שיעור ערב 15.05.2120 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

שיעור נשים - "לכוון את הלב"

מה יש לי לדבר כל כך על לכוון את הלב. כולם מבינים שלכוון את הלב זה מה שכולנו רוצים, במיוחד נשים שרוצות שהלב יהיה מכוון לחיבור ולאהבה ולקשר יפה, שאז בינינו יהיו צינורות קשר מלב ללב, ומלב ללב תבוא הרגשה חמה ותקשור אותנו ממש ללב אחד.

קריין: פסוק ראשון של בעל הסולם מ"שמעתי".

"אין בידי אדם לתקן את המחשבה, אלא רק הלב יש לכוון, שלבו יהיה ישר לשם השם ית'. ואזי ממילא כל מחשבותיו יהיו רק להשפיע נחת רוח ליוצרו. וכשמתקן את לבו, שיהיה לב ורצון דקדושה, אז הלב הוא הכלי להשרות בו אור עליון. וכשהאור עליון מאיר בתוך הלב, אז הלב מתחזק. ובכל פעם הוא מוסיף והולך. 

וזה נוכל לבאר מאמר חז"ל "וגדול התלמוד, שמביא לידי מעשה". שפירושו, שע"י אור התורה הוא בא לידי מעשה, שהמאור שבה מחזירו למוטב. וזה נקרא בחינת מעשה. זאת אומרת, שהאור התורה עושה לו בנין חדש בהלב." 

(בעל הסולם. "שמעתי". ס"ח. "קשר האדם אל הספירות")

שאלה, מה זה נקרא שאני רוצה לתקן את הלב, מה זה נקרא "לתקן את הלב"? פשוט. מי רוצה לענות? מה רק אני חייב לענות על השאלות שלכן ואתן על השאלות שלי לא רוצות?

תלמידה: לתקן את הלב זה לתקן את הרצון שלנו.

מאיזה לאיזה?

תלמידה: מרצון לקבל לרצון להשפיע.

וזהו? ומה חושבת החברה שלך?

שאלה: לרצון להשפיע קודם לזולת "ואהבת לרעך כמוך" ודרכו לבורא.

טוב. אבל האם אנחנו יכולים להחליף את הרצונות שלנו? האם אנחנו יכולים להחליף את הרצונות שלנו מקבלה להשפעה?

תלמידה: אנחנו לא יכולים את הרצון, אבל את הכוונה כן.

יופי. מצוין. רק את הכוונה אנחנו יכולים לשנות, את הרצונות אנחנו לא יכולים לשנות. נכון. איזה רצון צריך להיות אצלנו כדי שאנחנו נגלה מהבורא עזרה ותוצאה של התיקון?

כמה אנחנו צריכים לבקש מהבורא שהוא שיעשה עלינו את התיקון?

תלמידה: זה צריך להיות קשור לאור, בהשתוקקות שלנו לאור, בהשתוקקות לשינוי.

טוב, יש אולי תשובות יותר מדויקות?

תלמידה: מורה יקר תחזור בבקשה על השאלה.

אני כבר לא זוכר אותה. באמת. בואו נשמע שאלות מכן, כי באמת קשה לי לחבר שאלות. אני לא כל כך הייתי מוכן לזה. פעם הבאה אני אחבר אותן מראש לפני השיעור ואז תראו איזה שאלות אני אשאל ויהיה לכן מאוד קשה.

שאלה: אנחנו מתכוננות לפגישה איתך ובבוקר לפני השיעור אנחנו קוראות קטעים, עושות סדנה, רוצות להגיע עם חיסרון, עם שאלה. מה ההבדל בעבודה שלנו בין המצב של ביטול הרצון לקבל לבין צמצום הרצון לקבל?

ביטול, זה לגמרי כשאני מפסיק להשתמש ברצון לקבל ואז אני נחשב כמת. כשאני מצמצם את הרצון לקבל, אז אני מצמצם אותו לאיזו צורה, נגיד שחלק ממנו אני מצמצם וחלק לא. אני יכול לעשות אותו בעל מנת להשפיע ולהשתמש בו להשפעה. זאת אומרת אלה סוגים שונים של תיקון הרצון.

