שיעור בוקר 14.11.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 644, מאמר "הצורך באהבת חברים"

קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמוד 644, מאמר "הצורך לאהבת חברים".

ברוך ה' אנחנו שוב נמצאים יחד כאן במתחם אחד. נקווה שיתאספו עוד אנשים. וטוב שאנחנו מחדשים את הלימוד שלנו הפיזי יחד בצורך לאהבת חברים. כולם כבר שמעו ומבינים עד כמה שהחיבור הזה בינינו צריך להיות הנקודה המרכזית בתהליך שאנחנו עוברים כדי להידמות לבורא, להתקרב לבורא להידבק בבורא, לגלות את העולם הרוחני הנסתר בינתיים. ונקווה שאנחנו נצליח. בטוחים בעצם שאנחנו נצליח בזמן הקרוב.

והעיקר בזה הוא לגלות בכל אחד ואחד את הצורך לאהבת חברים ולעבוד בזה. אין יותר. זה המקום שאנחנו בונים ברצון המשותף שלנו שבו מתגלה הכול.

הצורך לאהבת חברים

תשמ"ח - מאמר י"ד
1987/88 - מאמר 14

"בזה יש הרבה סגולות:

א. סגולה לצאת מאהבה עצמית, ולאהוב את הזולת. שזה ענין, כמו שאמר רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה". היות שע"י זה יכול להגיע לאהבת ה'.

אולם יש לדעת, כי ענין לאהוב הזולת ולעבוד לטובת הזולת, זה אינו מטרת הבריאה, כפי שהחילוניים מבינים אותה. היות שאין העולם נברא שאחד יעשה טובות להשני. כי העולם נברא, שכל אחד יקבל הנאה לעצמו. וזה, מה שאנו אומרים, שצריכים לעבוד לטובת הזולת, זהו רק תיקון הבריאה, ולא מטרת הבריאה. שענין התיקון הוא, שבכדי שלא יהיה ענין של בושה, נעשה תיקון של ענין השפעה, שרק ע"י זה הנבראים יקבלו טוב ועונג לעצמם בשלימות, בלי פגם של בושה.

ועל זה יש לפרש מה שהזה"ק אומר על פסוק "וחסד לאומים חטאת. כל טובו דעובדין, לגרמייהו עובדין". שיכולים לפרש, כל הטוב, שהם עושים חסד, הוא על כוונה שלהם, שנקראת "לגרמייהו", היינו לעצמם. שפירושו, שזהו לפי הבנת עצמם. ולא לפי שניתן לנו לקיים "ואהבת לרעך כמוך" מצד מצות ה', שברא את העולם על הכוונה דלהטיב לנבראיו. וענין המצות שניתן לנו, הוא רק לצרף את הבריות, שע"י זה יגיעו לדביקות ה', שיעזור להם לקבל טוב ועונג, וישארו בדביקות ה'.

ב. שזה שחברים מתייחדים לחטיבה אחת, הם מקבלים כח, שיוכלו להחשיב את מטרת עבודתם. שהוא, בכדי להגיע לשמה. והיות שהכלל שחינכו אותם, כדברי הרמב"ם ז"ל, שאומר, "נשים, קטנים וכלל עמי הארץ, מלמדים אותם, אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר. עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט".

והיות שצריכים לחכות עד ש"יתחכמו חכמה יתירה", להגיד להם, שצריכים לעבוד לשמה. וממילא נשאר כלל גדול מהרבים בשלא לשמה. והיות שמצד הטבע, היחידים מתבטלים לגבי דעת רבים, לכן כשהחברים הרוצים כן ללכת בדרך להגיע לשמה, בכדי שלא יתבטלו לגבי הכלל, לכן כשהחברים מתחברים, וכל אחד מסור להשני, וכוונתם, שע"י אהבת הזולת יגיעו לאהבת ה', שזוהי המטרה, כמו שכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך, בכל נפשך", נמצא, שע"י זה שהם כלל אחד, הגם שזה כלל קטן, אבל כבר נחשבים לרבים. ואין הרבים האלה משועבד להרבים של הכלל. והם יכולים לעבוד באהבת חברים על הכוונה להגיע לאהבת ה'.

והגם שמצות "ואהבת לרעך כמוך" נוהגת לגבי כל הכלל ישראל, אבל לפי שהכלל ישראל אינם הולכים על דרך להגיע מאהבת הזולת לאהבת ה', ויש כלל, כשמתחברים אחד עם השני, אז כל אחד מקבל הדיעות של השני, והיות שענין לשמה לא נקבע עוד בלבו של אדם, שזהו עיקר הכוונה של תו"מ, כלומר, שעיקר הכוונה היא, שע"י הקיום של תו"מ יכולים להגיע לשמה, לכן בזה שהאדם מתחבר עם השני, הדיעות של השני מחלישות את דעתו של לשמה. ומשום זה יותר כדאי לשמש ולהתחבר עם סוג אנשים, שהם מבינים, שענין "ואהבת לרעך כמוך" הוא רק אמצעי להגיע לאהבת ה', ולא מטעם אהבה עצמית, אלא כל כוונתו יהיה לתועלת ה'. לכן יש להיזהר להתחבר, ולדעת עם מי מתחברים.

