שיעור בוקר 21.04.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", עמ' 167,

אותיות כ"ב – כ"ד

קריין: אנחנו לומדים את ה"פתיחה לחכמת הקבלה" בספר "כתבי בעל הסולם". זה נמצא בעמוד 167, אות כ"ב, "פתיחה לחכמת הקבלה".

אות כ"ב

"והנך רואה איך ה' שיעורי קומות של ע"ס יוצאים ע"י ה' מיני זווג דהכאה של המסך, המשוערים על ה' בחינות עביות שבו. ועתה אודיעך טעם הדברים, כי נודע שאין אור מושג בלי כלי, גם ידעת שה' בחינות עביות הללו באות מה' בחינות העביות שבבחי"ד, שמטרם הצמצום היו ה' כלים בבחי"ד שהלבישו להע"ס כח"ב תו"מ, כנ"ל באות י"ח, ואחר הצמצום א' נכללו בה' בחינות של המסך, אשר עם האו"ח שהוא מעלה, הם חוזרים להיות ה' כלים מבחינת או"ח על הע"ס כח"ב תו"מ, במקום הה' כלים שבבחי"ד עצמה שמטרם הצמצום. ועל פי זה מובן מאליו שאם יש במסך כל ה' בחינות עביות הללו, אז יש בו ה' כלים להלבשת הע"ס, אבל בעת שאין בו כל הה' בחינות, כי חסר לו העביות דבחי"ד, הרי אין בו אלא ד' כלים, וע"כ אינו יכול להלביש רק ד' אורות חו"ב תו"מ, והוא חסר מאור אחד שהוא אור הכתר, כמו שחסר לו כלי אחד שהוא העביות דבחי"ד. וכמו כן, בעת שחסר בו גם בחי"ג שאין בהמסך רק ג' בחינות עביות דהיינו רק עד בחי"ב, הרי אז אין בו רק ג' כלים וע"כ אינו יכול להלביש רק ג' אורות, שהם בינה ת"ת ומלכות, והקומה חסרה אז מב' האורות כתר וחכמה, כמו שחסרה מב' הכלים בחי"ג ובחי"ד. ובעת שאין במסך רק ב' בחינות עביות דהיינו מבחינת שורש ומבחי"א, הרי אין בו אלא ב' כלים, וע"כ אינו מלביש רק ב' אורות שהם אור ת"ת ואור מלכות, ונמצאת הקומה חסרה מג' אורות בח"ב, כמו שחסרה ג' הכלים שהם בחי"ב ובחי"ג ובחי"ד. ובעת שאין במסך רק בחינה אחת דעביות, שהוא בחינת שורש העביות לבד, הרי אין לו אלא כלי אחד, לכן אינו יכול להלביש רק אור אחד, שהוא אור המלכות, וקומה זו חסרה מד' אורות כח"ב ות"ת, כמו שחסרה מד' הכלים שהם עביות דבחי"ד ודבחי"ג ודבחי"ב ודבחי"א. הרי ששיעור הקומה של כל פרצוף תלוי בדיוק נמרץ בשיעור העביות שיש במסך, שהמסך דבחי"ד מוציא קומת כתר, ודבחי"ג מוציא קומת חכמה ודבחי"ב מוציא קומת בינה, ודבחי"א מוציא קומת ת"ת, ודבחינת שורש מוציא קומת מלכות."

שאלה: הוא אומר "ואחר הצמצום א' נכללו בה' בחינות של המסך, אשר עם האו"ח שהוא מעלה, הם חוזרים להיות ה' כלים". מה זה "שהם חוזרים להיות ה' כלים"?

שדרגות העביות שקודם פעלו כמקום הקבלה, עכשיו על ידי חיבור המסך איתם הם פועלים כמקור ההשפעה.

תלמיד: מה זה הכלים שהוא מדבר עליהם?

כלים זה רצון לקבל שרוצה להשפיע בחזרה לבורא. אז הרצון הזה נקרא כלי השפעה.

