שיעור בוקר 26.05.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 392, מאמר "הערבות" , אותיות י"ח-י"ט

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם" עמוד 392 את מאמר "הערבות".

אנחנו ממשיכים במאמר "הערבות" שהוא המשך של מאמר "מתן תורה", והכותרת היא "כל ישראל ערבים זה לזה".

"ישראל" זה כל אדם ואדם שמשתוקק להיות ישר-אל, זאת אומרת מכוון לבורא, ובצורה כזאת שהוא מכוון לבורא, ונקרא ישראל, ישר-אל, הוא ודאי נכנס לקשר עם האחרים שמשתוקקים לאותה המטרה או אפשר להגיד ההיפך, ככל שהם מחוברים ביניהם, ערבים זה לזה, כך הם מתקרבים לבורא, שזה אותו דבר.

זאת אומרת, מידת ההתקרבות בין בני אדם היא קובעת, זו המדידה של הקירבה שלהם לבורא. וההיפך, הקירבה שלהם לבורא זו מידת ההתקרבות שביניהם. זו תלויה בזו.

קריין: נקרא את המאמר. מאמר "הערבות", "שכל ישראל ערבים זה בזה".

הערבות

(המשך ממאמר "מתן תורה")

"שכל ישראל ערבים זה בזה (סנהדרין כ"ז ע"ב; שבועות ל"ט ע"א).

וזהו דבר הערבות, אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה.

כי לא נתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים לקבל עליו את המצוה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, כפי המתבאר במאמר "מתן תורה", אות ב' וג', עש"ה מלה במלה."

אם אנחנו רוצים להתקרב לגילוי הבורא, אז להיות כמוהו זה נקרא להתקרב. זה לא כמו שבעולם שלנו אנחנו מתיישבים ברכב נגיד ונוסעים, ואנחנו בעצם לא משתנים. במרחב הרוחני, במידה שאני משתנה כלפי מי שאני רוצה להידמות לו, כך אני מתקרב אליו. במידה שקיבלתי תכונות שונות ממי שאני מתקרב אליו, אז אני מתרחק. זאת אומרת המרחב הרוחני, השדה הרוחני עובד אך ורק לפי חוק השתוות הצורה.

ולכן אנחנו צריכים להבין, שאם בכל רגע ורגע אנחנו רוצים להתקרב לבורא, אנחנו לא יודעים מה זה להתקרב לבורא, אבל אם אנחנו מתקרבים בינינו, זו בשבילנו האינדיקציה, מדד בטוח ונכון שבזה אנחנו גם יותר קרובים לבורא. ממש אחד לאחד. זאת אומרת, אם אנחנו באמת מתקרבים בצורה כזאת שמבטלים את האגו הפרטי שלנו ורוצים להיות קרובים זה לזה, אז אנחנו מתקרבים לבורא.

"דהיינו, שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות ממה שהוטבע באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו".

במה אני מודד אם אני מתקרב לבורא? אך ורק במידה שאני מתקרב לזולת. במה אני מודד שאני מתקרב או מתרחק מהזולת, עד כמה אני מרגיש את הצרכים שלו, את הרצונות שלו יותר קרובים אליי או שאני רחוק מהם. זאת אומרת, במידה שאני רוצה למלאות רצונות של החבר אני קרוב אליו, ובמידה הזאת יכול להיות שאני גם קרוב לבורא, אם זה חבר בדרך, וכך אנחנו מודדים את עצמנו. אין לנו שום אפשרות לבדוק איך להתקרב או להתרחק מהבורא אלא רק לפי כמה אנחנו מתקרבים או מתרחקים בינינו, בין החברים שהולכים בדרך.

שאלה: אנחנו מנסים להתחבר עם הרצונות של החברים, כמו שאתה אומר להרגיש אותם, להתכלל בהם. אבל איך ברגש הזה אפשר לכוון את עצמנו עוד ועד בצורה עמוקה אל הבורא?

אם אני רוצה להתקרב לבורא וזאת המטרה שלי, אז אני מתקרב לחברים ורוצה להיות ממש חלק בלתי נפרד מהם, וברור לי שבזה אני מתקרב לבורא ורוצה לגלות את הבורא בקשר שבינינו. אם אנחנו מתקרבים בינינו, אז בזה מתגלה הבורא. אין לי מה להוסיף, פשוט כך קורה, זה לפי החוק, שאם אני מבטל את האגו שלי כדי להתחבר עם החבר ואני עושה כל מה שאני מסוגל כדי להתחבר עם החבר, אז אני מתקרב לחבר ודרכו לבורא. זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת הבורא". כך זה עובד.

שאלה: מהי אותה פעולה בעשירייה שנקראת להסכים לקבל את מצוות "ואהבת לרעך כמוך במידה שלמה". נגיד שנראה לי שאני מסכים, אבל אני מרגיש שזה לא בדיוק מה שמדובר עליו במאמר?

אני לא יודע אם אתה מסכים או לא מסכים לקבל על עצמך "ואהבת לרעך כמוך", אני רק מציע לך לבדוק את זה לפי התוצאות. אם אתה מתחבר לחברים עד כדי כך שאתה רוצה לעזור להם בהשגת מטרת הבריאה, אז אתם קשורים יחד, אתה אליהם והם אליך, ואז בקשר ביניכם, אם אתם בונים קשר כזה, אתם צריכים להתחיל לגלות את הבורא. או שאתם מרגישים שאתם לא יכולים להגיע לקשר כזה, אז אתם מתפללים לבורא, פונים אליו ומבקשים שיחבר ביניכם, שיהיה ביניכם קשר. ואז הבורא עושה את הקשר, ובתוך הקשר הזה אתם מגלים אותו.

תלמיד: אז ההסכמה הזו מעידה על כך שאני לא זקוק יותר לשום דבר מעבר לזה שהחברים שלי יגיעו לבורא?

אנחנו צריכים להגיע למצב שכולנו מחוברים ובקשר בינינו, במגע בינינו, בנקודת הקשר בינינו אנחנו מגלים את כוח החיבור בינינו שהוא נקרא "בורא".

שאלה: אמרת שאם אני רוצה לעזור לחברים להתקרב לבורא אז אני קשור אליהם והם קשורים אלי. ברור שאני קשור אליהם, אבל מה מעיד על כך שהם קשורים אליי כשאני רוצה לעזור להם?

זה נקרא שאתה מקבל את הרצון שלהם ועומד לממש אותו. זה כמו בערבות, שיושבים בסירה אחת וכל אחד אחראי על האחר, גם לטובה וגם לרעה.

תלמיד: אז מצד החברים צריכה להיות איזו תגובה או שמספיק רק מה שאני רוצה לעזור להם כדי שהם יהיו קשורים אליי?

תתחיל לעשות מה שתלוי בך ובזה תוכל לעורר את הלב שלהם. אל תחכה שהם יפנו אליך עם הזמנה יפה, אלא תתחיל לעבוד אתה על חיבור בין כולם המכוון לבורא.

תלמיד: אם נדמה לי שהחברים דוחים לחלוטין ושוללים ואני בכל זאת רוצה לעזור להם, האם זה יוצר קשר בינינו?

זו בעיה אם חברים לא רוצים לדבר על החיבור ביניכם, זה אומר שעדיין הרצון לקבל שלהם הוא כל כך גדול שהם לא מסוגלים מעליו להתחיל להכיר שמטרת הבריאה יכולה להיות מושגת רק בחיבור ביניכם. אני מכיר את הדברים האלה גם על עצמי, היה לי קשה מאוד להתחבר לרעיון הזה של הערבות, וזה מפני שהאגו של האדם הוא גדול מאוד והוא לא יכול לשמוע על זה, הוא לא יכול לקבל את זה, הוא לא יכול להבין ולהסכים עם זה, ועובר זמן, לפעמים זמן רב, עד שהוא מתחיל לשמוע שמטרת הבריאה יכולה להיות אך ורק בחיבור.

אנשים כאלו שלא מסוגלים להסכים עם הערבות, עם החיבור, במיוחד בפועל - ללמוד אפשר אבל בפועל הם לא יכולים להסכים, אנשים כאלה שייכים לנשמות גבוהות, בתנאי שיש להם גם רצון להכיר את המערכת, את הבורא ואת מטרת הבריאה, והם לא יכולים להתקדם כל כך בקלות כמו יתר האנשים, יש להם רצון לקבל יותר עמוק וגדול. צריכים להמשיך, אין מה לעשות, עם כולם.

"ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד, ואמרו: "נעשה ונשמע", הרי שכל אחד מישראל, נעשה ערב, שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה, אשר אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת."

