשימה הנכונה שלו, כי היראה תחזיק אותו, תכוון אותו, תעמיד אותו נכון, ואז הוא יתקדם נכון. ולא שנחשוב כמו ילדים קטנים, שהעיקר זה אהבה ואהבה תכסה על הכול ותשפר את הכול, זה לא יכול להיות בטבע שלנו כי כולנו מהרצון לקבל ולא נוכל לדלג על זה.

ולכן קודם כל צריך להעמיד את מצוות היראה בצורה נכונה, גם כלפי עצמנו, גם כלפי הילדים, גם ביחסים בזוגיות, בין מדינות, בכל מקום, קודם כל אנחנו צריכים לטפל במצוות היראה, ורק אחר כך, במידה שמצוות היראה כבר פועלת בנו, אנחנו יכולים לפנות לאהבה. את זה נלמד עכשיו.

קריין: מאמר בשם "המצווה שנייה". סעיף 198.

המצווה השנייה

[פקודא תניינא]

.198" המצווה השנייה זו מצווה, שמצוות היראה נאחזת בה ואינה יוצאת ממנה לעולם." צריך ממש לחשוב על מה שהזוהר מדבר. אם אנחנו מקיימים פקודות, חוקים רוחניים שהם אמיתיים, אז אנחנו חייבים שמצוות היראה תהיה בסיס שלם לכל יתר המצוות. "והיא אהבה, שיאהב אדם את אדונו אהבה שלמה." זה מעניין, איך יכול להיות שהמצוות האלו, הפעולות האלו, הן כל כך קרובות זו לזו, קודם כל זו יראה ולידה אהבה. בדרך כלל הן נמצאות בביטול זו לזו, אם אני אוהב, אז אני לא רוצה לחשוב על כל מיני הגבלות, פחדים וחרדות, ספקות וכן הלאה, וכאן לאו דווקא, אתה צריך להגיע לקיים מצוות יראה ורק אחרי זה ומיד אחרי זה באותו מקום, באותם התנאים, אתה מגיע למצוות האהבה. "ומהי אהבה שלמה? זוהי אהבה רבה, שכתוב, התהלך לפניי והיֵה תמים. תמים, פירושו, שלם באהבה. ושכתוב, ויאמר אלקים יהי אור, זוהי אהבה שלמה, הנקראת אהבה רבה. וכאן היא מצווה, שיאהב אדם את אדונו כראוי.

כי יש אהבה התלויה בדבר, שבאה מרוב טובה, שהשפיע לו ה', שע"י זה מתדבק בו בלב ונפש. והנה אע"פ שדבוק בה' בתכלית השלמות, מ"מ נחשבת לאהבה בלתי שלמה.

כמ"ש, את האלקים התהלך נוח. אשר נוח היה צריך סעד לתמוך בו, כי היה נסעד ברוב טובה שהשפיע לו ה'. אמנם אברהם לא היה צריך סעד לתמוך בו, כמ"ש, התהלך לפניי והיה תמים. כי התהלך לפניי, פירושו, בלי סעד, אלא לפניי. ואע"פ שלא תדע, אם אבוא אחריך לתמוך בך. זוהי אהבה שלמה, אהבה רבה. שאע"פ שאיני נותן לך כלום, מ"מ תהיה אהבתך שלמה. להידבק בי בכל לב ונפש."

שאלה: מהי בדיוק המצווה הזאת של יראה? אנחנו תמיד עובדים על אהבה בעשירייה, אבל איך לעבוד על היראה בינינו?

אם היסוד שלנו הוא רצון לקבל וזה כל הטבע שלנו והכול מתקבל ברצון לקבל, אז אנחנו צריכים לראות מה אנחנו נותנים לרצון לקבל כדי שהוא יגיע לרצון להשפיע. איזה תיקונים צריכים לתת לו, כדי שהוא יחשוב לא על טובת עצמו אלא על טובת הזולת שזה נקרא "אהבה" וכן הלאה. וכאן הזוהר מסביר לנו לאט לאט איך אנחנו מגיעים לדברים האלו.

השאלה היא, באהבה כזאת שהבורא נותן לנו את הכול, האם יכול להיות שהוא מכשיל אותנו? אנחנו מקבלים ואנחנו צריכים להחזיר לו ואנחנו מרגישים שהוא ממלא אותנו ואז האהבה שלנו היא אהבה קנויה. מפני שהוא ממלא אותנו, נותן לנו, אין לנו מקום לסדר את האהבה שלנו. האהבה היא תמורת זה שקיבלנו ממנו כל מיני דברים טובים, או לפחות מזה שהוא ביטל לנו כל מיני מקומות ריקניים. האם זו אהבה?

אפילו בעולם שלנו אנחנו מבינים שזאת לא אהבה, שזאת איזו תמורה, הוא עושה לי כל טוב ולכן אני אוהב אותו מתוך הרצון לקבל שלי. האם זה נכון, האם זאת אהבה? ודאי שלא, זה כמו שאנחנו אומרים אהבה בהמית, כמו לכלב, כמו לחתול, כמו לכל החיות, שככל שאתה נותן להן, הן כבר קושרות את עצמן אליך בגלל שאתה מאכיל אותן וכנראה שזאת לא נקראת אהבה.

את ההגדרה לאהבה אנחנו עדיין לא מבינים, אבל ודאי ברור לנו אפילו בעולם הזה שתמורת היחס שלנו לאחר אנחנו מקבלים ממנו כל טוב, זאת לא אהבה, זאת תגובה ולכן כביכול מזה אנחנו מתחילים.

כמו שאנחנו מתחילים להכיר זה את זה, בחור הולך לפגישה עם בחורה, הוא מביא לה פרחים, מזמין אותה לשבת בבית קפה, נותן לה איזו מתנה קטנה, אבל זאת לא אהבה, אלה סימנים של יחס זה לזו. ממתי אנחנו מתחילים לדבר על אהבה, על רגש מיוחד שיש מאחד לחברו, האם יתכן שהרגש הזה יכול להתפתח רק בין אנשים מיוחדים שמתאימים זה לזה כבר מתוך מקור הבריאה שלהם? אלה דברים עמוקים, אני לא יודע הם עמוקים לא בגלל שאנחנו מדברים על היחסים בעולם הזה, אלא בגלל היחסים שיהיו אחר כך בינינו לבורא, בינינו איך אנחנו מוצאים את עצמנו קשורים זה לזה בצורה נכונה ויכולים להתקשר מהמקום הנכון, שרק אני והחברים האלו יכולים להיות מקושרים יחד ולהיות במערכת של אדם הראשון קרובים זה לזה והאחרים לא.

אף אחד ממיליארדי האנשים האחרים לא יכולים להיות כך מקושרים כמונו, מה קורה כאן? איך אנחנו מגיעים לכאלו קשרים נאמנים, אמיתיים? אני לא רוצה לרוץ אבל רק תחשבו איפה אנחנו ועד כמה צריכים עוד להבין את המצב שלנו - לאן אנחנו צריכים להגיע.

שאלה: למה למרות הפחד, למרות היראה יש כזה רצון שמופיע להיענות לבורא על ידי חיבור ולא סתם לברוח?

אנחנו רוצים להתקרב לבורא, אנחנו מתחילים להבין עוד ועוד שבו מקור החיים ורק בקשר עימו אנחנו יכולים לסדר את עצמנו ולעלות למעלה מכל העולם הגשמי הזה, להגיע לרמת הכוחות, הקשרים והחיבורים, ולעלות למעלה מהחומר וכך אנחנו מחפשים באילו צורות אנחנו צריכים להיות מקושרים. ואז מגיעים למצב שהקשר בינינו צריך להיות אך ורק במצב הפנימי, וכולנו חייבים לתאר לעצמנו רשת ששם כולנו קשורים זה בזה, כולנו אחראים זה על זה, כולנו נמצאים בדבקות זה בזה וככה יותר ויותר מתקרבים, מתקרבים עד שמתחילים לראות איפה המקום של כל אחד ואחד בקשרים בינינו. וכל זה כדי למצוא בינינו אותה הצורה שהיא עוד יותר דומה לבורא וכך אנחנו נתקדם לצורה הנכונה.

שאלה: אתה יכול להסביר מה זה "התהלך לפניי והיֵה תמים"?

כן, זה שתמיד הוא מרגיש את עצמו שנמצא בנוכחות הבורא ותמיד הוא רוצה להיות בקשר עם הבורא, להיות לפניו, זאת אומרת פנים בפנים, במידה כנגד מידה, מידת ההשפעה והאהבה מאחָד, וגם במידה והשפעה מהאחר, ולעשות את זה בתמימות. בתמימות זה נקרא שלא חשוב באילו דרגות ויחסים אני נמצא עם הבורא, אני משתדל להיות עימו בלב ונפש, בדבקות.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעלות מעל תכונת הפחד למצב האהבה?