תלמיד: הוא ממשיך ואומר זה דרך זיווג דהכאה. יש קשר לזה?

כן.

תלמיד: מה זה זיווג דהכאה בעשירייה למשל? איך מהות הפעולה יוצאת לפועל?

זיווג דהכאה זה נקרא שעושים חיבור אבל על ידי הכאה של שני דברים מנוגדים ביניהם, שמצד הטבע הם מנוגדים וכדי להיכנס להשפעה הם צריכים להיכנס לזיווג, לחיבור ביניהם.

תלמיד: כשיושבים בעשירייה, איך אני מגיע לאותו זיווג דהכאה? איך אני צריך להתנהג? מה אומרים? מה עושים?

כשאנחנו נמצאים בעשירייה, אני מרגיש כמה אני מנוגד לכל חבר וחבר. מנוגד. לא בא לי להתחבר עימו ולהרגיש אותו ובכלל לקחת אותו בשום חשבון. אם אני בכל זאת מבין שאין ברירה, שאני חייב להתחבר עימו ודווקא בחיבור עמו למעלה מהרצון לקבל שלי אני רוצה לדחות אותו, אם אני מבטל את הרצון לקבל שלי ורוצה להיות מחובר עימו כי בצורה כזאת אני יכול להשפיע נחת רוח לבורא, אז כבר אני נמצא בהתנגשות עם הרצון לקבל האגואיסטי שלי. אני חייב להתחבר עם החבר ולא בא לי מלכתחילה, מטבע הבריאה שלי אני לא נמשך לזה, אז אני צריך להתגבר על הרצון לקבל שלי ולהתקרב לחבר.

תלמיד: אנחנו תמיד מצליחים לעשות זיווג דהכאה או ששם בדיוק נופלים? במה זה תלוי?

אנחנו לא תמיד מוצלחים בלעשות זיווג דהכאה כי אנחנו מהרצון לקבל, וזיווג זה כבר מהרצון להשפיע. לכן אין לנו את הנטייה הזאת בעצם בצורה טבעית.

תלמיד: איך אני מצליח להגיע לזיווג דהכאה ולא לברוח?

כאן זו כבר עבודה אחרת. קודם כל יש לי אמונת חכמים, אני מאמין לאנשים שהם נקראים מקובלים, שפעלו במשך דורות והשאירו לי שיטה איך אני מגיע מהרצון לקבל שלי לרצון לקבל שעובד בצורה אחרת, בהתאמה לבורא כרצון להשפיע. ואז במידה שהרצון של הבורא והרצון לקבל שלי בעל מנת להשפיע, הם יהיו שווים, אז אני אוכל להרגיש את הבורא ולעשות עמו פעולות הדדיות משותפות.

שאלה: זאת אומרת, זה תנאי בלתי שלם? אם אני לא מצליח לעשות זיווג דהכאה, יש אור חוזר או שאין אור חוזר? זאת אומרת, זה תנאי הכרחי כדי להרים אור חוזר, זה תלוי בזיווג דהכאה?

ברגע שאני עושה משהו נגד האגו שלי, במידה שאני עושה משהו נגד האגו שלי, אני כבר מרגיש את עצמי שאני מנוגד לאור העליון.

תלמיד: ואז הוא כותב "חוזרים להיות ה' כלים". זאת אומרת, עשינו סיבוב עכשיו ובעצם מצליחים להחזיר, לעלות את הה' כלים. זו הכוונה?

אז אני מקבל אפשרות לעבוד עם חמשת הכלים האגואיסטים שלי בעל מנת להשפיע.

תלמיד: ההחלטה על צמצום א' גורמת לאור להסתלק מהכלי בשלבים. קודם מבחינה ד' עד שהוא מתרוקן לגמרי. יש רגע לפני שנבנים כלים חדשים שהם תוצאה של אור חוזר שכאילו הכלי ריק, אין לו לא אור חוזר ולא כלים חדשים, ואין לו שום מילוי גם בכלי.

