שיעור בוקר 02.04.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לספר הזהר", עמ' 448 אותיות נ"ט-ס"ד

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 448, "הקדמה לספר הזוהר" מאות נ"ט.

אות נ"ט

"והנה, כל המצוים, אצל ספר הזוהר הקדוש, כלומר, המבינים מה שכתוב בו, הסכימו פה אחד, שספר הזוהר הקדוש חיברו, התנא האלקי, רבי שמעון בן יוחאי.

חוץ מהרחוקים מחכמה זו, שיש מהם המפקפקים, ביחוסו זה, ונוטים לומר, על סמך מעשיות בדויות, ממתנגדי החכמה הזו, שמחברו הוא, המקובל ר' משה די ליאון, או אחרים, הסמוכים לו בזמן".

ברור מה שכתוב כאן. רבי משה דה ליאון הוא מהמאה ה-13, רבי שמעון הוא מהמאה ה-2, אז ודאי שזה לא קרוב אפילו. מאיפה הם לוקחים את זה שלא רשב"י חיבר את הזוהר? כי הם אומרים שאותם הציורים של הטבע, ובזוהר אין כל כך טבע, שהם מדברים על זה, זה מאוד מזכיר את ספרד או את טבריה אבל לא את המקום שבו גר רשב"י.

תלמיד: הוא כותב על המתנגדים שחושבים שמשה די ליאון כתב את הזוהר. היום כשאני מדבר עם אנשים כאלה ואחרים, דתיים, כיפות שחורות, אני לא מרגיש שיש התנגדות לחוכמה הזאת, לספר הזה, הם פשוט לא נמשכים לזה, לא רוצים ללמוד את זה כל כך. אבל אין את ההתנגדות שבעל הסולם כותב, היא כאילו ירדה.

נכון. בימינו זה כבר כך.

אות ס'

ואני, כשאני לעצמי, הרי מיום שזכיתי, באור השי"ת, להתבונן מעט בספר הקדוש הזה, לא עלה על לבי לחקור ביחוסו. והוא מטעם פשוט, כי לפי תוכנו של הספר, עלה בלבי, מעלת יקר התנא רשב"י, לאין ערך יותר, על כל התנאים הקדושים.

ואם היה מתברר לי, בבירור גמור, שמחברו הוא שם אחר, כגון ר"מ די ליאון ז"ל, וכדומה, הרי אז, היה גדל אצלי מעלת האיש ר"מ די ליאון ז"ל, יותר מכל התנאים הקדושים, וגם רשב"י בכללם.

אמנם באמת, לפי מדת עומק החכמה שבספר, אם הייתי מוצא בבירור, שמחברו הוא אחד ממ"ח הנביאים, היה זה מקובל על לבי ביותר. מליחסו לאחד מהתנאים. ומכ"ש, אם הייתי מוצא, שמשה רבינו, קבל אותו מהר סיני מהשי"ת עצמו, אז היתה שוככת דעתי לגמרי. כי לו נאה ולו יאה חיבור כזה.

ולפיכך, כיון שזכיתי, לערוך ביאור מספיק, השוה לכל בעל עיון, להבין מעט, מה שכתוב בו בספר, אני חושב, שכבר נפטרתי בזה לגמרי, מלטרוח עוד, ולהכניס עצמי בחקירה הזאת. כי כל משכיל בזוהר, לא יוכל להסתפק עוד, שמחברו יוכל להיות איש, פחות במעלה, מהתנא רשב"י הקדוש.

שאלה: איך זה שרשב"י הוא יותר ממשה, יותר מהנביאים?

לא, אני לא יכול להגיד שהוא יותר מהם, רק יצא לו כך שהוא היה צריך לכתוב את ספר הזוהר. אבל לא שהוא היה גדול מהם, אנחנו פשוט לא יודעים עד כמה הם היו עוד יותר גדולים, אבל וודאי שלא יותר ממשה. הוא כותב ש"אז הייתה דעתי נוחה".

אות ס"א

"אכן, לפי"ז נשאלת השאלה: למה לא היה נגלה, ספר הזוהר, לדורות הראשונים, שבלי ספק, היו חשובים במעלה, יותר מדורות האחרונים, והיו ראויים לו יותר? ויחד עם זה, יש לשאול: למה לא נגלה, ביאור ספר הזוהר, עד האריז"ל, ולא למקובלים שקדמו לו?