אם הם מסכימים להתקדם לטבע של הבורא, אז יש לפניהם מערכת שהם צריכים לקבל אותה, להלביש אותה על עצמם, זה נקרא "נעשה ונשמע". זאת אומרת, צריכים קודם "נעשה" ואחר כך "נשמע". כל עוד הם לא מתחילים בפועל לקבל את הדברים האלה, אפילו שלא מבינים, הם לא יכולים להגיע לזה שהם מבינים ושומעים. זאת אומרת יש כאן עניין של נעשה ואחר כך נשמע. צריכים לבנות מערכת ערבות, חיבור בינינו, ובמידה שכל אחד מהם עוזר לאחר, במידה הזאת הם הולכים ומתקרבים לטבע של הבורא.

"משום שבערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, וליתן כל מה שיש לו לכל המצטרך, היות שאינו מפחד עוד, בעד קיום גופו עצמו, כי יודע ובטוח הוא, ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו, עומדים הכן לדאוג בשבילו, כמבואר במאמר "מתן תורה", אות ט"ז, עש"ה". זו הרגשת הערבות שיש באדם שהיא מנטרלת את כל האגו שלו ואת כל הדאגות שלו לעצמו, ורק בתנאי הזה הוא הופך להיות אדם חופשי שיכול לפעול בהשפעה כלפי כולם.

"שמטעם זה, לא היו מוכנים כלל לקבל התורה, מזמן אברהם יצחק ויעקב. אלא עד שיצאו ממצרים, והיו לאומה שלימה בפני עצמם. כי אז נעשה המציאות, שכל אחד יהיה מובטח בכל צרכיו, בלי שום דאגה והרהור כלל. משא"כ בהיותם עוד מעורבים בין המצריים. ובהכרח, אשר חלק מסוים מצרכיהם, היה מסור בידי הנכרים הפראים הללו, המלאים אהבה עצמית." אם בקבוצה עדיין יש אנשים שהם לא מכוונים למטרה, שהם ממש אגואיסטים פשוטים ארציים, אז אנחנו לא יכולים למשוך אותם לערבות כי אין להם בזה שום עניין, הם לא מרגישים ששייכים לזה ובכלל שיש בהם משהו שעונה לתשובה שהערבות נותנת לאדם.

ולכן אנחנו צריכים לדאוג לכך שבסופו של דבר אנחנו לא מפילים את עניין הערבות על אנשים שלא מסוגלים לשמוע על זה. לאט לאט צריך שישארו אצלנו אותם אנשים שמובן להם שחייבים להגיע לעניין הערבות, ושהעולם הרוחני, המערכת הרוחנית, העולם העליון קיים לפי חוק הערבות ששם כולנו מתחברים למערכת אחת. קשה לנו להבין, קשה לנו להסכים עם זה אבל זה כך, ולכולם יש בזה מקום. אנחנו נמצאים כבר בזמן גמר התיקון, ולכן אנחנו בעצם מוכנים לתהליך הזה, רק צריכים להבין, להסכים ולבצע את התיקון הזה.

נקרא שוב,

"שמטעם זה, לא היו מוכנים כלל לקבל התורה, מזמן אברהם יצחק ויעקב. אלא עד שיצאו ממצרים, והיו לאומה שלימה בפני עצמם. כי אז נעשה המציאות, שכל אחד יהיה מובטח בכל צרכיו, בלי שום דאגה והרהור כלל. משא"כ בהיותם עוד מעורבים בין המצריים. ובהכרח, אשר חלק מסוים מצרכיהם, היה מסור בידי הנכרים הפראים הללו, המלאים אהבה עצמית".

לענייננו, אם יש לנו כאלה בעיות בקבוצה, אז אנחנו צריכים להשתדל לנקות ולתקן אותן, בזה שאנחנו עובדים על החברים וכולם דואגים שכולם יבינו שלהתקרב לערבות זה תהליך פנימי, הערבות היא לא כספית ולא בחלוקת הדברים שיש לכל אחד ואחד, אלא היא בהרגשה פנימית רוחנית, בהבנה שרק בקשר בינינו אנחנו יכולים להרגיש את הבורא. אף אחד לא מגלה אותו בעצמו אלא רק במידה שיוצא מעצמו כלפי החברים, אז בינינו, שם אנחנו מגלים אותו.

"ונמצא, שאותו שיעור, המסור בידי הנכרים, יהיה בלתי מובטח כלל לכל יחיד מישראל. כי חבריו לא יוכלו למלאות לו את המחסורים האלו, משום שאינם בידיהם. וכבר נתבאר, שכל עוד שהיחיד מוטרד במאומה בדאגותיו עצמו, אינו מוכשר כלל אפילו להתחיל בקיום המצוה של "ואהבת לרעך כמוך"". אחד מהשניים - או שאדם דואג לעצמו או שהוא דואג לקשר בין כולם, הוא לא יכול להיות גם בזה וגם בזה. הוא צריך לדאוג שיהיו לו דברים הכרחיים כדי שיוכל להתקיים, אבל חוץ מזה הוא דואג רק לקשר עם החברים.

"והנך מוצא בעליל, אשר ענין מתן תורה, היה מוכרח להתעכב עד זמן יציאתם ממצרים, והיו לאומה בפני עצמם". זאת אומרת, לא היתה להם כבר שליטה על האגו שלהם שנקרא "פרעה", לכן יציאה מהאגו היא דבר הכרחי כדי לקיים קשר הדדי נכון ביניהם שנקרא "תורה". "דהיינו, עד שכל צרכיהם יהיו מסורים בידיהם עצמם", לא באגו שלהם, ששורה עליהם, ששולט עליהם. "בלתי תלויים על אחרים. אשר אז הוכשרו לקבלת הערבות האמור. ואז נתנה להם התורה".

שאלה: אנחנו הרי חיים בעולם החיצון, כך או אחרת, אז אני לא מבין איך אפשר בכלל להתנתק משימוש ברצון לקבל לצרכי עצמי?

על זה יש חוק "לא יגונה ולא ישובח". זאת אומרת, במידה שאני צריך לחיות, לקיים את עצמי ואת המשפחה ולחיות בחברה בין כולם, בין כל האנשים, לא בקבוצה אלא בין כל האנשים, אז אני משתמש ברצון לקבל שלי כדי להחזיק את עצמי כך. אבל חוץ מזה יש לי עוד חיי קבוצה שבהם אני צריך להגיע למצב שהקשר בין החברים הוא לפי חוקים עליונים. יש כמה אנשים בעולם הזה שאני קשור אליהם והם אלי, ובינינו יש סוג קשר כזה, שבקשר הזה אנחנו מרגישים את הכוח העליון, את כוח ההשפעה, כוח הנתינה, כוח האהבה, שנקרא "בורא", שכך הוא מתגלה, אותו אנחנו מגלים. ואז לאט לאט אנחנו מתחילים גם לקשור בין הכוח העליון הזה ובין העולם שלנו, במידה שפועל עלינו הכוח העליון, כוח ההשפעה, כוח האהבה, כוח החיבור.

בחיים שלנו אנחנו רואים שהכול הפוך, במקום כוח אהבה כוח שנאה ודחייה, במקום כוח חיבור כוח פירוד וכן הלאה, כלומר אנחנו מגלים את שני עולמות וכך אנחנו חיים, בשני העולמות, ומשתדלים לאט לאט להשפיע מהעולם העליון על העולם התחתון שלנו, הגשמי הזה, וכך מקרבים את כל האנושות לחיבור, לתיקון.

שאלה: אם אני מבין נכון, ערבות זו עבודה אישית בעיקר, והשאלה היא אם אני רואה שלחברים קשה להימצא בערבות, שהם נשמות גבוהות, איך אני יכול לעזור להם?

לאט לאט אנחנו בונים את הדברים האלה, זה לוקח בדרך כלל הרבה זמן. התיקונים הראשונים בנשמה לוקחים הרבה זמן ודורשים הרבה תשומת לב, מקום, מאמצים, אבל אחר כך הם דווקא נעשים יותר קלים ומהירים. הצעדים הראשונים הם צעדים קשים מאוד, איטיים מאוד. לכן העיקר ללמוד מה שכתוב ולאט לאט זה יתיישב. אנשים כבר רצים ללמוד הלאה כל מיני שלבים מתקדמים, ואחר כך הם מתחילים להבין בחזרה את עניין הערבות שלמדו בתחילת דרכם. כך זה קורה.

"ונמצא משום זה, אשר גם אחר קבלת התורה, אם יבגדו מועטים מישראל, ויחזרו לזוהמת האהבה עצמית, מבלי להתחשב עם זולתם, הרי אותו שיעור הצטרכות המסור בידי המועטים, מטרידים לכל יחיד מישראל, לדאוג עליו בעצמו, כי אותם המועטים לא יחמלו עליו כלל. וממילא, שנמנע קיום המצוה של אהבת זולתו לכל ישראל כולם, כנ"ל. באופן, אשר אותם הפורקי עול, נמצאים גורמים לשומרי התורה, שישארו בזוהמתם בהאהבה העצמית, שהרי לא יוכלו לעסוק במצות "ואהבת לרעך כמוך", ולהשתלם באהבת זולתו בלתי עזרתם, כאמור.

