שיעור צהריים 17.09.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ב' דראש השנה
"ראש השנה" – קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: שיעור בנושא - "ראש השנה", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 15.
קריין: קטע מספר 15 כותרת "אגודה אחת".
אגודה אחת
"צריך האדם לעורר לבבו דוקא לתשובה ולהכניע עצמו מפני בוראו, לקבל עול מלכותו עליו באהבה רבה, ועל ידי זה מתעורר אהבת העליון עליו, כמו שנאמר "מרחוק ה' נראה לי" וזה הוא בראש השנה, שהעליון רחוק מישראל מצד המשפט, והאדם רחוק מצד הפירוד. אמנם האדם אינו יכול לעמוד על זה בעצמו בימי המשפט, רק בתוך כלל ישראל, וכשיכלול את עצמו בתוך הכלל, כי דבר זה זכות היא לישראל, מה שנראים לפניו ית' בכלל "ואהבת עולם אהבם ומושך חסד עליהם". אבל אדם פרטי שאינו כולל עצמו בתוך כלל ישראל, אינו מושפע ממרום מאהבת הכלל. ועל זה אמר הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" ממש, כי אהבת ישראל מושפע משפע אהבת המקום לישראל, ובפרט בימי הדין ומשפט. ואם לא יכלול את עצמו בתוך כלל ישראל, יכול להיות ח"ו בסכנה. ולזה אמרה השונמית "בתוך עמי אנכי יושבת" כמבואר בזוה"ק, דאותו יום ראש השנה היה."
("קול שמחה". אגרות)
ראש השנה זה יום מיוחד שבו כל אחד יכול לקבוע את עצמו ב"כלל", ואז יראה מזה תוצאות טובות. לכן בואו נחשוב על זה ונחזק את הלב להתקשר לכולם.
שאלה: מה פירוש "לקבל עליו עול מלכותו באהבה רבה"?
שכל מה שהבורא רוצה שנבצע, אנחנו נשתדל לבצע בכל הרצון הטוב שלנו ועל ידי זה נגיע לחיבור בינינו וכך נגיע לתיקון.
תלמיד: ואיך זה קשור ל"לקבוע את עצמך בתוך הכלל"?
כי זה העיקר. אנחנו צריכים רק להתקשר בינינו כי כוח הבורא שורה בכול, בכולם, לא באחד ולא בכמה, אלא ככל שאנחנו נכללים בכלל כך כוח הבורא שורה עלינו.
שאלה: איזו תמונה צריכה להיות לנו כשאנחנו רוצים להתכלל בכלל ישראל?
להתכלל בכלל זה נקרא שאנחנו רוצים להיות קשורים בינינו כדי לגלות את הבורא ששורה על כולם יחד. זו בעצם המטרה שלנו, לזה להשתוקק.
תלמיד: כשאתה אומר בינינו, למי אתה מתכוון?
בין כל אלו שמרגישים שיש להם נטייה לזה.
שאלה: נאמר פה ש"צריך האדם לעורר לבבו", אבל הלב הוא לא בשליטה של האדם. הוא נותן עצה, שאדם ישים את עצמו בתוך הכלל, אבל עדיין הלב לא בשליטה שלך, אתה יכול לשבת כמו בול עץ בתוך הכלל ולא להרגיש שום דבר. אז מה עושים?
בכל זאת לצפות ולחכות עד שתהיה בלב איזו נטייה להיות מחובר עם כולם.
תלמיד: התחושה היא שהלב הוא לא בשליטה שלנו.
כן.
תלמיד: זאת אומרת, גם אם תעשה פעולות, פתאום מלמעלה תהיה איזו פתיחת הלב, פתאום תקבל הרגשה או פתאום לא תקבל הרגשה?
נכון.
תלמיד: אז מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשבור את הלב, להרחיב את הלב, לפתוח את הלב?
לכן שבירת הלב, חיבור הלבבות, זו העבודה שלנו. לכן ניתנה לנו העבודה הזאת.
תלמיד: אני לא מבין מה העבודה.
על אף שאין לך נטייה גדולה לחיבור עם הזולת, אתה עושה כל מה שאפשר כדי להיות יותר קרוב אליו ולעורר אותו להתקרב אליך. ואז מתוך ההתקרבות ההדדית הזאת אתם תרגישו שהבורא בעצם דוחף אתכם לחיבור ומצפה לזה.
תלמיד: יש איזו עצה לדיוק בעבודה, אם אני מרגיש את עצמי בתוך הכלל ואני מרגיש שהלב הוא לא בשליטה שלי?
אתה יכול להשתדל בכל הכוח שלך להתקרב לחברים, לעורר אותם, לעורר את עצמך להיות קרוב אליהם עד שתהיו כאחד ממש בחיבוק בכל מה שאפשר.
תלמיד: זו בדיוק השאלה שלי. הוא כותב "צריך האדם לעורר לבבו", ואמרת שאתה צריך לדחוף את עצמך להתקרב אליהם.
כן.
תלמיד: אבל אני לא יכול לעשות את זה?
אבל אתה יכול להרגיש עד כמה אתה לא רוצה.
תלמיד: נכון, את זה אני מרגיש.
יופי, אז תעשה כנגד זה מה שאפשר. דווקא ההיפך. זה אפשרי, תחפש מהבוקר עד הלילה כאלו מצבים, אפשרויות, כדי להיות מחובר עם החברים, עוד יותר ועוד יותר ללא גבול.
