שיעור בוקר 05.04.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חיבור העולם בדור האחרון – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים מן המקורות בנושא, "חיבור העולם בדור האחרון", קטע מס' 19.

אנחנו הולכים לנושא חיבור העולם בדור האחרון, פסקה 19. נלמד, נקרא מה שכתוב ונשתדל להבין את הטקסט וגם את פנימיותו.

"מדת האגואיזם, הטבוע בכל בריה, הוא תנאי מחויב בעצם קיומו של הבריה, שבלעדיו לא היתה כלל עצם נבדל וקיים לפי עצמה. ועם זה, אין זאת צריך לסתור כלום למדת האלטרואיזם שבהאדם. רק הצורך הוא להציב גבולים חזקים ביניהם: חוק האגואיזם מחויב להשמר בכל תוקף רק בשיעור זה שנוגע לקיום המינימלי," רק חוק האגואיזם כך חייב לראות את עצמו, לקיום המינימלי. "וכל העודף על שיעור ההוא, הרשות נתונה לוותר עליו לטובת זולתו". 

(בעל הסולם. עיתון "האומה")

זאת אומרת מה אנחנו צריכים, איזה חשבון אנחנו צריכים לעשות כשאנחנו מתקשרים לזולת. אני חייב לקבל כל מה שאני צריך כדי להחיות את עצמי בצורה שמאפשרת לי קיום, על זה אין ויתור ואין חובה ואסור לי לקבל יותר מידי, או לתת יותר מידי. אלא רק במידה שאני יכול להתקיים כדי לשרת את כולם, במידה הזאת אני חייב לקבל את עצמי ולדאוג לעצמי, אבל שוב, המטרה היא כדי לשרת את כולם. זה החוק הידוע.

קריין: 20. כותב בעל הסולם.

"הצורה הדתית של כל האומות צריכה לחייב בראשונה את חבריה את ההשפעה לזולתו, בצורה (שחיי חברו קודמים לחייו) של "ואהבת לרעך כמוך", שלא יהנה מהחברה יותר מחבר הנחשל. וזהו דת כולל לכל האומות שיבואו במסגרת הק'. אבל חוץ מזה, יכולה כל אומה ללכת בדתה היא ובמסורת שלה, ואין לאחת להתערב בחברתה". 

(בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")

שאלה: הוא כותב פה לחייב את כול האומות, והשאלה איך לחייב? אפילו הוא אומר שהדתות הקומוניסטיות שמו לעצמן את הדאגה לזולת אבל זה לא כל כך הצליח, איך נגיע לזה?

אנחנו לא מדברים על הקומוניזם של היום שכך אנו קוראים לזה, אלא לפי ההגדרות האמיתיות, שאנחנו לומדים מחוכמת הקבלה.

תלמיד: בעל הסולם כותב במשפט הראשון, שכל האומות צריכות לחייב את השפעת הזולת בדת שלהם, למה הכוונה?

שאנחנו חייבים להגיע לקיום של השפעה כחוק הטבע, אחרת אנחנו לא מתאימים לטבע שבו אנחנו קיימים, ואז אנחנו מזמינים על עצמנו כל מיני כוחות נגדנו.

שאלה: כתוב שבלי האגו הבריה לא יכולה להיות עצם נבדל וקיים לפי עצמה. למה האדם צריך להרגיש את עצמו שרק הוא קיים?

כי זה כוח שהוא חייב להרגיש אותו כהכרחי לקיומו, עד שהוא מתחיל להתעורר לרכוש כוח השפעה. האגו הוא הבסיס שממנו והלאה אפשר להתפתח, ובלי הכוח האגואיסטי לא היינו מתפתחים, לא היינו רוצים למשוך משהו לעצמנו.

שאלה: מה הפעולה הראשונה שדוחפת את האדם החוצה, שהכול אחד, לא רק אני אחד?

לא. האדם לא מרגיש את זה. אתה רואה לפנייך מה שקורה. אז מה אתה שואל?

תלמיד: אז זה מה שאני שואל. אנחנו מרגישים את עצמנו שרק אנחנו קיימים, אנחנו יודעים לפי חוכמת הקבלה שזה לא נכון, אז מה מוציא את האדם, מה דוחף אותו להבנה הזאת בכלל?

