שיעור בוקר 09.11.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: עבודה למעלה מהדעת

העבודה באמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מהמקורות

ביום שני כמו היום אנחנו נמצאים אחרי ישיבת חברים, ועד כמה שהיא מוצלחת אז יש לה למחרת עוד השפעה עלינו, בכל זאת קמים בבוקר במצב רוח אחר עם רוח במפרשים. וכאן אני רוצה לשאול, האם זה צריך להיות כך? או שדווקא אנחנו קמים בקושי, לא יכולים לקום, קשה לנו, יש לנו איזה ערפל בראש וחושך בלב, ואנחנו לא מבינים ולא יודעים בשביל מה קמים ומה יש לי מזה וכן הלאה. ועד שאני מרים את עצמי מדרגת בהמה לדרגת האדם שהוא מתעורר להיות דומה לבורא, לוקח זמן.

אנחנו רואים שיש כאלו מצבים ויש כאלו מצבים. איך אנחנו מקבלים את הזמנים האלה? או שלא חשוב לי באיזו צורה אני קם ואני צריך להביא את עצמי לשיעור במצב מסוים, או שאני שמח מזה שאני קופץ ליום חדש עם תקווה גדולה, שיש לי כבר מראש איזו רוח שממלאת אותי. או שאני ההיפך, נמצא בחושך כזה שאני בקושי מעיר את עצמי, מעלה את עצמי מהמיטה, מיטה גשמית ומיתה רוחנית.

סדנה

אז בואו נראה מה אתם חושבים, איך אנחנו אוהבים לקום, איזה מצב אנחנו מקבלים בצורה יותר נכונה, בהבנה, במחשבה, ואיך אנחנו בכל זאת מעבדים כל מצב ומצב. או שהוא בא מזה שנגיד כמו שאתמול הייתה לנו ישיבת חברים כזאת יפה, גדולה, טובה. או שיש לי משום מה מצב רוח קצת טוב מעצמי, זה ודאי שמלמעלה. או שאני במצב שאין לי מצב רוח ואני קם עם קצת מרה שחורה שגם כן באה מלמעלה.

מה משלושת המצבים האלה יותר טוב, ואיך אני מכל המצבים האלה מביא את עצמי למצב הנכון לשיעור? נעשה סדנה קטנה, מהר, בקצב.

*

אז בכל זאת כשאנחנו מתעוררים עם כבדות אז אחר כך עובדים על עצמנו, מתעוררים ומגיעים לשיעור כבר במצב טוב, אז יש לנו בזה יותר הכנה לשיעור. או זה שהבורא מעיר אותנו במצב רוח טוב ומלכתחילה אנחנו כבר קופצים, רצים לשיעור ומעוניינים בו. על מה יותר אנחנו צריכים להודות לבורא, על זה שקמים בקושי ולא ברצון כמו ממש בהמה, או שקמים, מתעוררים ורצים לשיעור בשמחה וברצון? איך אנחנו מודים לבורא על זה שהקים אותנו כך או הקים אותנו כך?

*

קריין: נקרא מתוך קטעים נבחרים מהמקורות בנושא העבודה באמונה למעלה מהדעת, קטע מספר 75.

"אמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". נמצא, שהתורה מה שהוא עוסק בה עתה, הוא בכדי שזה יהיה תבלין, היינו, שע"י התורה יהיה בידו הכח להתגבר על הרע וללכת בדרך החסד, הנקרא "ימין". ומבחינה זו אפשר לומר, שהתורה ניתנה בימין, שפירושו, על שם הפעולה. היינו, שמכשרת את האדם, שתהיה בידו אפשרות ללכת בדרך הימין. וזה נקרא "בחינה א' שבתורה", שימין נקרא "שלימות", שלא מרגיש שום חסרון." זאת אומרת, מה שאנחנו מקבלים מלמעלה זה קודם כל בא מהבורא, ובא כוח השלמות.

"ובחינה ב' שבתורה היא בחינת שמאל, הנקרא בחינת "חכמה", שהיא בחינת חכמת התורה. היינו, לאחר שכבר יש לו בחינת ימין, שהוא חסד, היינו אמונה למעלה מהדעת, והוא מאמין בה', שה' הוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, אז הוא זוכה לבחינת נותן תורה, שנקרא "חכמת התורה", כמו שכתוב "אורייתא מחכמה נפקת". כלומר, לאחר שהוא מאמין, שיש נותן התורה, אז הוא הזמן לזכות לתורה. והתורה, ידוע שהיא יוצאת מחכמה. ובחינה זו יכולים לקרוא בשם "שמאל". היינו, שהיא באה לאחר שהאדם זכה לבחינת ימין, שהיא בחינת אמונה למעלה מהדעת, המכונה "חסדים מכוסים".

(הרב"ש. מאמר 19 "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב" 1990)

קריין: שוב קטע מספר 75.

"אמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". זאת אומרת, יש שני חלקים בבריאה בכלל, זה הרצון לקבל שבנו שהוא רוצה רק לקבל לעצמו ובזה הוא הפוך מהבורא ולכן הוא נקרא יצר הרע, רצון הרע, וכדי להפוך אותו לרצון הטוב שהוא יהיה כמו בבורא, שאנחנו נהיה אז במצב כמו הבורא, נצחיות, שלמות, למעלה מכל הדברים הרעים, אז יש אמצעי שנקרא תורה.

לכן בראתי יצר רע ולכן בראתי תורה תבלין, שתורה זאת רק תרופה, תבלין, תוספת ליצר הרע, לרצון לקבל שלנו. "נמצא, שהתורה מה שהוא עוסק בה עתה, הוא בכדי שזה יהיה תבלין," תרופה "היינו, שע"י התורה יהיה בידו הכח להתגבר על הרע וללכת בדרך החסד, הנקרא "ימין". להעביר את הרצון שלו מרצון לקבל לרצון שהוא יתבטא כמו רצון להשפיע, "ומבחינה זו אפשר לומר, שהתורה ניתנה בימין, שפירושו, על שם הפעולה." שהיא עושה מרצון לקבל שהוא כולו רע, דווקא רצון טוב "היינו, שמכשרת את האדם, שתהיה בידו אפשרות ללכת בדרך הימין." בהשפעה "וזה נקרא "בחינה א' שבתורה", איך משפיעה התורה עלינו, האור הזה העליון, אנחנו לא יודעים אבל כך הוא עובד "שימין נקרא "שלימות", שלא מרגיש שום חסרון." כי הוא לא עובד מתוך זה שחסר לו אלא מתוך זה שחסר לאחרים והוא ממלא אותם.

"ובחינה ב' שבתורה היא בחינת שמאל, הנקרא בחינת "חכמה", זה לא שרוצה לקבל, זה שרוצה למלא את עצמו עם ידיעת הבורא "שהיא בחינת חכמת התורה. היינו, לאחר שכבר יש לו בחינת ימין," שהוא כולו משפיע, כולו מפזר, כולו נותן, אז אחרי שיש לו את זה "שהוא חסד, היינו אמונה למעלה מהדעת, והוא מאמין בה', שה' הוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב," כי הוא משיג את זה מעצמו, שהוא עושה כך ומרגיש שזה כך "אז הוא זוכה לבחינת נותן תורה," כי הוא מבצע פעולות דומות לבורא וזה נקרא "ממעשיך הכרנוך", שבזה הוא מכיר שזה הבורא "שנקרא "חכמת התורה", כמו שכתוב "אורייתא מחכמה נפקת". כלומר, לאחר שהוא מאמין, שיש נותן התורה, אז הוא הזמן לזכות לתורה. והתורה, ידוע שהיא יוצאת מחכמה. ובחינה זו יכולים לקרוא בשם "שמאל". שהוא עושה פעולות השפעה ומתחיל להשיג איזו חכמה יש בפעולות השפעה, באיזו צורה אפשר לעשות אותה, ואז הוא מתחיל להכיר מה שהבורא עושה וכך הוא לומד את הבורא, זה נקרא לומד את התורה, חכמת התורה, "היינו, שהיא באה לאחר שהאדם זכה לבחינת ימין, שהיא בחינת אמונה למעלה מהדעת, המכונה "חסדים מכוסים".

שאלה: מה זה נקרא "התכונה השמאלית של התורה", "התכונה הימנית של התורה", בעשירייה בעבודה שלנו?

צד ימין, שאנחנו מתחילים לעבוד בדומה לבורא באמונה למעלה מהדעת, שתהיה לנו התכונה הזאת, כוח השפעה על פני כוח קבלה. וכשאנחנו רוכשים כוח השפעה שיש לנו, אז אנחנו גם כן מתוכו מתחילים להבין מה הם כוחות הקבלה שנמצאים בנו, איך הם פועלים בזה.

ואז לומדים גם כן את היצר הרע, מיהו, מהו, ואיך הבורא עשה אותו. ואז מתוך זה אנחנו גם כן משיגים את חכמת התורה. כי חכמה משיגים רק ברצון לקבל. אבל קודם צריכות להיות הפעולות שלנו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אז נניח שהתחברנו עם החברים בחיבור שלנו, בתפילה, אז עכשיו אנחנו צריכים להתחיל איזה ניתוח, לנתק את הקשרים בינינו?

לא. עכשיו אתם עדיין צריכים להשפיע זה לזה בכל מיני תנאים שהבורא מעורר ביניכם, שאתם תהיו למעלה מכל התנאים האלה. למעלה זאת אומרת, לא שאתם לא תסתכלו על זה, אתם מסתכלים על זה ולמרות זאת הולכים למעלה מזה.

