סדרת שיעורים בנושא: רשב"י - undefined
זוהר לעם. הקדמת ספר הזוהר. ליל הכלה, פסקה 141
שיעור 48|٢٩ يناير ٢٠٢٣
לכל השיעורים בסדרה: הקדמת ספר הזוהר 2022
שיעור בוקר 29.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 306, "הקדמת ספר הזוהר"
מאמר "ליל הכלה", סעיפים 141-144
קריין: ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 306, "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "ליל הכלה", סעיף 141.
.141" אין אומֶר ואין דברים, בלי נשמע קולם. בכל הארץ יצא קַוָום ובקצה תֵבֵל מילֵיהֶם. כתוב, אין אומר ואין דברים. כלומר, אומר ודברים משאר דברי העולם, שאינם נשמעים לפני המלך הקדוש, ואינו רוצה לשמוע אותם. אבל אלו הדברים בכל הארץ יצא קוום ובקצה תבל מיליהם. שאלו הדברים עושים קו מדָרֵי מעלה ומדָרֵי מטה. מאלו הדברים נעשים רקיעים, ומאלו הדברים, מאותה התשבחה, נעשה ארץ. ואם תאמר, שאותם הדברים משוטטים בעולם במקום אחד. אומר הכתוב, ובקצה תבל מיליהם.
ביאור הדברים. כי עד כאן דיברנו מהעונשים והייסורים הנוראים ביותר, שהם הפירוד מאמונת ה'. והזוהר אומר, כי גם העונשים והייסורים משאר דברי העולם, מהעבירות הפרטיות, ומייסורי הגיהינום, והייסורים הגופניים, וכדומה, הממלאים כל העוה"ז, הנה גם הם מתקבצים ונכללים בזיווג הגדול הזה, כמ"ש, והיה כאשר שָׂשׂ ה' עליכם, להטיב אתכם ולהרבות אתכם, כן יָשִׂישׂ ה' עליכם, להאביד אתכם ולהשמיד אתכם.
כי כולם מתקבצים ונעשים לאור גדול, ונהפכים לששון ולחדווה רבה. ונאמר, אין אומר ואין דברים משאר דברי העולם, שהם כל ייסורי העוה"ז, שאינם נשמעים לפני המלך הקדוש, בהיהפכם לששון ולחדווה. ואינו רוצה לשמוע אותם, שלא יתאווה לשמוע אותם, כי מתוך ההיפוך שלהם לששון ולחדווה, הרי המלך הקדוש יחזור אחריהם, ויתאווה לשמוע אותם.
כלומר, שזֵכֶר כל צער וכאב מהימים שעברו, יגרום עתה בגמה"ת חדווה ועונג רב. כמ"ש, בימים ההם ובעת ההיא יבוקש את עוון ישראל ואיננו. כי בעת שייהפכו לזכויות, יעלו כל כך נחת רוח, עד שיבוקשו העוונות מימים שעברו, כדי להתבדח עליהם, ולא יימצאו. כלומר, שיידמה לנו, כי אינם נמצאים עוד בצורתם האמיתית, כמו שהיו בימים שעברו.
ונאמר, ואינו רוצה לשמוע אותם. כלומר, שאין אומר ואין דיבור, שלא יחזור עליהם ברצון ובחשק גדול לשמוע אותם, מפאת היותם עתה כולם לאורות קדושים ונאמנים.
והנה הקומה הגדולה הזו, העולה בזיווג הגדול מכל הנשמות ומכל המעשים, הטובים והרעים יחדיו שבגמה"ת, נבחנת כמו קו ועמוד אור, המאיר מסוף העולם ועד סופו. שהוא הייחוד הגדול, כמ"ש, יהיה ה' אחד ושמו אחד. ונאמר, אלו הדברים, דברי העולם, בכל הארץ יצא קַוום. כי הקומה, היוצאת על אלו הדברים, שהם כל מיני הייסורים והעונשים, מאירה מסוף העולם ועד סופו. כלומר, בכל הארץ.
נאמר, מדָרֵי מעלה ומדָרֵי מטה, שהוא עניין מאוד נשגב, ואתאמץ לבארו לפי האפשרות. כי יש לדעת, שאין סדר הזמנים בנצח כמו בעוה"ז. ונמצא, שבעת שחשב ה' לברוא העולם, הרי כבר נבראו אצלו כל הנשמות עם כל התנהגותן, עד הגמר בכל השלמות הנרצה מהן, כדי לקבל כל העונג והטוב, שחשב עליהן ליהנות אותן. כי אצלו, היהיה משמש כמו ההווה, ואין עתיד ועבר נוהגים בו.
ובזה תבין מה שלומדים, הראה הקב"ה לאדה"ר דור דור ודורשיו. וכן למשה. שלכאורה תמוה, כיוון שעוד לא נבראו, איך הראה אותם? אלא נאמר, כל הנשמות וכל התנהגותן עד לגמה"ת, כבר יצאו לפניו במציאות. והן נמצאות כולן בגן העדן העליון. ומשם הן יורדות ובאות בהתלבשות הגופים בעוה"ז, כל אחת בשעתה. ומשם הראה אותן הקב"ה לאדה"ר, ולמשה, ולכל הראויים לזה. והוא עניין ארוך ולא כל מוח יכול לסבול זה." זאת אומרת נברא הכול, כל המצבים נבראו מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה על כל אחד ועבור כולנו בכל המצבים, ואנחנו רק צריכים כלפינו ללמוד איך לאסוף אותם יחד ולהלביש אותם עלינו. אבל לא שיש משהו שאנחנו צריכים להחליט ובהחלטות שלנו לקבוע איך זה יקרה, זה לא בא בחשבון. נמצאות בחשבון רק הצורה הראשונה והצורה אחרונה ושתי הצורות האלה מתחברות יחד.
"וע"כ נאמר בזוהר, כמו שהם מתייחדים למעלה באחד, אף היא מתייחדת למטה באחד. כי קומת הזיווג הגדול שבגמה"ת, כמ"ש, יהיה ה' אחד ושמו אחד, הנה כבר יצאה למעלה קומה זו מכל הנשמות ומכל המעשים שבעולם, שייבראו עד גמה"ת, מבחינת נצחיותו, שכל העתיד משמש לו כהווה."
שאלה: בחיים הפרקטיים יש כל כך הרבה מילים ושרוצים, משתוקקים לשמוע, איזה מילים משתוקקים לשמוע?
הוא מתכוון לזה שכל מה שאנחנו צריכים לעבור כבר נמצא במציאות העליונה ואין בזה שום ספקות אלא כולנו מגיעים לגמר התיקון וכולנו מגיעים בהדרגה לזה שהיא מבוררת מראש.
שאלה: אנחנו לומדים שהכול נקבע מראש. כיצד החיים הגשמיים שלנו תלויים ברישום הזה, אולי יש כמה רישומים?
החיים הגשמיים שלנו רק צריכים לעורר אותנו לפעולות רוחניות, לחיבור ולתיקון ככל שאנחנו יכולים להגיע יותר מהר בצורה נכונה לגמר התיקון, לגמר החיבור.