וזו היא התועלת של אהבת חברים בקבוצה מיוחדת. כלומר, שיש לכולם מטרה אחת להגיע לאהבת ה'. מה שאין כן כשמתחברים אנשים סתם, הגם שהם עוסקים בתורה ומצות, אבל מסיבת שאין הם הולכים בדרך להגיע בעמ"נ להשפיע לה', אלא כנ"ל, לפי שחינכו אותם בעמ"נ לקבל, הנקרא "שלא לשמה", ואם יתחברו עמהם, הם יקבלו דיעותיהם, אז יגידו אח"כ, שלא כדאי ללכת בדרך להגיע לשמה, היות של לשמה הוא יותר קשה משלא לשמה, מטעם שלשמה הוא נגד הטבע, לכן צריכים להיות נזהרים, שלא להתחבר עם אלה אנשים שעדיין לא יתחכמו עם חכמה יתירה, ועדיין לא הגיעו לדעת, שעיקר עבודת ה' היא לתועלת ה' ולא לתועלת עצמם.

אבל ענין "ואהבת לרעך" נוהג לגבי כל הכלל ישראל. אלא כנ"ל, ניתן לנו שמירה לדעת מקודם עם מי מתחברים. והסיבה היא, כי האדם, מטרם שזכה לצאת מאהבה עצמית, הוא מרגיש תמיד שזה קשה. היות שהגוף מתנגד לזה, ואם הוא נמצא בסביבה שיש קבוצה של אנשים, שהם מאוחדים יחד בדיעה אחת, שמסתכלים על המטרה ולא על עבודה, אז המטרה שלו לא נחלשת ממנו.

מה שאין כן אם הוא לא נמצא תמיד ביחד עם החברים שלו, מאוד קשה להאדם להחזיק מעמד בהמטרה דלהשפיע. והוא צריך לרחמי שמים, שלא יחליש את דעתו, מה שהבין מקודם, שכדאי לעבוד וללכת בתלם של עבודה דלהשפיע.

ופתאום הוא מקבל מחשבות, שכדאי ללכת כמו הכלל כולו, ולא צריך להיות יוצא מהכלל, הגם שבזמן שהיה מחובר עם החברים היה מבין אחרת. וזהו כנ"ל, שבזמן שלא מחובר עם הכלל של הקבוצה הקטנה, הוא תיכף נכנע להרבים של הכלל, ומקבל דעותיהם, שמספיק לשמור תורה ומצות בכל פרטיה ודקדוקיה, ולכוון שאנחנו מקיימים מצות המלך שצוה לנו ע"י משה רבנו עליו השלום, וע"י החכמים הבאים אחריו. וזה מספיק בשבילנו, שבעבור זה נקבל שכר. ואנחנו מאמינים בחז"ל, שאמרו לנו "ונאמן בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך". ומה יש לנו לחשוב יותר מזה. וכמו שאומרים, אם אנו נקיים זה, דיינו.

והוא כמו רבי חנניא בן עקשיא אומר, "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות". זאת אומרת, שכל התורה ומצות שניתן לנו, הוא כדי שיהיה לנו הרבה שכר.

וכל זה, שעכשיו האדם נעשה יותר חכם, מכפי שהיה מאוחד בתוך החברה הנ"ל, שהיה מבין בפשטות, שצריכים לעבוד לשם שמים ולא לתועלת עצמו, אלא צריכים לצאת מאהבה עצמית, ולזכות לבחינת דביקות ה'. והגם שראה שקשה לצאת מאהבה עצמית, אבל הוא הבין, שזה הוא דרך אמיתית. כלומר, שהאדם צריך להגיע לעבוד לשמה.

מה שאין כן בו בזמן שנפרד מהחברה הנ"ל, תיכף נפל לדעת הרבים, שהם רוב העולם. כלומר, שרוב הכלל ישראל עוד לא הגיעו לבחינת, כמו שאמר הרמב"ם ז"ל "עד שיתחכמו חכמה יתרה, מגלים להם רז", שהוא שצריכים לעבוד לשמה. והאדם הזה שנכנס בהחברה, שהדרך שלהם הוא, שצריכים להגיע לשמה. נשאלת השאלה, מאיפה הגיע האדם הזה להכנס למקום כזה. וצריכים להאמין, שזה בא מן השמים.

ולפי זה יש להבין, מדוע הוא נתרחק אח"כ מהחברה. צריכים לומר, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שזה מה שהאדם מתחיל ללכת בדרך של לשמה, ובטח הכוונה זו באה לאדם שנותנים לו ההתעוררות לדרך האמת, ואח"כ מאיזו סיבות שהוא האדם מתרשל בעבודה זו, וחוזר לדרך הרגיל של הכלל, הוא שאל, מדוע לא נותנים לו עוד הפעם התעוררות מלמעלה.

הוא אמר על זה משל, שזה דומה לאדם ששוחה בנהר, ובאמצע השחיה הוא אבד את כוחותיו. ובא אדם השוחה עמו ביחד, ונותן לו דחיפה, בכדי שהאדם יתחיל מעצמו לשחות. והאדם שרוצה להצילו, נותן כמה דחיפות. ואם הוא רואה, שאינו משתתף עמו, הוא עוזב אותו והולך. אלא רק בזמן שהוא רואה, כשנותן לו דחיפה, הוא מתחיל לשחות בעצמו, אז הוא נותן לו כל פעם דחיפות, עד שיצא מכלל סכנה. מה שאין כן אם לא משתתף עמו, הוא עוזב אותו.

כן בעבודה. שהאדם מקבל התעוררות מלמעלה, שיגיע למקום שעובדים בידיעה בכדי להגיע עמ"נ להשפיע נחת רוח להבורא, ונותנים להאדם כמה התעוררויות, ואם אינו מתאמץ לתת כוחות להגיע לזה, אז הוא מקבל כמה תירוצים על עצמו, והוא מוכרח לברוח מהמערכה. והאדם נשאר צדיק. כלומר, בזה שהוא עוזב את החברה הזו, הוא תמיד צודק. וע"י זה שמצדיק עצמו, באמת הוא מרגיש עצמו לצדיק.