העיקר החיבור, למרות כל מיני התנגשויות, ריחוק וכן הלאה. וכשאתם תגיעו למצב שהחיבור ביניכם יהיה העיקר ויתיישב טוב ביניכם, ממש "כאיש אחד בלב אחד", אז אתם תתחילו ללמוד גם כן את חכמת התורה. זאת אומרת, איזה תנאים יש לנו בזה, איזה רצונות אנחנו מפעילים, באיזו צורה הבורא עושה אותנו, ברא אותנו, מפעיל, מחבר בינינו.

זאת אומרת, אנחנו מתחילים כבר ללמוד את המבנה שלנו איך שהוא עשה אותו, הרצון לקבל בעצמו, וכך אנחנו נלמד את חכמת התורה. בינתיים אנחנו לומדים רק כוח השפעה. זאת אומרת, מה שהאור העליון מאיר עלינו ונותן לנו להתעלות למעלה מהרצונות שלנו לחיבור. אחר כך, מכוח החיבור בינינו אנחנו נתחיל ללמוד על הרצון לקבל בעצמו. ממש לבדוק אותו, ללמוד אותו, להכיר את הבריאה בעצמה.

תלמיד: אבל בינתיים זו לא עבודתנו. העבודה שלנו עכשיו היא רק להחזיק את החיבור, נכון?

כן. בדיוק. רק את זה בינתיים.

שאלה: איך אני יכול לדעת אם אני בכיוון הנכון אם אני מרגיש את עצמי יותר ויותר מרוחק מהחברים ביחס לימים קודמים?

נתנו לך עכשיו הכבדת הלב, כדי שאתה על פני התנאים החדשים האלה צריך להיות מחובר אליהם בלב ונפש, ממש בכל דבר. ולכן, כמו שדברנו על השכמת הבוקר, שאתה קם בבוקר, אתה צריך להיות שמח שיש לך קושי, חושך, שאתה צריך לקום בדרך היגיעה, שאתה לא רוצה, וכך אתה מתקדם. דווקא בצורה כזאת.

ושאתה מתגבר על האגו שלך, אז יש לך כוח חדש שעימו אתה הולך עכשיו לעשות כלי חדש. שאתה מתגבר על האגו שגדל לך מהלילה ואתה מצרף אותו גם לחיבור עם החברים, דווקא בעביות הזאת, בתוספת עביות גם ממך וגם מהחברים, אתם בונים כלי חדש, רמה חדשה של התקשרות, עד שהרמה הזאת תהיה מספיק גבוהה שבה תתחילו לגלות את הבורא. כי לפני החושך שאתם מגלים תהיה לכם גם ממש הרגשת האור.

שאלה: בשביל מה צריך חכמה? למה לא לעבוד בהשפעה נטו?

כוח ההשפעה שאנחנו רוכשים על פני הרצון לקבל נותן לנו רק אפשרות להתעלות למעלה מהרצון לקבל, אבל בזה אנחנו לא בונים את הכלי שלנו. הכלי נבנה מתוך זה שאנחנו מחברים בינינו את הרצונות שלנו ועושים ממנו כלי חדש.

כמו שיש לך חלקים מכלי שבור ואתה צריך להדביק אותם יחד. אז להדביק אותם יחד לא מספיק שמאיר עליך איזה אור חסדים. אור חסדים זה מספיק כדי שאנחנו לא נדחה זה את זה, נהיה ניטראליים. אבל ממש להיות מחוברים זה עם זה, אתה צריך בשר, אתה צריך כוח, אתה צריך עביות, שתהיה לך התקשרות בין אנשים, וזה רק על ידי שימוש ברצון לקבל שלהם בעל מנת להשפיע.

תלמיד: בחסדים אין בינינו חיבור?

לא. כוח חסדים הוא רק בעביות שורש א' וחלק מב'. שורש א', זה קטנות, כי לא דוחים זה את זה, לא נותנים מכות זה לזה, ילדים טובים. אבל זה ילדים, זה לא שאנחנו גיבורים וגברים, שגם היצר הרע הופך להיות היצר הטוב.

תלמיד: אני קורא כמה פעמים את ציטוט 75 וזה עדיין לא ברור, האם אפשר לחזור? תקרא ואנחנו נראה מה מצאת. בבקשה.

"אמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". נמצא, שהתורה מה שהוא עוסק בה עתה, הוא בכדי שזה יהיה תבלין, היינו, שע"י התורה יהיה בידו הכח להתגבר על הרע וללכת בדרך החסד, הנקרא "ימין". ומבחינה זו אפשר לומר, שהתורה ניתנה בימין, שפירושו, על שם הפעולה. היינו, שמכשרת את האדם, שתהיה בידו אפשרות ללכת בדרך הימין. וזה נקרא "בחינה א' שבתורה", שימין נקרא "שלימות", שלא מרגיש שום חסרון." זה נקרא "שלימות" אצלו בינתיים, שלא מרגיש שום חיסרון, מתעלה מעל לרצון לקבל שלו. אבל לא משתמש ברצון לקבל אחרת, אלא רק כדי להתעלות מעליו.