נגיד.

תלמיד: יש זמן שאתה צריך לוותר על השליטה של עצמך לגמרי ולהעביר את המפתחות לבורא, לתכונת אהבה והשפעה שתשלוט עליך במאה אחוז. יש איזה זמן שמה שאתה מרגיש שאתה לא בזה ולא בזה, וזה זמן שמפחיד לעבור אותו, כאילו נכנסים לחושך, לכלום.

זה לא מפחיד כי אתה דבוק בבורא בזה שאתה מבטל את הקבלה על מנת לקבל.

תלמיד: אבל אתה לא יודע איך נראה המצב הבא.

זה לא חשוב לך.

תלמיד: איך אתה יכול לוותר על משהו בלב שלם אם אתה לא יודע מה תקבל בתמורה?

החשבון שלך הוא לא לקבל. החשבון שלך הוא לא להיות מנוגד לבעל הבית, לא להיות הפוך ממנו, רחוק ממנו, מנותק ממנו, ולכן לא חשוב מה אתה תקבל ומה תרגיש ברגע הבא.

תלמיד: כשהכלי מחליט לעשות צמצום א', הוא מחליט מטעם הבושה שהוא לא יכול להחזיק עוד במילוי בלי יכולת להגיב, באותו הזמן הוא לא מרגיש, הוא לא מתכנן את השלב הבא?

הוא לא מתכנן שום דבר.

תלמיד: זה קורה מחוסר ברירה?

לא מחוסר ברירה, אלא מתוך החלטה ברורה.

תלמיד: החלטה לוותר לגמרי על המילוי?

לא רק על המילוי, על החיים שלו, על כל מה שרק אפשר לעשות, העיר ורק להיות מקבל מהעליון.

תלמיד: מה עומד מהצד השני של המאזניים שמאפשר לקבל החלטה כזו?

אין חשבון אחר, רק אחד - אני מבטל את הרצון לקבל שלי, לא עובד עימו מפני שאני רוצה להיות דומה לעליון, לפחות בזה שאני לא מקבל. ומה שיהיה אחר כך, לא חשוב לי.

תלמיד: זה לא מה שאמרת עכשיו, זה נשמע שהוא מעדיף את המצב להיות דבוק בעליון על פני המצב הרע שהוא מקבל ונגרמת לו בושה.

נגיד שזה כך, אז מה אתה רוצה לומר?

תלמיד: אני אומר שזה גם חשבון שאני עושה.

אתה עושה, את ההחלטה על צמצום א' הכלי עושה.

תלמיד: יש מצב כזה שהכלי מחליט לוותר על השליטה של עצמו?

כן, בדיוק.

תלמיד: הוא זה שמחליט?

כן, הכלי מחליט.

תלמיד: שוב, יש פה כאילו חשבון מסוג אחד וחשבון מסוג אחר שנראה לא קשור.

אני לא יודע על מה אתה מדבר. הכלי מחליט שהוא רוצה להפטר מהקבלה בכל מה שיש, בהכול. מה שיהיה לאחר מכן, אין ולא מעניין, הוא לא רוצה להישאר בעל מנת לקבל, במצב הנוכחי.

תלמיד: מתי מתגלה הכלי החדש שנוצר מאור חוזר?

רק לאחר שהוא מחליט להסתלק מכל כלי הקבלה, שהוא מבין שהוא עכשיו נמצא במצב ריק ושבמצב הזה הוא יכול להישאר לעולם ועד, אבל בכל זאת הוא מעדיף להיות בזה מלהיות בלקבל. ורק אחרי שעשה את החשבון והסכים אליו בפועל, האור מסתלק ומגיע שלב חדש.

תלמיד: יש בספר "שמעתי" מאמר שדנים את האדם באשר הוא שם, שהאדם צריך להחליט שהוא הולך על המצב הזה עד הסוף בשלמות, בנצחיות, אפילו שהוא יודע שהוא ייפול.