הרי לעיניך, שכל ישראל ערבים זה לזה, הן מצד הקיום, והן מצד השלילה". זאת אומרת מי שנמצא בדרך להתקרב לבורא, שנקרא ישר-אל, "ישראל", הוא בסופו של דבר חייב להיות מקושר עם אחרים כמוהו בדרך, כדי ליצור ביניהם כאלו תנאים שבהם הם יכולים לגלות את הבורא ולהרגיש אותו יותר ויותר.

"כי מצד הקיום, דהיינו אם מקיימים הערבות, עד שכל אחד דואג וממלא לכל מחסוריו של חבריו, הנה נמצאים משום זה, שיכולים לקיים התורה והמצות בשלימות, דהיינו לעשות נחת רוח ליוצרו". דווקא בקשר ביניהם הם יכולים לקיים כל מיני חוקי קשר בין בני אדם שבזה הם עושים נחת רוח לבורא. כמו שאמא אומרת לילדים, אל תריבו ביניכם, תתחברו ביניכם, אתם אחים, כולכם ילדים שלי, כך אנחנו צריכים להבין מה שהבורא דורש מאיתנו. להתעלות מעל האגו שבכל אחד ואחד ולהרגיש שאם אנחנו רוצים להתקרב אל הבורא, לעשות לו נחת רוח, הכול מתבטא אך ורק בחיבור בינינו. לכן הכלל הוא "מאהבת הבריות לאהבת הבורא". "והן מצד השלילה, דהיינו אם חלק מהאומה, אינם רוצים לקיים הערבות, אלא להיות שקועים באהבה עצמית, הרי הם גורמים לשאר האומה, להשאר שקועים בזוהמתם ובשפלותם, מבלי למצוא שום מוצא, לצאת מעמידתם המזוהם, כמבואר".

ולכן אחרי שהם מקבלים את תנאי הערבות וכל אחד נכלל מהאחרים וכולם כבר כאילו אחראים זה על זה, אף אחד לא יכול לטעות, אלא כולם דואגים זה לזה, כולם נמצאים בקיום החוקים המשותפים שביניהם, יש כוח כללי ששומר על כולם יחד, הם מקבלים את האור העליון והוא מתלבש בהם.

שאלה: כתוב "אשר חלק מסוים מצרכיהם, היה מסור בידי הנכרים הפראים הללו, המלאים אהבה עצמית". מה זה אומר, היו מסורים בידי הנוכרים האלו?

אם יש עשירייה, וחלק מהעשירייה כן מסוגל ומוכן להיכנס לערבות, וחלק לא, אז אותו חלק שהם לא מסוגלים לקיים מחוסר הסכמה של כל הקבוצה, אותו חלק מפריע לכולם.

שאלה: כתוב בפסקה הבאה "והנך מוצא בעליל, אשר ענין מתן תורה, היה מוכרח להתעכב עד זמן יציאתם ממצרים, והיו לאומה בפני עצמם". מה הכוונה שהיו לאומה שלמה בפני עצמם?

שאין להם מחשבות זרות שלא מכוונות להתקרבות לבורא ולגילוי הבורא.

שאלה: מה זה אומר להפוך לחלק בלתי נפרד מהחבר?

שאנחנו צריכים להיות מחוברים כך שכל הרצונות, הכוונות והמחשבות שלנו שמכוונות לבורא, יתחברו ביניהם ויכוונו כולם יחד לבורא.

שאלה: למה הכול כמו בערפל, המילים לא מורגשות, שום דבר לא נכנס פנימה. האם זה הבורא מצביע על כוונה לא נכונה?

כאשר אני שומע איזו שפה שאני לא מבין אז בשבילי כל המילים האלו הן לא אומרות כלום, אני לא יכול להגיב על כל מילה, לא יכול להתרגש מהמילים. אותו דבר יש לנו כאן, אנחנו לא מבינים את שפת ההשפעה אלא את שפת הקבלה. ולכן כל המילים האלו שמדברות על חיבור, על השפעה בינינו, שכל אחד אחראי על אחרים, על ההשפעה לבורא, אנחנו לומדים את החוק העיקרי של העולם העליון.

יש שני עולמות, עולם תחתון ועולם עליון, אנחנו עכשיו לומדים חוק של העולם העליון. בעולם שלנו יש חוק אגואיסטי, רצון לקבל שבכל אחד ואחד בודק את עצמו כמה הוא יכול לקבל מכולם. בהתאם להרגשת הבושה, כמה נתנו לו, כמה יתנו לו, שלא יקבל מכות כך לכל אחד יש חשבונות, והרצון לקבל של כל אחד ואחד מעמיד אותנו בעולם הזה במעמד.

מה שאין כן בעולם הרוחני זה ההיפך, כמו שכתוב "עולם הפוך ראיתי", שם יש השפעה. ולכן אנחנו חייבים להכיר את הכוח הזה, את החוק הזה של ההשפעה כדי להתקרב, כדי להיכנס בו. וכך עושה לנו חכמת הקבלה, היא מספרת לנו מה חוקיות העולם העליון. מה זה גן עדן וגיהינום, מה זו קבלה והשפעה, עליון ותחתון, בורא ונברא. היא מסבירה לנו את זה. אנחנו רוצים לקבל את זה, לאתר את זה, לסדר את זה לפי החוקים שלנו, לפי ההרגלים שלנו. וזה לא הולך, כי אנחנו צריכים להשתדל לסובב את עצמנו לחוקי העולם העליון. קודם זו השפעה, עזרה, תמיכה, עולם הפוך. אנחנו רוצים או לא רוצים כך זה.

לכן תכירו מה הוא העולם הרוחני. מי שיכול לסבול את זה יתקדם, ומי שלא יכול לסבול את זה רצוי שיישאר וישמע, מי שלא יכול יעזוב, יהיו לו עוד הזדמנויות בגלגול הבא.

שאלה: אמרת שגם כשאנחנו נותנים אנחנו עושים את זה מתוך הרצון לקבל שלנו. אז מה זה לעזור לזולת? מה זה כולל?

אצלנו גם הקבלה וגם ההשפעה היא רוכבת על הרצון ליהנות. רצון לקבל אולי זה לא כל כך מדויק, אלא רצון ליהנות. כך שאם אני גם נותן וגם מקבל אני עושה את זה כי אני מקבל מכך הנאה, וזה העיקר, זה חומר הדלק. אנחנו לא יכולים לעבוד אם אנחנו לא מקבלים הנאה.

מה קורה בעולם הרוחני? בעולם הרוחני אנחנו גם מקבלים הנאה, אבל מתוך כך שאני משפיע. כאשר אני עובד למעלה מהאגו שלי, הפוך מהאגו שלי, אני מקבל הנאה וכך אני יכול להשפיע. ההנאה שלי היא בלתי מוגבלת. אני יכול לקבל "פי תר"ך פעמים" ממה שאני יכול לקבל ברצון לקבל שלי האגואיסטי. לכך אנחנו מתקדמים.

מי שרוצה להגיע לתענוגים של העולם העליון הכול פתוח לפניו, תכינו רצונות גדולים כדי ליהנות, אבל כל הרצונות האלה צריכים ליהנות מהשפעה ולא מקבלה. נקבל מלמעלה תיקון שנקרא "בעל מנת להשפיע" וכך נתחיל ליהנות כאשר אנחנו נותנים.

שאלה: יש הרגשה שהקרבה בינינו והביטול לא באמת תלויים בנו, אלא כחומר ביד היוצר, בהתאם לשליטת הבורא. האם זו למעשה עניית תפילה קודמת או משחק שמושך אותנו לקשר איתו?

זה מושך אותנו בקשר לבורא, אנחנו לא יודעים בדיוק איך אנחנו מתקדמים, אבל ככל שנעשה בינינו פעולות השפעה יותר ויותר ברורים לנו, ועד כמה שמפעולות ההשפעה האלו אנחנו נפנה אליו בדרישה שיסביר לנו מה קורה, שימלא את פעולות ההשפעה האלו בנוכחות שלו, כך אנחנו נגיע למצב שאנחנו נגלה בקשר בינינו את הבורא.

שאלה: האם "נעשה ונשמע" זה כמו במשל עם שק כבד שהולך ליפול ואני צריך עזרה ואז באים לעזור, וזה נקרא "ונשמע"?

זו "ערבות", כשאני מסתכל על כל חבר וחבר ורואה למי שאני יכול לעזור וכך זה קורה.

שאלה: מצד אחר, אם השק הוא על הרצפה ואני עוד לא הרמתי אותו ואני מבקש עזרה אז אף אחד לא בא לעזור, כאילו אם לא נעשה לא נשמע? האם זה הכיוון, האם זו המשמעות של "נעשה ונשמע"?

"נעשה" זה שאנחנו צריכים לעשות פעולות השפעה בינינו, ובתוך פעולות ההשפעה האלו שאנחנו מכינים בינינו אנחנו נשמע מהבורא את הפנייה שלו אלינו, נגלה אותו. למה זה "נשמע"? כי אנחנו עושים פעולות מצד המלכות. ומצד הבינה אנחנו מקבלים תגובה, "נשמע".