זאת בעיה אבל מפני שיש לנו קשר עם החברים, יוצא שאם אני מתקשר אליהם, אני יכול לעלות למעלה, לדלג על תכונת הפחד שלי, אני יכול לקבל מהחברים תמיכה ולהיות למעלה מהפחדים האישיים שלי. זה ידוע אפילו בצורה הגשמית, בינתיים זה מספיק לנו.

שאלה: האם הקשר בין אהבה ליראה זה כמו בין אור לחושך, שהאחד לא יכול להתקיים ללא האחר?

זה נכון, זה בדיוק כך, לא יכולה להיות אהבה בלי יראה ויראה בלי אהבה. כלפי הנבראים זה לא יכול להתקיים אחרת כי אנחנו מרצון לקבל ולכן הוא חייב תמיד להרגיש דבר והיפוכו אחרת הוא לא מרגיש.

שאלה: אני מצטער על כך שאני אוהב את הבורא באהבה על תנאי, אהבה ותלות. האם עלי לוותר על האהבה הזאת או להפוך אותה למשהו חדש?

אני צריך להגדיל את האהבה שלי, את היחס שלי לבורא עד כדי כך שאני אהיה תלוי בו מכל וכל, שזה יהיה למעלה מכל החשבונות שלי. ואנחנו עוד נלמד ונקרא על זה הרבה דברים, איך אני צריך לייצב את היחס שלי, את האהבה שלי, של כל אחד, לבורא. אבל בסופו של דבר רק על זה אנחנו צריכים לעבוד, אין יותר מזה, לכן זו המצווה הראשונה.

שאלה: אני רוצה יראה אבל איך אני יכול לזהות שזו היראה הנכונה, אני מבקש מהבורא, אני רוצה את זה?

איך אנחנו מגיעים ליראה, עוד נלמד, זאת שאלה כללית.

שאלה: איך אפשר לדעת שאני ביראה נכונה?

נברר את זה, תלוי ממה אני מפחד, לְמה אני רוצה להגיע, מי מכוון אותי, על ידי מה אני מגדיל את היראה שלי, מה ההבדל בין יראה לפחד, כמה סוגי יראה יש לאדם וכן הלאה. יש כאן מה לברר.

שאלה: אני מבין שההתקדמות וההליכה זה תמיד על שתי רגליים, אבל אם אנחנו תמיד צריכים את היראה או את הרצון לקבל, איך בסופו של דבר משתחררים מהתחושה של הפיצול ומגיבים לאחדות?

איך אנחנו יכולים להפטר מהיראה אם היסוד שלנו היא אהבה עצמית, האגו? איך אנחנו יכולים להפטר מהיראה אם אנחנו כל הזמן נמצאים בפחד פנימי שלא נגרום לעצמנו נזק? ברור שכאן צריכה להיות איזו מערכת שתמלא אותנו, תפצל אותנו, תעשה מאיתנו מערכת אחרת. נעלה למעלה מהפחדים, אבל הפחדים האלה צריכים להיות בפנים, בתוך היסוד שלנו, מזה אנחנו לא נוכל לברוח כמו מהרצון לקבל שלנו, הוא תמיד איתנו, דווקא עליו אנחנו בונים את כול ההתקדמות.

שאלה: האם יש גם אהבה שהיא מעבר לאהבה, שהיא הצד האחר של היראה?

אם יש, יש. נלמד.

שאלה: איך להשתמש נכון בפעולות שלנו לקנות את החבר על ידי תשומת לב, על ידי מתנות, על ידי הגדלת החבר, כדי שזה יקדם אותי ברוחניות?

ככל שאני מעלה את החברים ואת הבורא למעלה מעצמי כך אני מתקדם, על ידי זה אני נמשך קדימה. זאת בעצם התשובה.

שאלה: למה האהבה לבורא היא ללא סעד, ללא תמיכה, חסרה תמיכה של חיבור עם הבורא?

לא, אנחנו נלמד על זה, אבל שם אנחנו בעיקר צריכים תמיכה מהחברה, היא תקרב אותנו לחברים ולבורא. אנחנו עוד לא התחלנו ללמוד את המערכת הזאת שעל ידה אנחנו מתקדמים. עכשיו אנחנו נמצאים רק בהיכרות עם התנאי הראשון להתקדמות שלנו בסולם הרוחני, זו סך הכול המדרגה הראשונה.

שאלה: מה זה בעצם לתקן את החלל, מה זה החלל הזה?

זה למלא את כל הרצון שלנו בנוכחות הבורא.

שאלה: בשביל להגיע לאהבת הבורא ולהרגיש את האהבה הזאת, אנחנו רוצים קודם להרגיש את אהבת החברים, להגיע לאהוב את החברים. מדוע זה כל כך קשה להרגיש את האהבה הזאת בתוך הלבבות שלנו? אנחנו מבקשים מהבורא שיפתח את הלבבות שלנו.

בגלל האהבה העצמית שלנו. אין לי מקום בלב לאהוב כמה, אם אני אוהב את עצמי, אז אני לא יכול לאהוב את האחרים, וכאן המאבק.

שאלה: האם האדם צריך להרגיש יראה מכך שאינו תואם לבורא?

אנחנו נדבר על זה, זאת שאלה קצת מוקדמת.

שאלה: האם ככל שהפחד מתחלף באהבה, כך גם היראה מתגלה?

כן, הם חייבים להיות מאוזנים.

.199" אמר רבי אלעזר: אבי, אהבה בשלמות, אני שמעתי פירושה. אמר לו: אמור בני לפני רבי פינחס, כי הוא נמצא באותה המדרגה. אמר רבי אלעזר, אהבה רבה, היא אהבה שלמה, שהיא בשלמות משני הצדדים, ואם לא התכללה בשני הצדדים, אין היא אהבה בשלמות כראוי.

פירוש. שאמר לו לפרש בחינת אהבה רבה לפני רבי פינחס, משום שהוא כבר השיג מידת אהבה רבה כהלכתה, ויבין היטב מה שיאמר. שאהבה שלמה היא בשלמות משני הצדדים, בין בדין ובין בחסד. ואפילו הוא נוטל את נשמתך, תהיה אהבתך בה' בשלמות הגמורה, כמו בעת שנותן לך כל טוב שבעולם."

אהבה שלמה היא שכולה ממלאה את הרצון של האדם ואין לו שם עוד מקום לעשות חשבון מה הוא מקבל ממי שהוא אוהב. האהבה ממלאה את כל המקום שבלב ולכן לא נשאר שם מקום להרגיש פחדים, חרדות, ספקות, כלום, אלא אהבה בלבד.

שאלה: בקטע מדובר על אהבה שלא תלויה בדבר, איך להגיע לזה? כי בינתיים כל פעולה שאנחנו עושים תלויה במשהו.

צריכים להגיע למצב שבשבילנו העיקר הוא אהבה. זאת אומרת נתינה, השפעה למעלה מכל התנאים, זה בעצם התיקון שלנו.

שאלה: כשאנחנו מדברים על אהבה והרבה פעמים גם רב"ש מסביר לנו איך צריך לקנות את החבר, האם צריך את היחס הזה בקניית החבר על מנת שנוכל למשוך את החברים, או כדי להבין את גדלותה של עבודת האהבה?

גם לזה וגם לזה. כל הכבוד.

שאלה: מה פירוש "ואפילו הוא נוטל את נשמתך"?

אפילו שאתה מאבד את כול מה שיש לך ברוחניות ולא נשאר לך כלום, זה לא חשוב לך, העיקר להישאר בקשר עם הכוח העליון, אתה לא רוצה לקבל ממנו שום דבר תמורת זה.

שאלה: האם ניתן להגיע לאהבה הזאת דרך השכל, או שהיא מגיעה רק בלמעלה מהדעת?

היא מגיעה באמונה למעלה מהדעת, אלו לא איזשהם חשבונות סתם כך בראש.

.200" בשני צדדים מפורשת האהבה להקב"ה: יש מי שאוהב אותו משום שיש לו עושר, אריכות ימים, בנים סביב לו, מושל על שונאיו, דרכיו יִכּוֹנו לו, ומתוך כך אוהב אותו. ואם יהיה לזה ההיפך, והקב"ה יהפוך עליו הגלגל בדין קשה, יהיה שונא אותו, ולא יאהב אותו כלל. ומשום זה אהבה זו אינה אהבה שיש לה יסוד.

שמתוך ששורש אהבתו מיוסד על דבר משהו, נמצא, אם בטל הדבר, בטלה האהבה."

שאלה: אני בהרגשה של פחד מאז רעידת האדמה, כל הלילה אני חרד על החבר שלנו, איך לעלות מעל זה?

רק להתחבר עם כולם ולהתפלל עם כולם לבורא שיעזור, אין לנו מה עוד לעשות וגם לא צריכים שום דבר לעשות, כי אין כוח אחר חוץ מהכוח העליון שעושה משהו בעולם. לכן נתחבר יחד ונבקש יחד מהבורא שיענה למה שהלבבות שלנו דורשים - אנחנו מבקשים שימצא לנו את החבר שלנו בצורה שלמה, בריאה, מהר ככל האפשר.

