בכחול - עצות פרקטיות מרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 14.1.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 -העיקר הוא התפילה*

העיקר זה איך אנחנו מגיעים לתפילה נכונה, להעלאת מ״ן, כי אם אנחנו יודעים באמת לקשור חיסרון של המלכות וחיסרון של בינה יחד, זה נקרא מי נוקבין, אז אנחנו מיד מקבלים קשר עם בינה ומתחילים להתתקן ולהתמלא בכוח הבינה, בכוח השפעה. בהתאם לזה אנחנו גם מתתקנים וגם מתמלאים וכך עולים עולים עולים יותר ויותר בדרגות הקדושה, כלומר בדרגות ההשפעה. לכן *הכל מושג בכוח התפילה ואין יותר ממה לדאוג, רק איך אנחנו מכוונים את ליבנו ללב אחד ובכיוון אחד, לחיבור בינינו. בסוף החיבור בינינו אנחנו רוצים להגיש את הלב שלנו לבורא, שימלא את הלב המשותף הזה ויהנה מכך. נו, נקווה שנצליח*.
*זה שאנחנו מתפללים עכשיו, מבקשים בקשות נכונות או לא נכונות כל כך, יחד או כל אחד לחוד, כל הדברים האלה מתאספים, מצטברים. זה עניין של הצטברות, ואז כשזה מגיע לסאה מה שנקרא, זאת אומרת למידה שלמה, אז אנחנו יכולים לקבל תגובה מלמעלה, מהבורא, כי ברוחניות חייבת להיות מידה שלמה*..

מתוך הקשר בינינו אנחנו לומדים איך להתקשר לבורא. הקשר עם הבורא זה תוצאה מסיכום כל הקשרים בינינו שאנחנו לומדים במדרגה הנוכחית. אנחנו בכל מדרגה ומדרגה נצטרך להשתדל להיות מחוברים יותר ויותר, ובכמות ובאיכות היגיעה, ובהתאם נקבל גילוי הבורא במידה גדולה יותר. כך זה עובד.
זה שאני רואה היום את עצמי יותר מרוחק מאתמול, זה טוב. זאת אומרת זה לא שאני יותר רחוק מהחברים, אלא עכשיו אני רואה את המצב הקודם ברגישות יתר, ולכן בשבילי זה נראה יותר רחוק. כך ככל שמתקדמים יותר, נראה לנו כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, כך רואה את זה כל אדם ואדם שמתקדם. אבל אנחנו לא נרפים מזה, אלא דווקא רואים את זה כצורת התקדמות נכונה.

לכן אנחנו צריכים בכל זאת עוד ועוד להעלות בקשות. *אנחנו צריכים שלבקשות שלנו יעלו לא מכל אחד ואחד, אלא אנחנו צריכים להתחיל להרגיש בינינו איפה הרגש המשותף, השדה המשותף*, כמו שצריך להיות בקבוצה, ביחידה, במשפחה.

זאת אומרת *האם יש בעשירייה שלנו רגש משותף שממנו אנחנו יכולים להתחיל לפנות לבורא? אני כבר לא פונה מעצמי, אלא מאותו הרגש שנולד בינינו, מתוכו אני פונה לבורא*. אני אישית, ועוד חברים, כל אחד ,אבל אנחנו מעלים את הבקשה שלנו כבר מתוך הכלי המשותף שלנו.
בינתיים *אנחנו צריכים להגיע למצב שהתפילה לבורא עצמה היא בשבילנו התענוג, היא בשבילנו המטרה*. אני יכול לסדר את עצמי בלפנות לבורא, בלחבר איכשהו לפי דעתי, לפי כמה שאני מסוגל לתאר לעצמי את החברים ברגש שלי, ולבקש מכולנו, מכל עשירייה, בפנייה לבורא שיעזור לנו להיות מחוברים ולהיות משענת, כלי לגילוי שלו כדי לגרום לו נחת רוח. זו העבודה שלי כרגע.
ש: איך להכין את החסרונות?

