שיעור בוקר 10.01.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

נושא: חוק האהבה במערכת אדה"ר

חוק האהבה במערכת אדה"ר – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא "חוק האהבה במערכת אדה"ר", קטעים נבחרים מהמקורות, קטע מס' 43, בעל הסולם.

"זכור אזכיר לכם. עוד תוקף הדבר של אהבת חברים - על כל פנים בעת הזאת, "אשר בזה תלוי זכות הקיום שלנו, ובו נמדד אמת המדה של הצלחתנו הקרובה לנו".

לכן פנו לכם מכל העסקים המדומים, ותנו לב לחשוב מחשבות ולהמציא המצאות נכונות לקשר לבכם בלב אחד ממש, ויקויים בכם הכתוב, "ואהבת לרעך כמוך" בפשיטות. והייתם נקיים ממחשבת האהבה שתהיה מכסה על כל פשעים, ובחנוני נא בזאת, ותתחילו להתקשר באהבה בשיעור אמיתי, ואז תראו "וחיך יטעם"."

(בעל הסולם. אגרת מ"ז)

זאת אומרת, הכול תלוי עד כמה שאנחנו מבינים, שלא סתם מדברים על אהבה, על החיבור, להיות ילדים טובים, לא לריב אחד עם השני, אלא מדברים על תיקון המערכת של אדם הראשון השבורה, שאנחנו צריכים להתחבר בנשמות. לא שאנחנו נחזיק בידיים זה את זה ונתחבק זה עם זה, אלא שאנחנו נתחבר בלבבות, זאת אומרת ברצונות הכי פנימיים, שהם כולם מנוגדים זה לזה ודוחים זה את זה.

ואנחנו נתגבר עד הדחייה הזאת ונקשור את עצמנו על ידי כוח יותר עליון מהדחייה, על ידי כוח של הבורא עצמו, כך שהרצונות שלנו שהם אמנם בדחייה כולם מכולם, הם יתחברו יחד על ידי כוח שישלוט עליהם, שיחייב אותם לחיבור, ואנחנו נרצה שזה יקרה ואנחנו נבקש שזה יקרה. ואז כשאנחנו נשלוט על הלבבות שלנו באהבה, בכוח הבורא עליהם, נגיע לתיקון ונרגיש מה זה נקרא להיות דומים לבורא.

לפי עוצמת ההתנגדות לחיבור ולפי עוצמת החיבור, ולפי אופני ההתנגדות ולפי אופני החיבור, את כל זה אנחנו צריכים כדי לברר את צורת הבורא בסופו של דבר. מהצורה ההפוכה ממנו מכל וכל נשיג את הצורה שלו, ואנחנו נשיג, לא כמו שהוא, אלא מאיתנו אנחנו נשיג, מהתכונות שלנו המנוגדות לו בכל המובנים לעומק ולרוחב, כך אנחנו נשיג אותו כולו כולו שיהיה שורה בנו.

שאלה: מה זה "עסקים מדומים" ואיך מזהים עסקים מדומים?

כל דבר שהוא לא לצורך חיבור. יש לנו רק עסק אחד, להביא את עצמנו לחיבור שהבורא ישרה בו. אז אם אנחנו מכוונים לזה אפילו שטועים, כן, לא, אבל רוצים לזה להגיע, זה העסק האמיתי. אם אנחנו עוסקים בכל מיני דברים אחרים זה עסק מדומה, זאת אומרת שאין לו מקום בכלל במציאות, אלא שאנחנו מדמים אותו כאילו שקיים, כאילו שיש בו צורך.

תלמיד: הבלבול הוא באמת כלפי מה נקרא מקדם לחיבור, כי אדם יכול לספר לעצמו על הרבה דברים.

הכול תלוי בכוונת האדם, האם הכוונה שלו להגיע לחיבור עם החברים, אחר כך עם כל העולם כדי להגיע לחיבור עם הבורא. שהחברים והעולם זה הכלי, וחיבור עם הבורא זה מה שהוא משיג באותו הכלי, אין לנו יותר מה לעשות.

