שיעור בוקר 28.11.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 652

מאמר ר"ח. "ענין היגיעה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 652, חלק מאמרי "שמעתי", מאמר ר"ח, "ענין היגיעה".

רח. ענין היגיעה

שמעתי

"ענין היגיעות, שהאדם מתיגע, הוא רק הכנה לבוא למסירות נפש. לכן צריך האדם להתרגל בענין מסירות נפש תמיד, שלא יכולים לבוא לשום מדרגה בלי מסירות נפש. שרק זהו כלי, המכשיר לזכות לכל המדרגות."

כי אדם צריך לקבל את המדרגה החדשה כמו עולם חדש, כמו שאין חוץ מזה כלום. מדרגה שמתגלה כלפי האדם היא בעצם כל העולם שלו, הוא כאילו מחליף צורות, תמונות, עולמות, וזה אך ורק בתנאי שהוא רוצה לקבל את הדבר החדש הזה בזה שנדבק למצב החדש בלב ונפש, וכך הוא רוכש כל פעם מדרגה רוחנית.

לכן היגיעה צריכה להיות בזה שמוסר את עצמו ביתר דבקות, ביתר מאמץ לראות כל פעם מדרגה חדשה כדבר שבא אליו, בא לקראתו, והוא צריך להתרגל להיות בנטייה כזאת לקראת המדרגה החדשה כך שפותח את עצמו למצב החדש הזה שנקרא "מסירות נפש". כל מדרגה מתחילה מנפש. נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. אז למסור את עצמנו לנפש חדשה שמתגלה מהמדרגה החדשה בסולם המדרגות, זו בעצם כל העבודה שלנו.

לכן כל פעם אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו באים למדרגה חדשה, למסירות נפש חדשה, ממש לעולם חדש. ואני משתדל במאמץ שלי לא להישאר במצב שהייתי קודם, אלא אפילו שיימחק הכול, רק להיות במדרגה חדשה ולהידבק בה בלב ונפש. כך אנחנו רוכשים מצבים חדשים ומגיעים כל פעם למדרגה חדשה.

רב"ש רשם כמאמר את שני המשפטים האלו. ובאמת זה עניין גדול, כך אנחנו צריכים להרגיש, שאנחנו מוכנים לאבד כל מה שיש לנו ולייצר התחלה חדשה וכך נתקדם. צריכה להיות לנו בפנים הכנה שאנחנו נמשכים למשהו חדש ומוכנים לאבד את עצמנו למען מדרגה חדשה, מצב חדש, נתינה חדשה. ולא חשוב לנו מה שהיה או מה שיש, העיקר הוא שאנחנו רוצים להיות במסירות לדבר חדש שמתגלה.

שאלה: מדוע צריך את ההכנה של היגיעות לפני מסירות נפש, מדוע לא ניתן ישר לבוא למסירות נפש?

כל מה שפועל בנו הוא פועל על פני מסירות נפש, כך שאני צריך להתעלות למעלה מהאגו שלי ולמסור את עצמי למצב חדש בהשפעה, לעלות מקבלה להשפעה בכל מה שמתגלה לפניי. לעלות מהמצב האגואיסטי למצב אלטרואיסטי של נתינה, השפעה, זו מסירות נפש, שאני מוסר את עצמי למצב החדש. אני לא רוצה להישאר במצב הקודם, אלא כל פעם "שיהיו בעיניך כחדשים" כמו שכתוב, זה בעצם מה שאנחנו צריכים להבין, להתרגל וללכת כך.

לכן מה שהיה, היה, אפילו לפני רגע. כל רגע ורגע אני רוצה להיות בהחלפת המצבים, כמו שלמדנו, שמקובלים היו מספרים עד כמה המצבים אצלם מתחלפים כמה פעמים אפילו בכל דקה ודקה. מאיפה זה בא? מזה שאני מרגיל את עצמי להיות במסירות נפש לדבר החדש שמתגלה. וכל פעם מה שמתגלה זה מתגלה במצב של מדרגה חדשה, מצב חדש, מצב שהוא נגד האגו שלי. לכן לא חשוב לי במה אני נמצא, העיקר לקראת מה אני הולך. אני לא מסתכל על מה שהיה אתמול, אני לא רוצה לחזור למצב שהיה, אפילו שהיו מצבים הכי נעימים, טובים וגבוהים, אני רוצה מצב חדש. אומנם הוא מתגלה כחושך, מתגלה כדבר בלתי נעים לרצון לקבל שלי, אבל בשבילי זה דבר חשוב.

