שיעור בוקר 26.04.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 536, מאמרי "שמעתי",

מאמר כ' "ענין לשמה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 536, "שמעתי" מאמר כ' "ענין לשמה".

כ. ענין לשמה

שמעתי תש"ה

"דענין לשמה. בכדי שהאדם יזכה לשמה, הוא צריך לאתערותא דלעילא [להתעוררות מלמעלה], כי זהו הארה ממרום, ואין זה בשכל האנושי להבין, אלא מי שהוא טועם, הוא יודע. ועל זה נאמר: "טעמו וראו כי טוב ה'".

ומשום זה, צריך האדם, בזמן קבלת עול מלכות שמים, שיהיה על תכלית השלימות, היינו כולו להשפיע ולא לקבל כלום. ואם האדם רואה, שאין האברים מסכימים לדיעה זו, אין לו עצה אחרת, אלא תפילה, שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שגופו יסכים לשעבד את עצמו להקב"ה.

ואל תאמר, אם בחינת לשמה הוא מתנה מלמעלה, אם כן מה מועיל את התגברותו ועבודתו, וכל הסגולות והתיקונים, שהוא עושה, בכדי לבוא לשמה, אם זה תלוי ביד ה'. ועל זה תירצו חז"ל ואמרו: "אי אתה בן חורין לפטור ממנה". אלא על האדם מוטל לתת את האתערותא דלתתא [ההתעוררות מלמטה]. וזהו בחינת תפילה.

אבל אי אפשר שיהיה תפילה אמיתית, אם לא יודע מקודם, שבלי תפילה אי אפשר להשיגה. לכן ע"י המעשים והסגולות, שהוא עושה בכדי לזכות לשמה, מתרקם אצלו כלים מתוקנים, שירצו לקבל את ה"לשמה".

ואז, לאחר כל המעשים והסגולות, אז הוא יכול לתת תפילה אמיתית. משום שראה, שכל המעשים שלו לא הועילו לו כלום. ורק אז הוא יכול לתת תפילה אמיתית מעומקא דליבא. ואז הקב"ה שומע תפילה, ונותן לו המתנה של לשמה.

וגם צריך לדעת, שע"י קניית הלשמה הוא ממית את היצר הרע. משום שיצר הרע נקרא "המקבל לתועלת עצמו". ועל ידי זה שזוכין להשפיע, אז הוא מבטל את התועלת עצמו. וענין המיתה פירושו, שהוא כבר לא משמש עם כלי הקבלה שלו לתועלת עצמו. וכיון שביטל את תפקידו, הוא נבחן למת.

ובאם האדם יתן חשבון לנפשו, מה יש לו בעמלו, שיעמול תחת השמש, אז הוא רואה, שלא כל כך קשה לשעבד את עצמו לשמו ית', מב' טעמים:

א. הלא בין כך ובין כך, היינו בין שרוצה ובין שלא רוצה, הוא מוכרח להתיגע בעולם הזה,

ב. שגם בזמן העבודה, אם הוא עובד לשמה, הוא מקבל תענוג מן העבודה בעצמה.

לפי המשל המגיד מדובנא, שאמר על פסוק "לא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל", שפירושו הוא, שמי שעובד אצל השם ית', אין לו שום יגיעה, אלא להיפוך, שיש לו תענוג והתרוממות רוח.

אלא מי שלא עובד לשם השם ית', אלא לשם מטרות אחרות, לא יכול לבוא בטענה אצל השם ית', מדוע לא משפיע לו חיות בעבודה, היות שהוא עובד למטרה אחרת. שרק לשם מי שהוא עובד, הוא יכול לבוא בטענה אליו, שישפיע לו חיות ותענוג בעת עבודתו. ועליו נאמר: "כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם".

ואל יקשה בזה, מדוע בזמן שהאדם מקבל על עצמו את העול מלכות שמים, היינו שרוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע להבורא ית', מכל מקום אינו מרגיש שום חיות, שחיות הזו יחייב אותו את הקבלת עול מלכות שמים, אלא צריך לקבל על עצמו בעל כרחו שלא בטובתו, היינו שהגוף לא מסכים על עבדות זו, מדוע הקב"ה לא משפיע לו אז חיות ותענוג.

הטעם, שזהו תיקון גדול. שלולי זאת, אלא הרצון לקבל היה מסכים לעבודתו זו, אף פעם לא היה לו באפשרותו להגיע לשמה. אלא תמיד היה עובד מטעם תועלת עצמו, היינו למלאות תאוותו. וזה דומה כדאמרי אינשי [כדברי האנשים], שהגנב בעצמו צועק: "תתפסו את הגנב". ואז אי אפשר להכיר, מי הוא הגנב האמיתי, כדי לתופסו ולהוציא מידו הגניבה.