"ובחינה ב' שבתורה היא בחינת שמאל, הנקרא בחינת "חכמה", שהיא בחינת חכמת התורה. היינו, לאחר שכבר יש לו בחינת ימין, שהוא חסד, היינו אמונה למעלה מהדעת, והוא מאמין בה', שה' הוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב," כי הכול ממולא באור חסד, אז כבר טוב ומיטיב בטוח. מה חסר עוד? "אז הוא זוכה לבחינת נותן תורה, שנקרא "חכמת התורה", כמו שכתוב "אורייתא מחכמה נפקת". כלומר, לאחר שהוא מאמין, שיש נותן התורה, אז הוא הזמן לזכות לתורה. והתורה, ידוע שהיא יוצאת מחכמה. ובחינה זו יכולים לקרוא בשם "שמאל". היינו, שהיא באה לאחר שהאדם זכה לבחינת ימין, שהיא בחינת אמונה למעלה מהדעת, המכונה "חסדים מכוסים"."

(הרב"ש. מאמר 19 "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב" 1990)

אמונה למעלה מהדעת זה סך הכול תיקון, תיקון באמצע, שאנחנו יכולים להתעלות למעלה מרצון לקבל שלנו, אבל אחר כך אנחנו צריכים לחבר בינינו את כל הרצונות לקבל שלנו לכלי אחד שלם. ולא מספיק לנו חסדים, אנחנו צריכים לחבר בינינו בכלי של חכמה, ואז בתוך הכלים שלנו בהתאם לרצון לקבל שיש בנו בעל מנת להשפיע שאנחנו עושים, זורמים שם כבר אורות חכמה ובהם אנחנו משיגים בפועל את הכוח העליון.

 

תלמיד: זה קצת מתערבב לי עם כל מיני דברים שלמדנו, נניח עם אמונה למעלה מהדעת.

אמונה למעלה מהדעת זה כאן כחלק הראשון של התיקו, שאתה מתעלה לדרגת הבינה מדרגת המלכות ונמצא בכוח השפעה, אבל זה לא גמר התיקון. זה רק כוח שאתה רכשת, שאחר כך אתה עוד צריך להגביר אותו כדי לקשור את הרצונות לקבל שיהיו כולם בעל מנת להשפיע בפועל, שגם אור החכמה יתגלה בתוך הכלי ולא רק אור החסדים. באמונה מלמעלה מהדעת מתגלה רק אור החסדים.

תלמיד: ואיך להתעלם מזה שבזיכרון שלי למדנו שאמונה למעלה מהדעת זה איזה קו אמצעי שבונים?

לא, זה לא קו אמצעי. אמונה למעלה מהדעת זה עדיין רק ימין. אתה צריך שמאל, ואז אמצע, יש עוד מה לעשות. אבל בשבילנו אמונה למעלה מהדעת זה מה שאנחנו עכשיו רוצים לרכוש, זו המטרה בינינו בינתיים.

שאלה: הבורא ברא את יצר הרע וברא תורה תבלין לתיקון, למה היה צריך דבר כזה?

כדי שאנחנו נכיר את הבריאה, שאנחנו נכיר אותה מהכיוון שלו, מהדרגה שלו, ואז אנחנו נהיה שלמים כמוהו. זה הרצון הבורא, מלכתחילה זה היה רצון שלו, לברוא את הנברא שיהיה כמוהו. איך אפשר להיות כמוהו אם זה נברא, אם נברא זה מחוצה לבורא, איך הוא יכול לברוא מישהו שיהיה ממש כמוהו, זה כאילו בלתי אפשרי.

אז מלכתחילה הוא בורא את הנברא מרצון לקבל, הפוך מעצמו, ואחר כך הוא נתן לו את כל האפשרויות, למרות שהנברא הפוך מהבורא, לרכוש כל מיני תכונות שהוא יהיה כמו הבורא. ככה זה.

שאלה: מה זה "חסדים מכוסים"?

יש חסדים מגולים שאור החכמה מתגלה בחסדים, וחסדים מכוסים שאור החכמה לא מגולה בחסדים. רק חסדים.

שאלה: אפשר לשאול בשפת המערכת שאלה?

בבקשה.

תלמיד: די ברור שפה קורה היפוך, כי בראש זה חכמה, זה קו ימין, ובינה זה קו שמאל, וכביכול, בגלל שזה גוף זה הפוך. זה האם זה בגללשמדובר על אור מלמעלה למטה ופה על אור חוזר מלמטה למעלה?

לא יודע. אני לא מבין את מה שאתה שואל ולא רוצה לבלבל אחרים. אני מצטער. תצטרך ללכת יחד עם כולם, ואם אתה רוצה להתבלבל אז בשקט, לבד. בינתיים אנחנו הולכים יחד.

שאלה: מה זאת העבודה הזאת שמשתמשים ברצון לקבל רק כדי ללכת למעלה ממנו, איפה העבודה?

