שיעור בוקר 27.04.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 170, פתיחה לחכמת הקבלה, אות ל"ד

קריין: "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ל"ד. בספר "כתבי בעל הסולם", זה נמצא בעמוד 170.

אות ל"ד

"ונתבאר שהאו"פ והאו"מ שניהם קשורים במסך, אלא בפעולות הפוכות זה לזה, ובה במדה שהמסך ממשיך חלק מאור העליון לפנימיות הפרצוף ע"י האו"ח המלבישו, כן הוא מרחיק את או"מ מלהתלבש בהפרצוף. ומתוך שחלק האור הנשאר מבחוץ, לאו"מ, גדול הוא מאוד, מפאת המסך המעכב עליו מלהתלבש בא"ק, כנ"ל באות ל"ב, ע"כ נבחן שהוא מכה במסך המרחיק אותו, במה שהוא רוצה להתלבש בפנימיות הפרצוף. ולעומתו נבחן ג"כ, אשר כח העביות וקשיות שבמסך מכה באו"מ, הרוצה להתלבש בפנימיותו, ומעכב עליו, ע"ד שהוא מכה באור העליון בעת הזווג. ואלו ההכאות שהאו"מ והעביות שבמסך מכים זה בזה מכונים ביטוש האו"מ באו"פ. אמנם ביטוש זה נעשה ביניהם רק בגוף הפרצוף, כי שם ניכר ענין התלבשות האור בכלים המשאיר את האו"מ מחוץ לכלי. משא"כ בע"ס דראש, שם אינו נוהג ענין הביטוש הזה, כי שם אין האו"ח נחשב לכלים כלל, אלא לשרשים דקים לבד, ומשום זה אין האור שבהם נחשב לאו"פ מוגבל, עד להבחין באור הנשאר מבחוץ בחינת או"מ, וכיון שאין הבחן הזה ביניהם, לא שייך הכאה דאו"פ ואו"מ בע"ס דראש. אלא רק אחר שהאורות מתפשטים מפה ולמטה לע"ס דגוף, ששם מתלבשים האורות בכלים, שהם הע"ס דאו"ח שמפה ולמטה, ע"כ נעשה שם הכאה בין האו"פ שבתוך הכלים ובין האור מקיף שנשאר מבחוץ, כנ"ל."

שאלה: למה החשבון בזמן קבלת האור הפנימי הוא לא רק עם האור הפנימי שהתקבל בעל מנת להשפיע? למה יש כאן חשבון עם האור מקיף? אני חשבתי שהביטוש מורגש רק בסוף הזיווג ולא לאורך כל הזיווג.

קודם כל אור פנימי ואור מקיף באים מאור עליון אחד, הם קשורים בו, והמסך מבדיל בין האורות האלו והאלו, בין פנימי ומקיף. לכן יש ביניהם קשר, אפילו קרבה, כי הם באים ממקור אחד, מהבורא שרוצה להיטיב לפרצוף, וזה שהפרצוף מחלק את האור שמגיע אליו לשניים זה מפני שהוא רוצה להיות בדבקות האפשרית בבורא, ולכן ככל שהוא מסוגל הוא לוקח חלק מהאור ודבוק בו, ובחלק השני הוא דווקא לא דבוק בבורא, הוא דוחה אותו.

תלמיד: בגוף הפרצוף המסך מתמודד נגיד עם תענוג מסלט שהתקבל בעל מנת להשפיע. איך יכול להיות שהוא עושה חשבון גם על כל האור שנשאר מחוץ לפרצוף, בזמן שהוא כבר בזיווג?

הוא דוחה את האור, הוא עושה הכאה. יש הכאה ויש זיווג, לכן זה נקרא "זיווג דהכאה", כי הוא לוקח רק את החלק שיכול להיות עימו בזיווג.

תלמיד: אפשר להגיד שיש לו התמודדות כפולה, גם על החשבון שהוא עושה במסך על קבלת האור וגם על מה שהוא דוחה מחוץ למסך?

כן.

שאלה: אם המסך כבר היה מסוגל לדחות את כל האור, אז עכשיו כשיש חלק שהוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע, מה הבעיה שהמסך ידחה את כל השאר?

מה זה שידחה כל השאר? הוא דחה את כל השאר.

תלמיד: נכון. ועכשיו אחרי שכבר יש אור פנימי, יש עוד איזשהו חלק של אור מקיף שהוא קטן יותר מכל האור ישר שהיה לפני.

כן.

תלמיד: אז למה יש בעיה להתמודד? למה הוא צריך דווקא להזדכך?

אבל הוא לא קיבל מאור ישר שום דבר. מגיע אליו אור עליון, הוא בודק כמה הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע, להיות בדבקות עם הבורא, ואז חלק הוא דוחה וחלק מקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: למה הכלי לא יכול להישאר במצב שהוא דוחה את האור המקיף ושם הוא נשאר, הוא לא צריך להזדכך בגלל זה. הוא כבר סירב לאור הישר, הוא דחה את כל האור, ועכשיו האור מקיף שלוחץ עליו הוא קטן יותר, יש לו את המסך הזה.