תלמיד: איזה חיבור אנחנו צריכים כדי להתגבר על זה? ואיך אפשר לכסות על זה באהבה?

אנחנו צריכים בכל זאת לכסות באהבה על כל מה שקורה, כי זו המצווה הראשונה, זה יחס הבורא אלינו למעלה מכל הבריאה. לכן בלי לראות את התנאים, המצבים והנתונים למיניהם, אנחנו צריכים להתייחס לכל מה שקורה שאלו פעולות הבורא ולהתייחס אליהן באהבה. אפילו שסכין נמצאת על צווארך אתה חייב בכל זאת לא להתייאש מהרחמים ולהתייחס אליו באהבה. כך כתוב.

שאלה: איזו עצה אתה יכול לתת לחברים שלנו כדי שיוכלו להמשיך בעבודה? הם פוחדים שאם הם יבררו יותר את המטרה, אז זה יחמיר את המצב.

זה נכון, אני לא יכול להגיד שזה לא נכון. ככל שאנחנו מבררים את המטרה, כך אנחנו מבררים תנאים יותר ויותר קשים כדי להגיע למטרה. זה כמו שאנחנו נכנסים לבית ספר ללמוד כשאנחנו קטנים ואנחנו לא יודעים מה יקרה לנו הלאה, אבל מיום ליום נותנים לנו עבודה יותר קשה, עבודות בית, כל מיני תרגילים קשים שאנחנו צריכים לפתור וכך אנחנו מתקדמים - אנחנו לומדים יותר ויותר דברים וצריכים עוד יותר להשקיע את עצמנו בזה. אותו דבר כאן, ככל שנתקדם בלימוד חוכמת הקבלה, אומנם נרגיש יותר, נבין יותר, אבל זה יהיה מכך שאנחנו מתחברים יותר ומגלים בקשר בינינו את חוקי הטבע שהם הבורא. כל חוקי הטבע יחד נקראים בורא. כך נתקדם.

שאלה: האם משיגים את היראה כתוצאה מהמאמץ, מהיגיעה בעבודה?

וודאי שכך זה גם קורה, אבל לא בצורה ישירה כזאת שככל שאני מתאמץ בעבודה הרוחנית שלי, אז אני רוכש יותר תכונת יראה. אומנם יש לזה קשר, אבל לא ישיר.

שאלה: האם יוצא שהאור שאנחנו מושכים הוא יותר מאשר אנחנו יכולים לעבוד איתו עם כוונה?

בעיקרון כן.

".201 אהבה שלמה, היא אהבה בשני צדדים, בין בדין, בין בחסד ובהצלחת דרכיו. שיאהב את הקב"ה, שאפילו הוא לוקח ממנו את נשמתו. זוהי אהבה שלמה, שהיא בשני צדדים, בחסד ובדין. וע"כ, האור של מעשה בראשית יצא, ואח"כ נגנז. וכשנגנז, יצא דין הקשה. ונכללו ב' הצדדים, חסד ודין יחד, שיהיו שלמות. זוהי אהבה כראוי.

כי האור שנברא בששת ימי בראשית, במאמר יהי אור, חזר ונגנז, שנאמר בזוהר, יהי אור לעוה"ז ויהי אור לעוה"ב. כי נגנז האור מעוה"ז, והוא מתגלה רק לצדיקים לעוה"ב. ולמה נגנז? כי עם גניזת האור, יצא דין קשה בעוה"ז, שע"י זה נכללו ב' הצדדים, חסד ודין יחד, שיהיו שלמות, שניתן מקום להתכללות ב' הקצוות כאחת.

כי עתה תצויר האפשרות לגלות שלמות אהבתו, גם בשעה שנוטל את נפשו ממנו. וניתן מקום להשלמת האהבה. באופן, שאם לא היה נגנז, והדין הקשה לא היה נגלה, הייתה אהבה רבה זו חסרה מהצדיקים, ולא הייתה לה שום אפשרות לבוא פעם לכלל גילוי".

עניין הגילוי והפחד מהגילוי - שהנברא יוכל להחזיק את עצמו בצורה נכונה, כלומר לא על מנת לקבל אלא על מנת להשפיע - הוא חייב לעמוד לפני הנברא כתנאי שהוא לא יוכל להפר. לכן יש כאן תנאים מאוד מאוד עדינים - איך אני מתקרב לבורא, איך אני מגלה את האור בצורה כזאת שאני משאיר אותו רק לצורך הגילוי ולא לעצמי.

שאלה: כשאנחנו דואגים לאהבה שלמה בינינו בעבודה בעשירייה, אז ברור איך לעבוד על החלק הזה של האהבה, שבצורה כזאת מביעים את האהבה שלנו כלפי חבר. אבל אנחנו לא באמת עובדים על תכונת הדין או היראה, או האם יש איך לעבוד על זה?

אנחנו צריכים להשתדל לעלות מעליו בתכונת האהבה, בדבקות, לקבל תמיכה מהחברים, עד שנבטל את צורת הפחד הזאת ונעלה אותו לפחד אחר. נעבור את הגבול בין פחד בהמי - על עצמנו, לפחד רוחני - האם נוכל להשפיע נחת רוח לבורא, ואז נהיה בו. וככל שאני נמצא בו יותר, אז הפחד הזה בשבילי הוא כבר מין עזר, הוא כבר לא דוחה אותי אלא מושך אותי קדימה לבורא, וכך נתקדם.

תחשבו על זה ותראו שכשאנחנו יוצאים מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, אז כל התכונות מתחילות לעבוד בצורה הפוכה.

תלמיד: איך ניתן לפתח את הפחד מזה שאני לא אוכל להנות את הבורא, שאני אאבד את העשירייה שלי או אאבד את הדרך שלי? איך אפשר לתאר את הפחד הזה?

זה יתגלה בדרך. יש בזה כל כך הרבה אופנים ורגשות פרטיים שאני לא יכול לעטוף את זה במשפט אחד.

שאלה: מהו השילוב המיוחד בין חסד לדין?

הכך שאני הולך בקו האמצעי ביניהם. זה לא שאני מוותר על חצי, אחד לעומת האחר, אלא אני לוקח את שניהם ומשתמש בשניהם בצורה השלמה.

תלמיד: ומה הקשר בין חסד ודין ליראה?

זו מערכת שלמה. עוד נדבר על זה.

שאלה: מה נותן לאדם דוגמה כמו מודל חינוכי שמזה הוא לומד מה זו אהבה, איך לאהוב?

היחסים בין החברים. כשהבורא מגלה את היחסים האלה, אז מהם האדם לומד. מקנאה, מתאווה, מכבוד, מכל המצבים האלה שהוא עובר, הוא לומד עד כמה חסרה לו אהבה.

תלמיד: מה זה להסתכל על החברים וללמוד לאהוב?

הוא מסתכל עליהם ורואה עד כמה הוא דוחה אותם, עד כמה הוא מקרב אותם, ומה עוד חסר לו ביחס אליהם, במה לשפר אותו.

שאלה: כל דרך התורה שלנו היא דרך השמחה, איך אפשר מתוך השמחה להגיע ליראה?

למה לא?

תלמיד: אלו שני ניגודים.

זה לא מנוגד. אם יש לפניי מטרה ואני מגיע למטרה הזאת, לחיבור של שתי תכונות שנדמה לי שהן הפוכות, אז בשבילי זה כבר לא ניגוד אלא שילוב של שתי התכונות הנכונות, כמו פלוס ומינוס, כמו שזה פועל בכל מקום. כל הטכנולוגיה שלנו, כל החיים שלנו, הכול בנוי על ניגודים, על הופכיות.

תלמיד: כשאני מסיים איזו פעולה אני יכול לשמוח כי הגעתי לאיזשהו מצב, אבל איך אני יכול כל הזמן ללכת בשמחה ועם יראה שיש בזה עצב?

זה לא עצב וגעגוע, אלא הודות לתכונה הזאת אני נמצא או מגיע למצב הסופי שלי.

שאלה: אם האדם הוא בכוונה לקבל אבל על מנת להשפיע, האם בזה הוא לא שם תנאי לבורא? ואם כן, אז איך חוצים את הקו הדק הזה?

ודאי שזה תנאי, ודאי שאנחנו שמים תנאים לבורא. זה שאני עומד מול הבורא ואומר, "אני רוצה להידמות לך", זה תנאי. "אני רוצה לקבל בעל מנת להשפיע, אני בזה רוצה להיות כמוך, אני רוצה להגיע לדבקות", אלו תנאים. לכן כתוב בסוף "ניצחוני בניי".

שאלה: אמרת, "ישנו תנאי שאנחנו לא יכולים להפר, אנחנו מקבלים את האור רק על מנת להשפיע. והפחד הבהמי הוא לקבל והפחד הרוחני הוא להשפיע". מהי העבודה שלנו ומהי העבודה של הבורא? איך אנחנו מחברים בין שתי העבודות?