תלמידה: האם לפני שאנחנו נגיע לעבודה בצמצום, אנחנו קודם צריכות לבטל אותו?

כן. את צודקת. צמצום, מסך, אור חוזר ואז פעולות נכונות עם הרצון שלנו על מנת להשפיע. נכון.

שאלה: בתורה כתוב שיש בתורה כוח מיוחד שבו יש את האור המחזיר למוטב, למה הכוח הזה לא משפיע על לבבות רוב היהודים, הם הרי רוב הזמן קוראים בתורה ומה אנחנו יכולות לעשות חוץ מהפצה, כדי שהאור הזה סוף סוף יתחיל לפעול עליהם?

קודם כל אנחנו לא צריכים לחשוב שהלימוד שלנו יעזור ליהודים. הוא צריך לעזור לכולם, לכל האנושות, מה פתאום שזה צריך להיות דווקא כלפי היהודים, זה דבר אחד. דבר שני, את אומרת שכל היהודים קוראים תורה, אז למה הם לא משתנים? הם לא משתנים בגלל שהם לא רוצים להשתנות. הם חושבים שטוב להם כך ושהם טובים.

שאלה: בקשר לעבודת הלב. הזכרת בבוקר בשיעור שהרגשה היא הבנה. האם הידיעה היא בלב במובן הגשמי או האם זה חוש נרכש?

לאט לאט זה מתפתח בנו.

שאלה: היום ענית לקבוצות הגברים שאפשר לקרוא תלמוד עשר הספירות וגם לדון על זה. איך להישאר בכוונה הנכונה כשאנחנו דנים בתלמוד עשר הספירות ולא להתבלבל עוד יותר, האם יש איזה הוראות מיוחדות לנשים?

אני הייתי ממליץ פשוט יותר לקרוא או לשמוע שוב את שיעור הבוקר בתע"ס פעם אחת או אפילו פעמיים. וזה יותר טוב ממה שאתם תעברו על זה לבד או כל אחד לחוד או כולם יחד. תשמעו את שיעור הבוקר על תע"ס.

שאלה: כדי להבהיר לנו יותר את הנושא, איך להחזיק את המאבק הפנימי בין המוח לבין הלב כדי להגיע לרוחניות, איפה מוצאים את הלב, במוח או בנשמה?

אני רואה כאן בלבול גדול. קודם כל אנחנו צריכים להשתדל להתחבר ברצון אחד. כל הקבוצה הקטנה שלכן, צריכה להשתדל להתחבר יחד ותבררו איזה רצון הוא המרכזי וסביב הרצון הזה אתן רוצות להיות מחוברות יחד. הרצון המרכזי שאתם רוצות סביבו להתחבר יחד, נקרא הלב של הקבוצה. ואז מתוך הרצון הזה, כל פעם שאתן תבררו אותו, אתן תוכלו להתפלל לבורא, לגשת לפתרון של כל בעיה ובעיה ותראו עד כמה זה עובד, מועיל מאוד.

שאלה: נאמר בטקסט בקטע אחד "וגדול התלמוד, שמביא לידי מעשה" איך לשמור על הכוח כדי לבצע את המעשה כשאנחנו לא מרגישות את ההשפעה של הבורא ולוודא שהלימוד הזה ימשיך לגדול כל פעם?

כשאנחנו לומדים ובזמן הלימוד אנחנו רוצים להיות מחוברים יחד, ואנחנו רוצים שהלימוד שלנו, שמחבר אותנו יחד גם יביא אותנו למטרה אחת, אז לאט לאט ככה אנחנו לזה מתקדמים. זה נקרא "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה". הלימוד שלנו בעצמו ממש מזיז אותנו למטרה.