תלמיד: יש בזה דרגות חשיבות, יש עסקים שיותר מקדמים לחיבור, עסקים שפחות מכוונים לחיבור?

כן, אבל בכל זאת מכוונים לחיבור. אנחנו מדברים על הכוונה, ולכוונה מצטרף המעשה.

תלמיד: אז כדאי לנו לנסות להבדיל גם בזה, לדוגמה חיבור בין החברים בעשירייה זה הכי חשוב, אחר כך חיבור עם הכלי העולמי, חיבור בעולם, כדאי לעשות את ההפרדות?

כן, דיברנו על זה לא פעם, שקודם כל אנחנו צריכים להיות מחוברים בינינו בעשירייה ואחר כך בין העשיריות, מערכת "בני ברוך", ואחר כך לצאת לעולם הכללי. השנה אנחנו כבר נתחיל לצאת מעצמנו לעולם הכללי, שזה גם ישפיע עלינו ויחייב אותנו כמה שיותר מהר להיות מחוברים נכון.

שאלה: שאלה לגבי תכונת ההשפעה בעשירייה. שמעתי שצורת ההשפעה בעשירייה היא אינסופית, אם זה ככה אז למה נדמה או נראה שיש תחרויות בין החברים עבור ההזדמנויות להשפיע?

הכול כדי שאנחנו נראה את העבודה שלנו בצורה יותר קונקרטית, שיהיה לפנינו משהו שאנחנו רואים שאת זה צריכים עכשיו לבצע, ואחר כך כבר נגיע לפעולות שהן בלי גבול ובלי שום הגבלה.

שאלה: כשאתה מדבר על אהבה זה מאוד מרשים, כי אמרת שאהבה זה לעשות כל מה שאפשר בשביל לספק את הרצונות של החברים. אז אם אתה יכול להסביר איך להתמקד ברצונות הכי פנימיים של החברים?

אני צריך לראות את החברים כאנשים שמאוד מאוד משתוקקים לחיבור עם הבורא, ואז אני צריך לספק להם כזאת צורת חיבור איתי שבטוח הבורא יתגלה להם. אני דואג להם ואני רוצה רק לשרת אותם שהבורא יתגלה כלפיהם, ובזה אני צריך לראות את עצמי. כל הזמן לחשוב איך הבורא יתגלה להם, זו הצורה הנכונה של הקשר בינינו. וכך "איש את רעהו יעזורו".

שאלה: פעולה ללא גבולות אינסופית היא כשאני רואה שכל העשירייה, כל הכלי העולמי זה הכול אני, ככה אני רואה גם את העולם. מה זה אומר פעולה אינסופית, מה זה?

פעולה בלתי מוגבלת זה נקרא שאני לא מגביל אותה ברצון לקבל שלי, אלא כולי להשפיע.

שאלה: באיגרת הזאת בעל הסולם כותב לתלמידים על זה שכל מה שהם צריכים לעשות זה לחבר את הלבבות ללב אחד ואם הם מוצאים את הדרך לעשות את זה אז מתגלה כל המערכת הרוחנית בפניהם. מהי אותה השיטה שצריך למצוא?

זה איך שאנחנו מתחברים בינינו ומגלים מה חסר לנו כדי להיות מחוברים ובזה לשמח את הבורא, ואז אנחנו מבקשים מהבורא שייתן לנו חיבור כזה שממנו, מהחיבור הזה, אנחנו יכולים לשמח אותו.

שאלה: מה זה אומר "ובחנוני נא בזאת, ותתחילו להתקשר באהבה בשיעור אמיתי, ואז תראו "וחיך יטעם".", מה התוצאה שאנחנו צריכים לראות?

אנחנו צריכים להשפיע לבעל הבית כל אותם התענוגים שהוא רוצה להשפיע לנו, שאנחנו מקבלים אותם באהבה, מתחברים על ידיהם. שאנחנו עובדים עם האגו שלנו בצורה נכונה אך ורק כדי לעשות נחת רוח לו, ואז אנחנו טועמים את כל היחס שלו אלינו כדברים הטעימים ביותר, מתוקים ביותר, ואנחנו טועמים אותם ב"חיך", זאת אומרת בפּה, ששם אנחנו מקבלים ומרגישים את כל הדברים המתוקים שבאים לנו ממנו.