והתמיה העולה על כולנה: למה לא נגלו, ביאור דברי האריז"ל ודברי הזוהר, מימי האריז"ל עד דורנו זו (ועיין בהקדמתי לספר "פנים מסבירות" על הע"ח, באות ח', ד"ה "ואיתא")? ונשאלת השאלה: הכי אכשר דרי?

והתשובה היא, כי העולם, במשך זמן קיומו, של שתא אלפי שני, הוא כמו פרצוף אחד, שיש לו ג' שלישים - ראש, תוך, וסוף, דהיינו - חב"ד, חג"ת, נה"י. וז"ש ז"ל: "ב' אלפים תהו, ב' אלפים תורה, וב' אלפים ימות המשיח" (סנהדרין צז, ע"א).

כי בב' אלפים הראשונים, שהם בחינת ראש וחב"ד, היו האורות מועטים מאד. והיו נחשבים לבחינת ראש בלי גוף, שאין בו אלא אורות דנפש. כי יש ערך הפוך בין כלים לאורות:

כי בכלים, הכלל הוא, שהכלים הראשונים, נגדלים בכל פרצוף, מתחילה.

ובאורות הוא להיפך, שאורות התחתונים מתלבשים בפרצוף, מתחילה.

ונמצא, כל עוד, שאין בכלים, רק העליונים לבד, דהיינו כלים דחב"ד, יורדים שם להתלבש, רק אורות דנפש, שהם האורות התחתונים ביותר. וז"ש על ב' אלפים ראשונים, שהם בבחינת תהו.

ובב' אלפים השניים של העולם, שהם בחינת חג"ת דכלים, ירד ונתלבש אור הרוח בעולם, שה"ס תורה. וע"כ אמרו, על ב' אלפים האמצעים, שהם תורה.

וב' אלפים האחרונים, הם נהי"מ דכלים, וע"כ מתלבש בעולם, בזמן ההוא, אור דנשמה, שהוא האור היותר גדול. וע"כ הם ימות המשיח.

גם הדרך הוא, בכל פרצוף פרטי, שבכלים דחב"ד חג"ת, עד החזה שלו, האורות מכוסים. ואינם מתחילים להאיר, חסדים המגולים, שפירושו, התגלות הארת חכמה עליונה, אלא מחזה ולמטה, דהיינו בנהי"מ שלו.

והוא הסבה, שמטרם התחילו להתגלות, הכלים דנהי"מ, בפרצוף העולם, שהם ב' אלפים האחרונים, היתה חכמת הזוהר בכלל, וחכמת הקבלה בפרט, מכוסה מן העולם.

אלא בזמן האריז"ל, שכבר נתקרב זמן, השלמת הכלים שמחזה ולמטה, נתגלתה אז, הארת חכמה העליונה בהעלם, ע"י נשמת האלקי ר' יצחק לוריא ז"ל, שהיה מוכן לקבל האור הגדול הזה. וע"כ גילה העיקרים שבספר הזוהר, וגם חכמת הקבלה, עד שהעמיד בצד, כל הראשונים שקדמוהו.

ועכ"ז, כיון שהכלים האלו, עוד לא נשלמו לגמרי, שהוא נפטר בזמן ה' אלפים של"ב, כנודע, ע"כ לא היה העולם עוד ראוי, שיתגלו דבריו. ולא היו דבריו הקדושים, אלא קנין ליחידי סגולה מועטים, שלא ניתנה להם הרשות, לגלותם בעולם.

וכעת, בדורנו זה, אחר שכבר קרובים אנו, לגמר ב' אלפים האחרונים, לפיכך ניתנה עתה הרשות, לגלות דבריו ז"ל, ודברי הזוהר בעולם, בשיעור חשוב מאד. באופן, שמדורנו זה ואילך, יתחילו להתגלות דברי הזוהר, בכל פעם יותר ויותר, עד שיתגלה, כל השיעור השלם, שבחפץ השי"ת."

אות ס"ג

"ולפי"ז תבין, שבאמת אין קץ, לשעור מעלתם של דורות הראשונים על האחרונים. כי זה הכלל, בכל הפרצופין, של העולמות ושל הנשמות, אשר "כל הזך נברר תחילה אל הפרצוף".

