שיעור בוקר 28.11.21 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1616

מאמר "עיקר מה שחסר לנו"

קריין: המאמר "עיקר מה שחסר לנו", כתבי רב"ש כרך ג', עמוד 1616.

עיקר מה שחסר לנו

"עיקר מה שחסר לנו, שמסיבה זאת אין לנו חמרי דלק לעבודה, הוא שחסר לנו חשיבות המטרה, שפירושו שאין אנו יודעים איך להעריך את השרות שלנו, שנדע למי אנו משפיעים. וכן חסר לנו את הידיעה של גדלות ה', שנדע עד כמה אנו מאושרים בזה שיש לנו הזכיה לשמש את המלך, כי אין לנו כלום שנוכל להבין את גדלותו.

וזה נקרא בלשון הזהר הקדוש, שכינתא בעפרא, היינו שענין להשפיע אליו יתברך הוא חשוב לנו כמו עפר. וממילא אין לנו חמרי דלק לעבודה, כי בלי תענוג אין כח לעבודה. אלא במקום שמאיר אהבה עצמית, אז הגוף מקבל חיות מזה, אבל בעבודה דלהשפיע, אין הגוף מרגיש בזה טעם של תענוג, וממילא הוא מוכרח להיות "רובץ תחת משאו".

מה שאין כן כשמרגיש שהוא משמש מלך חשוב, לפי חשיבותו של המלך, בשיעור זה יש לו הנאה ותענוג שמשמש אותו. לכן אז כבר יש לו חמרי דלק, שיתנו לו כח כל פעם שיוכל ללכת קדימה, משום שמרגיש שהוא משמש למלך חשוב.

ואז כשיש לו הידיעה והרגשה שיודע למי הוא משפיע, באותו שיעור שהיה לו כח לעבוד על הכוונה של אהבה עצמית, יש לו עכשיו הכח לעבוד על מנת להשפיע. כי מי שמשפיע לאדם חשוב, נחשב כמו שהוא מקבל ממנו. והיות על קבלה יש כח בהגוף לעבוד בכדי להשיג תמורה, כמו כן גם בלהשפיע למלך חשוב, יש לו הנאה מזה.

ובזה מובן מה שכתוב בהקדמה לתע"ס, בענין, נתנה היא, ואם הוא אדם חשוב מתקדשת, משום הנאה דקביל מינה. רואים אנו דבר חדש, שנתינת השפעה לאדם חשוב דומה לפי הדין כמו קבלה ממש, הגם ששם מביא את המאמר של קידושין לענין קבלה על מנת להשפיע, שאז הקבלה נקרא השפעה.

ומאותו ענין יכולים להבין צד השני של המטבע, היינו שהשפעה נקראת קבלה. שמטעם זה כבר יש לו חמרי דלק, כי אם הוא משפיע לאדם חשוב זה דומה כמו שהוא מקבל. לכן כבר יש לו כח לעבודה.

היוצא מזה שלא חסר לנו רק להאמין בגדלות ה', אז יהיה לנו כח לעבודה בבחינת השפעה."

מאמר מאוד קצר ולעניין. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם אנחנו באמת מבינים את מה שכתוב, אם אנחנו נמצאים בזה או לא. אני הייתי כמה שנים במצב שלא הרגשתי שחסרה לי חשיבות הקבוצה. אמרו לי להתחבר לכמה אנשים אז התחברתי. אמרו לי לשבת איתם פעם בשבוע אז ישבתי. זו לא הייתה ממש קבוצה כי אני הייתי בן שלושים והגעתי לאנשים שהיו בני שבעים שהיו לומדים עוד עם בעל הסולם ולידם הרגשתי את עצמי ממש כתינוק.

אחר כך הבאתי עוד תלמידים לרב"ש שעשו מהם קבוצות אבל אני לא הרגשתי נחיצות לכך וגם ראיתי אחר כך על האנשים האחרים שלפעמים לוקח להם הרבה זמן עד שהם מתחילים להרגיש את החשיבות בסביבה, בקבוצה. זה דבר שהרצון לקבל בתת ההכרה מפריע לאדם לשמוע עליו, הוא פשוט לא נותן. אני זוכר את עצמי היטב שלא הרגשתי שזה חשוב. לא הרגשתי שההשגה הרוחנית, השגת הבורא וההרגשה הרוחנית, יכולות להתקיים רק בתוך קבוצה. חשבתי שלומדים, משתוקקים וזה צריך להתגלות. אבל זה שקודם אתה צריך להשיג חיבור עם אנשים כמוך ובתוך החיבור אתה צריך להכין את הכלי לגילוי הבורא, את זה לא הבנתי ולא הרגשתי הרבה זמן. לכן אני מבין אתכם וזה אופייני לנשמות שמתגלות היום.