שאלה: אמרת עכשיו שהעבודה שלנו היא לבנות חיבור בעשירייה, אבל קודם כל אנחנו צריכים להראות את החיבור בעשירייה, אז איך אנחנו יכולים להראות ולהציג, לתקשר את החיבור בתוך העשירייה בצורה מעשית?

בצורה מעשית אנחנו צריכים להתחבר בינינו כדי שכל אחד מהחברים בעשירייה יראה עד כמה שאנחנו מחוברים, עד כמה שאנחנו רוצים להשפיע זה לזה, "איש את רעהו יעזורו", ובצורה כזאת אנחנו מגיעים אחר כך גם לבורא, "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: איך אני יכול לשנות את הרצון שלי לגלות את הבורא שיהיה לטובת החברים ולא לטובתי?

אם זה יהיה לטובתך אז אתה לא תגלה, אין דבר כזה לגלות את הבורא אבל לעצמי, אי אפשר. רק במידת ההשפעה שלך לחברים, באותה מידה שאתה רוצה להשפיע להם אתה מגלה את הבורא, ואז גילוי הבורא צריך להיות גם בלהשפיע לחברים ודרכם זה חוזר לבורא עצמו. אתה בזה רק משתמש בכוח הדחייה, וזה מה שיש לך וזו ההנאה שלך, שאתה מעביר את כוח הבורא, יחס הבורא, אותה האהבה לאחרים, מזה יש לך את כל התענוג.

שאלה: יש לנו מושגים כ"השפעה, חיבור, קנאה, השוואת הצורה" לדוגמה, מאיפה לוקחים את הכול, מה השורשים בשביל לא להתבלבל? מאיפה לקחת את זה?

רק מתוך החברים אתה יכול לקחת את כל העקרונות. בחיבור שלך עם החברים אתה יכול לקחת את כל העקרונות כדי להתחבר נכון עם הבורא. זה הכול.

שאלה: מהי אהבה אמיתית ברוחניות, מה הביטויים שלה?

מסירות נפש. שאתה מוכן לתת הכול בשביל הזולת. אתה לא צריך שום דבר, אתה קיבלת את הרצון לקבל שלך מהבורא ואתה צריך להשתמש בו רק כדי להשפיע.

שאלה: אם היית יכול קצת לפתוח את זה. בעל הסולם אומר "והייתם נקיים ממחשבת האהבה שתהיה מכסה על כל פשעים, ובחנוני נא בזאת, ותתחילו להתקשר באהבה בשיעור אמיתי,".

למה הוא מתכוון, "והייתם נקיים ממחשבת האהבה שתהיה מכסה על כל פשעים,", מה זה אומר?

שאין לך פשעים עד כדי כך שהאהבה מכסה אותם, ואתה מבין שכל הפשעים שהיו רק כדי עכשיו לברר את האהבה. ולא היו הפשעים האלה ואין להם שום מקום, אלא רק התפקיד כדי עליהם לגלות אהבה, כי אי אפשר לגלות אהבה ללא פשעים.

תלמיד: מה זה אותם הפשעים שהוא מדבר עליהם? איך אפשר לתאר את הפשעים האלה?

שנאה, דחייה.

תלמיד: האם יש קשר בזיווג דהכאה לכל הסיפור הזה?

כן, הכאה ואחר כך זיווג.

תלמיד: ואחרי זה?

קודם הכאה, שנאה, דחייה וכן הלאה ואחר כך זיווג.

תלמיד: מהי אותה ההכאה שאתה מדבר עליה בעצם?

צמצום, מסך, אור חוזר.

תלמיד: בקבוצה אפשר לעשות את זה ביחד?

דווקא בקבוצה עושים את זה, איך אתה יכול לעשות אחרת?