ר: חיסרון להשפיע דרך חברים לבורא, זה הכלי שלנו. לכן אנחנו מתוך החיסרון להשפיע דרך החברים לבורא, מתחברים בינינו ומגישים את עצמנו לבורא. אנחנו רוצים שהוא יהנה מזה שנותן, שמתגלה בינינו.

*תנסו לחשוב לכיוון הזה. אתם תראו כמה זה יקדם אתכם, אמנם שזה הפוך לטבע שלנו. יש כאלו ששומעים ולא יכולים להסכים, אני מבין, אבל לאט לאט כשאנחנו מדברים על זה, המאור פועל ומחזיר למוטב. עברנו כנס מאוד מיוחד, טוב מאוד, ויכולים להתחיל להתקרב לשלב עליו אני עכשיו מדבר*.

זה שאני קשור אל הבורא, אמנם שמרחוק ולא בצורה ישירה, שאני רוצה להשפיע לו, אני לא רוצה, אני לא מגלה בי כזה רצון, אני גם לא מגלה שהוא רוצה להשפיע לי, אבל זה שבכל זאת יש איזושהי תחילת קשר, זה צריך לשמח אותי. ואני צריך להעריך את הקשר הזה, שבכל זאת יש לי משהו. האמת שכל העבודה ברוחניות, חוץ מחוט הקשר הדק הזה שאנחנו מגלים בתחילה, כל יתר הקשרים שלנו לבורא זה כדי לתת לו, להשפיע לו. אנחנו צריכים רק את החוט הזה, אחד, דק מאוד, שקושר אותנו עם הבורא. אני מתוך זה אדע שאני נותן לו, מקושר אליו. אלו מילים שיכולות אולי לבלבל, שקשה להעביר בהם משהו פנימי, אבל תנסו ותראו. זה יסתדר.
ש: ש: מהו דבר שיכול להבטיח שהתפילה מתקבלת?

ר: אנחנו לא יכולים לדעת התפילה מתקבלת או לא, אין לנו עדיין קשר ההדדי אלא רק לכיוון אחד. *אנחנו צריכים להאמין שמה שאנחנו מדברים, הבורא בטוח שומע*, כי זה אצלנו מלכתחילה, כולנו, כל הבריות שהבורא ברא, כולנו מנוהלים על ידי האור העליון...

כל העבודה שלנו היא בעצם חיבור ותפילה..

ש: למה צריך להתחנן לבורא שישמע את התפילה?

ר: הבורא לא צריך את התפילות שלך. אין לו חיסרון, חוץ מחיסרון לתת. לכן כל מה שנדרש ממך זה שיהיה לך כלי קבלה.

צריכים להשתדל להתקשר בינינו כדי לדרוש מהבורא. כאן כבר נרגיש מחסומים בינינו, מחיצות בינינו. איך אני מתקשר לחבר כדי לפנות לבורא? *הבורא זה משהו שנראה לי אישי, מאוד אישי, ובחבר זה משהו מהצד, אז איך אני מתקשר לחבר כדי להתקשר לבורא*? יותר מזה, אני מרגיש את החבר שהוא ממש מהצד נמצא לידי, והבורא למעלה או לפניי. מצד שני כתוב שהחבר צריך להיות בדרכי לבורא, מאהבת הבריות לאהבת ה׳, בחיבור בינינו אנחנו משיגים את הבורא, אז מה עושים?

אנחנו צריכים לראות את הפעולות שלנו, את עבודות שלנו. אני צריך כל הזמן להשתדל לתאר לעצמי איזה קשר צריך להיות בינינו. הקשר צריך להיות כשיר, נכון, להתקשרות לבורא. אנחנו יחד כביכול בונים מכשיר להתקשרות לבורא, איך אנחנו צריכים להעמיד כל אחד ולסדר אותו כלפי האחרים?

בואו ביחד נעשה כמו קבוצה על המגרש, איך אנחנו מסדרים את עצמנו כדי שהחיבור בינינו בעצמו יתחיל להוציא גל, כמו גלי רדיו, גל כזה שיפנה לבורא? איך אנחנו בינינו צריכים להתקשר כך שהקשר בינינו יעלה לבורא וישפיע לו, אליו. זה על זה אנחנו צריכים לחשוב, לבנות כזה דבר, בכל עשירייה ועשירייה. זאת עבודה מחויבת. אז נראה שהוא כבר נמצא ומחכה, שמח מזה שאנחנו סוף סוף משתדלים להגיע אליו לפי חוקי הטבע, זאת אומרת מתוך החיבור בינינו, לחיבור אליו.
*אם אתה פונה לבורא לבד, אתה פונה בתור אגואיסט. יותר טוב אל תפנה*. כך גם כן כתוב, לא בונה אלא הורס.