שאלה: אמרת שגם לך היה קשה להסכים עם הרעיון של חיבור, ובכל זה הצלחת לעשות את זה בפחות שנים מאיתנו ולהיות מקובל גדול. מה חסר לנו, גם לנו יש אגו גדול מאוד רבים מאתנו מסכימים לעשות ולשמוע. השנים עוברות ואנחנו כאילו דורכים במקום. למה?

סבלנות, זה דבר ראשון. אל תשכחו שאנחנו נמצאים בשליטת הכוח העליון והוא שולט עלינו ואנחנו צריכים רק להמשיך בדרך בכל מה שאפשר. תמיד להתחיל מהשינויים בינינו ורק אחר כך פנייה לבורא. כשאני פונה לבורא, אז מה עשיתי בשינוי היחסים בינינו כשאני פונה אליו. לבורא אני פונה רק בתנאי שאני הכנתי שינוי טוב מבנינו ואני רוצה שהוא יתממש, ואז אני פונה לבורא ומבקש ממנו עזרה. שיעזור לי להתקין את המערכת שבה אני אוכל אחר כך לזהות את התגובה שלו.

שאלה: שמעתי אם יש בעיות ערבות בקבוצה חייבים לנקות, לזכות, לתקן את זה. איך נוכל לברר ולתקן את זה?

צריכים להשתדל לדבר ביניכם ככל שאנחנו נמצאים בהתקשרות ובעזרה הדדית. ממש עשר דקות ביום תפנו לזה, אולי אפילו לא יום יום, כדי שאתם תגלו כמה אתם נמצאים בעזרה הדדית, בתמיכה הדדית, כמה חסרה עזרה ותמיכה. וכך אתם תתקרבו.

וודאי שיהיו כאלה שיהיו מוכנים לקבל את התנאים ויהיו כאלה שלא יוכלו, אבל בכל זאת תמשיכו כולכם ובמשך הזמן תראו כמה אתם משתנים. ותהיו עוד ועוד סבלניים זה לזה, אתם צריכים לאהוב זה את זה. הבורא נותן לכל אחד את התוקף של האגו שלו, של הרצון לקבל, הוא יודע איך לסדר את האנשים. אבל אנחנו נמשיך לסמוך עליו ובכל זאת נמשיך והבורא יסדר את הכול בינינו.

שאלה: אם אני רוצה להיות בערבות והעשירייה לא רוצה, האם הרצונות הגשמיים שלהם מחזיקים אותי גם הרצונות שלהם?

לא, אני צריכה להמשיך באותה עשירייה בינתיים וכך לפעול שכולנו צריכות לדבר על הערבות, ככל שאנחנו תלויות זו בזו. והדוגמה הזאת שיושבים כולנו בסירה באמצע הים, בעמקי הים ואנחנו יכולים באמת לטבוע באגו שלנו וכך לגמור את החיים, זו הצורה הנכונה. ואם אנחנו רוצים בכל זאת להגיע לחוף מבטחים אנחנו צריכים להיות יחד, רק בצורה שכל אחד עוזר לשני. אין מי שיעזור לנו מבחוץ עד שאנחנו לא נעזור אחד לשני. ולכן צריכים להרגיש את עצמנו שנמצאים בסירה אחת ובסכנת מיתה, ורק אם אנחנו נעזור זה לזה כדי להוציא מהים של האגו שלנו הכללי שנמצא סביבנו, אז אנחנו נוכל לעשות את זה.

תארו לעצמכם, אתם בסירה בים הסוער האגואיסטי, ורק אם אתם כולכם מחזיקים זה בזה אז הים דווקא בכוח הפנימי שלו, שזה הבורא, מוציא אתכם לחוף.

שאלה: מה נחשב חוסר ערבות בעשירייה? האם מעט השתתפות מצד חבר נחשב כחוסר ערבות?

חוסר ערבות זה חוסר נכונות לשיתוף. בעד, נגד, לא חשוב איזה ויכוחים יכולים להיות, אבל כולם מבינים שהולכים בהגברת הערבות בינינו.

שאלה: מה גרם לעם ישראל לאבד את הערבות אם היה להם כבר חיבור כזה גדול? איך קרה שלא החזיקו בה, מה היה חסר להם? נראה שבכל פעם אנחנו יותר ויותר רחוקים, בכל פעם יותר קשה ומסובך.

אל תיקחו דוגמאות מההיסטוריה של עם ישראל. עם ישראל זו קבוצה שהתחברה בבבל, לפני אלפי שנים ונותרה כגרעין ממנו הרעיון הזה צריך להתגלות בכל העולם. בקבוצה הזאת היו נציגים מכל העמים שהיו בבבל, "שבעים אומות העולם". הם התחברו ביניהם והגיעו להסכמה להיות בערבות, ב"ואהבת לרעך כמוך" עד הסוף, כי היו חייבים להגיע לדרגת העולם הבא, כלומר, לצאת מהעולם האגואיסטי לעולם האלטרואיסטי. הם נתנו דוגמה, התקרבו והתחברו והשתדלו, אבל בסך הכול כל הקבוצה הזאת הייתה גרעין קטן בתוך האנושות כולה. וכל ההיסטוריה של האנושות ושל הקבוצה הזאת מביאה אותם למצב שהם צריכים להתפזר בכל האנושות ולמסור את כל מה שיש להם לכל האנושות.

המסירה הזאת נעשתה דרך כל מיני נטיות, פילוסופיות, מדע, חכמה ובעיקר דת, דרך כל הדברים האלה זה התפזר. פעם עוד נגלה כמה רק זה פעל בתוך העולם, במרכז כל המציאות. עכשיו אנחנו מגיעים לסיום, הוא תלוי בנו, כמה הוא יהיה בדרך קלה או בדרך ייסורים גדולים, מלחמות ובעיות. אבל כל האנושות הגיעה למצב שהיא מוכנה היום לשמוע את עניין הערבות, או בעד או נגד, כי כולם מתחילים להרגיש מיום ליום יותר ויותר כמה אנחנו קשורים זה לזה. כמה אנחנו קיימים בצורה כזאת שאי אפשר להיפרד.

אתם רואים מה קורה עכשיו בעולם, איך כל העמים וכל האומות וכל המדינות והממשלות, דנים במה שקורה, ואיך כל אחד רוצה להתנתק מאחרים ולהיות נגד ולקבוע בעצמו איזו ממשלה תהיה, אבל שום דבר לא קורה, שום דבר לא יעזור. זה רק יגרום לייסורים, ועל ידי הייסורים האלה נגיע ליותר הבנה שאנחנו קשורים יחד. ואת מה שכן יוכלו לעשות זה יהיה רק בערבות הדדית, ללא ערבות הדדית לא יוכלו לעשות כלום, העולם לא יירגע, הוא ייצא למלחמות, לבירורים קשים, אז יעברו עוד אלף, אלפיים שנה, זה לא יקרה אבל נניח, של סבל, צרות, בעיות, מלחמות, בסופו של דבר נגיע למצב שכולם יהיו תלויים בכולם, ומלבד כוח הערבות לא יוכל להיות דבר שינהל אותנו. כל האנושות נמצאת בסירה קטנה בים גדול וסוער, ואם לא נגלה את האחריות ההדדית בינינו ניכנס לצרות יותר גדולות.

בסופו של דבר ודאי שנקבע שחייבים להיות בערבות, אבל בינתיים אנחנו מבררים את זה. תראו מה העולם מברר, אף אחד לא יכול להתנתק מהשני. בהתפתחות שלנו הגענו למצב שאנחנו מגלים יותר ויותר כמה אנחנו תלויים וקשורים זה בזה. ואף אחד לא יכול להתקיים היום בעולם בלי שהוא מחובר עם כל העולם בקשר הדדי. רצוי בקשר טוב, כי בקשר רע אנחנו רק גורמים צרות. ככול שאתה גורם צרות לאחרים הן חוזרות אליך, ואנחנו לא לומדים מכל זה. דווקא עכשיו, במיוחד מהמלחמה בין רוסיה לאוקראינה כל העולם לומד כמה כולנו תלויים וקשורים ואין לנו ברירה אלא להגיע להסכמים אנושיים נורמאליים. לא בצורה אגואיסטית בה כל אחד לא רוצה להתחשב באחר מלבד בעצמו, זה בלתי אפשרי.