ולפיכך, נבררו תחילה, הכלים דחב"ד, מהעולם וכן מהנשמות. ולפיכך היו הנשמות, שבב' אלפים הראשונים, גבוהות לאין קץ. ועכ"ז לא יכלו לקבל, קומת אור שלם, מפאת החסרון של החלקים הנמוכים, מהעולם ומהן עצמן, שהם חג"ת נהי"מ, כנ"ל.

וכן אח"כ, בב' אלפים האמצעים, שנתבררו הכלים דחג"ת אל העולם וכן מן הנשמות, היו הנשמות באמת מבחינת עצמן, עוד זכות עד מאוד, כי כלים דחג"ת מעלתם קרובה לחב"ד, כמ"ש בהקסה"ז, ד"ו, ד"ה "ומה". ועכ"ז, עוד היו האורות מכוסים בעולם, מטעם חסרון הכלים, שמחזה ולמטה מהעולם, וכן מן הנשמות.

ולפיכך, בדורנו זה, שהגם שמהות הנשמות הללו, היא הגרועה שבמציאות, כי ע"כ לא יכלו להתברר לקדושה עד היום, עם כל זה, המה המשלימים, את פרצוף העולם ופרצוף כללות הנשמות, מבחינת הכלים. ואין המלאכה נשלמת, אלא על ידיהם. כי עתה, בשכבר נשלמים הכלים דנה"י, ויש עתה כל הכלים, ראש תוך וסוף בפרצוף, נמשכים עתה, קומות שלימות של האורות, בראש תוך וסוף, לכל הכדאים להם, דהיינו נר"ן שלמים, כנ"ל. ולפיכך, רק עם השתלמותן, של הנשמות, הנמוכות הללו, יכולים האורות העליונים, להתגלות, ולא מקודם לכן."

שאלה: מה זה אומר "רק עם השתלמותן, של הנשמות, הנמוכות הללו, יכולים האורות העליונים, להתגלות, ולא מקודם לכן". מה צריך בשביל להשלים את הנשמות האלה?

רצון.

תלמיד: הוא כותב שכבר האר"י ז"ל עשה את הארת החכמה, כל הנה"י דפרצוף כבר נשלם, ורק צריך להשלים את הנשמות. אז מהי העבודה שלנו בלהשלים?

להכין את הנשמות שיוכלו להשיג את כול הדרגות האלה שכבר הראשונים לפנינו גילו אותן.

תלמיד: מבחינת המקובלים הגדולים כל העבודה כבר נעשתה, הכול כבר מוכן לנו.

כן.

תלמיד: אנחנו שנמצאים בדור האחרון, רק העבודה שלנו חסרה להעלות רצון לעליון.

כן.

תלמיד: זו אחריות מאוד מאוד גדולה.

לא שואלים אותך, פשוט נולדת בתקופה הזאת וכנראה שזה לפי חשבון הבורא.

תלמיד: איך בני ברוך העולמי, כל הכלי העולמי כיחידה אחת, יכולים לעשות את ההשלמה הזו? מה נדרש מאתנו?

נדרש מאתנו ללמוד את חכמת הקבלה, להתחבר יחד בעשיריות, בקבוצות, לפי שיטתם של בעל הסולם ורב"ש, וכך להיות ראויים להשלים את כול הכלים השבורים של העולם שנשארו עד הנה.

שאלה: איך החכמים היו כל כך חכמים שיכלו לכתוב את כל הספרים האלה בלי שיהיו להם את הכלים הכי תחתונים? האם אין קשר בין החכמה שהם השיגו לבין הצורך שלהם לכלים תחתונים? כי כתוב שלא היו להם אותם לכן לא יכלו לקבל את הכול. איך הם משיגים את היכולת לכתוב תורה, זוהר, בלי שיהיו להם את הכלים התחתונים האלה?

אני לא יודע, אתה שואל אותי על דברים שהם די גבוהים ממני. אני יכול לתאר, לתרץ, אבל זה לא יהיה נכון.

שאלה: הנושא של המאמר הוא "הקדמה לספר הזוהר", ולפי מה שקראנו עכשיו ספר הזוהר נכתב בתחילת אלפיים השנים האחרונות בשביל הדור שלנו. והשאלה היא, האם אנחנו לומדים מספיק זוהר, עושים מספיק בשביל שיכירו את הזוהר? האם אנחנו עושים את עבודתנו, את משימתנו ביחס לספר הזוהר?