שאלה: מה זה ללא גבול?
זאת אומרת יותר ויותר, אין הגבלה, אין סוף, אלא אתה רוצה להיות מחובר עם החברים ככל שאתה יכול לתאר לעצמך. זה לא תלוי בזמן, זה לא תלוי בכוח, פשוט תנסה ללא הפסקה.
תלמיד: אין סוף למה?
אין סוף למאמץ, עד שאתה תראה שהבורא בא איתך ודוחף אותך לזה.
שאלה: איך אתה יודע שאתה באמת נותן מאמץ?
אתה נותן מאמץ ככל האפשר, כל הזמן.
תלמיד: יש דרך לבדוק שאתה באמת נותן מאמץ?
לא, אין דרך לבדוק, אלא כל פעם אתה מנסה להיות יותר ויותר קרוב לחברים, לעזור להם ולדחוף את עצמך.
שאלה: בשביל לקבל עול מלכות שמיים, צריך לרצות להיות כלי של מלכות שמיים?
צריך להשתדל להיות נגיד במלכות שמים.
תלמיד: וזה גילוי אהבה רבה?
את כל החוכמות האלה אני לא יודע, מספיק לך מה שאתה מבין.
שאלה: הוא כותב פה שראש השנה זה מצב כזה "שהעליון רחוק מישראל מצד המשפט, והאדם רחוק מצד הפירוד." מה הקשר בין זה לזה?
אנחנו צריכים להשתדל לתאר לעצמנו עד כמה אנחנו יכולים להיות כלולים בבורא, בו, ללא שום הבדל בינינו.
תלמיד: איך הפירוד בינינו קשור לפירוד מצד הבורא?
במידה שאנחנו נמצאים בפירוד, במידה הזאת אנחנו רחוקים מהבורא.
תלמיד: מרחק, נאמר פירוד בינינו אפשר למדוד.
איך?
תלמיד: שאני לא מרגיש את החבר, אני מרגיש את עצמי.
נגיד שכן, אז באותו מרחק אתה רחוק מהבורא.
תלמיד: מה זה אומר רחוק מהבורא?
רחוק ממנו, כלומר אתה לא יכול להיות בדבקות אליו.
תלמיד: אבל הוא אומר "שהעליון רחוק מישראל מצד המשפט, והאדם רחוק מצד הפירוד."
כן. ככל שאנחנו רחוקים זה מזה, אפשר להגיד שכך אנחנו רחוקים מהבורא. אפשר להגיד שזה אותו מרחק.
שאלה: מה זה אומר שהבורא אוהב את הנבראים אהבת עולם ומושך חסד עליהם?
הבורא אוהב את הנבראים ללא גבול, ללא מידה, והוא תמיד מעוניין לקרב אותם ולהתקרב אליהם. ואם לא מטרת הבריאה, שהוא רוצה שכולנו נגיע לחיבור בינינו ואז אליו, אז היה עושה את הכול כבר מזמן.
תלמיד: ומה זה אומר שהוא מושך חסד?
הוא מושך אלינו את אור החסד, "חוט חסד" מה שנקרא, מפני שרוצה לעזור לנו בזה.
שאלה: האם המאמץ שלנו הוא להעלות את החברים מעלינו, לעלות אליהם ואחרי זה לעלות איתם?
כן. אבל העיקר הוא להעלות את החברים למעלה מכולם.
שאלה: בקטע שקראנו נאמר שאם הוא לא יכלול את עצמו בכלל ישראל אז הוא יכול להיות חס ושלום בסכנה. מה המשמעות של זה?
שלא יוכל להתקרב לבורא. כי העיקר זה שמתוך כלל ישראל אנחנו מתחברים בינינו בכוונה להגיע לבורא שנקרא ישר-אל, ישראל, ואז אנחנו יכולים להגיע למטרה, לדבקות בבורא.
שאלה: כתוב "אם הוא מכניע את לבבו בפני הבורא הוא מקבל עול מלכותו אז מרחוק ה' נראה לי", מה זה מרחוק ה' נראה לי?
כך גם כתוב בתהילים, שהבורא מתקרב לאדם מרחוק כדי להראות לאדם דוגמה עד כמה הם מתקרבים זה אל זה.
תלמיד: מתי הבורא נראה קרוב לאדם?
מתי שהאדם מבצע את פעולת ההתקרבות.
תלמיד: הכוונה התקרבות לבורא דרך החברים?
כן.
תלמיד: איך אנחנו יכולים לעשות את זה?
אנחנו כל הזמן מדברים על זה.
תלמיד: אם אנחנו כל הזמן מדברים על כך אז הבורא קרוב אלינו?
לא. מדברים, זה מדברים. אלא אנחנו מדברים על איך להיות יותר קרובים זה אל זה כדי שמתוך כך אנחנו נתקרב לבורא.
תלמיד: זה אומר שמתוך הדיבור אז אנחנו עושים עשייה ואז אנחנו מתקרבים לבורא?
מתוך הדיבור אנחנו לא עושים שום דבר, אנחנו רק משקרים לעצמנו.
תלמיד: אז מה אנחנו צריכים לעשות בפועל?
בפועל אנחנו צריכים להתקרב זה אל זה.