כך נלמד שרק הדדיות וערבות יכולים לקיים, לכוון אותנו לחיים נכונים. ואחר כך בתוך החיים האלה נתחיל ולהרגיש שיש לנו עוד מטרה, להכיר את הכוח הכללי בעולם, להבין שאנחנו לא יכולים לנהל את העולם אם אנחנו לא מבינים את החוקיות הגדולה הזאת שהיא "ואהבת לרעך כמוך". לא רק להתחשב אחד בשני אלא לצאת מהסדר של האגואיסטים, שלא ינהלו אותנו נניח שרי החוץ של כל המדינות, שכל אחד דואג למדינה שלו, אלא שרים אחרים, שידאגו לקשר בין כולם ושהקשר הזה יהיה הדדי, כי אחרת לא נוכל להתקיים. זה יתגלה בעולם, זה עוד שלב. כך מאין ברירה נגיע למצב שנרצה ללמוד את חוקי הערבות, את חוקי העולם האמיתי. אנחנו נמצאים בזמן שהעולם בפעם הראשונה מרגיש כמה הוא נמצא בצורה אינטגראלית, קשור זה לזה ולכן מחויב זה לזה. מאין ברירה זה יקרה כי אף אחד לא יוכל "לצפצף" על אחרים ולהגיד "אני עושה מה שבא לי". היה מישהו שרצה לעשות "מה שבא לו" ולחייב את כולם, ועכשיו אנחנו רואים לאן זה הגיע. שכולם ילמדו מהמעשה הזה, אף אחד לא יכול לעשות מה שהוא רוצה, הוא חייב להתחשב בכל העולם ולא לקבוע את הדעות, החוקים והרצונות שלו לכולם "ולצפצף" על כולם.

כך אנחנו מתקדמים לאמת. האמת לא נמצאת באף אחד, באף מדינה, באף ממשלה, באף אדם, האמת נמצאת למעלה מאיתנו. והיא כולה בקשר יפה הדדי מאדם לכל בני האדם. נתחיל להשיג את האמת הזאת, לקיים אותה מתוך הלב שלנו ויהיה טוב. בטוח יהיה טוב, אבל אנחנו יכולים לקרב את הטוב הזה, שיהיה מהר ובקרוב.

שאלה: מה אנשים ומדינות צריכים להבין מתוך הערבות הזאת, למה אתה מתכוון? האם אנשים יצטרכו להגיע לערבות בתוך כל מדינה ומדינה או שכל המדינות צריכות להגיע ביניהן למערכת אחת?

כל האנשים בעולם לאט לאט מתקרבים לידיעה, להרגשה ולעובדה שכולנו תלויים זה בזה. התלות ההדדית הזאת מקרבת בין בני אדם, הם מבינים שהם צריכים לדאוג לזולת כמו שהם דואגים לעצמם כי הם תלויים בזולת. כך אנחנו מתקרבים בינתיים בצורה אגואיסטית, אבל מתקרבים להבנה שאנחנו נמצאים במערכת אחת סביב כדור הארץ. מתוך המערכת האחת הזאת, אנחנו כבר לא קובעים שלא אכפת לנו מהאחרים אלא ההיפך, אנחנו לא לוחצים ולא לוחמים, אלא מבינים שצריך לדאוג לשלום המדינות האחרות, כי ככל שהן יתקדמו ויחיו טוב יותר כך גם לנו יהיה טוב יותר ומתוך זה לאט לאט מאין ברירה נעבור לחוקי ההשפעה ההדדית וכך נתקדם.

כך זה כלפי האנשים הרגילים בעולם הזה, אבל אלו שרוצים להכיר את החוק העליון, יצטרכו להגיע לערבות בדרגות יותר גבוהות ולהתקרב. אני עוד לא רוצה לספר על כל התהליכים שנעבור אבל נלמד אותם עד שתהיו מוכנים להיות ממש המנהלים של כל התהליך.

תלמיד: אמרת שהמדינות לומדות מתוך המלחמה הזאת איך להתנהג. האם זו צריכה להיות מדינה אחת גלובלית עולמית שבה כולן מחוברות למערכת אחת?

ודאי, בלי ספק. בסופו של דבר יתגלה שכל אומות העולם יפנו נגיד לקבוצת בני ברוך, ושם יהיו אנשים המבינים ומרגישים את העניין הזה מבפנים, ויבקשו מהקבוצה הזאת "תנהלו את החיים שלנו כי אתם מבינים ומקושרים עם חוקי הטבע העליון ויודעים מה לעשות". ואתם כן תדעו איך כוחות הטבע עובדים ובאיזו צורה תוכלו להוריד את החוקים האלה, קודם אלינו ואחר כך בהדרגה לבני האדם, והאנושות תוכל להתחנך לחיים החדשים, לערבות הדדית כללית גלובלית. האור העליון ישפיע בהתאם על כל המערכת, גם בצורה גשמית וגם בצורה רוחנית, ואז כולנו, בכל העולם, נגיע ל"ואהבת לרעך כמוך" ובזה הבורא יתגלה בין כולם. זהו גמר התיקון והוא לא רחוק, אנחנו באמת יכולים לעשות זאת בתנאי שנתאמץ כבר במצבנו לקבוע בקבוצות שלנו מערכת הדדית וערבות הדדית. נלמד על עצמנו, כי הכול בסך הכול עשר ספירות, עשרה חלקים, בקבוצה קטנה כמו בכל העולם ובאנושות. בואו נתחיל ללמוד איך לקבוע יחסים כאלו שבהם כל אחד מתעלה מעל האגו שלו, מתחבר עם האחרים ואז כולנו נתחבר לבורא.

שאלה: נראה שמאז הכנס האחרון קיבלנו, כמו שאמרת קודם, עזרה, כוח ממש גדול מלמעלה, ולי יש נטייה לתת לכוח הזה לפעול בנו בלי לעשות שום דבר. מה האחריות שלנו כעשירייה, איך אנחנו צריכים להשתמש בכוח שניתן לנו על ידי הבורא גם פנימית בינינו וגם כלפי חוץ?

האחריות של כל עשירייה היא למצוא את החיבור שמתגבר בה וגם להתפשט ככל האפשר מחוץ לגבולותיה אל עשיריות אחרות ולהתחבר איתן, וגם להתפשט בכל האנושות, לפתוח כמה שיותר חוגים ושיעורים. זו חובתנו ואסור לנו להזניח זאת ובזה נצליח. העבודה שלנו היא לקדם ככול האפשר את כל האנושות לבורא, במידה שהיא מסוגלת בינתיים, במידה הזאת גם אנחנו נתקדם ולא לפני זה, כי התפקיד שלנו הוא למשוך אותה לבורא.

שאלה: אמרת שצריך לקשור בין העולם הזה לעולם העליון. איך עושים זאת בין שיעור לשיעור במשך היום?

עושים זאת על ידי לימוד חוקי העולם העליון ורצון לקיים אותם בקשר בינינו.

תלמיד: מה שעשית עכשיו, תרגום האקטואליה כמערכת, אומר שגם אנחנו צריכים לראות את החיים כך במשך היום?

אני לא יודע מה אתם עושים במשך היום. במשך היום אני ממליץ לחזור על השיעורים שלנו כדי להתחבר אליהם יותר חזק. אני מפחד שכל הדיבורים ביניכם שאינם קשורים בדיוק לחומר הלימוד יהיו סתם דיבורים.

שאלה: נאמר, להכין רצונות גדולים כדי ליהנות מהשפעה, על איזה רצונות מדובר?

חיבור בינינו ומהקשר בינינו לבורא.

תלמיד: איך להתקדם אם חבר אחד בעשירייה דואג רק לעצמו ואילו האחרים נמצאים בקשר ביניהם?

תתחילו לטפל בו כמו בתינוק.

שאלה: דיברת על כך שכל העולם מושפע ממה שקורה בין רוסיה לאוקראינה, הארץ שלי קוסטה ריקה חצי משותקת בגלל קבוצה רוסית שכמעט שולטת בממשלה. ומפני שאני מבין מה קורה אני מרגיש יותר קשור לחברים באוקראינה מאשר לחברים ברוסיה.

אני לא יודע מה קורה בקוסטה ריקה, לא הייתי שם אף פעם, נקווה שעוד ניפגש שם. אני רק יכול להגיד שכולנו נרגיש זאת באספקת המזון, בכיס שלנו, בכל דבר ודבר, זה יקרה בצורה אגואיסטית פשוטה. מלבד זאת כתוצאה מכך נרגיש את התלות ההדדית בקשרים הבינלאומיים ומי שיותר מקושר לעולם שומע ורואה זאת. וכך יוצא שאנחנו מקושרים, אם לא על ידי קשר טוב אז על ידי קשר רע ומתוך זה, מאין ברירה, נגיע גם לקשר טוב. אבל יהיו עוד צרות ובעיות, תראו מה כוח אחד הרוצה לשלוט על אחרים גורם בכל העולם.

שאלה: שבועות הולך ומתקרב, איך אפשר לבדוק שאנחנו מוכנים לערבות בעשירייה וגם בכל העולם?

רק לחזק את הקשר.

שאלה: בעל הסולם כותב במאמר "שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה, למלאות כל צרכיו", "ואחר שכל האומה הסכימו" אז בעצם "נעשה ערב". איך ליישב את הסתירה הזאת?