שאלה: כתבתי את השאלה ליתר בטחון, אבל זה מהשיעור של היום. כתוב שאור התורה עושה שנפעל, והאור ימלא את הלב ולא את המחשבות, ושהאור עושה מבנה חדש בלב. מה מועיל המבנה החדש הזה בלב? זה רק כדי ליישם את זה בשיעור בלבד או כדי לתקן את הסביבה שלנו, כדי להוסיף את הסולידריות ואת האלטרואיזם שלנו בחברה?

אז ככה זה. זה שאנחנו לומדים יחד ורוצים לבטל את האגו הפרטי של כל אחד ולהיות מחוברים יחד בלב אחד, ברצון אחד, בכיוון אחד, בכוונה אחת, זה הכול משפיע ומחבר אותנו באמת יחד. החיבור הזה יחד, הוא מחזיר אותנו במשהו לאותו מבנה כמו שהייתה הנשמה שלנו הכללית שנקראת "אדם", "אדם הראשון", "אדם" לפני השבירה, לפני חטא עץ הדעת. ואז אנחנו בצורה כזאת מתקרבים למקור שלנו לבורא ומרגישים אותו יותר, מקבלים ממנו יותר מילוי ומרגישים את עצמנו מי אנחנו, מה אנחנו, מאיפה אנחנו ולאן אנחנו. זאת אומרת את כל המרחב הרוחני אנחנו מתחילים להרגיש. זה מה שנותן לנו לימוד יחד ותפילה.

שאלה: שאלה לגבי שיעור "תלמוד עשר ספירות". כשאנחנו צופות בשיעור הזה בהקלטה במהלך היום, אז יש איזו מחשבה של מה, כבר אי אפשר לשנות משהו, מה הטעם להחזיק בכוונה. אבל מה תציע, איזו מחשבה כדאי להחזיק, מה לבקש? על חיבור הגברים, על העשירייה שלי? איך בכלל לגשת לזה?

יש הבדל האם השיעור הוא היה, או שאת נמצאת בשיעור חי? אני שומע שיעורים של הרב"ש, שנתן לי אותם לפני ארבעים שנה, כן לפני ארבעים שנה. ומה יש? אני שומע אותם ואני חי אותם, אני נמצא בהם, אני מתקשר עימו, מתחבק עימו. אני זוכר את עצמי איך שאני ישבתי לידו עם הטייפ, שרשמתי את השיעורים האלה וכך אני גם עכשיו שומע אותם, כקטן ליד הגדול.

זה השיעור היה בבוקר ואת שומעת אותו כמה שעות אחרי זה, זה מפריע לך? ברוחניות אין זמן, שום דבר לא נעלם, זה נמצא באותו אוויר, זה נמצא בעולם, אין שום הבדל מתי לשמוע את השיעור. ודאי שיותר נוח בשיעור בוקר, כי זה פסיכולוגית ככה, אבל ממש אותו דבר גם אחרי כל שעות היום. וגם לא רק באותו יום, גם אחר כך, אבל רצוי לשמוע באותו יום.

שאלה: יש לי שתי שאלות כלליות, אם אפשר. שאלה ראשונה, כשהבורא מעורר בי איזו תמונה שאני רואה את הפסול שלי, את המום שלי באחרים, אני צריכה לפנות לבורא שיחמול עליי ועל ידי זה הוא יעורר את הלבבות של החברות. מה הכוונה לבבות של החברות, לבבות העשירייה?

את יכולה לפנות לבורא בכל שאלה שאת רוצה. אבל לברר לפי הכתבים שלנו, האם תקבלי על זה תשובה.

שאלה: שאלה שנייה אם אפשר, גם מהעשירייה. לתקן את הלב, איך כל אחת בעשירייה יכולה לתקן את הלב, לכוון את הרצון שלה לרוחניות, ליצור מבנה חדש בלב, אם כל זה הוא בשליטת הבורא?

לא, התיקון תלוי בבקשה שלנו.

שאלה: בשיעורים האחרונים בעשירייה אנחנו מאוד מבקשות שהבורא יחבר בינינו. היינו רוצות להבין, איך החיבור הזה בינינו משפיע על תיקון לב האדם, איך המנגנון הזה עובד? האם אנחנו צריכות בעשירייה להרגיש אותו איכשהו?