הבורא ברא רצון לקבל כדי שעל ידי הרצון לקבל אנחנו נבנה מערכת, שהתוצאה מהמערכת הזאת אנחנו נרגיש את הבורא ונהיה כמוהו. מה לא מובן? שבפנים אנחנו נהיה כולנו ברצון לקבל והוא יהיה שבור חתיכות, והחתיכות האלה יתחברו ביניהם במערכת כזאת שיהיה לנו ברור מזה הטבע של הבורא.

תלמיד: אבל אם הרצון לקבל קיים רק כדי ללכת למעלה ממנו, אז איפה השטח של העבודה?

למעלה ממנו, זאת אומרת, למרות הרצון לקבל בעל מנת להשפיע. זה לא שאנחנו מזלזלים ברצון לקבל ולא משתמשים בו, אלא דווקא ההיפך, כמה שיותר מתקדמים, יותר ויותר צריכים את הרצון לקבל כדי לבנות ממנו מערכת שלימה.

תלמיד: זה כאילו להיכנס לתפיסה שהיא מחוץ לרצון לקבל, איך נכנסים לדבר כזה אם במציאות יש רק רצון לקבל?

יש רק רצון לקבל, אבל מתוך זה שהוא שבור לחתיכות אני מסדר את היחס בין החלקים כמו צורת ההשפעה, ומתוך זה אני לומד מה זה להיות כמו הבורא, המשפיע.

שאלה רב"ש כותב שאחרי שהאדם זכה בבחינת אמונה למעלה מהדעת, הוא זוכה לבחינת נותן התורה. מה זה אומר "בחינת נותן התורה"?

הוא מתחיל בלמעלה מהדעת לגלות פעולות על מנת להשפיע, זה נקרא שהוא מתחיל "ללמוד את הבורא".

תלמיד: מה זה ללמוד את הבורא? איך לומדים את הפעולות שלו?

פעולות השפעה, "כי ממעשיך הכרנוך." כשאני עושה מעשים על מנת להשפיע אני בזה לומד את טבע הבורא.

תלמיד: מה זה מעשים על מנת להשפיע, איך אנחנו יכולים לעשות את זה בעשירייה?

כשאני לוקח את הרצון של החבר וממלא אותו לפי הרצון שלו, זה נקרא "על מנת להשפיע". "תעשה רצונך כרצונו.".

תלמיד: אנחנו יכולים לעשות את זה פרקטית בעבודה שלנו?

אנחנו יכולים לעשות את זה וכבר חייבים לממש את זה בקבוצות.

תלמיד: איזה תרגיל לעשות?

השפעה.

קריין: ציטוט מספר 76.

"אנו רואים, שכל הבסיס נבנה רק על האמונה, שרק ע"י אמונה יכולים לצאת מהגלות. ולא להתחשב עם הדעת שלנו, הגם שעיקר האדם נמדד לפי דעת, שיש לו. אבל זה שהאדם יש לו דעת, לראות את מצבו האמיתי, זה נותן לו מקום ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שלמעלה מהדעת אין האדם מסוגל ללכת בלי עזרת ה'. מה שאין כן אם הוא רואה, שמצד השכל הוא יכול ללכת קדימה, אין נצרך לעזרתו יתברך. ועיקר, מה שרוצים מהאדם, שהוא יבוא לשלימותו, היינו שיזכה לבחינת נרנח"י דנשמה. וזה בא דוקא ע"י זה שהאדם נצרך להבורא, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו"." ["ואומר הזה"ק "במה מסייעין. בנשמתא קדישא, כד אתיליד יהיבנן ליה נפש מסטרא דבעירי דכיו, זכה יתיר יהיבין ליה רוחא וכו'".]¹

לכן דבר גדול הוא, בזה שהאדם הוא נצרך להבורא, שיעזור לו. כי ישועתו יתברך הוא בזה, שנותנים לו כוחות יותר גדולים מלמעלה. וע"י זה שמקבל כל פעם כח חדש, היינו בחינת נשמה חדשה, עד שבסופו של דבר הוא יקבל כל בחינת נרנח"י, השייכים לשורש נשמתו. נמצא, נס נקרא, מה שאינו בידי אדם, שישיג את הדבר. כלומר, שבידי אדם אין הדבר באפשרות להשיג, אלא שצריך להיות נס מן השמים, שרק באופן כזה נקרא "נס"."

(הרב"ש. מאמר 11 "מהו, שנר חנוכה מניחה בשמאל, בעבודה" 1990)

קריין: ציטוט מספר 76.