זו לא סתירה, אנחנו כוללים את דרגות דומם, צומח, חי ומדבר, כול זה מתחבר באדם כי דרגת המדבר העליונה כוללת את כל הדרגות שלמטה ממנה, לכן אנחנו לא יכולים לקיים את דרגת המדבר העוסקת בקשר בין בני אדם, בקשר אחד למערכת אחת, לא יכולים לדרוש זאת מבני אדם אם הם לא מסופקים בדרגות התחתונות יותר, דומם, צומח וחי. חייבים לספק להם בריאות נורמאלית, שלא יתפוצצו מכאבים או מדאגות לקיום הגשמי בדרגת החי שבהם. חייבים לספק להם דברים הכרחיים לקיום, כלומר מזון, "אם אין קמח אין תורה" לכן אנחנו חייבים לדאוג לזה. אם אנחנו רואים שאנשים מקבלים אספקה נורמאלית של תרופות ומזון, אז כבר אפשר לדבר על דברים יותר גבוהים. אבל אם אספקה כזאת חסרה להם אז נצטרך קודם כל לדאוג לאספקה הזאת.

שאלה: איך האדם מסוגל לתת ערבות לפני שהוא מרגיש שהוא מקבל ערבות?

הוא צריך להזמין את כולם לערבות. וכל אחד מתאר את הערבות לפי הכלים שלו, ואף אחד לא דומה לחברו, אז כל אחד נותן יד לשכנו כי הוא דואג לערבות עם כולם.

תלמיד: אבל מה זה נקרא "מקבל על עצמו", בעלמא מקבל על עצמו?

הוא רוצה להיות בערבות עם אחרים ומזמין אותם לערבות הדדית, כי רואה אותם כולם כנמצאים עימו בסירה בים הסוער ורואה שאין ברירה שחייבים לעשות את זה, שבלי הערבות הדדית הם לא יוכלו לחזק את דפני הסירה כדי לצאת מהים הסוער.

לזה ההשגחה העליונה מקדמת אותנו, שעוד מעט כל האנושות תרגיש את עצמה שהיא הולכת לאיבוד, פשוט נעלמת, פשוט נכנסת לכאלו צרות שאין מהן שום אפשרות לברוח, ורק הקשר ביניהם יבנה את הסירה, אחרת הם כולם נמצאים בים הסוער אפילו ללא סירה, טובעים בים.

אות י"ח

"ולכן הסביר התנא דבר הערבות, בדמיון לשנים, שהיו באים בספינה. והתחיל אחד קודר תחתיו, ולעשות נקב בהספינה." באותו קשר שהם בנו ביניהם או שהיה להם בצורה טבעית מכבר, אחד רוצה לשבור את הקשר הזה שיש בקבוצה בהתקשרות ביניהם. מה אמרו לו החברים? "אמר לו חבירו: "למה אתה קודר?"" למה אתה רוצה לשבור את הקשר בינינו? אפילו בקשר שיש עכשיו בכל זאת אנחנו נמצאים באיזה ארגון, באיזו עשירייה במשהו בינינו, למה אתה רוצה לשבור את זה? "אמר לו: "מאי איכפת לך. הלא תחתי אני קודר ולא תחתיך"?" כלומר האדם לא מרגיש, הוא מדבר ברצינות, הוא אומר "אני לא רואה שאני עושה בזה איזה נזק לאחרים, אלא לי יש איזה עניין לעשות חור בדופן הספינה תחתיי, אולי אני אגלה בזה משהו, אולי אני אחזק את עצמי בזה". "אמר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!" עכ"ל." כאן העניין הוא ב"שנינו", כי חברו רואה שהשפעת החבר בצורה כזאת שלילית תגרום לו נזק, והראשון לא מרגיש שבזה הוא בכלל גורם נזק לאחר, שיש ביניהם קשר. זאת אומרת, הכול תלוי בגילוי הקשר ביניהם, עד כמה שכל אחד מגלה שהם קשורים יחד ותלויים זה בזה.

"והיינו כדאמרן, כי מתוך שפורקי העול, משוקעים באהבה עצמיית," הם לא פורקי עול, הם לא מודעים לזה, הם לא יוצאים מכלום, הם פשוט מבצעים מה שרואים לנכון באגו שלהם." הרי הם עושים במעשיהם, גדר של ברזל, המעכב על שומרי התורה, מלהתחיל אפילו בשמירת התורה והמצוה על היכנה, דהיינו בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך", שהוא הסולם להגיע לדביקותו ית', כנ"ל. ומה צדקו דברי המשל, שאומר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!""

זאת אומרת, שיש כאלה שתמיד נמצאים יותר או נמצאים פחות באהבה עצמית, אנחנו צריכים לשמור על כולם יחד ולעורר את כולם. עכשיו אני אומר מה אנחנו צריכים לעשות. לא שנרגיש את עצמנו בתוך הים הסוער ונראה שמישהו קודר חור בקבוצה שלנו ורוצה לעשות איזו פריצה.

עכשיו אנחנו צריכים כל הזמן לדאוג שאף אחד לא יזיק אלא יחזק את קשר בינינו בעשירייה, בצורה כזאת שמיום ליום נרגיש עד כמה אנחנו עוד ועוד דואגים לחיבור, מודאגים מהחיבור, ושחוץ מזה לא חסר לנו כלום.

זאת אומרת, כמו שדיברנו על כך שיש לנו תרופות, מזון פחות או יותר כדי להתקיים, אבל חוץ מזה רק הערבות ההדדית, רק הדאגה ההדדית, זאת התרופה, זה המזון הרוחני ואז בטוח אנחנו מגיעים למטרת החיים.

אות י"ט

"ורבי אלעזר, בנו של רשב"י, מפליג עוד יותר בדבר הערבות. ולא די לו, שכל ישראל ערבים זה לזה," כל הקבוצה הקטנה שמכוונת למטרת הבריאה ולכן נקראת "ישר-אל", ישראל, "אלא כל העולם נכנסים בדבר הערבות." כל בני האדם, אם יש להם רצון לזה או לא, מבינים או לא מבינים, כל אדם שהולך על שתי רגליים. "אמנם לא פליגי. כי הכל מודים, שמתחילה די ומספיק אומה אחת לקיומה של התורה. והיינו רק להתחלת תיקון העולם. מפני שאי אפשר היה להתחיל בכל אומות העולם בבת אחת."

למה יש קבוצה שמורכבת מכל אומות העולם עוד מבבל העתיקה ששם היה חיבור של כל אומות העולם לזמן קצר, כדי שהקבוצה הזאת תתייצב שם ותצא משם להתפתחות שלה, כדי שתחזור לכל האנושות ותביא לה את השיטה, את התוצאה מההתפתחות האישית שלהם.

"כאמרם ז"ל, שסבב הקב"ה עם התורה לכל אומה ולשון," כך זה כתוב בצורה פיוטית." ולא רצו לקבלה." שאף אחד לא רצה לפי האגו שלו לקבל את השיטה הזאת "ואהבת לרעך כמוך", "כלומר, שהיו שקועים בזוהמת אהבה עצמיית, עד למעלה מחוטמם." אנחנו יכולים להבין את זה, גם אנחנו כאלו. "אלו בניאוף, ואלו בגזל, ורציחה, וכדומה. עד שלא היה אפילו להעלות על הדעת בימים ההם, לדבר עמהם, אם מסכימים להפרש מאהבה עצמיות. ולפיכך, לא מצא הקב"ה שום עם ולשון, שיהיו מוכשרים לקבלת התורה, זולת בני אברהם יצחק ויעקב, שזכות אבותם עמדה להם."

יש אילו נשמות מיוחדות שהן כולן נשברות ממערכת אדם, מהנשמה הכללית, אבל הנשמות האלה הן נשמות שבמיוחד קבועות במערכת הזאת, שאחרי השבירה יש להן רגישות יתר לחיבור בחזרה והן נקראות "אברהם יצחק ויעקב". "וכמו שאמרו רז"ל: "האבות קיימו כל התורה, עוד בטרם שנתנה"." אפילו לפני שיש איזו השפעת כוח מלמעלה, יש להן התעוררות מלמטה, כי נשאר בהן עדיין אחרי השבירה משהו מכוח החיבור שהיה בין כולם לפני השבירה. "שפירושו, שמתוך רוממות נשמתן, היה להם היכולת, להשיג ולבא בכל דרכי ה', בבחינת רוחניותה של התורה, הנובעת מדבקותו ית', בלי הקדם הסולם של המעשיות שבתורה, שלא היה להם האפשרות לקיימם כלל, כנ"ל במאמר "מתן תורה", אות ט"ז."

בקבוצה כזאת קטנה שהתנתקה בשבירת הכלי הכללי, היו כאלו נשמות, חלקי הרצון הכללי, שבהן נשארו רשימות מאוד חזקות מלפני השבירה ולכן מתוך הרשימות האלה הם הבינו, הרגישו את הנטייה הגדולה לחיבור, הכרחיות, אמיתיות שמשיגים בחיבור ביניהם ששם דווקא נמצא הקשר שלהם עם הבורא.