הכוונה ב"היום" היא למאה העשרים ולמאה העשרים ואחת, שאלה נשמות שמוכנות לגמר התיקון, כמו שכותב בעל הסולם שאנחנו נמצאים בדור האחרון. ולכן זו בעיה, כי להשיג את הבורא אפשר רק בתוך הסביבה, בתוך הכלי שאתה בונה, במידה שאתה מבטל את עצמך כלפי הכלי הזה, כלפי החברים. צריך יותר להשקיע ולשכנע בזה את עצמך, וזה עניין של ימים, חודשים ושנים עד שהאדם באמת מוכן להתקשר לחברים בתוך הלב והנפש ולהכין את החיבור כך שהקשר ביניהם יהיה מותאם לגילוי הבורא.

יש כאלה שגם היום עוברים את מה שאני עברתי ונשתדל בכל זאת להבין שזה מה שעומד לפנינו ועל זה חייבים להתגבר. זה הסימן של הדור האחרון, שעיקר הבעיה הוא להביא אותו לחיבור. זו העבודה הפרקטית שלנו ולפי עוצמת וגודל החיבור אנחנו נזכה לגילוי הבורא בתוך החיבור לפי השתוות בין הכלי שהכנו אליו.

אנחנו יכולים לגלות את הכלי בדרגת נפש בחיבור ואז הבורא יתגלה כאור הנפש שממלא את הכלי. מגדילים את הקשר בינינו לדרגת הרוח שבחיבור, שזו התגברות על עביות שורש, התגברות על עביות א' והתגברות על עביות ב', אז על כל דרגת עביות שבינינו, 0, 1, 2, שאנחנו יכולים להתגבר, בזה מגלים לפי השתוות הצורה את הבורא.

עיקר מה שחסר לנו

"עיקר מה שחסר לנו, שמסיבה זאת אין לנו חמרי דלק לעבודה, הוא שחסר לנו חשיבות המטרה, שפירושו שאין אנו יודעים איך להעריך את השרות שלנו, שנדע למי אנו משפיעים. וכן חסר לנו את הידיעה של גדלות ה', שנדע עד כמה אנו מאושרים בזה שיש לנו הזכיה לשמש את המלך, כי אין לנו כלום שנוכל להבין את גדלותו.

וזה נקרא בלשון הזהר הקדוש, שכינתא בעפרא, היינו שענין להשפיע אליו יתברך הוא חשוב לנו כמו עפר. וממילא אין לנו חמרי דלק לעבודה, כי בלי תענוג אין כח לעבודה. אלא במקום שמאיר אהבה עצמית, אז הגוף מקבל חיות מזה, אבל בעבודה דלהשפיע, אין הגוף מרגיש בזה טעם של תענוג, וממילא הוא מוכרח להיות "רובץ תחת משאו".

מה שאין כן כשמרגיש שהוא משמש מלך חשוב, לפי חשיבותו של המלך, בשיעור זה יש לו הנאה ותענוג שמשמש אותו. לכן אז כבר יש לו חמרי דלק, שיתנו לו כח כל פעם שיוכל ללכת קדימה, משום שמרגיש שהוא משמש למלך חשוב.

ואז כשיש לו הידיעה והרגשה שיודע למי הוא משפיע, באותו שיעור שהיה לו כח לעבוד על הכוונה של אהבה עצמית, יש לו עכשיו הכח לעבוד על מנת להשפיע. כי מי שמשפיע לאדם חשוב, נחשב כמו שהוא מקבל ממנו. והיות על קבלה יש כח בהגוף לעבוד בכדי להשיג תמורה, כמו כן גם בלהשפיע למלך חשוב, יש לו הנאה מזה.

ובזה מובן מה שכתוב בהקדמה לתע"ס, בענין, נתנה היא, ואם הוא אדם חשוב מתקדשת, משום הנאה דקביל מינה. רואים אנו דבר חדש, שנתינת השפעה לאדם חשוב דומה לפי הדין כמו קבלה ממש, הגם ששם מביא את המאמר של קידושין לענין קבלה על מנת להשפיע, שאז הקבלה נקרא השפעה.

