סדרת שיעורים בנושא: רב"ש - undefined
הרב"ש. מהו תורה ומלאכה בדרך ה'. 12 (1988)
שיעור 4|26 de oct. de 2020
לכל השיעורים בסדרה: מהו תורה ומלאכה בדרך ה'
שיעור בוקר 26.10.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
נושא: מהו תורה ומלאכה בדרך ה'
כתבי רב"ש כרך א', עמ' 630, "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'"
קריין: אנחנו ממשיכים לקרוא את "מאמר מהו תורה ומלאכה בדרך ה'", כתבי רב"ש, כרך א', עמוד 630. אנחנו נמצאים בטור א', ד"ה "אולם בכדי להרגיש את החיים שבתורה".
בדרך לגילוי המציאות האמיתית, הכוח העליון שפועל במציאות הזאת, אחד יחיד ומיוחד, כדי להתקרב לכוח הזה אנחנו צריכים חוץ מהרצון לקבל הגדול שלנו, בכל זאת להיות מתאימים לכוח הזה, לבורא, כי ההתקרבות היא לפי השתוות הצורה. מה זה לפי "השתוות הצורה"? קודם כל זה ש"אין עוד מלבדו". במה אנחנו יכולים להגיד שאנחנו כן מתקרבים לאין עוד מלבדו? בזה שכל דבר שקורה איתנו אנחנו משייכים לבורא, ובהשפעה, באהבה, בהבנה, בהסכמה, בעיקר בהסכמה מקבלים כל מצב ומצב שבא עלינו.
כמו שכתוב, "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו אל יתייאש מהרחמים"1. זאת אומרת, בכל מצב ומצב אנחנו צריכים להשתדל להרגיש שזה בא מהבורא בלבד, שאין כוח אחר. אומנם אנחנו יכולים להרגיש כל מיני צורות ואופנים בכוחות שפועלים עלינו, שהם לא בדיוק כמו הכוח העליון הטוב ומיטיב, אבל אנחנו צריכים להבין שלא מרגישים את זה כטוב ומיטיב בגלל שהתכונות שלנו לא משתוות עימו. ולכן לקבל את ההשגחה העליונה ברוגע, כמה שאפשר שזה כך עובר עלינו, אנחנו חייבים. לכן "כל מה שעושה ה' הכול לטובה"2, ו"האדם צריך לברך על הרע כמו על הטוב"3, ועוד יש כל מיני אמרות כאלה שהמקובלים אמרו לנו, וכדאי לנו ליישם אותן ולהתנהג לפי זה.
אז בואו נשתדל לחשוב שמה שקורה, לא חשוב מה, אנחנו צריכים לקבל את זה בסבלנות, בהבנה כמה שאפשר, בהרגשה יפה וטובה, והכול בא מאין עוד מלבדו, טוב ומיטיב. ואנחנו צריכים בסך הכול להתקרב לאין עוד מלבדו טוב ומיטיב, בכמה שאפשר להיות עימו בכל מה שהוא מעביר עלינו. שלא חשוב מה שהוא מעביר עלינו, אנחנו צריכים להיות למעלה ממה שמרגישים וממה שמבינים, בדבקות עם הבורא.
קריין: כתבי רב"ש, כרך א', עמוד 630, מאמר "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'", טור א' באמצע, ד"ה "אולם".
"אולם בכדי להרגיש את החיים שבתורה, האדם צריך להכנה דרבה, להכשיר את גופו, שיהא מסוגל להרגיש את החיים שבתורה. לכן אמרו חז"ל, שצריכים להתחיל בשלא לשמה, וע"י המאור התורה, שישיג בזמן שעדיין נמצא בשלא לשמה, זה יביאהו לשמה, כי המאור שבה מחזירו למוטב. ואז תהיה לו היכולת ללמוד לשמה, היינו לשם התורה, הנקראת "תורת חיים", משום שכבר ישיג את החיים שבתורה, כי המאור שבתורה יתן הכשרה להאדם, שתהיה לו היכולת להרגיש את החיים, הנמצא בתורה.
ובהקדמה לתע"ס (אות ל"ח) שואל שם "מדוע נקרא העסק בתורה ומצות על צד השלימות בשם תורה לשמה". וזה לשונו, הנה יש להבין את השם הזה של "תורה לשמה", למה מוגדרת העבודה השלימה הרצויה בשם הזה "לשמה", וכו'. כי לפי מובן הפשוט, שהעוסק בתו"מ, מחויב לכוון לבו לעשות נחת רוח ליוצרו ולא לשם טובת עצמו, היה צריך לכנות זה ולהגדירו בשם "תורה לשמו" ו"תורה לא לשמו", שפירושו "לשם שמים", וכו'. שהרי הלשון מוכיחה, שתורה לשמו, שפירושו לעשות נחת רוח ליוצרו, אינו מספיק עדיין, אלא שצריך עוד שיהיה העסק לשמה, שפירושו "לשם התורה". וכו'. כי נודע ששם התורה הוא "תורת חיים", כאמור כי חיים הם למוצאיהם, וכו', (משלי ד', כ"ב). וכהאמור, כי לא דבר ריק הוא מכם, כי הוא חייכם (דברים ל"ב, מ"ז), וכו'. וכיון שכן, הרי פירושה של "תורה לשמה", אשר העסק בתורה ומצוות מביא לו חיים ואריכת ימים, כי אז התורה היא כשמה, וכו'". עד כאן לשונו.
ובהאמור משמע, כי לאחר שהאדם כבר בא לדרגת להשפיע נחת רוח ליוצרו, כי זה הוא נקרא, שהוא עוסק בתו"מ לשמו יתברך, אז מתחילה מדרגה שניה, שהוא עוסק בתורה ומצות לשמה, היינו לשם התורה, ששם התורה היא תורת חיים.
ובכדי שהאדם יוכל להגיע לדרגת לעשות הכל לשם שמים, הנקרא "תורה לשמו", כנ"ל, לזה צריכים מאור התורה, שהמאור הזה מחזירו למוטב. כלומר, שתהיה לו היכולת לצאת מאהבה עצמית, ולעשות הכל לשמו יתברך. שרק מאור הזה יכול לעזור לו, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". כלומר, לאחר שזכה למאור התורה, הוא יכול לזכות לתורה עצמה, הנקראת "תורת חיים", כנ"ל."