"שבלי ספק, הן הזיכוך הגופני, והן הרוממות הנפשי של אבותינו הקדושים, פעל הרבה מאד על בניהם ובני בניהם אלה. וזכותם זו עמדה להם, לאותו הדור, אשר כל אחד ואחד מחברי האומה, קבלו עליהם את העבודה הגבוהה הזאת, וכל אחד ואחד אמר בפה מלא: "נעשה ונשמע". ומטעם זה נבחרנו, מתוך הכרח, לעם סגולה מכל העמים."

במה הוא "עם סגולה"? בזה שנשארו ברצונות השבורים האלה רשימות חזקות מאוד עוד מלפני השבירה, ולכן אפילו מתוך השבירה הם יימשכו לחיבור, ולפי המשיכה הזאת לחיבור הם נקראים ישר-אל. כך הם התייצבו בבבל סביב אברהם לפי קריאתו, ויצאו מבבל לארץ כנען וכך התנתקו מכל עמי בבל ונעשו לאומה בפני עצמה, שנקראת לפי הנטייה שלהם ישר-אל, ישראל, ושם נמצאים נציגים של כל אומות העולם.

אנחנו רואים גם לפי הסיפור של התורה עד כמה היו שם עוד חיבורים עם כל יתר העמים, שבטים למיניהם במשך ההיסטוריה. זה לגמרי לא שייך לאומה, אלא אך ורק לרצון שבתוך כל אחד ואחד.

"ונמצא, שרק בני האומה הישראלית לבד, נכנסו בערבות הדרושה. ולא בני אומות העולם כלל, כי לא השתתפו בדבר. וזה פשוט, כי מציאות הוא.

ואיך יוכל רבי אלעזר לחלוק עליו?" ולהגיד שכל העולם, כל האנושות מחויבת להשיג את הערבות? הרי אין בהם אותן ההכנות שהיו באותה הקבוצה.

שאלה: התרשמתי מהשיעור היום שנולד בי רצון חדש, ואז אני מתנתק מהקבוצה ורק מאוחר יותר אני מבחין בזה. מצד שני קראנו באות י"ח שאם אני מתנתק מהקשר, אני קודר בסירה. איך עובדים עם זה?

אלו הרבה דיבורים ואין בהם שום תועלת. תמשיך כמו שאתה, העיקר לא להתנתק, ואז תבין.

תלמיד: נשמע מאות י"ח שהערבות מגיעה מתוך מקום אגואיסטי, העולם יבין שאין לו ברירה, הוא לא יגיע לזה מתוך מקום של אהבה והשפעה.

ודאי שאנחנו מגיעים לחיבור הכללי בערבות ממקום אגואיסטי, ואחר כך מתוך זה כבר מגיעים לדברים אחרים. ודאי אגואיסטי, איך אנחנו מגיעים בינינו לרוחניות? מתוך זה שרוצים להשיג את הבורא, רוצים להשיג רוחניות, חיים נצחיים, כל מיני דברים כאלה, אבל ודאי שכל הרצונות האלה מתגלים מרצון האגואיסטי הכללי, "מלא לשמה לשמה".

שאלה: איך לראות ולהרגיש בצורה ברורה שהחברים תלויים בי כדי שאני לא אעשה נקב בסירה?

תלוי כמה אתה פותח את הלב לחברים אז אתה תרגיש שהם תלויים בך.

הלאה.

תלמידה: האם הערבות שאנחנו רואים בחלקים דומם, צומח, חי בטבע יכולה לשמש לנו כדוגמה, ואם כן איך נוכל להשתמש בה בעשירייה?

אנחנו רואים שכל הטבע נמצא קשור זה לזה וזה לזה ורק בצורה כזאת החלקים שלו יכולים לספק יסוד זה לזה, קיום זה לזה, כך גם אנחנו - בינינו.

שאלה: אמרת לנשים שאותו חלק שאינו מסוגל לקיים את הערבות מפריע לאחרים. איך לברר את זה, אולי זה נדמה לי בגלל שאני לא מתוקן?

אנחנו צריכים להגיע לחיבור, זהו. לא חשוב באיזו צורה יש חיבור. וגם כאלו שלא יכולים עדיין להשתתף איתנו בערבות אבל נמצאים איתנו. בכל קבוצה ישנם כאלה שלא מכירים בערבות, לא יכולים לפי ההתפתחות שלהם, אנחנו צריכים בכל זאת לסבול אותם ולהשתדל להביא אותם לחיבור, וכך אנחנו נקרין להם את הכוח שלנו ונקדם אותם.

שאלה: איך לתרגל את הערבות?

מתרגלים אותו על ידי זה שכל פעם חוזרים אליו יותר ויותר, מזכירים ודוחפים זה לזה, נותנים דוגמה זה לזה. הדברים הרגילים.

שאלה: כתוב "בני אברהם יצחק ויעקב, שזכות אבותם עמדה להם.", מי אלה "בני אברהם יצחק ויעקב" ואיך אנחנו קשורים אליהם?

אלו שיש בהם נטייה לערבות, נטייה לחיבור, נטייה לעולם הרוחני, להשפעה, לדבקות בבורא. אפילו כאלה שיש בהם סקרנות לרוחניות ומוכנים בזה להתקדם, לא חשוב באיזו צורה זה מופיע באדם.

שאלה: מההסבר שנתת ברור באופן גשמי. אם איכר באוקראינה עכשיו לא יכול לעבד את האדמה זה פוגע במדינות אחרות. וגם ברור לי שאם אני מכבה את המצלמה או לא קם לשיעור אני פוגע בעשירייה. אבל איך פעולות שאני עושה בתוך העשירייה יכולות לפגוע נגיד בחבר בקוסטה ריקה?

אנחנו לא מבינים כל כך, מה אפשר לעשות, אבל זה קורה. זה קורה וזה יתגלה יותר ויותר. לא רק בגלל שחסר לך מזון מאוקראינה אתה תרגיש כמה אתה קשור לאוקראינה, אנחנו יכולים לקבל הרבה סימנים כאלו. אתם עוד לא מבינים באיזו מידה העולם יגיע לחיבור גשמי ובהתאם לזה הוא לא דאג לחיבור הרוחני. ועכשיו זה יתגלה בצורה שיטתית - חוסר בחיבור הרוחני. עד כדי כך זה יגיע שאם אתה לא חושב לטובת הזולת אתה לא תוכל לספק לעצמך דברים הכרחיים. הטבע יילמד אותנו להיות בכוח השפעה, מאין ברירה.

תלמיד: באופן אקטיבי אני אחראי על הרוחניות של החברים בכלי העולמי בפעולות הקטנות שלי?

כן, ודאי. אתה איתם נמצא במערכת אחת.

שאלה: מה זה לפתוח את הלב בעשירייה?

לפתוח את הלב לעשירייה זה נקרא שאני רוצה להיות מחובר בכל הרצונות שלי לעשירייה וממש להיות חלק אינטגרלי פתוח לעשירייה, בקבלה, בנתינה, לא להיות פקק בקשר ביניהם.

שאלה: מצד אחד אני תלוי בחברים, ומצד אחר הם תלויים בי. איך ליישב את העבודה ההדדית הזאת, מה עלי לדרוש מהם ומה אני צריך לספק להם, איך זה עובד?

אתה מכיר איזה מערכות בטכניקה, בטבע? בצורה הדדית כולנו קשורים יחד. במידה שאתה סותם אותם הם סותמים אותך, אתה בעצם קובע את המצב שלך. כלפיהם אתה יכול להגיד רק דבר אחד, הם כולם פועלים בהשפעה חלוטה ורק אתה בעצם עושה את הפקק.

תלמיד: בדיוק. הכלל שהעשירייה היא בשלמות נשמע לי בסתירה לזה שיש חברים שהם עדיין לא נמצאים בערבות.

בינתיים. כשאנחנו רוצים לעשות תיקונים בדרך אז כך אנחנו צריכים גם לחשוב עליהם.

תלמיד: האם אני צריך לצפות מהחברים בעשירייה שיעוררו אותי או רק עליי לעורר אותם?

בטוח - לעת עתה שאתה מעורר את כולם.

תלמיד: ואם אני מרגיש שחסרה לי התעוררות מהעשירייה מה אני אמור לעשות?

תבקש מהם. תתפלל.

שאלה: אמרת שיש רמות שונות של מחויבות בכל עשירייה. מה אמורים לעשות עם זה, עם מי עושים ערבות בעשירייה עם כל העשירייה, או עם מי שנראה לי שהוא רק מחויב לערבות?

רצוי לעשות ערבות עם כולם, כי להשפיע אתה יכול על כולם ומכולם אתה מקבל קשר או בצורה חיובית או שלילית, שזה טוב להיות מחובר עם כל העשירייה.

תלמיד: מה לעשות עם חברים שלא מתעוררים לערבות?

בכל זאת אתה מחבר אותם, אתה לוקח אותם בחשבון ואתה פועל יחד איתם רוצים או לא רוצים, לא בכוח אלא בהשתתפות פסיבית.

שאלה: כשאני מרגישה רצון של חברה האם אני מרגישה את הבורא?