שאלה: שמעתי את הקריין קורא אדם הראשון ומשה, ואני חשבתי שאדם הראשון זה כל הנבראים. מאיפה בא גם משה?
אדם הראשון זה הצורה של כל הנבראים יחד, כל הנשמות יחד.
תלמיד: אז איך יש לנו משה, עוד נברא?
אל תערבב את כל הדברים האלה יחד. אדם הראשון זאת צורה של נשמה אחת שהיא עוברת שבירה ועוברת תיקונים ומשה הוא אחד מחלקי הנשמה הזאת.
שאלה: האם ניתן להגיד שבסופו של דבר כל החיים הגשמיים והרוחניים שלנו הם פשוט זיווג גדול אחד?
אפשר להגיד, אחר כך זה מתקבץ באמת לזיווג אחד גדול, אבל בינתיים אנחנו נמצאים בזיווגים פרטיים, בברורים פרטיים.
שאלה: כתוב, "והיה כאשר שָׂשׂ ה' עליכם, להטיב אתכם ולהרבות אתכם, כן יָשִׂישׂ ה' עליכם, להאביד אתכם ולהשמיד אתכם." מה זה אומר?
זה נקרא שהבורא יצטרך לפעול בנו בכל הדרכים עד שיביא אותנו לגמר התיקון, אבל לצורה הסופית הוא חייב להביא אותנו, כי סוף מעשה במחשבה תחילה, אנחנו כבר נמצאים בגמר התיקון בכוח, רק צריכים להרגיש, להגיע לזה בפועל.
תלמיד: אבל כתוב כאן בהקשר למה שכתוב יותר למעלה שאם אתה מתנתק מאמונת ה' זה קורה. איך לא להתנתק מאמונת ה' לא להרשות לדברים כאלה?
זה על ידי שתהיה מחובר כך עם חברים, אין שום דבר אחר. איפה אנחנו מממשים את מידת האמונה, מידת ההשפעה שלנו? רק בזה שאנחנו מחוברים בקבוצה.
תלמיד: השפעת הבורא עד כדי כך יכולה להיות קשוחה במקרה של פירוד מהדרך שזה מגיע עד כדי השמדה?
תלוי איך אנחנו מדברים על השמדה, אבל אנחנו ראינו כבר בצורה גשמית עד כמה יכולות להיות פה פעולות שלו, כי "אין עוד מלבדו" ותראה מה קרה עִם עַם ישראל ועם עוד עמים, תראה מה שנעשה בווייטנאם, בהודו, במלחמת העולם השנייה, בשואה. הבורא עושה חשבון רק לקראת המטרה הסופית שלו, ואם הוא לא רואה שום צורות טובות אז משתמש בצורות כאלה שיכולות להועיל בעיקר למימוש מטרת הבריאה.
"ונמצא, עמוד האור הזה, המאיר מסוף העולם ועד סופו, שיאיר בגמה"ת, כבר עומד בגן העדן העליון ומאיר לפניו, כמו שיתגלה לנו בגמה"ת. אחד כנגד אחד, כי הקב"ה אחד. כי לעת גמה"ת יאירו ב' הקומות אחד כנגד אחד. ואז יהיה ה' אחד ושמו אחד.
לכן נאמר, שאלו הדברים עושים קו מדרי מעלה ומדרי מטה. קו, המאיר מדרי מעלה ומדרי מטה, אחד כנגד אחד. כי אותה הקומה מאירה מדרי מעלה, שהם כל הנשמות, הנמצאות בגן העדן העליון. ומאירה מדרי מטה, שהם כל הנשמות, אחר שעברו בפועל בהתלבשות הגוף בעוה"ז, ובאו לגמה"ת. כלומר, שאותן ב' הקומות מאירות בגמה"ת יחד. ואז מתגלה ייחודו, כמ"ש, ה' אחד ושמו אחד." חכה.
שאלה: במאמר בקטע מס' 141 כתוב "ומשם הראה אותן הקב"ה לאדה"ר, ולמשה, ולכל הראויים לזה." מיהם הראויים לזה ואיך אנחנו מגיעים למצב שנהיה ראויים לזה?
ראויים לזה, כלומר שכבר עכשיו מבינים שהתיקון נעשה בחיבור בין כולם ולזה הם צריכים להגיע, להימשך. מה שאין כן, לפני זה, לא היה ברור וידוע להם.
שאלה: ככל שאני מבין, אין לנו בחירה אלא להגיע לגמר תיקון, אנחנו לא יכולים לשנות את זה.
כן, בזה אין לנו בחירה.
תלמיד: הבורא לא נותן לנו אפשרות, הוא יביא אותנו לגמר תיקון. בתהליך הזה איך אני יכול להיות שותף שלו? איך אני יכול להיות איתו בתהליך הזה כדי שאני אביא לו שמחה? וכשאני מנסה לפתוח את הלב, אני מגלה שאין לי שום שמחה לתת לבורא. מה אני יכול לעשות?
כי אתה עוד לא הגעת לשלבים האלו שאתה רואה עד כמה אתה נמצא במצב שהרצון לקבל שלך מת ואתה נפרד ממנו ואתה שייך כבר לרצון להשפיע יותר ויותר וזה משמח אותך מאוד ואתה מבין את דרכי הבורא בלהעביר אותך דרך כל אותם המצבים הנוראים הקודמים, ואיך עכשיו הוא מביא אותך למצבים עוד יותר גרועים, אבל בגלל שעברת את כל ההכנות, אתה כבר מבין שאלה לא דברים גרועים, אלא כך היה נראה לך.
כך היו נראים לך המצבים האלה ברצון לקבל שלך. ועכשיו כשאתה מתקן את הרצונות שלך, אז הם נראים לך כשלבים הטובים, שאתה נמשך למשהו ממש טוב וכך אתה מתקדם.
אנחנו צריכים להבין שהשלבים האלה הם שלבים של תיקון הכלים, כלומר שהכלים שלנו זה כמו שהיו לך "עיניים להם ולא יראו", אז עכשיו אתה מקבל עיניים חדשות, "אוזניים להם ולא ישמעו" עכשיו אתה מקבל אוזניים חדשות וכן הלאה. זאת אומרת, אתה מתחיל לראות את העולם בצורה אחרת והוא הפוך ממה שהיה קודם, "עולם הפוך ראיתי".
תלמיד: בתהליך הזה לפעמים אנחנו מגלים את המציאות דרך זה שהיא מתלבשת בצורות שונות, חלק מהזמן באמונה וחלק לא, אני עובר כל מיני מצבים דינמיים לפעמיים אני מרגיש שאני הולך ביער חשוך שהוא כולו מלא ערפל ואני לא רואה כלום וקול כלשהו אומר לי, אני איתך, תסתכל אחורה, ימינה או שמאלה, שום דבר אתה לא רואה. איך אני יכול לקבל ביטחון, איך אני יכול להתגבר על הפחד הזה, או איך יכולה להיות לי תקווה שהכול יהיה בסדר בהמשך הדרך?