נכון, עד הסוף.

תלמיד:, הוא כותב שם כך, זה לא משנה, תחליט שאתה הולך עד הסוף ואז ישנה איזו הרגשה קטנה של דבקות בבורא או ברוחניות, האם גם לנו קורה כך בכנס או בשיעור מיוחד?

לא, אל תבלבל אותנו עם ההרגשות שלך. הכלי מרגיש שהוא מעדיף להיות ריק לעולם ועד, העיקר לא להיות המקבל.

שאלה: במצב שהכלי מוכן להסתלק מהכול, לוותר על הכול, לא לקבל מילוי, להיות ריק לעולם ועד, מה חומר הדלק שלו?

זה לא שטוב לו או נוח לו להיות במצב שהוא ריק, כמו שלפעמים אנחנו אומרים, "טוב לי מותי מחיי", אז אני אמות. מה אנחנו מתארים שאנחנו אומרים "שאני אמות"? שאנחנו לא נרגיש כלום - שאנחנו יוצאים מהרגשה רעה שיש לנו עכשיו ואחר כך לא תהיה שום הרגשה וזה עדיף ממה שאנחנו מרגישים עכשיו, כך אנחנו עושים חשבון בגלל שאנחנו לא מבינים מה קורה הלאה.

אז כאן זה לא כך, אלא הוא רוצה להפטר מהרצון לקבל שלו, אבל אין לו ברירה אלא להפסיק להשתמש בו וזה מה שהוא עושה. ומה שיש אחר כך לא חשוב לו, הוא לא עושה חשבון. הוא עושה חשבון רק על דבר אחד – "לקבל אני לא רוצה".

תלמיד: מה נותן לו את החומר דלק לעשות את החשבון הזה שהוא לא מקבל כלום עכשיו?

זה שהוא לפני כן מלא באור עליון.

תלמיד: במציאות שלנו מה מאפשר לאדם להסתלק מכל סוג של שכר ולהיות מוכן להיות ריק לעולם ועד?

על זה אנחנו נדבר. אדם שנמצא בעל מנת לקבל, כבר פועל בכלים אחרים, יש לו קנאה, תאוה וכבוד, יש לו עוד הרבה מרכיבים.

תלמיד: למה מדובר פה על 5 בחינות במסך, מה קורה עם תפארת?

תפארת או זעיר אנפין, זה השם הכללי של בחינה ג'.

תלמיד: למה זה לא עשר בחינות במסך, אם יש עשר ספירות?

כי אנחנו בדרך כלל לא מפרטים את בחינת זעיר אנפין. בחינת תפארת חמש בחינות, זה מספיק - כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות.

תלמיד: אבל לפעמים אנחנו מפרטים ונכנסים לחס,ד גבורה וכו'?

לפעמים כן, אבל זה אם אנחנו צריכים להדגיש איזה שינוי שנעשה בהם.

תלמיד: הם כאילו תמיד יחד שש ספירות?

כן.

שאלה: זה נכון להסתכל על הכלי כאני ועל האור כעשירייה? כאילו שאני עושה צמצום א' מול העשירייה?

לא, אנחנו לא דיברנו על זה, לא כדאי לדבר כך בינתיים.

תלמיד: אתמול אמרת שהכלי זה העשירייה מול הבורא, אבל מאוד קשה לתאר את זה.

כלי זה עשירייה מול הבורא, למה מאוד קשה לתאר זאת?

תלמיד: אני מבין ממך שזה לא נכון, אבל קשה מאד לתאר איך מרגישה עשירייה מול הבורא מאשר איך אני מרגיש מול העשירייה או מול הקבוצה, כי את המושג בורא אני לא מבין בכלל מה זה.

מקור האור, מקור התענוג, מקור החיים, זה הבורא.