אלא מה היית רוצה שנעשה?

תלמיד: אני שואל.

בוודאי שהייתי רוצה שנעשה הרבה יותר, אבל האם אתה יכול עם הדור הזה לעשות יותר?

תלמיד: הדור הזה הוא מבחינתי אנחנו, בני ברוך. למשל בשיעור בוקר שזה העוגן הכי מרכזי שלנו אנחנו לא לומדים זוהר.

נכון.

תלמיד: גם בשיעור צהריים לא לומדים. אנחנו קוראים אבל בלעדיך, לא בהדרכתך. אם זה כל כך מרכזי וזה נועד לדור שלנו, אז אולי צריך לעשות משהו אחר.

כך גם למדנו אצל רב"ש.

תלמיד: אבל הייתם קוראים עם רב"ש יחד בערב.

כן, היינו קוראים את המקור בתוספת פירוש הסולם. כמעט ולא היו תוספות, הסברים, כמעט וכלום.

תלמיד: אני זוכר שכשהתחלנו ללמוד כל ערב היינו לומדים זוהר. היינו קוראים, אבל איתך, בנוכחותך.

הייתי מוסיף?

תלמיד: כן. נוכחותך הייתה מוסיפה. לאו דווקא שהיית אומר משהו, לא היית מסביר הרבה.

זוהר זה משהו מאוד מיוחד. רך, אוהב, מלטף. יכול להיות שאנחנו נמצא זמן להתחיל.

כן.

תלמיד: קודם כל זה מבורך. אני גם זוכר שכקריינים היית הופך אותנו לגמרי שנקרא את זה נכון, לא כמו שקוראים רגיל. היית נותן הרבה מאוד הבחנות בקריאה של הזוהר, שזה יזרום, שזה יחדור ללב. אחרת.

זה היה לפני שלושים שנה, נראה.

תלמיד: בעל הסולם כשהיה בא למקובלים הירושלמים, ראה קוראים בזוהר, הוא שאל אותם מי בעל השגה כאן? כשראה שהם בלי השגה, הוא ממש כעס כביכול ועזב את המקום. אנחנו לא מפרשים, לא מסבירים, יותר קוראים ביחד.

אנחנו קוראים את זה בתור סגולה.

תלמיד: אבל אם אין בעל השגה שיושב עם התלמידים זה קצת פחות.

זה מה שיש לנו בדורנו.

תלמיד: יש לי בקשה, שכל הדור הזה שראוי כבר לדבר הזה, יזכה לשבת איתנו ולשמוע, ושאנחנו נחזיק את הכדור באוויר ביחד איתך. כמו שכיוונת אותנו בחלק הראשון של השיעור.

אני חושב שזה לא תלוי כל כך בנו.

תלמיד: עשו מין תפילת שמע גדולה שכולם התאספו וקראו ביחד. אולי אנחנו יכולים בכל זאת להזמין אנשים, רק לשמוע, כי אנחנו בטח לא נפרש הרבה.

זה לא יעזור. אנחנו צריכים להמשיך כך והעיקר לדרוש כל אחד מתוך עצמו, שליבו ונפשו יהיה דבוק בחברים.

אות ס"ד

"ובאמת, נמצאת קושיא זו, עוד בדברי חז"ל, במס' ברכות, דף כ': "א"ל רב פפא לאביי, מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא, ומ"ש אנן דלא מתרחיש לן ניסא, אי משום תנויי? בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה, ואנן קא מתנינן שיתא סדרי, וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין וכו', אמר הויות דרב ושמאל קא חזינא הכא, ואנן קא מתנינן בעוקצין, תליסר מתיבתא. ואלו רב יהודה כד הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא, ואנן קא מצערינן נפשין ומצווח קא צווחינן ולית דמשגח בן. א"ל קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם וכו' [אמר לו רב פפא לאביי, מה שונים אנחנו שלא מתרחש לנו נס. אם משום לימוד? בשנים של רב יהודה כל הלימוד בנזיקין היה, ואנחנו לומדים בששה סדרים, וכשהיה נכנס רב יהודה בעוקצין וכו', אמר הויות דרב ושמואל ראיתי כאן, ואנחנו לומדים בעוקצין צו מתיבתא. ואילו רב יהודה כשהיה שולף נעל אחת בא גשם, ואנחנו מצערים נפשותינו, וצווחים ואין שמשגיח בנו. אמר לו, ראשונים היו מוסרים נפשם על קדושת השם]". עכ"ל, עש"ה.