לא, אתה לא צריך להיות בביטחון ובתקווה שהכול יגמר טוב ויפה, כי זה מוריד בכלל מהיחס שלך לבורא. שאתה מתייחס אליו טוב בתנאי שאתה רואה את העתיד הטוב, בכלים האגואיסטים שלך, איך זה יכול להיות שאתה נמצא בכלים של אמונה, בכלים של השפעה, שאתה מסור לו, שאתה נמשך אליו, נדבק אליו? הכול מדובר על פני כל המצבים, כנגדם.
זה שנותנים לך את הכול ואתה נדבק לבורא, בזה אתה נדבק מתוך כלי הקבלה שלך, "יש לי הכול והבורא טוב ומטיב ומביא לי את כל הדברים שאני רוצה ואני מחזיק בו כמו תינוק שמחזיק באימא שנמצא עליה ממש ולא רוצה להתנתק ממנה כי מרגיש בה את מקור כל החיים שלו, כל החיות שלו". לא. כך אנחנו לא יכולים להתקדם לתכונת ההשפעה.
ולכן אנחנו צריכים כאן לרכוש את תכונת ההשפעה ולפי התנאים שהבורא מאיר לנו בחושך, ולמרות החושך אנחנו נדבקים בו, הופכים את החושך לאור ואת המר למתוק וכך אנחנו מגיעים להיות דבקים בו במצבים ההפוכים מהרצון לקבל.
שאלה: אז אני צריך להיות אסיר תודה לכל הזדמנות גם בדרך החושך?
נכון.
שאלה: כי החושך זו הזדמנות לפנות לבורא?
ודאי. אתה צריך להגיע למצב, שהאור והחושך שאתה מרגיש בכלים שלך, שהם כלים של דקבלה, לא ישפיעו עליך. והחשכה תאיר כאור ואין הבדל בין שני המצבים הללו. אתה מתעלה מעל הרצון לקבל שלך ומה שיהיה לך זה לא חשוב, העיקר שאתה נמצא בדבקות בבורא בכל מצב ומצב ואז אתה יוצא מהכלים דקבלה שלך ואין לך שום קשר עם הרצון לקבל.
אלו התרגילים שאנחנו צריכים לעבור תחת השגחת הבורא. תחשבו איך אנחנו עושים את זה, אבל כולם צריכים לעבור את זה.
תלמיד: אני אוהב אותך.
יופי. אבל תנסה להתחיל לעבור את הדברים האלה בצורה יותר ברורה ופרטנית וכמה שלא תבין, תפנה אליי אני אסביר לך יותר.
שאלה: באחת הפסקאות כתוב, שיש לדעת שבנצחיות אין סדר זמנים כמו בעולם הזה. איך זה בדיוק מתעצב בעולם שלנו? כי העולם שלנו דורש זמן מסוים להתפתחות, להתקרבות לבורא.
יש כאן דברים שבאמת קשה להסביר, אבל תבין, שאם זה כבר אין סוף ואנחנו מדברים על לקשור הכול לשורש אחד, אז אין בשורש הזה, לא עבר ולא הווה, לא עתיד וגם אין בו רע וגם טוב, ואין שום הבחנות ששייכות לעולם שלנו, אלא רק מילת הדבקות יכולה להיות המראה לנו את המצב.
תלמיד: קצת קשה להבין את זה, כי בעולם הרוחני יש התחלה וסוף כמו שכתוב בתורה, זה אחד. איך לתפוס את זה?
לא לתפוס, אל תסובב את זה כאילו אתה רוצה לתפוס את זה בתוך הרגשות ובשכל שלך של היום. מה שכתוב שם נאמר על המצבים הרוחניים ואתה רוצה להעביר את זה למצבים גשמיים - אתה לא תצליח בזה, צריך להמתין עד שכלים רוחניים כאלה ייווצרו בנו ואז נוכל באמת להבין את זה בצורה נכונה.
שאלה: איך אנחנו צריכים לעבוד נכון בזוהר, כדי שהוא יעורר בתוך העשירייה שלנו פעולות רוחניות?
יחד לקרוא, יחד לדבר, יחד ללמוד ולהשתדל לתאר לעצמנו עד כמה שאנחנו מתקדמים למה שספר הזוהר כותב. פשוט מאוד, להשתמש בספר כמו למדריך.
שאלה: בכל יום אני מקשיב לשיעורים מלפני כעשר שנים פחות או יותר ויש לי הרגשה שזה יותר מקרב, יותר ברור עכשיו מאז. שאלתי, אם ייקח לנו אותם שנים לקלוט את מה שאתה אומר היום, או שהזמנים יותר מתקצרים?
לא, זה לא זמנים אלא מצבים. אנחנו עכשיו עוברים מצבים כאלו שלא היו קודם. במצב של היום, שאתה מתחיל להרגיש, לשמוע מה שהיה במצב הקודם, אז נראה לך שזה היה יותר ברור, יותר פשוט, יותר מובן, יותר קרוב. אנחנו צריכים לעבור את הזמן המיוחד שאנחנו עכשיו עוברים, ואני חושב שבעוד חודש וחצי חודשים, אנחנו נעלה לדרגה החדשה.
קריין: נמשיך בשורה "והנה משמיענו".
"והנה משמיענו לבל נטעה לחשוב, שעמוד אור זה המאיר בגן העדן העליון, נמשך ומאיר בגמה"ת בעוה"ז. לזה אומר, שאינו כן. אלא מאלו הדברים נעשים רקיעים. כי קומה זו יוצאת על היסוד דז"א, הנקרא רקיע. ולפיכך יש עדיין ההבחן הזה שבכל הזיווגים. אשר הקומה יוצאת תחילה מהרקיע ולמעלה, ואח"כ היא מאירה אל המקבלים מהרקיע ולמטה. אשר הקומה היוצאת מהרקיע ולמעלה, נקראת שמיים. והקומה המתקבלת מהרקיע ולמטה נקראת ארץ.
ובעת שקו האור מתייחד מדרי מעלה ומדרי מטה, נשאר עוד ההבחן מגן העדן העליון אל דרי העוה"ז. כי קומת הזיווג, היוצאת מהרקיע ולמעלה, מקבלים דרי גן העדן העליון. כי מאלו הדברים נעשים רקיעים, כלומר, שמיים חדשים לדרי מעלה. ורק הזוהר הנמשך מהרקיע ולמטה, הוא המתקבל לדרי מטה. ונקרא ארץ חדשה. וזה שמסיים מאותה התשבחה, כלומר, שדרי מטה משיגים רק תשבחה והזוהר, הנמשך משמיים לארץ.