כן, החיבור ביניכן הוא מאוד מועיל לתיקון. אפשר להגיד שזה התנאי היחידי שמועיל לתיקון שלכן. כמה שתוכלו יותר להתחבר בזמן הבקשה והתפילה, אז תקבלו מלמעלה כוח עליון יותר חזק, כדי לתקן אתכן ותתקדמו כך.

שאלה: יש לי פחד מנתינה, מהשפעה, מכך שאני ארגיש את הסבל של חברותיי בתוכי, בתוך הלב שלי. איך אני נפטרת מהפחד הזה?

תתחברי עם החברות, תתחילי לקנאות בהן איך שהן יותר קרובות לחיבור ממך. ואז מתוך קנאה תרצי להגיע גם לחיבור.

שאלה: זאת שאלה מהעשירייה המתייחסת לקטע שתיים. איך מתגלה האור העליון בתוך הרצון לקבל שלנו ואיך הוא מאפשר לנו לעבוד לטובת הבורא?

אור עליון מתגלה בתוך הבקשה שלנו להידמות, להתקרב לאותו האור העליון. ואז לפי זה הוא משפיע על הרצון שלנו ואנחנו יכולים להתחבר בעל מנת להשפיע זה לזה ולבורא.

שאלה: מהעשירייה יש לנו שאלה כזאת, יש הרגשה עד כדי ייאוש ודמעות שמישהו כרגע בעולם דורש את אור הבורא, זקוק לאור הבורא. דיברנו על זה בעשירייה לפני השיעור, אבל לא מבינות איך לכוון את הלב בצורה נקודתית, כך שהתפילה שלנו תישמע ושמחת הבורא תתגלה איפה שהיא נצרכת?

אתן צריכות יותר לקרוא מאמרי רב"ש על החברה, על הקבוצה. ואתן תראו כמה שאתן נמצאות כבר בפתח לחיבור הנכון ולגילוי. צריכות רק עוד קצת ללחוץ על הדלת והיא תפתח.

שאלה: מה זה אומר עבודה במחשבה ומה התוצאה שאני מקבלת. האם אני יכולה לראות, להרגיש מה זה, איך זה קורה?

כתוב "הכול במחשבה יתבררו" זאת אומרת, הכול תלוי במחשבה של האדם. אם אנחנו מתכוונים במחשבה שלנו להגיע לחיבור בינינו, להיות כאדם אחד לפני השבירה, אז זה כבר מקרב אותנו לתיקון. ולפי זה אנחנו מעוררים את האור העליון, שמשפיע עלינו ומקרב אותנו לתיקון. ואז אנחנו נחזור לאותו מצב כמו לפני השבירה, שאנחנו חוזרים לאותו אור אין סוף, לעולם אין סוף, למציאות שהיא רק רוחנית וטובה ושלמה.

שאלה: אנחנו בהודיה בעשירייה על כך שיש לנו אפשרות לשאול. ותודה שאנחנו התחלנו ללמוד תע"ס ויש לנו שאלה מהמשפט הראשון. "דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט". נאצלו הנאצלים, בעל הסולם בטוח לא כותב את זה כי אנחנו לא צריכים את זה, אתה יכול להסביר לנו למה הוא כותב קודם כל על נאצלים ומה היא הפעולה הזאת?

קודם שנבראו העולמות, הנאצלים, הנבראים, נעשים ואצילים, כל מיני. אלה ארבעה עולמות שיצאו מעולם אין סוף, ארבע דרגות. אז קודם שיצאו את הארבע הדרגות האלה היה רק האור אין סוף ממלא את הכול הרצון שהבורא ברא. וזו בעצם ההתחלה נקרא "עולם אין סוף", רצון אין סופי ואור אין סופי שממלא אותו. ואחר כך מתוך הרצון הזה, התחילו להיבנות שלבים שנקראים ארבע דרגות של אור ישר, ארבע בחינות דאור ישר ואנחנו נלמד את זה. והם כולם נגמרות בספירת ד', בחינה ד' שהיא עושה צמצום וממנה יוצאים כבר כל העולמות. את זה נלמד בחכמת הקבלה.