אבל בזמן שהגנב, היינו הרצון לקבל, לא מרגיש טעם בעבודה של קבלת עול מלכות שמים, אז כיון שהגוף מרגיל את עצמו לעבוד עבודה מה שהוא נגד רצונו, אז יש לו האמצעים, שיכול לבוא לידי עבודה, שיהיה רק במטרה לעשות נחת רוח ליוצרו. כי כל כוונתו צריך להיות רק לה', כמ"ש "אז תתענג על ה'". היינו מקודם, כשהיה עובד לה', לא היה לו תענוג מעבודתו, אלא עבודתו היתה על דרך הכפיה.

מה שאין כן כשכבר הרגיל את עצמו לעבוד בעמ"נ להשפיע, אז הוא זוכה להתענג על ה' מעבודה בעצמה יהיה לו תענוג וחיות. וזה נקרא, שגם התענוג יהיה אז לה' דווקא."

תלמיד: בעל הסולם כותב כך "לכן ע"י המעשים והסגולות, שהוא עושה בכדי לזכות לשמה, מתרקמים אצלו כלים מתוקנים, שירצו לקבל את ה"לשמה". מה הם הכלים המתוקנים שדרכם הוא פונה לבורא, טרם שהוא קיבל את הלשמה?

לפני שהוא קיבל לשמה, אין לו כלים מתוקנים, אלא הכלים הראשונים שיכולים להתגלות במצב לשמה, הוא מרגיש שהם יכולים להיות בעל מנת להשפיע, רק לטובת ה', עם זה הוא נכנס ללשמה.

תלמיד: מה מניע את האדם לעשות את כל המעשים כדי לזכות לתפילה אמיתית? זאת אומרת, יש פה אדם שהגיע למצב שהוא מוכן לעשות הכול. מה מניע אותו לעשות הכול, מה דוחף אותו לכך?

האמת היא שזה לא כך בכל בני האדם, אלא בחלק קטן מאוד מהם שמתעורר בהם הרצון, הצורך, הנטייה, להיות בלשמה. ורק באלו האנשים המרגישים שלא מספיק מה שיש להם, והם באמת רוצים ומרגישים שחסר להם מאוד להגיע ללשמה.

תלמיד: זאת אומרת, זו נשמה מיוחדת?

זו נשמה מיוחדת, כן.

תלמיד: כשהבורא נותן צורך להתבטל או לקחת על עצמו עול מלכות שמיים, התעוררות, למה אז יש קושי בכך שהוא לא מאפשר גם לממש את זה? הבורא נותן צורך, רצון חזק והתעוררות, אבל במימוש זה נעצר ברמה של ההתעוררות שהיא לא פוסקת.

אבל הוא נותן את זה לאדם.

כן, אבל במימוש, כמו שבעל הסולם מתאר במאמר, הרבה יגיעות, "לא אותי קראת יעקב", הרבה יגיעות בעולם הזה, כמו שממש הוא כותב את כל הסיפור במאמר הזה.

כן.

תלמיד: והוא לא מצליח לקבל את הלשמה, והבורא מחזיק לו את ההתעוררות.

כי הבורא רוצה לקבל ממנו תפילה אמיתית, צורך אמיתי, שירצה, עד כמה שהוא מסוגל, במצב שעוד לא קיבל שום התעוררות על ידי ההארה אמיתית שרוצה בלשמה, ובכל זאת הוא דורש זאת מהאדם.

תלמיד: אם כך, איזה דיוק הוא דורש מאיתנו לפי המאמר הזה, כדי שבאמת יהיה הצורך האמיתי, או תפילה אמיתית, איזה דיוק האדם עוד צריך לעשות בעבודה שלו, בפנייה שלו?

האדם צריך להגיע להרגשה מדויקת כדי שבתוך ההרגשה הזאת של לשמה, אין לו שום התערבות של הרצונות, הכלים האחרים.

תלמיד: אבל איך זה צריך להתבטא ביגיעה שלו, כשהוא אומר, שלא יהיה מצב ש"לא אותי קראת יעקב", שלא יגיע למצב הזה?

רק להיות בלשמה. הוא צריך להרגיש שרק את זה הוא צריך, כל הדברים האחרים, בשבילו הם ממש מיותרים.

תלמיד: אני לא מבין איך לפני שיש התעוררות מלמעלה, שהיא מה שמאפשרת לעבוד ללשמה, האדם יכול לעבוד לא על ידי הכלים דקבלה. מה שמאפשר לעבוד הם הכלים דקבלה כשרואים שיש בכך איזה שכר. איך להיות במצב של עבודה ללשמה מבלי שהכלים דקבלה עובדים?