תלמיד: זאת הבעיה, איך אני עושה את זה בקבוצה?

תתקרב אליהם ותנסה.

שאלה: מהם היסודות להשתית את חוק האהבה בעשירייה?

זה מה שרב"ש כותב, הכול מתחיל מהיסודות שהוא כתב לנו, חיבור של האנשים בתוך העשירייה ואחר כך מתוך זה כבר באים למימוש יותר עליון.

שאלה: כשהיינו בעידן הפיזי אז היה קל לקנות חברים עם איזה בבקבוק משקה או לשרת אותם להכין להם לאכול או משהו, מה יכול להיות התחליף לזה בעידן הווירטואלי?

שאני עוזר להם בכול כדי להשיג את הבורא, כוח השפעה ואהבה. נותן להם דוגמאות, נותן להם כול מה שאפשר בגשמיות, ברוחניות רק שנוכל בינינו לגלות שדה לגילוי הבורא. הם לא יכולים בלעדי, אני לא יכול בלעדיהם, כך אנחנו בונים את רשת הקשר.

שאלה: שלי שלך, שלך שלך בעשירייה, מלא לשמה מגיע לשמה?

אלה כבר פלפולים, אני לא רוצה לדבר בצורה כזאת. ודאי שכן, אבל אני לא רוצה לדבר בצורה כזאת, זו כבר מהחכמות, שלי שלך, שלך שלך. שיבדוק את הזה במאמרים של רב"ש. אנחנו צריכים פשוט לקבוע קשר בינינו בצורה כזאת שכוח ההשפעה ישרה בו, נקודה. והחכמות האלה הנוספות, קודם כל שיקיים את זה אז יהיה לו ברור.

קריין: קטע מספר 44, רב"ש.

"מוכרח הוא לגלות את האהבה שיש בלבו, להחברים, מטעם כי בזה הגלוי, הוא גורם שיעורר את לב חבירו, להחברים, שגם החברים ירגישו שכל אחד ואחד עוסק באהבת חברים. והרווח בזה הוא שעל ידי זה הוא מקבל כח יותר חזק לפעול באהבת חברים ביתר שאת ועז, מטעם שכח האהבה של כל אחד ואחד נכלל בחבירו.

נמצא לפי זה, במקום שיש לו כח אחד לעסוק באהבת חברים, יוצא שאם החברה הוא של עשרה חברים, הוא נכלל עכשיו מעשר כוחות שמבינים את הצורך, שצריכים לעסוק באהבת חברים."

(הרב"ש. מאמר 2 "בענין אהבת חברים" 1984)

זה בתנאי שהוא מחובר איתם, ואם הוא מחשיב את עצמו פחות מהם ועוד פחות, אז הוא בזה הוא מכפיל כמה שהוא נכלל מהם יותר ויותר.

שאלה: איך מגלים נכון את האהבה שיש בליבו לחברים?

זה על ידי הפעולות שאפילו אין והוא לא רוצה, אבל הוא עושה כמה שאפשר כדי להשפיע לחברים, ומתוך זה כך הוא מגדל את האהבה שבליבו. העיקר בזה זאת ההתמדה.

תלמיד: זה לא איזה דיבור שהוא צריך לעשות? פעולות, מה זה פעולות?

לא, גם דיבור נכלל בזה, אבל העיקר הכי משפיע זה דווקא בלי הדיבורים שהוא פשוט עושה את זה ושותק, ואז כשרואים את זה ממש משתק אותם.

קריין: 45 רב"ש.

"יש תפילה, היינו שה' יתברך יעזור לו בזה שירגיש את אהבת חברו ושחברו יהיה קרוב ללבו."

(הרב"ש. אגרת מ')

כן. תנסו לחבר תפילה כזאת, שאתם מבקשים מהבורא להרגיש עשירייה קרובה מאד ללב שלכם, של כל אחד שמתפלל, ושאתם תבינו אותם ותרגישו אותם והם יהיו הכי קרובים שיש לכם בעולם. כי באמת זה ככה, כל החברים האלו כל אחד מהם נושא בתוכו חלק מהנשמה שלך, מהדבר הכי עיקרי ונצחי שלך, אז תשתדל כך כאילו לדבר לבורא עבורם כך, שבאמת אתה מתפלל עבור הנשמה שלך.