שאלה: בקטע הראשון שקראנו בעל הסולם כותב שבזכות העבודה שלא לשמה אנחנו משיגים את האור שנזכר בתורה. איך אנחנו יכולים לדעת שהעבודה שלנו היא כבר בלא לשמה וזה לא סתם?
אני מקיים מה שהמקובלים אומרים. זה כמו תינוק שמתחילים ללמד אותו ללכת או לעשות משהו והוא כבר נמצא בפעולה, הוא כבר מתקדם. הוא עדיין לא מסוגל ולא מבין מה שעושים עימו אבל הוא בכל זאת נמצא כבר בתהליך למידה. אותו הדבר אנחנו. אנחנו עכשיו יושבים וכך גם המקובלים כותבים שזה תהליך ארוך, הכי ארוך שיכול להיות כי אחר כך אלה מצבים רוחניים שיש בהם התפתחות מהירה, אבל כאן אנחנו עדיין נמצאים במצב שאנחנו לומדים דברים שלא שייכים לעולם שלנו. אנחנו עושים אותם כסגולה כי אני עושה את הדברים מתוך זה שכתבו לי לעשות. אני ממש לא מבין בשביל מה ולמה, כמו ילד שאתה אומר לו לעשות משהו והוא עושה מטעם שהטבע מחייב אותו, והוא חוזר על מה שאומרים לו הגדולים.
הוא מסתכל עליך ומחייך למרות שהוא לא יודע למה הוא מחייך, ככה הוא. כך אנחנו אפילו בגשמיות, לומדים ממצב למצב, ממדרגה למדרגה רוכשים כוחות, רוכשים שכל, הבנה, הרגלים וכך זה הולך לנו ברוחניות, אותם השלבים. אז ודאי שאנחנו נמצאים עכשיו במצבים שלא מבינים איפה אנחנו נמצאים ומה רוצים מאיתנו, אנחנו עושים את זה בצורה שלפי הרצון שלנו לא היינו מקיימים את זה, אבל אנחנו עושים.
אם הילדים היו מקיימים רק מה שהגוף רוצה מהם אז הם היו כקופים, אבל מפני שאנחנו כבר בני אדם, מלמדים אותם מה לעשות, איך ללכת, איך לאכול עם כפית, איך לסדר משהו, אז הם לומדים פעולות של בני אדם. לכן כדי להיות בני אדם, זאת אומרת דומים לבורא, אנחנו צריכים ללמוד דברים שלא שייכים לדרגה שלנו, איפה שאנחנו נמצאים בעולם הזה, אלא אנחנו צריכים לקבל הדרכה ממצב יותר גבוה.
לכן אנחנו מקבלים את זה, כך מקובלים אומרים לנו מה לעשות, תעשו עשירייה, תעשו כך וכך. ולא שבא לנו לעשות את זה, כי אנחנו לא מבינים שום רציונליות בזה, אבל מקיימים ועל ידי זה גדלים וכך גדל מכל אחד מאיתנו אדם הרוחני.
שאלה: תוכל להסביר מה זה עניין "תורה לשמה"?
עוד מעט. זאת שאלה שתישאר לך עוד הרבה זמן.
"ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל "אם יאמר לך אדם, חכמה בגויים, תאמין. יש תורה בגויים, אל תאמין" (איכ"ר ב', י"ז)." גוי נקרא רצון לקבל שלא משתוקק להגיע לעל מנת להשפיע. "היות בזמן שהאדם לומד תורה, יש להבחין בה ב' דברים:
א. החכמה והשכל, שיש בה, שזה נקרא "לבוש של תורה"." אלה דברים רגילים שאפשר לכל אחד ללמוד מה כתוב שם, חכמה ושכל.
"ב. מי שמלובש בהלבושי תורה.
ואנו צריכים להאמין בדברי הזה"ק, שכל התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה. כלומר, שהבורא יתברך מלובש במלבושי תורה. לכן יש להבחין בתורה שני דברים:
א. הלבוש,
ב. הלובש.
וזהו כמו שכתוב בספר "פרי חכם" (חלק ב', דף ס"ו) וזה לשונו "אבל קוב"ה הוא סוד אור אין סוף, המלובש באור התורה, שיש בתר"ך מצות הנ"ל". שזה סוד שאמרו חז"ל "כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה". פירוש, שהקב"ה מהכולל והתר"ך שמות הם פרטים וחלקים.
ובהאמור יוצא, שמי שיש לו אמונה בה', הוא יכול להאמין, שהנותן התורה הוא מלובש בהתורה. מה שאין כן גוי, שאין לו אמונה בהקב"ה, איך הוא יכול ללמוד תורה. הלא אין הוא מאמין בנותן התורה. והוא יכול ללמוד מהתורה רק מהלבוש לבד, ולא מן הלובש, כנ"ל, היות שאין לו אמונה. והלבוש החיצון של התורה נקרא בחינת "חכמה ולא תורה", כי תורה היא דוקא בזמן שהוא מחובר עם נותן התורה. שהוא כבר מרגיש את הבורא מלובש בתוך כל מיני אמרות התורה, בכל מיני פעולות התורה. מה שאין כן אם הוא לא מרגיש את הכוח העליון, זאת אומרת הוא לא נמצא בהשגה, אז עדיין יכול לדבר רק על החכמה ולא על התורה עצמה. "ובזה מובן מה שאמרו חז"ל "אם יאמר לך אדם, חכמה בגויים, תאמין"." אם אדם עדיין נמצא ברצון לקבל לעצמו אז מה יש לו, "משום שהלבוש בלי הלובש הם יכולים ללמוד, שזה נקרא "רק חכמה"," זאת אומרת חכמה בגויים תאמין, באגואיסטים ישנה חכמה, הם יכולים ללמוד, יכולים לדבר על זה אבל רק בחכמה ולא מהבורא עצמו כי הם לא משיגים אותו. "שאין לו שום שייכות לנותן התורה. מה שאין כן "אם יאמר לך אדם, יש תורה בגויים, אל תאמין. כנ"ל, היות שאין להם שום שייכות להנותן התורה"." וזה ודאי יכול להיות באדם אחד, שיכול להיות שפעם הוא נקרא "גוי" כי הוא נמצא ברצון לקבל שלו על מנת לקבל ואין לו קשר עם הבורא, ואז הוא יכול לדבר על החכמה. ופעם כשמשיג את הבורא כשכבר יש לו תורה הוא כבר לא נקרא גוי אלא למעלה מזה "ישר א-ל", "ישראל" שמכוון לבורא, לגמרי לא שייך למיהו, מהו האדם עצמו לפי הבחנות גשמיות. "והיות עיקר העבודה שלנו היא להגיע לידי דביקות ה', כמו שכתוב "ולדבקה בו", יוצא שהתורה הוא אמצעי להגיע להדבק בו יתברך. כלומר, בעת לימוד התורה צריך להיות הכוונה, שנזכה להתחבר עם הלובש. וזהו ע"י אמצעית הלבוש, שהוא התורה, שהקב"ה מלובש בה, כנ"ל.