ואם תאמר, שאותם הדברים במקום אחד, מאחר שהתבאר שהזיווג נעשה כדרך כל הזיווגים, שמהרקיע ולמעלה נמשך אל מהרקיע ולמטה, א"כ אפשר לטעות, ולומר, שהוא רק קו דק, העולה במקום אחד, כמ"ש במעשה בראשית, ייקָווּ המים, אל מקום אחד. כלומר, רק לפנימיות העולמות, המגיע רק לישראל בלבד, ולא לחיצוניות העולמות. ואומר, שאינו כן, אלא משוטטים בעולם. שהאור משוטט וממלא את העולם, מסוף העולם עד סופו. כמ"ש, בקצה תבל מילֵיהם. כלומר, אפילו לחיצוניות העולמות, שמגיע גם לאוה"ע, כמ"ש, ומלאה הארץ דעה את ה'."
זאת אומרת אלו שמשתוקקים לתיקונים, לבורא, לחיבור, יש בהם איזה הכנה לתיקון, והם נקראים "ישר א-ל", "ישראל" והם נמשכים לתיקונים. אבל אחרי שהם מתחברים למערכת אחת והם מושכים אחריהם גם את כל יתר בני האדם, ובזה כולם נכנסים גם כן לפעולת התיקון. ודאי שבצורות האחרות, לא בתיקונים כמו שהראשונים, כמו שנקראים "ישראל", "ישר א-ל", שיש להם נטייה לזה, אלא בצורות אחרות, יותר פסיביות. אבל כולם מבינים שאין ברירה, וגם שזאת המטרה של הקיום שלהם.
וכך, כמו שהוא אומר, שמתחיל האור הזה, הידיעה הזאת מתפשטת מסוף העולם ועד סופו, וכולם מתחילים להבין ולהרגיש אותו האור, אותה המטרה על פני כל כדור הארץ. עד שמגיעים כולם לדעת את הבורא במלואו ממש.
שאלה: האם יש קשר בין לגלות את החושים הרוחניים שלנו, לבין היכולת להצדיק את הבורא?
ודאי שיש קשר בין התכונות שלנו, היכולות שלנו והתנאים שלנו - ככל שאנחנו יכולים להבין, להודות, לסיים ולסייע. אבל בכל זאת, נעשה את זה, או בדרך טובה או בדרך לא טובה. לא חשוב, הבורא בכל זאת יממש את התוכנית שלו.
ואנחנו צריכים סך הכול להשתדל להבין את אותה תוכנית, ולהרגיש אותה ולממש אותה כמה שאפשר בכלים שלנו, עד כדי כך שלא הבורא דוחף אותנו לתיקון, אלא אנחנו פונים אליו ומבקשים ממנו שימשוך אותנו, שידחוף אותנו לגמר התיקון בכל האפשרויות שישנן לפניו.
שאלה: בסעיף 141 מדובר על קומת הזיווג הגדול. האם הרב יוכל להסביר את זה?
את קומת הזיווג הגדול אנחנו לומדים גם ממקום אחר, זה מגיע מאור היחידה, שמחבר את כול האורות וכל הכלים יחד, ואז עושה עליהם זיווג של גמר התיקון.
שאלה: אמרת שעוד חודש וחצי חודשיים נעלה למדרגה חדשה, מה האחריות שנדרשת מאתנו כדי שזה יקרה?
להיות מוכנים לזה כמה שאפשר. להתקשר, להתחבר, לתמוך אחד בשני כולם בכולם. להרגיש שאנחנו כולנו בכל העולם ממש מתחברים יותר ויותר בצורות פנימיות בינינו וזה מה שחשוב לנו.
תלמיד: האם צריך לראות בכנס אמצעי קריטי לדבר הזה?
כן. אני חושב שהכנס יהיה אותה הנקודה שבה אנחנו רוצים להגיע למקסימום חיבור אפשרי שיכול להיות במצבנו. וודאי שאנחנו לא מגיעים לגמר התיקון ולסוף כל הדרך. אבל בכל זאת, אנחנו נכנסים בצורות כאלה בחיבור בינינו, שהן הופכות להיות למשהו שאנחנו מבינים ומרגישים שהן כבר פעולות ממשיות רוחניות אקטיביות שמתבהרות בינינו.
ואנחנו נמצאים בהם, גם נשים, גם גברים, והחיבור בינינו מתחיל להתייצב בצורה כזאת שהאור העליון יכול למלאות אותו ולהביא לנו הרגשת הבורא שנמצא בנו, מהתחלה של נפש דנפש וכן הלאה. מאור הקטן בחיבור הקטן עד האור הגדול בחיבור הגדול.
שאלה: מהם הרקיעים? כל פעם אני תופסת את זה אחרת. מדברים כאן על עמוד האור וספר זיכרון. ומפסקה לפסקה יש עוד פרשנויות. אז איך לתפוס נכון?
לא צריך לתפוס נכון. איך שתופסים ככה תופסים. אין לנו מה לצייר לעצמנו איזה תרשימים בראש.
שאלה: כתוב שהנשמות יורדות לגופים בעולם הזה, כל אחת בשעתו. ובסוף הפסקה הוא אומר, אבל לא כל המוח יכול לסבול את זה. למה הכוונה?
אנחנו מתחילים לקבל הארה מהאור העליון שהיא לאט לאט מגיעה אלינו בתור אור מקיף ואחר כך יותר ויותר בהארות שונות. ואנחנו כך מתרגלים להארות האלו ולהתעלות איתם יחד איכשהו. זורקים אותנו מלמעלה למטה. עד שאנחנו כמעט מאבדים את היכולת שלנו אפילו להבין מה כתוב בצורה כמו שהבנו קודם בספר הזוהר ובכלל בחכמת הקבלה. נעשים יותר סתומים. אחר כך שוב אנחנו מתעוררים, מאיר עלינו משהו ואנחנו מתעלים למעלה מהמצב הזה של הנפילה.
וכך אנחנו בירידות ועליות, כל הזמן נמצאים בין שני המשתנים. ועל ידי זה אנחנו בונים את הכלים שלנו. כל הזמן כך בונים את הכלים. במידה שאנחנו מתחברים מהעליות והירידות האלו יחד, יותר יחד, יחד.
בהתאם לזה אנחנו מסוגלים לסבול את העליות והירידות כי אנחנו מחלקים אותם להרבה כלים. וכך אנחנו יכולים יותר עמוק לרדת ויותר גבוהה לעלות כי כולנו מתחברים. לחיבור שלנו יש הבחנות, יש לו כוחות מאוד מיוחדים.
אם אדם אחד צריך לעלות ולרדת, נגיד אלף פעם, כדי איכשהו לעבור ממצב אחד למצב אחר, ואם הוא קשור לאנשים אחרים, וכולם כך איכשהו מתחברים לפעולות האלה, אז הם יכולים לעשות את זה ממש בפעולה אחת או שתיים.
זה עניין של האינטגרליות שיש בכלי שאוסף את דברים שלו, וכך הוא עובר ממצב למצב. אצלו זה קורה כמו בטווח אחר. לא אחד לאחד, אלא אחד למיליון ויותר.
שאלה: זאת אומרת שסביבת העבודה היא מאוד חשובה. יש בקבוצה חברים שכולם לאותה מטרה. זה מאוד עוזר.