שאלה: האם סימן למסירות נפש הוא שאני מרגיש ברצון לקבל שאני משלם מחיר?

ודאי שאני משלם, אין ספק. אני מכניע את הרצון לקבל שלי, אני לא רוצה להיות בו, אני רוצה להתגבר עליו, אני רוצה להיות במסירות לקבוצה, במסירות לבורא, להתנתק מהאני העצמי, לקלף את עצמי מהמצב הקודם ולהעביר את עצמי למצב החדש. למצב החדש אני לא יכול להעביר שום דבר חוץ מאותה נטייה למסירות, למסור את עצמי למצב החדש, לנטייה החדשה, וזה נקרא "ענין היגיעה", בזה היגיעה. ככל שאני רוצה לצאת מהמצב הקודם, אפילו שהוא היה יפה וטוב, עם הבנה, עם הרגשה, זה לא חשוב, אני בשלי. זאת אומרת, לא חשוב לי שום דבר מלבד המצב הרוחני החדש, שיהיה רוחני, שיהיה יותר בהשפעה, ביציאה מהאני שלי.

שאלה: איך אני יכול לבטא את מסירות הנפש שלי ביחס למדרגה הרוחנית בצורה מעשית?

בצורה פרקטית, במסירות לעשירייה. אל תסתכל על העשירייה כעל פרצופים של החברים שלך, אלא תסתכל על זה שזה מה שהבורא מציג לך כמשהו שאתה צריך לאהוב, עם מה שאתה צריך להתחבר, עם המטרה של הקבוצה, עם המסירות של הקבוצה, שאתה צריך למסור את עצמך אליהם, להיות ממש דבוק אליהם. תעבוד נגד הרצון לקבל שלך ככל שאתה יכול, ותעשה כך שהמטרה והכוונה של הקבוצה זה מה שימשוך אותך קדימה. פשוט תתנתק מעצמך ותיכנס לקבוצה, בזה אתה נכנס לעיבור, כעובר בתוך רחם אימו. מה הוא עושה? הוא מבוטל כי הטבע מבטל אותו, אבל אנחנו צריכים להשתדל לעשות כך מעצמנו, ואם לא יכולים אז להתפלל שהבורא יעשה.

שאלה: לא הבנתי מה זה אומר לבטל את המצב הקודם, מה אנחנו באמת צריכים לעשות?

לבטל את המצב הקודם זה שאתה מוכן לא להיות באותה צורה, באותה תמונה, באותו פריים שיש לך עכשיו, אלא אתה רוצה להיכנס לפריים חדש, ליחסים חדשים, לגילוי חדש, לכל דבר שהוא יהיה עוד יותר בהשפעה. ואפילו שאין לך לזה נטייה טבעית, אתה רוצה שזה יקרה, לקבל טבע חדש. ומשבירת הכלי הכללי דאדם הראשון יש לפניך דוגמה של החברה. לכן ככל שאתה נדבק בהם יותר ויותר, זה כמו שקראנו במאמרי רב"ש על החברים, שאני צריך לראות את החבר שהוא עומד בדרך לבורא, וכשאני נדבק אליו בזה אני מגלה את הבורא, את כל הדברים האלה אנחנו צריכים לבצע. בצורה פרקטית למדנו את הדברים האלה, ואם כן, צריכים לחדש אותם. יש לכם זמן פה ושם במשך היום, תנסו לדפדף במאמרים האלה ולראות מה בהם אתם כבר מכירים ובמשהו מיישמים.

שאלה: נראה שבעל הסולם אומר במאמר שהכול הוא כדי להשיג או להגיע למסירות נפש. האם להשיג מסירות נפש זו מטרה, ומהי מסירות הנפש שאנחנו צריכים להשיג?