ומאותו ענין יכולים להבין צד השני של המטבע, היינו שהשפעה נקראת קבלה. שמטעם זה כבר יש לו חמרי דלק, כי אם הוא משפיע לאדם חשוב זה דומה כמו שהוא מקבל. לכן כבר יש לו כח לעבודה.

היוצא מזה שלא חסר לנו רק להאמין בגדלות ה', אז יהיה לנו כח לעבודה בבחינת השפעה."

שאלה: איך אדם מעביר את חשיבות המטרה לעשירייה? איך הוא מגביר אותה בעיניהם?

בדיבור, בדוגמאות ובתפילה. אם אני רוצה להעביר חשיבות לסביבה, לקבוצה, זו יכולה להיות קבוצה גדולה של כל בני ברוך או קבוצה קטנה שזו עשירייה, אז אני יכול להעביר חשיבות על ידי דוגמה ממני, אני יכול לגרום להם להשתדל ללמוד על החשיבות, איך להשיג אותה ואיך לממש אותה, וחוץ מזה, העיקר גם להתפלל.

שאלה: מה הסימן שהשגתי שהחבר יותר חשוב ממני?

שאתה מוכן לעשות משהו בשבילו. כשאתה מתחיל לראות שאתה רוצה לעשות משהו בשבילו, זה סימן שבחושים שלך הוא נעשה יותר גדול מעצמך, ממך.

שאלה: העבודה בהרחבת גודל הסביבה שלי בהרגשתי, האם זה מה שבסופו של דבר צריך להיכנס לרזוננס עם הבורא? האם על זה יש תפילה נפרדת שצריך להתפלל?

לכל דבר יכולה להיות תפילה לחוד, לא חשוב באיזו צורה, באיזה מילים, באיזו שפה, ובאיזה סגנון. העיקר כל הזמן להיות בחיסרון כלפי הבורא ולבקש ממנו לתת לך כוחות לחיבור, להתעלות למעלה מהאגו שלך, להתחבר לקבוצה ולהתחבר אליו. בקיצור, לחבר את הנטייה שלך לתפילה ולכוון אליו. זה מאוד חשוב, ובזה אנחנו דווקא נמצאים באיזו התרשלות.

האגו שלנו מרדים אותנו, עוצר אותנו, לא נותן לנו להיות כל הזמן בדרישה לעשירייה ולבורא. כמו ילד קטן שכל הזמן דורש, כל הזמן רוצה, הוא לא משאיר לך רגע אחד בלי שהוא נדבק אליך וכל הזמן רוצה ממך משהו, ככה אנחנו צריכים להיות כלפי הבורא. הוא אוהב את זה, לו אין בעיה לטפל בנו.

תלמיד: אבל אם כבר יש הרגשה של תשובה כשאתה מתפלל שהבורא יחבר את העשירייה שלך, האם צריך להרחיב את ההרגשה הזאת, כלומר להתפלל שההרגשה הזו תתרחב אצלי?

ודאי. מה, כבר הגעת לסוף? תמשיך.

שאלה: מהו המצב בעשירייה שאנחנו נותנים לבורא כמו לאדם חשוב וזה נקרא שאנחנו מקבלים ממנו?

אם הבורא יהיה חשוב בעיניי אז אני ארצה לתת לו, זה חוק הטבע. באותו רצון לקבל אם אני מגלה מישהו שחשוב ממני, חשוב בעיניי, אני רוצה לתת לו כי אני נהנה מזה שאני נותן לו. זה כמו שחשוב לך לתת משהו לילד הקטן שלך כי אתה נהנה מזה שאתה נותן, למה? כי הוא שלך, הוא קשור אליך, הוא חשוב בעינייך ואתה רוצה לתת לו. זה חוק הטבע, אתה רוצה לתת למי שאתה אוהב, אתה רוצה לתת למי שאתה מחשיב.

תלמיד: הדוגמה ברורה, אבל הוא הרי נותן כאן את זה בקונטקסט של הבורא שנסתר מאיתנו.

נכון. הוא נסתר מפני שאנחנו צריכים קודם כל לבקש את הגדלות שלו, זה נקרא "אמונה". כוח גדלות הבורא שמתגלה כלפינו נקרא "כוח האמונה", ואז במידה שיש לי אמונה בבורא אני יכול להשפיע לו.

תלמיד: איך לבקש גדלות הבורא בעשירייה?