תלמיד: וכך אנחנו מקרבים את הבורא אלינו?
אם אנחנו עושים כך, אז גם הבורא במידה הזאת מתקרב אלינו.
שאלה: האם שבירת הלב זו חוויה שמאוד כואבת לרצון שלנו לקבל, למצב האגואיסטי שלנו שהוא בעצם בזה מת, או שזה בא מרצון שלנו להגיע למצב יותר מתקדם לעליון?
שבירת הלב היא שהאדם מרגיש שהלב שלו שבור והוא לא יכול להיות ככלי לגלות את הבורא, להרגיש אותו בתוך הלב. וזה אחד משלבי ההתפתחות הפנימית של האדם. לאחר מכן זה הוא מגיע לתיקון הלב, "אין שלם מלב שבור".
תלמידה: זוהי פעולה של הבורא?
גם הבורא וגם האדם, כששניהם משתוקקים זה אל זה הם מגלים עד כמה הם רחוקים ועד כמה הם לא רוצים להיות יותר רחוקים ושהם צריכים לעבוד יחד על הקירוב.
שאלה: ככל שאנחנו רחוקים מהבורא אנחנו מגלים עד כמה אנחנו קרובים לבורא. איך אנחנו מחברים את שני ההפכים האלה, את שני המרחקים האלה בקו האמצעי? מה צריכה להיות נקודת המוצא?
ככל שהאדם מרגיש שהוא רחוק מהבורא במידה הזאת יש לו דחף פנימי להתקרב, לבקש, לבכות ולהתחבר.
שאלה: איך אנחנו יכולים להתחבר בינינו אם השיחות בינינו יכולות לקחת אותנו למקום אחר?
אם אנחנו יחד לומדים ומשתדלים להתקרב לפי מה שאנחנו לומדים, אז אנחנו לא נטעה בדרך. לוקח זמן אבל אנחנו מתקרבים.
שאלה: אם בזמן השיעור אין שום שאלה האם זה אומר שנמצאים באמונה למעלה מהדעת, שאנחנו קוראים ומאמינים בחומר שאנחנו קוראים, או פשוט אין חיסרון? איך לברר את זה?
אנחנו חייבים בכל הכוחות, בכל האמצעים, לתאר את עצמנו כקרובים זה לזה.
שאלה: איך להתחבר, להתקרב אחד לשני בצורה פרקטית ולא לשקר אחד לשני?
זה תלוי בלב של האדם, לא יותר מזה.
שאלה: מה היסוד של כל חיבור חדש בעשירייה?
להיות יותר קרובים זה לזה ממקודם.
שאלה: הגענו יחד עם החברות להרגשה שכל הביטחון שלנו הוא בבורא, וחוץ ממנו אף אחד לא יכול לעזור לנו ואנחנו יכולות לסמוך רק עליו, האם זאת הרגשה נכונה?
לגמרי נכון, קביעה מאוד נכונה.
שאלה: האם אני צריכה לעשות משהו עם לב שבור הזה של חברה? האם להתפלל שהבורא יעזור לה או שאני צריכה להתפלל שייתן לי הזדמנות לעזור ?
זה אותו דבר, אני צריך להתפלל עבור החבר שיהיה בריא וחזק, שיראה את הדרך הנכונה ויתכלל עם כל החברים והחברות כדי להגיע למטרה.
שאלה: איך אנחנו יכולות בעשירייה להתחבר ולפתוח את הלב אחת כלפי השנייה ולהיות בקשר בינינו בכוח הבורא?
רק על ידי חיבור בינכן.
שאלה: לָמה העבודה הרוחנית נקראת עול מלכות שמיים, ואיך יכולה להיות שמחה אם זה עול?
זה גם עול וגם שמחה. ובאמת, עד כמה העול הזה קשה יש בו יותר שמחה. תתאר לעצמך את המצב הזה ואז תרגיש, ככל שאתה מקבל יותר עבודה מהבורא אתה יותר שמח מזה שקיבלת אותה.
תלמיד: אם כך, איך בכל זאת להגביר את השמחה כשמקבלים את העול?
רק על ידי חיבור עם החברים, כשאתם עובדים יחד על כך אתם מקבלים מהבורא ומגבירים את השמחה.
שאלה: האם תוכל להסביר את העניין של הסרת הגבולות בינינו ופתיחת הלב? מה גורם לכך שגילוי המציאות והבורא יהיו ברורים לנו?
את זה לא אנחנו עושים, את זה עושה האור העליון.
שאלה: כתוב שאם לא נכללים בכלל ישראל אז האדם עלול להיכנס לסכנה.
אדם לא יכול להגיע למטרת הבריאה אם הוא לא נכלל בכלל ישראל. כלל ישראל אלה הרבה אנשים שמתקשרים ביניהם כדי להגיע למטרת הבריאה שהיא להתחבר עם הבורא, לגלות אותו. לכן הם נקראים ישראל, ישר-אל.
שאלה: למה הבורא צריך קודם לשבור את הלב שלנו ואז לרפא אותו?
אחרת האדם לא ירגיש שעליו לאסוף את הלבבות עם כולם יחד, ואז להגיש אותם לבורא.
שאלה: לפעמים נראה שכבר הגענו כמעט לחיבור השלם, וברגע הבא האדם רואה שזה ממש לא כך. איך להבין את מידת החיבור בעשירייה?