אני נולדתי אגואיסט והתפתחתי כאגואיסט ולא חסר לי כלום חוץ מלמלא את הרצון שלי בלבד. אחרי זמן מה מתחיל להתעורר בי עוד איזה רצון מיוחד לדעת מי אני, מה אני, וכן הלאה. רצונות שהם מכוונים אותי לכוח עליון שברא אותי. ואז בהתאם לזה אני מתחיל לחקור את המציאות.

שאלה: הוא כותב שבין האגואיזם לאלטרואיזם אדם צריך להציב גבולות חזקים ביניהם. יש לי אישית בעיה עם זה, כי אני לא רוצה לשים גבולות מדומים.

אתה יכול להסביר מה את רוצה?

שאלה: אתה יכול להרחיב את הגבולות החזקים האלה, ואיך עושים את זה בינינו, בתוך קבוצה? קראתי לפני שנים על חווה, שאמרה לנחש שאלוהים אמר "לא תגעו ולא תאכלו", אמרתי שהוא לא אמר את זה והיא שמה לעצמה גבול מדומה, ואז היא עברה אותו. אני שואל איך אנחנו מציבים גבולות חזקים, כמו שהוא אומר, כדי שתהיה לנו הפרדה ברורה?

איזה הפרדה, בין מה למה?

שאלה: בין מה שמחוץ לנו לבין מה שאנחנו רוצים להיות. הוא אומר בקטע הזה, שהצורך הוא להציב גבולות חזקים, בין אלטרואיזם לבין אגואיזם.

כן, אנחנו צריכים את זה להרגיש, מתי אנחנו נמצאים בשליטת כוח אחד ומתי אנחנו נמצאים בשליטת הכוח השני. זה נכון שאנחנו צריכים את זה לדעת, להרגיש, לייצב בינינו יחסים כאלו שאנחנו בדיוק נדע איזה כוח פועל עלינו בכל רגע.

תלמיד: ואז יש לנו חופש, אם אנחנו יודעים איפה הגבול?

לא. אל תהייה פילוסוף. אין חופש בכלל אף פעם.

תלמיד: זה חדש לי.

אני לא רוצה להתווכח איתך או להסביר, אבל הבעיה שלך שאתה מושך מאיפשהו את הנתונים שלך.

שאלה: מהו אותו מבנה או משטר חברתי, שבעל הסולם כותב עליו כאן?

המשטר החברתי שבעל הסולם כותב עליו, זה הקומוניזם שאנחנו צריכים להגיע אליו בתנאי של "ואהבת לרעך כמוך". לטבע שלנו אומנם זה נראה עכשיו כאגואיסטי לגמרי, אבל הוא מסובב אותנו יותר ויותר לכיוון הזה.

תלמיד: יש לנו את דוגמת בני ברוך העולמית, מגיעים לכל העולם, כל אחד משתתף, משקיע מעצמו. אפשר להרחיב את המודל הזה לכל העולם, כבני ברוך חד עולמי?

אני לא יודע, כשהתחלתי לייסד קבוצה קטנה, היו מגיעים אנשים, והינו לומדים אצלנו בסלון הבית. לא חשבתי אז על העתיד הגדול שיהיו אלפי אנשים ונשב בבניין של ארבע קומות ועוד ועוד, לא תיארתי לעצמי עתיד כזה. גם עכשיו אני חושב רק על תכונת ההשפעה שצריכה להתגלות בינינו ולפי זה אנחנו נתקדם. ובאיזה צורה גשמית נתקדם, זה באמת לא חשוב לי, על זה אני לא חושב. אני לא מעריך את הבניינים המחשבים וכל זה, אני מעריך רק בני אדם.

שאלה: המילה העיקרית שלקחתי איתי מהחלק הראשון של השיעור, זה לשרת את החברים, מהי הגישה הנכונה לשרת את החברים?

להרגיש את רצונם של החברים. זאת אומרת, אלו אנשים שמתקרבים לגמר תיקון, איזה רצונות יש להם, במה אני יכול להשתתף ברצונות שלהם יחד איתם כדי לעזור להם, לתמוך בהם, זו בעצם המטרה שלי. כי בקשר בינינו אנחנו נוכל למשוך הרבה יותר מאור המחזיר למוטב, והוא יעלה אותנו יחד, את כולנו.