אי לזאת, על האדם מוטל להידבק בחברה. וכיון שהם מאוחדים, הם נבחנים גם כן לכלל. אלא שהם כלל גדול, והחברה שלו הם כלל קטן. וכלל לא מתבטל בפני כלל.

ג. שיש סגולה מיוחדת בדיבוק החברים. היות שהדעות והמחשבות עוברים מאחד להשני ע"י הדבקות שבהם, לכן כל אחד נכלל מהכוחות של השני. וע"י זה יש לכל אחד כח של כל החברה. לכן, הגם שכל אדם הוא אחד, אבל יש לו כל הכוחות של החברה."

שאלה: איך נשמרים לא לקבל דעות שהם נגד הדרך שלנו?

לא לצאת ממעגל הקבוצה. יש לנו מספיק כוחות ואנשים עם ניסיון להתקדם בדרך. ואם האדם לא מתרחק מהם, רוצה להיות בקרבתם, אז אין לו שום בעיה להיכנס תחת השפעה זרה. הוא יודע איך להישמר, והחברה שהוא נמצא בה שומרת עליו.

שאלה: במאמר המדהים הזה, הרב"ש ממש ממחיש כמה שרק החיבור עם החברה מעמיד אותנו דווקא כלפי הלשמה. במציאות אנחנו רואים עכשיו שיש חברים שמתעוררים באיזשהו שלב בדרך, הם יכולים להיות פה אפילו שנים ופתאום מאבדים את הקשר ספציפית למטרה לשמה. האם זה תוצאה של נתק פנימי מהחברה?

כן. ככל שמתקדמים ורוצים להתקדם יותר למטרה, צריכים להיות יותר קרובים וקשורים לחברה. רק על ידי זה אפשר לא לאבד את הכיוון ולהתקדם בו.

תלמיד: אדם יכול להיות פה אפילו מספר שנים.

זה לא חשוב מספר השנים, לגמרי לא. אתה יכול לראות זקנים שאין להם הדרכה לאן להתקרב ועל מטרת הבריאה הם לא שמעו, והם חיים כך, מקיימים איזה צורת התנהגות מיוחדת וכך ממשיכים.

תלמיד: זאת אומרת אם אנחנו רואים חבר שפתאום מבטא חוסר כוחות בדרך והוא לא מרגיש את המטרה ובכלל גם מאבד את האוריינטציה לקראת הכיוון לתיקון. זה תוצאה של חוסר קשר עם החברים?

כן.

תלמיד: אין סיבה אחרת?

אין.

תלמיד: איך אפשר לעזור, כי גם זה נעלם מהאדם ובמצב כזה הוא לא רואה שזה הכול מחוסר קשר.

זה ברור הוא יכול להיות מאוד חריף בכל מיני דברים אחרים, חכם, מרגיש, מבין, זוכר בעל פה, אבל זה לא אומר כלום. העיקר מה שצריכים זה רצון להתחבר, להקטין את עצמו ובצורה כזאת להתקדם. כי אין לו כלום חוץ מהחברה,והוא כמו ילד קטן צריך כל הזמן להחזיק בה.

תלמיד: זה ברור. אבל איך אפשר לעזור לחבר שמסתלקת ממנו ההבנה הזאת?

לתת דוגמה, לדבר ביניכם בנוכחותו. להמשיך יחד ללמוד, יחד לקרוא, להיפגש, לברר. שהוא ישמע ואיכשהו יתכלל וכך יתקרב ויתחבר.

תלמיד: זאת אומרת כשרוצים לעזור לחבר במצב כזה, זה רק לגרום ליתר התכללות איתם?

כן.

תלמיד: יתר קרבה לחברים?

כן. וממש להשתדל לקרב אותו פנימה. יש כאלה שיודעים יפה לדבר ולהיראות חזקים. אבל זה לא אומר כלום, העיקר כמה האדם מבין שבפנימיות הוא יכול לעבור תיקון, רק על ידי זה שהוא יהיה במרכז החברה תחת השפעת החברה.

שאלה: רב"ש מפרט פה הרבה יסודות בעבודה שלנו, חשיבות המטרה, עניין לשמה, אהבת החברים ואחדות החברה, אבל הוא בוחר לפתוח את המאמר בכך שיש הרבה סגולות ויש סגולה לצאת מאהבה עצמית. הוא גם סוגר את המאמר בכך שיש סגולה מיוחדת בדיבוק החברים כמו שהוא כותב באות קנ"ה ב"הקדמה לתע"ס", שיש סגולה נפלאה לעוסקים בחכמת הקבלה. אם הדרך כל כך ברורה, מה העניין של סגולה?

סגולה זאת השפעה חיצונית שמופיעה על האדם ומכוונת אותו למטרת החיים. לא רואים את זה, לא מרגישים את זה, רוב העולם, כמעט כל העולם, בכלל לא נמשך לזה, לא מבין, אפילו לא יכול לתאר לעצמו את החשיבות הזאת. וגם מי שנכנס לזה ומגיע איכשהו לאותה קבוצה שמכוונת למטרת החיים, גם הוא לא מיד תופס את העניין, אלא זה לוקח שנים. וככל שלאדם יש נשמה יותר גדולה, כך הוא יכול יותר להתבלבל ולראות את עצמו נמצא בכל מיני נטיות לא לכיוון הנכון. ככה זה.

תלמיד: על מה באדם הסגולה פועלת? איך היא פועלת בתוך עשירייה, או בחברה?