עם קבוצה אתה יכול לעשות בפעולה אחת מה שאתה לא יכול לעשות לבד במאה אלף פעולות. כי ברוחניות זה מתפזר בגוף שכלול מעשירייה. יש שם תכונות שונות אבל מחוברות. יש שם זמנים שונים בכל אחד ואחד אבל מחוברים. מתוך ההבדלים האלה, מתוך הפירודים שיש בין כולם אתה בונה ממש רשת רוחנית.
זה כל העניין. במישור העולם הזה אתה אף פעם לא יכול לבנות את הרשת הזאת, אבל כשאתה מתעלה לקשר עם האחרים, במידה שאתה לא נמצא איתם בנכונות אבל עם זה אתה כן רוצה להיות בנכונות כי מאין ברירה אתה הולך אחרי העצות של המקובלים. יוצא שמתוך שכל החברים ממש רוצים להרוג זה את זה אבל הם מבינים שאין להם ברירה, הם חייבים לאהוב זה את זה, אז בין המצבים האלה הם פתאום מוציאים משהו שנראה כנס, דבר שלמעלה מהטבע. איך שתי ההבחנות הללו, אהבה ושנאה יכולות להיות בחיבור.
לא בזה אחר זה כמו שקורה בעולם שלנו, אבל יחד. איך אנחנו יכולים להשוות את ההפכים האלה יחד. וכשאנחנו מתחילים להשיג את זה, זה נקרא שמתחילים להשיג את הרוחניות.
תלמיד: מדובר על ב' קומות. האם אלה שני עולמות שהתאחדו יחד, העולם הגשמי והעולם העליון?
לא. זה לא יכול להיות אף פעם. העולם שלנו הגשמי הוא העולם המדומה. הוא פשוט נעלם אחר כך מכל הדמיונות שלנו ונשאר בתפיסתנו רק העולם הרוחני, שהוא האמת.
שאלה: צריך את העזרה שלך. חבר שהוא ממש נזק במערכת, איך חבר כזה מבקש מהחברים שלו שיעזרו לו?
אז צריכים לעזור. צריכים לעזור, צריכים לרדת למצב שלו. ממש לרדת למצב שלו, כך כתוב, ולתפוס אותו, לחבק אותו וכשאתם במצב שלו בוא נגיד במצב הנמוך, תופסים אותו, מחבקים אותו אז מתחילים יחד לעלות.
תלמיד: איך מגייסים שתהיה קצת אמונה? אתה כבר לא מאמין בשום דבר.
לא צריך להאמין, צריך לקרוא יחד כולנו נגיד את ספר הזוהר, או איזה מאמר מבעל הסולם או רב"ש שהוא יותר מדבר אליכם, זה הכול. והמאור המחזיר למוטב שנמצא שם בין המילים והאותיות, הוא יציל אתכם.
כשאתם תעלו יחד עם החבר הזה, זה יהיה רווח גדול לכולם. אז אתם תבינו שהוא ירד כדי שאתם תעלו אותו ועל ידו דווקא תעלו.
שאלה: יש לי שאלה שכבר תקופה גדלה ומתחזקת בי. האם מצב הב' שעליו אנחנו מדברים, מצב הפירוד, של חוסר הרגשת הבורא, הוא מצב קיים? אמרת שאחריו נעלם כל העולם הזה. המצב הזה בסופו של דבר קיים?
ודאי שהוא קיים. אתם עוד תראו, יהיו כל מיני מצבים כאלה, לבוא לכנס, או לא בוא לכנס, בשביל מה, אני יכול לשבת בבית ולהתעמק יותר כשאני אראה אותם דרך המחשב, ועוד כל מיני דברים. לא, אנחנו חייבים לרדת למדבר, להיות שם אפילו לילה אחד למי שקשה מאוד, ולהשתדל להתחבר. להיות סביב המדורה, כאילו זה מחנה לילדים קטנים, אבל אנחנו חייבים לעשות את זה מפני שהמצב הפנימי שלנו דורש את זה.
אני מאוד שמח שקיבלנו אישור ולכל קבוצת טורקיה יש אפשרות לבוא. נקווה שכך נקבל את כל החברים שלנו מכל העולם.
תלמיד: כתוב שמה שלא עושה השכל, עושה הזמן. כי אם היה אפשר פשוט שהזמן יחלוף בלי שנשקיע את כוחותינו, אז בטח הבורא היה מזרז את זה. מה באמת משתנה כשהזמן חולף?
אם האדם מוכן להרכין את ראשו, ולקבל שכל מה שעובר עליו, מגיע מלמעלה, שכך הבורא מסדר את הזמנים, העתים, המצבים, גם זה היה תיקון. לא על כל מצב אנחנו יכולים להגיב בריש גלי, ובאיזה יחס יפה וברור, אבל אפילו אם אנחנו עוברים בהכנעה את רוב המצבים, המצבים האלו יהיו לטובתנו, והם באים לתיקון.
תלמיד: כלומר, הזמן שחולף צריך להיות כהשתתפות, כהכנעה שלנו?.
הכנעה, אנחנו יורדים על הברכיים ומכניעים את עצמנו כלפי הבורא, שיעשה איתנו מה שהוא חושב שצריך להיות. ואנחנו מבקשים ממנו ממש רק להכניע, להוריד את הרצון האגואיסטי שלנו, את הכוחות האגואיסטיים השכליים, והלבביים, כדי שנוכל להתחבר אליו, להיכנס בו, להתבטל אליו.
תלמיד: יש משפט, "היינו כחולמים", כשאדם מתעורר מחלום, הוא עדיין מרגיש, אומנם הוא מרגיש טוב, שזו לא מציאות, אבל יש בו את ההרגשה הלא טובה שהייתה לו בחלום, נניח שקרה לו משהו. ההרגשה הזו ברוחניות, כשנגיע לגמר תיקון, איך יכול להיות שהיא הייתה קיימת אי פעם, הרי לא יכול להיות שבעולמו של הבורא יהיה משהו לטוב, הרי גם זה יגיע לאיזשהו תיקון?
למה זה לא טוב? פשוט אותן הבחנות שאנחנו לא יכולים לעבור בשכל בריא, בהחלטה בריאה, אנחנו עוברים אותן בצורה כזאת, והבורא בכוונה מעביר אותנו בצורה כזאת ש"היינו כחולמים". ואחר כך? אז "ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה"1.
שאלה: מה זה אומר לעשות צמצום על עצמי, ולחיות את החיים דרך הכלים של החברים? מה השמחה, מה אושר שלי במצב שכזה?
אני רוצה להיטמע בתוך הרגשת החברים. שיש בינינו קשר, אהבה, הבנה, שכל ורגש, וכל מה שיש בהם, אני רוצה להיות בזה. כמו איזו חתיכת חומר שאתה זורק לסיר עם מים רותחים. אני פשוט רוצה לאבד את עצמי שם. לאבד את עצמי, ולקבל מהם את מה שיש בהם, את כל התכונות, את כל הכוחות, מתנות, מחנות, מטרות, כל מה שיש בהם, אני רוצה לקבל, להיות בזה, ושהם יספגו אותי. זה הרצון שלי.