ובהמאמר הנ"ל של "חכמה בגויים תאמין. יש תורה בגויים, אל תאמין", וכשנפרש זה על דרך העבודה, צריכים לדעת, שענין "גויים" ו"ישראלים" נמצא בגוף אחד. כלומר, שמטרם שהאדם זוכה לבחינת אמונה, הוא עדיין נקרא "גוי". ורק לאחר שזכה לבחינת אמונה, אז הוא נקרא "ישראל".
אמנם, אם האדם רוצה ללכת בדרך להגיע לאמונה שלימה, הגם שעדיין לא זכה לאמונה שלימה, גם הוא כבר נקרא בחינת "ישראל". והוא על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל על "יהיב חכמתא לחכימין". ושאל, הלא "יהיב חכמתא לטיפשים" היה צריך לומר. ואמר, האדם, שהוא מבקש חכמה, כבר נקרא "חכם", כי כל אדם נבחן על המטרה שלו. כלומר, למה שהוא מצפה להגיע, על שם זה האדם נקרא. לפי זה יש לפרש, שכל אלה אנשים הרוצים להגיע לאמונה שלימה, כבר נקראים "ישראלים".
שאלה: לפי הטקסט אנחנו צריכים להבדיל בין שני דברים. אחד זה לבוש, והשני זה שמלובש.
כן, כי "לבוש" זה נקרא שאדם מתלבש באור חוזר נגיד, אור חסדים, ולכן הוא משתוקק לבורא ואז לפי זה הוא נקרא "ישר א-ל", "ישראל". לפי המידה שיש לו אור החסדים, השתוקקות לבורא, לפי זה הוא מתחיל לגלות את הבורא, מקבל הרגשת הבורא, זה נקרא שבא ומתגלה אור החוכמה ומתלבש באור החסדים וכך אדם משיג את הבורא. זה הכול, אין לנו יותר כלום.
תלמיד: זאת אומרת, בחיבור שלנו אנחנו מתחילים לגלות את המהות של החיבור, את השורש שלו?
נכון, כן.
תלמיד: איזה כוונה אנחנו צריכים שתהיה לנו עכשיו, כדי לרכוש אור?
אנחנו צריכים לדבר בינינו, שיהיה בינינו את הכיסוי הזה המשותף בעשירייה ואז אנחנו את הכיסוי הזה מכוונים לבורא, [ורוצים] שהוא יתגלה בתוך הכיסוי הזה. במידה שאנחנו מתחברים בינינו למעלה מהאגו שלנו ששורה בינינו. הבורא הכין לנו אגו בינינו שאנחנו לא יכולים להתחבר. במידה שאנחנו בכל זאת רוצים להתחבר, אז מגלים מאמצים שרוצים להיות מחוברים, ובמידה הזאת אנחנו בכל זאת איכשהו מתחברים ומכוונים את החיבור שלנו לבורא ואז הבורא מתגלה.
לפי כמה שעשינו מאמץ בינינו להתחבר, לפי המאמץ הזה הבורא יכול להתגלות בינינו וזה נקרא "גילוי הבורא לנברא". "נברא" זה אנחנו כולנו יחד, כשמחוברים ונקראים "נברא אחד", "פרצוף אחד".
תלמיד: והכיוון הזה השורש שמולבש זה צריך להיות מיד?
אני לא יודע בדיוק באיזה מקום אתה שואל, אבל נגיד שכן.
שאלה: מה זה אומר שאני לומד ומתעורר הרצון לקבל שנקרא "גוי" ואני לומד עם הכוונה לתת נחת רוח לבורא ואז זה נקרא "ישראל"?
כשאתם מגיעים לקבוצה ומתחילים יחד ללמוד אתם נקראים "בהמות". כשאתם מתחילים לרצות להתחבר ביניכם ומגלים כמה שאתם לא רוצים להתחבר, מתגלה האגו ביניכם, אז אתם מגלים כמה שאתם נקראים "גויים", היינו עם רצון לקבל שיש עליו שליטת היצר הרע. כשאתם מתגברים על הרצון לקבל הזה, על הדחייה ההדדית ומבקשים מהבורא שייתן לכם כוח חיבור, אז הוא מחבר אתכם ואז אתם נקראים "יהודים", מהמילה "ייחוד" או "ישראלים", מזה שאתם ישראל, ישר-אל מכוונים לבורא.
ובמידה שאתם כך מתחברים, שיש לכם רצון לקבל אגואיסטי שאתם למעלה ממנו מחוברים, אז יש פער בין הרצון לקבל והחיבור, שזה כאילו שתי שכבות, אז ביניהם יכול להתגלות הבורא ואז אתם נקראים "ישראלים", "ישראל", זאת אומרת מכוונים להשגת הבורא.
שאלה: למה הוא מתכוון כשהוא מדבר על לימוד תורה, היחס שלנו לטקסטים של המקובלים?