אנחנו לא יכולים למדוד את זה, עלינו לשאוף בכל רגע לחיבור השלם.
שאלה: מה זה אומר להגיש את הלבבות לבורא?
לחבר ביניהם ולהגיש לבורא כדי שיוכל למלא אותם.
תלמיד: עם מה הוא ממלא אותם?
עם עצמו.
שאלה: ראש השנה כמו מדרגה חדשה מתחילה מדינים, האם יהיה נכון לומר שללא החיבור העולם יישאר במצב הדין ולא יתקרב לרחמים ולחסד של הבורא?
בוודאי שהוא יתקדם אבל בדרך פחות טובה.
שאלה: איך בדיוק עלינו להרגיש את שבירת הלב כדי לרצות להתחבר יחד?
עליכם להרגיש עד כמה החיבור הכרחי כדי להשיג את מטרת הבריאה. אם לא נשיג את הקשר הלבבי בינינו, אז לא נעשה שום דבר בעולם הזה, בחיים האלה.
שאלה: האם אנחנו צריכים שיהיו לנו געגועים לבורא או זה לזה?
אתם לא חייבים כלום. אתם לא יכולים לפקד, עליכם ביחד לשאוף להתקרב בינכם כדי לגלות את הבורא.
שאלה: האם באמצעות חיבור הלבבות, ההתקרבות, על ידי כך שמרגישים זה את זה אנחנו נכנסים לעולם החדש שבו כולם יוכלו להרגיש את הבורא?
כן.
שאלה: מה הסימן שהעשירייה כבר מוכנה להתכלל עם הכלל?
כאשר היא מרגישה שבלי התכללות, היא לא משיגה כלום.
שאלה: האם הבורא מתגלה לפי היגיעה בתוך העשירייה באופן כללי?
כן.
שאלה: אנחנו משלמים בעצמנו על כל פיסת הכרה והבורא לא נותן לנו שום דבר במתנה, אנחנו לומדים דרך הסבל, אז איפה כאן החסד של הבורא, האם יש לנו באמת חסד ממנו?
החסד של הבורא נוכח במאה אחוז מההתחלה ועד הסוף של כל הבריאה בכל המצבים שאנחנו עוברים. אבל אנחנו משיגים את זה רק בסוף, מפני שאחרת היינו מזלזלים ולא משיגים את המטרה.
שאלה: קראנו בציטוט שמידת ההתכללות של האדם בכלל, בחברה, היא בעצם עניין מאוד קסום. יוצא שכל אחד בעשירייה הולך לזה בצורה מודעת, הוא מודד לפי היגיעה שלו שכר גדול יותר. אנחנו יושבים, שמחים מזה שאנחנו ביחד, אבל אז אנחנו מגלים שיש קיר לפנינו. איך עליי לשאול את עצמי ואת הבורא בצורה נכונה, מה אני עושה לא נכון?
במה בדיוק נמצא הקיר?
תלמיד: הקיר הוא מעין הרגשה, לא עוינות אחד כלפי האחר, אלא איזו הרגשת ריקנות בינינו. כל אחד יושב בקונכייה של עצמו, אני מבין שהוא גדול אבל הוא עושה את היגיעה בתוך הקונכייה הזאת. אני לא יכול בעצמי להשתחרר מהקונכייה ואנחנו עובדים בתוך הקונכייה עם עצמנו, עם הבורא, כלפיי המטרה, איך להגיע לשיעור. אבל מה הלאה, אולי נשאיר את הדבר כפי שהוא והכול יגיע מעצמו, בסוף נתאהב באחר איכשהו? אני לא יודע, ואולי אני בכלל טועה.
כל אחד מאתנו צריך לקחת על עצמו התחייבות, להתקרב לחברים כדי שהעשירייה בסופו של דבר תהפוך למשהו משותף, ואז במשותף הזה אנחנו נגלה את העולם העליון. תתארו לעצמכם את זה, ותמשיכו לתאר לעצמכם כל הזמן ולא צריך עוד שום דבר.
שאלה: האם בראש השנה אנחנו מוצאים את עצמנו בנקודה הרחוקה ביותר האפשרית מהבורא, האם מה שבא לפני ראש השנה זה דין ומשפט של הבורא, וירידה מאוד עמוקה?
ראש השנה הוא יום שבו כל אחד צריך לבדוק את עצמו, לדון את עצמו ולהתחייב לאותו יום ולמחר בנוגע למה שהוא רוצה להשיג בחיים האלו, ולתאר לעצמו שזה משהו שתלוי בו בלבד. לכן זה גם יום הדין.
תלמיד: אני מבין שראש השנה הוא לא יום של משפט וקושי, אלא דווקא יום שהוא שקט, יום טוב, אז האם אני צריך לבקש להיכנס למצב המשפט והדין?
כן.
שאלה: בקטע שקראנו דובר על קבלת עול מלכות שמים. לפעמים הבורא מעמיד אותך בפני בחירה קשה מאוד כשאתה צריך ממש לשים את כל החיים שלך כדי לבחור בדרך ההשפעה.
זה באמת כך.
תלמידה: אתה ממש צריך לוותר על כל העקרונות שלפיהם חיית, לפיהם אנשים חיים.
ומה מיוחד בזה?
תלמידה: זו בחירה קשה וקשה ללכת אחריה.