אנחנו צריכים להיות מוכנים לקבל כל דבר שבא מלמעלה דרך הקבוצה כדבר עליון ואליו אנחנו רוצים להידבק. זאת אומרת, יתר דבקות בקבוצה, בהשפעה הדדית ביני לבין החברים עד כדי כך שמתוך היגיעה שלנו אני מגלה שכאן נסתר הבורא, מושג "הבורא", מהות כוח ההשפעה שזה הבורא. כך אני משתדל לבנות אותו, "אתם עשיתם אותי". בנטייה שלנו לחבר את כולנו ללב אחד, למוח אחד, "כאיש אחד בלב אחד", אנחנו מגיעים לזה שאנחנו בונים בתוך הקבוצה את דמות הבורא. ולכן אנחנו אומרים שאת הבורא אנחנו מגלים במרכז העשירייה.

תלמיד: מאיפה מגיע הכוח למסירות נפש? מי נותן לנו את זה?

מזה שאנחנו מסתכלים כל אחד על החברים ומשתדלים לראות עד כמה כל אחד קטן כלפי הקבוצה, עד כמה הוא מעריך את החברים יותר מאשר את עצמו מצד אחד, ומצד אחר הוא מבקש. הוא כל הזמן נמצא בתפילה לבורא שיעזור לו בצורה מעשית להתחבר עם החברים, וכך לאט לאט הוא מגיע לזה שהוא מתחיל להרגיש את הכוח העליון שפועל עליו.

הכול תלוי בהתמדה, ככל שאנחנו לוחצים כל הזמן זה נקרא "דופקים בתשובה", שאנחנו רוצים ורוצים להיכנס לפתח, לרוחניות.

שאלה: איך אני נכנס למצב החדש בזכות מסירות הנפש?

מתוך זה שאני רוצה לבטל את האגו שלי ולא להיות בחשבונות הפרטיים שלי כלפי הקבוצה, כלפי הבורא, ובכלל אני לא רוצה לחיות אותם אלא רק במידה שאני נמצא בעולם הזה בפרנסה. בכל היתר אני לא רוצה להיות קשור בשום דבר למציאות של העולם הזה. אני בונה לעצמי מציאות חדשה, נוספת, ואחר כך אני רואה עד כמה המציאויות מתלבשות זו על זו, ועד כמה אני נמצא יותר ויותר במציאות עליונה שכך מתגלה לי.

מסירות נפש זה אותו אמצעי, אותו מכשיר שעל ידו אני עולה ממדרגה למדרגה. כשאני צריך לעלות למדרגה יותר גבוהה בהבנה, בהכרה, בידיעה, בהרגשה, בכל דבר, מה אני עושה? אני צריך למסור את עצמי למדרגה החדשה שאני עוד לא מרגיש אותה, אבל עלי להיות מוכן לקבל אותה בצורה פתוחה ככל האפשר, בזה שאני פותח את עצמי. זה נקרא "מסירות נפש".

תלמיד: אתה העברת גבול ברור, שאני נמצא בעולם הזה בכל מיני מצבים של עבודה, מצבי הכרחיות ואת כל היתר אני מוסר למדרגה הבאה. האם כל העבודה שנעשית היא כדי למיין בתוכי את שני הצדדים האלה, או כדי לשאוף לזה באופן מלא דרך החיבור עם החברים?

כתוב כך, "עשה תורתך קבע ומלאכתך ארעי". "עשה תורתך קבע", זאת אומרת אתה כל הזמן חושב איך להתחיל להרגיש את המדרגה החדשה, את המצב חדש, מצב של יותר השפעה, יותר חיבור, דבקות דרך החברים בבורא, זה צריך להיות קבוע, ובכל היתר שאתה קשור לעולם הזה, זה נקרא "ארעי", זאת אומרת העולם שבא, הולך ועובר. ולכן כך אנחנו צריכים לאט לאט לתת יותר דגש על לקשור את עצמנו לעשירייה ולהרגשת ההשפעה, ולבורא ולעולם הבא שמגיע ובא, כך אנחנו צריכים לקשור את עצמנו יותר.