לימוד תורה זה לא טקסטים, לימוד תורה זה נקרא שאני לומד על עצמי שאני אגואיסט ולא רוצה כלום, אבל אני רוצה בכל זאת להיות מחובר עם אחרים למעלה מהרצון שלי, למעלה מהדחייה, כדי לבנות מקום לגילוי הבורא. זה נקרא "לימוד תורה". שאני לומד עד כמה שיש לי אגו, יצר רע ועד כמה שאני צריך למעלה ממנו לרכוש תכונת חיבור והשפעה.
וכל הזמן כך אני אלמד, עביות, דחייה שבינינו וזכּות שאנחנו משיגים על ידי חיבור ובתוכה מתלבש הבורא וכמה שאנחנו מגלים את הבורא, מתוך מצבים כאלו, זה נקרא "לימוד תורה".
שאלה: המלצת לנו שבמפגשים במהלך היום שנתעמק בקריאת מאמרי רב"ש ולא בדיבורים בינינו ובפירושים על אותם מאמרים. למה התכוונת?
כמו שאומרים, שאחרי דובים לא רואים את היער. כשאנחנו מתבלבלים בכל הפירושים שלנו, מילים לא במקום אולי, לא מדויקות ולכן כדאי פשוט לקרוא ואז לפחות המאור שבה מחזירו למוטב. לאט לאט זה חודר ומתקן אותנו. לכן פחות פלפולים. בדרך כך [לעשות].
תלמיד: הוא כותב, "שכל אלה אנשים הרוצים להגיע לאמונה שלימה, כבר נקראים "ישראלים".".
כן, לפי המטרה.
תלמיד: מה זה לרצות להגיע לאמונה שלמה, איך לתאר את זה נכון, אם עוד לא הגענו לאמונה שלמה ואין לנו מושג מה זה אמונה שלמה, אז מה זה לרצות?
אמונה זה נקרא "אור חסדים". אור חסדים שמתלבש באור החכמה וזה נקרא "אמונה שלמה". אור חסדים שמתמלא באור החכמה נקרא "אור חסדים", אמונה והשלמת אור החכמה בו נקרא "אמונה שלמה".
תלמיד: ואנחנו צריכים לתאר את זה?
אנחנו צריכים להשיג את זה ולהגיע לזה, שכך זה יתלבש בנו.
תלמיד: אבל איך לרצות להשיג את אור החכמה שמלובש באור חסדים, אם אין לנו מושג מה זה?
אז הוא אומר לנו מה לעשות כדי שזה יקרה, שזה על ידי חיבור בינינו. כשאנחנו משתוקקים להיות מחוברים, אז אנחנו מזמינים את המאור העליון שהוא מביא לנו גם אור החסדים וגם אור החכמה. הוא עושה את הכול, אנחנו רק צריכים לממש מה שכתוב לפנינו בהוראות שלפנינו. תורה זה נקרא "הוראה".
תלמיד: אז פה כשהוא כותב, "הרוצים להגיע לאמונה שלמה", מה הביטוי של זה עכשיו? איך אני מתאר לרצות להגיע לאמונה שלמה?
אני רוצה להגיע למצב שכל הכלים שלי, כלים דהשפעה, כלים דקבלה, כולם יתמלאו בהרגשת הבורא, בגילוי הבורא. זאת אומרת שהכלים האלה הם יהיו כולם בעל מנת להשפיע.
שאלה: יש לי אמונה בה', יש לי אמונה ברב והרב נותן לי אמונה בה'. וכל פעם שהבורא שולח לי איזה מכשול, האמונה שלי פחות מהכוח שצריך בשביל להתגבר על המכשול.
זה חוסר קשר לקבוצה. אם אתה רוצה להגדיל את האמונה, אתה חייב להיות יותר קשור לקבוצה. כל פעם לקבל ממנה, לקבל דרכה כוח אמונה.
שאלה: למה המאמצים שלנו לא מייצרים את המצב שנקרא "תורה", ואנחנו כל פעם מתחילים מפירוד?
זה נכון שאנחנו כל פעם מתחילים מפירוד וזה נכון כך לאורך כל הדרך עד גמר התיקון. כי כל פעם אתה מגלה כלים שבורים חדשים, עוד שכבה, עוד שכבה, עוד שכבה. וכך אתה משייך אותם אליך עוד ועוד ועוד וכך אנחנו מתקדמים.
גם עכשיו אנחנו מעוררים כלים שבורים ומקרבים אותם אלינו, עד שכל הכלים האלה יגיעו למידה מיוחדת שנקראת "סאה", ואז נתחיל לגלות בה אורות, "אורות דחסדים" ואחר כך "אורות דחכמה".
שאלה: האם אפשר לברר את רגע ההתלבשות והמולבש, איך אפשר לקשור את זה לעשירייה ולעצמי?
רק במידת הקשר שלך עם העשירייה, במידת הקשר שלך עם הקבוצה תוכל להבין מה זה נקרא שאתה נמצא כבר עומד לקבל מילוי, ומה אתה אז עומד לקבל. זה רק במידת ההתקשרות לעשירייה. זה העיקר.
שאלה: האם הגר וישראל נמצאים בגוף אחד, ואיך נוכל להישאר בדרך התורה ולא להתבלבל וללכת בדרך הידיעה?
כתוב, כולנו בהמות שנמצאות בדרגת חי. כולם, לא חשוב מי אתה ומה אתה. ואז במידת התיקון שלך בהתאמה לבורא, במידת ההשפעה שאתה רוכש, נקרא כבר שאתה בדרגות רוחניות. לפי ההשתוקקות שלך לבורא אתה נקרא "ישראל", ישר א-ל. לפי החיבור עם האחרים למען זה, אתה נקרא "יהודי" מהמילה ייחוד, חיבור. חוץ מזה אם אתה לא משיג את המצבים הללו, אתה נקרא "גוי", כי אתה מחוצה לזה לגמרי, אין לך התאמה לבורא.