למעשה הכול היא עבודת ה'. הוא שמעורר בנו את כל המחשבות, הרצונות, התכונות, התשובות עליהם, הוא עושה בנו הכול. הוא משחק בנו מכל הכיוונים, גם מצד השחקן האחד וגם מצד השחקן האחר, כמו שני אנשים שמשחקים בשחמט, כך גם הבורא משחק משני הצדדים. למה? כמו שאנחנו משחקים עם ילדים כדי להראות להם, ללמד אותם איך לשחק, כך גם הוא עושה. ואנחנו צריכים להבין שכל החיים הם משחק, משחק של הבורא, ועלינו לנסות להיכנס לתוך המשחק הזה כך שנלמד מה הבורא עושה איתנו, לְמה הוא עושה, מה הוא רוצה מאיתנו. בזה כל העבודה שלנו.

כתוב "מה ה' אלוקיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה' אלוקיך", רק כדי שתהיה חדור ביראה. צריך עוד לעבוד כאן, אנחנו נמצאים רק בתחילת העבודה עם כל התכונות האלה, עם ההסתגלות של כל התכונות האלה, שבסופה משיגים את הבורא ואת הקשר איתו.

תלמידה: מורגש גם שאנחנו עוברים לשיעורים כאלה מרגשים והלב כל הזמן נפתח בכיוון של איך להרגיש את הזולת יותר ממני, ואז הפחד הבהמי באמת עוזב. ועכשיו זה מתחלף לפחד עבור העשירייה, כי בלי זה אני לא אמצא אף פעם את הבורא. האם אני יכולה להיות בזה כל הזמן?

כמובן שאפשר וצריך, זה יביא אותך לזה.

שאלה: אמרת שיש תנאים עדינים איך להתקרב לבורא ולעלות את האור בצורה כזאת שתשאיר אותו רק לצורך הגילוי ולא לעצמי. מה זה אומר בפועל בעבודת העשירייה?

נלמד בהמשך מה לעשות עם האור כדי להשתמש בו רק לצורך הגילוי, רק לצורך הבורא, רק לטובתו, ושמגיעים לזה דרך טובת החברים.

תלמידה: ברור שיש עבודה עצמית פנימית שכל אחד צריך לעשות, אבל מבחינת עבודה בעשירייה, איך אפשר לקדם את זה?

כל העבודה היא בעשירייה, אנחנו צריכים לעשות בעשירייה פעולות שמביאות אותנו למצב כזה, שאנחנו משפיעים לחברים, ודרכם לבורא. אי אפשר להגיע ישירות לבורא, אלא "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: יש יראה של לא לקבל לעצמי, ויש גם יראה להיות בהשפעה, הן נראות כמו שתי יראות מנוגדות, אבל הן גם עוזרות אחת לשנייה, מה עדיף לפתח בתוך עצמי? האם להיות ביראה מכך שאני אהיה בהשפעה, או יראה מכך שלא אקבל למען עצמי?

זו שאלה לא פשוטה. עוד נברר אותה.

תלמיד: האם על ידי יגיעה ניתן לפתח ולפקח על כך שאני אהיה ביראה שלא אקבל לעצמי, שאהיה כל הזמן במחשבות על השפעה? כי יש הרגשה כזו שזה באמת עוזר.

כמובן, כן.

שאלה: בסוף פסקה 200 כתוב "שמתוך ששורש אהבתו מיוסד על דבר משהו, נמצא, אם בטל הדבר, בטלה האהבה." יש התרשמות שאהבה שלא מתבטלת, אז לשורש שלה אין שום יסוד, האם תוכל להסביר?

אהבה, וכך היה אומר הרב"ש, זו חיה כזאת שצריך כל הזמן להאכיל, אחרת היא מתה. כלומר כל הזמן, כל הזמן בלי לעשות הפסקות, כי זה מין בעל חיים שצריך כל הזמן להאכיל אותו.

תלמידה: זו לא פעם ראשונה שאני קוראת על המצוות האלה. במצווה הראשונה לגבי היראה, כתוב שיש שלושה סוגי יראה, ורק השלישי הוא האמיתי, היסודי, הוא מהווה את היסוד, וזו יראת אמת. וכאן מדובר על כך שהאהבה לא צריכה להיות מיוסדת על דבר משהו, "נמצא, אם בטל הדבר, בטלה האהבה." אז יש יסוד לאהבה או לא?

"שורש האהבה באהבת הבורא לנבראיו", מתוך זה מגיע הכול.

שאלה: אני מרגישה כאילו אני תלויה באוויר.

זה טוב.

תלמידה: האם אפשר לומר שבמידה שהאגו שלי מתפתח מ"אני" ל"אנחנו" כך גם ההרגשות, התחושות שלי הופכות ליותר רוחניות.

כן.

שאלה: אני מרגישה שאני תלויה באוויר. כל המצבים האלה שאני עוברת דרכם, כל מה שאני מרגישה נראה כמו משהו לא מציאותי, כמו חלום. אבל מנגד לזה, המצבים האלה של כל הסבל והשמחות מרגישים מאוד מציאותיים. מה המצב הזה, ואיזה מסר הבורא רוצה להעביר כאן?

הבורא רוצה להעלות אותנו למצב שבו נרגיש עד כמה אנחנו תלויים בו, במה שהוא מסדר לנו, ושבאמת אין באדם יותר ממה שהוא מרגיש בלב. ומה שאנחנו יכולים לעשות מעצמנו, זה לחבר את הלבבות, ואז נוכל לקבוע מה אנחנו מרגישים בלב המשותף.

שאלה: אם באהבה השלמה הזאת הוא לוקח ממני את נשמתי, אז מה נשאר לי כדי לאהוב אותו? אם הוא לוקח ממני גם את היראה, אני כבר לא יודע מי אני, אז מה יש לי לתת לו?

כשהוא לוקח ממך את הנשמה, זה נקרא שאתה מתחבר אליו, ואז יש לך כלי בלתי מוגבל, עם רגשות אינסופיים. אז תמשיך.

שאלה: קודם חבר מטורקיה שאל על זה שאני מציב לבורא תנאי בעצם שאני מוכן לקבל רק אם זה על מנת להשפיע. אני הרגשתי שהוא שואל האם עצם התנאי שאני מציב, לא הופך את השאלה שלי לאגואיסטית.

יכול להיות, אבל לאו דווקא, זה תלוי באדם. יש כאלה מילים שאנחנו לא יכולים להבין בדיוק באיזה יחס האדם אמר אותן.

תלמיד: האם הדרישה לקבל את תכונת ההשפעה, היא בעצם דרישה אגואיסטית.

האם הדרישה אגואיסטית או לא אגואיסטית, זה תלוי לטובת מי הדרישה הזאת. רק זה עונה על מהות הדרישה.

תלמיד: אז השאלה שאדם צריך לשאול את עצמו היא לא מה אני דורש, אלא למה אני דורש, ולטובת מי?

כן, ודאי.

תלמיד: איך אנחנו יכולים ככלי עולמי להתכלל בחברים מטורקיה, כי מורגש שהם עוברים מצב מאוד אינטנסיבי. איך אנחנו יכולים להיכנס מתחת לאלונקה יחד איתם, ולעזור להם לסחוב את המשא הזה שיש להם עכשיו?

קודם כל צריך לברר מה האנשים שאנו קשורים אליהם צריכים, ובמה אנחנו יכולים לעזור להם. מה לעשות? אני לא יודע. אולי אנחנו צריכים להזמין אלינו לזמן הזה, את אלה שנמצאים במקומות שנמצאים תחת ההריסות, שהכול נהרס בהם. אולי נזמין אותם אלינו כמה עשרות אנשים, משפחות, ושיחיו בינתיים אצלנו, נשלם עליהם, וכך נעשה משהו בשבילם, עד שיסדרו שם את הכול. או ההיפך, אולי אסור להם לצאת משם, אז אולי לשלוח להם מה שחסר להם. אני לא יודע, צריך לברר במקום.

ככל שאני מבין יש שם ארגונים בינלאומיים שמכסים את כל החסרונות שלהם, אבל בכל זאת נצטרך לשמוע מהחברים שלנו שקשורים אליהם מה חסר להם.

קריין: בהזדמנות הזאת אנו פונים לחברים ולחברות מטורקיה ונגיד שכל מי שזקוק לכל עזרה מוזמנים לפנות אלינו דרך ראשי הקבוצה או לכתובת worldboardkli@gmail.com ואנחנו נשתדל לעזור במה שאפשר.

שאלה: בפסקה האחרונה של 201 כתוב על האור "שאם לא היה נגנז, והדין הקשה לא היה נגלה, הייתה אהבה רבה זו חסרה מהצדיקים". מה, כל הבריאה, כל התהליך הזה של התיקון והבריאה הוא רק בשביל הצדיקים?

