שיעור בוקר 18.08.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ט"ו באב: יום האהבה - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטע מס' 1.

ט"ו באב: יום האהבה

"אמרו בגמרא (תענית ד, ח) "אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים". בהגיע יום חמשה עשר, נתעורר הרחמים הגדולים עלינו, ומתחילים ימי הרצון. לכן לא היו ימים טובים כאלו מקודם. כן יהפוך הכל לטובה ולישועה ונחמה." 

("תפארת שלמה על התורה". פרשת דברים)

קריין: קטע מס' 2.

"ט"ו באב הוא בחינת התיקון וההמתקה של תשעה באב, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שבתשעה באב היתה הגזרה של מֵתֵי מִדְבָּר, שאז היו מתים בכל שנה במדבר, ובט"ו באב פסקו מתי מדבר. נמצא, שט"ו באב הוא בחינת התיקון וההמתקה של תשעה באב." 

("ליקוטי הלכות". הלכות גטין, הלכה ג')

קריין: קטע מס' 3.

"ביום ט"ו באב, שמתחיל להתנוצץ ימי הרצון, להיות הכנה על רצון ה' הבא עלינו לטובה, צריך להיות ג"כ רצון כל איש כלול בחבירו, להיות עומד ומצפה לראות טובתו. וזה הרמז בגמרא, יום שהותרו השבטים לבא זה בזה. פירוש, שכל אחד מבני ישראל ישפיע מברכתו וטובתו גם על חבירו." 

("תפארת שלמה על התורה". פרשת דברים) 

שאלה: היום זה ערב ט"ו באב, וכתוב בקטעים, שמלמעלה מתחילים ימי רצון. קודם קראנו אגרת שכתוב בה שמלמעלה מקבלים טוב רק בהתאם למאמץ מלמטה. איך להבין את זה נכון?

שמהיום בערב אתה נכנס כבר לתקופה חדשה. עד היום בערב היו לך ימי אבלות, תשעה באב, ומהיום בערב יש לך פתאום ימי שמחה והתעוררות, שזה ט"ו באב.

תלמיד: האם זו הזדמנות שנותנים לנו?

כן, ודאי.

תלמיד: כתוב פה "שהותרו השבטים לבא זה בזה. פירוש, שכל אחד מבני ישראל ישפיע מברכתו וטובתו גם על חבירו".  מה זה אומר?

שהם אחראים זה על זה או בזמן הרע או בזמן הטוב, יש הבדל.

תלמיד: אבל מה ההזדמנות שמקבלים?

מה ההזדמנות? תכף נקרא עוד כמה פסוקים.

תלמיד: הוא כותב, "צריך להיות ג"כ רצון כל איש כלול בחבירו".

מזה שקוראים, שומעים, משתדלים להתקרב לזה, להלביש את הפסוקים האלה עלינו, על נשמותינו, כך מתקרבים למושגים של ט"ו באב.

תלמיד: מה התוספת בתאריך הזה? מה יש פה שאין ביום אחר?

תכף נלמד.

שאלה: קטע מס' 4.

"ענין החשוב שבחשובים, נקרא "אהבה" שהיא הקשר הרוחני בין ישראל לאביהם שבשמים, כמ"ש: "וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול סלה באמת באהבה", וכמ"ש: "הבוחר בעמו ישראל באהבה". וזו תחילת הישועה, וגמר התיקון, אשר הבורא ית' מגלה לבריותיו אשר ברא, כל האהבה שהיתה מקודם מוסתרת בלבו." 

(בעל הסולם. אגרת ב')

שאלה: האם זה נכון לומר שרק מי שעובר את ההרגשה של החורבן או של האבלות והצער, הוא יכול להתחיל להרגיש את ההבדל כשמגיעה ההרגשה של ט"ו באב? כלומר היכולת שלנו להרגיש את המצב הזה תלויה ביגיעה שעברנו דרך אותו מצב קודם.

כן.

שאלה: למה יש "ימים טובים, ישועה ונחמה", וקודם לכן יש את תשעה באב, ימים הפוכים, ימי רעה, צרה, כאבים וכולי?

כי יש זמנים לטובה וזמנים לרעה.

תלמיד: למה זה בנוי כך שקודם יש ימים כאלה ואחר כך כאלה, למה הם לא במקביל?

אדם לא יכול לקבל את ההשגחה בצורה כזאת, שני קצוות יחד. הוא עובד עם הרצון, עם הזיכרון ועם ההבחנות, גם בתוך הסביבה שלו וגם מבחוץ, והוא צריך לראות מה בזה החיים ומה בקצה השני.

תלמיד: כשאנחנו אומרים "על כל פשעים תכסה אהבה", האם יש זמנים של פשעים ויש זמנים של אהבה, או שהם באים יחד?

לא. זה נמצא בטבע, ומתגלים קודם פשעים ואחר כך אהבה.

קריין: קטע מס' 5.