היא פותחת באדם את ההרגשה שבאמת המטרה שהוא משתוקק אליה נמצאת בתוך הקבוצה, שבלי קבוצה הוא לא יכול לכוון את עצמו למטרה הזאת. בלי קבוצה הוא לא מסוגל להחזיק את עצמו בכיוון הנכון. הקבוצה בעצם לוקחת אותו בשתי ידיים ומושכת אותו לכיוון הנכון. בלי זה, לא שכל ולא רגש ולא הצלחה חומרית, שום דבר לא יעזור לו. הוא צריך להילחם נגד האגו הפרטי שלו, להתכופף וללכת תחת השפעת הסביבה.

שאלה: רב"ש נותן פה דוגמה של שחיין בנהר שאין לו כוח לשחות מצד עצמו, והוא כותב שאם מעוררים את האדם מלמעלה והוא לא עושה מאמץ, אז עוזבים אותו.

כן.

תלמיד: אבל לאדם מעצמו אין כוח.

לא. להגיע למטרת החברה, שבתוכה יש את מטרת החיים, אפשר רק על ידי כך שהוא נכלל בתוך החברה והם נותנים לו את הכיוון אליו הוא מתקדם.

תלמיד: כן, אבל מצדו, אין לו כוח, אין לו.

הוא יקבל דרכם.

תלמיד: יש מצבים שבהם אדם יכול להרגיש שבאה התעוררות מלמעלה, או יש איזו הזדמנות, והוא יושב חסר אונים מול ההזדמנות. ברור שיש התעוררות מלמעלה וגם ברור שאין שום כוח לעשות עם זה משהו. מה זה נקרא לעשות את פעולת השחייה, שדוחפים אותך וכאילו הבורא מצפה ממך לעשות משהו, על אף שאין לך שום אפשרות לעשות כלום?

כלפי האדם יש כאן רק עניין של הכנעה. הוא חייב להרכין את ראשו וללכת בעיניים עצומות אחרי הקבוצה. רק זה בעצם יכול להציל אותו.

תלמיד: מה זה ללכת בעיניים עצומות אחרי הקבוצה?

הם קובעים לו את מטרת ההתפתחות, איך הם יעבדו ביניהם, יתחברו ביניהם, זה בהחלט כבר תלוי בסביבה.

תלמיד: זה לקיים את כל המסגרות שצריך?

כן, הוא חייב ככל האפשר להידבק אליהם.

תלמיד: אבל הוא יכול להשתתף בכל המסגרות שקבעו ועשו ואין לו לב ונפש להשתתף בזה בכלל.

זה נכון, אבל אם הוא רוצה להישאר בדרך לאותה המטרה, אין לו ברירה.

תלמיד: ואז הבורא לא מוותר עליו?

הבורא לא מוותר עליו בכלל. אין דבר כזה שהבורא יוותר על האדם, הוא בכל זאת ממשיך עימו בכל מה שהאדם בוחר. רק השאלה אם הוא מתקדם למטרה האמיתית העליונה או שהוא יוצא.

שאלה: מה זאת אומרת מוותר עליו? הרי אמרנו עכשיו שהוא לא מוותר עליו אם האדם עושה מה שצריך, אז איך זה תלוי אם הבורא מוותר עליו או לא מוותר עליו, לא כל כך הבנתי.

הבורא לא מוותר על אף אחד. אבל השאלה אם האדם בוחר להתקדם בדרך למטרה הרוחנית, ואז הוא צריך להכניע את עצמו, להתחבר לחבריו וללכת איתם יחד בתוך הקבוצה, או שהוא לא בוחר ללכת ממש בהכנעת עצמו כלפי הקבוצה ומתקדם כמו שנראה לו בצורה אישית.

תלמיד: אני לוקח לדוגמה את הרגע הזה, שיעור בוקר זה הרגע הכי עוצמתי בחייו הרוחניים של האדם.

כן.

תלמיד: זו התעוררות מלמעלה, הביאו אותנו לפה, הביאו אותי לפה, מה זה נקרא מהרגע הזה שאני מכניע את עצמי לקבוצה?

בשביל מה הגעת?

תלמיד: הגעתי כדי להתקרב לחברים, להתקרב לבורא, אני יודע להגיד את זה במילים. השאלה מה זה להכניע את עצמי ולא רק בזמן הזה, כי אנחנו באמת כל היום ביחד ככל שניתן, אבל גם ענית לחבר שזה לא מבטיח שום דבר לאדם, הוא יכול בפנימיותו להתנתק.

כן.

תלמיד: מעבר לדוגמה שאנחנו נותנים זה לזה ככל שיכולים, האם באמת יש בכוחו של אדם לשלוט האם הוא יתנתק, או לא יתנתק, האם הוא יכניע את עצמו, או לא, מה זה להכניע את עצמו?

הוא נמצא בתוך העשירייה ומקבל על עצמו אותם דברים שהם יחד מחליטים, בוחרים, וכך הוא מתקדם יום יום.

שאלה: למה העשירייה צריכה לשים לב בכדי להיזהר ולהבחין שהיא לא נמצאת בחיבור לשם החיבור, אלא לכיוון מטרת העל שהיא "לשמה"?

זאת אומרת, איך לבדוק מהי מטרת החיבור שלנו?

תלמיד: כן, שאנחנו לא נמצאים בחיבור שהוא לשם החיבור, נהנים מהחיבור כמו שהוא, אלא מהי מטרת העל הזו?