כולם צריכים להיות צדיקים, בסופו של דבר אנחנו מגיעים לדרגה שכולם מצדיקים את הבורא, את הבריאה, ומגיעים לגמר התיקון.

תלמיד: כתוב שהאור הזה שנקרא "אהבה רבה", חסר מהצדיקים.

זה האור שימלא את כולם בסוף.

תלמיד: אבל בתוך התהליך, אני מבין את התרעומת שיש על עובדי ה' האמתיים, כביכול מה רוצים מאתנו, זה נשמע כאילו זה בשבילכם הדבר הזה, לא בשבילנו.

אני לא מבין. לפי מה שאדם מתקן את עצמו הוא מצדיק את הבורא עוד ועוד ומוכן לעבוד כך שכל העבודה שלו תהיה רק לטובת הזולת.

תלמיד: אבל השכר שמדובר פה הוא לצדיקים, כתוב פה שזה רק לצדיקים, למה?

"רק לצדיקים" כי במידות שיכולות להצדיק את הבורא באדם, רק הצדיקים יכולים להרגיש את השכר, ודרכו את המילוי. האור הזה עובר לכל האנושות ופועל בכל אחד ואחד בצורה כלשהי, על מנת לקרב כל אחד לתיקון.

שאלה: אני רוצה להתעורר מהחלום הרע הזה. אני לא יכול לסבול את זה יותר, איך אני יכול להתעורר ולא להתקומם?

פשוט להירגע, יש הרבה אנשים בעולם שנמצאים בכל מיני מצבי סטרס כאלו שעוברים עליהם כמו רעידת אדמה פנימית ורוצים לסגור עיניים ולפתוח אותן במצב אחר.

אין מה לעשות, העיקר כאן זה להתחבר עם החברים ולהיכנס לאותן ההרגשות שכולם מרגישים ולהשתדל להתנתק רגשית מהמציאות הזאת שהם נמצאים בה. יותר להבין, לקבל את זה, שכך הבורא מסדר לנו, הכול מגיע ממנו.

אז בואו נקבל את מה שמקבלים ממנו באהבה. הנשמה עוברת בכך הרבה תיקונים, הכול לטובתנו ואנחנו צריכים להבין שאחר כך נגיד תודה, למרות שבינתיים זה מאוד קשה להרגיש ולעבור את זה. אז תתחזק.

שאלה: איך אדם במצב שכבר קשה לו אפילו להזיז את הראש, מודה לבורא בשמחה רבה, כי אפילו את זה הוא לא יכול לעשות. מה כן לעשות?

יש אנשים שמוכנים להכניס את ראשם תחת הכרית ולא רוצים לשמוע, לא לראות ולא לחשוב על שום דבר. אני לא ממליץ לעשות כך, אלא תתחבקו עם החברים, אתם יכולים בזה לדלל את הצרות שלכם בין כולם, לקבל מכולם תמיכה ובסופו של דבר, תרגישו כמה שזה פועל לתיקון הכלי הכללי. אתם לא בורחים מהמציאות, אתם דווקא באמת מתקנים את המציאות. הבורא עושה את זה בכוונה, כדי שתתחברו.

שאלה: איך לבדוק את שאהבת הבורא לא תלויה בדבר, שלא נהיה בשקר כאילו אנחנו אוהבים את הבורא?

אהבה לבורא נבדקת לפי האהבה לחברים. אם אתה כל הזמן משתדל להתקרב לחברים, לחבק אותם, לתמוך בהם, בזה נבדקת האהבה שלך לבורא. זה הכול.

שאלה: האם התמיכה שלנו צריכה להיות רק פנימית במחשבה, או לדוגמה לעשות ישיבת חברים ולעזור להם רגשית, לחבק אותם כל הכלי העולמי.

גם ישיבת חברים זה לא מעשי, לא על זה מדובר.

שאלה: רואים שכאשר אדם מקבל את היראה, אז יש מוטיבציה לעבודה עם החברים, וברגע שעובדים עם החברים גם מגיעים לאיזה סוג של אהבה. איך שומרים על הקו הדק בין דין לחסד כדי לא ליפול לאהבה העצמית הזאת כל הזמן?

תשקיע בחברים, בלי להסתכל על עצמך.

תלמיד: אבל דווקא כשאתה משקיע, יש לך כל כך הרבה גאווה.

קודם תשקיע ואחר כך תמדוד את האהבה שלך, אבל צריך קודם להשקיע.

תלמיד: איך אני מודד אהבה?

קודם תשקיע.

תלמיד: משקיעים, עובדים יום יום. אתה מוותר על עצמך, מתבטל, אתה נכנס בכל הכוח לעבודה באהבת חברים, לקנות את החברים, להגדיל את המטרה. החברים כאן הם אריות אחד אחד, אבל יש פה איזו נקודה שתמיד נופלים לאהבה העצמית הזאת בסוף. איך שומרים לא ליפול פה?

תפילה.

תלמיד: איזה דיוק יש פה בתפילה?

שהבורא יעזור לך להיות עם כוונות נכונות בזמן שאתה עושה פעולות לטובת החברים.

תלמיד: יש איזו מדידה כדי לדעת שעכשיו התפילה הייתה נכונה?

תפילה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לבנות אהבה בעשירייה אם לאחרונה אנחנו מרגישים שאנחנו בעצם נפרדים זה מזה, שיש יותר חוסר חיבור מאשר חיבור אצלנו בעשירייה? במקרה כזה, איך על פני כל זה אפשר לבנות אהבה? הרי זאת מתנה מהבורא, זאת קריאה מהבורא אבל איך להשתמש בזה בצורה הטובה ביותר בכנס הזה כדי שנוכל להגיע להשגה הגבוהה הטובה ביותר של אהבה והבנה זה כלפי זה?

כבר דיברנו על זה הרבה, אתה גם יכול לשאול חברים שכבר עברו את זה, ואתם כנראה קצת בפיגור. חייבים לעבוד וכל הזמן לפנות ולהתפלל לבורא ואז תרגישו איך הוא מכוון אתכם.

אין לי עוד מה להגיד, רק להמשיך. ולא לפספס שיעורים, אלא להשתתף בכל הכוחות.

קריין: סעיף 202.

".202 לקח אותו רבי שמעון ונישק אותו. בא רבי פינחס ונישק ובירך אותו. ואמר, ודאי הקב"ה שְׁלָחַני כאן. זהו אור הדק, שאמרו לי שנכלל בביתי, ואח"כ יאיר כל העולם.

אמר רבי אלעזר, ודאי, היראה אינה צריכה להישכח בכל המצוות. כש"כ במצוות האהבה, צריכה היראה להתדבק בה. ואיך היא מתדבקת? כי האהבה היא טוב מצד אחד, בשעה שנותן לו עושר וטוב, אריכות ימים בנים ומזון. ואז צריכים לעורר היראה, ולירוא שלא יגרום החטא, ויתהפך עליו הגלגל. ועל זה כתוב, אשרי אדם מפחד תמיד, כי היראה כלולה באהבה."

שאלה: הזוהר אומר "שלא יגרום החטא, ויתהפך עליו הגלגל. ועל זה כתוב, אשרי אדם מפחד תמיד, כי היראה כלולה באהבה." אם הגעתי לאהבה, ממה אני צריך לפחד?

לפחד שאתה תישאר בזה, שהאהבה שלך תהיה אהבה שלמה. אהבה שלמה, זאת אומרת לא חשוב מה אתה מקבל מהבורא, ממינוס ועד פלוס, מקצה לקצה, אתה בכל זאת דבוק אליו ואוהב אותו.

תלמיד: מה פירוש שיראה כלולה באהבה? אהבה זו אהבה, מה פתאום עכשיו יראה כלולה בתוך אהבה?

אי אפשר שתהיה בנו אהבה בלי יראה.

תלמיד: אתה יכול להסביר את זה?

מפני שאנחנו מרצון לקבל וחושבים רק על עצמנו, אם אנחנו רוצים לדבר על אהבה אנחנו צריכים לדבר קודם כל על איך אנחנו מבטלים את הרצון לקבל שלנו, כי בלי זה אנחנו לא יכולים להשתמש באהבה. מהרצון לקבל שלנו אנחנו יכולים להפעיל אהבה כשאנחנו מבטלים את הרצון לקבל, ואחר כך אפילו כשאנחנו מגדילים את הרצון לקבל, מעוררים אותו, מחיים אותו, ואז מהצורה השלילית אנחנו הופכים אותו אפילו לצורה חיובית, משתמשים בעביות שלו.

תלמיד: כלומר אנחנו הופכים את השליליות לאהבה.

כן.

תלמיד: כשיושבים בשולחן בעשירייה, מה זה אומר שהופכים את השליליות לאהבה?

מה שאמרתי, כך צריכים להשתדל לבצע.

שאלה: שמענו שאדם אוהב את עצמו בכל ליבו. אנחנו יודעים שזה נכון, אבל כל כך קשה לצאת מהמצב הזה, לצאת מעצמנו ולבנות את הקשר הנכון, את החיבור המלא עם החברים. איך עושים את זה? איך להתקדם בצורה נכונה?