הרי שאע"פ, שהן למקשן והן למתרץ, היה ברור, שהראשונים היו חשובים מהם, מ"מ, מבחינת התורה והחכמה, היו רב פפא ואביי יותר חשובים מהראשונים.

הרי מפורש, שאע"פ שהדורות הראשונים, חשובים יותר מדורות האחרונים, במהות נשמתם עצמם, כנ"ל, שהוא מטעם, ש"כל הזך ביותר נברר תחילה" לבוא לעולם, מ"מ, מבחינת חכמת התורה, היא מתגלית יותר ויותר בדורות אחרונים. והוא מטעם, שאמרנו, כי מתוך שקומה הכללית, הולכת ונשלמת, על ידי היותר אחרונים דוקא, לכן נמשכים להם אורות, יותר שלמים, אע"פ שמהותם עצמם, הוא גרועה ביותר."

שאלה: ענית לחבר שזה לא יעזור. ובהרגשה שלי - אין לנו חיסרון בכלל לזה. מה עושים, איך מגדילים חיסרון כשאין לנו חיסרון?

חיסרון מגדילים בתפילה כנראה.

תלמיד: אם אין תפילה, אז מה עושים?

אז מה אני אעשה? ניתן מכות אחד לשני.

תלמיד: אולי אני ואתה נשב ביחד ונתפלל על כולם?

לא.

תלמיד: לא יעזור, אולי יצטרפו אלינו עוד כמה?

לא. אתם צריכים להשתדל.

שאלה: התיקון מורכב מששת אלפי שנה ומחולק לשלושה חלקים, ראש, תוך, סוף. האם יש משמעות בזה שזוהר נכתב בהתחלה של החלק השלישי לפי אלפיים שנה?

כנראה שכן אבל אני לא יודע. מה שנלמד, נקרא, כך נקבל.

שאלה: אני מבין שהדור שלנו הוא דור שמושך את כל האור הגדול, ודווקא הדור הזה מקבל את אור הנפש, האור הכי קטן.

כן.

תלמיד: איך זה מסתדר?

כי הכלים עדיין לא מתמלאים באור ההוא.

תלמיד: איך אפשר עם אור כזה קטן לבצע את כל הפעולה של למשוך את כל האור לתוך כל הכלי? דווקא היה לפי ההיגיון צריך לקבל אור גדול.

האורות נמשכים לפי הרצון. יכול להיות רצון קטן ביותר ובהתאם לזה האור קטן ביותר. אז מה?

תלמיד: אבל הפעולה שאנחנו אמורים עכשיו לעשות בדור הזה.

"אמורים" לעשות. לא יודע.

תלמיד: צריך לקבל כוח, אורות גדולים כדי לעשות את הדבר הזה, בתוך אור נפש.

כנראה שצריך קודם לבקש. אל תעשה גלים גדולים. מה שיש לכם, כמה כוח שיש לכם, זה אתם מסוגלים לעשות, לא יותר.

תלמיד: אבל המשימה שלנו היא מאוד גבוהה, להביא את כל האורות של כל הדורות.

יש כותבים.

שאלה: כל הסיפור הזה של יציאת מצרים מדבר על "אני ולא שליח", שהבורא עצמו מוציא את האדם ממצרים בסוף, לא כל השליחים והמתווכים. אז בשביל מה צריך את משה? בשביל מה צריך את המנהיג פה?

לא יכולה להיות בירה בלי מנהיג. הבורא לא מדבר עם אנשים, הוא מדבר עם מנהיגים.

תלמיד: אבל ברגע האמת הבורא לא צריך שום מנהיג, הוא מוציא אותם ממצרים.

אם צריך. אבל בדרך כלל, כמו שאנחנו לומדים מתקופות יותר קודמות, מחלקים את העם לעשיריות, למאות, לאלפים, ובצורה כזאת מסדרים את העם.

תלמיד: קבוצה לא יכולה להתנהל בלי מנהיג.