הוא מקבל ממנו עכשיו חלק כאור פנימי.

תלמיד: אז למה את החלק השני הוא לא יכול פשוט לדחות, להישאר במצב שיש אור פנימי שאני מקבל ואת כל השאר אני דוחה?

אני דוחה, נכון.

תלמיד: למה מפה לכלי יש קושי להישאר במצב הזה, למה הביטוש מורגש כל כך קשה עד שהוא מזדכך?

כי הוא מרגיש שהוא לא השתווה עם בעל הבית. בעל הבית רוצה לתת לו 100% והוא קיבל רק קו דק, ובזה הוא לא השיג שום דבר.

תלמיד: אבל הוא עשה חשבון וחשבון נכון.

חשבון נכון לפי הכוחות שלו, אבל הוא לא השיג שום קירבה, אפשר להגיד, לבעל הבית.

תלמיד: אז מה היה הטעם בלקבל את האור הפנימי הזה?

לקבל אותו ושוב לצאת לזיווג דהכאה חדש, לקבל על ידי הרבה זיווגי דהכאה כאלו קירבה לבורא. אומנם הוא מקבל את הקירבה הזאת על ידי אלפי פעולות, אבל בכל זאת במנות כאלה קטנות הוא גדל ומשווה את עצמו לבורא. כמו התינוק שאוכל עשרה גרם כי אסור לתת לו יותר, ואחר כך חמישה עשר, עשרים גרם, וכך הוא גדל.

שאלה: איך הראש לא עושה את החשבון היותר מדויק כדי שבגוף לא יהיה אחרי זה את כל הבלגן הזה, את הביטוש? הרי הראש הוא מדויק.

זה לא חשוב שיהיה ביטוש ומה שיהיה, הראש חייב לעשות מה שישר בעיניו ומה שהוא חייב ומסוגל לעשות.

תלמיד: ואז בגוף מתגלה שזה לא היה מדויק?

למה? זה היה מדויק לפי כל הנתונים שהיו בראש.

תלמיד: ובגוף הוא מגלה עוד נתונים?

בגוף מתגלים עוד תנאים, שהוא לא באמת יכול להיות בעל מנת להשפיע ב-100% כמו בעל הבית. אבל במשהו הוא כן נעשה משפיע, ומתוך החלק הזה שנעשה כמו בעל הבית, הוא יכול עכשיו להבחין מה בעל בית רוצה בשבילו באמת, ואיך הוא יכול להמשיך באיזו הזדהות עם בעל הבית. הוא לוקח את הדוגמאות האלה שנעשו בפרצוף הראשון, במגע הראשון, ומתוך זה הוא מסיק, לומד איך ממשיכים עם בעל הבית. זאת אומרת זה לא שהמגע הזה עבר סתם או שהוא נחלש.

תלמיד: איך נקבע איזה סוג אור מגיע, זה לפי הכלי?

זה לפי הכלי, ודאי. האור מגיע כאור אין סוף והכלי בוחר על ידי איזה מסך, עביות המסך, הוא דוחה אותו ומקבל אותו.

תלמיד: הכלי יכול לשנות או לבקש לשנות את סוג האור?

כן.

תלמיד: כדאי לו?

כדאי לו להיות קרוב ככל האפשר לאור.

תלמיד: סוג האור משתנה עם הפרצופים השונים?

סוג האור עושה את הפרצופים לשונים.

תלמיד: אבל האם בפרצופים שמגיעים סוג האור משתנה?

כן.

תלמיד: האם יש מצב כזה שיש סוג אור שהוא מרגיש שהוא חייב ללכת על כל ה-100% והוא לא יכול ללכת רק על חלק?

ודאי שהוא לא יכול ללכת על 100% אלא רק על חלק. אז הוא מושך את האור לכולו ודוחה את כולו ואחר כך עושה חשבון על איזה חלק הוא מקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: אבל יש איזה סוג אור שהוא הולך על כל הקופה ואפילו אם הוא יודע שהוא לא יצליח ובחלק הוא יקבל לעצמו, הוא בכל זאת חייב ללכת על זה, יש דבר כזה?

אין דבר כזה.

שאלה: איך המסך מסוגל לדחות את האור? הרי האור יצר את הכלי, יצר את הכול, אז איך בכלל יש חלק כזה שיכול להתנגד לאור?

כי המסך הוא תוצאה מהאור. לא היה מסך, אלא האור בנה את המסך ולכן המסך יכול לדחות את האור מלקבל אותו על מנת לקבל. לעשות צמצום, מסך, אור חוזר, הכול תלוי במסך.

תלמיד: זאת אומרת האור עשה את הכלי, האור עשה את המסך, ועלינו רק לבקש "תעשה את זה, תעשה את זה"?

כן.

שאלה: מה ההבדל בין הביטוש בראש לבין הביטוש בגוף?

ביטוש זה נקרא שמבטשים את התכונות, את האורות המנוגדים זה אל זה, נגיד פנים ומקיף שמבטשים ובזה רוצים לבטל את הגבול שביניהם ולחזור כביכול לאור אחד כמו שהם היו לפני כן. זה הביטוש.