זה מה שאנחנו לומדים בכל שיעור ושיעור עוד ועוד. אני לא יכול להסביר לך את זה במשפט אחד, פשוט צריך להיות כל הזמן בשיעורים ולשמוע מה שאנחנו מדברים, ולאט לאט תתחילי לראות איך את מתקדמת.

שאלה: איך למסור חיים רוחניים לחברים?

על ידי זה שמתחברים כולנו יחד ורוצים להעלות את כולם יחד, את כל החיבור שלנו יחד. וכשאנחנו עושים זאת יחד, על אף שאין לנו כוחות, הבורא מצטרף אלינו ואז אנחנו מעלים את עצמנו למעלה.

תלמיד: קודם כל אני רוצה להודות לכל הכלי העולמי על זה שנותנים לנו תמיכה אדירה, אנחנו מרגישים את כל הכלי העולמי ואנחנו מרגישים את הדאגה, וכקבוצה אנחנו מחזיקים את החיבור עם בני ברוך ועם כל החברים בעולם. אנחנו מאוד מאוד נפעמים מהכוח, מהביטחון שאתם מספקים לנו, מהתפילות של כל החברים ואנחנו מרגישים שכל בני ברוך נמצאים איתנו. אז אנחנו רוצים להודות לכל הקבוצה העולמית.

במקרה של אחמט אין לנו כרגע מידע ברור, אנחנו מבינים שהמשפחה שלו כנראה נמצאת תחת ההריסות ומנסים לאתר אותם ויש לנו עוד מספר חברים שנמצאים במחוז שנפגע. גם הבניינים שלהם כנראה נפלו ונהרסו אבל כנראה שהם בטוחים כרגע. לגבי אחמט אנחנו לא יודעים. יש עוד מספר קרובים של חברים שלנו שלא לגבי כולם יש לנו פרטים, חלק אין לנו מושג איפה הם נמצאים, כנראה נמצאים מתחת להריסות. כל המדינה נמצאת פה כמו איזה אזור מלחמה כללי, יש פה אזעקות כל הזמן, סירנות ונראה שהמדינה נמצאת תחת איזושהי מלחמה וכולם עוזרים לכולם במסגרת המצב.

מעבר לזה אין עוד עדכונים. אנחנו רק רוצים להודות לכולם על התמיכה, על החיזוק, זה מאוד מאוד מחמם את ליבנו. החיבור שלנו הוא זה שיעזור לנו לחזק את הכלי העולמי, את הכלי הטורקי, ומעבר לעובדה שהמדינה נמצאת פה בתנאים מאוד קשים, יש לנו חברים בכל העולם, אנחנו יודעים שגם הם עוברים מצבים לא פשוטים, כמו החברים באוקראינה, ברוסיה, ובמקומות נוספים בעולם. אז ככלי עולמי אנחנו צריכים לדבוק זה בזה, להחזיק אחד את השני, כמו שהרב אמר, להמשיך בדרך להמשיך את העבודה, ולחזק את הלבבות שלנו בחיבור ככל שאנחנו יכולים. תודה חברים יקרים, תודה רבה לך רב. תודה לכל החברים.

נמשיך להתפלל והעיקר להתחבר בינינו, כדי שמכוח החיבור שלנו זה יעבור אליהם, לאלו שנמצאים במצבים קשים ויעזור להם לצאת מעומק לגובה.

ונחזור לעניינינו, כדי שמזה יהיה להם כוח.

קריין: אז אנחנו ממשיכים בסעיף 203.

"203. וכך צריך לעורר היראה בצד האחר של דין קשה. כי כשרואה, שדין קשה שורה עליו, יעורר אז היראה, ויירא מפני אדונו כראוי ולא יקשה ליבו. ועל זה כתוב, ומקשה ליבו ייפול ברעה. שייפול בצד האחר, שנקרא רעה. נמצאת היראה שנאחזת בשני הצדדים, בצד הטוב והאהבה, ובצד דין הקשה, ונכללת מהם. ואם היראה נכללת בצד הטוב והאהבה, היא האהבה השלמה כראוי.

כי היראה היא מצווה, הכוללת כל המצוות שבתורה, להיותה השער לאמונת ה'. שלפי התעוררות יראתו, כן שורה בו האמונה בהשגחת ה'. וע"כ אין לשכוח היראה בכל מצווה ומצווה. וכש"כ במצוות האהבה, שצריכים לעורר עימה היראה. כי במצוות האהבה, היראה מתייחדת בה ממש. וע"כ צריכים לעורר היראה בב' הצדדים של האהבה, הן באהבה בעת חסד והצלחת דרכיו, והן באהבה בעת דין הקשה.

וע"כ אומר, צריכה היראה להתדבק באהבה. ואיך היא מתדבקת בה? מורה שלא נטעה בדבריו, במה שאמר, שאהבה שלמה, היא בעת שנוטל נפשו, בעת דין הקשה. ונחשוב, שהכוונה היא, שלא לפחד כלום מפני הדין הקשה, אלא רק להתדבק באהבתו במסירות נפש בלי שום יראה. ולכן מבאר, שצריכה היראה להתדבק באהבה. ואיך היא מתדבקת בה? האם גם את היראה צריך לעורר, בעת ההיא, כמו שמעורר את האהבה השלמה?

והנה חוזר על ב' הצדדים של האהבה, בין בדין ובין בחסד ובהצלחת דרכיו. ואומר, שצריכים לעורר היראה בב' הצדדים של האהבה, שבעת החסד והצלחת דרכיו, צריך לעורר יראה מפני ה', שמא יגרום החטא ויתקרר מאהבת ה'. ונמצא בזה, שכולל היראה באהבה.

וכן בצד הב' של האהבה, בעת דין הקשה, יעורר יראה מה', ולא יקשה ליבו, ויסיח דעתו מהדין. ונמצא בזה, שגם כאן כולל היראה באהבה. ואם נוהג כן, נמצא תמיד באהבה שלמה, כראוי להיות.

ועל התכללות היראה באהבה בצד החסד, מביא הפסוק, אשרי אדם מפחד תמיד. ומבאר את המילה תמיד, שמשמע, אפילו בעת שה' עושה טובות עימו, צריך ג"כ לפחד ממנו, שמא יגרום החטא.

ועל התכללות היראה באהבה בצד הדין, מביא הכתוב, מקשה ליבו ייפול ברעה. שהמשמעות היא, שאין להקשות ליבו בעת הדין, משום סיבה שבעולם, כי אז ייפול לס"א, שנקראת רעה. אלא שצריכים אז לעורר ביותר את היראה, לירוא מפניו, ולכלול היראה באהבה שלמה שלו שבעת ההיא. אמנם הן היראה הראשונה, והן היראה השנייה, אינן לתועלת עצמו, אלא רק מפחד, שמא ימעט בעשיית נחת רוח ליוצרו.

והנה התבארו ב' המצוות הראשונות. שמצווה ראשונה, היראה, כללות כל התורה והמצוות, והיא בראשית, ומתבארת בפסוק הראשון, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. כלומר, שהיראה, ראשית, ממנה יצאו השמיים והארץ, זו"ן, וענפיהם, בי"ע. והפסוק השני פירוש עונשה, ארבע מיתות: תוהו חנק, בוהו סקילה, חושך שריפה, ורוח הרג.

ומצווה שנייה היא אהבה. מתבארת בכתוב, ויאמר אלקים יהי אור. ובה ב' צדדים:

צד א', בעושר וטוב, ובאריכות ימים, בנים ומזון.

צד ב', בכל נפשך ובכל מאודך, בעת שנוטל הנפש והרכוש שלך, תהיה האהבה שלמה, כמו בעת שנותן לך עושר ואריכות ימים.

אשר כדי לגלות אהבה זו, נגנז האור של מעשה בראשית. וכשנגנז, יצא דין הקשה. גם צריכים להכליל היראה באהבה בב' הצדדים שלה:

בצד א' צריכים לירוא, שלא יגרום החטא ותתמעט אהבתו.

ובצד ב' צריכים לירוא מפני הגניזה, שזה הדין שה' דן אותו.

וזהו לפי פשוטם של דברי הזוהר. אמנם כדי להמשיך הביאור בשאר המצוות, צריכים לבאר הדברים בעמקות יתרה, במדרגות עליונות דאצילות.

ארבע האותיות הוי"ה, חו"ב תו"מ, נקראות בזוהר יראה, אהבה, תורה, מצווה. י', חכמה, יראה. ה"ר, בינה, אהבה. ו', תורה. ה"ת, מצווה.

וכתוב, בראשית ברא אלקים. זוהי המצווה הראשונה לכולן, ומצווה זו נקראת יראת ה', ראשית. כי פרצוף א"א, הוא הכלל של כל עולם האצילות, המאיר לכל העולמות דרך הלבושים שלו, הנקראים או"א וישסו"ת וזו"ן. והוא נקרא ג"כ חו"ס, משום שהחכמה שלו נסתמה בראשו, ואינו משפיע ממנה כלום לעולמות. ורק הבינה דא"א מאירה לעולמות.