כן יכולים לומר כך, כשבעצם מה שאני מרגישה מהחברה זה מה שהבורא מציג לי ואני בהתאם לזה צריכה להגיב. שאלה מאוד טובה.

שאלה: למה כל כך קשה לשמוע על הערבות? אתה מקובל ונותן לנו כיוון, אנחנו כולנו הולכים אחריך יחד, אבל יש תלמידים שלומדים עשרות שנים, למה קשה לשמוע?

את "דבר הערבות" קשה לשמוע אפילו אחרי אלפי שנים לא רק עשרות שנים. רק בואו נבין כמה התנאי הזה, חוק הערבות, הוא חוק עקרוני בכל המציאות של אדם הראשון ואותו אנחנו הולכים לתקן.

שאלה: איך לעבוד על מחלוקות בעשירייה מתוך נקודת הערבות?

אפילו אם אנחנו רוצים או לא רוצים אנחנו נמצאים כולנו בערבות הדדית, ככל שאנחנו מסוגלים לקיים את חוק הערבות ההדדית זה טוב, וככל שלא יכולים זה לרעתנו בינתיים. אבל אנחנו צריכים לפחות להבין שכל העולם הוא יותר ויותר נכנס בפועל לחוק הערבות ההדדית. ובמיוחד המצב הנוכחי במלחמה באוקראינה וכל מיני כאלו מצבים זה מקרב אותנו מאוד להבין שכל העולם נמצא בערבות הדדית.

שאלה: האם ערבות היא תוצאה של אהבת חברים או להיפך, אהבת החברים היא תוצאה של ערבות?

לא. חוק הערבות קיים על פני כל חלקי המציאות דומם, צומח, חי, מדבר ועל כל העולם הרוחני זה חוק, וככל שאנחנו יכולים לקיים את החוק הזה אנחנו מודדים לפי הדרגה שלנו בסולם המדרגות לקיום החוק הזה.

שאלה: האם "פורקי העול" ו"שומרי התורה" הם סוגים של אנשים או רצונות בתוכי?

אלה רצונות בתוך האדם, שבהם הוא יכול לזהות גם את הרצונות החיצוניים, אבל במה שאדם מורכב ומגולה לו מבפנים כך הוא גם מגלה את הדברים שמחוצה לו.

שאלה: אני מרגישה אשמה על חברה שעזבה את העשירייה, אבל מצד אחד אני מרגישה שאין עוד מלבדו, מצד שני שחייבים לדבר איתה, להחזיר אותה. מה עלינו לעשות כעשירייה.

אנחנו צריכים לפעול כך כאילו הכול תלוי בנו ולא לומר שהכול תלוי בבורא. אם הכול תלוי בבורא אז אין לנו מה לעשות בכלל, אנחנו חייבים לפעול.

שאלה: האם אנחנו מחויבים לדבר אם נראה שהחבר מפר את הערבות? באיזו צורה?

אנחנו חייבים לדאוג לחבר שמפר את הערבות כדי שיבין שבכל זאת כך כתוב ואין לנו ברירה אלא לקיים את זה. וצריכים להמשיך בזה בסבלנות רבה, כי זה החוק הכללי, ועלינו בכל זאת להחזיר כל אחד ואחד לקיום החוק הזה.

שאלה: למה אם חבר רואה את החבר שלו קודר חור, הוא בעצמו לא זה שעושה את הנזק? אם החבר שלי עושה חוק האם אני לא הייתי אשם שלא הבאתי לו ערבות כלפיו?

גם כך אפשר לומר, אבל בכל זאת יכולים לטפל אם רק אנחנו מטפלים בחבר. במה מטפלים בחבר, מה אני צריך לעשות כדי שהחבר לא יעשה את החור? כך אני בודק גם את עצמי, האם אני גורם לזה שהוא יעשה את החור? האם נתתי לו דוגמה נכונה להיות בקשר אתנו. ערבות הדדית מכסה על הכול.

שאלה: האם עשירייה יכולה להחליט להוציא מתוכה את מי שקודר חור?

זו בעיה. אני לא הייתי עושה את זה, אם יש לאדם באמת רצון גדול מאוד לרוחניות, והוא לא סתם נוכח בעשירייה אלא מוכן להשתתף בעשירייה ככל שניתן, ויכול להיות שלפעמים הוא לא בא לישיבות חברים, וודאי שהוא לא יכול להיות בחיבור, בערבות ביניהם, אבל בכל זאת במשהו שהוא נשאר שיישאר בינתיים כשייך לעשירייה. לתת לו אפשרות בכל זאת להיות שייך לעבודה הרוחנית שלנו. אנחנו נסחוב אותו בתנאי שהוא ממש לא מזיק.

שאלה: איך לשכנע את הרצון להנות שלנו להנות מהשפעה?

לתת לו דוגמאות טובות מהשפעה.

שאלה: מהו האני שחי בתוך הרצון לקבל, מי שעוקב אחרי הכוונה שבי, האם זה הבורא?

לא, אני לא יכול לענות על זה, סיבובים כאלה הם לא שאלה ישירה.

שאלה: האם אפשר לבקש כוח השפעה גם מחוץ לעשירייה?

לא.

שאלה: מה צריכה להיות הבקשה הכי קטנה לבורא?

כלפי הבורא אין בקשה קטנה או גדולה, וכלפי האדם בקשה אחת, להתקדם לאהבת חברים ומאהבת חברים לאהבת ה'.

שאלה: כיצד בנוי הכלי הרוחני? איך בונים אותו?

כלי הרוחני בונים מאהבת חברים. הכלי הרוחני הוא כלי השפעה, בפועל בונים אותו מתוך כך שאנחנו מתקשרים בינינו ומפתחים כוח האהבה, כוח השתתפות, כוח תשומת לב מזה בונים את הכוח הרוחני, את הכלי הרוחני.

שאלה: עברנו שיעור כל כך עמוק, כל כך חזק. איך אפשר לעזור אחד לשני להגיע בערב האיחוד שיתקיים ביום ראשון בהחלטה פנימית לדרישה עמוקה מהבורא?

כל השבועות שלמדנו, אנחנו רוצים להגיד שהם לכבוד חג השבועות. חג השבועות נקרא "חג מתן תורה", הבורא מוריד את הידיעה הנקראת "כוח השפעה", "מערכת השפעה", שהאנושות צריכה להגיע אליה. מה היא, איך היא מתלבשת בבני האדם, איך בני האדם משיגים אותה? כל אלה נקראים תורה, אור, כוח עליון, איך ההשפעה של הבורא מגיעה לבני האדם ואיך בני אדם פותחים את עצמם ומקבלים את השפעת הבורא ובכך הם נעשים כמוהו, נצחיים, שלמים. כזה הוא החג שנקרא "מתן תורה", נתינה מהבורא כלפי בני האדם הנמצאים בעולם הזה.

אנחנו חוגגים על כך שיש לנו את השיטה הזאת, ואנחנו יכולים לממש אותה ואיכשהו להתקרב אליה. אין מתנה גדולה יותר מזו שהבורא עשה לנו כדי שנוכל לאט לאט לממש את התורה, זאת אומרת להגיע לדרגתו, להתחבר אליו, להידבק עליו, להיות כמוהו. לשם כך אנחנו באים לערב איחוד שבו נלמד ונשמח בקבלת התורה.

שאלה: איך נהיה מוכנים לקבלת התורה, איך אנחנו מכינים את הכלי הנכון?

רק על ידי הערבות, לפי מה שאנחנו רואים בכתבי בעל הסולם. מתן תורה הוא המחצית הראשונה של המאמר והערבות הוא המחצית השנייה, כך יהיה לנו ברור מה היא התורה, אבל איך לקבל אותה זו כבר ערבות, שמצד התחתון הוא צריך לבצע. מצד העליון יש את מתן התורה, ומצד התחתון קבלת התורה בכלי שנקרא "ערבות". נקווה שנממש את זה בערב האיחוד.

שאלה: יבואו הרבה מאוד אנשים, אלפי אנשים יהיו מחוברים במערכת הערבות, איך אפשר לנצל את הכוח הגדול שיהיה בערב הזה כדי לממש סוף סוף?

הכול תלוי בכוונה של כל אחד ואחד, עד כמה אנחנו רוצים לספר, לפזר ולמסור האחד לאחר את ההתפעלויות שלנו. כל אחד יתפעל ממה שיש בלב חברו וכך אנחנו נחזיק ונחזק איש את רעהו ונגיע בסך הכול לכזאת התרוממות שהכוח העליון, האור העליון, יוכל להתלבש בהתרוממות שלנו, הנקראת מ"ד, וכך אנחנו נקבל. המ"ן מאיתנו יקבל מ"ד מלמעלה. כך נעשה את הרצונות שלנו כרצונות הבורא בחיבור כולנו יחד. אני מזמין את כולם להתחבר מכל העולם לערב האיחוד, אצלנו כאן במרכז בני ברוך.

(סוף השיעור)