זה החשוב. המתפלל עבור העשירייה זוכה תחילה.

שאלה: מה זה להאמין בגדלות ה'?

להאמין בגדלות ה' זה להשתדל להרגיש את גדלות הבורא שממלא את הכול.

שאלה: איך היום, במהלך היום, אנחנו יכולים להביא את עצמנו לחשיבות כזאת שנרצה להגיע לכנס ולשרת את כל הכלי העולמי, ובמה אנחנו יכולים לשרת אותו?

אני חושב במשך היום על המפגש שיהיה לנו, שיחד איתנו יהיו חברים מכל הכלי העולמי ושכולנו נתחבר יחד ונרגיש שאנחנו נמצאים במתחם אחד, כל הלבבות מכל העולם. אנחנו רוצים שבכלל כל העולם יתחבר כך לכלי של האדם הראשון השלם, האחד, העגול, והבורא ימלא אותנו וישמח מאיתנו.

תלמיד: אנחנו יכולים כעשירייה להתפלל עבור כל הכלי או על עשירייה אחרת?

ודאי, כי זה הכול שלך. בינתיים אתה לא מרגיש שזה שלך, אבל בעצם כל הנבראים הם אותו הכלי שלך. אתה לא מגיע לגמר התיקון לפני שאתה מחבר את כולם בלב שלך.

תלמיד: איך אנחנו עושים את זה בפועל, מכניסים תפילה גם עבור הכלי העולמי?

מתחילים מחיבורים מוגבלים, חלקיים, עד שמגיעים ממש לחיבור השלם. נקווה שנצליח בקרוב.

תלמיד: אנחנו מחברים תפילה בדרך כלל אחרי השיעור, האם אנחנו יכולים להכניס לתפילה גם תפילה להצלחת הכלי העולמי, להצלחת החיבור?

ודאי. גם בתפילות בתוך סידור התפילה כתוב על הצדיקים, על אלו ועל אלו ועלינו בסוף. אבל על כולם אנחנו מתפללים, כולל הרשעים, כולל כולם, שכולם יכנסו לתיקון.

תלמיד: והסדר הוא כזה שאנחנו קודם כל מתפללים עליהם ועלינו בסוף?

כן, ודאי. איך אני אתפלל על עצמי קודם? זו צורה אגואיסטית. כל התפילות שלנו הן כאלו שמתפללים על הגדולים, אחר כך על הבינוניים, אחר כך על הרשעים ואחר כך עלינו. כי אנחנו דוחפים את כל העולם לקראת הבורא, שהבורא יטפל בכל העולם, כי זה הכלי שלנו, הם חלקי הנשמה שלי.

תלמיד: בדרך כלל אנחנו מתפללים קודם כל שאנחנו נתחבר.

בינתיים אנחנו מתפללים כך, אבל בעצם סדר התיקון הנכון הוא שאני מתפלל עבור כל העולם, ורוצה שכולם יגיעו לתיקון, לגילוי הבורא, ואני בסוף. חוק ההשפעה כך הוא מכתיב לי. אבל לזה עוד נגיע, עכשיו עדיין אפילו זה לא מובן מאליו.

שאלה: אני רוצה להשפיע לגדול מתוך הטבע הגשמי שלי?

מה זה להשפיע לגדול מהטבע הגשמי? במה שאני נמצא עכשיו אני צריך בכל זאת להשתדל לחבר את כולם ככל שאני מסוגל, וזה כולל הפצה, כולל לימודים, כולל כל דבר שאני רק מסוגל לתת. אני מתקשר נניח למרכז בני ברוך ואני נכלל שם בפעולות ההפצה, בכל מה שאפשר כדי להשתתף בתיקון הכללי.

תלמיד: אפשר להגיע לגדלות הבורא לפני שהגעתי לגדלות החברים?

לא. אני לא יכול להגיע בפועל לגדולות הבורא אם אני לא מגיע באיזושהי צורה לגדלות החברים. במידת גדלות החברים מתגלה בתוך החברים גדלות הבורא.

שאלה: מהי אותה הרגשה של גדלות הבורא, איך היא מתגלה ומורגשת בי?

אני לא יכול להסביר לך מה מרגישים. אפשר לתאר זאת כך שמתגלה כוח אחד שכולל את כל המציאות, גם ממלא את כל המציאות, וגם מסוגל לתקן את כל המציאות.

שאלה: מה נדרש כדי להפוך אהבה עצמית לאהבת הסביבה באמת?