תלמידה: איך השירות לחברים מעורר את האמונה בתוכנו, את כוח משה בינינו?

כשאני מתקשר לחברים, אז אני בזה מעורר בהם גם כוח להתקשר בחזרה לאחרים, להתקרב לאחרים. לכן בהשפעה שלי אליהם אני נותן דוגמה איך להתנהג. זו פעולה מאוד חשובה, היא נקראת "איש את רעהו יעזורו", וכך נתקדם לתיקון הכללי.

אני רואה שכולם יושבים בשקט. מה נעשה?

תלמיד: אולי לעשות סדנה. למי יש שאלה טובה שתעורר את כולנו בסדנה?

תלמיד: איך אנחנו הופכים לעשירייה אחת בכנס הזה, בשבוע הזה. מה זה אומר להיות עשירייה אחת של כל הכלי העולמי.

תלמידה: איך נעורר את אהבת הבורא כלפי החברים שלנו.

זו שאלה שהייתי דווקא מעורר אותה בין כולם, איך אנחנו מעוררים את אהבת הבורא לחברים. זה דבר טוב, נכון ומציאותי.

תלמיד: איך אנחנו מעוררים זה את זה לעשות הכנה חזקה לפסח.

איך אנחנו יכולים לעשות הכנה נכונה, חזקה, לפסח. זה באמת מאוד חשוב כי בינתיים נראה שאנחנו לא כל כך נמשכים לזה, לא מגלים כוח חזק. כנראה שאנחנו צריכים לעבור היום משבר קטן, זה קורה לפעמים, ואז נתחיל לקום ולממש את עצמנו נכון יותר.

תלמיד: איך אני יכול להגיע למצב שלא ארדם ואהיה כל הזמן בחשבון נכון עבור החברים ועבור הבורא.

תעזרו לחבר שכל הזמן נרדם. איזה עצות יש לכם?

תלמיד: העצה איך לשמור על ערנות, היא שאנחנו כאן כדי לשרת את החברה, יש הרבה תפקידים, הרבה משימות, פשוט להתבטל ולעבוד בשביל החברה.

תלמידה: אני חושבת שכל אחת צריכה לקרוא טקסט. אני כל הזמן קוראת את הקטעים וכותבת לעצמי שאלות. למה אף אחד לא קורא את הטקסטים?

זה טוב, זה נכון.

שאלה: האם אתה מתווכח הרבה עם הבורא?

מה יש לי להתווכח? לא.

תלמיד: האם מקובל לא מתווכח עם הבורא אף פעם?

זה לא נכון שאף פעם, אבל הדברים האלה היו פעם, כל אחד עובר אותם. אני לא זוכר מתי זה היה אבל הייתה תקופה כזאת שהייתי ממש בטענות צודקות כמו שחשבתי, והייתי מתעורר לבורא עם שאלות. אבל זה עבר מזמן כי הבנתי שהכול תלוי רק בי, והבורא הוא החוק העליון, "חוק נתן ולא יעבור", ורק בפעולות שלי תלוי איך אני אתקדם. מאז אני לא מציב לפני הבורא תנאים, "תעשה כך אם אני אעשה כך", כאילו שאני קובע את המציאות.

שאלה: איך בונים את התפילה המשותפת של העשירייה במהלך היום? איך מחזקים ובונים את תפילת העשירייה במשך היום?

איך אנחנו בונים תפילה במשך היום, אני חושב שאתם צריכים לדעת את זה יותר ממני, כי בצורה פרקטית אתם מתקשרים הרבה פעמים ביניכם ומדברים. רבע שעה, עשרים דקות, לפני שיעור בוקר אתם יכולים להיות יחד ולדבר ביניכם, בזמן השיעור אם יש סדנה, אחרי השיעור, ואחר כך בזמן שיעור צהרים. כנראה שלפני או אחרי שיעור הצהרים יש לכם גם שיחה עם העשירייה, ואולי גם לקראת הערב אתם מתחברים ביניכם.