"אנו רואים, שכל הבסיס נבנה רק על האמונה," על כוח ההשפעה "שרק ע"י אמונה יכולים לצאת מהגלות. ולא להתחשב עם הדעת שלנו, הגם שעיקר האדם נמדד לפי דעת, שיש לו. אבל זה שהאדם יש לו דעת, לראות את מצבו האמיתי, זה נותן לו מקום ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שלמעלה מהדעת אין האדם מסוגל ללכת בלי עזרת ה'. מה שאין כן אם הוא רואה, שמצד השכל הוא יכול ללכת קדימה, אין נצרך לעזרתו יתברך. ועיקר, מה שרוצים מהאדם, שהוא יבוא לשלימותו, היינו שיזכה לבחינת נרנח"י דנשמה. וזה בא דוקא ע"י זה שהאדם נצרך להבורא, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו"." זאת אומרת, הביאו אותנו לקבוצה ואומרים לנו איך אנחנו צריכים להתנהג נכון כדי להגיע לחיבור. אנחנו צריכים להשתדל, אבל ודאי שלא נצליח, זה טוב שלא נצליח, זה נכון שלא נצליח וזה מסודר כך מראש שלא נצליח, כי איך אנחנו יכולים לעשות פעולות חיבור, השפעה, אם זה שייך לבורא ולא לנו, אז מה אנחנו יכולים לעשות?

במצב שלא מסוגלים אנחנו פונים אליו ודורשים ממנו שהוא ישתתף איתנו, מאיתנו תלוי רק החיסרון שהוא יעשה את זה וכך אנחנו מתקשרים בינינו והבורא באמצע, בינינו, הוא עושה את החיבור, הוא עושה את הקשר. זה נקרא עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום בינינו, זה שאנחנו מגלים שלא מסוגלים להתחבר זה רק מחייב אותנו לפנות לבורא שיחבר בינינו, פשוט מאוד, רק אנחנו שוכחים את זה.

אנחנו חושבים לפי איך שזה בעולם שלנו, שאנחנו צריכים לעשות כל פעולה מהתחלה עד הסוף וזה לגמרי לא נכון. זו הטעות הראשונה שלנו, לכן לא מצליחים. אנחנו חושבים שאנחנו בעצמנו צריכים בכוח שלנו להגיע לחיבור, זה אף פעם לא יצא לנו. רק לראות בכל מצב ומצב שאנחנו לא מצליחים מיד פונים אליו, דורשים, צועקים, שיבוא ויעשה. כמו ילד שמושך את אמא או אבא שיעזרו לו במשהו שהוא לא מצליח.

"לכן דבר גדול הוא, בזה שהאדם הוא נצרך להבורא, שיעזור לו." זה נקרא "דבר גדול" שהאדם מרגיש שבלי הבורא הוא לא יצליח. "כי ישועתו יתברך הוא בזה, שנותנים לו כוחות יותר גדולים מלמעלה." מלמעלה דווקא, עד כמה שהאדם גדול יותר הוא זקוק יותר לעזרת הבורא ומקבל כוחות גדולים יותר מלמעלה. "וע"י זה שמקבל כל פעם כח חדש, היינו בחינת נשמה חדשה, עד שבסופו של דבר הוא יקבל כל בחינת נרנח"י, השייכים לשורש נשמתו."

(הרב"ש. מאמר 11 "מהו, שנר חנוכה מניחה בשמאל, בעבודה" 1990)

כך הוא יקבל מלמעלה אבל בהתאם לתפילה שלו. עכשיו אנחנו צריכים להתרגל, לארגן את עצמנו לפנייה לבורא, לחיסרון, להעלות מ"ן, כי על ידי זה אנחנו מקבלים כוח מלמעלה שיחבר בינינו, וכוח החיבור הזה יתגלה בינינו כבורא השורה בתוך הקבוצה. זה מה שצריך להיות, לא להתפזר לשום דבר אחר.

שאלה: לא ברור מה לעשות נגד השכחה והפיזור.

זה בכוונה, כי אנחנו ביחד צריכים "איש את רעהו יעזורו", בכוונה, כי כך אנחנו צריכים להתנהג, אני מזכיר לך ואתה לו והוא לו וכך כולנו. בכוונה כך נעשה, אין שום מקרה שסתם כך משהו קורה. אם לא קורה משהו סימן שאנחנו לא עושים פעולה נכונה, שלמה.

תלמיד: ומה המיקוד רק בחיסרון, בפנייה אליו?

אני משתדל להתחבר עם החברים. אם אני מרגיש שאני לא מסוגל והחברים גם לא מסוגלים, אנחנו מדברים על זה ופונים לבורא. פונים אליו, דורשים ממנו, הוא נהנה מזה שאנחנו דורשים, בזה אנחנו כבר מכתירים אותו שהוא הכוח העליון.

תלמיד: מהי פעולת הפנייה בדיוק?

פעולת הפנייה היא פעולה מורכבת מאוד, אבל בינתיים, בשבילנו, אנחנו מודים בזה שהוא עשה אותנו, ברא אותנו, סידר את כל הדברים האלה שאנחנו נמצאים בהם ופונים אליו, מפני שגם את המצב שעכשיו אנחנו נמצאים בו הוא עשה לנו כי "אין עוד מלבדו" ואנחנו דורשים שהוא יחבר אותנו, כי זה צריך להיות כך לפי תוכנית הבריאה שקיבלנו מהמקובלים, הם הנציגים שלו והם מסבירים לנו מה הוא רוצה.