האדם לא יכול להגיד זאת מראש. הוא לא יכול לתאר את זה לעצמו, הוא רק רוצה שתהיה לו אפשרות כזאת, להיות בלשמה, זאת אומרת, לקבל מהבורא מה שהוא נותן ולהחזיר לו באותו רצון, באותו כוח, זה מה שהוא רוצה שיהיה לו.

תלמיד: כן, אבל גם עכשיו כשאתה אומר את זה אני מנסה לתאר, ואני רק מצליח לדמיין לעצמי כוח שעובד מתוך הכלים דקבלה, ואז איך להגיע בכלל למצב שאני מיואש מלקבל ורוצה רק להיות דבוק בבורא ולא בכלים דקבלה, אלא רק בלשמה?

זה מה שהאדם מתפלל, שהבורא יסדר לו מצב כזה.

תלמיד: גם התפילה, איך להגיע לתפילה שבאמת את זה הוא יסדר?

זה רק בידי ה'.

תלמיד: אז עד שהבורא לא מאיר את ההארה הזאת, גם בתפילות אני לא יכול?

כן, ודאי שבלי עזרה מלמעלה אנחנו לא יכולים להגיע ללשמה. אבל איך להגיע ללשמה וכמה שיותר מהר.

תלמיד: גם את התפילה הנכונה אני לא יכול לעשות לפני?

לא. כי התפילה צריכה להיות חיסרון באותם הכלים שבהם הוא מגיע ללשמה.

תלמיד: איך לעבור לכלים האלה, איך לעבור לחיסרון הזה, לפתח אותו?

זה כל העניין, האדם צריך להרגיש שהכלים האלו של לשמה כביכול חסרים לו, והוא לא יודע בדיוק מה עליו לעשות. הוא שומע, הוא קורא, הוא כאילו מבין בשכל, אבל כדי לבצע את זה ברגש, הוא לא יכול. לא מספיק לו מה שיש לו. זאת אומרת, צריכה להיות כאן בקשה לבורא בדיוק על לשמה, ולקבל מהבורא את המצב הזה של לשמה. זה מגיע מלמעלה על ידי בקשת האדם.

תלמיד: שמענו שהייסורים של האדם באים לו מתוך חוסר השתוות הצורה עם הבורא ואז הוא מבין זאת בשכל. הוא עדיין לא מרגיש את זה, וכשהוא מבין והוא מנסה לרצות להשתוות הצורה, עדיין יש משהו בתוכו שמתנגד, לא מסכים עם זה, וכך עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם. איך להגיע למצב שהאדם כן יסכים לתת תפילה, או הגוף, או הרצון, כן יסכים לתת תפילה לבורא? כי אפילו הייסורים לא מביאים אותו לידי תפילה כזאת.

כן, ברור שהאדם צריך לקבל חוסר אמיתי בכלים דלשמה. אז עוד לא הגיע זמנו, הוא מקבל איזו התעוררות, לפעמים הוא מבין יותר, מרגיש יותר, לפעמים פחות, וכך הוא מתקדם.

תלמיד: ואיך הוא מחזיק בדרך והוא בהכרה שהוא לא היחידי שעובר תהליך כזה, כל חבר עובר את התהליך, כל אחד נמצא במקום אחר.

כן.

תלמיד: איך אנחנו אוספים ביחד את הכוחות כך שבסוף כן נוכל לתת תפילה? כי שמעתי ממך שבלי תפילה אמתית זה לא יקרה.

כן, בלי תפילה בטוח שהוא לא מגיע ללשמה. ועם תפילה, צריכה להיות תפילה אמיתית. ואיך להגיע לתפילה אמיתית? רק על ידי זה שהוא מתאמץ יותר ויותר, זה יכול לקחת כמה שנים, אבל הוא שומר על זה, כל הזמן בודק את עצמו כמה הוא מתקדם.

תלמיד: איך הוא בודק את עצמו עד כמה הוא מתקדם? לפי מידת הייסורים, לפי מידת האור שמגיע אליו, לפי מידת הקשר עם החברים? איך אדם יכול לבדוק את ההתקדמות שלו?

הוא צריך להשתדל לברר את הרצונות שלו, ואותו רצון שדוחף אותו להתקדם ללשמה, עד כמה הרצון הזה יהיה כל הזמן הגדול מכל הרצונות שלו.

תלמיד: אז בסוף זה לא צריך לבוא מהסבל, אלא ממקום שלא אכפת לי מה אני אקבל. הסבל מלווה את האדם, אבל בסוף צריכה להיות בקשה אישית, ממקום נקי, לא מתוך הרצון לקבל.