"יש אהבה עצמית, ויש אהבת ה'. ויש בחינה ממוצעת, שהיא אהבת הזולת, שעל ידי אהבת הזולת באים לידי אהבת ה'. וזה שאמר ר' עקיבא "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה". וכמו שאמר הלל הזקן להגר, שאמר לו, "למדני כל התורה על רגל אחת. אמר לו, "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך, והיתר, לך ולמד". משום שעל ידי אהבת הזולת באים לידי אהבת ה'. ואז כל התורה וכל החכמה נתונים בלבו."

(הרב"ש. 410. "אהבה עצמית ואהבת ה'")

שאלה: מה זה "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך"?

מה שאתה מרגיש שאתה שונא, איזה יחס, איך שמתייחסים אליך, אז גם אל תתייחס כך לזולת.

תלמיד: אבל זה אמור להיות מכוון כלפי משהו. אם אני שונא משהו שהוא כלפי המטרה, אז דווקא נכון שחבר יבוא ויוכיח אותי.

זו לא הצדקה. תן דוגמה.

תלמיד: נניח שאני שונא להיכנס למפגשי זום, האם חבר לא צריך ללחוץ עלי לגבי זה?

אם יש לך הצדקה למה שאתה לא רוצה, אז ודאי שלא.

תלמיד: אז מה זה יחס נכון של חבר כלפי זה?

להתחשב בזה.

תלמיד: בסופו של דבר ייצא מצב שחבר לא יגיע למפגשים, האם זו התחשבות?

יכול להיות שזו התחשבות. בכל זאת, לא עושים משהו נגד רצונו של הזולת.

קריין: קטע מס' 6.

"וזה ששיער הלל הנשיא, אשר "ואהבת לרעך כמוך" הוא המטרה האחרונה שבמעשיות. כי הוא האופי והצורה היותר ברורה לאדם. ואין לטעות במעשים, שהרי הם מסודרים לעיניו, ויודע שאם מקדים צרכי חברו על צרכי עצמו, הריהו במדת השפעה, ולפיכך אינו מגדיר המטרה - "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". כי באמת הם היינו הך, כי גם את חברו הוא צריך לאהוב בכל לבבו ובכל נפשו ומאודו. כי כן מתבטא במלה "כמוך". כי את עצמו ודאי שהוא אוהב בכל לבבו נפשו ומאודו, ובהשי"ת יכול לרמות את עצמו. ובחברו הדבר פרוש תמיד לנגד עיניו."

(בעל הסולם. "אהבת ה' ואהבת הבריות")

שאלה: אנחנו תמיד מדברים על זה שאהבה היא המדרגה הכי גבוהה שאליה צריך לשאוף, ולהגיע לאהבת חברים. מה מיוחד דווקא ביום הזה שהוא יום האהבה? אפשר להגיד שכל יום בשנה צריך להיות יום האהבה שלנו.

נכון. אבל בכל זאת חג של אהבה, יום של אהבה, אין אצל אומות העולם. אתה יכול להגיד שיש את 8 במרץ, ומה עוד יש?

תלמיד: יש את יום ולנטיין, יום האהבה.

יכול להיות, אבל זה לא משהו. כאן, לפי כוחות הטבע שמופיעים, לפי זה יש את הלוח שלנו.

קריין: קטע 7 של הרב"ש.

"עניין אהבת חברים, שבנויה על בסיס של אהבת הזולת, שע"י זה יכולים להגיע לאהבת ה', הוא עניין הפוך מה שמקובל באהבת חברים. שפירושו, שעניין אהבת הזולת, אין הפירוש, שהחברים יאהבו אותי. אלא, שאני צריך לאהוב את החברים."

(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

זה מאוד חד. כי בדרך כלל אנחנו מתייחסים לזולת במידה שהוא מתייחס אלינו, לפחות להיות שווים לו, וכאן לא, אפילו ששונאים אותך אתה צריך לאהוב אותם.

שאלה: הקטעים האלה מספרים לנו מבחינה חיצונית מה האדם מרגיש כלפי החברים. אבל אנחנו יודעים שהדברים האלה מדברים בצורה פנימית, על מה שעובר בתוך מקובל, בתוך הרצונות שלו. האם אתה יכול לספר לנו מה מקובל מרגיש בט"ו באב מבחינת כוחות פנימיים שיש בתוכו, האם אפשר לספר על זה?

לא, אפשר רק להגיע לזה ולהרגיש. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: יש מצב כלפי חבר, כלפי חשיבות הדרך שלו, שממש אוהבים ומעריכים אותו. ולפעמים בדברים שקשורים לעבודה, להפצה או כלפי החברה, אתה לא מעריך את אותה פעולה של החבר. איך לחבר את שני הדברים בשביל עדיין לאהוב אותו מעל אותה פעילות או החלטות כלשהן?