תלמיד: אנחנו הגענו פיזית, ועכשיו אנחנו רוצים להרגיש את העשירייה המשותפת הזאת. איך במהלך היום נתחזק בתפילה הזאת? אולי נעבוד, נכין פגישות, ישיבות חברים וכולי.

אתם צריכים כמה פעמים ביום לבוא לאולם הזה, לשבת ולדבר, גברים ונשים לחוד, ולראות איך אתם מתחברים יותר ויותר זה עם זה, מכירים זה את זה, מרגישים את עצמכם ככלי אחד. הבעיה, כמו שאמר לנו רב"ש, שהמילים הן לא הרבה מילים, ואנחנו כל הזמן כביכול נעלמים בין אותן המילים.

שאלה: מה נעשה אחרי היציאה ממצרים, במה נעסוק?

אחרי היציאה ממצרים נגלה מה נמצא מחוץ למצרים, אני מדבר כבר על אחרי קבלת התורה ואחרי שעוברים את ארבעים שנות המדבר ואז מגיעים למה שנקרא "ארץ ישראל".

ארץ זה רצון וישראל זה ישר אל, ישר לבורא, כשאנחנו מתחילים אז לעלות לפי השתוות הצורה ישר לבורא, עוד ועוד. זה מה שאנחנו נעשה אחרי יציאת מצרים.

שאלה: איך אנחנו מושכים ביחד את כוח האמונה?

כל אחד ידרוש שיהיה לו כוח אמונה, כוח השפעה לחברים, בהתאם לזה הוא יעזור לכולם.

שאלה: במשך היום יש הרבה מצבים, איך לחזור מהר למצב הנכון שאנחנו יוצאים ממצרים?

איש את רעהו יעזורו, כל הזמן להיות במחשבה שאנחנו נמצאים בחיבור והחיבור הוא די טוב ודי נכון, למרות שלא מורגש כך מבחוץ ולא מורגש כך להרבה אנשים שנמצאים כאן, אבל כוח החיבור נמצא, והייתי אומר שהוא גם מספיק כדי להוציא אותנו ממצרים.

אם אנחנו עכשיו כולנו נרצה, ומי שלא יודע מה זה לרצות, אז לפחות לחפש איך נכון לרצות להתעלות מעל עצמו לחיבור עם החברים, זה נקרא לצאת ממצרים, לצאת מהאגו שלו, לעזוב את פרעה, לדרוך עליו ולעלות לחיבור בין החברים הנקרא רצון ישר אל, ארץ ישראל ואת זה אנחנו יכולים לעשות. לכן לראות במצב שלנו מצב הכנה נכון.

תלמיד: אני יכול במשך היום לבקש מהחברים לעשות פתאום סדנה, להיכנס למצב הזה, הנכון?

תנסה לארגן אותם.

שאלה: הגענו לכאן ואנחנו נמצאים כולנו יחד, איתך וטוב לנו כאן, אבל יש לנו הרבה חברים שנמצאים במערכת הערבות והיינו רוצים לשמוע גם את השאלות שלהם כדי שנצא באמת יחד ממצרים.

אני מבין אותך, אתן מבקשות קשר איתם, עם כל החברים שנמצאים אתנו על המסך מכל העולם, כרגיל אנחנו רואים את זה. זה טוב, אני לא רואה היום לחץ גדול מהם, שיש הרבה שאלות, אבל תנסו גם אתם להתקשר איתם. מי שרוצה שיופיע על המסך ואם יש לו שאלה נזמין אותו להופיע לפנינו.

שאלה: מה החשיבות של להיות כאן ועכשיו ומה החשיבות של הכוונה שאיתה הגענו?

אנחנו נמצאים בהרבה מקומות רחוקים זה מזה, וכשאנחנו נמצאים כאן, אנחנו רוצים קצת להתקרב, כדי שהקרבה הפיזית תשפיע עלינו גם לקרבה פנימית, רגשית, רוחנית, נפשית ובהחלט אנחנו מרגישים שזה פועל, זה עובד. מתוך כך שאנשים מתחברים וקצת יותר מכירים זה את זה, זה עובד על הרצונות, על המחשבות, על התכונות, אנחנו כולנו נכללים יחד ואני מאוד מקווה שהיום נעשה עוד כמה תרגילים.