אתם צריכים לברר את זה, לדבר. זה הדבר החשוב ביותר. אחרי שאתם מתחברים, אחרי שיש איזה חיבור ביניכם, אתם מדברים ביניכם על מה שקורה הלאה. האם החיבור שאתם משיגים הוא למטרה רוחנית, להשגה רוחנית, לדבקות בבורא, לזה שכל העשירייה שלנו תהייה כאותו רצון אחד שבו הבורא יוכל לגלות את עצמו, לחיות בו.

תלמיד: כשאנחנו עולים ממדרגת חיבור למדרגת חיבור יותר קרובה, אנחנו מרגישים יותר קרובים בינינו. מה ההבדל בין מטרת העל - לשמה, דבקות עם הבורא, לבין חיבור שהוא יותר קרוב בינינו? או שאין הבדל, מטרת העל היא בעצם הדבקות.

יש הבדל. אנחנו, במטרה להתקשר בינינו בצורה שכל אחד מוכן איכשהו, באיזו מידה וודאי, בכל זאת להקריב את עצמו למען החיבור.

תלמיד: זאת אומרת אם אני נמצא בתוך עשירייה אני יכול לפי המסירות, אולי אפילו להגיד מסירות נפש כלפיי הקבוצה, למדוד את הקירבה למטרת העל הזו?

כן. כבר במשהו.

שאלה: הבדיקה הפנימית שאנחנו יכולים לעשות כדי לראות את הכוונה - אני רואה ששם עוצרים, יש כבר ניסיון ופחד מתוך מה שרואים. זאת אומרת מפחדים להסתכל על המטרה כי זה מחייב את הלב שלנו וזה קשה. הלב לא רוצה להסכים לתנאים של חיבור פנימי באמת והכנעה אמיתית. אז עושים את כל הפעולות החיצוניות ולא מוכנים לעשות את השלב של להסתכל על הכוונה. זה מרתיע מיד ומבריח ואין לנו כוחות לעמוד בזה וזה פשוט כאילו מחליש אותנו מאוד מלהיות אפילו בחיבור שאנחנו נמצאים בו.

אבל אם אנחנו מחליטים לדרוש מכל עשירייה, השתתפות בחיבור כזאת שכל אחד ירגיש שהוא כן יכול להיות מסור לאחרים.

תלמיד: איך אנחנו עוברים לשלב שכן אנחנו מסוגלים להסתכל על הנקודה הזאת? כי אנחנו לא רוצים להסתכל עליה. אנחנו לא רוצים להסתכל על "לשמה", אנחנו יכולים לעבוד כך הרבה שנים.

אם לא רוצה להסתכל עליה, זאת אומרת שהחיצוניות בשבילך יותר חשובה מהפנימיות.

תלמיד: לא הייתי אומר כך. אני מרגיש שהחברים עובדים קשה. אבל הפחד מלהתמסר לדעת העליון לא מאפשר לעשות את ההתקדמות המהותית בעבודה.

אז צריכים להחליף את הדעת האינדיווידואלית הפנימית של האדם לדעת של הקבוצה.

תלמיד: אבל נגיד העשירייה, כל העשירייה נמצאים באותו מצב שלא יכולים להסתכל פנימה.

הם מדברים ביניהם, הם יכולים יחד להחליט איזה צעדים יכול כל אחד לבצע, לעשות. אם אדם נכנע לזה סימן שעושה צעד קדימה, שבדרכו לבורא הוא חייב לעשות את זה.

שאלה: הוא אומר שאין כלל מתבטל כלפי כלל. בפועל אנחנו רואים שכן כללים מתערבבים אחד עם האחר ומושפעים אחד מהאחר. איזה תכונה צריכה להיות לכלל הקטן שתהיה כזאת שבאמת שום דבר לא ישפיע עליו?

אם הוא מרגיש שהוא כלל, אומנם קטן, אז הוא צריך לכבד את הדעה שלו, את הבחירה שלו, את הכיוון שהחברים הכוללים את הכלל הזה - קבעו, וכך להתקדם. הם לא צריכים להתערבב, לא צריכים להכניע את עצמם.

תלמיד: הכלל בנוי מיחידים וכל יחיד נמצא בהרבה סביבות, בהרבה כללים. נמצא בעבודה, במשפחה, השפעה כללית של הסביבה וכן הלאה. נניח תלמידי קוצק, שהיו במקום אחד בלבד, רק הם וכל הזמן ביחד זה ברור, זה כלל שאי אפשר לשבור אותו. אבל אם זה כלל שכל הזמן נמצא בערבוביה, איך הוא שומר על היציבות שבשום צורה, בשום אופן, בשום רגע לא יישבר?

על ידי עבודה משותפת, כך עושים. עוזרים זה לזה, נותנים דוגמה בלתי פוסקת זה לזה.

תלמיד: האם זה יוולד מתוך העבודה או שצריך משהו קריטי?

לא, לא צריכים שום דבר קריטי, פשוט עבודה יומיומית, אבל שכולנו יום יום מכוונים את עצמנו ליתר דבקות פנימית.

שאלה: הצורה שאני רואה שאנחנו חממה. חממה מוגנת וזה מה שנותן לי את הכוחות ברמה האישית, זה מה שנותן לחברים את הכוחות. ככל שאנחנו במפגשים לא מזהים את הסביבה ואת שאר הדברים, אנחנו מקבלים כוחות. ככל שאנחנו חושבים על החברים לאורך היום אנחנו נשארים באותה חממה. זאת גם סגולה ונותנת תקווה. אני נמצא פה היום, הייתי בטוח שאני אתרגש אבל יש בי שקט חדש. זאת התחושה של חממה אחרת. רציתי לחלוק לגבי הסגולה.

בסדר גמור, אנחנו מרגישים את זה.