כן. זה מגיע מלמעלה, מאותו מקום שמגיע הרצון ללשמה, רק לא הרצון עצמו ללשמה, אלא החיסרון אליו.

תלמיד: בעל הסולם כותב "ואז הקב"ה שומע תפילה, ונותן לו המתנה של לשמה." וגם הוא כותב "וגם צריך לדעת, שע"י קניית הלשמה הוא ממית את היצר הרע." מה אתה קונה שהוא נותן לך מתנה, יש שם פעולה?

לשמה, רצון חדש. שלא היה בו קודם.

תלמיד: אתה מקבל מתנה ומה קורה אז? מה אתה משלם ברגע שאתה מקבל את המתנה?

הרצון שלך, אתה רוצה דווקא אותו. שישלוט בך.

תלמיד: מה זה אומר להגיע להרגשה מדויקת בלי לערב את הרצונות?

הרגשה מדויקת ככל האפשר, ככל שאדם יכול לזהות, שהוא רוצה את הרצון החדש הזה שנקרא "לשמה".

תלמיד: בעל הסולם כותב שבשביל לשעבד את עצמו לשמו יתברך, אתה צריך לעשות חשבון נפש. מהו אותו חשבון נפש שצריך לעשות כדי שהשעבוד לה' יתברך, יהיה בצורה הקלה, הטובה ביותר?

מה מכל הרצונות שיכולים להתעורר בתוך האדם, מה מכל הרצונות האלה האדם מרגיש שהם מכוונים לשמו יתברך או לא. ובמידה שהוא יכול להגדיל את הרצונות האלה שבו, לזה הוא מכוּון.

תלמיד: איך אני לוקח את המצב המיוחד שהמאור מגיע מלמעלה, את הבורא שנותן לי את המצב המיוחד הזה, ועם זאת אני רוצה ללכת קדימה, איך אני מסנכרן את כל זה ביחד?

אתה צריך לצייר לפַניך שיש בך רצון מיוחד שדורש רק איחוד עם הבורא. חוץ מזה שום דבר, כל היתר משני, ואתה רוצה להתרכז רק בכך ולחיות רק בזה, וכך אתה ממשיך את דרכך.

תלמיד: האם הריכוז שאתה מדבר עליו, מתבטא בתוך הקשר עם העשירייה?

באמת יש כאן איזו התנגדות לרצון החדש הזה שנקרא לשמה ולכל יתר הרצונות שאנחנו יכולים להרגיש שמתעוררים בנו. את זה צריכים להמשיך.

תלמיד: זה הזמן להביא תפילה אמיתית לבורא?

כן.

תלמיד: בעל הסולם כותב, "טעמו וראו כי טוב ה'". יש פה שתי פעולות, לטעום ולראות. מהן שתי הפעולות האלה שאדם צריך לעשות, מה זה לטעום ומה זה לראות?

לטעום, זה שאדם מרגיש עד כמה נעים, טעים לו, להימצא בקשר עם הבורא. ועד כמה זה פותח לו את הראייה לאן הוא מתקדם, איך הוא מתקדם. את שניהם הוא צריך לקבל ממצב של לשמה.

תלמיד: בעל סולם כותב פה על עניין התפילה. כשילד רוצה לבקש מאבא שלו, אז הוא מרגיש את הקשר עם אבא, רואה את אבא שלו. כשלאדם אין עדיין הרגשת הקשר עם הבורא, איך הוא יכול לבקש ממנו בצורה אמיתית?

צריך לפתח את ההרגשה הזאת. אין מה לעשות, לכל אחד זה חסר.

תלמיד: אנחנו רוצים להימשך למטרה ואין לנו את המשיכה הזאת בצורה טבעית. יש התעוררות פה, התעוררות שם, אבל לא משהו אינטנסיבי. איך נראה אדם שפורץ קדימה? מה מאפיין אותו שהוא נכנס לצירי לידה כבר, שהוא הולך על זה עד הסוף?

את זה אי אפשר לראות.

תלמיד: בפנימיותו אני מדבר. מה עובר עליו? למה אנחנו צריכים להימשך כדי שהמצב הזה ייראה לנו מקדימה?

מראש אי אפשר לזהות.

תלמיד: יש תרגילים שאנחנו יכולים לעשות כדי להתחיל משיכה כזאת? פעם תיארת את זה כמו זית שלוחצים עליו עד שעף ממנו החרצן. איך אנחנו נכנסים כבר לצירי לידה יותר אינטנסיביים ולא כל הזמן נשארים מסביב, אלא יותר חותרים להכרעה?

כן, זו השאלה. אנחנו צריכים ללחוץ עד שבעצמנו נעוף מאותו מקום שבו היינו על ידי הלחצים שאנחנו מגדלים בעצמנו. זה רק על ידי זה שמתחברים יחד עוד יותר וכל אחד מרגיש שהוא מקבל את הלחץ מכל החברים, מהחברה כולה וכך מתקדמים.