ועל עצמך לא, את עצמך אתה צריך לבטל. ואנחנו בדרך כלל עושים הפוך, מבקשים על עצמנו והאחרים לא חשובים לנו. אנחנו צריכים לבטל את עצמנו ולבקש על החברים, על אחרים בכלל, כי הם חלקי הנשמה שלנו, של כל אחד.

שאלה: קורה בחיים הגשמיים שיש כאלה חוויות, כאלה מקרים שהאדם מוכן לתת את חייו עבור מישהו שהוא אוהב. מה זה אומר לתת את החיים עבור חברים?

זה תלוי בחשיבות. כמו שאתה נותן דוגמה מהגשמיות, אז גם אותו דבר כאן, הכול תלוי בחשיבות. ואת החשיבות צריכים לברר, לגדל כמה שאפשר יותר ויותר. ואז אתה תראה שדרך החיבור עם החברים, עם הרצון הפנימי של כל חבר וחבר אתה משיג את הרצונות שהם בסך הכול מרכיבים את הנשמה שלך, החלק הנצחי שלך שבו אתה מגלה את הבורא. אז אתה תרצה קשר איתם ותבקש עבורם כמו שאתה אומר שיש לך משהו בחיים הגשמיים שלך.

שאלה: כשחבר בעשירייה מבין את החבר על ידי השכל האגואיסטי שלו, האם זה אומר שהוא מעלה את עצמו מעל חבר אחר, כי מבין אותו על ידי השכל, ואם כאשר חבר מרגיש חבר אחר האם זאת כוונה נכונה?

כן, אנחנו צריכים כך להרגיש את החברים, שהם נמצאים במוח ובלב שלנו ואנחנו רק יחד איתם, שהם חלקים שכלולים בנו בכל אחד ואחד, רק בצורה כזאת אנחנו מתחברים כדי לגלות את הנשמה.

שאלה: לפי הטבע שלנו מאוד קל לזלזל בחברים. איך אנחנו יכולים להבטיח שתמיד נראה את החברים גדולים?

זאת העבודה שלנו. אנחנו אף פעם לא נראה את החברים גדולים ככה בעצמנו, ללא שום הכנה. אולי כן הבורא מעורר בנו את זה, אבל זה כדי שאנחנו נמשיך ונתחיל לתפקד נכון ולגלות אותם בצורה נכונה שזה חלקי הנשמה שלנו. זה חלקי הכלי דאדם הראשון, שנראים לנו בצורה כזאת.

צריכים על זה לעבוד אין מה לעשות. מה שאתם שואלים, כל השאלות שלכם, זה מחוסר התמודדות עם החיבור.

שאלה: לפני כמה דקות נתת לנו תפילה והיא התחמקה.

יש לך חברים. וחוץ מזה אם אני אומר משהו, למה אתם לא רושמים? תצטרך שוב לראות את השיעור, לשאול חברים וכך להגיע לאותו מצב. כי זה מצב, זה לא שאני אמרתי כמה מילים. לאותו מצב אתה צריך לחזור, שם טמון הכוח הפנימי.

שאלה: איך אני יכול לעורר את אותה ההשתוקקות והחסירון לאהבה בלב החברים?

תנסה בכל הכוח. קח את הבורא כשותף כדי לעבוד על החברים, כדי לעורר אותם, ואז זה יקרה. צריכים בפועל לעשות את כל הפעולות האלה, לזוז ולעשות ולא רק לדבר בפה.

שאלה: כשאני עושה משהו מתוך אהבה אני תמיד נמצא בשמחה. האם אני צריך להביא את עצמי לשמחה כשאני עושה משהו עבור החברים, כדי שהם ירגישו את האהבה שלי?

כן. אתה יכול, זה נקרא לעורר אהבה בלב, שאז אתה מעורר את השמחה. אפילו שאין לך [בהתחלה].