בסך הכול כל בני האדם, לא חשוב מי הם ומה הם, כולם כך מתחלקים, למי שכבר מגיע להשתוות עם הבורא ולמי שלא מגיע, זה הכול. מה יש כאן להתבלבל? תפסיקו לחלק את עצמכם לאיטלקים, ספרדים, יהודים, מקסיקנים, זה סתם, אין בזה שום שוני. השוני רק בדבר אחד, או שאתה דומה לבורא או לא. אם אתה דומה לבורא, אתה נקרא "אדם", מהמילה "דומה". אם אתה לא דומה לבורא, אתה נקרא "בהמה", שיכולה לעלות לדרגת אדם אבל עדיין בהמה. מאוד פשוט.
שאלה: לפעמים ישנם מצבים שברור שאין אור בכלי ובאמת צריך במאמץ לקבל את המאור המחזיר למוטב, ולפעמים ישנו מצב שברור שצריך לעבוד בכוח שיש ואין צורך למשוך את המאור המחזיר למוטב. אפשר לחלק כך את העבודה למצבים שצריך כוח ולמצבים שצריך להשתמש בכוח?
בינתיים שיהיה לך כך, אתה עוד מתחיל.
שאלה: כתוב במאמר, לפני שהאדם מקבל אמונה, זוכה לאמונה, הוא נקרא "גוי", ואחרי שהוא זוכה לאמונה נקרא "ישראל". איזה פעולות אנחנו צריכים לבצע בחיבור שלנו כדי לזכות לאותה אמונה שאתה מתאר? איך אנחנו יכולים להגיע לאמונה שלמה בינינו בעשירייה, איך אנחנו בונים אותה, איזה פעולות צריך לעשות?
מה זאת אומרת איזה פעולות? על ידי חיבור בין החברים אני מתעלה מעל האגו שלי. במידה שאני יכול להתחבר עם החברים אני כבר מתעלה מעל האגו שלי ונמצא בדרך לבורא. וכך מאהבת הבריות שאני רוכש, אני מגיע לאהבת הבורא. בסך הכול זה מה שיש לנו לעשות.
העבודה בעשירייה מקדמת ומכשירה את האדם להיות קרוב לבורא.
תלמיד: וכשאנחנו תמיד אומרים שאנחנו רוצים לראות את הבורא, רוצים לגלות את הבורא, מה זה אומר?
אם תגלו את רשת הקשר ביניכם, בעשירייה, איזה כוחות ישנם שם, כוחות ההשפעה ואורות החסדים, ואיזה כוחות יהיו שם, כוחות הרצון, אור החכמה, אז אתם מתוך התגלות אור החכמה באור החסדים תתחילו לגלות את הבורא. זה נקרא "פני הבורא" שיתגלה, התכונות שלו, ההבחנות שלו, היחסים שלו כלפיכם. גילוי אור החכמה באור החסדים ברשת הקשר ביניכם זה נקרא "גילוי הבורא לנברא".
למה זה באור החסדים? כמה שאתם רוצים להשפיע לו כמו האורח כלפי בעל הבית, כך בעל הבית יכול לתת לאורח, ואז האורח מרגיש שעושה אותה הפעולה כמו בעל הבית, ויש ביניהם קשר והתגלות אחד כלפי השני. זה מה שקורה לנו, וזה קורה בעשירייה בין כולם. אין מקום אחר. קדימה.
תלמיד: כשאנחנו מדברים על אותה רשת הקשר בינינו, בין האדם לעשירייה, כשאנחנו בונים את זה, אתה תמיד מנסה להתקשר, להתחבר, אנחנו רוצים שזה יהיה יותר ויותר משותף, תפילה משותפת לכולנו, כוונה משותפת. אז מהי הכוונה המשותפת שלנו שאנחנו צריכים לבנות כאן?
להשפיע זה לזה רק דברים טובים ומתוך זה להשפיע מתוכנו לבורא. זה נקרא "מאהבת הבריות, לאהבת הבורא". זו כל הדרך שלנו. בהצלחה.
שאלה: מה זה אומר ש"לשמה" גבוה יותר מ"לשמו"?
"לשמה" זה לשם התורה, זה גבוה יותר מ"לשמו", לשם הבורא. כי התורה כוללת בתוכה גם את הבורא וגם את כל הנבראים.
שאלה: מה יש בתוספת הזאת של "נותן התורה", מה התוספת הזאת נותנת?
שחוץ מזה שאנחנו מקבלים את כל האורות לתיקון וכל האורות למילוי, אנחנו רוצים להשיג מאיפה הם באים, מי זה שמביא לנו את זה, בשביל מה, למה. ולמה יש לנו קשר כזה עימו דווקא דרך כל הכלים שלנו השבורים, התיקון שלהם והמילוי שלהם, חיבור בינינו וכן הלאה. למה דווקא בצורה כזאת אנחנו צריכים לעבור את כל התהליכים כדי לגלות אותו, להיות בקשר עימו, דבקות שלמה. למה היא דורשת מאיתנו את כל השלבים האלו, אז אנחנו משיגים.
תלמיד: מה זה נקרא "חכמה בגויים תאמין, תורה בגויים אל תאמין"?
שאור החכמה בדרגה הרגילה הנמוכה, יכול להיות גם כן באדם שהוא נמצא בצורה אגואיסטית. אתה יכול לראות דרך אגב הרבה אנשים חכמים שיודעים את תלמוד עשר הספירות, אבל לא משיגים אותו ברוחניות. אבל אנחנו לא יכולים כאילו להבדיל, כי הם יכולים להיות כאלו חכמים ומדברים כל כך יפה, שנראה לך שהוא מבין, הוא יודע על מה הוא מדבר, ובעצם הוא יודע את זה רק בשכל הגשמי שלו, כמו שאנחנו קצת כך גם כן נמצאים. אבל תורה בגויים זה נקרא כבר אור, מאור המחזיר למוטב שתיקן את הכלים, יחסים בינינו, ואז ביחסים בינינו אנחנו לא מגלים את השכל אלא אנחנו מגלים את האור העליון, את הבורא עצמו.
יש כאן הבדל, להרגיש אלמנטים של הכלים הרוחניים שעל זה כתוב בתלמוד עשר הספירות, כל חכם יכול לקרוא את זה, לדעת, להתפלפל ולתת איזו הרצאה, אבל שהוא משיג את זה לפי מידת השתוות הצורה לבורא, לא.