אנחנו בטוחים מבפנים שהבורא נהנה מזה שאנחנו מכירים בו כבורא ופונים אליו שיתקן. מלכתחילה הוא בכוונה עשה את זה כדי שתהיה לנו אפשרות, הזדמנות, לפנות אליו. כך על ידי זה אנחנו מתקרבים אליו, מכירים אותו יותר עד שמתחברים.

שאלה: בציטוט הקודם רב"ש אמר לנו, אם אני מבין, לעלות קודם כל למצב בינה ואחר כך לעשות פעולות השפעה. ועכשיו בציטוט הזה זו טקטיקה אחרת, אנחנו צריכים להרגיש חיסרון לבורא או שזה דברים משלימים?

זה אותו הדבר. תחשוב על מה שאנחנו מדברים ואחר כך תראה שזה אותו הדבר. אל תתחיל לחטט בין שני הפסוקים כשאתה לא מבין לא בזה ולא בזה. איפה שאנחנו, שם תהיה.

שאלה: איך לדמיין נכון את הבורא כשאנחנו מבקשים משהו?

כוח ההשפעה, כוח החיבור זה הבורא.

שאלה: אנחנו רגילים לעשות הכול לבד בחיים שלנו, להתחתן, להירשם ללימודים, לעבוד, ובאנו לחוכמת הקבלה ואומרים לנו פתאום לא, אתם צריכים לבקש מהבורא את הכול. כביכול חושבים שאנחנו יכולים להשיג את זה לבד. זה לא נמצא בטבע שלנו ואנחנו יודעים שזה מה שצריך לעשות וזה נשכח מאיתנו כל הזמן.

אתה אומר כל הזמן תנסו. השאלה כמה זמן צריך לנסות, בהתחלה כשאנחנו מתחילים ללמוד או שאחרי 10 שנים אפשר כבר להבין שאנחנו חייבים את הבורא?

אתם חייבים כל הזמן לפנות לבורא, על זה כתוב "הלוואי שיתפלל כל היום".

תלמיד: אם אנחנו כבר מבינים שלבד אנחנו לא יכולים לעשות את זה, אז הפנייה לבורא צריכה להיות כל הזמן ותלויים אך ורק בתפילה הזו בפניה לבורא?

כן. אתה לא מקבל שום כוח מאף מקום חוץ מאשר ממנו, וחוץ מהכוח הזה אתה לא צריך שום דבר, כוח ההשפעה שקיים בטבע הוא הבורא ואתה צריך אותו.

שאלה: האם האדם יכול וצריך לעשות בירורים לפני שהוא פונה לעזרה מהבורא?

לא. חייבים לפנות לבורא כמה שיותר מהר.

שאלה: לפעמים אני מגלה את עצמי במצב שאני לא מסוגל להבין מה זה להתחבר עם החברים, וכשהלחץ ברצון לקבל מצד אחד קטן קצת, אני מבין שכשאני מנסה להיכנס לחלל הזה זה כאילו רצון לאצבע שישית. האם הרצון עצמו להתחבר עם החברים כביכול קיים באדם באיזו צורה, או שצריך גם את הרצון הזה לבקש מהבורא?

כן, את הרצון להתחבר עם החברים אנחנו גם צריכים לקבל מהבורא, אבל יש לנו תרגילים בתוך הקבוצה שעוזרים לנו לפתח את הרצון לחיבור, שאני מסתכל על החברים ואני רואה שהם כן יכולים להתחבר ביניהם. זה הבורא מראה לי שהם יותר מחוברים ממה שאני נמשך אליהם, ואז מתוך הקנאה אני מתחיל גם לרצות את זה, ופונה לבורא "למה אין לי אותו רצון לחיבור שיש לחברים?".

תלמיד: יש לנו חבר בעשירייה שחלה ונמצא בייאוש. איך אנחנו יכולים לפנות לבורא ולהודות לו אם יש לנו פחד כזה?

אתם צריכים להבין שכל הדברים האלה הם לטובה ואתם צריכים רק לבקש שמה שקורה לו זה הכול כדי שאתם תפנו לבורא. תפנו כמה שיותר מהר וכמה שיותר יחד. במקום להיות בתוך הרגשות האלו תהיו בהרגשות של חיבור יחד עם החולה ויחד עם הבורא.

שאלה: מה זה אומר לבקש או לפנות לאיזשהו כוח אם אנחנו מדברים על חוכמת הקבלה כמדע?

כוח הטבע שאתה יכול לעורר על ידי הרצון שלך שזה גם כוח. אנחנו פועלים במערכת כוחות. רצון זה כוח, כוח רצון, כוח השפעה, כוח קבלה, פלוס, מינוס, הכול כוחות. אתה נמצא בטבע, הבורא בגימטרייה זה "הטבע", א-לקים בגימטרייה זה "הטבע", כשאתה דורש משהו בכוח שלך, אתה מפעיל ברצון שלך איזה כוחות. אנחנו מדברים על חוכמה, על מדע.