תלמיד: במה הלחץ מהחברה בא לידי ביטוי, באיזה אופן? על איזה לחץ אתה מדבר בדיוק מהחברה? מאיפה מזמינים את הלחץ הזה?

מחפשים. זה מה שכתוב בכמה מקומות, ש"אך טוב וחסד ירדפוני". וחשוב שאדם יבין שדווקא מתוך החיפוש הזה, מתוך הלחץ שלו, שיגלה אותו מתוכו, זה יקדם אותו.

תלמיד: בעל הסולם אומר שאדם צריך להרגיל את עצמו לעבוד נגד רצונו, כי אחרת הגנב היה צועק "תפסו את הגנב" ואי אפשר היה להבדיל בין זה לזה ובעצם זה עושה את ההבדל. מה זה נקרא להרגיל את עצמו לעבוד נגד רצונו?

שמרגיש שהוא רוצה משהו ויחד עם זה, לא נותן לעצמו אפשרות להתקדם במימוש הרצון.

תלמיד: הוא רוצה משהו נגד רצונו?

כן. למשל הוא רוצה להפסיק לעשן. אז הוא מרגיש מצד אחד שרוצה לעשן, שחסרה לו ההרגשה הזאת שממלא את עצמו בסיגריה, ומצד אחר הוא לא נותן לעצמו את האפשרות ליהנות.

תלמיד: כשאתה אומר שאתה רוצה להפסיק לעשן אז מישהו הסביר לך, או הסברת לעצמך, איזה נזק יש בעישון.

כן.

תלמיד: ואז מתפתח רצון להיות בריא. והרצון להיות בריא צריך לחזק אותו כדי שהרצון לסיגריה יקטן. אבל מה זה נגד רצונו, האם זה נגד הרצון לקבל לעצמו?

כן. הרצון הגופני שיש לו דוחף אותו לעישון, והרצון האחר, הרוחני, אומר לו שבזה הוא גורם לעצמו נזק.

תלמיד: אם ניקח את זה אלינו. הרצון להתחבר עם החברים הוא הרבה פעמים נעים וטוב, לפעמים קצת פחות. אבל בדרך כלל עושים סעודה, אוכלים, מדברים על זה, חושבים אחד על השני, זה לא סבל, זה טוב. אנחנו עובדים על רצון להתחבר לחברים כדי להתחבר לבורא. מה נגד רצוננו פה?

זה לא נגד. כי לקחת מקרה שהוא לא שייך ללשמה. בלשמה עוד צריכים להוסיף. בזמן הסעודה נניח, אתה חייב לחשוב על מקור הסעודה, על הבורא. ואז אתה צריך לרכז את כל המחשבות, הכוונות, הרצונות, רק לזה.

תלמיד: ואז זה צריך להיות נגד הרצון ליהנות מהאוכל, נגד הרצון לפטפט עם חבר על משהו אחר, נגד כל דבר, כדי להתמקד רק בבורא.

כן.

תלמיד: אז רק פה מתחילה באמת ההתנגדות לרצון, כשמוסיפים את הבורא פנימה.

זה ברור, כן.

תלמיד: כי כל המאמר בעצם מגיע לנקודה הזאת.

נכון.

תלמיד: עכשיו כשהגענו למסקנה שכל המאמר מגיע לנקודה הזאת, זה מביא אותי להרגשה שאנחנו נמצאים על איזו קרוסלה. כל פעם נדמה לנו שהגענו למשהו, אבל מוצאים את עצמנו עוד בנקודת ההתחלה. מראש רב"ש אומר פה "אין זה בשכל האנושי להבין". ואחר כך הוא מוסיף ואומר, שצריך לעשות כל מיני פעולות ולהיכנס בפעולות האלה להרגשה שאני לא עושה למען עצמי, ולהגיע למצב של תפילה אמיתית. ואז אני נכנס לסיבוב נוסף בקרוסלה הזאת, ושוב מרגיש שהגעתי לנקודת ההתחלה. האם יש איזו אפשרות שנקודת ההתחלה הזאת היא לא כל כך התחלה? האם משהו קורה שם שאנחנו לא מבינים?

אתה מרגיש שאתה כל פעם מתקדם.

תלמיד: מי זה המרגיש? כי כל פעם כשאני מחפש הרגשה כזו, אני מגלה בסופו של דבר שעוד פעם הגעתי לאותה נקודה, אני עושה רק לטובת עצמי, ואני שוב מתחיל, מנסה להתחבר לחברים. לפני השיעור קראנו את המאמר הזה יחד עם העשירייה והגענו לאותה הנקודה. יש ימים שאני שואל את עצמי בעצם מי אני בכלל, מה אני, מי זה האני הזה.