אות כ"ג

"אמנם עוד נשאר לבאר, למה בחוסר כלי מלכות במסך שהוא בחי"ד, הוא נחסר מאור הכתר ובחוסר גם כלי הת"ת נחסר מאור חכמה וכו', ולכאורה היה צריך להיות בהיפך, שבחוסר כלי מלכות במסך שהיא בחי"ד, יחסר בקומה רק אור מלכות, ויהיה בו ד' אורות לכח"ב ות"ת. וכן בחוסר ב' כלים בחי"ג ובחי"ד, יחסרו האורות מת"ת ומלכות, ויהיה בקומה ג' אורות לכח"ב. וכו' עד"ז. (עי' לעיל אות כ')."

יש כאן כאילו איזה פרדוקס - זה לא, את זה הוא לא משווה זה עם זה וכו'.

"למה בחוסר כלי מלכות במסך שהוא בחי"ד, הוא נחסר מאור הכתר" שאור הכתר לא מתלבש בכלי המלכות "ובחוסר גם כלי הת"ת נחסר מאור חכמה וכו', ולכאורה היה צריך להיות בהיפך, שבחוסר כלי מלכות במסך שהיא בחי"ד, יחסר בקומה רק אור מלכות," שהיא אור הנפש "ויהיה בו ד' אורות לכח"ב ות"ת." חוץ ממלכות "וכן בחוסר ב' כלים בחי"ג ובחי"ד, יחסרו האורות מת"ת ומלכות".

זאת אומרת, למה יש כאן ערך הפוך אורות וכלים, זאת השאלה.

אות כ"ד

"והתשובה היא, כי יש תמיד ערך הפכי בין אורות לכלים, כי מדרך הכלים הוא שהכלים העליונים נגדלים תחילה בפרצוף, שמתחלה נגדל הכתר ואחריו הכלי דחכמה וכו' עד שכלי המלכות נגדל באחרונה. וע"כ אנו מכנים לכלים בסדר כח"ב תו"מ מלמעלה למטה, כי כן טבע גידולם. והפכי אליהם האורות, כי באורות, האורות התחתונים נכנסים תחלה בפרצוף, כי מתחילה נכנס הנפש שהוא אור המלכות, ואח"כ הרוח שהוא אור הז"א וכו' עד שאור היחידה נכנס באחרונה. וע"כ אנו מכנים לאורות בסדר נרנח"י ממטה למעלה, כי כן סדר כניסתם מתתא לעילא. באופן, בעת שעוד לא נגדל בפרצוף רק כלי אחד, שהוא בהכרח כלי העליון כתר, כנ"ל, הנה אז לא נכנס בפרצוף אור היחידה המיוחס לכלי ההוא, אלא רק אור התחתון מכולם, שהוא אור הנפש, ואור הנפש מתלבש בכלי דכתר. וכשנגדלו ב' כלים בפרצוף שהם ב' העליונים כתר וחכמה, הנה אז נכנס בו גם אור הרוח ויורד אז אור הנפש מכלי דכתר אל כלי דחכמה ואור הרוח מתלבש בכלי דכתר. וכן כשנגדל כלי ג' בפרצוף שהוא כלי הבינה, אז נכנס בו אור נשמה, ואז יורד אור הנפש מכלי דחכמה לכלי דבינה, ואור הרוח לכלי דחכמה ואור הנשמה מתלבש בכלי דכתר. וכשנגדל בפרצוף כלי ד' שהוא כלי דת"ת, הנה נכנס בפרצוף אור החיה, ואז יורד אור הנפש מכלי דבינה לכלי דת"ת ואור הרוח לכלי דבינה ואור הנשמה לכלי דחכמה ואור החיה בכלי דכתר. וכשנגדל כלי חמישי בפרצוף, שהוא כלי מלכות, נכנס בו אור היחידה. ואז באים כל האורות בכלים המיוחסים להם, כי אור הנפש יורד מהכלי דת"ת לכלי דמלכות, ואור הרוח לכלי דת"ת ואור הנשמה לכלי דבינה, ואור החיה לכלי דחכמה, ואור היחידה לכלי דכתר."