כל יום, כל דקה צריך לבחור מחדש.
תלמידה: האם לכל אחד מאיתנו יש את הדרך הייחודית שלו?
אין שום דבר מיוחד אצל אף אחד, סליחה שאני כך אומר, אבל אין פה אף גבר, אף אישה שהם מיוחדים. במה המיוחדות?
תלמידה: לא התכוונתי לזה, התכוונתי שכל אחד עושה את הבחירה שלו.
נניח שזה כך, לא משנה. מה השאלה בעצם?
תלמידה: הרבה פעמים אנחנו מפריעים זה לזה.
זה ממש לא נכון, אתם לא יכולים להפריע לאחרים כי את הכול מנהל הבורא, הוא זה שמערבב ביניכם ועושה הכול.
תלמידה: האם הוא עושה זאת כדי שנעשה מאמץ כל יום, לקבל את השליטה שלו?
נניח שכן.
שאלה: כבוד מלכות שמיים זה משהו שהלוואי והייתה לנו בו תפיסה, לפחות לי, לעשירייה שלי, לכולנו. אני מרגישה שהבורא עשה איתנו המון חסד בעשירייה, העשירייה שלי פה, החיבור הולך ומתגבר, הבאנו את הרצון אבל הבורא עשה עלינו המון שפשופים. אני אישית מרגישה שהבורא עוזר לנו להתבטל, להיכנע, ממש מרגישה איך אנחנו עולות ממצב למצב בזכות חסדי שמים, מצד שני אני לא יודעת מה זה, אני יכולה לאהוב, לרצות בשביל החברות, להתפלל, להרגיש יום יום שבתוך עמי אנוכי יושבת, אני מרגישה את הכאב של עמי, של החברה שלנו, את הרצון שלי בשבילם, אבל אני מרגישה שבשביל שנעלה עוד שלב אנחנו צריכים לדייק בבקשה, כי כשאנחנו רוצות להתחבר אנחנו מרגישות בדיוק את העשירייה, איך אנחנו עוזרות זו לזו, לא משנה אפילו במה. השאלה היא, איך לעלות למדרגה הבאה שבה תהיה לנו תפיסה מה זה כבוד שמים, אם נעלה מדרגה נרגיש שזה למען כבוד שמים ואולי כך נוכל להתחבר נכון יותר?
כשכולכם מתחברים כדי לכבד את הבורא, להעלות אותו למעלה מראשכם, זה נקרא שאתם מגיעים לראש השמים.
שאלה: כתוב בקטע, שאם הוא לא כולל את עצמו בכלל הוא יכול להיות בכלל סכנה. מהי הסכנה, לכל נשמה נפרדת או לעשירייה, ואיך לזהות את רגעי הסכנה האלה?
העיקר בשבילנו זה להיות קרובים יותר בלבבות ואז נצליח בהכול, אין לי עוד מה להוסיף.
שאלה: אני שומע הרבה שאלות מחברים שלא יכולים לרכך את הלב של החברים, לי כבר מזמן אין שום טענות לאף חבר, אם יש לי בעיה אני מבין שהבעיה היא בזה שאני לא יכול להתבטל ואני צריך לעבוד רק בביטול עצמי. האם אני צודק?
אתה צודק.
שאלה: אם חברה איבדה את הטעם בעבודה רוחנית בעשירייה, מה עליה לעשות ומה העשירייה שלה יכולה לעשות כדי להחזיר אותה למעגל הכללי?
לבכות, לבכות כולן ביחד, לשבת ולבכות.
שאלה: כשהלב שלנו שבור אנחנו רוצים להתכלל בישראל, להרגיש את הלב של החברים. את זה אני מבינה, אבל מהם השלבים שעלינו לעשות כדי להתכלל בישראל?
ישראל, הוא מי שמשתוקק לבורא, "ישר" זה ישיר ו"אל" זה בורא. לכן מי שמכוון ישירות לבורא, שרוצה להגיע אליו נקרא "ישראל". כל אדם ואדם, שחור, לבן, אדום, צהוב, על פני כדור הארץ, גבר, אישה, אם יש לו נטייה להגיע לבורא הוא נקרא "ישראל". זה לא לאום. אם אנחנו משתוקקים להגיע בסופו של דבר לבורא ולהתחבר אליו, אנחנו כולנו נקראים "ישראל".
שאלה: אמרת שהבורא שולט בהכול, וזה שהוא הוציא מהעשירייה חברה שלנו זה גם המחשבה שלו. איך להתגבר ולעבוד עם זה מבלי להתייאש יותר מדי. לפי ההרגשה העשירייה שלנו התגבשה עוד יותר אבל עדיין יש לנו דמעות בעיניים?
זה טוב שיש גם דמעות וגם הכרה שזה הכרחי.