אלה שאלות טובות.

תלמיד: מה לעשות עם הבלבול הזה?

צריך לברר אותן בדרך.

תלמיד: אלה השאלות הראשונות שתמיד שואלים, כל פעם מתחדשים איתן. הבורא מבשל אותנו כביכול כל הזמן בהדרגה, מעביר אותנו תהליך, פותח לנו מודעות בשלבים. בשביל מה הצורך בתפילה שלנו, אם בסופו של דבר הוא מעורר בנו כל פעולה, כל דבר, גם את התפילה?

אבל כשאנחנו מבררים על מה אנחנו בדיוק מכוונים, זה בירור התפילה.

תלמיד: למה הוא לא מגדל אותנו ומציג לנו את כל התהליך, את הכול מכיר לנו?

על הבורא אל תשאל.

תלמיד: אני מנסה להבין פה משהו על התפקיד שלי. אני שואל על הבורא כדי להבין את המקום שלי פה. אני מבין שהבורא פועל הכול, אין עוד מלבדו. מה הוא רוצה ממני?

שתגיע ללשמה.

תלמיד: הוא זה שמעביר אותי את כל התהליך, מעורר בי חיסרון, מעורר בי תפילה, ומביא אותי, אם יביא, ללשמה. אז מה תפקידי כאן, האם זה להזדהות עם מה שהוא מעביר אותי?

תפקידך להיות בלשמה.

תלמיד: לא אני קובע אם אהיה בלשמה, כתוב שזו מתנה מלמעלה.

עליך לברר את זה ככל שאתה מסוגל, ולרצות את זה.

תלמיד: מהו הבירור שאני עושה, שהוא באמת נקי ממני? איזה בירור יש בי?

הבירור הוא שבך זה תלוי, עד כמה תשקיע בזה ברצון ובעבודה שלך.

תלמיד: אני לא מצליח לתפוס את הנקודה הנקייה, הקטנה, של האדם עצמו.

האדם מברר את עצמו בדרך ללשמה.

תלמיד: למה לא להכיר במציאות האמיתית, שהבורא פועל ועושה הכול?

אין דבר כזה.

תלמיד: מה זה, אין דבר כזה, יש עוד מלבדו?

יש.

תלמיד: מה, מי?

הבורא.

תלמיד: מה אני מוסיף לפעולת הבורא ששולט עלי במאה אחוז?

את הרצון שלך, תעשה רצונך כרצונו.

תלמיד: לעשות רצוני כרצונו, כלומר זה להיות נשלט, להסכים להיות נשלט בידי הבורא?

נגיד.

תלמיד: זה נכון?

נגיד.

תלמיד: מה עניין השותפות עם הבורא, מה ההבדל בין להיות שותף של הבורא לבין להיות נשלט בידי הבורא?

שותפות, שאתה רוצה להיות נשלט.

תלמיד: אמרת קודם שבחלק קטן מאוד מהאנשים מתעורר צורך להיות בלשמה, והם מרגישים שחסר להם מאוד להיות בלשמה. למה בחלק קטן?

זה כבר לא שלנו, זה שייך לבורא, ואיך שהוא מנהל את האדם.

תלמיד: אנחנו אומרים שבסוף המטרה היא להגיע ללשמה, ואנחנו מזכירים את החיבור בינינו כתנאי. חיבור אנחנו עושים עם החברים, אני מצליח לראות, להעריך את החברים בגלל שיש לי אחיזה לאורך השנים. אני רואה כמה זה לא פשוט להחזיק, יש הרבה אתגרים, וכשהחברים ממשיכים ומתמידים, אני יכול להעריך אותם. אני יכול להעריך אותם כי יש לי את הכלים האלה מעצמי, אז אני יכול להעריך אותם, אבל לראות אותם כגדולים ממני אני לא מצליח, איך מגיעים למצב שרואים חברים כגדולים?

תרגילים.

תלמיד: איזה תרגילים אפשר לעשות?

תתאר לעצמך.

תלמיד: תרגילים בלשחק, לנסות לעשות?

כן.

תלמיד: ומזה מגיעה ההרגשה הזאת?

אמיתית.

תלמיד: כדי להגיע לחיבור כמו שאתה אומר כל פעם, חיבור, צריך קודם כל לראות את החברים כגדולים, לעשות את התרגילים, ולראות אותם כגדולים, ואז אפשר להתחבר לחברים? איך זה עובד?

לא, אתה עושה אותם כגדולים בעיניך.