קודם כל, יש לנו שריפת חמץ. נשרוף את החמץ ויחד עם זה, נרגיש שאנחנו שורפים את כול הרצון לקבל שיש לנו בכל הלבבות שלנו. עוד נדבר וכל היום נהיה בזה.

היום זה היום הראשון של החג ונשתדל להתרגש ממנו. כי אנחנו רוצים בכל מחיר, מה שלא יהיה, לעזוב את האגו שלנו, לאבד אותו בדרך ולהרגיש שאנחנו נמצאים רק באהבה זה אל זה.

שאלה: איך לעורר את החיסרון לחיבור בינינו?

את שואלת שאלה קשה, איך לעורר חיסרון לחיבור בינינו? זו תפילה לבורא כי לעורר חיסרון רק הוא יודע ולכן אנחנו צריכים לפנות אליו ולבקש ממנו שיעורר בנו את החיסרון לחיבור ואנחנו נרגיש שאנחנו חייבים את זה, אחרת אנחנו אבודים, ודווקא אם נגלה את החיסרון הזה נצליח בכול.

שאלה: אנחנו נכנסים עכשיו לשבוע של פסח, למעמד גדול מאוד, אירוע מיוחד של חיבור, אבל יש איזה רוגע, נמנום כזה.

זה טוב, ככה זה גם צריך להיות. אם הייתי עכשיו לבד אז הייתי פחות רגוע לקראת החג, לקראת מה שאני צריך לעשות, האם אני אצליח, האם אני אתקדם, האם אני אתפוס מהמעמד הזה מה שיש לנו היום. לא סתם בחרו את הימים האלו ליציאה מהאגו שלנו ולכן אני נמצא כאן באיזה לחץ פנימי, האם אני אשתמש נכון בהזדמנות הזאת שנקראת חג הפסח ואנחנו יוצאים יחד כאן מחוברים, נמצאים במקום אחד.

אז בואו נשתמש במה שיש לנו כדי באמת להצליח, חבל על כל רגע אם אנחנו מתנתקים מהמטרה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לבטל את עצמנו לגמרי, להרגיש את החבר ולהכניס את הבורא בינינו?

על ידי התפילה, שום דבר לא יעזור כאן חוץ מבקשה, אפשר לבקש עם דמעות מהבורא שיעזור לנו להתחבר ולהרגיש יחד את החיסרון שלנו למדרגה רוחנית, שאנחנו רוצים להרגיש את הבורא, רוצים לצאת מהאגו שלנו, רוצים את החיבור וכן הלאה. רק תפילה.

שאלה: מהמרחק אנחנו מרגישות לחץ גדול לצאת ממצרים בעשירייה, אנחנו מרגישות קנאה בחברים שנמצאים בישראל. איך אנחנו יכולות לדחוף את כל הכלי עולמי כדי שנגיע להרגשה שהבית עולה באש ושזאת ההזדמנות היחידה שיש לנו לצאת ממצרים? איך אפשר לדחוף את החברים כדי שירגישו את הייאוש הזה?

רק על ידי חיבור ובהשפעה הדדית זה על זה. כשאני מסתכל על החברים ואני מרגיש כמה הם מוכנים להתקדם למטרת הבריאה, כמה כוחות ואמצעים הם השקיעו כדי להגיע לכאן לכמה ימים סך הכול, זה נותן לי כוח. יש כאן חברים שאני מאוד מתפעל מהם, מזה שהם באים בכל הזדמנות אלינו, זה ממש מעורר בי קנאה.

שאלה: איך נגיע למצב הזה שנרגיש שהבית בוער?

לאט לאט. אנחנו קוראים בהגדה של פסח עד כמה זה לא פשוט, עד כמה מעוררים ומעוררים את העם שיוצא ממצרים, ושוב הם נופלים, שוב מעוררים ושוב הם נופלים, וכל הדרך היא עליות ונפילות, וכך מתקדמים. בסופו של דבר ודאי שמתקדמים ויוצאים.