קריין: קטע 16
16. "אומרים בתפילת ראש השנה: "ויעשו כולם אגודה אחת" - אזי יהיה יותר בנקל "לעשות רצונך בלבב שלם". כי בזמן שאין אגודה אחת אזי קשה לעבוד בלבב שלם, אלא חלק מהלב נשאר לתועלת עצמו ולא לתועלת הבורא. כמו שמובא במדרש תנחומא: "אתם נצבים היום - מה היום מאיר פעמים ומאפיל פעמים, אף אתם כשאפילה לכם עתיד להאיר לכם אור עולם, שנאמר: והיה לך ה' לאור עולם. אימתי? בזמן שתהיו כלכם אגודה אחת, שנאמר: חיים כלכם היום. בנוהג שבעולם, אם נוטל אדם אגודה של קנים, שמא יכול לשברם בבת אחת? ואילו נוטלן אחת אחת אפילו תינוק משברן. וכן את מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת, שנאמר: בימים ההמה ובעת ההיא נאום ה' יבואו בני ישראל המה ובני יהודה יחדיו וכו'. כשהן אגודים מקבלין פני שכינה". הבאתי את לשון המדרש בכדי שלא תחשבו שענין "חבורה" הוא ענין של חסידות, אלא זהו דרשת חז"ל, שהם ראו כמה נחוץ אגוד הלבבות שיהיו חבורה אחת לענין קבלת פני השכינה."
(הרב"ש. אגרת ל"ד)
שאלה: אגודה אחת זו בעצם המידה שעלינו, כל הכלי העולמי, להגיע אליה יחד?
כן.
תלמידה: וזה קשור להתכללות בעם ישראל, כמו שקראנו בקטע הקודם?
זה קודם כל בעם ישראל ואחר כך בעולם כולו.
תלמידה: אז מהי המידה שצריך לדמיין ולבקש מהבורא שיביא אותנו אליה?
שלמות. שכולנו כלולים זה בזה, מחזיקים זה בזה, כולנו מבינים שבלי החיבור השלם אנחנו לא יכולים להגיע.
תלמידה: לכל אחת מאיתנו יש תפיסת מציאות, דרך, הבנה והרגשה שאינן דומות לאף אחד אחר. עלינו להגיע למצב שכולנו נרגיש אותו דבר?
לא, אנחנו לא יכולים להרגיש אותו דבר.
תלמידה: אז איך נדע שהגענו למידה שלמה, לשלמות?
כשנגיע אז נדע.
תלמידה: האם נכון לבקש מהבורא שיביא אותנו למידה שלמה למרות שאני לא יודעת מה זה?
כן.
שאלה: אני בוכה הרבה, מתפללת על העשירייה, אבל אני שומעת שאסור להראות בחברה פרצופים עצובים, אז למה אתה מתכוון כשאתה אומר לנו לבכות?
לבכות זה נקרא מועקה בלב. אני רוצה לבצע פעולת חיבור ולא מסוגל, ואני מבקש שהבורא יצטרף אליי או אני אליו וכך נבצע.
תלמידה: לפעמים אתה אומר לנו, צריך דמעות. למה אתה מתכוון?
כך אני מתכוון, שהרצון חייב להיות עד דמעות.
קריין: קטע מספר 17 של ה"מאור ושמש".
"הוקבע יום הדין בתשרי, להיותו ימי רצון, אשר נתרצה הקב"ה למשה רבינו ע"ה, ואותו הרצון מתעורר עלינו בעת הזאת בכל שנה ושנה. עם כל זאת הוא זמן המשפט, וצריך להתעורר לתשובה שלימה יותר ויותר מכל השנה. ועיקר התשובה, להתאחד עם כל אחד ואחד באהבה ובלב אחד, לעבוד ה' ולהטות שכם אחד, ועל ידי זה מתעורר עולם התשובה ועולם הרחמים ועולם הרצון. וזה רמז באומרו "וכולם נסקרים בסקירה אחת". פירוש, שצריך להתדבק ולהתקשר זה לזה, ושנהיה נסגרים זה לתוך זה בלב כל אחד, שנהיה לאגודה אחת לעבוד ה' בכל לב."
("מאור ושמש". פרשת כי תצא)
זאת אומרת שאנחנו צריכים בלב אחד, בראש אחד, למטרה אחת, כל אחד יתפלל עבור כולם עד שאנחנו נגיע למטרתנו הקדושה, העליונה.
שאלה: מה זה לעבוד את ה'?
לעבוד את ה' זה אומר שאנחנו בכל כוחנו רוצים להגיע למטרת הבריאה, שההטבה שהוא רוצה לתת לנו תישפך עלינו, תגיע אלינו.
תלמיד: מה העבודה?
העבודה - להתחבר. הכול תלוי בחיבור.
שאלה: הם כותבים שכולם צריכים להגיע להיות אגודה אחת.
כן.
תלמיד: יש לנו בדיוק עוד שבועיים כנס מאוד גדול. איך אנחנו יכולים מיום ליום להתקבץ יותר, להיסגר זה בלב זה, להידבק, להתקשר, ממש להיות אגודה אחת בכנס, להרגיש אחד?
להשתדל לעשות את זה יום יום מהבוקר עד הלילה, ומהערב עד הבוקר.
תלמיד: מה התוספת שיש לתת כל פעם עוד ועוד?
בגלל שכל רגע ורגע יש לנו רצונות, מחשבות חדשות, אנחנו צריכים להשתדל לחבר אותם יחד, ולכוון אותם לאותו מצב אחד, להיות "כאיש אחד בלב אחד".
תלמיד: מה אנחנו מסוגלים להוציא מהכנס?
בכנס אנחנו מסוגלים כעיקרון להוציא את הכול. מה זאת אומרת? החיבור הכללי שלנו שכולנו נתחבר יחד, ושנרגיש איך אנחנו נותנים מקום לבורא למלא אותנו. זה מה שאנחנו צריכים.