מה שאין כן, *זה שהאדם פונה לקבוצה ודרכה לבורא, משתדל בצורה כזאת לבנות את עצמו, אז הוא כמעט מיד, מהר מאוד, מרגיש שיש לו קשר רוחני. זה משהו שלא היה לו קודם, משהו שיוצא ממנו לכיוון ההשפעה, וטוב לו להיות בזה. הוא מתחיל לקבל מזה תענוג, מתחיל להרגיש התפתחות חדשה בכך שהוא דרך החברים רוצה לפנות לבורא*.

*החברים שלי, בסופו של דבר, זה כוחות ההשפעה שלי. שלי. כשאני מתקשר אליהם, אני המלכות והם ט׳ ראשונות, דרכם אני משפיע לבורא. אחרת אני לא מגיע אליו*. אנחנו בונים פרצוף ,כל אחד בונה פרצוף ממלכות הפרטית שלו כלפי הכתר המשותף, לבורא. כך אנחנו צריכים לראות את זה.
ש: איך הרצונות האלו יתחברו בסוף?

ר: אל תדאג שהרצונות יתחברו. הרצונות, הכוונות, צמצומים, אור ישר, אור חוזר, הכל יתחבר. זו עבודה שקורית בפרצוף. העיקר שאנחנו משתדלים להכניס את עצמנו לתבנית של הפרצוף, וזה יקרה. אז יעבדו עלינו חוקים של פרצוף.

ש: מתי כעס וטענות כלפי הבורא או כלפי העשירייה איך הם הופכים לתפילה?

ר: גם הם הופכים להיות לתפילה. כעס, טענות, צעקות וכל מה שיש לך בפנים, שאתה בעצמך עוד לא יודע ולא מרגיש. לא. רק שיוצא לך אתה כבר מכיר, מבין, מרגיש מה קורה לך בפנים, אפילו כל הדברים האלה, הם כולם עולים למעלה לבורא והכל נכלל בכל השדה הזה של האור אינסוף. *אל תדאג, הכל בא לחשבון, העיקר לעבוד, העיקר לעבוד*.

*לעשות פעולות רעות זה יותר טוב מלא לעשות כלום, כי מהפעולות הרעות אתה תראה מהר מאוד שאתה עושה משהו לא בסדר, ותתחיל לבקש, לבכות, להשתנות*. מה שאין כן, אם אתה כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו, אז לפי זה לא תתקדם.

*אם תעשה פעולות שגויות, תתקדם. אם לא תעשה שום פעולות, לא תתקדם*. לכן כדאי לעשות, ודאי שלהשתדל לעשות פעולות נכונות, אבל אפילו אם הן לא נכונות, זה כמו תינוק ששובר משהו, עושה משהו, אבל מזה לומד.

ש: תפילה, תוכל לתת דוגמה למילים שבהם צריך להשתמש?

ר: מילים, יש הרבה ספרים שבהם כתובות כל מיני מילים. אנחנו לא משתמשים בזה, אנחנו רוצים להוציא מילים משלנו, פשוטות, מה שאני מרגיש. הלב שלי לא עובד לפי איזשהו לשון ולא לפי חיבורים מיוחדים, שירים או בדברים, לא. *איך שאני מרגיש, כך אני צריך לדבר, ובצורה הכי פשוטה. זה יכול להיות אפילו ללא מילים, זה יכול להיות ניגונים, זה יכול להיות כל דבר, רק שזה מבטא את הרגשת הלב שלי. זה מה שדורש הבורא, לבבות, לבבות*.