אבל אנחנו צריכים לראות איך האדם מתחיל להיות חלק מהבריאה ועליו גם לעשות פעולות, ועד כמה קשה לו להשתתף בבריאה כמרכיב פעיל. אם הייתי נמצא בצורה כזאת שלא תלויה בעצמה, אז הייתי מתקדם ללא שום בעיה. אבל אם אני צריך על כל צעד ושעל להוסיף מעצמי שאלה, להוסיף תשובה, להוסיף רצון וכך להתקדם, אז זה כבר באמת לא פשוט.

שאלה: אנחנו שיושבות רחוק, איך אנחנו יכולות לעזור? אנחנו משתתפות בכל הפעילויות.

אתן צריכות להיות איתנו כל הזמן, ככל האפשר. אתן כנראה צריכות ללכת לעבודה, לקניות, לסדר את הבית, לטפל בילדים, אבל בזמן הפנוי אתן יודעות שאתן צריכות להיות איתנו.

אנחנו מתקרבים לסיום השיעור, אני רואה שזה בינתיים קשה. יש לנו בדרך כלל כזה מעבר בכל כנס.

שאלה: מורגש שיש הזדמנות מאוד מיוחדת באוויר. כאשר היו לך הזדמנויות עם הרב"ש להיות בכל מיני אירועים גדולים, איך הכנת את עצמך להזדמנויות האלה?

עם הרב"ש הייתי קודם כל מכין את עצמי להיות פנוי מכל דבר, אין בית, אין משפחה, אין למה לדאוג, אלא רק להיות בהשתתפות של הקבוצות עימו, מתחילת החג עד סוף החג. ודאי שהוא היה צריך לנוח, לישון, לעשות כל מיני דברים באמצע, לזה לא הפרעתי לו, אבל איפה שאני כן יכולתי להיות ולעזור שם הייתי מיד. קשה לי להגיד מה נשאר לי מהזמן ההוא, צריך לעורר זאת ובכל זאת אני נזכר בזה.

אני חושב שיש לנו הזדמנות טובה יותר ממה שהייתה לתלמידי רב"ש. אנחנו נמצאים כמה עשרות שנים בהתקדמות, אנחנו נמצאים בתמיכה ובשליטה של כוח עליון גדול יותר שכך מתגלה בהתאם לזמן ולתקופות. אני מאוד מקווה שנרגיש את התוצאות דווקא בגלל המצב שבו אנחנו נמצאים עכשיו ומרגישים קצת ירודים, ללא רוח חיים, ללא משהו שמעורר אותנו, מחבר אותנו, והכול נעשה כבד וקשה, אבל זה טבעי וזה סימן יפה.

תלמיד: אם אנחנו יכולים להתמקד כדי לנצל את ההזדמנות הזאת שיש לנו, מה זה הכלי הזה שהבורא מצפה מאיתנו שנכין?

חיבור בינינו, להיות כאיש אחד בלב אחד, ואת הלב האחד הזה נדחוף כולנו לבורא.

תלמיד: אבל אותו חיבור בינינו, אנחנו כל הזמן עושים עליו יגיעה, מה הייחודיות שלו דווקא עכשיו?

כשאנחנו נרגיש שאנחנו מתחברים, אז נצטרך לפתוח את אותו החיבור כדי שהבורא יתגלה בתוכו.

שאלה: יש כאן הרבה מאוד כוח, איך אנחנו לא שוכחים שזה הבורא מוציא אותנו ממצרים וזה לא בכוחנו?

אנחנו צריכים לגלות את זה. כשאנחנו מתחברים בינינו, אז אנחנו מגלים את מצרים ואת הבורא ושהוא מוציא אותנו ממצרים, שהוא הולך לפנינו או כעמוד האש או כענן.

שאלה: יש פה אזור מת בין ההשפעה שאני עושה לבין הכרת הרע כדי כל הזמן להעלות תפילה. האם נוכל לקבל תרגיל שנוכל כולנו לבצע, כדי שנבין שהכרת הרע היא כדי שנעלה תפילה, שזה החיסרון שלי כדי שאני אעלה תפילה?

אין לי על זה תשובה, אלא אתם צריכים במאמץ שלכם לפתור את הבעיה, שהכול יהיה מובן, שהכול יתברר. מה שלא עושה השכל עושה הזמן, ומה שלא עושה השכל והזמן עושה התפילה.

(סוף השיעור)