שאלה: כתוב שאור היחידה נכנס לכתר, ולפני זה היה כתוב שהוא נכנס דווקא למלכות, תוכל להסביר?

לאן נכנס כל אור זה בהתאם לאיך שאנחנו רואים את המצבים, האור הקטן ביותר שהוא אור הנפש נכנס מלכתחילה בכלי הגבוה ביותר, בכלי דכתר, אז קודם אור הנפש בכלי דכתר. אחר כך אותו אור הנפש יורד מכלי דכתר לחכמה ובכלי דכתר נכנס האור הבא, אחרי הנפש זה הרוח, וכן הלאה.

זאת אומרת, הכלים מתגלים מלמעלה למטה, מכתר עד מלכות, ונכנסים בהתאם לזה בכלים שנכנסים לפעולה, אורות נרנח"י. וכך אנחנו רואים שיש כלי שגדל - כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות ובתוכם נכנסים האורות - נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, שכל אור חדש נכנס דרך כלי דכתר.

שאלה: האם העבודה מתחילה מכלי דכתר?

לא, אל תבלבל איך שאנחנו עושים, תשאל לפי מה שכתוב, כי העבודה שלנו היא אחרת לגמרי מכניסת האורות בתוך הכלים. בעל הסולם נותן לך כאן מערכת, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. איך נכנס האור מלמעלה ומתגלה בכתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות - האורות האלה באים מהאור הקטן ביותר, נפש, ואחר כך רוח, נשמה, חיה, יחידה.

שאלה: אנחנו לומדים שכלי זה חיסרון. רצון מאוד ברור, מאוד מוגדר.

כן.

תלמיד: איך יכול להיות שכלי דכתר מקבל אור שלכאורה הוא לא אור נפש, מה הקשר בין החיסרון לבין המילוי?

אתה צודק. מה אתה רוצה להגיד, על עוצמת האור או על סוג האור?

תלמיד: הכול. יש חוסר השתוות, כלי צריך לקבל לפי החיסרון שלו.

יש לך חמישה כלים - כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. בכל אחד מהם יכול להופיע אור, כי כשהאור מופיע הוא צריך להיות בדרגה מסוימת שלו. האורות שמתגלים בכתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, אלו חמישה אורות שונים. במה הם שונים? הם שונים קודם כל בעוצמה, וחוץ מזה הם שונים בצבע.

נגיד בהתחלה האור מופיע בכתר, זה האור הלבן, אחר כך בחכמה מופיע האור האדום נגיד, בבינה מופיע אור סגול. אני סתם אומר צבעים. בזעיר אנפין אור ירוק ובמלכות אור חום נגיד. אז יש לך חמישה כלים ובהם מתגלים חמישה אורות. אנחנו לומדים שהאור הוא בעצם אותו האור, כמו חשמל שעובר בחמש מנורות, אבל מפני שכל מנורה צבועה בצבע אחר, לכן כך אנחנו רואים אותה, על אף שהאור שעובר בה הוא אותו האור. אותו דבר כאן - כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות אלה כלים שונים. האור שעובר בהם זה אותו האור שמופיע בצורה שונה בכל אחד מהם.

תלמיד: בהתחלה, לפני הכניסה של האורות לכלים, הייתה השתוות בין כתר לבין יחידה.

כן.

תלמיד: לכתר ויחידה יש השתוות. יותר מאוחר כלי דכתר, החיסרון של הכתר שאמור להיות מילוי של יחידה, פתאום מקבל אור נפש. איך זה מסתדר?

כי האור שנכנס לתוך הכלי הוא האור החלש ביותר.

תלמיד: איך הוא מסכים לזה? הוא בכלל רוצה משהו אחר. מה המילוי פה?