זה עניין היגיעה, וזה עניין מסירות נפש. אמנם אני נמצא במצב מסוים, במדרגה מסוימת, אבל אני חייב כבר לרצות להיות מסור למדרגה הבאה, ואז בצורה כזאת אני זוכה בה. והיחס למצב החדש נקרא "מסירות נפש", זאת אומרת אני רוצה לעזוב את כל היחס שלי למצב הנוכחי ולעבור להרגשה חדשה, להרגשה של השפעה, נתינה, חיבור. ולכן זה נקרא מסירות נפש.

שאלה: כשאדם נמצא בתפילה ומקבל מענה, האם התפילה משנה אותו?

כן. אם אדם נמצא כל הזמן בתפילה, כאילו בדיבור עם הבורא, זה מאוד משנה אותו ומכוון אותו.

שאלה: אתה יכול להסביר איך המסירות בעבודה שלנו בעשירייה זו דרך פרקטית להתגבר על האגו?

זה כמו עובר שנמצא בתוך הרחם של אימא מפני שהוא מסור לה ונמצא בלי שום ביקורת, ורוצה רק דבר אחד, להידבק באימא. אמנם הכוח העליון עושה את כל הדברים האלה, אבל אנחנו צריכים להשתדל לא לעשות את זה בעצמנו אלא להיות מוכנים. וְודאי שהבורא עושה את העבודה, לכן כל העבודה שלנו נקראת "עבודת ה'", עבודת הבורא, אבל אנחנו צריכים להראות לזה נכונות. במידה שאנחנו בונים בתוכנו נכונות למדרגה העליונה, הבורא כבר מעביר אותנו למדרגה יותר עליונה.

שאלה: האם יש הבדל בין המסירות לעשירייה, לרב, לבורא או שהכול אותו דבר, רק מפנים את תשומת הלב למקום אחר?

ודאי שיש הבדל אבל בשבילי ההבדל לא כל כך חשוב עכשיו, חשוב שלפניי נמצאת המדרגה העליונה, ובמסירות שלי לקבוצה, לרב שנותן כיוון, לכל התנאים העליונים של החיבור, בזה אני מוסר את עצמי ורוצה להיות בזה. פשוט משחק בזה ובאמת קוראים לזה משחק, אבל המשחק הזה הוא דבר מאוד רציני והוא מעלה אותנו לדרגה יותר עליונה. כי המשחק הזה הוא ביטוי לרצון שלנו, העלאת מ"ן, תפילה.

שאלה: איך אנחנו מביעים מסירות נפש במצב של ירידה בעשירייה?

אנחנו מביעים מסירות נפש בעשירייה, כשאני עושה את הכול בהסכמה עם החברים, למענם, אני משתדל להיות דבוק אליהם, להיות בהחלטה כללית, קבוצתית לקראת הבורא. אז בכל הפעולות שלנו, בכל הדיבורים בינינו, בלימוד, כשאנחנו נפגשים פעמיים או יותר ביום, כך אנחנו מתקרבים למדרגה הבאה.

תלמיד: אבל מה אנחנו עושים בעשירייה כשחברים נופלים?

רגע. כשאתה נופל, או כשהחברים נופלים?

תלמיד: כשאני נופל.

כשאתה נופל אתה צריך להתבטל כלפי החברים ולהתפלל, לבכות. אין לך כוחות, נופל זה נקרא שאין לך כוחות השפעה, אין רצון, אני נמצא ללא כוחות, ואז מה אני אעשה? אני צריך לבכות כביכול, כי נפילה זה מצב של קטנות, אבל אני רוצה להפוך את מצב הנפילה לעלייה חדשה. אז לא רק שאני קטן, בעצם כשאני נופל, אני לא נופל, אף פעם. אין ירידה ברוחניות, אף פעם, אלא כך זה נראה לנו בהרגשה שלנו.