תלמיד: עושה אותם כגדולים במשחק שלי, למרות שאין לי רגש כזה, למרות שאני לא רואה אותם, אני צריך לחשוב שהם גדולים ולהתנהג כמו שאני מתנהג עם מישהו גדול בחוץ, בעבודה, עם הבוס, המנכ"ל, ככה אני צריך להתייחס לחבר?

כן.

תלמיד: מה הוא אותו כוח ההרגל שעליו מדובר, שבכוחו להפוך את טבע האדם, כך שממש יחליף את מקור התענוג שלו מלקבל, ללהשפיע?

אני לא יכול להגיד.

תלמיד: האם הכניעה והביטול לה' צריכים להיות גם בתחומים שאינם רוחניים, כמו משפחה, צרכי הגוף. האם גם שם יש ביטול לה'?

לא.

תלמיד: מה היחס הנכון להפרעות גדולות שהבורא שולח, כדי לכוון את הלב ללשמה, כמו שהבורא רוצה?

היחס הנכון, זו התייחסות נכונה.

תלמיד: האם כדי להשיג תפילה אמיתית, צריך להיות כל הזמן בחיפוש אחר הבורא?

כן. כעקרון רק אחרי הבורא אנחנו צריכים להיות בחיפוש ובמאמץ.

תלמיד: לפעמים אני מרגיש שאני מתקרב לתפילה אמיתית, אבל איך אני יכול לדעת שזו באמת תפילה אמיתית. כשאתה מגיע לתפילה אמיתית, האם אתה מקבל איזה סימן מלמעלה שאתה בדרך הנכונה?

משתדל.

תלמיד: איך אפשר להצליח להתעלות מעל הרצונות הבסיסיים שלנו?

בכוח, להתעלות בכוח. ומההרגל זה כבר נעשה כדבר טבעי.

תלמיד: האם לשמה זה כבר אהבה לבורא?

אולי כן, כי כשאנחנו בזה, אנו מגלים מה זה נקרא להיות באהבה לבורא.

תלמיד: בקשר לכנס, לגבי העבודה נגד הרצון, עבור הרבה חברים וחברות זו התגברות גדולה לקום ולהגיע לכנס באזור שלהם, אחרי הרבה שנים של חיבור וירטואלי בלבד. הם רגילים לחיבור וירטואלי. מה הם מרוויחים מההתגברות נגד הרצון, אם הם כּן מחליטים לבוא פיזית לכנס?

יכול להיות שבקשר הוירטואלי הם נמצאים בקשר הרגיל ביניהם, ולא נותנים תוספת מאמץ כדי להיות בקשר, וזה חסר.

תלמיד: כתוב, מי שעובד אצל הבורא, אין לו שום יגיעה, אלא להיפוך. שיש לו תענוג והתרוממות רוח. ממה?

מזה שהוא מחובר עם הבורא.

תלמיד: וזו לא יגיעה?

זו לא יגיעה, זה חיבור בין רצונות שיש להם נטייה הדדית לחיבור.

תלמיד: בעל הסולם נותן פה את הדוגמה של הגנב, שרץ וצועק "תפסו את הגנב". ואחר כך אומר שהגנב זה הרצון לקבל. אז מה יש באדם שהוא לא הגנב, מי זה קורא לגנב, גנב?

באמת האדם כולו רצונות לקבל. אבל השאלה, עד כמה הוא מזהה את אותם רצונות, מודה בהם, וקובע שאלה רצונות שהוא קיבל מהבורא, שקיבל את זה מלמעלה, מהטבע. ואז הוא כאילו רוצה להיפטר מהם.

תלמיד: הגנב רוצה להיפטר מהרצונות לקבל?

לא. אם הוא רוצה להגיע למשהו יותר גבוה, יותר כדאי, אז הוא רוצה.

תלמיד: האם יש בתוך הגנב נקודה שבלב כמו שאנחנו אומרים?

כן, רק על גנב כזה אנחנו מדברים.

תלמיד: ואחרי זה הוא כותב, "אבל בזמן שהגנב, היינו הרצון לקבל, לא מרגיש טעם בעבודה של קבלת עול מלכות שמים, אז כיוון שהגוף מרגיל את עצמו לעבוד עבודה מה שהוא נגד רצונו, אז יש לו האמצעים, שיכול לבוא לידי עבודה, שיהיה רק במטרה לעשות נחת רוח ליוצרו". האם בעבודת ההרגל או במאמצים להרגל, נוצר משהו חדש?

נוצר הרגל. הרגל הוא באמת כוח מאוד מיוחד, כי הוא נקלט בתוך האדם, ברצונות שלו, בתכונות שלו, ועל ידו האדם מתקדם.