קריין: קטע מס' 46, כותב הרב"ש:

"ואחר שכבר השגתי את הלבוש של אהבה, תיכף מתחילים לזרוח בי ניצוצי אהבה, והלב מתחיל להתגעגע ולהתאחד בחבריי, ונדמה לי שעיניי רואות את חברי, וכמו כן אוזני שומעות את קולם, פי מדבר אתם, הידיים מחבקות, והרגליים רוקדות באהבה ובשמחה יחד עימם במעגל, ואני יוצא מגבולי הגשמיים ואני שוכח שיש מרחק רב ביני לבין חבריי, והקרקע השטוחה של כמה פרסאות לא תבדיל בינינו, וכאילו חבריי עומדים בתוך לבי ורואים את כל מה שמתרחש שמה, ואני מתחיל להתבייש ממעשי הפעוטים נגד חבריי, ואני פשוט יוצא מכלים הגשמיים, שמתדמה לעיניי שאין שום מציאות בעולם, רק אני וחבריי. ואח"כ גם "האני" מתבטל ונבלע ונכלל בחבריי, עד שאני עומד ומכריז שאין שום מציאות בעולם - רק החברים."

(הרב"ש. אגרת ח')

טוב. צריכים להשתדל לממש את הדבר הזה, שמה שהוא כתב זה כך יעבור על כל אחד ואחד. כי בזה אנחנו נותנים מקום לבורא שיתגלה, שגם יהיה כמו חבר שלנו. חיבור זה מהמילה "חבר".

שאלה: כשחבר מגלה את האהבה שבליבו כלפי החברים, האם זה צריך להיות גלוי וברור שהוא עושה את זה, או שאני ארגיש את זה רק אם אני נמצא בקשר קרוב עם אותו חבר?

לא, רצוי לגלות. אתה לא חייב, יכול להיות שלא בכל מקרה אתה יכול, אבל בעצם כמו שגם הרב"ש כותב על זה, שאם אתה רוצה להתייחס לחבר טוב וכבר אתם מבינים בעיקר שכך אתם צריכים להתנהג, אז אתה צריך לגלות את היחס שלך אליו, כי זה מרבה אהבה. כדאי לדבר על זה וכדאי לגלות את זה.

שאלה: הדרגה עליה כותב הרב"ש, נראית כמו גמר תיקון. ומצד שני, זה מרגיש כמו תחילת הדרך. איך לתפוס את זה, איך להרגיש את זה?

זה לא חשוב לי, זו תחילת הדרך או סוף הדרך, אני חייב לקיים את זה מפני שאני עושה את זה כדי לעשות נחת רוח לבורא. ואפילו שאני נמצא בתחילת התיקון, בסוף התיקונים, אני לא חושב על עצמי, אני חושב איך על ידי זה אני עושה נחת רוח לבורא.

קריין: קטע 47, כותב הרב"ש:

" צריכים תמיד לעורר את הדבר הנשכח מהלב. והיא הדבר הנחוץ לתקן את הלב, שהיא אהבת חברים, שתכליתו הוא להגיע לידי אהבת הזולת. שדבר זה לא נעים להלב, המכונה "אהבה עצמית". לכן כשיש איזו אסיפה של חברים, צריכים לזכור להעלות על השולחן את השאלה. דהיינו, שכל אחד ישאל לעצמו, כמה כבר אנו התקדמנו באהבת הזולת. וכמה פעולות עשינו, בכדי להביא לנו התקדמות בעניין זה."

(הרב"ש. מאמר 13 "לפעמים מכנים את הרוחניות בשם "נשמה"" 1984)

שאלה: כשאני מתמוסס אני נעלם, או שאני מוצא את עצמי בהם?

אתה מגלה את עצמך שאתה נכלל איתם יחד בדרגה, בצורה אחרת לגמרי, חדשה, יותר רוחנית, יותר קרובה לבורא.

קריין: קטע מספר 48 מתוך "ליקוטי הלכות".