אבל בעצם זו עלייה לדרגה הבאה, אבל בצורה שאני מרגש שאין לי כוחות אליה, שיש לפניי איזו מדרגה ראשונה חדשה, ואני לא יודע מה לעשות עימה. ואז אני מרגיש ללא כוחות, ללא אמצעים לכבוש אותה, וכן הלאה. זאת אומרת, ירידה זו לא ירידה, זו תחילת מדרגה חדשה. כמו שאנחנו אומרים "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", הכול מתחיל מהלילה, ואחר כך בא היום. בלילה זו הכנת הכלים, וכשגומרים להכין את הכלים, אז מגיעים האורות, וזה כבר יום.

שאלה: איך היית מתאר את ההבדל בין מסירות נפש לבין עבודה מעל הדעת?

זה אותו דבר. חלק מהעבודה למעלה מהדעת זו מסירות נפש.

תלמיד: האם הנושא של המסירות נפש זאת העבודה שנעשית על ידי כלים דקבלה כדי לבנות סביבה חזקה, ולהראות דוגמה לחברים?

כשאני מוכן לבטל את הכלים דקבלה שלי, זה נקרא שאני הולך למסירות נפש.

שאלה: אנחנו לומדים ב"פתיחה" שבירידת המדרגות יש רשימות ממצבים קודמים. הוא כותב ש"צריך האדם להתרגל בענין מסירות נפש". יש רשימות ממצבים קודמים ואפשר להתרגל לזה? איך זה עובד?

כן, כל הזמן הוא נמצא במצב כזה, של מסירות נפש. כשכל הזמן הוא מוכן להחליף את מצבו למצב יותר גבוה של השפעה.

תלמיד: אבל מה נותן לו את ההזדמנות הזאת כל פעם לעלות? כי כל פעם הוא שוכח.

מידת הדבקות שלו בקבוצה. כי דרך הנקודה של הדבקות שלו בקבוצה הוא סופג כוחות מהלימוד, מכל מה שמתפתח, וכך הוא עולה ועולה.

תלמיד: אז איך הוא משאיר תמיד את נקודת האחיזה הזאת?

הוא כל הזמן נמצא בהרגשה שהוא פותח את עצמו לדבר חדש. בהשפעה, באהבה, בחיבור, בנתינה, בכל מה ששייך לנטייה הרוחנית.

תלמיד: גם מתוך מצבים שהוא לא מרגיש ככה?

כשהוא לא מרגיש ככה, הוא עושה מעצמו עובר, הוא סוגר את עצמו כביכול לא להשתמש ברצון לקבל שלו, ומחכה. גם זו מסירות נפש, לכן זה נקרא "נפש", כי זו הדרגה התחתונה ביותר, הקטנה ביותר.

תלמיד: במה הוא נאחז, במצב הזה של העובר?

בזה שהוא שומר את עצמו להיות בצמצום. העיקר להיות כטיפת זרע בתוך המדרגה העליונה. הוא סוגר את הרצון לקבל שלו, מצמצם את עצמו, והופך להיות ממש נקודה, טיפה.

תלמיד: ואז הקבוצה מעלה אותו, זה מה שנותן לו את הכוח?

כן, במידת הדבקות בקבוצה הוא מעלה את עצמו עם הקבוצה. כי לקבוצה אין מצב משלה כביכול, אלא ככל שהאדם משייך לה, ככל שהוא מעריך את הקבוצה, כך קבוצה יכולה להיות גדולה בעיניו, וכך היא מעלה אותו לדרגה יותר עליונה. אין לקבוצה ציור קבוע, אלא כלפי כל אחד ואחד בהתאם לטבע שלו, למידת ההתבטלות שלו.

שאלה: מהו הדבר שהכי מעכב מלהשיג מסירות נפש?

חוסר תשומת לב. חוסר תשומת לב לחיבור בינינו, ולנטייה לחיבור יותר גבוה, יותר פנימי, זה מה שמעכב את ההתקדמות.

תלמיד: איך מזהים הזדמנות להיות במסירות נפש?

ההזדמנות נמצאת כל רגע, הכול תלוי באדם. אין שום דבר ברוחניות שצריך להיות בנוי במיוחד בשבילך, אלא הכול כבר קיים. סולם המדרגות כבר נבנה מאין סוף, מגמר התיקון אלינו, כדי שנעלה ממצבנו לגמר התיקון.