כן, היא לא יכולה.

תלמיד: אתמול בסוף השיעור את הטלת פצצה שטלטלה הרבה חברים. אמרת "אני כבר גמרתי את החיים שלי, לא נשאר לי הרבה. כמה שאני יכול אני עוד אשתדל ושיהיה לכם בהצלחה". זה זעזע הרבה חברים לשמוע את זה, שמת לכולנו מראה בפנים.

טוב אם אתם מראש תתקרבו, תתקדמו למצב שאתם בעצמכם מנהלים את הכול.

תלמיד: מה זה "אתם מנהלים"? עכשיו אמרנו שצריך מנהיג, שבלי מנהיג לא יכולים.

יש לכם בניין?

תלמיד: בניין זה קירות.

זה גם משהו. חוץ מקירות יש לכם חברה, יש כללים שלפיהם החברה הזאת מתקיימת וכך מחזיקה את הבניין ואת הכול, ויש לכם ראשים שאתם יכולים איתם להמשיך.

תלמיד: יש סדרים, יש בניין, יש מערכות, יש ראשים, יש הכול, אבל מורה, הנהגה, כמו שאתה אומר שהבורא מדבר עם המנהיג לא עם בני אדם, מה בנקודה הזאת?

אנחנו למדנו הרבה מאוד שנים בלי רב"ש כשהוא היה עוד חי, הוא היה ככה מהצד.

תלמיד: מה ההבדל בין לימוד עם הרב"ש, בנוכחות הרב"ש, כשהוא מלמד, מדבר, מקריא, מכוון, לבין לימוד בלי הרב"ש, שהוא מהצד או בכלל לא נמצא.

הכול תלוי במי שלומד. היו כאלו שלא הרגישו שינוי.

תלמיד: איך לנצל כל רגע עם המורה?

פשוט מאוד, להיות בקשר. לקיים את מה שהמורה רוצה וממליץ.

תלמיד: האם משהו משתנה בקשר עם המורה אחרי שהמורה מסתלק?

כן, זה כבר תלוי באדם שנשאר.

תלמיד: מה תלוי בו?

עד כמה הוא מחזיק בקשר עם המורה. סוגי הקשרים יכולים להיות לגמרי מקצה לקצה.

תלמיד: איך לחזק את הקשר עכשיו? איך להדק את הקשר בין התלמידים לרב?

העיקר שיהיה קשר בין התלמידים, שהם יהיו נאמנים לדרכם של בעל הסולם ורב"ש והמורה שלהם.

תלמיד: מה זה להחזיק קשר עם המורה? איך אנחנו לא נופלים לכל מיני דמיונות?

לא צריכים דמיונות. כמו שאתם מכירים אותי כבר שנים רבות, אז כך להמשיך.

תלמיד: האם אדם פרטי מחזיק בקשר עם המורה, עשירייה מחזיקה, קבוצה? מי מחזיק בקשר עם המורה?

מי שרוצה. זה צריך להיות ברצון טוב של המורה וברצון טוב של התלמיד.

שאלה: כמה חשוב שנעבור לעולם האמת בעודך איתנו כמו שעכשיו? כמה חשוב שהדבר הזה יתממש כשאתה איתנו? כי אני לא יודע מה יקרה לאחר מכן.

אני לא יודע איך זה יכול שאנחנו נעבור יחד. כנראה שאני לפניכם לפי שאנחנו רואים את הנהגת העולם הזה, אני נפטר לפניכם והולך לעולמי.

תלמיד: האם זה לפני שאנחנו עוברים יחד כקבוצה עולמית לצד השני?

אני חושב שכן. למה צריכה להיות כאן איזו הנהגה אחרת?

תלמיד: כי בעל הסולם כותב שאם יש פיקח אחד שלוקח את תלמידיו, ואם הם שומעים לו, אז כולם הולכים נכון, ואם לא, אז הם סוטים.

לפי איך שהעולם מתנהג, אתם נשארים כאן, אני עובר לשם, נקווה שיהיה בינינו קשר, אני אכין לכם מקום, ואז כל אחד מכם, פחות או יותר, יכול להיות נכון ובטוח שיש לו שם מקום והוא יכול לעבור בזמנו.

תלמיד: מה שאתה אומר זה שאנחנו יכולים לממש את דרכנו ולהצליח גם כשאתה לא איתנו.