לכן חכמת התורה לא צריכה שום הצטיינות, היא צריכה רק יגיעה. שאדם מתייגע כדי להשיג קשר עם הבורא לפי ההשתוות בעל מנת להשפיע.
"לכן אם אין בתחילת לימודו, שהאדם הולך ללמוד, שרוצה ע"י זה להגיע לבחינת "אמונה שלימה". שזה יכול להשיג ע"י המאור שבתורה, כנ"ל, בזה שהוא רוצה להתדבק בהלובש, שהוא מלובש בהתורה. שהוא נותן את מאור התורה, ולא אחר. נמצא, שהוא לומד תורה, שהם לבושי של הקב"ה. ועל ידם הוא רוצה להגיע לאמונה שלימה, להתדבק בהלובש, שהוא הנותן התורה.
ויש כבר כאן יחוד של ג' בחינות:
א. אורייתא, שהם לבושי הקב"ה,
ב. קוב"ה, שהוא מלובש בהתורה,
ג. ישראל, האדם, הלומד תורה על הכוונה הנ"ל.
וזה נקרא "יחוד", הנקרא "אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא". והגם שזה"ק מדבר לאלה אנשים שכבר זכו לבחינת "שמותיו של הקב"ה", שזה נקרא, שכבר זכו לבחינת "תפלין של יד", הנקרא "אמונה", ול"תפילין של ראש", הנקרא "תורה", אבל כנ"ל, אלו שהולכים בדרך להגיע לבחינת תורה ואמונה, מקבלים גם כן בבחינת מקיף מיחוד הזה."
כך אנחנו מתקרבים. כמה שנמשכים לבורא מקבלים אורות מקיפים שמתקנים אותנו, מקרבים אותנו, מסדרים אותנו, מיום ליום אנחנו מרגישים בתוכנו מחשבות חדשות, רצונות חדשים. ומאיפה זה בא? אנחנו חושבים סתם מהאוויר, אני בא וככה זה, לא, זה הכול מחובר והכול מכוון מאותה המערכת שבה אנחנו נמצאים, אין שום דבר במקרה.
ולכן אל תתרגזו על עצמכם שאתם פתאום היום לא כל כך ערים כמו שאתמול. שאתמול אתם חשבתם יותר חזק, הרגשתם יותר עמוק והיום לא, זה הכול מסודר מלמעלה להתקדם ממצב למצב בצורה נכונה. העיקר שאנחנו צריכים רק להיות יחד, רק להיות יחד, רק המאמץ הזה אותו בעצם אנחנו צריכים לשמור. כל יתר הדברים, הפרטיים, הכול זה כבר מסודר מלמעלה.
"ובהאמור נבין את מה שכתוב "חכמה בגויים תאמין". כלומר, אם האדם אינו מכוון, שע"י לימוד התורה הוא יכול להגיע לבחינת אמונה בה', אם כן אין לו שום שייכות לתורה. כי תורה נקראת הלבוש עם הלובש ביחד, שהוא התורה ביחד עם נותן התורה.
והגם שעדיין לא מרגיש את נותן התורה, מכל מקום מטרת הלימוד התורה, הוא בכדי להגיע להרגיש את הנותן התורה." אתם רואים? זה חשוב מאוד.
קריין: שוב.
"והגם שעדיין לא מרגיש את נותן התורה, מכל מקום מטרת הלימוד התורה, הוא בכדי להגיע להרגיש את הנותן התורה. ואם האדם אינו שם לפניו את המטרה, שהוא להגיע להנותן התורה, הוא בחינת "גוי", כלומר שאין לו צורך לאמונה. דהיינו, שיהיה לו צורך לעשות עצות להגיע לבחינת אמונה. לכן הוא נקרא עדיין "גוי" ולא בחינת "ישראל". לכן על חכמה, תאמין לו, שיש לו. כלומר, רק הלבוש בלי צורך להלובש. וזה שכתוב "יש תורה בגויים, אל תאמין", כנ"ל, כי אין לו שייכות לתורה." לגילוי הבורא, להזדהות עם הבורא, להשתוות הצורה עם הבורא, אין לו נטייה ולכן הוא נקרא "גוי". הוא רוצה להשיג רוחניות, כל מיני דברים, אבל לא על ידי זה שהוא רוצה להיות המשפיע כמו הבורא. והדבר הזה לאט לאט נבנה באדם, אף אחד לא מגיע עם רצון כזה, כולם רוצים לתפוס את הבורא, להכיר, להבין, להשתמש בו, אלא לאט לאט נבנה באדם יחס לבורא שהוא רוצה להזדהות, להשפיע, להתקרב. לכן תמיד יש לנו את השלבים האלה של בהמה, ואחר כך גוי ואחר כך ישראל.
"אולם ענין "תאמין" או "לא תאמין" גם כן אין אומרים לגבי שני גופים. אלא "תאמין" ו"לא תאמין" הכוונה על האדם עצמו, שהאדם בעצמו צריך לתת תשומת לב, אם יש לו תורה או חס ושלום אין לו תורה. היות שהאדם מתייגע עצמו ונתן כוחות, בודאי הכוונה בכדי לזכות לתורה. והאדם חושב, שגם בלי הכוונה "להגיע לבחינת אמונה שלימה" הוא יכול לזכות לתורה. על זה אמרו חז"ל, שהאדם צריך לדעת, שאי אפשר לזכות לבחינת תורה בלי אמונה שלימה.
לכן האדם צריך לתת תשומת לב לפני הלימוד התורה, שיתן חשבון לעצמו, על איזה מטרה הוא נותן את יגיעתו בלימוד התורה. כלומר, מהו רוצה להשיג ע"י לימוד התורה. בטח כשהאדם נותן יגיעה, הוא מסיבת שחסר לו משהו. וע"י היגיעה שהוא נותן, אז יתנו לו מה שהוא חושב שחסר לו, וימלאו את חסרונו תמורת היגיעה. והאדם צריך להאמין, כמו שכתוב "יגעתי ומצאתי".