שאלה: אנחנו מדברות כל הזמן על הנבראים ומבינות שזה אנחנו. והנאצלים זה בעולם העליון?

גם אנחנו לא נבראים, אל תתחילו לחבר את זה אלינו. אתן צריכות ללמוד את זה כמו שזה כתוב, בלי להוסיף מילים מהשכל שלכן. אחרת יהיה בלבול גדול.

שאלה: אני בטוחה שאנחנו לא לבד וממש מרגישות שהתפקיד שלנו הנשים לעמוד בחזית ההפצה, לצאת לעם להסביר ולדבר בגובה העיניים ולהביא את הלב שלנו. האם להרגשתך יש מקום לקיים שיחות וירטואליות באופן שוטף ולהסביר את הסיבה לכל מה שקורה ולא רק בארץ, בכל העולם ולהביא את הפתרון?

תנסו קודם כל לדבר ביניכן, אם יהיה לכן אחרי זה איזה רעיון רציני, קונקרטי שאתם חושבים שהוא יוכל להשפיע לקהל הרחב, או לאיזה פלג מהקהל הרחב, אז אני אשמע בשמחה.

תלמידה: ההרגשה היא שממש צריך לצאת לדבר, לאנשים יש את הכוח. והגיע הזמן שנצא החוצה ונדבר בגובה העיניים.

זמן לצאת החוצה יכול להיות שזה נכון. אבל איך לצאת החוצה האם אנחנו יודעים, זה אני בספק. לכן אני רוצה לשמוע קודם מה התוכניות שלכן.

שאלה: האם כשאני מתפללת התפילה שלי צריכה לכלול איזו תמונה רגשית של המצב שאליו אני מכוונת. אני אמורה לייצר מה שאני אמורה להרגיש?

תפילה זו בקשה. את ביקשת משהו בחיים שלך?

תלמידה: כן.

אז מה יש לי להגיד, כך צריכה להיות הבקשה שלך כלפי הבורא. שאת מאוד זקוקה למה שאת מבקשת, שאת מרגישה ויודעת מה שאת מבקשת. זה דבר מאוד רציני, ואז יש סיכוי שתקבלי תשובה.

שאלה: האם התכנים שלא קשורים ישירות לרב"ש, אבל מעבירים מסר של חיבור, איחוד, קירוב לבבות, הודיה לבורא. זה משהו שיכול לפגום להתפתחות בעשירייה שלנו? אני אתן דוגמה למשל, שליחת הודעה של חיילים שרים "עם ישראל חי", או תמונה של פרח, או תינוק וציטוט מתהילים. זה מסית אותנו מההתפתחות הרוחנית?

זה מבלבל אותנו, זה מבלבל אותנו ולכן אנחנו משתמשים רק בדברי מקובלים. כי הם בזמן שאמרו את הדברים, היו קשורים לכוח עליון. ואמנם שאנחנו מזדהים עם החיילים ועם כל הדברים האלה, אבל שם אין קשר עם כוח עליון.

שאלה: מה זה נקרא לכוון את הלב יחד כעשירייה?

שאנחנו רוצים להיות מחוברים יחד. ולשאול יחד מתוך הלב שלנו על הבקשה, על השאלה שדיברנו עליה קודם ובררנו שזה הכי חשוב לנו. ועל זה אנחנו שואלים, מבקשים, פונים לבורא שייקח אותנו בחשבון ויענה לנו על הבקשה המשותפת שלנו. זאת התפילה בעצם.

שאלה: כתוב שהלב הוא הכלי להשרות בו את האור העליון. וכשהלב מתחזק בכל פעם הוא מוסיף והולך. למה הכוונה מוסיף והולך, חשבנו שהאור העליון מאיר בכלי זה כבר התיקון?