כן, ודאי.

תלמיד: איך זה יכול להיות?

אתם לא צריכים להיות איתי כדי להצליח. יש לכם ספרים, יש לכם בניין, יש לכם סדר פחות או יותר, אתם יכולים לנהל את סדר הזמנים, את סדר השעות, ולהמשיך הלאה.

תלמיד: האם אתה לא רואה שבתקופה שאנחנו עדיין יחד איתך נצליח לעשות את זה, שאתה תמשוך אותנו?

אנחנו נשתדל לעשות את זה, אבל בטוח שיהיו כאלה שיישארו בעולם הזה. נשתדל להשיג כמה שאפשר מהעולם ההוא בעודנו נמצאים בעולם הזה.

שאלה: לפני הרבה שנים חבר בשיעור שאל אותך אם אפשר להגיע למגע עם הכוח העליון כשהרב לא נמצא בחיים, אם יש סיכוי, ואמרת, לא. משהו השתנה בקשר לזה?

כן.

תלמיד: מה?

אנחנו קשורים יחד, אתם מסוגלים להגיע למגע עם הבורא גם עכשיו.

תלמיד: עכשיו זה ברור, אתה איתנו. אני לא מדבר על עכשיו.

אפילו שאני לא אהיה כאן פיסית, אין שום בעיה.

שאלה: היה פה בירור היום על אופי הלימוד, על זה שאתה עכשיו לוקח אותנו אולי למקום אחר בלימוד, מנסה לעורר שאלות, שאנחנו נריץ את ההתפעלות בינינו, מכין אותנו לסוג לימוד חדש. יש שיעורים שאתה לא רק לא עונה על שאלות ולא מברר, אלא גם מחזיר אותן כבומרנג, וברגעים האלה יש הרבה מבוכה, לא יודעים מה לעשות, איך ללמוד, איך לכוון את עצמנו נכון. מהו השלב הזה? מה מאפיין את צורת הלימוד אליה אתה עכשיו רוצה לקחת אותנו? האם יש משהו חדש או שונה שעלינו להשתלם בו?

בעצם לא. אני מצטער כך להגיד. אתם צריכים רק להבין שמעליכם הבורא והוא מכתיב לכם כל צעד ושעל, ובו כולנו תלויים. אין כאן שום כוח אחר שיכול להשפיע על גורלנו.

שאלה: לא פעם סיפרת שכשהגעת לרב"ש שאלת אותו, מהו הדבר העיקרי כדי להגיע להשגה והוא ענה לך שהעיקר הוא לימוד פה אל פה. הסברת לנו שלימוד פה אל פה זה לימוד במסך משותף של מורה ותלמידים. האם לימוד כזה אפשרי כשרב לא נמצא?

אין שום הבדל בין זה שאנחנו רואים את החברים שלנו לבין שכבר לא רואים אותם. העולם לא משתנה כשמישהו חי בעולם הזה לפנינו כמוך וכמוני או כשאנחנו נמצאים בצורה אחרת, אנחנו גם קשורים. לא בכך מדובר. נכיר זאת ונבין, זו לא בעיה. רק אל תשנו שום צורות התנהגות, שום קשר ביניכם, אל תתפזרו ואל תעשו שום שינויים בקשר לקבוצות או בקשר למשהו אחר, הכול חייב להישאר, להמשיך. כל השינויים צריכים לבוא מבפנים מתוך כל אחד וכל עשירייה וכך יחד. זה מה שאני ממליץ. וגם תשימו לב שהופעת אנשים חדשים שאולי פתאום יבואו, לא תדלל ולא תסובב אתכם. יהיו כאלה שירגישו שיש שם ממש כוחות טובים מאוד להתקדמות, אבל להיזהר.

שאלה: היום הרבה תלמידים בעולם מרגישים את הקשר איתך ופחות את השייכות לארגון. ההתייחסות לארגון שהקמת וההתייחסות לקשר העשירייה עם רב, שונה. איך נכון להתייחס לארגון, איך לראות אותו באופן שיאפשר לכולם להתקדם גם כשאתה לא איתנו פיזית?