זה מגיע לאט לאט על ידי המאור המחזיר למוטב, כי זו כבר יציאה של האדם מעצמו כלפי הסביבה. זה לא מגיע מאליו, אדם צריך לעבוד על זה. ולאט לאט הוא מעורר על ידי כל מיני פעולות את המאור העליון שמביא לו הרגשת חיבור מסוים בעשירייה שלו, בקבוצה שלו, תלות בהם, ככה זה מגיע.

שאלה: מה ההבדל בין מושג גדלות למושג חשיבות?

אני לא יודע בדיוק את הסמנטיקה אבל יש בכל זאת הבדל. גדלות זה ערך שאפשר לשקול וחשיבות זה דבר רגשי. הייתי אומר כך, שגדלות זה בשכל וחשיבות זה ברגש.

שאלה: איך אפשר להרגיש את גדלות הבורא?

בתוך גדלות החברים. חסר לנו כלי, האור נמצא בכל מקום וממלא את כל המציאות. אם יהיה לנו כלי, אז אנחנו נרגיש ונגלה. הכלי לגילוי הבורא זו העשירייה, כמה שתהיה לי חשיבות לעשירייה, לפי זה אהיה מוכן להרגיש את חשיבות הבורא.

שאלה: איך להעריך ולהגן על המטרה, הקבוצה, הבורא, אם גדלות הבורא מתגלה רק לשנייה וכל יתר הזמן גדלותו בהסתרה?

הכול תלוי רק במקבלים. אם המקבלים יכולים להיות מחוברים ביניהם ולעבוד על גדלות הבורא, אז כמה שהם עובדים על זה הבורא נמצא גילוי בהם.

שאלה: כדאי לברר באופן קבוע, אם אנחנו עדיין פועלים מתוך כוונה לעצמנו ללא גדלות הבורא, או שהפכנו לפחות קצת, לכוון למען הזולת? או נכון יותר לעצום עיניים ולעשות מה שביכולתנו להעלות את גדלות הבורא?

חשוב להעלות גדלותו בעינינו.

שאלה: ניתן לשים סימן שוויון בין מושגים "גדלות הבורא" ו"גדלות עשירייה", או שאנחנו עדיין משרתים את העשירייה למען הבורא?

זה לא חשוב. העיקר בשבילנו שיהיה לנו גדלות החברים. ברגע שגדלות החברים תהיה במשהו משתווה עם הבורא, אז אנחנו נרגיש בתוך החברים את הבורא.

שאלה: אם הכול אני תופסת בתוך האגו שלי, והכול מקבלת מתוך עצמי, איך מתוך זה יכולה לצאת פעולה מושלמת כלפי העשירייה?

אנחנו צריכים להשתדל כמו ילדים קטנים לעשות מה שמוטל עלינו ועל היתר כתוב "ה' יגמור בעדי". את כל הפעולות שאנחנו מתחילים הבורא מסדר אותן, מתבל אותן ומסיים אותן ואחר כך מתגלה בהן. העיקר בשבילנו זה להתחיל.

שאלה: הביטול מול החברה מתרחש רק דרך שברון הלב? כל פעם מצוקה, תפילה ושבירה? או שביטול הוא מאמץ תמידי?

לא כל כך הבנתי את השאלה. אנחנו צריכים כל הזמן להשתדל לאתר איפה עוד אפשר להוסיף בחיבור בינינו ואז בביטול הזה אנחנו מתחברים. אני לא יכול להתחבר, אלא רק דרך הביטול שלי.

שאלה: יש הבדל בין להשתתף בערב איחוד בפתח תקווה, או בחיבור דרך האינטרנט?

זה תלוי בחשיבות החיבור. יש שבגלל הקורונה לא רוצים לבוא. יש שלא יכולים לבוא בגלל המרחקים, בגלל הכסף ועוד, אז אני לא יכול להגיד.

אני לא יכול לחייב את האדם או לעורר אותו. כל אדם שלומד אתנו צריך בעצמו לעשות חשבון מה טוב לו. להיות איתנו פיזית, להיות בבית ולצפות, או בכלל לא לצפות אפילו וירטואלית. אם הוא לא בחו"ל אז עומדת בפניו השאלה, "לבוא או לא לבוא" אם הוא בחו"ל, אז אין שאלה, אלא רק אם להיות בקשר וירטואלי או לא להיות בכלל בקשר. הכול בחירת האדם.

(סוף השיעור)