זה תמיד כך בין בני אדם. אם עוד לא הגענו לתיקונים, לדבקות פנימית, אז תמיד יש מצבים כאלה שבחלק מהדברים אני נמצא עימו בהזדהות ובחלק בניגוד.

תלמיד: לפעמים אתה מרגיש שהחבר ממש עושה נזק לחברה, אבל אתה יודע שהוא עושה את זה כי הוא מאמין שזה נכון לעשות, כך הוא רואה את טובת החברה, ואילו אתה רואה את זה הפוך. איך להגיע לזה שזה לא יפגום באהבה הפנימית שלנו אליו?

צריכים לברר את זה בצורה אובייקטיבית ככל האפשר. כלומר שלאו דווקא לחבר אני מתייחס, אלא אני מתייחס לתכונות שלו, למצב שבו.

תלמיד: לפעמים קשה לשפוט, כי אתה רואה את הסיטואציה הגשמית, בהפצה, בארגון החברה, ולעומת זאת אתה יודע שהחבר נותן את כל החיים שלו לחברה. האם יש קריטריון לפיו אפשר ללכת, משהו שאתה יכול לייעץ?

לא. אני לא יכול.

שאלה: האדם לפי טבעו אוהב את מה שהוא נצרך לו. אם הוא צריך משהו, אז הוא מפתח יחס אליו, הוא אוהב את זה. אהבת חברים, כמו שעכשיו קראנו, זו לא אותה אהבה. האם כן אפשר לפתח צורך בחברים ואז לאהוב אותם?

כן. אבל ודאי שאם אתה לומד שדווקא בעזרת החברים אתה מגיע למטרת הבריאה, אז איך תתייחס אליהם באדישות, בזלזול?

תלמיד: אבל זה עדיין בתוך הטבע האגואיסטי, אני רוצה להשיג משהו לכן אני אוהב אותם. רב"ש כותב באחד מהמאמרים שזה יותר משובח לאהוב חברים בתוך הדעת, ואם אתה לא מסוגל, אז למעלה מהדעת. למה זה יותר משובח?

בתוך הדעת זה יותר משובח מפני שזה בתוך הדעת, כי אדם מבין, מרגיש, מחליט שהוא בזה.

תלמיד: אבל אני לא יוצא מתוך הטבע שלי. אני רואה שזה כדאי לי, אז אני כן משקיע בזה, מפתח צורך, אוהב את החבר.

נכון.

תלמיד: אז למה זה יותר משובח?

זה יותר משובח מפני שבאותה רמה שהבורא ברא אותך, אתה עכשיו משנה את הרצון שלך לאהוב את הזולת.

תלמיד: אם אני מפתח כזו אהבה לחבר, עובד על זה בתוך הדעת, משקיע בזה, משכנע את עצמי, וגם מתחיל כבר להרגיש משהו כלפי החבר, ואז פתאום הבורא עושה משהו וזורק אותי מזה, האם אני חייב להגיע לזה למעלה מהדעת, אני לא יכול לחזור לצורה שהייתה קודם?

לא.

תלמיד: כלומר, זו פשוט מדרגה בשביל להגיע ללמעלה מדעת.

נגיד שכך.

שאלה: מה יותר חשוב, האם לא לפגוע באהבה שלי כלפי החבר או לא לפגוע בחברה?

זה תלוי לאן אתה רוצה להתקדם. לא לפגוע בחברה זה יותר גבוה.

שאלה: איך לתת משמעות היום לט"ו באב, ובאיזה פעולות?

אתן צריכות לפנות למארגנים שלנו.

שאלה: יש פעמים שאנחנו שואלים שאלות בשיעור ושומעים ממך שאתה לא יכול לתת תשובה או שאין לך תשובה. האם אין באמת תשובה, או שאת התשובה אנחנו צריכים להשיג בינינו?

אתם צריכים להשיג. תמיד מה שמתעורר בכם מהשיעורים אתם צריכים להשיג לבד.

קריין: קטע מס' 8.

"יש תפילה, היינו שה' יתברך יעזור לו בזה שירגיש את אהבת חברו ושחברו יהיה קרוב ללבו.

(הרב"ש. אגרת מ')

אם נתפלל נכון, אז זה מה שנקבל.

קריין: קטע מס' 9.

"צריכים לזכור שהחברה נתיסדה על בסיס של אהבת הזולת; היינו שכל אחד ואחד יקבל מהחברה אהבת הזולת, ושנאת עצמותו. ובזה שרואה שחבירו משתדל בביטול את עצמותו, ובאהבת הזולת, זה גורם שכל אחד יהיה נכלל מכוונת חבירו. נמצא, שאם החברה מבוסס למשל על עשרה חברים, אז כל אחד יהיה נכלל מעשרה כוחות, שעוסקים בביטול עצמיותו ושנאה לעצמו, ולאהבת הזולת."

(הרב"ש. מאמר 2 "בענין אהבת חברים" 1984)

(סוף השיעור)