תלמיד: מה ההבדל בין הביטוש בראש לבין הביטוש בגוף?

זה בכוח וזה בפועל.

שאלה: האם אור מקיף זה חכמה או חסדים?

אור מקיף זה אור מקיף, זה אותו האור שנשאר מהעודף, מחוסר המסך בגוף הפרצוף.

שאלה: מה ההבדל בין המסכים בירידה מלמעלה למטה ובעליה ממטה למעלה?

אין הבדל, תמיד המסכים שומרים על היחסים בין האור הפנימי לאור המקיף.

שאלה: מהו ההבדל בין ביטוש וזיווג?

ביטוש זה שמבטשים זה את זה, וזיווג זה שהם נכנסים זה בתוך זה ומתלבשים זה בזה.

שאלה: מהי העוצמה של קושיות המסך?

העוצמה היא לפי העביות שורש, א', ב', ג', ד' .

שאלה: מה קורה בגוף שמשנה את ההבחנות שהיו בעשר ספירות דראש?

הכלי תמיד רוצה להיות קרוב ככל האפשר לאור, לבורא, וזה מה שקובע את הפעולות שלו.

שאלה: כתוב שהביטוש קורה בגוף הפרצוף ובראש הוא לא קורה כיוון שהאור המקיף עדיין לא נחשב. יוצא שמה שקורה בראש, מה שמשפיע על הראש, זה רק האור המקיף?

הראש חושב, זה שורשי כלים ולא הכלים עצמם, ולכן אין שם עדיין פעולה אלא רק תוכנית פעולה.

שאלה: יש את האור החוזר מהמסך, זה מה שאנחנו בונים כשבונים כלי דהשפעה, וזה אומר שנגיד 80% משתמשים בכלי דהשפעה שמלביש את האור. האם זה גם אומר שמקבלים על בסיס השתוות הצורה 80% חכמה בכלי ההשפעה הזה?

לא, אנחנו עוד נלמד את זה, זה לא לפי האחוזים האלה.

תלמיד: אז אם מקבלים נניח 20% אור פנימי, ויש גם 20% אור מקיף, אז האור המקיף שווה לאור הפנימי?

לא, תעזבו את החשבונות המתמטיים האלו, זה לא הולך כך.

שאלה: לגבי המשפט האחרון, "אחר שהאורות מתפשטים מפה ולמטה לע"ס דגוף, ששם מתלבשים האורות בכלים, שהם הע"ס דאו"ח שמפה ולמטה, ע"כ נעשה שם הכאה בין האו"פ שבתוך הכלים ובין האור מקיף שנשאר מבחוץ" יוצא שההכאה קורית מתחת למסך. בדרך כלל אנחנו מציירים שכל ההכאות הן על ידי לחץ על המסך, ופה הן כאילו מתחת למסך?

אנחנו עוד נלמד מה ההבדל בין התפשטות האור מפה עד הטבור ומטבור עד הסיום. ההבדל ביניהם הוא גדול מאוד, נלמד את זה.

שאלה: האור מקיף זה האור שמפעיל לחץ נוסף על הכלי יותר ממה שהכלי יכול לקבל. זה אומר שיש קונפליקט בין האור הפנימי לאור המקיף?

ברור שכן כי האור הפנימי רוצה להתפשט בתוך הכלי והוא תלוי במסך, והאור המקיף לא תלוי במסך הזה אלא הוא נמצא מחוץ לכלי, והמסך רק מעכב אותו ולכן הוא רוצה לבטל אותו. האור המקיף והאור הפנימי אומנם תלויים במסך אבל האורות האלה הם הפוכים, לכן יש ביטוש ביניהם.

שאלה: איך בדיוק הביטוש מתרחש בגוף, מהי הפעולה שמאפשרת את הביטוש?

כשהאור רוצה להיכנס לתוך הכלי, אז הוא מבטש במסך שמעכב אותו מלהתלבש. זה הכול בינתיים.

שאלה: עכשיו אמרת שהאור מבטש במסך, כי האור הפנימי והאור המקיף הם אורות ששייכים לכלי, אז איך יכול להיות שאורות מכים זה בזה?

כי המסך מבדיל אותם לשתי צורות הפוכות זו אל זו, את האחד הוא מקבל ואת האחר לא מקבל.

תלמיד: אז הם מכים במסך, על אף שכתוב ביטוש אור באור.

כתוב שהם מבטשים זה בזה, אבל בעצם שניהם מבטשים במסך, זה נכון.

שאלה: פעולת הביטוש מקרבת או מרחקת את הנברא מבעל הבית?

זה בדרך. הם צריכים להכיר זה את זה, הם צריכים להתחבר, ואז הם גורמים להתפשטות הלאה.

תלמיד: אז היא מקרבת ביניהם?

כן.

שאלה: האם אור מקיף קיים רק במצב של לשמה ובמצב לא לשמה אין אור מקיף?

ודאי. במצב לא לשמה אין אור פנימי ואין אור מקיף ואין אור חיצון ופנימי, לגמרי לא, אין אורות.

(סוף השיעור)