שאלה: מה זה אומר אהבה שלא תלויה בדבר? הרי תמיד יש סיבה. אולי אני עם חברים עבור ההשתוקקות שלהם, עבור זה שאני מקנא בהם, שאני מאוד רוצה את אותה מטרה כמוהם, כי הם נותנים לי מתנות, ובגלל זה אני אוהב אותם. או שאהבה שלא תלויה בדבר היא משהו יותר גבוה?
אנחנו צריכים לאהוב את החברים מפני שכולנו נמשכים על ידי הבורא לדבקות בו, והוא מצפה לנו, כי "בו ישמח ליבנו". ומתוך ש"כי בו ישמח ליבנו" אנחנו נמשכים אליו, ולכן כולנו אחים. מפני שהבורא בחר בנו, חיבר אותנו, ומושך אותנו אליו. ולכן אם אנחנו רוצים להתחבר בצורה כזאת, אנחנו כבר מרגישים כמה אנחנו קרובים זה לזה, ומשם כבר יש לנו כוח לעלות.
שאלה: המחשבה על הזיווג הגדול הזה שמביא לחיבור ההפכים מעורר בי הרגשה של סגירות, של מוות, כי נראה לי שהעולם שאני מכיר כאילו נעלם. מה אני צריך לעשות כדי להרגיש שזה פתח לאור, לחיים, לחופש במצב הזה?
אתה צריך לבטל את הלב שלך, ולהשתדל להתחבר עם החברים, עם לבבות החברים, ואז תרגיש את הלב הכללי, וכך תוכל להתקדם.
שאלה: בעשירייה יכולים להיות מצבים מאוד שונים. יש חבר שקופץ מהמיטה כל בוקר לשיעור, וחבר אחר שלא משנה מה, שיעור בשבילו זו יגיעה והתאמצות. איך מעל הבדלים, ושוני כזה גדול יוצרים חיבור?
בשנים שהייתי אצל רב"ש ראיתי כל מיני מצבים. היו חברים שהגיעו לשיעור בצורה כזאת הרוסה שאי אפשר לתאר. לפעמים אנחנו חושבים "אוי קר, אני לא אלך לשיעור, אני מרגיש את עצמי לא טוב, אולי אני לא אלך" וכן הלאה, יש מחשבות כאלה לפעמים. אבל אנחנו צריכים להבין שכל זה ניתן לנו מלמעלה, זו לא איזו מחלה שמגיעה ממקום אחר, אלא מהבורא בלבד. לכן אנחנו צריכים למרות זאת ליפול מהמיטה, להשתדל לקום, וללכת לחיבור, לשיעור.
אז זה היה הרבה יותר קשה מהיום, כשכולם יושבים בתוך הבתים שלהם, ליד המחשב בנוח ובטוב. פעם זה היה אחרת. רב"ש סיפר שהוא היה הולך שעה וחצי לשיעור בכל לילה. השיעור התחיל בשתים עשרה בלילה. בעל הסולם היה קם לקראת שתים עשרה בלילה, חצות הלילה, ומתחיל ללמוד. והיה לו לא פשוט לעבור דרך כל ירושלים, עד הבניין של בעל הסולם, וכך גם כל החברים. לנו זה הרבה יותר קל, כי אנחנו נשמות חלשות, אומנם קשה לנו, אבל בכל זאת נתאר לעצמנו מה היה פעם, בימי רב"ש.
תלמיד: הקושי הזה הוא איזו אינדיקציה שלא עובדים נכון, שצריך לשנות משהו בעשירייה?
לא, הקושי הוא רק אינדיקציה שאתה מסוגל לעלות מעל מהקושי הזה, לא יותר מזה.
שאלה: למה התאספות פיזית כמו כנס במדבר, או כל התאספות פיזית אחרת בעולם עדיפה על התאספות וירטואלית?
אני מגיע לכנס, להתאספות במדבר ממש פיזית, ואומנם שיש לי חששות איך אני מרגיש ואיך אני אהיה עם כל הבעיות שיש לי, אבל אני שמח שיש כזאת פגישה בינינו, ושאנחנו יכולים לעבור אותה ולהתחזק.
אני מגיע לא כדי לשמוע דברי חכמה, אלא פשוט לראות את כל החברים, נניח יגיעו 1000, 1500, 2000, חברים, יתאספו ויחזיקו זה את זה. ואנחנו נקום ללמוד, ונשב יחד באוהל אחד, ונאכל יחד, ונצא למדבר לעשות סיבוב כרגיל, "לכתך אחריי במדבר"2, ואני שמח שיש אפשרות כזו פעם בשנה.
תלמיד: חוץ מהשמחה וההתרגשות של התאספות פיזית, מבחינה רוחנית במה עדיפה ההתאספות הפיזית על פני התאספות וירטואלית?
התאספות פיזית היא בכל זאת מפני שאנחנו נמצאים בעולם הגשמי, וחוץ מההתפעלות הגשמית בינתיים אחד מהשני, אין לנו מה לקבוע, כי את כל היתר קובע הבורא, מִהדרגה הנסתרת העליונה שלו. לכן אנחנו צריכים לעשות מה שמוטל עלינו.
אני זוכר איזו חשיבות רבה רב"ש היה מייחס להתאספות כזאת, ולכן אומנם שאני עדיין לא משיג את החשיבות הזאת כמו שהוא הרגיש, אבל בכל זאת זה השאיר בי רושם, ואני חושב שמאוד מאוד כדאי לגברים לעשות את זה.
לגבי הנשים אני לא יודע. אני שמח לשמוע שגם הן באות בכל זאת לבניין שלנו לעשות כאן אסיפה ליומיים האלה, אבל זה כבר משהו אחר. ננסה להתחבר בלבבות, כי כנס פיזי כזה מאוד מאוד חשוב.
שאלה: אני נמצא פה כבר הרבה שנים וכל פעם אני לא מצליח לתפוס את ההכנות חודש לפני הכנס. למה צריך לחכות עוד חודש, למה אי אפשר שביום שישי הקרוב כל הכלי הישראלי יבוא לפה ונשב יחד באולם, יהיו פה אלף איש ונעשה את מה שצריך לעשות, ובעוד חודש נעשה את זה שוב ביום שישי ונגמור עניין? בשביל מה צריך לחכות עוד חודש וחצי לכל האירוע הזה שנעשה במדבר, שנסע ונישן שם, למה אי אפשר לעשות את זה פה וזהו?
אנחנו בני אדם, בינתיים חיות שבעולם הזה, אומנם מהדרגה העליונה של החיות, אבל בכל זאת שייכים לעולם הזה, ולכן אנחנו צריכים להתחיל מהדרגה הזאת, ואתה לא יכול לזלזל בה. מה אתה ממליץ, שאנחנו נתאסף רק בכלים רוחניים, בדרגות רוחניות?