שאלה: אמרת לנו עכשיו ש"אתם צריכים להרגיל את עצמכם להעלות מ"ן", אז אני מדמיין לעצמי איך מרגילים חיה. או שמרביצים לה כל הזמן או שדוחפים לה סוכריה כדי שהחיה תתרגל, איך אנחנו צריכים להרגיל את עצמנו?

אנחנו צריכים להשתדל להשפיע אחד על השני כדי לעורר על ידי קנאה, תאווה וכבוד כל אחד את האחרים בקבוצה, כדי שיחד כולנו נהיה כל הזמן קשורים בינינו ולבורא, או בבקשה או בהודיה. או לבקש או להגיד תודה רבה. וכך אנחנו כל הזמן צריכים להיות קשורים בינינו לבורא.

תלמיד: כתוב בקטע ש"הבא לטהר מסייעין אותו", אז אם אני בא לשיעור להיטהר אז בטוח מסייעים לי ואם אני עוד לא בטוח שאני בא להיטהר ולרוב אני סתם בא?

תהיה עם החברים וזהו, פשוט תעשה מעצמך אפס ותיכנס ביניהם.

שאלה: אנחנו אומרים הרבה פעמים שלפני שפונים לבורא צריכים להתייאש מכוחותינו. למה מקובלים קוראים "כוחותינו עצמנו", מה זה "כוחות"?

מה שהיינו רוצים להתקשר בינינו, להתחבר בינינו לקבוצה, אנחנו רואים שלא הולך, לא יוצא לנו, לא מתחברים. אז מתוך ההרגשה הזאת אנחנו נזכרים שצריכים לפנות לבורא ושהוא יעשה בינינו קשר.

שאלה: האם הפנייה לבורא מוגבלת בבקשות מסוימות או שאני יכול לבקש הכול מהבורא?

אתה יכול לבקש הכול מהבורא אבל תדע שהבקשה מגיעה בתנאי שאתה מתחבר עם האחרים בבקשה משותפת. כל יתר הבקשות, כל אחד בעולם מעלה, ואין מזה שום תוצאה.

שאלה: כשאני יודע שרק הבורא יכול לעזור, זה מוריד ממני אוטומטית את החשק לנסות להתחבר עם החברים כי אני יודע שזה לא יצליח, אז למה לא לבקש ישר מהבורא?

מה לא יצליח?

תלמיד: אני לא אצליח להתחבר כי אני יודע שרק הבורא יכול לעזור. אז למה לא לבקש ממנו ישר?

כי הוא לא עונה לך, לאדם אחד הוא לא עונה. לאדם פרטי הבורא לא עונה, תפילה יכולה להיות רק מתוך מניין, רק מתוך עשירייה, רק מתוך קבוצה. אם אתה רוצה להתחבר עם האחרים כדי להידמות לבורא, להתחיל להכיר אותו בקשר ביניכם אז בבקשה תארגן את הקבוצה ושהקבוצה תתפלל ותבקש שהבורא יתגלה ביניהם. הם רוצים לדעת את הבורא. על זה כתוב "רצוננו להכיר את מלכנו", רק בצורה כזאת.

שאלה: מה קורה שלב לפני שהבורא מתגלה לאדם?

שלב לפני זה אני לא יודע, שלא מתגלה זה השלב.

שאלה: אפשר לפנות לבורא גם אם עדיין לא השקעתי מהצד שלי את המקסימום שאני יכול?

אם אתה מתחבר לקבוצה, זה מספיק לך כדי לפנות לבורא עם הקבוצה. אתם כולכם שואלים "איך אני פונה לבורא". אין דבר כזה "איך אני", אלא "איך אנחנו" ולכן זה לא יצא לכם. אתם שוכחים שזה צריך להיות אנחנו.

תלמיד: אפשר לשאול למה אנחנו לא פונים לבורא?

כי אתם לא רוצים להיות מחוברים, כשתרצו להיות מחוברים אבל לא יכולים להתחבר אז תפנו לבורא.

תלמיד: סיפרת לנו שהבאת את עצמך לשולחן הניתוחים וביקשת שינתחו אותך. איך מגיעים למצב כזה?

תבקשו, אבל כל הזמן להיות בפנייה לבורא וכמה שיותר יחד.

שאלה: לפעמים אתה אומר שצריך לכבות את השכל והלב ולהרגיש או לפתח רצון לחיבור עם החברים, ולהתכללות ההדדית שצריכה לקרות. מהו המנגנון שבהתכללות ההדדית? מה אני צריך לראות בחבר כדי לבקש נכון?

אתה צריך לראות בחברים אותם האנשים שהבורא הזמין לך כדי שיחד אתם תתקשרו ותגלו אותו בקשר ביניכם.

(סוף השיעור)

---

1. לפי הנחיית הרב, לא הוקרא↩