ולפיכך בינה זו נקראת ראשית, להיותה הראשית והשורש לכל העולמות. ונקראת יראת ה', יראת הרוממות, משום שהוא גדול ומושל בכל, העיקר והשורש של כל העולמות, והכול נחשב כאַין לפניו. וממנה יצאו הזו"ן, הנקראים שמיים וארץ. וזה ביאור הכתוב, בראשית, עם יראה, ברא אלקים שמיים וארץ, שהם זו"ן.

וכמ"ש, ראשית חכמה יראת ה'. וכתוב, יראת ה' ראשית דעת. משום שיראה נקרא ראשית. כי המוחין הם חב"ד, אמנם החכמה של המוחין, אינה חכמה ממש דא"א, אלא רק בינה דא"א. כי הבינה דא"א, כשעולה לראש דא"א, חוזרת שם להיות חכמה, ומשפיעה חכמה לפרצופים. ונמצא שהבינה, שהיא יראה, היא ראשית אל החכמה. כמ"ש, ראשית חכמה יראת ה'.

וכן היא ראשית אל הדעת. כי הדעת הוא שורש הזו"ן, שהם מעלים אותה לראש דא"א, לקבל חכמה. וע"כ גם הזו"ן מקבלים חכמה ממנה. כמ"ש, יראת ה' ראשית דעת.

והמצווה השנייה זו מצווה, שמצוות היראה נאחזת בה, ואינה יוצאת ממנה לעולם. והיא אהבה, שיאהב אדם את אדונו אהבה שלמה. כי החכמה נקראת אהבה, כי י' דהוי"ה עצם הבינה, ג"ר שבה, או"א עילאין, אוירא דכיא, ואור החכמה סתום בהן. וגילוי אור החכמה מז"ת דבינה, הנקראות ישסו"ת, ה"ר דהוי"ה. וע"כ הם נקראים אהבה.

והיא מצווה שנייה, שאחר היראה, משום שחכמה זו אינה מתקבלת מחכמה דא"א עצמה, אלא מהבינה, שהיא יראה. ומצוות היראה נאחזת בה, ואינה יוצאת ממנה לעולם. שהבינה מיוחדת תמיד בחכמה, ואינה נפרדת ממנה לעולם. ובכל מקום שיש בינה, נמצאת עימה בהכרח גם חכמה. כי חו"ב דבוקות תמיד זו בזו, ולא תמצא לעולם חכמה בלי בינה, או בינה בלי חכמה.

ומשמיענו בזה, שאע"פ שנאמר, כי מצווה ראשונה היא יראה, בינה, אל תטעה, שהיא בינה בלי חכמה. וכן במצווה שנייה, שהיא אהבה, חכמה, אל תטעה, שהיא חכמה בלי בינה. אלא שיש חכמה גם במצווה ראשונה, ויש בינה גם במצווה שנייה. כי חו"ב כלולות ובאות יחד, ואינן נפרדות לעולם. אלא אנו מכנים אותן לפי השליטה, כי במצווה הראשונה, או"א עילאין, ג"ר דבינה, עצם הבינה, עיקר השליטה היא בינה, וע"כ קוראים לה יראה. ובמצווה השנייה עיקר השליטה היא חכמה, ע"כ אנו קוראים לה אהבה.

ומהי אהבה שלמה? זוהי אהבה רבה. כמ"ש, ויאמר אלקים, יהי אור. פירוש, כי בראשית, הוא מאמר סתום. ועיקר גילוי של בראשית, מתחיל במאמר, יהי אור, שהוא עליית הבינה, ראשית, אל הראש דא"א, שחוזרת שם לחכמה. ואז נקראת חו"ב יחד בשם אהבה רבה. וזהו, יהי אור. כי בינה עלתה לא"א, ומשפיעה אור אל כל העולמות, באהבה רבה, שהיא חו"ב.

תלמידה: הכתוב מתייחס כמה פעמים למילים "דין קשה". מה זה "דין" ומה זה "דין קשה"?

"דין" זה הגבלות, ו"דין קשה" זה הגבלות קשות. אנחנו צריכים קודם כל להתאים את עצמנו לתנאים ואחר כך להיכנס לקשר, למגע עם אותה המדרגה שאליה פונים.

תלמידה: איזה הגבלות?

בהתאם למדרגה, כמו שהוא אומר לנו כאן. כאן מדובר על הקשר בין אבא ואימא, ולישסו"ת עוד לא הגענו, אבל עוד מעט נגיע. אנחנו צריכים לדעת באיזה תנאים הם יכולים להיות בקשר ולעבוד יחד. כי בעצם הכלים הם כלים הפוכים זה מזה, ואיך הם יכולים להתקשר ולהמשיך לעבוד ביחד, למרות שהם הפוכים?

שאלה: הלב נהייה יותר קשה. בזמן הדין האדם סובל והסבל מרכך את הלב, אז למה הוא מתקשה?

דינים זה הגבלות. מכאן אסור, ומכאן אסור וכן הלאה. ולכן הלב חייב להיות יותר ויותר מחודד, מסודר, מכוון נכון כדי לעבור בין כל ההגבלות הללו - זה בכללות.

תלמיד: זה לא שאני הופך להיות יותר כועס או משהו אחר?

גם רגשות כאלה מתעוררים בו, אבל הוא צריך לדעת איך לסדר אותם.

שאלה: למה אהבה היא מצווה ולא תוצאה מיראה?

אהבה זו מצווה כי "ואהבת את ה' אלוהיך" זו המצווה הגדולה. ואיך יכול להיות שהיא תבוא בצורה חופשית מעצמה לאדם? הוא צריך לקבל את זה כלחץ מלמעלה כדי להגיע לזה.

תלמיד: אני רואה שבעבודה עם החברים ובקבוצה, כאילו הבורא בונה בנו בעיקר יראה. מה צריך להוסיף ליראה כדי שתתפתח ממנה אהבה?

יראה היא מעין תוצאה למה שאתה עושה. נגיד אתה צריך להגיע לאותה אהבה, וכדי להגיע לאותה צורת אהבה נכונה, אז אתה צריך יראה שהיא מכוונת אותך, כי אתה מפחד אולי אני לא אעשה את זה, אולי אני לא מתאים לזה וכן הלאה - ואז אתה לאט ולשסות מתקרב לאהבה הנכונה.

תלמיד: אז למה יראה היא המצווה הראשונה ולא אהבה?

כי אנחנו בנויים מרצון לקבל, ולכן אין לנו ברירה, אנחנו חייבים קודם כול, ראשית כול צמצום ואחרי צמצום כבר כל יתר הפעולות.

שאלה: לחזור לטוב, אנחנו צריכים לדאוג לבינה, בשביל שמלכות תעלה לבינה ואז העולמות יוכלו להתמלא בחכמה?

כן.

שאלה: הוא אומר פה שחכמה ובינה תמיד ביחד. השאלה שלי, חכמה זה לא בנפרד מבינה, ואנחנו צריכים לבנות את זה?

בינה לא יכולה להתקיים אם אין בה אור החכמה.

תלמיד: זה קיים בטבע, או שהאדם צריך לבנות את זה?

האדם צריך לעשות כך שהוא יהיה קשור עם החכמה, ואז מתוך החכמה הוא יוכל לעלות לדרגת הבינה. אי אפשר שתהיה בינה בלי חכמה בה.

תלמיד: ואז נבנית האהבה כתוצאה מהעבודה של חכמה ובינה?

כן.

שאלה: איך לא להתקרר באהבה לבורא?

זה תלוי בקשר שלי עם החברים, רק בצורה כזאת. כשאני קושרת את עצמי אליהן, כשאני מקנאה בהן, וכשאנחנו מדברות על זה, אני מקבלת מהן התפעלות, התעוררות, ובצורה כזאת אנחנו מתקדמות.

שאלה: האם האהבה היא זו שמובילה בסוף למסך?

כן, ודאי שהיא מפתחת מסך הכי גדול, מסך בלקבל על מנת להשפיע.

שאלה: האם אחת התכונות של פחד, של יראה, זה לא להרגיש או לאבד את ההשתוקקות לבורא?

כן.

תלמידה: אם אדם מגיע ליראה לאחר מצב מאוד קשה, איך אפשר לבקש מהבורא שהחברים שלי יעברו את דרך הייסורים הזאת?

כן, ודאי. אנחנו יכולים להתפלל, "המתפלל בעד חברו זוכה תחילה".

תלמידה: אם דרך הייסורים מקרבת אותנו, איך אפשר להתפלל לבורא שהחברים יעברו דרך ייסורים, כדי שיקרב אותם?