שאלה: מה ההבדל בין סגולה ב' וג'? הוא כותב ב-ב' - חברים מתייחדים לחטיבה אחת ומקבלים כוח. וב-ג' יש סגולה מיוחדת באיחוד החברים היות שהדעות ומחשבות החברים מאחד לאחר לכן כל אחד נכלל מכוחות של האחר.

או חיבור או עוד יותר למעלה מהחיבור - התכללות.

תלמיד: הוא כותב שהם כלל אחד, הגם שהם כלל קטן, אבל כבר נחשבים לרבים. ואין הרבים האלה משועבד להרבים של הכלל. האם זה עובד גם לרע וגם לטוב, גם במצב שלנו כלפיי עשירייה וקבוצה?

כן.

תלמיד: האם העשירייה צריכה להתבטל כלפיי הדעה של קבוצה?

לא.

תלמיד: למה לא?

לא. כי עשירייה זה חיבור רוחני והקבוצה היא חיבור חיצון.

תלמיד: האם זה השלב הבא שהקבוצה זו דרגת התכללות של העשיריות?

נגיד, זה שלב שאחריו מגיעים לחיבור ביניהם.

שאלה: אז גם הכלל הזה עובד היום לעשיריות שלנו, כי כלל קטן לא מתבטל בפני כלל שהוא נקרא "קבוצה"?

אם זה כלל, הוא כבר לא מתבטל כלפיי אף אחד.

שאלה: הרב"ש אומר כך "עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה". האם הוא מדבר על הדרגה המיוחדת שהיא אחרי המחסום, על מה הוא מדבר?

עד שהם יתחברו ותהיה להם חכמה יתירה, זאת אומרת תוספת מלמעלה.

שאלה: ואחרי זה הוא כותב שצריכים להיות נזהרים שלא להתחבר עם אלו אנשים שעדיין לא יתחכמו עם חוכמה יתירה. אז איך אנחנו משתמשים בכך בפועל?

אנחנו עוד לא נמצאים בזה.

שאלה: למה לא נמצאים, אז איך אני יכול להשתמש בזה בפועל?

אתה לא יכול להשתמש בכך.

שאלה: והוא גם כותב כמה פעמים ש"יש להיזהר מחבר ולדעת עם מי מתחברים". אין במה לבצע את זה.

אין.

שאלה: הבנתי. והוא גם כותב שמסתכלים על המטרה ולא על העבודה. מה זה אומר?

זאת אומרת שלא חשובה לנו מהי העבודה ואיזה שלבים אנחנו צריכים לעבור, העיקר בשבילנו הוא להיות מכוונים למטרה, להתקדם אליה.

שאלה: בדרך כלל אנחנו רואים הפוך, שהיגיעה היא השכר, אז יותר חשובה העבודה ולא חשוב השכר, שהוא המטרה. זה לא נכון?

למה לך להתבלבל בכל הדברים האלה? עשה מה שיש לפניך. אחרת אתה מקבל את כל המאמר הזה כאילו בשבילך הוא נכתב.

שאלה: אז בשביל מי?

יש כאן דברים השייכים לך, ויש שעוד לא.

שאלה: רציתי לשאול על יכולת ההכנעה של האדם. במה זה תלוי עד כמה האדם הצליח להכניע את עצמו?

אם האדם לא מכניע את עצמו כלפיי הקבוצה, אין על מה לדבר, הוא לא חבר הקבוצה, הוא לא נמצא בתוכה ולא יכול לקבל ממנה את השפעתם.

שאלה: ברור, אז על זה אני שואל. במה זה תלוי שהאדם יצליח להכניע את עצמו?

בצורה מעשית הוא רוצה לשייך את עצמו לחברה כמו גוף השייך לחברה. פשוט לא חשוב מה הם מחליטים, הוא מקבל את הדברים גם כן כהחלטתו.

שאלה: האם השפעת הסביבה על האדם תלויה ב-100% בהכנעה, או שהיא פועלת עליו אם הוא רוצה או לא?

היא לא פועלת עליו אם הוא לא רוצה.

שאלה: אז מה זה נקרא "לרצות" שהשפעת הסביבה תפעל עלי?

שהוא מכניע את עצמו כלפי הסביבה.

שאלה: כל יכולת השפעת הסביבה היא רק במידת ההכנעה שלך?

כן.

שאלה: ואם אין הכנעה, אין השפעה?

אין.

שאלה: ואיך אתה מפתח את הרצון להיות בהכנעה?

על ידי חשיבות הסביבה, אני חושב עליה כל הזמן ובודק את עצמי עד כמה אני נכנע כלפיהם.

שאלה: האם לעשירייה צריכה להיות כל יום החלטה מחדש, כדי שלאדם יהיה מקום להתבטל?

לאו דווקא. אבל אדם הנמצא בתוך עשירייה צריך להרגיש את כל השינויים והזרמים שמתעוררים בה.

שאלה: אז הוא, מעצמו, גם צריך להרגיש ולראות איפה הוא יכול להתבטל מבלי שתהיה החלטה?

כן.

שאלה: באיזה מקרה הרצון לקבל יכול להועיל בדרך, ובאיזה מקרה הוא יכול להזיק?

הרצון לקבל תמיד מועיל, או בצורה חיובית או בצורה שלילית, אבל תמיד הוא מועיל, כי הוא שדוחף את האדם קדימה.

שאלה: אם אני רואה שהקבוצה מתקשה בדרך, שהיא מותשת ואי אפשר לעורר אותה לעבודה, מה עלי לעשות במקרה כזה חוץ ממחשבה ותפילה למען החברים?

להשתדל להיות כמחבר של הקבוצה לכוח הפנימי שלה.