תלמיד: חיבור זאת המגמה הקבועה שלנו. מה השלב הבא שלנו, ככלי עולמי? אפשר יותר למקד את עצמנו.
אין יותר מזה. אין יותר מזה שאנחנו בכל הכוחות שלנו רוצים להגיע לחיבור טוטאלי.
שאלה: באיזו דרגת חיבור של החברה מתקיים "המשפט", האם זו בדרגה הכי מינימאלית או הכי שלמה?
חיבור מתקיים מדרגת אפס עד לדרגה הכי גבוהה. בכל הדרגות האלה אנחנו צריכים לעלות ולממש את החיבור בכל מדרגה ומדרגה.
תלמידה: השאלה לגבי המשפט, באיזו דרגת חיבור של החברה מתקיים המשפט בדרגה הכי מינימאלית או הכי שלמה?
בכל משפט ומשפט. בכל מדרגה ומדרגה מתקיים התנאי הזה.
תלמידה: מה משתנה בנו כתוצאה מכך?
מדרגה לדרגה, ממדרגה למדרגה בכל שלבי הסולם, אנחנו נעשים יותר קרובים, יותר דומים לבורא, ויותר קרובים בינינו. ככל שמתקרבים אנחנו יותר ויותר מתאחדים ונעשים כאיש אחד בלב אחד.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לבכות מפני שרוצים לעשות חיבור ולא מסוגלים.
כשמגיעים לנקודה שמגלים באמת שלא מסוגלים, בהרבה מקרים במקום לבכות לבורא דווקא בורחים כי לא יכולים להתמודד עם הרגשת ההופכיות. איך להתמודד עם זה ולא לפספס את ההזדמנות שהבורא נותן?
רק להיות עם החברות יחד, ולהשתדל להתחבר כך שמחזיקים זה את זה.
שאלה: האם בלי מילים או אפשר לשתף ממש את החברות בהרגשה?
ודאי שכן.
אני שמעתי שרוצים להגיע כבר מעל 400 איש. אז חוץ מאלה שיש לנו בישראל, ויש עוד זמן כדי שיבואו, אז אני חושב שזה כוח גדול, עצום, שאנחנו כן מסוגלים להחזיק את עצמנו ולהגיע כאיש אחד בלב אחד.
שאלה: אנחנו כעשירייה, כחברה רוצים לקבל את גדלותו יתברך כל פעם יותר ויותר על מנת להשפיע לו נחת רוח. לבנות לו בניין גדול יותר בכל פעם זה אפשר דרך החברות, שאנחנו מגדילים אותו מעל הדעת, כי בתוך הדעת הוא נסתר. כתוצאה מזה האדם מרגיש בושה מאוד גדולה. והתשובה היחידה שיש לבורא זה שהוא יכול לכסות את הבושה באהבה. האם כשנולדת הרגשת האהבה בתוך עשירייה זה נקרא שדעת העליון שורה בינינו?
כן.
שאלה: וזה מתפשט גם לכל שאר הכלי?
כן.
שאלה: כשאני מנסה לחבר כל ערב את החסרונות של החברות שלי לתפילה אחת אני מרגישה שהחסרונות שלהן כוללות את החסרונות של כל העולם. לאט לאט הם גם הופכים להיות כחיסרון שלי כי אני מרגישה את ההשתוקקות שלהם לשורש. ואז מופיע פחד נורא גדול.
למה?
תלמידה: כי הוא נראה לי מאוד עוצמתי. האור שיגיע נראה ממש גדול ואני לא אוכל לתפוס אותו.
אל תפחדי, מהאור אין לנו מה לפחד.
שאלה: דיברת בתחילת השיעור על כך שחשוב להתכלל דווקא היום שהוא יום מיוחד - ראש השנה. איך אדם יכול לעזוב את עצמו, לצאת מעצמו, מהקליפה הזאת, ולהיכנס לתוך החברים?
מה הבעיה?
תלמידה: הבעיה שיש שומרים, האגו לא משחרר.
אז בשביל מה הבורא? כדי להתפלל, לבקש, לבכות.
תלמיד: האם זה לא מפחיד לעזוב את עצמו ולעבור למקום אחר?
לא. תנסי ותראי שאין לך פחד, מזה אין לך פחד.
תלמידה: כשאדם כבר מתמוסס לתוך החברה, מה הוא צריך לעשות שם?
הוא צריך להיות הדבק בין כולם.
תלמידה: האם הוא לא צריך להרגיש יותר מדי את החברים, אלא רק להיות בכוונה להדביק אותם?
כן.
שאלה: לפעמים הבורא מציב בפנינו הרבה אופציות ואפשרויות בחיים הגשמיים, ואני רוצה להשתמש בכולם ולראות את התוצאות. מה צריכה להיות הגישה שלי כלפי כל האפשרויות שהבורא פותח לי?
רק להתקשר דרך החברים לבורא, ושום דבר חוץ מזה.
שאלה: אמרת לנו להיות במצב של ביטול בעשירייה. איך אנחנו יכולים להימנע מזה שהמצב הזה של הביטול יגיע למצב שנסתפק בזה וזה יהפוך למצב של חוסר כוחות וחוסר טעמים בעשירייה?
זה יבוא, אל תדאגו, העיקר שתרצו להתחבר מכל הלב.