אבל אם אני לוקח בכוח שלי - משהו מהחברים, הם לא יצטרכו לעבור את זה בצורה כזאת כמו שהיה להם, אלא הרבה יותר בקלות, ואני אעשה את הדברים האלה כי אני כבר מוכן לעשות. וככה "איש את רעהו יעזורו"¹, אני לוקח מה שיש עליהם ובמקרה אחר הם לוקחים ממני מה שהם יכולים ולי זה קשה. ברור? חוץ מזה אף אחד לא שווה לשני, לא דומה לשני, לפי האופי שלו, לפי התכונות שלו. לכן כמו בעולם הזה, לכל אחד יש משהו יותר קל לעשות מהשני. ולכן כל אחד לוקח מה שהוא מסוגל גם עבור עצמו וגם עבור החברים, וכך אנחנו ביחד עוזרים זה לזה ומתקדמים.

צריכים ללמוד איך אנחנו עושים את הדברים האלה. כשאנחנו נוכל לעבוד יחד אנחנו נראה איך אנחנו מזרזים את כל ההתקדמות שלנו.

תלמידה: אם אנחנו רק עשירייה אחת, אבל אנחנו עובדות ורוצות לתת הרבה כוח. מה אנחנו יכולות לעשות, לתת כוח לחברים מטורקיה?

כן, ודאי. וזה מאוד מאוד חשוב. אנחנו לא סתם מדברים אלא בגלל שאנחנו כלי גדול סביב כדור הארץ ואנחנו מבקשים אחד על השני, אז יש כאן כוחות שמכפילים את עצמם בגלל המרחק. ואז יוצא שאנחנו משפיעים בצורה מאוד מאוד משמעותית זה על זה. מאוד משמעותית.

שאלה: כשאני מרגיש יראה כלפי החברים כי אני רוצה להתקרב לבורא, אבל אני מרגיש בתוכי שיש לי ציפיות מהחברים. מה שאני עושה עבורם אני מצפה למשהו בתמורה מהם, למשל ערבות. איך אני יכול להתגבר על הציפיות האלו?

אני צריך בכל דבר להתחלק עם החברים. בכל הציפיות ובכל הבקשות ובכל התפילות - בכול. אם אני מתחלק עם החברים ואנחנו עושים את זה יחד, אז זה מקבל עוצמה מאוד גדולה, מכפיל את עצמו פי כמה וכמה. בוא נעשה כך.

שאלה: יראה ואהבה אלה שני הפכים שאנחנו צריכים להגיע לאהבה חלוטה. עכשיו אנחנו מתחילים לגלות בעשירייה את הנושא של המכה על ידי מה שקורה בטורקיה כחלק מהכלי העולמי. התפללנו וניסינו לחזק אותם מתוך החיבור בינינו. גם כשמקבלים את המכה ואפשר להבין איך הבורא רוצה לקדם אותנו, איך אפשר מצד אחד לקבל מתוך יראה, להפוך לאהבה בזה שמחזיקים את השמחה יחד עם הצער, איך אנחנו מחזיקים? מבינים את הדרך. איך לחזק את התחושה הזאת?

זו שאלה מאוד קשה והפיתרון שלה גם לא פשוט. אנחנו צריכים להתחבר יחד, ומבינינו גם לבורא, ולהביא את עצמנו למצב שאנחנו נהפוך את כל הצרות לההיפך. כשאנחנו מתחברים לבורא, אז כל הדברים השליליים הופכים להיות לדברים חיוביים, ואז אנחנו נראה בזה את חסדי העליון מה הוא רוצה לעשות בשבילנו. לכן כדאי לנו להתחבק בינינו ולקבל את הבורא גם בחיבוק בינינו, וכך אנחנו נתחיל להרגיש מה באמת נמצא בכל אותם האירועים שהוא מעביר עלינו. הכול מגיע מתוך אהבה חלוטה.

שאלה: מהשאלות של החברים בטורקיה אני הרגשתי - אפילו שאני לא באיזור סכנה, יש לי פחד שיקרה משהו מחר, שעוד רגע משהו יזוז, יתמוטט, יש רעד פנימי. איך בכל זאת לחזק ביטחון בחברים, ממש לתת הרגשת ביטחון מלאה, כמו שהוא כותב, לא משנה מה יקרה, אנחנו דבוקים בו?

אנחנו יכולים רק לבטוח בבורא שיעשה קשר חזק בינינו על ידי שיכנס בינינו וימצא בינינו וגם ייתן לנו קשר אליו. הכול תלוי בו, הכול תלוי בכוח העליון בלבד. מאיתנו רק שאלה ובקשה, תפילה.

תלמיד: אז מה התמיכה בדיוק בחברים הטורקים?

שאנחנו מתפללים עבורם.

תלמיד: מתפללים על מה?

שהבורא יפנה אליהם יותר ויעזור להם יותר, ושנוכל לקרב בכוח התפילה לחברים בטורקיה, ושהם ירגישו את העזרה הזאת מאיתנו. אנחנו דוחפים אותם לבורא. הכוח העליון הוא היחיד שפועל, עשה עושה ויעשה.

תלמיד: בקטע שאנחנו קראנו גיליתי שתי תפילות. "שמע ישראל" בראשית איחוד קוב"ה חד הוא, זו תפילה טובה להיום?

כן.

תלמיד: האם חסדים ודינים קשים מתגלים באותה מידה?

לא תמיד זה ככה, הכול מקרים פרטיים.

תלמיד: במה זה תלוי?

יש הרבה תנאים.

שאלה: הסברת על יראה ואהבה כלפי הבורא וזה תפס אותי חזק. בשבילי, לאהוב את הבורא, זה כל כך גבוה, עד שקשה לי לחשוב על זה, אני לא מסוגל. האם חשוב לחשוב על זה תמיד, או קודם כל לחשוב על החברים? חוסר אהבה לבורא מורגש אצלי חזק מאוד, אבל אני יכול להתפלל רק על הקבוצה, רק על החברים.

כך תמשיך, כל עוד הרגש הזה לא מגיע אליך.

שאלה: לפני כל כנס קורים כל מיני דברים. המקרה הקשה שקרה בטורקיה מעורר בנו יראה גדולה שנוכל לכסות על זה בהרבה אהבה, ולתת הרבה אהבה לחברים שלנו. לאן הבורא רוצה להביא אותנו בכך?

ודאי לגמר התיקון ולדור האחרון, לחיבור בינינו ומהחיבור בינינו לחיבור אליו, גם גברים וגם נשים, בזה אין שום ספק, והאירועים שאנחנו עוברים עכשיו, רק דוחפים אותנו מהר יותר קדימה לפתרון.

שאלה: שמעתי אותך אומר שאנחנו חיים במערכת, והכול מאורגן לפי מטרת המערכת. האם מכל מה שמתראה לפחות לפי עיני, אפשר להבין שאנחנו אמצעים ולא מטרה והכוח העליון משתמש באמצעים האלה כדי להגשים את המטרה שלו?

אנחנו נבין את כל הדברים האלה, "סוף מעשה במחשבה תחילה", עכשיו באמצע הדרך אתה לא יכול להבין שום דבר.

תלמיד: אני רואה שהדרך להתייחס למה שקורה היא, שאם הבורא לא מתייחס אל הגופים האלה, אז גם אני לא צריך להתייחס אל הגופים האלה וליקום הזה. אני מדבר על הדרך הרוחנית, כלפי המטרה, הגופים האלה לא רלוונטיים, הם נגמרים.

אני לא יכול עכשיו להתווכח איתך, אתה מדי פעם יוצא עם דברים הפוכים ממה שאנחנו לומדים ואין לי מה לעשות. כנראה שלא אוכל לתקן את זה, אני לא מבין את כיוון המחשבה שלך.

תלמיד: אמרנו שהכוח העליון עושה הכול, הוא הורג בני אדם, משמיד חלקים מהמציאות, אני חושב שזה אומר שהוא לא מחשיב אותם, שהם אמצעים כדי להגיע למטרת הבריאה.

איך שאתה מבין זה לא מסובך, אפשר לומר את זה עוד יותר בקיצור, מלכתחילה להגיד לא וזהו. אבל אנחנו רוצים לדעת ולהבין ולהרגיש ולהכנס לכל המערכת ולהתכלל עם כל מה שעושה בורא ולהבין אותו ולהצדיק אותו אפילו, להצדיק אותו מתוך ההבנה, מתוך ההתקשרות, מתוך הדבקות, ואז בצורה כזאת אנחנו כן יכולים להיות עובדי ה', ולקחת על עצמנו חלק מהעבודה הזאת בתיקון העולם, ולהשתתף בו.

תלמיד: מה שאני אומר לא סותר את מה שאמרת.

אבל אני לא אומר על הבורא שהוא לא סופר אותנו בכלום ושום דבר. אני אומר שאנחנו צריכים להיכנס, להשתתף בכל העבודות האלו, ואז להרגיש עד כמה בכל העבודות האלה אנחנו יכולים להיות דבוקים בו ועושים יחד את העבודה הרוחנית שלו.

(סוף השיעור)

---

1. ישעיהו מ"א, ו'↩