שאלה: או שהאדם מושפע מהחברה שלנו, או שהוא מושפע מחברה זרה. תמיד הוא נשלט לחלוטין בידי החברה. מתי נקרא שהאדם בעצמו עובר תיקון?

אין דבר כזה שהוא בעצמו עובר תיקון.

שאלה: איך להפוך את הפנימיות ליותר חשובה מהחיצוניות?

על ידי כך שהאדם מסתכל על החברה וגם משכנע את עצמו מתוך הלימוד.

תלמיד: העולם בחוץ כולו סוער. יש כל הזמן שינויים, וזה מעניין. אמנם כביכול הוא משחק ילדים, אבל כולם דבוקים לחדשות, פה יש מלחמה, שם איזה ריב. מאוד סוחף הדבר הזה. ובקבוצה, בעשירייה, לפעמים יש מצב שחוזרים על אותם משפטים. איך לעשות שתהיה חיות בעשירייה, שגם היא תמשוך, איך לתת לעשירייה חיות?

דווקא אצלנו, אם אנחנו רוצים, אנחנו נרגיש שינויים כל הזמן, ושהם מחייבים אותנו להיות בחיבור מתגבר ולהתנגד לכל השינויים האלו מבחוץ, שהם שינויים בדרגת הדומם.

שאלה: איך להתנגד? לפעמים זה בלתי אפשרי, זה כאילו סוחף את האדם.

אני לא מבין מה יכול לסחוף אותי. במה? הם יכולים לסחוף אותי לכל מיני דעות קיצוניות של פוליטיקאים, של כל מיני אנשים, אבל בפנים אני צריך להיות מחובר למטרת הבריאה, ולהבין שרק על ידי זה שאנחנו מקושרים ונמשכים אליה יחד, אז אנחנו יוצאים מכל הבעיות, צרות, הפרעות. וכך אנחנו מתקדמים למטרה שלנו.

שאלה: ואם אדם מרגיש שאין חיים בעשירייה, אין מה לנשום, אותו דבר חוזר כל הזמן, ובגלל זה החוץ סוחב אותו?

אז העשירייה פסיבית. כנראה שלא עושה כלום, לא משפיעה על האדם והאדם צריך לעורר אותה.

תלמיד: ואיך אפשר לעורר את הפנימיות? אנחנו בדרך כלל מדברים דברים רגילים.

אל תדברו דברים רגילים. תדברו מה שחשוב, דברו מה שכואב. תדברו דברים הכי עוקצים, על זה תדברו. ולא סתם ככה שאתם צריכים להגיד משהו אז אתם אומרים.

שאלה: איך להבחין במיקוד בין מטרת הבריאה לבין מיקוד בתיקון הבריאה? האם כשאנחנו מכוונים לתיקון הבריאה, אנחנו מאבדים את הדרך?

לא. תיקון הבריאה והתקדמות, ודרך למטרת הבריאה זה אותו דבר.

תלמיד: נאמר שאנחנו צריכים רק לעבוד לתועלת הזולת, רק לתיקון הבריאה ולא למטרת הבריאה. האם אנחנו טועים בכוונה אם אנחנו עובדים כדי לסיים את מלאכתו של הבורא?

תיקון הבריאה זה לסדר את כולנו מחוברים יחד, מטרת הבריאה בחיבור שלנו היא יחד להתחבר עם הבורא שימלא אותנו. בזה לתת לו מקום ולגרום לו נחת רוח.

אנחנו צריכים לבדוק כול חבר וחבר עד כמה שהוא נמצא בכיוון לחיבור עם האחרים ולמטרת הבריאה. זה מה שחשוב לנו.

שאלה: עשירייה זה כבר אומר שאנחנו נמצאים בערבות הדדית?

כן. אחרת זאת לא עשירייה.

שאלה: איך לדעת אם אנחנו כבר הגענו לדרגה של אהבת חברים בעשירייה?

אם אתם לא מרגישים, אז ודאי שלא.

שאלה: מה ההבדל בין ביטול להכנעה?

ביטול זה שאתה מבטל את הרצון שלך ואולי את הפעולות שלך, והכנעה, שאתה מכניע אותם נגד דעה יותר גבוהה.

שאלה: האם המעבר מאהבת עצמו, מאהבה עצמית לאהבת הזולת תלוי רק עד כמה האדם זיכך את עצמו ובזה עבר לאהבת הזולת?

כן. זה תלוי במידת זיכוך האדם.

שאלה: כתוב שאנחנו צריכים להיזהר עם מי להתחבר. כשיש חברות שלא נותנות מאמץ להשתתף בחיבור אני מרגישה שהסירה מתמלאת במים. מה לעשות אם יש חברות שלא רוצות להתחבר?

להסביר, להסביר. לדבר על כל הבעיה הזאת בעיגול, בישיבת חברות, כך אתן לאט לאט יכולות לשכנע את החברות שלא נמצאות בחיבור, שבלי חיבור אין לנו מה לעשות. אנחנו לא נתקדם למטרת הבריאה.

שאלה: אם המטרה של הבורא היא להנות לנבראים, והמטרה שלנו היא להגיע למצב הלשמה, האם דווקא מצב הלשמה זה בעצם מצב שבו נקבל את התענוג המקסימלי?

כן.

שאלה: איך התכללות בשיעור הבוקר משפיעה על אהבת החברים?

משפיעה באופן מוחלט. אי אפשר להפסיד שיעורי בוקר ולהתקדם יחד עם הקבוצה.

תלמידה: האם חבר אחד יכול להביא אור משיעור הבוקר לכל הקבוצה, אם הוא מחזיק את כל החברים בלב?

