שיעור בוקר 03.01.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב' ע"ג, עמ' 2073,

"ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה", "לוח התשובות לפירוש המלות", אותיות רל"א – רמ"ד

קריין: אנחנו קוראים ב"תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ח'. אנחנו בדף בע"ג, עמ' 2073, "ג' עולמות בריאה, יצירה ועשיה". אנחנו בלוח התשובות לפירוש המלות, אות רל"ב.

"מהי ראש הבריאה. רלב) ראש הבריאה, ה"ס חג"ת דא"א, ששם מתלבשים נה"י דעתיק, וכן ירדה שם בחינת נקודה דמלכות דאצילות ונתלבשה בחג"ת אלו דא"א, ונעשתה ראש לשועלים. (אות רל"ג)."

יש לנו בעיה עם הציורים שבאצילות, עם עולמות בי"ע. כי באמת כל האצילות נגמר בפרסא, ואחר כך יש לנו בריאה, יצירה, עשיה, מצד אחד. מצד שני, יש לנו עניין של התלבשות העולמות זה על זה, כמו שעל גלגלתא מתלבש ע"ב. מאיפה מתלבש? מפה דראשו ומטה. מפה דראש של גלגלתא ומטה מתלבש ע"ב. מפה דע"ב ומטה מתלבש עליו ס"ג.

אם אנחנו מדברים על אריך אנפין, על אריך אנפין מתלבשים אחר כך, עתיק, אריך אנפין, אבא ואמא, ישסו"ת, אבא ואמא מתחלקים עוד לשניים ואחר כך זו"ן. זה מבחינת הפרצופים.

מבחינת העולמות, כמו שכאן הוא אומר, "ראש הבריאה, ה"ס חג"ת דא"א," מתלבש על חג"ת מפה ומטה דאריך אנפין. "ששם מתלבשים נה"י דעתיק," איך נה"י דעתיק מתלבשים שם? "וכן ירדה שם בחינת נקודה דמלכות דאצילות" בראש הבריאה. "ונתלבשה בחג"ת אלו דא"א, ונעשתה ראש לשועלים."

או שאנחנו הולכים לטקסט או שאנחנו עוברים את זה. בואו נתחיל מרל"א, כוכבית.

קריין: דף בי"ב. עמ' 2012, אות רל"א למעלה.

אות רל"א

"* דע כי מצאתי להר"ר גדליה הלוי ז"ל, כי הג"ר של הו"ק דא"א דבריאה שהם חג"ת, אשר נשארו מגולין בלי התלבשות, הנה אלו הג' הם בסוד מסך."

* ע"ח ח"ב שער מ"ז: שער סדר אבי"ע פרק ו'.

הלאה.

קריין: רל"ב.

אות רל"ב

"ופירוש הדברים הם כך. כי הלא ביארנו, כי בכל עולם מג' עולמות בי"ע יש להן מסך א', ואמנם המסך שבין אצילות לבריאה, כאשר עברו בתוכו דמות כל האורות דאצילות לעשות כנגדן י"ס דבריאה, הנה אלו לא בקעו אותו מסך ועברו בו, רק עבר בו אור שלהם דרך המסך ההוא ונחקקו כל הי"ס של הבריאה."

קריין: רל"ג.

אות רל"ג

"והנה גם ג"ר דא"א דבריאה, שהם חג"ת כנ"ל, הם ג"כ עוברים דרך המסך, ואינם בוקעים המסך, רק הם אור המתמעט עובר קצתו דרך המסך, אבל אותה הנקודה דמלכות דאצילות הנ"ל, שירדה להתלבשות בג"ר אלו דא"א, הם אור עצמו של המלכות דאצילות, ע"כ היא משברת ובוקעת את המסך עצמו ויורדת ומתלבשת בג"ר דא"א

אות רל"ד

והנה סוד נקודה זו ענינה הוא, כי הלא נודע, איך היו ב' המאורות באצילותן בקומתן נבראו שוין זה לזה. וכאשר קטרגה הלבנה ונתמעטה, פירוש: שמה שהיתה בסוד פרצוף שלם, נתמעטה ועמדה בסוד נקודה קטנה כלולה מי"ס, והט' נקודות אחרות פרחו ממנה, כנודע, ששרשה מתחלה אינו רק נקודה א' ואח"כ באו לה בתוספות ע"י ז"א תשעה נקודות אחרות. כי לכן נקרא אספקלריא דלית לה מגרמה כלום. לכן חזר ז"א ונטלם. ונשארה בסוד נקודה קטנה, ואז לא יכלה לעמוד אצלו מרוב קטנותה ואז ירדה במקום זה בראש הבריאה.