תלמיד: ממש לא, אני שואל למה לחכות חודש? ברור לי שהמערכות פה לא ערוכות לזה, אבל למה שלא נקבע שביום שישי הזה למשל כל הכלי הישראלי וכל מי שיכול יגיע לפה למרכז, יהיה לנו שיעור בוקר, אחר כך גם שיעור צהריים וזהו, נעשה את הפעולה הזאת, למה צריך לחכות חודש?
זה עניין של הכנה, זה עניין של התאספות פיזית של כל החברים שלנו מכל העולם שגם רוצים לבוא, זה הבדל גדול. פעם היינו עושים את זה בלי לצאת למדבר, אחר כך נעשה חיבור כזה גדול עם הכלי הרוסי במיוחד, ולכן היינו חייבים כבר לחפש מקום לצאת למדבר, והסכמנו לזה ועשינו את זה ודווקא הייתה בזה הצלחה גדולה.
אני מקווה מאוד שגם עכשיו זה יהיה כך. אבל איך תעשה את זה בבניין? בבניין זה לא אותו דבר, "משנה מקום משנה מזל". אנחנו צריכים לצאת ולהיות ממש במדבר, לא סתם מסופר על זה בתורה, ואנחנו נעבור את המדבר, נחצה אותו בדרך מקצה לקצה, וכך נגיע ל"ארץ המובטחת".
שאלה: אמרת שצריך לבטל את הלב הפרטי ולהתכלל עם הלב הכללי. אני חשבתי שאני צריך לפתוח את ליבי כלפי החבר ולהכניס אותו וגם הוא צריך לעשות אותו דבר כלפי, אבל מה זה הלב הכללי?
הלב הכללי זה כשאני מבין שכל החברים שלי כבר התחברו לאותו הלב הכללי ואני צריך להיכנס לשם ולהתכלל בהם.
תלמיד: אנחנו אומרים שהרצון נשאר ואנחנו נשנה רק את הכוונה, אז מה זה הלב הכללי?
הלב הכללי זה אותו רצון שיש לו אותה הכוונה, הרבה רצונות עם כוונה אחת. רצונות אתה לא יכול לשנות, הם באים כחלקי האדם הראשון, אבל את הכוונות כן.
תלמיד: איפה אני אמצא את הלב הכללי?
את זה אתה תחפש. תחפש את הלב הזה, את הלב הכללי של כל הארגון שלנו.
תלמיד: הלב של כל הארגון או הלב של העשירייה?
אני לא חושב שהלב של העשירייה מספיק, אנחנו רוצים לחבר את כולם. מה אשמה איזו קבוצה מפטגוניה ואיזו קבוצה מדרום סין ואיזו קבוצה מפתח תקווה ועוד קבוצות? את כולם אנחנו רוצים לכנס לקבוצה מעורבת אחת, שכל הלבבות יתחברו יחד, ואז ברצון האחד הזה נרגיש את הבורא.
תלמיד: אם אנחנו כבר מדברים על הכנס, קודם אמרת שאפשר לפתוח את הלב רק בעשירייה. אנחנו פותחים את הלב, מדברים על אהבה ומתחברים רק בעשירייה.
כן, להיפתח בעשירייה כהכנה לכנס.
תלמיד: איך אנחנו פועלים בכנס? כי תהיה שם ישיבת חברים ובמיוחד בכנסים אנשים פותחים את הלב לגמרי. איך עלינו לפעול שם?
כבר דיברנו על זה אלף פעם, אני לא יודע מה אתה רוצה לשמוע.
תלמיד: קודם ביררנו את זה ואמרת שאפשר לפתוח את הלב רק בתוך העשירייה, העבודה הכי אינטימית ומה שאפשר לפתוח כלפי החברים זה רק בתוך העשירייה.
כן, בלי שאני מתחבר בעשירייה אני לא יכול להגיע לאחרים.
תלמיד: איך אני נשאר גם בעשירייה וגם מחפש את הלב הכללי?
בעשירייה אני מרגיש את הלב של העשירייה כלב אחד, והולך להתחבר עם כאלה לבבות של עוד עשיריות עד שכולנו מתחברים ללב אחד ממש.
שאלה: בקשר לכנס, מהי ירידה למדבר, זה שאנחנו יורדים בכוח למדבר?
מדבר זו "ארץ לא זרועה"3, ארץ קשה, מקום קשה, מקום שאין בו שום דבר, שאדם לא מרגיש שיש לו במה להחיות את עצמו, בעיקר אין לו מים. כך הוא מגיע למצב שנקרא "מדבר", ואז הוא ניצל אך ורק על ידי החברים שכולם חוצים את המדבר.
תלמיד: אנחנו רואים בכל המקורות שהבורא כביכול הוריד את האדם לגלות וכאן אנחנו עושים את זה מעצמנו, יורדים למדבר.
כן, יש מצווה כזאת לרדת למדבר, לרדת לגלות. יש מצווה כזאת כדי שאדם קצת ירגיש מה זה בחיים שלו.
שאלה: לגבי הרגשת לב אחד, האם זה עדיין נכון כמו פעם, לתפוס שיש כלי פתח תקווה, כלי ישראלי, כלי עולמי?
אני לא חושב שאנחנו צריכים להיות בהבחנות כאלה, אלא עדיף לשים לב לרצון שלנו לחבר את כול הכלי הזה בחלקים שלו לאחד.
תלמיד: דיברת קודם על המדרגה הבאה שנגיע אליה. האם אתה ממליץ לעשירייה לברר, לצייר, מה היא אותה מדרגה?
כל המדרגות הבאות הן רק ביתר חיבור, עד שמגיעים לעשירייה אחת ממש.
תלמיד: האם לכל עשירייה יש תפקיד מוגדר ומיוחד בכלי הכללי?
כן, כל עשירייה חייבת להשתדל לספוג בתוכה את כל יתר העשיריות.
תלמיד: לכל עשירייה יש אופי מיוחד משלה?
כן, אבל אנחנו מדלגים על זה, כדי להיות מחוברים. זה כמו טיפות מים שמתאספות לטיפה אחת.
שאלה: מה החשיבות של ההתאספויות השונות בעולם והתרומה שלהן לכלי הכללי בכנס?
ההתאספויות בעולם עושות אותן הפעולות שאנחנו עושים כאן. יש "מיני כנס" בכל התאספות, ולכן זה מבטא את הרצון שלהם להיות יחד.
שאלה: שמענו על חשיבות ההתאספות הפיזית של הגברים בכנס ערבה, ואמרת שמשמח אותך לשמוע על התאספות נשים במרכז פתח תקווה, אבל זה משהו אחר. במה השוני, ומה הציפייה שלך מהתאספות זו?
אני לא באמת יכול להגיד לך מה השוני בין הגברים לנשים. אני חושב שהנשים יסתדרו סביב הגברים, כמו שכתוב בתורה על קבלת התורה, שהגברים עמדו תחת ההר והנשים סביבם, זה מה שאני מקווה שיהיה.