תלמיד: איך כל פעם במצב הנוכחי אני מזהה את הפעולה שאני צריך לעשות כדי שהיא תביא אותי למסירות נפש?

המקובלים כותבים לך על כך בכל המאמרים. להתחבר, להעריך את החברים, להעריך את הקבוצה, להתפלל יחד עם הקבוצה לבורא. לעשות את כל מיני הפעולות בקבוצה, כמו שרב"ש כותב.

שאלה: מה מרגיש האדם במצב של מסירות נפש?

שהוא מתבטל כלפי העשירייה, מתבטל כלפי הבורא שנמצא בתוך העשירייה. ובביטול שלו כלפי עשירייה והבורא שבתוכה, הוא מרגיש את עצמו כעובר. וזה באמת הציור של המדרגה העליונה, הנכונה שבה הוא נכנס. אנחנו כבר נמצאים בזה, ואנחנו רק צריכים יותר ויותר להתמיד ולתאר לעצמנו את המצב הזה כמצב חי.

שאלה: במה שונה מסירות נפש מביטול עצמי?

ביטול עצמי זה כשאני מבטל את עצמי במצב שאני נמצא, ומסירות נפש זה שאני מבטל את עצמי למצב שאליו אני רוצה להיכנס, שיהיה. ביטול עצמי נקרא צמצום, אך זה עדיין לא אומר על הנטייה שלי. ואז בצורה שאני מתבטל, אני כבר מתחיל להרגיש את הציור החדש שלי.

שאלה: איך להשיג מסירות נפש כאשר חברות בעשירייה נמצאות ברמות שונות של גדלות הבורא?

זה לא חשוב, גם קטן, וגם גדול. זה כמו שבעולם שלנו יש מיליארדי אנשים שנמצאים בכל מיני צורות קשר ביניהם, כל אחד ואחד, אבל יחד עם זה כולם נמצאים בעולם אחד. אין שום בעיה, כולנו לומדים את אותה חכמת הקבלה, אותם המאמרים, אותן העצות. רק השאלה שלנו היא, האם כל אחד יכול לממש את זה בצורה שניתנה לו.

המסירות של כל אחד ואחד נמצאת בהישג ידו, וזה לא תלוי בקבוצה. כמו רבי יוסי בן קיסמא, שהיה גדול וכל התלמידים שלו היו קטנים. אבל במידה שהוא מבטל את עצמו כלפי החברים, הוא יכול לעלות יותר ויותר בדרגות. אומנם שכולו היה ברוחניות, ותלמידים שלו היו קטנטנים, רק התחילו לשמוע על חכמת הקבלה. זה לא חשוב, העיקר זה המאמץ של האדם.

הפנימיות שאנחנו משיגים על ידי ההתחברות עם האנשים, אנחנו משיגים את הפנימיות שלנו, ולכן החברים יכולים להיות קטנים, גדולים, לא חשוב, אם יש לנו פחות או יותר כיוון אחד להתפתחות, זה מספיק. אם הבורא מביא אותנו לקבוצה אחת, בה אנחנו כבר יכולים להתפתח עד גמר התיקון. הכול תלוי בנו.

שאלה: האם כל מדרגה חדשה דורשת עיבור חדש, קפיצה חדשה אל הריקנות בעוצמה גבוה יותר?

כן, ודאי. בכל מדרגה ומדרגה יש מסירות נפש חדשה, יגיעה חדשה, וההבדל ביניהן הוא בכמות ובאיכות.

שאלה: למי אני מוסרת את הנפש שלי לעשירייה, לבורא?

דרך העשירייה לבורא שנמצא בתוך העשירייה.

שאלה: האם אני צריכה לדעת מהי מדרגה חדשה כדי לעלות עליה?

אני לא יכול לדעת מהי מדרגה חדשה לפני שאני עולה אליה, אלא כדי לעלות אליה ולדעת אותה, אני צריך מסירות נפש אליה, זאת אומרת לא להיכנס בה עם הרצון לקבל שלי, זה לא ייתן לי שום דבר.