ומשום זה יש לפעמים, שהאדם מבין, שחסר לו ידיעת התורה. לכן כל מחשבתו הוא לזכות לידיעות התורה. וכנ"ל, שזהו בחינת לבושו של הקב"ה. והוא מרגיש שחסר לו רק הלבושים החיצונים של התורה. וזה נקרא בחינת "חכמה" כנ"ל."
זאת אומרת, אם אני משתוקק לדעת, אפילו לדעת על העולם הרוחני, פעולות רוחניות, משהו, זה עדיין לא נקרא שאני לומד תורה. תורה זה נקרא שאני לומד את צורות ההשפעה, בכמה אני מסוגל להשפיע, בכמה אני מסוגל להידמות לבורא שהוא המשפיע. אני לא דואג שתהיה לי הבנה, אני דואג שיהיה לי כוח השפעה. ואך ורק אז בצורה כזאת אפשר להגיד שאני נקרא "ישראל" ודומה לבורא.
בסך הכול אנחנו צריכים להשתוקק לא לידיעה, ידיעה תבוא אחר כך אין בזה שום בעיה, אלא להשפעה. להגיע להזדהות עם הבורא זו המטרה שלנו.
שאלה: אנחנו לא מצליחים להבין את ההבדל בין חיפוש החוכמה לבין חיפוש התורה?
אנחנו נכללים מהרצון לקבל, אנחנו בנויים מרצון לקבל, הרצון לקבל רוצה למלא את עצמו ולמלא את עצמו זה נקרא שהוא רוצה את אור החוכמה, ובזה אנחנו נחתכים מהבורא. ההתקרבות שלנו לבורא מתחילה להיות מזה שאנחנו צריכים לעבור צמצום, שאני לא משתמש באור החוכמה, אלא אני קודם כל משיג כוח השפעה, כמו שהבורא משפיע גם אני רוצה להשפיע.
במידה שאני משיג כוח השפעה, אז אני מבקש מהבורא תן לי גם כן אור חוכמה כדי שאני אשפיע. אז כבר מידת הקבלה שלי של אור החוכמה תהיה בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, אני קודם כל דואג שיהיה לי את אור האמונה, אור ההשפעה, ואחר כך אור הקבלה, אור החוכמה.
שאלה: לפי מה שאני מבין ישנם שני מצבים. מצב אחד זה שבן אדם באמת פועל נכון, עושה את הכול לפי מה שצריך, הוא עובר תהליך ועד שהוא לא מגיע להרגשה הוא חושב שהוא לא בכיוון והוא צריך להתמיד ולהתמיד בדרך. מצב שני זה שבן אדם מתמיד בדרך, עושה דברים, אבל לא עושה את כל הדברים, הוא שוגה. הוא מתמיד, מתמיד, חושב שהוא יגיע, אבל הוא לא יגיע גם אם יעברו 20 שנה, וגם אם הוא יתייחס לזה בכל הרצינות.
כן.
תלמיד: איך לא ליפול למקום הזה?
רק להיות בתוך הקבוצה, מסור לקבוצה. אם בתוך הקבוצה אתם מסורים זה לזה, אז מרכז הקבוצה ששם נמצא הבורא הוא מוביל אתכם קדימה. אתם לא צריכים אפילו מורה, אותי נגיד, אלא אם אתם נמצאים בעשירייה והולכים כל הזמן בחיבור ביניכם וקדימה, לחיבור עוד ועוד יותר חזק, אז אתם הולכים נכון.
תלמיד: אז כדי להגיע לביטחון שהתהליך הזה בסופו של דבר יביא אותי להרגשה, צריך להתמסר לקבוצה ב-100%, ואז אני בטוח בכיוון הנכון?
נכון.
שאלה: יוצא שיש פה שתי מערכות, מערכת אחת בתוך העשירייה זו תורה אחת, ועוד מערכת אחת זה מחשבות חיצוניות שבי, אבל מחוץ לעשירייה, שזאת התורה החיצונית, אני מבין נכון? מה שבתוך העשירייה זאת מערכת רוחנית אחת, ויש עוד איזו מערכת חיצונית שגם קיימת.
נכון, אבל אל תקרא לזה תורה. "תורה" זה נקרא המאור המחזיר למוטב, שהוא מכוון אותך לקשר עם הבורא. ושתי המערכות האלה כך הן באמת עובדות, אנחנו עוד נלמד את זה, זה כאור פנימי ואור מקיף שפועלים על הכלי.
"מה שאין כן "תורה" נקרא, שהוא נצרך להלובש, שמלובש בהתורה. כלומר, שעדיין חסר לו אמונה שלימה בה', והוא מרגיש שיש לו רע בלבו, והוא רוצה לזכות לבחינת מוחא וליבא, שיהיו הכל לשם שמים.
והיות שחז"ל אמרו "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין, משום שהמאור שבה מחזירו למוטב", נמצא, שהוא צריך את התורה בתור אמצעי, שעל ידי התורה הוא יזכה לאמונה שלימה בהקב"ה. ואח"כ יזכה ע"י התורה לבחינת תורה, הנקרא "תורת חיים", כנ"ל, משום שזוכה להלובש ביחד עם הלבוש. כלומר, שהוא זוכה להלבושים, הנקרא "תורה", ביחד עם הלובש, הנקרא "קוב"ה". וכמו שאומר הזה"ק "אורייתא וקוב"ה וישראל חד איהו".
וזה שכתוב (מד"ר תרומה פל"ג), וזה לשונו "ויקחו לי תרומה. ויש לך מקח, שמי שמכרו, נמכר עמו. אמר הקב"ה לישראל, מכרתי לכם תורתי. כביכול, נמכרתי עמה. שנאמר, ויקחו לי תרומה"."
שאלה: איך הבורא עוזר לנו ללמוד את התורה בקבוצה?
בזה שמפריע לנו להתחבר.
שאלה: אמרת שלא לקחת את המחשבות שבאות לנו כאילו זה מעצמנו, שהבורא בכוונה שולח את המחשבות האלה. אז מה הוא מרוויח מזה שבזמן שאנחנו לומדים, הוא ממש מסיח את דעתי במחשבות, שלוקחות אותי החוצה מהלימוד?