אני בדעה שזה יצטרך להיות כמו עכשיו, שאנחנו קשורים בינינו, אתם רק צריכים למנות מישהו במקומי שינהל את שיעור הצהריים אותו אני מעביר מול החברים והחברות שלנו בעולם. אני גם חושב על חבר כזה, שינהל, יעביר את שיעור הצהריים. בבוקר רצוי שיתחלפו, פעם חבר זה, פעם חבר אחר. אתם יודעים מי האנשים שגם עכשיו משקיעים כוחות.

שאלה: האם הרב"ש הכין אותך בצורה מיוחדת להסתלקות שלו, או שמתוך הדבקות בו ידעת להמשיך בדרך?

שום דבר לא קרה.

שאלה: מה נקרא בדיוק להיזהר משינויים, מה צריך לקבע ולא לשנות?

במיוחד לחזק את מנהל הארגון שיהיה וכך להמשיך ללכת.

תלמיד: מה זה בדיוק לבנות ראש שממשיך?

אתם תמסרו לו את היכולת, את הסמכות שלכם לקבוע דברים. מה לומדים, איך לומדים, מתי לומדים, מי מלמד וכן הלאה. כל מיני דברים.

תלמיד: ומה אנחנו נעשה סביבו, במה נתמוך, במה נחזק אותו?

הוא יחזיק אתכם ואתם תחזיקו אותו. כך, בצורה הדדית.

תלמיד: אז כשאשמע ממנו הכוונה מסוימת יהיה עליי לקבל אותה ולבצע?

כן.

תלמיד: אני אבנה אותו כראש מעליי כך בדיוק כמו שעכשיו אתה עליון בשבילי?

כן.

שאלה:, יכול להיות שמה שאמרת עכשיו נשמע חדש להרבה מאוד חברים. כשהגעתי לארגון דיברת הרבה על מינוי מישהו שיוביל במקומך אחרי שתסתלק. שמענו זאת ממך באופן אישי בשיחות, בטיולים, בשיעורים, בישיבות חברים. אבל יש חברים שעכשיו שומעים זאת בפעם הראשונה.

שישמעו בפעם הראשונה.

תלמיד: אצל חברים ששמעו זאת ממך באופן אישי כל כך הרבה פעמים זה חוק, זה כבר בלב. אבל עבור אחרים ששומעים זאת בפעם הראשונה זו אולי טלטלה. הם חושבים שאולי זה ישתנה, אולי היום הרב אומר כך ומחר אחרת?

אני לא משנה מהיום למחר דברים כאלה. תן לי דוגמה ששיניתי.

תלמיד: אבל הרבה שנים לא דיברת על כך. בעבר היית חוזר על זה הרבה.

מה להגיד לך? מה לעשות.

תלמיד: כל חבר וחברה בכלי העולמי שומעים עכשיו שחבר מסוים יהיה המוביל בארגון בני ברוך אחריך, וכמו שציינת עכשיו, "מה שתקבלו ממנו זה כאילו קיבלתם ממני". איך כל חבר יקבל זאת בצורה שתיכנס לו ללב, שזה יהיה ממש כתורה ממך?

אני לא יודע. אני סומך על זה שיוביל ועל עוד חברים שגם היום בעצם מחזיקים את הארגון.

תלמיד: האם תחזור על זה עוד מספר פעמים בעתיד?

כן. בסך הכול, הם רוצים להחזיק את הרשת שלא תתפרק ולא תיפול.

תלמיד: אבל, שחבר מסוים יעמוד בראש הארגון ותפקיד האחרים יהיה לחזק אותו, זה דבר חדש.

לא נראה לי, אבל נניח שכן.

תלמיד: לך זה היה ברור כל הזמן, הרבה שנים?

כן.

תלמיד: ממתי?

ממתי? לא יודע, אולי מלפני שלושים שנה.

תלמיד: באמת, כבר ידעת מי יוביל את הארגון?

פחות או יותר, כן.

תלמיד: אפשר לשאול איך ידעת?

למועמד שלי יש אופי חזק, הוא הולך בדרך ולא מחפש איך ומתי לברוח והאם כדאי לו או לא. לכן אני מתרשם ממנו. כדאי לכם. אני בסך הכול חושב על הארגון, על מה שתעשו, על איך הכול ייראה. אין לי אמון באף אחד כמו בו. אבל יש עוד אנשים שיכולים להיות אבני יסוד. נדבר על זה.

(סוף השיעור)