חוץ מזה שיהיה לכם זמן לעשות פעילויות אחרות של שיעורים, הרצאות, אולי עוד משהו. אני לא נכנס לתהליך הפדגוגי והחברתי, תעשו מה שאתן חושבות. אני בטוח שנשים ידעו איך לנצל את הזמן נכון, מה שאין כן, אצל הגברים זה דורש בדיקה.
תלמידה: השאלה היא כמורה דרך, איך אתה רואה את החשיבות של התאספות הנשים?
חשובה לנו התאספות נשים עכשיו, מפני שבסופו של דבר עוד מעט נגיע למצב שכל כך נתקרב גברים ונשים בהליכה הרוחנית שלא יהיה הבדל בינינו. גם עכשיו אנחנו לומדים יחד שיעורים, סדנאות, סעודות, וכן הלאה. אני חושב שלא יהיה שום הבדל בינינו, חוץ מההבדל הטבעי שהבורא סידר לנו.
לכן בואו נשתדל לסדר כנס נשי ככנס גברי, והנשים יהיו אתנו יחד בכל הפעולות של הגברים. וחוץ מזה יש להן פעולות משלהן. כשאנחנו יוצאים למדבר או עושים פעולות אופייניות לגברים, אז נשים גם הן יכינו לעצמן פעולות של נשים. עוד נדבר על זה. האמת היא שאני אף פעם לא התעסקתי בזה.
שאלה: אם חבר אחד נכנס למדבר, אז עשירייה שמחוברת נכון יכולה לחלוק את המדבר הזה עם כל החברים?
לא יודע, תנסו.
קריין: 142.
וכיוון שנעשו מהם רקיעים, מי שורה בהם? חזר ואמר, לשֶמֶש שָׂם אוהל בהם. אותו השמש הקדוש, ז"א, שם מדורו ומשכנו בהם, ומתעטר בהם.
מאחר שאומר, שעמוד האור יוצא מהרקיע ולמעלה, ומהרקיע ולמטה לא נמשך אלא רק תשבחה מהם, א"כ יש לשאול, מי משתמש באותו עמוד האור? מי שורה בהם? ומשיב, כי ז"א, שמש, המתעטר ושׂם משכנו בעמוד האור הזה. כי הוא מתעטר בעמוד הזה, כמו תחת חופה, כי אוהל פירושו חופה ממעל לו. כמ"ש, לשמש שם אוהל בהם.
קריין: 143.
כיוון שז"א שורה באותם הרקיעים, ומתעטר בהם, הוא כחתן יוצא מחופתו, שמח ורץ ברקיעים אלו, ויוצא מהם, ונכנס ורץ לתוך מגדל אחר אחד, במקום אחר. מקצה השמיים מוצאו, מהעולם העליון יוצא ובא לקצה השמיים למעלה, בינה. תקופתו, זה קצה השמיים למטה, מלכות, תקופת השנה, הסובבת את כל הסיומים, ונקשרה מן השמיים עד הרקיע הזה.
פירוש. רומז כאן לסוד גדול ונורא, על יציאת החמה מנרתיקה, מחופתה. כי אחר שנעשה הזיווג הגדול באותם הרקיעים, בחופה, הוא יוצא מאותם הרקיעים למגדל אחר אחד, במקום אחר, במלכות, הנקראת מגדל עוז שֵׁם ה'. כי אז עולה המלכות למעלה, ומתייחדת עימו בסוד של אחד.
סיום המלכות נקרא תקופת השנה. ומטרם התיקון היו נאחזות שם הקליפות, הנקראות קץ הימים. ועתה, אחר גמה"ת, צריכים עוד לתקן הבחינה הזאת במיוחד. וזה נעשה ע"י יציאת החמה מנרתיקה, כמ"ש, והוא כחתן יוצא מחופתו, ומאיר ובא במגדל אחד, המלכות.
ואז כתוב, יָשִׂישׂ כגיבור לרוץ אורַח. כי הוא רץ באותו מגדל ותקופתו על קְצוֹתָם. כי הוא מאיר מקצה השמיים למעלה עד כל הסיומים שבמלכות, כדי לתקן אותה תקופת השנה של קצה השמיים למטה.
ותקופתו, זה קצה השמיים למטה, מלכות, תקופת השנה, הסובבת את כל הסיומים. כי תיקון זה גומר לתקן כל הסיומים, שיש במלכות. ובזה נקשרה מן השמיים עד הרקיע הזה. כלומר, שהמלכות מקבלת הארת קצה השמיים מלמעלה עד הרקיע הזה של ז"א.
זאת אומרת גומר את כל התיקונים. "ואין נסתר מחמתו".
קריין: 144.
ואין נסתר מחמתו, מאותה תקופת השנה ומתקופת השמש, הסובב בכל צד. ואין נסתר, פירושו, שאין מי מכל המדרגות העליונות, שתיסתר ממנו, שהיו כולן סובבות ובאות אליו. וכל אחת אין מי שתיסתר ממנו. מחמתו, פירושו, שמתחמם ושב אל החברים, בשעה שהם בתשובה שלמה. כל השבח הזה וכל הערך הזה, בגלל התורה שעסקו. כמ"ש, תורת ה' תמימה.
כי לאחר הזיווג הגדול, נעשה כיסוי והעלם לכל האורות עליונים. וע"כ צריכים לזיווג החדש הזה, במגדל אחד, כמ"ש, ותקופתו על קצותם, שחוזר ומגלה כל האורות העליונים, שנסתרו בסיבת ביטול הב"ן, מטרם עלייתו לס"ג.
ואין נסתר מחמתו, מאותה תקופה ומתקופת השמש, הסובב בכל צד. כי הזיווג הזה של תקופת השמש עם תקופת השנה, מתקן את הסיומים דמלכות מכל צד, מכל הבחינות, עד שהוא מספיק לתיקון השלם, שיעלה הב"ן וישוב להיות ס"ג, שהוא תיקון שלם מכל הבחינות. אשר אח"ז, אין נסתר, שאין מי מכל המדרגות העליונות, שתיסתר ממנו. כי כל המדרגות והאורות העליונים חוזרים להתגלות בתכלית הגילוי, שהיו כולן סובבות ובאות אליו. וכל אחת אין מי שתיסתר ממנו, כי כל המדרגות והאורות העליונים חוזרים ובאים לו לאט לאט, עד שאין דבר נעלם ממנו.
ונאמר, מחמתו, שמתחמם ושב אליהם, בשעה שהם בתשובה שלמה. כלומר, שאין הגילוי האמור נעשה ברגע אחד. כי תקופת השמש הולכת ומאירה, עד שיתחמם בשיעור מספיק לתשובה שלמה, שהרשעים נידונים בו וצדיקים מתרפאים ממנו. ואז זוכים לגילוי הגדול האמור.
עוד נצטרך קצת להסביר למרות שההסבר מגיע אחר כך.
(סוף השיעור)