לא לא. אף פעם.

שאלה: האם השחרור מאהבה עצמית זה להתקרב ללשמה?

זה בדרך ללשמה.

שאלה: אני מרגיש שבישיבות של העשירייה אני לא מצליח לקיים את הכלל שמורה עליו הרב"ש, שבסוף ישיבה אדם צריך להעריך מה הוא קיבל. אני מתקשה להבין איך להרגיש או איך למדוד, אם התקרבנו עכשיו למטרת הבריאה או לא? איך עושים את זה?

כנראה שאתה לא מספיק מכניע את עצמך כלפי הקבוצה.

שאלה: מקודם דיברנו על לגבי כלל גדול וכלל קטן, ושמעתי שכלל קטן גם לא יכול, לא צריך להתבטל כלפי כלל גדול, ולא כל כך הבנתי, אם אנחנו כלל קטן בעשירייה ויש לנו כלל גדול שזה כל קבוצת "בני ברוך", ויש החלטה בקבוצת "בני ברוך", הכלל הקטן שהוא העשירייה, לא צריך להתבטל לדעת הקבוצה הגדולה?

כן צריך. כן צריך.

שאלה: כתוב שאם הוא נמצא בסביבה מאוחדת במטרה אחת ומחשיבה את העבודה, אז המטרה לא תיחלש בו. מה זה אומר להחשיב את המטרה ולא את העבודה?

אי אפשר, כי אנחנו מודדים זה בזה. עד כמה שהקבוצה שלנו מחוברת, עד כמה שהיא מעלה את מטרת הבריאה יותר בעיניה, כך היא מתקדמת ויכולה להעלות את עצמה.

שאלה: כשאנחנו נופלים לרשלנות, לזה שאנחנו מתרשלים בעבודה, כיצד מתקנים קלות דעת?

על ידי החשיבות כנגד זה. עד כמה שהעבודה שלנו חשובה מאוד, עד כמה שהמטרה שלנו חשובה מאוד, וכולי.

שאלה: אנחנו לומדים שהסביבה קובעת הכול, אם אני רוצה להיות חזק, אני צריך להשקיע לא בעצמי אלא בחברים, לדאוג שהם יהיו חזקים. ואז אני באופן טבעי מתכלל בהם מעלה את עצמי. יש עשירייה ויש סביבה שבה העשירייה מתקיימת, כלומר סביבת העשירייה, אז יוצא שבשביל שהעשירייה תהיה חזקה היא לא יכולה להשקיע בה, היא חייבת להשקיע בסביבה שלה, שהסביבה שלה תהיה חזקה, ואז תהיה לה דוגמה ודרך להתעלות. איפה האיזון בין עבודה בתוך העשירייה, ששם הכול מרוכז, לבין המאמצים לבנות את הסביבה מסביב לעשירייה, להשקיע בשאר העשיריות בשביל להיות בסביבה חזקה ולא חלשה?

זה תלוי עד כמה אנחנו מעדיפים סביבה חזקה יותר בהשוואה לסביבה חלשה יותר, עד כמה אנחנו רוצים להפיץ את הכוח, את מטרת העשירייה לכל החברה.

תלמיד: אני שואל כי אחרי שעברנו למציאות הווירטואלית, העבודה כולה התרכזה בתוך עשירייה, אנחנו רואים שבמקרים מסוימים העשיריות לפעמים נסגרות בתוך עצמן, מאבדות את הקשר עם שאר העשיריות, עם הקבוצה, ואז גם העשירייה עצמה נחלשת. כמה העשירייה צריכה לשים לב לבנות סביבה חזקה סביב עצמה?

אני חושב שלא צריך לעשות את זה, צריך להראות דוגמה לכל מי שנמצא מחוץ לעשירייה בעבודה שלנו בעשירייה, אבל לא לתת לזה דגש גדול מדי ולא ללחוץ. פשוט להראות דוגמה.

שאלה: איך אפשר לעזור לחבר שהוא בירידה ולא רוצה את העזרה, הוא סגור בעצמו?

צריכים יותר חברים שידברו, שיתייעצו, שיתעסקו עימו וכך יוציאו אותו מהסגירות.

שאלה: איזה מדד יש לי שאני בהכנעה כלפי העשירייה?

ככל שאת מחזיקה אותם יותר גדולים ממך, ככל שאת יכולה להכניע את עצמך כלפיהם, לקבל מהם דוגמאות.

תלמידה: להקטין את עצמי להכניע את עצמי זאת אותה פעולה?

כן.

שאלה: לגבי ההכנעה, יש הרגשה שאתה כמו סמרטוט צריך להיות שלא היה לך שום תלונה, שום טענה, ממש הכול להעביר דרכך, אבל צריך להיות כמו קרן לייזר לחיבור בינינו, מכוון לחיבור בינינו רק לקראת המטרה הזאת ואליה להכניע את עצמנו, האם זה נכון?

כן זה נכון.

תלמידה: ויש שם פחד שכאילו ידרכו עליך, מה לעשות עם הפחד?

תתגברי על הפחד הזה.

שאלה שמעתי שמטרת כל חבר לבדוק השתוקקות למטרה של כל חבר. מתי חבר צריך להכניס לתוך העשירייה דאגה לשאר החברים שנהיו חלשים יותר?

אני לא שומע שאלה.

תלמיד: אנחנו אומרים שצריך לבדוק כל חבר עד כמה הוא משתוקק לחיבור.

זה קורה בעבודה כנגד ההפרעות, תבוקו איזה הפרעות יש לכם כלפי החיבור ואיך כל חבר משתדל להתגבר עליהן.

(סוף השיעור)