אות רל"ה

ואמנם זה היה בזמן מיעוט הלבנה בבריאת העולם, אבל אחר שכבר נתקנה וחזרה למקומה אב"א וברא לאדה"ר, והוא החזירה פב"פ כבתחילה, ואח"כ ע"י חטאם של התתחתונים חזרה ונתמעטה וירדה, כי זה כל סוד תפלתינו לתקנה בעת תפלתינו ואח"כ חוזרת כבראשונה, כי אין בנו כח יותר מזה. והנה כל דבר שבקדושה עושה רושם במקומו אע"פ שנסתלק משם, ותמיד נשארה בחינת נקודה זו בראש הבריאה.

אות רל"ו

אמנם בזמן אשר המיעוט שלה ע"י פגם תחתונים, אז הט' נקודות אחרות שמסתלקות ממנה, אינן חוזרות אל ז"א אל מקורם ממקום שבאו, אבל יורדות בעונותינו עד הקליפה בסוד שכינה בגלות, ואין להאריך בזה.

אות רל"ז

ונחזור לענין כי נקודה זו היתה תחילה זנב לאריות בסוף האצילות, כי חוה זנב לאדם היתה, ואח"כ ירדה ומיעטה עצמה בסוד נקודתה, והיתה לראש לשועלים, ראש לבריאה ממש. וכן היתה בכל עולם ועולם, כי נקודת מלכות דיצירה ירדה בראש עשיה, וכן דבריאה בראש יצירה.

אות רל"ח

וכן היה ג"כ בראש אצילות, בסוד כולם בחכמה עשית. כי אור א"ס נתלבש בחכמה עליונה שלמעלה מאצילות, וירדה אותה החכמה עצמה ושברה המסך שע"ג אצילות, וירדה מציאות עצמה ונתלבשת באצילות, ועל ידה מקבל אצילות אור א"ס. וז"ס כולם בחכמה עשית הנזכר בעולם אצילות.

אנחנו לא נוכל לענות על זה עכשיו. נשאיר. נמשיך לשאלה רל"ד. נקרא כדי להכיר פעם ראשונה את העניינים.

קריין: רל"ד.

"מהו רגלי אמא נוגעת בפרסא. רלד) המסך דבחי"ב המשמש ליציאת ע"ס בקומת אמא, והמתוקן ביסוד אמא, הם נקראים רגלי אמא, ולפי שאמא נתלבשה בזו"ן כדי להשפיע מוחין לבריאה, נמצאים רגליה הנ"ל נוגעות בפרסא שמתחת האצילות, ונכללה בה, ומחמת זה יצאו המוחין דבריאה בבחינת חסדים המופרשים מחכמה. עי' לעיל תשובה נ"ב. (אות קצ"ח)."

זאת אומרת, בינה, אמא, שהיא מתלבשת בזעיר אנפין, אנחנו יודעים, למדנו את זה, היא מתלבשת לא רק בזעיר אנפין, אלא אפילו מגיעה דרך זו"ן לעולם הבריאה. עד כדי כך שנותנת עוד תוספת לעולם הבריאה, ומזה יש לנו בעולמות בי"ע אור דחסדים.

קריין: רל"ה.