כי המלכות מפעילה אותו בצורה כזאת, שזה אור קטן בכלי קטן. גם הכתר בינתיים קטן, אבל כשמגיעה חכמה אחרי הכתר אז הכלים מושכים אור יותר גדול, כי בכתר יש תוספת אור כדי להעביר חלק ממנו לחכמה. כך אנחנו רואים שגדלים הכלים וגדלים האורות, עד שכל האור יכנס עד המלכות ויהיה נרנח"י.

תלמיד: זאת אומרת, המילוי הוא הדרגתי ולא סופי, הכתר מבין - אני אקבל נפש, על אף שאני רוצה יחידה במקור שלי.

נגיד.

תלמיד: ואני עושה את זה בידיעה שזה לא סוף הדרך, יש עוד מה לעבור.

זה המקסימום שהוא יכול עכשיו להיות בהשפעה. כל חלק וחלק מהפרצוף רוצה במקסימום להשפיע, כמה שמסוגל בהתאם לאחרים, כמו בקבוצה. ואז זה מה שקורה, אני רוצה לקבל עכשיו אור הנפש. לָמה? אין לי יותר. לָמה אין לי יותר? אין לי למי להשפיע, אז אני יכול לקבל רק את אור הנפש. כשיהיה לי למי להשפיע יותר אני אשמח לקבל יותר, ואז אני אקבל את אור הרוח ואשפיע מה שאני יכול כלפי למטה אור הנפש, וככה זה הולך אחד אחד.

שאלה: אולי אפשר להגיד שאין בכלל דבר כזה אור הרוח אם לא הייתה קודם כניסה של אור הנפש. רק קיום של אור הנפש עכשיו מאפשר תנאי שיהיה אור הרוח. אין מושג כזה אור הרוח בפני עצמו, אין לו בכלל מגע.

נכון, כן. לא יכול להיות שיתגלה אור הרוח בלי שיתגלה לפניו אור הנפש, שיהיה מוכן.

שאלה: אפשר להגיד שבעצם במידת העביות שמתגלה ומידת ההתגברות היא קובעת את מידת הכלי?

כן.

תלמיד: כלומר, ככל שיש עביות יותר גדולה והוא מצליח בעזרת כוח החברה להתגבר, כי אין לו כוח אחר בינתיים, כך הוא יכול להגדיל את הכלי. ולכן הכלי הקטן, זאת אומרת, התגברות קטנה, מביאה רק אור הנפש. וכשהכלי יותר גדול, וההתגברות יותר גדולה, היא מביאה כבר אור יותר גדול.

כן.

תלמיד: וזה הטריק שבעל הסולם בעצם סיפר לנו על ערך הפוך אורות וכלים? מלמטה למעלה אנחנו בעצם עושים עבודה הדרגתית.

כן.

שאלה: אם אני מבין נכון, אז בקבלה לפני הצמצום, האור מתקבל לפי רצון הכלי?

כן, איך שהוא ברא את הכלי כך הכלי פועל.

תלמיד: ואחרי הצמצום האור מתקבל לפי רצון בעל הבית?

אחרי הצמצום הכלי מקבל לפי רצון בעל הבית.

תלמיד: ולכן הוא מתחיל מהמילוי הקטן, והולך וגדל?

נכון.

תלמיד: לָמה בעצם הכלים לפני הצמצום ואחרי הצמצום נקראים באותם שמות? הרי זה רצון אחר, לפני הצמצום זה הרצון של המקבל ואחרי הצמצום זה הרצון של בעל הבית.

אבל הוא רוצה להשוות את הרצון שלו לבעל הבית. אלא מה אתה היית עושה? הם משתווים, אם בעל הבית רוצה לתת לי צלחת מרק, אז גם אני מפתח רצון לאותה צלחת מרק.

תלמיד: לָמה אני קורא לרצון באותו השם שקראתי לו בכלי המקורי ולא באיזשהו שם שמשויך לבעל הבית? כי אני עושה את הרצון שלי כמו של בעל הבית, לא להיפך.