לא, אור העליון לא מאיר בכלי, לכן הכלי שלנו הוא מקולקל. כדי שהוא יהיה מתוקן, האור צריך בהדרגה להתחיל למלא אותו. ובהתאם לזה הכלי יתחיל להיתקן, בהתאם לאור ועל זה אנחנו מבקשים.

שאלה: למה הכוונה להגיע לרצון הלב?

רצון הלב זה נקרא הרצון הכי פנימי שבלב, הכי פנימי. ואליו אנחנו מגיעים על ידי הרבה פעולות וחיפושים ודחייה מהבורא, בכוונה הוא עושה את זה כדי שאנחנו שוב נגיע אליו. ושוב הוא דוחה ושוב נגיע ושוב הוא דוחה, עד שאנחנו מגיעים לרצון הפנימי האמיתי שלנו. ואז הוא עוזר לנו ומציל מהמצב שלנו, מעלה אותנו מהעולם הזה לעולם העליון.

שאלה: עלינו לתקן את המקום שבו מתגלה הבורא, מה זה המקום הזה במיוחד בעשיריית נשים?

בקשר בינינו. באף אחד מאיתנו הוא לא יתגלה, אבל בקשר בינינו אם אנחנו סוגרים בינינו פערים ורוצים להיות יחד, אז דווקא בתפר בינינו הוא מתגלה.

שאלה: איך לעבוד נכון עם כוח הביטחון וכוח ההתעוררות שמקבלים ממרכז העשירייה?

לחבר אותם יחד ואולי לחבר אותם אפילו עם עוד קבוצות נשים. ולעלות לבורא ותקבלו תשובה בטוח, אם אתן עושות את זה נכון תקבלו תשובה. לנשים הבורא עונה בצורה הרבה יותר מהירה מאשר לגברים.

שאלה: למה דווקא אנחנו נשים, מכריעות את התיקון בשלב הזה. ומה בתוכנו מאפשר להכריע את התיקון?

אישה יותר קרובה לתיקונים מגברים. היא יותר מרגישה את הסבל, היא יותר מרגישה את החסרונות, היא גם יותר סובלנית וסבלנית. ולכן היא יותר מהר זוכה לזה שהבורא עונה לה. כמו שכתוב "בזכות נשים צדקניות יצאו ישראל מהמצרים".

שאלה: איזה פעולות צריכות להיות בוויתורים בתוך העשירייה. ולמה האהבה לא מגיעה מהר ומחליפה את השנאה?

התגובה מהבורא היא מתגלה לפי צורך התיקון, לפעמים מיד, לפעמים אחרי כמה זמן, אבל היא תמיד מגיעה. לכן אם אתן לא קיבלתן תשובה תתחילו לבדוק האם ביקשתן נכון, האם צריכים עוד להגיע לאיזה פעולות. תראו מה שכותבים מקובלים על הפנייה, על התפילה, העלאת מ"ן, אבל אנחנו קרובים מאוד לביצוע, כמה שיותר לבקש זה יותר עוזר, כי כל דבר מגיע רק על ידי התפילה, כך כתוב.

שאלה: תודה רבה על השיעור הזה. יעצת לנו לדבר בינינו, ואיך אתה מייעץ שנדבר? מה, לקרוא קטעים ואז מהלב שלנו לנסות לבטא את הרצון שלנו להתחבר, או איך אתה מייעץ לנו לעשות את זה?

תנסו קודם כל, תביאו לי שאלות ואז אני אוכל עליהן לענות. אתן קבוצה רצינית, תנסו לעשות כמו שצריך, שאלות, בקשות, תגובות, חיבורים ביניכן. מה הולך, איך לפנות מזה לבורא, איך לקבל ממנו תשובה, תגובה, וכן הלאה. תתחילו את זה לברר ותכתבו ממש איזה מחקר קצר שלכן על כול המעשה הזה, ואז נברר.

שאלה: כנשים אנחנו מרגישות את הכאב והייסורים של עם ישראל בתוך הלב ואנחנו רוצות לשאת תפילה כל הזמן, אבל כל הזמן זה בורח. אנחנו מתפללות בוקר, צהריים וערב, אבל מה באמצע? מה לעשות?