"מהי רובצת בסוד או"מ. רלה) המוחין דאו"א עלאין ה"ס ם' דצל"ם ובחינת חסדים מכוסים, והם בחינת או"מ לזו"ן, כי הם אינם מקבלים אלא מישסו"ת, שהם ל' דצלם ובחינת חסדים מגולים. אמנם כשהזו"ן בקטנות, אז אמא שהיא ישסו"ת היא בסוד רובצת על הבנים, ומשפעת להם אז, רק בחינת חסדים מאו"א עלאין שהם או"מ, ולא מבחינת עצמה, כי עדיין אינם ראוים לחסדים מגולים. ונבחן ע"כ שאמא רובצת עליו בסוד או"מ, כי אלו המוחין דאו"א הם רק בחינת או"מ אל הזו"ן ולא או"פ. (אות ר"ה ובאו"פ שם ד"ה מתפשטת)."

זו"ן לא יכולים לקבל אותם, רק בעליה לאבא ואמא. זעיר אנפין לאבא, מלכות לאמא, ואז הם מקבלים שם. אבל במקומם הם לא יכולים לקבל את זה, אלא רק כלפיהם, שזו"ן במקומם, אז מקבלים מה שמקבלים מאבא ואמא, וזה נקרא "אור מקיף" עליהם.

קריין: רל"ו.

"מהם רוחין נפשין מלבושין דבי"ע. רלו) הם נולדים מחיצוניות דע"ס, והם דפירודא. (אות ק"צ)."

זאת אומרת, יש גם רוח ונפש, כך הם נקראים, "רוחין" ו"נפשין", בעולמות יצירה ועשיה במיוחד. גם בבריאה, אבל בבריאה יש גם בכל זאת הארה מבינה, ולכן האורות האלה נקראים "הארה דפרודא". מפני שהם בפירוד מהאצילות, יש להם רק הארה כזאת קטנה שנקראת "רוחין דנפשין".

קריין: רל"ז.

"מהם רישא וזנבא. רלז) ט"ס ראשונות דנוקבא נקראו רישא. ומלכות שלה נקראת זנבא. (אות רל"ט)."

למה זה מחולק כך? עשר ספירות דנוקבא לט' ולמלכות, וט' ראשונות זה ראש ורק המלכות דמלכות זה הזנב? מפני שהזנב הזה, הספירה האחרונה הזאת דמלכות קשורה לבי"ע, ונותנת כלפי בי"ע את כל ההארה, כל האורות, כל ההתעורריות שיש בבי"ע. והנשמות נמצאות בבי"ע, הנשמות השבורות לפני שהן עולות לאצילות. זה מה שאנחנו רוצים, לעלות. לכן כך מתחלק הפרצוף של המלכות דאצילות, לט' ראשונות ולמלכות עצמה. כשההבדל ביניהם הוא גדול מאוד, כי מלכות קשורה לכל מה שיש למטה מפרסא, מלכות דמלכות.

קריין: רל"ח.

"מהי רישא בי"ג תי"ד. רלח) הראש דא"א שהוא קומת ע"ב, נקרא רישא בי"ג תי"ד. והוא רומז על ע"ב דמזלא, שהבינה חזרה להיות חכמה ע"י המ"ן דדיקנא, ומשפעת חכמה אל הז"א. (אות רי"ג)."

אלה מילים מאוד מבלבלות, אבל בעצם אין כאן כל כך בעיה. חיסרון עולה מהנשמות השבורות לזו"ן דאצילות, זו"ן דאצילות מעלים את החיסרון הזה לאבא ואמא, אבא ואמא מחייבים את אריך אנפין להיכנס לפעולה, ואז ממנו ומטה מתחיל להיות אז מה שהוא אומר "הראש דא"א שהוא קומת ע"ב, נקרא רישא בי"ג תי"ד." יש שם תיקונים מיוחדים, שלא סתם אור החכמה יכול לרדת למטה, הארת חכמה, לא אור החכמה, אבל בכל זאת, אלא בתיקונים מיוחדים, בהחלשה במזלין, מה שנקרא מזלות. מזל ממילה נוזל שמטפטף, אלה אורות קטנים מאוד שבאים לפרקים.