הוא נותן לך מקום להתגבר. בלי זה לא היית בונה את עצמך. תתאר לעצמך, גוף האדם מתחיל מטיפת זרע, מתא אחד, נגיד ומתחיל להתרבות, להתרבות, להתרבות לעוד ועוד, ועוד תאים. הוא בעצם מקיים אותה תוכנה שנמצאת כבר בטיפה. בטיפת הזרע ישנו הכול. פעם אנחנו נוכל לראות את הטיפה הזאת בצורה כזאת שכבר נראה את האדם שמתפתח. בצורה פיזיולוגית אנחנו יכולים לראות אותו, את הגורל שלו וכל מיני דברים, אם הוא יהיה חכם, ויהיה מפותח כמדען, כמוזיקאי, כמשהו, את זה אנחנו נעזוב. גם זה אפשר לראות, אבל עכשיו בינתיים נשאל רק על המבנה שלו.
באותה טיפת זרע ישנם שם כל הכוחות. אבל כוחות שאם הם יקבלו חומר, אז הכוח שנמצא ישתמש בחומר הזה ויבנה, יבנה, יבנה את גוף האדם לפי כל התוכנה שנמצאת כבר בתוך הטיפה הראשונה. יש שם הכול. כל האברים, כל הדברים, הכול. יש את כל התאים של כל הגוף הגדול, הבריא. סך הכול אנחנו צריכים רק להביא לו כוח, מזון בוא נגיד.
אותו דבר עם הרצון שלנו, יש לנו טיפה בכל אחד ואחד. כי אנחנו התחלקנו, נשברנו, הגוף שהיה לנו פעם, נשבר לחלקים. אם אנחנו מתחברים אנחנו מביאים את עצמנו לאיזו טיפה, עשירייה נגיד. ואז אנחנו צריכים להתחבר בינינו. מצד אחד שיהיה לנו רצון להתחבר בינינו, ומצד שני להזמין עלינו את המאור המחזיר למוטב. שני דברים אנחנו צריכים.
אז מצד אחד שיהיו לנו עשרה כוחות, מצד שני שיהיה אור המחזיר למוטב שיחבר אותם יחד בחזרה לאותה טיפה אחת. כי אף אחד מאיתנו הוא לא טיפה, רק עשירית מהטיפה שצריכה להיות שממנה מתפתחת הנשמה. ואז אנחנו מזמינים על עצמנו את האור העליון שמחבר אותנו ומתחיל לבנות מאיתנו כל פעם יותר ויותר ויותר מבנה רוחני שנקרא "נשמה", או פרצוף. וכך אנחנו מתקדמים, זו העבודה שלנו.
אז אנחנו צריכים מצד אחד להשתדל להיות מחוברים בינינו וגם מאיתנו לפנות לבורא שישלח לנו את המאור המחזיר למוטב, שמפתח אותנו. את שני הכיוונים האלו אנחנו צריכים לבצע. בוא נשתדל את זה לעשות.
תלמיד: אז הבורא מקדם אותי בזה שהוא כאילו זורק אותי החוצה?
הוא לא זורק אותך החוצה, לא החוצה ולא פנימה. מתגלים כוחות בתוך העשירייה שהם כוחות של הרצון לקבל, שאתה צריך להוסיף כחומר דלק, אתה צריך להוסיף אותם לעשירייה שעל ידי זה אתם תתחזקו, תשמינו, תבנו את עצמכם. אבל כשאתם מקבלים את חומר הדלק הזה, תוספת, הוא לא מעובד נכון, ולכן אתם מרגישים אותו ככוחות פירוד, כוחות זרים. אבל אם אתם מתחברים למרות זאת יחד, אתם בולעים את הכוח הזה בפנים ועל ידי זה משמינים, על ידי זה גדלים. ככה זה קורה. כך פסולת הופכת להיות לאוכל, כך אנחנו מתקדמים.
שאלה: בגלל שהתוכנית כבר נתונה, האם כל מה שאנחנו צריכים זה להגביר את עוצמת הכוונה?
אנחנו צריכים לעשות פעולות פיזיות בחיבור ביניינו בעשירייה, עם הכוונה שאנחנו רוצים להתחבר, כמו טיפת זרע, כגוף אחד. אנחנו צריכים לעשות פעולות פיזיות כדי שאנחנו על ידי הלימוד, יחד, נמשוך מאור המחזיר למוטב ושהוא ישפיע עלינו. שתי הפעולות האלו אנחנו צריכים לעשות בצורה פיזית, חיבור ולימוד עם הכוונה. בחיבור אנחנו נשיג את החיבור על ידי האור העליון, ובלימוד אנחנו נשיג את תכונת ההשפעה. ואז אנחנו נתקדם, זה מה שיש לפנינו לעשות.
שאלה: אנחנו לומדים שיש אור התורה ויש גם המאור המחזיר למוטב. מה ההבדל בין האורות? לפי הבנתי יוצא שהמאור המחזיר למוטב זו עבודה בעשירייה.
לא נכון. עבודה בעשירייה זה לא אור. אתה מברר את הדברים וזה טוב, אבל עדיין יש לך בלבול. האור בא מלמעלה תמיד. אז יש הרבה אורות. יש אור המחזיר למוטב, זה נקרא שהוא נותן לנו את תכונת ההשפעה. ויש עוד הרבה אורות מלמעלה שמגיעים ולכל אור יש תפקיד משלו. אני אתמול כבר אמרתי שבחלק ד' בתלמוד עשר הספירות אתם יכולים לקרוא או שאנחנו עוד מעט נלמד, איזה סוגי אורות יש לנו שם. עשרים אורות ואפילו יותר מזה, ישנם שפועלים על הרצון לקבל המתפתח לדבקות בבורא.
שאלה: מה ההבדל בין מסירות ברוחניות בינינו בעבודה בעשירייה, לבין מסירות בגשמיות כמו שאנחנו מבינים?
אני לא יודע מה זה מסירות בגשמיות. אני יודע שברוחניות זה נקרא שאנחנו מקבלים את השני כיותר חשוב מעצמי, זה הכול. רק לפי זה אנחנו בודקים מי חשוב יותר, מי חשוב פחות.
(סוף השיעור)