אנחנו נותנים לכלי רצון לפי מה שהוא רוצה לקבל, כלי לאור הנפש, לאור הרוח. אין לנו עוד, בחכמת הקבלה יש לנו רק אורות וכלים.

תלמיד: חשבתי שזה כלי אחר. כי אלה כלים של הנברא ואלה כלים של הבורא, אז חשבתי שאנחנו לא עושים הבדלה ביניהם.

אם הם מגיעים אחר כך להשתוות, לאותה הצורה, לאותה הקבלה, לאותה השפעה, אז לָמה אנחנו צריכים לקרוא להם בשמות שונים?

שאלה: בהמשך לנקודה הזאת, זה נשמע כאילו בצלחת של הסטייק הבורא בהתחלה שם לי כוס מים. האם הנברא מקבל את זה? בחיסרון של סטייק, של הגמר תיקון, הבורא מביא לי אור נפש, כוס מים.

איך אתה מרגיש את זה, איך אתה מרגיש שיש לך רצון לסטייק?

תלמיד: כלי דכתר.

כלי דכתר זה לא רצון לקבל גדול, הרצון לקבל הגדול הוא דווקא מלכות. כלי דכתר זה כלי קטן שנמצא בהשתוות הצורה לנותן, לבעל הבית ולכן זה נקרא "כתר".

תלמיד: יש את אור היחידה שנוצר איתו ואור היחידה הוא הכי גדול.

אור היחידה הוא גדול בזה שהוא נמצא בהתקרבות לבעל הבית, קרוב לפי הטבע לבעל הבית, אבל לא שהוא הכי גדול.

עדיין אנחנו לא מרגישים "ערך הפוך אורות וכלים".

שאלה: האם העביות בכלי שנקבעת במסך, היא לפי היכולת להתבטל כלפי העליון? זאת אומרת אם אני מתבטל לגמרי יש לי את כל הבחינות, ואם אני מתבטל רק במקצת אז יש לי רק נאמר את בחינה א'?

כן, זה לפי מידת ההתבטלות.

תלמיד: זה קובע את עביות במסך? וכל שאר האורות הם לפי העביות הזאת?

כן .

שאלה: האם גם לפני הצמצום הערך הוא הפוך בין הכלים לאורות?

לפני הצמצום לא. לפני הצמצום זה עובד כחוק ישר.

תלמיד: אז מה פה הפוך?

זאת אומרת לפי הכמות שאתה רוצה אתה מקבל, ואין בזה שום חשבון מצד המקבל, אלא הכול פתוח, והאור ממלא את כל המציאות לפי צורך הכלים.

תלמיד: כאן הוא כותב שקודם הכלים העליונים גדלים, ומהאורות, קודם התחתונים יורדים לפרצוף, זה נשמע כמו חוק, מה פה הפוך?

אני הולך לקבל אחרי הצמצום לא לפי הרצון לקבל שלי, אלא במידה שאני יכול על ידי זה להשפיע לבעל הבית. ואני מוגבל בכמות שאני אקבל, האם אני יכול על ידי הקבלה להשפיע. זה חשבון אחר.

תלמיד: מה פה הפוך?

שאני לא משתמש ברצון לקבל שלי, אלא עד כמה הרצון לקבל שלי עובד בעל מנת להשפיע.

שאלה: מלכות מרגישה את כניסת האורות כי היא הכלי שמרגיש. השאלה מי מבצע את זיווגי ההכאה?

המסך.

תלמיד: ומה זה אומר שנכנס אור הנפש בכלי דכתר למשל?

שכלי דכתר עם עביות שורש מקבל את האור הקטן ביותר על מנת להשפיע.

תלמיד: זה אומר שמלכות מתמודדת עם העביות הכי גדולה ויוצאת לה השפעה של כלי דכתר שמלא באור הנפש. זה נכון לחשוב כך?

בינתיים הכול נכון.

שאלה: האם האורות שנכנסים לכתר הם אלה שמפעילים את התכונות של הרצון שנמצא שם?

כן, נכון.

(סוף השיעור)