"והוא רומז על ע"ב דמזלא," על אור החכמה שנמצא שם במקצת, "שהבינה חזרה להיות חכמה" מאיפה יש חכמה? חכמה אין, אלא בינה שהיא עולה למעלה ומבקשת מחכמה, אמא מאבא, מזה יש לנו קצת הארת חכמה שהיא יכולה לספק את זה לתחתונים, "ע"י המ"ן דדיקנא," זאת אומרת, דיקנא דאריך אנפין היא מתפשטת עד החזה ועד הטבור, שטח עליון ושטח תחתון דדיקנא. ומזה היא "ומשפעת חכמה אל הז"א." הזו"ן, לזעיר אנפין.

זאת אומרת, אלה מערכות כאלה באצילות, מערכות חיצוניות שהן מחלישות את האורות. ולכן האורות לאט לאט נעשים יותר ויותר קטנים, יותר מעובדים, יותר מלובשים בחסדים ויכולים להיות מותאמים לקבלתם בזו"ן דאצילות ולנשמות שעולות מבי"ע לזו"ן דאצילות.

"מהי רישא מגולה. רלט) ראש דעתיק נקרא רישא מגולה, או רדל"א, משום שאין אל התחתונים שום השגה בו. (אות רכ"ב וע"ח שמ"ז פ"ו)."

מה זה נקרא מגולה אם אין בו השגה? רדל"א זה נקרא "רישא דלא אתיידע", שאי אפשר להשיג. אז למה זה נקרא מגולה? זה לא מגולה כלפי התחתונים. אלא בגלל שאין עליו כיסוי, אי אפשר להשיגו, כי אנחנו משיגים תמיד בכיסוי. לכן הספר המיוחד בתוך הזוהר נקרא "ספרא דצניעותא", ספר לצנועים שיכולים להצניע, שיכולים לכסות.

תמיד באור חוזר, אם אנחנו יכולים לכסות משהו, לפי זה משיגים. וכאן אי אפשר להשיג. לכן מצד אחד זה נקרא "רישא דלא אתיידע", ראש שאי אפשר להשיג, לדעת, מצד אחד. מצד שני, "רישא מגולה", שאין עליו לבוש ואנחנו משיגים הכול רק לפי הלבוש.

"מהו שאר. רמ) זווג שהוא להחיות העולמות ואין בבחינת הולדה נקרא שאר. (אות קל"ב)."

יש זיווג להחיות העולמות ויש זיווג להולדת העולמות. בצורה מאוד פשוטה, "זיווג להחיות העולמות" זה זיווג על חסדים, "זיווג להולדה" זה זיווג על החכמה. אי אפשר להוליד בלי חכמה, ולהחיות אפשר אפילו בחסדים.

קריין: רמ"א.

"מהו שארית יעקב. רמא) הי' ניצוצין שבעקב, שה"ס אותם הניצוצין קדישין, שנשאר מהל"ב ניצוצין שאין להם בירור קודם גמר התיקון, הם הנקראים יעקב, שהם שיורין מג' גו ג' שבעשיה, כלומר, שעד גמר התיקון לא יוכל להתברר מבחינת המ"ן דמלכות הנ"ל, רק בחינת עביות דשורש, המוציאה רק קומת מלכות, ומבחינת תיקון קוים נקרא נה"י, ונמצאו ט"ר חסרים לה, והם נבחנים בשם שיורין דג' גו ג'. ולא יבררו לגמרי עד לע"ל, כאשר תתגלה המלכות דרדל"א בסו"ה. אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. (אות קל"ח)."

את זה סך הכול אפשר לברר עד גמר התיקון, לא כולל. "שארית יעקב" זה האורות הקטנים מאוד שמגיעים ויכולים להתברר.

"הי' ניצוצין" שביעקב, "שבעקב," זה בסוף, "שה"ס אותם הניצוצין קדישין, שנשאר מהל"ב ניצוצין שאין להם בירור קודם גמר התיקון," זאת אומרת, עד גמר התיקון אי אפשר לברר את ל"ב הניצוצין. מאתיים שמונים ושמונה, רפ"ח, אפשר לברר, אבל עוד שלושים ושניים ניצוצים, ל"ב, ל"ב האבן מה שנקרא, אי אפשר לברר אותם. כשיהיו כל הניצוצים, ש"ך ניצוצים, אי אפשר שיתבררו כולם.