תלמיד: כמו כשמדברים על משחק. האם מזה שהגוף, הרצון לקבל עושה פעולות נגד רצונו, למרות שהוא גנב, מתחיל להיווצר שם משהו חדש?

בדיוק.

תלמיד: מה זה ה"משהו החדש" הזה?

משהו שהוא לא רגיל. יש דבר כזה שהוא לא רגיל אליו וכנראה שהוא מפספס משהו גדול, והוא מתקרב לזה.

תלמיד: מהמאמצים האלה שהאדם עושה נגד רצונו, אפילו שהם לא אמיתיים, אפילו שהם לא שלמים, בוודאי לא בעל מנת להשפיע, מתחיל להיווצר כלי נוסף, משהו אחר.

כן.

תלמיד: מה זה לשפוך שיחו לה'?

לשפוך שיחו לה', זה כשאדם מתעורר לבורא מתוך מצב פנימי מתוח.

תלמיד: באותו מצב פנימי מתוח, איך כעשירייה אנחנו שופכים את שיחנו לה', מחברים את כל החסרונות לחיסרון אחד?

בדרך כלל מדברים על אדם ולא על עשירייה.

תלמיד: אבל כמו שאני מבין, בעבודה שלנו הקשר לבורא הוא כעשירייה.

לאו דווקא. זה מצב שאדם מרגיש את עצמו מתוח ומחפש פריצה בדרך, ואז הוא מתפרץ מבפנים.

תלמיד: בכדי שאדם יזכה לשעבד את עצמו לקדוש ברוך הוא, הוא צריך לבקש שהגוף יסכים, והוא צריך לבקש לעשות את הכול לתועלת ה'. האם זה כמו סיבה ומסובב, אדם צריך קודם לבקש שהגוף שלו יסכים, ואחר כך הוא צריך לבקש לעשות הכול לתועלת ה'?

לא בהכרח.

תלמיד: אבל אלו בכל זאת שני סוגים של בקשות?

כן, שני סוגים.

תלמיד: אתמול העשירייה שלנו נפגשה, ועברנו על המאמר שקראנו אתמול בבוקר עם התרנגול והעטלף. התעמקנו בכל פסקה והיה ניסיון להבין מה זה עטלף, מה זה תרנגול, איך הם משתלבים ביניהם, וכך עברנו כל פסקה לעומק.

לכל אחד מאיתנו, נגיד בעשירייה שלי, יש איזו מחשבה מה זו אמונה למעלה מהדעת. האם זה נכון לדמיין מה זה ולהימשך לזה, למרות שאולי זה לא בדיוק זה, להיות בדמיון שימשוך אותך קדימה לכיוון הזה?

כדאי לעשות מאמצים, ויחד עם זה להיות בבדיקה, האם אלו מאמצים לכיוון הנכון.

תלמיד: לי יש דמיון מה זו אמונה למעלה מהדעת. האם אני בטוח טועה?

אני לא יכול להגיד לך, את זה אתה צריך לברר.

תלמיד: כשאתה היית חותר לכיוון הלשמה, באיזה תהליך היית כדי להימשך קדימה? אני מנסה לקחת דוגמה למה ימשוך אותנו קדימה.

אתם יכולים לעזור בזה על ידי השגת חיבור ביניכם בכל הרמות, הדרגות ובמעשים.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים להתחבר בינינו, את זה אנחנו יודעים. בנוסף לחיבור בינינו אנחנו צריכים כל הזמן לחתור לכיוון הלשמה, זה חייב להיות כל הזמן כמטרה בתוך החיבור.

כן.

תלמיד: לפעמים החיבור בינינו משכיח לנו את הכיוון, את הנקודה המרכזית הזאת.

לא, זה אסור. המטרה צריכה להיות בתוך החיבור.

תלמיד: אנחנו דיברנו על זה שכל חבר שמדבר, אפילו כשהוא מדבר על החיבור, הוא צריך תמיד להזכיר את המילה בורא, שזה יהיה לנו כל הזמן לנגד העיניים.

גם.

תלמיד: האם אפשר להגיע להרגל להתפלל?

לא. זה צריך לצאת מתוך המצבים שלנו.

תלמיד: איך לא להסתבך ביגיעה לא איכותית בעולם הזה כדי להגיע ללשמה?

לבדוק את עצמו כל פעם.

תלמיד: מה עליי לבקש מהבורא כדי לא ללכת לאיבוד ביגיעה שלי להגיע ללשמה? כי הבורא נותן התעוררות.

לבקש להגיע ללשמה.

תלמיד: איך אפשר לקבל את הרוח ליגיעה לשמה מהעשירייה, או האם זה אפשרי רק מהרב או מהמקורות?

הכי בטוח זה מהמקורות.

(סוף השיעור)