אני לא יודע מה לעשות. את מה שיש לנו ודאי שאנחנו מקבלים מהבורא, ודאי שמה שהבורא נותן לנו זה מה שמגיע לנו. השאלה היא, במה אנחנו לא בסדר שדברים כאלו הוא שולח לנו? אבל בטוח שמה שמקבלים זה מה שצריכים לקבל. איך אנחנו הופכים עכשיו את הדברים האלה שמקבלים ממנו ללימוד נכון, למוסר השכל, זאת השאלה.

תחשבו על זה, איך אנחנו מסבירים לעם ישראל, אם אתם מדברים על עם ישראל, איזה עם הוא צריך להיות כדי לא לקבל מכות, לא לקבל שנאה מכולם. על זה כתוב, שהוא צריך להיות בנתינה, בהשפעה, באהבה הדדית, "ואהבת לרעך כמוך", להתפלל עבור כל העולם. כל זה נמצא בתורה שלו, שיעשה את זה, ואז תראו עד כמה שהמצבים ישתנו לגמרי.

שאלה: מבחינת השימוש ברצון המתוקן ובכוונה המתוקנת, מעבר לצמצום, האם אפשר לגרות את הבורא על ידי פעולות ומכות שיעודדו את התגובה? כיצד זה קורה, איך עלינו לעבוד עם זה?

אנחנו צריכים לעבוד לפי המצבים שלנו, לדעת איך להתחבר ואיך לבקש מהבורא שיעזור לנו לבצע חיבור, זה הכול. לא אכפת לנו המכות שאנחנו מקבלים, אלא איך אנחנו מבצעים את החיבור על פני כל המכות, כל הייסורים האלה וכל הבעיות. אם אנחנו רוצים פעם להפטר מהמכות, אז רק בצורה כזאת, ושום דבר אחר לא עוזר לנו. כבר אלפי שנים מקובלים כותבים על זה מדור לדור ועמךָ לא רוצה לשמוע. וכל הבכי הזה שאנחנו בוכים הוא כזה, שאנחנו עושים דברים רעים ואחר כך בוכים ומבקשים שיסלחו לנו, לָמה שיסלחו?

שאלה: מה הדרך הנכונה שלנו להתפלל עבור העולם?

שאנחנו נתפלל לחיבור של כל בני האדם למערכת אחת, לעשירייה אחת של האדם הראשון.

שאלה: האם תפילה לרפואה של חברה יכולה להזיק לה, והאם זו התערבות?

לא, תפילה כזאת לא יכולה לקלקל שום דבר. הבורא בכוונה עושה בינינו, מגלה בינינו כל מיני קלקולים, כדי שאנחנו נגיב עליהם כדי לתקן אותם ולבקש ממנו שהוא יתקן אותם.

שאלה: למה הלב כואב בבוקר, אבל לא צועק לבורא. אני לא יכולה לעזור לו ומה שנשאר לי זה רק למות כדי שייוולד הנס הזה.

זה שהלב כואב זה לא מספיק, אלא הוא צריך להיות מכוון על ידי האדם בצורה נכונה לבורא. ולא לבד אלא עם עוד כמה חברים. תנסו לעשות ואת זה תראו עד כמה שזה יעזור גם לכם, גם לכולם וגם ללב.

שאלה: מצד אחד הבורא נסתר מאתנו, מצד שני אפשר לגלות את הבורא דרך התורה. איך לעבוד נכון עם אור התורה?

על זה אנחנו לומדים כל הזמן. אנחנו צריכים לבקש מהבורא שיתקן אותנו בצורה כזאת שיוכל להתגלות בנו. האור שמתקן אותנו, מחבר בינינו נקרא "אור המחזיר למוטב", לטוב, לחיבור. ואחר כך אותו אור כבר פועל בזה שהוא ממלא אותנו.