אז "הם הנקראים יעקב, שהם שיורין מג' גו ג' שבעשיה," זאת אומרת, זה מה שנשאר ממש. אבל מה שנשאר נשאר, זה הדבר הכי חשוב. בכל בחינה ובחינה, בכל מדרגה ומדרגה שנעשתה במשך ששת אלפים שנה, יש חיסרון מהתיקונים האלו, מהניצוצים האלו. זאת אומרת, אף תיקון פרטי במשך ששת אלפים שנה לא יכול להיות גמור, אם לא יתבררו השיורין האלה.

"כלומר, שעד גמר התיקון לא יוכל להתברר מבחינת המ"ן דמלכות הנ"ל," מלכות עצמה לא יכולה להעלות את החיסרון לתקן את הניצוצים האלה שלה, "רק בחינת עביות דשורש, המוציאה רק קומת מלכות, ומבחינת תיקון קוים נקרא" העביות דשורש, "נה"י," ג' קווים. ונמצאו ט"ר חסרים לה," רק מלכות דמלכות, "והם נבחנים בשם שיורין דג' גו ג'." זאת אומרת, יש שם ג' קווים, אבל רק בבחינת המלכות. "ולא יבררו לגמרי עד לע"ל," זה הזיווג האחרון, הסופי, "כאשר תתגלה המלכות דרדל"א" בסו"ה." זאת אומרת, המאור העליון הגדול צריך להגיע מראש דאריך אנפין שנקרא רדל"א, "בסו"ה. אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. (אות קל"ח)."

זאת אומרת, אותה המלכות, ל"ב האבן, ש"מאסו", זאת אומרת דחו אותה, לא רוצים לתקן אותה, לא רוצים להתעסק בה, כי אי אפשר, בכל זאת בכל פעולה ופעולה חייבים לברר את ההבחנה הזאת, הבחינה הזאת ולדחוף אותה, שאנחנו לא עוסקים בתיקון הזה, כי אין לנו כוח. הבחינה הזאת מיתקנת בזה שאנחנו רואים שאין לנו כוח לזה ואנחנו לא עוסקים בזה, זה התיקון שלה. אז זה נקרא "אבן מאסו הבונים", דוחים, והיא נעשתה "לראש פינה". כי בסופו של דבר הזיווג הוא עליה, דווקא על המלכות האחרונה הזאת ואז גמר התיקון. זה נקרא "לעתיד לבוא", אחרי כל התיקונים הפרטיים.

"מהן שיתא אלפי שני. רמד) העשיה נקרא ב' אלפים תוהו, כי תוהו הוא בחינת הקליפות, ובעולם העשיה כל הקליפות. ועולם היצירה ב' אלפים תורה, כי היצירה הוא בחינת ז"א, וז"א ה"ס תורה שבכתב. ועולם הבריאה, הוא ב' אלפים ימות המשיח, כי הבריאה היא בחינת אמא. וכל גאולה מסטרא דאמא," מצד האמא באה, "הנקראת דרור וחורין וה"ס לאה אמא דמשיח בן דוד. (אות ס"ג. ואות קי"א)."

קריין: שוב.

"מהן שיתא אלפי שני. רמד) העשיה נקרא ב' אלפים תוהו, כי תוהו הוא בחינת הקליפות, ובעולם העשיה כל הקליפות. ועולם היצירה ב' אלפים תורה, כי היצירה הוא בחינת ז"א, וז"א ה"ס תורה שבכתב. ועולם הבריאה, הוא ב' אלפים ימות המשיח, כי הבריאה היא בחינת אמא. וכל גאולה מסטרא דאמא, הנקראת דרור וחורין וה"ס לאה אמא דמשיח בן דוד. (אות ס"ג. ואות קי"א)."

יש לנו ששת אלפים שנה שמתחלקים, זאת אומרת ששת אלפים מדרגות, עולמות בריאה יצירה ועשיה שמתחלקים, אלפיים אלפיים אלפיים, שזה "תוהו", "תורה" ו"ימות המשיח", ממטה למעלה.

(סוף השיעור)