רק אם אני מוסר את הנפש שלי, זאת אומרת שאני מבטל את האגו שלי ומוכן לקבל את כל התנאים של המדרגה החדשה, זאת אומרת להתחבר עם החברים, להידבק לכל מה שאומרים מקובלים כמה שאני מבין ומסוגל, זה מעלה אותי לדרגה הרוחנית.

שאלה: האם לכל אדם יש את היכולת להתבטל?

לכל אחד. ודאי שיש הבדל בין בני אדם עד כמה הם נמשכים, עד כמה הם רוצים, מסוגלים. יש הבדל בין הכוחות שיש להם. יש אנשים שיש להם הרבה כוחות, יש אנשים שיש להם פחות כוחות, וזה לא אומר שהם רחוקים או קרובים. יכול להיות שהבורא לא נותן כוח לאדם, כי טוב לו שהאדם יהיה קרוב אליו בבקשה. ויש כאלו שמקבלים כוחות ומתקדמים, אבל זה לא אומר שהם יותר קרובים לבורא. יש ויש, אנחנו עדיין לא מבינים את הדרגות שלנו, אנחנו לא יכולים להבין מה טוב לאדם. הכי טוב לאדם אם הוא לא שם לב לזה, אלא עושה מה שתלוי בו, מה שנדרש ממנו.

שאלה: האם המיומנות של הביטול העצמי נשארת לתלמיד כאשר הוא עובר ממדרגה למדרגה?

יש כאלו מצבים בין המדרגות שהכול נעלם, ואדם צריך לעבור ממדרגה אחת למדרגה השנייה בקפיצה דרך תהום, ממש דרך הפסק כלשהו. אבל את זה עושים מפני שיש קבוצה, לימוד, הפצה, העולם הרחב, ולכן אנחנו אף פעם לא מתנתקים לגמרי, אלא בכל מיני צורות אלטרנטיביות אנחנו בכל זאת קשורים למדרגה הבאה. ולמרות שבעצמנו לא מסוגלים להיות, או שזה עובר אז אמא מפתחת אותו, או שזו הקבוצה שמפתחת אותו. ויש דברים נוספים. נלמד אותם.

שאלה: איך אני יכולה לזהות מהי המדרגה החדשה שאליה אני מוסרת את עצמי?

את לא יכולה לזהות, ואפילו להתעסק בזה לא כדאי, כי זה סתם מבלבל את האדם. אנחנו רוצים רק דבר אחד, יתר דבקות בקבוצה, ובתיאור הבורא שבה, להגיע לייתר הדבקות ואז אנחנו עולים לדרגה הבאה.

שאלה: מהם ביטויים של מסירות הנפש בעשירייה?

שאני יכול לעלות לכל מצב בעיניים עצומות, העיקר שאני מחובר עם חברים ועם הבורא שבתוכם, כמו שאני מתאר את זה לעצמי.

שאלה: מדוע לאחר שאדם עשה כל מאמץ במסירות נפש ומגיע למדרגה חדשה, זה מורגש כמו סגולה, כמו משהו שהוא לא היה ראוי לו ולא מגיע לו?

כך אנחנו מרגישים תמיד. ואחר כך זה מתחלף בזה שאנחנו חושבים שמגיע לנו יותר. תמיד ככה, תלוי באיזה מצב אנחנו נמצאים, או למטה או למעלה בכל מדרגה. ואז אנחנו מרגישים שזה לא מגיע לי, ואחר כך מרגישים שמגיע לי, ולמה לא יותר? אלה השלבים שאנחנו צריכים כולנו לעבור. כי כל הרצון לקבל שלנו מחולק למדרגות ותת מדרגות, ואנחנו צריכים בכל מדרגה ומדרגה לעשות את העבודה משלנו. ואז יש לנו בעד ונגד לכל מצב ומצב.

אבל עוברים את זה. אתם כבר נמצאים בזה, רק לתת לזה יותר תשומת לב. והעיקר, חיבור עם החברים, בלי חיבור לא תהיה לנו שום אפשרות לצאת מהמצב הנוכחי ולהגיע למצב הבא.

(סוף השיעור)