"עיקר האהבה ואחדות, הוא בבחינת הרצון, שכל אחד מרוצה לחברו, ואין שום שינוי רצון ביניהם, ונכללים כולם ברצון אחד, שעל ידי זה נכללין ברצון העליון, שהוא תכלית האחדות."

("ליקוטי הלכות". חשן משפט, הלכות עָרֵב, אות ל')

קריין: קטע מספר 49 מתוך ספר "פרי הארץ".

"כללו של דבר, כי הענין המביא לידי שמירה והשגחה מאתו ית', להנצל מכל המקריים ח"ו של הפסק הדביקות בינו לבין קונו, הוא ההתקשרות והאהבה ושלום האמיתי בדבוק חברים, אכן אם לא זה, הוא בהסתר פנים ח"ו, ה' יצילנו מזה [...] וירגיל עצמו תמיד להכניס בלבו אהבת חברים עד כלות הנפש ממנו ולהאריך בזה עד שתדבק נפשו, ואיש באחיהם ידבקו, וכשיהיו כולם כאיש אחד, יהיה ה' אחד שוכן בתוכם, ויהיו מושפעים מאתו ית' ברוב ישועות ונחמות ויתנשאו בעילוי גוף ונפש."

(ספר "פרי הארץ")

שאלה: כשבעל הסולם והרב"ש כותבים הם כותבים את הדברים האלה שהם כל כך עילאיים ונשגבים, המצבים האלה זה הדברים הגדולים ביותר שאתה יכול לתאר לעצמך. אבל כשאנחנו קוראים, אנחנו קוראים את זה סתם כך, שאין בזה כלום. אז השאלה היא, האם כשאנחנו קוראים את הטקסטים של המקובלים צריכים להכניס בהם התפעלות או קוראים את זה בצורה כזאת פשוטה?

אנחנו צריכים לראות בזה חוקים של העולם העליון. החוקים ההם הם חוקים של פיזיקה כימיה, כל מה שאתה רוצה, חוקי מדע, זה רשת כוחות, שהמקובלים מסבירים לנו את זה בצורה רגשית, איך הכוחות האלו מתחברים, משתלבים ביניהם ופועלים זה על זה. הם לא יכולים להסביר לנו בצורה אחרת. על תפיסת המציאות הרוחנית, האין סופיות, הם לא יכולים להסביר, הדברים האלה בכלל לא נמצאים בתפיסה שלנו, אז הם מסבירים לנו את זה בצורה כמה שיותר שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו.

מה אנחנו יכולים לגלות בינינו? מר מתוק, אור חושך קצת, שנאה אהבה, בצורה כזאת הם מסבירים כמו לתינוקות. ואנחנו מתארים את זה באגו שלנו בכמה שאנחנו מסוגלים לתאר. ודאי שזה הכול שקר, מה שאנחנו מתארים, אבל איכשהו לאט לאט אנחנו מתחילים יותר להתקרב ויותר להבין על מה מדובר.

וכשאנחנו מדברים על זה יותר ויותר בצורה מעשית, אז כאן השאלה איך לא נברח מזה. שאנחנו נלחץ זה על זה, נחייב, ניתן דוגמה זה לזה, עד כמה שאנחנו צריכים באמת לעלות למעלה מהחושים שלנו, למעלה מההרגלים שלנו, למעלה מהטבע שלנו, שסוף סוף אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לגלות חיבור בינינו, כי זה תיקון של הנשמה, של כל הבריאה.

שאנחנו מתקיימים במערכת שנקראת נשמה, והמערכת הזאת היא בכוונה כביכול שבורה. היא לא שבורה באמת אלא כלפינו היא כאילו שבורה, ואנחנו צריכים להשתדל להרכיב אותה בחזרה. ולכן מסבירים לנו את זה כמר מתוק, אור חושך, שנאה אהבה, כאלה דברים אלמנטריים שאנחנו יכולים לתאר מהמציאות שלנו, אמנם שזה בכלל בכלל לא זה.