שאלה: אם אני בוחרת בעשירייה ושוב מגיעה למקום של ספק אם יש לי את ההבנה הנכונה, ואז אני רוצה לקבל אישור מהרב לזה, האם להניח לזה ולבקש אמונה, כלומר יותר נכון לטעות ולהיות עם הספק בעשירייה מאשר לקבל אישור של הרב עבור ההבנה שלי?
לא צריך אישור של הרב, העיקר להיות קשורה לעשירייה.
שאלה: שלמות, חיבור, זה הרי לא המצב הסופי, זה תהליך, איך אנחנו יודעים שאנחנו מספיק שלמים לגילוי הבורא?
תפעלו כמו שצריך, ופחות תשאלו שטויות.
שאלה: מה אני צריכה לעשות כדי שכל החברות שלי יהיו יחד איתי בישראל בתוך הלב? אני באה לישראל מארגנטינה.
לפתוח את הלב ולתת להן להיכנס.
שאלה: נתת היום עצה נהדרת, הזכרת לקחת התחייבות כדי להתקרב לחברים. מה ההבדל בין התחייבות לערבות?
ערבות היא שכולנו ערבים זה לזה, והתחייבות היא שאני מתחייב למשהו, זה יכול להיות דבר אחר.
שאלה: אמרת שאין סוף למאמצים בחיבור. כשאנחנו עובדות יחד בשיעורים, במפגשים, בסדנאות, זה ברור. איזה מאמצים אלו שלא נגמרים כשאנחנו נמצאים מחוץ לעבודה המשותפת?
אני חייב להכיל בתוך ליבי את כל החברים שלי, וכל הזמן להחזיק אותם שם ושלא ייפלו משם.
שאלה: מה זה אומר לא להסכים עם שליטת הבורא, ומה זה כן להסכים עם שליטת הבורא, כשכל הרצונות והפעולות שלי מגיעים ממנו?
זה לא משנה, זה תלוי בי האם אני מסכים או לא מסכים.
תלמידה: האם בהתאם לזה אני כן מסכימה?
כן.
קריין: קטע מספר 18.
"העיקר הוא התחברות ואהבה וחיבה באמת בין החברים, זה גורם כל הישועות והמתקת הדינים. שתתאספו ביחד באהבה ואחוה וריעות, ועל ידי זה מסולקים כל הדינין ונמתקים ברחמים, ונתגלה בעולם רחמים גמורים וחסדים מגולים, על ידי התחברות."
("מאור ושמש". פרשת דברים)
קריין: קטע מספר 19.
"קודם תקיעת שופר בבכיה רבה ובצעקת הלב, שיהיו כולם באחדות. ואמר "עלה אלקים בשופר", שמדת הדין מתעלה מהם ולא יחול ח"ו על ישראל כלל. ובמה? - בתרועה. אם יהיו כל ישראל - בריעות וחבורה אחת, יהיו הדינים מתמתקים בשרשם."
("קול שמחה". אגרות)
שאלה: הזכרת את החברים מהכלי העולמי שיגיעו לכנס, למעלה מארבע מאות חברים וחברות. רציתי לשאול על הכוח האיכותי שהם מביאים איתם כשהם מגיעים. כי מורגש שכל פעם כשמגיעים חברים מהכלי העולמי, אז במכה הכול משתנה. גם היכולת של האדם להיות עם לב פתוח, להתמסר, להתבטל, לממש את השיטה, היא מאוד גלויה לפניו. מה זה הכוח האיכותי הזה שהכלי העולמי מביא איתו כל פעם?
רצון טוב, נטייה לחיבור, לקרבה, לנגיעה חיצונית, פנימית, זה מאוד מאוד חשוב. אנחנו רואים שכך העולם שלנו בנוי, שאין יותר מהתקרבות בין בני אדם בגופים, שאנחנו נצמדים אחד לאחר וכך מרגישים את עצמנו קרובים. צריכים לקוות שיבואו עוד ועוד אנשים, נקבל אותם בצורה טובה ונגיע לחיבור אמיתי.
תלמיד: מה זה עבורך המפגש הזה עם הכלי העולמי?
עבורי זו הזדמנות לדחוף את כולם לחיבור, עד כדי כך שנרגיש דבקות פנימית מלב ללב ושהבורא ישרה בינינו.
תלמיד: דיברנו בינינו על כך שיש ממש הרגשה של הזדמנות מאוד גדולה. תמיד יש הרגשה שיש לפנינו הזדמנות גדולה, אבל הפעם זה מאוד מוחשי. במה זה תלוי אם ההזדמנות תתממש או לא?
רק בלב של כל אחד ואחד. אנחנו רוצים לראות את כולם, את כל החברים שלנו מכל העולם, שיבואו לכנס ליומיים, לשלושה, לארבעה ימים, כמה שהם יכולים, אנחנו נחבק אותם, נחזיק אותם בינינו, ומלב ללב נמסור להם את התשוקות שלנו לחיבור. אני מאוד מקווה שנוכל לממש את זה בצורה הכי טובה.
תלמיד: מהי העבודה שכל אחד צריך לעשות עם הלב שלו כדי שההזדמנות הזאת תתממש?
העבודה היא לפתוח את הלב ולמשוך את כל אחד מהחברים לתוכו.
(סוף השיעור)