*תשתדל, אין לך ברירה. אם לא תרכך את הלב שלך להרגשת החבר, אז הלב שלך לא יהיה מוכן להרגיש את הבורא*.
אין קלקול. הכל חוץ ממני זה הבורא. לכן כך אני צריך להתייחס לכולם, לכל החברים, לכל הקבוצה שלי. אני צריך להתייחס להכל כהזדמנות. *הבורא בכוונה ברא את העולם ואת הקבוצה, כדי לתת לי הזדמנות, גם לי היחידי המקולקל, לעלות למעלה, עד הדרגה שלו*.
ש: ציינת ששיעור היום הוא שיעור אחר. למה התכוונת?

ר: זה לא שיעור רגיל. אנחנו לא לומדים, גם פתיחה לא לומדים. מלכתחילה הוא נכנס לאיזשהו שביל חדש. היינו צריכים קצת לחדש את הכנס, אז השיעור יצא כך.

איך אנחנו יכולים להגיע למצב שדווקא הגעגועים הם המילוי, ולא מה שחשבנו קודם. כתוב שדווקא הגעגועים הם המילוי שלנו ובזה אנחנו ממלאים את לבנו. וזה ממלא אותנו בצורה בלתי מוגבלת. איך אנחנו יכולים כבר עכשיו להתחיל להעריך את הגעגועים, עד כדי כך שהם הם בעצם מאירים לנו בכל הא״ס?
אם אני כבר יכול להתפלל עבור החבר, כבר אני כביכול עוזב את עצמי ונכלל עם הרצון שלו. ודאי שאין לי שום דבר אחר. עם הרצון שלי אני נכלל בחבר, ואז אני קולט את החיסרון של החבר בתוך החיסרון שלי. אני כביכול מזה מתעבר מהחבר. הוא נעשה בי, ואת החיסרון הזה שקלטתי, אני מעלה לבורא. אז יש לי תפילה עבור הזולת.

*מתפלל בעד חברו, זו בעצם הפעולה היחידה האמיתית הרוחנית שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו צריכים לתאר אותה עכשיו ממש יום יום, יום יום איך אנחנו עושים את זה*.

ש: עבור מי אני מתפלל? עבור אחד אחד, או כל העשירייה יחד?

ר: בינתיים איך שנוח לך, איך שאתה מרגיש שקל לך יותר, איפה שאתה יכול להרגיש, להתרגש יותר, בבקשה. אח״כ אתה ע"י זה תפתח עוד יחסים אחרים לחברים אחרים.

*אני מבקש, במשך היום תשתדלו לקבוע ביניכם כאלו מצבים, כאלו קריאות. תרגישו איפה זה נמצא, במה אנחנו נמצאים, איך אנחנו יכולים לראות שבירה בינינו, כישלונות בינינו, ועל מה אנחנו יכולים לבקש, על מי לבקש, כל אחד עבור עצמו או כל אחד עבור הזולת? אם אנחנו מבקשים עבור הזולת, אז אנחנו באמת מתקנים את עצמנו. המתפלל עבור חברו זוכה תחילה. כך נתקדם*.
התיקון שלי זה שאני מתקן את החבר. אני לא מתקן את החבר, אני מתקן מה שאני יכול להעלות מהכלים שלי לתיקון. אבל כך נקרא שאני מתקן את החבר.
מ

קבלה מדיה

קבלה מדיה

איזור אישיכדאי להיכנס כדי להוסיף לייק לסרטונים, לשמור תכנים ולהירשם למינויים.

שיעור הקבלה היומי11 de jun de 2023(צהריים)חלק 1 שיעור בנושא "לבטל את המחיצות"

חלק 1 שיעור בנושא "לבטל את המחיצות"

שיעור בנושא "לבטל את המחיצות"

טועןתיכף מגיע

קבלה מדיה© כל הזכויות שמורות 2003-2026 בני ברוך - קבלה לעם

איזור אישי
כדאי להיכנס כדי להוסיף לייק לסרטונים, לשמור תכנים ולהירשם למינויים.

שיעור הקבלה היומי11 de jun de 2023(צהריים)
חלק 1 שיעור בנושא "לבטל את המחיצות"

טוען
תיכף מגיע

קבלה מדיה
© כל הזכויות שמורות 2003-2026 בני ברוך - קבלה לעם