שאלה: בחומרי הלימוד כתוב שאדם לא יכול לעשות שום דבר למען הבורא, אבל אנחנו מאוד רוצים לעשות משהו עבורו, מה לעשות עם כל מה שאנחנו עושים, להמשיך או לבקש שנוכל לעשות משהו למענו?

כתוב, אם צדקת מה תיתן לו, מה אנחנו יכולים לעשות עבור הבורא? רק להביא לו כלים שבורים שיתקן, בזה אנחנו נותנים לו תענוג, נחת רוח בזה שאנחנו מביאים לו עבודה שתהיה לשם עבודה, והוא שמח מזה שהוא צריך לעשות את התיקונים. אנחנו רק צריכים לבקש, כמו ילד קטן שמבקש מהגדול שיעשה את זה, שיביא לו את זה וכן הלאה, זה מה שאנחנו צריכים לעשות. תנסו לתת לבורא עבודת תיקון. זה ממש עושה לו נחת רוח מאוד גדולה.

שאלה: איך נשות הכלי העולמי יכולות לכוון את הלב לאור מה שקורה ברחבי העולם?

העולם שלנו נכנס לתנודות מאוד גדולות, למעלה ולמטה ויהיו יותר ויותר. העולם לא רוצה לשמוע על התיקונים, הוא לא רוצה לקבל מוסר השכל מתוך מה שאנחנו עוברים בפנדמיה. הוא לא רוצה לראות העתיד שממש מתקרב בצורה כזאת, מאיפה תהיה עבודה לכולם, מאיפה אנחנו נסדר את החיים שלנו. זאת בעיה, אבל אנחנו בינתיים לא שמים לב לזה, אנחנו מתנהגים כמו ילדים קטנים, אגואיסטים קטנים, נקווה שאיכשהו זה ישתנה, אבל בינתיים אני לא רואה את זה.

מה עלינו לעשות? לעבור שוב על החומר שלנו, להשתדל להיות יותר קרובים זה לזה. כמו שאתן יודעות, אתן פחות או יותר נמצאות בשיעורים שלנו, אתן לא חייבות ללמוד תע"ס, נשים לא חייבות בתע"ס, אבל הן חייבות בכל חומר אחר, במאמרים. יש לנו הרבה מאוד חומר בארכיון שלנו, בטוח שרובכן נמצאות בזה וקראתן ועשיתן. אני מאחל לכן הצלחה.

תכירו את החומרים שיש לנו ובמיוחד את החומרים של רב"ש, מאמרי רב"ש. אני אישית חוזר עליהם יום יום וקורא לפחות שני מאמרים של רב"ש ביום, וכך חוזר על זה יותר ויותר. אני ממליץ לכן לעשות את זה בקצב שאתן מסוגלות.

שאלה: מה צריך להיות הקשר בין כל העשיריות של הנשים בכלי עולמי, כדי לחזק את כולן?

צריכה להיות תמיכה הדדית. עוד מעט יהיה לנו כנס, תנסו להתחבר לקראת הכנס, זה מאוד חשוב, כי הכול בחיבור בינינו. וזו לא צריכה להיות איזו פגישה פיזית, אלא שאנחנו באמת נכיר זה את זה ונשתדל להתקרב זה אל זה בצורה פנימית, לבבית.

אני מאחל לכן בזה הצלחה גדולה, ומוכן להיות קשור אתכן יחד. אתן מאוד מאוד חשובות לנו, אתן כ-70% מסך כל חברי בני ברוך, מהקבוצה שלנו, ולכן מאוד חשוב לי שאתן תהיו עד כמה שיותר מחוברות, יותר חזקות, יותר מלומדות. אני מאוד מאוד רוצה שזה ישפיע עליכן.

אני מבין שאין לכן מספיק זמן ויש הרבה דאגות ובעיות, אבל תשתדלו, כי ההצלחה שלנו קרובה והשכר שלנו גדול מאוד. ואתן תראו שבאמת יש לכן מתנה גדולה שעומדת לפניכן. חיבוק ישר מהלב, תצליחו בכול נשים יקרות.

(סוף השיעור)