אז מה לעשות, בעיה. בעיה גדולה יש לנו כאן, שאנחנו לא נרדם ולא נעזוב את זה, אלא באמת נראה את ההסברים שלהם הכרחיים בשבילנו. נקווה מאוד שכך זה ילך.

שאלה: כל הקטעים שקראנו עכשיו הם בנושא אהבה, אבל לגברים מהטבע שלהם אין רגש, הם לא רגשיים. ובכל הדיונים שלנו, בכל סיכומי השיעור ובכל הפגישות אנחנו בעיקר חוזרים על הדברים מתוך השכל, מה ששמענו שאתה אומר או עושים איזה סדנאות. האם אתה יכול להמליץ לנו אולי לדבר בצורה יותר רגשית, נגיד איך אנחנו שמחים להיפגש, ולא מה שהבנו ממה שאתה אומר. אני לא מבין איך נגיע לאותה אהבה אם אין לנו מקום לזה, אנחנו כאילו בורחים מזה וסתם אומרים דברי חכמה או נגיד מה ששמעתי מחבר. אפילו הש"צ והגבאי, כשהם מכוונים אותנו, הם בכל זאת לא מעודדים אותנו לדבר מתוך הרגש, כי זה לא לפי הטבע שלנו, אלא סתם להגיד משהו. אולי אתה יכול איכשהו לאלץ אותנו, חבר'ה דברו מה הרגשתם בשיעור, איזו אווירה היתה בשיעור, למה הייתם שמחים להיות שם?

במשהו יכול להיות שאתה צודק, אבל אנחנו מדברים בצורה כזאת שכל אחד ואחד יפרש את זה בליבו. ולדבר על זה בשפה גלויה, מקובלים לא כל כך רצו לעשות כדי לא לגלות את הרצון שיש ממש בעומק הלב. איך אתם תדברו על זה אני לא יודע. אני רגיל גם כמוך להבין יותר את הטכניקה של העניין. אבל כשאני מדבר בצורה טכנית, אני מבין שזה מחייב אותי בצורה פנימית רגשית, שאני כמכונה ואני חייב לבצע כאלו וכאלו פעולות פנימיות. פעולות חיבור או פעולות אהבה, זה אותו דבר. פעולת שנאה או פעולת דחיה זה אותו דבר. פעולות הוויתור זה סוג פעולות של השפעה. זאת אומרת אנחנו יכולים להשתמש במילים טכניות, אבל בעצם הן כולן מדברות על הרצונות שלנו, איך אנחנו מבצעים את הדברים.

כל הפסיכולוגיה וכל האהבה הזאת, זה סך הכול כוחות, כוחות הטבע שנמצאים בנו ואנחנו מפעילים אותם, אין כאן שום דבר אחר. שנאה, אהבה, אתה יכול להחליף את זה לדחיה וחיבור, וכן הלאה. תנסו לבנות מילון שמצד אחד זה רגשות, מילים של רגשות ומצד שני מילים של פעולות, הפעלות, ותנסו להשתמש גם בזה גם בזה, מתי שנוח כך או כך. זה שפת הענפים, שפת מקובלים, תראה מה שמדובר ככה. הכול תלוי בשימוש שלנו.

אני מאחל לכם בכל זאת להתגבר על הקושי שיש לנו או בגלל השפה או בגלל שלא יכולים לדבר בצורה רכה או בגלל שנמצאים עדיין במצבים כאלה שלא יכולים לגלות את לב עצמו ולב חברו. אני ממליץ לכם להשתדל ללכת לפי מה שכותב רב"ש. תדברו במשפטים שכתובים אצלו, שזה לא שלכם כביכול אלא אתם משתמשים במילים שלו. אז יש בזה כבר תוספת מאוד גדולה, שאתם לוקחים גם אותו כשותף. כי בעל הסולם הוא מאוד גבוה ומאוד מורכב, הלשון שלו מאוד גבוהה, ורב"ש הוא בצורה יותר קרובה לנו.

בזה אנחנו נסיים היום, ונקווה שבמשך היום נתעורר יותר ונמשיך בעזרת ה' מחר.

(סוף השיעור)